זה מסוג השינויים שבאנו לכאן כדי לעשות. אולי טיפול בסגנון cbt יוכל לעזור לך למצוא את הכלים? לזהות את הטריגרים, לענות להם, להחליף את התגובות האוטומטיות. אולי אפשר למצוא ספר ואולי כדאי לפנות לאיש מקצוע / סדנא. הלוואי שתמצאי את הדרך, בע"ה!

כל טיפול רגשי סטנדרטי יכול להתאים לתופעה של עומס.  

פשוט לשוחח ולהכיר את הנפש למה להכל צריך תוויות ותיוגים?

(מקווה שלא נשמעת מתריסה, לא אישי כלפייך, סתם פשוט מרגיז אותי שמציעים את הטיפול הזה לכל דבר... )

ואיכשהו זה תמיד קשור לcbt סתם כי השיווק שלו מאוד מוצלח, לדעתי זה טיפול לא כזה איי איי.. אני אישית לא התחברתי אליו

ולמעשה כדי לשנות דפוסי התנהגות יש עוד ככ הרבה דרכים, בעיניי כל עבודה שנוגעת בנפש, תשנה בסוף גם את ההתנהגות, כי זה קשור אחד בשני.

לא באמת צריך ללכת לטיפול מוגדר בשינוי התנהגות בשביל זה ולכן כתבתי על תיוגים ותוויות 

לא הבנתי מה הבעיה..

שליטה במחשבות ואפילו עצם המודעות שאפשרי לשלוט במחשבות זה דבר כשלעצמו משנה תודעה ומשנה חיים.

אני מחפשת לבת שלי עכשיו טיפול ולבינתיים רואה ערכות של דפי עבודה וכאלה שמוכרים ואני אומרת איך בא לי גם!!

מסוג הדברים שהייתי מכניסה לתוכנית הלימודים בנושא כישורי חיים.

למה זה מרגיז אותך?

אני חושבת שכל טיפול שנוגע בנפש הוא מתנה לחיים.

כל טיפול שהמטפל ראה אותך והבין אותך יכול להיות משנה חיים. כל טיפול שגרם לך להתחבר לעצמך, להבין את עצמך יותר, לראות אותך בעוד זוויות, לשנות את הדיבור הפנימי שהתרגלת לדבר ולחשוב כלפי עצמך וכלפי העולם...

זה לא ה"cbt". זה פשוט עצם המרחב הזה שמתאפשר בטיפול.

ושליטה במחשבות... נו.. נגיד וזה אפשרי. לא סגורה על זה 

אחרת איך הנפש משתנה, כדברייך?

איך אדם הופך מ- בעל ערך עצמי נמוך לגבוה ? באמצעות שינוי מחשבתי הרי

לא מכירה ספציפית cbt, אבל עבודה מחשבתית בהחלט עוזרת מנסיוני

בגלל שעסקנו עם המחשבה

אלא יותר בגלל שעבדנו עם שחרור ריגשי

או עיבוד ריגשי (שבעצם דרכו יכול לקרות שחרור)

הסרנו מחסומים שבעצם קשורים ברגש ונוגעים במחשבה.

זה מורכב להגיד מה קודם למה או מה משפיע על מה מחשבה על רגש או הפוך...או גם וגם.

אבל קצת קשה להיות נחרץ ולהגיד שבוודאי רק המחשבה היא זו שמביאה את הרגש. אז לפי זה נעבוד עם המחשבה... זה קצת שיטחי 

עבודת המידות זו עבודה על המחשבה

גם רגש מעורב, מן הסתם, אבל הרגש זוכה לעיבוד בעקבות עבודה מנטלית 

תלוי באיזה מקום בנפש המטופל נמצא ועל מה עובדים...

שטיפול נפשי זה טיפול יותר עומק שתלוי בחיבור עם המטפל ויכול להיעשות רק במרחב הטיפול.

CBT לא חייב להיות כזה עמוק (הוא יכול עמוק, לא חייב)

ולכן הוא מתאים גם למקרים פחות קשים כמו מה שפותחת מתארת.

