"ונציג דוגמה כללית, כי אמרו החכמים, שעל האדם להתלמד מן טבע הצבי, כמו שאמר הכתוב השבעתי אתכם בצבאות או באילות השדה, וטבע הצבי הוא, בעת שהצייד רודף אחריו להשיגו, בורח הוא ממנו אל היער, ורץ בתוכו להימלט על נפשו, ולפי שיודע שענפי האילנות מפריעים אותו על דרכו, כי יסתבך בהם בקרניו המפוצלות, לכן מיד כשנכנס אל היער, שובר מקודם את קרניו באילן, ואחר־כך הוא מתחיל לרוץ ריצה חופשית בלי מפריע כלל. כן האדם, יש לו עולם אשר יפריע לו על דרכו ומסתבך הוא בו, כל שכן שצריך לראות את הנולד ולשבור מידותיו הרעות, כדי שלא יילכד על־ידי האורב הפנימי.

אמנם, אם נתבונן בהנדון נראה כי הבדל גדול יש בין היער של הצבי, ובין היער של האדם. כי שם יש יער במציאות, ואם לא ישבור את קרניו, וודאי שיפריע לו היער על דרך מרוצתו. אבל בהנדון של האדם אין יער במציאות כלל, ואין היער גורם מה שהאדם מרגיש קשיים ועיכובים להשיג בחירתו. אלא אם יש עיכוב, אם מרגיש שאין לו חירות בעולמו, וקשור הוא כבעבותות עגלה – וכל דבר שנמלך בעשייתו ישקול רק מה יאמר זה, ומה ידבר זה, ואם יהיה נרצה בעיני העולם – אין העולם עיכובו, אלא הוא בעצמו, הקרניים שלו עושים להם יער, וללא הקרניים אין יער במציאות כלל [...] כן בעיניו הוא רואה דמיון בתוך דמיון. [...]"

במקום לבוא עם מיליון דעות קדומות, שמפריעות רק לדמיון שלנו של איך דברים צריכים להיראות ו"הזוגיות המושלמת", אפשר פשוט להכיר את האדם שמולנו ולראות שטוב ונחמד לנו.

האם זה שהחתן יהיה מעדה מסוימת, ערובה לכך שהנישואים יהיו יותר טובים, ואם יהיה מעדה אחרת, הם יהיו גרועים יותר? ובכן, תלוי עד כמה אנחנו מאכילים את הראש שלנו בדמיונות ופנטזיות ותרחישים היפותטיים.

שיכולה להיות אחת שלא יכולה לחיות יום אחד בלי אורז

ומה תעשה עם אשכנזי בפסח.

נוסח השאלה גרם לזה להישמע כאילו זה יותר נוגע לענייני דעלמא

אבל אם מישהי רוצה ספציפית להידבק בעדה מסוימת ובמסורות שלה וכו' אז OK אני מניח?

ועדיין יש כל־מיני פתרונות, אם חשוב לה ניגונים אשכנזיים אז יש ספרדים משתכנזים ואפשר במקרי קיצון גם ללכת לבתי כנסת שונים

לפעמים מצופה ממך שאתה תהיה "הרב של הבית" (יכול להיות גם אצל בנות, קחו את העיקרון), וכמה שזה קרוב - עדיין קשה לתמרן במנהגים שאתה לא מכיר, יש הרבה פרטים שאין לך מושג שעדה אחרת נוהגת אחרת.

באופן אישי כשאני יצאתי העדפתי את העדה שלי, אבל לא היה אכפת לי "חצי חצי" ושאר התופעות הגזעניות שמקורן בתורת הגזע (מנטליות, ושאר מילים יפות). והתחתנתי עם אשתי שמבחינת מנהגים היא כמוני, והדם שלה הוא לא רק מהגזע המשובח שלי, וזהו.

מצליח להבין מה הבעיה בלרצות מישהו/מישהי מעדה ספציפית.

גם אם זו העדה שלך, זה שאת רוצה דבר שמתאים לך לא אומר בהכרח 

שאת חושבת דבר שלילי על השאר, את פשוט רוצה מה שאת רוצה.

זה שאני רוצה סוזוקי לא אומר שאני חושב ששאר הרכבים פחות טובים 

זה רק אומר שמצאתי דבר מסויים שהבנתי שמתאים לי.

תחפשי ובעזרת ה' תתחתני עם מי שרצית ומתאים לך(:

בעזרת ה', אמן.

לא יודע עד כמה זה נכון בימינו לגבי אתיופים, אם בכלל.

פעם בחורה בדייט סיפרה לי שיש קהילות של בריה"מ לשעבר (קווקז, בוכרים וכדומה) שאצלם אישה היא עקרת בית וצריכה ללמוד לבשל בדיוק כמו האמא של הבחור.

במצבים כאלה אפשר לצאת עם הבן אדם ולהקשיב לו ולבדוק האם יש דברים לא מתאימים במערכת האמונות שלו.

ולכן צריך לדון כל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבות החברתיות, קהילתיות, סטנדרטים מקובלים - של מי שמעדיפים להכיר ולהתחתן עם אותו מוצא עדתי.  

לומר שזה לטפס סתם על עצים, מתעלם מהעובדה שיש כאלו שאצלם זה מאוד לא מקובל.

ויש מגזרים וקהילות ששיעור הנישואים המעורבים בהם הוא בשיעור עצום, אפילו רוב הזוגות הם כאלו (למשל בחברה הדתית לאומית שאני חי בתוכה).  

ואני מאמינה שעם השנים זה נעשה נפוץ יותר.

אבל עדיין תופעה נדירה יחסית.

אבל לומר באופן גורף (התגובה לעיל שהגבתי אליה) שהעדפה עדתית זה מיותר, כולנו חיים באותה תרבות,  היתה לטעמי לא מדוייקת.  

כמה נשים אמרו לי מי שפוסל עדה מסוימת לא לשדך להן

גם אם הבחורה מהעדה שהוא רוצה – אני לא אשדך אותה למי שפוסל עדות אחרות.

גם להן וגם לי אין אמונה באנשים צרי עין שמסתובבים עם סטיגמות.

לא נעים להגיד אבל שידוך טוב מתחיל בלב פתוח, לא ברשימת פסילות..

ולכן אנשים כאלה לברוח ...

אז מה כן? אני מבינה רצון בסגנון מסוים ,שיהיה חם, עומק, חיבור לתרבות שגדלת בה. 

זה טבעי ובסדר .

 אבל ויש אבל גדול 

יש הבדל בין העדפה אישית לבין פסילה גורפת , שזה גורם לי לאלרגיה .

חברה של חברה רצתה מאוד שאני אציע לה בחורים 

.. במשפט האחרון היא זרקה לי .. תשדכי לי את כל הסגנונות רק לא אשכנזים ..

אמרתי לה למה את מתכוונת? תסבירי

היא אמרה פשוט מאוד מי שהוא אשכנזי לא יתאים לי..

אמרתי לה מותק אני לא מעוניינת לשדך אותך..

אם היית אומרת לי אני מעדיפה שזופים או סגנון חם הייתי אומרת סבבי ..

אבל לפסול עדה שלמה? מי את? ממש לא יקום ולא יהיה.. זה גזענות .

שלפעמים אישה מחפשת בחור מעדה מסויימת כי חשוב לה המסורת?

לא פוסלת את האדם, אבל רוצה להמשיך את המסורת שלי. זה לא "צרות עין".. 

לפעמים המנהגים שונים....

אבל גם אם לא, למצוא בן זוג זה לא קסם. אז אני מציעה להתמקד בדברים בסיסיים, ולא להוסיף עליהם מעבר. אם יגיעו עוד דברים, אז סבבה.

זה לא שיש לי יותר מידי 'דרישות' , אבל זה כן מרגיש לי חשוב להמשיך את המסורת. 🙈

לק"י

ולשמור על המסורת אפשר גם עם בן זוג מעידה אחרת.

מה חשוב לך בעצם?

תפילות? אל תחליפי נוסח.

שירים ומאכלים? אין מניעה להמשיך איתם.

מנהגים? את חלקם לפחות תוכלי להמשיך.

פשוט זה לא שאת מקבלת רשימת חתנים מתאימים, שאת רק בוחרת מתוכם.

אז לצמצם את זה גם לעידה, בעיני זה חבל.

(ואני באמת לא התחשבתי בזה. אגב, אני ג'רבאית, שזה בתוניסיה. ובעלי תוניסאי מצד אמא שלו, ויש הבדלים גם ככה. כי ג'רבה שונה במנהגים שלה משאר הארץ).

לק"י

זה באמת מעניין...

(בסוף אם לא מדובר בעידה קטנה מאוד, יהיו מי שישמרו על המסורת שלה).

זה כי אני רוצה אצלי בבית את ההוואי והמסורת וההלכה הזאת. וזה לא יקרה אם בעלי יהיה מעדה אחרת.

אוף, מרגיש לי שאף אחד לא מבין.

כמו שיש סגנון דתי, יש גם סגנון עדתי 🙁

לק"י

גם אני אוהבת את המסורת שלי מהבית.

אבל בעיני זו לא סיבה לפסול עידות אחרות (אם תקבלי הצעות מתאימות שהן גם בעידה שלך, אז למה לא?

השאלה מה יקרה אם לא... פה אני מציעה לחשוב מה חשוב יותר). 

הוא יכול להיות אחלה בן זוג,

אבל כשאני חושבת קדימה על ילדים ובית שהופך כבר למשפחה, עם כל זה שהוא איכותי, הוא לא יוכל לתת למשפחה שלי את המסורת הזאת, ואני משום מה לא מצליחה לדמיין את עצמי לא מגדלת את הילדים שלי לתוכה..

זה חריג שאני ככה ושזה קריטי לי? 

בסוף זה לא דיקטטורה ויש דברים שאפשר לדבר עליהם

ואז הוא מכיר בחורה עשירה בתוכן שגאה בעצמה, שזה פלוס ענק ;)

וגם בעניינים ההלכתיים. אם האמא ספרדייה למשל והבחור אשכנזי, המציאות תהיה (או אמורה להיות) שהבית הופך לאשכנזי מבחינת הלכות ומנהגים. להיות פלורוליסטיים ולקבל דברים גם מבית האמא זה נחמד, אבל יש איך שזה אמור לעבוד. ואם זה לא מתאים לאשה, או לא מתיישבת לה לשנות עדי כדי כך את המנהגים שהיא גדלה איתם, זה לגיטימי בעיניי. זו לא חובה בשום צורה, אבל אם זה יושב על ליבה, אז כאמור, זה לגיטימי בעיניי לחפש דומה לה לכתחילה. בדרך שאדם הולך מוליכין אותו.

ולא לפסול ישר כי העדה שונה, כי יכולות להיות הפתעות

וזה גם בא בעיניי ממקום אובייקטיבי. אני אישית מאוד מבינה את זה.

כמו שדתי לאומי לא יצא עם חרדי או להפך

או שיש סגנון ישיבות שיעדיפו וישיבות שיעדיפו שלא

אותו דבר עדות והכל טוב

זה לא גזעני

בשידוך צריך לחפש מה שטוב לי

רק אחרי הנישואין הופכים לאחד

ואז ההתחשבות היא הדדית

אף אחד לא יחשוב שזה גזעני שמישהי דתית לאומית תפסול מישהו כי הוא חרדי (וכן להפך). זה הגיוני מאוד. 

יש הבדלי השקפה ויש הבדלי מנטליות.

זה מאד לא מכבד הר"ת ד"ל, בבקשה תשתמשי בר"ת דת"ל

לא ידעתי שיש הבא אמינא כזו, שזה לא מכבד לכתוב ד"ל!

גדלתי בבית ובחינוך ד"ל, או לבקשתך 'דת"ל'.

שזה אקסקלוסיבי לחרדים. ואני לא מבינה למה אתה אומר שהם אוהבים להשתמש בזה.

כמה התנשאות יש להם 🤮

כל פעם שאני נתקל בחרדי שמדבר או כותב ככה, מקפיד לתת לו בראש על זה

לק"י

הילדים שלנו, שהם רבע אשכנזים (מצד חמי), מתפללים בבתי הספר בנוסח עדות המזרח.

אז כרגע הם ממשיכים את המסורת שלי בתחום הזה😂 אפילו בלי שאני אטרח על זה.

(מאמינה שבעתיד יעברו לנוסח אשכנזי. אבל לא יודעת).

כמישהו או מישהי דורשים רק בהירות או בהירים או רק שזופות או שזופים?

ולצורך העניין, לי יש דרישה לבהירות בלבד או מראה "אשכנזי" יחסית נטו רק כי זה פשוט הטעם שלי (לא נמשך לשחומות...)

כי להגיד לא נמשך לשחומות זה גם מוזר

אפשר להגיד אני ממש אוהב מראה בהיר..

מנגד יש לי 3 חברות אשכנזיות יותר כהות ממני בפער ואני תמניה

די תתקדמו

בכללי זה תחום מאוד רגיש ולכן כדאי להתייחס אליו ככה.

אם מישהו אומר העדפה מסויימת ביחס למראה הוא צריך להיות רגיש ולדעת איך להגיד את זה.

יכול להיות שהוא סגור לסגנונות אחרים שהוא לא רגיל אליה, אז הוא פשוט פראייר אבל קשה להגיד שזה לא לגיטימי..

כל אחד יגדיר לגיטימי בעיניו

הלגיטימי שלך לא כמו שלו 

עדיין תעיפי אותו?

יש אצלי במשפחה מורחבת גם אשכנזיות שחומות, וכמובן שהייתי מעדיף ספרדיה בהירה מאשר אשכנזיה שחומה חחח

היה אחד שממש פחד שאני תימניה , אמרתי לו שאני מאוד אוהבת שזוף ואני רק אלך ועוד יותר אשתזף .. אז תפחד

אחרי הדייט הוא אמר לי מהיום אני יוצא רק עם שזופות..

היום הוא נורמטיבי מברך אותי שפתחתי לו את השכל

ובכלל זה לא בושה איך שנולדים, כל אחד ואחת והטעם שלהם.
הרבה אומרים למשל שלבן או בהיר זה מכוער, ואני חושב הפוך.

חוץ מזה, חייב לדחוף הערה שעם כל החשיבות לאהוב את עצמנו ואיך שאנחנו, זה לא מבטל את הצורך לעשות שינויים במידת הצורך, ואני בעצמי עדיין לצערי בעודף משקל ורואה שיש שמנים שמתעקשים שאין צורך בדיאטה ואני בעצמי הבנתי שבשביל לצאת עם בנות ולהתחתן, בין היתר באמת חייבים להוריד במשקל למשקל תקין או קרוב אליו (להיות עם BMI מתחת ל-26 אצל גברים), ובסוף אופן לא להראות בתמונות עם סנטר כפול בשום רמה.

שמישהו תעשה אם היא בהירה תשתזף?

אם היא שזופה? תתבהר חחחחחחחח

ואז כולם יהפכו למוקה, כמו בני ישראל שיצאו ממצרים

מה שכתבתי במודגש זה היה בלי קשר, כי נדהמתי לראות אנשים שחושבים שזה בסדר שהם שמנים ששוקלים 150 קילו ועם זה יתחתנו כי "ככה הם נולדו" ולא מבינים למה אף אחת לא מתקרבת אליהם (אצלי ב"ה לא הבעיה, אבל יש תמונות שמשדרות כך לצערי :/ )

יש אנשים שהם שמנים/כהים/מחוצ'קנים. לא הכל בר שינוי ולא לכולם יש כוח להשתנות, ואני מאוד מאמין שלא בהכרח הבנות היפות נחטפות ומתחתנות ראשונות. וכן, אני מכיר בנות יפות ברמות קיצוניות שתקועות כבר מליון שנה וחא בגלל שהן בררניות, וגם יש לי מלא חברים ממש חתיכים וכריזמטיים שהיה מעניין אותי מי שהאישה שלצידם, ובוא מגיד שבהרבה מקרים יופי לא היה הצד החזק שלהן. זה לא סיבה לא לעשות שינויים, אבל כדאי מאוד להבין שזה לא הדרך היחידה לחופה.

מה שכן וזה חשוב, לא מזמן ניסיתי לשדך למישהי שבפרנציפ הביאה לי תמונה שזה נראה שכל הגוף שלה נשפך, שאתה רואה את התמונה ומתרחק כדי לא לטבוע במאות הקילוגרמים האלה 🤣🤣

אז ברור שגם זה לא חכם, כי תכלסכשאני מביא לבחור תמונה, גם אני משדר משהו והוא קולט שזה פשוט מראה מזעזע (וזו אגב הייתה התוצאה, שהבאתי את התמונה לחבר שהיה נשוי לפילה מהספארי, והוא הוריד מיד). אז ברור שצריך להביא תמונה או להציג את עצמך בצורה מחמיאה מבחינה אובייקטיבית, אבל לא להגזים ולא לעשות מה שאתה לא

יש בעיה ממש קשה שמשום מה הצילומים תמיד עושים את האדם שמן הרבה יותר במציאות.
לפעמים בנאדם ששוקל רק 90 קילו נראה בתמונה כמו אחד ששוקל 120 קילו...

לק"י

לרדת במשקל זה לא הוקוס פוקוס. ומשקל גם לא תמיד נראה על הבנאדם, זה תלוי גם במבנה הגוף.

ונכון שאם מישהו נדחה כל הזמן בגלל המשקל, הייתי מציעה לו לנסות לעשות עם זה משהו. אבל צריך להבין שזה לא פשוט.

וגם @שלג דאשתקד סליחה שנתפסתי לחלק קטן מההודעה שלך, אבל לתאר מישהי כ"פילה" זה פוגע.

וגם לשמנים מגיע להיות אהובים

יש מראה שבאמת יכול ליצור דחייה, מבינה ומקבלת. יש מצב לפעמים שהגוף מאבד כל פרופורציה. כנל. לא חייב לאהוב. והשמנת יתר עד איבוד כל פרופורציה  זו מחלה לכל דבר שיש בה הרבה רבדים נפשיים רגשיים רפואיים שמסבכים את העניין. גם אני לא מתחברת. אבל מפה ועד פילה בספארי.. לא מכבד בכלל

הכוונה הייתה להגזים ולתאר תיאור קיצוני.

תודה על ההערה!

בכל מקרה לדעתי אין כאן שאלה לדעתי, האם "מגיע לשמנים שתהיה להם אהבה". כאילו השמנים איזה מסכנים שצריך לרחם עליהם.

לקוצר דעתי, טעם של אנשים הוא מאוד אינדיבידואלי. בסוף כל אחד שירצה - ימצא אהבה. כמובן שיש אנשים עם דימוי עצמי נמוך או אנשים שעושים בחירות שגויות, אבל בעזרת השם המראה לא מונע מאף אחד למצוא זוגיות טובה.

ודרך אגב, כפי שזה עולה מתוך התיאור, בסופו של דבר זה מתאר חלק משמעותי מאד מהמצב הבריאותי של האדם והשלמות שלו, רק מהדיאטה שעשיתי, מרגיש באמת המון השפעה לטובה ב"ה

בגובה 181, והייתי עד לפני לפחות מחצי שנה במשקל מעל 97 קילו ולמרות שלא נראה ממש שמן (ועדיין נחשב עודף משקל רציני), ורק בגלל שבתמונות יצאתי מעוות במיוחד עם הסנטר, זה גרם לבנות להרגיש דחיה למרות שאני נראה יחסית די טוב.

מאז ב"ה הורדתי את המשקל ל-90 קילו, החלפתי תמונות עוד לפני שעדיין לא הכי מושלמות, אבל הרבה יותר טובות וזה יחסית מורגש.
בלי קשר יש באמת המון רווח מעבר למספר הטכני ובנושא הזוגיות

לק"י

אבל רצוי לא להתקבע על משהו מאוד ספציפי (בהירה עם עיניים ירוקות), ולקחת בחשבון שלפעמים כשמכירים בנאדם לעומק ומחבבים אותו, המראה פחות חשוב כבר. או שמתחילים לחבב גם את המראה שלו.

אצל רוב הבנים שאני מכיר וזה כולל גם אותי, יש שלושה סוגים של מראה: אהוב, ניטרלי ולא אהוב.

אם לבחורה יש מראה אהוב ואופי טוב ברור שזה יהיה מעולה.

אם לבחורה יש מראה לא אהוב, גם אם היא מתאימה לי 100% באופי זה לא יעבוד.

אם לעומת זאת הבחורה לא דוחה אותי וגם לא מושכת אותי ממבט ראשון, אבל יש לה אופי טוב אז המוח כבר לבד יעשה את הקישור בין המראה לתכונות, גם אם היא מתחת למטר ששים או שיש לה שיער מתולתל ולא חלק.

כדי שזה יהיה כבר אהוב ואז עוברים לשני סוגים במקום שלושה.
אז אצלי זה יצא גס יותר שדי קל עם רוב הבהירות

ולהגיד שהם יוצאים גם לא טוב..

מי ירצה לשדך אותם נו באמת...

מה עם כל הבנות שחצי חצי או 1/4 1/4 ..

הם סתם יורים לעצמם ברגל

וזה גם מראה על כמות שכל מצומצמת

אבל שיהנו

לא נראה לי שלמישהו כזה משנה מי חצי או רבע או שמינית, תנסי להסתכל על זה יותר בכללי.
אם מישהו למשל אומר לך שהוא מעדיף סגנון אשכנזי ומראה בהיר, אז תביני שמדובר בסגנון ומראה כללי, לא איזה סוג דם יש לה ומה השורשים שלה כאילו מדובר פה במגזר החרדי.
ויש גם את הצד הדומיננטי וזה, יצאתי למשל עם מישהי שהציגה את עצמה בתור אשכנזיה, למרות שהיתה חצי מרוקאית, לא שזה משנה לי, ואז בפגישה עצמה אמרה שהיא לא מרגישה בנוח עם אשכנזים, אז שאלתי למה, בסוף היא כדרך אגב החליטה לא להמשיך

כמות הבנים שאמרו לי זה (שדכי לי בהירות / אשכנזיות) ואז התחילו איתי

פשוט מביכה בשבילכם אני אומרת ...

אחיין שלי חצי אשכנזי עיניים ירוקות ( שהוא קיבל בכלל מהצד התמיני) לשיער שטני.

 בדיוק שאלתי אותו מה חושב על זה .. והוא אמר שאם מישהי תפסול את הצד התמני בו הוא יפסול אותה .

אתם חייבים להבין שאני למשל וגם הוא .. לא נולדנו למנטליות מסויימת 

הכל אצלנו מעורבב

אז כן זה מוזר 

אם מישהו יגיד לי אני יוצא רק עם תמניות אני אעיף אותו גם.

זה ממש מוזר לי השחור לבן הזה ולא גדלתי על פילוג

אתה בכלל ראית את מואנה שאתה מדבר? 

זה נשמע שאת יוצאת מנקודת הנחה שאם מישהו אומר שהוא מעדיף או לא מעדיף מישהי מעדה מסויימת זה בגלל שהוא מרגיש שהעדה ההיא נחותה משלו ולא בכבוד שלו. עם כל הכבוד, זו הנחה מפליגה ואפילו חצופה. באופן סטטיסטי, ככלל, לעדות שונות יש אופי, מנהגים, ניראות, והדברים האלה הם לא דבר לזלזל בו. מן הראוי לשאול את האדם שמדבר איתך על עדות למה הוא כן/לא רוצה - אם יש לו סיבה, תפדלו. זו זכותו המליאה, הלגיטימית, וההגיונית. אין פה לא גזענות ולא נעליים. זה עוד תכונה כמו מיליארד תכונות שאנשים מחפשים בבני זוג.

אל תניחי שאת יודעת למה האדם השני מחזיק בהעדפה מסויימת - תבררי. את מדברת על אהבת ישראל? זו אהבת ישראל. ולא להעניש מישהו, או לנסות לחנך אותו, אפילו בלי לבדוק.

שונים, אך אין ספק כשמנסים להדמות לעדה שנחשבת לאליטה, או במציאות, השתכנזות, היא מבישה יותר מכל זה.

כי מזרחי שמנסה להיות אשכנזי, בעצם משדר לכולם שהוא לא שווה בגלל היותו מזרחי...

אז את גדלת שונה, למה את קובעת דברים עליה גברת..?!  ברמה שאת לא מכבדת את ההעדפה שלה ולא מוכנה לשדך אותה? תגידי "אין לי מישהו מתאים" אם אין לך, אבל ממש לא יפה שאת ככה מאשימה אותה ולא מכבדת את הרצונות שלה.

מדהים..

היא אמרה משהו קצת יותר מוקצן מלא מתאים ..

אבל כמובן שאת ישר תוקפת 

מעניין אותי אם קראת את הכל או שוב כהרגלך מסתכלת על הרע

אני לא סובלת גזענות ובדייטים את הכי שמה לב

שוב אומרת אם זו העדפה או נטו פסילה גורפת

שלא מקובלת בשום מקום

אני לא באתי להתקיף אותך הייתי בהלם ממה שאת כותבת וזה הקפיץ אותי, גם שאת לא מכירה בהבדלים בין העדות ובמשמעות של זה, וגם שאת מנסה לחנך מה שלא בא לך טוב. 

 זה לא שונה ממישהי שמתעקשת על בחור בגובה 2 מטר או מיישוב דווקא ולא עיר, או כל ג'וק אחר. זכותה. היא לא עושה עבירה בזה, כך שבלעזור לה למצוא בחור את לא מואשמת ב"מסייע.." 

נניח שזה הפסד שלה, אז ככה מגיבים? 

יש הבדל בין העדפה לבין פסילה גורפת

אז אני מבינה זכות להעדפה ,זה טבעי ולגיטימי.

אבל כשזה מגיע לפסילה גורפת, כמו "אני לא יוצאת עם מזרחיים/אשכנזים", זו כבר לא העדפה אלא אפליה.

זו אמירה שמבטלת בני אדם רק בגלל שיוך עדתי ,בלי להכיר, בלי לבדוק, ובלי מקום לבחון.

ברגע שזה לא בחור מסוים שלא מצא חן , אלא כל קבוצה שלמה שנמחקת מראש ,

הרי גם אם הייתי מציעה לה בחור אשכנזי שהולך לפי הסטנדרטים שלה ..

היתה מתרחשת פסילה . כי מה שמפריע לה זה השיוך העדתי .

אני שואלת ומבררת , אם לבחורה מפריע נניח בחור אשכנזי בגלל צבע.. אז אשדך לה בחור שזוף יותר ואם מפריע לה .. החום , אשדך לה בחור חם יותר

אבל הוא בהחלט יכול להיות גם אשכנזי .

למה לפסול באופן גורף זה הזיה אני לא מוכנה להיות חלק מזה.

זה מנוגד לערכים שלי, ולא משהו שאני יכולה לשתף איתו פעולה, גם אם הכוונה לא רעה.

ולכן האמירה לא יוצאת עם ...גם אם הוא לפי הסטנדרטים שלי

מראה הרבה על מי הבן אדם.

זו גזענות די להתייפיף 

יש השלכה הלכתית לאשכנזי/ ספרדי בכל מיני דברים

זה לא גזענות בכלל

לק"י

מבעס ללמוד הלכות חדשות, אבל אני לא מרגישה שזה כזה מסובך או נוגע לי בכל חלק בחיים.

(אני ספרדיה, ובעלי אשכנזי מצד האבא).

(אני חושבת שזה לא בהכרח גזענות, אבל סתם קטע מטופש. מקווה שלא פגעתי במישהו, לא מצאתי מילה מתאימה יותר. לא בהכרח שעידה אחרת זה הבדל מהעידה שלי, זה לפי בנאדם. אבל כתבתי פה את דעתי, אז לא אכתוב שוב).

א. אני לא חושבת שזה הזיה. 

ב. אף אחד לא יכריח אותך לשדך מישהי שלא בא לך, אבל את לא עושה בזה שום דבר טוב.

דוגמא: 

אני לא חושבת שזה הוגן שיש בחורים שמוכנים לצאת רק עם בנות שלהורים שלהן יש כסף. זה התנהגות שנוגדת את הערכים שלי.

יבאס אותי מאד לשמוע שאלו הדרישות של הבחור. אבל האם זה מעיד עליו שהוא אדם רע שאני לא יכולה לשדך לו אף אחת בגלל זה? 

לא. זה עדיין חיצוני.

בסוף אני יכולה להחליט לא לחפש לו שידוך, אבל זה יהיה ממניע אישי ולא רציונלי. ולמעשה זה יהיה הפסד שלי, כי השידוך שלו מלמעלה ואני הפסדתי להיות אולי שליחה.

במקרה של החברה שלך את גם יכולה להחליט שלא בא לך לשדך מישהי שזה נוגד את הערכים שלך, אבל תביני שככה היא כרגע, אין לך מה לנסות לתקן אנשים.

היא לא פוגעת באף אחד בזה שיש לה רצונות מסויימים ודעות מסוימות אפילו שנוגדים את דעתי.

יש עוד חילוקי דעות בעלי משמעות ויש להם מקום. זה לא מוציא אף אדם מכלל ישראל.

כשאת אומרת "אין לזה השלכות", את מתעלמת מהמציאות.

יש אנשים שיצאו מצולקים מדברים כאלה מהשידוכים שנפלו רק בגלל עדה.

לכי תגידי לבחור כזה שהוא היה יכול להיות השידוך המושלם אם רק היה נולד בעדה אחרת.

הכאב שהוא סוחב זה לא "סתם טעם אישי"  זו תחושת דחייה עמוקה שנשארת לאורך זמן.

ולמה? בגלל מה????

אז לא, זו לא נאיביות מצדי , זו עמדה מאוד תקיפה ונכונה.

וכן, אני עומדת בה לגמרי.

אני לא מוכנה לפגוע באף בחור או בחורה רק בגלל העדה שלהם.

יש לך מושג כמה בחורות בכו בגלל זה? כמה בנים נפגעו?

וזה לא יקרה אצלי. לא בשידוך שאני מעורבת בו, ולא בשתיקה שלי.

עד פה.

מה כבר אמרתי שאת משתוללת?

לא מוכנה פסילה גורפת

כן מוכנה טעם ..

ולכן בפעם המיליון אם בחורה תגיד לי שהיא מחפשת בחור חם .. אשדך לה אחד כזה אבל לא אפול לעולם בחור שהוא אשכנזי רק בגלל שכמה החליטו שהוא לא מספיק חם.

אני תמיד אנסה להבין מה קורה מאחורי הקלעים ואנסה להבין מה הטעם .. ומה טוב לה.

