כמו ב"כותנות אור". ועל כך נאמר "תורת רבי מאיר", כביכול היא תורה אחרת. אבל באמת, רבי מאיר לקח את מידת הדרש למקום שממנו מעזים להוציא חידוש להנהגה ולמעשה. אז המילה "עד" הופכת ל"עוד": שובו ממעשיכם, בזמן שעוד השכינה מיושבת בשם אדנות הרחום ("ע[ו]ד השם"). אבל אין לדבר הזה אינסופיות (וזו אולי התעוזה המהממת ממש בדרש כאן), וזה מתחלף - בשכל עליון שלמעלה מהבנתנו או תפיסתנו - לכלל שם אלוקות הקפדני ר"ל ה"י ("אלוקיך"), מקום אש להבת שלהבת. משהו בסגנון היפוך הקטבים הפנימי של ליבת הארץ המגנטית, שזו כמובן תופעה חובקת פלנטה, לא צפויה ורבת עוצמה מעבר לכל כוח אנושי. והאדם עומד ונתבע תמיד. אכן, דרשה כבדה ומרצינת פנים מאוד.

אפילו זה נשמע אפשרי, אם כי כמובן בכל היבט גם רבי מאיר יחשוב שאין שום ייאוש מתשובה, בטח הוא כאמור אל מול מורו ורבו אחר

גם אז אפשר לבטל, אבל קשה יותר

שהכוונה שצריך להפך את המידה של ה', ממידת הדין למידת הרחמים, כדי שהתשובה תתקבל.

מידת דין או רחמים זה לא מצב מוחלט, הגמרא בסוכה אומרת שתפילתם של צדיקים הופכת את מידותיו של ה' כעתר.

אז כם כאן, כשאדם עושה תשובה קודם הוא מביא קורבן שלמים, שיהיה דורון שתתבפך המידה למידת רחמים, ואז הוא מביא חטאת (זה בגדול רשי בפרשת ויקרא כמדומני).

אם השאלה היא מה זה אומר שיש כאילו כמה פרסונות של ה' וכל אחת מתפקדת אחרת. זה כבר סיפור פילוסופי מסובך, אבל אתה לא הראשון שדן בשאלה הזו. רק כדי להכיר את הקטע דל מידות שונות וכוונות לפי מידות, עיין בזמנך הפנוי בפירוש הרקנאטי על התורה, תחילת פרשת תולדות.

על דרך משל, אדם פגע בחבירו ויודע את זה, ולא מבקש סליחה.. ההוא בלע את העלבון וכבר שכח ממנו

פתאום לקראת יום כיפור הוא מתקשר לבקש סליחה - בשביל שיהיה לו שנה טובה.  

זה אפילו יותר מעצבן מאשר אם לא היה מבקש סליחה לעולם.

כך גם פה, אדם צריך לחזור בתשובה כמה שיותר מוקדם - או קרוב לחטא הספציפי שעשה, או בימי תשובה שאז יש מידת הרחמים.

אבל אם אדם מחכה, ואז נזכר להואיל בטובו לבקש סליחה מתי שבא לו , בקשת הסליחה (בצורה חצופה כזאת) שאמורה להיות סנגוריא הופכת לקטגוריא 

אבל זה הפשט

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שרבי מאיר היה נועז ולכן חותרים למשהו עסיסי יותר(;

מניין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול?

שנאמר:" אשר יעשה אותם האדם וחי בהם"

כהנים ולוים וישראל לא נאמר אלא אדם הא למדת שאפילו נוכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול

ויש גם את גדולה תשובה שבישביל יחיד שעשאה מוחלין לכל העולם כולו

אני מביא לך את קטע הגמרא: תלמוד בבלי סנהדרין נט, א (כמדומני זה מופיע גם בב"ק דף לח אך אין לי זמן לחפש):

ואמר רבי יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר "תורה צוה לנו משה מורשה" - לנו מורשה ולא להם. - וליחשבה גבי שבע מצות! מאן דאמר מורשה - מיגזל קא גזיל לה, מאן דאמר מאורסה - דינו כנערה המאורסה, דבסקילה. מיתיבי, היה רבי מאיר אומר: מניין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול - שנאמר "אשר יעשה אתם האדם וחי בהם", כהנים לויים וישראלים לא נאמר, אלא האדם. הא למדת: שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול! - התם בשבע מצות דידהו.

התשובה של הגמרא מובנת לי, וזה די מוציא את הרוח מהמפרשים למי שציפה לאיזו פריצת דרך. זה גם לא ממש מתיר ללמד הכל לגוי, אפילו בשבע מצוות דידהו. ראה מותר לבן נח ללמוד הלכות שבע מצוות? וגם פורטל הדף היומי: לימוד תורה לנכרים (חגיגה יג ע"א)

אגב יש גם מימרא דומה בתנא דבי אליהו (רבה ט) "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין ישראל בין גוי, בין איש בין אשה, בין עבד ובין שפחה הכל לפי מעשה שהוא עושה - כך רוח הקודש שורה עליו". אז זה די קלאסי השיח התנאי וסליחה אם זה הרס למישהו אעזו תזה.

אם אתה שואל מאיפה רבי מאיר לקח את הביטוי "ככהן גדול", זו שאלה פרשנית מעניינת, לצערי בשעה כזו קשה לי לחפש אבל מניח שאם תחפש קצת תמצא תשובה באחד המפרשים. קשה לי להאמין שבדיוק הרעיון הזה יפיל אותך מהכסא.

(ואני מאמין שעל זה התכוון "כקדם" כשאמר שזה תמוה)

למה אתה חושב שאני מחפש פירוש שמפיל מהכסא? 

דעתי היא דווקא כמוך, שלא להלביש בדווקא על מימרא של צדיק דברים עסיסיים 

דווקא תראה למעלה שהצעתי פירוש פשטני דבר דבור על אופניו

ברפרוף באינטרנט ראיתי שמנחם הירשמן עומד על השאלה מנין שהוא ככהן גדול, בספרו "תורה לכל באי עולם", פרק ג. הספר נמצא באתר כותר אבל אין כח להיכנס אליו עכשיו ולראות את תשובתו.

אבל יתכן שהתשובה יותר פשוטה משציפינו. ראה את הציטוט ממדרש רבה, בפורטל הדף היומי שציינתי לעיל. יתכן שזה מקור המשפט ופשוט מדברים שם על כהנים ולויים ואז כותבים הרי הוא ככהן גדול, שזה כאילו על בסיס הדרשה לפני כן שנאמרה על כהנים וכו'

התוספות במסכת בבא קמא לח. ועבודה זרה ג., שניהם בד"ה הרי הוא ככהן גדול. הם עונים שזה בקונוטציה של "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ", כלומר זה נובע מהקשר מילולי או יותר מזה, בין תלמיד חכם לכהן גדול.

ראיתי שמביאים בשם ספר אבי עזרי (הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה א), שיש כאן אמירה, שגוי גם אם הוא לומד תורה הוא רק כמו כהן גדול, אבל יהודי יכול להיות יותר (כי ממזר ת"ח קודם לכהן גדול..). יש גם משמעות כזו בתוס' בעבודה זרה שציינתי.

בגלל שהספר לא לפניי אני מעדיף לא להסביר אותו בלי לראות, אבל הנה זו כבר שאלה מאוד קדומה ויש עליה דיון (ואכן, ההר הוליד עכבר...)

התעוזה היא בהקשר למידות הדרש וההבנות. זה לא מוציא מסקנא אליבא דהילכתא מידי פסיקת ההלכה בתלמוד, אלא רק הוסיף חיות מסוימת לתורה. עובדה היא שעל חידוש נקראה הבנתו "תורת רבי מאיר", ולפניו לא ההין איש לחדש בדבר.

שובה ישראל עד ה' אלקיך

בעוד ה

כמו שכתבו כבר בתגובה הראשונה רש"י מבאר עד ה' - בעוד ה' מתנהג עמך במידת הרחמים - שם הוי"ה, ולפני שמגיעה מידת הדין - של אלקי"ם

ונראה לי שההסבר הפשוט הוא שכשאדם חוטא יש זמן\כמות חטאים שעוד ממתינים לו במידת הרחמים כמו שהיה עד כה ולא ממהרים לשנות כלפיו את ההנהגה, וזה נמשך זמן, אולי כל עוד לא נגזר עליו הדין להיענש, ואז הכי טוב לשוב, כי יש לו סנגור שזה המצב הקבוע והקודם שלו.

ואם לא שב, אז הסנגור הופך להיות קטגור, דהיינו שההנהגה הופכת להיות דין בגלל מעשיו, והחטא הופך להיות חלק משמעותי מהמצב הקבוע והקודם.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה