זה נראה לי רק שנה יותר .

אחר כך תוכלי ללמוד cbt ויהיו לך גם שלל כלים אחרים ושיטות אחרות מעולמות הטיפול

הבנתי שאפשר עם תואר שני בחנ''מ/יעוץ חינוכי

באתר מופיע רק הייעוץ חינוכי

אבל הבנתי שאת שניהם הולכים לבטל בפברואר

כן אפשר להגיע להיות מטפלת cbt

עדיפות לתואר שני לא קשה מידי, למרות שאני ממש אוהבת ללמוד ולהשקיע. פשוט החיים ככ עמוסים שאני לא יכולה להרשות לעצמי גם בפניות וגם כלכלית

שאלתי את המנהל של תכנית ה cbt בתל השומר והוא אמר שאפשר יהיה ללמוד עם תואר ביעוץ חינוכי גם בהמשך, אותו לא מבטלים..דרך אגב , את רוב לימודי ההמשך הטיפולים אפשר ללמוד עם תואר שני ביעוץ חענוכי. 

נראה לי שכן, מציעה לבדק

תכתבי בגוגל לימודי cbt, ותתקשרי לשאול אותם.אני התכתבתי עם מנהל התכנית בתל השומר, החלטתי בסופו של דבר לחכות עוד קצת עם לימודי ה cbt. הוא ענה לי בווצאפ על מה ששאלתי.

או אחוז משרה נמוך כדי לשרוד אותם

לכן מחפשת תאר שני קליל יותר

זה לא נועד להיות לימודים קלילים

כמו שרפואה זה לא לימודים קלילים

זאת השקעה

שהעזרת השם תשתלם בהמשך

שללכת ללמוד ישר לימודים טיפולים זה לא מילה גסה..

נכון שהממסד מלמד אותנו שרק מי שיש לו תואר שני טיפולי הוא זה המוכשר לגעת בנפש ולטפל בך

אבל האמת היא שזה ממש לא בהכרח.

ואני לא מאמינה שהממסד הוא זה שיקבע לי מי זב שמתאים לטפל בנפש, אני חולקת על הממסד

אפשר להיות מטפלים מעולים גם בלי תואר ראשון ושני, כן כן...

זה המוו תלוי במבנה הנפש שלך אם את אחת שיודעת ויכולה לגעת בנפש של עצמך, להבין אחרים, לקלוט אחרים בדקויות, לגעת בעומקים שלך ושל אחרים, והכלים הטיפוליים והלימודים של הכלים האלו רק מחדדים יותר ויותר את היכולות או הכישרון המולד הזה.

מגיעים אליי הרבה פעמים לטיפול אנשים שהיו אצל אנשים בעלי כשרון או שעשו קורס קצר.

יש מקרים שזה באמת יכול להיות בסדר, במקרים קלים אבל הרבה פעמים נוצר נזק קשה ממש

צריך זהירות רבה עם נפש, זהירות רבה 

וכמו שהגיעו אלייך מקרים

גם אני מכירה מקרים של חוסר יעילות או נזקים מטיפול פסיכולוגי

לא הלימודים בהכרח הם אלו שיקבעו את טיב הטיפול.

הלימודים כן יכולים אולי למנוע נזקים אפשריים אבל הם עדיין קיימים.

אני אומרת את זה ולוקחת את האחריות כי בסופו של דבר אפשר להיות מטפל נהדר, זהיר, מקצועי, אחראי, לא ככ קשה להיות מטפלים מקצועיים כל הידע נמצא בספרים, זה לא תורה כזאת מורכבת... לא חייב תואר כדי לדעת את זה.

ואם יש כאלו שיהיה להם קשה לעבור את המסלול של התארים אבל יש להם כישרון ויכולת ויכולים לעזור לאנשים אז כן שינסו מסלול קצר יותר אבל מעמיק, זה אפשרי. הקושי בתארים של נפש הוא לא החומר הלימודי ולא הכלים הטיפוליים (שבקושי נלמדים אגב בתואר) אלא פשוט הדרישות האקדמיות שהם לא בהכרח קשורות בכלל לעולם הנפש.

יותר מורכב בעיניי להבין נפש ולהתאים טיפול שיהיה מדויק לצורך שלה.

זה עניין של תוכן

פסיכולוג לומד מספר שנים כמו רופא

ומחויב לעבור פרקטיקום טיפולי- הוא מטפל ואנשים מפקחים עליו

הידע שלו מאפשר לו לדעת לטפל

אי אפשר ללמוד את כל מה שצריך לדעת כדי לטפל בקורס קצר

אי אפשר

כמו שלא תלכי למנתח שלמד קורס

הוא אכן איש טיפול טוב

אבל בטח שאדם, רגיש ומבין ככל שיהיה לא יהיה מטפל טוב אם הוא לא למד.

ואימון אגב זה כיוון נהדר

לא טיפולי אבל מאוד משמעותי להובלת תהליכים ושינויים אצל אנשים 

וזה כן עניין של ממסד

התרגלנו שהעניינים של נפש מופקדים בידי הממסד או האקדמיה...

לימודי נפש התפתחו מתיאוריות, מחקרים, התבוננות של פסיכולוגים ופיסכאטרים ועוד, חלק מהתיאוריות בעבר היו שגויות, חלק נכונות, אבל זה לא מדע מדויק, יש המון ידע היום אני לא מזלזלת אבל הנפש לא בהכרח תלויה באקדמיה.

יש אנשים עם נטיה טבעית להבין נפש, רגשות, ועולמות פנימיים וזה לא משהו שמלמדים באקדמיה. אקדמיה זה ידע, מחקר, סטטיסטיקה , ניסיון לתחם את הנפש לתוך תחום המדע המדויק, יש בזה גם תועלת אבל הרבה פעמים זה חוטא למטרה, יש אנשים עם ידע, בלי התבוננות בעצמם, עם תיאוריות מפה עד לאמריקה אבל לא נגעו בנבכי הנפש של עצמם. או שנגעו בצורה שטחית כי השכל מעל הכל הרי. זה מורכב.

נפש זה לא אקדמיה, אפשר לקבל ידע, והוא מבורך ונצרך אבל זה לא הכל.

לכן ספציפית לתחום הזה אני לא חושבת שבהכרח צריך תואר. כן צריך מקצועיות ובעיניי לא קשה להשיג אותה. 

