(אם אני אכתוב תהליך ארוך ומורכב יעיפו אותי..)

אז תסלח לעצמך תתן לעצמך זמן התאוששות.

שמע הרבה הרב יגאל כהן או שניר גואטה

אותי הצפייה ברב יגאל תמכה בי בחודשיים האלה

הנעימים והמרתקים

וה' ישלח לך כוחות אחי.

אשמח לדבר ולהקשיב.

אולי תהיה לי איזו תובנה לעודד.

יש את שלבי האבל הידועים שחשוב לתת להם זמן ולמצות כמו שצריך (בניגוד לנטייה הגברית לברוח ו"לשכוח").

בסופו של דבר, הזמן הוא המרפא הטוב ביותר.

ספר מומלץ לדעתי - גברים עם לב שבור.

פה יש גם מיני פודקסט מתומצת שאהבתי

להתגבר על הפרידה – להתגבר על הפרידה מבן או בת הזוג

אני ב"ה לא עברתי גירושין, אבל עברתי הרבה פרידות אחרות אז אולי אוכל לסייע מעט...

דבר ראשון, "מתוך סקרנות" הזכיר את מודל שלושת שלבי האבל של רובין, שזה בעצם מה שאתה חווה. הפסגה היא שלב ההשלמה, שאתה פשוט חי עם המציאות ומסוגל לדבר "עליה" (תרתי משמע) בלשון עבר ותוך הסתכלות פרגמטית: היה נחמד איתה, היה כך וכך, וכעת אין אותה ואני חושב איך לבנות משמעות וחברות אחרות בחיי. בלי לשפוט או לעסוק יותר מדי בעבר שלא בשליטתך.

מה שכן חשוב לדעת, זה ששלב ההשלמה לא מגיע משום מקום. הייתי פעם בשבעה של חבר שהייתה לו טרגדיה נוראית, אבל אותו אדם לא היה כ"כ שפוי וכולם אמרו לו "חייב אדם לברך על הרעה", ושהרע הוא חסד ה' וכו', ואותו אדיוט ישב בשבעה מאושר ושמח ובירך את כולם עם חיוך רחב. זה לא נקרא השלמה - זה חוסר הבנה של המציאות (בהנחה שאותו אדם היה תקין, הייתי קורא לזה הכחשה). אז כן, שלב האבל והבלבול הם חלק הכרחי מהתוצאה הטובה. דבר שני, חשוב להבין שהעיבוד שקורה בשלבים עד ההשלמה הוא הכרחי ואיטי, יש אנשים שלא מעבדים טוב והם שנים חווים התגלויות או מתעסקים בעבר, וזה תוקע להם את הכל. לדוגמה הייתה את המשפחה שנפטר להם בן קטן ממחלה, והם ציפו את כל החדר שלו בזכוכית וכל מי שנכנס היה יכול לראות "איך נראה החדר של הילד המתוק שנקטף מהעולם". זה רומנטי אבל מסוכן מאוד לחיים, וזה מאוד הזיק להם כהורים וכמובן לשאר הילדים. אז עיבוד טוב גם מעמיד את הסיפור בפרופורציה הנכונה שלו ולא משתלט על החיים שלך.

דבר שני, צריך להבין שיצורים חברתיים ומקובעים, הפרידה היא לא רק מאדם אלא בעיקר משגרת חיים של מקום ואנשים שכבר מוכרים לנו. לכן זה מאוד קשה מצד אחד, ומצד שני כשחושבים על זה, זה בעיקר רגשות של פחד מהעתיד. כמבוגרים עברנו מספיק תהליכים שיכולים להוכיח לנו ששינויים זה לא סוף העולם, והעוצמה היא להצליח לנווט כל פעם מחדש. אני זוכר איזו פרידה מאוד מאוד קשה שהייתה לי בחיי, שדרשה ממני להיפרד מכמעט כל מה שהייתי קודם וגם זה היה מעין מאבק שאני הפסדתי בו אז גם האגו נשבר וכו וכו, ויום אחד מצאתי בשירותים את המשפט "כל ניצחון הוא זמני ובר חלוף, והעוצמה היחידה היא הכוח להמשיך" (זה ניסוח שלי והעיקרון מובן), אז תזכור את הרעיון או כמו שאמר ברוס לי: "להיות חזק זה לא לתת את הבוקס הכי חזק, אלא לקבל עוד ועוד בוקסים ובכל זאת להצליח להישאר בזירה ולעמוד". יש לך משהו חדש, לא רצוי ולא צפוי, אבל המציאות החדשה היא ניטרלית ואתה זה שכותב אותה. אז תיקח את הזמן להתאוששות ותדע שאף אחד לא מבטיח לך עתיד רע, אם רק אתה לא ניכנע אליו

אם אתה רוצה בנושא הזה, מומלץ מאוד הפרק "נפרדים" בפודקאסט "בריין סטורי", פרק די חדש ומרתק, ממש בשבילך!

דבר שלישי, אסור לראות את זה כמטרה בפני עצמה אבל זו כן מטרה שכשמגיעים אליה הכל מסתדר. רגע ההשלמה, הוא לא רק הרגע שאתה פחות מקבל פלשבקים, אלא בעיקר הרגע שאתה לא חושב ולא חופר ולא מתחשב בעבר, אלא צועד קדימה. כשאתה עם ראש מורם קדימה - מה לעשות, אתה אוטומטית יותר יפה, יותר מעניין, יותר נעים לסביבה ויותר מושך. יש לי חבר שאחרי הרבה שנות נישואין ובאופן ממש לא צפוי, אשתו אמרה לו ביי. הוא אמר לי בכנות שאין לו מושג למה והיה מאוד אובד עצות. אבל ברגע שהוא אמר "מה שהיה היה", והיא הבינה שלהיות גרושה זה לא כזה כיף, היא מתחננת אליו שיחזור והוא כבר לא רואה עניין. אז לא שהמטרה היא שהיא תרצה אותך, אלא בדיוק הפוך. תהיה מספיק חזק עד כדי להיות שמח, מעניין ומושך, ותכתוב לעצמך עתיד טוב יותר. אגב היה פרק משעשע ב"קופה ראשית", שאביחי החליט להתגרש כי הוא רוצה אישה מטופחת ויפה. זה מצחיק וגם מעורר מחשבה.

כמובן שאנחנו לא זורקים את העבר, כי אם לא תתייחס לעבר אתה מפסיד את הפואנטה. איך אמר הקוף לסימבה? "את העבר לא תוכל לשנות, אבל תוכל ללמוד ממנו". אבל יש הבדל גדול בין לימוד אינטלקטואלי לחיים על פי תכתיב רגשי ולא מעובד (להיפך, חוסן ברמה הגבוהה ביותר שלו, מאפשר לך לעשות מהלימון לימונדה ולהשתמש באבל ככלי לעוצמה; אבל זה עוד הרבה שלבים קדימה... אנחנו עוד לא שם).

לכן בקיצור, קח את הזמן ותנסה לעבד הכל לאט ובטוח, ובעזרת השם יבוא יום של השלמה נעימה וטובה. כן אמליץ לך: 1. לא לדחוק בהשלמה, תן לנפש לעבד את הקושי, זה בסדר גמור. 2. תשאף להשלמה ותדע שהיא צריכה לבוא יום אחד. זה גם נותן תקווה וגם מסמן מטרה.

המון הצלחה אהוב שלנו 😍

עוד שנה שנתיים יש מצב שהיא אפילו תגעיל אותך

למה הכנסת מילה כה קשה

לדיון כה עדין ונעים

אבל אל תשקע עמוק ברחמים עצמיים.

זה שאתה בטיפול זה מעולה.

מה שיעזור- כמה שפחות אינטרקציה איתה והתעניינות מצידך.

תשקיע זמן בך, בילדים (אם יש).

תכיר חבר'ה בסטטוס שלך...

כמו שכבר כתבו פה, אבל זה חלק חשוב שצריך לעבור.

אבל הרצון הזה, לשלוח לה הודעה, שורף מבפנים.
הלב לא מסוגל להכיל את זה שהיא לא רוצה אותי. הדבר הכי קשה שחוויתי. 
בוכה המון. רוצה אותה. והיא? היא כבר שם, במקום אחר..

אבל מבטיח לך, שככל שתימנע משליחת הודעות מהסוג שאתה רוצה לשלוח, ייקל עליך.

צא לרחוב ותחיה מחדש, מהר מאוד תמצא מישהי שכן תרצה אותך וכל המצברים יתמלאו מחדש!!! (זה לא אומר שמחרתיים אני שוב נשוי, אבל ההנאה המהירה הזו שמישהי מתעניינת בך, כבר תיתן לך את מה שאתה צריךךך)

ראה הודעתי הקודמת בשרשור זה

קח בחשבון.

אני מציעה שפשוט תכתוב לה מכתב ותשרוף אותו

ואז תכתוב מכתב הערכה לעצמך.

קשה לו. למה שזה יוריד ממנו?

במיוחד אם זה לא בא ממנו, הוא בטח במצב הכי קשה שהוא מכיר בחייו. 

שיפנה לאמא שלו, לפסיכולוג שלו

מה הוא כזה נואש שילך לצ’אט ג’יפיטי ויבכה לו

אנחנו סיימנו.

זה לא בוגר וגם מטריד.

וגם מראה שהוא לא הבין כלום.

מרחמת על אשתו, באמת.

https://www.yeshiva.org.il/ask/106029

אני לא שופטת. אני באמת לא מצליחה להבין

אם זה מי שתדחה אותו שוב הוא גורם לעצמו עוד יותר קשה

מה עושים במצבים קשים? איך מתמלאים?

איך יוצאים מתלות? איך נגמלים?

לחזור אליה זה מזוכיסטיות

היית כל העולם שלו. 
שוב, הוא נשוי אז זה כבר באמת לא לעניין.
וכן, גם אם הוא לא היה נשוי זה באמת צריך להיפסק.
אני רק אומר, בתור אחד שמאוד רוצה חזרה את גרושתו, והיא לא רוצה,
לראות את המצב בעיניים קצת יותר מכילות

וגם אם הוא לא נשוי. מה הקשר?

כמו שאמרתי, גם אם הוא לא היה נשוי זה צריך להיפסק.
פשוט צריך לחשוב מה קורה אם זה היה הפוך, איך היית רוצה שיגידו עלייך?
יותר להבין את הצד השני אני אומר.

אבל תבין את מה שאני אומרת קודם אחרת זה דו שיח של חרשים

לישון כשאני רוצה, לקום כשאני רוצה, להזמין לי אוכל שבא לי.

להתפלל ולדבר ולשיר לעצמי ולהתקלח ולגמור מים חמים

לא צריכה להתחשב באף אחד.

20 משפטים שנכונים לגבי כל גבר

ויועילו לך בכל מערכת זוגית בהמשך.

מנהלים אפשר למחוק?

העצות האלו יכולות להזיק.

מי אמר שאני רוצה להתחתן?

כל כך נעים להיות לבד.

יש באמת מים חמים במקלחת

אפשר לעשות אמבטיות

ולקום בכל שעה

מי צריך להכניס עכשיו לחייו איזו גרושה

עם הילדים שלה והקריזות שלה?

זו שאלה עמוקה וקשה מאוד שצריך לדון בה בהרחבה לפי דעתי.

ובפתיחות באנונימי(13) כזה

מה רע באלמנים או רווקים

ועוד עם ילדים ה’ ירחם שומו שמיים

לא טוב היות האדם לבדו זה לגברים

כי אנחנו טיפשים ומזוכיסטים ומעדיפים את הג’ורה המוכרת.

דפוקים אנחנו. הכי כיף בחופש לבד ושקט

אתה גבר כאילו?

גם למפלגה שהחריבה את גוש קטיף קראו "קדימה",

לא אומר שהאושר מחכה בקשר הבא.

לנשים כתוב משהו הרבה יותר רדיקלי, שהן מוכנות להיות עם כל אחד, מאשר להיות לבד...

(טב למיתב כל דהו מלמיתב ארמלו).

אבל אמרת הגמ' במקומה עומדת.

את שמה לב שהתחתנת עם בנאדם ועזבת אותו. לגמרי זכותך ללכת אבל את ממש מזלזלת ברגשות שלו.

גם אני חושב שזה מטומטם ותינוקי ומיותר לנסות ליצור קשר עם מי שעזב אותי ולהתחיל להסביר את עצמי 100 פעם כאילו באמת ההסבר הבא ישכנע וכל ההחלטות ישתנו.

אבל עדיין...

קצת כבוד לרגשות של הזולת. קשה לו, תתייחסי לזה בכבוד, תביני שקשה לו וזו התגובה שלו. תחשבי שמישהו היה מזלזל בדרך שאת שרה ומתקלחת ומשתגעת?

אבל עכשיו שכתבת שזו המטרה שלך, שטוב לך כגרושה כי את לא צריכה לתת מקום לעוד אדם, הובהר באיזה שלב את בהתפתחות המוסרית. אז הכל יותר קל להבנה.

בהצלחה לך עם הגישה הזו! תחסכי כסף מעכשיו למנין לאזכרות שלך.

שהוא לא יחזור להיות מי שהיה לא מחר לא מחרתיים ולא בעוד חמש שנים

זה היום שקמתי ועזבתי שהבנתי שהוא הגיע לנקודת אלחזור

1. כשהזוגיות היתה הכי משופרת אי פעם ועדיין הרגשתי שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת

2. כשהייתי מוכנה רגשית וכלכלית לפרידה

3. כשאזרתי אומץ לעשות צעד בפועל 

שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת.

יותר פוגעת וגומרת מאשר ממלאת

בראש אני יודע שזוגיות לא אמורה להיראות ככה, בפועל לצערי כבר התרגלתי לזה שככה זה

אם אתה במקום שעדיין שואל את השאלה, הייתי מציע לך לנסות לשקם את היחסים

יכול להיות

הצטברות של דברים/

טריגר שמניע לפעולה/

קבלת אומץ לפעול למרות הפחד והבושה/

רצון לסטנדרטים אחרים בחיים

להתגרש זה קשה

צריך סיבה מספיק טובה

שעולה על הקושי הזה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?

מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..

ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..

תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?

האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?

ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..

לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות

ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת

השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא

יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות

הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא

אלים .

בהצלחה!

אני מרגישה ממוטטת כבר..

לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..

להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?

אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי.. 

כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.

בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את

צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.

והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.

יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -

עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים

מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי

דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו

אלים, כמובן.

ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג

מירושלים ובטח עוד.  אל תחתכי לפני זה. אנא!

ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד

כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.

ובקשה מהשם  להוביל אותי נכון....

אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..

הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..

לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..

הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..

לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..

ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות.. 

אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.

יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.

עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.

יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.

ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.

תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!

זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב.. 

חפרתי קצת אחורה, ראיתי פתאום את ההודעה שלך וידעתי שאני חייב לענות לך מיד.

חבל על כל יום שעובר עלייך במציאות הזו.

ולא!!

את לא צריכה להתגרש!!

לפי מה שאני מבין ממה שאת כותבת את לא במקום הזה בכלל!!

תרחמי על עצמך, על בעלך, על ילדייך, ותחליטו החלטה חזקה: פשוט להתחדש! מחדש לגמרי.

כמובן עם ליווי, טיפול איכותי וכל מה שצריך. אבל תדעי לך שאת לא במקום של להתגרש בכלל!

אני הייתי [ועדיין] במקומות יותר גרועים מזה, עברתי כל כך הרבה בזוגיות שלי, שאני יכול לומר לך עם יד על הלב: המצב שלך אינו גירושין. נקודה.

יכולים להיות לכם חיים טובים מאוד מאוד ביחד, כאלו שלא חלמתם שקיימים. אם רק תרצו!

בהצלחה ענקית.

תהיי גיבורה, ותתחילי לחיות מחדש.

עם בעלך.

כי באמת, לפני הכל ואחרי הכל אתם אוהבים.

לנצח.

אפשר בבקשה קצט פירוט מה זה אוהבת ארץ ישראל?

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.

יש כאלו ש"אשכרה" חוזרים לגור עם ההורים, אפילו כשיש להם ילדים ואפילו בגיל מבוגר.

יש כאלו שהולכים לקיצוניות השנייה, מפתחים חיים "בודדים"/עם להקות של גרושים/ות, ו"אין להם כוח" ללכת לאחים/ות שלהם, מסיבות כאלו ואחרות.
מהמר שאבות מהסוג ה"ישן", שהילדים פחות ישנים אצלם, יותר נוטים ללכת למשפחה כשהילדים אצלם, כי לא רגילים לטפל בילדים לבדם באופן משמעותי.

מנגד, יש אמהות שמתפקדות טוב בגידול הילדים, אבל בשבתות וחגים יעדיפו מאוד להתארח, ולא למלא את תפקיד ה"גבר" בניהול האווירה של השבת/חג.

זאת כמובן הכללה ויש מהכול.

ושכחתי להוסיף עוד פקטור בהודעת הפתיחה: גיל ההורים/אחים/אנשים אחרים בבית.