מבינה אותך ממש.

מציעה שכן תיצרי קשר עם בעלך לבדוק מה עשה ופשוט כרגע אין לך ברירה אלא לזרום עם המציאות שנוצרה.

עדיף לך לסבול היום וזה בהחלט נשמע לסבול. ושזה לא יתנקם בך גם מצד בעלך וגם מצד חמותך אם לא תלכו

נראה שאת עושה מעל ומעבר ומוותרת על עצמך הרבה בדרך.

שלום עם המשפחה זה דבר חשוב אבל תשימי לב שזה לא עובר את הגבול שלך.

אני במקומך הייתי עוצרת הרבה הרבה קודם... לא יודעת מאיפה הכוח והסבלנות!

אבל כששוכחים את עצמנו ומתאמצים כ”כ לרצות מישהו שאף פעם לא מרוצה... בסוף מתפוצצים😐.

אז הייתי עוצרת ועושה חושבים מה מתאים לכם. הכי הגיוני בעולם לא לשבש ילדים קטנים ולהתחשב בצרכים שלהם, מצד שני הגיוני שפעם ב... נפגשים ומתאמצים בשביל זה.

בעיני הנורה האדומה זה המניפולציות שלה והעובדה שאף פעם לא תצליחו באמת לרצות אותה.

לכן צריך להיות חזקים ולשים גבול שמתאים לכם.

ואני במקומך הייתי הולכת לייעוץ זוגי לפגישה או 2 כי נראה שהיא מצליחה לתזז את בעלך ולגרום לזה להשפיע על הזוגיות שלכם, ואת זה הייתי עוצרת. אתמול.

כל פעם מתנתקת ואז כשהיא מחליטה לחזור- הם נעמדים דום. במיוחד הוא. 

וכשאני מאירה את תשומת ליבו לזה- הוא אומר לי 'אז מה את מצפה שאעשה?! זו אמא שלי. ניסינו הכל בעבר, שום דבר לא עזר. ככה היא. מה את רוצה שנתנתק ממנה? 

תנסי לראות את זה מנקודת המבט של בעלך.

אני יודעת שלי הרבה יותר קל במובנין מסויימים כשיש לנו קשיים מול המשפחה שלו, כי אז התפקיד שלי הוא לתמוך, ואני לא מרגישה רגשות אשמה. כשיש לנו קושי מול המשפחה שלי, אני נקרעת בין בעלי למשפחת המוצא שלי, ומרגישה אשמה משני הצדדים, וכו'.

אז ברור שלבעלך קשה ממש. וזאת סיטואציה באמת מורכבת, לשניכם.

האם יש דרך להיות ביחד בזה?

להגיש משהו כמו "סליחה שהתלוננתי אתמול. לא התכוונתי להאשים אותך, אני יודעת שאתה לא זה שתכנן את המפגש ככה. ואני יודעת שגם לך קשה מול השגעונות של אמא שלך, ומאוד מעריכה את זה שאתה מנסה לכבד אותה למרות האתגרים.

בוא נהיה שנינו ביחד מול הסיטואציה.

רצינו ללכת, כדי לכבד. מצד שני, אנחנו יודעים שזה יהיה קשה עם הילדים. בחרנו ללכת בכל זאת, ואני לא מתחרטת. זה חשוב לי לשמח אותך בזה. אני רק רוצה  שנעשה את מה שיהיה הכי קל עם הילדים במצב הזה. יש לך רעיונות?"

בהצלחה ♥️

הכל

היא רוצה להיפגש? בשמחה. לא רק מתי שמתאים לך

זה ההבדל בין ניתוק לקביעת גבול

ניתוק אומר - בגלל שאת כזו אני לא מעונין בקרבתך

גבול אומר - אני מאוד רוצה ואשמח אפילו אבל לא יכול בתנאים שלך. אם תתגמשי זה יהיה מעולה ואם לא = אז לא נוכל להגיע

המאמץ לא סביר בעליל, ועוד רק בגלל שחמתך החליטה. אמא/ חמה שאי אפשר לומר לה לא, היא יותר בעיה שלכם מאשר שלה

עם ההיסטוריה שלכן, בעלך כבר מזמן היה אמור להציב גבול ולשים סוף לטרלולים שלה

נשמע סוחט מאוד.

האמת שמה שסיפרת על השבעה ועל יום ההולדת יותר צרם לי. זה מתיש נפשית הקשר הזה.

יש מצב שספציפית כן הייתי זורמת עם הבעל, אבל בוודאי לקחת כמה וכמה צעדים אחורה ביחסים איתה. מערכת היחסים איתה לא תקינה ולא בריאה בעליל

כואב על בעלך שזה מה שהוא מכיר בתור אמא. אני בטוחה שעם ההיגיון והרגש שלך, הוא יבין איך אמא אמורה להתנהג

גם אני נסעתי עם הילדים לשלוחות בשביל בעלי. בסוף לקחתי איתי כמה דברים ברגע האחרון, וישנו בצימר קרוב לשם והיה מושלם. 

אל תדאגי לגבי הילדים. מה שיהיה יהיה. 

הייתי ממליצה על טיפול, אם תצליחי לשקף לבעלך את הקושי שלך סביב הנושא ולשלוח אותו לטיפול סביב הקשר שלו איתה.

אם לא, ואולי אפילו בנוסף גם אם הוא הולך, טיפול גם לך לקבל כלים להתמודד עם זה. לא חייב טיפול ממש, גם אימון או שיטת ימימה יכול לדעתי לעזור. לקבל כח להבין את הצרכים שלך, לדעת לשים גבולות ולההצליח בסוף גם לתת מה שאת מסוגלת.

עברנו סיטואציה דומה, זה פתיר. שולחת חיבוק וממליצה מאוד להשקיע.

(בתור אחת שיכולה להזדהות עם בעלך קצת קצת. )

בעלך יודע בדיוק מי זאת אמא שלו,

תאמיני לי שכמה שזה נושא כאוב אצלך,

אצלו זה פי מליון, כי היא אמא שלו. ובשבילך זה חמות.

הוא כ''כ היה רוצה שאמא שלו תהיה נורמאלית.

אבל היא לא.

והוא יודע את זה יותר טוב ממך.

וזה בטח גם מביך אותו שאמא שלו כזאת יצורה שה' יעזור, אבל הוא לא כ''כ רוצה להודות בזה כל פעם כי גם זה כואב, וגם זה מביך מולך...

אז, עד שיש איתה משהו 'נורמאלי', אחרי הנתק האכזרי שהיא עשתה לו ולאחים, חשוב לו להגיע כמו שצריך, הוא יודע שזה מפגש דפוק, לא נח, לא מתאים לילדים, לעבודה, אבל זה כ''כ חשוב לו רק כדי להרגיש אי של שפיות בתוך הקשר הלא שפוי עם אמא. וכמה שהיא הזויה ילד בסוף זקוק לקשר עם אמא גם אם זה קשר לא טוב.

והוא יודע שאין פתרון נורמאלי, ואת מבקשת פתרון. אין לו, אבל ברגש חשוב לו להיות להגיע למרות שבשכל זה גרוע. אם את מסוגלת, להתעלות על עצמך ולהיות שם בשבילו, זה יהיה מבורך.

כל זה בנוגע להבנת *הרגש* שלו, את כמובן *צודקת,* רק תנסי להיות מאוד עדינה ולא פוגעת , אל תדברי בצורה מאשימה מידי על האמא, למרות שאת צודקת, אבל בעלך יתקשה לשמוע ביקורת על האמא , לכן בזהירות. 

ולטווח הרחוק, תשקלו יעוץ כי באמת החמות מאוד מורכבת. 

חמותך לא יודעת לנהל קונפליקטים. אם היית נשואה לחמותך זה סיפור אחד,

אבל את נשואה לבעלך שהוא הבן שלה.

ומותר לו לרצות שקט תעשייתי ממנה.

את מתייחסת לזה כסחטנות רגשית ולכן קשה לך למצוא מוצא. כי את לא רוצה למצוא מוצא.

אם היה מדובר באדם בריא בנפשו, מבינה.

אבל היא לא בן אדם בריא בנפשו והיא עוד בתוך תקופה ממש מטלטלת.

אולי היא מתחטת על התקופה שאבדה עם אמא שלה? אולי המפגש הפתאומי עם אחים שלה ערער אותה?

מה היית עושה אם היו אומרים לך שלחמותך יש בעיה שכלית והיא לא מבינה סיטואציות חברתיות ומורכבויות.

ובעלך היה אומר לך יש לי אמא שהמוח שלה לא משהו, ההתנהגות בעייתית מאוד. אבל אני עדיין אוהב אותה. כי היא אמא שלי. ולאהבת אמא אין תחליף גם כשזו אמא מאוד מורכבת. בשביל פעם בחודשיים בואי נסמן וי ונשכח מזה.

אני מבינה שבשבילך כל המאמץ עם השבעה מתנקז עכשיו למפגש, אבל זה לא קשור אחד לשני. שבעה זה מאמץ עילאי. סוחט מכל בחינה. אבל זה עובר ולאט לאט מתאוששים.

בעלך לא יכול למצוא פתרון מעבר למה שהציע.

הוא מוכן לקחת שני ילדים לעבודה. את יכולה לקחת אותם לקניון. את הקטנה להרדים במנשא ואת הגדול לנסות להרדים בעגלה.

ואם הוא לא יצליח לישון אז יהיה עצבני ערב אחד.

הבעיה שאת לא מוכנה כי זה נשמע לך דפוק בגלל ההקשר. לא בגלל שזה באמת נורא ואיום. את מכניסה את הדעה שלך לגבי האי כשירות של אמא שלו לשיקולים, ועם זה הוא לא יכול להתמודד.

מציעה להבא לעצור רגע, להבין שאתם יחד בזה. להבין למה חשוב לו שקט תעשייתי. להבין את התדירות. לקבל אבל באמת את הצורך שלו במפגשים/ בשמירה על קשר גם כשהיא לא מגיבה.

ומתוך ההבנה העמוקה הזו, לדבר על מה אפשרי/ לא אפשרי.

ואולי את לא באמת תביני.

כי את לא מסוגלת להבין (ב"ה) את המשמעויות העמוקות שכרוכות בנתק במשפחה. לא כשמתחיל הנתק, ולא בניסיון סולחה.

את לא מבינה מה זה לאבד הורה שעדיין חי, גם אם ההתנהגות שלו נוראית. ואת לא יודעת איך זה מרגיש כשמתחילים הסימנים שזה מתחיל.

את רואה בזה כהתרפסות, הוא רואה בזה אובדן. והלוואי ולא תביני באמת.

רק תנסי לקבל את זה שאת לא מבינה ולהיות פחות שיפוטית כלפי הצורך שלו לשלוח הודעות/ לקיים את המפגש בתנאים שהוא מתקיים.

מבחינתו ההתעקשות שלך לפעול בהגיון בקשר למפגש כאילו זה עוד בילוי ששוקלים את העלויות שלו, גורמת לו לבחור בין הצורך באמא, לצורך באשתו ואת הצומת הזאת קשה לו לקבל.

אולי מבחינה שכלית את צודקת בכל מה שכתבת, אבל מבחינה רגשית אתם בכלל לא על אותו תדר.

החתירה למציאת פתרון עם הילדים בצהריים מהתיאור שלך, נשמע כמו דיון בנוגע לחופשה משפחתית, לא כמו דיון בנקודה כאובה, אולי הכאובה ביותר שיכולה להיות לבן אדם, שהוא קשר עם אמא.

אנשים מחפשים קשר ואהבה מאמהות מהסוג הגרוע ביותר שיש.

