זה מסוג השינויים שבאנו לכאן כדי לעשות. אולי טיפול בסגנון cbt יוכל לעזור לך למצוא את הכלים? לזהות את הטריגרים, לענות להם, להחליף את התגובות האוטומטיות. אולי אפשר למצוא ספר ואולי כדאי לפנות לאיש מקצוע / סדנא. הלוואי שתמצאי את הדרך, בע"ה!

כל טיפול רגשי סטנדרטי יכול להתאים לתופעה של עומס.  

פשוט לשוחח ולהכיר את הנפש למה להכל צריך תוויות ותיוגים?

(מקווה שלא נשמעת מתריסה, לא אישי כלפייך, סתם פשוט מרגיז אותי שמציעים את הטיפול הזה לכל דבר... )

ואיכשהו זה תמיד קשור לcbt סתם כי השיווק שלו מאוד מוצלח, לדעתי זה טיפול לא כזה איי איי.. אני אישית לא התחברתי אליו

ולמעשה כדי לשנות דפוסי התנהגות יש עוד ככ הרבה דרכים, בעיניי כל עבודה שנוגעת בנפש, תשנה בסוף גם את ההתנהגות, כי זה קשור אחד בשני.

לא באמת צריך ללכת לטיפול מוגדר בשינוי התנהגות בשביל זה ולכן כתבתי על תיוגים ותוויות 

לא הבנתי מה הבעיה..

שליטה במחשבות ואפילו עצם המודעות שאפשרי לשלוט במחשבות זה דבר כשלעצמו משנה תודעה ומשנה חיים.

אני מחפשת לבת שלי עכשיו טיפול ולבינתיים רואה ערכות של דפי עבודה וכאלה שמוכרים ואני אומרת איך בא לי גם!!

מסוג הדברים שהייתי מכניסה לתוכנית הלימודים בנושא כישורי חיים.

למה זה מרגיז אותך?

אני חושבת שכל טיפול שנוגע בנפש הוא מתנה לחיים.

כל טיפול שהמטפל ראה אותך והבין אותך יכול להיות משנה חיים. כל טיפול שגרם לך להתחבר לעצמך, להבין את עצמך יותר, לראות אותך בעוד זוויות, לשנות את הדיבור הפנימי שהתרגלת לדבר ולחשוב כלפי עצמך וכלפי העולם...

זה לא ה"cbt". זה פשוט עצם המרחב הזה שמתאפשר בטיפול.

ושליטה במחשבות... נו.. נגיד וזה אפשרי. לא סגורה על זה 

אחרת איך הנפש משתנה, כדברייך?

איך אדם הופך מ- בעל ערך עצמי נמוך לגבוה ? באמצעות שינוי מחשבתי הרי

לא מכירה ספציפית cbt, אבל עבודה מחשבתית בהחלט עוזרת מנסיוני

בגלל שעסקנו עם המחשבה

אלא יותר בגלל שעבדנו עם שחרור ריגשי

או עיבוד ריגשי (שבעצם דרכו יכול לקרות שחרור)

הסרנו מחסומים שבעצם קשורים ברגש ונוגעים במחשבה.

זה מורכב להגיד מה קודם למה או מה משפיע על מה מחשבה על רגש או הפוך...או גם וגם.

אבל קצת קשה להיות נחרץ ולהגיד שבוודאי רק המחשבה היא זו שמביאה את הרגש. אז לפי זה נעבוד עם המחשבה... זה קצת שיטחי 

עבודת המידות זו עבודה על המחשבה

גם רגש מעורב, מן הסתם, אבל הרגש זוכה לעיבוד בעקבות עבודה מנטלית 

תלוי באיזה מקום בנפש המטופל נמצא ועל מה עובדים...

שטיפול נפשי זה טיפול יותר עומק שתלוי בחיבור עם המטפל ויכול להיעשות רק במרחב הטיפול.

CBT לא חייב להיות כזה עמוק (הוא יכול עמוק, לא חייב)

ולכן הוא מתאים גם למקרים פחות קשים כמו מה שפותחת מתארת.

בסה"כ הגיוני שיש כאלו שיתחברו ויש כאלו שלא.

ומעניין מה שאת אומרת שזה עצם הטיפול, אני בעיקרון לא טופלתי ישירות ע"י CBT

אלא ליוויתי את הבת שלי לטיפול כלשהו ששילב גם עקרונות cbt

במעין שילוב של העצמה יחד עם תרגול מה שהייתה צריכה..

ומתוך הטיפול בה, התחברתי ממש ואימצתי גם בהקשרים אחרים מחוץ לנושא הטיפול עצמו.

אני לא מכירה איזה הייפ סביב cbt דווקא, יש באופן כללי הרבה יותר מודעות לאחריות האדם על הרגשות והתחושות וההתנהגות וההתנהלות שלו אז מן הסתם שיש הרבה סוגי טיפולים וכל אחד יכול לאמץ מה שטוב לו.

בגדול אני בעד כל מה שיכול להביא לשינוי חיובי, או כל מה שיעזור למטופל...

אבל זה בעייתי להסתכל על מטופל בעיניים של cbt בלבד גם אם המטופל שלי מחפש רק תהליך שטחי או התנהגותי בלבד. עדיין גם אם הטיפול לא ייגע בנקודות עומק, תמיד כדאי לראות את המטופל מזוית רחבה ועמוקה יותר.

וזה מה שיפה בטיפול כשלמטפל יש כלים מכל מיני שיטות שאחת יכולה לגעת עמוק ואחת קצת פחות... ואפשר להתאים את הטיפול לפי הצורך והסגנון.

ובהחלט לאדם יש אחריות על המעשים שלו. 

ולכן כדאי ללכת למטפלת מוסמכת(פסיכולוגית, עו"סית או פסיכותרפיסטית עם תואר שני) שגם למדה סיביטי ועובדת עם הכלי הזה

ולא למי שזו ההכשרה הבלעדית שלה.

להתמודדות עם רגשות שליליים בעקבות עומס היא:

1. תכנון ויישום הפחתת העומס

2. מעקב אחר רגשות שליליים וחיוביים

תכנון ויישום הפחתת עומס על ידי התאמה של החיים לכוחות שלי

בלי השוואה לאחרים:

תכנון ילודה, חלוקת משימות בבית עם בן הזוג, הפחתת עומס בעבודה, בנית סדרי עדיפויות, התאמת ציפיות למציאות.

מעקב אחר רגשות:

עצבים כעס דכאון ורגשות שליליים גבוהים, לא מגיעים פתאום, הם מתחילים בקטן ומצטברים.

כדאי לעקוב בשוטף אחר הרגשות

מה מרגישים בכל שלב ביום

לעשות פסקי זמן קטנים לבדיקת הרגשות

כשמתחילים לעלות רגשות שליליים

לקחת הפסקה קטנה כדי להרגע

כנ"ל לעקוב אחרי רגשות חיוביים ולהרבות רגעים שעושים טוב

בעיניי שום דבר לא שווה עצבים/ רגשות שליליים ולכן הרגשות קודמים להכל

שההסתכלות שלך עצמך לא נכונה בעיניי

טעויות ומעשים רעים זו הסתכלות מאוד לא חומלת.

את אישה שקשה לה

וכמעט אין  "טעות" שנעשה שהיא לא ברת תיקון, או כזו חמורה ששווה להיכנס בגללה לדכדוך

אני הייתי מסתכלת רגע מלמעלה וחושבת איך בנמאי החיים הנוכחיים אפשר להקל. (כי אם אפרט למשל מה אני עושה זה לא בהכרח יעזור כי האפשרויות הן שונות בהתאם לתנאי החיים) ומה באמת מעלה אצלך את התחושה הקשה

זה יכול לנבוע מעומס, מפרפקציוניזם וסטנדרטים גבוהים מדי ביחס לכוחות ולמציאות, מדימוי עצמי נמוך, מחוסר בשעות שינה, בחוסר באיוורור. לפעמים זה הכל ביחד

אחרי שעולים על השורש, עובדים על הטריגרים. לפעמים שינוי של דבר אחד במשוואה משנה את כל התמונה

ובאמת שאני היום מבינה שאני צריכה לקבל את עצמי ככה

יש אנשים שכשהם בעומס ולחץ הם עושים דברים רעים. צועקים, משפילים, מקניטים

אני לא כזאת

אבל כן מאבדת את זה קצת

כמו

יכולה לקום פתאום ולעזוב הכל

או לא לענות לטלפונים

לא להכין אוכל לילדים. הכוונה אומרת להם היום אוכלים קורנפלקס עם חלב וזהו. מי שרוצה יותר יכין לעצמו טוסט

אז כן

זאת הדרך שלי להתמודד עם זה

לא מלקה את עצמי

כי אני בסיטואציה לא קלה

אמור להיות חלק נורמלי מהחיים

לדעתי לא!...

אבל אם כבר וקרה.

אז שתדעי שאם תהיה לך שינה טובה בלילה דברים ייראו אחרת. בהכי פשוט.

חוסר שינה זה טריגר רציני להתנהגות לא נעימה כלפי הזולת ועוד מלא סימפטומים לא רצויים.

לא הייתי מצפה מעצמי להיות מלאך ברגעי עומס, כן הייתי משתדלת לא ליצור נזקים עד כמה שאפשר. (אבל מובן שזה הישרדות ולא אידאל)

ולנסות לחשוב איך אפשר לנוח בין לבין ושלא תהיה תקופה ארוכה שבה אני לא זוכרת אפילו מתי היתה הפעם האחרונה שישנתי,אכלתי טוב וכו'... 

אני ממש רוצה להצטרף למה שכתבה @המקורית, שתהיי בחמלה כלפי עצמך.

ישעלייך עומס גדול גם ב-3/4 משרה. ויש לך ילדים שאת דואגת להם.

ברור שיהיה לך קשה! זה טבעי והגיוני ולא אומר עלייך כלום!

אחרי שאת מקבלת את עצמך כמו שאת, רואה כמה את טובה ונהדרת למרות שקשה לך עם העומס, הייתי ממליצה לך ליצור להתבוננות.

מה קשה לך בעומס?

זו יכולה להיות תחושה שאת לא מספיק טובה.

אולי תחושה שלא רואים אותך.

אולי מרגישה שאת כשלון, או שאת אשמה בזה איכשהו.

לי אישית עוזר לשבת עם גוף ועט ובכתיבה אינטואיטיבית, פשוט לרשום כל מה שעובר בראש, ואחר כך להיות ''החברה הכי טובה'' של עצמי- לענות לי בשיקוף ולשאול את עצמי שאלות שעוזרות לברר את הרגש שמתחת.

בכל מקרה, את כל אחת העומס פוגש במקום אחר, אבל הקושי לא מגיע מהעומס עצמו- אלא מהרגש שהוא מייצר. ועל הרגש הזה אפשר לעבוד.

לא יודעת באיזה מקצוע את,

אבל הרבה פעמים סביב ה70%-80% משרה, יש עומס קרוב ל 100% ומשכורת 3/4 שלא מאפשרת לתת מענה לעומס בצורה של מיקור חוץ.

(לפעמים זה לא שיקול כלכלי אלא תפיסתי)

יש גיל שיש בו כוחות ללכת לכל הכיוונים בכל הכוח, "לטרוף את החיים"

ויש גיל שהגוף והנפש וההגיון שואלים לאן המירוץ.. למה החיים נראים כמו מרדף, אחרי מה?

וזה שאת מרגישה לא טוב בסיטואציה זו נקודה חיובית כדי ליצור את השינוי.

חשוב להבין שבהרבה מצבים שנראים כגזירת גורל בעצם יש לנו בחירה.

ונראה שאת זועקת לפרק את כל המוסכמות, לראות את עצמך ואת הכוחות שלך בתוך הסיטואציה ואז להרכיב מחדש בהתבסס על זה.

בהצלחה!!

אני לא רוצה הורמונלית אבל חייבת כמובן מניעה לשנה וחצי

איזה אפשרויות חדשות שמותרות אחרי קיסרי?

מתייגת לי לכל השאלות את @מתואמת

כתבת שעברתי ארבעה ניתוחים שכאלה, אז בטח תדעי לענות❤️

אני הייתי אחרי הניתוח עם התקן לא הורמונלי והיה מצויין ממש

כדור או נובה טי

מה עדיף?

