לא להתרגש מהבכי שלה כשהיא על המשטח

להיות לידה, לתמוך, לגלות הבנה, אבל לא לוותר לה

בדציבלים גבוהים... (ואני, כזכור, אדם רגיש מאוד... וגם הילדים מתעצבנים)

אוף, מרגישה שאני לא בנחת מספיק כדי לתמול בה

אבל מישהו צריך לעבוד איתה בסוף למרות ההתנגדות, לא?

אולי בעלך? 

אבל את שמה לה דברים שמעניינים אותה סביבה? אני הייתי שמה לאחת בנות שלא מיהרה להתקדם במבה במרחק קטן ממנה וזה דרבן אותה להתקדם כדי להגיע לבמבות שהיא מאוד אהבה. הייתי מפזרת אותם בשורה.

חוץ מזה אין לי טיפים, רק אמפטיה... נשמע מאתגר, מקווה שישתפר בקרוב 🙏

גם מיני מאכל כגון במבה. אפילו כדור או בקבוק, שזזים כשהיא נוגעת בהם, ניסינו. היא פשוט לא מנסה להתקדם בשום אופן...

האמת שעכשיו לרוב אנחנו מושיבים אותה, כי כך היא *קצת* פחות מתנגדת. אבל אפילו להתקדם בישיבה (כמו שעשו שניים מאחיה) היא לא מנסה...

לדעתי היא הייתה שמחה כבר ללכת וזהו. אני ממש שוקלת לקנות לה הליכון של תינוקות, אבל יודעת שאומרים שזה לא בריא...

ושמישהו אחר יקח פיקוד על הילדה באותו זמן, כדי שהיא תוכל להיות רדועה ולא בכוננות

אפילו חצי שעה כל יום

לגבי זמן בטן, אולי על המיטה שלכם כשאת שוכבת מולה? או אח גדול ואחראי?

מה לגבי טיול בעגלה כשהיא שוכבת על הבטן? היא תסכים? 

(כבר לא מעיזה לבנות על זה אחרי שקיוויתי לכך עם התינוקת הקודמת🙈)

על המיטה שלנו היא באמת אוהבת להיות, אבל זה ממש דורש מאיתנו להתפנות לזה באופן מיוחד... (כי רוב היום - אני לפחות - נמצאת בסלון. והילדים שלנו עקרונית לא נכנסים לחדר שלנו)

והעגלה שלה היא טיולון (מגיל לידה), לא ממש אפשר להיות בו על הבטן בנוחות...

שישירו לה, יעשו לה קוקו....

תמיד הבכיינים שלי היו נרגעים על מיטה שלי, אז בטח גם מיטה של ילדים זה בסדר.

עוד משהו, אם היא יודעת לשבת לשים אותה בגיגית מים עם בלון מים (בלון שמילאו בו קצת מים) הבכיין הקטן שלי מת על זה! אבל הוא גדול ממנה...

או בלון מים על הרצפה, אבל אז זה עלול להתפוצץ.

אחרי מקלחת ארוכה ממש, הם נוטים להיות יותר רגועים, לפחות אצלי. 

ורק אחת מהן בגודל סביר ובגובה סביר ובלי מיטה מעליה... היא אוהבת להיות גם עליהן, אבל בישיבה בעיקר.

היא יודעת לשבת, אבל אני מפחדת נורא לשים אותה בגיגית של מים. גם כשאני מקלחת אותה זה בעמידה באמבטיה ובשטיפה זריזה...

אבל אולי זה כן שווה לנסות פעם?

מלאה שלי בלי לעזוב לשניה.

ממש מתסכל, הלוואי ויעבור מהר ותזכי ממנה ומאחותה המתוקה לים של נחת!!

אולי להשיג לול שאפשר לשים בסלון - היא פחות בסכנה כי יש דפנות שמגינות עליה אבל כן על הבטן ורואה משפ את כל מה שמתרחש בבית דרך הסורגים? זה יכול לתת לה מרחב התנסות בטוח וגם לא בגובה הרצפה..

אולי זה יעזור לה לצבור בטחון...

(לפני כחודשיים וחצי) כדי להגן עליה מפני אחותה בתקופה שהראש שלה עוד היה רגיש.

היא לא סבלה אותו😐

עכשיו הוא בעצם משמש לה כמיטה. כשהיא במצב של נוטה לישון היא כן מוכנה להיות בו, אבל לא בשביל לשחק כשכולם מסביבה "משוחררים"...

ותזכרי לתת לעצמך זמן מנוחה, כוס קפה, משהו לאכול... תינוק מאתגר זקוק לאמא עם כוחות.

שלחנו עכשיו טפסים להתפתחות הילד, אז מניחה ששם כבר יפנו אותנו לבדיקות האלה. אבל ייקח עוד זמן, מן הסתם... אז אולי כדאי לי לבקש מהרופא הפניות כבר עכשיו?

משתדלת קצת לדאוג לעצמי. זה קשה...

תודה❤️

לפעמים זה לוקח זמן עד שיש תור.

וכדאי להגיע להתפתחות הילד כבר עם תוצאות.

אמרו בגן שהוא לא עוקב אחרי המפגש, לא חוזר על התנועות...

לקחנו אותו לבדיקת שמיעה וזה היה הסיפור

ברגע שטיפלנו בעניין- הכל השתנה. הרופא הסביר לי שזה מאוד קשה לילד קטן כשהוא לא שומע טוב לעקוב אחרי כל השאר.

רופא ילדים יכול לתת הפניה, לדעתי כדאי לקבוע תור בהקדם, את יכולה להסביר למזכירה שזה דחוף ולתינוקת, שתשים אותך ברשימת המתנה אם מישהו מבטל.

בהצלחה!

אבל הבדיקות האלו הן התחלה.

לפני ש"דורשים" כביכול מילד להתפתח,

צריך לבדוק את הדברים הבסיסיים.

לראות שאין משהו שמפריע לאחד החושים.

מאחלת הצלחה רבה!

בעז"ה שמצאו מה מפריע או מקשה עליה במהירות

נראה לי שכתבתי לך פעם המלצה  על כירופרקטיקה לתינוקת (לא אוסטאופתיה)

לנו באופן אישי זה הציל את הילד

מתינוק שלא היה מוכן להיות שניה על הבטן ונרגע רק במשך שעות על הידיים

הוא מאוהב ברצפה

ההתפתחות שלו התקדמה בצורה יוצאת דופן

בנוסף- את כותבת שהיא לא כ"כ אוהבת את הלול- תושיבי שאותה שם עם במבה או בסקוויט

הלול מאד מפתח אותם

יש להם תחושת בטחון

דפנות הלול מניעות אותם לזחול ולהתקדם, הם דוחפים את עצמם

והמקלות של הלול מסייעות להם להתייצב כשהם נעמדים

מאחלת לכם הרבה נחת ובריאות תמיד

(אחרי שנסיים עם פרויקט החופש הגדול ועם פרויקטים דחופים יותר עם ילדים אחרים...)

מקווה שזה באמת יעזור.

הלול שיש לנו הוא לול רשת... יש בכלל להשיג היום לול עם סורגים? (האמת שאני תוהה איפה נמקם אותו בכלל...)

לול מעץ. בכל חנויות למוצרי תינוקות.

הלול קמפינג הזה לא נוח. אני ממש מבינה אותה שהיא לא אוהבת להיות שם....

ובטח קשה לה שם להעמד ולהתקדם.

אני שמה את הלול במרכז הסלון

הוא בהחלט תופס מקום

אבל זה המקום הבטוח של הבייבי שלנו

וב"ה כיף לו שם מאד

הוא מתפתח ושמח להיות קרוב לכולם

כמובן שאיך שאני מתקרבת הוא פותח בצרחות

אבל כל עוד אני לא בשטח הוא יכול לבלות שם הרבה זמן

כי הילדונת תוכל להכניס ידיים דרך הסורגים, לכן העדפנו דווקא את לול הרשת...

אבל שמונה ילדים גדלו בלי לול והתפתחו יפה (חוץ מאחד, בעצם, שהיה מעוכב כמוה), אז לא בטוחה כמה זה יהיה הפתרון שלה להתפתחות.

אבל אולי אני טועה🤭

יכולה לקפוץ לתוך הלול/להפוך אותו

הלול עץ הוא מסיבי וגדול יותר

ויש גבול מה היא יכולה לעשות כשתצליח להכניס זרוע קטנטונת לבפנים.

וכמובן שתמיד צריך השגחה

רק הרבה יותר בטוח בלול מאשר ברצפה

יודעת שיש הרבה שמתנגדים ללול

אני ראיתי רק טוב ממנו.

הדחופים

זה סיפור של מקסימום 10 דקות וזה עוזר מאד מאד!!!!

וגם המחיר ממש סביר ביחס לטיפולים שונים (100 שקל לתינוק)

אני גם עכשיו במרתון של טיפולי שיניים בדיקות ראייה סיום סדרה אצל הקלינאית ועוד

ממש מבינה אותך

מרגישה טובעת באמהות שלי....

ב"ה מליון פעמים שיש אותם

אני צריכה גישה פנויה למחשב...

אני כן מחזיקה אותה לפעמים כשאני עובדת (מושיבה אותה בצד), אבל היא ב"ה כבר לא יושבת בשקט ומנסה "לעזור" לי לעבוד, וזה פחות מתאים לי😉

תודה!

והתחילה עכשיו לזחול

בבת אחת נהיה לה יותר זמן רצפה

פשוט לשבת לידה על הרצפה ולעודד אותה להתקדם לצ'פר בממתקים עבד הכי טוב

האמת נראה לי ההתקדמות הרצינית קרתה בעקבות המשפחתון

עם חברים יותר מעניין על הרצפה

אולי יש שכנים או משהו עם תינוקות להביא לה חברה מידי פעם?

ובדיקות למינהם.

במקביל, מציעה לעשות בבית תרגילים.

ממליצה על בייבי שירי ביוטיוב. סתם כי יצא לי לראות את הסרטונים שלה עבור הקטן שלי לפני כשנתיים וחצי. אבל מניחה שיש עוד הרבה כאלה.

העניין של התרגילים האלה הוא:

א. לעזור להם להרגיש ולהכיר את האיברים בגוף שלהם. לפתח מודעות אליהם.

ב. לפתח גמישות ועבודה נכונה עם האיברים. כמו תנועה של יד ורגל נגדית (חיבור של מרפק לברך, הכנה לזחילה)

אם את צריכה יותר פירוט תגידי. (בעבר פרטתי תרגילים כאלה כאן בפורום. אבל עבר לפחות שנה אם לא יותר)  

אני השתמשתי בהם כמשחק עם הקטנים. בזמן שאני ממילא איתם.

כותבת לך כמה דוגמאות כדי לקצר את הזמן חיפוש:

כשהיא שוכבת על הצד על מזרון/שטיח או שידת החתלה למעוך אותה קצת מכיוון הצד של הגוף כלפי המזרון. וגם כמו ללוש אותה בצד. אח"כ להפוך אותה לצד שני ולעשות אותו דבר.

ליישר יד כלפי מעלה ורגל נגדית לה כלפי מטה ואז לחבר מרפק עם ברך ושוב ליישר ושוב לחבר. משהו כמו 10 פעמים. ואז להחליף את היד והרגל.

להרים לה את 2 הידיים למעלה מעל הראש (כשהיא שוכבת על הגב) ואז להוריד אותם כלפי מעלה. ושוב למעלה ושוב למטה.  

אותו דבר עם הברכיים- לקפל את שתיהן כלפי הבטן ואז ליישר וכו.

לפתוח את 2 הידיים לצדדים, ואז לסגור כך שכל יד הולכת לצד של היד השניה מעיין סיכול. ושוב לפתוח ושוב לסגור...

כל פעם שאת מרימה אותה משכיבה (נניח אחרי החתלה או הלבשה), להרים מתנוחה שהיא על הצד אחרי שגילגלת אותה מהגב לשכיבה על הצד. כל פעם לצד אחר.

מבחינת שכיבה על הבטן- לשים מרפקים שלה מתחת לחזה ולשכב מולה או לשים לה מראה.

או לשים לה נחשוש מתחת לבית השחי.

בתנוחות כאלה להעביר לה יד על מרכז הגב מלמעלה למטה הלוך וחזור זה עוזר לה להרגיש את הגב.

אצלי הילדים ממש אהבו את התרגילים האלה. לפעמים ממש צחקו מהם. כמו מדגדוג. ככה תוכלי גם להרגיש כמה היא נוקשה (לא נותנת בקלות שיזיזו לה את הידיים והרגליים) או להפך רכה מידי שאפשר להזיז אותה בקלות כמו בובה ללא שום התנגדות מצידה.

עוד כיוון - מה עם מובייל או אוניברסיטה- מוכנה? מעניין אותה?

לגבי זחילה- אפשר לנסות בגן משחקים לשים אותה בהתחלה של צינור כזה שזוחלים בו ולעמוד מהצד השני ולקרוא לה (רק אם יש לה אפשרות פיזית כבר להתקדם אליכם אם תרצה).

בהצלחה!

יש ילדים שלוקח להם זמן. לא כולם קראו את הספר... 😉

כנראה שאני פשוט עצלנית, כי אני קוראת את מה שכתבת (ותודה על ההשקעה בכתיבה!) וחושבת לעצמי שזה דורש יותר מדי זמן וכוח...🙈

לגבי אוניברסיטה - היא כבר גדולה מדי בשביל זה, לא? וגם זה לא יעזור לה לזחול...

כבר שנים בערך לא הייתי בגן שעשועים🙈 אבל אני יודעת שהיא לא תצליח לזחול בגליל המדובר, כי היא אפילו כאילו לא מודעת לאפשרות להתקדם...

לגבי מעשי אני בעד לקחת לפיזיו' בקופה.

אני לא זוכרת בת כמה היא בדיוק וכמה העיכוב. אבל בסוף אם זה תחושה ואם פחד ואם קושי מוטורי- זה יהיה טוב להבין כדי לעזור לה כמה שיותר. אבל בפועל אם היא צריכה את הדחיפה אז היא צריכה טיפול.

יש הרבה שצורחים בפיזיו' תינוקות. ומתקדמים. בשביל זה יש מטפלת שהיא לא אמא... לא שזה נחמד לא שזה נעים. אבל אם צריך צריך...

כמובן גם המטפלות לרוב מאוד רגישות והיא תעשה הכל כדי להפחית בכי וחוסר נוחות. ואולי גם תגלה עם הזמן מה הגורם ותדע לנטרל אותו.

ועוד חיבוק

אבל ייקח עוד מלא זמן עד שנקבל תור, ככל הנראה...

תודה רבה❤️

אם מתפנה תור הם הראשונים ברשימה, ואולי ידרוש להגיע קצת יותר רחוק..

אני יכולה להגיד לך שגם הבת שלי התפתחה מאוחר יחסית, והיינו איתה במפגשים בודדים של פיזיותרפיה, ואז הסתבר שיש לה גמישות יתר, למרות שכשנולדה היה לה קצת טונוס גבוהה, וגם לדעתי הרבה מהעיכוב אצלה היה פחד שלה (בהליכה בטוח לפי הפיזיוטרפיסטית אבל לדעתי גם בזחילה ועמידה) בחילה עזר לה (זה כבר היה בסביבות גיל שנה..) שהיא לבשה בגדים ארוכים ושמדויקים למידה שלה, זה עזר לה להחזיק את עצמה.

אם התרגילים הטובים שהציעו לך פה גדולים עליך אני מציעה אפילו לעשות לה רק עיסוי, אפשר כמה דקות בזמן החלפת טיטול או לפני השינה, זה גם עוזר לשינה טובה, ואפשר ממש בקטנה, ללחוץ על האיברים השונים בגוף, כמו ללוש אותם כמו שאמרו למעלה, זה גם עוזר במודעות של הגוף

הייתה לי תינוקת ממש כזו. שצרחה ברמות היסטריות, לא יכולתי לעשות כלום כי ימים שלמים היא הייתה צורחת וגם בקושי התקדמה מוטורית (שהגענו לאבחון בערך בגיל חצי שנה היה הייתה מפותחת מוטורית כמו תינוק בן חודש בערך).

סבלתי ממש מהזמן שהייתי איתה בבית, היה סיוט, בגיל חצי שנה פשוט הכנסתי אותה למסגרת וחזרתי לעבודה כי כבר כאבו לי האוזניים מהצרחות שלה, במקביל התחלנו פזיו'... היה קשוח כי היא צרחה גם בפזיו, אבל בעזרת כמה תרגילים היא התפתחה וגם לאט לאט הצרחות פחתו (לא בטוחה שזה היה קשור, נראה לי היא פשוט גדלה עם הזמן) ובערך בגיל שנתיים וחצי היא כבר לא צרחה. היום היא ילדה מדהימה בת 9 אחראית ורגישה ברמות שלא ראיתי (ויש לי גדולות ממנה שגם הן אחראיות)

מאחלת לך שגם את תרווי ממנה נחת

כמו שאמרתי בתגובה אחרת פה, אני מפחדת לבנות על העתיד...

