רק כעת מתפנה לקרוא ולהגיב
רוצה לשלוח לך חיבוק גדול על ההתמודדות 
זה ודאי מורכב ולא פשוט להיות כמהה כ"כ לילד נוסף ולהתמודד עם פער משמעותי ומהותי בינך לבין בעלך היקר.
כתבת ברגישות מדהימה,
על עצמך, על הרצונות,
על בעלך, על החששות,
ונשמעת מאוד האהבה והאכפתיות ביניכם, ברוך ה'! 
אני חושבת שנקודת המוצא הכי חשובה שממנה כדי לצאת כאן היא *שפת האנחנו* - כלומר לבחון את כל המהות הזו של ילד נוסף תחת הכותרת של "מתייעצת 12345 ובעלה יחד* והבית המשותף שלהם.
ומה *אנחנו* יכולים לעשות למען זה,
כאשר אתם אחד עם השנייה,
ולא אחד נגד השנייה,
במהות,
לפני ההבדלים והפערים ברצון עצמו.
לאחר המהות הזו,
כדאי ממש ליצור שיח רגשי מעמיק של שפת הלב,
ממש כל אחד לומר בתורו את הרצונות שלו, החלומות, השאיפות,
ולצידם גם הפחדים והחששות,
לומר גם את ה"מה"
ויותר חשוב – גם את ה"למה" (ל' בקמץ),
להקשיב, עד הסוף,
בהקשבה אמיתית וכנה ובלי רגע לנסות לענות לאחר – אלא רק להקשיב. להיות שם.
לאחר מכן,
אפשר ממש למפות דבר דבר מתוך הסעיפים שהעליתם, ולראות, שוב, *יחד*, האם וכיצד אפשר להתמודד איתם כמה שיותר בטוב ב"ה.
למשל,
מהצד שלך:
את נותנת לבעלך צוהר ללב שלך ומשתפת אותו ש:
אחות נראה לך דבר כ"כ משמעותי בחיים, (ואפשר לפרט עוד גם על החוויה שלך בתור אחות אם יש לך ולספר כמה זה היה טוב ומטיב עבורך ואת מאחלת זאת גם לבתכם המתוקה),
וככה גם בנות לאמא, זה קשר כ"כ משמעותי בעינייך,
וגם אם תזכו לעוד בן בע"ה, זו עוד נפש במשפחה, עוד ילד, וזה מדהים בעינייך. וגם שם לפרט את הלב. לעומק.
שב"ה מצבכם הכלכלי טוב יציב.
שהילדים כבר די גדולים, הצעיר בן 5. ושאין עומס מאוד משמעותי .
וכן הלאה.
ואז מהצד של בעלך:
הוא משתף ממש בכנות, פתיחות ועומק ועד הסוף – עד כמה הוא זקוק לשקט שלו,
על הרגישות לרעש שיש לו שמאוד מקשה עליו למרות שאוהב את כל הילדים אהבת נפש,
שבעיניו עברתם את שלב התינוקות,
שהוא חושש ממצב של עובר לא בריא חלילה שישפיע על כל המשפחה,
וכן הלאה.
ואז לנסות לראות אם יתכן מענה לפחות לחלק מהחששות, ולדון על כך ביחד, מתוך האהבה והכבוד ההדדיים הללו, מתוך שאנחנו יחד בזה ורואים את הבית המשותף שלנו והשמחה בו כמטרת העל של שנינו.
לדוגמא:
- לגבי החשש מעובר לא בריא חלילה – לספר לו שאת מבחינתך תעשי את כל ההשתדלות, תעשי בדיקת ניפט, שאר הבדיקות, תפילה, צדקה וכן הלאה. ואפשר גם לדון יחד מה מחליטים לעשות במקרה שחלילה יתברר תרחיש שלילי ח"ו.
- לגבי הצורך של בעלך בשקט שלו – לספר לו שאת מבינה אותו. לספר לו שאת רואה אותו. ואת הצורך הזה. ושתחשבו יחד אולי איך ניתן לקיימו גם עם עוד ילד, אם זה אפשרי. כגון מציאת חלונות אוורור לעצמו בתוך ומחוץ לבית בזמנים קבועים או ספונטיים כאשר עולה צורך, לקיחת עזרה חיצונית, מיקור חוץ, יותר עזרה מבייביסיטר / מטפלת / משפחה וכן הלאה, יצירת מרחב שקט עבורו בתוך הבית שיוכל להיכנס אליו מדי פעם להתרעננות, ובעיקר הקשבה וניראות לצרכים שלו מצד שניכם. ולהעמיק שם עוד שניכם יחד.
- כנ"ל לגבי הרגישות שלו לרעש – בדומה לסעיף הקודם לנסות לבחון האם יש גם שם אפשרויות איוורור והקלה עבורו גם במציאות של עוד תינוק ועוד ילד במשפחה.
- לגבי החשש שלו שעברתם כבר את שלב התינוקות – גם כאן לתת ניראות שלמה ולנסות לבחון יחד האם ואיך ניתן להקל גם בשלב הזה אם תבחרו יחד ללכת על זה. בין אם מחשבה על יעוץ שינה או כל יעוץ אחר מההתחלה, אביזרים שמקלים על הגידול, הילדים הגדולים שיכולים לתת כתף מדי פעם, מחשבה על שינוי דברים שהיו לכם קשים בגידול של הגדולים ואפשר אולי לעשות התאמות ולעשותם אחרת (כדוגמת תחליף חלב במקום הנקה אם היה שם קושי משמעותי / מוצץ ודומיו אם לא היה קודם והדבר הקשה / מטפלת חמה ואוהבת לפחות בחלק מהימים אם לא הייתה מסגרת כלל עד גיל יחסית גדול / איבזור יותר מעודכן שיכול להקל על גידול ילדים ולא היה לכם בעבר וכן הלאה...)
אחרי שתתנו הבנה וניראות שלמה לכל מה שמתחולל בכל אחד מכם, וגם בשני/ה,
השלבים של הפתרונות יהיו יותר קרובים.
וגם אם בסופו של דבר התשובה עבורכם תהיה שלא,
ניתן להחליט יחד שאפשר לפתוח זאת שוב לדיון בעוד כ3-4 חודשים,
ואם כלל לא גם אז –
לראות איך אפשר לחזק גם אצלך את המקום המאוד מצטער וכמה הזה, כי זו באמת כמיהה הכי טבעית שורשית ואנושית שיש לך יקרה.
העיקר שתמיד תהיו *ביחד* בזה. בכל החלטה.
המון המון ברכה והצלחה
שהקב"ה יאיר לכם מאורו הטוב בשפע עצום עצום
)