אז מה נעשה עם הבכיות והעצבנות שלך, תינוקת שלי?מתואמת

נכון, לפעמים הבכי שלך מוצדק, כשאחותך הנחמדת מרביצה לך (או שורטת אותך, או זורקת עלייך דברים, או צובעת את השיער שלך בגואש - סיפור אמיתי מהיום), או כשאת באמת רעבה, או כשאת במקומות עמוסים (תינוקת רגישה מאוד?).

אבל מה בשאר הפעמים?

כשאת מחייכת וצוחקת ושמחה - אין מתוקה ממך, באמת! העיניים שלך ממש מנצנצות!

אז למה את לא רוצה להיות כך תמיד?


ומה יהיה אם זה שאת כאילו מסרבת להתפתח?

פיזותרפיסטית פרטית שראתה אותך נתנה תרגילים ואמרה שמבחינה גופנית יש לך את היכולת לזחול ולהיעמד ולעשות את מה שבני גילך (כיום עשרה חודשים) עושים, ושאולי הקושי שלך נובע מפחד.

מרפאה בעיסוק שהתייעצנו איתה (אחרי שאחותך הייתה אצלה באבחון) אמרה שזו באמת יכולה להיות הסיבה, אבל בכל מקרה לא מטפלים בריפוי בעיסוק בגיל הזה. (האמנם? או שלא הבנתי אותה נכון?)

ובינתיים לדעתי חלק מהעצבנות שלך נובעת מזה שאת תקועה במקום...

אבל מצד שני, איך נניח אותך על הרצפה, נאפשר לך ללמוד לזחול, כשלרוב את מתנגדת לעצם הקרבה לרצפה וההתרחקות מידיים שמחזיקות אותך? וכן, ניסינו גם משטח נעים למגע - גם אותו את לא לגמרי מחבבת...


ובינתיים - אמא שלך צריכה לעבוד, והאחים שלך, עם כל אהבתם אלייך, כבר נעשים חסרי סבלנות מההחזקה התכופה שלך...


באמת, אני כבר אובדת עצות...

וכל כך קיוויתי, דווקא עכשיו, לתינוקת של נחת...


(טוב, מיענתי את הדברים לתינוקת, אבל מכיוון שהיא לא יודעת לקרוא ומכיוון שכתבתי אותם כאן, אתן מוזמנות להגיב ולתת עצות *מעשיות*🤭 תודה, יקרות!)


מעשיהמקורית

לא להתרגש מהבכי שלה כשהיא על המשטח

להיות לידה, לתמוך, לגלות הבנה, אבל לא לוותר לה

אי אפשר לא להתרגש מהבכי שלה, היא צורחתמתואמת

בדציבלים גבוהים... (ואני, כזכור, אדם רגיש מאוד... וגם הילדים מתעצבנים)

אוף, מרגישה שאני לא בנחת מספיק כדי לתמול בה

אני מבינה המקורית

אבל מישהו צריך לעבוד איתה בסוף למרות ההתנגדות, לא?

אולי בעלך? 

לבעלי יש עוד פחות סבלנות (וזמן) לזה...מתואמת
אני מניחה שניסית כבררק לרגע9

אבל את שמה לה דברים שמעניינים אותה סביבה? אני הייתי שמה לאחת בנות שלא מיהרה להתקדם במבה במרחק קטן ממנה וזה דרבן אותה להתקדם כדי להגיע לבמבות שהיא מאוד אהבה. הייתי מפזרת אותם בשורה.

חוץ מזה אין לי טיפים, רק אמפטיה... נשמע מאתגר, מקווה שישתפר בקרוב 🙏

ברור... מלא משחקים מעניינים (כולל פלאפונים😉)מתואמת

גם מיני מאכל כגון במבה. אפילו כדור או בקבוק, שזזים כשהיא נוגעת בהם, ניסינו. היא פשוט לא מנסה להתקדם בשום אופן...

האמת שעכשיו לרוב אנחנו מושיבים אותה, כי כך היא *קצת* פחות מתנגדת. אבל אפילו להתקדם בישיבה (כמו שעשו שניים מאחיה) היא לא מנסה...

לדעתי היא הייתה שמחה כבר ללכת וזהו. אני ממש שוקלת לקנות לה הליכון של תינוקות, אבל יודעת שאומרים שזה לא בריא...

אם את מניחה אותה על הרצפה ומשאירה את הידיים עליה?בוקר אור
גם במצב כזה היא בוכה...מתואמת
לא תמיד היא בוכה, כמובן, אבל כן הרבה פעמים. ובשילוב העובדה שגם ככה היא בסכנת הרבצה כשהיא על הרצפה, יוצא שהיא לא מספיק מבלה עליה...
ומה עם לשבת יחד איתה על הרצפה?מקקה

ושמישהו אחר יקח פיקוד על הילדה באותו זמן, כדי שהיא תוכל להיות רדועה ולא בכוננות

אפילו חצי שעה כל יום

מנסה את זה מדי פעם. באמת לא מספיק בשביל שאדעמתואמת
שגם במצב כזה היא תמיד בוכה... (קשה לי לשבת על הרצפה, האמת🙈)
ושאחד האחים הגדולים ישב איתה ברצפה?טארקו
קודם כל נשמע מאתגר ממש!קופצת רגע
אוטוטו היא תגדל ויהיה יותר קל בע"ה,


לגבי זמן בטן, אולי על המיטה שלכם כשאת שוכבת מולה? או אח גדול ואחראי?


מה לגבי טיול בעגלה כשהיא שוכבת על הבטן? היא תסכים? 

אני ממש מקווה שכשהיא תגדל יהיה קל יותר...מתואמת

(כבר לא מעיזה לבנות על זה אחרי שקיוויתי לכך עם התינוקת הקודמת🙈)

על המיטה שלנו היא באמת אוהבת להיות, אבל זה ממש דורש מאיתנו להתפנות לזה באופן מיוחד... (כי רוב היום - אני לפחות - נמצאת בסלון. והילדים שלנו עקרונית לא נכנסים לחדר שלנו)

והעגלה שלה היא טיולון (מגיל לידה), לא ממש אפשר להיות בו על הבטן בנוחות...

אז אולי על מיטה של אחד האחיםבאתי מפעם

שישירו לה, יעשו לה קוקו....

תמיד הבכיינים שלי היו נרגעים על מיטה שלי, אז בטח גם מיטה של ילדים זה בסדר.

עוד משהו, אם היא יודעת לשבת לשים אותה בגיגית מים עם בלון מים (בלון שמילאו בו קצת מים) הבכיין הקטן שלי מת על זה! אבל הוא גדול ממנה...

או בלון מים על הרצפה, אבל אז זה עלול להתפוצץ.

אחרי מקלחת ארוכה ממש, הם נוטים להיות יותר רגועים, לפחות אצלי. 

המיטות של הילדים צרות מדי, לדעתימתואמת

ורק אחת מהן בגודל סביר ובגובה סביר ובלי מיטה מעליה... היא אוהבת להיות גם עליהן, אבל בישיבה בעיקר.

היא יודעת לשבת, אבל אני מפחדת נורא לשים אותה בגיגית של מים. גם כשאני מקלחת אותה זה בעמידה באמבטיה ובשטיפה זריזה...

אבל אולי זה כן שווה לנסות פעם?

למה? בהשגחה צמודה שלבאתי מפעם
אחד האחים הגדולים, מישהו שאפשר לסמוך עליו עם מעט מים. הם משפריצים וצוחקים מאוד... גם הגדולים 🥴 אפשר לתת לגדול מזרק שיעסיק אותה עם זה. אצלנו המועדף זה בלון מים...
אני לא מרשה גם לגדולים לעשות ככה🙈מתואמת
בנושא הזה אני מאוד חששנית...
בצדק!!! זה בהחלט מסוכן. אני עושה אמבטיות רק בהשגחהאמהלה

מלאה שלי בלי לעזוב לשניה.

חיבוק!אמאשוני

ממש מתסכל, הלוואי ויעבור מהר ותזכי ממנה ומאחותה המתוקה לים של נחת!!

אמן ואמן! (שכחת לאחל נחת גם משאר האחים שלהן🤭)מתואמת
חיבוק גדול..באר מרים

אולי להשיג לול שאפשר לשים בסלון - היא פחות בסכנה כי יש דפנות שמגינות עליה אבל כן על הבטן ורואה משפ את כל מה שמתרחש בבית דרך הסורגים? זה יכול לתת לה מרחב התנסות בטוח וגם לא בגובה הרצפה..

אולי זה יעזור לה לצבור בטחון...

תודה! לול קנינו אחרי שהיא נפלה ונחבלה בראשמתואמת

(לפני כחודשיים וחצי) כדי להגן עליה מפני אחותה בתקופה שהראש שלה עוד היה רגיש.

היא לא סבלה אותו😐

עכשיו הוא בעצם משמש לה כמיטה. כשהיא במצב של נוטה לישון היא כן מוכנה להיות בו, אבל לא בשביל לשחק כשכולם מסביבה "משוחררים"...

בדקתם בדיקת שמיעה ובדיקת ראייה?יום שני
לפעמים יש קשר.


ותזכרי לתת לעצמך זמן מנוחה, כוס קפה, משהו לאכול... תינוק מאתגר זקוק לאמא עם כוחות.

מעניין, לא חשבתי בכיוון בכלל...מתואמת

שלחנו עכשיו טפסים להתפתחות הילד, אז מניחה ששם כבר יפנו אותנו לבדיקות האלה. אבל ייקח עוד זמן, מן הסתם... אז אולי כדאי לי לבקש מהרופא הפניות כבר עכשיו?


משתדלת קצת לדאוג לעצמי. זה קשה...

תודה❤️

כדאי כבר לבקש הפניותהשם שלי

לפעמים זה לוקח זמן עד שיש תור.

וכדאי להגיע להתפתחות הילד כבר עם תוצאות.

נכון, צודקת, תודה שהזכרת לי!מתואמת
(מצחיק שהייתי צריכה להיזכר, הרי סך הכול אנחנו כמעט כבר יכולים לחתום על כרטיס חבר קבע בהתפתחות הילד🤭)
קרה לי עם הבן שלייום שני

אמרו בגן שהוא לא עוקב אחרי המפגש, לא חוזר על התנועות...

לקחנו אותו לבדיקת שמיעה וזה היה הסיפור

ברגע שטיפלנו בעניין- הכל השתנה. הרופא הסביר לי שזה מאוד קשה לילד קטן כשהוא לא שומע טוב לעקוב אחרי כל השאר.


 

רופא ילדים יכול לתת הפניה, לדעתי כדאי לקבוע תור בהקדם, את יכולה להסביר למזכירה שזה דחוף ולתינוקת, שתשים אותך ברשימת המתנה אם מישהו מבטל.


 

בהצלחה!

 

אז את מתארת מקרה שונה מאשר התינוקת שלי...מתואמת
השאלה אם שמיעה יכולה להפריע ברצון לזחול. (ראייה הגיוני שכן)
נכון, זה לא אותו הדבריום שני

אבל הבדיקות האלו הן התחלה.

לפני ש"דורשים" כביכול מילד להתפתח,

צריך לבדוק את הדברים הבסיסיים.

לראות שאין משהו שמפריע לאחד החושים.

מאחלת הצלחה רבה!

בעז"ה שמצאו מה מפריע או מקשה עליה במהירות

נכון, צודקת, נראה לי שגם בהתפתחות הילד מבקשים אותןמתואמת
קודם כל חיבוק ענק!!! זה נשמע כ"כ מאתגראמהלה

נראה לי שכתבתי לך פעם המלצה  על כירופרקטיקה לתינוקת (לא אוסטאופתיה)

לנו באופן אישי זה הציל את הילד

מתינוק שלא היה מוכן להיות שניה על הבטן ונרגע רק במשך שעות על הידיים

הוא מאוהב ברצפה

ההתפתחות שלו התקדמה בצורה יוצאת דופן

בנוסף- את כותבת שהיא לא כ"כ אוהבת את הלול- תושיבי שאותה שם עם במבה או בסקוויט

הלול מאד מפתח אותם

יש להם תחושת בטחון

דפנות הלול מניעות אותם לזחול ולהתקדם, הם דוחפים את עצמם

והמקלות של הלול מסייעות להם להתייצב כשהם נעמדים

 

מאחלת לכם הרבה נחת ובריאות תמיד

תודה! אכן כתבת לי, ואכן בתכנון שלי ללכת אליהמתואמת

(אחרי שנסיים עם פרויקט החופש הגדול ועם פרויקטים דחופים יותר עם ילדים אחרים...)

מקווה שזה באמת יעזור.


הלול שיש לנו הוא לול רשת... יש בכלל להשיג היום לול עם סורגים? (האמת שאני תוהה איפה נמקם אותו בכלל...)

האא. אויש אני לא אוהבת את הלול הזה. בטח אפשר לקנותאמהלה

לול מעץ. בכל חנויות למוצרי תינוקות.

הלול קמפינג הזה לא נוח. אני ממש מבינה אותה שהיא לא אוהבת להיות שם....

ובטח קשה לה שם להעמד ולהתקדם.

אני שמה את הלול במרכז הסלון

הוא בהחלט תופס מקום

אבל זה המקום הבטוח של הבייבי שלנו

וב"ה כיף לו שם מאד

הוא מתפתח ושמח להיות קרוב לכולם

כמובן שאיך שאני מתקרבת הוא פותח בצרחות

אבל כל עוד אני לא בשטח הוא יכול לבלות שם הרבה זמן

האמת שמבחינה בטיחותית הלול הזה פחות טובמתואמת

כי הילדונת תוכל להכניס ידיים דרך הסורגים, לכן העדפנו דווקא את לול הרשת...

אבל שמונה ילדים גדלו בלי לול והתפתחו יפה (חוץ מאחד, בעצם, שהיה מעוכב כמוה), אז לא בטוחה כמה זה יהיה הפתרון שלה להתפתחות.

אבל אולי אני טועה🤭

אני חושבת שהוא בטיחותי יותר. כל בלול רשת היא פשוטאמהלה

יכולה לקפוץ לתוך הלול/להפוך אותו

הלול עץ הוא מסיבי וגדול יותר

ויש גבול מה היא יכולה לעשות כשתצליח להכניס זרוע קטנטונת לבפנים.

וכמובן שתמיד צריך השגחה

רק הרבה יותר בטוח בלול מאשר ברצפה

יודעת שיש הרבה שמתנגדים ללול

אני ראיתי רק טוב ממנו.

ועוד משהו, את יכולה להכניס את זה בין כל הדבריםאמהלה

הדחופים

זה סיפור של מקסימום 10 דקות וזה עוזר מאד מאד!!!!

וגם המחיר ממש סביר ביחס לטיפולים שונים (100 שקל לתינוק)

אני גם עכשיו במרתון של טיפולי שיניים בדיקות ראייה סיום סדרה אצל הקלינאית ועוד

ממש מבינה אותך

מרגישה טובעת באמהות שלי....

ב"ה מליון פעמים שיש אותם

ממש תודה! ההזדהות עוזרת לי בפני עצמה❤️מתואמת
בזמן שאת רוצה לעבוד - אולי מנשא?שושנושי
וחיבוק ❤️‍🩹
מנשא לא עוזר במקרים כאלהמתואמת

אני צריכה גישה פנויה למחשב...

אני כן מחזיקה אותה לפעמים כשאני עובדת (מושיבה אותה בצד), אבל היא ב"ה כבר לא יושבת בשקט ומנסה "לעזור" לי לעבוד, וזה פחות מתאים לי😉

תודה!

הבת שלי גדולה ממנה בשבועיים וחצירקאני

והתחילה עכשיו לזחול

בבת אחת נהיה לה יותר זמן רצפה

פשוט לשבת לידה על הרצפה ולעודד אותה להתקדם לצ'פר בממתקים עבד הכי טוב

 

האמת נראה לי ההתקדמות הרצינית קרתה בעקבות המשפחתון

עם חברים יותר מעניין על הרצפה

אולי יש שכנים או משהו עם תינוקות להביא לה חברה מידי פעם?

 

אני באמת רוצה לרשום אותה למשפחתון לשנה הבאהמתואמת
בתקווה שבכלל אמצא עכשיו משהו, עם כל הדרישות שיש לי... (קרוב לבית, נגיש, שבוע חלקי...)
הציעו לך כאן כל מיני מומחיםרק טוב!

ובדיקות למינהם.

במקביל, מציעה לעשות בבית תרגילים.

ממליצה על בייבי שירי ביוטיוב. סתם כי יצא לי לראות את הסרטונים שלה עבור הקטן שלי לפני כשנתיים וחצי. אבל מניחה שיש עוד הרבה כאלה.

העניין של התרגילים האלה הוא:

א. לעזור להם להרגיש ולהכיר את האיברים בגוף שלהם. לפתח מודעות אליהם.

ב. לפתח גמישות ועבודה נכונה עם האיברים. כמו תנועה של יד ורגל נגדית (חיבור של מרפק לברך, הכנה לזחילה)


אם את צריכה יותר פירוט תגידי. (בעבר פרטתי תרגילים כאלה כאן בפורום. אבל עבר לפחות שנה אם לא יותר)  

תודה רבה! אחפש את התרגיליםמתואמת
ומקווה שיהיו לי הכוח והזמן לעשות איתה אותם...
לא צריך יותר מידי זמן וכוחרק טוב!

אני השתמשתי בהם כמשחק עם הקטנים. בזמן שאני ממילא איתם.

כותבת לך כמה דוגמאות כדי לקצר את הזמן חיפוש:

כשהיא שוכבת על הצד על מזרון/שטיח או שידת החתלה למעוך אותה קצת מכיוון הצד של הגוף כלפי המזרון. וגם כמו ללוש אותה בצד. אח"כ להפוך אותה לצד שני ולעשות אותו דבר.


ליישר יד כלפי מעלה ורגל נגדית לה כלפי מטה ואז לחבר מרפק עם ברך ושוב ליישר ושוב לחבר. משהו כמו 10 פעמים. ואז להחליף את היד והרגל.


להרים לה את 2 הידיים למעלה מעל הראש (כשהיא שוכבת על הגב) ואז להוריד אותם כלפי מעלה. ושוב למעלה ושוב למטה.  

אותו דבר עם הברכיים- לקפל את שתיהן כלפי הבטן ואז ליישר וכו.

לפתוח את 2 הידיים לצדדים, ואז לסגור כך שכל יד הולכת לצד של היד השניה מעיין סיכול. ושוב לפתוח ושוב לסגור...


כל פעם שאת מרימה אותה משכיבה (נניח אחרי החתלה או הלבשה), להרים מתנוחה שהיא על הצד אחרי שגילגלת אותה מהגב לשכיבה על הצד. כל פעם לצד אחר.


מבחינת שכיבה על הבטן- לשים מרפקים שלה מתחת לחזה ולשכב מולה או לשים לה מראה.

או לשים לה נחשוש מתחת לבית השחי.

בתנוחות כאלה להעביר לה יד על מרכז הגב מלמעלה למטה הלוך וחזור זה עוזר לה להרגיש את הגב.


אצלי הילדים ממש אהבו את התרגילים האלה. לפעמים ממש צחקו מהם. כמו מדגדוג. ככה תוכלי גם להרגיש כמה היא נוקשה (לא נותנת בקלות שיזיזו לה את הידיים והרגליים) או להפך רכה מידי שאפשר להזיז אותה בקלות כמו בובה ללא שום התנגדות מצידה.


עוד כיוון - מה עם מובייל או אוניברסיטה- מוכנה? מעניין אותה?

לגבי זחילה- אפשר לנסות בגן משחקים לשים אותה בהתחלה של צינור כזה שזוחלים בו ולעמוד מהצד השני ולקרוא לה (רק אם יש לה אפשרות פיזית כבר להתקדם אליכם אם תרצה).


בהצלחה!

יש ילדים שלוקח להם זמן. לא כולם קראו את הספר... 😉

תודה רבה!מתואמת

כנראה שאני פשוט עצלנית, כי אני קוראת את מה שכתבת (ותודה על ההשקעה בכתיבה!) וחושבת לעצמי שזה דורש יותר מדי זמן וכוח...🙈

לגבי אוניברסיטה - היא כבר גדולה מדי בשביל זה, לא? וגם זה לא יעזור לה לזחול...

כבר שנים בערך לא הייתי בגן שעשועים🙈 אבל אני יודעת שהיא לא תצליח לזחול בגליל המדובר, כי היא אפילו כאילו לא מודעת לאפשרות להתקדם...

חיבוק גדול קודם כלאורוש3

לגבי מעשי אני בעד לקחת לפיזיו' בקופה.

אני לא זוכרת בת כמה היא בדיוק וכמה העיכוב. אבל בסוף אם זה תחושה ואם פחד ואם קושי מוטורי- זה יהיה טוב להבין כדי לעזור לה כמה שיותר. אבל בפועל אם היא צריכה את הדחיפה אז היא צריכה טיפול.

יש הרבה שצורחים בפיזיו' תינוקות. ומתקדמים. בשביל זה יש מטפלת שהיא לא אמא... לא שזה נחמד לא שזה נעים. אבל אם צריך צריך...

כמובן גם המטפלות לרוב מאוד רגישות והיא תעשה הכל כדי להפחית בכי וחוסר נוחות. ואולי גם תגלה עם הזמן מה הגורם ותדע לנטרל אותו.

ועוד חיבוק

כן, הגשנו טפסים להתפתחות הילדמתואמת

אבל ייקח עוד מלא זמן עד שנקבל תור, ככל הנראה...

תודה רבה❤️

לא חושבת. פיזיו' תינוקות מכניסים מהראורוש3
האמת שאני כבר לא זוכרת איך זה היה עם הבן שלי...מתואמת
מקווה שכן!
בהצלחה ♥️אורוש3
ככה גם אמרו לי לפני שנהאולי בקרוב

אם מתפנה תור הם הראשונים ברשימה, ואולי ידרוש להגיע קצת יותר רחוק..

אני יכולה להגיד לך שגם הבת שלי התפתחה מאוחר יחסית, והיינו איתה במפגשים בודדים של פיזיותרפיה, ואז הסתבר שיש לה גמישות יתר, למרות שכשנולדה היה לה קצת טונוס גבוהה, וגם לדעתי הרבה מהעיכוב אצלה היה פחד שלה (בהליכה בטוח לפי הפיזיוטרפיסטית אבל לדעתי גם בזחילה ועמידה) בחילה עזר לה (זה כבר היה בסביבות גיל שנה..) שהיא לבשה בגדים ארוכים ושמדויקים למידה שלה, זה עזר לה להחזיק את עצמה.

אם התרגילים הטובים שהציעו לך פה גדולים עליך אני מציעה אפילו לעשות לה רק עיסוי, אפשר כמה דקות בזמן החלפת טיטול או לפני השינה, זה גם עוזר לשינה טובה, ואפשר ממש בקטנה, ללחוץ על האיברים השונים בגוף, כמו ללוש אותם כמו שאמרו למעלה, זה גם עוזר במודעות של הגוף

אני יכולה להרחיב עוד אם תרצי בפרטיאולי בקרוב
תודה! האמת שגם עיסוי גדול עליי🙈 (כי אני תחושתית)מתואמת
זה יכול להיות גם ממש כמה דקות, כמו חיבוק חזקאולי בקרוב
גם אם אח גדול מחליף טיטול הוא יכול לעשות
הגדולים עוד לא ממש מחליפים להמתואמת
ובגלל התחושתיות שלי קשה לי ליזום מגע כשזה לא מתפרץ ממני... אבל אולי באמת אני חייבת לנסות
אני מקווה שאני מעודדת...מתיכון ועד מעון

הייתה לי תינוקת ממש כזו. שצרחה ברמות היסטריות, לא יכולתי לעשות כלום כי ימים שלמים היא הייתה צורחת וגם בקושי התקדמה מוטורית (שהגענו לאבחון בערך בגיל חצי שנה היה הייתה מפותחת מוטורית כמו תינוק בן חודש בערך).

סבלתי ממש מהזמן שהייתי איתה בבית, היה סיוט, בגיל חצי שנה פשוט הכנסתי אותה למסגרת וחזרתי לעבודה כי כבר כאבו לי האוזניים מהצרחות שלה, במקביל התחלנו פזיו'... היה קשוח כי היא צרחה גם בפזיו, אבל בעזרת כמה תרגילים היא התפתחה וגם לאט לאט הצרחות פחתו (לא בטוחה שזה היה קשור, נראה לי היא פשוט גדלה עם הזמן) ובערך בגיל שנתיים וחצי היא כבר לא צרחה. היום היא ילדה מדהימה בת 9 אחראית ורגישה ברמות שלא ראיתי (ויש לי גדולות ממנה שגם הן אחראיות)

מאחלת לך שגם את תרווי ממנה נחת

אמן!מתואמת

כמו שאמרתי בתגובה אחרת פה, אני מפחדת לבנות על העתיד...

התינוקת הקודמת שלי הייתה פי כמה וכמה צרחנית ובכיינית מהנוכחית. היא דווקא התקדמה מהר מבחינת ההתפתחות הפיזית, אבל עדיין הייתה עצבנית נורא, למרות כל הטיפולים שלקחנו אותה אליהם.

