שוב שאלה על הרדמהאובדת חצות

אני בהיפר מחוסר שינה

 

טוב, חברה הגיעה אלינו לעזור ולתמוך בתהליך ההירדמות העצמאית, ויצאנו לדרך. עשתה להם הכנה להיות גיבורים בלילה ולישון לבד במיטה שלהם.

 

שאלה ראשונה: מה נכון לעשות? איזה משלושת הגישות תוביל לזה שהוא סופסוף ילמד לישון במיטה שלו?

 

גישה א': 

לפני כמה ימים עשיתי את גישת ה-5 דק' להיות איתו, להגיד שאני אצא ואחזור לבדוק אותו- והוא קם אחרי 30-40 פעם בלילה. הוא כל הזמן פקח עין לראות מתי אצא והיה חרדתי וקפץ אחריי בכל פעם. היה סיוט אבל אולי שווה להתמיד בזה ולראות ישועות?

 

גישה ב':

יש גישה שאומרת לחכות עד שירדם- אבל לשבת על כסא ככה שהילד נרדם לבד (וזה לוקח נצח עד שנרדם וסיוט לשבת בכסא יכול לקחת שעות)-ניסיתי פעם, גם סיוט.

 

גישה ג':

גם לחכות עד שהילד ירדם אבל לשכב איתו במיטה הנפתחת (למי שקשה לו בכסא) זה מקל, עדיין ישנים גרוע, מחזירים את הילד כשבא אלינו אבל מצד שני הילד מתרגל שמישהו ישן איתו ושוב כל פעם שקמים הוא מזהה ומגיע. 

 

האם לשכב איתו במיטה הנפתחת שזה גם תענוג מפוקפק יכול להועיל? או שהוא עדיין רגיל לישון איתנו יחד?

 

שאלה שניה: פרס.

תאום אחד מתקדם וכל הזמן למעשה ישן לבד במיטה כבר ממזמן למעט כשאחיו מעיר אותו (תודה לאל), גם שלשה ימים יבש בתחתון לילה (לא שזה אומר שיהיה יבש כשנשים תחתון כי אנחנו בתהליך הזה מלא זמן וזה כנראה פיזיולוגי) ואני רוצה להעצים אותו -מגיע לו באמת שהוא ישן לבד במיטה ולא משגע אותנו בלילה-מגיעה לו מתנה גדולה מבחינתי.

הבעיה שזה עלול להעליב את התאום שמקשה עלינו בלילות ומתעורר מלא ובא למיטה. הוא חושב שהוא משתדל (מבחינתו הוא משתדל) אבל אנחנו עדיין באים לישון איתו ואם עוזבים אותו הוא שוב בא אלינו שוב ושוב ושוב. אני אולד סקול וחושבת ששווה להעצים את התאום שישן לבד, מגיע לו ואחיו יכול קצת לבכות העיקר שישאף לאנשהו ויבין שככה צריך. 

מצד שני אולי זה יכול לפגוע? או ליצור תחרות? לקנות לאחד ולשני לא? אבל כן צריכה להיות הפרדה בריאה ביניהם לפי התקדמות.

אני לא חושבת שיש גישה אחת מנצחתהשקט הזה
את צריכה לחשוב עם איזו שיטה לך נוח ככה שתוכלי להתמיד בה. רק התמדה בתהליך תעזור לדעתי.
נכון אבל אם לישון לידו קל לי אבל לא יעזוראובדת חצות

אז לא השגנו את המטרה.

למה לא יעזור?כתבתנו

משתמע שאת קודם כל צריכה לישון.

ברגע שאת תישני, תרגישי הרבה יותר בהירות בתוך הראש, תוכלי להגיב הרבה יותר מהראש ופחות מהבטן. זה פקטור משמעותי להתנהלות ביום- יום ולניהול הסיטואציות שהמציאות מביאה אלינו.

לפי הבנתי הבלתי מקצועית, אם תשני לידו, השינה שלו אמורה להתארך ולהעמיק ומסתדר לי בהיגיון שככל שהוא יחווה את זה יותר ככה הוא ירצה את זה ליותר זמן.

אז נכון שלתקופה (ובעיני צריך לקחת בחשבון שתקופה פירושה תקופה. זה יכול להיות גם עניין של כמה חודשים) את בעצם מוותרת על לישון במיטה שלך, מין הסתם בהתחלה תצטרכו את או בעלך לשכב לידו יותר שעות ואפילו לילות שלמים, אבל מאמינה שתוך שבוע- שבועיים, אם תתמידו, מרגע שהוא בטוח בזה שאתם לידו, וגם אם בא אליכם- מישהו מכם קם להמשיך לישון לידו, אז הוא יצטרך פחות ופחות לקום. ולכם יהיו כמה שעות שינה רצופות גם אם לא במיטה שלכם.

ככה עם הזמן אתם מבססים לו את הביטחון והיכולת לישון במיטה שלו לטווח יותר ויותר ארוך מתוך הלילה ואני מניחה שתראו שבמקביל יתאפשר לכם לעזוב אותו בלי שהוא יקפוץ מזה תוך רגע. עדיין, להתמיד, אם בא אליכם, לחזור לישון לידו.

קודם כל תשקמו את השינה של כולכם, אני מאמינה שזה גם יביא איתו בעתיד יותר עצמאות.

בעזרת ה', עוד כמה חודשים הוא יגדל עוד קצת, ויהיה אפשר להגיד לו אם הוא לא מצליח להירדם שוב בקלות, שומע חמודי, אני ממש עייפה וצריכה לישון גם כן, ואני ישנה פחות טוב כשאני לא במיטה שלי. אני אשב לידך עוד קצת אבל אם לא תירדם אני בכל זאת אלך לישון במיטה שלי. אני מבטיחה לך שאם תצטרך אותי למשהו דחוף, אם נגיד חלמת חלום לא נעים, או אתה לא מרגיש טוב, ברור שאני אבוא תוך רגע להיות איתך.

בקיצור, בעיני לישון לידו בהחלט אמור לעזור ללמד אותו לישון במיטה שלו.


בעניין הפרסים, אני לא חושבת שאת יכולה לתת פרס לפי מי שיותר או פחות צריך אותך. אפשר לתת פרס על התקדמות אישית רצויה.

צריך גם לזכור, אחים מאוד קנאים. תמיד רואים מתי השני קיבל והם לא (ושוכחים מתי הם קיבלו והאחרים לא). אין לי ניסיון בתאומים, אבל זה בטח עוד הרבה יותר נוכח וקשוח, כי אחים לא באותו גיל קל להגיד להם, כשאתה היית בגילו ככה אמרנו ועשינו גם לך, אבל כשהם באותו גיל זה מאוד עדין. צריך כל הזמן להנכיח את החוזקות של כל אחד אם עושים כאלה מבצעים של מטרות ופרסים, וצריך לשים לב שזה לא על צרכים או פעולות שבכלל לא בשליטתם.


אני מחזקת אותך מאוד להמשיך בחיפוש אחר הדרכה, כמו ששיתפת שכבר התנעת את זה, ואם לא יהיו פה המלצות על שם שאת שואלת לגביו, תבקשי מהמדריכה עצמה אם יש לה להפנות אותך לאנשים שהיו מרוצים מהשירות שלה (מקוה שבכלל מותר לה, אני בראש של בעלי מלאכה). או שתחפשי בעוד פלטפורמות תכנים שאפשר לקבל מהם מושג על המדריך/ה, או להסכים ליסוע קצת יותר רחוק לשם שיש עליו המלצות והסכמה.

בהצלחה רבה!

אין שיטה אחת טובהיעל מהדרום

לק"י


אצלינו זו בת החמש שהיתה באה לידי מידי לילה כמעט (בנוסף לקטן שבן 2.9).

התחלנו מבצע- כל לילה שהיא ישנה במיטה שלה היא מקבלת נקודה. אחרי 6 נקודות מקבלת הפתעה.

אני כן נותנת לה נקודה גם אם היא באה לידי, אבל חזרה לישון במיטה שלה בשלב מסויים (כן הסברתי לה שהמטרה היא שהיא לא תבוא בכלל).

וב"ה זה עובד טוב.


כדי למנוע קנאה בין האחים, אפשר לעשות לכל תאום מבצע אחר לפי מה שהוא צריך (האמת שאם זה שישן יפה בלילה לא מביע צורך במתנה, הייתי מוותרת על זה, כי בסוף המטרה היא שילמדו לישון לבד, לא לקבל מתנות. אפשר לעודד אותו במילים).

למשל לבת שלי שסיימה כיתה א' עשיתי מבצע קריאה.

ואם הוא כ"כ בלחץ לישון לבד, אולי לתת לו בובה במיטהיעל מהדרום
לק"י


שאלתם אותו מה מפחיד אותו בלישון לבד?

לא ממש נתן תשובה קונקרטית, זקוק לנואובדת חצות

ילד חם וחבקן שזקוק למגע והרגעה, וגם מפונק ודורש  והתרגל לזה 

אולי לספק הרבה מגע לפני שהולך לישון?לפניו ברננה!
נניח אם את משכיבה ב7 וחצי כבר ב6 להתחיל בחיבוקים נישוקים וגם עיסוי אחרי המקלחת?
הנקודות זה מקסים אבלאובדת חצות

נשמע שהיא מבינה וחוזרת לישון לבד במיטה שלה,

אצלנו הילד לא מוכן לישון בלעדינו ואנחנו מזיעים....מלהתעורר כל לילה כמה פעמים, הוא מתנגד לצאת מהחדר שלנו,

לשבת איתו\לישון לידו ועוד כשאנחנו יוצאים אחרי שעות שוב חוזר.

 

אשמח אם תגיבי לגבי זה?

או שבורכתם שהבת פשוט הולכת וישנה במיטה שלה לבד ואז זכיתם.

 

יש עוד מישהו שחווה את זה?

ליעל מהדרוםאובדת חצות
אצלינו היא כנראה נזכרת במבצע באמצע הלילהיעל מהדרום

לק"י


וחוזרת לישון במיטה שלה.

או שמראש לא באה.

כנראה שלא היתה לה סיבה רצינית לבוא אלינו.


במקרה שלכם, אולי זה באמת לא הפתרון.

ניסיתם לשים לו מזרון על הרצפה לידכם?

בעיני זה עדיף מאשר שלא תשנו כל הלילה.

שמנו אבל אז התאום שישן מגיע ורוצה גםאובדת חצות
ילדה שזקוקה לנקודות כדי לישון במיטה שלהאמאשוני

זו ילדה שיש לה את היכולת הרגשית אבל אין לה מספיק אומץ לנסות.

הנקודות עוזרות לה לבצע את המעבר הזה.


דומה מאוד לתהליך גמילה כשילד בשל לעשות בשירותים. רק חושש מהמעבר, הפרס מעודד אותו לנסות ולהעז ולעשות צעד צעד.


כשלילד אין יכולת פיזית/רגשית

שום פרס ושום עונש בעולם לא יעזרו.


ברור שיש ילדים כאלו, ויש ילדים עם רגרסיות. פשוט לא נלחמים בזה, מאפשרים להם את המענה שהם זקוקים לו. חלק מקבלים את זה במהלך היום, חלק מההורה השני, וחלק באים בלילה להורים..

אצלנו תמיד נתתי אפשרות לבוא למזרון. כל הילדים מיוזמתם הפסיקו לבוא בשלב מסויים, והרבה פעמים חזרו כשהיו חולים או בתקופות מאתגרות יותר.

למשל השנה הבן (4) כמעט וכבר לא בא בכלל, ומתחילת מלחמת עם כלביא בא קבוע וזה בסדר. הוא לא יישאר לישון לידי עד גיל 18. כשמרגיש שוב ביטחון לישון לילה שלם במיטה שלו הוא יעשה את זה בדיוק כמו שלושת אחיו הגדולים שהפסיקו לבוא מיוזמתם בשלב מסויים.


את רואה את זה גם אצלך, התאום שבא רק כי אח שלו בא, מצליח להתגבר באמצעות הפרס.

והתאום שלא בשל רגשית עדיין להפרדה לא מצליח.

הוא לא משגע אתכם, הוא זקוק לכם. זה שאת מחליטה לא לישון זו בחירה שלך לא שלו. אם תאפשרי לו פתרון שנותן לו את הצורך בקרבה יחד עם אפשרות שאת תשני, תראה איך בשניה הוא מתיישר לפתרון.

הוא לא רוצה שיהיה לך רע, הוא רוצה שיהיה לו טוב והוא לא מכיר דרך לעשות את זה, את מצפה ממנו לא להצטרך בקרבה אליכם בלילה, אבל הוא צריך את זה מה לעשות.. אז הוא לא יודע איך להתמודד וזה יוצא בצורה של שיגוע וחוסר שינה של שניכם.

אוקיי כתבת יפה וניתחת יפה את השוני בין המקרים אבלאובדת חצות

אז מה את מציעה?

לא ללכת על פתרונות להשכיב אותו במיטה שלו כי זה נוקשה מדי ויש לו צורך? 

לתת לו לישון על מזרן? ואם הוא עולה למיטה ולא נשאר במזרן? ואם אנחנו רוצים זמן לעצמנו ופרטיות ובחרדה מהזמן שיכנס לחדר?

ומה לגבי האח השני שישן נהדר אבל אם קם ורואה את אחיו במיטה\מזרן רוצה גם כי משווה תנאים ואתה לא רוצה שהוא יבוא אלינו אם הוא במקרה שלו ישן כמו גדול אצלו במיטה ולא בא לי שבגלל השני ילך אחורה? והרי בידוע שתאומים משווים מה השני מקבל ורוצים גם? ולא בא לי להתמודד עם שניהם. שלא לדבר על מיומנויות להסתגלות ועצמאות שהם לומדים.

מכל הסיבות האלו, ועם כל ההבנה לילדי המתוק, אני אחרי שנותנת את כל כולי ביום, רוצה בלילה זמן לעצמי ולא שיבואו אלי...

ובאמת מבינה את ההכלהאובדת חצות

ובגלל זה אנחנו רכים וחלשים

בגלל זה לא הצלחנו ובספק אם נצליח

בגלל זה נמנענו מזה עד עכשיו

אבל-זה לא מתאים לי יותר, ורואה הורים שהקפידו על התיחום הזה של קו הגבול והצליחו.

את צודקת שיש לו קושי רגשי או חוסר בשלות. אבל אם החלטתי שאנחנו רוצים ללמד אותו, וזה מה שהחלטנו, השאלה מה הדרך או שזה במקרה שלו להילחם בתחנות רוח.

השאלה שלי אם מישהי התמודדה עם משהו דומהאובדת חצות

והצליחה איכשהו באיזו שיטה להרגיל ילד שזקוק למגע ולשינה לישון בעצמו?

לא לגמרי הבנתיאמאשוני

מה החלטתם?

זיהית אצלו קושי רגשי.


האם החלטת לטפל בבעיה הזאת ולתת לו מענה רגשי ואת שואלת איך,

או שהחלטת לא להיענות לצורך שלו בקרבה ואת שואלת איך הוא יבין שלא משנה מה, קרבה הוא לא יקבל?


איך היענות לצורך רגשי לילד משמעותה חולשה?

מה זה אומר עד היום נתנו לו והחלטנו שזהו?

עד היום נתתם לו מענה רגשי ומהיום החלטתם להפסיק לתת לו מענה רגשי?

וזה נקרא בשבילך הורות חזקה?


אני ממש מבינה את הצורך שלך לישון בלילה, באמת. אבל נראה לי שיש פה קצת בלאגן במושגים, וסדר בהם יעשה לך סדר בראש, וממילא סדר בבית.

למה את מתכוונת בלהיענות לצורך רגשי?אובדת חצות

הרבה הורים מחזירים ילדים לישון במיטה שלהם.

יש הרבה שיטות כאלו, זה מקובל למדי.

אז צריך לדבר עם האח השנייעל מהדרום

לק"י


ולהסביר לו שיש הבדל ביניהם.

אפשר לשבת איתו לפני השינה, לספר לו סיפור או כל דבר אחר שהוא רוצה ואוהב.


הייתי לפחות מנסה את הנ"ל. אולי זה יספיק.

ולגבי הפרס? אם על שינהאובדת חצות

מצד אחד,

לא הייתי קונה על זה במיוחד כי זה מה שמצופה

אבל בגלל שהתאום השני עושה לנו טרור, אני מעריכה את זה שהוא לפחות עושה לנו חיים קלים.

ומצד שני- אולי כן כדאי להעצים אותו על היכולות בבית? (בגן קשה לו ושובבי).

ממש קשה לשמוע את התיאוראמאשוני

עושה טרור מול עושה חיים קלים.

לא משנה באיזה דרך תבחרי,

כל עוד זה מה שאת מרגישה כלפיהם, התהליך לא יצליח.

הילד הראשון לא עושה טרור בדיוק כמו שהילד השני לא עושה חיים קלים.


יש להם צרכים שונים.

לאחד הצורך שלו מתנגש בצורך שלך ויוצר קונפליקט. השני הצורך שלו לא מתנגש, זה הכל. את כאמא אחראית למצוא פתרון לקונפליקט.

לגדל ילדים מייצר הרבה קונפליקטים וזאת ההורות למעשה. את בחרת בזה ואת יכולה להצליח.

אבל את צריכה לקחת אחריות ולרצות לקחת את ההובלה אליך.

אי אפשא להאשים אותו שהוא עושה טרור כשבסה"כ הוא מבטא מצוקה שהוא מתמודד איתה.

אפשר להגיד שהורות זה לא תמיד קל וכיף, זה מאתגר, זה מתיש, זה הרבה דברים.

אבל הילדים לא אשמים בזה.

מקבלת.אובדת חצות

זה תיאור חיצוני שעוזר לתאר את הקושי מנקודת מבטי.

ברור שלאחד יותר קשה ולשני יותר קל.

אבל אני גם בנאדם, וקל לי לראות את הדברים מנקודת מבטי, ולא רק כאמא שמגוננת על גוריה ומעודדת אותם להיות במחיצתה.

זה קורה ביום, אני שיא הרכה ומפנקת ועוטפת אני רוצה לעודד אותם להיות בוגרים ועצמאיים, בלילה וכן גם מרגיש לי לגיטימי לרצות לישון נורמלי.

נפגעתי מהדיכוטומיה הפשטניתאובדת חצות

לפיה מי ששולח את ילדיו לישון בחדר, או מלמד אותם לעשות את זה, או לומד לעשות את זה נכון (ולא זורק אותם מתחת לגלגלי האוטובוס חלילה) לא נענה לצרכים רגשיים.

כפי שכתבתי-חברה שלי באה לעשות להם הכנה לתהליך, אנחנו מדברים איתם הרבה על זה, מעודדים, וכאמור עד עכשיו נשארנו עד שנרדם.

יש לו צורך רגשי לישון איתנו? כן. האם אני אכנע לזה בהכרח? לא.

זה עדיין קשה ברמות והפוסט נועד כדי ללמוד איך לעשות את זה נכון.

זה לא מה שאמרתיאמאשוני

יש התנהגות- לישון איתכם בלילה (שגם זה אפשר להרחיב ולדייק האם הוא ישן איתכם במיטה, בחדר, או בנוכחותכם בחדר שלו)

ויש צורך- רגשי.

אפשר לתת מענה לצורך הרגשי באופן שלא מתנגש עם הצורך שלך (אבל בשביל זה צריך לדייק מה בדיוק הצורך, ולא מה ההתנהגות הרצויה מבחינתך)


לדעתי הפוקוס צריך להיות על הצורך ואיך לתת לו מענה, ולא על ההתנהגות ואיך למנוע אותה.

כי מתחת לכל התנהגות יש צורך, וכן אני מאמינה שתפקיד ההורה הוא לראות טת הצורך (בשונה מהתנהגות) ולתת לו מענה.

אבל מבינה שדרך ההסתכלות הזו פחות מדברת אלייך.


בכל אופן בהצלחה!

לא הייתי נותנת פרסיעל מהדרום
לק"י


ואם יש צורך בעידוד כדי לגרום לו להשאר לישום במיטה, הייתי מתגמלת. אבל במקביל מתגמלת את השני על דברים אחרים.

לא הייתי ממליצה לקנות פרס לאחדלפניו ברננה!

זה רק יגרום לתחרותיות וקנאה בין הילדים.

ומציעה לנסות להעביר את המיקוד ממה שהם עושים לך (טרור/חיים קלים) למה הצורך שלו ואיך הוא מתמלא בצורה מיטבית לשניכם.

את אמא שלו ואת מכירה את הסיטואציהאמאשוני

אני יכולה להגיד לך מה עובד אצלנו, אבל לא בטוח שזה מה שיעזור אצלכם.

בטוח שיש פתרון, את צריכה לחפש אותו היטב.

מציעה לשבור "מוסכמות" למרות שזה ממש לא קל.

למשל את כותבת שאת נותנת את כל כולך ביום ולכן זקוקה לנפרדות בלילה (תקני אותי אם לא לזה התכוונת)

אולי הפתרון יהיה להשאיר זמן לעצמך במהלך היום, בזמן שהילד אסוף יותר ויכול להתמודד?

כמה זמן את צריכה לעצמך? אולי אם תתני לו באמת את האפשרות לבוא, תגלי דפוסים שקשורים למחזורי שינה שלו? כלומר אולי עצם הביטחון שהוא יכול לבוא יגרמו לו לישון טוב יותר בתחילת הלילה ורק סביבות 1:00 בלילה נגיד הוא יבוא וכל לא תהיה בחרדה מתחילת הלילה?

נניח הוא מגיע אליך תוך חצי שעה מההרדמה.

אולי ההפוגה תהיה בזמן שהם ערים נגיד שעה סרט בערב ובזמן הזה את יודעת שהוא זמן לעצמך.

ואם את רגילה בזמן הזה לנקות ולסדר אז תביאי מנקה שתיקח ממך את החלק הזה כדי שתוכלו לעלות על הגל.

אני יודעת כמה זה קשה לעשות את השינוי המחשבתי הזה וכמה קשה לקחת המושכות על התהליך.

אבל התהליך עצמו יגלה לך את החוזקות שבך וידייק את הצרכים שלך וכך יועיל גם בהמשך.


למשל אצלי אני יכולה לשתף אותך שהסבב הנוכחי של המילואים התחיל בשליטה ובטוב וממש היה מאוזן ויחסית סביר

ואז התחיל עם כלביא ומיד עברנו למוד של הישרדות והכל היה טוב באמת עברנו את התקופה הזאת ממש חזקים.

דווקא כשנגמר עם כלביא וכולם חזרו לשגרה. שם הרגשתי את ההתפרקות, שאין לי שניה לעצמי. הציפיות מהעבודה לא תואמות בעליל את היכולת, הילדים גילו קשיים, המעבר לקייטנות בכלל..

וזה היה מגדל קלפים שהתחיל לקרוס וכל יום הייתי צריכה להתמודד רק עם כיבוי שריפות של אותו יום. להגיב לאירועים במקום להוביל אותם.

אבל ידעתי שבסוף מה שאני צריכה כדי לחזור לעצמי זה משהו מסויים וכשזה קרה לאט לאט הצלחתי להחזיר את כולם למסלול והימים האחרונים ממש בסדר ב"ה.

וכל זה לא הייתי בכלל מבינה מה כולנו עוברים ואיך לנווט את זה לולא משברים קודמים והתובנות שהגיעו מהם.


לכן אני אומרת שכמה שקשה לך לנהל את האירוע הזה ספציפית, אם תקחי אחריות ומנהיגות, תתאמצי למצוא פתרון שיענה לכולם על הצרכים, גילוי המנהיגות וההובלה יעזרו לך בהמשך החיים עם כל אתגר.

חברה יכולה לעזור לך נקודתית לסתום חורים כמו להביא לך ארוחת ערב או לקפל לך כביסה.

אף חברה לא יכולה באמת לעשות את התהליך במקומך.

ואשת מקצוע אמיתית לא הייתה מדברת עם הילדים, היא הייתה מדברת איתך ובונה בך את היכולת לדבר איתם ולהוביל אותם בעצמך ואז האפקט היה הרבה יותר משמעותי לכם כמשפחה בטווח הקצר והארוך.

שובאובדת חצות

את מהממת, וכותבת מדהים, וניכר שאת רגשית וקולטת את הילדים ופועלת לטובתם. וגם לא מובן מאליו בעיני שאת מגיבה לי הרבה ומשקיעה כמו אחרות המון זמן בזה.

אני מתחברת לדברים והשאיפה שלי היא באמת להיות יותר בחיבור רגשי עם הצרכים של הילדים.

אני גם כמובן רוצה את טובתם, אבל אכן יש קונפליקט שפוגע בי, כדי לתפקד בצורה מיטבית בתור הורה אפילו עבורם.

אני יותר פשוטה, רוצה פתרון התנהגותי, כדי ללמד אותו איך להירדם במיטה שלו לטובתו.

להתחיל לעשות התאמות ולשנות את כל מציאות חיי כדי שימשיך להגיע אלינו? יש הרבה שהיו חולקים על זה. ועובדה שיש בזה אסכולות וגישות.

היקשרותית והתנהגותית.

ועל אף שלהקשרותית יש יופי ועומק, אני אשמח לפתרון פרקטי.

לא אמרתי שאנטוש את הילד, אנחנו יושבים\ישנים איתו בחדר עד שיירדם. אבל לא מאפשרים כניסה למיטה שלנו בלילה. 

זה גובה מאיתנו מחירים, ועייפות קיצונית, רציתי רק לדעת איך לעשות את זה נכון.

 

כשאתם רוצים לעצמכם זמן ופרטיות- תנעלו את החדרהשקט הזה
בשאר הזמן, לחשוב איך מספקים לו את הצורך הרגשי שלו, בדרך שתהיה טובה ומתאימה לכם
ואם ננעלאובדת חצות

ולילד מתחשק להתעורר ב23:30 ,

את חושבת שהוא יתחשב ויצא בנימוס?

הוא לא יוכל להכנס לחדר שלכם כי הוא נעולהשקט הזה
וזה פתרון נקודתי בעיני לזמן שצריך ורוצים פרטיות.
הייתי מנסה להסביר לאח השני שהמזרון מיועדלפניו ברננה!

רק למקרים ממש ממש מסויימים ולהגדיר מה הם. בצורה שיבין שזה לא המענה שהוא צריך...

או לשים את המזרון רק כשהתאום שצריך אותו מגיע.

מגיבה רק לגבי התאום שיבש בלילהתוהה לעצמי
לא הייתי עושה שום פרס ושום מבצע על הרטבה בלילה. רוב הילדים גם ככה מרגישים רע עם לקום רטובים, אין עניין להוסיף על זה גם את הבאסה מהפרס
הפרס בעיקר על השינהאובדת חצות

רוצים מאד לצ'פר מגיע לו

אבל לשני יהיה קשה 

ואיי חייבת להגיב על זהזאתעםהשם

אני חושבת שעל דברים בסיסים כאלו ממש לא שייך לנביא פרסים עוד יותר שמדובר בתאןמים ויש השוואות.

זה שלא נרדם בלילה לא עושה לכם את זה בכוונה, הוא פשוט באמת צריך אתכם.

וזה שכן נרדם בלילה בקלות לא עושה את זה בשבילכם או בשביל לשמח אתכם הוא פשוט נרדם בקלות ולא זקוק ללווי בשינה .

העניין הוא בכלל לא אתם, הילדים לא עושים את זה בשבילכם אלא בשבילם.

נראה לי ממש לא שייך לא להביא מתנה למי שפספס בלילה או לא הצליח להירדם.


 

ואישית אם את שואלת אותי מה אני מציעה לגבי ההרדמות לזה שלא נרדם, זה פשוט להיות איתו. אם הוא צריך אתכם ומתקשה להירדם לבד תתנו לו את זה.

אל תדאגי מתישהו יהיה לי מספיק בטחון והוא מספיק גדול והוא כבר יעיף אתכם מעצמו.

וכן זה קשה ברמות, אבל להיות הורה זה המשימה הכי קשה

מסכימה עם כל מילההמקורית
לא הבנתיאובדת חצות

מה זה-לתת לו את זה?

לאפשר לו לישון איתנו במיטה?

לישון איתו בחדר?

מה שטוב ונכון לך. אבל כן לתת את המענה והבטחוןלפניו ברננה!

שהילד מחפש.

מסכימה מאודואז את תראי
למה מגיע לו?ריבוזוםאחרונה

הוא התאמץ בשביל זה? התגבר ועבד קשה?

א. להתמיד זה מפתח חשוב..לפניו ברננה!

אם את לא עקבית זה לא יעבוד.

אז אם בחרת שיטה תנסי ללכת עליה לפחות שבוע ברצף אם לא יותר. גם אם בהתחלה רואים שזה לא עובד.


ב. משהו שעלה לי פתאום... אחרי שקוראת הרבה שרשורים שלך גם אם לא מגיבה..

תגידי, ניסית פעם לדבר איתו על זה?

התהליך שאת מנסה להניע נשמע נורא נורא חד צדדי ומתאים לפעוט שבקושי מבין ולא משתף פעולה, ולא לילד שעולה לגן חובה ואפשר לגייס אותו לשת"פ.

כמובן שאני לא יודעת מה עשית ומה לא ואיך מתנהל השיח...

אבל אספר לך מניסיוני.

לא מזמן פתחתי פה שרשור על זה שהבת שלי בת 3 וחצי עוברת אלי באמצע הלילה..

אחרי שכתבו לי פה מגוון דברים חשבתי על זה שתכלס לא דיברתי איתה. בזמן שקט, לא סמוך לשינה, דיברתי איתה. שאלתי למה היא מגיעה אלינו באמצע הלילה (קיבלתי תשובה לא הגיונית. לא משנה.. העיקר שהיא מרגישה שאני באה לשמוע מה איתה...). הסברתי לה שזה קשה לי ומציק לי ושלכל אחד יש את המיטה שלו והוא צריך לישון בה בלילה. ואז אמרתי לה שאנחנו בבעיה כי היא באה אלי כי היא צריכה אותי אבל אני צריכה לישון בצורה שנוחה לי וככה אני לא מצליחה לישון בנוחות. שאלתי אותה אם יש לה רעיון מה לעשות, והיא ענתה לי שלא. אז אני הצעתי פשרה שמקובלת עלי- מה דעתך שנשים מזרון ליד המיטה שלי ואם את צריכה לבוא בלילה את תדעי ששם את יכולה לישון? היא אהבה את הרעיון. מאותו לילה זה המענה שלה. והיא גם כועסת על האחים שמעזים לשכב שם לנוח.. אם היא לא הייתה אוהבת הייתי מנסה לחשוב על רעיון אחר.

מההודעות שלך לאחרונה מרגיש שכרגע יש איזה מאבק כוח בינך לבין הילדון. שווה לנסות לשבור אותו  

מוסיפה - ברור שזה לא סוף פסוק, ויבוא יום שבולפניו ברננה!
היא תישן לגמרי במיטה שלה לילות שלמים וגם אם תגיע באמצע הלילה תחזור אח"כ למיטה שלה. אבל אין כאן זבנג וגמרנו או כפתור שלוחצים עליו וקורה קסם, זה תהליך. ואולי כדאי כל פעם להתקדם צעד אחד לכיוון היעד שאליו את רוצה להגיע.
יפה,אאמץ, תודה רבהאובדת חצות
בהצלחה ❤️לפניו ברננה!
לפי דעתיתקומה

את מסתכלת על זה בצורה לינארית, וזה אומנם עושה תחושה של סדר בראש, אבל בפועל זה מבלבל.

כי הציפייה היא, שיהיה איזשהו מתכון, איזושהי נוסחה, שלבים שאם נעשה אותם אז הכל ילך לפי הספר.

את מתארת את זה גם בהקשרים אחרים של הציפיות מהילדים.

את משקיעה ועושה x ובתמורה הילדים יעשו y.

וזו חשיבה שעוזרת בהרבה דברים, אבל בכל מה שקשור לילדים אני חושבת שהיא יוצרת בעיקר תסכול.


כי בקשר שבין הורה לילד, אין הדדיות.

אין יחסי תגמול

אין דרך אחת להורות נכונה וטובה.


ואני חושבת שחלק ממה שמקשה עלייך זה שאת מחפשת את ה-נוסחה, ה-דרך. ואין כזו.

וכשאנחנו מנסים להיות כמו ההורים המושלמים ההם, זה רק יוצר תסכול יותר גדול. כי הורות קודם כל בנויה על מי *אני*. מה חשוב *לי*.

ההורות שלי נהייתה קלה יותר, כשידעתי מי אני ומה אני רוצה. לפני כן ניסיתי להיות האמא המושלמת מהפורום. זו המתוקתקת שמצליחה לעשות הכל. מדברת עם הילדים בהכלה והקשבה, עושה איתם יצירות ואפייה. אבל זה לא האופי שלי, זה לא מי שאני.

וזה לא אומר שהורות זה לעשות רק מה שטוב ומה שנוח. אני מאוד משקיעה בהורות שלי. אבל אני גם מכירה את המגבלות שלי.

אני לוקחת את האופי שלי, את סדרי העדיפויות שלי, את היכולות שלי, ולפיהם מעצבת את ההורות שלי.

ועל גבי זה אני מלבישה את הרצונות של הילדים, את הצרכים שלהם, את הרגשות שלהם.

אבל אני המובילה, אני הסנטר.

אם תשאלי אותי מה הופך אותי לאמא טובה?

הביטחון העצמי שלי בעצמי ובדרך שלי

הגמישות שלי


ומכאן? כאן אני מכניסה את הצורך של הילדים, את הערכים שלי, את החינוך.

אבל קודם כל זה.


ואם ניקח את זה לעניין של השינה:

קודם כל שאלתי את עצמי מה הגבולות *שלי*?

אצלי הגבול הוא שילד לא ישן איתנו בחדר.

ילד הולך לישון במיטה שלו, ואצלנו גם לא יושבים ליד הילדים עד שנרדמים.

הגבולות גם יכולים להיות אחרים, אבל כאן זה כבר משתנה ממשפחה למשפחה, וזה בסדר.

עד כאן - ביטחון בעצמי ובדרך.

עכשיו השאלה היא לגבי הילדים-

האם זה שהם יוצאים אצלי מהמיטה אחרי שהולכים לישון-

האם זו בדיקת גבולות? אם ככה אז אחזיר למיטה ואבהיר שזה הכללים בבית.

האם זה געגוע לאבא שבמילואים?

האם הם רעבים / צמאים? אתן מענה נקודתי אוודא בימים הבאים שהם לא מגיעים רעבים למיטה.

האם זה צורך בתשומת לב? אענה עליו במהלך היום, אספר סיפור נוסף לפני השינה.

לכל אחד מהם אתן מענה אחר. אבל כל הפתרונות כולם עדיין יעמדו בעקרונות שלי לגבי איפה הילדים ישנים.

האם יכול להיות מקרים שבהם אתגמש? בוודאי.

למשל כשבעלי במילואים, אני יושבת לידם עד שהם נרדמים. היו תקופות שהם ישנו איתי בחדר. אבל מראש הגבול הוגדר שזה לתקופה מוגבלת. נתתי מקום לגעגוע ולכן גם איפשרתי את זה, אבל תוך כדי הבהרתי שזה רק עד שאבא חוזר.


בקיצור, אני חושבת שהמפתח אצלך. מיקוד מה מתאים לך, מה חשוב לך, ומשם להוביל אותם ברגישות בהתאם לאופי שלך ולדרך שלך.

ואולי צריך גם קצת לתהות לגבי כל מיני הנחות, שאולי גם הן מקבעות ומקשות.

למשל, את חוזרת הרבה על זה שאתם רכים ולכן יש קושי לשים גבול.

האם גבול הוא בהכרח אומר שאנחנו לא רכים? שאין בנו חמלה?

האם לפעמים התפיסה שלנו את המעשה היא זו שמגבילה אותנו ולא המעשה עצמו?

נשמעoo

שהוא פיתח הפרעת שינה

לקום הרבה פעמים בלילה בגיל הזה זה מאד חריג

אולי שיטות נוקשות בהרדמה לא מתאימות בסיטואציה הזו


יש לי ילד שהיה בא לישון איתי בלילה

זה לא היה נוח ואמרתי לו שיפסיק לבוא אבל הוא המשיך

אני לא עושה עסק מסיטואציות כאלו כי ככל שעושים יותר אישו הבעיה נהית גדולה יותר

אז זה עבר לבד עם הזמן

ילדים תמיד גדלים לבד והתנהגות שעוברת לבד עם הגיל

חבל לבזבז עליה אנרגיות שליליות


בעיניי מוזר לתת פרס על שינה בלילה/ אי הרטבה

זה כמו לתת פרס על אכילת ארוחה

זה עלול ליצור הפרעות בהתנהגות

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !