פתחו את הספר לעמוד 394, ואל תתיימרו להבין את מה שאתם עומד לקרוא. רובכם לא מסוגלים לתפוס את עומק הקסם האמיתי. מישהו מגריפינדור, הורדתי 5 נקודות על הנשימה המוגזמת הזאת. כן, אתה שם, עם הפרצוף הטיפשי. היום, במקום לעסוק בשיקויי אהבה מטופשים ובקשקושים חסרי טעם שאתם, ובכן, אתם, אוהבים כל כך - נתקדם לנושא מהותי באמת.

שיקוי נשימת הדרקון

השיקוי הזה, בניגוד לרוב השיקויים שאתם מכירים, הוא לא לשימוש ישיר. הוא מיועד ליצירת עשן מנטרל קסם שיכול לשמש בהרבה דרכים, אפילו אם אתם חבורה של מפגרים.

מרכיבים:

3 שיני דרקון זוטר (השלוש המרכזיות).

20 גרם אבקת קרן חד-קרן (טחונה דק).

10 טיפות דם בזיל (טרי).

1 פקעת נדירה של "לשון דרקון" (צמח).

50 גרם קשקשי עורף של גרמלין.

חצי ליטר מים מנחל "השדים הבוכים".

20 סמ"ק רוק של עקרב ענק (שחור).

3 עלים של "עשב נחש" (צמח).

עין של עוף חול (שנשרה באופן טבעי).

תהליך ההכנה:

שקט! אתם רועשים כמו פלוגה של גמדים שיכורים.

חממו את מי נחל השדים הבוכים בסיר נחושת גדול על אש נמוכה. נמוכה, לא כמו מנת המשכל הממוצעת של תלמיד גריפינדור.

כשהמים מתחילים להעלות אדים קלים, הוסיפו בזהירות את שיני הדרקון הזוטר. ערבבו עם כף עץ מיוחדת, נגד כיוון השעון, 7 פעמים בדיוק.

זרקו פנימה את פקעת לשון הדרקון בשלמותה. חכו עד שהיא תתמוסס לחלוטין. אם זה לא קורה, כנראה שאתם לא עושים את זה נכון.

כשהתערובת הופכת ירוקה כהה, הוסיפו את אבקת קרן החד-קרן. ערבבו במהירות, בכיוון השעון, עד שהתערובת תהיה חלקה וללא גושים. מה אתה בוהה, פוטר? רשום!

טפטפו פנימה, בזהירות רבה, את דם הבזיל. טיפה אחר טיפה. כל טיפה חייבת להיבלע בתערובת לפני שתוסיפו את הבאה. אחרת השיקוי יתפוצץ לכם בפנים.

לאחר מכן, הוסיפו את קשקשי עורף הגרמלין ואת עלי עשב הנחש. ערבבו עד שהתערובת מבעבעת בעדינות.

לבסוף, שפכו פנימה את רוק העקרב הענק ואת עין עוף החול. אל תנסו לשאול למה. אתם לא ברמה להבין, חוץ ממך דראקו.

הסירו מהאש. כסו את הסיר במגבת לחה והניחו לו להתקרר למשך 24 שעות בדיוק.

לאחר מכן, שיקוי נשימת הדרקון יהיה מוכן לשימוש. הוא יופיע כנוזל סמיך בצבע אפור-כחלחל.

אין לשתות את השיקוי! ברור? יש פה מישהו מגריפינדור שחושב על זה, אני רואה את זה בעיניים שלו. מישהו מגריפינדור, הורדתם 10 נקודות נוספות.

השפעה:

כשתחשפו את השיקוי לאוויר הפתוח (כמו לשפוך אותו על הרצפה או לזרוק עליו כישוף פשוט), הוא יפיק עשן סמיך, כבד וחסר צבע שיתפשט במהירות. העשן הזה מנטרל באופן זמני את כל סוגי הקסם באזור מסוים למשך חמש דקות. כישופים יתפוגגו, חפצים קסומים יאבדו מכוחם, ואפילו קסמים מולדים ייחלשו. האפקט מתפוגג לאחר חמש דקות, וכל הקסמים חוזרים לפעולה. זה יכול להיות שימושי למי שיודע לחשוב, בניגוד לרובכם.

ועכשיו, להתחיל לעבוד, גלמים!

בוקר טוב לכולם, היום לא נעסוק בבוגארטים או בגרינדילוז. היום נדבר על יצור שרבים מכם אולי לא שמעו עליו, אך הוא מסוכן לא פחות מכל יצור אפל אחר – האקוכו הנדרי.

האקוכו הנדרי (Echocho Hendri)

האקוכו הנדרי הוא יצור נדיר במיוחד, ועל כן מעט מאוד ידוע עליו מחוץ למעגלים מצומצמים של חוקרי יצורים קסומים. הוא אינו מצוי בספרים הרגילים שלכם, וחשוב שתבינו את מהותו.

במזל גדול הצלחתי להשיג אחד כזה ולהביא אותו אליכם.

