אשמח לשמוע כמה שיותר פרטים❤️
חשוב לי
גישה טבעית
שקט ואוירה נעימה במחלקות(גג 2 בחדר ורצוי גם פרטי..אבל לא חייב)
וכמובן יחס נעים של הצוות
ורצוי אוירה דתית כלשהי..אבל לא חייב
אשמח לשמוע כמה שיותר פרטים❤️
חשוב לי
גישה טבעית
שקט ואוירה נעימה במחלקות(גג 2 בחדר ורצוי גם פרטי..אבל לא חייב)
וכמובן יחס נעים של הצוות
ורצוי אוירה דתית כלשהי..אבל לא חייב
יילדתי פעמים (מתוך 6) במעייני הישועה. ממליצה ממש!!
הפעם הקודמת הייתה לפני כמעט 6 שנים.
בחדר לידה היה מושלם!! צוות מקסים, ממש הרגשתי שתמכו בטבעי... במחלקה היה לי פחות מוצלח... צפוף, אוכל לא משהו, לא כ"כ נקי. וגם הרגשתי שפחות נתנו לי מענה לביות מלא..
הפעם האחרונה הייתה לפני כמה חודשיים.
עברו 5 דקות מהרגע שיירדתי מהאוטו עד שהגברת הייתה בחוץ (חיכו לי בחנייה) אז אין לי הרבה תובנות מהלידה עצמה, חוץ מזה שהצוות היה מקסים ממש♥️
הלידה הייתה הכי טבעית שיש, אפילו בלי חלוק של בית חולים😅
אח"כ הייתי במחלקה החדשה של ה-0 הפרדה, היה לי מושלם!!! חוץ מכמה שעות בהתחלה, כל הימים הייתי לבד לגמרי בחדר (יודעת שזה עניין של מזל, אבל זה חדר של 2, אז גם ככה לא כ"כ צפוף)
מקום חדש ונעים, אוכל סבבה, נקי.
רוב מוחלט של האחיות היו מדהימות, תמיד יש אחת פחות נעימה, אבל האווירה הכללית הייתה מצויינת.
וגם האווירה הדתית הייתה לי חשובה. ואין ספק שיש שם אווירה דתית טובה🤭
ממליצה ממש, מאמינה שללידות הבאות ארצה לחזור לשם.
יש כזה דבר?
כי אני בלי בעלי אז תוהה איך מסתדרים בלי בכלל אופציה לעזרה
בעלך לא יהיה איתך בכלל? יהיו מבקרים אחרים?
אני כן ניצלתי ביקורים בשביל מקלחות מהירות מידי פעם. בפעמים שהרגשתי שחייבת מקלחת ולא היה איתי אף אחד פשוט מכניסה את התינוק איתי למקלחת 🤷
היה פעם שגם השארתי ליד האחיות לכמה דקות. זה תלוי מאוד מי האחיות באותו זמן וכמה הן ייזרמו על זה.
לא שמעתי על דבר כזה
רק במחלקות אפס הפרדה..
אבל בכל בי''ח יש בדר''כ גם אופציה לתינוקיה
אני צמודה לתינוק מבחירה
אבל בכל זאת רוצה תשהיה אופציה אם אצטרך לזמן קצר
וגם לפעמים אם ממש ממ שקורסת מעייפות אז יכולה לשים לשעה-שעתיים בלילה אחרי הנקה.
וכן רוב הסיכויים שלבד לגמרי
ככה זה עם חבורת ילדים בבית וחופש גדול...
ואין לי משפחה קרובה
אז לא מאמינה שבעלי יגיע לבקר
זה גם רחוק מהבית יחסית
לא כהז צריכה עזרה
אבל לכן חושב לי 'יהיה אוירה רדועה ונעימה באשפוז
כדי שלפחות אוכל לנוח
אפילו שממש מחוברת לרעיון
אבל פחות אוהבת לבקש טובה מאחיות יששמרו לכמה דקות
הז מלחיץ אותי להתקלח ככה
ואחרי לידה הכל מסורבל גם ככה
ואגב כמה יולדות יש בחדר במחלקות הרגילות?
לא יישימו אותך במחלקה החדשה, אלא במחלקות הישנות. ושם יש תינוקיה.
אבל ממה שזכור לי מהלידה הראשונה במעייני הישועה, וגם מהלידה האחרונה (היינו צריכים לעשות בדיקה מסויימת בתינוקיה, אז יצא לי ללכת למחלקות הישנות..) שם ממש מפוצץ😬
לא כ"כ הרגשתי שם אווירה שקטה...
לק"י
אולי במקומות מסויימים יש.
אני ילדתי בברזילי, ששם זה ביות גמיש, אז יש תינוקיה.
ובסורוקה- יש מחלקה אחת של ביות חלקי עם תינוקיה, ובשאר- אין.
היו פעמים שהצוות יכלו לשמור על התינוק לזמן קצר. בלידה האחרונה הבן שלי צרח בלילה והייצי גמורה, אז האחות לקחה אותו לידה וב"ה הצליחה להרגיע אותו (היתה לו צואה שלא יצאה. היא הצליחה לעזור לו לשחרר). היא אמרה לי לקרוא לה במצב כזה שהוא בוכה ואני כבר לא יכולה יותר.
בזמן שתכנסי למרלחת או משו...
והאמת שגם אני הכנסתי למקלחת את העריסה יש מקום...
המחךקות הלא ביות צםופות ורועשות.
הצוות במחלקות על הפנים.
מחויה שלי, של אחיות וחברות, בכלל לא רואים את היולדת
נניח צלצלתי בפעמון לבקש משכך כאבים בזמן ההמקה
האחות שנכנסה אומרת לי מה את מצלצלת.. את יכולה ללכת את לא אחרי ניתוח..
בשבת היה לי קשוח המיטות לא צומת צריך לקרא לקלדנית לכל הנקה לשנות תנוחה
והקלדניות ממש לא זמינות בסוף ישנתי לילה בישיבה.
צריך לחכות בתור לבדיקת רופא, זה לא בחדר שלך, ואין בפרוזדור אפילו כסאות.
הרגיש לי שוק קצת.
אני גם בחדר לידה לא נהניתי אבל זה כבר יותר שאלה על מי נופלים
כן אומרת שהחדר לידה קטן ולי היה צפוף,אני קצת רגישה לזה.
על שיבא שמעתי הרבה טוב מתכננת לנסות
הם לא סומכים על צומת
ולא מוכנים שאת תשתמשי בזה בשבת
וחושבים שאמירה לגוי עדיפה.
ב. חולה שיש בו סכנה אין בעיה להפעיל בשבת
זה עניין של הלכה ומה מותר ומה אסור .. ואנחנו לא מחליטים את זה
כמובן שלא הדלקתי וכיביתי אור להנאתי אלא לצורך (כשלא כיבו את האור ורציתי לישון ולא היה בעל תפקיד מוגדר שאמור לעשות את זה ) אם ההלכה הגדירה שמותר לחלל שבת על יולדת אז ככל הנראה זה לא סתם ולא סתם היא מוגדרת חולה שיש בו סכנה
ושוב אני לא מדברת על חילול שבת לכיף אלא על צרכים של שינה אכילה וכדומה
במקרה שלך כתבת שהית צריכה לקרוא כל רגע למישהו כדי לשנות תנוחה או אפילו שבסוף ישנת בתנוחה לא נוחה (ואחרי לידה זה לא התפנקות) אז גם כאן את לא עושה את זה בשביל הכיף אלא לצורך.
אם לי אין צורך מיוחד אני לא אחלל שבת גם אם מותר
אני לא היתי צריכה לקרוא לאףאחת למיטה כי היתה ידית ידנית
כעיקרון השאלה בעיני היא מתי אני מגדירה את הדבר כצורך שלי ומתי זה לא הכרחי מבחינתי
שם זה חשמלי, ולא שמתי לב אם זה של צומת.
