אז לא השגנו את המטרה.

משתמע שאת קודם כל צריכה לישון.

ברגע שאת תישני, תרגישי הרבה יותר בהירות בתוך הראש, תוכלי להגיב הרבה יותר מהראש ופחות מהבטן. זה פקטור משמעותי להתנהלות ביום- יום ולניהול הסיטואציות שהמציאות מביאה אלינו.

לפי הבנתי הבלתי מקצועית, אם תשני לידו, השינה שלו אמורה להתארך ולהעמיק ומסתדר לי בהיגיון שככל שהוא יחווה את זה יותר ככה הוא ירצה את זה ליותר זמן.

אז נכון שלתקופה (ובעיני צריך לקחת בחשבון שתקופה פירושה תקופה. זה יכול להיות גם עניין של כמה חודשים) את בעצם מוותרת על לישון במיטה שלך, מין הסתם בהתחלה תצטרכו את או בעלך לשכב לידו יותר שעות ואפילו לילות שלמים, אבל מאמינה שתוך שבוע- שבועיים, אם תתמידו, מרגע שהוא בטוח בזה שאתם לידו, וגם אם בא אליכם- מישהו מכם קם להמשיך לישון לידו, אז הוא יצטרך פחות ופחות לקום. ולכם יהיו כמה שעות שינה רצופות גם אם לא במיטה שלכם.

ככה עם הזמן אתם מבססים לו את הביטחון והיכולת לישון במיטה שלו לטווח יותר ויותר ארוך מתוך הלילה ואני מניחה שתראו שבמקביל יתאפשר לכם לעזוב אותו בלי שהוא יקפוץ מזה תוך רגע. עדיין, להתמיד, אם בא אליכם, לחזור לישון לידו.

קודם כל תשקמו את השינה של כולכם, אני מאמינה שזה גם יביא איתו בעתיד יותר עצמאות.

בעזרת ה', עוד כמה חודשים הוא יגדל עוד קצת, ויהיה אפשר להגיד לו אם הוא לא מצליח להירדם שוב בקלות, שומע חמודי, אני ממש עייפה וצריכה לישון גם כן, ואני ישנה פחות טוב כשאני לא במיטה שלי. אני אשב לידך עוד קצת אבל אם לא תירדם אני בכל זאת אלך לישון במיטה שלי. אני מבטיחה לך שאם תצטרך אותי למשהו דחוף, אם נגיד חלמת חלום לא נעים, או אתה לא מרגיש טוב, ברור שאני אבוא תוך רגע להיות איתך.

בקיצור, בעיני לישון לידו בהחלט אמור לעזור ללמד אותו לישון במיטה שלו.

בעניין הפרסים, אני לא חושבת שאת יכולה לתת פרס לפי מי שיותר או פחות צריך אותך. אפשר לתת פרס על התקדמות אישית רצויה.

צריך גם לזכור, אחים מאוד קנאים. תמיד רואים מתי השני קיבל והם לא (ושוכחים מתי הם קיבלו והאחרים לא). אין לי ניסיון בתאומים, אבל זה בטח עוד הרבה יותר נוכח וקשוח, כי אחים לא באותו גיל קל להגיד להם, כשאתה היית בגילו ככה אמרנו ועשינו גם לך, אבל כשהם באותו גיל זה מאוד עדין. צריך כל הזמן להנכיח את החוזקות של כל אחד אם עושים כאלה מבצעים של מטרות ופרסים, וצריך לשים לב שזה לא על צרכים או פעולות שבכלל לא בשליטתם.

אני מחזקת אותך מאוד להמשיך בחיפוש אחר הדרכה, כמו ששיתפת שכבר התנעת את זה, ואם לא יהיו פה המלצות על שם שאת שואלת לגביו, תבקשי מהמדריכה עצמה אם יש לה להפנות אותך לאנשים שהיו מרוצים מהשירות שלה (מקוה שבכלל מותר לה, אני בראש של בעלי מלאכה). או שתחפשי בעוד פלטפורמות תכנים שאפשר לקבל מהם מושג על המדריך/ה, או להסכים ליסוע קצת יותר רחוק לשם שיש עליו המלצות והסכמה.

