(אם אני אכתוב תהליך ארוך ומורכב יעיפו אותי..)

אז תסלח לעצמך תתן לעצמך זמן התאוששות.

שמע הרבה הרב יגאל כהן או שניר גואטה

אותי הצפייה ברב יגאל תמכה בי בחודשיים האלה

הנעימים והמרתקים

וה' ישלח לך כוחות אחי.

אשמח לדבר ולהקשיב.

אולי תהיה לי איזו תובנה לעודד.

יש את שלבי האבל הידועים שחשוב לתת להם זמן ולמצות כמו שצריך (בניגוד לנטייה הגברית לברוח ו"לשכוח").

בסופו של דבר, הזמן הוא המרפא הטוב ביותר.

ספר מומלץ לדעתי - גברים עם לב שבור.

פה יש גם מיני פודקסט מתומצת שאהבתי

להתגבר על הפרידה – להתגבר על הפרידה מבן או בת הזוג

אני ב"ה לא עברתי גירושין, אבל עברתי הרבה פרידות אחרות אז אולי אוכל לסייע מעט...

דבר ראשון, "מתוך סקרנות" הזכיר את מודל שלושת שלבי האבל של רובין, שזה בעצם מה שאתה חווה. הפסגה היא שלב ההשלמה, שאתה פשוט חי עם המציאות ומסוגל לדבר "עליה" (תרתי משמע) בלשון עבר ותוך הסתכלות פרגמטית: היה נחמד איתה, היה כך וכך, וכעת אין אותה ואני חושב איך לבנות משמעות וחברות אחרות בחיי. בלי לשפוט או לעסוק יותר מדי בעבר שלא בשליטתך.

מה שכן חשוב לדעת, זה ששלב ההשלמה לא מגיע משום מקום. הייתי פעם בשבעה של חבר שהייתה לו טרגדיה נוראית, אבל אותו אדם לא היה כ"כ שפוי וכולם אמרו לו "חייב אדם לברך על הרעה", ושהרע הוא חסד ה' וכו', ואותו אדיוט ישב בשבעה מאושר ושמח ובירך את כולם עם חיוך רחב. זה לא נקרא השלמה - זה חוסר הבנה של המציאות (בהנחה שאותו אדם היה תקין, הייתי קורא לזה הכחשה). אז כן, שלב האבל והבלבול הם חלק הכרחי מהתוצאה הטובה. דבר שני, חשוב להבין שהעיבוד שקורה בשלבים עד ההשלמה הוא הכרחי ואיטי, יש אנשים שלא מעבדים טוב והם שנים חווים התגלויות או מתעסקים בעבר, וזה תוקע להם את הכל. לדוגמה הייתה את המשפחה שנפטר להם בן קטן ממחלה, והם ציפו את כל החדר שלו בזכוכית וכל מי שנכנס היה יכול לראות "איך נראה החדר של הילד המתוק שנקטף מהעולם". זה רומנטי אבל מסוכן מאוד לחיים, וזה מאוד הזיק להם כהורים וכמובן לשאר הילדים. אז עיבוד טוב גם מעמיד את הסיפור בפרופורציה הנכונה שלו ולא משתלט על החיים שלך.

דבר שני, צריך להבין שיצורים חברתיים ומקובעים, הפרידה היא לא רק מאדם אלא בעיקר משגרת חיים של מקום ואנשים שכבר מוכרים לנו. לכן זה מאוד קשה מצד אחד, ומצד שני כשחושבים על זה, זה בעיקר רגשות של פחד מהעתיד. כמבוגרים עברנו מספיק תהליכים שיכולים להוכיח לנו ששינויים זה לא סוף העולם, והעוצמה היא להצליח לנווט כל פעם מחדש. אני זוכר איזו פרידה מאוד מאוד קשה שהייתה לי בחיי, שדרשה ממני להיפרד מכמעט כל מה שהייתי קודם וגם זה היה מעין מאבק שאני הפסדתי בו אז גם האגו נשבר וכו וכו, ויום אחד מצאתי בשירותים את המשפט "כל ניצחון הוא זמני ובר חלוף, והעוצמה היחידה היא הכוח להמשיך" (זה ניסוח שלי והעיקרון מובן), אז תזכור את הרעיון או כמו שאמר ברוס לי: "להיות חזק זה לא לתת את הבוקס הכי חזק, אלא לקבל עוד ועוד בוקסים ובכל זאת להצליח להישאר בזירה ולעמוד". יש לך משהו חדש, לא רצוי ולא צפוי, אבל המציאות החדשה היא ניטרלית ואתה זה שכותב אותה. אז תיקח את הזמן להתאוששות ותדע שאף אחד לא מבטיח לך עתיד רע, אם רק אתה לא ניכנע אליו

אם אתה רוצה בנושא הזה, מומלץ מאוד הפרק "נפרדים" בפודקאסט "בריין סטורי", פרק די חדש ומרתק, ממש בשבילך!