בסה"כ הגיוני שיש כאלו שיתחברו ויש כאלו שלא.

ומעניין מה שאת אומרת שזה עצם הטיפול, אני בעיקרון לא טופלתי ישירות ע"י CBT

אלא ליוויתי את הבת שלי לטיפול כלשהו ששילב גם עקרונות cbt

במעין שילוב של העצמה יחד עם תרגול מה שהייתה צריכה..

ומתוך הטיפול בה, התחברתי ממש ואימצתי גם בהקשרים אחרים מחוץ לנושא הטיפול עצמו.

אני לא מכירה איזה הייפ סביב cbt דווקא, יש באופן כללי הרבה יותר מודעות לאחריות האדם על הרגשות והתחושות וההתנהגות וההתנהלות שלו אז מן הסתם שיש הרבה סוגי טיפולים וכל אחד יכול לאמץ מה שטוב לו.

בגדול אני בעד כל מה שיכול להביא לשינוי חיובי, או כל מה שיעזור למטופל...

אבל זה בעייתי להסתכל על מטופל בעיניים של cbt בלבד גם אם המטופל שלי מחפש רק תהליך שטחי או התנהגותי בלבד. עדיין גם אם הטיפול לא ייגע בנקודות עומק, תמיד כדאי לראות את המטופל מזוית רחבה ועמוקה יותר.

וזה מה שיפה בטיפול כשלמטפל יש כלים מכל מיני שיטות שאחת יכולה לגעת עמוק ואחת קצת פחות... ואפשר להתאים את הטיפול לפי הצורך והסגנון.

ובהחלט לאדם יש אחריות על המעשים שלו. 

ולכן כדאי ללכת למטפלת מוסמכת(פסיכולוגית, עו"סית או פסיכותרפיסטית עם תואר שני) שגם למדה סיביטי ועובדת עם הכלי הזה

ולא למי שזו ההכשרה הבלעדית שלה.

להתמודדות עם רגשות שליליים בעקבות עומס היא:

1. תכנון ויישום הפחתת העומס

2. מעקב אחר רגשות שליליים וחיוביים

תכנון ויישום הפחתת עומס על ידי התאמה של החיים לכוחות שלי

בלי השוואה לאחרים:

תכנון ילודה, חלוקת משימות בבית עם בן הזוג, הפחתת עומס בעבודה, בנית סדרי עדיפויות, התאמת ציפיות למציאות.

מעקב אחר רגשות:

עצבים כעס דכאון ורגשות שליליים גבוהים, לא מגיעים פתאום, הם מתחילים בקטן ומצטברים.

כדאי לעקוב בשוטף אחר הרגשות

מה מרגישים בכל שלב ביום

לעשות פסקי זמן קטנים לבדיקת הרגשות

כשמתחילים לעלות רגשות שליליים

לקחת הפסקה קטנה כדי להרגע

כנ"ל לעקוב אחרי רגשות חיוביים ולהרבות רגעים שעושים טוב

בעיניי שום דבר לא שווה עצבים/ רגשות שליליים ולכן הרגשות קודמים להכל

שההסתכלות שלך עצמך לא נכונה בעיניי

טעויות ומעשים רעים זו הסתכלות מאוד לא חומלת.

את אישה שקשה לה

וכמעט אין  "טעות" שנעשה שהיא לא ברת תיקון, או כזו חמורה ששווה להיכנס בגללה לדכדוך

אני הייתי מסתכלת רגע מלמעלה וחושבת איך בנמאי החיים הנוכחיים אפשר להקל. (כי אם אפרט למשל מה אני עושה זה לא בהכרח יעזור כי האפשרויות הן שונות בהתאם לתנאי החיים) ומה באמת מעלה אצלך את התחושה הקשה

זה יכול לנבוע מעומס, מפרפקציוניזם וסטנדרטים גבוהים מדי ביחס לכוחות ולמציאות, מדימוי עצמי נמוך, מחוסר בשעות שינה, בחוסר באיוורור. לפעמים זה הכל ביחד

אחרי שעולים על השורש, עובדים על הטריגרים. לפעמים שינוי של דבר אחד במשוואה משנה את כל התמונה

ובאמת שאני היום מבינה שאני צריכה לקבל את עצמי ככה

יש אנשים שכשהם בעומס ולחץ הם עושים דברים רעים. צועקים, משפילים, מקניטים

אני לא כזאת

אבל כן מאבדת את זה קצת

כמו

יכולה לקום פתאום ולעזוב הכל

או לא לענות לטלפונים

לא להכין אוכל לילדים. הכוונה אומרת להם היום אוכלים קורנפלקס עם חלב וזהו. מי שרוצה יותר יכין לעצמו טוסט

אז כן

זאת הדרך שלי להתמודד עם זה

לא מלקה את עצמי

כי אני בסיטואציה לא קלה

אמור להיות חלק נורמלי מהחיים

לדעתי לא!...

אבל אם כבר וקרה.

אז שתדעי שאם תהיה לך שינה טובה בלילה דברים ייראו אחרת. בהכי פשוט.

חוסר שינה זה טריגר רציני להתנהגות לא נעימה כלפי הזולת ועוד מלא סימפטומים לא רצויים.

לא הייתי מצפה מעצמי להיות מלאך ברגעי עומס, כן הייתי משתדלת לא ליצור נזקים עד כמה שאפשר. (אבל מובן שזה הישרדות ולא אידאל)

ולנסות לחשוב איך אפשר לנוח בין לבין ושלא תהיה תקופה ארוכה שבה אני לא זוכרת אפילו מתי היתה הפעם האחרונה שישנתי,אכלתי טוב וכו'... 

אני ממש רוצה להצטרף למה שכתבה @המקורית, שתהיי בחמלה כלפי עצמך.

ישעלייך עומס גדול גם ב-3/4 משרה. ויש לך ילדים שאת דואגת להם.

ברור שיהיה לך קשה! זה טבעי והגיוני ולא אומר עלייך כלום!

אחרי שאת מקבלת את עצמך כמו שאת, רואה כמה את טובה ונהדרת למרות שקשה לך עם העומס, הייתי ממליצה לך ליצור להתבוננות.

מה קשה לך בעומס?

זו יכולה להיות תחושה שאת לא מספיק טובה.

אולי תחושה שלא רואים אותך.

אולי מרגישה שאת כשלון, או שאת אשמה בזה איכשהו.

לי אישית עוזר לשבת עם גוף ועט ובכתיבה אינטואיטיבית, פשוט לרשום כל מה שעובר בראש, ואחר כך להיות ''החברה הכי טובה'' של עצמי- לענות לי בשיקוף ולשאול את עצמי שאלות שעוזרות לברר את הרגש שמתחת.

בכל מקרה, את כל אחת העומס פוגש במקום אחר, אבל הקושי לא מגיע מהעומס עצמו- אלא מהרגש שהוא מייצר. ועל הרגש הזה אפשר לעבוד.

לא יודעת באיזה מקצוע את,

אבל הרבה פעמים סביב ה70%-80% משרה, יש עומס קרוב ל 100% ומשכורת 3/4 שלא מאפשרת לתת מענה לעומס בצורה של מיקור חוץ.

(לפעמים זה לא שיקול כלכלי אלא תפיסתי)

יש גיל שיש בו כוחות ללכת לכל הכיוונים בכל הכוח, "לטרוף את החיים"

ויש גיל שהגוף והנפש וההגיון שואלים לאן המירוץ.. למה החיים נראים כמו מרדף, אחרי מה?

וזה שאת מרגישה לא טוב בסיטואציה זו נקודה חיובית כדי ליצור את השינוי.

חשוב להבין שבהרבה מצבים שנראים כגזירת גורל בעצם יש לנו בחירה.

ונראה שאת זועקת לפרק את כל המוסכמות, לראות את עצמך ואת הכוחות שלך בתוך הסיטואציה ואז להרכיב מחדש בהתבסס על זה.

בהצלחה!!

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אז אולי אין כינים?

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מידה 2-2-

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..