בהצלחה רבה!

לק"י

אצלינו זו בת החמש שהיתה באה לידי מידי לילה כמעט (בנוסף לקטן שבן 2.9).

התחלנו מבצע- כל לילה שהיא ישנה במיטה שלה היא מקבלת נקודה. אחרי 6 נקודות מקבלת הפתעה.

אני כן נותנת לה נקודה גם אם היא באה לידי, אבל חזרה לישון במיטה שלה בשלב מסויים (כן הסברתי לה שהמטרה היא שהיא לא תבוא בכלל).

וב"ה זה עובד טוב.

כדי למנוע קנאה בין האחים, אפשר לעשות לכל תאום מבצע אחר לפי מה שהוא צריך (האמת שאם זה שישן יפה בלילה לא מביע צורך במתנה, הייתי מוותרת על זה, כי בסוף המטרה היא שילמדו לישון לבד, לא לקבל מתנות. אפשר לעודד אותו במילים).

למשל לבת שלי שסיימה כיתה א' עשיתי מבצע קריאה.

שאלתם אותו מה מפחיד אותו בלישון לבד?

ילד חם וחבקן שזקוק למגע והרגעה, וגם מפונק ודורש  והתרגל לזה 

נשמע שהיא מבינה וחוזרת לישון לבד במיטה שלה,

אצלנו הילד לא מוכן לישון בלעדינו ואנחנו מזיעים....מלהתעורר כל לילה כמה פעמים, הוא מתנגד לצאת מהחדר שלנו,

לשבת איתו\לישון לידו ועוד כשאנחנו יוצאים אחרי שעות שוב חוזר.

אשמח אם תגיבי לגבי זה?

או שבורכתם שהבת פשוט הולכת וישנה במיטה שלה לבד ואז זכיתם.

יש עוד מישהו שחווה את זה?

לק"י

וחוזרת לישון במיטה שלה.

או שמראש לא באה.

כנראה שלא היתה לה סיבה רצינית לבוא אלינו.

במקרה שלכם, אולי זה באמת לא הפתרון.

ניסיתם לשים לו מזרון על הרצפה לידכם?

בעיני זה עדיף מאשר שלא תשנו כל הלילה.

זו ילדה שיש לה את היכולת הרגשית אבל אין לה מספיק אומץ לנסות.

הנקודות עוזרות לה לבצע את המעבר הזה.

דומה מאוד לתהליך גמילה כשילד בשל לעשות בשירותים. רק חושש מהמעבר, הפרס מעודד אותו לנסות ולהעז ולעשות צעד צעד.

כשלילד אין יכולת פיזית/רגשית

שום פרס ושום עונש בעולם לא יעזרו.

ברור שיש ילדים כאלו, ויש ילדים עם רגרסיות. פשוט לא נלחמים בזה, מאפשרים להם את המענה שהם זקוקים לו. חלק מקבלים את זה במהלך היום, חלק מההורה השני, וחלק באים בלילה להורים..

אצלנו תמיד נתתי אפשרות לבוא למזרון. כל הילדים מיוזמתם הפסיקו לבוא בשלב מסויים, והרבה פעמים חזרו כשהיו חולים או בתקופות מאתגרות יותר.

למשל השנה הבן (4) כמעט וכבר לא בא בכלל, ומתחילת מלחמת עם כלביא בא קבוע וזה בסדר. הוא לא יישאר לישון לידי עד גיל 18. כשמרגיש שוב ביטחון לישון לילה שלם במיטה שלו הוא יעשה את זה בדיוק כמו שלושת אחיו הגדולים שהפסיקו לבוא מיוזמתם בשלב מסויים.

את רואה את זה גם אצלך, התאום שבא רק כי אח שלו בא, מצליח להתגבר באמצעות הפרס.

והתאום שלא בשל רגשית עדיין להפרדה לא מצליח.

הוא לא משגע אתכם, הוא זקוק לכם. זה שאת מחליטה לא לישון זו בחירה שלך לא שלו. אם תאפשרי לו פתרון שנותן לו את הצורך בקרבה יחד עם אפשרות שאת תשני, תראה איך בשניה הוא מתיישר לפתרון.

הוא לא רוצה שיהיה לך רע, הוא רוצה שיהיה לו טוב והוא לא מכיר דרך לעשות את זה, את מצפה ממנו לא להצטרך בקרבה אליכם בלילה, אבל הוא צריך את זה מה לעשות.. אז הוא לא יודע איך להתמודד וזה יוצא בצורה של שיגוע וחוסר שינה של שניכם.

אז מה את מציעה?

לא ללכת על פתרונות להשכיב אותו במיטה שלו כי זה נוקשה מדי ויש לו צורך? 

לתת לו לישון על מזרן? ואם הוא עולה למיטה ולא נשאר במזרן? ואם אנחנו רוצים זמן לעצמנו ופרטיות ובחרדה מהזמן שיכנס לחדר?

ומה לגבי האח השני שישן נהדר אבל אם קם ורואה את אחיו במיטה\מזרן רוצה גם כי משווה תנאים ואתה לא רוצה שהוא יבוא אלינו אם הוא במקרה שלו ישן כמו גדול אצלו במיטה ולא בא לי שבגלל השני ילך אחורה? והרי בידוע שתאומים משווים מה השני מקבל ורוצים גם? ולא בא לי להתמודד עם שניהם. שלא לדבר על מיומנויות להסתגלות ועצמאות שהם לומדים.

מכל הסיבות האלו, ועם כל ההבנה לילדי המתוק, אני אחרי שנותנת את כל כולי ביום, רוצה בלילה זמן לעצמי ולא שיבואו אלי...

ובגלל זה אנחנו רכים וחלשים

בגלל זה לא הצלחנו ובספק אם נצליח

בגלל זה נמנענו מזה עד עכשיו

אבל-זה לא מתאים לי יותר, ורואה הורים שהקפידו על התיחום הזה של קו הגבול והצליחו.

את צודקת שיש לו קושי רגשי או חוסר בשלות. אבל אם החלטתי שאנחנו רוצים ללמד אותו, וזה מה שהחלטנו, השאלה מה הדרך או שזה במקרה שלו להילחם בתחנות רוח.

והצליחה איכשהו באיזו שיטה להרגיל ילד שזקוק למגע ולשינה לישון בעצמו?

מה החלטתם?

זיהית אצלו קושי רגשי.

האם החלטת לטפל בבעיה הזאת ולתת לו מענה רגשי ואת שואלת איך,

או שהחלטת לא להיענות לצורך שלו בקרבה ואת שואלת איך הוא יבין שלא משנה מה, קרבה הוא לא יקבל?

איך היענות לצורך רגשי לילד משמעותה חולשה?

מה זה אומר עד היום נתנו לו והחלטנו שזהו?

עד היום נתתם לו מענה רגשי ומהיום החלטתם להפסיק לתת לו מענה רגשי?

וזה נקרא בשבילך הורות חזקה?

אני ממש מבינה את הצורך שלך לישון בלילה, באמת. אבל נראה לי שיש פה קצת בלאגן במושגים, וסדר בהם יעשה לך סדר בראש, וממילא סדר בבית.

הרבה הורים מחזירים ילדים לישון במיטה שלהם.

יש הרבה שיטות כאלו, זה מקובל למדי.

לק"י

ולהסביר לו שיש הבדל ביניהם.

אפשר לשבת איתו לפני השינה, לספר לו סיפור או כל דבר אחר שהוא רוצה ואוהב.

