זה נראה לי רק שנה יותר .

אחר כך תוכלי ללמוד cbt ויהיו לך גם שלל כלים אחרים ושיטות אחרות מעולמות הטיפול

הבנתי שאפשר עם תואר שני בחנ''מ/יעוץ חינוכי

באתר מופיע רק הייעוץ חינוכי

אבל הבנתי שאת שניהם הולכים לבטל בפברואר

כן אפשר להגיע להיות מטפלת cbt

עדיפות לתואר שני לא קשה מידי, למרות שאני ממש אוהבת ללמוד ולהשקיע. פשוט החיים ככ עמוסים שאני לא יכולה להרשות לעצמי גם בפניות וגם כלכלית

שאלתי את המנהל של תכנית ה cbt בתל השומר והוא אמר שאפשר יהיה ללמוד עם תואר ביעוץ חינוכי גם בהמשך, אותו לא מבטלים..דרך אגב , את רוב לימודי ההמשך הטיפולים אפשר ללמוד עם תואר שני ביעוץ חענוכי. 

נראה לי שכן, מציעה לבדק

תכתבי בגוגל לימודי cbt, ותתקשרי לשאול אותם.אני התכתבתי עם מנהל התכנית בתל השומר, החלטתי בסופו של דבר לחכות עוד קצת עם לימודי ה cbt. הוא ענה לי בווצאפ על מה ששאלתי.

או אחוז משרה נמוך כדי לשרוד אותם

לכן מחפשת תאר שני קליל יותר

זה לא נועד להיות לימודים קלילים

כמו שרפואה זה לא לימודים קלילים

זאת השקעה

שהעזרת השם תשתלם בהמשך

שללכת ללמוד ישר לימודים טיפולים זה לא מילה גסה..

נכון שהממסד מלמד אותנו שרק מי שיש לו תואר שני טיפולי הוא זה המוכשר לגעת בנפש ולטפל בך

אבל האמת היא שזה ממש לא בהכרח.

ואני לא מאמינה שהממסד הוא זה שיקבע לי מי זב שמתאים לטפל בנפש, אני חולקת על הממסד

אפשר להיות מטפלים מעולים גם בלי תואר ראשון ושני, כן כן...

זה המוו תלוי במבנה הנפש שלך אם את אחת שיודעת ויכולה לגעת בנפש של עצמך, להבין אחרים, לקלוט אחרים בדקויות, לגעת בעומקים שלך ושל אחרים, והכלים הטיפוליים והלימודים של הכלים האלו רק מחדדים יותר ויותר את היכולות או הכישרון המולד הזה.

מגיעים אליי הרבה פעמים לטיפול אנשים שהיו אצל אנשים בעלי כשרון או שעשו קורס קצר.

יש מקרים שזה באמת יכול להיות בסדר, במקרים קלים אבל הרבה פעמים נוצר נזק קשה ממש

צריך זהירות רבה עם נפש, זהירות רבה 

וכמו שהגיעו אלייך מקרים

גם אני מכירה מקרים של חוסר יעילות או נזקים מטיפול פסיכולוגי

לא הלימודים בהכרח הם אלו שיקבעו את טיב הטיפול.

הלימודים כן יכולים אולי למנוע נזקים אפשריים אבל הם עדיין קיימים.

אני אומרת את זה ולוקחת את האחריות כי בסופו של דבר אפשר להיות מטפל נהדר, זהיר, מקצועי, אחראי, לא ככ קשה להיות מטפלים מקצועיים כל הידע נמצא בספרים, זה לא תורה כזאת מורכבת... לא חייב תואר כדי לדעת את זה.

ואם יש כאלו שיהיה להם קשה לעבור את המסלול של התארים אבל יש להם כישרון ויכולת ויכולים לעזור לאנשים אז כן שינסו מסלול קצר יותר אבל מעמיק, זה אפשרי. הקושי בתארים של נפש הוא לא החומר הלימודי ולא הכלים הטיפוליים (שבקושי נלמדים אגב בתואר) אלא פשוט הדרישות האקדמיות שהם לא בהכרח קשורות בכלל לעולם הנפש.

יותר מורכב בעיניי להבין נפש ולהתאים טיפול שיהיה מדויק לצורך שלה.

זה עניין של תוכן

פסיכולוג לומד מספר שנים כמו רופא

ומחויב לעבור פרקטיקום טיפולי- הוא מטפל ואנשים מפקחים עליו

הידע שלו מאפשר לו לדעת לטפל

אי אפשר ללמוד את כל מה שצריך לדעת כדי לטפל בקורס קצר

אי אפשר

כמו שלא תלכי למנתח שלמד קורס

הוא אכן איש טיפול טוב

אבל בטח שאדם, רגיש ומבין ככל שיהיה לא יהיה מטפל טוב אם הוא לא למד.

ואימון אגב זה כיוון נהדר

לא טיפולי אבל מאוד משמעותי להובלת תהליכים ושינויים אצל אנשים 

וזה כן עניין של ממסד

התרגלנו שהעניינים של נפש מופקדים בידי הממסד או האקדמיה...

לימודי נפש התפתחו מתיאוריות, מחקרים, התבוננות של פסיכולוגים ופיסכאטרים ועוד, חלק מהתיאוריות בעבר היו שגויות, חלק נכונות, אבל זה לא מדע מדויק, יש המון ידע היום אני לא מזלזלת אבל הנפש לא בהכרח תלויה באקדמיה.

יש אנשים עם נטיה טבעית להבין נפש, רגשות, ועולמות פנימיים וזה לא משהו שמלמדים באקדמיה. אקדמיה זה ידע, מחקר, סטטיסטיקה , ניסיון לתחם את הנפש לתוך תחום המדע המדויק, יש בזה גם תועלת אבל הרבה פעמים זה חוטא למטרה, יש אנשים עם ידע, בלי התבוננות בעצמם, עם תיאוריות מפה עד לאמריקה אבל לא נגעו בנבכי הנפש של עצמם. או שנגעו בצורה שטחית כי השכל מעל הכל הרי. זה מורכב.

נפש זה לא אקדמיה, אפשר לקבל ידע, והוא מבורך ונצרך אבל זה לא הכל.

לכן ספציפית לתחום הזה אני לא חושבת שבהכרח צריך תואר. כן צריך מקצועיות ובעיניי לא קשה להשיג אותה. 

בהחלט חושבת שללמוד לטפל בה לומדים באקדמיה

ובהחלט קשה להשיג מקצועיות,

זה לא מגיע ברגע

בטח לא לומדים קורס או שניים וחושבים שיודעים לפתור את כל הבעיות, לרבות אלימות, הפרעות נפשיות ותוצאות של פגיעה מינית

היא יותר המסגרת הטיפולית, יחסי מטפל מטופל וכו' שלזה לא צריך חוכמה גדולה,

לא אמרתי שבקורס אחד אפשר ללכת לטפל בבעיות נפשיות או טראומות מורכבות... צריך בהחלט התמחות מסודרת לזה...

ואפשר ללמוד לטפל דרך אקדמיה מן הסתם פשוט לא רק .

התואר הוא רק הבסיס , בכל המקצועות הטיפולים, אחרי הלימודים יש המון הדרכה, פסיכולוגים, עוס קליני, מטפלים באומניות, מטפלים זוגיים מוסמכים, מטפלי cbt, כולם חייבים לעבור הרבה הדרכה עד שהם מגיעים למצב שהם מעיזים לעבד פרטי.

וגם אז הרבה מהם ממשיכים לקחת הדרכה.

זו ממש חכמה גדולה ומורכבת.

ולכן בעיני מי שלמה קורס או שניים , גם אם יש לו כשרון, אם הוא מעיז לקרא לעצמו מטפל , זו ממש רשלנות .

לצערנו השוק פרוץ, וכל מי שלמד קורס כלשהו יכול לטפל.

אני יועצת חינוכית , עם תואר שני, זה מקצוע טיפולי אבל באופן יחסי יש בו פחות הדרכה משאר המקצועות הטיפולים( יש אבל פחות).

למדתי כבר כמה לימודי תעודה אחרי וקיבלתי הדרכות , ומודה שעדין לא מעיזה לעבד באופן פרטי בלי הדרכה.( מקוה שבקרוב אקבל אומץ) ודוקא מבפנים מתוך התחום , אני חושבת שזה ענין מאוד מורכב ועדין, יש מגוון גדול של בעיות, אדם מגיע בגלל קושי מסוים ומתחתיו מסתתר משהו אחר, וחשוב שמטפל יגדיר במה הוא יודע לטפל ואיפה הוא מפנה לאחרים. מה מפעיל אצלו טריגרים, העברות שקורות בטיפול , מה נכון לכל מטופל, זה כ"כ מורכב, כמו שלא תלכי למנתח נחמד שעשה קורס של שנה, לא מציעה ללכת למטפל חביב שאין לוהרקע טיפולי רחב.

לאזור אומץ ולקפוץ למים ❤️

והרבה הרבה הצלחה בע"ה...

דבר נוסף, אני חייבת לציין שאני קוראת את התגובות שלי ופה ושם מוצאת את האי דיוקים ומנהלת עם עצמי דיון בראש על זה...

אז כן נכון שכתבתי שמקצועיות בנוגע למסגרת הטיפולית לא מצריכה חוכמה גדולה, אבל לא חושבת שהייתי ברורה...

עולם הנפש הוא עולם ענק ורחב, ומורכב, וכדי להיות מטפל טוב זה גם ללמוד, גם להתנסות ביישום הכלים והידע שלמדת וגם לחוות בעצמך את הנפש שלך, ואיך מרגיש טיפול (לצורך ההשוואה מנתח מוח לא צריך לעבור ניתוח מוח כדי להיות מנתח נכון?)

ועם כל זאת, יש יסודות טיפוליים מאוד ברורים ומאוד פשוטים שלא צריך להיות גאון גדול כדי להבין אותם, או ניסיון של שנים כדי ליישם אותם בהצלחה!!

לא דיברתי עכשיו על האבחנה של הנפש, על להעביר תהליך, על הדקויות שפוגשים שם ועוד ועוד כי זה באמת עולם ומלואו...

אבל חייבת להגיד שאנחנו אנשים תבוניים עם יכולת התבוננות והעמקה טבעיים, אנשים של נפש ואהבה לתחום יכולים להגיע לעומקים מטורפים לבד בכוחות עצמם בלי שום קורס אפילו, הכרתי אנשים כאלו, שלא למדו כלום ויש להם עומקים יותר מדוקטור לפסיכולוגיה ואני לא מגזימה!!...

לפעמים התואר, הוא המגביל, התוחם והלא מאפשר, הוא החוסם, לא תמיד אבל לפעמים...

מצד שני תקחי בן אדם שהוא גם מטבעו עמוק מאוד ופגש את עצמו ומחובר לעצמו, תוסיפי לזה עוד תכונות טובות של אמפתיה, חמלה, אהבה, ענווה וידע תיאורתי פסיכולוגי, ופרקטיקה של שנים אז בטח שהוא יהיה ואוו... כי יש לו הכל מהכל...

כלומר לימודי הפסיכולוגיה אצלו לא יגרעו מהמעלות שכבר קיימות אצלו, רק יוסיפו...

מנגד יכולים להיות אנשים חכמים ואינטליגנטים מאוד, אבל לא עמוקים מדיי אפילו אולי שטחיים, הם לא בהכרח פגשו את עצמם לעומק אולי אפילו לא פגשו בכלל, רק ככה במלמעלה, אבל הם עברו את כל המבחנים אפילו בהצטיינות ועבודת המחקר שלהם היתה מעולה, ופרקטיקה הם עשו הכל לפי הספר...

מצוין מהמם, ואולי הם גם יהיו מטפלים בסדר גמור, אבל לא בהכרח שהם יעזרו לך, יהיה להם את התואר והשם, אבל אף אחד לא בדק באקדמיה כמה הם באמת מחוברים לעצמם, כמה הם מבינים בנפש שעומדת מולם, כמה הם רואים לעומק...

כי זה דברים שקשה למדוד בציונים או בצפיה...

ובעיניי בנוסף למקצועיות, מה שהופך מטפל למוצלח ממש זה אם הוא נגע אצלו במקומות העמוקים, הכואבים, אם הוא מחובר, אם הוא רואה את עצמו קודם כל, כי הרי טיפול זה בין היתר מפגש של שיקוף והדהוד, אנחנו משקפים ומהדהדים אחד לשני את מה שבתוכנו...