ואיך זה עובד, הולכים לרופאה, היא אומרת איזה התקן, הולכים לקנות וקובעים עוד תור ורק אז מתקינים? או שמגיעים מראש עם ההתקן שאני בוחרת והיא מתקינה?

קבעתי תור לרופאה פרטית שהמליצו לי עליה (ד"ר רחל פיקאר)

אמרתי לה שאני רוצה התקנה של התקן לא הורמונלי והיא שמה לי במקום.

הייתי הולכת לבדוק במיוחד שאמרת שהיה זיהום

זה מין כאב עמום כזה.. אני מתפקדת איתו סבבה.

הוא מוזר, אבל כל הסיטואציה חדשה ומוזרה לי.

אני רק שבועיים אחרי הניתוח. זה משנה? או שעדיין לא נשמע תקין?

אני עוסק בתחום ולכן אני "מעז" לענות בתקווה שאוכל להיות לעזר.

שבועיים אחרי ניתוח קיסרי (עד חצי שנה) זה לגמרי תקין להרגיש כאב. המקום עדיין רגיש והגוף עבר טראומה.

יכול להיות שהכאבים נובעים כתוצאה מהתכווצות חזרה של הרחם, או הידבקויות של הרקמות שנחתכו. צריך לזכור שנחתכו שרירים ועצבים והם עוברים תהליך של החלמה שמשפיע על הכאבים.

יתכן גם, וזה דבר שקורה המון בעיקר אחרי ניתוחים, סיכון מוגבר לבקע טבורי (הרניה) לשבר כתוצאה מפעילות מאומצת וכו'. לפעמים זה מאוד קטן ורגיש ולא מורגש אך הולך וגדל. לפעמים הכאב הוא רק בנגיעה כמו שתואר פה. לכן כל עוד הצלקת לא מזדהמת או מפרישה או שאין חום וכדו' סביר להניח שמדובר באחד מהמקרים הנ"ל וזה לגמרי תקין.

אצל המון נשים קורה התפתחות של בקע טבורי אפילו בלי לשים לב (הנפיחות מטשטשת את זה) עד שזה בולט וכואב זה אחד הדברים שצריך לשמור ולהיזהר אחרי ניתוח. לשמור שלא להתאמץ יתר על המידה.

מקווה שהייתי לעזר

מאוד נזהרת

גם שקיות מהסופר, ואפילו להרים את התינוק/ת לצורך הנקה נחשב מאמץ.

ההמלצה היא להיזהר במיוחד בחצי שנה הראשונה. ואם יש צורך בהנקה אז שמישהו יגיש את התינוק או להרים אותו בישיבה.

מעבר לזה אם אין משהו חריג אין מה לחשוש כל כך

מותר להרים את התינוק ודברים נוספים ששוקלים כמותו, וצריך להיזהר ממאמץ עד שישה או שמונה שבועות.

אולי במקרים חריגים ההנחיה היא אחרת...

לי לא הזדהם ב"ה אז לא יודעת לענות מניסיון.

אם עברו כבר כמה שבועות, נראה לי שכדאי לבדוק...

בקשר למניעה - בעיקרון אפשר את כל סוגי המניעה. אבל אולי במקרה שלך ספציפית אסור התקן? צריך לשאול רופא שמכיר בעצמו את מה שעברת בקיסרי...

תודה!

לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.

אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה

ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...

אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.

6. לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.

   מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.

   אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות

העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).

לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.

אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.

עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת

אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.

יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.

וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.

זהו.

אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.

תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.

בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...

כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...

ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל

גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..

אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך

בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.

כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.

אומרת פעם אחת ומשחררת...

לפעמים מאפשרת בלי מצפון לפעמים מזכירה ששבת ולפעמים מחביאה לפני שבת

אבל חייבת לפרוק שכשהוא מדליק את האור (3.5) אני ממש מתרגזת

משתדלת לכבות לפני שבת, לא את הכל אפשר/ לא תמיד זוכרת

הקטן בן שנתיים מדליק חופשי, לאחרונה בן ה3 וחצי קלט שזה לא לכבודו:

אז הוא מצא פתרון גאוני

פונה לאחיו: אתה יכול בבקשה להדליק לי את הסירנה של המשטרה??

עכשיו תסיע את הטרקטור לכיווני...

וכו וכו...

אני כרגע עושה כמוך, מזכירה פעם אחת ומשחררת.. השכנים לא מעניינים.

וזה היה נורא מתוק! לקח לעצמו דף טיוטה וטושים וארגן לו מקום לציור... ובעיקרון ביום חול זה ממש נהדר שהוא ככה מסדר לעצמו תעסוקה חיובית, התלבטתי מה לעשות, אבל בסוף התעקשתי איתו שיחזיר הכל למקום ופינקתי אותו בעוגה לכבוד שבת שלא יתבאס מדי ששבת היום.

הקטן הנוכחי מבין לחלוטין את המעבר משבת לחול, שואל לפני שימוש במשחק אם מותר בשבת, ומתי תצא שבת.

לא מדליק כלום חשמלי בשבת, ומעיר לאחותו הגדולה..

לקח לי זמן להיזכר שהוא החריג..

מקווה שזה בסדר לנצלש

איך בכללי אתן מתנהלות עם האיסורים של שבת?

הבת שלי בת כמעט 3

והרבה מהדברים שהיא אוהבת לעשות אסורים בשבת-למשל היא מאוד אוהבת יצירות, לכבות לבד את האור בחדר.. אין לי עוד דוגמאות עכשיו אבל בעיקרון.

היא גם מאוד אוהבת ללכת למעון ואם אין מעון זה גם מבאס אותה😆

כל פעם שאני מזכירה לה ששבת עכשיו

היא מתבאסת עלי

ולא בא לי שהיא תגדל בתחושה ששבת זה מבאס ואסור..

אז תמיד אני מזכירה כזה כמה כן כיף בשבת

ועדיין מרגיש שבתחושה שלה שבת זה יום כזה שאסור לעשות כל מה שכיף...

ובכנות, היא קצת צודקת. זה באמת באסה הדברים שאסור.. גם אם יש כיף.

יש לכן רעיון איך עוד לתווך?

ופעילות משפחתית שעושים רק בשבת

ככה שהיא מתבאסת תוכלי להציע לה את זה.

יש לי משחקים מיוחדים לשבת (דברים שהם אוהבים לא משחקים שיוצרו לכבוד שבת ) שאנחנו מורידים רק אחרי הדלקת נרות

ביום שישי התפקיד של בן ה3 וחצי שלי זה לכבות אורות ולשים כיסוי - זה לא מונע ממנו להדליק ולכבות אורות בשבת אבל זה כיף לו ומתי שהוא הוא ילמד שלא מדליקים ומכבים בשבת

ובשבת אנחנו הולכים לגינה שווה שבד"כ ביום חול אנחנו לא הולכים לשם.

ומספרת מלא פעמים ספרים על השבת

ויש לנו כל מיני דברים מיוחדים לשבת שבמהלך השבוע אנחנו מזכירים שזה שמור לשבת...

בשבת יש הרבה זמן לשחק במשחקים של הבית. ליצור זמן למשחק משותף איתה ולהגיד שזה נחמד שבשבת יש הרבה זמן יחד.

עוד משהו - לא עושים יצירות, אבל גם אין טלפונים ואמא ואבא יותר פנויים

המון סיפורים ומשחקי דמיון

אנחנו גם עושים בסעודה סבב שכל אחד מספר מה היה לו הכי כיף השבוע. הם מחכים לזה ממש

אצלי יותר גדול, אבל זה דברים שעשיתי מגיל קטן... אני בשבת מרשה מלא מתוקים שאני לא מרשה במהלך השבוע, גם משהו טעים בדלקת נרות, אבל מיוחד, לא מהסטנדרטיים, ומדגישה שהכנו לעבוד שבת , גם בשבת בבוקר אני מרשה לחמנייה עם שוקולד , גם הוא אוהב את הקידוש והמיץ ענבים, גם פוגשים יותר חברים ואני משווקת את זה שזה בזכות שבת, גם אנחנו משתוללים ביחד יותר ואני מזכירה לו שזה בזכות שבת יש לנו הרבה זמן... כל הזמן מכניסה את איזה כיף זה שבת😅

כל פעם שמדברים על משהו שאסור בשבת, לדבר גם על הדברים המיוחדים לשבת.

בגדים מיוחדים, מאכלים של שבת, תפילות ודברים שהילד אוהב לעשות בשבת.

אפשר גם במהלך השבוע להזכיר את הדברים המיוחדים של שבת, אליצור ציפייה לקראת שבת.

בלי קשר לשבת.

אז בשבת יש עוד קצת דברים שאסור.

ומצטרפת לזה שבשבת גםמיש דברים מיוחדים שמותר.

למשל הקטנים שבאים להתכרבל איתי בבוקר במיטה, להכין שוקו, לשחק עם השכנים.

למי יש זמן בבוקר שהוא לא שבת לכל הדברים האלה.

לק"י

אבל בן הארבע לפעמים מוצא או לוקח טושים וכאלה. אני אומרת וחוזרת שאסור, אבל לא רבה על זה יותר מידי.

משחקים מוקצה בדרך כלל נמצאים במקום פחות נגיש

זה גורם שגם בשאר הימים פחות משחקים בהם.

ובכללי, אני מעדיפה פחות משחקים מנגנים, כי זה חופר.

אם בכל זאת ילד קטן לקח משחק מוקצה, אני אשתדל למנוע ממנו לשחק.

בגיל 4 ילד יכול להבין שזה אסור בשבת, ויהיה אפשר ביום אחר.

כלומר עושה את ההשתדלות שלי לפני שבת,

ואם קרה והתפספס אז בפועל 1.

השכנים לא פונקציה בכלל.

לגבי 5 זה מאוד תלוי בשלות, וצריך להיזהר מלהקדים את המאוחר.

יש ילדים בני 4 שעוד אין להם מושג זמנים, אז איך אפשר באמת שהם יבינו שדווקא עכשיו אסור.

לאט לאט. הכי חשוב לא להיבהל.

כשהילדות מתקלחות יחד.

אם זה כשהן מתקלחות לבד, מחילה מהחברה שלך, אבל בעיני זו בושה מיותרת שרק תעשה נזק.

זה מקום שהגיינית ממש צריך לנקות אותו וללמד את הילדה לנקות מפשעה, זה לא נורמלי...ככה אי אפשר לנקות כמו שצריך

גם כשהייתי רוחצת את הילדות יחד, לא הייתי משאירה להן , מה העניין , למה לסבך את החיים

אולי אם היא מקלחת יחד עם בנים קטנים או משהו כזה

וכשהם מתקלחים יחד הם עם תחתונים,

זה הגיע מהבן שלי שביקש כי לא נעים לו המבטים שלה על האיבר שלו,

והיא זה אחר לה ומענין אז היתה מנסה לבדוק מה יש לו, והסברתי להם שזה איבר פרטי שלנו ולכן דבר ראשון היא לא נוגעת בשלו והוא לא בשלה ודבר שני אם הוא רוצה אפשר בשמחה תחתונים אם זה יותר נעים לו.

הוא העדיף, ואחריו גם היא..

אבל אם הם מתקלחים לבד אז הם בלי..

חושבת שמשם זה הגיע גם אצלה... סתם בהיגיון.

אבל לקלח עם תחתונים גם כשמתקלחים לבד נשמע מוזר.

והיא התכוונה כשהילדים מתקלחים ביחד?

לא שמתי לב שאמרה את זה...

ילדות ביחד אמבטיה? כמו שבבריכה שמים בגד ים

עדיף לעבור למקלחות אישיות ולא להתקלח עם בגד...

נשמע לי ממש לא בריא גם היגיינית וגם בתפיסה נכונה של הגוף לפיתוח מיניות בריאה.

אולי הכוונה למקלחת משותפת?

אישית פחות מתחברת לזה בכללי. בטח שלא בגיל שמצריך להתחיל לכסות.

ומאוד מוזר

נורא מציק וגם איך אפשר לשטוףככה כמו שצריך?

כי לבד זה נשמע לי אפילו בעייתי ואנטי הגייני..

אבל אם פעם ב.. עושים אמבטיית משחקים משותפת(נגיד קצף/צעצועים וכאלה)

מגיל שמבינים פרטיות(סביב 3-4-5, תלוי ילד) הייתי מכוון באמת להישאר עם תחתונים או ללבוש בגד ים...

לא באופן יומיומי(באופן יומיומי הגיל הזה הוא בעיני גם השלב שנכון להפריד מקלחות, כשכבר יש הבנה ששומרים על הפרטיות של הגוף שלי)

כל הקטע להתנקות מהחיידקים שנאספים עלינו במהלך היום, לא להדביק אלינו את מה שנדבק לבד..

ואם זה כי הילדים מתקלחים יחד אז אולי הגיע הגיל לקלח אותם בנפרד

מתייגת לך את @נגמרו לי השמות המהממת

אבל אני לא חושבת שאת צריכה להיות הכתובת לקושי שלו.

אולי דומה להתמכרות נשית, תארי לך שאת מכורה למשהו (החל ממאכלים מתוקים ועד אלכוהול) ובעלך הוא המפקח.

צריך לטפל בזה, אבל לא בן הזוג/בת הזוג.

את לא זו שבפניה הוא צריך להתנצל/ לעדכן/לתכנן איך להשתפר.

כדאי שזה יהיה איש מקצועי חיצוני.

הוא שיתף אותי מיוזמתו מבלי שעליתי על זה מעצמי

וכבר אז הבטחתי לו שיהיה בשבילי וישתף אותי והוא הבטיח שישתף. מה שהוא לא העיז לעשות בכלל.

וכשגיליתי (לא חיפשתי אותו בכלל, פשוט פתאום ראיתי את הפלאפון שלי פתוח על אתרים בעייתיים- הוא לקח את שלי בסתר כי שלו היה חסום)

ואיזה איש מקצוע?

אני לא יודעת אפילו למי לפנות ומפחדת לפנות בחיים האמיתיים

והכאב שלך מובן.

השלב הראשוני בעיניי זה לאבחן האם מדובר בהתמכרות (ששם חייב עזרה חיצונית מסוימת) או בנפילה רגילה שיש לו שליטה עליה (שגם שם צריך עזרה אבל שונה)

יש טיפולים של מכון ארגמן (גם להתמכרות וגם במקרה שלא)

וספציפית להתמכרות יש את שיטת 12 צעדים (זה חינמי ומאוד יעיל)

כדי לעזור לעצמו הוא חייב להכיר בבעיה ולרצות לעשות שינוי, אם הוא לא בשלב כזה או שלא מעוניין בטיפול, יש שם טיפולים לנשים שמתמודדות עם דברים מהסוג הזה.

בכל מקרה לא נכון לך ולו המעקב אחריו, לחסום לו דברים, לפתוח דברים.

במקרה שהוא כן לוקח אחריות ומטפל, ממליצה לך לשחרר ולסמוך על הטיפול.

ולנסות לא לקחת אישית, כי זה כמעט אף פעם לא אישי ולרוב גם לא מגיע מדחף מיני אלא בריחה רגשית.

בהצלחה❤️❤️❤️

אבחון בסיסי לבדוק אם זה התמכרות

למרות שכבר אני חושבת שמדובר בזה.

אני לא עוקבת אחריו, פשוט אצלי הסיסמה של הסינון

וכל פעם אני מגלה בלי לחפש- כנראה פשלות שלו

לדחף מיני נורמלי (ממש לא כל צפייה בתכנים היא התמכרות)

זה בעיקר ביכולת השליטה והכפייתיות (לפעמים אפילו ללא הנאה)

ויש כל מיני תסמינים, כמו החמרה עם הזמן, פגיעה בתפקוד ועוד.

אם זה לא מדבר אליכם תפנו לטיפול אחר, זוגי לדעתי, אבל לפני זה חשוב לשלול התמכרות

מצרפת שאלון

הוא צריך לענות עליו בעצמו

ויכול להיות שהוא מרגיש מכור וחסר שליטה והוא מעוניין להפסיק גם כשעונה בשלילה על רוב התשובות , עדיין התוכנית להתמכרות תעזור לו