הייתי לפחות מנסה את הנ"ל. אולי זה יספיק.

מצד אחד,

לא הייתי קונה על זה במיוחד כי זה מה שמצופה

אבל בגלל שהתאום השני עושה לנו טרור, אני מעריכה את זה שהוא לפחות עושה לנו חיים קלים.

ומצד שני- אולי כן כדאי להעצים אותו על היכולות בבית? (בגן קשה לו ושובבי).

עושה טרור מול עושה חיים קלים.

לא משנה באיזה דרך תבחרי,

כל עוד זה מה שאת מרגישה כלפיהם, התהליך לא יצליח.

הילד הראשון לא עושה טרור בדיוק כמו שהילד השני לא עושה חיים קלים.

יש להם צרכים שונים.

לאחד הצורך שלו מתנגש בצורך שלך ויוצר קונפליקט. השני הצורך שלו לא מתנגש, זה הכל. את כאמא אחראית למצוא פתרון לקונפליקט.

לגדל ילדים מייצר הרבה קונפליקטים וזאת ההורות למעשה. את בחרת בזה ואת יכולה להצליח.

אבל את צריכה לקחת אחריות ולרצות לקחת את ההובלה אליך.

אי אפשא להאשים אותו שהוא עושה טרור כשבסה"כ הוא מבטא מצוקה שהוא מתמודד איתה.

אפשר להגיד שהורות זה לא תמיד קל וכיף, זה מאתגר, זה מתיש, זה הרבה דברים.

אבל הילדים לא אשמים בזה.

זה תיאור חיצוני שעוזר לתאר את הקושי מנקודת מבטי.

ברור שלאחד יותר קשה ולשני יותר קל.

אבל אני גם בנאדם, וקל לי לראות את הדברים מנקודת מבטי, ולא רק כאמא שמגוננת על גוריה ומעודדת אותם להיות במחיצתה.

זה קורה ביום, אני שיא הרכה ומפנקת ועוטפת אני רוצה לעודד אותם להיות בוגרים ועצמאיים, בלילה וכן גם מרגיש לי לגיטימי לרצות לישון נורמלי.

לפיה מי ששולח את ילדיו לישון בחדר, או מלמד אותם לעשות את זה, או לומד לעשות את זה נכון (ולא זורק אותם מתחת לגלגלי האוטובוס חלילה) לא נענה לצרכים רגשיים.

כפי שכתבתי-חברה שלי באה לעשות להם הכנה לתהליך, אנחנו מדברים איתם הרבה על זה, מעודדים, וכאמור עד עכשיו נשארנו עד שנרדם.

יש לו צורך רגשי לישון איתנו? כן. האם אני אכנע לזה בהכרח? לא.

זה עדיין קשה ברמות והפוסט נועד כדי ללמוד איך לעשות את זה נכון.

יש התנהגות- לישון איתכם בלילה (שגם זה אפשר להרחיב ולדייק האם הוא ישן איתכם במיטה, בחדר, או בנוכחותכם בחדר שלו)

ויש צורך- רגשי.

אפשר לתת מענה לצורך הרגשי באופן שלא מתנגש עם הצורך שלך (אבל בשביל זה צריך לדייק מה בדיוק הצורך, ולא מה ההתנהגות הרצויה מבחינתך)

לדעתי הפוקוס צריך להיות על הצורך ואיך לתת לו מענה, ולא על ההתנהגות ואיך למנוע אותה.

כי מתחת לכל התנהגות יש צורך, וכן אני מאמינה שתפקיד ההורה הוא לראות טת הצורך (בשונה מהתנהגות) ולתת לו מענה.

אבל מבינה שדרך ההסתכלות הזו פחות מדברת אלייך.

בכל אופן בהצלחה!

ואם יש צורך בעידוד כדי לגרום לו להשאר לישום במיטה, הייתי מתגמלת. אבל במקביל מתגמלת את השני על דברים אחרים.