הפספוס פה בשיח זועק.

יכול להיות שאם הדיון היה מתקיים במישור אחר לחלוטין, הוא בעצמו היה בוחר אחרת.

מציעה לנהל דיון לאחר מעשה, אבל דיון עומק. לא דיון טכני. כי אם היו אומרים לך חלילה וחס שאחד ההורים שלך חולה במחלה נדירה ויש לכם שבועיים בדיוק להתארגן על טיפול מציל חיים בחו"ל וצריך אתכם פיזית שם, הייתם מתארגנים לנסיעה גם לירח ומוצאים פתרונות להכל!

לכן השאלה פה היא לא מה הפתרון הטכני.

השאלה היא מה המפגש מסמל עבורו, למה בעלך זקוק למפגש. איך זה מרגיש להגיד לאמא כזאת לא, איזה טראומות זה מעורר מהעבר.

לא הכל צריך לשאול דוגרי, אבל זה צריך להיות במודעות שזה מה שמעסיק אותו בדיון על המפגש.

מתוך נתינת מקום לשאלות האלו, לנסות לגשש ולמצוא פשרות שיותר קל *לו* לשאת במחירים של הפשרה.

אם זה מימון נסיעה במונית, בייביסיטר, אם זה לנסוע לבד או כל מה שיהיה לו יותר קל לדלוור הלאה למשפחה שלו.

ואם לשלוח תמונות והודעות בתקופת נתק מסייע לו להיות קשוב לעצמו בתקופת הקשר ופחות להיות מרצה ממה שהוא, אז אדרבא לעודד את זה, לא לבוז לדרך שהוא מצא להתמודד.

נ.ב

אני מכירה המון מקרים של אנשים שחוו תקופת נתק במשפחה, שאח"כ הדפוס משוחזר בדור הבא.

זה בין המקרים אולי הכי קשים לריפוי בנפש.

לא אומרת לוותר, אבל כן להבין כמה זה מורכב מבחינת אמא שלו, לשמור על יחסים תקינים עם הילדים שלה.

בכל אופן, בהצלחה רבה!

מכל מה שכתבת, נשמע שהגיסות שלך מנהלות נכון את המורכבות.

אני כמובן לא יודעת אם היו אירועים אחרים שלא התנהלו בהם נכון,

אבל מה שהם הסכימו לעשות ומה שהם לא הסכימו לעשות, נשמע לי כמו החלטה קולעת בסיטואציה הסופר מורכבת הזו.

אז אולי לפעמים הבאות תשאלי מה הן עושות ותביני מזה מתי כן ומתי לא.

נכון שלכל משפחה יש את האילוצים שלה, אבל זה נשמע כמו מצפן טוב לקבל ממנו כיוון מה הגיוני ומה לא בסיטואציה הזו.

וגם כמשפחה (כל האחים של בעלך) יהיה לכם קל יותר להציג חזית אחידה.

בין כל הרקע והתתמודדות המשפחתית הבאמת מממש מורכבת

לבין מפגש משפחתי שנופל בזמן שפחות נח לך

וזה מובן

אבל הז דבר שקורה בכל משפחה לשפע ים יש משהו שקובעים בזמן שלא לכולם נח

במיוחד עם ילדים

עכשיו נכון יש שאיפה שיתנהלו מלכתחילה אחרת..שישאלו מה נח שיתחשבו וכו

אסל האמת שגם כשהכל נורמלי ותקין זה קורה לפעמים

ואז בכנות טבעי שמישהי  עם אופי מסוים תלחץ יותר וזה יעיק עליה יותר וכו

ואחרת יותר תזרום ותגיד טוב היום ישנו במזנים תקועים.היום יהיו קצת עצבנים..היום ינשו מאוחר..סוג לש מחיר שסופגים לפעמים כששוברים שגרה

מניחה שאת יותר טיפוס א'

ובעלך יותר טיפוס ב'.

ויותר מזה -

תדמייני שהשבירת שגרה והעיפות והעצבנות של הילדה והעומס שמייצר לך- היה עבור משהו אשת ממש שמחה וחשוב לך ואת רוצה בו

מאמינה שהיתה לך תחושה שונה והיית מסוגלת יותר לזרום ולהתמודד גם עם ההשלכות

אבל כאן שגם ככה זה מעיק ומציף את כל המשקעים ולעשות טובה..

אז טבעי שגם ההשלכות של השבירת שגרה מאוד מטרידות אותך ומעמיסות.

זה מובן.

אבל לזהות את זה

בעיני זה חשוב

כי באמת

לבעלך הז כנראה כן חשוב מבחינה רגשית.

משפחה זה מקום עמוק בנפש

גם כשהוא דפוק.ומסובך.

גם אני מחפשת קשר אפילו שיש לי שם מורכבות.

אז לכן הוא יותר רגיש בנושא.

וגם מגיב לא נעים.

זה לא מצדיק ולא בסדר.

אבל

כן מצטרפת לזהירות באופן השיחה בנושא כזה.

יותר רגישות כי זה נוגע באזור רגיש ופגיע.

וגם להבין שטבעי שאם חשוב לו אז יהיה יותר ורם על הילדים ולא חייב להזדהות עם הלחץ לשך על האיך יהיה.

מותר לך כי מובן מתוך המקום שלך

אבל גם מותר לו להגיד שלו נח לזרום ולהסתדר גם עם ילדה עצבנית העיקר שיהיה את המפגש

ובאמת מול התמונה הכללית באמת סוגיה מורכבת ולא קלה

והלוואי ותמצאו דרך להתמקם מולה באופן שיחבר בינכם.

אולי באמת יעוץ מקצועי יתן לכם כלים שם

וצובט לי על שפיספסתי הזדמנות להבין אותו.. 

ככה זה.. אחרי מעשה אני אומרת לעצמי בפעם הבאה אבין אותו יותר, ואז כל פעם קורה משהו מעצבן ויותר מזעזע עם אמא שלו שאני מאבדת עשתונות. 

לוקחת את התגובה שלך לתשומת ליבי לגמרי....... 

אבל.. 

בסיטואציות האלה המורכבות עם המשפחה שלו אני צריכה להבין אותו ולהכיל.. ולהיות רגישה.. 

אבל מה עם כל הלבה שגועשת לי בלב? 

למשל המפגש הזה.. בוער לי להגיד לו "מה אתה מתרפס מולה?? למה היא צריכה לקבל מפגש אחרי שגרמה לך לסבל עם הנתק הזה בגלל שטות?! או כל מיני דברים.. אבל את מציעה לי להבין ולהכיל, אז כמובן- לשמור לעצמי את כל מה שאני חושבת.. 

אז איך ללכת למפגש הזה ולהיות סבבה איתה ועם כולם שם? 

איך?

בתכלס, אם נאמר את האמת, אני לא אוהבת את האישה הזו בלשון המעטה. אז איך אני אמורה להתנהג א. אליו (עם כל מה שבא לי להגיד לו) ב. אליה במפגש.. 

שמה ישעל לעזור לך

זה לתפוס עמדה שונה

לא עמדה שמחפשת להיות צודקת

כי את צודקת וי שפה באמת מציאות ממש לא קלה להכלה

וטבעי שיצוצו כל הכעס והתבכול

אבל שימי לב זה לא מקדם ולא עוזר לך

אז עדיף בעיני לקחת צעד אחורה

לא לערבב את כל המשקעים והמרירות

לחשןב איך נכון לך להתמקם ככה שכמה שפחות תפגעי או תסבלי

מותר להגדיר גבולות פנימיים וחיצוניים.

וגם לדבר עם בעלך בלי קשר על התחושות שלו מול הבית שלו..להכיר אותו שם..לשמוע מה הוא זקוק..מה עוזר לו.. במה את יכולה לעזור

וזה נותן כח גם להתגבר בסיטואציה כמו זאת ולקבל סיפוק מעצם הפירגון לבעלך

ושזה יתן לך את המוטיבציה.

