את הכדורים

לגבי השאלה למה יש את זה

לדכאון וחרדה תמיד יש טריגר/ים

פתרון אמיתי מגיע מהבנת הטריגר ומציאת פתרון

תינוק קטן/ עומס יתר זה טריגר קלאסי

כדי למצוא את כל הטריגרים אפשר לעקוב ולראות דברים שמשפיעים לרעה ומתדלקים את הדכאון/ חרדה

מבינה את הפחד כי גם אני חששתי ולא ידעתי איך אצא מזה. ב"ה זה אפשרי. כעת קשה לך לראות אבל זה אפשרי. תקחי כדורים. תעזרי לעצמך להיות רגועה. ובע"ה תצאי מזה במהרה.

אני לקחת כדור מירו. לבערך שנה וחצי שנתיים ובהדרגה הפסקתי.

לגבי הגמילה - אצל כל אחד זה אחרת.

תרגישי טוב!

ולומר שדיכאון בכלל ודיכאון אחרי לידה בפרט הוא לגמרי פיזיולוגי. השאלה "למה" היא לא רלוונטית פה. כמו שלא תשאלי מישהי למה יש לה דלקת גרון, אם יש לה בעל תומך, עוזרת, חברות, הליכות. כל הדברים האלו לא קשורים - אם יש דלקת גרון לוקחים אנטיביוטיקה ומטפלים בלי להתפלסף יותר מידי. אותו דבר זה עם דיכאון- את לא בחרת את זה, זה לא בשליטה שלך ואת חייבת להכניס את זה לראש שלך שאין שום דרך שבה את יכולה "לשכנע" את הדיכאון או החרדה פשוט לעזוב אותך.

במקביל ובלי קשר- כמו שדלקת גרון תמיד קשורה לעוד דברים בגוף ואחרי האנטיביוטיקה ובמקביל נרצה להדוק מה אפשר לעשות כדי לחזק את הגוף, ככה גם דיכאון קשור גם לנפש ולכן במקביל לטיפול התרופתי נרצה לחזק אותה באמצעות טיפול רגשי ולבחון מה קרה וקורה בחיים שמשפיעים על הנפש.

לגבי השאלות שלך:

1. צ'יפרלקס בהחלט אמור להשפיע על הדיכאון וגם על החרדה. זה לוקח זמן וגם זו תרופה די גנרית, אז תקחי נשימה עמוקה כמה שאת יכולה. מעולה שקבעת תור לפסיכיאטר, נשמע שאת ממש מודעת לעצמך וזה מעולה. שתפי אותו המחשבות האלו ובכל התחושות, זה בדיוק תחום ההתמחות שלו וזה מה שהוא רוצה לדעת - איך ומה את מרגישה.

2. אני אישית (ומניחה שכל מי שאי פעם התמודד עם דיכאון) הייתי בטוחה שלעולם לא אצא מזה ושאצטרך כדורים לכל החיים. ולקחתי דברים יותר חזקים מצ'יפרלקס. ב"ה אני לגמרי לא שם וזה פרק בחיים שלי שחלף ונגמר ואני לעיתים ממש נדירות נזכרת בו. אפשר לצאת לגמרי מדיכאון קליני גם חמור, ולמעשה הסטטיסטיקה להחלמה היא ממש טובה  (לא רוצה לזרוק מספרים אבל תבדקי).

ב"ה אנחנו חיים בתקופה שיש תרופות וטיפולים ואנשי מקצוע שיודעים באמת לעזור.

שולחת לך חיבוק גדול, וכל הכבוד על האומץ להודות ולטפל זה השלב הראשון הקריטי בדרך להחלמה ובעז"ה את תצאי מזה. מאחלת לך הרבה חמלה עצמית וחמלה מהסביבה להעביר את התקופה הלא פשוטה הזאת. 

תודה ענקית על התגובה. חייבת להוסיף שהדיכאון שאהיה חשה זה משו שאני חווה בשנים האחרונות ופשוט לא טיפלתי  ממש. הדיכאון והחרדה מכיעים לי יותר בשעות הערב. אז במשך היום אני פעילה וכו ובערב זה ממש כמו עננה שמשתלטת . ועכשיו שאחרי לידה ממש אין לי את היכולת להילחם בתחושות האלו יותר. ולכן התחלתי טיפול תרופתי.

שאלה לי אלייך. איזה סוג של טיפול עשית לצד הכדורים?

האמת שלאורך הדרך ניסיתי כל מיני דברים, יש ספר בשם "ללא פרויד פרויד, ללא פרוזק" שמציע כל מיני דרכי טיפול אלטרנטיביות, נראה לי ניסיתי את כולן. ריצה, אומגה 3, שינה... חוץ מזה תרגלתי יוגה, ניסיתי קבוצת תמיכה, ביבלותרפיה, dbt (לא ביחד, כן? כל כמה חודשים הייתי מנסה משהו)

במקביל ניסיתי גם טיפול תרופתי לקשב וריכוז כי עלה החשד שזה גם קשור לזה.

את שואלת אם זה עזר?

ממבט לאחור נראה לי שזה היה חלק מתהליך ההחלמה שלי ובעיקר ההוכחה לעצמי שאני רוצה להילחם ולהחלים כי אצלי לפחות היה קושי מאוד גדול סביב המאבק של לבחור לרצות בחיים.

אני מדגישה שהכדורים היו הבסיס שלי לאורך כל הדרך, בלי זה לא היה סיכוי שאני אצליח לנסות לעזור לעצמי בכלל בשום צורה.

אבל הטיפול הכי הכי משמעותי שאפשר לי להוריד את הכדורים ושיפר את איכות חיי היה ללא ספק הטיפול הפסיכולוגי. וזה לא היה קל! עברתי 5 מטפלות שונות עד שמצאתי את האחת שאיתה הדברים התחילו לזוז. ב"ה עשיתי בעקבות זאת שינויים משמעותיים בתפיסות העולם שלי וגם במערכות היחסים סביבי. זה לקח כמה שנים טובות, אבל היום ב"ה אני חושבת שאני חיה חיים מאושרים ומדויקים לי יותר ממה שרוב האנשים זוכים, ואני אסירת תודה על זה.

אני יודעת שזה נשמע קצת קלישאה, ובדרך כלל אני לא אומרת דברים כאלו לאנשים שמתמודדים, כי כשאני הייתח בדיכאון שום דבר מזה לא עודד אותי, אבל בגלל שזה פורום פתוח אני מרשה לעצמי לכתוב וקחי מזה מה שמתאים לך. בלי לחץ. זה יכול להיות תהליך ארוך וזה בסדר גמור.

ואגב, מה שאת מתארת על דיכאון שנסחב שנים ועננה כזאת שיורדת בשעות מסויימות זה מאוד מאוד שכיח ושלא תתבלבלי לחשוב שאם יש לך שעות "טובות" אז זה אומר שאת לא בדיכאון. אני מדגישה את זה כי לפעמים זה מאוד מבלבל והסביבה גם מרימה גבה. "מה? את בדיכאון? תראי איזה יופי את מתפקדת!" אבל תפקוד הוא לא המדד היחיד לדיכאון. וזה שאת מצליחה להיות פעילה שעות מסוימות זה מדהים ומראה על העוצמות שלך, אבל זה לא אומר שכשהעננה יורדת כמו שהגדרת יפה, את נמצאת במקום פחות אפל ממישהי אחרת שלא מצליחה לקום בבוקר. דיכאון זה דבר חמקמק, ולכן קריטי שתמשיכי להיות נאמנה לעצמך ולתחושות שלך ולזכור שהמלחמה הזאת בתחושות היא לא דבר טבעי, והיא לא חלק מהחיים, ובעז"ה יום אחד היא תהיה מאחורייך. 

אני גם מצטרפת שפעמים רבות דיכאון הוא תוצאה משינויים הורמונליים ,

ויכול להתפתח ללא שום קשר לסביבה וכדו'

באופן אישי, עברתי דיכאון ראשון סביב תחילת גיל ההתבגרות ודיכאון נוסף בהריון הראשון שלי

כשזה היה הריון סופר רצוי, סביבה מאוד תומכת ועוד הרבה נתונים טובים

ועדיין הייתי בדיכאון ובחושך.

ואני די בטוחה וגם גורמי מקצוע אמרו לי שככל הנראה האשם זה השינויים ההורמונליים.

וגם לחרדות

עוזר לי מאוד מאוד

לא יודעת לגבי הגמילה, לי זה עוזר גם לכאב כרוני. אז לא מתכננת להפסיק לקחת

וטין לי בעיה לקחת כל החיים, מה ככ נורא בזה בעצם?

ברוכה הבאה למועדון ❤️‍🩹

אפשר לשאול כמה זמן לקח לך עד שהרגשת טוב עם הכדור?

האם היה לך בעטת שינה בעקבות החרדה ? וכמה זמן אחרי שהתחלת לקחת את הכדור זה עבר הבעיית שינה.

אני מרגישה שהחוסר שינה בעקבות החרדה זה מגביר לי יותר את החרדה

ובאמת חוסר שינה מגביר חרדה...

עד שממש השתפר

לאהיו ליבעיות שינה אז לא יודעת להגיד

כן ייודעת שאחר כך ממש הצטערתי שלא לקחתי קודם וסבלתי ככ הרבה

@אמאל7עה יקרה!

חיבוק ענק ענק על התקופה הקשה שאת עוברת כרגע! איזו אלופה שאת קבעת תור לפסיכיאטר וגם שאת נעזרת בתרופות! וגם שאת יוצאת להליכות (מאמינה בזה מאד)! ורואה חברות! וב"ה ב"ה שיש לך בעל תומך!!!

לגבי 1., אני לא יודעת כי לא לקחתי ציפרלקס.

לגבי 2., לקחתי תרופות אחרות. ממה שחוויתי, הגמילה צריכה להיעשות בהדרגתיות כי ככה הכי נכון לגוף לעבור ממצב של נטילת תרופה למצב שאת בלי. אצלי הגמילה הייתה ממש חלקה ולא חזרתי לתרופות מאז (מעל עשור ב"ה).

יכול להיות שיש סוגים שונים, ושיש תרופות שממכרות יותר ממה שלקחתי (לקחתי כמה סוגים). אבל נראה לי שרוב האנשים שעוברים דיכאון נגמלים מהם מתישהו. ככה לפחות מהתרשמותי עם אנשים שאני מכירה וגם מהקריאה פה בפורומים כבר המון שנים. יש מקרים נדירים שמגלים שהדיכאון כרוני ושנדרש ליווי תרופתי לטווח ארוך מאד או לכל החיים. אבל לא הייתי קופצת לחשש כזה כשאת סך הכל חודש וחצי מתמודדת עם הדברים האלה ושרוב העולם לא שם, רק מיעוט קטן ❤️

(ואם אם אם מגיעים למצב כזה, אז יש עוד כל-כך הרבה מצבים בריאותיים כרוניים שמצריכים נטילת תרופות קבועה שנראה לי שאפשר ללמוד להתייחס לזה בהשלמה, אם התרופות עושות את העבודה ומאפשרות לחיות טוב יותר. אבל כאמור לא רואה סיבה לדאוג לזה בשבילך. רוב מי שלוקח תרופות גם מפסיק מתישהו).

לגבי זה שאת במקום נמוך ❤️‍🩹, כן זה בדיוק מה שהדיכאון עושה… ולגבי למה יש לך את זה, יכול להיות שיש כאן חוסר איזון כימי נטו, ואולי זה קשור לדברים נוספים, לעומס ולעייפות של אחרי הלידה, למתח של המלחמה או לכל מיני דברים אחרים של החיים. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור להבין אם יש מקומות שזקוקים לריפוי או לשינוי בחיים - ולעזור לנו לדייק את מה שצריך בהקשר הזה.

מה שבטוח, למקרה שמעבר לתחושת הבלבול והתהייה ("למה עש לי את זה?") יש גם קצת אולי הרגשה שאולי עשית משהו לא נכון איפשהו בדרך שהביא אותך לזה - זה לא ש"משהו בך דפוק" חלילה. דיכאונות קורים כמו שכל מיני ניסיונות קורים. ולכן אני בעד להתמקד באמונה שהדברים הכואבים שנוחתים עלינו קורים לנו כי זה חלק מהתוכנית של הקב"ה ושהם באים כדי לגדל אותנו ולהצמיח אותנו לעבר המשך התפקיד שלנו בעולם הזה.

אני ממש מאמינה שבע"ה תהיי בסדר. שעם העזרה והפעולות הנכונות תצליחי להתגבר על הדיכאון ועל החרדות, ושבסוף תגלי כמה יהלומים אספת בדרך. גם אם כרגע הכאב קשה מנשוא, אני יודעת 🫂.

שולחת לך המון תמיכה וכוחות, וגם אמונה ותקווה 🫶🏼🫶🏼🫶🏼, זאת דרך לא פשוטה לעבור, אבל יהיה בסדר בע"ה.