האקוכו הנדרי הוא יצור דמוי חרק ענק, באורך של כמטר, בעל גוף חיצוני קשיח ומחוספס בצבעי ירוק-אפרפר, המאפשר לו להשתלב באופן מושלם עם צמחייה ואבנים. יש לו שש רגליים דקות אך חזקות, ושני מחושים ארוכים ודקים בקדמת ראשו. עיניו גדולות וחסרות הבעה, אך הן רגישות במיוחד לתנועה ורטט. יכולתו הייחודית היא חיקוי צלילים: הוא מסוגל לחקות כל צליל ששמע במדויק, החל מקולות אדם וקריאות בעלי חיים ועד רעשים מכניים וכישופים. הוא משתמש ביכולת זו כדי למשוך קורבנות אל מלכודות, לבלבל אותם, או ליצור אשליה של סביבה בטוחה. הוא חירש לחלוטין לצלילים מקוריים, ומסתמך אך ורק על רטט ותנועה.

האקוכו הנדרי מעדיף סביבות שקטות ומבודדות שבהן הוא יכול לשלוט במרחב הצלילי: יערות שקטים מאוד, עמקים מרוחקים, חורבות עתיקות, או אפילו חללים תת-קרקעיים עם אקוסטיקה טובה. הוא ניזון בעיקר מחרקים קטנים ויונקים, אותם הוא לוכד לאחר שמשך אותם באמצעות חיקוי צלילים.

ההתגוננות מאקוכו הנדרי דורשת הבנה עמוקה של אופיו.

זיהוי מוקדם: הדבר החשוב ביותר הוא לזהות את נוכחותו. אם אתם שומעים קולות שאינם מתאימים לסביבה, או שנדמה לכם שאתם שומעים מישהו קורא לכם ממרחק שאינו הגיוני, ייתכן שאתם בקרבת אקוכו הנדרי. לדוגמה, ציוץ ציפורים ביער שקט באופן חריג, או קולות דיבור במקום שומם לחלוטין.

כישוף "סורדוס אפקטור" (SurdusEffector): זהו כישוף שיוצר "בועת שקט" קטנה סביבכם. הבועה הזו מונעת מהאקוכו הנדרי לזהות את תנועותיכם וליצור הד עבורכם, ובכך הוא מאבד את יתרונו.

התנועה: הניפו את השרביט בקשת עדינה, כאילו אתם מותחים קרום בלתי נראה סביב האוזן, ואז דחפו קלות קדימה.

המילים: "SurdusEffector!" (סוּרְדוּס אֶפֶקְטוֹר!)

תנועה שקטה ונחושה: אם אתם חושדים בנוכחות אקוכו הנדרי, נסו לנוע בשקט ככל האפשר. הימנעו מלהשמיע קולות, ונסו להשתמש בכישופי הסטה קטנים כדי להסיט את תשומת ליבו אם הוא קרוב. זיכרו, הוא עיוור וחרש – הוא מגיב רק לחיקויים של צלילים ולרטט.

חשוב: לעולם אל תנסו לתקשר עם האקוכו הנדרי או להיענות לקולות שהוא מחקה. מטרתכם העיקרית היא להבריח אותו או לברוח ממנו, תוך שמירה על דממה יחסית. זכרו, ידע הוא כוח, וביצורים נדירים כאלה, הוא עשוי להיות ההבדל בין חיים למוות.

יש שאלות, או שנתחיל לתרגל?

בוקר טוב תלמידים!

*בוקר טוב פרופסור אמבריג'!*

להכניס שרביטים בבקשה...

כולם לפתוח בעמוד 19 ולהתחיל לקרוא את פרק 5.

לא יהיה צורך לדבר.

היסטוריונים של הקסם נוטים להתמקד בעידן מלחמות הגובלינים הראשונות, תקופה של סכסוכים אלימים וטראומטיים שהטביעו את חותמם העמוק על מבנה החברה הקסומה באנגליה ועיצבו את אופן ההתגוננות מפני איומים אפלים לעשרות רבות של שנים קדימה. תקופה זו אינה רק פרק בהיסטוריה – היא אבן יסוד בהבנה שלנו את יחסי הכוחות המורכבים בין גזעי הקסם השונים ואת הסכנות החבויות גם בידע עתיק שאינו מובן במלואו. בעוד שהגובלינים נחשבו מאז ומתמיד ליצורים בעלי יכולות קסם מוגבלות – לרוב כאלו המתמקדות במטלורגיה מורכבת, בעבודת אבן מדויקת עד כדי פיקסל, ובהנדסת חפצים בעלי איכויות יוצאות דופן וחוסן בלתי נתפס – כוחם האמיתי טמון היה באומנות יצירת כלי נשק וחפצים מכושפים בעלי עמידות, תחכום, ורעלנות יוצאות דופן, שחרגו בהרבה מהבנתם וכישרונם של קוסמים רבים באותה עת. התנגשות זו, שהחלה באופן רשמי בשנת 1612 ונמשכה לסירוגין, עם הפסקות אש שבריריות שהופרו לעיתים קרובות ובאכזריות רבה, קרוב לשבע שנים ארוכות ומדממות, לא נבעה רק משאיפה טריטוריאלית קלאסית. היא הייתה מושרשת בקרעים עמוקים יותר, במחלוקות פילוסופיות בנוגע לבעלות על חפצי קסם והפילוסופיה של השימוש בהם, והשאלות האתיות הכרוכות בכך. הגובלינים, אשר האמינו בבעלות מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור על כל יצירה שהגיחה מידיהם, ראו את שימוש הקוסמים בשרביטים – כלי קסם שהם עצמם טענו כי מקורם בטכניקות גובליניות קדומות של טוויית קסם לחומר – כגניבה תרבותית בוטה, עלבון עמוק שדרש לא רק תיקון, אלא נקמה. הגורם המרכזי שהפך את המלחמה הזו למטרידה כל כך, בלתי צפויה, ומורכבת מכל סכסוך קודם בהיסטוריה הקסומה, היו המגילות המקוללות. אלו פריטים, שעל אף היותם קטנים בגודלם ובעלי מראה תמים למדי, היו רבי עוצמה ומסוכנים מאין כמוהם. בניגוד לתפיסה הרווחת שהייתה קיימת בקרב קוסמים רבים, אלו לא היו מגילות מסורתיות ששימשו לכתיבה או לתיעוד היסטורי גרידא, אלא קלפים קטנים אך עבים יותר, עשויים עור דרקון דק במיוחד, שספג קסם באופן יוצא דופן והיה מסוגל להעצים אותו מעבר לכל דמיון. על פני עור הדרקון נחרטו בקפדנות אכזרית, באמצעות סכיני גובלינים טבולים בדם לרווה, סמלים עתיקים וגליפים גובליניים מסתוריים שפעלו להפעלת קללות עוצמתיות ומתמשכות. קללות אלו לא היו רק חזקות; הן היו מתוחכמות בצורה שטנית, ונחשבו לשיא המגביה של קסם הגובלינים האפל. בניגוד לכישופים הניתנים לביטול יחסית בקלות באמצעות לחשי נגד פשוטים וידועים, או להסרה על ידי מומחים, קללות אלו היו בעלות אופי עקשן, חודרני, ורעיל במיוחד, והן פגעו לא רק בנפשו של הקורבן – במובנים של חוסר מזל כרוני שהפך כל יוזמה לכישלון וכל תקווה לייאוש, מחלות מסתוריות שאינן מגיבות לשום ריפוי קסום או רפואי, ודכדוך עמוק שמוביל לייאוש מוחלט עד כדי אובדן רצון לחיות – אלא אף בסביבתו הפיזית הקרובה והרחבה יותר. מגילות אלו יכלו להשחית אדמות חקלאיות פוריות, להפוך אותן לאדמה צחיחה וחסרת חיים שאינה מסוגלת להצמיח עליה דבר במשך דורות, להרעיל מקורות מים צלולים ולהפכם לביצה דביקה ומצחינה המלאה בשרצים, ואף לגרום להתפוררות איטית אך בלתי נמנעת של מבנים חזקים והפכם לאבק דק המתפזר ברוח. השפעתן הייתה כה מקיפה עד שהן יכלו לשנות את אופייה של סביבה שלמה, להפוך אזורים ירוקים ופורחים למדבריות שוממים, ולמלא אותם בתחושת עגמומיות בלתי נסבלת. המאפיין הייחודי ביותר, והמטריד מכל, של המגילות הללו היה היכולת "לזחול" אל תוך מהותו הקסומה של המכשף או הקוסמת שהופעלו עליו, ולשנות אותו מבפנים באופן עמוק, בלתי צפוי, ובלתי הפיך כמעט. קללה שהוטלה על שרביט, למשל, לא רק גרמה לו לתפקד באופן לקוי, אלא יכלה לגרום לו לירות כישופים שונים לחלוטין ממה שהתכוון המטיל, ללא כל שליטה מצדו, ואף להפוך את השרביט עצמו לכלי מזיק באופן אקטיבי הפוגע במשתמש בו. שרביט כזה עלול היה להתחמם באופן מסוכן בידו של הקוסם, ולגרום לכוויות קשות ושלפוחיות מלאות מוגלה; לפלוט עשן רעיל וחונק שישבש את ראייתו ויגרום לו שיעולים בלתי נשלטים; או אפילו להתפוצץ ללא התרעה מוקדמת, ולגרום לפציעות קשות, אובדן גפיים, ואף מוות. זו הייתה הטקטיקה העיקרית של הגובלינים במלחמה זו: לא ניצחון ישיר וכוחני בקרב חזיתי מסורתי, שבו הם ידעו שידם על התחתונה מול כוחם הגדול של הקוסמים; אלא ערעור יציבותם וביטחונם של קהילת הקוסמים מבפנים, תוך זריעת פאניקה, חוסר אמון בכל כלי קסם שברשותם, וטיפוח ספקות קשים לגבי יכולותיהם שלהם עצמם. הם הפכו את כלי הקוסמים – השרביט, סמל המובהק ביותר לכוחם ועצמאותם – לנשק הפוגע בהם עצמם, ובכך שברו את רוחם וערערו את אמונתם בקסם עצמו. משרד הקסמים, שהיה עדיין בחיתוליו באותה תקופה – מוסד צעיר, לא מאורגן כפי שאנו מכירים אותו כיום, וחסר ניסיון ממשי בהתמודדות עם איומים מורכבים מסוג זה – נאבק להבין את טבען האמיתי של המגילות הללו ואת דרכי פעולתן המסתוריות. חוקרי קללות מובילים ומומחי לחשי-נגד נבחרים, מיטב המוחות הקסומים של הדור, עבדו ללא לאות, במשמרות ארוכות ומתישות שנמשכו ימים כלילות, תוך סיכון יומיומי של חייהם ובריאותם הנפשית והפיזית, בניסיון נואש לפענח את סודותיהן האפלים של המגילות. רבים מהם נפלו קורבן לקללות בעצמם, והותירו אחריהם תיעודים קטועים, סתומים לעיתים, של השפעותיהן המשתקות והמשבשות. דפים מיומנים שלמים נמצאו עם כתב יד משובש עד בלתי קריא, רשומות על חפצים קסומים שהתנדפו או שינו את מהותם, וכישופים שהשתבשו באופן בלתי צפוי והפכו למזיקים. המצב היה קרוב לייאוש מוחלט בקרב הקהילה הקסומה, שכן נראה היה שאין דרך יעילה להתמודד עם הנשק הגובליני החדש, והמלחמה איימה לפורר את החברה הקסומה מבפנים. שמועות על קללות שהופצו בקרב עיירות קוסמים יצרו פאניקה המונית, והסכנה לחשיפה לעולם המוגלגי הייתה קרובה מתמיד. רק לקראת סוף המלחמה, כאשר החברה הקסומה עמדה בפני התמוטטות של ממש, ולאחר אבדות כבדות ובלתי נסבלות לשני הצדדים ותחושת ייאוש עמוקה הולכת וגוברת בקרב הקהילה הקסומה, התגלתה פריצת דרך משמעותית. היא הגיעה בזכות עבודתה המבריקה והבלתי מתפשרת של מכשפה נודעת וגאונה, אלת'יאה וורת'ינגטון, שנודעה בבקיאותה יוצאת הדופן בקסם עתיק, בשפות קסומות נשכחות, ובפולקלור הגובליני העמוק. וורת'ינגטון, יחד עם צוות קטן, אך נבחר בקפידה, של קוסמים אמיצים ומבריקים – שכללו בין היתר מומחה לרונות עתיקות, אלכימאי מיומן, ונביאת עתידות בעלת שיעור קומה – פיתחה שיטות מורכבות לנטרול השפעות המגילות. אלו לא היו כישופים פשוטים, אלא טקסים ארוכים ומתישים שנמשכו לעיתים ימים שלמים ללא הפסקה. הם הצריכו שימוש בחומרים נדירים ובעלי תכונות קסם ייחודיות וטהורות – כגון דמעות פניקס טהורות שנאספו רק מפיניקסים צעירים שזה עתה נולדו מחדש, אבק ירח שנאסף בקפידה בלילות של ליקוי חמה מלא בנקודות אסטרונומיות מדויקות, ודם של חד-קרן שבוית על ידי מכשפה בעלת לב טהור ובאופן וולונטרי לחלוטין. בנוסף לחומרים הללו, נדרש גם ריכוז קסם אינטנסיבי ועוצמתי שרק מעטים יכלו לעמוד בו למשך זמן כה ארוך מבלי להתמוטט פיזית ונפשית. הצלחתם הייתה אטית, כרוכה בניסוי וטעייה כואבים, בכישלונות מחרידים, ובקרבה עצמית שאין דומה לה, אך בסופו של דבר, הם מצאו את הנוסחה – מעין לחש נגד אדיר שהיה למעשה סינתזה של קסם אנושי וקסם גובליני. זה היה רגע מכונן בהיסטוריה של הקסם. הלקחים שנלמדו ממלחמות הגובלינים הראשונות עיצבו באופן דרמטי את עקרונות לחשי-הנגד, ההגנה בפני קסם אפל, והבנת הקללות לשנים רבות. הם הובילו, באופן ישיר כמעט, להקמתה של מחלקת המסתורין במשרד הקסמים, עם אגף ייעודי לחקר ונטרול קללות בלתי רגילות, אבטחת פריטים קסומים מסוכנים, ופיתוח תיאוריות חדשות על טבע הקסם האפל והשפעותיו. מלחמה זו גם השפיעה באופן עמוק על בנייתה וארגונה של תוכנית הלימודים בבתי הספר לקסמים, במיוחד בתחום שיקויי הנגד, כישופי ההגנה המתקדמים, ואף לימודי היסטוריה ספציפיים על הסכנות של קסם לא מרוסן ובלתי מובן. הידע על המגילות המקוללות נשמר מאז בסוד קפדני ומוגן היטב, לא רק על ידי צוותים מומחים אלא גם באמצעות לחשי הגנה עתיקים, מתוך חשש עמוק שייעשה בו שימוש לרעה על ידי גורמים עוינים שיבקשו לזרוע כאוס הרסני בעולם הקוסמים. פריטים בודדים מהמגילות, בעלי עוצמה מופחתת לאחר טקסי הנטרול המורכבים של וורת'ינגטון וצוותה, נשמרים תחת אבטחה כבדה ביותר, כמעט אגדית, עמוק בכספות מאובטחות במיוחד בבנק גרינגוטס ובארכיונים הסודיים והעמוקים ביותר של משרד הקסמים, כדי שלא יפלו לידיים הלא נכונות ויהוו איום מחודש על שלום עולם הקוסמים. המלחמה הזו שינתה את התפיסה של הקהילה הקסומה כולה לגבי איומים, והדגישה את החשיבות העליונה של ידע מעמיק, זהירות בלתי מתפשרת, ושיתוף פעולה בין גזעים שונים, גם אם הדבר קשה ומורכב. היא הייתה שיעור כואב, אך הכרחי, על העוצמה ההרסנית של קסם בלתי מובן.

או שהבינה המלאכותית נוכחת..?

אגב מעליב מאוד שאתה טוען שאף אחד לא כותב פה כשרק אתמול הגבתי...

באמת לא עושה מוטיבציה להמשיך פה...

אבל בסדר-

והוא כתבנו...

יש שם ספר עם תרגום מסגנון 'תרגומי מעריצים'.
אמנם יש ספרים קודמים עם תרגום מקורי, אבל אין את הספר השביעי עם התרגום המקורי, וזה מה שאני מחפש.

לא מצליח למצוא בשום מקום..

את זה. https://t.me/Harryyyytt - הארי פוטר

א. לא יודע אם זה רלוונטי.
ב. המחשב שלי עם חסימה, זה לא נפתח, יש מצב משהו יכול לבדוק?

א. אתה יודע האם זה יכול להיות סיבוך מבחינה 'חוקית' להעלות  את זה?
(חלק מהספרים יש כבר בקישור שם, חלק מהבאים יש אצלי)
ב. אין לי מקום באחסון בשום מקום 'להעלות' את זה, מה גודל  הקובץ המקסימלי שאפשר להעלות פה\בשיחה אישית?

ויש לך את 4-5 ו6 בתרגום המקורי? (אם כן, יש סיכוי שאתה מעלה לכאן?)

.. - הארי פוטר

אבל אם יש פה יש סיכוי שלא.

אפשר לשלוח במייל. 

מי כתב?

ממתי זה?

ממתי זה? יש סיכוי שיהיה המשך?

או לשלוח שאלות לבעל המחבר בקישור.

הקוסם היהודי - קטע מיוחד: ריתחא דאורייתא, כוס של פולימיצי ומסכת זהויות

קולות הלימוד בכוילל הוגוורטס הרעידו את קירות האבן העתיקים. ה"ריתחא דאורייתא" הייתה בשיאה, דציבלים שרק בית מדרש ליטאי בשיא ה"זמן" מסוגל לייצר, כשהסטנדרים רועדים מעוצמת המכות שניחתו עליהם. הרב יהודה גולדשטיין עמד בקצה השולחן, ספרו של ה"קצות החושן" פתוח לפניו משמאל, שו"ת נודע ביהודה מימין, בעוד תלמידיו מקיפים אותו, מתנדנדים בחוזקה, אגודליהם מונפים באוויר בתנועות חדות של הוכחה וסתירה.

"היום, רבותיי," פתח הרב יהודה, וקולו חתך את שאון הלימוד כמו חרב גריפינדור מבעד להורקרוקס, "אנחנו ניגשים לאחת הסוגיות העמוקות ביותר שהמציאות הקסומה מזמנת לפתחנו. הסוגיה של שיקוי פולימיצי. כדי לנתח את הדין, עלינו להניח יסוד בחקירה המפורסמת: האם השיקוי פועל רק על ה'חפצא' - כלומר, משנה את הנתונים הביולוגיים והחיצוניים בלבד, או שהוא נוגע ב'גברא' - משנה את המהות העצמית והנשמתית של האדם?"

"מחילה מכבוד תורתו," קטע אותו יעקב מיד, אצבעו מונחת בחוזקה על דף הגמרא הפתוח שלפניו. "עוד לפני שניגש לחקירות מופשטות, תסביר לי איך בכלל שייך ה'היכי תמצא' להשתמש בשיקוי הזה! הרי ההכנה דורשת להכניס לתוכו פיסת גוף של אדם אחר – שערה, ציפורן או פיסת עור. האם אין כאן איסור מפורש של אכילת בשר מן החי? או לכל הפחות איסור דרבנן של 'בל תשקצו'? מאי חזית דדמא דידך סומק טפי שאתה שותה דם או שערות של אחרים?!"

"קושיה אלימתא, יעקב," חייך הרב יהודה, נהנה מהערנות. "אך כבר פשטו לנו את הספק הזה גדולי הראשונים. הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (פרק ד') פוסק להדיא: 'העור והעצמות והגידים והקרניים והטלפיים והנוצות והשער... הרי אלו מותרין'. אין בהם איסור אכילה מהתורה כי אינם בשר!" "אבל זה עדיין מגעיל!" זעק אברהם בריסק. "'בל תשקצו את נפשותיכם'!" "כאן בדיוק נכנסים הש"ך והט"ז ביורה דעה למערכה," השיב חיים שפירא, מתערב בפלפול. "השיקוי הזה מתבשל חודש ימים. יש בו קרניים של ביקרון ועור בומסלנג. קודם כל, החומר האנושי בטל בשישים, בשמונה מאות ובאלף! ושנית, כל מי ששתה אי פעם פולימיצי יודע שהטעם שלו נורא ואיום – טעם של כרוב רקוב או מי בוץ. יש לנו כאן כלל ברור בהלכות תערובות: 'נותן טעם לפגם - מותר'! הרכיב האנושי לא רק שבטל, הוא נפגם לחלוטין ממאכל אדם. לכן, צד השתייה עצמו – מותר לכתחילה."