בהחלט חושבת שללמוד לטפל בה לומדים באקדמיה

ובהחלט קשה להשיג מקצועיות,

זה לא מגיע ברגע

בטח לא לומדים קורס או שניים וחושבים שיודעים לפתור את כל הבעיות, לרבות אלימות, הפרעות נפשיות ותוצאות של פגיעה מינית

היא יותר המסגרת הטיפולית, יחסי מטפל מטופל וכו' שלזה לא צריך חוכמה גדולה,

לא אמרתי שבקורס אחד אפשר ללכת לטפל בבעיות נפשיות או טראומות מורכבות... צריך בהחלט התמחות מסודרת לזה...

ואפשר ללמוד לטפל דרך אקדמיה מן הסתם פשוט לא רק .

התואר הוא רק הבסיס , בכל המקצועות הטיפולים, אחרי הלימודים יש המון הדרכה, פסיכולוגים, עוס קליני, מטפלים באומניות, מטפלים זוגיים מוסמכים, מטפלי cbt, כולם חייבים לעבור הרבה הדרכה עד שהם מגיעים למצב שהם מעיזים לעבד פרטי.

וגם אז הרבה מהם ממשיכים לקחת הדרכה.

זו ממש חכמה גדולה ומורכבת.

ולכן בעיני מי שלמה קורס או שניים , גם אם יש לו כשרון, אם הוא מעיז לקרא לעצמו מטפל , זו ממש רשלנות .

לצערנו השוק פרוץ, וכל מי שלמד קורס כלשהו יכול לטפל.

אני יועצת חינוכית , עם תואר שני, זה מקצוע טיפולי אבל באופן יחסי יש בו פחות הדרכה משאר המקצועות הטיפולים( יש אבל פחות).

למדתי כבר כמה לימודי תעודה אחרי וקיבלתי הדרכות , ומודה שעדין לא מעיזה לעבד באופן פרטי בלי הדרכה.( מקוה שבקרוב אקבל אומץ) ודוקא מבפנים מתוך התחום , אני חושבת שזה ענין מאוד מורכב ועדין, יש מגוון גדול של בעיות, אדם מגיע בגלל קושי מסוים ומתחתיו מסתתר משהו אחר, וחשוב שמטפל יגדיר במה הוא יודע לטפל ואיפה הוא מפנה לאחרים. מה מפעיל אצלו טריגרים, העברות שקורות בטיפול , מה נכון לכל מטופל, זה כ"כ מורכב, כמו שלא תלכי למנתח נחמד שעשה קורס של שנה, לא מציעה ללכת למטפל חביב שאין לוהרקע טיפולי רחב.

לאזור אומץ ולקפוץ למים ❤️

והרבה הרבה הצלחה בע"ה...

דבר נוסף, אני חייבת לציין שאני קוראת את התגובות שלי ופה ושם מוצאת את האי דיוקים ומנהלת עם עצמי דיון בראש על זה...

אז כן נכון שכתבתי שמקצועיות בנוגע למסגרת הטיפולית לא מצריכה חוכמה גדולה, אבל לא חושבת שהייתי ברורה...

עולם הנפש הוא עולם ענק ורחב, ומורכב, וכדי להיות מטפל טוב זה גם ללמוד, גם להתנסות ביישום הכלים והידע שלמדת וגם לחוות בעצמך את הנפש שלך, ואיך מרגיש טיפול (לצורך ההשוואה מנתח מוח לא צריך לעבור ניתוח מוח כדי להיות מנתח נכון?)

ועם כל זאת, יש יסודות טיפוליים מאוד ברורים ומאוד פשוטים שלא צריך להיות גאון גדול כדי להבין אותם, או ניסיון של שנים כדי ליישם אותם בהצלחה!!

לא דיברתי עכשיו על האבחנה של הנפש, על להעביר תהליך, על הדקויות שפוגשים שם ועוד ועוד כי זה באמת עולם ומלואו...

אבל חייבת להגיד שאנחנו אנשים תבוניים עם יכולת התבוננות והעמקה טבעיים, אנשים של נפש ואהבה לתחום יכולים להגיע לעומקים מטורפים לבד בכוחות עצמם בלי שום קורס אפילו, הכרתי אנשים כאלו, שלא למדו כלום ויש להם עומקים יותר מדוקטור לפסיכולוגיה ואני לא מגזימה!!...

לפעמים התואר, הוא המגביל, התוחם והלא מאפשר, הוא החוסם, לא תמיד אבל לפעמים...

מצד שני תקחי בן אדם שהוא גם מטבעו עמוק מאוד ופגש את עצמו ומחובר לעצמו, תוסיפי לזה עוד תכונות טובות של אמפתיה, חמלה, אהבה, ענווה וידע תיאורתי פסיכולוגי, ופרקטיקה של שנים אז בטח שהוא יהיה ואוו... כי יש לו הכל מהכל...

כלומר לימודי הפסיכולוגיה אצלו לא יגרעו מהמעלות שכבר קיימות אצלו, רק יוסיפו...

מנגד יכולים להיות אנשים חכמים ואינטליגנטים מאוד, אבל לא עמוקים מדיי אפילו אולי שטחיים, הם לא בהכרח פגשו את עצמם לעומק אולי אפילו לא פגשו בכלל, רק ככה במלמעלה, אבל הם עברו את כל המבחנים אפילו בהצטיינות ועבודת המחקר שלהם היתה מעולה, ופרקטיקה הם עשו הכל לפי הספר...

מצוין מהמם, ואולי הם גם יהיו מטפלים בסדר גמור, אבל לא בהכרח שהם יעזרו לך, יהיה להם את התואר והשם, אבל אף אחד לא בדק באקדמיה כמה הם באמת מחוברים לעצמם, כמה הם מבינים בנפש שעומדת מולם, כמה הם רואים לעומק...

כי זה דברים שקשה למדוד בציונים או בצפיה...

ובעיניי בנוסף למקצועיות, מה שהופך מטפל למוצלח ממש זה אם הוא נגע אצלו במקומות העמוקים, הכואבים, אם הוא מחובר, אם הוא רואה את עצמו קודם כל, כי הרי טיפול זה בין היתר מפגש של שיקוף והדהוד, אנחנו משקפים ומהדהדים אחד לשני את מה שבתוכנו...

והנה לא למדתי את התיאוריה הזאת של השלכות בטיפול, הבנתי אותה קודם דרך התבוננות או דרך תורת הבעש"ט ורק יותר מאוחר נחשפתי אליה גם בתיאוריה הפסיכולוגית... 

בתהליך הלמידה וההכשרה יש הרבה מגע של המטפל עם הנפש של עצמו

ושאלה, ממה שאת מתארת מה ההבדל בין טיפול לשיח עם שכנה או חברה טובה? מה המעלה של מישהי שהיא למדה? הרי לדבריך הכל זה תכונות ויכולות?

לא בכוונה, פשוט זה לא מדד בהכרח להצלחה בלימודים.

מכירה באופן אישי...לא הייתי אומרת סתם

והלימודים אמורים להשפיע על סגנון השיח שהוא יהיה בכובע של מטפל ולא בכובע של חברה... חברה יכולה להכניס את העולם הפנימי שלה לשיח, להביא את עצמה, לסגור מתי שבאלה, אין לה אינטרס לקדם אותי באופן אישי או להביא אותי לתהליך של בירור פנימי שלי עם עצמי... היא לא בהכרח מתמקדת במה שאני אומרת ב200% והיא יכולה תוך כדי לעשות עוד כמה דברים.

יש המון הבדלים.

זה גם הלימודים, הלימודים אמורים לעזור לראות את הנפש מעוד זוויות ולהעמיק את הראיה, אבל זה גם הרבה אישיות, צריך שילוב של הדברים...

אישיות שמרגישה ומבינב תוכל ליישם את הלימודים בפועל ולא רק בצורה חיצונית ושיטחית.

ולא אמרתי שהכל תכונות ואישיות, אמרתי שהיכולת להבין נפש ולראות אותה עמוק ולקיים שם שיח זה יכולת טבעית כמו כישרון במוזיקה... ועם למידה של כלים משכללים את היכולת ומחדדים אותה.

וכן יש לי חברות שמצד הכישרון יש להם לגמרי שיח ריגשי טיפולי מבין ומתחשב, פשוט בלי המסגרת והכובע הטיפוליים.

התקדמות והתפתחות לבין טיפול בבעיות.

אדם בריא נפשית בהחלט יכול להתקדם ולהתפתח עם דמות שלמדה קורס או שניים.

בשביל זה יש את תחום האימון

ושאר התחומים ההוליסטיים

אבל אדם שסובל באמת מקשיים מורכבים הטיפולים ההוליסטיים האלה עשויים לעלות לו בחייו. אובדנות, דיכאונות חמורים נפגעי אלימות, הפרעות פסיכיאטריות

כל אלא צריכים מענה טיפולי אמיתי

אפשר לשלב משהו הוליסטי, אבל צריך טיפול מקצועי, עם טיש מקצוע עם ידכ רחב על הנפש, וניסיון טיפולי.

ראיתי אנשים שסבלו מבעיות ממש קשות וחמורות שלטיפול הקונבציונלי פשוט לא היה מה להציע

ואת האמת באמת שאין כל כך מה להציע שם,אין ריפוי לבעיות חמורות בנפש לרוב, רק מודעות, תרופה וניסיון לחיות עם זה...

לא עושים נזק כשיש ניסיון בבעיות הקשות אבל גם לא מרפאים...

ודווקא בטיפול אנרגטי הוליסטי או איך שלא תקראי לזה כן הצליחו לצאת מדברים קשים...

כמו חרדות, ocd , מחלות כרוניות ועוד...

וצריך כלים מקצועיים והכשרה לטיפול בבעיות קשות כאלו זה לא סותר

יש דברים שאף אחד לא יכול להתיימר להעלים. למשל סכיזופרניה ומי שעושה את זה זה עצוב

אבל בהחלט יש איך לעזור.

וזה תלוי לפי האבחנה והמקרה

וגם לאכול בריא עוזר

וגם לעשות ספורט עוזר

לא עזרה זה הנושא.

כי טיפול יכול לעזור גם להפרעות חמורות, ברור... אבל לא לרפא.

(למרות שאם אדם לוקח כדורים קשים הוא יכול לאבד מעט קשר עם המציאות ואז גם טיפול לא יעשה משהו)

כואב לי להכנס לנושאים האלו. זה גם באמת מקרי קיצון...

אני יותר מדברת על מקרים קצת פחות חמורים שעם שילוב הוליסטי אפשר להגיע לתוצאות יפות הרבה יותר משילוב של תרופה וטיפול פסיכולוגי רגיל.

(לדוג אובדנות, פוסט טראומה,דיכאון כרוני וחרדות)

ואת זה לא ילמדו באקדמיה ואולי יש מי שאפילו יבוז לזה שם..

גם באקדמיה לא מאמינים בהשפעה של גלגולים קודמים על הנפש ואיך אפשר להתמודד עם זה. או בהשפעה של תדרים ואנרגיות על הנפש.

בכל אופן אני יכולה לדבר על זה שעות אבל זה קצת מתיש להקליד..

אז אם זה בסדר מבחינתך שנסיים את הדיון כאן באיחול שהקב"ה ישלח מזור ורפואה למי שצריך בגוף ובנפש וישלח להם את המטפלים הטובים והמדויקים להם אמן. 

שואלת שוב, מכירה את ההכשרה בלימודי פסיכולוגיה? מה ז''א מכירה באופן אישי?

מעבר לעבודה האישית שיש בלימודים יש גם הדרכה צמודה ומבחן מעשי בסוף תקופת ההתמחות

להגיד שאפשר להתחמק בלי לסייג שבד''כ יש עבודה אישית אינטנסיבית זה לא מדויק באופן משמעותי ביותר.

ובאופן אישי התכוונתי שמכירה מישהי שעושה עכשיו את ההכשרה הזאת...

ואפשר לעבור את ההכשרה, הדרכות והכל אבל בלי הרבה להתבונן פנימה, להשאר ברובד השטחי... מספיק שיש אישיות של אדם שהוא יותר שכלי וקשה לו לפגוש את עצמו ומה שהוא פגש זה רק הרובד שלא מפחיד אותו, היותר שטחי...

ורגע את באמת חושבת שאמרתי את מה שאמרתי בלי להכיר?

למה שאני אדבר באוויר...

אם אני אומרת שאני לא הולכת לטיפול אצל פסיכולוגית בכוונה (!) ואני אעדיף מטפלת הוליסטית, יש לזה סיבה, לא?

וסייגתי אלא אם כן היא עברה הכשרה מהתחום ההוליסטי... שאז מדהים ...

ואני יכולה להביא כדוג' את ד"ר מיכאל אבולעפיה שהוא פסיכיאטר אבל הגישה שלו משלבת פסיכותרפיה ויהדות שזה מדהים בעיניי...

התשובה היא כן, אני מתרשמת שאת לא מכירה לעומק וכותבת על סמך ידע חלקי ולא מדויק לא על תהליך ההכשרה בפסיכולוגיה ולא על שדה הטיפול הפסיכולוגי.

אני לא מבינה בטיפול הוליסטי אז ממש לא מתיימרת לענות לך כי לא באמת יודעת. כן יכולה לכתוב לך ספציפית לגבי אובדנות שמה שכתבת לא מדויק ויש היום טיפולים פסיכולוגים יעילים לטיפול באובדנות וכמובן בעוד קשיים משמעותיים

שעוזר לאובדנות מעבר להוליסטי.

אבל עזבי אין לי כבר כח...

מעבר לזה,

מה בעצם את רוצה להגיד לי חוץ מלהתרשם לגביי כל מיני דברים?

מה השורה התחתונה?

חייבת לציין שמעט פוגע הנימה שאת כותבת, מרגיש לי מעט מזלזל/מתנשא. אבל אולי אני טועה 🤷

ושנית, אני כותבת באמת מכאב,

 פוגשת המון אנשים שהגיעו למגוון טיפולים שלא רק שלא הועילו להם אלא גם פגעו בהם בהמון צורות וזה כואב לי שהשוק כ"כ פרוץ, שמסתובב כל כך הרבה מידע שהוא מידע לא מדויק לגבי טיפולים ומה יעיל ומה לא יעיל וזה גורם בסופו של דבר לאנשים להיפגע. זה נושא שמאוד רגיש עבורי

ומהמקום האישי שכתבת אני באמת מבינה...

גם לי יצא לשמוע סיפורים ולא מעט על חוסר מקצועיות בטיפולים... וזה באמת כואב הלב 😞

ובתהליך שעברתי ועוברת מול העולם הזה של הטיפול אני באמת מנסה לחקור ולהבין מה תהיה הדרך הכי טובה להגיע לריפוי או לפחות לשאוף לשם. ואלו הם המסקנות שהגעתי אליהם עד כה.

(שניתן לראות בשרשור כאן)

שיהיה טוב בע"ה. 

היכולת להעביר מטופל תהליך, צריך לעשות אבחנה על מה הוא סובל, ואבחנה מבדלת בין זה לבין דברים דומים. להבין איך דברים משפיעים על הנפש, על התפקוד, על הבחירות שלו, איך זה במערכת המשפחתית, הזוגית, ההורית ועוד המון כיוונים.

ועם כל הכבוד, היכולת הזאת היא מה שהופכת מטפל למטופל טוב.

זה נכון שהמטפל צריך להעמיק עם עצמו, אבל זה לא מספיק .

מטפל הוא לא פילוסוף

והטיפול ממש לא סובב סביב המטפל.

ברור שיש אנשים עמוקים ורגישים יותר מכל מיני פסיכולוגים

אבל זה לא אומר שהם מסוגלים לעזור למישהו.

אולי יש להם תובנות משמעותיות

אבל יש דרך ארוכה בין תובנה לבין שינוי מעשי בחיים

לא אמרתי שהטיפול סובב סביב המטפל, ממש לא...

אמרתי שהיכולת הזאת להתבונן ולהגיע לעומקים ולהבין נפש, פוגשת אותנו או אמורה לפגוש בתור מטפלים,קודם כל אותנו. זה ממש קריטי לעולם הנפש בשונה משאר המקצועות.

ומשם כשאנחנו לומדים כל כלי טיפולי וכל ידע תיאורתי אנחנו משתמשים ביכולת הזאת, ולומדים איך להעביר תהליך את המטופל באמצעות הכלים האלו.

לא סתם יש דרישה לעבור טיפול כחלק מההכשרה כי יש הבנה שאדם צריך להבין ולפגוש את עצמו לפני שהולך לפגוש נפש של אחר.

תגיע עמוק יותר אצלך,תזהה את רמת העומק הזה אצל השני. מניסיון אומרת.

יש אנשים רגישים ומבינים בנפש שלא מעוניינים לטפל באחרים ואפילו זה יכול לעשות להם רע כי אין להם כתפיים להכיל כאב של השני, בקושי של עצמם הם מסוגלים, וזה כבר משהו אחר.

צריך רצון, יכולת הכלה, סבילות נפשית, ועוד כדי לגשת בכלל לטפל באחרים או ללכת ללמוד את זה.

העניין הוא שאנחנו מדברות על מה משמעותי בשביל להיות מטפל טוב. ומה ההסמכה שצריך אני מסכימה איתך שמטפל צריך להעמיק בעצמו ולהיות אדם רגיש עם יכולת נפשית גבוהה אבל זה פשוט לא מספיק בשביל להיות מטפל טוב.

צריך ללמוד את זה או שעושים טעויות חמורות 

אני אתן דוגמא למה אני מתכוונת:

לפעמים משהו נראה כמו דבר אחד שבפועל הוא דבר אחר יש תסמינים שיכולים להביע משהו מסוים או משהו אחר לגמרי וצריך ידע רחב והבנה על מנת להבדיל ביניהם.

אני אקח דוגמה שמובאת בספר ראויה למי שקראה 

מדובר בבחורה שעברה פגיעה מדמות סמכות בתיכון שלה, היא נמצאת בהדחקה ומתקשה להודות בפני עצמה שזה מה שהיא עברה.

היא הולכת הולכת לשני מטפלות בגלל הקושי תפקודי, הראשונה לא מקצועית ובגלל שאין לה מספיק ידע היא לא מצליחה להבין שהסימפטומים מראים על פגיעה מינית וחושבת שזה ocd

העניין בטיפול נכון הוא בהחלט גם אבחון נכון והבנה מהיכן מגיעים סימפטומים מסוימים או על מה מצביעים סימפטומים מסוימים.

אבל עדיין אפשר לקבל הכשרה ולאו דווקא דרך תואר, לא לסקול אותי באבנים חח אני באמת מאמינה בזה.

אני באמת חושבת שאחן תחליף לשנים של לימוד מעמיק

באופן יסודי ומפוקח תוך כשרות בשטח וקבלת הדרכה

ומסוכן מאוד. מסתובבים כל מיני "מטפלים" שלמדו כל מיני קורסים ויכולים לעשות נזקים משמעותיים.

אני מסכימה איתי שהפיקוח האקדמי הוא אולי לא הפיקוח האידאלי, ויש שם הרבה שטויות, אבל לפחות יש איזושהי רגולציה.

ברגע שהולכים למישהו שלא ברור מה הידע שלו, זה יכול להיות מצטיין ויכול להיות שממש לא.

ודווקא בגלל שנפש זה דבר כ"כ משמעותי, חשוב שהמטפלים יהיו אנשים מקצועיים באמת ולא יתבססו רק על כשרון וידע מועט.

מה גם שאמנם כשרון זה הכרחי מאוד בתחום הזה, אבל ממש לא מספיק.

(לדוגמא, בטיפול בטראומה רוב האנשים שתשאלי אותם מה נכון לעשות יאמרו באינסטינקט לתת לבן אדם להרגע, אבל במחקרים בנושא אומרים שדווקא אם נותנים לבן אדם להרגע זה מגדיל את הסיכוי לפוסט טראומה ודווקא אם מניעים אותו לפעולה הסיכון לפוסט טראומה פוחת.)

באידאל אולי היה עדיף שהיו לומדים באקדמיה נטו את מה שצריך ולא מתעקשים שבלי קורס אנגלית מתקדמים ג אין תואר אבל היום זו המערכת הכי טובה לודא שדברים נעשים במיומנות ואחריות

ומי אמר שלהם יש את הסמכות לקבוע איך בדיוק נכון לפעול עם כל נפש

ואני לא מדברת על בעיות נפשיות

ודווקא באינסטינקט ממש לא הייתי חושבת שצריך לתת לנפש להרגע אחרי טראומה .

פיקוח זה חשוב, אבל דווקא מבחינת ידע על הנפש אני חושבת שהידע באקדמיה על הנפש לוקה בחסר, ודווקא בקורסים הלא קונבציונלים שם יש ידע ששווה זהב,

אבל אנשים פוחדים, ורגילים למסגרות, ומעדיפים את המבוקר המפוקח והידוע, ואני ממש יכולה להבין, כי עדיין כמו שאמרת זה באמת תחום פרוץ.

ואני אביא דוגמא, פרחי באך לדוגמא זה אחד הכלים היותר שימושיים היום לטיפול, מי שלא חווה ולא ניסה לא יבין, והוא עוד נחשב ישן יש כלים אפילו כבר יותר מפותחים, ולא ברור למה כל מטפל לא משתמש בו עדיין עם רמת היעילות שלו. אבל שוב זה לא קונבציונלי ולא מגובה במחקרים, ובלה בלה בלה...

כן יש נשים שלומדות תעודה כלשהי והם עושות שטויות בטיפול, כבר שמעתי סיפורים מזעזעים וזה חמור בעיניי, מצד שני אני חושבת שבסוף הם באמת לא מצליחות בתחום שלהם, זה תחום שמגיעים אליו בדכ כשיש הצלחה, אחרת למה שמישהו ימליץ עליך...

וזה מה שאחת המרצות במקום שלמדתי אמרה לי, כשדיברנו על זה שמגיעות לפעמים בנות בלי כל כך התאמה לתחום, אבל אי אפשר באמת לשלול להם את התעודה כי הם לא עשו משהו לא נכון או בעייתי בלימודים או בחלק הפרקטי... 

לא שאני נגד טיפול בפרחי באך (גם לא בעד במיוחד, די ניטרלית), וגם לא נגד טיפולים אלטרנטיביים בכללי.

אבל - 2 דברים:

1. איזה פיקוח יש על אנשים שעברו קורס-שניים? סבבה, אולי לא חייב פיקוח אקדמי, אבל איזה פיקוח כן יש? מסכימה איתי שמסוכן מאוד לתת לבן אדם לצאת ככה לאוויר העולם "לטפל" באנשים בלי פיקוח ובלי שיש לו עם מי להתייעץ ולקבל ממנו כלים נוספים?

2. אני חושבת שזה דבר אחד להציע פרחי באך למישהו שסובל מחרדת מבחנים, וזה דבר אחר להגיד שזה פתרון לאובדנות, ועוד להציע את זה *במקום* טיפול ותרופות.

למשל, אני לא נגד טיפול אנרגטי, אבל לא הייתי מציעה את זה כטיפול יחיד לחולה בסרטן. או אומרת לו - עזוב ניתוחים והקרנות, בוא נלך על דרך אלטרנטיבית בלבד.

מה גם שיש סיבה שקוראים לזה בקופות החולים רפואה *משלימה*. כי היא לא באה במקום.

אלו הצעות שיכולות לעלות באמת באמת בחיי אדם. להציע את זה *בנוסף* זה משהו אחד, להציע במקום זה כבר חוסר אחריות בעיניי ואפילו רשלנות. 

מבאס שצריך להקליד

בעפ יותר קל לי אבל אין ברירה...

יש כמה סוגים של טיפולים אנרגטיים, פרחי באך זה אחד מהם והוא העדין מבינהם, לפחות ממה שאני מכירה, הוא באמת מתאים יותר לפחדים וחרדות קלות אבל את למדת פרחי באך? או שאת מכירה רק את הרסקיו? כי אם ככה אז קצת קשה לדון כי פרחי באך זה עולם וזה מקפצה לטיפול רגשי וממש לא רק לחרדות.

דבר שני לא מכריחים לקחת הדרכה צמודה בסיום לימודי תעודה אבל יש הדרכה לאורך הפרקטיקום וכן גם ממליצים לקחת הדרכה בתשלום וזה בגדר חובה תכלס למי שרוצה להתפתח ולהתקדם.

טיפול באנרגיה הוא טיפול שמצוין למצבים רגשיים, וגם למחלות שקשורות בגוף נפש, כלומר שהיתה השפעה על הגוף מצד הנפש, זה לא בא ויפתור כל מחלה ממש לא, אחרת העולם היה מגיע לתיקונו... וזה לא במקום טיפול רפואי, לא יודעת איפה רואים שכתבתי את זה.

התייחסתי יותר למחלות כרוניות שידוע היום שקשורות בגוףנפש גמו פיברומיאלגיה לדוג' ...(שאין לרפואה מה להציע בנידון, בשונה מהמחלה הידועה...שאליה בכלל לא התייחסתי, אבל בהחלט לא יזיק ***לשלב*** טיפול אנרגטי בנוסף לטיפול הרפואי)

ואי לעלות בחיי אדם... את באמת חושבת שלבני אדם אין חשיבה ביקורתית עצמאית? את באמת חושבת שמישהי כאן קוראת את הדברים ומנתקת את המחשבה שלה בכל הידוע לה על מחלות רק כי לב אוהב כתבה משהו על זה..??

זה קצת לזלזל באינטליגנציה של אנשים את לא חושבת?

מעבר לזה שזה לא מה שאמרתי.

ולא התייחסתי מספיק להדרכות שלוקחים בתשלום, זה לגמרי אפשרי, וכמו שכתבתי ממליצים. 

בסופו של דבר לא חותמים קבע עם אף מטפל שלא נראה לנו, תמיד אפשר לנסות ובמידה וזה מרגיש לא מספיק מקצועי או לא מתחבר פשוט לא ממשיכים איתו. 

כל מטפלת מכירה את עצמה ויודעת איפה היא צריכה להשתפר ואיפה אפשר לדייק ואם היא לא תעשה את ההכשרות הנצרכות כדי לדייק את עצמה יראו את זה בקליניקה, זה לא משהו שאפשר להסתיר, וכנראה שייצא לה שם של מטפלת פחות מוצלחת או שהיא תלך על נישה של טיפולים למקרים פשוטים יותר.. 

העניין הוא כזה - כשבן אדם נמצא בשבר, והכוחות והמשאבים שלו מוגבלים (עזבי כסף, משאבים רגשיים נפשיים), הוא הולך לטיפול, וכן, הוא מאוד מקווה שהטיפול הזה יועיל.

ומה קורה אם מישהו הולך לשיטת טיפול הוליסטית כזו או אחרת בלבד? מה אם זה לא עובד? לא תמיד יש את הכוחות למצוא טיפול חלופי שעובד בדרך אחרת.

גם בדרך הקונבנציונאלית לא תמיד עובד הטיפול, כן? אפילו יש אחוז נכבד שלא (מדברת על מצבים מורכבים)

אבל גם הטיפול הקונבנציונאלי יותר מוכח, וגם יש שם יותר אחריות. לא שחלילה כל מטפל הוליסטי הוא חסר אחריות, אבל ככלל אין חובת פיקוח על התחום הזה. אז כן, הוא יותר פרוץ. זה לא אומר לא ללכת לטיפול הוליסטי, אבל זה בהחלט אומר לא להסתמך רק על טיפול הוליסטי. וממה שהבנתי אותך הגישה שלך היא לא כזו.

מה גם שיש מטפלים ומטפלות רבים, שלמרות שהם עם תואר שני טיפולי ולכאורה יכולים לטפל וביי ביי, הולכים ולומדים עוד הרבה קורסים והכשרות משלימים. אחרי שנים של תואר ראשון ושני אפשר ללכת פעם-פעמיים בשבוע לכמה שעות לתקופת זמן כזו או אחרת ולקבל הכשרה בתחום אחר, את ההפך קשה להגיד (מי עכשיו יעצור את החיים שלו למספר נכבד של שנים לעשות תארים אינטנסיביים כשכבר יש לו תעודה ומשפחה ועבודה וכו?)

וברור, לא לכל פסיכולוגית הולכים, גם לא לכל מטפל הוליסטי. צריך לדעת לבחור. אבל אין ספק שבתחום הקונבנציונאלי יש הרבה יותר פיקוח, הרבה יותר ליווי (שחובה לקחת), וגם יותר ביסוס מדעי.

אם היה גוף ארצי שמאגד את כל המטפלים ההוליסטיים, נותן להם רישיונות, יש ועדות לשלילת רישיון, יש פיקוח צמוד, ליווי ארוך טווח, לימודים ארוכי טווח (כן, לקבל כמה הכשרות שיהיו כמה אפיקי טיפול) - היה לי הרבה יותר קל לקבל את זה.

אבל להציע את זה במקום, עבור מקרים קשים כמו אובדנות, זה פשוט לא נשמע לי.

ולא תמיד לאדם האובדני לצורך העניין, יש את היכולת לאסוף את הכוחות שלו ולמצות את האופציות הטיפוליות שלו. ולכן כדאי שהקו הטיפולי הראשון שמציעים, יהיה משהו קצת יותר מבוסס ועם יותר פיקוח. 

כי תלוי מה הבעיה,

ותלוי איזה סוג טיפול הוליסטי יש כמה סוגים, אנרגיה זה אחד מהם ועליו לרוב אני ממליצה אבל אצל מטפל שאני מכירה אני לא אשלח לכל אחד,ממש לא...אבל יש מקרים שכדאי לשלב עוד סוגים נגיד דיקור סיני ועיסויים. (ויש עוד)

ואין פיקוח וקשה לפקח על משהו שקשה לחקור, כי אנרגיה זה לא משהו מחקרי פיזי למרות שמתחילים לחקור את זה לפי מה שראיתי קצת...

לא שזה מעניין אותי המחקר, התנסיתי עליי ועל אחרים (אני לא מטפלת אנרגטית עדיין לצורך העניין אבל התנסיתי) ואני יודעת שזה עובד,

פשוט כמו כל דבר בטיפול לפעמים עובד קצת פחות, לא הכל תלוי בנו, מנסים, משתדלים.

במקרה ספציפי של אובדנות הייתי ממליצה בחום ממש טיפול אנרגטי ויפה שעה אחת קודם, אין לי בעיה שישלבו את זה עם עוד טיפול ריגשי אפילו מומלץ...

האנרגיה עוזרת למקרים של אס או אס, ולשחרור חסימות לא מודעות מהגוף שמשפיעות על הנפש, והריגשי עוזר להבין את התהליך, לפתח מודעות ולבנות כלים לחיים באופן כללי וזה תמיד מבורך.

אני יודעת שאנשים שמשוועים לעזרה, ושבאמת סובלים קשוח להציע משהו שאולי בסוף לא יעבוד, אבל כמו שאמרת במקרים הקשים באמת הטיפול הקונבציונלי לא ככ מרפא, יותר פשוט מנסה להקל ולתת כלים להתמודדות, ולא מזלזלת בזה, פשוט ממליצה, תנסו, מה יש להפסיד. זה לא ייקח כוחות, טיפול אנרגטי טוב בדכ עושה טוב, גם אם הוא לא ירפא עכשיו... וגם שם יש תהליך זה לא הוקוס פוקוס.

אני כאן כדי לפקוח עיניים למי שעוד לא מאמין או עוד לא ניסה.

לא חייב לקחת את ההמלצות שלי או העצות, ממש לא.

העולם הפסיכולוגי עומד על איתנו כך או כך ואני גם לא מתנגדת אליו,

בסוף הידע שיש היום הוא ידע נבנה, והעולם הפסיכולוגי בהחלט הוסיף לידע הזה, אי אפשר לזלזל...

רק שהוא קצת זלזל בחלק ההוליסטי ואגב מתחילה כן תנועה של קבלה לכיוון והתנסות, לפחות ממה שאני רואה בשטח וזה מבורך ממש.

ועוד נקודה יש קצת בלבול במושגים, כי זה באמת לא הכי מוגדר מראש.

יש טיפול פסיכולוגי רגיל

יש טיפול עם כלים מעולם הפסיכותרפיה (שגם על זה אני ממש ממליצה מטיפול פסיכולוגי רגיל)

ויש הוליסטי שזה כולל שיטות טיפול אנרגטיות, או מבוססות תדרים (שזה אולי יותר מבוסס מחקר כבר), טיפולי רפואה משלימה מוכרים כמו דיקור, עיסויים למינהם, רפלקסולוגיה וכו'

והרבה פעמים, שוב ממש תלוי מה המטרה ומה הבעיה הריגשית, דרגת החומרה, המקום בנפש וכו' מומלץ לשלב... 

של רפואה לא קונבנציונלית, לא הייתי הולכת למטפל אנרגטי

זה שיטות שיכולות להיות בהן בעייתיות הלכתיות רבות וצריך לברר טוב על השיטה המדוברת אם אין בה חשש עבודה זרה. לא שאני חושדת בך אבל צריך לומר את זה כדי שנשים יידעו לבחור נכון. זה עניין להתייעצות עם רב לפי סוג הטיפול ( מעבר לעובדה שאת כותבת שאת ממליצה על גבר שזה ממש לא שייך בעיניי כאישה שומרת תורה ומצוות)

ונניח שמדובר באישה, אני באופן אישי בתור אחת שמתמודדת עם דכאון חרדות וסטרס מאמינה שירידה לשורש הבעיה דרך שיח חיצוני שמוביל לשיח פנימי, ריפוי פנימי רגשי ותודעתי, ועזרה של רפואה קונבנציונלית/ לא קונבנציונלית זו דרך המלך עבורי לפחות, ולא מאמינה שהעברת אנרגיה לבדה בלי שום תהליך מעבר תחולל שינוי כלשהו.

אני רואה שאת כל הזמן ממליצה על זה אבל אני בתור אחת שלא חוששת וכן עם ראש פתוח, פחות מתחברת לזה. ואני ממליצה לכל אחת לבחור היטב על מה היא שמה כסף ואנרגיות כשהיא כבר נמצאת במצוקה

בנוגע לאנרגיה שיהיה ממקור של יראת שמיים וקדושה...

בנוגע לכל השאר אם זה היה רלוונטי בשבילך כלומר אם היית מעוניינת לנסות הייתי כותבת לך את כל הפרטים ומסבירה מה שלא נשמע או שיש חשש בנוגע אליו.

אבל סתם ככה לא יכולה לפרט כאן.

לי זה עזר ולעוד הרבה.

לגבי חרדות בגלל שיודעת כמה זה סבל נוראי שאי אפשר להסביר בכלל לכן כותבת את זה כל פעם כי אולי מישהי תרצה ואפנה אותה..

מעבר לזה, אוקי מבינה.

ואני בעד לשלב טיפול ריגשי תמיד אם יש צורך בלי קשר. 

לא רק על שילוב של טיפול רגשי, אלא על היכולת של מטפלים לתת כלים ולהביא למודעות את שורש הבעיה כדי שאדם יוכל להגיע למצב שהוא מזהה בעצמו איפה השורש מפעיל אותו

טיפול רגשי או פסיכולוגי לשם הטיפול אני מתחברת פחות כי זה יכול לקחת שנים בלי הרבה תוצאות והרבה אנשים מטופלים יכולים גם שנים קדימה להתמודד עם סימפטומים של טריגרים שהם בכלל לא מודעים לשורש שמפעיל אותם כדי להתחיל לתקן אותו, כי הם כל הזמן מתמודדים עם האדוות ומכבים שריפות

טיפול אנרגטי פחות מתחבר לי כי אישה שנניח סובלת מחרדות בגלל חוויה של נטישה, צריכה לרפא את השורש שממנו זה התחיל ושמשחזר את עצמו כל פעם בויריאציות שונות

אז בשביל זה צריך לדעתי

1. מודעות לטראומה שמשתחזרת, עיבוד הדרגתי, השלמה

2. במקביל- כלים פרקטיים מעשיים כדי להצליח להתמודד עם סיטואציות יומיומיות שמשחזרות לה את הטראומה כדי לא להשליך ולהיות בתגובתיות יתר

3. פיתוח יכולת עצמית של עיבוד של סיטואציות כדי לא להיות לנצח בטיפול

קשה לי להאמין שטיפול אנרגטי פשוט מוחק מהמח טראומות

הוא אולי מטפל בסימפטומים הפיזיים. ייתכן. אבל לדעתי אין תחליף לתהליך יותר פנימי עצמי של האדם מול עצמו

אגב, דעתי איננה מקצועית בעליל. הכל מחוויה אישית כמובן

איזה ראיה מעניינת.

נהניתי לקרוא קודם כל.

וואי לא נעים לי מפותחת השרשור (מקווה שאת סולחת לי )

מסכימה איתך מאוד

גם על החלק שטיפול ריגשי/פסיכולוגי יכול לקחת הרבה זמן ולפעמים לא מגיעים לתוצאות ממשיות חוץ מפשוט עוד מודעות ועוד מודעות שזה גם יפה כן?

וגם, מסכימה בנוגע לשורש, פשוט לא תמיד קל למצוא אותו, כאן האינטואיציה גם מאוד חשובה בעיניי...

לגבי כלים להתמודדות בעתיד- חשוב גם בהחלט.

אני חושבת שמי שיגיע לאנרגיה זה פשוט ממקום של דיי, נמאס, הייתי בטיפולים, אני מכיר את עצמי, לא יכול כבר לסבול, הגעתי לקצה, שמישהו יסדר שם את המערכת ואני אלך לדרכי...

יש גם אנשים בגילאים לא צעירים שמורכב להם לנבור בנפש של עצמם וזה גם ייקח כל כך הרבה זמן כי הצטברו שם כל כך הרבה דברים, גם הם עשויים לפנות לטיפול אנרגטי.

יש גם את אלו שפשוט מפחדים לדעת מה מסתתר מתחת לחרדות או כל בעיה אחרת, ואני ממש מבינה אותם אגב, ואין להם כח, אין להם סבלנות ללכת לטיפול ולגעת בעומק, אבל הם סובלים... אז יפנו לפיתרון הזה.

שוב, זה לא קסמים, אבל לפעמים זה מרגיש ככה.

וגם יש אופציה של פרחי באך שמשלבים עם טיפול ריגשי.

פרחי באך זה אנרגיה עדינה מאוד, ממיצוי של פרחים של צמחים מסוימים.

ויש שם מענה לחוסר ביטחון, לטראומות, לפחדים מוגדרים, לחוסר באהבה מכל מיני סוגים, לפחד להתמודד עם רגשות, להתלבטות וספקות, לחיבור האני. זה כאילו ואו מטורף, אנשים לרוב מכירים בעיקר את הרסקיו ואני אומרת חבל שמשווקים רק אותו, כי כל השאר זה פשוט מכרה זהב לטיפול ריגשי.

וגם פה מסייגת, שזה לא עובד על כולם!

(מחילה אם חפרתי זה התחום שלי ואני הכי נהנית בעולם לדבר על זה)

כשאני מחפשת מטפלת בשבילי

אני אעדיף מישהי שיכולה לחשוב מחוץ לקופסה מבחינה נפשית ואני לא ככ סומכת על פסיכולוגיות...זו האמת. אלא אם כן היא לקחה קורסים והשתלמה בתחום ההוליסטי.

כי קשה לי שמתייחסים לנפש לפי דקלומים של תיאוריות, זה חמוד אבל זה לא מספיק

בטח ובטח ליהודים שהנפש שלהם זה לא רק נפש, זה רוח ונשמה.. ולא מלמדים את זה בתואר...

כשאני הולך למנתח אף אוזן גרון, חשוב שהוא יהיה נחמד ויבין אותי, אבל זה רק 1% חשוב. לעומת זאת, יש 99% חשיבות לכך שהוא מנתח מעולה ששולט היטב בידיים שלו ויודע מה הוא עושה בזמן הניתוח.

אצל מטפל נפשי (מיועץ זוגי דרך פסיכולוג ועד פסיכיאטר), היכולת שלו להבין אותי ולהכיל אותי חשובה בעייני לא פחות מהידע המקצועי שלו, כי ידע לבד פשוט לא יכול להספיק בשביל להיות איש מקצוע טוב בתחום הזה.

למשל הבן שלי יכול ללמוד בע"פ את כל החומר בתואר בפסיכולוגיה, אבל בתור אוטיסט הוא כנראה יהיה פסיכולוג די גרוע.

אז האם בסופו של דבר עדיף פסיכולוג או אדם שעבר קורסים?

קודם כל - תלוי בבעיה.

אם הבעיה חמורה, כן הייתי הולך לאיש מקצוע עם תואר בתחום. למשל דיכאון, פוביות, חרדות, דברים שבהם אתה יודע לשים את האצבע על מטרת הטיפול ולהגיד "אני היום במקום X ואני רוצה להגיע למקום Y".

אם אני בעיקר רוצה להתאוורר ולדבר עם מישהו על הבעיות שלי, לשמוע עוד דעה, לקבל טיפים טובים, חיזוקים וכו' - אז לא הייתי פוסל מטפל שלא עשה תואר בתחום.

בשני המקרים, לא הייתי הולך לאף אחד בלי שיש לי עליו המלצות. 

(אף אחד לא ביקש, אבל זה לא מה שימנע ממני לברבר )

אבל יש כאן גם שאלה של אמינות הטיפולים באנרגיה, פרחי באך, דיקור והדומים להם.

כלומר, אם אני הולכת לטיפול רגשי אצל מטפלת טובה אכן לא קריטי איזה תואר בדיוק יש לה.

אבל אם היא מתיימרת לטפל על ידי כלים "מעשיים" ולא רק ע"י דיבורים אני כן חושבת שיש משמעות לבדוק ולהבין מה המשמעות והמטרה של הכלים האלה.

ולגבי טיפול רגשי בלבד, אני כן רואה איזושהי משמעות במטפל שלמד בצורה רצינית ולאורך זמן, כי בעיני זה נותן איזושהי "תעודת רצינות" למקצועיות שלו ולרצינות שהוא מייחס למקצוע שלו.

למשל פעם חברה סיפרה לי שהיא התחילה לטפל בגיל 20 וקצת אולי 21 אחרי איזשהו קורס שהיא למדה, ומה שעבר לי בראש זה איזה לא אחראים האנשים שבאים אליה... עם כל המוכשרות שלה.

וכמובן, מה שהכי חשוב בתחומים האלה זה המלצות...

לימודי cbt זאת גישה אחר כך

אבל צריך ללמוד כדי להפוך להיות דמות טיפולית אמיתית, להבין את הרקע להתפתחות של פתלוגיות ובעיות בנפש, ולהיות מסוגלת להוביל את האדם בתהליך פיתרון

זה לא קורה בקורס של שנה

כלומר אם אני אגיד לך לשלם לי 200 ש"ח בתמורה לשעה של שיחה,

אף אחד לא יכול להאשים אותי בכלום... זכותי לדבר איתך, זכותך לדבר איתי, וזכותנו לקבוע שיהיה תשלום על השיחה.

כל עוד אני לא קורא לזה טיפול פסיכולוגי או שם אחר ששייך למקצוע מסוים.

למשל כל אדם יכול להגדיר את עצמו "מטפל זוגי" ולקבל זוגות, אין לזה שום הגדרה בחוק ואין רישוי בתחום הזה.

בררתי על לימודי cbt( יש לי תוארשני טיפולי).

והבנתי שמשנה הבאה רק בוגרי תארים מסוימים יוכלו ללמוד, לא זוכרת בדיוק איזה, בגדול- תארים טיפולים, כולל יעוץ חינוכי.

זה לימודים של יום בשבוע, שנתיים ועוד חצי יום סטאז' עם יועצת בבית ספר.

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

היום

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

לא ברור לי האפלייה... למה לתינוק חוגגים ולתינוקת לא.

רצינו לציין את המאורע, לחגוג עם המשפחה, ולהודות לה'.

לכל אחת במתכונת אחרת, בגדול בעיקר עם המשפחה:

החל מאירוע שדומה לבת מצווה, ועד לפיקניק ועל האש בגן סאקר. איך שהרגשנו באותה תקופה שבא לנו לחגוג.

אבל אנחנו לא חוגגים כי חייבים, אנחנו חוגגים כי אנחנו ממש ממש שמחים!