נראה שאת ממש בדרך טובה - קבעת תור לפסיכיאטר, מתחילה טיפול רגשי. להגיד שזה ישר עוזר - לא. למרות שלפעמים כדורים יכולים גם תוך שבועיים ממש לשפר את המצב (לפעמים הם גם לא משפיעים בכלל, אינדיווידואלי, וזה שכדור אחד לא עוזר - אז נותנים לו זמן ומקסימום מנסים כדור אחר, כל גוף מגיב שונה לחומרים שונים)

ציפרלקס בהחלט מיועד גם לדיכאון. עליי הוא לא השפיע בכלל, אבל יש אנשים שממש עוזר להם.

זאת חלק מהסיבה שחשוב ללכת לפסיכיאטר ולא רק לרופא משפחה. רופאי משפחה רושמים את הכדורים הגנריים (ציפרלקס, פריזמה וכו), אבל אם יש צורך במשהו יותר נישתי אז זה בדרכ רק פסיכיאטרים. בכל אופן- טוב שגם הרופא משפחה יהיה מעודכן.

לגבי טיפול רגשי - חשוב חשוב חשוב! בעיקר שאת מתארת שזה משהו שקיים כמה שנים… כן אגיד שכדאי לדעתי שתנסי לקרוא קצת על שיטות הטיפול השונות ותראי מה יותר מתיישב לך. ולפי זה תחפשי מטפלת. אבל תחליטי על איזו מטפלת ע"פ הכימיה שיש לך איתה. לפעמים זה קצת לצאת לדייטים עם מטפלות, אבל בסוף זה מגיע (לפעמים מגיע גם על הפעם הראשונה, וזה לא כזה נדיר)

נראה לי ששתי השיטות המובילות זה טיפול דינמי, וטיפול cbt (על כל דורותיו). אבל יש מצב שיש משהו ששכחתי (וכמובן יש עוד מיליון שיטות טיפול)

כן אם יורשה לי - אולי כדאי שתלכי למישהי עם תואר שני טיפולי. ברור לי שיש נשות מקצוע מדהימות ללא תואר שני טיפולי, אבל אם את לא כבר מכירה מישהי מדהימה שכזו - עדיף שתלכי על מישהי מנוסה ועם הסמכה מסודרת, מגדיל את הסיכויים למאצ' טוב.

בהצלחה רבה!

אה, ולגבי גמילה - אצלי לא חושבת שאי פעם אפסיק, אבל לא בגלל הגמילה… אלא כי אני באמת צריכה… אבל רבות וטובות ממני נגמלו וכשעושים את זה הדרגתי בדרכ עובר אחלה (כן החלפתי בין סוגי כדורים, אז זה סוג של להיגמל). אבל חכי, קודם תתחילי, תתנסי, כשתהיי במקום טוב בע"ה תדברי עם הרופא על איך להיגמל. בשום אופן לא להוריד לבד, זה מסוכן ויכול לעשות תסמיני גמילה. 

ממש מחזקות ונותנות לי כוח.

עכשיו קצת נלחצתי מזה שכתבת שאולי לא יהיה שיפור עם הציפרלקס... בימים אלו כל דבר מכניס אותי לחרדה.

ועוד שאלה?

כמה זמן לוקח להורמונים אחרי לידה להתאזן?

ובכללי, ציפרלקס הוא מאוד נפוץ, מאמינה שלרוב מוחלט של האנשים הוא עוזר. בע"ה יעזור לך במהרה. וכשזה עוזר - זה מרגיש כמו גאולה (לפחות עבורי זה היה כך)

עדיין בקושי ישנה בלילות מהחרדה.

לוקחת 4 ימים

גם לי היו קשיי שינה והוא הציל אותי מיד. החזיר לי את השינה הרגועה בפעם הראשונה. חלק מתופעות הלוואי שלו זה תיאבון ועייפות. במינון נמוך הוא משפיע יותר.

או אולי ניתן לשלב עם רסקיו שעוזר להרגעה ושינה.

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

ומאוד האיר את עיני.

מאז זה נמצא אצלי בראש.

תודה שהזכרת לכולנו♡

זה באמת לא כיף

אם זה מחמאה על מראה זה סבבה

כי אם מחמיאים לך באמת עדיין פוגע?

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

כמו שכתבתי עשינו את ההליכה לאורך הירדן

המשכנו גם אחרי הסכר

השביל לאורך הנחל נקי וממש נעים, שקט ורואים את המים יפה גם אם אין זרימה חזקה

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

מנסה להזכר בשם.

אבל עשינו את זה שנה אחת והיה באמת ממש כיףכי היה נוף מהמם של הכנרת והיינו עם תינוק וילדה בת שנתיים ןעוד כל השאר והיה קליל וכיף

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..

כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.

ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

והן גם לא נהרסו או משהו בדוקא לפעמים החלפתי כי רציתי מסיבות אחרות

עגלה שקניתי ב300 החיזקה לי ל3 ילדים

לדוגמא

זה נשמע אחרת.

בעיני עגלה שמחזיקה לכמה ילדים שווה להשקיע ולקנות חדשה אבל אפ הצרכים משתנים וכל כמה זמן צריך להחליף עגלה אז באמת שווה לשקול את האופציה של יד2

לפעמים בזול מדי יהיו כתמים..ולפעמים לא..

אבל אם תשלמי 500-800 נגיד יש עגלות ממש במצב חדש

לא רואה אפילו סיבה אחת לשלם פי 2 או 3

אבל אני ככה בכל דבר..לא מכירה חנויות

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

ואני ממש מכירה את זה..

תשתפי אותו!

🙂❤️

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

וממש מתאים לחנוכה!

שמנה כמו פרה ויש לי חלב כמו פרה

אבל לפחות יש לי שכל של בן אדם ונשמה של יהודי🥰

וכ"כ מרגש לשמוע שהיא מסתובבת בחופשיות בבית,את כ"כ דאגת להתפתחות המוטורית שלה....

מלא נחת מכולם

חנוכה שמח

היא לא זוחלת עדיין, כמובן, אבל מתקדמת בישיבה, נעמדת על חפצים, מנסה להגיע לכל מיני מקומות, ואפילו עמדה כמה פעמים לשניות בודדות בלי להחזיק בכלל.

ב"ה באמת נראה שהיא עולה על דרך המלך!

(עכשיו רק נותר לי לדאוג על הדיבור שלה... אבל לפחות מבחינה תקשורתית נראה שהיא ממש בטוב!)

נשמעת מתוקה אמיתית...

בעז"ה שרק תמשיך להתפתח ולהתקדם בכל התחומים!

אם כן הדבר הראשון לדעתי חשוב לוודא שהם החלימו כמו שצריך.

אם היית כבר אצל רופא של שישה שבועות אחרי והוא לא בדק - תלכי להיבדק.

בעיקרון יובש באזור הזה מאוד נפוץ אחרי לידה בגלל ההורמונים של ההנקה, אבל נפיחות פחות ולכן אני מדברת על בדיקה.

נפיחות באמת מסתדרת עם ורידים - ככל הידוע לי הטיפול העיקרי זה להפחית לחץ בעזרת עמידה פחות ממושכת, הרמת רגליים ונראה לי לורידים במפשעה יש גם גרביון.

לגבי יובש הורמונלי - יש משחת אובסטין, שזה הורמון אסטרוגן סינתטי ושמים אותו מקומית. יש מישהי במעלה לבונה שמכינה משחה טבעית, לי אישית היא עזרה.

וחשוב להקפיד לשתות הרבה מים! זה עוזר לרקמה להיות בריאה יותר. כמו יובש בפה ובידיים אבל בגלל שהאזור רגיש יותר אז מהר יותר הוא מתייבש..

היה לי תפר אחד, הגיוני שהוא עדיין מציק לי?

הבעיה שהרופאת נשים שלי לא זמינה.

התור אליה רק עוד שבועיים ומתלבטת אך כדאי להיבדק לפני.

הייתי בבדיקה 4 שבועות אחרי לידה והיא אמרה שהכל תקין ולבוא שוב כשיעברו 8 שבועות מהלידה 

יכול להיות בעייתי.

גם לי היה רק תפר 1 לפני 3 חודשים והרופא שאל אם מרגיש לי שהחלמתי. אם הייתי עונה שלא הוא היה בודק אותו..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

פרגונים על הילד וכאלה

משמח אותם מאוד ובכל זאת לרוב לא מרגישים צורך לפרגן בחזרה

כבר למדתי לא לצפות לזה. אבל מי שכן מקבלת את זה- שתעריך, כי זה מאוד תלוי מי האוכלוסיה שאת עובדת איתה ולגמרי לא מובן מאליו

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

זה נראה כמו אסטמה של העור או סבוריאה.

אקווה קרם זה חשוב למרוח כל יום אחרי מקלחת זה יוצר שכבת הגנה על העור, אבל מה שיש לה עכשיו חייב משחה עם סטרואידים, צריך מרשם. רפואה שלמה 

ייתן סטרואידים בטח

אח''כ להתמיד בלחות