זה נראה לי רק שנה יותר .

אחר כך תוכלי ללמוד cbt ויהיו לך גם שלל כלים אחרים ושיטות אחרות מעולמות הטיפול

הבנתי שאפשר עם תואר שני בחנ''מ/יעוץ חינוכי

באתר מופיע רק הייעוץ חינוכי

אבל הבנתי שאת שניהם הולכים לבטל בפברואר

כן אפשר להגיע להיות מטפלת cbt

עדיפות לתואר שני לא קשה מידי, למרות שאני ממש אוהבת ללמוד ולהשקיע. פשוט החיים ככ עמוסים שאני לא יכולה להרשות לעצמי גם בפניות וגם כלכלית

שאלתי את המנהל של תכנית ה cbt בתל השומר והוא אמר שאפשר יהיה ללמוד עם תואר ביעוץ חינוכי גם בהמשך, אותו לא מבטלים..דרך אגב , את רוב לימודי ההמשך הטיפולים אפשר ללמוד עם תואר שני ביעוץ חענוכי. 

נראה לי שכן, מציעה לבדק

תכתבי בגוגל לימודי cbt, ותתקשרי לשאול אותם.אני התכתבתי עם מנהל התכנית בתל השומר, החלטתי בסופו של דבר לחכות עוד קצת עם לימודי ה cbt. הוא ענה לי בווצאפ על מה ששאלתי.

או אחוז משרה נמוך כדי לשרוד אותם

לכן מחפשת תאר שני קליל יותר

זה לא נועד להיות לימודים קלילים

כמו שרפואה זה לא לימודים קלילים

זאת השקעה

שהעזרת השם תשתלם בהמשך

שללכת ללמוד ישר לימודים טיפולים זה לא מילה גסה..

נכון שהממסד מלמד אותנו שרק מי שיש לו תואר שני טיפולי הוא זה המוכשר לגעת בנפש ולטפל בך

אבל האמת היא שזה ממש לא בהכרח.

ואני לא מאמינה שהממסד הוא זה שיקבע לי מי זב שמתאים לטפל בנפש, אני חולקת על הממסד

אפשר להיות מטפלים מעולים גם בלי תואר ראשון ושני, כן כן...

זה המוו תלוי במבנה הנפש שלך אם את אחת שיודעת ויכולה לגעת בנפש של עצמך, להבין אחרים, לקלוט אחרים בדקויות, לגעת בעומקים שלך ושל אחרים, והכלים הטיפוליים והלימודים של הכלים האלו רק מחדדים יותר ויותר את היכולות או הכישרון המולד הזה.

מגיעים אליי הרבה פעמים לטיפול אנשים שהיו אצל אנשים בעלי כשרון או שעשו קורס קצר.

יש מקרים שזה באמת יכול להיות בסדר, במקרים קלים אבל הרבה פעמים נוצר נזק קשה ממש

צריך זהירות רבה עם נפש, זהירות רבה 

וכמו שהגיעו אלייך מקרים

גם אני מכירה מקרים של חוסר יעילות או נזקים מטיפול פסיכולוגי

לא הלימודים בהכרח הם אלו שיקבעו את טיב הטיפול.

הלימודים כן יכולים אולי למנוע נזקים אפשריים אבל הם עדיין קיימים.

אני אומרת את זה ולוקחת את האחריות כי בסופו של דבר אפשר להיות מטפל נהדר, זהיר, מקצועי, אחראי, לא ככ קשה להיות מטפלים מקצועיים כל הידע נמצא בספרים, זה לא תורה כזאת מורכבת... לא חייב תואר כדי לדעת את זה.

ואם יש כאלו שיהיה להם קשה לעבור את המסלול של התארים אבל יש להם כישרון ויכולת ויכולים לעזור לאנשים אז כן שינסו מסלול קצר יותר אבל מעמיק, זה אפשרי. הקושי בתארים של נפש הוא לא החומר הלימודי ולא הכלים הטיפוליים (שבקושי נלמדים אגב בתואר) אלא פשוט הדרישות האקדמיות שהם לא בהכרח קשורות בכלל לעולם הנפש.

יותר מורכב בעיניי להבין נפש ולהתאים טיפול שיהיה מדויק לצורך שלה.

זה עניין של תוכן

פסיכולוג לומד מספר שנים כמו רופא

ומחויב לעבור פרקטיקום טיפולי- הוא מטפל ואנשים מפקחים עליו

הידע שלו מאפשר לו לדעת לטפל

אי אפשר ללמוד את כל מה שצריך לדעת כדי לטפל בקורס קצר

אי אפשר

כמו שלא תלכי למנתח שלמד קורס

הוא אכן איש טיפול טוב

אבל בטח שאדם, רגיש ומבין ככל שיהיה לא יהיה מטפל טוב אם הוא לא למד.

ואימון אגב זה כיוון נהדר

לא טיפולי אבל מאוד משמעותי להובלת תהליכים ושינויים אצל אנשים 

וזה כן עניין של ממסד

התרגלנו שהעניינים של נפש מופקדים בידי הממסד או האקדמיה...

לימודי נפש התפתחו מתיאוריות, מחקרים, התבוננות של פסיכולוגים ופיסכאטרים ועוד, חלק מהתיאוריות בעבר היו שגויות, חלק נכונות, אבל זה לא מדע מדויק, יש המון ידע היום אני לא מזלזלת אבל הנפש לא בהכרח תלויה באקדמיה.

יש אנשים עם נטיה טבעית להבין נפש, רגשות, ועולמות פנימיים וזה לא משהו שמלמדים באקדמיה. אקדמיה זה ידע, מחקר, סטטיסטיקה , ניסיון לתחם את הנפש לתוך תחום המדע המדויק, יש בזה גם תועלת אבל הרבה פעמים זה חוטא למטרה, יש אנשים עם ידע, בלי התבוננות בעצמם, עם תיאוריות מפה עד לאמריקה אבל לא נגעו בנבכי הנפש של עצמם. או שנגעו בצורה שטחית כי השכל מעל הכל הרי. זה מורכב.

נפש זה לא אקדמיה, אפשר לקבל ידע, והוא מבורך ונצרך אבל זה לא הכל.

לכן ספציפית לתחום הזה אני לא חושבת שבהכרח צריך תואר. כן צריך מקצועיות ובעיניי לא קשה להשיג אותה. 

בהחלט חושבת שללמוד לטפל בה לומדים באקדמיה

ובהחלט קשה להשיג מקצועיות,

זה לא מגיע ברגע

בטח לא לומדים קורס או שניים וחושבים שיודעים לפתור את כל הבעיות, לרבות אלימות, הפרעות נפשיות ותוצאות של פגיעה מינית

היא יותר המסגרת הטיפולית, יחסי מטפל מטופל וכו' שלזה לא צריך חוכמה גדולה,

לא אמרתי שבקורס אחד אפשר ללכת לטפל בבעיות נפשיות או טראומות מורכבות... צריך בהחלט התמחות מסודרת לזה...

ואפשר ללמוד לטפל דרך אקדמיה מן הסתם פשוט לא רק .