כמובן מותר עם גבולות

ולא להתעסק בה

ובכעס הטבעי כלפיה

שכן לתת מקום לתסכול, לכעס ולחוסר חיבה לחמות או לכל אדם בעצם. (פשוט לא מומלץ מול הבעל בהקשר לאמא שלו)

לומר לעצמנו בראש עזבי תתעלמי יעבור, לא תמיד באמת עוזר.

לפרוק ולשחרר את המטען כן יותר עוזר (כתיבה לדוג)

ואז כל האמירות והעצות שמגיעות מהשכל יכולות להתיישב על הלב.

@הילושש

שהיא לא אישה רשעה או משהו, היא אישה מסכנה עם בעיה קשה!! היא לא מסוגלת להחזיק קשר עם הילדים שלה! עם ההורים שלה , עם האחים שלה.

אלוהים יודע מה היא עברה בחיים שנדפק אצלה, את רק צריכה להסתכל עליה ברחמים. את ראית פעם ילדה עם פיגור שכלי שכועסת עלייך על משהו? את לא לוקחת ללב, כי את יודעת שהיא עם בעיה קשה, וננסה לעזור או לפחות להתרחק בעדינות... אז ככה תסתכלי עליה, היא פשוט עם בעיה. אולי לא רואים את זה כלפי חוץ, כי היא נראית נורמטיבית, אבל הנפש שלה לא נורמלית בשום צורה, היא פגועה בנפש.

ובעלך לא צריך שיתפוצצו עליו בגלל שאמא שלו עם בעיה, להיפך, צריך להעריך אותו יותר שהוא יצא נורמאלי לאמא כזאת. 

כשתביני את זה, יהיה לך הרבה פחות כעסים ותסכולים. 

יחד עם זאת, כן צריך מקום להתפוצץ עליה אם בא לך, אולי עם משהי אחרת? אולי לקחת כמה פגישות ייעוץ כי זה באמת קשה מאוד! 

וגם לדבר איתו בנחת, בלי האשמות, איך אפשר לשים גבול כשזה מוגזם.

נשמע שיש לך חוש צדק סופר מפותח שזה תכונה טובה, אבל לפעמים האמת שורפת..

לא תמיד צריך ללכת לפי האמת, לפעמים צריך ללכת לפי השלום,

וזה תהליך פנימי נפשי לא ברגע אחד.

איך לפרש סיטואציה במקום התרפסות לראות בזה רצון לקרבה ואהבת אם וכו'.

לנסות להקשיב לרחשי הלב שלהם במקום לקפוץ למקום של השופטת.

תחשבי שאת הסנגורית שלהם.

עכשיו את בדיבייט וצריכה להציג את הצד שלהם.

ברור שזה לא ברגע משנים חשיבה, אבל זה אפשרי.

לגבי מה שאת חושב עליה ואיך להתייחס אליה במפגש, איך היית מתייחסת לאח שלך אם חלילה היית מגלה שהוא עבריין ויושב בכלא ועכשיו יש ביקורי משפחה ואת באה למפגש איתו.

האם את באה בכובע של בית דין גבוה לצדק,

ואז ממש קשה המפגש,

או שאת באה בכובע של קרובת משפחה, שאף על פי כן ולמרות הכל, שומרים על אהבה.

ואם את לא מצליחה לפתח כלפיה רגשות אהבה, בסדר גמור. אבל לכל הפחות כבוד נימוסי. לחייך לבן אדם לא אומר להסכים עם הבחירות שלו ואורחות חייו.

לגבי הקושי שלך נניח לקחת את הילדים רחוק או מאוחר, אפשר לקטר, אבל לא כהאשמה אלא כפריקה. לכל משפחה יש את השריטות שלה. מותר להתבכיין על זה, אבל לא באופן שיגרום לשומע להרגיש לא בסדר.

