זה נראה לי רק שנה יותר .

אחר כך תוכלי ללמוד cbt ויהיו לך גם שלל כלים אחרים ושיטות אחרות מעולמות הטיפול

הבנתי שאפשר עם תואר שני בחנ''מ/יעוץ חינוכי

באתר מופיע רק הייעוץ חינוכי

אבל הבנתי שאת שניהם הולכים לבטל בפברואר

כן אפשר להגיע להיות מטפלת cbt

עדיפות לתואר שני לא קשה מידי, למרות שאני ממש אוהבת ללמוד ולהשקיע. פשוט החיים ככ עמוסים שאני לא יכולה להרשות לעצמי גם בפניות וגם כלכלית

שאלתי את המנהל של תכנית ה cbt בתל השומר והוא אמר שאפשר יהיה ללמוד עם תואר ביעוץ חינוכי גם בהמשך, אותו לא מבטלים..דרך אגב , את רוב לימודי ההמשך הטיפולים אפשר ללמוד עם תואר שני ביעוץ חענוכי. 

נראה לי שכן, מציעה לבדק

תכתבי בגוגל לימודי cbt, ותתקשרי לשאול אותם.אני התכתבתי עם מנהל התכנית בתל השומר, החלטתי בסופו של דבר לחכות עוד קצת עם לימודי ה cbt. הוא ענה לי בווצאפ על מה ששאלתי.

או אחוז משרה נמוך כדי לשרוד אותם

לכן מחפשת תאר שני קליל יותר

זה לא נועד להיות לימודים קלילים

כמו שרפואה זה לא לימודים קלילים

זאת השקעה

שהעזרת השם תשתלם בהמשך

שללכת ללמוד ישר לימודים טיפולים זה לא מילה גסה..

נכון שהממסד מלמד אותנו שרק מי שיש לו תואר שני טיפולי הוא זה המוכשר לגעת בנפש ולטפל בך

אבל האמת היא שזה ממש לא בהכרח.

ואני לא מאמינה שהממסד הוא זה שיקבע לי מי זב שמתאים לטפל בנפש, אני חולקת על הממסד

אפשר להיות מטפלים מעולים גם בלי תואר ראשון ושני, כן כן...

זה המוו תלוי במבנה הנפש שלך אם את אחת שיודעת ויכולה לגעת בנפש של עצמך, להבין אחרים, לקלוט אחרים בדקויות, לגעת בעומקים שלך ושל אחרים, והכלים הטיפוליים והלימודים של הכלים האלו רק מחדדים יותר ויותר את היכולות או הכישרון המולד הזה.

מגיעים אליי הרבה פעמים לטיפול אנשים שהיו אצל אנשים בעלי כשרון או שעשו קורס קצר.

יש מקרים שזה באמת יכול להיות בסדר, במקרים קלים אבל הרבה פעמים נוצר נזק קשה ממש

צריך זהירות רבה עם נפש, זהירות רבה 

וכמו שהגיעו אלייך מקרים

גם אני מכירה מקרים של חוסר יעילות או נזקים מטיפול פסיכולוגי

לא הלימודים בהכרח הם אלו שיקבעו את טיב הטיפול.

הלימודים כן יכולים אולי למנוע נזקים אפשריים אבל הם עדיין קיימים.

אני אומרת את זה ולוקחת את האחריות כי בסופו של דבר אפשר להיות מטפל נהדר, זהיר, מקצועי, אחראי, לא ככ קשה להיות מטפלים מקצועיים כל הידע נמצא בספרים, זה לא תורה כזאת מורכבת... לא חייב תואר כדי לדעת את זה.

ואם יש כאלו שיהיה להם קשה לעבור את המסלול של התארים אבל יש להם כישרון ויכולת ויכולים לעזור לאנשים אז כן שינסו מסלול קצר יותר אבל מעמיק, זה אפשרי. הקושי בתארים של נפש הוא לא החומר הלימודי ולא הכלים הטיפוליים (שבקושי נלמדים אגב בתואר) אלא פשוט הדרישות האקדמיות שהם לא בהכרח קשורות בכלל לעולם הנפש.

יותר מורכב בעיניי להבין נפש ולהתאים טיפול שיהיה מדויק לצורך שלה.

זה עניין של תוכן

פסיכולוג לומד מספר שנים כמו רופא

ומחויב לעבור פרקטיקום טיפולי- הוא מטפל ואנשים מפקחים עליו

הידע שלו מאפשר לו לדעת לטפל

אי אפשר ללמוד את כל מה שצריך לדעת כדי לטפל בקורס קצר

אי אפשר

כמו שלא תלכי למנתח שלמד קורס

הוא אכן איש טיפול טוב

אבל בטח שאדם, רגיש ומבין ככל שיהיה לא יהיה מטפל טוב אם הוא לא למד.

ואימון אגב זה כיוון נהדר

לא טיפולי אבל מאוד משמעותי להובלת תהליכים ושינויים אצל אנשים 

וזה כן עניין של ממסד

התרגלנו שהעניינים של נפש מופקדים בידי הממסד או האקדמיה...

לימודי נפש התפתחו מתיאוריות, מחקרים, התבוננות של פסיכולוגים ופיסכאטרים ועוד, חלק מהתיאוריות בעבר היו שגויות, חלק נכונות, אבל זה לא מדע מדויק, יש המון ידע היום אני לא מזלזלת אבל הנפש לא בהכרח תלויה באקדמיה.

יש אנשים עם נטיה טבעית להבין נפש, רגשות, ועולמות פנימיים וזה לא משהו שמלמדים באקדמיה. אקדמיה זה ידע, מחקר, סטטיסטיקה , ניסיון לתחם את הנפש לתוך תחום המדע המדויק, יש בזה גם תועלת אבל הרבה פעמים זה חוטא למטרה, יש אנשים עם ידע, בלי התבוננות בעצמם, עם תיאוריות מפה עד לאמריקה אבל לא נגעו בנבכי הנפש של עצמם. או שנגעו בצורה שטחית כי השכל מעל הכל הרי. זה מורכב.

נפש זה לא אקדמיה, אפשר לקבל ידע, והוא מבורך ונצרך אבל זה לא הכל.

לכן ספציפית לתחום הזה אני לא חושבת שבהכרח צריך תואר. כן צריך מקצועיות ובעיניי לא קשה להשיג אותה. 

בהחלט חושבת שללמוד לטפל בה לומדים באקדמיה

ובהחלט קשה להשיג מקצועיות,

זה לא מגיע ברגע

בטח לא לומדים קורס או שניים וחושבים שיודעים לפתור את כל הבעיות, לרבות אלימות, הפרעות נפשיות ותוצאות של פגיעה מינית

היא יותר המסגרת הטיפולית, יחסי מטפל מטופל וכו' שלזה לא צריך חוכמה גדולה,

לא אמרתי שבקורס אחד אפשר ללכת לטפל בבעיות נפשיות או טראומות מורכבות... צריך בהחלט התמחות מסודרת לזה...

ואפשר ללמוד לטפל דרך אקדמיה מן הסתם פשוט לא רק .

התואר הוא רק הבסיס , בכל המקצועות הטיפולים, אחרי הלימודים יש המון הדרכה, פסיכולוגים, עוס קליני, מטפלים באומניות, מטפלים זוגיים מוסמכים, מטפלי cbt, כולם חייבים לעבור הרבה הדרכה עד שהם מגיעים למצב שהם מעיזים לעבד פרטי.

וגם אז הרבה מהם ממשיכים לקחת הדרכה.

זו ממש חכמה גדולה ומורכבת.

ולכן בעיני מי שלמה קורס או שניים , גם אם יש לו כשרון, אם הוא מעיז לקרא לעצמו מטפל , זו ממש רשלנות .

לצערנו השוק פרוץ, וכל מי שלמד קורס כלשהו יכול לטפל.

אני יועצת חינוכית , עם תואר שני, זה מקצוע טיפולי אבל באופן יחסי יש בו פחות הדרכה משאר המקצועות הטיפולים( יש אבל פחות).

למדתי כבר כמה לימודי תעודה אחרי וקיבלתי הדרכות , ומודה שעדין לא מעיזה לעבד באופן פרטי בלי הדרכה.( מקוה שבקרוב אקבל אומץ) ודוקא מבפנים מתוך התחום , אני חושבת שזה ענין מאוד מורכב ועדין, יש מגוון גדול של בעיות, אדם מגיע בגלל קושי מסוים ומתחתיו מסתתר משהו אחר, וחשוב שמטפל יגדיר במה הוא יודע לטפל ואיפה הוא מפנה לאחרים. מה מפעיל אצלו טריגרים, העברות שקורות בטיפול , מה נכון לכל מטופל, זה כ"כ מורכב, כמו שלא תלכי למנתח נחמד שעשה קורס של שנה, לא מציעה ללכת למטפל חביב שאין לוהרקע טיפולי רחב.

לאזור אומץ ולקפוץ למים ❤️

והרבה הרבה הצלחה בע"ה...

דבר נוסף, אני חייבת לציין שאני קוראת את התגובות שלי ופה ושם מוצאת את האי דיוקים ומנהלת עם עצמי דיון בראש על זה...

אז כן נכון שכתבתי שמקצועיות בנוגע למסגרת הטיפולית לא מצריכה חוכמה גדולה, אבל לא חושבת שהייתי ברורה...

עולם הנפש הוא עולם ענק ורחב, ומורכב, וכדי להיות מטפל טוב זה גם ללמוד, גם להתנסות ביישום הכלים והידע שלמדת וגם לחוות בעצמך את הנפש שלך, ואיך מרגיש טיפול (לצורך ההשוואה מנתח מוח לא צריך לעבור ניתוח מוח כדי להיות מנתח נכון?)

ועם כל זאת, יש יסודות טיפוליים מאוד ברורים ומאוד פשוטים שלא צריך להיות גאון גדול כדי להבין אותם, או ניסיון של שנים כדי ליישם אותם בהצלחה!!

לא דיברתי עכשיו על האבחנה של הנפש, על להעביר תהליך, על הדקויות שפוגשים שם ועוד ועוד כי זה באמת עולם ומלואו...

אבל חייבת להגיד שאנחנו אנשים תבוניים עם יכולת התבוננות והעמקה טבעיים, אנשים של נפש ואהבה לתחום יכולים להגיע לעומקים מטורפים לבד בכוחות עצמם בלי שום קורס אפילו, הכרתי אנשים כאלו, שלא למדו כלום ויש להם עומקים יותר מדוקטור לפסיכולוגיה ואני לא מגזימה!!...

לפעמים התואר, הוא המגביל, התוחם והלא מאפשר, הוא החוסם, לא תמיד אבל לפעמים...

מצד שני תקחי בן אדם שהוא גם מטבעו עמוק מאוד ופגש את עצמו ומחובר לעצמו, תוסיפי לזה עוד תכונות טובות של אמפתיה, חמלה, אהבה, ענווה וידע תיאורתי פסיכולוגי, ופרקטיקה של שנים אז בטח שהוא יהיה ואוו... כי יש לו הכל מהכל...

כלומר לימודי הפסיכולוגיה אצלו לא יגרעו מהמעלות שכבר קיימות אצלו, רק יוסיפו...

מנגד יכולים להיות אנשים חכמים ואינטליגנטים מאוד, אבל לא עמוקים מדיי אפילו אולי שטחיים, הם לא בהכרח פגשו את עצמם לעומק אולי אפילו לא פגשו בכלל, רק ככה במלמעלה, אבל הם עברו את כל המבחנים אפילו בהצטיינות ועבודת המחקר שלהם היתה מעולה, ופרקטיקה הם עשו הכל לפי הספר...

מצוין מהמם, ואולי הם גם יהיו מטפלים בסדר גמור, אבל לא בהכרח שהם יעזרו לך, יהיה להם את התואר והשם, אבל אף אחד לא בדק באקדמיה כמה הם באמת מחוברים לעצמם, כמה הם מבינים בנפש שעומדת מולם, כמה הם רואים לעומק...

כי זה דברים שקשה למדוד בציונים או בצפיה...

ובעיניי בנוסף למקצועיות, מה שהופך מטפל למוצלח ממש זה אם הוא נגע אצלו במקומות העמוקים, הכואבים, אם הוא מחובר, אם הוא רואה את עצמו קודם כל, כי הרי טיפול זה בין היתר מפגש של שיקוף והדהוד, אנחנו משקפים ומהדהדים אחד לשני את מה שבתוכנו...

והנה לא למדתי את התיאוריה הזאת של השלכות בטיפול, הבנתי אותה קודם דרך התבוננות או דרך תורת הבעש"ט ורק יותר מאוחר נחשפתי אליה גם בתיאוריה הפסיכולוגית... 

בתהליך הלמידה וההכשרה יש הרבה מגע של המטפל עם הנפש של עצמו

ושאלה, ממה שאת מתארת מה ההבדל בין טיפול לשיח עם שכנה או חברה טובה? מה המעלה של מישהי שהיא למדה? הרי לדבריך הכל זה תכונות ויכולות?

לא בכוונה, פשוט זה לא מדד בהכרח להצלחה בלימודים.

מכירה באופן אישי...לא הייתי אומרת סתם

והלימודים אמורים להשפיע על סגנון השיח שהוא יהיה בכובע של מטפל ולא בכובע של חברה... חברה יכולה להכניס את העולם הפנימי שלה לשיח, להביא את עצמה, לסגור מתי שבאלה, אין לה אינטרס לקדם אותי באופן אישי או להביא אותי לתהליך של בירור פנימי שלי עם עצמי... היא לא בהכרח מתמקדת במה שאני אומרת ב200% והיא יכולה תוך כדי לעשות עוד כמה דברים.

