כלומר הגוף צריך להבין שהוא בשינה ולהתאפק/להתעורר.

אנחנו גמלנו יום ובלילה הוא פשוט ישן בלי חיתול אז מרטיב. מתקלח כל בוקר. מדי פעם מתעורר לשירותים אבל זה הנדיר כרגע.

הוא קטן יותר מהבת שלך אז אני לא דואגת כי נורמלי שלוקח זמן. 

אפילו שמרטיב קבוע?

מה העניין בעצם? זה לא אומר שהוא עדין לא בשל?

בשלב מסוים אחרי שנגמל ביום ביקש להפסיק עם החיתול בלילה. הוא גדול פיזית וזה לחץ לו וגם הרגשנו שמתקשה עם התחושה שהוא עדיין תינוק.

הגוף שלו לא בשל, אבל הנפש כן, ומבחינתי המחיר לא גדול - משתמשת בסדין ניילון  מתחת לסדין ויש לי כמה סטים של ניילון-סדין רגיל-פיג'מה-שמיכה קלה שקל לכבס, ככה שכל בוקר הכל נכנס לכביסה והוא למקלחת ובערב מארגנים דקה את המיטה.

לא חושבת שזה ענין מהותי שכדאי או לא, רק אם חשוב לילד ולכם לא אכפת

ממזמן נגמלו מחיתול אבל שנתיים עם תחתון לילה ועדיין לרוב מרטיבים.

מצטרפת לשאלה איך גומלים בלילה? לפעמים יש הצלחות אבל מייד לאחריהן הם רטובים.

אמורים להעיר לשירותים?

כשגמלתי לילה לקחתי לשירותים לפי הצורך

הייתי מפסיקה לקחת ואם היו מרטיבים הייתי חוזרת לתקופה לקחת

בעיניי מה שהכי משפיע על ההרטבות מלבד נטייה מולדת זה שתיה מתוקה

הקטן שלי (5) מקפיד לא לשתות שתיה מתוקה לפני השינה ובשבתות כשהוא כן שותה בגלל הסעודה, אני לוקחת אותו לשירותים, כל השבוע אני לא לוקחת ולא מרטיב.

היא לא שותה שתיה מתוקה.  

אני תוהה אם להמשיך עוד כמה ימים ככה? או שפשוט לחכות שתקום יבשה באופן קבוע?

אולי אכילת סוכרים

אני אישית לא רציתי לשים לילד מעל גיל 5 טיטול

רק ילד אחד הייתי צריכה לקחת לשירותים באופן קבוע בגיל 5

השאר כבר היו גמולים

אלה שמחכים שהגמילה תתרחש לבד זה יכול לקרות גם עד גיל 10 ואולי יותר

האם עצם הורדת הטיטול והפעולה של להעיר לשירותים אמורה להביא בסופו של דבר למצב שבו הילדה לומדת לקום בעצמה לשירותים/לא להתפנות בכלל בלילה?

אם כן אז נמשיך עוד כמה לילות שצריך. פשוט מנסה להבין את התהליך.

זה יוצר הרגל

ואז גם אם אין יכולת התאפקות יכולים לקום לשירותים 

שזה גורם לשתות/ להשתין יותר מהרגיל

אני ראיתי שזה גורם מוביל להרטבה 

אורולוג שהלכנו אליו אמר שיש משמעות לסוכר בעצמו. בעיקר שתיה מתוקה,  כי הסוכר מומס בה, זה עובר למערכת השתן ולא העיכול.

הנחה אותנו לא לחלק אפילו שלוק אחרי 4 אחהצ.

יכול להיות שהיא עוד לא בשלה לזה פיזית, ולא משנה אם היא תישן עם טיטול או בלי, זה לא יגרום לה להפסיק.

ויכול להיות גם שזה עניין של הרגל, ואם היא תהיה עכשיו כמה ימים בלי טיטל היא תפסיק לפספס.

את יכולה לנסות לכמה ימים ולראות אם יד שינוי.

הגדולה שלי נגמלה ביום קצת אחרי גיל שנתיים. בלילה היא היתה עם טיטול עד קרוב לגיל 5.

אני חושבת שניסינו כמה פעמים להוריד את הטיטול, עד שראינו שהיא באמת מצליחה לשלוט.

לא זוכרת אם בסוף היא נגמלה רק אחרי שכמה יבשה, או שהורדנו ורק אז היא הפסיקה.

בכל מקרה, גם אחרי הגמילה עוד היו פספוסים, אבל לא בתדירות גבוהה. ואם הזמן זה נהיה פחות ופחות.

לא הייתי מעירה לשירותים באמצע הלילה.

הוא ביקש, אז החלטתי לנסות למרות שהוא יחסית קטן והיה מתעורר עם טיטול מפוצץ כל בוקר. זכרתי שמישהי כתבה כאן שעצם השינה עם הטיטול גורמת להם להמשיך להרטיב, אז רציתי לנסות לפחות שבוע ולראות אם תהיה איזו שהיא התקדמות.

אחרי כמה פעמים שהוא התעורר רטוב, היה לו בוקר שקם יבש. אחר כך היו עוד כמה בקרים רטובים, ומה שהחזיק אותי היתה הידיעה שהוא הצליח לקום יבש פעם אחת, אז יש איזו שהיא בשלות. אצלנו לא לקחתי לשרותים באמצע הלילה, מ2 סיבות:

1. הוא ישן מאוד עמוק אז הייתי מנסה והוא פשוט לא היה מבין מה אני רוצה ממנו. מעמידה אותו ליד האסלה והוא מתיישב על הרצפה ונשכב... אז הבנתי שאין מה לנסות.

2. אמרו לי שזה מרגיל אותם להתפנות מתוך שינה אם עושים את זה באופן קבוע. בכל זאת בתור התחלה כן חשבתי לנסות, מנסיון של אחרות שכן עזר להם, אבל כאמור זה לא היה מעשי.

מה שכן, הקפדתי שלא ישתה הרבה בארוחת ערב ולפני השינה, וגם לא יאכל פירות כמו תפוח וקלמנטינה שמלאים במיץ לפני השינה, הקפדתי שיתפנה ממש לפני שנכנס למיטה וביקשתי ממנו להוציא עד הסוף כל מה שיש.  

ב"ה בשבוע השני כבר היו יותר הצלחות, וכשהיו פספוסים לא התרגשנו מהם. כרגע המצב הוא שהוא קם יבש באופן קבוע, אבל משום מה מפספס פעם בשבוע בערך. לפעמים זה בליל שבת שהולכים לישון מאוחר ושותים בסעודה, או אם קר, או אם אכל קלמנטינה לפני השינה 😉 מבחינתי זה נחשב שהוא גמול ומדי פעם מפספס.

שגמולה כשנה.

אני מזכירה לה לפני השינה ללכת לשירותים, ואם היא מתעוררתת מעצמה בלילה (קורה לפעמים שהיא מתעוררת ומבקשת שאני אבוא לכסות אותה/ לשתות) אני גם שולחת אותה לשירותים.

בלילות הראשונים פספסה כמעט כל לילה, אבל ב"ה ממש מהר זה פחת ועכשיו הרבה יותר נדיר אם כי עדיין מפספסת מדי פעם

רק כשהיא ביקשה להפסיק עם התחתון סופג בלילה

ניסינו כמה פעמים והחזרנו, כשזה בא ממנה זה היה חלק. בלילות הראשונים הערנו אותה ואחרי כמה ימים זה גם היה מיותר. 

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר