מבינה אותך ממש.

מציעה שכן תיצרי קשר עם בעלך לבדוק מה עשה ופשוט כרגע אין לך ברירה אלא לזרום עם המציאות שנוצרה.

עדיף לך לסבול היום וזה בהחלט נשמע לסבול. ושזה לא יתנקם בך גם מצד בעלך וגם מצד חמותך אם לא תלכו

נראה שאת עושה מעל ומעבר ומוותרת על עצמך הרבה בדרך.

שלום עם המשפחה זה דבר חשוב אבל תשימי לב שזה לא עובר את הגבול שלך.

אני במקומך הייתי עוצרת הרבה הרבה קודם... לא יודעת מאיפה הכוח והסבלנות!

אבל כששוכחים את עצמנו ומתאמצים כ”כ לרצות מישהו שאף פעם לא מרוצה... בסוף מתפוצצים😐.

אז הייתי עוצרת ועושה חושבים מה מתאים לכם. הכי הגיוני בעולם לא לשבש ילדים קטנים ולהתחשב בצרכים שלהם, מצד שני הגיוני שפעם ב... נפגשים ומתאמצים בשביל זה.

בעיני הנורה האדומה זה המניפולציות שלה והעובדה שאף פעם לא תצליחו באמת לרצות אותה.

לכן צריך להיות חזקים ולשים גבול שמתאים לכם.

ואני במקומך הייתי הולכת לייעוץ זוגי לפגישה או 2 כי נראה שהיא מצליחה לתזז את בעלך ולגרום לזה להשפיע על הזוגיות שלכם, ואת זה הייתי עוצרת. אתמול.

כל פעם מתנתקת ואז כשהיא מחליטה לחזור- הם נעמדים דום. במיוחד הוא. 

וכשאני מאירה את תשומת ליבו לזה- הוא אומר לי 'אז מה את מצפה שאעשה?! זו אמא שלי. ניסינו הכל בעבר, שום דבר לא עזר. ככה היא. מה את רוצה שנתנתק ממנה? 

תנסי לראות את זה מנקודת המבט של בעלך.

אני יודעת שלי הרבה יותר קל במובנין מסויימים כשיש לנו קשיים מול המשפחה שלו, כי אז התפקיד שלי הוא לתמוך, ואני לא מרגישה רגשות אשמה. כשיש לנו קושי מול המשפחה שלי, אני נקרעת בין בעלי למשפחת המוצא שלי, ומרגישה אשמה משני הצדדים, וכו'.

אז ברור שלבעלך קשה ממש. וזאת סיטואציה באמת מורכבת, לשניכם.

האם יש דרך להיות ביחד בזה?

להגיש משהו כמו "סליחה שהתלוננתי אתמול. לא התכוונתי להאשים אותך, אני יודעת שאתה לא זה שתכנן את המפגש ככה. ואני יודעת שגם לך קשה מול השגעונות של אמא שלך, ומאוד מעריכה את זה שאתה מנסה לכבד אותה למרות האתגרים.

בוא נהיה שנינו ביחד מול הסיטואציה.

רצינו ללכת, כדי לכבד. מצד שני, אנחנו יודעים שזה יהיה קשה עם הילדים. בחרנו ללכת בכל זאת, ואני לא מתחרטת. זה חשוב לי לשמח אותך בזה. אני רק רוצה  שנעשה את מה שיהיה הכי קל עם הילדים במצב הזה. יש לך רעיונות?"

בהצלחה ♥️

הכל

היא רוצה להיפגש? בשמחה. לא רק מתי שמתאים לך

זה ההבדל בין ניתוק לקביעת גבול

ניתוק אומר - בגלל שאת כזו אני לא מעונין בקרבתך

גבול אומר - אני מאוד רוצה ואשמח אפילו אבל לא יכול בתנאים שלך. אם תתגמשי זה יהיה מעולה ואם לא = אז לא נוכל להגיע

המאמץ לא סביר בעליל, ועוד רק בגלל שחמתך החליטה. אמא/ חמה שאי אפשר לומר לה לא, היא יותר בעיה שלכם מאשר שלה

עם ההיסטוריה שלכן, בעלך כבר מזמן היה אמור להציב גבול ולשים סוף לטרלולים שלה

נשמע סוחט מאוד.

האמת שמה שסיפרת על השבעה ועל יום ההולדת יותר צרם לי. זה מתיש נפשית הקשר הזה.

יש מצב שספציפית כן הייתי זורמת עם הבעל, אבל בוודאי לקחת כמה וכמה צעדים אחורה ביחסים איתה. מערכת היחסים איתה לא תקינה ולא בריאה בעליל

כואב על בעלך שזה מה שהוא מכיר בתור אמא. אני בטוחה שעם ההיגיון והרגש שלך, הוא יבין איך אמא אמורה להתנהג

גם אני נסעתי עם הילדים לשלוחות בשביל בעלי. בסוף לקחתי איתי כמה דברים ברגע האחרון, וישנו בצימר קרוב לשם והיה מושלם. 

אל תדאגי לגבי הילדים. מה שיהיה יהיה. 

הייתי ממליצה על טיפול, אם תצליחי לשקף לבעלך את הקושי שלך סביב הנושא ולשלוח אותו לטיפול סביב הקשר שלו איתה.

אם לא, ואולי אפילו בנוסף גם אם הוא הולך, טיפול גם לך לקבל כלים להתמודד עם זה. לא חייב טיפול ממש, גם אימון או שיטת ימימה יכול לדעתי לעזור. לקבל כח להבין את הצרכים שלך, לדעת לשים גבולות ולההצליח בסוף גם לתת מה שאת מסוגלת.

