מי שמגוייס לא "למד לחיות ליד זה"
עצם הלחימה שוברת את רוח האויב ומאפשרת לבצע עסקאות חטופים.
זה תהליך סיזיפי כי יש לנו פה עסק עם רוע טהור.
לולא הלחימה שום עסקה לא היית יוצאת לפועל.
יש עם המלחמה הזו הרבה בעיות, אבל לפרוס את המשנה של כל אחד איך לדעתו הלחימה צריכה להתנהל לא יעזור לאף אחד..
זכותך לחשוב על הלחימה כמו שאת חושבת ומאמינה, אבל אל תאשימי ציבור שלם שעושה מעט, כשאנחנו משלמים מחירים אישיים גבוהים מאוד בעבור כל בדל של עשייה.
מסירות הנפש הזו וודאי מסייעת יותר מאשר הפגנות עם סיסמאות ריקות.
אני לא נגד תפילה ברוב עם, וגם בהחלט התקיימו ומתקיימות תפילות כאלו,
אבל זה ממש לא הקו שובר שוויון שאיתו אנחנו בעשייה למען החזרת החטופים, ובלעדיו אנחנו חיים כמעט שגרה ולמדנו לחיות לצד זה,
ממש ממש ממש לא.
האירוע היום לא דומה בכלל לאירוע של גוש קטיף. אז היה צריך לעשות הכל כדי להשפיע על דעת הקהל וקבלת ההחלטות של הנהגת המדינה כדי למנוע מראש את כל התרחיש בלהות שאנו חיים בו היום, לעומת זאת מרגע שהתרחיש התממש, כל כובד ההשפעה עובר להכרעת האוייב וגביית מחיר ממנו ולא לשכנוע העם.
העם רוצה להחזיר את החטופים, ההנהגה רוצה להחזיר את החטופים ולכן אין עניין בעצרות-הפגנות, ולכן זה לא דומה.
נכון שקריאה של אלפי אנשים "היה לא תהיה" עובדת על הרגש שלנו כמו אקסטזה, התחושה שוואו איזה עוצמתי היה, עכשיו בטוח השמיים רועדים
לעומת זאת כשילד מתקשה להירדם, ואת לוקחת נשימה עמוקה בפעם האלף או ה18 אלף, מי סופר, עוצמת עיניים ומתחננת לישועה, אך ורק כדי לאפשר לחזית להמשיך, זה פחות זוהר, זה פחות מרגש, זה מאוד לבד, מאוד מייאש ולא מרגש, ואלי שרעבי לא רואה את זה ולא מודע לזה ולא מעריך את זה.
אז מה?
זה לא אומר שזה פחות משפיע ופחות נחשב.
(אגב הוא כן מעריך את המסירות של המגוייסים ומבין שזה עוזר גם לחטופים וכתב על זה בספר שלו, אולי אח"כ הוא אמר דברים אחרים, פחות עוקבת)
וחוץ מזה, נניח והמלחמה לא מסייעת לחטופים בכלל, אנו כציבור מקריבים המון, פשוט המון גם ביומיום וגם בדם חיילים למען עתיד המדינה דרך המלחמה, גם אם תגידי צורכי העם מרובים צריך גם מלחמה וגם כנסים להשבת חטופים,
להאשים שאנו לא פועלים למען החטופים זה כמו להאשים ארגון חסד שפועל למען משפחות נזקקות, שהוא לא פועל למען אנשים עם צרכים מיוחדים.
מה שבטוח שאנחנו לא חיים שגרה, הכי רחוק מזה. ואם נקראנו לדגל, זה מה שאנחנו עושים.
