יילדתי פעמים (מתוך 6) במעייני הישועה. ממליצה ממש!!

הפעם הקודמת הייתה לפני כמעט 6 שנים.

בחדר לידה היה מושלם!! צוות מקסים, ממש הרגשתי שתמכו בטבעי... במחלקה היה לי פחות מוצלח... צפוף, אוכל לא משהו, לא כ"כ נקי. וגם הרגשתי שפחות נתנו לי מענה לביות מלא..

הפעם האחרונה הייתה לפני כמה חודשיים.

עברו 5 דקות מהרגע שיירדתי מהאוטו עד שהגברת הייתה בחוץ (חיכו לי בחנייה) אז אין לי הרבה תובנות מהלידה עצמה, חוץ מזה שהצוות היה מקסים ממש♥️

הלידה הייתה הכי טבעית שיש, אפילו בלי חלוק של בית חולים😅

אח"כ הייתי במחלקה החדשה של ה-0 הפרדה, היה לי מושלם!!! חוץ מכמה שעות בהתחלה, כל הימים הייתי לבד לגמרי בחדר (יודעת שזה עניין של מזל, אבל זה חדר של 2, אז גם ככה לא כ"כ צפוף)

מקום חדש ונעים, אוכל סבבה, נקי.

רוב מוחלט של האחיות היו מדהימות, תמיד יש אחת פחות נעימה, אבל האווירה הכללית הייתה מצויינת.

וגם האווירה הדתית הייתה לי חשובה. ואין ספק שיש שם אווירה דתית טובה🤭

ממליצה ממש, מאמינה שללידות הבאות ארצה לחזור לשם.

יש כזה דבר?

כי אני בלי בעלי אז תוהה איך מסתדרים בלי בכלל אופציה לעזרה

בעלך לא יהיה איתך בכלל? יהיו מבקרים אחרים?

אני כן ניצלתי ביקורים בשביל מקלחות מהירות מידי פעם. בפעמים שהרגשתי שחייבת מקלחת ולא היה איתי אף אחד פשוט מכניסה את התינוק איתי למקלחת 🤷

היה פעם שגם השארתי ליד האחיות לכמה דקות. זה תלוי מאוד מי האחיות באותו זמן וכמה הן ייזרמו על זה.

לא שמעתי על דבר כזה

רק במחלקות אפס הפרדה..

אבל בכל בי''ח יש בדר''כ גם אופציה לתינוקיה

אני צמודה לתינוק מבחירה

אבל בכל זאת רוצה תשהיה אופציה אם אצטרך לזמן קצר

וגם לפעמים אם ממש ממ שקורסת מעייפות אז יכולה לשים לשעה-שעתיים בלילה אחרי הנקה.

וכן רוב הסיכויים שלבד לגמרי

ככה זה עם חבורת ילדים בבית וחופש גדול...

ואין לי משפחה קרובה

אז לא מאמינה שבעלי יגיע לבקר

זה גם רחוק מהבית יחסית

לא כהז צריכה עזרה

אבל לכן חושב לי 'יהיה אוירה רדועה ונעימה באשפוז

כדי שלפחות אוכל לנוח

אפילו שממש מחוברת לרעיון

אבל פחות אוהבת לבקש טובה מאחיות יששמרו לכמה דקות

הז מלחיץ אותי להתקלח ככה

ואחרי לידה הכל מסורבל גם ככה

ואגב כמה יולדות יש בחדר במחלקות הרגילות?

לא יישימו אותך במחלקה החדשה, אלא במחלקות הישנות. ושם יש תינוקיה.

אבל ממה שזכור לי מהלידה הראשונה במעייני הישועה, וגם מהלידה האחרונה (היינו צריכים לעשות בדיקה מסויימת בתינוקיה, אז יצא לי ללכת למחלקות הישנות..) שם ממש מפוצץ😬

לא כ"כ הרגשתי שם אווירה שקטה...

לק"י

אולי במקומות מסויימים יש.