יש המון הבדלים.

זה גם הלימודים, הלימודים אמורים לעזור לראות את הנפש מעוד זוויות ולהעמיק את הראיה, אבל זה גם הרבה אישיות, צריך שילוב של הדברים...

אישיות שמרגישה ומבינב תוכל ליישם את הלימודים בפועל ולא רק בצורה חיצונית ושיטחית.

ולא אמרתי שהכל תכונות ואישיות, אמרתי שהיכולת להבין נפש ולראות אותה עמוק ולקיים שם שיח זה יכולת טבעית כמו כישרון במוזיקה... ועם למידה של כלים משכללים את היכולת ומחדדים אותה.

וכן יש לי חברות שמצד הכישרון יש להם לגמרי שיח ריגשי טיפולי מבין ומתחשב, פשוט בלי המסגרת והכובע הטיפוליים.

התקדמות והתפתחות לבין טיפול בבעיות.

אדם בריא נפשית בהחלט יכול להתקדם ולהתפתח עם דמות שלמדה קורס או שניים.

בשביל זה יש את תחום האימון

ושאר התחומים ההוליסטיים

אבל אדם שסובל באמת מקשיים מורכבים הטיפולים ההוליסטיים האלה עשויים לעלות לו בחייו. אובדנות, דיכאונות חמורים נפגעי אלימות, הפרעות פסיכיאטריות

כל אלא צריכים מענה טיפולי אמיתי

אפשר לשלב משהו הוליסטי, אבל צריך טיפול מקצועי, עם טיש מקצוע עם ידכ רחב על הנפש, וניסיון טיפולי.

ראיתי אנשים שסבלו מבעיות ממש קשות וחמורות שלטיפול הקונבציונלי פשוט לא היה מה להציע

ואת האמת באמת שאין כל כך מה להציע שם,אין ריפוי לבעיות חמורות בנפש לרוב, רק מודעות, תרופה וניסיון לחיות עם זה...

לא עושים נזק כשיש ניסיון בבעיות הקשות אבל גם לא מרפאים...

ודווקא בטיפול אנרגטי הוליסטי או איך שלא תקראי לזה כן הצליחו לצאת מדברים קשים...

כמו חרדות, ocd , מחלות כרוניות ועוד...

וצריך כלים מקצועיים והכשרה לטיפול בבעיות קשות כאלו זה לא סותר

יש דברים שאף אחד לא יכול להתיימר להעלים. למשל סכיזופרניה ומי שעושה את זה זה עצוב

אבל בהחלט יש איך לעזור.

וזה תלוי לפי האבחנה והמקרה

וגם לאכול בריא עוזר

וגם לעשות ספורט עוזר

לא עזרה זה הנושא.

כי טיפול יכול לעזור גם להפרעות חמורות, ברור... אבל לא לרפא.

(למרות שאם אדם לוקח כדורים קשים הוא יכול לאבד מעט קשר עם המציאות ואז גם טיפול לא יעשה משהו)

כואב לי להכנס לנושאים האלו. זה גם באמת מקרי קיצון...

אני יותר מדברת על מקרים קצת פחות חמורים שעם שילוב הוליסטי אפשר להגיע לתוצאות יפות הרבה יותר משילוב של תרופה וטיפול פסיכולוגי רגיל.

(לדוג אובדנות, פוסט טראומה,דיכאון כרוני וחרדות)

ואת זה לא ילמדו באקדמיה ואולי יש מי שאפילו יבוז לזה שם..

גם באקדמיה לא מאמינים בהשפעה של גלגולים קודמים על הנפש ואיך אפשר להתמודד עם זה. או בהשפעה של תדרים ואנרגיות על הנפש.

בכל אופן אני יכולה לדבר על זה שעות אבל זה קצת מתיש להקליד..

אז אם זה בסדר מבחינתך שנסיים את הדיון כאן באיחול שהקב"ה ישלח מזור ורפואה למי שצריך בגוף ובנפש וישלח להם את המטפלים הטובים והמדויקים להם אמן. 

שואלת שוב, מכירה את ההכשרה בלימודי פסיכולוגיה? מה ז''א מכירה באופן אישי?

מעבר לעבודה האישית שיש בלימודים יש גם הדרכה צמודה ומבחן מעשי בסוף תקופת ההתמחות

להגיד שאפשר להתחמק בלי לסייג שבד''כ יש עבודה אישית אינטנסיבית זה לא מדויק באופן משמעותי ביותר.

ובאופן אישי התכוונתי שמכירה מישהי שעושה עכשיו את ההכשרה הזאת...

ואפשר לעבור את ההכשרה, הדרכות והכל אבל בלי הרבה להתבונן פנימה, להשאר ברובד השטחי... מספיק שיש אישיות של אדם שהוא יותר שכלי וקשה לו לפגוש את עצמו ומה שהוא פגש זה רק הרובד שלא מפחיד אותו, היותר שטחי...

ורגע את באמת חושבת שאמרתי את מה שאמרתי בלי להכיר?

למה שאני אדבר באוויר...

אם אני אומרת שאני לא הולכת לטיפול אצל פסיכולוגית בכוונה (!) ואני אעדיף מטפלת הוליסטית, יש לזה סיבה, לא?

וסייגתי אלא אם כן היא עברה הכשרה מהתחום ההוליסטי... שאז מדהים ...

ואני יכולה להביא כדוג' את ד"ר מיכאל אבולעפיה שהוא פסיכיאטר אבל הגישה שלו משלבת פסיכותרפיה ויהדות שזה מדהים בעיניי...

התשובה היא כן, אני מתרשמת שאת לא מכירה לעומק וכותבת על סמך ידע חלקי ולא מדויק לא על תהליך ההכשרה בפסיכולוגיה ולא על שדה הטיפול הפסיכולוגי.

אני לא מבינה בטיפול הוליסטי אז ממש לא מתיימרת לענות לך כי לא באמת יודעת. כן יכולה לכתוב לך ספציפית לגבי אובדנות שמה שכתבת לא מדויק ויש היום טיפולים פסיכולוגים יעילים לטיפול באובדנות וכמובן בעוד קשיים משמעותיים

שעוזר לאובדנות מעבר להוליסטי.

אבל עזבי אין לי כבר כח...

מעבר לזה,

מה בעצם את רוצה להגיד לי חוץ מלהתרשם לגביי כל מיני דברים?

מה השורה התחתונה?

חייבת לציין שמעט פוגע הנימה שאת כותבת, מרגיש לי מעט מזלזל/מתנשא. אבל אולי אני טועה 🤷

ושנית, אני כותבת באמת מכאב,

 פוגשת המון אנשים שהגיעו למגוון טיפולים שלא רק שלא הועילו להם אלא גם פגעו בהם בהמון צורות וזה כואב לי שהשוק כ"כ פרוץ, שמסתובב כל כך הרבה מידע שהוא מידע לא מדויק לגבי טיפולים ומה יעיל ומה לא יעיל וזה גורם בסופו של דבר לאנשים להיפגע. זה נושא שמאוד רגיש עבורי

ומהמקום האישי שכתבת אני באמת מבינה...

גם לי יצא לשמוע סיפורים ולא מעט על חוסר מקצועיות בטיפולים... וזה באמת כואב הלב 😞

ובתהליך שעברתי ועוברת מול העולם הזה של הטיפול אני באמת מנסה לחקור ולהבין מה תהיה הדרך הכי טובה להגיע לריפוי או לפחות לשאוף לשם. ואלו הם המסקנות שהגעתי אליהם עד כה.

(שניתן לראות בשרשור כאן)

שיהיה טוב בע"ה. 

היכולת להעביר מטופל תהליך, צריך לעשות אבחנה על מה הוא סובל, ואבחנה מבדלת בין זה לבין דברים דומים. להבין איך דברים משפיעים על הנפש, על התפקוד, על הבחירות שלו, איך זה במערכת המשפחתית, הזוגית, ההורית ועוד המון כיוונים.

ועם כל הכבוד, היכולת הזאת היא מה שהופכת מטפל למטופל טוב.

זה נכון שהמטפל צריך להעמיק עם עצמו, אבל זה לא מספיק .

מטפל הוא לא פילוסוף

והטיפול ממש לא סובב סביב המטפל.

ברור שיש אנשים עמוקים ורגישים יותר מכל מיני פסיכולוגים

אבל זה לא אומר שהם מסוגלים לעזור למישהו.

אולי יש להם תובנות משמעותיות

אבל יש דרך ארוכה בין תובנה לבין שינוי מעשי בחיים

לא אמרתי שהטיפול סובב סביב המטפל, ממש לא...

אמרתי שהיכולת הזאת להתבונן ולהגיע לעומקים ולהבין נפש, פוגשת אותנו או אמורה לפגוש בתור מטפלים,קודם כל אותנו. זה ממש קריטי לעולם הנפש בשונה משאר המקצועות.

ומשם כשאנחנו לומדים כל כלי טיפולי וכל ידע תיאורתי אנחנו משתמשים ביכולת הזאת, ולומדים איך להעביר תהליך את המטופל באמצעות הכלים האלו.

לא סתם יש דרישה לעבור טיפול כחלק מההכשרה כי יש הבנה שאדם צריך להבין ולפגוש את עצמו לפני שהולך לפגוש נפש של אחר.

תגיע עמוק יותר אצלך,תזהה את רמת העומק הזה אצל השני. מניסיון אומרת.

יש אנשים רגישים ומבינים בנפש שלא מעוניינים לטפל באחרים ואפילו זה יכול לעשות להם רע כי אין להם כתפיים להכיל כאב של השני, בקושי של עצמם הם מסוגלים, וזה כבר משהו אחר.

צריך רצון, יכולת הכלה, סבילות נפשית, ועוד כדי לגשת בכלל לטפל באחרים או ללכת ללמוד את זה.

העניין הוא שאנחנו מדברות על מה משמעותי בשביל להיות מטפל טוב. ומה ההסמכה שצריך אני מסכימה איתך שמטפל צריך להעמיק בעצמו ולהיות אדם רגיש עם יכולת נפשית גבוהה אבל זה פשוט לא מספיק בשביל להיות מטפל טוב.

צריך ללמוד את זה או שעושים טעויות חמורות 

אני אתן דוגמא למה אני מתכוונת:

לפעמים משהו נראה כמו דבר אחד שבפועל הוא דבר אחר יש תסמינים שיכולים להביע משהו מסוים או משהו אחר לגמרי וצריך ידע רחב והבנה על מנת להבדיל ביניהם.

אני אקח דוגמה שמובאת בספר ראויה למי שקראה 

מדובר בבחורה שעברה פגיעה מדמות סמכות בתיכון שלה, היא נמצאת בהדחקה ומתקשה להודות בפני עצמה שזה מה שהיא עברה.

היא הולכת הולכת לשני מטפלות בגלל הקושי תפקודי, הראשונה לא מקצועית ובגלל שאין לה מספיק ידע היא לא מצליחה להבין שהסימפטומים מראים על פגיעה מינית וחושבת שזה ocd

העניין בטיפול נכון הוא בהחלט גם אבחון נכון והבנה מהיכן מגיעים סימפטומים מסוימים או על מה מצביעים סימפטומים מסוימים.

אבל עדיין אפשר לקבל הכשרה ולאו דווקא דרך תואר, לא לסקול אותי באבנים חח אני באמת מאמינה בזה.

אני באמת חושבת שאחן תחליף לשנים של לימוד מעמיק

באופן יסודי ומפוקח תוך כשרות בשטח וקבלת הדרכה

ומסוכן מאוד. מסתובבים כל מיני "מטפלים" שלמדו כל מיני קורסים ויכולים לעשות נזקים משמעותיים.

אני מסכימה איתי שהפיקוח האקדמי הוא אולי לא הפיקוח האידאלי, ויש שם הרבה שטויות, אבל לפחות יש איזושהי רגולציה.

ברגע שהולכים למישהו שלא ברור מה הידע שלו, זה יכול להיות מצטיין ויכול להיות שממש לא.

ודווקא בגלל שנפש זה דבר כ"כ משמעותי, חשוב שהמטפלים יהיו אנשים מקצועיים באמת ולא יתבססו רק על כשרון וידע מועט.

מה גם שאמנם כשרון זה הכרחי מאוד בתחום הזה, אבל ממש לא מספיק.

(לדוגמא, בטיפול בטראומה רוב האנשים שתשאלי אותם מה נכון לעשות יאמרו באינסטינקט לתת לבן אדם להרגע, אבל במחקרים בנושא אומרים שדווקא אם נותנים לבן אדם להרגע זה מגדיל את הסיכוי לפוסט טראומה ודווקא אם מניעים אותו לפעולה הסיכון לפוסט טראומה פוחת.)

באידאל אולי היה עדיף שהיו לומדים באקדמיה נטו את מה שצריך ולא מתעקשים שבלי קורס אנגלית מתקדמים ג אין תואר אבל היום זו המערכת הכי טובה לודא שדברים נעשים במיומנות ואחריות

ומי אמר שלהם יש את הסמכות לקבוע איך בדיוק נכון לפעול עם כל נפש

ואני לא מדברת על בעיות נפשיות

ודווקא באינסטינקט ממש לא הייתי חושבת שצריך לתת לנפש להרגע אחרי טראומה .

