מבינה אותך ממש.

מציעה שכן תיצרי קשר עם בעלך לבדוק מה עשה ופשוט כרגע אין לך ברירה אלא לזרום עם המציאות שנוצרה.

עדיף לך לסבול היום וזה בהחלט נשמע לסבול. ושזה לא יתנקם בך גם מצד בעלך וגם מצד חמותך אם לא תלכו

נראה שאת עושה מעל ומעבר ומוותרת על עצמך הרבה בדרך.

שלום עם המשפחה זה דבר חשוב אבל תשימי לב שזה לא עובר את הגבול שלך.

אני במקומך הייתי עוצרת הרבה הרבה קודם... לא יודעת מאיפה הכוח והסבלנות!

אבל כששוכחים את עצמנו ומתאמצים כ”כ לרצות מישהו שאף פעם לא מרוצה... בסוף מתפוצצים😐.

אז הייתי עוצרת ועושה חושבים מה מתאים לכם. הכי הגיוני בעולם לא לשבש ילדים קטנים ולהתחשב בצרכים שלהם, מצד שני הגיוני שפעם ב... נפגשים ומתאמצים בשביל זה.

בעיני הנורה האדומה זה המניפולציות שלה והעובדה שאף פעם לא תצליחו באמת לרצות אותה.

לכן צריך להיות חזקים ולשים גבול שמתאים לכם.

ואני במקומך הייתי הולכת לייעוץ זוגי לפגישה או 2 כי נראה שהיא מצליחה לתזז את בעלך ולגרום לזה להשפיע על הזוגיות שלכם, ואת זה הייתי עוצרת. אתמול.

כל פעם מתנתקת ואז כשהיא מחליטה לחזור- הם נעמדים דום. במיוחד הוא. 

וכשאני מאירה את תשומת ליבו לזה- הוא אומר לי 'אז מה את מצפה שאעשה?! זו אמא שלי. ניסינו הכל בעבר, שום דבר לא עזר. ככה היא. מה את רוצה שנתנתק ממנה? 

תנסי לראות את זה מנקודת המבט של בעלך.

אני יודעת שלי הרבה יותר קל במובנין מסויימים כשיש לנו קשיים מול המשפחה שלו, כי אז התפקיד שלי הוא לתמוך, ואני לא מרגישה רגשות אשמה. כשיש לנו קושי מול המשפחה שלי, אני נקרעת בין בעלי למשפחת המוצא שלי, ומרגישה אשמה משני הצדדים, וכו'.

אז ברור שלבעלך קשה ממש. וזאת סיטואציה באמת מורכבת, לשניכם.

האם יש דרך להיות ביחד בזה?

להגיש משהו כמו "סליחה שהתלוננתי אתמול. לא התכוונתי להאשים אותך, אני יודעת שאתה לא זה שתכנן את המפגש ככה. ואני יודעת שגם לך קשה מול השגעונות של אמא שלך, ומאוד מעריכה את זה שאתה מנסה לכבד אותה למרות האתגרים.

בוא נהיה שנינו ביחד מול הסיטואציה.

רצינו ללכת, כדי לכבד. מצד שני, אנחנו יודעים שזה יהיה קשה עם הילדים. בחרנו ללכת בכל זאת, ואני לא מתחרטת. זה חשוב לי לשמח אותך בזה. אני רק רוצה  שנעשה את מה שיהיה הכי קל עם הילדים במצב הזה. יש לך רעיונות?"

בהצלחה ♥️

הכל

היא רוצה להיפגש? בשמחה. לא רק מתי שמתאים לך

זה ההבדל בין ניתוק לקביעת גבול

ניתוק אומר - בגלל שאת כזו אני לא מעונין בקרבתך

גבול אומר - אני מאוד רוצה ואשמח אפילו אבל לא יכול בתנאים שלך. אם תתגמשי זה יהיה מעולה ואם לא = אז לא נוכל להגיע

המאמץ לא סביר בעליל, ועוד רק בגלל שחמתך החליטה. אמא/ חמה שאי אפשר לומר לה לא, היא יותר בעיה שלכם מאשר שלה

עם ההיסטוריה שלכן, בעלך כבר מזמן היה אמור להציב גבול ולשים סוף לטרלולים שלה

נשמע סוחט מאוד.

האמת שמה שסיפרת על השבעה ועל יום ההולדת יותר צרם לי. זה מתיש נפשית הקשר הזה.