אני ילדתי בברזילי, ששם זה ביות גמיש, אז יש תינוקיה.

ובסורוקה- יש מחלקה אחת של ביות חלקי עם תינוקיה, ובשאר- אין.

היו פעמים שהצוות יכלו לשמור על התינוק לזמן קצר. בלידה האחרונה הבן שלי צרח בלילה והייצי גמורה, אז האחות לקחה אותו לידה וב"ה הצליחה להרגיע אותו (היתה לו צואה שלא יצאה. היא הצליחה לעזור לו לשחרר). היא אמרה לי לקרוא לה במצב כזה שהוא בוכה ואני כבר לא יכולה יותר.

בזמן שתכנסי למרלחת או משו...

והאמת שגם אני הכנסתי למקלחת את העריסה יש מקום...

המחךקות הלא ביות צםופות ורועשות.

הצוות במחלקות על הפנים.

מחויה שלי, של אחיות וחברות, בכלל לא רואים את היולדת

נניח צלצלתי בפעמון לבקש משכך כאבים בזמן ההמקה

האחות שנכנסה אומרת לי מה את מצלצלת.. את יכולה ללכת את לא אחרי ניתוח..

בשבת היה לי קשוח המיטות לא צומת צריך לקרא לקלדנית לכל הנקה לשנות תנוחה

והקלדניות ממש לא זמינות בסוף ישנתי לילה בישיבה.

צריך לחכות בתור לבדיקת רופא, זה לא בחדר שלך, ואין בפרוזדור אפילו כסאות.

הרגיש לי שוק קצת.

אני גם בחדר לידה לא נהניתי אבל זה כבר יותר שאלה על מי נופלים

כן אומרת שהחדר לידה קטן ולי היה צפוף,אני קצת רגישה לזה.

על שיבא שמעתי הרבה טוב מתכננת לנסות

הם לא סומכים על צומת

ולא מוכנים שאת תשתמשי בזה בשבת

וחושבים שאמירה לגוי עדיפה.

ב. חולה שיש בו סכנה אין בעיה להפעיל בשבת

זה עניין של הלכה ומה מותר ומה אסור .. ואנחנו לא מחליטים את זה

כמובן שלא הדלקתי וכיביתי אור להנאתי אלא לצורך (כשלא כיבו את האור ורציתי לישון ולא היה בעל תפקיד מוגדר שאמור לעשות את זה ) אם ההלכה הגדירה שמותר לחלל שבת על יולדת אז ככל הנראה זה לא סתם ולא סתם היא מוגדרת חולה שיש בו סכנה

ושוב אני לא מדברת על חילול שבת לכיף אלא על צרכים של שינה אכילה וכדומה

במקרה שלך כתבת שהית צריכה לקרוא כל רגע למישהו כדי לשנות תנוחה או אפילו שבסוף ישנת בתנוחה לא נוחה (ואחרי לידה זה לא התפנקות) אז גם כאן את לא עושה את זה בשביל הכיף אלא לצורך.

אם לי אין צורך מיוחד אני לא אחלל שבת גם אם מותר

אני לא היתי צריכה לקרוא לאףאחת למיטה כי היתה ידית ידנית

כעיקרון השאלה בעיני היא מתי אני מגדירה את הדבר כצורך שלי ומתי זה לא הכרחי מבחינתי

שם זה חשמלי, ולא שמתי לב אם זה של צומת. 

והייתה למטה ידית לכוון את המיטה ידנית בשבת. וגם האחיות אמרו לי לוודא שזה עובד טוב לפני שבת, שאם לא- אחליף מיטה.

אבל לא הייתי באפס הפרדה החדשה. אולי שם זה שונה.

לא ידעתי למי להגיב, רק היה חשוב לי לציין

כשאני משווה בין שניהם- שיבא מנצח.

בשיבא היתה לי מיילדת שהרגישה לי מקצועית יותר, היה לי רגוע יותר ללדת איתה. היה לי שקט יותר ממעייני- לא היו ביקורים של בעלים עם המוני זאטוטים כמו במעייני, ובהחלט היתה אוירה נעימה וחדר אוכל עם אוכל של שבת בכשרות מהודרת

לא זיהיתי אווירה דתית כלשהי

יש אפשרות לגישה טבעית

יש יחסית אוירה נעימה במחלקה

צוות מקצועי. 

עשו לי חשק לעוד...  
מיילדות מדהימות ומקצועיות (איזה מוזיקה את רוצה? מה ירגיע אותך? מה יעזור לך? בזמן צירים עשו לי עיסוי מטורף שממש הקל עליי, הייתי בלי יאפידורל).
והאשפוז- בית מלון, האוכל, התנאים, החדרים, השפע, נקי מאוד שם.
חסרון יחיד- אם נפלת על חדר עם יולדת נוספת מבני ברק, בעלה בא עם כל הילדים וזה רעשששששששש, שבת כזאת סיוט.
בלידה האחרונה שם ב"ה הייתי בחדר עם נשים מרחוק וכולנו היינו שקטות ללא מבקרים כמעט. תענוג.

לק"י

למרות שזה קורה גם במקומות אחרים🤦‍♀️

אבל אולי בתדירות נמוכה יותר.

אבל איכשהו נראה לי שבמקומות אחרים יעצרו את זה מהר יותר....

בנוסף בית החולים ממוקם בתוך בני ברק, באזור נגיש רגלית, אז גם בשבתות שעות הביקור הרגישו לי כאילו אני בלונה פארק ולא כמה שעות אחרי לידה...

השעות ביקור

ודווקא בגלל זה

זה אומר שבשעות הביקור אולי יש יותר רעש מהרגיל (לא הייתי בבתי חולים אחרים אז לא סגורה על זה)

אבל זה מוגדר בזמן

ולא תראי ילדים ומשפחות שלמות מסתובבות בין היולדות בזמנים שלא שעות ביקור

גם באמצע שבוע, יש שם גם תופעה שהבעל נשאר עם היולדת כל הלילה וכל היום.
מפריע מאוד למי שאיתה בחדר

שהבעל נשאר , זה בעצם מלווה...

(פתחו על זה שרשור לפני כמה זמן) 

ילדתי שם 4 פעמים במהלך ה11 שנים האחרונות ולא היה כזה דבר גם בשבת ובחגים (ילדתי פעם אחת בחג הפסח)

ולגבי בעל שנשאר עם האישה..

תיכף יקומו הנשים שמתעצבנות על בתי החולים שלא מאפשרים זאת.. ומה עם היולדת צריכה עזרה ותמיכה.. וכו וכו

(כי קיבלתי מנות דם והייתי על קטטר)
לא נתנו לבעלי להישאר כל הלילה.
במצעייני הישועה נותנים, וזה פשוט עוול ליולדות אחרות בחדר שמנסות לישון או לנוח וזקוקות לשקט כשאין זמן ביקור.

בל בחדר עם אשתו- נפלט לאישה שלו, ויכול ממש להפריע לשכנותיה לחדר. (גם כשמנסים לשמור על השקט, זה לא כזה עובד לצערי...

לק"י

יכולה להיות גם עם מלווה אישה🤷‍♀️

איתי בלידה האחרונה היתה מישהי שאמא שלה היתה איתה לפחות ביום, והיה נראה לשתיהן יש איזו בעיה. והן שיגעו אותי. חפרו לי ועוד.

מעדיפה בעל מנומס וקצת לחשושים בלילה, מאשר הן (ב"ה התינוק שלי בכה די הרבה, אז היולדת ההיא בקשה לעבור חדר).

זה יכול ממש להציק כשזה כל הזמן ללא הגבלה...

לתשומת לב היולדות היקרוץת....

לק"י

זה דיון שעלה פה הרבה ואין בעיה לדון בו שוב, אבל בשרשור נפרד ולא לנצלש לפותחת כי הנושא הזה אמוציונלי.