והייתה למטה ידית לכוון את המיטה ידנית בשבת. וגם האחיות אמרו לי לוודא שזה עובד טוב לפני שבת, שאם לא- אחליף מיטה.
אבל לא הייתי באפס הפרדה החדשה. אולי שם זה שונה.
לא ידעתי למי להגיב, רק היה חשוב לי לציין
כשאני משווה בין שניהם- שיבא מנצח.
בשיבא היתה לי מיילדת שהרגישה לי מקצועית יותר, היה לי רגוע יותר ללדת איתה. היה לי שקט יותר ממעייני- לא היו ביקורים של בעלים עם המוני זאטוטים כמו במעייני, ובהחלט היתה אוירה נעימה וחדר אוכל עם אוכל של שבת בכשרות מהודרת
לא זיהיתי אווירה דתית כלשהי
יש אפשרות לגישה טבעית
יש יחסית אוירה נעימה במחלקה
צוות מקצועי.
עשו לי חשק לעוד...
מיילדות מדהימות ומקצועיות (איזה מוזיקה את רוצה? מה ירגיע אותך? מה יעזור לך? בזמן צירים עשו לי עיסוי מטורף שממש הקל עליי, הייתי בלי יאפידורל).
והאשפוז- בית מלון, האוכל, התנאים, החדרים, השפע, נקי מאוד שם.
חסרון יחיד- אם נפלת על חדר עם יולדת נוספת מבני ברק, בעלה בא עם כל הילדים וזה רעשששששששש, שבת כזאת סיוט.
בלידה האחרונה שם ב"ה הייתי בחדר עם נשים מרחוק וכולנו היינו שקטות ללא מבקרים כמעט. תענוג.
לק"י
למרות שזה קורה גם במקומות אחרים🤦♀️
אבל אולי בתדירות נמוכה יותר.
אבל איכשהו נראה לי שבמקומות אחרים יעצרו את זה מהר יותר....
בנוסף בית החולים ממוקם בתוך בני ברק, באזור נגיש רגלית, אז גם בשבתות שעות הביקור הרגישו לי כאילו אני בלונה פארק ולא כמה שעות אחרי לידה...
השעות ביקור
ודווקא בגלל זה
זה אומר שבשעות הביקור אולי יש יותר רעש מהרגיל (לא הייתי בבתי חולים אחרים אז לא סגורה על זה)
אבל זה מוגדר בזמן
ולא תראי ילדים ומשפחות שלמות מסתובבות בין היולדות בזמנים שלא שעות ביקור
גם באמצע שבוע, יש שם גם תופעה שהבעל נשאר עם היולדת כל הלילה וכל היום.
מפריע מאוד למי שאיתה בחדר
שהבעל נשאר , זה בעצם מלווה...
(פתחו על זה שרשור לפני כמה זמן)
ילדתי שם 4 פעמים במהלך ה11 שנים האחרונות ולא היה כזה דבר גם בשבת ובחגים (ילדתי פעם אחת בחג הפסח)
ולגבי בעל שנשאר עם האישה..
תיכף יקומו הנשים שמתעצבנות על בתי החולים שלא מאפשרים זאת.. ומה עם היולדת צריכה עזרה ותמיכה.. וכו וכו
(כי קיבלתי מנות דם והייתי על קטטר)
לא נתנו לבעלי להישאר כל הלילה.
במצעייני הישועה נותנים, וזה פשוט עוול ליולדות אחרות בחדר שמנסות לישון או לנוח וזקוקות לשקט כשאין זמן ביקור.
בל בחדר עם אשתו- נפלט לאישה שלו, ויכול ממש להפריע לשכנותיה לחדר. (גם כשמנסים לשמור על השקט, זה לא כזה עובד לצערי...
לק"י
יכולה להיות גם עם מלווה אישה🤷♀️
איתי בלידה האחרונה היתה מישהי שאמא שלה היתה איתה לפחות ביום, והיה נראה לשתיהן יש איזו בעיה. והן שיגעו אותי. חפרו לי ועוד.
מעדיפה בעל מנומס וקצת לחשושים בלילה, מאשר הן (ב"ה התינוק שלי בכה די הרבה, אז היולדת ההיא בקשה לעבור חדר).
זה יכול ממש להציק כשזה כל הזמן ללא הגבלה...
לתשומת לב היולדות היקרוץת....
לק"י
זה דיון שעלה פה הרבה ואין בעיה לדון בו שוב, אבל בשרשור נפרד ולא לנצלש לפותחת כי הנושא הזה אמוציונלי.
(אומרת גם לעצמי😅).
פרח חדש
טארקובכללי ממליצה מאוד
הייתי באפס הפרדה והיינו 2 בחדר והיה סבבה
הגישה שם מאוד ללכת איתך בלי לוותר על המקצועיות.
יכולה לפרט יותר מזה בפרטי
גישה טבעית- פחות לדעתי. יש להם עזרים ללידה טבעית אבל לפחות לתחושתי גישה די מתערבת..
מהר מאד הציעו לי פקיעת מים, בלחיצות עצמן שתי דקות בערך מהרגע שהמיילדת נכנסה לחדר כבר עשתה לי חתך יזום (לידה ראשונה, ובכל זאת)
מבחינת המחלקות- אני לא יודעת אם כבר שיפצו את כל המחלקות ככה אבל אני הייתי בחדר משופץ, מרווח, חצי קיר שמפריד בין יולדת ליולדת (נותן תחושה יותר פרטית מוילון), מקלחת גדולה ומרווחת, צוות ניקיון שנכנס כמה פעמים ביום לנקות. באמת התנאים הפיזיים שם טובים.
אווירה דתית- ממש לא. רצו שאגיע באמצע שבת לתינוקיה לשקול אותה והאחות (יהודיה) אמרה שהיא תפתח לי את התינוקיה כי לא היה לי מפתח שבת.. קיצור 0 הבנה.. כן יש פתרונות טכניים של מפתח שבת לתינוקיה, מקום להדליק נרות, פלטות לחמם אוכל שלך אבל מעבר לזה ממש לא.
מבחינת התינוקיה- אין הפרדה בין ביות מלא לחלקי. ז"א את יכולה לבחור לילה אחד לשים בתינוקיה ולילה אחכ לא. מצד שני יכול להיות שגם אם את בחרת לשים בתינוקיה היולדת לידך תהיה עם התינוק בחדר..
יחס של הצוות- בלשון המעטה אני פחות התחברתי ולכן לא חזרתי לשם.
בפעם האחרונה לפני פחות משנה ילדתי בחדר הטבעי והיה מושלם.
באופן כללי כל הצוות שנתקלתי בו היה מקסים, רגיש ומקצועי.
אווירה דתית אין ממש, הייתי שם גם בשבת, היה סביר אבל אין מודעות, כן שמתי לב שהם משתדלים לצוות דתיות לאותו חדר.
המחלקות ממש שקטות ונעימות, בניגוד למקומות אחרים שם באמת הצלחתי לנוח אחרי הלידה.
אין הפרדה בין ביות מלא לחלקי, את בכל רגע יכולה להחליט איפה התינוק שלך יהיה אבל גם השכנה לחדר ככה.(הבן שלי בכה בלילה והפריע לשכנה לחדר ששמה את התינוק שלה בתינוקיה).
לגבי מעייני כשביררתי לאחרונה הבנתי שאין באמת אפס הפרדה, התינוק צריך לעבור בתינוקייה לבדיקות בזמן שמעלים אותך לחדר ואחר כך מחזירים לך אותן.
אבל מי שכן-מרוצה
מעניין...
לי מאיר נשמע גם שקט ונחמד אבל מבאס אותי המלא ערבים
אני אישית לא חוזרת לשיבא.