"אם עברנו את משוכת הכשרות," התרומם אלקנה שטיין ממקומו, "בואו ניגש לפילוסופיה של הקסם, להגדרת המציאות! הרמב"ן טוען שכישוף משנה את מערכות הטבע, בעוד אבן עזרא טוען שהטבע חזק ואין בו שינוי אלא באחיזת עיניים או סודות נסתרים של הבריאה. האם השיקוי הזה הוא אשליה, או שינוי כימי אמיתי? כי אם זו אשליה - אחיזת עיניים - הרי שהגוף נשאר כפי שהיה, וכל הדיון שלנו בטל!" "אבן עזרא על ספר שמות עונה לך על זה," פסק הרב יהודה בנחת. "הוא מסביר שחרטומי מצרים פעלו על ידי חוקי טבע עמוקים ונסתרים, 'תולדות הדברים'. פולימיצי הוא שיקוי. זה לא כישוף שממלמלים באוויר, זו ריאקציה כימית קסומה. הגוף משתנה פיזית וביולוגית. וכאן, רבותיי, מתחילות הבעיות."

"אז בואו נלך למקרה קצה," אתגר ישראל. "גוי שותה שיקוי, ובתוכו שערה של יהודי. עכשיו, למשך שעה, גופו הוא גוף של יהודי לכל דבר ועניין, עד רמת ה-DNA. אם הוא שומר שבת באותה שעה, האם הוא חייב סקילה?! הרי הגמרא בסנהדרין (נ"ח ע"ב) פוסקת 'גוי ששבת חייב מיתה'. האם נדון אותו כגוי, או שמא הגוף היהודי מתיר לו לשבות?" "פשיטא שחייב מיתה!" זינק אברהם בריסק. "תפתחו את ה'נפש החיים' של ר' חיים מוולוז'ין, בשער א'! הוא מסביר שכל ייעודו של היהודי הוא שהנשמה שלו פועלת ומשפיעה על העולמות העליונים. גוי שלובש גוף של יהודי, אין לו את 'החלק אלוה ממעל'! הוא כקוף בעלמא שעושה תנועות. המהות שלו, ה'גברא', נשאר גוי מוחלט!" "ואם כך," הקשה יעקב, עיניו בורקות בהתלהבות תלמודית, "מה תאמר על המקרה ההפוך? יהודי טהור שותה שיקוי של גוי. כעת, למשך שעה, גופו הוא גוף של גוי. אם הוא מוזג באותה שעה יין מבקבוק כשר, האם היין נאסר מדין 'סתם יינם' או 'יין נסך'? הרי הרשב"א פוסק שיין נסך דאורייתא תלוי בכוונת עבודה זרה, וליהודי אין כוונה כזו. אבל 'סתם יינם' מדרבנן נגזר על עצם המגע הפיזי של היד הגויית! והרי היד שמזגה את היין עכשיו, פיזית וביולוגית, היא יד של גוי!" "גיוואלד!" שאג הרב יהודה, סופק את כפיו בהנאה. "איזו סברא! אכן, יש כאן נידון עצום. האם הגזירה של 'סתם יינם' חלה על בשר העכו"ם או על דעת העכו"ם? אם נפסוק כמו הרא"ש, שהאיסור הוא משום 'בנותיהן', קרי: הרחקה חברתית, הרי שהרואה אומר 'גוי מזג את היין' ויש כאן איסור מראית עין ולפני עיוור. אך מעיקר הדין, כיוון שה'גברא' הוא יהודי בר חיובא, מגעו מגע טהור."

"אבל רגע," התערב אלקנה, מנגב את מצחו. "אם אנחנו מחליטים שהגוף הוא מציאות קיימת, בואו נדבר על מצוות שתלויות בגוף הפיזי. נניח יהודי שנקטעה ידו השמאלית רחמנא ליצלן. הוא פטור מתפילין של יד. עכשיו הוא שותה שיקוי של חברו השלם. צמחה לו יד שמאלית למשך שעה! האם חל עליו חיוב דאורייתא להניח תפילין של יד באותה שעה?" "ה'מנחת חינוך' מדבר על רעיונות כאלו במצוות התלויות באיברים!" פסק יעקב. "החיוב של תפילין חל על מי שיש לו זרוע. התורה לא שאלה מאיפה קיבלת את הזרוע. אם ה'חפצא' של הזרוע קיים במציאות, ולו לשעה קלה, הרי שיש כאן זרוע שראויה לקשירה. 'וקשרתם לאות על ידך' - ויש לו יד! ודאי שחייב להניח מיד!" "ואם כבר גוף," המשיך אלקנה באותו קו מחשבה, "מה תגידו על יהודי נימול שותה שיקוי של ערל? הערלה חוזרת אליו לשעה! אם זה קורה בליל הסדר, האם הוא נפסל מלאכול קורבן פסח? הרי התורה אומרת במפורש 'וכל ערל לא יאכל בו'!" "וודאי שנפסל!" ענה חיים בלהט. "הרי מצינו בגמרא ביבמות ש'משוך בעורלתו' (מי שעורו נמשך עד שנראה כערל) צריך לחתוך מדרבנן כדי לאכול בפסח, קל וחומר במי שהערלה עצמה חזרה אליו ביולוגית! זהו פסול מובהק ב'חפצא' של הגוף!"