זה רק יגרום לתחרותיות וקנאה בין הילדים.

ומציעה לנסות להעביר את המיקוד ממה שהם עושים לך (טרור/חיים קלים) למה הצורך שלו ואיך הוא מתמלא בצורה מיטבית לשניכם.

אני יכולה להגיד לך מה עובד אצלנו, אבל לא בטוח שזה מה שיעזור אצלכם.

בטוח שיש פתרון, את צריכה לחפש אותו היטב.

מציעה לשבור "מוסכמות" למרות שזה ממש לא קל.

למשל את כותבת שאת נותנת את כל כולך ביום ולכן זקוקה לנפרדות בלילה (תקני אותי אם לא לזה התכוונת)

אולי הפתרון יהיה להשאיר זמן לעצמך במהלך היום, בזמן שהילד אסוף יותר ויכול להתמודד?

כמה זמן את צריכה לעצמך? אולי אם תתני לו באמת את האפשרות לבוא, תגלי דפוסים שקשורים למחזורי שינה שלו? כלומר אולי עצם הביטחון שהוא יכול לבוא יגרמו לו לישון טוב יותר בתחילת הלילה ורק סביבות 1:00 בלילה נגיד הוא יבוא וכל לא תהיה בחרדה מתחילת הלילה?

נניח הוא מגיע אליך תוך חצי שעה מההרדמה.

אולי ההפוגה תהיה בזמן שהם ערים נגיד שעה סרט בערב ובזמן הזה את יודעת שהוא זמן לעצמך.

ואם את רגילה בזמן הזה לנקות ולסדר אז תביאי מנקה שתיקח ממך את החלק הזה כדי שתוכלו לעלות על הגל.

אני יודעת כמה זה קשה לעשות את השינוי המחשבתי הזה וכמה קשה לקחת המושכות על התהליך.

אבל התהליך עצמו יגלה לך את החוזקות שבך וידייק את הצרכים שלך וכך יועיל גם בהמשך.

למשל אצלי אני יכולה לשתף אותך שהסבב הנוכחי של המילואים התחיל בשליטה ובטוב וממש היה מאוזן ויחסית סביר

ואז התחיל עם כלביא ומיד עברנו למוד של הישרדות והכל היה טוב באמת עברנו את התקופה הזאת ממש חזקים.

דווקא כשנגמר עם כלביא וכולם חזרו לשגרה. שם הרגשתי את ההתפרקות, שאין לי שניה לעצמי. הציפיות מהעבודה לא תואמות בעליל את היכולת, הילדים גילו קשיים, המעבר לקייטנות בכלל..

וזה היה מגדל קלפים שהתחיל לקרוס וכל יום הייתי צריכה להתמודד רק עם כיבוי שריפות של אותו יום. להגיב לאירועים במקום להוביל אותם.

אבל ידעתי שבסוף מה שאני צריכה כדי לחזור לעצמי זה משהו מסויים וכשזה קרה לאט לאט הצלחתי להחזיר את כולם למסלול והימים האחרונים ממש בסדר ב"ה.

וכל זה לא הייתי בכלל מבינה מה כולנו עוברים ואיך לנווט את זה לולא משברים קודמים והתובנות שהגיעו מהם.

לכן אני אומרת שכמה שקשה לך לנהל את האירוע הזה ספציפית, אם תקחי אחריות ומנהיגות, תתאמצי למצוא פתרון שיענה לכולם על הצרכים, גילוי המנהיגות וההובלה יעזרו לך בהמשך החיים עם כל אתגר.

חברה יכולה לעזור לך נקודתית לסתום חורים כמו להביא לך ארוחת ערב או לקפל לך כביסה.

אף חברה לא יכולה באמת לעשות את התהליך במקומך.