(אומרת גם לעצמי😅).

בכללי ממליצה מאוד

הייתי באפס הפרדה והיינו 2 בחדר והיה סבבה

הגישה שם מאוד ללכת איתך בלי לוותר על המקצועיות.

יכולה לפרט יותר מזה בפרטי

גישה טבעית- פחות לדעתי. יש להם עזרים ללידה טבעית אבל לפחות לתחושתי גישה די מתערבת..

מהר מאד הציעו לי פקיעת מים, בלחיצות עצמן שתי דקות בערך מהרגע שהמיילדת נכנסה לחדר כבר עשתה לי חתך יזום (לידה ראשונה, ובכל זאת)

מבחינת המחלקות- אני לא יודעת אם כבר שיפצו את כל המחלקות ככה אבל אני הייתי בחדר משופץ, מרווח, חצי קיר שמפריד בין יולדת ליולדת (נותן תחושה יותר פרטית מוילון), מקלחת גדולה ומרווחת, צוות ניקיון שנכנס כמה פעמים ביום לנקות. באמת התנאים הפיזיים שם טובים.

אווירה דתית- ממש לא. רצו שאגיע באמצע שבת לתינוקיה לשקול אותה והאחות (יהודיה) אמרה שהיא תפתח לי את התינוקיה כי לא היה לי מפתח שבת.. קיצור 0 הבנה.. כן יש פתרונות טכניים של מפתח שבת לתינוקיה, מקום להדליק נרות, פלטות לחמם אוכל שלך אבל מעבר לזה ממש לא.

מבחינת התינוקיה- אין הפרדה בין ביות מלא לחלקי. ז"א את יכולה לבחור לילה אחד לשים בתינוקיה ולילה אחכ לא. מצד שני יכול להיות שגם אם את בחרת לשים בתינוקיה היולדת לידך תהיה עם התינוק בחדר..

יחס של הצוות- בלשון המעטה אני פחות התחברתי ולכן לא חזרתי לשם. 

בפעם האחרונה לפני פחות משנה ילדתי בחדר הטבעי והיה מושלם.

באופן כללי כל הצוות שנתקלתי בו היה מקסים, רגיש ומקצועי.

אווירה דתית אין ממש, הייתי שם גם בשבת, היה סביר אבל אין מודעות, כן שמתי לב שהם משתדלים לצוות דתיות לאותו חדר.

המחלקות ממש שקטות ונעימות, בניגוד למקומות אחרים שם באמת הצלחתי לנוח אחרי הלידה.

אין הפרדה בין ביות מלא לחלקי, את בכל רגע יכולה להחליט איפה התינוק שלך יהיה אבל גם השכנה לחדר ככה.(הבן שלי בכה בלילה והפריע לשכנה לחדר ששמה את התינוק שלה בתינוקיה).

לגבי מעייני כשביררתי לאחרונה הבנתי שאין באמת אפס הפרדה, התינוק צריך לעבור בתינוקייה לבדיקות בזמן שמעלים אותך לחדר ואחר כך מחזירים לך אותן.

אבל מי שכן-מרוצה

מעניין...

לי מאיר נשמע גם שקט ונחמד אבל מבאס אותי המלא ערבים

אני אישית לא חוזרת לשיבא.

אבל השאלה מה הדגש שלך ומה הדברים שחשובים לך יותר או פחות. 

ממש מרוצה מהלידה עצמה.

היו כמה שיותר טבעי כמו שרציתי (עד כמה שאפשר עם ההגבלות שהיתה מבחינה רפואית)

לא הייתי בשבת אבל יודעת שאין ממש אווירת שבת

במחלקה היינו 2 יולדות בחדר בביות מלא, אפס הפרדה.

האוכל פחות אהבתי. מגיע בחמגשית כזה

ילדתי שם לפני שנה וחצי

היה מדהים ב"ה!

החל מהלידה, שהמיילדות היו ממש קשובות אלי. נבדקתי בקבלה והיתה פתיחה 4 אבל ראו שהייתי כאובה והכניסו אותי ממש מהר לחדר לידה.

הן דילגו על התשאול ואמרו שימשיכו אחרי האפידורל וזה הפך לי את כל החוויה!

בדרך נס ילדתי תוך 10 דקות, כמובן לא הספקתי אפידורל. ונשארה לי חוויה מדהימה שהיתה הופכת לסיוט אם זה היה קורה תוך כדי תשאול בקבלה.

ואחר כך במחלקה, הייתי בביות מלא במחלקה החדשה, שנפתחה שבועיים קודם.

היא היתה רק חצי מלאה ולכן לכל יולדת היה חדר פרטי, בעלי היה איתי בשבת והיה ממש כיף.

על 6 נשים היו 2 אחיות (אחת של תינוקיה ואחת של נשים) והן היו משועממות ומקסימות. אחת לקחה את התינוק בלילה ל3 שעות ונתנה לנו לישון נורמלי.

האוכל היה קצת מבאס, אבל נראה לי כי המחלקה היתה חדשה אז לא הביאו מכל המגוון, ומה שכן הגיע לא היה הכי חם, אבל הכשרות היתה חשובה לי, שאוכל לאכול הכל בכיף.

טיפה ביאס אותי הקטע שמקלים מאוד ליולדות, לא מרגישה חולה ולא בא לי לאכול חלבי בארוחת ערב ב6 אם אכלתי בשרי בצהרים, אבל לא רציתי לאכול אוכל קר אז התפשרתי על זה. וגם במוצש מביאים ארוחת ערב לפני הבדלה (אחרי שקיעה), כי מותר ליולדת. מה הקטע לא לחכות עוד חצי שעה? התבאסתי על זה קצת. אבל ברור שבבתי חולים אחרים זה לא יותר טוב... סתם ציפיתי כי זה דתי.

בקיצור ממליצה ממש!

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

הם אמנם שניהם צום חמור

אבל הם שונים וזה חשוב לדעת

למשל לרוב הדעות אין שיעורים בתשעה באב-מי שפטור פשוט פטור וצריך לאכול ולשתות כרגיל(כלומר רגיל של תשעה באב-אוכל פשוט,לא בשרי וכו)

יום כיפור לרוב ינחו שיעורים, תלוי ברמת הקושי- לפעמים ינחו שיעורים מתחילת הצום כדי לא להגיע למצב שצריך כמות גדולה יותר, לפעמים שיעורים רק של נוזלים לפעמים גם של אוכל לפעמים הנחיה לצמצם מרווח בין שיעורים... ורק אם זה לא מספיק ינחו לאכול רגיל.

צריך לזכור שיום כיפור הוא דאוריתא ותשעה באב דרבנן. זה לא אומר שהוא לא חשוב, ודאי שכן, אבל עדיין הוא לא באותו קו כמו יום כיפור.

(הכוונה לחולים שלא בסכנה)

אבל בשניהם לא יצא לי לשמוע על פטור גורף לנשים בהיריון 

למרות שהייתי בהריון בסיכון מאלף סיבות באמת משמעותיות מהסכרת הכי התבאסתי

בפועל זה היה הריון שירדתי מלא במשקל ולא עליתי כמעט וכולם החמיאו לי שאני נראית מהמם, וב"ה התלחתי להיות מאוזנת לגמרי עם תזונה

שזה מהמם ברור

אבל קשה לי לעכל את זה

ובכלל תפנה אותי בטח להריון בסיכון וזה כבר אין ליד הבית ויטרטר אותי יותר ובכללי מרגיש לי שהכל נהיה מסובך 

זו לא סכרת כי את צריכה שתי חריגות

ממני, שרק לפני יומיים גיליתי על סכרת ועכשיו בגמילה מסוכר 😔 

כן אבל הראשונה גבוה ממש  

לכן אני לחוצה

זה השתנה ומספיקה חריגה אחת כדי לתת אבחנה של סכרת