כתבו לך פה בשרשור דברים ממש יפים, מקווה שיעזור לך.

רק מוסיפה שלא פספסת כלום, זו עבודת חיים לא עבודה של מפגש. היכולת לתת לבעלך לאהוב את אמא שלו עם כל החבילה שהיא מביאה, או אפילו לא לאהוב, רק להרגיש טיפ טיפה כמו קשר של אמא- בן, או מעט נורמליות כמו שכתבו פה, זה לא משהו שאפשר לפספס.

ועוד משהו,

אני בטוחה שהגישה שאת מביאה לנושא היא ברכה בשביל בעלך, היא משמשת לו מראה להבין איך קשר נורמלי והדדי אמור להתנהל, הפשטות והברור מאליו מה הגיוני ומה לא הגיוני, הם קריאת כיוון בשבילו. אז גם אם הוא מחליט שקשה לו ללכת דוך בגלל מהמורות בדרך והוא מחליט לחפש דרך קלה ונוחה יותר, את מעצם צורת החשיבה שלך גם אם לא תגידי כלום, מזכירה לו איפה היעד.

יכול להיות שכרגע המראה מסנוורת וצריך להפחית את עוצמת החזר האור, אבל בהמשך הוא עוד ישתמש בזה במידע או שלא במודע.

והכי חשוב כשאת מכניסה לו הגיון לדברים, את מלמדת אותו איך להתמודד עם קשיים בתקשורת וזה יעזור לו גם מול הילדים שלכם ומול קשרים אחרים שלו בהמשך.

כלומר מה שאמא שלו לא לימדה אותו, את מלמדת אותו מעצם היותך ומעצם סגנון ההסתכלות שלך על קשרים בין אנשים.

זה לא סותר את מה שכתבתי לך לפני כן, זה פשוט רבדים שונים ולהכל יש מקום, רק במינון ובהקשר הנכון.

משפחה זה דבר ממש קשוח לפעמים ומעצבן!!!!גם במשפחה של בעלי זה הכל הכל לפי

רצונם והנוחות שלהם.

אבל אחרי הרבה שנים שם,למדתי לאט לאט שאני מעדיפה לזרום

שהילדים יצאו מהשגרה לערב אחד ולו רק בשביל שלום הבית ולכבד את בעלי.

ומה שממש ממש לא מתאים,בעלי יודע שהוא הולך לבד. כמו חתונות של בני דודים

שלו שב"ה יש בשפע מזה. הפסקתי ללכת כי קלטתי שאני מגיעה ואחיות ואחים

של בעלי לא . אז למה ...

ואחים שלו לא תמיד באים, אז מה? זה בטח עדיפויות שונות, לי חשוב להשקיע במשפחה, גם שלו, ולבן זה פחות חשוב להשקיע בצורה הזאת, לא רואה שזה מעיד על בעיות במשפחה (זה לא שהם חפים מבעיות, אני רואה בהם בעיות אחרות..)

לפותחת-מ@הילושש אני מציעה לך למצוא משהו אחר לפרוק לו את הקשיים, מולו ומול אמא שלו, לדעתי הכי טוב למצוא חברה שאתן יכולות לשתף ככה את את השנייה.. אם לא אפשר גם אמא אבל לדעתי פחות עדיף לערב את המשפחה שלך בקשיים של המשפחה שלו.. אבל לא לפרוק לבעלך זה לא אומר לא לפרוק בכלל.. קל להגיד אבל מודה שאני לא תמיד מצליחה לבצע את זה..

וגם למען המטרה, לפעמים לעשות קצת הצגה אולי..

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)

נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא

ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...

קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה

"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"

עם שיתוף מאזינות

קו חינמי נהדר!

מצרפת למעוניינות - ‏‪02-666-7140‬‏

איזה גיבורה את

זה כל כך מרגש המסע הזה

מעריצה אותך על כל השעות הארוכות

מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️

איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!

איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!

ומאוד ניסי. פלא ה'

ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים.. 

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!