פיקוח זה חשוב, אבל דווקא מבחינת ידע על הנפש אני חושבת שהידע באקדמיה על הנפש לוקה בחסר, ודווקא בקורסים הלא קונבציונלים שם יש ידע ששווה זהב,

אבל אנשים פוחדים, ורגילים למסגרות, ומעדיפים את המבוקר המפוקח והידוע, ואני ממש יכולה להבין, כי עדיין כמו שאמרת זה באמת תחום פרוץ.

ואני אביא דוגמא, פרחי באך לדוגמא זה אחד הכלים היותר שימושיים היום לטיפול, מי שלא חווה ולא ניסה לא יבין, והוא עוד נחשב ישן יש כלים אפילו כבר יותר מפותחים, ולא ברור למה כל מטפל לא משתמש בו עדיין עם רמת היעילות שלו. אבל שוב זה לא קונבציונלי ולא מגובה במחקרים, ובלה בלה בלה...

כן יש נשים שלומדות תעודה כלשהי והם עושות שטויות בטיפול, כבר שמעתי סיפורים מזעזעים וזה חמור בעיניי, מצד שני אני חושבת שבסוף הם באמת לא מצליחות בתחום שלהם, זה תחום שמגיעים אליו בדכ כשיש הצלחה, אחרת למה שמישהו ימליץ עליך...

וזה מה שאחת המרצות במקום שלמדתי אמרה לי, כשדיברנו על זה שמגיעות לפעמים בנות בלי כל כך התאמה לתחום, אבל אי אפשר באמת לשלול להם את התעודה כי הם לא עשו משהו לא נכון או בעייתי בלימודים או בחלק הפרקטי... 

לא שאני נגד טיפול בפרחי באך (גם לא בעד במיוחד, די ניטרלית), וגם לא נגד טיפולים אלטרנטיביים בכללי.

אבל - 2 דברים:

1. איזה פיקוח יש על אנשים שעברו קורס-שניים? סבבה, אולי לא חייב פיקוח אקדמי, אבל איזה פיקוח כן יש? מסכימה איתי שמסוכן מאוד לתת לבן אדם לצאת ככה לאוויר העולם "לטפל" באנשים בלי פיקוח ובלי שיש לו עם מי להתייעץ ולקבל ממנו כלים נוספים?

2. אני חושבת שזה דבר אחד להציע פרחי באך למישהו שסובל מחרדת מבחנים, וזה דבר אחר להגיד שזה פתרון לאובדנות, ועוד להציע את זה *במקום* טיפול ותרופות.

למשל, אני לא נגד טיפול אנרגטי, אבל לא הייתי מציעה את זה כטיפול יחיד לחולה בסרטן. או אומרת לו - עזוב ניתוחים והקרנות, בוא נלך על דרך אלטרנטיבית בלבד.

מה גם שיש סיבה שקוראים לזה בקופות החולים רפואה *משלימה*. כי היא לא באה במקום.

אלו הצעות שיכולות לעלות באמת באמת בחיי אדם. להציע את זה *בנוסף* זה משהו אחד, להציע במקום זה כבר חוסר אחריות בעיניי ואפילו רשלנות. 

מבאס שצריך להקליד

בעפ יותר קל לי אבל אין ברירה...

יש כמה סוגים של טיפולים אנרגטיים, פרחי באך זה אחד מהם והוא העדין מבינהם, לפחות ממה שאני מכירה, הוא באמת מתאים יותר לפחדים וחרדות קלות אבל את למדת פרחי באך? או שאת מכירה רק את הרסקיו? כי אם ככה אז קצת קשה לדון כי פרחי באך זה עולם וזה מקפצה לטיפול רגשי וממש לא רק לחרדות.

דבר שני לא מכריחים לקחת הדרכה צמודה בסיום לימודי תעודה אבל יש הדרכה לאורך הפרקטיקום וכן גם ממליצים לקחת הדרכה בתשלום וזה בגדר חובה תכלס למי שרוצה להתפתח ולהתקדם.

טיפול באנרגיה הוא טיפול שמצוין למצבים רגשיים, וגם למחלות שקשורות בגוף נפש, כלומר שהיתה השפעה על הגוף מצד הנפש, זה לא בא ויפתור כל מחלה ממש לא, אחרת העולם היה מגיע לתיקונו... וזה לא במקום טיפול רפואי, לא יודעת איפה רואים שכתבתי את זה.

התייחסתי יותר למחלות כרוניות שידוע היום שקשורות בגוףנפש גמו פיברומיאלגיה לדוג' ...(שאין לרפואה מה להציע בנידון, בשונה מהמחלה הידועה...שאליה בכלל לא התייחסתי, אבל בהחלט לא יזיק ***לשלב*** טיפול אנרגטי בנוסף לטיפול הרפואי)

ואי לעלות בחיי אדם... את באמת חושבת שלבני אדם אין חשיבה ביקורתית עצמאית? את באמת חושבת שמישהי כאן קוראת את הדברים ומנתקת את המחשבה שלה בכל הידוע לה על מחלות רק כי לב אוהב כתבה משהו על זה..??

זה קצת לזלזל באינטליגנציה של אנשים את לא חושבת?

מעבר לזה שזה לא מה שאמרתי.

ולא התייחסתי מספיק להדרכות שלוקחים בתשלום, זה לגמרי אפשרי, וכמו שכתבתי ממליצים. 

בסופו של דבר לא חותמים קבע עם אף מטפל שלא נראה לנו, תמיד אפשר לנסות ובמידה וזה מרגיש לא מספיק מקצועי או לא מתחבר פשוט לא ממשיכים איתו. 

כל מטפלת מכירה את עצמה ויודעת איפה היא צריכה להשתפר ואיפה אפשר לדייק ואם היא לא תעשה את ההכשרות הנצרכות כדי לדייק את עצמה יראו את זה בקליניקה, זה לא משהו שאפשר להסתיר, וכנראה שייצא לה שם של מטפלת פחות מוצלחת או שהיא תלך על נישה של טיפולים למקרים פשוטים יותר.. 

העניין הוא כזה - כשבן אדם נמצא בשבר, והכוחות והמשאבים שלו מוגבלים (עזבי כסף, משאבים רגשיים נפשיים), הוא הולך לטיפול, וכן, הוא מאוד מקווה שהטיפול הזה יועיל.

ומה קורה אם מישהו הולך לשיטת טיפול הוליסטית כזו או אחרת בלבד? מה אם זה לא עובד? לא תמיד יש את הכוחות למצוא טיפול חלופי שעובד בדרך אחרת.

גם בדרך הקונבנציונאלית לא תמיד עובד הטיפול, כן? אפילו יש אחוז נכבד שלא (מדברת על מצבים מורכבים)

אבל גם הטיפול הקונבנציונאלי יותר מוכח, וגם יש שם יותר אחריות. לא שחלילה כל מטפל הוליסטי הוא חסר אחריות, אבל ככלל אין חובת פיקוח על התחום הזה. אז כן, הוא יותר פרוץ. זה לא אומר לא ללכת לטיפול הוליסטי, אבל זה בהחלט אומר לא להסתמך רק על טיפול הוליסטי. וממה שהבנתי אותך הגישה שלך היא לא כזו.

מה גם שיש מטפלים ומטפלות רבים, שלמרות שהם עם תואר שני טיפולי ולכאורה יכולים לטפל וביי ביי, הולכים ולומדים עוד הרבה קורסים והכשרות משלימים. אחרי שנים של תואר ראשון ושני אפשר ללכת פעם-פעמיים בשבוע לכמה שעות לתקופת זמן כזו או אחרת ולקבל הכשרה בתחום אחר, את ההפך קשה להגיד (מי עכשיו יעצור את החיים שלו למספר נכבד של שנים לעשות תארים אינטנסיביים כשכבר יש לו תעודה ומשפחה ועבודה וכו?)

וברור, לא לכל פסיכולוגית הולכים, גם לא לכל מטפל הוליסטי. צריך לדעת לבחור. אבל אין ספק שבתחום הקונבנציונאלי יש הרבה יותר פיקוח, הרבה יותר ליווי (שחובה לקחת), וגם יותר ביסוס מדעי.

אם היה גוף ארצי שמאגד את כל המטפלים ההוליסטיים, נותן להם רישיונות, יש ועדות לשלילת רישיון, יש פיקוח צמוד, ליווי ארוך טווח, לימודים ארוכי טווח (כן, לקבל כמה הכשרות שיהיו כמה אפיקי טיפול) - היה לי הרבה יותר קל לקבל את זה.

אבל להציע את זה במקום, עבור מקרים קשים כמו אובדנות, זה פשוט לא נשמע לי.

ולא תמיד לאדם האובדני לצורך העניין, יש את היכולת לאסוף את הכוחות שלו ולמצות את האופציות הטיפוליות שלו. ולכן כדאי שהקו הטיפולי הראשון שמציעים, יהיה משהו קצת יותר מבוסס ועם יותר פיקוח. 

כי תלוי מה הבעיה,

ותלוי איזה סוג טיפול הוליסטי יש כמה סוגים, אנרגיה זה אחד מהם ועליו לרוב אני ממליצה אבל אצל מטפל שאני מכירה אני לא אשלח לכל אחד,ממש לא...אבל יש מקרים שכדאי לשלב עוד סוגים נגיד דיקור סיני ועיסויים. (ויש עוד)

ואין פיקוח וקשה לפקח על משהו שקשה לחקור, כי אנרגיה זה לא משהו מחקרי פיזי למרות שמתחילים לחקור את זה לפי מה שראיתי קצת...

לא שזה מעניין אותי המחקר, התנסיתי עליי ועל אחרים (אני לא מטפלת אנרגטית עדיין לצורך העניין אבל התנסיתי) ואני יודעת שזה עובד,

פשוט כמו כל דבר בטיפול לפעמים עובד קצת פחות, לא הכל תלוי בנו, מנסים, משתדלים.

במקרה ספציפי של אובדנות הייתי ממליצה בחום ממש טיפול אנרגטי ויפה שעה אחת קודם, אין לי בעיה שישלבו את זה עם עוד טיפול ריגשי אפילו מומלץ...

האנרגיה עוזרת למקרים של אס או אס, ולשחרור חסימות לא מודעות מהגוף שמשפיעות על הנפש, והריגשי עוזר להבין את התהליך, לפתח מודעות ולבנות כלים לחיים באופן כללי וזה תמיד מבורך.

אני יודעת שאנשים שמשוועים לעזרה, ושבאמת סובלים קשוח להציע משהו שאולי בסוף לא יעבוד, אבל כמו שאמרת במקרים הקשים באמת הטיפול הקונבציונלי לא ככ מרפא, יותר פשוט מנסה להקל ולתת כלים להתמודדות, ולא מזלזלת בזה, פשוט ממליצה, תנסו, מה יש להפסיד. זה לא ייקח כוחות, טיפול אנרגטי טוב בדכ עושה טוב, גם אם הוא לא ירפא עכשיו... וגם שם יש תהליך זה לא הוקוס פוקוס.

אני כאן כדי לפקוח עיניים למי שעוד לא מאמין או עוד לא ניסה.

לא חייב לקחת את ההמלצות שלי או העצות, ממש לא.

העולם הפסיכולוגי עומד על איתנו כך או כך ואני גם לא מתנגדת אליו,

בסוף הידע שיש היום הוא ידע נבנה, והעולם הפסיכולוגי בהחלט הוסיף לידע הזה, אי אפשר לזלזל...

רק שהוא קצת זלזל בחלק ההוליסטי ואגב מתחילה כן תנועה של קבלה לכיוון והתנסות, לפחות ממה שאני רואה בשטח וזה מבורך ממש.

ועוד נקודה יש קצת בלבול במושגים, כי זה באמת לא הכי מוגדר מראש.

יש טיפול פסיכולוגי רגיל

יש טיפול עם כלים מעולם הפסיכותרפיה (שגם על זה אני ממש ממליצה מטיפול פסיכולוגי רגיל)

ויש הוליסטי שזה כולל שיטות טיפול אנרגטיות, או מבוססות תדרים (שזה אולי יותר מבוסס מחקר כבר), טיפולי רפואה משלימה מוכרים כמו דיקור, עיסויים למינהם, רפלקסולוגיה וכו'

והרבה פעמים, שוב ממש תלוי מה המטרה ומה הבעיה הריגשית, דרגת החומרה, המקום בנפש וכו' מומלץ לשלב... 

של רפואה לא קונבנציונלית, לא הייתי הולכת למטפל אנרגטי

זה שיטות שיכולות להיות בהן בעייתיות הלכתיות רבות וצריך לברר טוב על השיטה המדוברת אם אין בה חשש עבודה זרה. לא שאני חושדת בך אבל צריך לומר את זה כדי שנשים יידעו לבחור נכון. זה עניין להתייעצות עם רב לפי סוג הטיפול ( מעבר לעובדה שאת כותבת שאת ממליצה על גבר שזה ממש לא שייך בעיניי כאישה שומרת תורה ומצוות)

ונניח שמדובר באישה, אני באופן אישי בתור אחת שמתמודדת עם דכאון חרדות וסטרס מאמינה שירידה לשורש הבעיה דרך שיח חיצוני שמוביל לשיח פנימי, ריפוי פנימי רגשי ותודעתי, ועזרה של רפואה קונבנציונלית/ לא קונבנציונלית זו דרך המלך עבורי לפחות, ולא מאמינה שהעברת אנרגיה לבדה בלי שום תהליך מעבר תחולל שינוי כלשהו.

אני רואה שאת כל הזמן ממליצה על זה אבל אני בתור אחת שלא חוששת וכן עם ראש פתוח, פחות מתחברת לזה. ואני ממליצה לכל אחת לבחור היטב על מה היא שמה כסף ואנרגיות כשהיא כבר נמצאת במצוקה

בנוגע לאנרגיה שיהיה ממקור של יראת שמיים וקדושה...