ונסה להתאים לה בעדינות

אבל שוב הפעם המיליון .. יש לי אפס סובלנות לגבי הכללה גורפת שזה גזענות - לא יוצאת עם .. נקודה .

ויש השלכות יש תפסיקי להיות נאיבית

זה לא שהבחור מקבל מבחר של בחורות לבחירתו, מצביע על מישהי - ואת אומרת לו: לא! זו לא רוצה אשכנזים

הידע נשאר אצלך, את מי להתאים למי. והם לא אמורים לדעת מזה בכלל. אז איפה כל העוגמת נפש שאת מדברת עליה?

מודה שלא הצלחתי להבין

בראש שלי- בחורה אומרת שהיא לא רוצה אשכנזי. זכותה.

לו הייתי שדכנית - לא מציעה אשכנזי ואין עוגמת נפש לבחור. באיזה צלקות מדובר בדיוק? מה שלא יודעים לא כואב

עושים את זה חכם. .

יצא לי לשמוע על בחורה שהציעו לה בחור והיא אמרה כן ..

ואז הוא פסל אותה על עדה למרות שאת הפרטים שלה הוא רצה .

אדם כזה מראש צריך להציב את הגבולות שלו.. כדי שהשדכן יראה אם בכלל הוא רוצה לשדך אותו

אין לך מושג כמה הבחורה בכתה

אני מראש חושבת שחבל על הדמעות על דביל כזה

רגישויות בנושא, כדאי לשאול מראש ולחסוך עוגמת נפש

לטמוןן את הראש בחול ולצעוק אפליה וחוסר צדק לא בבית ספרי מונע מהרבה זוגות פוטנציאלים כן להיפגש

ההבדל היחיד הוא שאלה מקדימה

היית רוצה לפגוש גם אשכנזים/ מזרחיים? כן לא שלום וביי

ברגע שזה בכלל לא עולה אצלך כאופציה לפסילה,עד כדי לא להזכיר את זה בכלל לפני פגישות והיכרות, לדעתי זה קצת מנותק מהשטח האמת כי העובדה היא שיש אנשים להם  זה כן משנה בסוף

למרות שאת שאר הפרטים שלו היא רוצה?

אין מה לעשות.. כאילו.. אנחנו אנשים בוגרים. לא לכל אחד הפרטים שלנו יתאימו, איך הדוגמא הזאת מייצגת את נוראות הגזענות בדיוק🙄

אני לא רואה הבדל בין זה שמישהו לא ירצה את העדה שלי לבין זה שמישהו לא ירצה את צבע העור שלי. וזה קרה לי. וב"ה יש בחורים אחרים.. מאחלת לו שימצא מה שהוא רוצה. כמו שצבע העור שלי הוא חלק מהזהות שלי, גם העדה שלי היא חלק מהזהות שלי. ואני מעוניינת להתחתן עם מישהו שיודע לכבד אותה, ולא להכריח בחור שאין לו קשר בכלל להתחבר אליי. זה יכול לקרות אבל זה מאתגר. ואת יוצאת מנקודת הנחה שאין כמעט הבדלים כי את גדלה במקום כזה אולי, אבל לא בכל המקומות זה ככה. והמשפחה זה גם מרכיב משמעותי.

אני באופן אישי מבינה שזה לא חכם לשלול על עדה, במיוחד כשמגיעים לגיל מסוים. אבל אני לא חושבת שזו גזענות.

אם היית אומרת לי את זה הייתי חושבת שזו פשוט חוצפה מצידך להתערב לי בהעדפות.

כאילו בסדר, אז את נגד. אבל אני לא מבינה מה את רוצה לעשות עם זה. לחנך אנשים? בהצלחה.

אני חושבת שזו לא הדרך.

תקשיבי טוב 

מה שכתבת זאת בדיוק הדוגמה למה שמייאש בשיח הזה.

לא רק שאין הבנה אמיתית לכאב, יש גם ביטול, התנשאות, ולבסוף עטיפה ב"אני רק מציגה עמדה אחרת"" ואת חצופה"

לקרוא לחוויות של אנשים "חוצפה", רק כי הן לא נוחות לך לשמוע זו עיוורון במקרה הטוב וניתוק במקרה הרע.

לא כל שיח הוא במה לניתוח שלך. לפעמים פשוט צריך לשתוק ולהקשיב.

מה שנאמר פה הגיע, מחוויה של אכפתיות

וזה שדווקא על זה בחרת להרים גבה  רק מראה כמה את לא במקום שמסוגל להכיל, אלא רק לשפוט.

ועוד להוציא את זה עלי

אז אם אין לך את היכולת להבין פשוט תכבדי ותעברי הלאה.

לפני שאת זורקת משפטים כאלה זה לא עושה אותך חכמה .

רק ציפו שתכבדי 

לא נפגעתי

עזבי אותה

ביי שלום

מחר זאת @אני)))) 

אתה לא ניק חדש.

זה פצלש. נכון?

זה בנות רבות עלי?

פצל"ש במובן שהיה לי פעם ניק אחר פשוט אני לא משתמש בו יותר

כבר כמה זמן ומעולם לא היה מפורסם ונחשב

@צדיק יסוד עלום נראה לי הצלחת לבלבל אותה

מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון

מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון

מכל הקונספט של סוד

אבל סתם מעולם לא הייתי איזה ניק חשוב ונכבד

יש מספיק תימנים לכולם

😉

שני סוגי יהודים שאני מאוהבת בהם אבל לא נראה לי שאני אתחתן עם אחד מהם. בסוף הם רחוקים מנטלית מאד. אבל הם באמת חלק מהלב שלי.

סתם אבל מזכיר לי את הראפר ניסים בלאק שהתגייר ועכשיו הולך עם קפטן ושטריימל משהו מגניב

https://www.youtube.com/@nissimblackofficial/videos

הוא מפרסם שירים ויש לו גם כל־מיני motivational talks כאלה מאוד חמוד

אחלה בלאק

מהתגובות המתנשאות שלך לאנשים פה ובמיוחד לחברה שלי (:

מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון

או בלעז..מלבה את האש וד"ל

כמו ילד בן 4 שלקחו לו את הסוכריה והוא בוכה וחושב שהוא צודק

נ.ב

וכו'

אכן הערה חשובה

וכו'

היסוד עולם קצת מעולמם של חתולים?

נראה שהוא חסר אותם מאוד

דוד נעים זמירות ישראל

Not cool david, bruh

געוולד זה מאוד רעפארם

לא יודע אם זה פחות רעפארם אבל הכיפה של גוש אמונים

חתול זה בעצם עלום

זה אותו קונספט מבחינת המשמעות המקורית של המילה

מחתול - שאינו מטיל רעי בפני אדם, ומכסה צואתו

טיטול זה ההפך של חתול?

אז מה זה?

מעשה קוף ב.... 🙈

היה לי יום קשה ושנצ מפרק

עד 1:00 אהיה ישן

שהינך כבד פה וכבד לשון, דוד

אה... משה

(זאת היתה מסיבה כשמשה בתיבה התגלה לי... הוא נראה כמו נקניק מצופה בבצק מגולגל. כשאחזתי אותו בין ידיי - התרגזתי לראות שהוא חי. אבל אז הוא רמז שאצא אחריו אל הגן)

לטיפולך ידיד נפשי @ים התכלת

אני אשוב אל ביתי אשוב להביט בעיניי

ערב שוב יורד וכבר נהיה מאוחר

בהמשך לתימניאדה אני מכריז בזאת שאני יוצא רק עם בנות משבט המים הדרומי

אבל גם פתוח לשמוע הצעות מאומת האדמה ובתנאי שהן מכזנות גת

נסתדר

רק מראה לך שאני לא תימני אמיתי

למרות שלא ראיתי בחיי הקצרים עד עתה מישהי שמכזנת, אולי יש לטעון בהפך, איפכא מסתברא, מקח טעות איכא מתי? כאשר עולימתא אכן מכזנת..הא לא מכזנת ליכא מקח טעות אכן שמע מינה

מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון

לכתוב לבד

ואם היא צריכה דוברת שתמנה אחת.

ומה לעשות שזה מפריע לשתינו?

מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון

מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון

עליך לחדול מיד כדי למנוע הסלמה ולחזור לגבולות 67

Kazaria אנחנו חוזרים אלייך

מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון

אני לא הרמיוני אבל... אני קטרה

אתה פשוט עוד לא היית כאן...

לגטימי כן. אבל עדיף שלא. - לקראת נישואין וזוגיות

(למרות שאת צודקת)

בסופו של דבר, כן יש הבדלי מנטליות.

נגיד אני אעדיף משמעותית ספרדי מאשר אשכנזי, ואם יציעו לי אשכנזי אני אבדוק טוב טוב איך הוא מהבחינה של הרגש ופתיחות וחום. וכן, אני סטודנטית אולי, אבל זה לא סתם.

אבל אני כן מבינה ספרדיות שלא מוכנות לצאת עם אשכנזי מלא ולהיפך. כי זה באמת פער גדול. מניסיון…

לגבי עדה זה כבר לדעתי ספציפי וקטנוני מדי, אבל לא שופטת, מי שרוצים זה עניין שלהם, גם אם לא מסכימה איתם. 

בעצמך יצרת את הסטיגמות מהם ברחת!

לפסול מישהו שרוצה עדה מסוימת, ולחשוב שהוא וודאי "צר עין ואנוכי" זו סטיגמה...

כל אחד יכול לבחור עם מי הוא רוצה להתחתן, אי אפשר לתבוע אותו על אפליה.

אבל מי שמפעיל סינון שכל כך מצמצם את האפשרויות, צריך לחשוב טוב עם עצמו האם יש לו סיבה מספיק טובה לעשות סינון כל כך רחב, ואם הוא לא מקשה על עצמו סתם.

לפסול בחור רק בגלל העדה שלו זו גזענות , כאילו הבחורה אומרת אם רק הוא היה מעדה אחרת שייך למקום אחר .

הייתי מקבלת את ההצעה , איפה את ? איפה הראש שלך יקרה .. לעבוד מהר על אהבת ישראל.
 

אז א יש פה עוגמת נפש

לשדכנית - מרגישה במקום לייצר חיבורים מייצרים פילוגים , מה היא תגיד לבחור שכל כך רצו אותו אבל נפסל מעצם היותו מעדה מסוימת ?

ב - למדויט שלא נתנה לו אפשרות להיות נוכחים באמת כי נפסלו לפני שהכירו אותם.. זה כמו לפסול על סוג דם.., לא לגיטימי.

והכי חשוב ג - מראה על המידות שלך , אתה מתעסק בתוויות ,בחיים שלך ,במקום להפעיל את הראש והלב.

ד- למצוא זיווג זה לא פשוט, לצמצם את זה, עד כדי כך, לעדות מסוימת, זה כבר בגדר הבלתי אפשרי.

@עלמה1 

אני חושבת שטיפה הגזמת 🙁

אני לא יכולה להעיד על עצמי, אבל אני חושבת שאנשים שמכירים אותי יכולים להעיד שאני לא בן אדם גזען בשום צורה 🙈

אבל להחליט שלא מתאים להתחתן עם עדה מסויימת זה לא גזענות, זה לא שאני לא מקבלת אותם כבני אדם ולא חושבת שעדה משפיעה על איכות, אבל היא יוצרת מאפיינים אחרים כמו הלכה מסורת ומנטליות שמרגישים לי משמעותיים בבחירת בן זוג.

וההיפך, כשאומרים לי שבחור לא רוצה אותי רק כי הוא מחפש עדה מסויימת, זה אמור להקל, לא? כי זה הרי לא מעיד על האיכות שלי.. 

לק"י

בטח בקרב הדור הצעיר.

אני וחמותי מאותה עידה, ואני לא חושבת שיש ביננו דמיון רב😂

תעשי בסוף מה שנכון לך ..

אבל אם תמצאי בחור מעדה שלא חשבת עליה

אל תפסלי

זה באמת חשוב מאד לחרדים כל השידוך על בסיס עדות ופלגים, כאילו אם יש להם סיבות טובות או שזה נטו סטטוס?

שנקראת פשוט ספרדים ליטאים, כאילו חרדים ספרדים בעלי סגנון ליטאי, שזה בקיצור השתכנזות שזה ההיפך מגישת המרן זצ"ל (ואני אשכנזי שלם לצורך העניין), בעיניי זה לא טוב כי במקום לראות גאים במורשת ובמסורות היפות שהביאו מתרבויות המזרח, הם זורקים הכל לטובת הומוגניות חרדית ליטאית, בנוסף לכובע וחליפה (שזה אני גם נגד)

כי למדתי ביסודי עם אח שלה. אמרתי לעצמי שהיא מטומטמת והתקדמתי. לא צריך לעשות סיפור מפסילות.

אחיה יכל להמליץ עליך לה

שהסינון הזה

הוא לא רק "צמצום" הוא גם "מיקוד"

נראה לי שיש קונסזוס בחברה הישראלית שפערים עדתיים פחות משמעותיים כיום מאשר פעם.

מה שמוזר לי שמתרגשים מדי ממי שכן מסנן לפי זה.

והופכים את זה ל"גזענות". אולי נקבע שגם לחפש בחור דתי זה גזענות כלפי מי שלא דתי?

יש היום הסכמה רחבה בחלקים מאוד נרחב בציבור שכיום אין פערים משמעותיים בין העדות ולכן לא טוב לשמר את הריחוק בין העדות שפעם אולי היה יותר מוצדק מבחינה מסויימת.

לפעמים גם דברים נכונים וטובים יכולים להשמע לא טוב ויכולים לפגוע. אולי ניתן לנסח את זה בצורה יותר עדינה? אולי אפשר לשים דגש שמדובר בעניין תרבותי/מנטלי?

זה נטו סגנון, מנטליות ומראה כללי בהתאם למה שאני מחפש וממש לא לפי סוג דם, ולא בושה לתאר זאת בכללי בלי קשר למי זה אופייני יותר

תתארי לך מה אנג היה מרגיש אחרי שהיה אומר לקטרה שהוא בעניין שלה?

אממ אנג אתה ממש מתוק אבל אתה כשף אוויר ואני משבט המים הדרומי.

שבט המים הדרומי ממש פצפון איךהיא תמצא שידוך שם??

ומה אנג יעשה שכל האומה שלו נכחדה על ידי כשפי האש?

מזכיר לי גם קצת את הסיפור עם שבט בנימין אחרי מה שהיה עם פלגש בגבעה ושלאט לאט שבט בנימין התחיל להיכחד ח"ו כי שאר השבטים נידו ולא התחתנו איתם.

קיצר הכל עניין של החלטה וזה כן מראה על איכויות יפות שיש בך שחשוב לך כל כך המסורת וכל זה.

אבל עדיין.. זה מעלה הרבה קשיים

זו תכונה כמו כל תכונה שאדם (אישה בנדו"ד) יכולה לרצות בבן הזוג שלה. מותר לה לחפש סגנון ברסלב אבל אסור לה לחפש סגנון מזרחי? למה?

היחידים שתקועים בשירשור הזה, אלה כל מי שרואים בכל דבר "גזענות". תתקדמו. אנחנו בשנת 2025, התשפה למנייננו. אי אפשר להניח יותר כברירת מחדל במגזר שלנו שכולם גזענים. 

צריך להוכיח את דבריו.

אחרת אתה סתם פשיסט

תתקדם אתה(;

לא קשור לדעתי לגזענות, פשוט עניין שזה מצמצם הרבה יותר אפשרויות. כאילו המנעד הדתי לאומי לא נדיר כבר ככה? אז למה לצמצם אותו עוד יותר? לדעתי זה סתם מכביד

אבל נושא הפוסט הוא עקרוני.

גם אישה שתחליט שהיא רוצה רק לוחם עלולה להיתקל בקשיים (ואם אני זוכר נכון, היו כאן כאלה שחיפשו דווקא לוחמים)

אז אגיב לכך שמי שמתחתנת עם מישהו מעדה שונה יכולה להמשיך להתפלל ולברך בנוסח שהיא מכירה.

ואני חושב שאפשר וכדאי לוותר על אורז או עדשים למשך שבוע בשנה בשביל להתחתן. אותו הדין לגבי העברה של מים רותחים לעוד כוס, עבור מי שרוצה לשתות תה בשבת.

ואת העדשים כמובן לבשל כל השנה, ואת הפסטה לא מכניסים

יש תונסאים מתוניס הבירה ויש תוניסאים מג'רבה, חוץ מזה ששניהם אוכלים פקעילה המוח שלהם הפוך לגמרי.

@יעל מהדרום

האמת שעכשיו אני אוחזת שהג'רבאים שאני מכירה שונים לחלוטין מהמעט תונסאים שיצא לי להכיר.

איזה מרתק זה.

יוצאי מרוקו, וזה משנה מאיזה עיר הגיעו

תכלס עשינו בסוף מיקס ממה שנראה לנו לנכון וזהו

כשהכינוי מרוקאים הוא למגורשי ספרד?

כמו כל תכונה שזכותך לחפש בבעלך לעתיד. יש אנשים שזה "מטרגר" אצלם משהו, אבל זו בעיה שלהם.

את מעדיפה אופי מסויים? מעדיפה להישאר עם עולם הלכתי מסויים? מעדיפה צבע עור מסויים? מעולה. זה שלך.

את זו שצריכה להתחתן עם בחיר ליבך ולכן את זו שמחליטה מה את מחפשת בו.

כמובן צריך לזכור שרוב האנשים לא מתחתנים עם רשימת המכולת שלהם, אבל זה לא אומר שאסור לחפש אותה,

זה רק אומר שבהחלט יכול להיות שהקב"ה יגלגל לפתחך מישהו ששונה במשהו מהרשימה - וגם זה בסדר.

ה"רשימה" היא נקודת מוצא ולא נקודת סיום בהכרח, אבל וודאי שזכותך לחפש דברים מסויימים בדווקא.

בהצלחה

לבנים - לגיטימי, אבל מטופש מאד, במיוחד בציבור הדתי לאומי שהגבולות בין העדות יותר מטושטשים.

לבנות - קצת יותר מתקבל על הדעת. יכול להיות שהיא מחוברת למנהגים של המשפחה ורוצה להמשיך אותם, או שיש לה למשל שפע של בנים מעדות המזרח ולא מתאים לה פתאום לא לאכול קטניות בפסח או להחמיר יותר בטהרת המשפחה (אם כי את זה רובן לא יודעות...). אבל לדעתי עדיין טפשי.

ולא הכי מציאותי לבנות סטיגמות מנסיון על הרבה עדות.

אבל הפוך לפסול עדה אחת וכל השאר כן, נשמע יותר הגיוני שיקרה.

אם כי סטיגמות לא תמיד עומדות במבחן המציאות.

לא כ"כ, כי זה רק מראה חיצוני, אפשר להתרגל אליו מהר, זה מעיד על שטחיות מסויימת... עדיין לגיטימי אם זה ממש מפריע אבל כדאי לקחת דברים בפרופורציות...

אבל...
זה לא המקרה פה...
עלמה1 ציינה שחשוב לה עניינים של מסורת ומנהגים, גם לה וגם למשפחה, זו סיבה רצינית, חשובה, לגיטימית.
אפשר להתווכח, לא ברור שזה מה שהכי חשוב, גם מאוד מובן שלפחות כעדיפות יש יתרון רציני לעדה כזאת על פני אחרת, אך מפה ועד ללא לגיטימי? מוגזם... בקיצור עמדה לגיטימית, גם אם לא מוסכמת או פופולרית.

זה הולך לעצבן אנשים.

אני באמת חושבת שיש מקום להבדלי מנטליות, במיוחד כאשר מדובר בחיבורים מסויימים ואני מדברת מנסיון. בנישואיי הראשונים, באתי בראש פתוח (אפילו שהתחתנתי עם משהו חצי-חצי, אבל החצי הדומננטי היה תימני), וחשבתי שהכל דעות קדומות. אבל מהר מאוד גליתי שלא מספיק צריך לגשר על פערים בין בעל ואישה, אלא יש כל כך הרבה פערים במנטליות שצריך לגשר. 

מה שגם, יש ציפיה מסויימת מאישה אשכנזית למעמד שוויונית (אז דווקא אולי לא נורא שבעל אשכנזי יתחתן עם אשה מזרחית - דווקא עובד היתב), כאשר יש רצון סמוי או צפייה האישה תהיה במעמד נחות יותר ותשרת את בעל המזרחי. "שייחיות".

אני אומרת את זה אחרי שהתנסתי יותר מעשור שנים ונסיתי להסתדר, באמת.

יש גם קטע של "עליונות מתוך נחות" שצריך להגיד שאשכנזים כביכול פחות טובים כדי להוכיח שמזרחיים לא נחותים.

אחר כך התחתנתי עם בעל אשכנזי, ממדינה אחרת ומנטליות אחרת, אבל יש בסיס משותף וזה גרם להכל להיות הרבה יותר קל.

בטח יש יוצאים מן הכלל, וזה גם עניין של מידות- שזה ממש חשוב והכי חשוב, בעצם.

מצד שני, אני רואה שהבת שלי זקוקה לבעל תימני - גם במחינת המסורת ומנהגים, וגם הדפוס התנהלות, והיא תראה בבעל אשכנזי "לא גבר", כי יש לה דמות של גבר דומננטי.

לק"י

אני בטוחה שיש הבדל בין אנשים בני 50+, שחלקם עלו לארץ, ובאמת היה הבדל במנטליות, לבין כאלה שנולדו והתערבבו פה (ונולדו להורים מעידות שונות), וההבדל לא קשור לעידה.

(ואולי יש גם הבדל בין מגזרים- אלה שתקועים על ההבדלים, ואלה שלא).

כשהתחתנתי הייתי בת 20 , 3 שנים אחרי שעליתי ארצה. עכשיו גדלתי קצת...
אבל גם ראיתי את התופעה אצל חברות אשכנזיות ילידות הארץ שהתחתנו עם תימנים.

אין לי משהו נגד תימנים (רואה שאת תימניה לפי ה"לקי"י")

לק"י

זה לא כל כך משנה באיזה גיל התחתנת.

מה שאת מתארת מזכיר לי יותר את התקופה של סבא וסבתא שלי😉

ההורים שלי שניהם ספרדים, אבא שלי בן קרוב ל-70, ושייח הוא לא....

ובעלי חצי ספרדי וחצי אשכנזי, וחלק מהבנים אצלם בבית עובדים יותר בבית וחלק פחות (ואני לא בטוחה שחמי האשכנזי עבד בבית יותר מאבא שלי).

כך שאני לא מסכימה בכלל עם מה שכתבת.

בכל מקרה, כשלכתחילה בוחרים ללכת עם משהו עם מנטליות מאוד שונה, אז הנסיון והקושי הרבה יותר גדול. צריך המון עבודה על המידות - לא אומרת שזה לא אפשרי, רק שזה מכפיל את מה שכבר ככה קשה.

ראיתי פשוט את ההבדל. ואני האמנתי שהכל שטויות.

לכן אני בכלל לא חושבת שזה "אסור" או "לא בסדר" לכתחילה לחפש משהו יותר דומה, יותר קרוב.

לק"י

לפי העידות.

הרבה מהאנשים היום מעורבים בעצמם, חיים בקרבת מגוון אנשים.

מנטליות שונה מאוד היתה לפני הרבה שנים.

אולי כשההורים שלי התחתנו לפני 40+ שנים.

על המון אנשים צעירים אני רואה הבדלי מנטליות. ברור שיש כאלה שיותר וכאלה שפחות. אבל מנטליות משפחתית ועדתית זה משהו שנספג מאוד מאוד עמוק בעיצוב אישיות של בנאדם. על כל הרגליו וציפיותיו.

עדיין מרגיש שעם כל הערבוב, אנחנו די אשכנזים ולא מתחבר אישית לתרבות מזרחית...

 לאיזה דור את  "שייכת". לא שאת חייבת לענות כמובן.

1. אם הסיבה הזו תדחה את החתונה בעוד שנה/שנתיים לרווקות אבל תגרום לזה שתקבל/י את הסינון שרצית, האם כדאי לסנן?

2. עוד עשר שנים, האם זה ישפיע על הבית שיהיה לדעתך?

אם התשובות הן כן, אז זה לגיטימי וטוב, אחרת, חבל לסנן לפי זה.

מותר למחפש זוגיות לסנן על מה שבא לו, כמה שבא לו. 
כל דבר. כל סינון.
מהפרט הכי קטן והזוי ועד הכי גדול וברור. הכל תופס.
כולל "אם הוא פעם  נסע בפסח לחו"ל, אז הוא לא בשבילי" 
"אם הוא לא מתקלח פעמיים כל יום, בוקר וערב הוא לא בשבילי"
"אם אין לו דירה בבעלותו ובצוואה מחכות לו עוד 3 דירות בירושה, אז הוא לא בשבילי".
הכל הולך. גם עדה. גם כסף. גם -הכל-.

כל עוד וזה הנקודה הכי קריטית  
כל עוד, הוא לא מתלונן למה הוא לבד ובלי זוגיות.

אבל,
זה לא מספיק להיות צודק אלא צריך גם להיות חכם.
לא צריך להגיד בקול את -כל- מה שעובר לנו בראש.

שומרים את הסינון -בראש,בלב-
מקבלים הצעות ומסננים לפי הסינון שחשוב לנו  -בראש, בלב-.
אם זה סינון עדתי או ויזואלי, אז מבקשים תמונה או פרטי עדה ואז כשמסננים, לא מסבירים את סיבת הסינון
פשוט מבטלים את הצעה כבר בהתחלה. זה הכל.


אבל מי שיגיד בקול , חס וחלילה "אל תכיר לי בבקשה מעדה הזו והזו". זה בעייתי. לא צריך לומר את זה במפורש,
כי בעצם זה גם משפיע על אחרים ודי פוגעני.
אבל אם זה סינון (בראש,בלב ) כמו "בא לי מישהו אשכנזי" "בא לי מישהו מרוקאי", אני לא רואה כאן בעיה. 
במיוחד אם את מודעת לאפקט הסינון (את יכולה לפספס אחרים שיתאימו אפילו יותר ממה שתשיגי עם הסינוֹן)

מה שכן,
אם הסינון מוגזם מדי,
אני אישית, מאמין (אמונה) שיש לזה מחיר בשמיים. 
מזה צריך להזהר. ואהבת לרעך כמוך. לתת צ'אנס לאנשים בלב פתוח זה דבר טוב גם לבן אדם עצמו.

בהצלחה.

מבינה את הרצון שלך לשמור על המסורת והמנהגים של המשפחה שלך. רק דבר אחד לא ברור לי- למה את חושבת שלא תוכלי לעשות זאת במשפחה עם מישהו מעדה אחרת?

נכון, זה לא יהיה באופן מושלם. אבל מכירה הרבה משפחות שיש להם שילוב במנהגים משתי העדות של בני הזוג. אם יש מנהגים/מסורות שאת מאוד מחוברת אליהם- תוכלי לקיים אותם גם בבית שתקימי, תלוי מאוד במוטיבציה וברצון שלך.

וגם מבחינת תפילות- את לעצמך יכולה להתפלל בנוסח שלך מהבית. את לא חייבת לשנות.

חברה טובה מאוד שלי חיפשה רק אשכנזי, מאותה עדה שלה. והבנתי אותה.. זה יותר נוח, פחות שוני. בסוף היא בחרה להיפתח ומצאה בחור ספרדי עם אופי אשכנזי.

כנ"ל חברה אחרת שרצתה אך ורק ספרדי. ובסוף נפתחה ומצאה בחור אשכנזי, כן יש שינויים וצריך זמן להתרגל, אבל אז מה?

כשאדם הולך להינשא, יהיו שינויים. לא יכול להיות שהבית שתקימי יהיה העתק של הבית שלך. זה יכול לעורר חשש, אבל מזווית אחרת זה גם מאפשר גיוון, הפריה הדדית והתפתחות מתמדת- לא שווה?!

בכללי, לחפש מנטליות דומה ומנהגים דומים נשמע הגיוני סה"כ

השרשור הזה עשה לי חשק לריב חבל"ז.. אבל פתאום, פתאום זה היכה בי. "בין המצרים"... ואז אמרתי יאלה תראה מזה, איזה באסה.

אה ו... טוב לא חשוב אני אשתוק. 

אני אשים לי מדבקה אחרי זה במחברת לאות גבורה.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

נותנת את ההבנה שלא צריך לפחד לטעות, אנחנו מבררים וחושבים רק מה שבמסגרת הכלים שלנו

תודה 🙏

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

אבל ב"ה התשובות כאן והתובנות שהקב"ה שם לי כבר יחסית נותנים לי כיוון. תודה רבה

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

זאת לא הסיטואציה שלי, אבל להרבה גברים בכללי יש נטיה כזאת... אז הם מקרה אבוד?

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

כי הרבה פעמים כיווצים וחוסר חשק

נובעים מזה שהנוכחות שלו מזכירה לי את כל הדאגות של הקשר והפחדים.

אני חושבת שאם חוויתי בעבר תחושות מאוד חיוביות כלפיו, אז גם עם מגיעה תקופה שלילית, לא למהר לבטל...

מערכת הרגשות, שלא כפי שלעיתים נוטים להגדיר, אינה מערכת עצמאית בלתי תלויה לחלוטין. להכל יש אבא ואמא.

כאשר בקשר חיובי, שהיתה בו הרגשה נעימה, נכנסות מורכבויות, שזה דבר די טבעי בשביל החלטה כזו גדולה, עלולה להיות מורכבות כם ברגשות. כי ההחלטה מלחיצה, אז גם הנוחכות שלו והמחשבה עליו מלחיצה. לפי זה, אחרי ההחלטה זה מתפשט יותר. אני לא מנוסה, אבל ממה ששמעתי מאנשים שמלווים זוגות רבים, אצל הרבה זוגות יש 'קפיצה' ברגש אחרי ההחלטה. זה נראה לי מסביר.

כמובן שההחלטה יכולה לחזק את הקשר לא רק על ידי הסרת המחסום הנ"ל, אלא כי יש פה התכווננות מאד חזקה זה לעומת זו וזו לעומת זה, ויש פה גם חוויה משמעותית משותפת, מחוייבות ובעיקר בנייה של משהו משותף, קשירת קשר (אמנם זה עוד לא החתונה עצמה, אבל יש פה כבר משהו. זה כבר 'ארוסי/ארוסתי'.

עשי חיל באפרתה ויהי ביתך כבית פרץ.

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.