עברנו סיטואציה דומה, זה פתיר. שולחת חיבוק וממליצה מאוד להשקיע.

(בתור אחת שיכולה להזדהות עם בעלך קצת קצת. )

בעלך יודע בדיוק מי זאת אמא שלו,

תאמיני לי שכמה שזה נושא כאוב אצלך,

אצלו זה פי מליון, כי היא אמא שלו. ובשבילך זה חמות.

הוא כ''כ היה רוצה שאמא שלו תהיה נורמאלית.

אבל היא לא.

והוא יודע את זה יותר טוב ממך.

וזה בטח גם מביך אותו שאמא שלו כזאת יצורה שה' יעזור, אבל הוא לא כ''כ רוצה להודות בזה כל פעם כי גם זה כואב, וגם זה מביך מולך...

אז, עד שיש איתה משהו 'נורמאלי', אחרי הנתק האכזרי שהיא עשתה לו ולאחים, חשוב לו להגיע כמו שצריך, הוא יודע שזה מפגש דפוק, לא נח, לא מתאים לילדים, לעבודה, אבל זה כ''כ חשוב לו רק כדי להרגיש אי של שפיות בתוך הקשר הלא שפוי עם אמא. וכמה שהיא הזויה ילד בסוף זקוק לקשר עם אמא גם אם זה קשר לא טוב.

והוא יודע שאין פתרון נורמאלי, ואת מבקשת פתרון. אין לו, אבל ברגש חשוב לו להיות להגיע למרות שבשכל זה גרוע. אם את מסוגלת, להתעלות על עצמך ולהיות שם בשבילו, זה יהיה מבורך.

כל זה בנוגע להבנת *הרגש* שלו, את כמובן *צודקת,* רק תנסי להיות מאוד עדינה ולא פוגעת , אל תדברי בצורה מאשימה מידי על האמא, למרות שאת צודקת, אבל בעלך יתקשה לשמוע ביקורת על האמא , לכן בזהירות. 

ולטווח הרחוק, תשקלו יעוץ כי באמת החמות מאוד מורכבת. 

חמותך לא יודעת לנהל קונפליקטים. אם היית נשואה לחמותך זה סיפור אחד,

אבל את נשואה לבעלך שהוא הבן שלה.

ומותר לו לרצות שקט תעשייתי ממנה.

את מתייחסת לזה כסחטנות רגשית ולכן קשה לך למצוא מוצא. כי את לא רוצה למצוא מוצא.

אם היה מדובר באדם בריא בנפשו, מבינה.

אבל היא לא בן אדם בריא בנפשו והיא עוד בתוך תקופה ממש מטלטלת.

אולי היא מתחטת על התקופה שאבדה עם אמא שלה? אולי המפגש הפתאומי עם אחים שלה ערער אותה?

מה היית עושה אם היו אומרים לך שלחמותך יש בעיה שכלית והיא לא מבינה סיטואציות חברתיות ומורכבויות.

ובעלך היה אומר לך יש לי אמא שהמוח שלה לא משהו, ההתנהגות בעייתית מאוד. אבל אני עדיין אוהב אותה. כי היא אמא שלי. ולאהבת אמא אין תחליף גם כשזו אמא מאוד מורכבת. בשביל פעם בחודשיים בואי נסמן וי ונשכח מזה.

אני מבינה שבשבילך כל המאמץ עם השבעה מתנקז עכשיו למפגש, אבל זה לא קשור אחד לשני. שבעה זה מאמץ עילאי. סוחט מכל בחינה. אבל זה עובר ולאט לאט מתאוששים.

בעלך לא יכול למצוא פתרון מעבר למה שהציע.

הוא מוכן לקחת שני ילדים לעבודה. את יכולה לקחת אותם לקניון. את הקטנה להרדים במנשא ואת הגדול לנסות להרדים בעגלה.

ואם הוא לא יצליח לישון אז יהיה עצבני ערב אחד.

הבעיה שאת לא מוכנה כי זה נשמע לך דפוק בגלל ההקשר. לא בגלל שזה באמת נורא ואיום. את מכניסה את הדעה שלך לגבי האי כשירות של אמא שלו לשיקולים, ועם זה הוא לא יכול להתמודד.

מציעה להבא לעצור רגע, להבין שאתם יחד בזה. להבין למה חשוב לו שקט תעשייתי. להבין את התדירות. לקבל אבל באמת את הצורך שלו במפגשים/ בשמירה על קשר גם כשהיא לא מגיבה.

ומתוך ההבנה העמוקה הזו, לדבר על מה אפשרי/ לא אפשרי.

ואולי את לא באמת תביני.

כי את לא מסוגלת להבין (ב"ה) את המשמעויות העמוקות שכרוכות בנתק במשפחה. לא כשמתחיל הנתק, ולא בניסיון סולחה.

את לא מבינה מה זה לאבד הורה שעדיין חי, גם אם ההתנהגות שלו נוראית. ואת לא יודעת איך זה מרגיש כשמתחילים הסימנים שזה מתחיל.

את רואה בזה כהתרפסות, הוא רואה בזה אובדן. והלוואי ולא תביני באמת.

רק תנסי לקבל את זה שאת לא מבינה ולהיות פחות שיפוטית כלפי הצורך שלו לשלוח הודעות/ לקיים את המפגש בתנאים שהוא מתקיים.

מבחינתו ההתעקשות שלך לפעול בהגיון בקשר למפגש כאילו זה עוד בילוי ששוקלים את העלויות שלו, גורמת לו לבחור בין הצורך באמא, לצורך באשתו ואת הצומת הזאת קשה לו לקבל.

אולי מבחינה שכלית את צודקת בכל מה שכתבת, אבל מבחינה רגשית אתם בכלל לא על אותו תדר.

החתירה למציאת פתרון עם הילדים בצהריים מהתיאור שלך, נשמע כמו דיון בנוגע לחופשה משפחתית, לא כמו דיון בנקודה כאובה, אולי הכאובה ביותר שיכולה להיות לבן אדם, שהוא קשר עם אמא.

אנשים מחפשים קשר ואהבה מאמהות מהסוג הגרוע ביותר שיש.

הפספוס פה בשיח זועק.

יכול להיות שאם הדיון היה מתקיים במישור אחר לחלוטין, הוא בעצמו היה בוחר אחרת.

מציעה לנהל דיון לאחר מעשה, אבל דיון עומק. לא דיון טכני. כי אם היו אומרים לך חלילה וחס שאחד ההורים שלך חולה במחלה נדירה ויש לכם שבועיים בדיוק להתארגן על טיפול מציל חיים בחו"ל וצריך אתכם פיזית שם, הייתם מתארגנים לנסיעה גם לירח ומוצאים פתרונות להכל!

לכן השאלה פה היא לא מה הפתרון הטכני.

השאלה היא מה המפגש מסמל עבורו, למה בעלך זקוק למפגש. איך זה מרגיש להגיד לאמא כזאת לא, איזה טראומות זה מעורר מהעבר.

לא הכל צריך לשאול דוגרי, אבל זה צריך להיות במודעות שזה מה שמעסיק אותו בדיון על המפגש.

מתוך נתינת מקום לשאלות האלו, לנסות לגשש ולמצוא פשרות שיותר קל *לו* לשאת במחירים של הפשרה.

אם זה מימון נסיעה במונית, בייביסיטר, אם זה לנסוע לבד או כל מה שיהיה לו יותר קל לדלוור הלאה למשפחה שלו.

ואם לשלוח תמונות והודעות בתקופת נתק מסייע לו להיות קשוב לעצמו בתקופת הקשר ופחות להיות מרצה ממה שהוא, אז אדרבא לעודד את זה, לא לבוז לדרך שהוא מצא להתמודד.

נ.ב

אני מכירה המון מקרים של אנשים שחוו תקופת נתק במשפחה, שאח"כ הדפוס משוחזר בדור הבא.

זה בין המקרים אולי הכי קשים לריפוי בנפש.

לא אומרת לוותר, אבל כן להבין כמה זה מורכב מבחינת אמא שלו, לשמור על יחסים תקינים עם הילדים שלה.

בכל אופן, בהצלחה רבה!

מכל מה שכתבת, נשמע שהגיסות שלך מנהלות נכון את המורכבות.

אני כמובן לא יודעת אם היו אירועים אחרים שלא התנהלו בהם נכון,

אבל מה שהם הסכימו לעשות ומה שהם לא הסכימו לעשות, נשמע לי כמו החלטה קולעת בסיטואציה הסופר מורכבת הזו.

אז אולי לפעמים הבאות תשאלי מה הן עושות ותביני מזה מתי כן ומתי לא.

נכון שלכל משפחה יש את האילוצים שלה, אבל זה נשמע כמו מצפן טוב לקבל ממנו כיוון מה הגיוני ומה לא בסיטואציה הזו.

וגם כמשפחה (כל האחים של בעלך) יהיה לכם קל יותר להציג חזית אחידה.

בין כל הרקע והתתמודדות המשפחתית הבאמת מממש מורכבת

לבין מפגש משפחתי שנופל בזמן שפחות נח לך

וזה מובן

אבל הז דבר שקורה בכל משפחה לשפע ים יש משהו שקובעים בזמן שלא לכולם נח

במיוחד עם ילדים

עכשיו נכון יש שאיפה שיתנהלו מלכתחילה אחרת..שישאלו מה נח שיתחשבו וכו

אסל האמת שגם כשהכל נורמלי ותקין זה קורה לפעמים

ואז בכנות טבעי שמישהי  עם אופי מסוים תלחץ יותר וזה יעיק עליה יותר וכו

ואחרת יותר תזרום ותגיד טוב היום ישנו במזנים תקועים.היום יהיו קצת עצבנים..היום ינשו מאוחר..סוג לש מחיר שסופגים לפעמים כששוברים שגרה

מניחה שאת יותר טיפוס א'

ובעלך יותר טיפוס ב'.

ויותר מזה -

תדמייני שהשבירת שגרה והעיפות והעצבנות של הילדה והעומס שמייצר לך- היה עבור משהו אשת ממש שמחה וחשוב לך ואת רוצה בו

מאמינה שהיתה לך תחושה שונה והיית מסוגלת יותר לזרום ולהתמודד גם עם ההשלכות

אבל כאן שגם ככה זה מעיק ומציף את כל המשקעים ולעשות טובה..

אז טבעי שגם ההשלכות של השבירת שגרה מאוד מטרידות אותך ומעמיסות.

זה מובן.

אבל לזהות את זה

בעיני זה חשוב

כי באמת

לבעלך הז כנראה כן חשוב מבחינה רגשית.

משפחה זה מקום עמוק בנפש

גם כשהוא דפוק.ומסובך.

גם אני מחפשת קשר אפילו שיש לי שם מורכבות.

אז לכן הוא יותר רגיש בנושא.

וגם מגיב לא נעים.

זה לא מצדיק ולא בסדר.

אבל

כן מצטרפת לזהירות באופן השיחה בנושא כזה.

יותר רגישות כי זה נוגע באזור רגיש ופגיע.

וגם להבין שטבעי שאם חשוב לו אז יהיה יותר ורם על הילדים ולא חייב להזדהות עם הלחץ לשך על האיך יהיה.

מותר לך כי מובן מתוך המקום שלך

אבל גם מותר לו להגיד שלו נח לזרום ולהסתדר גם עם ילדה עצבנית העיקר שיהיה את המפגש

ובאמת מול התמונה הכללית באמת סוגיה מורכבת ולא קלה

והלוואי ותמצאו דרך להתמקם מולה באופן שיחבר בינכם.

אולי באמת יעוץ מקצועי יתן לכם כלים שם

וצובט לי על שפיספסתי הזדמנות להבין אותו.. 

ככה זה.. אחרי מעשה אני אומרת לעצמי בפעם הבאה אבין אותו יותר, ואז כל פעם קורה משהו מעצבן ויותר מזעזע עם אמא שלו שאני מאבדת עשתונות. 

לוקחת את התגובה שלך לתשומת ליבי לגמרי....... 

אבל.. 

בסיטואציות האלה המורכבות עם המשפחה שלו אני צריכה להבין אותו ולהכיל.. ולהיות רגישה.. 

אבל מה עם כל הלבה שגועשת לי בלב? 

למשל המפגש הזה.. בוער לי להגיד לו "מה אתה מתרפס מולה?? למה היא צריכה לקבל מפגש אחרי שגרמה לך לסבל עם הנתק הזה בגלל שטות?! או כל מיני דברים.. אבל את מציעה לי להבין ולהכיל, אז כמובן- לשמור לעצמי את כל מה שאני חושבת.. 

אז איך ללכת למפגש הזה ולהיות סבבה איתה ועם כולם שם? 

איך?

בתכלס, אם נאמר את האמת, אני לא אוהבת את האישה הזו בלשון המעטה. אז איך אני אמורה להתנהג א. אליו (עם כל מה שבא לי להגיד לו) ב. אליה במפגש.. 

שמה ישעל לעזור לך

זה לתפוס עמדה שונה

לא עמדה שמחפשת להיות צודקת

כי את צודקת וי שפה באמת מציאות ממש לא קלה להכלה

וטבעי שיצוצו כל הכעס והתבכול

אבל שימי לב זה לא מקדם ולא עוזר לך

אז עדיף בעיני לקחת צעד אחורה

לא לערבב את כל המשקעים והמרירות

לחשןב איך נכון לך להתמקם ככה שכמה שפחות תפגעי או תסבלי

מותר להגדיר גבולות פנימיים וחיצוניים.

וגם לדבר עם בעלך בלי קשר על התחושות שלו מול הבית שלו..להכיר אותו שם..לשמוע מה הוא זקוק..מה עוזר לו.. במה את יכולה לעזור

וזה נותן כח גם להתגבר בסיטואציה כמו זאת ולקבל סיפוק מעצם הפירגון לבעלך

ושזה יתן לך את המוטיבציה.

כמובן מותר עם גבולות

ולא להתעסק בה

ובכעס הטבעי כלפיה

שכן לתת מקום לתסכול, לכעס ולחוסר חיבה לחמות או לכל אדם בעצם. (פשוט לא מומלץ מול הבעל בהקשר לאמא שלו)

לומר לעצמנו בראש עזבי תתעלמי יעבור, לא תמיד באמת עוזר.

לפרוק ולשחרר את המטען כן יותר עוזר (כתיבה לדוג)

ואז כל האמירות והעצות שמגיעות מהשכל יכולות להתיישב על הלב.

@הילושש

שהיא לא אישה רשעה או משהו, היא אישה מסכנה עם בעיה קשה!! היא לא מסוגלת להחזיק קשר עם הילדים שלה! עם ההורים שלה , עם האחים שלה.

אלוהים יודע מה היא עברה בחיים שנדפק אצלה, את רק צריכה להסתכל עליה ברחמים. את ראית פעם ילדה עם פיגור שכלי שכועסת עלייך על משהו? את לא לוקחת ללב, כי את יודעת שהיא עם בעיה קשה, וננסה לעזור או לפחות להתרחק בעדינות... אז ככה תסתכלי עליה, היא פשוט עם בעיה. אולי לא רואים את זה כלפי חוץ, כי היא נראית נורמטיבית, אבל הנפש שלה לא נורמלית בשום צורה, היא פגועה בנפש.

ובעלך לא צריך שיתפוצצו עליו בגלל שאמא שלו עם בעיה, להיפך, צריך להעריך אותו יותר שהוא יצא נורמאלי לאמא כזאת. 

כשתביני את זה, יהיה לך הרבה פחות כעסים ותסכולים. 

יחד עם זאת, כן צריך מקום להתפוצץ עליה אם בא לך, אולי עם משהי אחרת? אולי לקחת כמה פגישות ייעוץ כי זה באמת קשה מאוד! 

וגם לדבר איתו בנחת, בלי האשמות, איך אפשר לשים גבול כשזה מוגזם.

נשמע שיש לך חוש צדק סופר מפותח שזה תכונה טובה, אבל לפעמים האמת שורפת..

לא תמיד צריך ללכת לפי האמת, לפעמים צריך ללכת לפי השלום,

וזה תהליך פנימי נפשי לא ברגע אחד.

איך לפרש סיטואציה במקום התרפסות לראות בזה רצון לקרבה ואהבת אם וכו'.

לנסות להקשיב לרחשי הלב שלהם במקום לקפוץ למקום של השופטת.

תחשבי שאת הסנגורית שלהם.

עכשיו את בדיבייט וצריכה להציג את הצד שלהם.

ברור שזה לא ברגע משנים חשיבה, אבל זה אפשרי.

לגבי מה שאת חושב עליה ואיך להתייחס אליה במפגש, איך היית מתייחסת לאח שלך אם חלילה היית מגלה שהוא עבריין ויושב בכלא ועכשיו יש ביקורי משפחה ואת באה למפגש איתו.

האם את באה בכובע של בית דין גבוה לצדק,

ואז ממש קשה המפגש,

או שאת באה בכובע של קרובת משפחה, שאף על פי כן ולמרות הכל, שומרים על אהבה.

ואם את לא מצליחה לפתח כלפיה רגשות אהבה, בסדר גמור. אבל לכל הפחות כבוד נימוסי. לחייך לבן אדם לא אומר להסכים עם הבחירות שלו ואורחות חייו.

לגבי הקושי שלך נניח לקחת את הילדים רחוק או מאוחר, אפשר לקטר, אבל לא כהאשמה אלא כפריקה. לכל משפחה יש את השריטות שלה. מותר להתבכיין על זה, אבל לא באופן שיגרום לשומע להרגיש לא בסדר.

כתבו לך פה בשרשור דברים ממש יפים, מקווה שיעזור לך.

רק מוסיפה שלא פספסת כלום, זו עבודת חיים לא עבודה של מפגש. היכולת לתת לבעלך לאהוב את אמא שלו עם כל החבילה שהיא מביאה, או אפילו לא לאהוב, רק להרגיש טיפ טיפה כמו קשר של אמא- בן, או מעט נורמליות כמו שכתבו פה, זה לא משהו שאפשר לפספס.

ועוד משהו,

אני בטוחה שהגישה שאת מביאה לנושא היא ברכה בשביל בעלך, היא משמשת לו מראה להבין איך קשר נורמלי והדדי אמור להתנהל, הפשטות והברור מאליו מה הגיוני ומה לא הגיוני, הם קריאת כיוון בשבילו. אז גם אם הוא מחליט שקשה לו ללכת דוך בגלל מהמורות בדרך והוא מחליט לחפש דרך קלה ונוחה יותר, את מעצם צורת החשיבה שלך גם אם לא תגידי כלום, מזכירה לו איפה היעד.

יכול להיות שכרגע המראה מסנוורת וצריך להפחית את עוצמת החזר האור, אבל בהמשך הוא עוד ישתמש בזה במידע או שלא במודע.

והכי חשוב כשאת מכניסה לו הגיון לדברים, את מלמדת אותו איך להתמודד עם קשיים בתקשורת וזה יעזור לו גם מול הילדים שלכם ומול קשרים אחרים שלו בהמשך.

כלומר מה שאמא שלו לא לימדה אותו, את מלמדת אותו מעצם היותך ומעצם סגנון ההסתכלות שלך על קשרים בין אנשים.

זה לא סותר את מה שכתבתי לך לפני כן, זה פשוט רבדים שונים ולהכל יש מקום, רק במינון ובהקשר הנכון.

משפחה זה דבר ממש קשוח לפעמים ומעצבן!!!!גם במשפחה של בעלי זה הכל הכל לפי

רצונם והנוחות שלהם.

אבל אחרי הרבה שנים שם,למדתי לאט לאט שאני מעדיפה לזרום

שהילדים יצאו מהשגרה לערב אחד ולו רק בשביל שלום הבית ולכבד את בעלי.

ומה שממש ממש לא מתאים,בעלי יודע שהוא הולך לבד. כמו חתונות של בני דודים

שלו שב"ה יש בשפע מזה. הפסקתי ללכת כי קלטתי שאני מגיעה ואחיות ואחים

של בעלי לא . אז למה ...

ואחים שלו לא תמיד באים, אז מה? זה בטח עדיפויות שונות, לי חשוב להשקיע במשפחה, גם שלו, ולבן זה פחות חשוב להשקיע בצורה הזאת, לא רואה שזה מעיד על בעיות במשפחה (זה לא שהם חפים מבעיות, אני רואה בהם בעיות אחרות..)

לפותחת-מ@הילושש אני מציעה לך למצוא משהו אחר לפרוק לו את הקשיים, מולו ומול אמא שלו, לדעתי הכי טוב למצוא חברה שאתן יכולות לשתף ככה את את השנייה.. אם לא אפשר גם אמא אבל לדעתי פחות עדיף לערב את המשפחה שלך בקשיים של המשפחה שלו.. אבל לא לפרוק לבעלך זה לא אומר לא לפרוק בכלל.. קל להגיד אבל מודה שאני לא תמיד מצליחה לבצע את זה..

וגם למען המטרה, לפעמים לעשות קצת הצגה אולי..

אני לא רוצה הורמונלית אבל חייבת כמובן מניעה לשנה וחצי

איזה אפשרויות חדשות שמותרות אחרי קיסרי?

מתייגת לי לכל השאלות את @מתואמת

כתבת שעברתי ארבעה ניתוחים שכאלה, אז בטח תדעי לענות❤️

אני הייתי אחרי הניתוח עם התקן לא הורמונלי והיה מצויין ממש

כדור או נובה טי

מה עדיף?

ואיך זה עובד, הולכים לרופאה, היא אומרת איזה התקן, הולכים לקנות וקובעים עוד תור ורק אז מתקינים? או שמגיעים מראש עם ההתקן שאני בוחרת והיא מתקינה?

קבעתי תור לרופאה פרטית שהמליצו לי עליה (ד"ר רחל פיקאר)

אמרתי לה שאני רוצה התקנה של התקן לא הורמונלי והיא שמה לי במקום.

הייתי הולכת לבדוק במיוחד שאמרת שהיה זיהום

זה מין כאב עמום כזה.. אני מתפקדת איתו סבבה.

הוא מוזר, אבל כל הסיטואציה חדשה ומוזרה לי.

אני רק שבועיים אחרי הניתוח. זה משנה? או שעדיין לא נשמע תקין?

אני עוסק בתחום ולכן אני "מעז" לענות בתקווה שאוכל להיות לעזר.

שבועיים אחרי ניתוח קיסרי (עד חצי שנה) זה לגמרי תקין להרגיש כאב. המקום עדיין רגיש והגוף עבר טראומה.

יכול להיות שהכאבים נובעים כתוצאה מהתכווצות חזרה של הרחם, או הידבקויות של הרקמות שנחתכו. צריך לזכור שנחתכו שרירים ועצבים והם עוברים תהליך של החלמה שמשפיע על הכאבים.

יתכן גם, וזה דבר שקורה המון בעיקר אחרי ניתוחים, סיכון מוגבר לבקע טבורי (הרניה) לשבר כתוצאה מפעילות מאומצת וכו'. לפעמים זה מאוד קטן ורגיש ולא מורגש אך הולך וגדל. לפעמים הכאב הוא רק בנגיעה כמו שתואר פה. לכן כל עוד הצלקת לא מזדהמת או מפרישה או שאין חום וכדו' סביר להניח שמדובר באחד מהמקרים הנ"ל וזה לגמרי תקין.

אצל המון נשים קורה התפתחות של בקע טבורי אפילו בלי לשים לב (הנפיחות מטשטשת את זה) עד שזה בולט וכואב זה אחד הדברים שצריך לשמור ולהיזהר אחרי ניתוח. לשמור שלא להתאמץ יתר על המידה.

מקווה שהייתי לעזר

מאוד נזהרת

גם שקיות מהסופר, ואפילו להרים את התינוק/ת לצורך הנקה נחשב מאמץ.

ההמלצה היא להיזהר במיוחד בחצי שנה הראשונה. ואם יש צורך בהנקה אז שמישהו יגיש את התינוק או להרים אותו בישיבה.

מעבר לזה אם אין משהו חריג אין מה לחשוש כל כך

מותר להרים את התינוק ודברים נוספים ששוקלים כמותו, וצריך להיזהר ממאמץ עד שישה או שמונה שבועות.

אולי במקרים חריגים ההנחיה היא אחרת...

במספר הניתוחים, במצב אחרי הניתוח וכו'.

לרוב ההמלצה היא 3-עד 6 חודשים.

העניין זה לאו דווקא עם המשקל בפני עצמו אלא התנוחה שבה נמצא הגוף. אפשר להרים תינוק על הידיים ולא יקרה דבר אבל אם לצורך העניין מתכופפים לכיוון העריסה ומרימים את התינוק ואחר כך מתכופפים ומחזירים זה עלול ליצור לחץ על הבטן שיכול לגרום לשבר. אלה מקרים שנתקלים בהם יום יום. כמובן שזה לא קורה פעם אחת, וגם צריך להיות מותאם לכל יולדת ולמצבה הרפואי. שבועיים בכל מקרה זה מעט זמן ומומלץ להיזהר ולהימנע.

לי לא הזדהם ב"ה אז לא יודעת לענות מניסיון.

אם עברו כבר כמה שבועות, נראה לי שכדאי לבדוק...

בקשר למניעה - בעיקרון אפשר את כל סוגי המניעה. אבל אולי במקרה שלך ספציפית אסור התקן? צריך לשאול רופא שמכיר בעצמו את מה שעברת בקיסרי...

תודה!

לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.

אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה

ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...

אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.

6. לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.

   מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.

   אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות

העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).

לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.

אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.

עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת

אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.

יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.

וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.

זהו.

אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.

תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.

בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...

כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...

ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל

גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..

אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך

בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.

כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.

אומרת פעם אחת ומשחררת...

לפעמים מאפשרת בלי מצפון לפעמים מזכירה ששבת ולפעמים מחביאה לפני שבת

אבל חייבת לפרוק שכשהוא מדליק את האור (3.5) אני ממש מתרגזת

משתדלת לכבות לפני שבת, לא את הכל אפשר/ לא תמיד זוכרת

הקטן בן שנתיים מדליק חופשי, לאחרונה בן ה3 וחצי קלט שזה לא לכבודו:

אז הוא מצא פתרון גאוני

פונה לאחיו: אתה יכול בבקשה להדליק לי את הסירנה של המשטרה??

עכשיו תסיע את הטרקטור לכיווני...

וכו וכו...

אני כרגע עושה כמוך, מזכירה פעם אחת ומשחררת.. השכנים לא מעניינים.

וזה היה נורא מתוק! לקח לעצמו דף טיוטה וטושים וארגן לו מקום לציור... ובעיקרון ביום חול זה ממש נהדר שהוא ככה מסדר לעצמו תעסוקה חיובית, התלבטתי מה לעשות, אבל בסוף התעקשתי איתו שיחזיר הכל למקום ופינקתי אותו בעוגה לכבוד שבת שלא יתבאס מדי ששבת היום.

הקטן הנוכחי מבין לחלוטין את המעבר משבת לחול, שואל לפני שימוש במשחק אם מותר בשבת, ומתי תצא שבת.

לא מדליק כלום חשמלי בשבת, ומעיר לאחותו הגדולה..

לקח לי זמן להיזכר שהוא החריג..

מקווה שזה בסדר לנצלש

איך בכללי אתן מתנהלות עם האיסורים של שבת?

הבת שלי בת כמעט 3

והרבה מהדברים שהיא אוהבת לעשות אסורים בשבת-למשל היא מאוד אוהבת יצירות, לכבות לבד את האור בחדר.. אין לי עוד דוגמאות עכשיו אבל בעיקרון.

היא גם מאוד אוהבת ללכת למעון ואם אין מעון זה גם מבאס אותה😆

כל פעם שאני מזכירה לה ששבת עכשיו

היא מתבאסת עלי

ולא בא לי שהיא תגדל בתחושה ששבת זה מבאס ואסור..

אז תמיד אני מזכירה כזה כמה כן כיף בשבת

ועדיין מרגיש שבתחושה שלה שבת זה יום כזה שאסור לעשות כל מה שכיף...

ובכנות, היא קצת צודקת. זה באמת באסה הדברים שאסור.. גם אם יש כיף.

יש לכן רעיון איך עוד לתווך?

ופעילות משפחתית שעושים רק בשבת

ככה שהיא מתבאסת תוכלי להציע לה את זה.

יש לי משחקים מיוחדים לשבת (דברים שהם אוהבים לא משחקים שיוצרו לכבוד שבת ) שאנחנו מורידים רק אחרי הדלקת נרות

ביום שישי התפקיד של בן ה3 וחצי שלי זה לכבות אורות ולשים כיסוי - זה לא מונע ממנו להדליק ולכבות אורות בשבת אבל זה כיף לו ומתי שהוא הוא ילמד שלא מדליקים ומכבים בשבת

ובשבת אנחנו הולכים לגינה שווה שבד"כ ביום חול אנחנו לא הולכים לשם.

ומספרת מלא פעמים ספרים על השבת

ויש לנו כל מיני דברים מיוחדים לשבת שבמהלך השבוע אנחנו מזכירים שזה שמור לשבת...

בשבת יש הרבה זמן לשחק במשחקים של הבית. ליצור זמן למשחק משותף איתה ולהגיד שזה נחמד שבשבת יש הרבה זמן יחד.

עוד משהו - לא עושים יצירות, אבל גם אין טלפונים ואמא ואבא יותר פנויים

המון סיפורים ומשחקי דמיון

אנחנו גם עושים בסעודה סבב שכל אחד מספר מה היה לו הכי כיף השבוע. הם מחכים לזה ממש

אצלי יותר גדול, אבל זה דברים שעשיתי מגיל קטן... אני בשבת מרשה מלא מתוקים שאני לא מרשה במהלך השבוע, גם משהו טעים בדלקת נרות, אבל מיוחד, לא מהסטנדרטיים, ומדגישה שהכנו לעבוד שבת , גם בשבת בבוקר אני מרשה לחמנייה עם שוקולד , גם הוא אוהב את הקידוש והמיץ ענבים, גם פוגשים יותר חברים ואני משווקת את זה שזה בזכות שבת, גם אנחנו משתוללים ביחד יותר ואני מזכירה לו שזה בזכות שבת יש לנו הרבה זמן... כל הזמן מכניסה את איזה כיף זה שבת😅

כל פעם שמדברים על משהו שאסור בשבת, לדבר גם על הדברים המיוחדים לשבת.

בגדים מיוחדים, מאכלים של שבת, תפילות ודברים שהילד אוהב לעשות בשבת.

אפשר גם במהלך השבוע להזכיר את הדברים המיוחדים של שבת, אליצור ציפייה לקראת שבת.

בלי קשר לשבת.

אז בשבת יש עוד קצת דברים שאסור.

ומצטרפת לזה שבשבת גםמיש דברים מיוחדים שמותר.

למשל הקטנים שבאים להתכרבל איתי בבוקר במיטה, להכין שוקו, לשחק עם השכנים.

למי יש זמן בבוקר שהוא לא שבת לכל הדברים האלה.

לק"י

אבל בן הארבע לפעמים מוצא או לוקח טושים וכאלה. אני אומרת וחוזרת שאסור, אבל לא רבה על זה יותר מידי.

משחקים מוקצה בדרך כלל נמצאים במקום פחות נגיש

זה גורם שגם בשאר הימים פחות משחקים בהם.

ובכללי, אני מעדיפה פחות משחקים מנגנים, כי זה חופר.

אם בכל זאת ילד קטן לקח משחק מוקצה, אני אשתדל למנוע ממנו לשחק.

בגיל 4 ילד יכול להבין שזה אסור בשבת, ויהיה אפשר ביום אחר.

כלומר עושה את ההשתדלות שלי לפני שבת,

ואם קרה והתפספס אז בפועל 1.

השכנים לא פונקציה בכלל.

לגבי 5 זה מאוד תלוי בשלות, וצריך להיזהר מלהקדים את המאוחר.

יש ילדים בני 4 שעוד אין להם מושג זמנים, אז איך אפשר באמת שהם יבינו שדווקא עכשיו אסור.

לאט לאט. הכי חשוב לא להיבהל.

מתייגת לך את @נגמרו לי השמות המהממת

אבל אני לא חושבת שאת צריכה להיות הכתובת לקושי שלו.

אולי דומה להתמכרות נשית, תארי לך שאת מכורה למשהו (החל ממאכלים מתוקים ועד אלכוהול) ובעלך הוא המפקח.

צריך לטפל בזה, אבל לא בן הזוג/בת הזוג.

את לא זו שבפניה הוא צריך להתנצל/ לעדכן/לתכנן איך להשתפר.

כדאי שזה יהיה איש מקצועי חיצוני.

הוא שיתף אותי מיוזמתו מבלי שעליתי על זה מעצמי

וכבר אז הבטחתי לו שיהיה בשבילי וישתף אותי והוא הבטיח שישתף. מה שהוא לא העיז לעשות בכלל.

וכשגיליתי (לא חיפשתי אותו בכלל, פשוט פתאום ראיתי את הפלאפון שלי פתוח על אתרים בעייתיים- הוא לקח את שלי בסתר כי שלו היה חסום)

ואיזה איש מקצוע?

אני לא יודעת אפילו למי לפנות ומפחדת לפנות בחיים האמיתיים

וחצמיזה, ראוי שהאינטרנט יהיה חסום בכל מקרה

אצלנו הוא חסום גם בלי הצמודדות כזו שאני יודעת עליה. ואני מעדיפה לא להתערבב שם גם מראש.

מספיק להיכנס לכל כתבה ועולות פרסומות אוי ואבוי. אף בית של אנשים יר'ש לא צריך להיות עם אינטרנט לא מסונן. בהכל.

ומציעה לך לעצור את המרדף בשבילו, זה לא עושה לך טוב. תודיעי לו שאת חוסמת הכל כולל טלגרם ושהוא צריך למצוא פתרון לבעיה שלו. מעצמו.

חיבוק♥️

והכאב שלך מובן.

השלב הראשוני בעיניי זה לאבחן האם מדובר בהתמכרות (ששם חייב עזרה חיצונית מסוימת) או בנפילה רגילה שיש לו שליטה עליה (שגם שם צריך עזרה אבל שונה)

יש טיפולים של מכון ארגמן (גם להתמכרות וגם במקרה שלא)

וספציפית להתמכרות יש את שיטת 12 צעדים (זה חינמי ומאוד יעיל)

כדי לעזור לעצמו הוא חייב להכיר בבעיה ולרצות לעשות שינוי, אם הוא לא בשלב כזה או שלא מעוניין בטיפול, יש שם טיפולים לנשים שמתמודדות עם דברים מהסוג הזה.

בכל מקרה לא נכון לך ולו המעקב אחריו, לחסום לו דברים, לפתוח דברים.

במקרה שהוא כן לוקח אחריות ומטפל, ממליצה לך לשחרר ולסמוך על הטיפול.

ולנסות לא לקחת אישית, כי זה כמעט אף פעם לא אישי ולרוב גם לא מגיע מדחף מיני אלא בריחה רגשית.

בהצלחה❤️❤️❤️

אבחון בסיסי לבדוק אם זה התמכרות

למרות שכבר אני חושבת שמדובר בזה.

אני לא עוקבת אחריו, פשוט אצלי הסיסמה של הסינון

וכל פעם אני מגלה בלי לחפש- כנראה פשלות שלו

לדחף מיני נורמלי (ממש לא כל צפייה בתכנים היא התמכרות)

זה בעיקר ביכולת השליטה והכפייתיות (לפעמים אפילו ללא הנאה)

ויש כל מיני תסמינים, כמו החמרה עם הזמן, פגיעה בתפקוד ועוד.

אם זה לא מדבר אליכם תפנו לטיפול אחר, זוגי לדעתי, אבל לפני זה חשוב לשלול התמכרות

מצרפת שאלון

הוא צריך לענות עליו בעצמו

ויכול להיות שהוא מרגיש מכור וחסר שליטה והוא מעוניין להפסיק גם כשעונה בשלילה על רוב התשובות , עדיין התוכנית להתמכרות תעזור לו

כשהילדות מתקלחות יחד.

אם זה כשהן מתקלחות לבד, מחילה מהחברה שלך, אבל בעיני זו בושה מיותרת שרק תעשה נזק.

זה מקום שהגיינית ממש צריך לנקות אותו וללמד את הילדה לנקות מפשעה, זה לא נורמלי...ככה אי אפשר לנקות כמו שצריך

גם כשהייתי רוחצת את הילדות יחד, לא הייתי משאירה להן , מה העניין , למה לסבך את החיים

אולי אם היא מקלחת יחד עם בנים קטנים או משהו כזה

וכשהם מתקלחים יחד הם עם תחתונים,

זה הגיע מהבן שלי שביקש כי לא נעים לו המבטים שלה על האיבר שלו,

והיא זה אחר לה ומענין אז היתה מנסה לבדוק מה יש לו, והסברתי להם שזה איבר פרטי שלנו ולכן דבר ראשון היא לא נוגעת בשלו והוא לא בשלה ודבר שני אם הוא רוצה אפשר בשמחה תחתונים אם זה יותר נעים לו.

הוא העדיף, ואחריו גם היא..

אבל אם הם מתקלחים לבד אז הם בלי..

חושבת שמשם זה הגיע גם אצלה... סתם בהיגיון.

אבל לקלח עם תחתונים גם כשמתקלחים לבד נשמע מוזר.

והיא התכוונה כשהילדים מתקלחים ביחד?

לא שמתי לב שאמרה את זה...

ילדות ביחד אמבטיה? כמו שבבריכה שמים בגד ים

עדיף לעבור למקלחות אישיות ולא להתקלח עם בגד...

נשמע לי ממש לא בריא גם היגיינית וגם בתפיסה נכונה של הגוף לפיתוח מיניות בריאה.

אולי הכוונה למקלחת משותפת?

אישית פחות מתחברת לזה בכללי. בטח שלא בגיל שמצריך להתחיל לכסות.

ומאוד מוזר

נורא מציק וגם איך אפשר לשטוףככה כמו שצריך?

כי לבד זה נשמע לי אפילו בעייתי ואנטי הגייני..

אבל אם פעם ב.. עושים אמבטיית משחקים משותפת(נגיד קצף/צעצועים וכאלה)

מגיל שמבינים פרטיות(סביב 3-4-5, תלוי ילד) הייתי מכוון באמת להישאר עם תחתונים או ללבוש בגד ים...

לא באופן יומיומי(באופן יומיומי הגיל הזה הוא בעיני גם השלב שנכון להפריד מקלחות, כשכבר יש הבנה ששומרים על הפרטיות של הגוף שלי)

כל הקטע להתנקות מהחיידקים שנאספים עלינו במהלך היום, לא להדביק אלינו את מה שנדבק לבד..

ואם זה כי הילדים מתקלחים יחד אז אולי הגיע הגיל לקלח אותם בנפרד