אבל השאלה מה הדגש שלך ומה הדברים שחשובים לך יותר או פחות.
ממש מרוצה מהלידה עצמה.
היו כמה שיותר טבעי כמו שרציתי (עד כמה שאפשר עם ההגבלות שהיתה מבחינה רפואית)
לא הייתי בשבת אבל יודעת שאין ממש אווירת שבת
במחלקה היינו 2 יולדות בחדר בביות מלא, אפס הפרדה.
האוכל פחות אהבתי. מגיע בחמגשית כזה
ילדתי שם לפני שנה וחצי
היה מדהים ב"ה!
החל מהלידה, שהמיילדות היו ממש קשובות אלי. נבדקתי בקבלה והיתה פתיחה 4 אבל ראו שהייתי כאובה והכניסו אותי ממש מהר לחדר לידה.
הן דילגו על התשאול ואמרו שימשיכו אחרי האפידורל וזה הפך לי את כל החוויה!
בדרך נס ילדתי תוך 10 דקות, כמובן לא הספקתי אפידורל. ונשארה לי חוויה מדהימה שהיתה הופכת לסיוט אם זה היה קורה תוך כדי תשאול בקבלה.
ואחר כך במחלקה, הייתי בביות מלא במחלקה החדשה, שנפתחה שבועיים קודם.
היא היתה רק חצי מלאה ולכן לכל יולדת היה חדר פרטי, בעלי היה איתי בשבת והיה ממש כיף.
על 6 נשים היו 2 אחיות (אחת של תינוקיה ואחת של נשים) והן היו משועממות ומקסימות. אחת לקחה את התינוק בלילה ל3 שעות ונתנה לנו לישון נורמלי.
האוכל היה קצת מבאס, אבל נראה לי כי המחלקה היתה חדשה אז לא הביאו מכל המגוון, ומה שכן הגיע לא היה הכי חם, אבל הכשרות היתה חשובה לי, שאוכל לאכול הכל בכיף.
טיפה ביאס אותי הקטע שמקלים מאוד ליולדות, לא מרגישה חולה ולא בא לי לאכול חלבי בארוחת ערב ב6 אם אכלתי בשרי בצהרים, אבל לא רציתי לאכול אוכל קר אז התפשרתי על זה. וגם במוצש מביאים ארוחת ערב לפני הבדלה (אחרי שקיעה), כי מותר ליולדת. מה הקטע לא לחכות עוד חצי שעה? התבאסתי על זה קצת. אבל ברור שבבתי חולים אחרים זה לא יותר טוב... סתם ציפיתי כי זה דתי.
בקיצור ממליצה ממש!
מרגישה שאין לי כבר כח
אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים
ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד
והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד
וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים
אין לי כח להיות הגמח של השכונה
בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות
אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש
או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה
אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל
ואין לי כבר כח
אוףף
זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים
אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים
חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר
וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו
לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים
וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית
(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)
סופריקה
אבל זה חלום.
מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות
במבחר?
או באוניברסיטת חיפה?
לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...
אבל אולי מתישהו
אאמין בעצמי שאני יכולה
ויסתדר לא על חשבון המשפחה
וכו'...
בקיצור:
1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי? (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)
2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון
שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו
ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.
אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.
אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?
תודה
יום אחד אמצא את מקומי.
סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים
אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה
וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...
ובכל זאת
החלום לעזור למתמודדים עם אומנות
נשאר.
אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה
ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...
ועלות של לימודים גם איכשהו.
קיצור
אשמח לתובנות מניסיון.
זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.
בהצלחה עם החלום!!
כן... חשבתי אולי השתנה.
מנסיון כואב
בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני..
באסה שנופלים בין הכיסאות.
כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .
רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.
אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…
אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?
כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.
חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת.
לק"י
אין בעיות צניעות בקורסים.
כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.
באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.
עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.
הדיבור, אירועים, וכו
יש כאלה שלא מפריע להם
אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע
יש מצב לדבר איתה?
אם זה בסדר...
שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש
הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית
ולא יודעת אם זה מתאים לך..
אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.
יש תואר די חדש
בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי
אם עשית בגרויות.
יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.
ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.
כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.
יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.
כלא חרדים.
בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.
מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.
אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).
אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).
היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,
כנראה שהייתה לך בעיה קשה.
אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.
פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.
ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.
למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה
לא סמינר גדול
אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי
אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים
יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)
אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)
רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית
באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי
תתקשרו לשם לשאול.
זו הוראה של המל"ג.
אני התקבלתי למבחר
ועשיתי בגרות מלאה
זה הסוג מוסד
למדתי בסמינר ולא באולפנה
גלויההחכמתי.
(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות
ולשנות את עצמי
כדי להתקבל...
אבל זה נותן אופק).
אנחנו חודשיים אחרי כפתורים וכנראה יש לו שוב דלקת אוזניים, זה הזוי!!
לפני שבועיים וחצי היה דלקת וחום טיפלנו בטיפות. היום שוב הקאות, אחכ חום ותלונות שכואב לו באוזן -בן 3 אז יודע מה הוא אומר כבר
מתלבטת אם ללכת לרופא מחר, רופא שלא מכיר אותו בכלל ואם יביאו טיפות אז כבר התחלתי לשים היום.
ולא מבינה היינו בבית בפסח ונהיה חולה, היינו בבית השבוע כמה ימים ושב נהיה חולה ממי הוא נדבק?
וזה הגיוני שתוך חודשיים יש 3 דלקןת? לפני הכפתורים בקושי סבל מזה , הדלקות האלה התחילו אחרי הניתוח
פעם קודמת שנבדק הרופאה אמרה שזה במקום ולא נראה משהו חריג
עם אאג מקצועי
אולי זה שניתח
זו בטוח דלקת אוזניים?
מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...
אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?
בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.
(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)
קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין
התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית
רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...
וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם
תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל
ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף
כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות
אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.
מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.
והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.
ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.
וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?
חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים
וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר
ירדה לריאות
הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות
אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה
ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.
לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.
לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.
אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.
לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .
ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...
לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.
בהצלחה
מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות
אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה
מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר
אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...
בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.
שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.
ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.
אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)
כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.
טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.
יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.
במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.
זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר
גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום
שתי הריונות הייתי בלי
שתי הריונות עם
לא יודעת להגיד כמה עזר אבל אולי הקל
עכשיו עם בחילות בלי הקאות אבל בחילות איומות
מתלבטת אם לקחת שוב פעם או לשרוד בלי
לק"י
אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).
אולי תגלי שזה עוזר לך.
תרגישי טוב!!
עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול
2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים
2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות
שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק
כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....
לך? או משו שקראת?
בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי
אני יודעת שחיי לא היו חיים
שהתבאסתי שהבוקר הגיע
וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב
ואני לא מגזימה
זה היה מהגיהנום
שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים
ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!
שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂
יש במשנת יוסף השבוע את הספר 'לחיות בסדר' של נועה שרון
רוצה להמליץ עליו ממש
הוא יותר טוב מקון מארי לדעתי
והיא מדברת בדיוק לנשים שיש להם הרבה ילדים/עומס וכו
לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)
נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא
ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...
קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה
"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"
עם שיתוף מאזינות
קו חינמי נהדר!
מצרפת למעוניינות - 02-666-7140
ערב שביעי של פסח, אני לא ככ מרגישה טוב, בחילות והרגשה כללית מגעילה. בבוקר גם הקאתי.