בנוגע לכל השאר אם זה היה רלוונטי בשבילך כלומר אם היית מעוניינת לנסות הייתי כותבת לך את כל הפרטים ומסבירה מה שלא נשמע או שיש חשש בנוגע אליו.

אבל סתם ככה לא יכולה לפרט כאן.

לי זה עזר ולעוד הרבה.

לגבי חרדות בגלל שיודעת כמה זה סבל נוראי שאי אפשר להסביר בכלל לכן כותבת את זה כל פעם כי אולי מישהי תרצה ואפנה אותה..

מעבר לזה, אוקי מבינה.

ואני בעד לשלב טיפול ריגשי תמיד אם יש צורך בלי קשר. 

לא רק על שילוב של טיפול רגשי, אלא על היכולת של מטפלים לתת כלים ולהביא למודעות את שורש הבעיה כדי שאדם יוכל להגיע למצב שהוא מזהה בעצמו איפה השורש מפעיל אותו

טיפול רגשי או פסיכולוגי לשם הטיפול אני מתחברת פחות כי זה יכול לקחת שנים בלי הרבה תוצאות והרבה אנשים מטופלים יכולים גם שנים קדימה להתמודד עם סימפטומים של טריגרים שהם בכלל לא מודעים לשורש שמפעיל אותם כדי להתחיל לתקן אותו, כי הם כל הזמן מתמודדים עם האדוות ומכבים שריפות

טיפול אנרגטי פחות מתחבר לי כי אישה שנניח סובלת מחרדות בגלל חוויה של נטישה, צריכה לרפא את השורש שממנו זה התחיל ושמשחזר את עצמו כל פעם בויריאציות שונות

אז בשביל זה צריך לדעתי

1. מודעות לטראומה שמשתחזרת, עיבוד הדרגתי, השלמה

2. במקביל- כלים פרקטיים מעשיים כדי להצליח להתמודד עם סיטואציות יומיומיות שמשחזרות לה את הטראומה כדי לא להשליך ולהיות בתגובתיות יתר

3. פיתוח יכולת עצמית של עיבוד של סיטואציות כדי לא להיות לנצח בטיפול

קשה לי להאמין שטיפול אנרגטי פשוט מוחק מהמח טראומות

הוא אולי מטפל בסימפטומים הפיזיים. ייתכן. אבל לדעתי אין תחליף לתהליך יותר פנימי עצמי של האדם מול עצמו

אגב, דעתי איננה מקצועית בעליל. הכל מחוויה אישית כמובן

איזה ראיה מעניינת.

נהניתי לקרוא קודם כל.

וואי לא נעים לי מפותחת השרשור (מקווה שאת סולחת לי )

מסכימה איתך מאוד

גם על החלק שטיפול ריגשי/פסיכולוגי יכול לקחת הרבה זמן ולפעמים לא מגיעים לתוצאות ממשיות חוץ מפשוט עוד מודעות ועוד מודעות שזה גם יפה כן?

וגם, מסכימה בנוגע לשורש, פשוט לא תמיד קל למצוא אותו, כאן האינטואיציה גם מאוד חשובה בעיניי...

לגבי כלים להתמודדות בעתיד- חשוב גם בהחלט.

אני חושבת שמי שיגיע לאנרגיה זה פשוט ממקום של דיי, נמאס, הייתי בטיפולים, אני מכיר את עצמי, לא יכול כבר לסבול, הגעתי לקצה, שמישהו יסדר שם את המערכת ואני אלך לדרכי...

יש גם אנשים בגילאים לא צעירים שמורכב להם לנבור בנפש של עצמם וזה גם ייקח כל כך הרבה זמן כי הצטברו שם כל כך הרבה דברים, גם הם עשויים לפנות לטיפול אנרגטי.

יש גם את אלו שפשוט מפחדים לדעת מה מסתתר מתחת לחרדות או כל בעיה אחרת, ואני ממש מבינה אותם אגב, ואין להם כח, אין להם סבלנות ללכת לטיפול ולגעת בעומק, אבל הם סובלים... אז יפנו לפיתרון הזה.

שוב, זה לא קסמים, אבל לפעמים זה מרגיש ככה.

וגם יש אופציה של פרחי באך שמשלבים עם טיפול ריגשי.

פרחי באך זה אנרגיה עדינה מאוד, ממיצוי של פרחים של צמחים מסוימים.

ויש שם מענה לחוסר ביטחון, לטראומות, לפחדים מוגדרים, לחוסר באהבה מכל מיני סוגים, לפחד להתמודד עם רגשות, להתלבטות וספקות, לחיבור האני. זה כאילו ואו מטורף, אנשים לרוב מכירים בעיקר את הרסקיו ואני אומרת חבל שמשווקים רק אותו, כי כל השאר זה פשוט מכרה זהב לטיפול ריגשי.

וגם פה מסייגת, שזה לא עובד על כולם!

(מחילה אם חפרתי זה התחום שלי ואני הכי נהנית בעולם לדבר על זה)

כשאני מחפשת מטפלת בשבילי

אני אעדיף מישהי שיכולה לחשוב מחוץ לקופסה מבחינה נפשית ואני לא ככ סומכת על פסיכולוגיות...זו האמת. אלא אם כן היא לקחה קורסים והשתלמה בתחום ההוליסטי.

כי קשה לי שמתייחסים לנפש לפי דקלומים של תיאוריות, זה חמוד אבל זה לא מספיק

בטח ובטח ליהודים שהנפש שלהם זה לא רק נפש, זה רוח ונשמה.. ולא מלמדים את זה בתואר...

כשאני הולך למנתח אף אוזן גרון, חשוב שהוא יהיה נחמד ויבין אותי, אבל זה רק 1% חשוב. לעומת זאת, יש 99% חשיבות לכך שהוא מנתח מעולה ששולט היטב בידיים שלו ויודע מה הוא עושה בזמן הניתוח.

אצל מטפל נפשי (מיועץ זוגי דרך פסיכולוג ועד פסיכיאטר), היכולת שלו להבין אותי ולהכיל אותי חשובה בעייני לא פחות מהידע המקצועי שלו, כי ידע לבד פשוט לא יכול להספיק בשביל להיות איש מקצוע טוב בתחום הזה.

למשל הבן שלי יכול ללמוד בע"פ את כל החומר בתואר בפסיכולוגיה, אבל בתור אוטיסט הוא כנראה יהיה פסיכולוג די גרוע.

אז האם בסופו של דבר עדיף פסיכולוג או אדם שעבר קורסים?

קודם כל - תלוי בבעיה.

אם הבעיה חמורה, כן הייתי הולך לאיש מקצוע עם תואר בתחום. למשל דיכאון, פוביות, חרדות, דברים שבהם אתה יודע לשים את האצבע על מטרת הטיפול ולהגיד "אני היום במקום X ואני רוצה להגיע למקום Y".

אם אני בעיקר רוצה להתאוורר ולדבר עם מישהו על הבעיות שלי, לשמוע עוד דעה, לקבל טיפים טובים, חיזוקים וכו' - אז לא הייתי פוסל מטפל שלא עשה תואר בתחום.

בשני המקרים, לא הייתי הולך לאף אחד בלי שיש לי עליו המלצות. 

(אף אחד לא ביקש, אבל זה לא מה שימנע ממני לברבר )

אבל יש כאן גם שאלה של אמינות הטיפולים באנרגיה, פרחי באך, דיקור והדומים להם.

כלומר, אם אני הולכת לטיפול רגשי אצל מטפלת טובה אכן לא קריטי איזה תואר בדיוק יש לה.

אבל אם היא מתיימרת לטפל על ידי כלים "מעשיים" ולא רק ע"י דיבורים אני כן חושבת שיש משמעות לבדוק ולהבין מה המשמעות והמטרה של הכלים האלה.

ולגבי טיפול רגשי בלבד, אני כן רואה איזושהי משמעות במטפל שלמד בצורה רצינית ולאורך זמן, כי בעיני זה נותן איזושהי "תעודת רצינות" למקצועיות שלו ולרצינות שהוא מייחס למקצוע שלו.

למשל פעם חברה סיפרה לי שהיא התחילה לטפל בגיל 20 וקצת אולי 21 אחרי איזשהו קורס שהיא למדה, ומה שעבר לי בראש זה איזה לא אחראים האנשים שבאים אליה... עם כל המוכשרות שלה.

וכמובן, מה שהכי חשוב בתחומים האלה זה המלצות...

לימודי cbt זאת גישה אחר כך

אבל צריך ללמוד כדי להפוך להיות דמות טיפולית אמיתית, להבין את הרקע להתפתחות של פתלוגיות ובעיות בנפש, ולהיות מסוגלת להוביל את האדם בתהליך פיתרון

זה לא קורה בקורס של שנה

כלומר אם אני אגיד לך לשלם לי 200 ש"ח בתמורה לשעה של שיחה,

אף אחד לא יכול להאשים אותי בכלום... זכותי לדבר איתך, זכותך לדבר איתי, וזכותנו לקבוע שיהיה תשלום על השיחה.

כל עוד אני לא קורא לזה טיפול פסיכולוגי או שם אחר ששייך למקצוע מסוים.

למשל כל אדם יכול להגדיר את עצמו "מטפל זוגי" ולקבל זוגות, אין לזה שום הגדרה בחוק ואין רישוי בתחום הזה.

בררתי על לימודי cbt( יש לי תוארשני טיפולי).

והבנתי שמשנה הבאה רק בוגרי תארים מסוימים יוכלו ללמוד, לא זוכרת בדיוק איזה, בגדול- תארים טיפולים, כולל יעוץ חינוכי.

זה לימודים של יום בשבוע, שנתיים ועוד חצי יום סטאז' עם יועצת בבית ספר.

מנסה לחשוב על שמות נחמדים לא יחודיים מדי

שירי, רוני, גילי, רננה, הלל, הללי, ציון, מוריה, הודיה

זה שמות עם משמעות ברורה

בהיבט היותר ייחודי אפשר ללכת על שמות שקשורים לטבע (עצים, פרחים, הרים בארץ, נחלים בארץ וכו):

ירדן, איילה, כרמל, שקד, גליל, יסמין, מורן, מרווה, צוף וכו'

ויש גם יישובים עם שמות מעלפים;)

חנה, דבורה, אביגיל, אסתר, רות, הדסה, יסכה, איילה, נועה, מילכה, תרצה.

יש הרבה שמות יפים בתנ"ך ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...

אני מבינה שהסביבה חסרת סבלנות, אז שידמיינו שהיא נולדה עוד חודש.

אנחנו קראנו שם בלחץ ואחכ עם כל ההורמונים של אחרי הלידה, למרות שאני בחרתי את השם היה לי ממש קשה עם השם ועם הילדה ולקח לי המון זמן להתחבר בחזרה. לא יקרה שום דבר אם היא תהיה בת חודש בלי שם.

תזכקי תמיד שבתקופת הגאונים היה את רב האי גאון - פשוט קראו לו "זה" אז זו גם אופציה 😉

ארבל

גפן

יסכה 

שתקבלו טת הנבואה מהרהה

נועה אביגיל נעמה נגה אורי

טליה אביטל רני אמונה יעל חגית רננה רעיה

תהילה שירה ליבי אוריה איילת השחר

ועוד..

לא מתחילים לעקוב רק מהשבוע הזה?

3 תנועות בחצי שעה.

אני חושבת שזה שלב שהם עוד קטנים, ואולי הוא שינה מיקום ולכן את לא מרגישה. דוקא נראה לי שבמוקד אחיות ידעו לכוון אותך, ולא לשלוח בוודאות להבדק.

עם עובר סופר פעיל שכנראה החליט לנמנם🤪

ודווקא במוקד האחות אמרה לי לעקוב במשך חצי שעה ואם אני מרגישה 4 תנועות אין צורך לדאוג. 

אצלי זה גרם לריקודים ששום מתוק אחר לא עשה

אנסה

ואעדכן בעז"ה 

שימי לב לכמות של התנועות ולא לעוצמה.

3 פעמים ביום 4 תנועות בחצי שעה

הלוואי עלי

אבל נתת לי יעד שבא לי להצליח בו

אמן השבוע אני אצליח גם

בזכותך אני אשתדל יותר השבוע להיות על זה

אין דבר יותר משמח מזה!

אני משתדלת/השתדלתי להתפלל כל יום מנחה.. עכשיו קצת פחות יוצא לי, מקווה בע"ה להתמיד יותר!

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

כלומר, לצאת לאיזה אטרקציה שלא דורשת הפקה הפעם,

עם שובר שמבטיח שכשתתפני קצת מהעומס תשלימי להפקה ברמה ראויה בעינכם.

ואם העומס לא יורד או את לא מוצאת בעתיד תקופה עם יותר כח כדי לארגן בכזו רמה, זה יהיה סימן להוריד את הרף. עד שהאינטנסיביות של יותר מ2 ילדים ולא מאוד גדולים תרגע קצת ויהיה אפשר לחזור לחגיגות הגרנדיוזיות..

(ואם הוא פחות מרגיש על עצמו את העומס הזה, אפשר אם מתאים לבקש ממנו שהמתנות שהוא מארגן לך הן בעצם של שני ימי ההולדת, שלך ושלו, עד שתרגישי יותר פנויה להשקיע שוב. ושיכללו דברים שהוא היה שמח לקבל ממך כמתנה).

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

בגיל הזה לא מובן מאליו בכלל..

ב"ה שיש פירות