"ואם כך," שאל ישראל בקול שקט, מכין את המלכודת הבאה, "מה הדין ביום הכיפורים? בחור ישיבה צעיר וחסון, שותה בטעות שיקוי של אדם זקן, חולה ותשוש סמוך לחצות היום של יום הכיפורים. כעת גופו קורס, הביולוגיה שלו לא מסוגלת לעמוד בצום. האם הוא רשאי לאכול?" "הוא לא רשאי, הוא חייב!" דפק הרב אנתוני על השולחן. "כאן המשנה ברורה הלכות שבת ויום הכיפורים ברור כשמש. פיקוח נפש נמדד על פי הכלי הנוכחי שמחזיק את הנשמה. 'וחי בהם ולא שימות בהם'. התורה דואגת לחיים הפיזיים באותו רגע נתון. אם הגוף הנוכחי יקבל התקף לב מהצום – חובה עליו לאכול מיד! אפילו שהוא יודע שבעוד חמישים דקות הוא יחזור להיות בחור חסון ויוכל לצום עשרה ימים ברצף!"

הדיון דילג אל מעבר למצוות הגוף, היישר אל נבכי "חושן משפט". "בואו נעזוב את איסור והיתר," קרא אברהם בריסק. "בואו נדבר על דיני ממונות. ראובן גונב שערה משמעון העשיר. הוא שותה את השיקוי, הופך לשמעון, ונכנס לבנק המוגלגים, או לגרינגוטס. הוא מזדהה כשמעון, והפקיד נותן לו שק של זהב. האם יש כאן קניין? האם הוא גנב?" "הקצות החושן יפרק את זה לשניים!" אמר יעקב בהתלהבות. "מצד אחד, קניין דורש 'דעת מקנה'. הפקיד התכוון להקנות את הכסף לשמעון, לא לראובן. ולכן, זהו 'קניין בטעות' ומעולם לא עבר הכסף לרשותו של ראובן. אבל מאידך, הרי הפקיד נתן את הכסף פיזית למי שעמד מולו! אולי זה כמו 'תלה לוה ויהיב'?" "זה לא גזל רגיל, זה דין של 'מתעסק' או 'שוחק' בהלכות גניבה!" השיב חיים. "הוא גנב את דעת הבריות, שזה איסור דאורייתא של 'לא תגנובו' לפי חלק מהראשונים שכוללים בזה גניבת דעת. אבל יותר מזה - ברגע שהוא מחזיק בכסף, הוא 'שומר שכר' או 'שואל שלא מדעת', וחייב באונסים!"

"ואם כבר הזכרתם חושן משפט ובית דין," חייך ישראל. "תארו לכם בית דין רבני בהוגוורטס. שני עדים כשרים וידועים באים להעיד על הלוואה. אלא שאחד מהם, לפני כן, שתה בטעות שיקוי ובו שערה של אוכל מוות מפורסם – אדם שרצח, חמס וגזל, ופסול לעדות מדאורייתא של 'אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס'. הדיינים יושבים, והם רואים מולם רשע מפורסם עומד ומעיד. האם עדותו מתקבלת?" "התורה אמרה 'אין לדיין אלא מה שעיניו רואות'," ציטט אלקנה מהגמרא בסנהדרין. "בית הדין לא יכול להכניס חוקרי כליות ולב! אם הם רואים רשע, הם חייבים לפסול אותו, אפילו אם הוא צועק 'אני ראובן הכשר, זו רק השפעת פולימיצי!' עד שלא יפוג השיקוי, העדות עפה מהחלון!" "אבל חכה," עצר אותו יעקב. "מה אם שמעון שתה שיקוי של ראובן, ושניהם באים להעיד על אותה הלוואה. עומדים בפני בית הדין שני 'ראובנים' זהים לחלוטין! האם מתקיים בהם 'על פי שניים עדים יקום דבר'?" "הם פסולים מיד מעיקר הדין!" פסק הרב יהודה, נהנה מהפלונטר שישראל ויעקב יצרו. "ולמה? תפתחו רמב"ם הלכות עדות, פרק י"ח. דיני 'הזמה'. כלל ברור יש לנו: 'כל עדות שאי אתה יכול להזימה אינה עדות'. כדי שעדות תהיה כשרה, חייבת להיות אפשרות תיאורטית שעדים אחרים יבואו ויגידו 'עמנו הייתם במקום אחר'. אם יבואו מזימים ויזימו את 'ראובן', מי מהם ייענש כדין 'כאשר זמם'? בית הדין לא יכול להבחין מי הוא הראובן המקורי ומי הוא שמעון תחת השיקוי! ומאחר ואי אפשר ליישם עליהם את דין ההזמה לעונש - העדות כולה בטלה מעיקרה!"

השקט שהשתרר בכוילל לאחר ההכרעה האלגנטית של הרב יהודה היה כבד ומרשים. התלמידים ניגבו זיעה דמיונית, מעכלים את הגאונות שבחיבור בין דיני הזמה עתיקים למרקחות של קוסמים.

אך לפתע קולו של חיים שפירא חתך את הדממה. הוא פתח את ספרו של המסילת ישרים. "חבר'ה, אנחנו מתעסקים רק בלמדנות, ושכחנו את הפן המוסרי וההשקפתי. תראו מה הרמח"ל כותב בפרק ב' על מידת הזהירות. אדם נדרש לפקח על מעשיו 'שלא להניח להרגל שיהיה מנהיגו כעיוור באפילה'. כשיהודי שותה פולימיצי ולוקח פנים של מישהו אחר, הוא בעצם מוריד מעצמו את האחריות החברתית! הוא באנונימיות מוחלטת! יצר הרע מזנק על ההזדמנות הזו. מידת הזהירות נמחקת כשאתה יכול לחטוא ולדעת שהפנים של שמעון יקבלו את האשמה. עצם השתייה של השיקוי הזה מכניסה את האדם לניסיון מוסרי עצום!" "אמת ויציב," הנהנן הרב יהודה בכובד ראש. "לבישת פרצופו של חברך היא סכנה לנפש לא פחות מלגוף."

"ואם מדברים על סכנות וטעויות בשיקוי..." העיר ישראל, שלא יכל להשאיר דיון רציני בלי עוקץ קומי בסופו. "זוכרים את המקרה המפורסם של הרמיוני גריינג'ר בשנתה השנייה? כשהיא הכניסה בטעות שערה של חתול והפכה לחצי אדם חצי חיה? בואו נניח מקרה בישיבה שלנו. קוסם יהודי מכין שיקוי, ובטעות נופלת פנימה שערה של פרה. הוא שותה, הופך לחצי-קנטאור חצי-פרה. לפתע, שוד ושבר, הוא מקבל התקף לב ומת במקום. מה הדין של הגופה הזו? האם היא מטמאה ב'טומאת אוהל' ככל מת אדם – 'אדם כי ימות באוהל'? או שיש לה דין של 'נבלת בהמה טהורה' שמטמאת רק במגע ומשא, ואולי בגלל השינוי אין עליה שום טומאה?"

יעקב הביט בישראל, משקפיו גולשים מעט על אפו. הוא סגר בזהירות את מסכת סנהדרין, ואז את 'קצות החושן'. "ישראל," אמר יעקב בקול שקט אך חותך שגרר צחוק עמום מכל הסובבים, "בריה כזו שלא נבראה מששת ימי בראשית, אין לה לא דין אדם ולא דין בהמה. היא יצירת כלאיים קסומה שפוקעת מכללים רגילים. אבל אני חושב," הוסיף בעודו קם לאט ממקומו ומסדר את ספריו, "שהגיע הזמן שתקרא קצת פחות מ'תולדות הוגוורטס', ותפתח הרבה יותר את מסכת חולין. ה'היכי תמצא' שלך מתחילים להזדקק לשיקוי מיוחד משל עצמם."

זה משם? אני לא זוכר את זה.

יש ביוטיוב כל מיני כאלו, כמו אריק איינשטיין ועוד כל מיני ערוצים. אני רוצה לעשות אותו דבר פשוט עם דיבוב ולא מישהו אחד.

לא נראה לי שיש בזה בעיה... 🤔

כמו האתר הקודם שהיה להיט

הבעלים של האתר התבגרו והפסיקו להשקיע את כל החיים בהארי פוטר והתחילו לימודים או עבודה והזניחו אותו

לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו

בעצם אם זה ספינת ברזל מעופפת באוויר אז כן

רק עכשיו הבנתי. מעולה!

לסיריוס בא להסביר את זה.

גם לדעתי צחק בגלל האירוניה בסיטואציה- גם מזה שפיטר מנסה לטעון שהוא הצדיק וגם מעצם הימצאות כולם שם.

וזה כנראה גם האופי שלו לצחוק בסיטואציה הזאת. הוא צוחק גם בדו קרב הידוע עם בלטריקס. ואולי זה נהיה מוקצן יותר אחרי השהות באזקבאן.

בכללי כל ההתנהלות של סיריוס שם, בין היתר הצחוק הזה שתיארת, היתה נראית לי בפעם הראשונה שקראתי מאד מחשידה עד שחשבתי כל הזמן שאולי הוא בכל זאת מרגל, עד שהוא מת בסוף והבנתי שהוא באמת בצד של הארי..

לדעתי שילוב של אירוניה ופאניקה

נ"ב- גם בקרב בצריף המצווח שניסה לתפוס את פיטר הוא צחק ועל זה עניתי בהודעה הקודמת..

אם כי יש בHBO ואולי יש למישהו אופציה להוריד את זה.

בכל מקרה, ראיתי אתמול ודווקא די נחמד...

אם אתה ראית אתמול אז בטוח שאפשר (הקלטות מסך וIDM למיניהם), אל תשכח שהסדרה עם הכי הרבה הורדות פירטיות זה משחקי הכס, ששייך גם לHBO..

תרגום מובנה בכל השפות (אפשר לבחור. עדיף לפתוח בVLC). פנה בפרטי.