התינוקת הקודמת שלי הייתה פי כמה וכמה צרחנית ובכיינית מהנוכחית. היא דווקא התקדמה מהר מבחינת ההתפתחות הפיזית, אבל עדיין הייתה עצבנית נורא, למרות כל הטיפולים שלקחנו אותה אליהם.

אז באמת בסביבות גיל שנה המצב שלה התאזן והיא נרגעה והתחילה יותר לצחוק ולשמוח, אבל עדיין היו לה התקפי עצבנות, שככל שגדלה הפכו לאגרסיביים יותר.

ולפני כמה חודשים היא אובחנה על הרצף האוטיסטי...

אז נחת מושלמת כבר לא תהיה לנו ממנה🤭😅

(סתם, יש סיכוי גדול שהיא תתקדם ותלמד לווסת את עצמה ולהגיע להישגים טובים ולהיות כמעט כמו ילדה רגילה, כי היא בתפקוד גבוה ואובחנה בגיל צעיר, אבל עדיין - כמה חלמתי כשהייתה תינוקת שלפחות כילדה היא תהיה בטוב ויהיה קל ושמח איתה, והתבדיתי... אז זהו, לא מעיזה לקוות שוב🤭)

אני יחסית חדשה פה ולא ידעתי על הגדולה יותר. שולחת חיבוק חם,שבעז"ה תזכי לשלחים נאמנים שיעזרו לה להתקדם

הגיוני שפספסת...

אז לא את הכאבת, רק עצם המחשבה הזו, שעולה לי עצמי מדי פעם...

תודה רבה!❤️

בתור דודה לשני אחיינים על הרצף אני שולחת חיבוק

ההתמודדות מטורפת, ואני כולה דודה שפוגשת אותם פעם בהרבה זמן 

לא יודעת לעודד ובטוח לא מתיימרת לתת כח

חיבוק מהממת 

כי זה כל הנושא של זחילה ישיבה וכאלה..

נשמע ממש קשוח!! טוב שאתם בתור להתפתחות הילד כי זה באמת הדרך.. גם אם זה נובע באמת רק מפחד אז פיזיותרפיה תעזור

ברגע שיאשרו לך את ההפנייה את יכולה לנסות לנדנד להם שיביאו לך תור

ריפוי בעיסוק ייתן מענה עוקף שייתן לה את הדחיפה להתקדם מבחינה פיזית.

אחד הבנים שלי גם היה מעוכב כמוה בהתפתחות הפיזית והלכנו לפיזיותרפיה בקופה. בשלב מסוים הפיזיותרפיסטית אמרה שלדעתה יש לו את המסוגלות הפיזית, אבל בגלל שיש לו פחד הוא לא מצליח, ושנשקול ללכת לריפוי בעיסוק.

בסוף הוא למד ללכת סוף סוף אז לא הספקנו ללכת לריפוי בעיסוק, אבל הפחד מלווה אותו עד היום... (בביטויים אחרים, כמובן)

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

וממש מתאים לחנוכה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

אלא אם יש במתנס השכונתי,

ואז מה שהם מבינים, זה נחמד בלי טרחה מרובה.

אם תלכי להצגות בסגנון של תיאטרון, מה תעשי אם הקטנה תבכה והגדול ירצה להישאר בהצגה?

וגם תכלס חבל על הכסף.

אפשר לעשות כל יום משהו אחר קטן נחמד.

אתלי מאוד אהבו פנסים וסביבונים מדליקי אורות או צבעוניים.

אפשר להכין להם כתרים (או לשמור מהגן אם שרד..)

שירים, ריקודים קצת, ארוחת ערב וזהו..

את מדליקה איתם נרות?

אם הם הולכים לישון לפני שבעלך חוזר, כדאי להדליק איתם גם לפני כן כשהם ערים עדיין

ואח"כ את ההדלקה האמיתית תעשו אתם כזוג.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

אתמול רקדנו, שיחקנו בסביבונים, קיבלו מטבע שוקולד ושרנו את הסביבון ישן שהם מאוד אוהבים וזה סוג של פעילות.

אנחנו גם יוצאים כל ערב להדלקה בשכונה עם חבד, הם מאוד אוהבים.

בעיקרון בשנים קודמות קניתי כמה הפתעות קטנות וכל יום קיבלו משהו.

היום ניתן להם פנסים ונחשיך את הבית, בשנים קודמות אהבו לטייל בבית החשוך עם הפנס. אפשר לשחק מחבואים ככה.

עוד יום, יצירה לחנוכה מהסטוק

ועל השאר עוד לא חשבתי