במקביל אני מתלבטת אם התחילו לי טפטופים של ירידת מים. לא בטוחה. ממש לפני הצפצוף של החג אזעקה ואנחנו בממד לאיזה רבע שעה. אח''כ מתקשרת לדולה והיא אומרת לי מה לעשות כדי לבדוק האם אכן ירידת מים. בכל מקרה מציעה לחכות לצירים. אני מנסה את מה שהיא אמרה, לא בטוחה אם ירידת מים או לא. מעדיפה לחכות. אבל מרגישה במתח.
ב 5 בבוקר (אחרי קימה ב 2 מאזעקה) מתעוררת מציר, מבינה שמתחילים צירים, בתחילה כל 20 דק אחכ כל 10 דק. בעלי לא הולך לתפילה כי לא יודעים איך זה יתקדם.
כשעתיים צירים כל 10 דק, אחכ שקט. וככה לאורך היום צירים למשך כשעתיים, ושקט למשך כשעה - שעה וחצי. זה טוב כי זה נותן לי זמן לישון בין לבין, וגם לבעלי..
סביב 17:00 אחהצ הצירים מתחילים להצטופף, כשבמשך שעה יש לי ציר כל 5 דק והם מתחילים להתחזק, אני מבקשת מבעלי לקחת את הילדים להורים שגרים קרוב. הוא חוזר ואני מתקשרת לעדכן את הדולה ולשאול מה היא חושבת. מציעה לצאת לבית חולים ומעדכנת שהיא מתארגנת ויוצאת גם.
מתקשרים לנהג גוי, מגיע אחרי רבע שעה ונוסעים.
בשעה 19:00 בערך במיון יולדות רגוע והאחיות מקסימות. מחברים למוניטור, בודקים פתיחה - 3.5. מציעים לי להתקדם עוד קצת לפני כניסה לחדר לידה. רואים שאני קצת מיובשת וממליצים לי לאכול ולשתות כדי שיהיה לי כח בלידה. אני מבקשת לידת מים ומבטיחים לי ששומרים לי חדר.
פותחים לנו חדר צדדי ליד המיון ושם אני, בעלי והדולה מעבירים את הזמן ואת הצירים, מוציאות את החג, אני סופרת ספירת העומר. בין הצירים מפטפטות , רוקדות. בצירים עושות כל מיני תרגילים.
אחרי כשעה וחצי מורגש שהצירים מתחזקים. הולכים למיון יולדות ואני עוברת לחדר לידה- השעה בערך 21:00. מיילדת עם אנרגיות טובות מקבלת אותנו.
היא בודקת פתיחה- 3.5 אני דיי מאוכזבת. מציעה לי סטריפינג ועושה בהסכמתי- זה כאב נורא!
בינתיים מחברת למוניטור. קוראת לרופא שיאשר לידת מים. הרופא שומע את הרקע שלי (שתי לידות שהסתיימו בוואקום, ובלידה ראשונה איבוד דם) וגם במוניטור כעת היו פעמיים ירידות דופק. לא מאשר לידת מים.
אני נשברת מזה, נורא פוחדת מהכאב של הלידה, דמיינתי שבמים הכל יהיה קל יותר.
המיילדת והדולה עוזרות לי להתגבר על זה ומעודדות להיכנס למקלחת עם מוניטור נייד.
אני במקלחת, מתכסה בסדין, בעלי לידי.יושב על האסלה. הזרמים של המים החמים על הגב מקלים.
לא יודעת כמה זמן ביליתי שם. מידי פעם המיילדת באה לסדר לי את המוניטור כי לא קורא טוב, התינוקת כבר יורדת כלפי מטה והזוית של המוניטור לא ככ קולטת את הדופק..
אני מרגישה צירים חזקים ממש. אולי אפילו לחץ. מעדכנת את המיילדת שמציעה לצאת להיבדק , וגם לסדר את המוניטור.
בבדיקה- פתיחה 5. אני מרגישה שאני נשברת. כמה זמן זה עוד ייקח. הצירים כואבים נורא. מתחילה להתלבט על אפידורל, מציעים לי לקחת כרבע שעה ואז לקבל החלטה. אני מרגישה שהדולה שלי לא בעד (טוב, היא גם יודעת שאני לא הייתי בעד מראש ואולי זה טוב שהיא החזיקה את הקול הזה). אחרי כמה זמן אני מבקשת אפידורל. המיילדת אומרת שתבדוק אותי- פתיחה 8, מציעה לפקוע מים, בינתיים המים פוקעים לבד והיא אומרת לי "את יולדת. קדימה".
- בלידה הראשונה הייתי עם אפידורל. בלידה השניה בלי , אבל בשלב של צירי לחץ עשו וואקום מהיר בגלל מצוקה חדה של העובר, אז לא ידעתי איך תכלס זה מרגיש ללחוץ את התינוק החוצה..
ואמאלה, זה כואב נורא נורא. איבדתי את זה, בכיתי וגם צעקתי כמו שלא חשבתי שיקרה לי.
אבל ב"ה אחרי 7 דק' מאז שהמים פקעו התינוקת המהממת שלנו היתה בחוץ.
וב"ה ללא קרעים ותפרים.
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
איזה גיבורה את
זה כל כך מרגש המסע הזה
מעריצה אותך על כל השעות הארוכות
מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️
איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!
איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!
ומאוד ניסי. פלא ה'
ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים..
באמצע הלילה ביקשתי מבעלי להשכיב את התינוקת שבת חודשיים כי לא יכולתי כבר מרוב עייפות להיות איתה והלילות האחרונים קשים
לקח לו הרבה זמן להחזיר אותה לישון והבוקר אני מרימה מהמיטה ורואה את הסדין עם כתמי דם ופצע דם בצורת שריטה בפנים שלה
בעלי לא שם לב אבל זה ברור שזה מניסיונות ההשכבה שלו. הויסות שלו לא מאוזן וכשהוא עייף כנראה לא נזהר מספיק
אני עם מצפון מטורף!! אם הייתי איתה אני זה לא היה קורה
מצפון על הבכי האומלל בלילה בלי מענה לשריטה או אפילו חיבוק קטן.
אוף
זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן
באסה
יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.
ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...
שנשברה לי הציפורן
והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת
היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר
תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח
🫂🫂🫂
שמישהו יגיד לי שאני נורמאלית שאני בוכה בלי סוף כאילו אני כבר מתאבלת? שאני כבר מדמיינת את התשובה השלילית למרות שיש עוד שבוע לב. דם?
שזה ההורמונים, לא אני.
שאני מדמיינת אותי רצה לקבל חיבוק מהשכנה (כי הוא בטח יהיה במילואים בדיוק) ואני נמרחת לה על הספה. ומשאירה אצלה את הילדים כי בטח לא יהיה לי כח לתפקד.
ומתישהו העולם יבין שמותר לי לרצות עוד ילדים? שזה שאני מאושרת שיש לי לא סותר ששורף לי הלב שאני רוצה עוד? מה, רק לאישה שמביאה בקלות מותר לרצות מלא ילדים? מי החליט את החוק המוזר הזה?
ואולי בכלל אני צריכה להתפלל שה' יעזור לי לרצות פחות ילדים?
כדי שלא יכאב כל כך בנפש. כדי לחסוך לי מסעות אינסופיים כאלה
את הולכת בשביל שלך.
חיבוק!
תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!
שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש
לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...
פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו
ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..
אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף
ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס
אז את מתמודדת עם הכל ביחד..
חיבוק גדול
זה שבועיים מורטי עצבים
ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..
ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם
זה יעבור❣️
אמן תשובה חיובית בקרוב!!
מותר לך לרצות לגמרי!
שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.
צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.
הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷
מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים
הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷
בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,
ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,
להזריק לעצמך זריקות
ואחר כך לעבור טיפולים..
את אלופה!👑
בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!