בתור ילדה ידענו תמיד שההורים ישנים בחדר נעול. אם קמנו בלילה ורצינו אותם אז דפקנו בדלת ובאו אלינו לחדר להשכיב אותנו (לפעמים נרדמו לידנו, כדאי להכין מזרן).

כמה לילות כאלה ואם יהיה צורך אמיתי הם יקראו לכם ואם לא אז ישארו במיטה.

אם הם רגילים שפתוח הייתי מדברת מראש על הכללים החדשים שלא יבהלו באמצע הלילה

לא היינו מוכנים לסבול התנהגות כזו מאף אחד!

ומהילדים אנחנו סובלים

ומלא הורים בכלל לא חווים את זה!

ואין לך שום סנקציה נגדם

זה בעיקר מערער החלטה להביא עוד ילד 

צריכה לקחת אותם מהגן

ומאשימה אותם בחוסר שינה שלי!

קשה להתייחס כאילו הכל היה בסדר

הם ילדים

וכמו כל הילדים, הם מרוכזים בעצמם

והאמת, נשמע שגם אתם. סליחה על הישירות כן? אבל יש פה משו שאתם מפספסים מולם ואנח ו כהורים לא אמורים לנהל מאבקי כח מול ילדים

הקושי עם ההרדמות והשינה הוא לא איזה מפגע שצריך להסיר בלבד, עומד מאחוריו משו. כל עוד אתם משווים את עצמכם לילדים בעניין הזה, חמתנהלים מולם בגובה העיניים - סטייל אתם מציקים ומפריעים, אז נחזיר אתכם לחדר, זה לא ייפתר

ילדים הם אנשים קטנים. עם עולם פנימי ורגשי עשיר. וגם בגיל 4.5 הם ברי שיח

במקומך, הייתי פותחת שיח פשוט

בהבנה ואמפטיה ורצוו לדעת.

למה אתה בא לישון עם אמא? נכון כיף לישוו עם אמא?

אתה יודע, גם לי כיף שאתה קרוב אליי. אבל קשה לי לקום באמצע הלילה. אז בוא נסכם שיומיים בשבוע אתם ישנים על מזרן ליד אמא בשקט ברצפה כדי שנהיה קרובים ונישן טוב כולנו ולא יהיה לנו קשה במהלך היום, ובשאר הימים אמא תהיה קרובה אליך בלב ונתחבק ביחד בבוקר.

כזה נגיד

החכמה היא להציב גבול שרואה את הרגש של הילד ולא יפתח איתו עימות שגורם לו להתעקש כי לא רואים אותו אז הוא לוקח בכח ובכי וצרחות.

ואם את צריכה לישון, שיהיו בצהרון ותשלימי שעות

צריך איזון בין הצורך שלך לשלהם. זה עובר ב2 דרכים:

1. את רואה את עצמך ונותנת לעצמך מענה

2. את המבוגר האחראי ואתם לא שווים. את מובילה. והכי חשוב זה התמדה.

זה להגביר שיח רגשי ומגע במהלך היום. הרבה צחוק ואווירה כיפית

יכול להיות שהם באים כי זה חסר להם 

להוציא מגנים
קשה ממש!!!

עצה- יש לי חברה שעם הבת שלה הניחה מזרן בחדר ההורים ליד המיטה שלהם, הילדה ידעה שכשהיא קמה היא באה למזרן הצמוד למיטת ההורים ושם ממשיכה לישון בלי להעיר אותם.
אחרי חודשיים המזרן הורחק כמה שניתן ממיטת ההורים, והיא המשיכה לבוא.
אחר כך הוציאו המזרן מהחדר והניחו במסדרון
וכן הלאה.
עד שהמזרן היה על הרצפה בחדר שלה, כשהיא קמה היא הלכה למזרן... זה עבד להם טוב, אבל אחרי הרבההההה זמן.