התואר הוא רק הבסיס , בכל המקצועות הטיפולים, אחרי הלימודים יש המון הדרכה, פסיכולוגים, עוס קליני, מטפלים באומניות, מטפלים זוגיים מוסמכים, מטפלי cbt, כולם חייבים לעבור הרבה הדרכה עד שהם מגיעים למצב שהם מעיזים לעבד פרטי.

וגם אז הרבה מהם ממשיכים לקחת הדרכה.

זו ממש חכמה גדולה ומורכבת.

ולכן בעיני מי שלמה קורס או שניים , גם אם יש לו כשרון, אם הוא מעיז לקרא לעצמו מטפל , זו ממש רשלנות .

לצערנו השוק פרוץ, וכל מי שלמד קורס כלשהו יכול לטפל.

אני יועצת חינוכית , עם תואר שני, זה מקצוע טיפולי אבל באופן יחסי יש בו פחות הדרכה משאר המקצועות הטיפולים( יש אבל פחות).

למדתי כבר כמה לימודי תעודה אחרי וקיבלתי הדרכות , ומודה שעדין לא מעיזה לעבד באופן פרטי בלי הדרכה.( מקוה שבקרוב אקבל אומץ) ודוקא מבפנים מתוך התחום , אני חושבת שזה ענין מאוד מורכב ועדין, יש מגוון גדול של בעיות, אדם מגיע בגלל קושי מסוים ומתחתיו מסתתר משהו אחר, וחשוב שמטפל יגדיר במה הוא יודע לטפל ואיפה הוא מפנה לאחרים. מה מפעיל אצלו טריגרים, העברות שקורות בטיפול , מה נכון לכל מטופל, זה כ"כ מורכב, כמו שלא תלכי למנתח נחמד שעשה קורס של שנה, לא מציעה ללכת למטפל חביב שאין לוהרקע טיפולי רחב.

לאזור אומץ ולקפוץ למים ❤️

והרבה הרבה הצלחה בע"ה...

דבר נוסף, אני חייבת לציין שאני קוראת את התגובות שלי ופה ושם מוצאת את האי דיוקים ומנהלת עם עצמי דיון בראש על זה...

אז כן נכון שכתבתי שמקצועיות בנוגע למסגרת הטיפולית לא מצריכה חוכמה גדולה, אבל לא חושבת שהייתי ברורה...

עולם הנפש הוא עולם ענק ורחב, ומורכב, וכדי להיות מטפל טוב זה גם ללמוד, גם להתנסות ביישום הכלים והידע שלמדת וגם לחוות בעצמך את הנפש שלך, ואיך מרגיש טיפול (לצורך ההשוואה מנתח מוח לא צריך לעבור ניתוח מוח כדי להיות מנתח נכון?)

ועם כל זאת, יש יסודות טיפוליים מאוד ברורים ומאוד פשוטים שלא צריך להיות גאון גדול כדי להבין אותם, או ניסיון של שנים כדי ליישם אותם בהצלחה!!

לא דיברתי עכשיו על האבחנה של הנפש, על להעביר תהליך, על הדקויות שפוגשים שם ועוד ועוד כי זה באמת עולם ומלואו...

אבל חייבת להגיד שאנחנו אנשים תבוניים עם יכולת התבוננות והעמקה טבעיים, אנשים של נפש ואהבה לתחום יכולים להגיע לעומקים מטורפים לבד בכוחות עצמם בלי שום קורס אפילו, הכרתי אנשים כאלו, שלא למדו כלום ויש להם עומקים יותר מדוקטור לפסיכולוגיה ואני לא מגזימה!!...

לפעמים התואר, הוא המגביל, התוחם והלא מאפשר, הוא החוסם, לא תמיד אבל לפעמים...

מצד שני תקחי בן אדם שהוא גם מטבעו עמוק מאוד ופגש את עצמו ומחובר לעצמו, תוסיפי לזה עוד תכונות טובות של אמפתיה, חמלה, אהבה, ענווה וידע תיאורתי פסיכולוגי, ופרקטיקה של שנים אז בטח שהוא יהיה ואוו... כי יש לו הכל מהכל...

כלומר לימודי הפסיכולוגיה אצלו לא יגרעו מהמעלות שכבר קיימות אצלו, רק יוסיפו...

מנגד יכולים להיות אנשים חכמים ואינטליגנטים מאוד, אבל לא עמוקים מדיי אפילו אולי שטחיים, הם לא בהכרח פגשו את עצמם לעומק אולי אפילו לא פגשו בכלל, רק ככה במלמעלה, אבל הם עברו את כל המבחנים אפילו בהצטיינות ועבודת המחקר שלהם היתה מעולה, ופרקטיקה הם עשו הכל לפי הספר...

מצוין מהמם, ואולי הם גם יהיו מטפלים בסדר גמור, אבל לא בהכרח שהם יעזרו לך, יהיה להם את התואר והשם, אבל אף אחד לא בדק באקדמיה כמה הם באמת מחוברים לעצמם, כמה הם מבינים בנפש שעומדת מולם, כמה הם רואים לעומק...

כי זה דברים שקשה למדוד בציונים או בצפיה...

ובעיניי בנוסף למקצועיות, מה שהופך מטפל למוצלח ממש זה אם הוא נגע אצלו במקומות העמוקים, הכואבים, אם הוא מחובר, אם הוא רואה את עצמו קודם כל, כי הרי טיפול זה בין היתר מפגש של שיקוף והדהוד, אנחנו משקפים ומהדהדים אחד לשני את מה שבתוכנו...

והנה לא למדתי את התיאוריה הזאת של השלכות בטיפול, הבנתי אותה קודם דרך התבוננות או דרך תורת הבעש"ט ורק יותר מאוחר נחשפתי אליה גם בתיאוריה הפסיכולוגית... 

בתהליך הלמידה וההכשרה יש הרבה מגע של המטפל עם הנפש של עצמו

ושאלה, ממה שאת מתארת מה ההבדל בין טיפול לשיח עם שכנה או חברה טובה? מה המעלה של מישהי שהיא למדה? הרי לדבריך הכל זה תכונות ויכולות?

לא בכוונה, פשוט זה לא מדד בהכרח להצלחה בלימודים.

מכירה באופן אישי...לא הייתי אומרת סתם

והלימודים אמורים להשפיע על סגנון השיח שהוא יהיה בכובע של מטפל ולא בכובע של חברה... חברה יכולה להכניס את העולם הפנימי שלה לשיח, להביא את עצמה, לסגור מתי שבאלה, אין לה אינטרס לקדם אותי באופן אישי או להביא אותי לתהליך של בירור פנימי שלי עם עצמי... היא לא בהכרח מתמקדת במה שאני אומרת ב200% והיא יכולה תוך כדי לעשות עוד כמה דברים.

יש המון הבדלים.

זה גם הלימודים, הלימודים אמורים לעזור לראות את הנפש מעוד זוויות ולהעמיק את הראיה, אבל זה גם הרבה אישיות, צריך שילוב של הדברים...

אישיות שמרגישה ומבינב תוכל ליישם את הלימודים בפועל ולא רק בצורה חיצונית ושיטחית.