יש מצב שספציפית כן הייתי זורמת עם הבעל, אבל בוודאי לקחת כמה וכמה צעדים אחורה ביחסים איתה. מערכת היחסים איתה לא תקינה ולא בריאה בעליל

כואב על בעלך שזה מה שהוא מכיר בתור אמא. אני בטוחה שעם ההיגיון והרגש שלך, הוא יבין איך אמא אמורה להתנהג

גם אני נסעתי עם הילדים לשלוחות בשביל בעלי. בסוף לקחתי איתי כמה דברים ברגע האחרון, וישנו בצימר קרוב לשם והיה מושלם. 

אל תדאגי לגבי הילדים. מה שיהיה יהיה. 

הייתי ממליצה על טיפול, אם תצליחי לשקף לבעלך את הקושי שלך סביב הנושא ולשלוח אותו לטיפול סביב הקשר שלו איתה.

אם לא, ואולי אפילו בנוסף גם אם הוא הולך, טיפול גם לך לקבל כלים להתמודד עם זה. לא חייב טיפול ממש, גם אימון או שיטת ימימה יכול לדעתי לעזור. לקבל כח להבין את הצרכים שלך, לדעת לשים גבולות ולההצליח בסוף גם לתת מה שאת מסוגלת.

עברנו סיטואציה דומה, זה פתיר. שולחת חיבוק וממליצה מאוד להשקיע.

(בתור אחת שיכולה להזדהות עם בעלך קצת קצת. )

בעלך יודע בדיוק מי זאת אמא שלו,

תאמיני לי שכמה שזה נושא כאוב אצלך,

אצלו זה פי מליון, כי היא אמא שלו. ובשבילך זה חמות.

הוא כ''כ היה רוצה שאמא שלו תהיה נורמאלית.

אבל היא לא.

והוא יודע את זה יותר טוב ממך.

וזה בטח גם מביך אותו שאמא שלו כזאת יצורה שה' יעזור, אבל הוא לא כ''כ רוצה להודות בזה כל פעם כי גם זה כואב, וגם זה מביך מולך...

אז, עד שיש איתה משהו 'נורמאלי', אחרי הנתק האכזרי שהיא עשתה לו ולאחים, חשוב לו להגיע כמו שצריך, הוא יודע שזה מפגש דפוק, לא נח, לא מתאים לילדים, לעבודה, אבל זה כ''כ חשוב לו רק כדי להרגיש אי של שפיות בתוך הקשר הלא שפוי עם אמא. וכמה שהיא הזויה ילד בסוף זקוק לקשר עם אמא גם אם זה קשר לא טוב.

והוא יודע שאין פתרון נורמאלי, ואת מבקשת פתרון. אין לו, אבל ברגש חשוב לו להיות להגיע למרות שבשכל זה גרוע. אם את מסוגלת, להתעלות על עצמך ולהיות שם בשבילו, זה יהיה מבורך.

כל זה בנוגע להבנת *הרגש* שלו, את כמובן *צודקת,* רק תנסי להיות מאוד עדינה ולא פוגעת , אל תדברי בצורה מאשימה מידי על האמא, למרות שאת צודקת, אבל בעלך יתקשה לשמוע ביקורת על האמא , לכן בזהירות. 

ולטווח הרחוק, תשקלו יעוץ כי באמת החמות מאוד מורכבת. 

חמותך לא יודעת לנהל קונפליקטים. אם היית נשואה לחמותך זה סיפור אחד,

אבל את נשואה לבעלך שהוא הבן שלה.

ומותר לו לרצות שקט תעשייתי ממנה.

את מתייחסת לזה כסחטנות רגשית ולכן קשה לך למצוא מוצא. כי את לא רוצה למצוא מוצא.

אם היה מדובר באדם בריא בנפשו, מבינה.

אבל היא לא בן אדם בריא בנפשו והיא עוד בתוך תקופה ממש מטלטלת.

אולי היא מתחטת על התקופה שאבדה עם אמא שלה? אולי המפגש הפתאומי עם אחים שלה ערער אותה?

מה היית עושה אם היו אומרים לך שלחמותך יש בעיה שכלית והיא לא מבינה סיטואציות חברתיות ומורכבויות.

ובעלך היה אומר לך יש לי אמא שהמוח שלה לא משהו, ההתנהגות בעייתית מאוד. אבל אני עדיין אוהב אותה. כי היא אמא שלי. ולאהבת אמא אין תחליף גם כשזו אמא מאוד מורכבת. בשביל פעם בחודשיים בואי נסמן וי ונשכח מזה.

אני מבינה שבשבילך כל המאמץ עם השבעה מתנקז עכשיו למפגש, אבל זה לא קשור אחד לשני. שבעה זה מאמץ עילאי. סוחט מכל בחינה. אבל זה עובר ולאט לאט מתאוששים.

בעלך לא יכול למצוא פתרון מעבר למה שהציע.

הוא מוכן לקחת שני ילדים לעבודה. את יכולה לקחת אותם לקניון. את הקטנה להרדים במנשא ואת הגדול לנסות להרדים בעגלה.

ואם הוא לא יצליח לישון אז יהיה עצבני ערב אחד.

הבעיה שאת לא מוכנה כי זה נשמע לך דפוק בגלל ההקשר. לא בגלל שזה באמת נורא ואיום. את מכניסה את הדעה שלך לגבי האי כשירות של אמא שלו לשיקולים, ועם זה הוא לא יכול להתמודד.

מציעה להבא לעצור רגע, להבין שאתם יחד בזה. להבין למה חשוב לו שקט תעשייתי. להבין את התדירות. לקבל אבל באמת את הצורך שלו במפגשים/ בשמירה על קשר גם כשהיא לא מגיבה.

ומתוך ההבנה העמוקה הזו, לדבר על מה אפשרי/ לא אפשרי.

ואולי את לא באמת תביני.

כי את לא מסוגלת להבין (ב"ה) את המשמעויות העמוקות שכרוכות בנתק במשפחה. לא כשמתחיל הנתק, ולא בניסיון סולחה.

את לא מבינה מה זה לאבד הורה שעדיין חי, גם אם ההתנהגות שלו נוראית. ואת לא יודעת איך זה מרגיש כשמתחילים הסימנים שזה מתחיל.

את רואה בזה כהתרפסות, הוא רואה בזה אובדן. והלוואי ולא תביני באמת.

רק תנסי לקבל את זה שאת לא מבינה ולהיות פחות שיפוטית כלפי הצורך שלו לשלוח הודעות/ לקיים את המפגש בתנאים שהוא מתקיים.

מבחינתו ההתעקשות שלך לפעול בהגיון בקשר למפגש כאילו זה עוד בילוי ששוקלים את העלויות שלו, גורמת לו לבחור בין הצורך באמא, לצורך באשתו ואת הצומת הזאת קשה לו לקבל.

אולי מבחינה שכלית את צודקת בכל מה שכתבת, אבל מבחינה רגשית אתם בכלל לא על אותו תדר.

החתירה למציאת פתרון עם הילדים בצהריים מהתיאור שלך, נשמע כמו דיון בנוגע לחופשה משפחתית, לא כמו דיון בנקודה כאובה, אולי הכאובה ביותר שיכולה להיות לבן אדם, שהוא קשר עם אמא.

אנשים מחפשים קשר ואהבה מאמהות מהסוג הגרוע ביותר שיש.

הפספוס פה בשיח זועק.

יכול להיות שאם הדיון היה מתקיים במישור אחר לחלוטין, הוא בעצמו היה בוחר אחרת.

מציעה לנהל דיון לאחר מעשה, אבל דיון עומק. לא דיון טכני. כי אם היו אומרים לך חלילה וחס שאחד ההורים שלך חולה במחלה נדירה ויש לכם שבועיים בדיוק להתארגן על טיפול מציל חיים בחו"ל וצריך אתכם פיזית שם, הייתם מתארגנים לנסיעה גם לירח ומוצאים פתרונות להכל!

לכן השאלה פה היא לא מה הפתרון הטכני.

השאלה היא מה המפגש מסמל עבורו, למה בעלך זקוק למפגש. איך זה מרגיש להגיד לאמא כזאת לא, איזה טראומות זה מעורר מהעבר.

לא הכל צריך לשאול דוגרי, אבל זה צריך להיות במודעות שזה מה שמעסיק אותו בדיון על המפגש.

מתוך נתינת מקום לשאלות האלו, לנסות לגשש ולמצוא פשרות שיותר קל *לו* לשאת במחירים של הפשרה.

אם זה מימון נסיעה במונית, בייביסיטר, אם זה לנסוע לבד או כל מה שיהיה לו יותר קל לדלוור הלאה למשפחה שלו.

ואם לשלוח תמונות והודעות בתקופת נתק מסייע לו להיות קשוב לעצמו בתקופת הקשר ופחות להיות מרצה ממה שהוא, אז אדרבא לעודד את זה, לא לבוז לדרך שהוא מצא להתמודד.

נ.ב

אני מכירה המון מקרים של אנשים שחוו תקופת נתק במשפחה, שאח"כ הדפוס משוחזר בדור הבא.

זה בין המקרים אולי הכי קשים לריפוי בנפש.

לא אומרת לוותר, אבל כן להבין כמה זה מורכב מבחינת אמא שלו, לשמור על יחסים תקינים עם הילדים שלה.

בכל אופן, בהצלחה רבה!

מכל מה שכתבת, נשמע שהגיסות שלך מנהלות נכון את המורכבות.

אני כמובן לא יודעת אם היו אירועים אחרים שלא התנהלו בהם נכון,

אבל מה שהם הסכימו לעשות ומה שהם לא הסכימו לעשות, נשמע לי כמו החלטה קולעת בסיטואציה הסופר מורכבת הזו.

אז אולי לפעמים הבאות תשאלי מה הן עושות ותביני מזה מתי כן ומתי לא.

נכון שלכל משפחה יש את האילוצים שלה, אבל זה נשמע כמו מצפן טוב לקבל ממנו כיוון מה הגיוני ומה לא בסיטואציה הזו.

וגם כמשפחה (כל האחים של בעלך) יהיה לכם קל יותר להציג חזית אחידה.

בין כל הרקע והתתמודדות המשפחתית הבאמת מממש מורכבת

לבין מפגש משפחתי שנופל בזמן שפחות נח לך

וזה מובן

אבל הז דבר שקורה בכל משפחה לשפע ים יש משהו שקובעים בזמן שלא לכולם נח

במיוחד עם ילדים

עכשיו נכון יש שאיפה שיתנהלו מלכתחילה אחרת..שישאלו מה נח שיתחשבו וכו

אסל האמת שגם כשהכל נורמלי ותקין זה קורה לפעמים

ואז בכנות טבעי שמישהי  עם אופי מסוים תלחץ יותר וזה יעיק עליה יותר וכו

ואחרת יותר תזרום ותגיד טוב היום ישנו במזנים תקועים.היום יהיו קצת עצבנים..היום ינשו מאוחר..סוג לש מחיר שסופגים לפעמים כששוברים שגרה

מניחה שאת יותר טיפוס א'

ובעלך יותר טיפוס ב'.

ויותר מזה -

תדמייני שהשבירת שגרה והעיפות והעצבנות של הילדה והעומס שמייצר לך- היה עבור משהו אשת ממש שמחה וחשוב לך ואת רוצה בו

מאמינה שהיתה לך תחושה שונה והיית מסוגלת יותר לזרום ולהתמודד גם עם ההשלכות

אבל כאן שגם ככה זה מעיק ומציף את כל המשקעים ולעשות טובה..

אז טבעי שגם ההשלכות של השבירת שגרה מאוד מטרידות אותך ומעמיסות.

זה מובן.

אבל לזהות את זה

בעיני זה חשוב

כי באמת

לבעלך הז כנראה כן חשוב מבחינה רגשית.

משפחה זה מקום עמוק בנפש

גם כשהוא דפוק.ומסובך.

גם אני מחפשת קשר אפילו שיש לי שם מורכבות.

אז לכן הוא יותר רגיש בנושא.

וגם מגיב לא נעים.

זה לא מצדיק ולא בסדר.

אבל

כן מצטרפת לזהירות באופן השיחה בנושא כזה.

יותר רגישות כי זה נוגע באזור רגיש ופגיע.

וגם להבין שטבעי שאם חשוב לו אז יהיה יותר ורם על הילדים ולא חייב להזדהות עם הלחץ לשך על האיך יהיה.

מותר לך כי מובן מתוך המקום שלך

אבל גם מותר לו להגיד שלו נח לזרום ולהסתדר גם עם ילדה עצבנית העיקר שיהיה את המפגש

ובאמת מול התמונה הכללית באמת סוגיה מורכבת ולא קלה

והלוואי ותמצאו דרך להתמקם מולה באופן שיחבר בינכם.

אולי באמת יעוץ מקצועי יתן לכם כלים שם

וצובט לי על שפיספסתי הזדמנות להבין אותו.. 

ככה זה.. אחרי מעשה אני אומרת לעצמי בפעם הבאה אבין אותו יותר, ואז כל פעם קורה משהו מעצבן ויותר מזעזע עם אמא שלו שאני מאבדת עשתונות. 

לוקחת את התגובה שלך לתשומת ליבי לגמרי....... 

אבל.. 

בסיטואציות האלה המורכבות עם המשפחה שלו אני צריכה להבין אותו ולהכיל.. ולהיות רגישה.. 

אבל מה עם כל הלבה שגועשת לי בלב? 

למשל המפגש הזה.. בוער לי להגיד לו "מה אתה מתרפס מולה?? למה היא צריכה לקבל מפגש אחרי שגרמה לך לסבל עם הנתק הזה בגלל שטות?! או כל מיני דברים.. אבל את מציעה לי להבין ולהכיל, אז כמובן- לשמור לעצמי את כל מה שאני חושבת.. 

אז איך ללכת למפגש הזה ולהיות סבבה איתה ועם כולם שם? 

איך?

בתכלס, אם נאמר את האמת, אני לא אוהבת את האישה הזו בלשון המעטה. אז איך אני אמורה להתנהג א. אליו (עם כל מה שבא לי להגיד לו) ב. אליה במפגש.. 

שמה ישעל לעזור לך

זה לתפוס עמדה שונה

לא עמדה שמחפשת להיות צודקת

כי את צודקת וי שפה באמת מציאות ממש לא קלה להכלה

וטבעי שיצוצו כל הכעס והתבכול

אבל שימי לב זה לא מקדם ולא עוזר לך

אז עדיף בעיני לקחת צעד אחורה

לא לערבב את כל המשקעים והמרירות

לחשןב איך נכון לך להתמקם ככה שכמה שפחות תפגעי או תסבלי

מותר להגדיר גבולות פנימיים וחיצוניים.

וגם לדבר עם בעלך בלי קשר על התחושות שלו מול הבית שלו..להכיר אותו שם..לשמוע מה הוא זקוק..מה עוזר לו.. במה את יכולה לעזור

וזה נותן כח גם להתגבר בסיטואציה כמו זאת ולקבל סיפוק מעצם הפירגון לבעלך

ושזה יתן לך את המוטיבציה.

כמובן מותר עם גבולות

ולא להתעסק בה

ובכעס הטבעי כלפיה

שכן לתת מקום לתסכול, לכעס ולחוסר חיבה לחמות או לכל אדם בעצם. (פשוט לא מומלץ מול הבעל בהקשר לאמא שלו)

לומר לעצמנו בראש עזבי תתעלמי יעבור, לא תמיד באמת עוזר.

לפרוק ולשחרר את המטען כן יותר עוזר (כתיבה לדוג)

ואז כל האמירות והעצות שמגיעות מהשכל יכולות להתיישב על הלב.

@הילושש

שהיא לא אישה רשעה או משהו, היא אישה מסכנה עם בעיה קשה!! היא לא מסוגלת להחזיק קשר עם הילדים שלה! עם ההורים שלה , עם האחים שלה.

אלוהים יודע מה היא עברה בחיים שנדפק אצלה, את רק צריכה להסתכל עליה ברחמים. את ראית פעם ילדה עם פיגור שכלי שכועסת עלייך על משהו? את לא לוקחת ללב, כי את יודעת שהיא עם בעיה קשה, וננסה לעזור או לפחות להתרחק בעדינות... אז ככה תסתכלי עליה, היא פשוט עם בעיה. אולי לא רואים את זה כלפי חוץ, כי היא נראית נורמטיבית, אבל הנפש שלה לא נורמלית בשום צורה, היא פגועה בנפש.

ובעלך לא צריך שיתפוצצו עליו בגלל שאמא שלו עם בעיה, להיפך, צריך להעריך אותו יותר שהוא יצא נורמאלי לאמא כזאת. 

כשתביני את זה, יהיה לך הרבה פחות כעסים ותסכולים. 

יחד עם זאת, כן צריך מקום להתפוצץ עליה אם בא לך, אולי עם משהי אחרת? אולי לקחת כמה פגישות ייעוץ כי זה באמת קשה מאוד! 

וגם לדבר איתו בנחת, בלי האשמות, איך אפשר לשים גבול כשזה מוגזם.

נשמע שיש לך חוש צדק סופר מפותח שזה תכונה טובה, אבל לפעמים האמת שורפת..

לא תמיד צריך ללכת לפי האמת, לפעמים צריך ללכת לפי השלום,

וזה תהליך פנימי נפשי לא ברגע אחד.

איך לפרש סיטואציה במקום התרפסות לראות בזה רצון לקרבה ואהבת אם וכו'.

לנסות להקשיב לרחשי הלב שלהם במקום לקפוץ למקום של השופטת.

תחשבי שאת הסנגורית שלהם.

עכשיו את בדיבייט וצריכה להציג את הצד שלהם.

ברור שזה לא ברגע משנים חשיבה, אבל זה אפשרי.

לגבי מה שאת חושב עליה ואיך להתייחס אליה במפגש, איך היית מתייחסת לאח שלך אם חלילה היית מגלה שהוא עבריין ויושב בכלא ועכשיו יש ביקורי משפחה ואת באה למפגש איתו.

האם את באה בכובע של בית דין גבוה לצדק,

ואז ממש קשה המפגש,

או שאת באה בכובע של קרובת משפחה, שאף על פי כן ולמרות הכל, שומרים על אהבה.

ואם את לא מצליחה לפתח כלפיה רגשות אהבה, בסדר גמור. אבל לכל הפחות כבוד נימוסי. לחייך לבן אדם לא אומר להסכים עם הבחירות שלו ואורחות חייו.

לגבי הקושי שלך נניח לקחת את הילדים רחוק או מאוחר, אפשר לקטר, אבל לא כהאשמה אלא כפריקה. לכל משפחה יש את השריטות שלה. מותר להתבכיין על זה, אבל לא באופן שיגרום לשומע להרגיש לא בסדר.

כתבו לך פה בשרשור דברים ממש יפים, מקווה שיעזור לך.

רק מוסיפה שלא פספסת כלום, זו עבודת חיים לא עבודה של מפגש. היכולת לתת לבעלך לאהוב את אמא שלו עם כל החבילה שהיא מביאה, או אפילו לא לאהוב, רק להרגיש טיפ טיפה כמו קשר של אמא- בן, או מעט נורמליות כמו שכתבו פה, זה לא משהו שאפשר לפספס.

ועוד משהו,

אני בטוחה שהגישה שאת מביאה לנושא היא ברכה בשביל בעלך, היא משמשת לו מראה להבין איך קשר נורמלי והדדי אמור להתנהל, הפשטות והברור מאליו מה הגיוני ומה לא הגיוני, הם קריאת כיוון בשבילו. אז גם אם הוא מחליט שקשה לו ללכת דוך בגלל מהמורות בדרך והוא מחליט לחפש דרך קלה ונוחה יותר, את מעצם צורת החשיבה שלך גם אם לא תגידי כלום, מזכירה לו איפה היעד.

יכול להיות שכרגע המראה מסנוורת וצריך להפחית את עוצמת החזר האור, אבל בהמשך הוא עוד ישתמש בזה במידע או שלא במודע.

והכי חשוב כשאת מכניסה לו הגיון לדברים, את מלמדת אותו איך להתמודד עם קשיים בתקשורת וזה יעזור לו גם מול הילדים שלכם ומול קשרים אחרים שלו בהמשך.

כלומר מה שאמא שלו לא לימדה אותו, את מלמדת אותו מעצם היותך ומעצם סגנון ההסתכלות שלך על קשרים בין אנשים.

זה לא סותר את מה שכתבתי לך לפני כן, זה פשוט רבדים שונים ולהכל יש מקום, רק במינון ובהקשר הנכון.

משפחה זה דבר ממש קשוח לפעמים ומעצבן!!!!גם במשפחה של בעלי זה הכל הכל לפי

רצונם והנוחות שלהם.

אבל אחרי הרבה שנים שם,למדתי לאט לאט שאני מעדיפה לזרום

שהילדים יצאו מהשגרה לערב אחד ולו רק בשביל שלום הבית ולכבד את בעלי.

ומה שממש ממש לא מתאים,בעלי יודע שהוא הולך לבד. כמו חתונות של בני דודים

שלו שב"ה יש בשפע מזה. הפסקתי ללכת כי קלטתי שאני מגיעה ואחיות ואחים

של בעלי לא . אז למה ...

