זה נשמע מזעזע אני יודעת.
בן 3.5 סיים גן טטח. גם במהלך השנה אהב רק את גננת האם ולא את המחליפה והסייעות. עכשיו בקייטנה הגננות הן הסייעות, והוא ממש כל יום אומר שלא רוצה ללכת ולא אוהב אותן.
לפני כמה שבועות שאלתי בתמימות בדרך אגב אם הוא עדיין חבר של איזה ילד שפעם היו משחקים ביחד והוא התחיל ממש ממש לבכות שאין לו חברים ואף אחד לא משחק איתו וילדים ממש מציקים לו. כשקצת ניסיתי להבין יותר אז הסתבר שהילדים הגדולים (גן דו גילאי) לא נחמדים אליו כי הוא קטן ולא מרשים לו לשחק איתם, והילדים *שסבבה איתו* כל פעם שהוא משחק במשהו איך שבא לו באים ומשגעים אותו - צריך לעשות את זה ככה, צריך לעשות את זה אחרת (בעלי אמר שגם ראה את זה בלייב ובאמת זה מעיק), ובנוסף במהלך השנה היתה לו "חבורה" בטוחה כזו עם עוד שניים בגילו שהם ילדים טובים והיו חברים טובים שלו. מסתבר שלאחרונה השניים התחברו לילד די מופרע בגן (שבמהלך כל השנה איתגר את הצוות והיה מרביץ המון ומשתולל) ובעקבותיו מתנהגים אליו בצורה לא נעימה (חיבוקים מציקים, דחיפות "משחק", תופסת פרועה שרודפים אחד אחרי השני). ספציפית זה לא אישי נגדו אלא הם פשוט התחילו להתנהג ככה אחד לשני, והוא היחיד שסובל אז מתרחק מהם ומרגיש בודד. ברמה שבעבר אם היינו רואים אחד משני הילדים מחוץ לגן הוא היה רץ אליו שיכנסו ביחד, ולפני כמה ימים התקרבנו לגן ואמרתי לו "איזה יופי, הנה יוסי תשחקו ביחד" והוא ממש היה כזה "אוי לא, לא רוצה הוא יציק לי", וזה דווקא הילד השקט והיותר נעים מבין השניים. בסוף נכנסנו והילד המופרע עוד לא הגיע אז הם שיחקו מהמם. רק כשהילד המופרע נמצא אז יש בעיה.
בסוף כן בשיחה ההיא שהוא בכה שאלתי על כמה ילדים יותר נייטרליים והוא אמר שהם כן חברים שלו ומשחקים יפה, וזה עזר לו שאמרנו שיתחבר אליהם יותר.
בימים האחרונים כל בוקר וערב מתלונן על כאב בטן - בבוקר כי לא רוצה ללכת לגן, בערב כי לא רוצה לישון אבל גם כי רוצה להבטיח את ההישארות בבית בבוקר הבא.
אני יודעת שבמהלך היום הוא ככה ככה - יש זמנים שכיף לו בגן, יש זמנים שלא. כששואלים אותו בכללי הוא לא משתף בכלל, אבל לא בקטע של להסתיר, מאד קשה לו לזכור חוויות (ברמה די קיצונית. יכולים להיות בגן שעשועים לחזור לשאול אותו איך היה - כיף. במה נהנית לשחק? לא זוכר. באיזה מתקנים היית? לא יודע. זה משתפר עם הזמן ועובדים על לתמלל לו את החוויה אבל עדיין זה די מהותי. אם היה ביום הולדת של חבר יכול לא לזכור יום אחר כך שזה קרה אתמול. לפעמים זוכר אבל לפעמים רק אם נזכיר לו ממש).
חוץ מזה הוא ילד ממש ממש רגיש, אנחנו כל השנה עובדים איתו על לא לקחת ללב אמירות מטופשות או רעות של ילדים אבל הוא ממש מתקשה עם זה.
לקייטנה נשאר עוד שבוע במחזור א, אבל הוא רשום גם לשני המחזורים הבאים עד ה8.8, ככה שיש לו עוד 3 שבועות שם שכל יום הוא לא רוצה ללכת.
אנחנו צריכים לעבוד בגלל זה הוא רשום, ומראש חששתי מהקייטנה אבל לא היה לי משהו אחר.
פשוט לא יודעת כבר מה לעשות וכמה לתת מקום לקושי שלו. ברור לי שחלק זה קצת דרמטי יותר ממה שהמציאות, כי הוא ילד כזה, והדברים הפחות נעימים יותר דרמטיים אצלו, אבל מבחינתו הוא באמת חווה את זה ככה.
יצא ממש ארוך, אז תודה למי שקראה. אשמח לשמוע עצות מנסיונכן וחוכמתכן.
כמה זמן עבר?
הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).