ואשת מקצוע אמיתית לא הייתה מדברת עם הילדים, היא הייתה מדברת איתך ובונה בך את היכולת לדבר איתם ולהוביל אותם בעצמך ואז האפקט היה הרבה יותר משמעותי לכם כמשפחה בטווח הקצר והארוך.

את מהממת, וכותבת מדהים, וניכר שאת רגשית וקולטת את הילדים ופועלת לטובתם. וגם לא מובן מאליו בעיני שאת מגיבה לי הרבה ומשקיעה כמו אחרות המון זמן בזה.

אני מתחברת לדברים והשאיפה שלי היא באמת להיות יותר בחיבור רגשי עם הצרכים של הילדים.

אני גם כמובן רוצה את טובתם, אבל אכן יש קונפליקט שפוגע בי, כדי לתפקד בצורה מיטבית בתור הורה אפילו עבורם.

אני יותר פשוטה, רוצה פתרון התנהגותי, כדי ללמד אותו איך להירדם במיטה שלו לטובתו.

להתחיל לעשות התאמות ולשנות את כל מציאות חיי כדי שימשיך להגיע אלינו? יש הרבה שהיו חולקים על זה. ועובדה שיש בזה אסכולות וגישות.

היקשרותית והתנהגותית.

ועל אף שלהקשרותית יש יופי ועומק, אני אשמח לפתרון פרקטי.

לא אמרתי שאנטוש את הילד, אנחנו יושבים\ישנים איתו בחדר עד שיירדם. אבל לא מאפשרים כניסה למיטה שלנו בלילה. 

זה גובה מאיתנו מחירים, ועייפות קיצונית, רציתי רק לדעת איך לעשות את זה נכון.

ולילד מתחשק להתעורר ב23:30 ,

את חושבת שהוא יתחשב ויצא בנימוס?

רק למקרים ממש ממש מסויימים ולהגדיר מה הם. בצורה שיבין שזה לא המענה שהוא צריך...

או לשים את המזרון רק כשהתאום שצריך אותו מגיע.

רוצים מאד לצ'פר מגיע לו

אבל לשני יהיה קשה 

אני חושבת שעל דברים בסיסים כאלו ממש לא שייך לנביא פרסים עוד יותר שמדובר בתאןמים ויש השוואות.

זה שלא נרדם בלילה לא עושה לכם את זה בכוונה, הוא פשוט באמת צריך אתכם.

וזה שכן נרדם בלילה בקלות לא עושה את זה בשבילכם או בשביל לשמח אתכם הוא פשוט נרדם בקלות ולא זקוק ללווי בשינה .

העניין הוא בכלל לא אתם, הילדים לא עושים את זה בשבילכם אלא בשבילם.

נראה לי ממש לא שייך לא להביא מתנה למי שפספס בלילה או לא הצליח להירדם.

ואישית אם את שואלת אותי מה אני מציעה לגבי ההרדמות לזה שלא נרדם, זה פשוט להיות איתו. אם הוא צריך אתכם ומתקשה להירדם לבד תתנו לו את זה.

אל תדאגי מתישהו יהיה לי מספיק בטחון והוא מספיק גדול והוא כבר יעיף אתכם מעצמו.

וכן זה קשה ברמות, אבל להיות הורה זה המשימה הכי קשה

מה זה-לתת לו את זה?

לאפשר לו לישון איתנו במיטה?

לישון איתו בחדר?

שהילד מחפש.

הוא התאמץ בשביל זה? התגבר ועבד קשה?

אם את לא עקבית זה לא יעבוד.

אז אם בחרת שיטה תנסי ללכת עליה לפחות שבוע ברצף אם לא יותר. גם אם בהתחלה רואים שזה לא עובד.

ב. משהו שעלה לי פתאום... אחרי שקוראת הרבה שרשורים שלך גם אם לא מגיבה..

תגידי, ניסית פעם לדבר איתו על זה?

התהליך שאת מנסה להניע נשמע נורא נורא חד צדדי ומתאים לפעוט שבקושי מבין ולא משתף פעולה, ולא לילד שעולה לגן חובה ואפשר לגייס אותו לשת"פ.

כמובן שאני לא יודעת מה עשית ומה לא ואיך מתנהל השיח...

אבל אספר לך מניסיוני.

לא מזמן פתחתי פה שרשור על זה שהבת שלי בת 3 וחצי עוברת אלי באמצע הלילה..

אחרי שכתבו לי פה מגוון דברים חשבתי על זה שתכלס לא דיברתי איתה. בזמן שקט, לא סמוך לשינה, דיברתי איתה. שאלתי למה היא מגיעה אלינו באמצע הלילה (קיבלתי תשובה לא הגיונית. לא משנה.. העיקר שהיא מרגישה שאני באה לשמוע מה איתה...). הסברתי לה שזה קשה לי ומציק לי ושלכל אחד יש את המיטה שלו והוא צריך לישון בה בלילה. ואז אמרתי לה שאנחנו בבעיה כי היא באה אלי כי היא צריכה אותי אבל אני צריכה לישון בצורה שנוחה לי וככה אני לא מצליחה לישון בנוחות. שאלתי אותה אם יש לה רעיון מה לעשות, והיא ענתה לי שלא. אז אני הצעתי פשרה שמקובלת עלי- מה דעתך שנשים מזרון ליד המיטה שלי ואם את צריכה לבוא בלילה את תדעי ששם את יכולה לישון? היא אהבה את הרעיון. מאותו לילה זה המענה שלה. והיא גם כועסת על האחים שמעזים לשכב שם לנוח.. אם היא לא הייתה אוהבת הייתי מנסה לחשוב על רעיון אחר.

מההודעות שלך לאחרונה מרגיש שכרגע יש איזה מאבק כוח בינך לבין הילדון. שווה לנסות לשבור אותו  

את מסתכלת על זה בצורה לינארית, וזה אומנם עושה תחושה של סדר בראש, אבל בפועל זה מבלבל.

כי הציפייה היא, שיהיה איזשהו מתכון, איזושהי נוסחה, שלבים שאם נעשה אותם אז הכל ילך לפי הספר.

את מתארת את זה גם בהקשרים אחרים של הציפיות מהילדים.

את משקיעה ועושה x ובתמורה הילדים יעשו y.

וזו חשיבה שעוזרת בהרבה דברים, אבל בכל מה שקשור לילדים אני חושבת שהיא יוצרת בעיקר תסכול.

כי בקשר שבין הורה לילד, אין הדדיות.

אין יחסי תגמול

אין דרך אחת להורות נכונה וטובה.

ואני חושבת שחלק ממה שמקשה עלייך זה שאת מחפשת את ה-נוסחה, ה-דרך. ואין כזו.

וכשאנחנו מנסים להיות כמו ההורים המושלמים ההם, זה רק יוצר תסכול יותר גדול. כי הורות קודם כל בנויה על מי *אני*. מה חשוב *לי*.

ההורות שלי נהייתה קלה יותר, כשידעתי מי אני ומה אני רוצה. לפני כן ניסיתי להיות האמא המושלמת מהפורום. זו המתוקתקת שמצליחה לעשות הכל. מדברת עם הילדים בהכלה והקשבה, עושה איתם יצירות ואפייה. אבל זה לא האופי שלי, זה לא מי שאני.

וזה לא אומר שהורות זה לעשות רק מה שטוב ומה שנוח. אני מאוד משקיעה בהורות שלי. אבל אני גם מכירה את המגבלות שלי.

אני לוקחת את האופי שלי, את סדרי העדיפויות שלי, את היכולות שלי, ולפיהם מעצבת את ההורות שלי.

ועל גבי זה אני מלבישה את הרצונות של הילדים, את הצרכים שלהם, את הרגשות שלהם.

אבל אני המובילה, אני הסנטר.

אם תשאלי אותי מה הופך אותי לאמא טובה?

הביטחון העצמי שלי בעצמי ובדרך שלי

הגמישות שלי

ומכאן? כאן אני מכניסה את הצורך של הילדים, את הערכים שלי, את החינוך.

אבל קודם כל זה.

ואם ניקח את זה לעניין של השינה:

קודם כל שאלתי את עצמי מה הגבולות *שלי*?

אצלי הגבול הוא שילד לא ישן איתנו בחדר.

ילד הולך לישון במיטה שלו, ואצלנו גם לא יושבים ליד הילדים עד שנרדמים.

הגבולות גם יכולים להיות אחרים, אבל כאן זה כבר משתנה ממשפחה למשפחה, וזה בסדר.

עד כאן - ביטחון בעצמי ובדרך.

עכשיו השאלה היא לגבי הילדים-

האם זה שהם יוצאים אצלי מהמיטה אחרי שהולכים לישון-

האם זו בדיקת גבולות? אם ככה אז אחזיר למיטה ואבהיר שזה הכללים בבית.

האם זה געגוע לאבא שבמילואים?

האם הם רעבים / צמאים? אתן מענה נקודתי אוודא בימים הבאים שהם לא מגיעים רעבים למיטה.

האם זה צורך בתשומת לב? אענה עליו במהלך היום, אספר סיפור נוסף לפני השינה.

לכל אחד מהם אתן מענה אחר. אבל כל הפתרונות כולם עדיין יעמדו בעקרונות שלי לגבי איפה הילדים ישנים.

האם יכול להיות מקרים שבהם אתגמש? בוודאי.

למשל כשבעלי במילואים, אני יושבת לידם עד שהם נרדמים. היו תקופות שהם ישנו איתי בחדר. אבל מראש הגבול הוגדר שזה לתקופה מוגבלת. נתתי מקום לגעגוע ולכן גם איפשרתי את זה, אבל תוך כדי הבהרתי שזה רק עד שאבא חוזר.

בקיצור, אני חושבת שהמפתח אצלך. מיקוד מה מתאים לך, מה חשוב לך, ומשם להוביל אותם ברגישות בהתאם לאופי שלך ולדרך שלך.

ואולי צריך גם קצת לתהות לגבי כל מיני הנחות, שאולי גם הן מקבעות ומקשות.

למשל, את חוזרת הרבה על זה שאתם רכים ולכן יש קושי לשים גבול.

האם גבול הוא בהכרח אומר שאנחנו לא רכים? שאין בנו חמלה?

האם לפעמים התפיסה שלנו את המעשה היא זו שמגבילה אותנו ולא המעשה עצמו?

שהוא פיתח הפרעת שינה

לקום הרבה פעמים בלילה בגיל הזה זה מאד חריג

אולי שיטות נוקשות בהרדמה לא מתאימות בסיטואציה הזו

יש לי ילד שהיה בא לישון איתי בלילה

זה לא היה נוח ואמרתי לו שיפסיק לבוא אבל הוא המשיך

אני לא עושה עסק מסיטואציות כאלו כי ככל שעושים יותר אישו הבעיה נהית גדולה יותר

אז זה עבר לבד עם הזמן

ילדים תמיד גדלים לבד והתנהגות שעוברת לבד עם הגיל

חבל לבזבז עליה אנרגיות שליליות

בעיניי מוזר לתת פרס על שינה בלילה/ אי הרטבה

זה כמו לתת פרס על אכילת ארוחה

זה עלול ליצור הפרעות בהתנהגות

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)

נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא

ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...

קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה

"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"

עם שיתוף מאזינות

קו חינמי נהדר!

מצרפת למעוניינות - ‏‪02-666-7140‬‏

איזה גיבורה את

זה כל כך מרגש המסע הזה

מעריצה אותך על כל השעות הארוכות

מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️

איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!

איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!

ומאוד ניסי. פלא ה'

ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים.. 

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!