ואחים שלו לא תמיד באים, אז מה? זה בטח עדיפויות שונות, לי חשוב להשקיע במשפחה, גם שלו, ולבן זה פחות חשוב להשקיע בצורה הזאת, לא רואה שזה מעיד על בעיות במשפחה (זה לא שהם חפים מבעיות, אני רואה בהם בעיות אחרות..)

לפותחת-מ@הילושש אני מציעה לך למצוא משהו אחר לפרוק לו את הקשיים, מולו ומול אמא שלו, לדעתי הכי טוב למצוא חברה שאתן יכולות לשתף ככה את את השנייה.. אם לא אפשר גם אמא אבל לדעתי פחות עדיף לערב את המשפחה שלך בקשיים של המשפחה שלו.. אבל לא לפרוק לבעלך זה לא אומר לא לפרוק בכלל.. קל להגיד אבל מודה שאני לא תמיד מצליחה לבצע את זה..

וגם למען המטרה, לפעמים לעשות קצת הצגה אולי..

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

לשלב את הכתיבה בתוך משחק -

למשל את כותבת התחלה של סיפור, ומקפלת, הוא מוסיף שורה ומקפל וככה יוצא סיפור מצחיק.

הבן שלי מאד אוהב לבשל ולאפות, אז נתתי לו מחברת שירשום בה מתכונים.

התחיל עכשיו כיתה ו' וזה כיתה שיש בה הרבה סיכומים,

שנה שעברה המורה שלו חפר לי שהוא לא יצליח לסכם וללמוד גמרא.

השנה הילד התחיל לכתוב כי לא היה לו ברירה,

והנה הוא מתרגל כתיבה והכתב הולך ומשתפר ללא היכר בתוך חודש.

מצטערת על האנרגיה שהשקעתי כל השנים, (אבל אולי כן הניח לו את הבסיס...)

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

אין לי מספר של האחות שעובדת איתו.

ואני לא יודעת אם היא נמצאת גם בזמנים אחרים, או רק כשהוא נמצא.

הקטע המעצבן הוע שאני ביקשתי ממנו הפניה בביקור האחרון, והוא אמר לי שזה עוד הרבה זמן ואני אבקש בהמשך הפניה דרך האפליקציה.

אבל עכשיו הוא לא זמין.

תכתבי לו למספר האישי.

בשבילו זה רגע לענות לך ועלייך זה יקל ממש במקום לחפש עכשיו מי יוציא לך הפנייה ואם בכלל צריך

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.

זה לא מעקב של הריון בסיכון...

עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב

יומיים/שלושה- עד הלידה בשבוע 35

בשבוע 23.

בהריון יחיד.

כשבינתיים הכל תקין.

ורק צריכה מעקב כי בהריונות הקודמים היו עוברים קטנים.

רק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.

כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.

אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.

קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.

התקשרתי למוקד הריון ולידה של הקופה, לא ידעו לענות לי ואמרו שהם לא יכולים לתת הפניה.

לא הספקתי להתקשר למרפאה שאליה קבעתי את התור, כי הם פתוחים רק בבוקר והיה לי יום עמוס בעבודה.

ננסה מחר בבוקר.

ניסיתי להתקשר למכון אולטרסאונד בבית אגד, אבל לא היה מענה.

ראיתי שאני יכולה לשלוח פניה באפליקציה גם לרופא נשים אחר, שהייתי אצלו לפני ההריון.

שלחתי אליו פניה, מקווה שהוא יתן לי הפניה.

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

אם יש חשד בודקים רגיל עם ספקולום והכל, אם החשד התאמת כבר לא בודקים בכלל בצורה וגינלית בגלל החשש מזיהום

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

וכל רופא כזה עם התחום הספציפי שהוא טוב בו

מה שאת צריכה למצוא דרך הפורום זה המלצות לרופאים כאלה ולהגיע להיות מטופלת שלהם

דרך הפורום לא תצליחי לדעת אם יש לך ירידת מים או אם סיטואציה כזאת או אחרת מצריכה התערבות רפואית.

אין כזה דבר שיכריחו אותך להבדק וגינלית כי זה הנהלים, אם זה מסכן את ההריון הספציפי שלך, אין חיה כזאת!

יש דרכים להבדק גם לא וגינלית ואת צריכה סמכות רפואית בכירה שתתווה לך את הדרך

(סליחה אם אני נשמעת חריפה או תקיפה מידי, זה ממש לא הטון, זה טון אוהב ודואג )

המון הצלחה!

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)