דבר שלישי, אסור לראות את זה כמטרה בפני עצמה אבל זו כן מטרה שכשמגיעים אליה הכל מסתדר. רגע ההשלמה, הוא לא רק הרגע שאתה פחות מקבל פלשבקים, אלא בעיקר הרגע שאתה לא חושב ולא חופר ולא מתחשב בעבר, אלא צועד קדימה. כשאתה עם ראש מורם קדימה - מה לעשות, אתה אוטומטית יותר יפה, יותר מעניין, יותר נעים לסביבה ויותר מושך. יש לי חבר שאחרי הרבה שנות נישואין ובאופן ממש לא צפוי, אשתו אמרה לו ביי. הוא אמר לי בכנות שאין לו מושג למה והיה מאוד אובד עצות. אבל ברגע שהוא אמר "מה שהיה היה", והיא הבינה שלהיות גרושה זה לא כזה כיף, היא מתחננת אליו שיחזור והוא כבר לא רואה עניין. אז לא שהמטרה היא שהיא תרצה אותך, אלא בדיוק הפוך. תהיה מספיק חזק עד כדי להיות שמח, מעניין ומושך, ותכתוב לעצמך עתיד טוב יותר. אגב היה פרק משעשע ב"קופה ראשית", שאביחי החליט להתגרש כי הוא רוצה אישה מטופחת ויפה. זה מצחיק וגם מעורר מחשבה.

כמובן שאנחנו לא זורקים את העבר, כי אם לא תתייחס לעבר אתה מפסיד את הפואנטה. איך אמר הקוף לסימבה? "את העבר לא תוכל לשנות, אבל תוכל ללמוד ממנו". אבל יש הבדל גדול בין לימוד אינטלקטואלי לחיים על פי תכתיב רגשי ולא מעובד (להיפך, חוסן ברמה הגבוהה ביותר שלו, מאפשר לך לעשות מהלימון לימונדה ולהשתמש באבל ככלי לעוצמה; אבל זה עוד הרבה שלבים קדימה... אנחנו עוד לא שם).

לכן בקיצור, קח את הזמן ותנסה לעבד הכל לאט ובטוח, ובעזרת השם יבוא יום של השלמה נעימה וטובה. כן אמליץ לך: 1. לא לדחוק בהשלמה, תן לנפש לעבד את הקושי, זה בסדר גמור. 2. תשאף להשלמה ותדע שהיא צריכה לבוא יום אחד. זה גם נותן תקווה וגם מסמן מטרה.

המון הצלחה אהוב שלנו 😍

עוד שנה שנתיים יש מצב שהיא אפילו תגעיל אותך

למה הכנסת מילה כה קשה

לדיון כה עדין ונעים

אבל אל תשקע עמוק ברחמים עצמיים.

זה שאתה בטיפול זה מעולה.

מה שיעזור- כמה שפחות אינטרקציה איתה והתעניינות מצידך.

תשקיע זמן בך, בילדים (אם יש).

תכיר חבר'ה בסטטוס שלך...

כמו שכבר כתבו פה, אבל זה חלק חשוב שצריך לעבור.

אבל הרצון הזה, לשלוח לה הודעה, שורף מבפנים.
הלב לא מסוגל להכיל את זה שהיא לא רוצה אותי. הדבר הכי קשה שחוויתי. 
בוכה המון. רוצה אותה. והיא? היא כבר שם, במקום אחר..

אבל מבטיח לך, שככל שתימנע משליחת הודעות מהסוג שאתה רוצה לשלוח, ייקל עליך.

צא לרחוב ותחיה מחדש, מהר מאוד תמצא מישהי שכן תרצה אותך וכל המצברים יתמלאו מחדש!!! (זה לא אומר שמחרתיים אני שוב נשוי, אבל ההנאה המהירה הזו שמישהי מתעניינת בך, כבר תיתן לך את מה שאתה צריךךך)

ראה הודעתי הקודמת בשרשור זה

קח בחשבון.

אני מציעה שפשוט תכתוב לה מכתב ותשרוף אותו

ואז תכתוב מכתב הערכה לעצמך.

קשה לו. למה שזה יוריד ממנו?

במיוחד אם זה לא בא ממנו, הוא בטח במצב הכי קשה שהוא מכיר בחייו. 

שיפנה לאמא שלו, לפסיכולוג שלו

מה הוא כזה נואש שילך לצ’אט ג’יפיטי ויבכה לו

אנחנו סיימנו.

זה לא בוגר וגם מטריד.

וגם מראה שהוא לא הבין כלום.

מרחמת על אשתו, באמת.

https://www.yeshiva.org.il/ask/106029

אני לא שופטת. אני באמת לא מצליחה להבין

אם זה מי שתדחה אותו שוב הוא גורם לעצמו עוד יותר קשה

מה עושים במצבים קשים? איך מתמלאים?

איך יוצאים מתלות? איך נגמלים?

לחזור אליה זה מזוכיסטיות

היית כל העולם שלו. 
שוב, הוא נשוי אז זה כבר באמת לא לעניין.
וכן, גם אם הוא לא היה נשוי זה באמת צריך להיפסק.
אני רק אומר, בתור אחד שמאוד רוצה חזרה את גרושתו, והיא לא רוצה,
לראות את המצב בעיניים קצת יותר מכילות

וגם אם הוא לא נשוי. מה הקשר?

כמו שאמרתי, גם אם הוא לא היה נשוי זה צריך להיפסק.
פשוט צריך לחשוב מה קורה אם זה היה הפוך, איך היית רוצה שיגידו עלייך?
יותר להבין את הצד השני אני אומר.

אבל תבין את מה שאני אומרת קודם אחרת זה דו שיח של חרשים

לישון כשאני רוצה, לקום כשאני רוצה, להזמין לי אוכל שבא לי.

להתפלל ולדבר ולשיר לעצמי ולהתקלח ולגמור מים חמים

לא צריכה להתחשב באף אחד.

20 משפטים שנכונים לגבי כל גבר

ויועילו לך בכל מערכת זוגית בהמשך.

מנהלים אפשר למחוק?

העצות האלו יכולות להזיק.

מי אמר שאני רוצה להתחתן?

כל כך נעים להיות לבד.

יש באמת מים חמים במקלחת

אפשר לעשות אמבטיות

ולקום בכל שעה

מי צריך להכניס עכשיו לחייו איזו גרושה

עם הילדים שלה והקריזות שלה?

זו שאלה עמוקה וקשה מאוד שצריך לדון בה בהרחבה לפי דעתי.

ובפתיחות באנונימי(13) כזה

מה רע באלמנים או רווקים

ועוד עם ילדים ה’ ירחם שומו שמיים

לא טוב היות האדם לבדו זה לגברים

כי אנחנו טיפשים ומזוכיסטים ומעדיפים את הג’ורה המוכרת.

דפוקים אנחנו. הכי כיף בחופש לבד ושקט

אתה גבר כאילו?

גם למפלגה שהחריבה את גוש קטיף קראו "קדימה",

לא אומר שהאושר מחכה בקשר הבא.

לנשים כתוב משהו הרבה יותר רדיקלי, שהן מוכנות להיות עם כל אחד, מאשר להיות לבד...

(טב למיתב כל דהו מלמיתב ארמלו).

אבל אמרת הגמ' במקומה עומדת.

את שמה לב שהתחתנת עם בנאדם ועזבת אותו. לגמרי זכותך ללכת אבל את ממש מזלזלת ברגשות שלו.

גם אני חושב שזה מטומטם ותינוקי ומיותר לנסות ליצור קשר עם מי שעזב אותי ולהתחיל להסביר את עצמי 100 פעם כאילו באמת ההסבר הבא ישכנע וכל ההחלטות ישתנו.

אבל עדיין...

קצת כבוד לרגשות של הזולת. קשה לו, תתייחסי לזה בכבוד, תביני שקשה לו וזו התגובה שלו. תחשבי שמישהו היה מזלזל בדרך שאת שרה ומתקלחת ומשתגעת?

אבל עכשיו שכתבת שזו המטרה שלך, שטוב לך כגרושה כי את לא צריכה לתת מקום לעוד אדם, הובהר באיזה שלב את בהתפתחות המוסרית. אז הכל יותר קל להבנה.

בהצלחה לך עם הגישה הזו! תחסכי כסף מעכשיו למנין לאזכרות שלך.

לבחור בשביל הילד או למנוע ממנו טעויות

זה שלו

אבל

ילד שגדל בחוסר שיפוטיות ומקבל דוגמא אישית לבחירות נכונות (גם אם זה להתגרש)

יש לו סיכוי יותר טוב

לפתח חוש ביקורת

ולבחור נכון

אתה לא יכול לבטח לילדיך עושר, אושר, זוגיות טובה, כושר, דתיות, בריאות. או שום דבר חשוב למעשה.

כל מה שאתה יכול הוא לשמש דוגמה אישית ולהתפלל, אני אומר את זה לך, לעצמי ולכל הורה, ילדים לא מקשיבים לעצות, ילדים רואים דוגמה אישית ומחקים אותה (או עושים אנטי, או חושבים שעושים אנטי).

שקלת פשוט להשאיר משהו מנגן לפני שבת?

מה עם קריאת ספרים כמו פעם? 🙂.

אני מוצא שזה ממש ממלא לי את הזמן, וחבל שמצליח לקרוא בעיקר רק שבת בשבועיים כשאני לבד...

בכל מקרה, מוזמן לאישי, אם בא לך לפרוק בלי קשר.

יכולה להמליץ אם תגידי מה את אוהבת...

מה עם להזמין חברה? להיות מוזמנת?

ואפשר ואף צריך למצוא לזה פתרונות.

לתפוס את השד כשהוא עדיין קטן.

במצבי רוח קשים במיוחד, קראתי ספרי ילדים. אוהבת.

השבת כיסוד הבריאה: ציר מרכזי לגילוי אלוקות בעולם

מצוות שמירת השבת אינה רק ציווי דתי המיועד למנוחה, אלא היא מהווה את היסוד המבני של הבריאה כולה. תכלית השבת היא להביא לידי ביטוי את גילוי האלוקות בכל רבדי המציאות, ובפרט בעולמנו הגשמי – ה"עולם התחתון". על פי תפיסה זו, השבת היא הכלי שדרכו מכירים יושבי תבל כי קיים בורא קדמון ונצחי העומד מאחורי מערכת הטבע האינסופית.

עדות על חידוש העולם

עצם השביתה ממלאכה ביום השביעי מהווה עדות חיה על כך שהעולם אינו קדמון, אלא נברא ברצון הבורא. כפי שנאמר בעשרת הדיברות: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ... וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות כ, י). בשמירת השבת, היהודי הופך לשותף בהצהרה הקוסמית על ריבונותו של הקדוש ברוך הוא, ובכך הוא פועל להעביר ולבטל את "רוח הטומאה" או הרוח המתנגדת המנסה להסתיר את הנוכחות האלוקית בעולם.

השבת כמקור הברכה והידיעה

חז"ל מלמדים כי "השבת היא מקור הברכה", והיא זו המעניקה חיות לכל ששת ימי המעשה. דרך השבת, הידיעה האמונית מחלחלת מן השכל אל הלב, עד שמתקיים החזון הנבואי: "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'" (ישעיהו סו, כג). גילוי זה נועד להסיר את מסכי ההסתרה ולזכך את המציאות הגשמית, כך שכל נברא יכיר במטרת בריאתו – להוות דירה בתחתונים לשכינה

שמירת השבת היא האקט העוצמתי ביותר של השלטת הרוח על החומר. היא המחסום המוסרי והאמוני האחרון בפני תפיסות עולם חומריות, והיא המפתח לגאולה השלמה שבה יתגלה כבודו יתברך בכל העולמות כולם, כפי שאנו מייחלים: "לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים".

כשבן אדם מתפרק אין לו כוח להחזיק כלום, וכל היסודות מתערערים.

הדתי הממוצע, המחמיר מאוד והלייט מאוד גם יחד - לרוב לא נופלים בשמירת שבת. לכן זה חריג.

אני נפלתי בשמירת שבת הרבה בתקופות שהיה לי קשה. זה עדיין חריג, עדיין מזיק לבן אדם באותה המידה, עדיין עושה קרע בעובי הקורה של עולם ההשקפה והערכים שלו.

במקום לערוך השוואות כדי לקבל חצי נחמת טפשים (או גערה והתנערות מכל מיני מדקדקי קלה כבחמורה) - קח את עצמך בידיים, תראה בזה אינדיקציה למצב נפשי חמור שמערער דבר יציב כמו עולם ערכים והרגל תרבותי, קח את עצמך לטיפול ולכל מה שיוכל לעזור לעצמך לקום.

להירקב ברחמים עצמיים, בבדידות ופסיביות עושה נזקים אדירים בחיים של האדם הפרטי, והם מחלחלים ופוגעים גם בקרובים לו.

מאחל שהשברים והרסיסים יתאחו ושתקום מחדש

היא מצווה יחסית קלה

למי שרגיל ונמצא בסביבה שומרת

ונהית קשה למי שיוצא מהשגרה הרגילה של שבתות

נניח אנשים שנמצאים לבד או נתקלים בסיטואציות רפואיות תכופות עם מכשירי חשמל או כל דבר אחר שמקשה

בעוד נניח אי שמירה נגיעה זה משהו יותר חשוף כי זה קורה בין 2 אנשים

אי שמירת שבת יכולה להיות סמויה לחלוטין

לכן לא באמת אפשר לדעת כמה זה נפוץ

בעיניי חשוב לבחור מה שנכון ללב

מה שמשאיר אותך יציב ושפוי

דת ואמונה לא קודמים לשפיות

ותמיד אפשר לחזור לבחור אחרת כשזה יתאים

אינו דתי. כן אפשר לומר שבנושא הזה הוא ....לא דתי. כלומר, מחפף.

אני מצדיעה לך. אל תכנעי לאף אחד ואל תתשפרי על המצווה החשובה

הזו, אפילו אם יהיה נסיך חלומותייך...

שנה טובה לך!!

בס"ד

האם גם נאמר שמי שרק גונב הוא שומר חוק, אלא שבתחום הגניבה הוא לא שומר חוק?

האם אפשר לומר שיש מי שבאופן מודע, מושכל ומתכונן מצפצף על ציווי אלוקי (שהוא גם מאמין בקיומו, כמובן) - נחשב ל'דתי'?

וקפדנית על כ ל המצוות, קלה כחמורה, בלי לחפף, אז כמובן שאינו דתי;

השאלה באמת למה הכוונה בלהיות דתי; ואם הוא לא מצפצף רק נכנע ליצרו, הוא כן נחשב דתי?

ואם הוא מחפף רק במצווה או מצוות וכן מקפיד על מצוות מסוימות, מה איתו, דתי או לא?

אם הוא מקפיד על הכל אבל לא חזק בשמירת לשון, למשל, הוא דתי או...לא?

וכך הלאה.....

לא מביעה כאן דיעה, אלא הרהור, מה זה באמת דתי?

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

כל אחד והמסע שלו בעולם הלא פשוט הזה, ברוחניות שלו, בדרך שלו עם ד.

האתרים האלה זה לא הלמ"ס וזה לא התפקיד שלך או של אף אחד למדוד או לשפוט את האחר.

יש ד בעולם, תן לו לעבוד.

תתמקד במסע שלך, בעצמך, ובלחפש אשה שתתאים לך לערכים שלך ולרצונות שלך.

בהצלחה❤️

לא מודדים או שופטים אחרים, רק תופעות כלליות.

אבל את צודקת במה שכתבת לו

מחילה אם פגעתי ערב ראה"ש בכל עובדי הלמ"ס.

כבודם במקומם.

רק דייקתי, לצורך השעשוע

יש דברים כגון מה שפותח השירשור דן בהם שלא קשורים למחקר ובטח לא למחקר כמותי

פחות מ5 מתוך 10!

אתרים דתיים!

התחקיר המלא יפורסם בסוכות,

בוא נחכה.

מזל שיש אותו שיברר מי אנחנו.

לחדשות המגזר

גוף ממשלתי (נראה לי) שמפרסם דוחות סטטיסטיים על האוכלוסיה (למשל - הכנסה ממוצעת למשק בית)

אדריכלות של נצח: צניעות, זמן וקדושה בעידן החומר

בעולם המודרני, המושג "עבודת אלילים" פשט צורה ולבש חדשה. אין מדובר עוד בפסלי אבן, אלא בהפיכת יצרים אנושיים ודחפים רגעיים לערך עליון המכתיב את סדר היום התרבותי. המרחב הציבורי, הרווי במיניות מוחצנת ובפולחן הגוף, מהדהד דפוסים עתיקים של תרבויות עבר שהתמקדו בחומר ובפריון כחזות הכול. מציאות זו מעמידה את האדם המודרני בפני אתגר רוחני: האם להיסחף אחר הזמני, או לבנות חיים בעלי איכות נצחית.

התורה והמצוות מציעות חלופה יסודית המוגדרת כ"קוד הגנטי של הנצח". בניגוד לתפיסה הרואה במגבלות ההלכתיות מחסום, הן מהוות למעשה "כלי מחזיק ברכה". הצניעות והקדושה אינן נועדו לצמצם את האדם, אלא לאפשר ליופי הפנימי – לנשמה – להאיר מבעד למעטפת החיצונית. שמירת המרחק וטוהר המחשבה יוצרים מרחב של כבוד ואצילות, המשרה שכינה בתוך המחנה ומעניק חוסן מוסרי מול תרבות של פריצת גדר. כוח המשיכה, בתוך מסגרת של קדושה, הופך מכלי לתענוג רגעי לאמצעי לבניית קשר פנימי, עמוק ונצחי.

הגשר המחבר בין העשייה האנושית לנצח הוא הזמן. במבט תורני, הזמן אינו רק רצף ליניארי מתכלה של שניות ודקות, אלא מרחב של "תנועות איכותיות". בעוד שהמדידה הכמותית היא מוגבלת, האדם יכול "לצבוע" את רגעיו באיכות אינסופית על ידי חיבורם לרצון העליון. ככל שהפעולה נעשית מתוך הכרה בערכי הנצח, היא משתחררת מהתלות בממד החומרי החולף.

לסיכום, העולם הזה הוא "שעת העבודה", המעבדה שבה הופך החומר לרוח. על ידי בחירה בערכי הצניעות וניצול הזמן ככלי לבנייה רוחנית, האדם מכין את עצמו לעילוי הנשמה באור החיים האינסופי, ומבטיח כי קיומו לא יישאר בגדר רגע חולף, אלא יהפוך לחלק בלתי נפרד מהנצח.

יותר בהכללה.

אותי הפתיע עצם זה ששואלים אותי אם אני שומר נגיעה, כאילו יש הוו"א שלא.

זה אמור להיות כל כך ברור שלא מדברים על זה בכלל.

ואין כאן עניין של שפיטה. יש כן עניין להעמיד דברים על דיוקם. לפחות

בפורום, בכתב. ברור שכל אחד וההתמודדויות שלו, אבל אולי צריך

להיזהר מכל מיני התפלספויות על מצוות ברורות וחד משמעיות -

תהא דרכו והתלבטותו של כל אחד אשר תהא, אבל את האמת

יש לאמר.

תאר לעצמך: בן אדם שמגדיר את עצמו דתי, לא שואלים אותו אם הוא שומר שבת. למה? כי זה מובן מאליו שזה חלק מההגדרה של דתי.

אבל שמירת נגיעה כן שואלים: סימן שלא ברור לאנשים שזה חלק מההגדרה של דתי. וזאת הבעיה.

איסור נגיעה זה לא רק "עוד איסור", זה חלק מהתייחסות שלמה ליחס בין בן ובת. לא לשמור נגיעה זה גם אמירה מעבר לעצם העובדה שיש פה בן אדם שמגדיר את עצמו דתי ומוכן לעבור על איסור בלי למצמץ...

יש אמירה

כשאתה בא להוכיח מישהו צריך קודם לגזוז את הציפורניים ואחרי גזיזת ציפורניים צריך ליטול ידים ורק אז אפשר להוכיח (וככל הנראה גם התוכחה מתקבלת אחרת)

בלי להכנס למה בסדר או לא בסדר בהתנהגות שאתה מדבר עליה

הטון כשאתה כותב או מדבר חשוב מאד האם זה טענה כלפי מי?

או שזה קריאת התעוררות ואז צריך לומר את זה בהתאם.

שנה טובה ומתוקה

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו?

כי שמירת נגיעה היא ביטוי להתמסרות דתית, ומי שמתקשה בזה יתקשה גם לא להדליק מזגן בשינוי כשקר לו בקיץ, ויתקשה גם לשמור נידה אחרי החתונה ויתקשה לשים סינון מוחלט על כל המכשירים שלו וכן הלאה. לכן הכותרת כן צודקת.

אין רגע דל: מדוע כל שנייה בחיינו היא בחירה בין חלוף לנצח?

הזמן, המשאב היקר ביותר שניתן לאדם, נתפס לעיתים כרצף טכני של דקות ושעות. אולם חכמי ישראל מלמדים כי הזמן הוא למעשה אוסף של "תנועות איכותיות" – מעשים ובחירות המעצבים את הנצח. בעולם המהיר של שנת 2025, עלינו לזכור את העיקרון המהדהד: יש דין ויש דיין. דבר אינו הולך לאיבוד; כל רגע מתועד ונרשם בספר הזכרונות האלוקי, וכל בחירה קטנה מקבלת משמעות נצחית.

הזוהר הקדוש חושף כי ברגע שאדם מתגבר על יצרו ("אתכפיא סטרא אחרא"), הוא מעלה את כבודו של הקב"ה בכל העולמות. כאן טמונה התובנה המהפכנית: האדם אינו צופה פסיבי בזמן, אלא שותף פעיל ביצירתו. כשאנו בוחרים בטוב, במעשה חסד או במניעת עבירה, אנו משנים את איכות הזמן עצמו והופכים רגע חולף לנכס נצחי.

הידיעה כי הכל מתועד אינה צריכה לעורר פחד, אלא יראת רוממות ואחריות. לא כמות השנים היא הקובעת, אלא איכות הרגעים. אדם יכול ליצור עולמות ברגע אחד של התעלות מוסרית או לימוד תורה במסירות. כל הימנעות מחטא הופכת למנוף רוחני, וכל מצווה לנקודת אור שאינה כבה לעולם.

עלינו להפנים כי העולם הזה הוא רק פרוזדור והצעה למעבר לעולם שכולו טוב ונצחי, והכרטיס לכניסה לשם תלוי אך ורק במעשינו הטובים כאן. כפי שסיכם קהלת: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם". זהו תמצית קיומנו – להפוך את הזמן הארצי למציאות אלוקית שתישאר חקוקה לעד.

שבת לבד מרגיש לי משהו מאוד בודד

אבל אולי יש משהו בללמוד להיות לבד בלי להרגיש בודד.

שקט לא חייב להיות מפחיד, שקט יכול להביא שלווה.

לא חייבים למלא את השקט ברעש.

וזה רק בינתיים.

מקווה שבקרוב תמצא את שנפשך אוהבת לחלוק איתה רעוא דרעוין ביחד.

באמת אני חייב לנסות את זה, כרגע מוקדן מדאי בשבילי, זה עוד טרי.

הכל בסדר

בהתחלה, להתאפס קצת ולהכיר את עצמי מחדש.

עכשיו, אני עדיין נהנה, אבל כן מרגיש קצת יותר גם את הבדידות (דבר בריא לדעתי, במקום לברוח מזה)...

יש לי רעיון קטן ואני מבקשת לא לצחוק עלי מאוד:

חיית מחמד יכולה לתת הרגשה של נוכחות עוד מישהו חי

בבית. כלב ידידותי, חתול (לנו היה חתול חם לב ומקסים),

ואפילו ציפורים; תוכונים קטנים למיניהם. די מרגיע

שיש עוד מישהו שנושם בבית תוך כדי שינה, בלילה

למשל......

אבל זה לא אדם. ברור. אולי באמת עכשיו להתארח

יותר (אם יש חברים שאתה מרגיש איתם נוח)

ובמשך הזמן תראה שתוכל גם להיות לבד.

אם יש שכנים נחמדים שמזמינים, לא להתבייש.

להביא משהו נחמד כדי שתרגיש יותר נוח

ולא להרגיש עלוב עם ההתארחות.

פעם נותנים לך ופעם אתה נותן לאחרים...

ואם אפשר להיות עסוק במשך השבוע, אפילו

בהתנדבות, כדי שתרגיש חזק בתוך עצמך, איתך.

אל תתחתן בחיפזון רק מאימת הבדידות למרות

שזה מאוד נורמלי.

בהצלחה ושנה טובה ושמחה לך!

פרוד טרי כמה חדשים בשבתות שהילדים לא אצלי אני שבת בבית לבד ושאלו אותי אחים ואנשים מסביב הציעו לי לעשות אצלם שבת אבל אני מוצא (אולי קצת מקום של כבוד עצמי שאני לא הולך לאנשים) שחשבת לבד זה יכול להיות נחמד בנתיים כבר כמה שבתות וזה רגוע שקט מקפיד על להכין אוכל ולעשות סעודה

כי הבנתי שהחיים שלי הם ביידים שלי גם כשאני בזוגיות וגם כשלא וכדי לחיות בצורה נעימה עם עצמי ובעתיד עם מישהי אולי, אני צריך ללמוד לחיות עם עצמי כמו שאני רוצה שהחיים שלי יראו ולכן זה כולל להכין אוכל ולעשות סעודת שבת עם עצמי ועם הקדוש ברוך הוא כולל שירים ולימוד קטן

ואז ללכת לקרוא משהו ופשוט לנוח מהשבוע

בהצלחה בדרך הזאת

עם עצמי ועם הקדוש ברוך הוא

ויש אנשים שקשה להם מאוד להיות לבד. במיוחד אחרי חוויה לא פשוטה של גירושין.

אני בעד ספרים. לקרוא ספרים שאוהבים (לא מדכאים אבל גם לא זולים...)

מסכים שיש אנשים שונים וכאלה שיותר מתאים להם לבד וכאלה שפחות.

בכל זאת לפעמים אנשים בוחרים לחפש איפה לעשות שבת לאו דווקא מתוך נסיון והבנה עם עצמם שלבד לא מתאים להם אלא מתוך רתיעה מהמצב של להשאר לבד בשבת.

ספרים בהחלט יכול להיות פתרון מאד נחמד ויעיל (ואפשר לקנות בסיפור חוזר ואז משמעותית יותר זול)

נ.ב.

(לפעמים לא מיד אבל אחרי רגע של התייצבות צריך להתמודד עם הקשיים (לאו דווקא אלה אבל בכלל) על מנת לעבוד על לשפר את עצמנו גם אם קשה, עבור הילדים ואו זוגיות הבאה ובעיקר עבור עצמינו) קושי זה לא דבר שלילי.

אני עוד יחסית בהתחלה, הרבה פעמים אני נוסעת אבל הרבה פעמים אחרות אני מגיעה ממש עייפה לשבת הזאת אחרי שבוע אינטנסיבי אז כיף לי השבת שלי בקצב שלי ובצורה שלי. ממש בשבתות הראשונות שנשארתי בבית לבד היה לי קשה לחשוב על לאכול סעודת שבת לבד והתארחתי אצל חברות מהקהילה, רק לסעודות

אבל לצערי בזבילי זה או להתארח אצל ההורים או האחים או שבת לגמרי לבד

כשאני מרגישה שאני ממש צריכה את הזמן לעצמי, אין לי כוח לצאת מהבית או להיות נחמדה לאנשים וכו', אני מכינה לי סעודות שיהיה לי כיף ואז מתארגנת לי בנחת לשבת, אוכלת מתי שבא לי, הולכת לנוח או חדשות מה שבא לי מתי שבא לי וכו' אולי זה קצת פריבילגיה שאני לא חייבת לצאת לתפילה במניין אבל לפעמים זה ממש נותן לי כוח שבתות כאלה

מצטרף לשאלה.

תודה.

פרסומת:

אתר הכרויות בחינם

וכמובן טיפול למי שיכול.

בנוסף, לענ"ד הצורה בה מנהלים את הגירושין עצמם,משפיעה הרבה על מה שקורה אחר כך.

מי שמצליח איכשהו לסיים יפה יחסית, למרות כל האמוציות והמשקעים, הרבה יותר קל לו לסגור מעגל ולהתקדם.

בסוף, גם הזמן הוא המרפא הגדול ביותר.

המרחק מצמצם את היכולת לשמוע דברים רעים חדשים

ותקשורת עם אנשים אחרים קרובים

כזו שמכילה/ חברית/ נעימה/ אוהבת/ מפרגנת

יוצרת חוויות חדשות טובות

מיצרת זכרונות אחרים

בונה אמון

ואז העלבונות יכולים להידחק למקום נידח ופחות לעניין

המרחק עוזר כמו שכתבו

חוץ מזה לטפל בעצמך עם אפשר בטיפול

ובכל מקרה לזכור שאין לך אפשרות לשנות את ההתנהגות של הצד השני רק את מה שאתה עושה ומגיב לזה וזה הזדמנות לשים לב לשפר את עצמנו כי תמיד יש לנו לאן להשתפר בלי קשר למעשים של הצד השני.

ולדבר עם אנשים חברים או מישהו שאתה מעריך לאו דווקא ייעוץ אלא שיחה של שיתוף כשאתה מספר למישהו אחר על הרגשות שלך זה עוזר לך גם לשחרר קצת מהעומס הרגשי וגם להבין את עצמך יותר טוב גם בלי עצות של הצד השני בשיחה רק הקשבה.

תקופה לא פשוטה בהצלחה

שאיני זוכרת את שמו . הן אומרות ש"לצאת" ממהרגשות והטראומה של הגירושין

לוקח בערך שנה וחצי. אצלי זה היה כך.

אין כזה דבר "לשמור נגיעה" זה כמו לשאול:....מתאימה ל...שמירת שבת? כשרות? ברכת המזון?

אני הקשיש.

התכוונתי אם יש לי בני שיח לגילי

מה שכן, לא בטוח שהפתרון תמיד הוא להתגרש, לפעמים אפשר לפתור את הבעיה...

תהיה חזק, ותרגיש חופשי לפנות בפרטי אם תרצה לשוחח עוד.

מניפולציות, אהבה על תנאי, הרגשה שאתה צריך להקטין את עצמך או לשנות את עצמך כדי לזכות באהבה, תחושה של "ללכת על ביצים" כי אתה לא יודע מאיפה זה יתפרץ הפעם, הקטנה שלך (למשל אתה כלום בלעדיי, מי תרצה אותך וכו')

אם זה מגיע עם בידוד מהסביבה, נגיד הרחקה שלך מהמשפחה וחברים (זה יכול להיות בכל מיני מנפולציות רגשיות, לאו דווקא הרחקה "אלימה" אבל התוצאה בסוף היא אותה תוצאה)

זה יכול להגיע יחד עם הרבה מילות אהבה ופרגון, אבל אם אתה תמיד מרגיש דרוך לידה, גם כשטוב כביכול, זה סימן רע.

אם אתה יכול להיות גם חלש ופגיע וגם חזק ומצליח לידה, והיא מקבלת את שני המצבים ואתה מרגיש שאתה יכול להיות עצמך, זה סימן בריאות.

בין מצד הגברים (שזה אולי נפוץ יותר) ובין מצד נשים.

מקווה שאצלכם זה לא כך , אבל יש ספר (אמיתי) על התעללות רגשית מצד הבעל.

"הכל סיפור של פיקסלים" - תמר.

שם זו היתה הפרעת אישיות ממש (כך התרשמתי), שמאוד היה קשה להבחין בה: בעל אברך, א ינטליגנטי, עוזר המון....

אבל מצד שני.....

זה בערך מה שגם אני עובר.

אין לי עצה או משהו חכם להגיד, אבל שולח חיבוק גדול