אז באמת בסביבות גיל שנה המצב שלה התאזן והיא נרגעה והתחילה יותר לצחוק ולשמוח, אבל עדיין היו לה התקפי עצבנות, שככל שגדלה הפכו לאגרסיביים יותר.

ולפני כמה חודשים היא אובחנה על הרצף האוטיסטי...

אז נחת מושלמת כבר לא תהיה לנו ממנה🤭😅

(סתם, יש סיכוי גדול שהיא תתקדם ותלמד לווסת את עצמה ולהגיע להישגים טובים ולהיות כמעט כמו ילדה רגילה, כי היא בתפקוד גבוה ואובחנה בגיל צעיר, אבל עדיין - כמה חלמתי כשהייתה תינוקת שלפחות כילדה היא תהיה בטוב ויהיה קל ושמח איתה, והתבדיתי... אז זהו, לא מעיזה לקוות שוב🤭)

סליחה אם הכאבתי בתגובהמתיכון ועד מעון

אני יחסית חדשה פה ולא ידעתי על הגדולה יותר. שולחת חיבוק חם,שבעז"ה תזכי לשלחים נאמנים שיעזרו לה להתקדם

הכול בסדר! כתבתי פה עליה בתגובות בדרך אגבמתואמת

הגיוני שפספסת...

אז לא את הכאבת, רק עצם המחשבה הזו, שעולה לי עצמי מדי פעם...

תודה רבה!❤️

וואו זה קשהשושנושי

בתור דודה לשני אחיינים על הרצף אני שולחת חיבוק

ההתמודדות מטורפת, ואני כולה דודה שפוגשת אותם פעם בהרבה זמן 

לא יודעת לעודד ובטוח לא מתיימרת לתת כח

חיבוק מהממת 

תודה, יקרה!❤️מתואמת
(אם היית הדודה שלה רוב הסיכויים שלא היית מבינה על מה אנחנו מדברים, כי סך הכול היא מתפקדת יפה, מדברת וחמודה. רק כשנמצאים איתה הרבה זמן מתגלים הקשיים... או לפחות ככה זה יכשיו, כשהיא קטנה. אין לדעת מה יהיה בעתיד🥴)
בטח שמטפלים בריפוי בעיסוק בגיל הזהממשיכה לחלום
הטיפול מתמקד במשחק ואבני דרך התפתחותיות- חקירת סביבה ומשחק באופן מגוון למשל
אז מה, שננסה בכל זאת לקבל טיפול בריפוי בעיסוק?מתואמת
למעשה ביקשתי מהרופא הפניה להתפתחות הילד גם לריפוי בעיסוק וגם לפיזיותרפיה. מקווה שאכן יהיה תור...
דווקא נשמע שזה פיזיותרפיהילד בכור

כי זה כל הנושא של זחילה ישיבה וכאלה..

נשמע ממש קשוח!! טוב שאתם בתור להתפתחות הילד כי זה באמת הדרך.. גם אם זה נובע באמת רק מפחד אז פיזיותרפיה תעזור

ברגע שיאשרו לך את ההפנייה את יכולה לנסות לנדנד להם שיביאו לך תור

זה פיזיותרפיה, אבל יכול להיות שבמקרה שלהמתואמת

ריפוי בעיסוק ייתן מענה עוקף שייתן לה את הדחיפה להתקדם מבחינה פיזית.

אחד הבנים שלי גם היה מעוכב כמוה בהתפתחות הפיזית והלכנו לפיזיותרפיה בקופה. בשלב מסוים הפיזיותרפיסטית אמרה שלדעתה יש לו את המסוגלות הפיזית, אבל בגלל שיש לו פחד הוא לא מצליח, ושנשקול ללכת לריפוי בעיסוק.

בסוף הוא למד ללכת סוף סוף אז לא הספקנו ללכת לריפוי בעיסוק, אבל הפחד מלווה אותו עד היום... (בביטויים אחרים, כמובן)

מה שבטוח שטוב שתכנסו להתפתחות הילדילד בכור
והם כבר ילוו אותכם וימליצו מה הלאה.. 
נכון... היום דיברתי עם מרפאה בעיסוק מהקופהמתואמתאחרונה
בתור ייעוץ מקדים. היא אמרה שבאמת לא נשמע לה שיש פה מאפיינים מובהקים של קושי בוויסות חושי, אבל צריך לחכות לאבחון המסודר. היא אמרה שתנסה לקדם אותנו בתור. הלוואי שתצליח...
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !