אז התחלתי עם חיפוש של מסעדה ליומולדת של אמא (משהו משפחתי גדול)
ואז הגעתי לחיפוש בגוגל של כל מיני פינות גן ובתי קפה מיוחדים וטרנדיים עם גינה או מרפסת בתל אביב (הנפש שלי כ"כ נמשכת לשם)- וחשבתי על כמה שרובנו הולכים על המסעדה הסולידית עם המזגן והחדר הפרטי המוכרת והידועה במקום על הפינות הפחות מוכרות.
ואז הפלגתי במחשבות שביומיום לא יוצא לנו לחוות דברים מיוחדים כי יש מסגרת וסידורים ועבודה ודברים בלו"ז שמעיקים,
וכמה בעצם צריך לחוות עם הילדים ולא ליצור סטריליזציה אלא לחגוג את הכאן והעכשיו ולנסות להכניס יותר ענין וחוויה ומגניבות גם לתוך היומיום האפרורי.
יש לי כ"כ הרבה רעיונות ודברים שאני רוצה לעשות ולהשקיע בהם (נמל ת"א בקיץ\הופעת רוק לכל המשפחה\ גלידריה במקום חדש בלילה) אבל כל הבירוקרטיה\שגרה\דאגות\חוגים\בירורים\תורים-גוזלים ומסיחים ובעצם צריך לזרום ולהנות.
וגם חשבתי מצד שני כמה מורכב להנות השנה. אבא שלי נפטר, לא בטוחה שבאמת עיבדתי את זה עד הסוף.
ולהבדיל, בשוטף המון דאגות, המצב הלאומי, מלחמות, מחשבות על מה יהיה ומתי תגיע הגאולה, אמונה, הדרכת הורים, קשיים בין הרצוי למצוי בתוכי, עם ילדיי, בכללי.
רוצה להיות אמא משמעותית אבל קרייריסטית, להיות שמחה אבל רזה, להיות אחראית ורצינית אבל גם קלילה, לפחד פחות, להעז יותר, לצחוק יותר ולהנות מהדרך.
לעמוד במטבח זה פנטזיה מבחינתי, לארח במרפסת, לעשות פיקניק קיץ בפארק רחב ידיים, בנפש אני מתגעגעת להמון דברים ודמיונות וציורים שאני לא מספיק מתורגלת בהם וקורצים לי.
וכמה שצריך לאזן ולנווט בים הסוער של החיים,
לדאוג אבל לא לשכוח לזרום
להיעצר לחשוב אבל לבחור דרך ולהמשיך לנוע.
לקדם את הילדים ולהעשיר ולטפח אבל לא על חשבון תמימות ילדית והדברים כבר יסתדרו מאליהם.
ולשמר איזה קסם ומקום לחידוש ובשורות טובות.