והנה לא למדתי את התיאוריה הזאת של השלכות בטיפול, הבנתי אותה קודם דרך התבוננות או דרך תורת הבעש"ט ורק יותר מאוחר נחשפתי אליה גם בתיאוריה הפסיכולוגית... 

בתהליך הלמידה וההכשרה יש הרבה מגע של המטפל עם הנפש של עצמו

ושאלה, ממה שאת מתארת מה ההבדל בין טיפול לשיח עם שכנה או חברה טובה? מה המעלה של מישהי שהיא למדה? הרי לדבריך הכל זה תכונות ויכולות?

לא בכוונה, פשוט זה לא מדד בהכרח להצלחה בלימודים.

מכירה באופן אישי...לא הייתי אומרת סתם

והלימודים אמורים להשפיע על סגנון השיח שהוא יהיה בכובע של מטפל ולא בכובע של חברה... חברה יכולה להכניס את העולם הפנימי שלה לשיח, להביא את עצמה, לסגור מתי שבאלה, אין לה אינטרס לקדם אותי באופן אישי או להביא אותי לתהליך של בירור פנימי שלי עם עצמי... היא לא בהכרח מתמקדת במה שאני אומרת ב200% והיא יכולה תוך כדי לעשות עוד כמה דברים.

יש המון הבדלים.

זה גם הלימודים, הלימודים אמורים לעזור לראות את הנפש מעוד זוויות ולהעמיק את הראיה, אבל זה גם הרבה אישיות, צריך שילוב של הדברים...

אישיות שמרגישה ומבינב תוכל ליישם את הלימודים בפועל ולא רק בצורה חיצונית ושיטחית.

ולא אמרתי שהכל תכונות ואישיות, אמרתי שהיכולת להבין נפש ולראות אותה עמוק ולקיים שם שיח זה יכולת טבעית כמו כישרון במוזיקה... ועם למידה של כלים משכללים את היכולת ומחדדים אותה.

וכן יש לי חברות שמצד הכישרון יש להם לגמרי שיח ריגשי טיפולי מבין ומתחשב, פשוט בלי המסגרת והכובע הטיפוליים.

התקדמות והתפתחות לבין טיפול בבעיות.

אדם בריא נפשית בהחלט יכול להתקדם ולהתפתח עם דמות שלמדה קורס או שניים.

בשביל זה יש את תחום האימון

ושאר התחומים ההוליסטיים

אבל אדם שסובל באמת מקשיים מורכבים הטיפולים ההוליסטיים האלה עשויים לעלות לו בחייו. אובדנות, דיכאונות חמורים נפגעי אלימות, הפרעות פסיכיאטריות

כל אלא צריכים מענה טיפולי אמיתי

אפשר לשלב משהו הוליסטי, אבל צריך טיפול מקצועי, עם טיש מקצוע עם ידכ רחב על הנפש, וניסיון טיפולי.

ראיתי אנשים שסבלו מבעיות ממש קשות וחמורות שלטיפול הקונבציונלי פשוט לא היה מה להציע

ואת האמת באמת שאין כל כך מה להציע שם,אין ריפוי לבעיות חמורות בנפש לרוב, רק מודעות, תרופה וניסיון לחיות עם זה...

לא עושים נזק כשיש ניסיון בבעיות הקשות אבל גם לא מרפאים...

ודווקא בטיפול אנרגטי הוליסטי או איך שלא תקראי לזה כן הצליחו לצאת מדברים קשים...

כמו חרדות, ocd , מחלות כרוניות ועוד...

וצריך כלים מקצועיים והכשרה לטיפול בבעיות קשות כאלו זה לא סותר

יש דברים שאף אחד לא יכול להתיימר להעלים. למשל סכיזופרניה ומי שעושה את זה זה עצוב

אבל בהחלט יש איך לעזור.

וזה תלוי לפי האבחנה והמקרה

וגם לאכול בריא עוזר

וגם לעשות ספורט עוזר

לא עזרה זה הנושא.

כי טיפול יכול לעזור גם להפרעות חמורות, ברור... אבל לא לרפא.

(למרות שאם אדם לוקח כדורים קשים הוא יכול לאבד מעט קשר עם המציאות ואז גם טיפול לא יעשה משהו)

כואב לי להכנס לנושאים האלו. זה גם באמת מקרי קיצון...

אני יותר מדברת על מקרים קצת פחות חמורים שעם שילוב הוליסטי אפשר להגיע לתוצאות יפות הרבה יותר משילוב של תרופה וטיפול פסיכולוגי רגיל.

(לדוג אובדנות, פוסט טראומה,דיכאון כרוני וחרדות)

ואת זה לא ילמדו באקדמיה ואולי יש מי שאפילו יבוז לזה שם..

גם באקדמיה לא מאמינים בהשפעה של גלגולים קודמים על הנפש ואיך אפשר להתמודד עם זה. או בהשפעה של תדרים ואנרגיות על הנפש.

בכל אופן אני יכולה לדבר על זה שעות אבל זה קצת מתיש להקליד..

אז אם זה בסדר מבחינתך שנסיים את הדיון כאן באיחול שהקב"ה ישלח מזור ורפואה למי שצריך בגוף ובנפש וישלח להם את המטפלים הטובים והמדויקים להם אמן. 

שואלת שוב, מכירה את ההכשרה בלימודי פסיכולוגיה? מה ז''א מכירה באופן אישי?

מעבר לעבודה האישית שיש בלימודים יש גם הדרכה צמודה ומבחן מעשי בסוף תקופת ההתמחות

להגיד שאפשר להתחמק בלי לסייג שבד''כ יש עבודה אישית אינטנסיבית זה לא מדויק באופן משמעותי ביותר.

ובאופן אישי התכוונתי שמכירה מישהי שעושה עכשיו את ההכשרה הזאת...

ואפשר לעבור את ההכשרה, הדרכות והכל אבל בלי הרבה להתבונן פנימה, להשאר ברובד השטחי... מספיק שיש אישיות של אדם שהוא יותר שכלי וקשה לו לפגוש את עצמו ומה שהוא פגש זה רק הרובד שלא מפחיד אותו, היותר שטחי...

ורגע את באמת חושבת שאמרתי את מה שאמרתי בלי להכיר?

למה שאני אדבר באוויר...

אם אני אומרת שאני לא הולכת לטיפול אצל פסיכולוגית בכוונה (!) ואני אעדיף מטפלת הוליסטית, יש לזה סיבה, לא?

וסייגתי אלא אם כן היא עברה הכשרה מהתחום ההוליסטי... שאז מדהים ...

ואני יכולה להביא כדוג' את ד"ר מיכאל אבולעפיה שהוא פסיכיאטר אבל הגישה שלו משלבת פסיכותרפיה ויהדות שזה מדהים בעיניי...

התשובה היא כן, אני מתרשמת שאת לא מכירה לעומק וכותבת על סמך ידע חלקי ולא מדויק לא על תהליך ההכשרה בפסיכולוגיה ולא על שדה הטיפול הפסיכולוגי.

אני לא מבינה בטיפול הוליסטי אז ממש לא מתיימרת לענות לך כי לא באמת יודעת. כן יכולה לכתוב לך ספציפית לגבי אובדנות שמה שכתבת לא מדויק ויש היום טיפולים פסיכולוגים יעילים לטיפול באובדנות וכמובן בעוד קשיים משמעותיים

שעוזר לאובדנות מעבר להוליסטי.

אבל עזבי אין לי כבר כח...

מעבר לזה,

מה בעצם את רוצה להגיד לי חוץ מלהתרשם לגביי כל מיני דברים?

מה השורה התחתונה?

חייבת לציין שמעט פוגע הנימה שאת כותבת, מרגיש לי מעט מזלזל/מתנשא. אבל אולי אני טועה 🤷

ושנית, אני כותבת באמת מכאב,

 פוגשת המון אנשים שהגיעו למגוון טיפולים שלא רק שלא הועילו להם אלא גם פגעו בהם בהמון צורות וזה כואב לי שהשוק כ"כ פרוץ, שמסתובב כל כך הרבה מידע שהוא מידע לא מדויק לגבי טיפולים ומה יעיל ומה לא יעיל וזה גורם בסופו של דבר לאנשים להיפגע. זה נושא שמאוד רגיש עבורי

ומהמקום האישי שכתבת אני באמת מבינה...

גם לי יצא לשמוע סיפורים ולא מעט על חוסר מקצועיות בטיפולים... וזה באמת כואב הלב 😞

ובתהליך שעברתי ועוברת מול העולם הזה של הטיפול אני באמת מנסה לחקור ולהבין מה תהיה הדרך הכי טובה להגיע לריפוי או לפחות לשאוף לשם. ואלו הם המסקנות שהגעתי אליהם עד כה.

(שניתן לראות בשרשור כאן)

שיהיה טוב בע"ה. 

היכולת להעביר מטופל תהליך, צריך לעשות אבחנה על מה הוא סובל, ואבחנה מבדלת בין זה לבין דברים דומים. להבין איך דברים משפיעים על הנפש, על התפקוד, על הבחירות שלו, איך זה במערכת המשפחתית, הזוגית, ההורית ועוד המון כיוונים.

ועם כל הכבוד, היכולת הזאת היא מה שהופכת מטפל למטופל טוב.

זה נכון שהמטפל צריך להעמיק עם עצמו, אבל זה לא מספיק .

מטפל הוא לא פילוסוף

והטיפול ממש לא סובב סביב המטפל.

ברור שיש אנשים עמוקים ורגישים יותר מכל מיני פסיכולוגים

אבל זה לא אומר שהם מסוגלים לעזור למישהו.

אולי יש להם תובנות משמעותיות

אבל יש דרך ארוכה בין תובנה לבין שינוי מעשי בחיים

לא אמרתי שהטיפול סובב סביב המטפל, ממש לא...

אמרתי שהיכולת הזאת להתבונן ולהגיע לעומקים ולהבין נפש, פוגשת אותנו או אמורה לפגוש בתור מטפלים,קודם כל אותנו. זה ממש קריטי לעולם הנפש בשונה משאר המקצועות.

ומשם כשאנחנו לומדים כל כלי טיפולי וכל ידע תיאורתי אנחנו משתמשים ביכולת הזאת, ולומדים איך להעביר תהליך את המטופל באמצעות הכלים האלו.

לא סתם יש דרישה לעבור טיפול כחלק מההכשרה כי יש הבנה שאדם צריך להבין ולפגוש את עצמו לפני שהולך לפגוש נפש של אחר.

תגיע עמוק יותר אצלך,תזהה את רמת העומק הזה אצל השני. מניסיון אומרת.

יש אנשים רגישים ומבינים בנפש שלא מעוניינים לטפל באחרים ואפילו זה יכול לעשות להם רע כי אין להם כתפיים להכיל כאב של השני, בקושי של עצמם הם מסוגלים, וזה כבר משהו אחר.

צריך רצון, יכולת הכלה, סבילות נפשית, ועוד כדי לגשת בכלל לטפל באחרים או ללכת ללמוד את זה.

העניין הוא שאנחנו מדברות על מה משמעותי בשביל להיות מטפל טוב. ומה ההסמכה שצריך אני מסכימה איתך שמטפל צריך להעמיק בעצמו ולהיות אדם רגיש עם יכולת נפשית גבוהה אבל זה פשוט לא מספיק בשביל להיות מטפל טוב.

צריך ללמוד את זה או שעושים טעויות חמורות 

אני אתן דוגמא למה אני מתכוונת:

לפעמים משהו נראה כמו דבר אחד שבפועל הוא דבר אחר יש תסמינים שיכולים להביע משהו מסוים או משהו אחר לגמרי וצריך ידע רחב והבנה על מנת להבדיל ביניהם.

אני אקח דוגמה שמובאת בספר ראויה למי שקראה 

מדובר בבחורה שעברה פגיעה מדמות סמכות בתיכון שלה, היא נמצאת בהדחקה ומתקשה להודות בפני עצמה שזה מה שהיא עברה.

היא הולכת הולכת לשני מטפלות בגלל הקושי תפקודי, הראשונה לא מקצועית ובגלל שאין לה מספיק ידע היא לא מצליחה להבין שהסימפטומים מראים על פגיעה מינית וחושבת שזה ocd

העניין בטיפול נכון הוא בהחלט גם אבחון נכון והבנה מהיכן מגיעים סימפטומים מסוימים או על מה מצביעים סימפטומים מסוימים.

אבל עדיין אפשר לקבל הכשרה ולאו דווקא דרך תואר, לא לסקול אותי באבנים חח אני באמת מאמינה בזה.

אני באמת חושבת שאחן תחליף לשנים של לימוד מעמיק

באופן יסודי ומפוקח תוך כשרות בשטח וקבלת הדרכה

ומסוכן מאוד. מסתובבים כל מיני "מטפלים" שלמדו כל מיני קורסים ויכולים לעשות נזקים משמעותיים.

אני מסכימה איתי שהפיקוח האקדמי הוא אולי לא הפיקוח האידאלי, ויש שם הרבה שטויות, אבל לפחות יש איזושהי רגולציה.

ברגע שהולכים למישהו שלא ברור מה הידע שלו, זה יכול להיות מצטיין ויכול להיות שממש לא.

ודווקא בגלל שנפש זה דבר כ"כ משמעותי, חשוב שהמטפלים יהיו אנשים מקצועיים באמת ולא יתבססו רק על כשרון וידע מועט.

מה גם שאמנם כשרון זה הכרחי מאוד בתחום הזה, אבל ממש לא מספיק.

(לדוגמא, בטיפול בטראומה רוב האנשים שתשאלי אותם מה נכון לעשות יאמרו באינסטינקט לתת לבן אדם להרגע, אבל במחקרים בנושא אומרים שדווקא אם נותנים לבן אדם להרגע זה מגדיל את הסיכוי לפוסט טראומה ודווקא אם מניעים אותו לפעולה הסיכון לפוסט טראומה פוחת.)

באידאל אולי היה עדיף שהיו לומדים באקדמיה נטו את מה שצריך ולא מתעקשים שבלי קורס אנגלית מתקדמים ג אין תואר אבל היום זו המערכת הכי טובה לודא שדברים נעשים במיומנות ואחריות

ומי אמר שלהם יש את הסמכות לקבוע איך בדיוק נכון לפעול עם כל נפש

ואני לא מדברת על בעיות נפשיות

ודווקא באינסטינקט ממש לא הייתי חושבת שצריך לתת לנפש להרגע אחרי טראומה .

פיקוח זה חשוב, אבל דווקא מבחינת ידע על הנפש אני חושבת שהידע באקדמיה על הנפש לוקה בחסר, ודווקא בקורסים הלא קונבציונלים שם יש ידע ששווה זהב,

אבל אנשים פוחדים, ורגילים למסגרות, ומעדיפים את המבוקר המפוקח והידוע, ואני ממש יכולה להבין, כי עדיין כמו שאמרת זה באמת תחום פרוץ.

ואני אביא דוגמא, פרחי באך לדוגמא זה אחד הכלים היותר שימושיים היום לטיפול, מי שלא חווה ולא ניסה לא יבין, והוא עוד נחשב ישן יש כלים אפילו כבר יותר מפותחים, ולא ברור למה כל מטפל לא משתמש בו עדיין עם רמת היעילות שלו. אבל שוב זה לא קונבציונלי ולא מגובה במחקרים, ובלה בלה בלה...

כן יש נשים שלומדות תעודה כלשהי והם עושות שטויות בטיפול, כבר שמעתי סיפורים מזעזעים וזה חמור בעיניי, מצד שני אני חושבת שבסוף הם באמת לא מצליחות בתחום שלהם, זה תחום שמגיעים אליו בדכ כשיש הצלחה, אחרת למה שמישהו ימליץ עליך...

וזה מה שאחת המרצות במקום שלמדתי אמרה לי, כשדיברנו על זה שמגיעות לפעמים בנות בלי כל כך התאמה לתחום, אבל אי אפשר באמת לשלול להם את התעודה כי הם לא עשו משהו לא נכון או בעייתי בלימודים או בחלק הפרקטי... 

לא שאני נגד טיפול בפרחי באך (גם לא בעד במיוחד, די ניטרלית), וגם לא נגד טיפולים אלטרנטיביים בכללי.

אבל - 2 דברים:

1. איזה פיקוח יש על אנשים שעברו קורס-שניים? סבבה, אולי לא חייב פיקוח אקדמי, אבל איזה פיקוח כן יש? מסכימה איתי שמסוכן מאוד לתת לבן אדם לצאת ככה לאוויר העולם "לטפל" באנשים בלי פיקוח ובלי שיש לו עם מי להתייעץ ולקבל ממנו כלים נוספים?

2. אני חושבת שזה דבר אחד להציע פרחי באך למישהו שסובל מחרדת מבחנים, וזה דבר אחר להגיד שזה פתרון לאובדנות, ועוד להציע את זה *במקום* טיפול ותרופות.

למשל, אני לא נגד טיפול אנרגטי, אבל לא הייתי מציעה את זה כטיפול יחיד לחולה בסרטן. או אומרת לו - עזוב ניתוחים והקרנות, בוא נלך על דרך אלטרנטיבית בלבד.

מה גם שיש סיבה שקוראים לזה בקופות החולים רפואה *משלימה*. כי היא לא באה במקום.

אלו הצעות שיכולות לעלות באמת באמת בחיי אדם. להציע את זה *בנוסף* זה משהו אחד, להציע במקום זה כבר חוסר אחריות בעיניי ואפילו רשלנות. 

מבאס שצריך להקליד

בעפ יותר קל לי אבל אין ברירה...

יש כמה סוגים של טיפולים אנרגטיים, פרחי באך זה אחד מהם והוא העדין מבינהם, לפחות ממה שאני מכירה, הוא באמת מתאים יותר לפחדים וחרדות קלות אבל את למדת פרחי באך? או שאת מכירה רק את הרסקיו? כי אם ככה אז קצת קשה לדון כי פרחי באך זה עולם וזה מקפצה לטיפול רגשי וממש לא רק לחרדות.

דבר שני לא מכריחים לקחת הדרכה צמודה בסיום לימודי תעודה אבל יש הדרכה לאורך הפרקטיקום וכן גם ממליצים לקחת הדרכה בתשלום וזה בגדר חובה תכלס למי שרוצה להתפתח ולהתקדם.

טיפול באנרגיה הוא טיפול שמצוין למצבים רגשיים, וגם למחלות שקשורות בגוף נפש, כלומר שהיתה השפעה על הגוף מצד הנפש, זה לא בא ויפתור כל מחלה ממש לא, אחרת העולם היה מגיע לתיקונו... וזה לא במקום טיפול רפואי, לא יודעת איפה רואים שכתבתי את זה.

התייחסתי יותר למחלות כרוניות שידוע היום שקשורות בגוףנפש גמו פיברומיאלגיה לדוג' ...(שאין לרפואה מה להציע בנידון, בשונה מהמחלה הידועה...שאליה בכלל לא התייחסתי, אבל בהחלט לא יזיק ***לשלב*** טיפול אנרגטי בנוסף לטיפול הרפואי)

ואי לעלות בחיי אדם... את באמת חושבת שלבני אדם אין חשיבה ביקורתית עצמאית? את באמת חושבת שמישהי כאן קוראת את הדברים ומנתקת את המחשבה שלה בכל הידוע לה על מחלות רק כי לב אוהב כתבה משהו על זה..??

זה קצת לזלזל באינטליגנציה של אנשים את לא חושבת?

מעבר לזה שזה לא מה שאמרתי.

ולא התייחסתי מספיק להדרכות שלוקחים בתשלום, זה לגמרי אפשרי, וכמו שכתבתי ממליצים. 

בסופו של דבר לא חותמים קבע עם אף מטפל שלא נראה לנו, תמיד אפשר לנסות ובמידה וזה מרגיש לא מספיק מקצועי או לא מתחבר פשוט לא ממשיכים איתו. 

כל מטפלת מכירה את עצמה ויודעת איפה היא צריכה להשתפר ואיפה אפשר לדייק ואם היא לא תעשה את ההכשרות הנצרכות כדי לדייק את עצמה יראו את זה בקליניקה, זה לא משהו שאפשר להסתיר, וכנראה שייצא לה שם של מטפלת פחות מוצלחת או שהיא תלך על נישה של טיפולים למקרים פשוטים יותר.. 

העניין הוא כזה - כשבן אדם נמצא בשבר, והכוחות והמשאבים שלו מוגבלים (עזבי כסף, משאבים רגשיים נפשיים), הוא הולך לטיפול, וכן, הוא מאוד מקווה שהטיפול הזה יועיל.

ומה קורה אם מישהו הולך לשיטת טיפול הוליסטית כזו או אחרת בלבד? מה אם זה לא עובד? לא תמיד יש את הכוחות למצוא טיפול חלופי שעובד בדרך אחרת.

גם בדרך הקונבנציונאלית לא תמיד עובד הטיפול, כן? אפילו יש אחוז נכבד שלא (מדברת על מצבים מורכבים)

אבל גם הטיפול הקונבנציונאלי יותר מוכח, וגם יש שם יותר אחריות. לא שחלילה כל מטפל הוליסטי הוא חסר אחריות, אבל ככלל אין חובת פיקוח על התחום הזה. אז כן, הוא יותר פרוץ. זה לא אומר לא ללכת לטיפול הוליסטי, אבל זה בהחלט אומר לא להסתמך רק על טיפול הוליסטי. וממה שהבנתי אותך הגישה שלך היא לא כזו.

מה גם שיש מטפלים ומטפלות רבים, שלמרות שהם עם תואר שני טיפולי ולכאורה יכולים לטפל וביי ביי, הולכים ולומדים עוד הרבה קורסים והכשרות משלימים. אחרי שנים של תואר ראשון ושני אפשר ללכת פעם-פעמיים בשבוע לכמה שעות לתקופת זמן כזו או אחרת ולקבל הכשרה בתחום אחר, את ההפך קשה להגיד (מי עכשיו יעצור את החיים שלו למספר נכבד של שנים לעשות תארים אינטנסיביים כשכבר יש לו תעודה ומשפחה ועבודה וכו?)

וברור, לא לכל פסיכולוגית הולכים, גם לא לכל מטפל הוליסטי. צריך לדעת לבחור. אבל אין ספק שבתחום הקונבנציונאלי יש הרבה יותר פיקוח, הרבה יותר ליווי (שחובה לקחת), וגם יותר ביסוס מדעי.

אם היה גוף ארצי שמאגד את כל המטפלים ההוליסטיים, נותן להם רישיונות, יש ועדות לשלילת רישיון, יש פיקוח צמוד, ליווי ארוך טווח, לימודים ארוכי טווח (כן, לקבל כמה הכשרות שיהיו כמה אפיקי טיפול) - היה לי הרבה יותר קל לקבל את זה.

אבל להציע את זה במקום, עבור מקרים קשים כמו אובדנות, זה פשוט לא נשמע לי.

ולא תמיד לאדם האובדני לצורך העניין, יש את היכולת לאסוף את הכוחות שלו ולמצות את האופציות הטיפוליות שלו. ולכן כדאי שהקו הטיפולי הראשון שמציעים, יהיה משהו קצת יותר מבוסס ועם יותר פיקוח. 

כי תלוי מה הבעיה,

ותלוי איזה סוג טיפול הוליסטי יש כמה סוגים, אנרגיה זה אחד מהם ועליו לרוב אני ממליצה אבל אצל מטפל שאני מכירה אני לא אשלח לכל אחד,ממש לא...אבל יש מקרים שכדאי לשלב עוד סוגים נגיד דיקור סיני ועיסויים. (ויש עוד)

ואין פיקוח וקשה לפקח על משהו שקשה לחקור, כי אנרגיה זה לא משהו מחקרי פיזי למרות שמתחילים לחקור את זה לפי מה שראיתי קצת...

לא שזה מעניין אותי המחקר, התנסיתי עליי ועל אחרים (אני לא מטפלת אנרגטית עדיין לצורך העניין אבל התנסיתי) ואני יודעת שזה עובד,

פשוט כמו כל דבר בטיפול לפעמים עובד קצת פחות, לא הכל תלוי בנו, מנסים, משתדלים.

במקרה ספציפי של אובדנות הייתי ממליצה בחום ממש טיפול אנרגטי ויפה שעה אחת קודם, אין לי בעיה שישלבו את זה עם עוד טיפול ריגשי אפילו מומלץ...

האנרגיה עוזרת למקרים של אס או אס, ולשחרור חסימות לא מודעות מהגוף שמשפיעות על הנפש, והריגשי עוזר להבין את התהליך, לפתח מודעות ולבנות כלים לחיים באופן כללי וזה תמיד מבורך.

אני יודעת שאנשים שמשוועים לעזרה, ושבאמת סובלים קשוח להציע משהו שאולי בסוף לא יעבוד, אבל כמו שאמרת במקרים הקשים באמת הטיפול הקונבציונלי לא ככ מרפא, יותר פשוט מנסה להקל ולתת כלים להתמודדות, ולא מזלזלת בזה, פשוט ממליצה, תנסו, מה יש להפסיד. זה לא ייקח כוחות, טיפול אנרגטי טוב בדכ עושה טוב, גם אם הוא לא ירפא עכשיו... וגם שם יש תהליך זה לא הוקוס פוקוס.

אני כאן כדי לפקוח עיניים למי שעוד לא מאמין או עוד לא ניסה.

לא חייב לקחת את ההמלצות שלי או העצות, ממש לא.

העולם הפסיכולוגי עומד על איתנו כך או כך ואני גם לא מתנגדת אליו,

בסוף הידע שיש היום הוא ידע נבנה, והעולם הפסיכולוגי בהחלט הוסיף לידע הזה, אי אפשר לזלזל...

רק שהוא קצת זלזל בחלק ההוליסטי ואגב מתחילה כן תנועה של קבלה לכיוון והתנסות, לפחות ממה שאני רואה בשטח וזה מבורך ממש.

ועוד נקודה יש קצת בלבול במושגים, כי זה באמת לא הכי מוגדר מראש.

יש טיפול פסיכולוגי רגיל

יש טיפול עם כלים מעולם הפסיכותרפיה (שגם על זה אני ממש ממליצה מטיפול פסיכולוגי רגיל)

ויש הוליסטי שזה כולל שיטות טיפול אנרגטיות, או מבוססות תדרים (שזה אולי יותר מבוסס מחקר כבר), טיפולי רפואה משלימה מוכרים כמו דיקור, עיסויים למינהם, רפלקסולוגיה וכו'

והרבה פעמים, שוב ממש תלוי מה המטרה ומה הבעיה הריגשית, דרגת החומרה, המקום בנפש וכו' מומלץ לשלב... 

של רפואה לא קונבנציונלית, לא הייתי הולכת למטפל אנרגטי

זה שיטות שיכולות להיות בהן בעייתיות הלכתיות רבות וצריך לברר טוב על השיטה המדוברת אם אין בה חשש עבודה זרה. לא שאני חושדת בך אבל צריך לומר את זה כדי שנשים יידעו לבחור נכון. זה עניין להתייעצות עם רב לפי סוג הטיפול ( מעבר לעובדה שאת כותבת שאת ממליצה על גבר שזה ממש לא שייך בעיניי כאישה שומרת תורה ומצוות)

ונניח שמדובר באישה, אני באופן אישי בתור אחת שמתמודדת עם דכאון חרדות וסטרס מאמינה שירידה לשורש הבעיה דרך שיח חיצוני שמוביל לשיח פנימי, ריפוי פנימי רגשי ותודעתי, ועזרה של רפואה קונבנציונלית/ לא קונבנציונלית זו דרך המלך עבורי לפחות, ולא מאמינה שהעברת אנרגיה לבדה בלי שום תהליך מעבר תחולל שינוי כלשהו.

אני רואה שאת כל הזמן ממליצה על זה אבל אני בתור אחת שלא חוששת וכן עם ראש פתוח, פחות מתחברת לזה. ואני ממליצה לכל אחת לבחור היטב על מה היא שמה כסף ואנרגיות כשהיא כבר נמצאת במצוקה

בנוגע לאנרגיה שיהיה ממקור של יראת שמיים וקדושה...

בנוגע לכל השאר אם זה היה רלוונטי בשבילך כלומר אם היית מעוניינת לנסות הייתי כותבת לך את כל הפרטים ומסבירה מה שלא נשמע או שיש חשש בנוגע אליו.

אבל סתם ככה לא יכולה לפרט כאן.

לי זה עזר ולעוד הרבה.

לגבי חרדות בגלל שיודעת כמה זה סבל נוראי שאי אפשר להסביר בכלל לכן כותבת את זה כל פעם כי אולי מישהי תרצה ואפנה אותה..

מעבר לזה, אוקי מבינה.

ואני בעד לשלב טיפול ריגשי תמיד אם יש צורך בלי קשר. 

לא רק על שילוב של טיפול רגשי, אלא על היכולת של מטפלים לתת כלים ולהביא למודעות את שורש הבעיה כדי שאדם יוכל להגיע למצב שהוא מזהה בעצמו איפה השורש מפעיל אותו

טיפול רגשי או פסיכולוגי לשם הטיפול אני מתחברת פחות כי זה יכול לקחת שנים בלי הרבה תוצאות והרבה אנשים מטופלים יכולים גם שנים קדימה להתמודד עם סימפטומים של טריגרים שהם בכלל לא מודעים לשורש שמפעיל אותם כדי להתחיל לתקן אותו, כי הם כל הזמן מתמודדים עם האדוות ומכבים שריפות

טיפול אנרגטי פחות מתחבר לי כי אישה שנניח סובלת מחרדות בגלל חוויה של נטישה, צריכה לרפא את השורש שממנו זה התחיל ושמשחזר את עצמו כל פעם בויריאציות שונות

אז בשביל זה צריך לדעתי

1. מודעות לטראומה שמשתחזרת, עיבוד הדרגתי, השלמה

2. במקביל- כלים פרקטיים מעשיים כדי להצליח להתמודד עם סיטואציות יומיומיות שמשחזרות לה את הטראומה כדי לא להשליך ולהיות בתגובתיות יתר

3. פיתוח יכולת עצמית של עיבוד של סיטואציות כדי לא להיות לנצח בטיפול

קשה לי להאמין שטיפול אנרגטי פשוט מוחק מהמח טראומות

הוא אולי מטפל בסימפטומים הפיזיים. ייתכן. אבל לדעתי אין תחליף לתהליך יותר פנימי עצמי של האדם מול עצמו

אגב, דעתי איננה מקצועית בעליל. הכל מחוויה אישית כמובן

איזה ראיה מעניינת.

נהניתי לקרוא קודם כל.

וואי לא נעים לי מפותחת השרשור (מקווה שאת סולחת לי )

מסכימה איתך מאוד

גם על החלק שטיפול ריגשי/פסיכולוגי יכול לקחת הרבה זמן ולפעמים לא מגיעים לתוצאות ממשיות חוץ מפשוט עוד מודעות ועוד מודעות שזה גם יפה כן?

וגם, מסכימה בנוגע לשורש, פשוט לא תמיד קל למצוא אותו, כאן האינטואיציה גם מאוד חשובה בעיניי...

לגבי כלים להתמודדות בעתיד- חשוב גם בהחלט.

אני חושבת שמי שיגיע לאנרגיה זה פשוט ממקום של דיי, נמאס, הייתי בטיפולים, אני מכיר את עצמי, לא יכול כבר לסבול, הגעתי לקצה, שמישהו יסדר שם את המערכת ואני אלך לדרכי...

יש גם אנשים בגילאים לא צעירים שמורכב להם לנבור בנפש של עצמם וזה גם ייקח כל כך הרבה זמן כי הצטברו שם כל כך הרבה דברים, גם הם עשויים לפנות לטיפול אנרגטי.

יש גם את אלו שפשוט מפחדים לדעת מה מסתתר מתחת לחרדות או כל בעיה אחרת, ואני ממש מבינה אותם אגב, ואין להם כח, אין להם סבלנות ללכת לטיפול ולגעת בעומק, אבל הם סובלים... אז יפנו לפיתרון הזה.

שוב, זה לא קסמים, אבל לפעמים זה מרגיש ככה.

וגם יש אופציה של פרחי באך שמשלבים עם טיפול ריגשי.

פרחי באך זה אנרגיה עדינה מאוד, ממיצוי של פרחים של צמחים מסוימים.

ויש שם מענה לחוסר ביטחון, לטראומות, לפחדים מוגדרים, לחוסר באהבה מכל מיני סוגים, לפחד להתמודד עם רגשות, להתלבטות וספקות, לחיבור האני. זה כאילו ואו מטורף, אנשים לרוב מכירים בעיקר את הרסקיו ואני אומרת חבל שמשווקים רק אותו, כי כל השאר זה פשוט מכרה זהב לטיפול ריגשי.

וגם פה מסייגת, שזה לא עובד על כולם!

(מחילה אם חפרתי זה התחום שלי ואני הכי נהנית בעולם לדבר על זה)

כשאני מחפשת מטפלת בשבילי

אני אעדיף מישהי שיכולה לחשוב מחוץ לקופסה מבחינה נפשית ואני לא ככ סומכת על פסיכולוגיות...זו האמת. אלא אם כן היא לקחה קורסים והשתלמה בתחום ההוליסטי.

כי קשה לי שמתייחסים לנפש לפי דקלומים של תיאוריות, זה חמוד אבל זה לא מספיק

בטח ובטח ליהודים שהנפש שלהם זה לא רק נפש, זה רוח ונשמה.. ולא מלמדים את זה בתואר...

כשאני הולך למנתח אף אוזן גרון, חשוב שהוא יהיה נחמד ויבין אותי, אבל זה רק 1% חשוב. לעומת זאת, יש 99% חשיבות לכך שהוא מנתח מעולה ששולט היטב בידיים שלו ויודע מה הוא עושה בזמן הניתוח.

אצל מטפל נפשי (מיועץ זוגי דרך פסיכולוג ועד פסיכיאטר), היכולת שלו להבין אותי ולהכיל אותי חשובה בעייני לא פחות מהידע המקצועי שלו, כי ידע לבד פשוט לא יכול להספיק בשביל להיות איש מקצוע טוב בתחום הזה.

למשל הבן שלי יכול ללמוד בע"פ את כל החומר בתואר בפסיכולוגיה, אבל בתור אוטיסט הוא כנראה יהיה פסיכולוג די גרוע.

אז האם בסופו של דבר עדיף פסיכולוג או אדם שעבר קורסים?

קודם כל - תלוי בבעיה.

אם הבעיה חמורה, כן הייתי הולך לאיש מקצוע עם תואר בתחום. למשל דיכאון, פוביות, חרדות, דברים שבהם אתה יודע לשים את האצבע על מטרת הטיפול ולהגיד "אני היום במקום X ואני רוצה להגיע למקום Y".

אם אני בעיקר רוצה להתאוורר ולדבר עם מישהו על הבעיות שלי, לשמוע עוד דעה, לקבל טיפים טובים, חיזוקים וכו' - אז לא הייתי פוסל מטפל שלא עשה תואר בתחום.

בשני המקרים, לא הייתי הולך לאף אחד בלי שיש לי עליו המלצות. 

(אף אחד לא ביקש, אבל זה לא מה שימנע ממני לברבר )

אבל יש כאן גם שאלה של אמינות הטיפולים באנרגיה, פרחי באך, דיקור והדומים להם.

כלומר, אם אני הולכת לטיפול רגשי אצל מטפלת טובה אכן לא קריטי איזה תואר בדיוק יש לה.

אבל אם היא מתיימרת לטפל על ידי כלים "מעשיים" ולא רק ע"י דיבורים אני כן חושבת שיש משמעות לבדוק ולהבין מה המשמעות והמטרה של הכלים האלה.

ולגבי טיפול רגשי בלבד, אני כן רואה איזושהי משמעות במטפל שלמד בצורה רצינית ולאורך זמן, כי בעיני זה נותן איזושהי "תעודת רצינות" למקצועיות שלו ולרצינות שהוא מייחס למקצוע שלו.

למשל פעם חברה סיפרה לי שהיא התחילה לטפל בגיל 20 וקצת אולי 21 אחרי איזשהו קורס שהיא למדה, ומה שעבר לי בראש זה איזה לא אחראים האנשים שבאים אליה... עם כל המוכשרות שלה.

וכמובן, מה שהכי חשוב בתחומים האלה זה המלצות...

לימודי cbt זאת גישה אחר כך

אבל צריך ללמוד כדי להפוך להיות דמות טיפולית אמיתית, להבין את הרקע להתפתחות של פתלוגיות ובעיות בנפש, ולהיות מסוגלת להוביל את האדם בתהליך פיתרון

זה לא קורה בקורס של שנה

כלומר אם אני אגיד לך לשלם לי 200 ש"ח בתמורה לשעה של שיחה,

אף אחד לא יכול להאשים אותי בכלום... זכותי לדבר איתך, זכותך לדבר איתי, וזכותנו לקבוע שיהיה תשלום על השיחה.

כל עוד אני לא קורא לזה טיפול פסיכולוגי או שם אחר ששייך למקצוע מסוים.

למשל כל אדם יכול להגדיר את עצמו "מטפל זוגי" ולקבל זוגות, אין לזה שום הגדרה בחוק ואין רישוי בתחום הזה.

בררתי על לימודי cbt( יש לי תוארשני טיפולי).

והבנתי שמשנה הבאה רק בוגרי תארים מסוימים יוכלו ללמוד, לא זוכרת בדיוק איזה, בגדול- תארים טיפולים, כולל יעוץ חינוכי.

זה לימודים של יום בשבוע, שנתיים ועוד חצי יום סטאז' עם יועצת בבית ספר.

לפעמים כשמתקשרים יש תורים שמתפנים/ מגיע מישהו חדש ועדיין יש לו תורים ביומן.

לגבי פרטי או לא מניחה שתלוי במקרה, אם כן תמצאו תור בקרוב אפשר להתחיל בקופה ולעבור או לחזק בפרטי.

בהצלחה!

צריך להתקשר להציק להם ועדיף לבוא פיזית

אם לא אתם יכולים לחכות גם שנה 

פתאום באופן מפתיע התפנה תור...אחרי המתנה של שנה++

רק זה מה שעוזר

כל תור בכל תחום, אם אין בזמינות של 3 חודשים, אני פונה לפניות הציבור והופ יש תור.

יכול להיות שזה עניין של חודשיים שלוש, שאז עדיף לכם לחכות או שנה שאז כדאי כן לטפל

לגבי אם מתפנה באמצע הטיפול- הייתי אומרת שכן רק בגלל הכסף🤭 זה עולה הון וזה סדרת טיפולים, לא אחד...

הייתי מחכה לקופה.

אולי הולכת לפרטית רק כדי לקבל קצת טיפים איך לעבוד איתה בבית אבל לא הייתי עושה סדרה שלמה.

אם היא הייתה בת שנתיים ושבע זה היה אחרת.

טוב שאתם על זה מוקדם, אבל זה מה שמאפשר להמתין עוד קצת לקופה.

אבל כן כדאי להתקשר ללחוץ.

אם עד גיל שנתיים לא יכניסו אותה אז הייתי חושבת על פרטי.

תציקי, תגידי שהיא קטנה וכו'.

אולי שווה ללכת פרטי למפגש שניים לקבלת הדרכה בינתיים.

לא חושבת שיש טעם ללכת למפגשי הדרכה בודדים, כי בעיקרון אני יודעת את הטיפים שנוהגים לומר במקרים כאלו. אבל בפועל אני לא מצליחה לקדם אותה, וכנראה אין ברירה אלא ללכת לאשת מקצוע.

אני יודעת שהיא יחסית צעירה, אבל דווקא בגלל הניסיונות הקודמים שלנו בתחום אני לא רוצה בכלל לחכות... (בעיקר כדי שאם זה מצביע על משהו מעבר - שנזהה את זה מוקדם ונתחיל לעבוד בהתאם...)

אני לא ממליצה למהר בגיל הזה

בגלל שיש לכם ילדים עם אוטיזם והועלתה שאלה של תקשורת, כן כדאי להתחיל טיפול. אהל זה לא שמשהו יקרה אם תחכו לגיל שנתיים

כדאי לנסות ללחוץ על הקופה ולנופף בשאלת התקשורת כדי שיתנו לה קדימות

התייעצנו עם מדריכת ההורים שלנו על כך (מומחית באוטיזם), והיא אמרה לנו שכדאי כבר להתחיל טיפול, אף שמהתיאורים שלנו את הקטנה היא אמרה שזה לא נשמע אוטיזם. (אני עדיין חוששת... אולי לאו דווקא מאוטיזם, אבל כן מאיזושהי לקות)

בכל אופן, בעיקרון באבחון שעשו לה סיפרתי על האחים שלה. אבל כנראה שאני צריכה להזכיר את זה...

שלא מציק...

כלומר יש תור אבל מספיק שפספסת שיחה ועברו הלאה. כן תגידי על הגיל ועל האוטיזם בבית. בגדול כן מקדמים קטנטנים. 

שאם אין תורים ב4 חודשים את יכולה ללכת לפרטי ולקבל החזר מהקופה

תבדקי אצלך בהתפתחות הילד, אני קיבלתי ככה החזר על 15 מפגשים לדעתח

ואם לא כך הם חייבים לאשר לכם החזר על קלינאית תקשורת פרטית.

אז בבקשה תפני לנציגת קשרי לקוחות-תפקידה לעזור לך ולזרז תהליכים

ואם זכור לי נכון ואת בלאומית- כדאי להתקשר לטרופמלדור-למרכז התפתחות הילד הראשי,

שם יש את האחראית על הקלינאיות תקשורת, אני לא מצליחה להיזכר בשמה. היא אמורה לאשר את ההחזר על טיפול פרטי או לזרז טיפול בקופה.

ואני לא אחת שאנסה להתחיל להזיז הרים🙈

אתקשר להתפתחות הילד אצלנו ואנסה קצת להיות תקיפה. נראה אם אצליח...

מנהל הסניף, מנהל איזור, שירות לקוחות של הקופה, וכל מייל של בכיר שאת מוצאת באתר.

אפילו אפשר לתזמן מיילים, שישלח כל בוקר ב9 נגיד.

מתישהו הם יתייאשו ויסדרו לך תור רק בשביל לא לקבל את המייל הזה כל בוקר.. 

אם לצאת מאזור הנוחות או לשלם לפרטי או להמתין.

וכל החלטה פה היא לגיטימית. 

המזכירה אמרה שאין סיכוי שהתפנה תור, כי יש כאלה שכבר מחכים שנה לתור שיתפנה.

גם כשאמרתי שיש לה אחים על הרצף - היא אמרה שזה לא משנה לקדימות.

הציעה לי לנסות לפנות למרפאות אחרות (של כללית או כאלה שבהסדר עם כללית).

אבל האמת שאין לי כוח לנסוע בשביל זה... כשנסעתי איתה לפיזיותרפיה (שאת זה אין בהתפתחות הילד במרפאה שלנו) זה היה לי מתיש נורא, וכך גם בעבר כשנסעתי עם הילדים לטיפולים. (וזה מסוג הטיפולים שעדיף שאני אלך ולא בעלי)

אז נראה לי שכן נלך בפרטי וזהו... (המזכירה אמרה שמתחת לגיל 6 אין החזרים🤷‍♀️)

העיקר שיהיה לתועלת בע"ה

ממש מבאס אותי שבגילי עדיין יש לי חצ'קונים

אני מנסה לשים כל מיני מסכות.

לא ממש עוזר, אבל אני לפחות מרגישה שאני משקיעה בעצמי😅

המון המון שוקולד. חיה על שוקולד בהגזמה..

ולכן מוזר לי שזה יהיה קשור אצלי לשוקולד

כי אז איך יש ימים שאני ממש עם פנים חלקות? 😅

ועוד לקחתי בשנות התיכון ריקוטן, ועדיין היה לי, במיוחד בהריונות.

התחלתי ללכת לפני כשנה לקוסמטיקאית באופן קבוע. והכל השתפר פלאים.

חייבת לומר שהייתי סקפטית, במיוחד שהרגשתי שהיא "דוחפת" לי מוצרים יקרים.

המוצרים אכן יקרים אבל אני משתמשת אדוקה בקביעות וזה ממש שעוזר.

מה שהבנתי זה שלא עוזר לנסות ניסוי וטעיה עם כל המוצרים שיש בשוק. חבל על הכסף. צריך אבחון מדוייק.

עכשיו אני בהריון וטפו טפו בינתיים לא צץ כלום.

שנראלי ממש מאבחנת...

נתת לי רעיון. עכשיו מתלבטת אם יש לי מספיק כסף לזה חחח 🤣

ותגיעי לרופא עם תמונות 🙂

בתקופות עם שיבושים הורמונליים זה ממש החמיר.

וגם כיום סביב הווסת תמיד יש יותר.

מאוד עזרו לי מוצרי פנים איכותיים כמו שכתבה @שיר הרוח 

אצלי ספציפית בעיקר פילינג לעור, איכותי ויקר אבל עושה את העבודה.

יש הרבה פחות פצעים וגם כשיש מתרפאים מהר.

לדעתי שווה להשקיע בזה.

(וגם רקוטן, לקחתי בבחרותי. עזר לי מאוד מאוד מאוד. אומנם חזר אחרי כמה שנים אבל לפחות כמה שנים נהניתי בלי)

תודה על התשובה ❤️ צריכה הרבה אומץ כדי להעז לקנות ולנסות על עיוור...

פעם חשבתי שגם אצלי זה הורמונלי ומתחזק סביב הווסת -

היום אני רואה שזה אכן כך אבל זה גם לגמרי מתחזק פתאום בלי קשר לכלום, גם בשבועיים שאחרי... אז כבר מבולבלת מזה ממש

ממליצה ללכת לאנדוקרינולוג לאבחון (עושים בדיקות דם סביב המחזור)

אפשר לאזן ממש בקלות עם כדורים

ואם את בכל מקרה רוצה למנוע אז פשוט צריך לבדוק מה בדיוק צריך לאזן

מניסיון- רופאי נשים/עור לא ממש מבינים בזה (כשזה הורמונלי)

אני לקחתי רקאוטן בגיל 18 וזה ממש שינה לי את החיים

מגיל 11-18 ניסיתי הכללללללל

לא אכלתי שוקולד, חלבי, מטוגן, סוכר וכו' וזה אכן עזר אבל עדיין היה גרוע ממש

כל המשחות ו אנטיביוטיקות וכו' עד שלקחתי ריקאוטן

לא אומרת לך לקחת אבל לי זה עשה פלאים 

מסוכן מאוד מאוד להיכנס איתו להיריון (בעיות חריפות לעובר)

וכדאי גם לחכות כמה חודשים אחרי סוף הטיפול

אז שיקול משמעותי.

אנטיביוטיקה לזה ניסית? לי לא עזר אבל לחלק עוזר. והרבה פחות מגביל מבחינת פוריות וילודה

וגם לי יש בתקופות הורמונליות כאלו או אחרות..וזה סיוט.

חברה קוסמטיקאית אמרה לי שיש מה לעשות... אבל לא הלכתי לטיפול פנים...

עוד לא עם חמישה ילדים😉 אבל עדיין סובלת מפצעים.

ההבדל הוא שבתור נערה באמת לקחתי קיורטן, למשך קצת יותר משנה. זה בהחלט עזר ממש. המצב שלי לפני היה קשה מאוד ואחרי שנה עם כדורים העור שלי היה חלק כאילו לא היו לי בכלל. ואז אחרי שנתיים התחילו לחזור בהדרגה..

אז גם נשארתי עם כתמים של זכר לעובדה שלקחתי כדורים וגם חזרו לי פצעים, אמנם לא באותה רמה אבל בהחלט נוכחים.

הייתרון הוא שיש לי כמה תמונות יפות מסוף התיכון (:

בחצי שנה האחרונה אני מנסה מוצרים של חברת  kiehls ודי מרוצה. באופן כללי מרגישה שהפנים מאוזנות ונעימות יותר והפצעים מתרפאים בקלות יותר, ממליצה לבדוק.

הייתה התפרצות של אקנה בעקבות הפסקת גלולות.

מה שעזר לי כרדע זה להפחית מוצרי חלב

ממש ראיתי שיפור מיידי

אני מקפידה מאד להשתמש בחומרים שמיועדים לעור שומני

לא משהו יקר, סבון פנים נטרוג'ינה

ואני מקפידה כל יום לשים קרם הגנה. אחרי שהקוסמטיקאית שלי העירה את תשומת ליבי,  הבנתי שזה מה שגורם לי לשומניות ולפצעים, והחלפתי לקרם הגנה יקר בטירוף, שזה מעצבן נורא, אבל היחיד שמצאתי שמיועד לעור שומני- ונעלמו הפצעים.

אמרה לי הקוסמטיקאית גם שגבינה צהובה או מאכלים שומניים גם כן נוטים לגרום פצעונים

ואני גם לא מתאפרת הרבה, לא יודעת אם זה קשור, אבל ממש מעט ולעיתים רחוקות

אנילא יודעת מה לייעץ לך.

לא פירטת בכלל מה מצבו בחיים ואם יש משהו שהוביל אותו לזה. 

רק, אולי אם את חושבת שרק 3 שבוועת של ציפרלקס והוא יחזור אלייך, אולי לכן הוא כל כך רגיש לכל תגובה שלך? אולי הוא מרגיש שמבחינתך זה חיצוני אליו ואין אירוע פנימי כואב מאד שהוא עובר, רק משהו שציפרלקס יפתור?

יכול להיות שזה לא הכיוון, ויש ממש מצב שגם ככה לדבר איתו זה ללכת בין הטיפות ותמיד לדרוך על מכשולים.

סיפור מול העבודה.

הוא עבד בעבודה מאוד מאוד תובענית, שבמשך כמה שנים טובות הוא עף עליה ואז באיזשהו שלב הוא הגיע למיצוי. והא סחב וסחב עד שקצת לפני פורים התפטר.

אבל אני לא יודעת אם העבודה היתה בלתי נסבלת ולכן הוא ככה, או שהוא ככה ולכן העבודה הפכה לבלתי נסבלת (כי, כאמור, תקופה ארוכה הוא אהב את העבודה שלו מאוד, וכלפי חוץ שום דבר לא השתנה).

אני לא יודעת על אירוע מסוים שהיה יכול להיות טריגר, וזה גם לא משהו שהתפרץ, אלא מין חוסר כוחות מול העולם שהולך וגדל וגדל וגדל (נגיד ברגע זה זה מתבטא בזה שהוא לא לקחת את הילד לרופא שיניים, כי לא היה לו כח. ועכשיו הוא כועס על עצמו שלא עשה את זה. אז זה כבר הפך למין גלגל כזה, שאין לו כח לכלום ואז הוא כועס על עצמו אז עוד יותר אין לו כח לכלום. ואולי זה גם הסיפור מול העבודה- שלא היה לו כח אליה, והוא התפטר, ועכשיו הוא מתבאס על עצמו שהוא לא עובד).

כדי לטפל נכון כנראה שכדאי שתהיה אבחנה מדוייקת.

אם הוא היה מוכן לדבר עם איזשהו איש מקצוע, ברור לי שזה היה האבחון.

אולי אני מגזימה? לא יודעת.

אבל כן יודעת שאני לא יכולה לשאת את זה יותר לבד.

לק"י

אלא יותר.

ובהתחלה יש החמרה בדיכאון, ואז הטבה.

אלי באמת תבקשי ממישהו אחר לדבר איתו, שיתחיל עם רופא משפחה.

חיבוק.

לק"י

אולי תשחררי אותו כרגע.

תגידי לו, שתשמחי לעזור לו כשירצה.

עם אנשים אחרים הוא מדבר?

לפעמים קל יותר לקבל עיצות מאנשים פחות קרובים.

אבל די, אני לא יכולה יותר.

כואב לי לראות אותו ככה.

מתגעגעת אליו.

והעול של הבית והילדים לבד גומר עלי.

ממש בשבילך.

אני מבינה שאתה לא חושב ומבחינתך אני חיה בסרט,

אבל תעשה לי טובה רק בשביל שאני יהיה רגועה כיא ני לא מצליחה לנשום מיזה,

תלך לאבחנה פשוטה של רופא משפחה, שרק אני ידע שה לא זה ואני משחררת אותך לגמרי ולא חופרת יותר.

משו כזה.

כי אם זה באמת כזה חמור אז כל רופא ישר יגיד לו שאת צודקת ושיתחיל איזה טיפול או משו.

חיבוק ענק. איך קשה אבאלה.

אלופה שאת ככה מנסה לעזור.

כנראה שיהיה קשה לשכנע אותו כרגע.

רק לשים לב לנקודה שבה הוא מבקש עזרה.

בנתיים, ממליצה למצוא לך תמיכה. מטפלת. או מישהי שתחזק אותך. ותיתן לך את המקום שלך.

ופשוט תפקדתי לבד.

דמיינתי שאני אם חד הורית, או שבעלי בנסיעה לחול.

העיקר הוא לא להילחם בזה. לא לבזבז את משאבי הנפש שלך על שכנוע שלו.

אם כרגע את המבוגר היחידי שמתפקד- תדאגי כמה שיותר לרפד לך את התקופה הזאת. לא לחשוב עליו, לחשוב על עצמך. כרגע את הקיר שעליו הבית נשען- את חייבת להיות קיר חזק.

ובאשר אליו- אני פשוט הנחתי לו. זה היה לפני כמה שנים טובות, אבל אני זוכרת שמה שהנחה אותי היה האמונה בכוח שלו- יש לו כוח ויכולת לקום. הוא זה שצריך למצוא בתוכו את הסיבות לקום ולאסוף את השברים ולהתעורר. שום דבר שכלי שאני אגיד לא יעזור. בטח לא אמירה שהוא "חייב להתעורר על עצמו"...

האמונה שזה משהו חולף. אני ידעתי בבטן שזה חולף, שזה חיצוני לאישיות שלו, ולכן ידעתי בתוך תוכי שזה לא יתלבש עליו, לפחות לא לאורך זמן.

בהצלחה יקירה!!! זאת פעם ראשונה שיש לו את זה?

דבר ראשון תבדקו גם מונו.

רק כדי לשלול.

ודיכאון זה בדיוק ככה, כל משימה קטנה נראית הר, העולם נצבע באפור.

זאת באמת תהיה תקופה שתצטרכי לא לבנות עליו שיהיה שותף, לא בבית ולא רגשי,  ולקחת המון עזרה מבחוץ.

הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות זה לא לשפוט, לא לריב על זה, להבין שהוא חולה, וכמו שאצל מישהו עם מחלה גופנית לא היית דורשת ומתאכזבת, ככה גם כאן.

זה סופר קשוח, תחזקי את עצמך כמה שאת יכולה, ואפילו תקחי מטפלת בשבילך.

עם כל הכבוד.. זה מה שהייתי רוצה שיעשו עבורי

אם המצב שלי קשה ואני לא רואה את עצמי ולא מסוגלת לקום (תרתי משמע) אז הייתי רוצה שיעזרו לי.

להבדיל אלף הבדלות וח"ו למישהו יש שבץ לא יזמינו אמבולנס?? יזמינו. אז אם גורם מוסמך בא הביתה ומשוחח ומסביר, זה רק לטובתו קודם כל ולטובת המשפחה.

אני פשוט שומעת שאת בדאגה נוראית ואני כותבת מה שאני מרגישה ומה שאני הייתי עושה בשביל להוריד את מפלס הדאגה ומהר. חיבוק על ההתמודדות !!

קודם כל ליבי איתך ,זה נשמע ממש לא קל, לא לך ובטח שלא לבעלך.

אני הייתי מנסה ללכת לכיוון יותר טבעי

פחות פסיכיאטרים /פסיכולוגים. מכירה מקרה במשפחה שזה עשה נזק נפשי מאוד גדול כי אבחנו ונתנו טיפול שרק החמיר והקצין את הבעיה ובאופן כללי לעניות דעתי אלו חומרים שמשתיקים את הבעיה ולא באמת פותרים את הגורם לדיכאון.

אפשר לחשוב על כיוון של הומאופתיה בתוספת טיפול רגשי .

רק גורם מוסמך יכול להגדיר את הבעיה והטיפול

וכדאי לטפל כדי שלא יחמיר חלילה.

וכדאי גם שהילדים לא יראו את אבא ככה (אולי תנסי לשכנע מהכיוון הזה )..

צריך למצוא משהו שיגרום לו להבין שככה הוא לא ממשיך

וזה חייב לבוא ממנו אחרת באמת יהיה קשה

חיבוק ובהצלחה בע"ה סיעתא דשמיא 

במצבים כאלה... וגם לא רק כמובן

הפתרון הכי טוב זה להתפלל. ככה בפשטות מהלב, לה'.

לספר לו שכבר אין לך כח

שזה מתיש ושוחק וגומר

ובאלך כבר בעל. אמיתי חי ומוביל.

ומה קורה כבר....

ויאללה שיעשה לכם נס. מה זה בשבילו.

שבעלך יראה את היופי של החיים ויתעורר בו החשק לחיות.

ופשוט תספרי לו כמה זה קשה ונורא וסיוט. ותבכי את החיים.... וגם תבקשי ממנו כל מה שבאלך.

יד ה' לא תקצר.

שיתפתי פה לפני כמה זמן על קושי מאוד גדול שהיה חי עם בעלי ואני הייתי בטוחה שהוא ואני בדיכאון כל אחד מהכיוון שלו. בטוחה! ואני בנאדם כל כך לא דכאוני... אבל לא הפסקתי לבכות. והוא לא הפסיק להיות עצבני ומעצבן... וה' שלח לי באופן הכיייי לא צפוי מישהו שדיבר איצו ונתן לו איזה ספר לקרוא שעשה לו ולי טוב... אז יש עוד עבודה ברור. אבל ה' נתן לי ולו חתיכת חבל הצלה..

יד ה' לא תקצר!

קשה מאד ככה! מבינה את תחושת החוסר אונים, והדאגה לו, והעול לבד, והגעגוע...

אני כשהייתי במצב שלך פניתי לקבל עזרה בשביל עצמי וזה מה שהזיז אותו בסוף להעיז או להניע לקבל עזרה בעצמו. (נראה לי שעשיתי את זה כשכבר הייתי בסף הדיכאון בעצמי. אמיתי.)

מציעה לך ממש לפנות לעזרה. דרך המרפאה שלך או טיפול פרטי, הלוואי שזה יעזור גם בשבילו, בשבילך זה בטוח יכול לעזור.

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

והאמת שבעיני זו קצת נורה אדומה,

יכול להיות שהבן שלך קצת "שקוף" מול הצוות ולכן קל לעקוף אותו וזה מתבטא לא רק ברשימה,

ויכול להיות שזה עניין של הורים ולא של הילדים בכלל, מי שלוחץ חזק לוקח.

בכל מקרה הנושא של אבא של דבת מעיד על דינמיקה מסויימת שאתם עוברים אחורה, אולי לא בכוונה, ובטח לא מכוונה רעה,

ועדיין החזק לוקח וכדאי לפתח אסרטיביות כדי שלא לוותר על מעמד מול ההורים/ ילדים האחרים.

כדי להחזיר אותו להתבלט לטובה מול המטפלות אני נקטתי בגישה של מקל וגזר כל הזמן.

כלומר ממש להתאמץ להחמיא הרבה, וגם לבקש באסרטיביות את מה שמגיע לילד.

כשזה בא יחד עם פרגונים ומחמאות (והחמאתי גם באוזני המנהלת)

דברים זזו לטובה הרבה יותר מהר.

דוגמה למחמאה נגיד סיפרתי שהלכנו ברחוב וראינו מישהי שדומה למטפלת (נניח למטפלת קוראים רינה) אז הילד קרא בהתרגשות: רינה, רינה!

ואיך התבאסנו שזו לא הייתה רינה בסוף..

זה סיפור אמיתי, אבל גם קצת מטובל..

נניח לא ממש התבאסנו אלא רק טיפה הופתענו שזו לא הייתה רינה.

וגם קצת פינוקים הפתעות, מכתבי תודה קטנים מדי פעם. זה פותח פתח.

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

של המעון. אם היא דמות בעינייך שאפשר להייעץ איתה. וגם על האבא של שבת.

המטפלות ממש לא תמיד מבינות בהתפתחות וחינוך...סליחה שאני ככה מכלילה.. 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

מה הן חושבות שאת אמורה להגיד לו

זה תינוק

תינוק שמתחיל עכשיו לגדול 

אין מה להגיד לו

הבת שלי מבינה היטב מה שאומרים לה

וזה לא מונע ממנה להמשיך לעשות כרצונה גם כשאומרים לה לא

התפקיד שלהן הוא לדעת להפריד בין הילדים שרבים

להרחיק אותו קצת אם הוא מרביץ

להרחיק ממנו ילדים שהוא מרביץ להם

ולהיות עם עין פקוחה עליו לתפוס בזמן לפני שמרביץ

מנהלת המעון הסכימה איתי ואמרה שאני לא אתייחס

והיא מסדרת עכשיו את העניינים...

אבל למשל אתמול מהגינה

לידו עמד ילד שהיה גדול ממנו

 נתן לו דחיפה 

הילד כמובן בכה וברח

והוא היה בהלם התחיל לרדוף אחריו ולבכות...

אבא של שבת ולא ממש מפריע לו.

אבל

מה זה אומר לגבי היחס שלהם אליו?

למה מסננים אותו ככה?

לדבר איתו בבית, בדיחה טובה. זה תינוק, הן מודעות לזה? 

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

זה לא ילד זה תינוק

הן צריכות פשוט להתמודד עם הסיטואציה

נשמע קצת מוזר

וככה הוא מביע את עצמו.

לא הבנתי מה מצופה מכם, שתעשו לו שיחת נזיפה??

מבינה שזה מאתגר את המטפלות כי הן אמורות למנוע את ההרבצה,

אבל קורה, זה החיים.

לגבי השם שיצא לו, החברים לא יודעים לחשוב במושגים כאלו, זה לא ילדים בני 3..

לגבי המטפלות אם הן משליכות את זה עח הילד הבעיה היא יותר חמורה כי הן לא מבינות את הגיל.

מבחינתך, הדבר היחיד שאפשר ללמד אותו זו התניה.

נגיד כשמרביץ בבית לעשות נונונו עם האצבע עם פרצוף רציני עד שהוא יקשר בין מה שהיה לפני (הרבצה) לאצבע. בשלב הזה זה יותר דומה לאילוף מאשר לחינוך כי הוא לא מודע להשלכות של המעשה לכן אין דרך להסביר.

זה לוקח זמן ליצור התניה אבל אפשר להתחיל לנסות

כשיגדל יבין יותר.

נראה לי חשוב לשים לב איפה את מונחת ביחס לנושא, כי נראה שהמצפון או חוסר אונים גדולים ממה שבאמת יש לעשות בהקשר הזה. אז תשחררי את המועקה.

זה לא את, ולא שום דבר לא בסדר שעשית או לא עשית.

זו התפתחות טבעית ובשלב שזה עדיין תואם גיל.

דבר ראשון, לחפש חברות! זה לא קל, אבל חשוב, גם בלי קשר למילואים. אתם במקום חדש? גם חברות מהעבר שאפשר להיות בקשר טלפוני זה טוב.

יש לכם קבוצות מגוייסות באיזור? שווה לבדוק. יכולה למצוא עוד נשים בסטטוס שלך ולייצור חברויות חדשות.

תנסי לחשוב מה הזמן שאת מרגישה הכי את הבדידות ותנסי להכניס לך משהו קבוע.  אולי חוג? חדר כושר? בריכה?

אני אישית אוהבת מאוד לראות סדרות, ודווקא המילואים זה זמן מצויין מבחינתי לעשות בינג'ים (כשיש לי כוח וזמן, אחרי שאני מנסה קצת לאפס את הבית)

איך את עם אומנות? לייצור דברים? אפשר ללמוד באינטרנט כל מיני דברים ממש יפים. ויש גם כל מיני ערכות מוכנות של צביעה לפי מספרים או הדבקת יהלומים שאפשר להוציא מהם תוצרים מדהימים ואישיים.

פאזלים😉

ולפעמים סתם לצאת החוצה, לראות אנשים אחרים, לראות עולם יכול ממש להפיג את הבדידות.

יש לך תחביב כלשהו? משהו שאת אוהבת לעשות לבד ופחות מגיעה אליו?

זאת הזדמנות...

לקרוא, ללמוד, לעשות פאזל או משהו אומנותי, לאפות משהו מיוחד, ספורט (אפשר גם לבד בבית), לקחת איזה פרויקט ולאתגר את עצמך לגמור אותו (למשל עיצוב אלבום).

עוד דבר שעזר לי לפעמים זה לדאוג לאחרים. במקום לטבוע במסכנות של עצמי, לחשוב על אחרים. אפילו משהו קטן כמו לשלוח הודעת התעיינות לחברה מגויסת עזר לי להרים את עצמי מדי פעם.

ובסוף, אחרי הכל, רק מחכה שיגמר...

אין ספק שמעדיפה אותו איתי בבית.

חיבוק ותודה לך!

אני אוהבת לקרוא, וקוראת מלא כשהוא במילואים, במיוחד בתקופות לחוצות יותר רגשית..

גם סדרה שאת אוהבת זה אחלה, אם זאת לא פעילות זוגית עבורכם

אפיה

שאפשר גם סתם להתבטל.. לגמרי מקובל 💜

נתתן מלא רעיונות טובים! אנסה למצוא לי תחביב לשעות הערב אחרי שהקטן הולך לישון שיעביר לי את הזמן וההרגשה.

אלופות כולכן❤️

מבינה לליבך,חיבוק 🤗

אמנם בעלי לא במילואים, הוא בקבע

במלחמה לא הייתה לנו אופציה לכלום והיינו יחד אני והילדים בבית סגורים ומסוגרים ,מדיי פעם היו חלק אצל סבתא.. עד שבעלי היה חוזר מאוחר מאוד מאוד ולפעמים גם נשאר לישון  .יכולה להבין על מה את מדברת ועל הקושי שלא משנה מה יביאו ויעזרו לך,את פשוט רק רוצה אותו בחזרה.

עכשיו המצב קצת שונה כי כרגע אין מלחמה ברוב המדינה חוץ מהצפון והכל כאילו"חזר להתנהל רגיל" כמה עצוב הניתוק הזה ד.א.

אז זה נותן יותר אופציות ,לא יודעת איפה את גרה

אבל אם לא מהצפון אפשר יותר לצאת ולעשות דברים, אם לבד ואם יחד עם הילדים..

אני הייתי לוקחת את הילדים לסרט ילדים נחמד בקולנוע, יוצאת עם אחות/אמא או כל אחת מהמשפחה  לבית קפה להעביר חוויות. יש אולי חוגים לנשים באיזורך?

אני יודעת שלא באמת משהו מנחם אלא יותר מקלקיליה אווירה . אבל תזכרי שזה זמני. והוא יחזור והכל יחזור למקומו.

❤️

אין לי מילים. רק חיבוק

ותודה לכם!

בעזרת ה' הוא יחזור בריא ושלם

מבינה ממש את הפחד ❤️

מעודדת אותך ללכת על התוכנית המקורית ולא לוותר על הבילוי. 

ובבקשה ממך, תשתדלי להיאחז בבעל הרחמים שיהיה לכם רק טוב.

אומרת כמה פרקים תהילים לזכותו ולזכות כל החיילים

בעז"ה שיחזור בריא ושלם

זה המח שלנו שעובד שעות נוספות.

חיבוק גדול!

כנראה יש לו משהו, או לא סיימו את הפעולה.

והצבא זה הכל בלתמים בלי סוף, וחוסר בזמנים....

חיבוק גדול! מקווה שיצאת למשהו שיעשה לך טוב. 

מבינה ממש.

זה קשה.

והראש עובד שעות נוספות.

בעז"ה יחזור בשלום ותנשמי לרווחה (לפחות עד הפעם הבאה).

חיבוק ! נשמע ממש קשוח

בע"ה יחזור בריא ושלם 

אני אומרת תצאי תתאווררי

את הבית תמיד אפשר לסדר

זה טוב לנקות קצת את הראש

והכל יהיה בסיידר בעה ! מחשבות טובות!

והרבה כח וסבלנות

אשרייך ואשרי יולדתו

מה איתך??

חיבוק.

מכירה מקרוב את הפחדים והתחושה.

כל כך הרבה פעמים משהו פתאום מתפקשש, הפעילות נדחת, הם במקום בלי קליטה יותר זמן משתכננו, נגמרה הסוללה... הפלאפון פתאום שבק חיים.

תעדכני, אנחנו איתך.

אבל גם השנה שאני בבית בעיקרון ועובדת באיזה משהו בקטנה מצליחים לחסוך ב"ה.

איך?

א. סיעתא דישמיא. לא יודעת להסביר

ב. לנסות לצמצם הוצאות זה אפשרי אבל די קשה, לפעמים עדיף לנסות להגדיל הכנסות. אני לא יודעת במה אתם עובדים, אבל אולי אפשר לבדוק עלייה בשכר שלכם (במקום העבודה הנוכחי או במעבר לאחר), אפשרות להוסיף עוד עבודה קטנה- למשל בעלי עובד פעם בשבוע בתור מרצה ליהדות בתכנית לסטודנטים לא דתיים. זה מכניס עוד איזה סכום בחודש

ג. אני חושבת שסך הכל חיי היום יופ שלנו מאד פשוטים. הקניות בסופר הם בעיקר של מוצרי בסיס. לא קונה חטיפים, ממתקים, אוכל מוכן קפוא (כמו שניצלים, טבעולים וכאלה)

בגדים לילדים בעיקר מקבלת ממשפחה, חברות וכו ומשלימה מה שצריך

הילדים עוד קטנים אז אין חוגים בינתיים

גרים במקום די יקר אבל מסתפקים בדירת 3 חדרים ובעל בית שב"ה ממש השאיר מחיר הוגן ולא העלה..

לא יודעת, אלו הדברים שעולים לי שעוזרים לנו, לא יודעת אם זה עוזר

על סעייתא דשמייא

גם שבנטו הרווחנו חצי חיינו כמעט כמו עכשיו שזה הזוי

כרגע אין איך להגדיל הכנסות

גם ככה שנינו במשרה מלאה+נסיעות וזה קשוח ממש

אנחנו ב"ה מרוויחים טוב רק שההוצאות  גבוהות ממש

אולי יכולים לצמצם קצת אוכל שקונים או עזרה הניקיון אבל בגלל ששנינו עובדים משרה מלאה אני מרגישה שקורסת בלי זה 

שכשעובדים יותר מידי מאד קשה לחסוך

כי נמצאים על הקצה, ואין אורך רוח

וגם באמת הצרכים מתרבים (מסגרות - צהרונים, מיקור חוץ לכל מיני דברים).

אין לי איזה פתרון קסם

אצלי אין מצב שעובדת משרה מלאה מחוץ לבית, זה נראה לי טירוף..

וחוץ מזה שבגלל שב"ה יש הכנסה טובה אז לא מקבלים שום הנחות אז עכשיו רק מעונות עולה לי הון וחייבת צהרון חושבים על עוד רכב כי באמת לא מסתדרים.

בתכלס אם אני יעבוד חצי משרה נראה לי ניהיה באותו מקום...( אמן שאמצא משרה ככה, בתחום שלי זה ממש לא מצוי )

כמה המלצות יש לי:

1. הוראות קבע לחיסכון. קבועות. להתחיל בקטן ולהגדיל.

2. שקודם תגיע המשכורת ואח"כ ההוצאות.

כלומר משכורת נכנסת ב- 01 או ב- 10 לחודש. ההוצאות באשראי ירדו ב- 02 לחודש שאח"כ.

זה מאוד קשה אם כרגע המצב הוא משכורת ב01 וב- 02 האשראי. כי זה בעצם לחסוך משכורת שלימה. אבל בתכנית של כמה חודשים קדימה זה אפשרי.

3. להפריש כסף לחיסכון לפני ההוצאות ואז להחליט כמה כסף משאירים להוצאות ולעקוב אחרי זה.

אני פשוט קונה הרבה פחות בגדים ומשקיעה בשוק ההון את מה שלא קניתי בו בגדים.

מה אני צריכה 50 שמלות בארון?!

אנחנו בכללי מצמצמים כמה שאפשר, חוסכים לילדים

חוץ ממה שהמדינה מפרישה לכל ילד עד גיל 18 + השלמנו עוד סכום נראה לי ל100 לכל אחד

לא מצליחים

קשה מאוד עם משפחה גדולה

הוצאות גדולות הכנסות גדולות

באמת צריך לעבוד בזה כמו שכתבו לפניי

לצמצם ככל האפשר על מה שלא חייב

כי צריך לבדוק עוד נתונים של הכנסות הוצאות

גודל משפחה, גילאי הילדים (למרות שילדים גדולים אלו הוצאות אחרות מקטנים לא משנה מה גודל המשפחה..)

הוצאות קבועות שלא ניתן לשחק איתן

אבל באמת השאיפה לבדוק האם ניתן לצמצם או להגדיל הכנסה או שניהם כמובן...

אנחנו ראינו שכשעושים הו"ק ישר אחרי המשכורות של סכום לחיסכון והשקעה

נצליח להתנהל עם מה שנשאר

אם לא, נתנהל עם הכל. אם רואים בחשבון 10, נוציא 10... 

בנוסף אנחנו עושים כמעט אך ורק קניות אינטרנטיות ככה שמאוד עוקבים אחרי כמה מוציאים וגם לא מתפתים להוציא יותר וגם- יכולים להגדיר תקציב שלא עוברים אותו ואם חורגים להוריד מה שלא רוצים

ממליצה ממש. חוסך זמן וגם כסף

נראה לי אתן צודקות לגבי ההוראת קבע לחיסכון

כי כדרורים את הכסף יותר קל להפריז 

קודם כל זה באמת עניין של תקופות, מתי שאני "על זה" אז מצליחה לחסוך יותר (אני הקניינית הראשית בבית חח אז כמות ההוצאות תלויה בי).

ההכנסה אצלינו מאד תנודתית וגם ההוצאות אז קשה לשים סכום מדוייק כל חודש שאותו רוצים לחסוך.

ב"ה מרוויחים טוב אבל באמת ההוצאות על מעון וצהרונים הם מטורפות כי אין שום הנחה.

לאחרונה בתקופת מילואים אני מתמקדת בשפיות ולא בחיסכון וההוצאות בהתאם.

יש לנו רייזאפ אז אני רואה כל הוצאה ולפעמים אני בשוק בסוף חודש מכמות ההוצאות.

כנראה שלא עזרתי

לא פירטת מה ההוצאות המטורפות, אבל אצלינו ההוצאה הכי גדולה היא מעון (2 ילדים) אח''כ שכ"ד וחשבונות. יש גם הוצאות רכב (ביטוח+דלק+תיקונים).

אחרי כל אלו אין עוד הרבה הוצאות. קניות אוכל ומוצרי צריכה בסיסיים וזהו בערך... לא קונה בגדים כמעט בכלל, בטח לא ברמה שזה נחשב "הוצאות".

אני עובדת משרה חלקית ובעלי משרה מלאה

קיצור באמת נראה לי השאלה היא על מה ההוצאות המטורפות ואם יש דרך לצמצם בהם... זה עניין מאוד אישי 

בגדול כדאי לחסוך כמה שיותר מוקדם.

בקטן, אם כמה שעות עזרה בניקיון בתשלום בשבוע עוזר לך להיות אמא יותר שפויה ועם נחת לילדים- זה גם שיקול (סתם דוגמה).

אנחנו לא באמת חוסכים כרגע בשוטף כי ההכנסה אפסית (תחילת החיים, נעזרים בהורים).

מה כן?

אקסל הוצאות מפורט לרמת השקל. הכל אצלנו אשראי אז קל.

אחרי כמה חודשים תוכלי לראות על מה אתם מוציאים וכמה. נניח אוכל בחוץ זה מצטבר. רכב זה יקר מאוד וכו.

אני מאמינה שאפילו רק הידיעה של לכמה מצטברות ההוצאות- עוזרת לחסוך.

בנוסף, אני לא חיה מחודש לחודש. הוצאות והכנסות אצלי זה שנתי. לא בנויה ללחץ אם פתאום הוצאה גדולה בלתי צפויה וכו.

מצד שני- לא מסתכלת על הסכום בעו"ש. הוא לא מעיד על האם אני יכולה לקנות עוד שמלה או לא. זה הכל מסתכם לסה"כ.

וכמו שאמרו- הוראת קבע לחסכון זה מעולה! תתחילו אפילו מכמה מאות שקלים בחודש. תתקדמו משם.

הכנסות גדולות בבת אחת- אם עדיין במאזן שנתי חיובי- מכניסים ישר לחיסכון כלשהו (נניח מלגה, מענק מילואים וכו).

יש לנו חסכונות לטווח ארוך, וגם סכום כלשהו בחסכון יותר נזיל למקרה ו. אבל ממש לא חיים בתודעה של- אם הכנסנו x אז אפשר להוציא x. אנחנו נוציא כמה שצריך, ובכללי בחסכנות.

אבל פלוס גדול בעו"ש לא קורא לי לבזבז. אם כבר להעביר לחיסכון (מנגד, אם העו"ש דל אז בהחלט לקצץ)

ההוצאות שלנו מטורפות

אני כרגע לא עובדת מרגישה שצריכה אוויר מהצפיפות של הילדים

אבל בעזרת ה שההוצאה הזאת תרד נצליח לחסוך יותר 

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

רשמנו אותה לבית ספר שמלכתחילה הכיתות שם יותר קטנות מהרגיל (23 בכיתה)

והמורה שלה של כיתה א היתה פשוט שליחה טובה. אין לי מילים אחרות.

השנה המורה קצת יותר דורשת, אבל הבת שלי מסתדרת עם זה יופי ב"ה. ויש לה גם שעה בשבוע טיפול ריגשי דרך ביה"ס שזה מתנה גדולה

אם כן - יפה שקיבלתם ככה בקלות. בעירייה הצליחו להכניס אותי לחרדה.

אם מתאים לך ואת רוצה, מוזמנת לפרטי(ותכלס יהיה לי הכי נח בווצאפ, אם יש לך ואם מתאים לך)

זה נכון שבוועדות מסתכלים על הבנת שפה, וצריך לפחות 2 סטיות תקן מתחת לממוצע כדי לקבל גן שפה.

אבל אם מדובר בילד מתחת לגיל 4, אז אבחון ההבנה הוא מאד קל ולא תמיד משקף.

אפשר לעשות אבחון אחר שיותר קל "ליפול" בו.

אם הוא בטיפול קלינאית אוכל להמליץ לך איזה אבחון לעשות ואז הקלינאית תכתוב דוח בו תפרט את האבחון שהעבירה לו וכמה הוא קיבל

הכרתי ילדה עם עיכוב שפתי מטורף, כולל עיכוב בהבנה, והאמא אמרה בוועדה ש"היא מבינה הכל"

(היא היתה בת 4 עם הבנה של גיל שנתיים)

ולא אישרו לה!!!

כן הדגישו גם בכתב וגם בעל פה (הגננת והקלינאית תקשורת השתתפו בוועדה) שהוא לא מביע את הקשיים והרצונות שלו, לא יוזם, יילך לאיבוד בקבוצה גדולה וכו'.

אני לפני הוועדה דווקא שמעתי שהיום ההורים מחליטים מה הם רוצים עבור הילד. בוועדה יכולים להמליץ ולהציע אבל זאת החלטה של ההורים. מקווה שהבנתי נכון ושילך לכם בקלות

הכל בזוף ההורים מחליטים

אם תילחמו היטב תקבלו

נכון זה מייאש שצריך להילחם אבל תבואי בגישה של יש רק תשובה אחת

אני באה מהתחום וראיתי לא פעם ולא פעמיים ילדים שקיבלו זכאות ואפיון למרות שהיו חכמים מעל הממוצע.

אבל היו קשיי התנהגות, קשיי תקשורת, קשיים בוויסות חושי, אימפולסיביות וכד' . 

הקושי שלך כאמא שאובדת עצות הוא עצום!!

חיבוק יקרה ❤️

אבל כן רוצה להעלות את האופציה של מסגרת חינוך פרטית.

עיקר הקושי הוא שסביב הגיל של הבן שלך, הפער בין היכולת השכלית לשאר היכולות הוא כ"כ גדול, שהכל נראה ללא מוצא ושכל החיים תתמודדו עם הפער הזה.

אבל האמת היא שככל שהוא גדל גם שאר היכולות מתפתחות, החברים בני גילו גם מתפתחים,

תחומי העניין מתרחבים והעצמאות גדלה.

השילוב של כל זה מאפשר להתמודד באופן מיטבי עם הפער.

(לצורך הדוגמה יש כיתות מחוננים שמורכבות רק ממחוננים ומספר התלמידים מוגבל בכל כיתה בדיוק כדי לאפשר את המענה שאת מדברת עליו)

ולכן כרגע לא הייתי מנסה בהכרח שהוא ימצה את היכולות הקוגניטנביות שלו, כמו שהייתי מחפשת מסגרת שתדע להכיל אותו כמו שהוא, ולא תחפש שהוא יתאים את עצמו למסגרת.

צהרון זו נקודת תורפה אצל כולם, על אחת כמה וכמה אצל ילדים שמתמודדים עם אתגר מסויים.

לכן צהרון ממש כדאי פרטי עם מעט ילדים.

הכסף והאנרגיה שאת משקיעה בלטפל בנזקים לא פחות יקר מאשר מראש לשלוח למסגרת שתהיה לו מתאימה יותר עבורו.

וחיבוק לך!!!

זה משתפר בהמשך בע"ה 🤗

הוא לא יקבל את המענה של קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק... והם יצטרכו לקחת אותו בפרטי.

@שושנושי - הבנים שלי היו בגיל 3 פלוס בגן תצפית. אמרו לנו שזה מה שיש בגיל הזה... אחד מהם עבר משם לגן רגיל, השני המשיך בגני שפה.

הם ספציפית היו גם עם עיכוב בהבנה (הדביקו את הפער די מהר ב"ה. בביה"ס הם נחשבים בין החכמים בכיתה), אבל בגן השפה של הבן שלי היה ילד גאון ממש, שהקושי היחיד שלו (שאני ראיתי) הוא הליקוי השפתי (בהגייה). אז ברור שגם ילדים חכמים מתקבלים לגנים מיוחדים...

רוצה להגיד לך בכנות כמי שיושבת בוועדות האלה, שיש מקרים בהם לא מקבלים זכאות, וצריך לדעת ולבוא מוכנים.

תתכוננו לוועדה, תציגו היטב את כל הקשיים והפערים של הילד, את הצרכים שלו, ותסבירו היטב מה הקושי.

אבל, מהעבר השני תחשבו מה תעשו במידה ולא יאשרו, וזה קורה, ואפילו לא מעט. אני לא מציעה לבוא במוד של מלחמה בד''כ זה לא גורם לוועדה להתגייס, ואפילו להפך, תביאו את הכאב והקושי ותסבירו מה שאתם רואים

תחשבו מה האפשרויות שלכם הלאה. כמובן שתמיד אפשר לערער על ההחלטה 

פה בעיר הכיתות מפוצצות. ''אמורים'' לפתוח ולפצל כיתות וזה לא קורה.

בעירייה, הם אלה שיביאו לי הסעה לעיר שכנה?

מה הפתרון שיש לילד שצריך מענה מעבר ללהיות 1/40 בכיתה 

דבר ראשון, האם יש גורם רגשי שראה אותו שיכול לתת תיאור רגשי? ואז אפשר לבקש סיוע בשל הקשיים והפערים הרגשיים שאת מתארת.

מעבר לזה, אם לא יקבלו אפשר לערער על ההחלטה, ואז יש סיכוי יותר סביר לקבל

דבר נוסף, אם לא מקבל זכאות בוועדת זכאות ואפיון אפשר לבקש סיוע מסל מוסדי, שזה מענה בתוך המסגרת מסל השילוב, יכול להיות שזה יעזור לו

וכמובן טיפולים בקהילה

בעזרת ה' שתמצאו את הדרך והשליחים הכי טובים, ושיתקדם ויסגור את הפערים.

לי נשמע שגן חנ"מ זאת האופציה שנשמעת הכי טובה לשנה הבאה, הלוואי שתצליחו לקבל זכאות בכל זאת!!!!