אני עם הקטנה בת שנתיים לראשונה אחרי 10 ילדים מרשה לישון איתנו במיטה, בחיים לא קרה אצלי שהסכמתי לילד.
איתה נשברתי, אין לי כוח להתמודד, תשני איתיתנו וזהו העיקר לישון.

נראה מתי זה יעבור לה, שחררתי

שזה לא כל כך נדיר...

יש הורים שחשוב להם לשים לזה גבול מגיל צעיר והילדים מבינים שזה מחוץ לתחום.

יש ילדים שבאיזשהו שלב כבר פחות זקוקים לזה ומפסיקים לבוא.

אבל יש לא מעט ילדים שכן קמים בלילה, וצריכים את ההורים שלהם כדי לחזור לישון.

גם אצלנו יש כמה ילדים כאלו.

זה לא תמיד קל כהורים להתמודד עם זה.

אבל אם עד עכשיו זה היה ההרגל שלהם, זה די מובן שלא תצליחו לשנות הכל כמו קסם ברגע. תצטרכו לעבור תהליך עם זה...

בעיני זה פחות סיפור של סנקציות, ויותר שאלה של איך לעזור להם להרגיש ביטחון גם כשהם לא נמצאים איתכם פיזית...

אם אתם גם ככה בדרך להדרכת הורים, הייתי מנסה להעלות את זה בהדרכה.

כל גבול מול ילדים יכול להיתפס ככה, אבל אם תראי את זה באור אחר יכול להיות שיהיה לך ל יותר להבין שבטווח הארוך זה יעזור לך ולהם לישון שינה רציפה.

אלא אם את חושבת שיש צורך אמיתי שבגללו הם צריכים אתכם בלילה ואז זה שונה אבל לרוב בגיל 5 ילד מסוגל ואמור לישון לילה שלם.

לא יודעת אם התגובות הבאות שלך היו אליי או בהקשר אחר, אבל נשמע שיש לכם סבל אמיתי שאפילו לא נובע מצורך

לק"י

התחלתי איתה מבצע.

היו לילות שהיא לא באה בכלל, ולילות שהיא באה וכנראה נזכרה במבצע וחזרה למיטה שלה (אחרי שישנה איתי חלק מהלילה).

וגם לילות שבאה כרגיל.

אבל ניתן לזה צ'אנס.

דיברתם איתם על זה?

הם יודעים להגיד למה הם באים?

מבינה אותך נורא

ויתרתי הרבה בשביל לישון. העיקר לישון מה שנקרא.כ

זה בעיקר בימים שהם מפחדים ממשהו או משהו אצלם מעורער.

לי ולבעלי יש מיטות מאד רחבות ולי אישית פחות מפריע שהם באים לישון אצלנו (בן 6 ובת 4)

וזה גם קורה יחסית לא הרבה

דווקא שמתי לב שכמישהו מהם הולך לישון לא רגוע(נגיד מפחד מאזעקות או מאיזה משהו) אז זה שאני אומרת להם שהם יכולים להעיר אותי אם מפחדים בלילה או זה שאני מאפשרת להם לישון אצלי במיטה כשהם רוצים או מפוחדים, זה מוריד מאד את הלחץ שלהם ואחר כך הם ישנים לילות שלמים במיטה שלהם בלי להתעורר. אני לא עושה מזה עניין. מאפשרת להם כשהם צריכים והם פשוט נרגעים והתופעה פוחתת..

אבל אולי אצלנו זה ככה

לא יוצאת למלחמות אבודות

אם אין בי את הכוח להתמודד עם הסיטואציות אני אבנה מעקף

בכל סיטואציה ובמיוחד בלילה

אם היו לי תאומים שהיו באים לישון איתי ולא מסכימים לחזור לישון

הייתי מוצאת מקום במיטה שלי/ מזרון/ים לידי למי שרוצה

הגדול היה בן 5

והקטנה בת 3.5

בעלי היה במילואים

בהתחלה שחררתי

מנסיון שלי לא מתחילים תהליך ושינוי כשאין כוחות להקפיד על הכללים

ובנושא הזה זה ביצה ותרנגולת

באמצע הלילה כשלא ישנים מספיק אין אנרגיה להתנהל נכון ועקבי

אבל גם אין ברירה

וזו הדרך היחידה להצליח

לי היו כמה לילות לבנים

נערכתי להם מראש כמה שאפשר

בעיקר מנטלית

וכל פעם שהם הגיעו הייתי מחזירה

הטון פה חשוב מאוד

לא תסכול

לא עצבים

רק רכות והבנה שהם צריכים אמא

וקשה להם

במקביל עשינו טבלה והבתחתי להם שאחרי 10 לילות נלך לבחור פרס

היו לילות קשוחים

היה לי כמה רגעים שכמעט נשברתי (כי בתכלס המיטה על ידי היתה ריקה... אבל הייתי בהריון וידעתי שאם אני לא משרישה הרגלים חדשים לפני הלידה זה יבוא לי בהפוכה)

והצלחנו

ועדין יש לילות פה שם שהם מגיעים

הם יודעים שאני באה אליהם

ושלמיטה שלי נכנסים רק כשהשמש זורחת

רק שבנוסף לעיר אוהלים את גם לא ישנה.

ההתשה הפכה למאבק כח.

אתם מתעקשים להחזיר, הם מתעקשים לבוא ושישו ושמחו.

ללמוד הדרכת הורים זה לא קסם, גם לוקחת זמן ליישם וגם לוקח זמן לשנות את הדינמיקה.

זה לא שמישהו מסביר לילדים אתם שומעים, מעכשיו אין יותר מאבקי כח. מעכשיו יש שיתוף פעולה.

זה ייקח זמן,

ולבינתיים את לא ישנה.

מילא היית אומרת שאת לא ישנה אבל גם לא חיה בעיר אוהלים.

אבל ההרגל כבר שם, אפשר לעשות שינוי הדרגתי בליווי רגשי, אבל זה תהליך, וצריך הרבה סבלנות וכח. וכדאי להתחיל עם סיטואציות במהלך היום ולא הלילה.

אפשר פשוט לפתור את זה ברגע כמו לנעול את הדלת, אבל את יודעת מה אומרים, הדלת נעולה יכנסו מהחלון..

הכוונה כשיש פה כבר מאבק כח מול הילד, בכוח יביא עוד כח מצד הילד, לא כי הוא רע ולא כי הוא רוצה לערער על הסמכות ההורית שלך, הוא במצוקה ולא יודע איך לבטא את זה, אז ככה יוצא לו.

וכשהדלת נעולה הוא יבטא את המצוקה בדרך אחרת.

חוץ מזה תמיד הם יכולים להעיר אחד את השני ולגרום לכם לצאת, אז מה עשיתם בזה..

במקומך הייתי משחררת, בשביל להצליח שהם ישנו לילה שלם בחדר.

פשוט צריך להגדיר יעדים ברי השגה שתוכלי להתקדם שלב שלב.

קודם את צריכה לישון טוב בלי חרדות ובלי בהלה.

אח"כ להגדיר מה בדיוק את מצפה שיקרה בטווח הארוך יותר.

אח"כ ללמוד איך לעשות את זה. וכן הגיוני שלא מתחילים עם הלילות.

אח"כ ליישם בהדרגה.

וככה תהיי עם כוחות להחזיק את התהליך ולא להתפרק רגשית.

שימי לב שכל עוד את מרגישה בכאוס הם מרגישים את זה וחווים את הכאוס בעוצמות פי כמה ממך.

וזה הגיוני שאת מרגישה כאוס כי הצרכים הבסיסיים שלך לא מסופקים, אבל זה כבר כן בבחירה שלך.

פעם שמעתי הגדרה לחוסן,

חוסן זה שאם יש רעידת אדמה ואתה נופל, אתה נופל רגוע כי אתה יודע שיש למטה מי שיתפוס אותך ולא יישבר מהנפילה שלך.

ילדים עם חוסן ישנים טוב יותר. והורים לילדים שישנים טוב יותר, ישנים בעצמם טוב יותר, ואז יש להם הכח להוות חוסן לילדיהם וזה מעגל חיובי.

כרגע אתם במעגל שלילי, ולכן לדעתי הדרך לצאת ממנו כרגע עזרה ראשונה זה לאפשר לשניהם לישון בשקט לידכם. לכל אחד תהיה פינה, לא צריך מזרון גדול. אפשר גם שמיכה מקופלת.

אבל בנפרד אחד מהשני.

ולקבוע כללים שמי שנכנס בשקט דממה יכול לישון עד הבוקר. מי שמפריע חוזר למיטה שלו,

וככה יהיה להם אינטרס לשמור על השקט ואתם תוכלו לצבור כוחות.

אבל מאהבה אליהם ומתוך מודעות שלא פותרים בעיות בזבנג וגמרנו, אבל יש לכם קצה של תהליך להיאחז בו.

זה כבר לא החוסר אונים שאין שום מוצא.

הם גוזלים קטנים שרק לומדים לפרוס כנפיים. וזה לוקח זמן. וכשכועסים עליהם הם לא פנויים רגשית ללמוד.

אז הם נופלים ובוכים ומתקשים לעמוד בגבולות וכללים.

אם תגדירי את זה כתחילתו של תהליך תראי שיותר קל לך לאפשר את זה.

אני לא רוצה הורמונלית אבל חייבת כמובן מניעה לשנה וחצי

איזה אפשרויות חדשות שמותרות אחרי קיסרי?

מתייגת לי לכל השאלות את @מתואמת

כתבת שעברתי ארבעה ניתוחים שכאלה, אז בטח תדעי לענות❤️

אני הייתי אחרי הניתוח עם התקן לא הורמונלי והיה מצויין ממש

כדור או נובה טי

מה עדיף?

ואיך זה עובד, הולכים לרופאה, היא אומרת איזה התקן, הולכים לקנות וקובעים עוד תור ורק אז מתקינים? או שמגיעים מראש עם ההתקן שאני בוחרת והיא מתקינה?

קבעתי תור לרופאה פרטית שהמליצו לי עליה (ד"ר רחל פיקאר)

אמרתי לה שאני רוצה התקנה של התקן לא הורמונלי והיא שמה לי במקום.

הייתי הולכת לבדוק במיוחד שאמרת שהיה זיהום

זה מין כאב עמום כזה.. אני מתפקדת איתו סבבה.

הוא מוזר, אבל כל הסיטואציה חדשה ומוזרה לי.

אני רק שבועיים אחרי הניתוח. זה משנה? או שעדיין לא נשמע תקין?

אני עוסק בתחום ולכן אני "מעז" לענות בתקווה שאוכל להיות לעזר.

שבועיים אחרי ניתוח קיסרי (עד חצי שנה) זה לגמרי תקין להרגיש כאב. המקום עדיין רגיש והגוף עבר טראומה.

יכול להיות שהכאבים נובעים כתוצאה מהתכווצות חזרה של הרחם, או הידבקויות של הרקמות שנחתכו. צריך לזכור שנחתכו שרירים ועצבים והם עוברים תהליך של החלמה שמשפיע על הכאבים.

יתכן גם, וזה דבר שקורה המון בעיקר אחרי ניתוחים, סיכון מוגבר לבקע טבורי (הרניה) לשבר כתוצאה מפעילות מאומצת וכו'. לפעמים זה מאוד קטן ורגיש ולא מורגש אך הולך וגדל. לפעמים הכאב הוא רק בנגיעה כמו שתואר פה. לכן כל עוד הצלקת לא מזדהמת או מפרישה או שאין חום וכדו' סביר להניח שמדובר באחד מהמקרים הנ"ל וזה לגמרי תקין.

אצל המון נשים קורה התפתחות של בקע טבורי אפילו בלי לשים לב (הנפיחות מטשטשת את זה) עד שזה בולט וכואב זה אחד הדברים שצריך לשמור ולהיזהר אחרי ניתוח. לשמור שלא להתאמץ יתר על המידה.

מקווה שהייתי לעזר

מאוד נזהרת

גם שקיות מהסופר, ואפילו להרים את התינוק/ת לצורך הנקה נחשב מאמץ.

ההמלצה היא להיזהר במיוחד בחצי שנה הראשונה. ואם יש צורך בהנקה אז שמישהו יגיש את התינוק או להרים אותו בישיבה.

מעבר לזה אם אין משהו חריג אין מה לחשוש כל כך

מותר להרים את התינוק ודברים נוספים ששוקלים כמותו, וצריך להיזהר ממאמץ עד שישה או שמונה שבועות.

אולי במקרים חריגים ההנחיה היא אחרת...

במספר הניתוחים, במצב אחרי הניתוח וכו'.

לרוב ההמלצה היא 3-עד 6 חודשים.

העניין זה לאו דווקא עם המשקל בפני עצמו אלא התנוחה שבה נמצא הגוף. אפשר להרים תינוק על הידיים ולא יקרה דבר אבל אם לצורך העניין מתכופפים לכיוון העריסה ומרימים את התינוק ואחר כך מתכופפים ומחזירים זה עלול ליצור לחץ על הבטן שיכול לגרום לשבר. אלה מקרים שנתקלים בהם יום יום. כמובן שזה לא קורה פעם אחת, וגם צריך להיות מותאם לכל יולדת ולמצבה הרפואי. שבועיים בכל מקרה זה מעט זמן ומומלץ להיזהר ולהימנע.

לי לא הזדהם ב"ה אז לא יודעת לענות מניסיון.

אם עברו כבר כמה שבועות, נראה לי שכדאי לבדוק...

בקשר למניעה - בעיקרון אפשר את כל סוגי המניעה. אבל אולי במקרה שלך ספציפית אסור התקן? צריך לשאול רופא שמכיר בעצמו את מה שעברת בקיסרי...

תודה!

לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.

אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה

ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...

אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.

6. לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.

   מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.

   אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות

העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).

לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.

אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.

עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת

אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.

יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.

וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.

זהו.

אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.

תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.

בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...

כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...

ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל

גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..

אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך

בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.

כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.

אומרת פעם אחת ומשחררת...

לפעמים מאפשרת בלי מצפון לפעמים מזכירה ששבת ולפעמים מחביאה לפני שבת

אבל חייבת לפרוק שכשהוא מדליק את האור (3.5) אני ממש מתרגזת

משתדלת לכבות לפני שבת, לא את הכל אפשר/ לא תמיד זוכרת

הקטן בן שנתיים מדליק חופשי, לאחרונה בן ה3 וחצי קלט שזה לא לכבודו:

אז הוא מצא פתרון גאוני

פונה לאחיו: אתה יכול בבקשה להדליק לי את הסירנה של המשטרה??

עכשיו תסיע את הטרקטור לכיווני...

וכו וכו...

אני כרגע עושה כמוך, מזכירה פעם אחת ומשחררת.. השכנים לא מעניינים.

וזה היה נורא מתוק! לקח לעצמו דף טיוטה וטושים וארגן לו מקום לציור... ובעיקרון ביום חול זה ממש נהדר שהוא ככה מסדר לעצמו תעסוקה חיובית, התלבטתי מה לעשות, אבל בסוף התעקשתי איתו שיחזיר הכל למקום ופינקתי אותו בעוגה לכבוד שבת שלא יתבאס מדי ששבת היום.

הקטן הנוכחי מבין לחלוטין את המעבר משבת לחול, שואל לפני שימוש במשחק אם מותר בשבת, ומתי תצא שבת.

לא מדליק כלום חשמלי בשבת, ומעיר לאחותו הגדולה..

לקח לי זמן להיזכר שהוא החריג..

מקווה שזה בסדר לנצלש

איך בכללי אתן מתנהלות עם האיסורים של שבת?

הבת שלי בת כמעט 3

והרבה מהדברים שהיא אוהבת לעשות אסורים בשבת-למשל היא מאוד אוהבת יצירות, לכבות לבד את האור בחדר.. אין לי עוד דוגמאות עכשיו אבל בעיקרון.

היא גם מאוד אוהבת ללכת למעון ואם אין מעון זה גם מבאס אותה😆

כל פעם שאני מזכירה לה ששבת עכשיו

היא מתבאסת עלי

ולא בא לי שהיא תגדל בתחושה ששבת זה מבאס ואסור..

אז תמיד אני מזכירה כזה כמה כן כיף בשבת

ועדיין מרגיש שבתחושה שלה שבת זה יום כזה שאסור לעשות כל מה שכיף...

ובכנות, היא קצת צודקת. זה באמת באסה הדברים שאסור.. גם אם יש כיף.

יש לכן רעיון איך עוד לתווך?

ופעילות משפחתית שעושים רק בשבת

ככה שהיא מתבאסת תוכלי להציע לה את זה.

יש לי משחקים מיוחדים לשבת (דברים שהם אוהבים לא משחקים שיוצרו לכבוד שבת ) שאנחנו מורידים רק אחרי הדלקת נרות

ביום שישי התפקיד של בן ה3 וחצי שלי זה לכבות אורות ולשים כיסוי - זה לא מונע ממנו להדליק ולכבות אורות בשבת אבל זה כיף לו ומתי שהוא הוא ילמד שלא מדליקים ומכבים בשבת

ובשבת אנחנו הולכים לגינה שווה שבד"כ ביום חול אנחנו לא הולכים לשם.

ומספרת מלא פעמים ספרים על השבת

ויש לנו כל מיני דברים מיוחדים לשבת שבמהלך השבוע אנחנו מזכירים שזה שמור לשבת...

בשבת יש הרבה זמן לשחק במשחקים של הבית. ליצור זמן למשחק משותף איתה ולהגיד שזה נחמד שבשבת יש הרבה זמן יחד.

עוד משהו - לא עושים יצירות, אבל גם אין טלפונים ואמא ואבא יותר פנויים

המון סיפורים ומשחקי דמיון

אנחנו גם עושים בסעודה סבב שכל אחד מספר מה היה לו הכי כיף השבוע. הם מחכים לזה ממש

אצלי יותר גדול, אבל זה דברים שעשיתי מגיל קטן... אני בשבת מרשה מלא מתוקים שאני לא מרשה במהלך השבוע, גם משהו טעים בדלקת נרות, אבל מיוחד, לא מהסטנדרטיים, ומדגישה שהכנו לעבוד שבת , גם בשבת בבוקר אני מרשה לחמנייה עם שוקולד , גם הוא אוהב את הקידוש והמיץ ענבים, גם פוגשים יותר חברים ואני משווקת את זה שזה בזכות שבת, גם אנחנו משתוללים ביחד יותר ואני מזכירה לו שזה בזכות שבת יש לנו הרבה זמן... כל הזמן מכניסה את איזה כיף זה שבת😅

כל פעם שמדברים על משהו שאסור בשבת, לדבר גם על הדברים המיוחדים לשבת.

בגדים מיוחדים, מאכלים של שבת, תפילות ודברים שהילד אוהב לעשות בשבת.

אפשר גם במהלך השבוע להזכיר את הדברים המיוחדים של שבת, אליצור ציפייה לקראת שבת.

בלי קשר לשבת.

אז בשבת יש עוד קצת דברים שאסור.

ומצטרפת לזה שבשבת גםמיש דברים מיוחדים שמותר.

למשל הקטנים שבאים להתכרבל איתי בבוקר במיטה, להכין שוקו, לשחק עם השכנים.

למי יש זמן בבוקר שהוא לא שבת לכל הדברים האלה.

לק"י

אבל בן הארבע לפעמים מוצא או לוקח טושים וכאלה. אני אומרת וחוזרת שאסור, אבל לא רבה על זה יותר מידי.

משחקים מוקצה בדרך כלל נמצאים במקום פחות נגיש

זה גורם שגם בשאר הימים פחות משחקים בהם.

ובכללי, אני מעדיפה פחות משחקים מנגנים, כי זה חופר.

אם בכל זאת ילד קטן לקח משחק מוקצה, אני אשתדל למנוע ממנו לשחק.

בגיל 4 ילד יכול להבין שזה אסור בשבת, ויהיה אפשר ביום אחר.

כלומר עושה את ההשתדלות שלי לפני שבת,

ואם קרה והתפספס אז בפועל 1.

השכנים לא פונקציה בכלל.

לגבי 5 זה מאוד תלוי בשלות, וצריך להיזהר מלהקדים את המאוחר.

יש ילדים בני 4 שעוד אין להם מושג זמנים, אז איך אפשר באמת שהם יבינו שדווקא עכשיו אסור.

לאט לאט. הכי חשוב לא להיבהל.

מתייגת לך את @נגמרו לי השמות המהממת

אבל אני לא חושבת שאת צריכה להיות הכתובת לקושי שלו.

אולי דומה להתמכרות נשית, תארי לך שאת מכורה למשהו (החל ממאכלים מתוקים ועד אלכוהול) ובעלך הוא המפקח.

צריך לטפל בזה, אבל לא בן הזוג/בת הזוג.

את לא זו שבפניה הוא צריך להתנצל/ לעדכן/לתכנן איך להשתפר.

כדאי שזה יהיה איש מקצועי חיצוני.

הוא שיתף אותי מיוזמתו מבלי שעליתי על זה מעצמי

וכבר אז הבטחתי לו שיהיה בשבילי וישתף אותי והוא הבטיח שישתף. מה שהוא לא העיז לעשות בכלל.

וכשגיליתי (לא חיפשתי אותו בכלל, פשוט פתאום ראיתי את הפלאפון שלי פתוח על אתרים בעייתיים- הוא לקח את שלי בסתר כי שלו היה חסום)

ואיזה איש מקצוע?

אני לא יודעת אפילו למי לפנות ומפחדת לפנות בחיים האמיתיים

וחצמיזה, ראוי שהאינטרנט יהיה חסום בכל מקרה

אצלנו הוא חסום גם בלי הצמודדות כזו שאני יודעת עליה. ואני מעדיפה לא להתערבב שם גם מראש.

מספיק להיכנס לכל כתבה ועולות פרסומות אוי ואבוי. אף בית של אנשים יר'ש לא צריך להיות עם אינטרנט לא מסונן. בהכל.

ומציעה לך לעצור את המרדף בשבילו, זה לא עושה לך טוב. תודיעי לו שאת חוסמת הכל כולל טלגרם ושהוא צריך למצוא פתרון לבעיה שלו. מעצמו.

חיבוק♥️

והכאב שלך מובן.

השלב הראשוני בעיניי זה לאבחן האם מדובר בהתמכרות (ששם חייב עזרה חיצונית מסוימת) או בנפילה רגילה שיש לו שליטה עליה (שגם שם צריך עזרה אבל שונה)

יש טיפולים של מכון ארגמן (גם להתמכרות וגם במקרה שלא)

וספציפית להתמכרות יש את שיטת 12 צעדים (זה חינמי ומאוד יעיל)

כדי לעזור לעצמו הוא חייב להכיר בבעיה ולרצות לעשות שינוי, אם הוא לא בשלב כזה או שלא מעוניין בטיפול, יש שם טיפולים לנשים שמתמודדות עם דברים מהסוג הזה.

בכל מקרה לא נכון לך ולו המעקב אחריו, לחסום לו דברים, לפתוח דברים.

במקרה שהוא כן לוקח אחריות ומטפל, ממליצה לך לשחרר ולסמוך על הטיפול.

ולנסות לא לקחת אישית, כי זה כמעט אף פעם לא אישי ולרוב גם לא מגיע מדחף מיני אלא בריחה רגשית.

בהצלחה❤️❤️❤️

אבחון בסיסי לבדוק אם זה התמכרות

למרות שכבר אני חושבת שמדובר בזה.

אני לא עוקבת אחריו, פשוט אצלי הסיסמה של הסינון

וכל פעם אני מגלה בלי לחפש- כנראה פשלות שלו

לדחף מיני נורמלי (ממש לא כל צפייה בתכנים היא התמכרות)

זה בעיקר ביכולת השליטה והכפייתיות (לפעמים אפילו ללא הנאה)

ויש כל מיני תסמינים, כמו החמרה עם הזמן, פגיעה בתפקוד ועוד.

אם זה לא מדבר אליכם תפנו לטיפול אחר, זוגי לדעתי, אבל לפני זה חשוב לשלול התמכרות

מצרפת שאלון

הוא צריך לענות עליו בעצמו

ויכול להיות שהוא מרגיש מכור וחסר שליטה והוא מעוניין להפסיק גם כשעונה בשלילה על רוב התשובות , עדיין התוכנית להתמכרות תעזור לו

כשהילדות מתקלחות יחד.

אם זה כשהן מתקלחות לבד, מחילה מהחברה שלך, אבל בעיני זו בושה מיותרת שרק תעשה נזק.

זה מקום שהגיינית ממש צריך לנקות אותו וללמד את הילדה לנקות מפשעה, זה לא נורמלי...ככה אי אפשר לנקות כמו שצריך

גם כשהייתי רוחצת את הילדות יחד, לא הייתי משאירה להן , מה העניין , למה לסבך את החיים

אולי אם היא מקלחת יחד עם בנים קטנים או משהו כזה

וכשהם מתקלחים יחד הם עם תחתונים,

זה הגיע מהבן שלי שביקש כי לא נעים לו המבטים שלה על האיבר שלו,

והיא זה אחר לה ומענין אז היתה מנסה לבדוק מה יש לו, והסברתי להם שזה איבר פרטי שלנו ולכן דבר ראשון היא לא נוגעת בשלו והוא לא בשלה ודבר שני אם הוא רוצה אפשר בשמחה תחתונים אם זה יותר נעים לו.

הוא העדיף, ואחריו גם היא..

אבל אם הם מתקלחים לבד אז הם בלי..

חושבת שמשם זה הגיע גם אצלה... סתם בהיגיון.

אבל לקלח עם תחתונים גם כשמתקלחים לבד נשמע מוזר.

והיא התכוונה כשהילדים מתקלחים ביחד?

לא שמתי לב שאמרה את זה...

ילדות ביחד אמבטיה? כמו שבבריכה שמים בגד ים

עדיף לעבור למקלחות אישיות ולא להתקלח עם בגד...

נשמע לי ממש לא בריא גם היגיינית וגם בתפיסה נכונה של הגוף לפיתוח מיניות בריאה.

אולי הכוונה למקלחת משותפת?

אישית פחות מתחברת לזה בכללי. בטח שלא בגיל שמצריך להתחיל לכסות.

ומאוד מוזר

נורא מציק וגם איך אפשר לשטוףככה כמו שצריך?

כי לבד זה נשמע לי אפילו בעייתי ואנטי הגייני..

אבל אם פעם ב.. עושים אמבטיית משחקים משותפת(נגיד קצף/צעצועים וכאלה)

מגיל שמבינים פרטיות(סביב 3-4-5, תלוי ילד) הייתי מכוון באמת להישאר עם תחתונים או ללבוש בגד ים...

לא באופן יומיומי(באופן יומיומי הגיל הזה הוא בעיני גם השלב שנכון להפריד מקלחות, כשכבר יש הבנה ששומרים על הפרטיות של הגוף שלי)

כל הקטע להתנקות מהחיידקים שנאספים עלינו במהלך היום, לא להדביק אלינו את מה שנדבק לבד..

ואם זה כי הילדים מתקלחים יחד אז אולי הגיע הגיל לקלח אותם בנפרד