ולא אמרתי שהכל תכונות ואישיות, אמרתי שהיכולת להבין נפש ולראות אותה עמוק ולקיים שם שיח זה יכולת טבעית כמו כישרון במוזיקה... ועם למידה של כלים משכללים את היכולת ומחדדים אותה.

וכן יש לי חברות שמצד הכישרון יש להם לגמרי שיח ריגשי טיפולי מבין ומתחשב, פשוט בלי המסגרת והכובע הטיפוליים.

התקדמות והתפתחות לבין טיפול בבעיות.

אדם בריא נפשית בהחלט יכול להתקדם ולהתפתח עם דמות שלמדה קורס או שניים.

בשביל זה יש את תחום האימון

ושאר התחומים ההוליסטיים

אבל אדם שסובל באמת מקשיים מורכבים הטיפולים ההוליסטיים האלה עשויים לעלות לו בחייו. אובדנות, דיכאונות חמורים נפגעי אלימות, הפרעות פסיכיאטריות

כל אלא צריכים מענה טיפולי אמיתי

אפשר לשלב משהו הוליסטי, אבל צריך טיפול מקצועי, עם טיש מקצוע עם ידכ רחב על הנפש, וניסיון טיפולי.

ראיתי אנשים שסבלו מבעיות ממש קשות וחמורות שלטיפול הקונבציונלי פשוט לא היה מה להציע

ואת האמת באמת שאין כל כך מה להציע שם,אין ריפוי לבעיות חמורות בנפש לרוב, רק מודעות, תרופה וניסיון לחיות עם זה...

לא עושים נזק כשיש ניסיון בבעיות הקשות אבל גם לא מרפאים...

ודווקא בטיפול אנרגטי הוליסטי או איך שלא תקראי לזה כן הצליחו לצאת מדברים קשים...

כמו חרדות, ocd , מחלות כרוניות ועוד...

וצריך כלים מקצועיים והכשרה לטיפול בבעיות קשות כאלו זה לא סותר

יש דברים שאף אחד לא יכול להתיימר להעלים. למשל סכיזופרניה ומי שעושה את זה זה עצוב

אבל בהחלט יש איך לעזור.

וזה תלוי לפי האבחנה והמקרה

וגם לאכול בריא עוזר

וגם לעשות ספורט עוזר

לא עזרה זה הנושא.

כי טיפול יכול לעזור גם להפרעות חמורות, ברור... אבל לא לרפא.

(למרות שאם אדם לוקח כדורים קשים הוא יכול לאבד מעט קשר עם המציאות ואז גם טיפול לא יעשה משהו)

כואב לי להכנס לנושאים האלו. זה גם באמת מקרי קיצון...

אני יותר מדברת על מקרים קצת פחות חמורים שעם שילוב הוליסטי אפשר להגיע לתוצאות יפות הרבה יותר משילוב של תרופה וטיפול פסיכולוגי רגיל.

(לדוג אובדנות, פוסט טראומה,דיכאון כרוני וחרדות)

ואת זה לא ילמדו באקדמיה ואולי יש מי שאפילו יבוז לזה שם..

גם באקדמיה לא מאמינים בהשפעה של גלגולים קודמים על הנפש ואיך אפשר להתמודד עם זה. או בהשפעה של תדרים ואנרגיות על הנפש.

בכל אופן אני יכולה לדבר על זה שעות אבל זה קצת מתיש להקליד..

אז אם זה בסדר מבחינתך שנסיים את הדיון כאן באיחול שהקב"ה ישלח מזור ורפואה למי שצריך בגוף ובנפש וישלח להם את המטפלים הטובים והמדויקים להם אמן. 

שואלת שוב, מכירה את ההכשרה בלימודי פסיכולוגיה? מה ז''א מכירה באופן אישי?

מעבר לעבודה האישית שיש בלימודים יש גם הדרכה צמודה ומבחן מעשי בסוף תקופת ההתמחות

להגיד שאפשר להתחמק בלי לסייג שבד''כ יש עבודה אישית אינטנסיבית זה לא מדויק באופן משמעותי ביותר.

ובאופן אישי התכוונתי שמכירה מישהי שעושה עכשיו את ההכשרה הזאת...

ואפשר לעבור את ההכשרה, הדרכות והכל אבל בלי הרבה להתבונן פנימה, להשאר ברובד השטחי... מספיק שיש אישיות של אדם שהוא יותר שכלי וקשה לו לפגוש את עצמו ומה שהוא פגש זה רק הרובד שלא מפחיד אותו, היותר שטחי...

ורגע את באמת חושבת שאמרתי את מה שאמרתי בלי להכיר?

למה שאני אדבר באוויר...

אם אני אומרת שאני לא הולכת לטיפול אצל פסיכולוגית בכוונה (!) ואני אעדיף מטפלת הוליסטית, יש לזה סיבה, לא?

וסייגתי אלא אם כן היא עברה הכשרה מהתחום ההוליסטי... שאז מדהים ...

ואני יכולה להביא כדוג' את ד"ר מיכאל אבולעפיה שהוא פסיכיאטר אבל הגישה שלו משלבת פסיכותרפיה ויהדות שזה מדהים בעיניי...

התשובה היא כן, אני מתרשמת שאת לא מכירה לעומק וכותבת על סמך ידע חלקי ולא מדויק לא על תהליך ההכשרה בפסיכולוגיה ולא על שדה הטיפול הפסיכולוגי.

אני לא מבינה בטיפול הוליסטי אז ממש לא מתיימרת לענות לך כי לא באמת יודעת. כן יכולה לכתוב לך ספציפית לגבי אובדנות שמה שכתבת לא מדויק ויש היום טיפולים פסיכולוגים יעילים לטיפול באובדנות וכמובן בעוד קשיים משמעותיים

שעוזר לאובדנות מעבר להוליסטי.

אבל עזבי אין לי כבר כח...

מעבר לזה,

מה בעצם את רוצה להגיד לי חוץ מלהתרשם לגביי כל מיני דברים?

מה השורה התחתונה?

חייבת לציין שמעט פוגע הנימה שאת כותבת, מרגיש לי מעט מזלזל/מתנשא. אבל אולי אני טועה 🤷

ושנית, אני כותבת באמת מכאב,

 פוגשת המון אנשים שהגיעו למגוון טיפולים שלא רק שלא הועילו להם אלא גם פגעו בהם בהמון צורות וזה כואב לי שהשוק כ"כ פרוץ, שמסתובב כל כך הרבה מידע שהוא מידע לא מדויק לגבי טיפולים ומה יעיל ומה לא יעיל וזה גורם בסופו של דבר לאנשים להיפגע. זה נושא שמאוד רגיש עבורי

ומהמקום האישי שכתבת אני באמת מבינה...

גם לי יצא לשמוע סיפורים ולא מעט על חוסר מקצועיות בטיפולים... וזה באמת כואב הלב 😞

ובתהליך שעברתי ועוברת מול העולם הזה של הטיפול אני באמת מנסה לחקור ולהבין מה תהיה הדרך הכי טובה להגיע לריפוי או לפחות לשאוף לשם. ואלו הם המסקנות שהגעתי אליהם עד כה.

(שניתן לראות בשרשור כאן)

שיהיה טוב בע"ה. 

היכולת להעביר מטופל תהליך, צריך לעשות אבחנה על מה הוא סובל, ואבחנה מבדלת בין זה לבין דברים דומים. להבין איך דברים משפיעים על הנפש, על התפקוד, על הבחירות שלו, איך זה במערכת המשפחתית, הזוגית, ההורית ועוד המון כיוונים.

ועם כל הכבוד, היכולת הזאת היא מה שהופכת מטפל למטופל טוב.

זה נכון שהמטפל צריך להעמיק עם עצמו, אבל זה לא מספיק .

מטפל הוא לא פילוסוף

והטיפול ממש לא סובב סביב המטפל.

ברור שיש אנשים עמוקים ורגישים יותר מכל מיני פסיכולוגים

אבל זה לא אומר שהם מסוגלים לעזור למישהו.

אולי יש להם תובנות משמעותיות

אבל יש דרך ארוכה בין תובנה לבין שינוי מעשי בחיים

לא אמרתי שהטיפול סובב סביב המטפל, ממש לא...

אמרתי שהיכולת הזאת להתבונן ולהגיע לעומקים ולהבין נפש, פוגשת אותנו או אמורה לפגוש בתור מטפלים,קודם כל אותנו. זה ממש קריטי לעולם הנפש בשונה משאר המקצועות.

ומשם כשאנחנו לומדים כל כלי טיפולי וכל ידע תיאורתי אנחנו משתמשים ביכולת הזאת, ולומדים איך להעביר תהליך את המטופל באמצעות הכלים האלו.

לא סתם יש דרישה לעבור טיפול כחלק מההכשרה כי יש הבנה שאדם צריך להבין ולפגוש את עצמו לפני שהולך לפגוש נפש של אחר.

תגיע עמוק יותר אצלך,תזהה את רמת העומק הזה אצל השני. מניסיון אומרת.

יש אנשים רגישים ומבינים בנפש שלא מעוניינים לטפל באחרים ואפילו זה יכול לעשות להם רע כי אין להם כתפיים להכיל כאב של השני, בקושי של עצמם הם מסוגלים, וזה כבר משהו אחר.

צריך רצון, יכולת הכלה, סבילות נפשית, ועוד כדי לגשת בכלל לטפל באחרים או ללכת ללמוד את זה.

העניין הוא שאנחנו מדברות על מה משמעותי בשביל להיות מטפל טוב. ומה ההסמכה שצריך אני מסכימה איתך שמטפל צריך להעמיק בעצמו ולהיות אדם רגיש עם יכולת נפשית גבוהה אבל זה פשוט לא מספיק בשביל להיות מטפל טוב.

צריך ללמוד את זה או שעושים טעויות חמורות 

אני אתן דוגמא למה אני מתכוונת:

לפעמים משהו נראה כמו דבר אחד שבפועל הוא דבר אחר יש תסמינים שיכולים להביע משהו מסוים או משהו אחר לגמרי וצריך ידע רחב והבנה על מנת להבדיל ביניהם.

אני אקח דוגמה שמובאת בספר ראויה למי שקראה 

מדובר בבחורה שעברה פגיעה מדמות סמכות בתיכון שלה, היא נמצאת בהדחקה ומתקשה להודות בפני עצמה שזה מה שהיא עברה.

היא הולכת הולכת לשני מטפלות בגלל הקושי תפקודי, הראשונה לא מקצועית ובגלל שאין לה מספיק ידע היא לא מצליחה להבין שהסימפטומים מראים על פגיעה מינית וחושבת שזה ocd

העניין בטיפול נכון הוא בהחלט גם אבחון נכון והבנה מהיכן מגיעים סימפטומים מסוימים או על מה מצביעים סימפטומים מסוימים.

אבל עדיין אפשר לקבל הכשרה ולאו דווקא דרך תואר, לא לסקול אותי באבנים חח אני באמת מאמינה בזה.

אני באמת חושבת שאחן תחליף לשנים של לימוד מעמיק

באופן יסודי ומפוקח תוך כשרות בשטח וקבלת הדרכה

ומסוכן מאוד. מסתובבים כל מיני "מטפלים" שלמדו כל מיני קורסים ויכולים לעשות נזקים משמעותיים.

אני מסכימה איתי שהפיקוח האקדמי הוא אולי לא הפיקוח האידאלי, ויש שם הרבה שטויות, אבל לפחות יש איזושהי רגולציה.

ברגע שהולכים למישהו שלא ברור מה הידע שלו, זה יכול להיות מצטיין ויכול להיות שממש לא.

ודווקא בגלל שנפש זה דבר כ"כ משמעותי, חשוב שהמטפלים יהיו אנשים מקצועיים באמת ולא יתבססו רק על כשרון וידע מועט.

מה גם שאמנם כשרון זה הכרחי מאוד בתחום הזה, אבל ממש לא מספיק.

(לדוגמא, בטיפול בטראומה רוב האנשים שתשאלי אותם מה נכון לעשות יאמרו באינסטינקט לתת לבן אדם להרגע, אבל במחקרים בנושא אומרים שדווקא אם נותנים לבן אדם להרגע זה מגדיל את הסיכוי לפוסט טראומה ודווקא אם מניעים אותו לפעולה הסיכון לפוסט טראומה פוחת.)

באידאל אולי היה עדיף שהיו לומדים באקדמיה נטו את מה שצריך ולא מתעקשים שבלי קורס אנגלית מתקדמים ג אין תואר אבל היום זו המערכת הכי טובה לודא שדברים נעשים במיומנות ואחריות

ומי אמר שלהם יש את הסמכות לקבוע איך בדיוק נכון לפעול עם כל נפש

ואני לא מדברת על בעיות נפשיות

ודווקא באינסטינקט ממש לא הייתי חושבת שצריך לתת לנפש להרגע אחרי טראומה .

פיקוח זה חשוב, אבל דווקא מבחינת ידע על הנפש אני חושבת שהידע באקדמיה על הנפש לוקה בחסר, ודווקא בקורסים הלא קונבציונלים שם יש ידע ששווה זהב,

אבל אנשים פוחדים, ורגילים למסגרות, ומעדיפים את המבוקר המפוקח והידוע, ואני ממש יכולה להבין, כי עדיין כמו שאמרת זה באמת תחום פרוץ.

ואני אביא דוגמא, פרחי באך לדוגמא זה אחד הכלים היותר שימושיים היום לטיפול, מי שלא חווה ולא ניסה לא יבין, והוא עוד נחשב ישן יש כלים אפילו כבר יותר מפותחים, ולא ברור למה כל מטפל לא משתמש בו עדיין עם רמת היעילות שלו. אבל שוב זה לא קונבציונלי ולא מגובה במחקרים, ובלה בלה בלה...

כן יש נשים שלומדות תעודה כלשהי והם עושות שטויות בטיפול, כבר שמעתי סיפורים מזעזעים וזה חמור בעיניי, מצד שני אני חושבת שבסוף הם באמת לא מצליחות בתחום שלהם, זה תחום שמגיעים אליו בדכ כשיש הצלחה, אחרת למה שמישהו ימליץ עליך...

וזה מה שאחת המרצות במקום שלמדתי אמרה לי, כשדיברנו על זה שמגיעות לפעמים בנות בלי כל כך התאמה לתחום, אבל אי אפשר באמת לשלול להם את התעודה כי הם לא עשו משהו לא נכון או בעייתי בלימודים או בחלק הפרקטי... 

לא שאני נגד טיפול בפרחי באך (גם לא בעד במיוחד, די ניטרלית), וגם לא נגד טיפולים אלטרנטיביים בכללי.

אבל - 2 דברים:

1. איזה פיקוח יש על אנשים שעברו קורס-שניים? סבבה, אולי לא חייב פיקוח אקדמי, אבל איזה פיקוח כן יש? מסכימה איתי שמסוכן מאוד לתת לבן אדם לצאת ככה לאוויר העולם "לטפל" באנשים בלי פיקוח ובלי שיש לו עם מי להתייעץ ולקבל ממנו כלים נוספים?

2. אני חושבת שזה דבר אחד להציע פרחי באך למישהו שסובל מחרדת מבחנים, וזה דבר אחר להגיד שזה פתרון לאובדנות, ועוד להציע את זה *במקום* טיפול ותרופות.

למשל, אני לא נגד טיפול אנרגטי, אבל לא הייתי מציעה את זה כטיפול יחיד לחולה בסרטן. או אומרת לו - עזוב ניתוחים והקרנות, בוא נלך על דרך אלטרנטיבית בלבד.

מה גם שיש סיבה שקוראים לזה בקופות החולים רפואה *משלימה*. כי היא לא באה במקום.

אלו הצעות שיכולות לעלות באמת באמת בחיי אדם. להציע את זה *בנוסף* זה משהו אחד, להציע במקום זה כבר חוסר אחריות בעיניי ואפילו רשלנות. 

מבאס שצריך להקליד

בעפ יותר קל לי אבל אין ברירה...

יש כמה סוגים של טיפולים אנרגטיים, פרחי באך זה אחד מהם והוא העדין מבינהם, לפחות ממה שאני מכירה, הוא באמת מתאים יותר לפחדים וחרדות קלות אבל את למדת פרחי באך? או שאת מכירה רק את הרסקיו? כי אם ככה אז קצת קשה לדון כי פרחי באך זה עולם וזה מקפצה לטיפול רגשי וממש לא רק לחרדות.

דבר שני לא מכריחים לקחת הדרכה צמודה בסיום לימודי תעודה אבל יש הדרכה לאורך הפרקטיקום וכן גם ממליצים לקחת הדרכה בתשלום וזה בגדר חובה תכלס למי שרוצה להתפתח ולהתקדם.

טיפול באנרגיה הוא טיפול שמצוין למצבים רגשיים, וגם למחלות שקשורות בגוף נפש, כלומר שהיתה השפעה על הגוף מצד הנפש, זה לא בא ויפתור כל מחלה ממש לא, אחרת העולם היה מגיע לתיקונו... וזה לא במקום טיפול רפואי, לא יודעת איפה רואים שכתבתי את זה.

התייחסתי יותר למחלות כרוניות שידוע היום שקשורות בגוףנפש גמו פיברומיאלגיה לדוג' ...(שאין לרפואה מה להציע בנידון, בשונה מהמחלה הידועה...שאליה בכלל לא התייחסתי, אבל בהחלט לא יזיק ***לשלב*** טיפול אנרגטי בנוסף לטיפול הרפואי)

ואי לעלות בחיי אדם... את באמת חושבת שלבני אדם אין חשיבה ביקורתית עצמאית? את באמת חושבת שמישהי כאן קוראת את הדברים ומנתקת את המחשבה שלה בכל הידוע לה על מחלות רק כי לב אוהב כתבה משהו על זה..??

זה קצת לזלזל באינטליגנציה של אנשים את לא חושבת?

מעבר לזה שזה לא מה שאמרתי.

ולא התייחסתי מספיק להדרכות שלוקחים בתשלום, זה לגמרי אפשרי, וכמו שכתבתי ממליצים. 

בסופו של דבר לא חותמים קבע עם אף מטפל שלא נראה לנו, תמיד אפשר לנסות ובמידה וזה מרגיש לא מספיק מקצועי או לא מתחבר פשוט לא ממשיכים איתו. 

כל מטפלת מכירה את עצמה ויודעת איפה היא צריכה להשתפר ואיפה אפשר לדייק ואם היא לא תעשה את ההכשרות הנצרכות כדי לדייק את עצמה יראו את זה בקליניקה, זה לא משהו שאפשר להסתיר, וכנראה שייצא לה שם של מטפלת פחות מוצלחת או שהיא תלך על נישה של טיפולים למקרים פשוטים יותר.. 

העניין הוא כזה - כשבן אדם נמצא בשבר, והכוחות והמשאבים שלו מוגבלים (עזבי כסף, משאבים רגשיים נפשיים), הוא הולך לטיפול, וכן, הוא מאוד מקווה שהטיפול הזה יועיל.

ומה קורה אם מישהו הולך לשיטת טיפול הוליסטית כזו או אחרת בלבד? מה אם זה לא עובד? לא תמיד יש את הכוחות למצוא טיפול חלופי שעובד בדרך אחרת.

גם בדרך הקונבנציונאלית לא תמיד עובד הטיפול, כן? אפילו יש אחוז נכבד שלא (מדברת על מצבים מורכבים)

אבל גם הטיפול הקונבנציונאלי יותר מוכח, וגם יש שם יותר אחריות. לא שחלילה כל מטפל הוליסטי הוא חסר אחריות, אבל ככלל אין חובת פיקוח על התחום הזה. אז כן, הוא יותר פרוץ. זה לא אומר לא ללכת לטיפול הוליסטי, אבל זה בהחלט אומר לא להסתמך רק על טיפול הוליסטי. וממה שהבנתי אותך הגישה שלך היא לא כזו.

מה גם שיש מטפלים ומטפלות רבים, שלמרות שהם עם תואר שני טיפולי ולכאורה יכולים לטפל וביי ביי, הולכים ולומדים עוד הרבה קורסים והכשרות משלימים. אחרי שנים של תואר ראשון ושני אפשר ללכת פעם-פעמיים בשבוע לכמה שעות לתקופת זמן כזו או אחרת ולקבל הכשרה בתחום אחר, את ההפך קשה להגיד (מי עכשיו יעצור את החיים שלו למספר נכבד של שנים לעשות תארים אינטנסיביים כשכבר יש לו תעודה ומשפחה ועבודה וכו?)

וברור, לא לכל פסיכולוגית הולכים, גם לא לכל מטפל הוליסטי. צריך לדעת לבחור. אבל אין ספק שבתחום הקונבנציונאלי יש הרבה יותר פיקוח, הרבה יותר ליווי (שחובה לקחת), וגם יותר ביסוס מדעי.

אם היה גוף ארצי שמאגד את כל המטפלים ההוליסטיים, נותן להם רישיונות, יש ועדות לשלילת רישיון, יש פיקוח צמוד, ליווי ארוך טווח, לימודים ארוכי טווח (כן, לקבל כמה הכשרות שיהיו כמה אפיקי טיפול) - היה לי הרבה יותר קל לקבל את זה.

אבל להציע את זה במקום, עבור מקרים קשים כמו אובדנות, זה פשוט לא נשמע לי.

ולא תמיד לאדם האובדני לצורך העניין, יש את היכולת לאסוף את הכוחות שלו ולמצות את האופציות הטיפוליות שלו. ולכן כדאי שהקו הטיפולי הראשון שמציעים, יהיה משהו קצת יותר מבוסס ועם יותר פיקוח. 

כי תלוי מה הבעיה,

ותלוי איזה סוג טיפול הוליסטי יש כמה סוגים, אנרגיה זה אחד מהם ועליו לרוב אני ממליצה אבל אצל מטפל שאני מכירה אני לא אשלח לכל אחד,ממש לא...אבל יש מקרים שכדאי לשלב עוד סוגים נגיד דיקור סיני ועיסויים. (ויש עוד)

ואין פיקוח וקשה לפקח על משהו שקשה לחקור, כי אנרגיה זה לא משהו מחקרי פיזי למרות שמתחילים לחקור את זה לפי מה שראיתי קצת...

לא שזה מעניין אותי המחקר, התנסיתי עליי ועל אחרים (אני לא מטפלת אנרגטית עדיין לצורך העניין אבל התנסיתי) ואני יודעת שזה עובד,

פשוט כמו כל דבר בטיפול לפעמים עובד קצת פחות, לא הכל תלוי בנו, מנסים, משתדלים.

במקרה ספציפי של אובדנות הייתי ממליצה בחום ממש טיפול אנרגטי ויפה שעה אחת קודם, אין לי בעיה שישלבו את זה עם עוד טיפול ריגשי אפילו מומלץ...

האנרגיה עוזרת למקרים של אס או אס, ולשחרור חסימות לא מודעות מהגוף שמשפיעות על הנפש, והריגשי עוזר להבין את התהליך, לפתח מודעות ולבנות כלים לחיים באופן כללי וזה תמיד מבורך.

אני יודעת שאנשים שמשוועים לעזרה, ושבאמת סובלים קשוח להציע משהו שאולי בסוף לא יעבוד, אבל כמו שאמרת במקרים הקשים באמת הטיפול הקונבציונלי לא ככ מרפא, יותר פשוט מנסה להקל ולתת כלים להתמודדות, ולא מזלזלת בזה, פשוט ממליצה, תנסו, מה יש להפסיד. זה לא ייקח כוחות, טיפול אנרגטי טוב בדכ עושה טוב, גם אם הוא לא ירפא עכשיו... וגם שם יש תהליך זה לא הוקוס פוקוס.

אני כאן כדי לפקוח עיניים למי שעוד לא מאמין או עוד לא ניסה.

לא חייב לקחת את ההמלצות שלי או העצות, ממש לא.

העולם הפסיכולוגי עומד על איתנו כך או כך ואני גם לא מתנגדת אליו,

בסוף הידע שיש היום הוא ידע נבנה, והעולם הפסיכולוגי בהחלט הוסיף לידע הזה, אי אפשר לזלזל...

רק שהוא קצת זלזל בחלק ההוליסטי ואגב מתחילה כן תנועה של קבלה לכיוון והתנסות, לפחות ממה שאני רואה בשטח וזה מבורך ממש.

ועוד נקודה יש קצת בלבול במושגים, כי זה באמת לא הכי מוגדר מראש.

יש טיפול פסיכולוגי רגיל

יש טיפול עם כלים מעולם הפסיכותרפיה (שגם על זה אני ממש ממליצה מטיפול פסיכולוגי רגיל)

ויש הוליסטי שזה כולל שיטות טיפול אנרגטיות, או מבוססות תדרים (שזה אולי יותר מבוסס מחקר כבר), טיפולי רפואה משלימה מוכרים כמו דיקור, עיסויים למינהם, רפלקסולוגיה וכו'

והרבה פעמים, שוב ממש תלוי מה המטרה ומה הבעיה הריגשית, דרגת החומרה, המקום בנפש וכו' מומלץ לשלב... 

של רפואה לא קונבנציונלית, לא הייתי הולכת למטפל אנרגטי

זה שיטות שיכולות להיות בהן בעייתיות הלכתיות רבות וצריך לברר טוב על השיטה המדוברת אם אין בה חשש עבודה זרה. לא שאני חושדת בך אבל צריך לומר את זה כדי שנשים יידעו לבחור נכון. זה עניין להתייעצות עם רב לפי סוג הטיפול ( מעבר לעובדה שאת כותבת שאת ממליצה על גבר שזה ממש לא שייך בעיניי כאישה שומרת תורה ומצוות)

ונניח שמדובר באישה, אני באופן אישי בתור אחת שמתמודדת עם דכאון חרדות וסטרס מאמינה שירידה לשורש הבעיה דרך שיח חיצוני שמוביל לשיח פנימי, ריפוי פנימי רגשי ותודעתי, ועזרה של רפואה קונבנציונלית/ לא קונבנציונלית זו דרך המלך עבורי לפחות, ולא מאמינה שהעברת אנרגיה לבדה בלי שום תהליך מעבר תחולל שינוי כלשהו.

אני רואה שאת כל הזמן ממליצה על זה אבל אני בתור אחת שלא חוששת וכן עם ראש פתוח, פחות מתחברת לזה. ואני ממליצה לכל אחת לבחור היטב על מה היא שמה כסף ואנרגיות כשהיא כבר נמצאת במצוקה

בנוגע לאנרגיה שיהיה ממקור של יראת שמיים וקדושה...

בנוגע לכל השאר אם זה היה רלוונטי בשבילך כלומר אם היית מעוניינת לנסות הייתי כותבת לך את כל הפרטים ומסבירה מה שלא נשמע או שיש חשש בנוגע אליו.

אבל סתם ככה לא יכולה לפרט כאן.

לי זה עזר ולעוד הרבה.

לגבי חרדות בגלל שיודעת כמה זה סבל נוראי שאי אפשר להסביר בכלל לכן כותבת את זה כל פעם כי אולי מישהי תרצה ואפנה אותה..

מעבר לזה, אוקי מבינה.

ואני בעד לשלב טיפול ריגשי תמיד אם יש צורך בלי קשר. 

לא רק על שילוב של טיפול רגשי, אלא על היכולת של מטפלים לתת כלים ולהביא למודעות את שורש הבעיה כדי שאדם יוכל להגיע למצב שהוא מזהה בעצמו איפה השורש מפעיל אותו

טיפול רגשי או פסיכולוגי לשם הטיפול אני מתחברת פחות כי זה יכול לקחת שנים בלי הרבה תוצאות והרבה אנשים מטופלים יכולים גם שנים קדימה להתמודד עם סימפטומים של טריגרים שהם בכלל לא מודעים לשורש שמפעיל אותם כדי להתחיל לתקן אותו, כי הם כל הזמן מתמודדים עם האדוות ומכבים שריפות

טיפול אנרגטי פחות מתחבר לי כי אישה שנניח סובלת מחרדות בגלל חוויה של נטישה, צריכה לרפא את השורש שממנו זה התחיל ושמשחזר את עצמו כל פעם בויריאציות שונות

אז בשביל זה צריך לדעתי

1. מודעות לטראומה שמשתחזרת, עיבוד הדרגתי, השלמה

2. במקביל- כלים פרקטיים מעשיים כדי להצליח להתמודד עם סיטואציות יומיומיות שמשחזרות לה את הטראומה כדי לא להשליך ולהיות בתגובתיות יתר

3. פיתוח יכולת עצמית של עיבוד של סיטואציות כדי לא להיות לנצח בטיפול

קשה לי להאמין שטיפול אנרגטי פשוט מוחק מהמח טראומות

הוא אולי מטפל בסימפטומים הפיזיים. ייתכן. אבל לדעתי אין תחליף לתהליך יותר פנימי עצמי של האדם מול עצמו

אגב, דעתי איננה מקצועית בעליל. הכל מחוויה אישית כמובן

איזה ראיה מעניינת.

נהניתי לקרוא קודם כל.

וואי לא נעים לי מפותחת השרשור (מקווה שאת סולחת לי )

מסכימה איתך מאוד

גם על החלק שטיפול ריגשי/פסיכולוגי יכול לקחת הרבה זמן ולפעמים לא מגיעים לתוצאות ממשיות חוץ מפשוט עוד מודעות ועוד מודעות שזה גם יפה כן?

וגם, מסכימה בנוגע לשורש, פשוט לא תמיד קל למצוא אותו, כאן האינטואיציה גם מאוד חשובה בעיניי...

לגבי כלים להתמודדות בעתיד- חשוב גם בהחלט.

אני חושבת שמי שיגיע לאנרגיה זה פשוט ממקום של דיי, נמאס, הייתי בטיפולים, אני מכיר את עצמי, לא יכול כבר לסבול, הגעתי לקצה, שמישהו יסדר שם את המערכת ואני אלך לדרכי...

יש גם אנשים בגילאים לא צעירים שמורכב להם לנבור בנפש של עצמם וזה גם ייקח כל כך הרבה זמן כי הצטברו שם כל כך הרבה דברים, גם הם עשויים לפנות לטיפול אנרגטי.

יש גם את אלו שפשוט מפחדים לדעת מה מסתתר מתחת לחרדות או כל בעיה אחרת, ואני ממש מבינה אותם אגב, ואין להם כח, אין להם סבלנות ללכת לטיפול ולגעת בעומק, אבל הם סובלים... אז יפנו לפיתרון הזה.

שוב, זה לא קסמים, אבל לפעמים זה מרגיש ככה.

וגם יש אופציה של פרחי באך שמשלבים עם טיפול ריגשי.

פרחי באך זה אנרגיה עדינה מאוד, ממיצוי של פרחים של צמחים מסוימים.

ויש שם מענה לחוסר ביטחון, לטראומות, לפחדים מוגדרים, לחוסר באהבה מכל מיני סוגים, לפחד להתמודד עם רגשות, להתלבטות וספקות, לחיבור האני. זה כאילו ואו מטורף, אנשים לרוב מכירים בעיקר את הרסקיו ואני אומרת חבל שמשווקים רק אותו, כי כל השאר זה פשוט מכרה זהב לטיפול ריגשי.

וגם פה מסייגת, שזה לא עובד על כולם!

(מחילה אם חפרתי זה התחום שלי ואני הכי נהנית בעולם לדבר על זה)

כשאני מחפשת מטפלת בשבילי

אני אעדיף מישהי שיכולה לחשוב מחוץ לקופסה מבחינה נפשית ואני לא ככ סומכת על פסיכולוגיות...זו האמת. אלא אם כן היא לקחה קורסים והשתלמה בתחום ההוליסטי.

כי קשה לי שמתייחסים לנפש לפי דקלומים של תיאוריות, זה חמוד אבל זה לא מספיק

בטח ובטח ליהודים שהנפש שלהם זה לא רק נפש, זה רוח ונשמה.. ולא מלמדים את זה בתואר...

כשאני הולך למנתח אף אוזן גרון, חשוב שהוא יהיה נחמד ויבין אותי, אבל זה רק 1% חשוב. לעומת זאת, יש 99% חשיבות לכך שהוא מנתח מעולה ששולט היטב בידיים שלו ויודע מה הוא עושה בזמן הניתוח.

אצל מטפל נפשי (מיועץ זוגי דרך פסיכולוג ועד פסיכיאטר), היכולת שלו להבין אותי ולהכיל אותי חשובה בעייני לא פחות מהידע המקצועי שלו, כי ידע לבד פשוט לא יכול להספיק בשביל להיות איש מקצוע טוב בתחום הזה.

למשל הבן שלי יכול ללמוד בע"פ את כל החומר בתואר בפסיכולוגיה, אבל בתור אוטיסט הוא כנראה יהיה פסיכולוג די גרוע.

אז האם בסופו של דבר עדיף פסיכולוג או אדם שעבר קורסים?

קודם כל - תלוי בבעיה.

אם הבעיה חמורה, כן הייתי הולך לאיש מקצוע עם תואר בתחום. למשל דיכאון, פוביות, חרדות, דברים שבהם אתה יודע לשים את האצבע על מטרת הטיפול ולהגיד "אני היום במקום X ואני רוצה להגיע למקום Y".

אם אני בעיקר רוצה להתאוורר ולדבר עם מישהו על הבעיות שלי, לשמוע עוד דעה, לקבל טיפים טובים, חיזוקים וכו' - אז לא הייתי פוסל מטפל שלא עשה תואר בתחום.

בשני המקרים, לא הייתי הולך לאף אחד בלי שיש לי עליו המלצות. 

(אף אחד לא ביקש, אבל זה לא מה שימנע ממני לברבר )

אבל יש כאן גם שאלה של אמינות הטיפולים באנרגיה, פרחי באך, דיקור והדומים להם.

כלומר, אם אני הולכת לטיפול רגשי אצל מטפלת טובה אכן לא קריטי איזה תואר בדיוק יש לה.

אבל אם היא מתיימרת לטפל על ידי כלים "מעשיים" ולא רק ע"י דיבורים אני כן חושבת שיש משמעות לבדוק ולהבין מה המשמעות והמטרה של הכלים האלה.

ולגבי טיפול רגשי בלבד, אני כן רואה איזושהי משמעות במטפל שלמד בצורה רצינית ולאורך זמן, כי בעיני זה נותן איזושהי "תעודת רצינות" למקצועיות שלו ולרצינות שהוא מייחס למקצוע שלו.

למשל פעם חברה סיפרה לי שהיא התחילה לטפל בגיל 20 וקצת אולי 21 אחרי איזשהו קורס שהיא למדה, ומה שעבר לי בראש זה איזה לא אחראים האנשים שבאים אליה... עם כל המוכשרות שלה.

וכמובן, מה שהכי חשוב בתחומים האלה זה המלצות...

לימודי cbt זאת גישה אחר כך

אבל צריך ללמוד כדי להפוך להיות דמות טיפולית אמיתית, להבין את הרקע להתפתחות של פתלוגיות ובעיות בנפש, ולהיות מסוגלת להוביל את האדם בתהליך פיתרון

זה לא קורה בקורס של שנה

כלומר אם אני אגיד לך לשלם לי 200 ש"ח בתמורה לשעה של שיחה,

אף אחד לא יכול להאשים אותי בכלום... זכותי לדבר איתך, זכותך לדבר איתי, וזכותנו לקבוע שיהיה תשלום על השיחה.

כל עוד אני לא קורא לזה טיפול פסיכולוגי או שם אחר ששייך למקצוע מסוים.

למשל כל אדם יכול להגדיר את עצמו "מטפל זוגי" ולקבל זוגות, אין לזה שום הגדרה בחוק ואין רישוי בתחום הזה.

בררתי על לימודי cbt( יש לי תוארשני טיפולי).

והבנתי שמשנה הבאה רק בוגרי תארים מסוימים יוכלו ללמוד, לא זוכרת בדיוק איזה, בגדול- תארים טיפולים, כולל יעוץ חינוכי.

זה לימודים של יום בשבוע, שנתיים ועוד חצי יום סטאז' עם יועצת בבית ספר.

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

מהלידה.

אני מקשרת את זה להריון שבו חוויתי סטרס גדול כשפרצה המלחמה.

יצא לי גם לשמוע מעוד כמה שהשכבה הזאת לא פשוטה.

ואני רואה שזה כן משתפר כשהיא מתפתחת יותר ויותר

אבל זה כל כך קשה

ילדים עם רגישות גבוהה הם ממש ילדים עם צרכים מיוחדים.

החדשות הטובות הן שבהינתן התנאים הספציפיים שהילד צריך, או לפחות רובם - הם פורחים, ויש להם יכולות הרבה מעבר לממוצע.

החדשות הקשות הן ובכן, שיש לך ילד עם צרכים מיוחדים וזה לא פשוט בכלל.

אני רוצה למסגר מחדש רגע - הילד שלך עמוס תסכולים וממוגן, ולכן מתקשה להסתגל. ואת יודעת את זה ובוחרת לצמצם את התסכולים שעומדים בפניו גם המשמעות היא לאפשר לו דברים שהיית מעדה להימנע מהם.

מחזקת את ידייך לפנות להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית התפתחותית, שתתן לך קודם כל תמיכה וגם תעזור לך לדייק את הצרכים הספציים של הילד שלך כדי שתוכלו להתפתח יחד בטוב.

אולי לשחרר קצת. לא לחשוב על רגשות? פשוט לחיות. הוא לא אוהב בקבוק , שיצרח , לא רוצה משולש , שיצרח. את לא חייבת להרגיע אותו. אם ילד מתרגל שאמא מפחדת מבכי שלו ובוחרת בפינצטה על מה היא מתעקשת , אז הוא מתרגל לבכות על כל דבר. פעם כשבת שלי הייתה בת שנתיים  (עכשיו סיימה בית ספר) רצתה מיץ מסוים. והוא נגמר. אז היא צרחה שעתיים רצוף. והיא לא על הרצף ולא כלום. היא מתנדבת במד"א , עובדת , ציונים טובים.

ילדים גם מרגישים לחץ. אם יש לחץ באוויר , הם מאוד נלחצים. גם אם את לפי הספר , לא מרימה קול , מדברת בצורה יפה. הם עדיין מרגישים לחץ.

ההזדהות מאוד עוזרת לי (נחמת טיפשים 😌 ).

כתבנו פה על כיוון תקשורתי, אני לא חושבת בכלל.

הוא מתקשר מהמם. כשהוא רגוע ונינוח, וכן, זה קורה מידי פעם, תודה לה ' , הוא ילד מעלף, מתקשר, שר ורוקד, כשאחים שלו רבים הוא "כועס עליהם " בג'יבריש , או כשמישהו בוכה הוא מיד ניגש לנחם אותו ואני שלולית ממנו.

הציעו פה הדרכות הורים שונות ואני מאוד פתוחה לשמוע אבל לא מבינה בזה כ"כ, העולם הזה מלא במטפלים ואין לי סבלנות וזמן לניסוי וטעיה . אשמח להמלצה ספציפית.

עכשיו, דיברתי עם משהי מהמשפחה והיא מכירה אותו, תיארתי לה הכל והיא טוענת על קושי בוויסות חושי. שזה מאוד נשמע לי הגיוני. אבל מה עושים עם המידע היפה הזה? התפתחות הילד זה אומר טיפול שיתחיל עוד שנה בערך עם כל הטפסת...

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

כולל חופשים

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים

מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10

ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה

הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

זה מותר לכתחילה

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

אין לך מה לחשוש.. אותי זה ממש הציל, אומנם לא היה לי תאבון אבל הצלחתי להרים את הבית ולהכין אוכל מבלי להיגעל..

4 הריונות סבלתי בלי הכדור, לא ידעתי שיש כדור כזה בכלל ובהריון החמישי כששיתפתי את הרופאה שאני לא מתפקדת בכלל היא ישר הציעה וזה עשה לי פלאים בתפקוד חוץ מהעייפות אבל נראה לי שגםצחסר לי ברזל שזה משהו בפני עצמו כי בהריון החמישי לא סבלתי מעייפות כזו...

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

קו קלוש

❤️

וכבר שנה חיכיתי לזה

ואני שיא המתרגשת מלשמיין שזה אמיתי

ואז יש את הקול הזהיר ש..מה את מדומיינת זה כהז חלש ולא אומר..ואולי לא ימשיך

מצד איחור- הביוץ שלי מאוחר כמעט תמיד אז סביר להניח שאני לפני איחור אז לא מצפה שיהיה פס חזק..וגם יצא לי הריונות שזיהיתי ככה

גם אתמול היה לי חשד שיש שם משהו בבדיקה

וכאילו אני רגע מתרגשת

ורגע מנסה להשתיק את הלב

ובשכל אני כזה- אבל למה את כזה רוצה .. גם ככה עמוס לך בחיים ואין לך כח..ומלא מילואים..והריון שלישי במילואים לש המלחמה האלו איזה הזויייייי!!

ומצד שני יש לי דביליות כזאת שדוקא הריון-לידה-תינוק זה גם נותן לי את הכח והשמחה

וגם באמת הלב רצה

איך מכילים את 2 הצדדים יחד

איך מצפים ולא מצפים

מתרגשים ולא מדי

רוצים ממש וחוששים

אני מרגישה לא נורמלית

כשאני מגלה הריון, גם כזה שחיכיתי לו הרבה זמן

יש תמיד חששות מה ואילו

בתוך תוכי אני יודעת שרציתי ואני שמחה

אבל זה בסדר שיש גם רגשות אחרים ביחד

לאט לאט ההריון נהיה יותר בטוח וודאי וחלק מהקולות מושתקים מאליהם.. ואז יש קולות מחשבות ורגשות אחרים.. אבל חכי

לא נקדים את המאוחר 😉

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת