בכולם כמובן תלוי מי אומר את זה

יש משפט שאקבל באהבה מבעלי אבל לא מחמותי

הבגד לא מחמיא לך

האוכל שהכנת לא טעים

לדבר בלי לשים לב שהאחר מיצה את השיח

זה מהשעולה לי בינתיים 

בס"ד

או שנכנס לפרטיות של אדם, כשהוא לא חפץ בכך.

דוגמאות:
 

- מה בעלך עושה? (אם את לא יודעת שהיא נשואה בטוח, ולא גרושה או אלמנה חלילה).

- כמה ילדים יש לך? (אולי אין לה, אולי יש לה פחות ממה שהיא הייתה רוצה)

- כמה זמן אתם נשואים? (לזוג ללא ילדים זה יכול להיות מאד כואב)

- בשעה טובה!!! / איזה חודש את? (כשהיא לא אמרה בעצמה שהיא בהריון. אולי היא עדיין בהתחלה / אולי זה נושא פרטי מבחינתה / אולי יש לה בטן נפוחה מטיפולים / אולי היא אחרי הפלה ח"ו)

- להניח יד על הבטן של משהי בהריון (יש הרבה שזה ממש לא יהיה נוח להן)

- הילד הזה כבר צריך אח/ות קטן/נה! (ראי סעיף קודם)

- איך את ככה עושה קניות לבד? תבקשי מבעלך שיעשה (אולי בעלה לא עוזר וזה אישו ביניהם, אולי הוא במילואים והיא גם ככה מרגישה בדידות איומה, אולי כמו הסעיפים למעלה אין לה בעל)

- בעלך לא עושה מילואים? (אולי יש לו פטור מסיבה אישית)

- יש צפי לשחרור? (הלוואי!) / יש צפי לסבב נוסף? (אישית אין לי בעיה עם שאלות כאלה אבל יש כאלה שזה ממש קשה להן כל הנושא הזה)

- במקומך הייתי מסרבת שילך לעוד סבב (יכול לשבת על מחלוקת עקרונית בינהם סביב המשך המילואים. יכול להיות שהיא הייתה ממש שמחה לשמור אותו בבית אבל אין אופציה כזאת מצד הצבא או מצד המצפון).

- נו, אתם יוצאים לנופש הקיץ? (כשאין כסף לזה…)

- שכל אחד ישתתף בסכום X למתנה של זרובבל (כנ"ל)

לא לכל אחד יפריע כל הנ"ל. 

אבל יש מספיק אנשים שכן כדי שזה יהיה לקחת סיכון להגיד דברים כאלה, אם את לא בטוחה מי הנפש שפועלת מולך.

ועכשיו קוראת את התגובות האחרות ובאמת יש חוסר טאקט במילים ויש חוסר טאקט במעשים כמו להמשיך שיחה עוד ועוד כשהצד השני התעייף או לנחות לבית של מישהו בלי תאום.
 

מקווה שזה עוזר…

בטח יש עוד המון….
 

אשרייך על השאלה ❤️

זה לבוא לחבר ב-2 בצהריים וכשכבר מאוחר ויושבים לאכול ארוחת ערב ואומרים בנימוס שאולי כדאי שילך הוא נשאר לשחק בסלון

שמישהי אומרת שסגנון לבוש מסויים לא הולם אותה, ומישהי אומרת כן זה יפה בעיקר על רזות

זה כנראה משתפר עם הגיל, גם אם לא ב-100%😅

אני מרגישה שלא תמיד יש לו טאקט ואני לא רוצה שהוא יגדל להיות מבוגר כזה..

לדוגמא: ישבתי בגינה עם 2 נשים שפגשתי לראונה והוא אומר לי חצי בלחש חצי בקול, תגידי להם שאת בחודש שמיני

או נגיד, מחמיאים לו והוא אומר: תודה על המחמאה

הוא עם קשב אז זה נורמלי אבל אנחנו מנסים לתווך לו כל הזמן..

ובן כמה הוא?

בעייני זה לא הכי טאקט שבכל מחמאה שאת נותנת לילד שלך הוא אומר, תודה על המחמאה

אולי זה מעיק עלייך שעל כל דבר קטן הוא עונה ככה, אבל בעיני אין בזה חוסר טקט.

תדמייני שכל פעם שאת מחמיאה הילד אומר תודה

זה טיפה מוגזם

לא מכירה שום ילד בן 9 שאומר תודה על המחמאה

הוא יכול גם לחזור על זה כמה פעמים

לגבי ההנחית חברה

מישהי מעולה מירושלים שעושה חוגים לילדים (יש החזר מחלק מהקופות)

היא עובדת לאורך כמה מפגשים על כל מיני דברים כמו איזה חבר אני (דולפין/כריש/סרדין)

מתאמנים מול מראה בלאכול קורנפלקס עם חלב, איך זה נראה שאני אוכל?

מאיזה מרחק מדברים עם חבר, מה קורה כשזה מידי קרוב או מידי רחוק

הכל בעזרת תרגילים מדהימים

יש גם תרגול לבית שזה יותר מאתגר להורים אבל מי שדבק בה זה מצליח ממש..

לק"י

זה אולי לא לדעת מתי זה כבר נשמע מוגזם.

נראה לי שהבנתי אותך.

מכירה את זה גם מקרוב

ואולי קשור להבנת תקשורת קצת יותר מורכבת.

לקבל מחמאות בלי להתנצל

הייתי בודקת עם עצמי במקומך - אם את מסוגלת לקבל מחמאות או שזה נוגע לך בנק רגישה

הילד שלך נשמע לי במקום הנכון בדיוק

מחמאה.

תוכלי לשתף לגבי הנחיית חברה ששלחת את הילד? 

זה הכי בטוח

(אפילו שאלה כמו: הדירה שלכם או בשכירות?)

לא לשאול כמעט כלום אם לא משתפים באופן יזום שאז אפשר לשאול כחלק מהשיח שהתפתח

תמיד לחשוב מעבר, מה השני עלול להרגיש עם האמירה/שאלה, מה אני הייתי מרגישה,

לקחת בחשבון מכלול של דברים שאולי אני לא יודעת ויכולים להוות טריגר לפגיעה.

(כמו כל מיני דוגמאות שנתנו פה: לשאול כמה ילדים יש לך, מה בעלך עושה וכו' אם את

לא בטוחה באלף אחוז שהיא נשואה ויש לה ילדים. וגם כשאת בטוחה רצוי להמעיט בשאלות

כי לפעמים תפגעי בנושאים רגישים)

אתן לך דוגמא לשאלה שיכלה להיות הכי טקטית ובנס ניצלתי ממנה,

הגעתי למקום עבודה חדש, באותו יום הגיעה משהי ובשיחת היכרות איתה- שסיפרה לי שהיא בדיוק חזרה היום מחופשת לידה,

לא שאלתי אותה כלום, אבל בכיף הייתי יכולה לשאול איך התינוקת, לאיזה מטפלת היא שלחה אותה וכו'

מזווית העין ראיתי את אחת הבנות מסמנת לי משהו בלחץ, לא הבנתי מה היא רוצה, למפרע התברר שאותה אחת 

שחזרה מחופשת לידה, חוותה לידה שקטה ובעצם אין שום תינוק בבית תארי לך שהייתי שואלת את כל השאלות האלו.!!

זה רק חידד לי את זה שאסור לשאול כלום ושום דבר אם לא יודעים בוודאות של מאה אחוז את הסטטוס של השני

אם אישה מספרת שהיא חזרה מחופשת לידה,

התגובה הכי מתבקשת זה לשאול על התינוק.

יכול להיות שהיא סיפרה כי היא רצתה לשתף בלידה השקטה.

לא מפסידים...

ועדיף עודף טקט

כל כך הרבה פעמים השתיקה מצילה ממש.

מעולם לא התחרטתי על משהו שלא אמרתי...

יודעת על עצמי שהרבה מקרים ברור שנכון להמעיט בדיבור, ועדיין נופלת לדיבורים (בעיקר בנושא הריכולים, פחות בטאקט. ועדיין...) קשה לסגור את הפה.

כשמישהי משתפת שחזרה מחופשת לידה בעיניי מתבקש לשאול איך היא ואיך התינוק, ומה איתו.

להמשיל בשיחה כאילו כלום זה נותן הרגשה כאילו בכלל לא מקשיבים למה שאני מדברת...

אני חושבת שצריך לשים לב לא להיות קיצוניים לשני הצדדים, לא לשאול בלי הכרה אבל גם לא לפחד לדבר כי אז באמת אי אפשר ליצור ככה קשרים נורמלים עם אנשים.

והכי אמפתית ומתעניינת

להזהר באופן קיצוני ועדיין לא לייבש ולהיות אמפתיים ומתעניינים

לשאול איך את, איך החזרה לעבודה, וכל מיני שאלות כלליות כאלה

לא חייב לשאול על התינוק בפירוש

ואז היא תענה תשובה ולפי זה יהיה אפשר להמשיך הרגה יותר בקלות

המצאתי הרגע

מישהי חוזרת לעבודה אחרי חופשת לידה מפרכת, גזים 3 חודשים, מילואים, נפיחות, ריפלוקס, חוסר שינה. אפשר להמשיך כמובן

היא משתפת שהיא הרגע חזרה מחל"ד

ו - וואי איזה חוסר טקט אף אחד לא מתעניין אף אחד לא שואל מה שלומה, למרות שכולם יודעים איזה קשה זה תינוק חדש..אפילו עובדת אחת שהיא ממש אמרה לה מפורש - הרגע חזרתי מחופשת לידה - לא מעלה על דעתה לשאול איך לה לחזור לעבודה ואיפה היא שמה את התינוק, ולהשתתף בקושי של הפרידה ובשמחה של החזרה לשגרה...

בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שטאקט זה לא שווה ללסתום

יש סיכון בלדבר ולשאול

יש גם סיכון בלהיזהר יותר מדי, זה יוצר נתק.

וגם מי שחזרה מחופשת לידה אחרי לידה שקטה

גם לה מותר שישאלו אותה, שיזדעזעו, שיצטערו איתה, שיכירו בצער שלה, שיזהרו עליה יותר...אחרת כנראה היתה אומרת משהו אחר. שהיא חזרה מימי מחלה, או משהו אחר כלשהו

אפשר לשאול שאלות יותר ניטרליות. הרבה פעמים אנשים שרוצים לשתף ולספר, לדוגמא על איך עם התינוק, לא צריכים יותר מדיי.

אם מישהי מספרת שחזרה מחופשת לידה, לא חייבים לשאול "איך התינוק?" או "בעלך עוזר הרבה?" אפשר להגיד דברים כמו "אה, אוקיי!" ולחייך, או לחלופין "ואיך הולך?" והרבה פעמים את רק פותחת פתח ומראה שאת מקשיבה, ולפעמים מספיק אפילו להנהן רק, הבחורה השניה פשוט מתחילה לספר מה שהיא מעוניינת לספר

ממני, שלא הכי טובה בשיחות עם אנשים, בחורה שקטה שגילתה שלא צריך לדבר הרבה כדי שאנשים ישפכו את עצמם בפנייך 😅

אפשר גם "וואו, איך את מרגישה?"

בפני אף אחת לא התריעה, ואני ממש שאלתי שאלות על היילוד, הבחורה ענתה לי שהייתה לה לידה שקטה ואני עמדתי למות במקום.

מאז אני לא שואלת אף אחד שום דבר.

שום שום דבר. 

באמצע התור ברמי לוי.

חברה שלא ראתה אותי הרבה זמן אמרה לי מזל טוב בהתרגשות.

ממש לא נעלבתי או לקחתי קשה, הבנתי שהיא רצתה לשמוח בשמחתי, בעיקר היה לי לא נעים בשבילה שהיא כמעט קברה את עצמה

אני חושבת שאמפטיה ורצון לשותפות ליותר חשובה ממילה שגויה פה ושם.

אם מישהו מתעניין בי בכנות אז קורה שהוא גם שוגה

היא סיפרה בעצמה שחזרה מחופשת לידה

ברור שתחשבי שיש לה תינוק חי.

אם זה היה כל כך רגיש לה, היא לא היתה מציינת את הפרט הזה כלל, למשל אומרת - נעדרתי תקופה מהעבודה מסיבות אישיות, או לחילופין אומרת בפירוש: חזרתי מחל"ד לאחר לידה שקטה.

לא לכולן זה כל כך רגיש.

אני אם קיבלתי "מזל טוב" הייתי עונה בפשטות: "תודה, אבל זו היתה לידה שקטה".

כי זה תחושת בטן. וזה תלוי סיטואציה, רמת קירבה, ועוד מיליון דברים.

וטאקט של אחת הוא ריחוק אצל שניה. והבעת עניין אצל אחרת זה חוסר טאקט וחטטנות אצל השלישית.

טאקט זה להתנהל ברגישות ובשימת לב לפי הסיטואציה היכולת הכוחות והרגשות של מי שלידך.

ובעיניי הצד השני הוא להחליק. ללמד זכות. להקליל ולראות את הרצון הטוב שמאחורי שאלה שלא במקומה.

לק"י

כי יש הרבה דברים שבעיני ממש לגיטימי להתעניין, זה גם מה שיוצר תקשורת בין בני אדם. אבל לפעמים זה באמת יכול להכאיב למישהו אחר, אבל אין סוף לדבר.

גם אם מישהו התנהל בחוסר טקט, להחליק ולהקליל, לרוב זה לא מכוונה רעה

יש עכשיו תוכנית באתר כיכר השבת שנקראת ה"טאלנט" - סוג של אודישנים 

לבחירת איש התקשורת הבא. אז היה שם מועמד אחד שהתבקש לראיין את אחד השופטים,

הוא פנה לקובי אריאלי (שהיה אחד השופטים) וביקש לראיין אותו על הבן המיוחד שלו, 

אמר ששמע שיש לו בן מיוחד.. אז קובי אריאלי ענה שאין לו בן מיוחד... 

רק תחשבו איזה פדיחה אבל קובי, החליק את העניין בצורה כל כך יפה, חכמה וטקטית

ואמר בחיוך: "יש לי 4 כוכבים בבית אבל ב"ה לא בן מיוחד" ואז אמר: "אבל אם אתה רוצה לראיין אותי על זה, אז אני זורם"

כל כך אהבתי את התגובה הזאת, נכון מישהו אמר משהו חסר טקט (הכי לא בכוונה)

במקום להשתבלל, הוא יצא מזה בהומור קליל ובמקום שהשני יהיה במבוכה קשה, הוא הוציא אותו ממנה בחכמה יתרה

בעיקרון טקט זה משהו מולד, אבל לפעמים לא, ואז אפשר ללמוד איך לדבר בטקט אצל איש מקצוע.

בכל אופן, כתבו לך פה דוגמאות טובות, מקווה שיהיו לך לעזר❤️

מרגישה שעברתי המון בנושא הזה

ולא קיבלתי תיווך כילדה כדי להתקדם בזה

צריך להיכנס לראש (או ליתר דיוק ללב) של השני.

להבין מה מפעיל אותו ואיך הוא חווה את הדברים.

לא תמיד אפשר לשים לב מספיק, אבל אפשר לעבוד על זה.

כלומר במקום לעצור את עצמך מלעשות משהו, לנסות להיכנס לראש שלו.

למשל יש דוגמאות של שיח בין שני אנשים (ברחוב, בסרט, בסיפור, בהצגה)

לדמיין שעושים פריז ואת שואלת את עצמך מה הוא מרגיש, מה השני מרגיש. מה כואב לראשון מה כואב לשני וכן הלאה.

לימוד שפת גוף יכולה לתת פידבק מיידי מתי שאומרים משהו חסר טאקט, וככה כשמקבלים משוב מיידי לומדים מפעם לפעם להשתפר.

גם מי שיש לו טאקט, יש מצבים עדינים שקשה לקרוא את המפה או שלא חושבים מספיק ואומרים משהו חסר טאקט.

כלומר זה לא שאו שיש טאקט או שאין. כי בסוף ליכולת החיזוי שלנו לגבי הצד השני יש גבול, אי אפשר להיות מושלמים בזה.

אני לא חושבת שעוזר להגיד למישהו שהוא אמר משהו חסר טאקט ושלא יגיד את זה, כי זה תלוי בהקשר. אפשר לשאול את אותו אדם איך לדעתך השומע הרגיש לגבי אותה אמירה או מעשה שעשית.

בסיפורים, ברחוב, בכל דבר.

למשל בסופר מישהו מבקש לעקוף בתור ואני מסכימה והילדים לא מבינים למה,

אז אני שואלת איך היו מרגישים אם זה היה הפוך. ואז אנחנו מעלים השערות מה יכול להיות דחוף לאותו אדם שעקף.

באותו אופן אם הם אומרים משהו שאפשר לשמוע אותם אני שואלת אם ישמעו אותם, זה יהיה נעים או לא נעים לשומע המשפט הזה?

אם הם אומרים משהו ישיר מדי, אני שואלת אם יש דרך אחרת להגיד את זה ומה השני מרגיש כשאומרים בצורה מסויימת ובצורה אחרת וכו'.

למשל כשמתארחים והם לא אוהבים משהו ואומרים שזה לא טעים להם, אני לא אומרת שזה לא יפה להגיד את זה, אני אשאל אותם אם אני הייתי מבשלת ומתאמצת ומכינה ומשקיעה וכ"כ רוצה שיהיה טעים, ואז מישהו היה אומר לי שהאוכל לא טעים, איך הייתי מרגישה? (חשוב לשאול את זה בנימה פתוחה ומאפשרת התבוננות ולא כהאשמה או ביקורת)

ואז כשהם מבינים שלשומע לא נעים אני שואלת אנחנו רוצים שיהיה נעים או לא נעים?

רוצים שיהיה נעים.

אז מה נעשה כשמגישים לנו אוכל והוא לא טעים?

אפשר להשאיר בצד ולאכול דברים אחרים בלי לפגוע במי שהכין את האוכל.

או דוגמה אחרת, הם מספרים לסבא וסבתא שהסבא וסבתא מהצד השני מביאים הרבה מתנות.

דוגמה קלאסית לחוסר טאקט שנובע מתמימות מתוקה. הם בסה"כ משתפים את סבא וסבתא במשהו טוב שקורה להם. הם לא חושבים מעבר לזה.

אז למשל במקרה כזה אני אשאל שאלות מקדימות.

איך הרגשת לספר את זה? לתת פידבק חיובי לשיתוף, זה יפה שאתה משתף בדברים טובים שקורים לך וכו'

ואז בעדינות לשאול מה לדעתכם סבא וסבתא חשבו בראש ולא אמרו לנו בזמן שסיפרת את זה?

הם שמחו? מצד אחד כן כי הם שמחים בשבילך שטוב להם, מצד שני, ואז להוסיף בעדינות אולי הם חושבים גם הם צריכים לקנות לכם הרבה מתנות?

אתה היית בסדר, לא ביקשתי מתנה, אבל אולי הם חושבים ככה?

(אצלנו במשפחה על משפט כסה הם מיד יקבלו מתנה מהצד השני או התנצלויות מרובות)

אז אני ממשיכה לשאול אתה זוכר שמיד אחרי שאמרת את זה סבא הביא לך סוכריה/ מתנה? למה בעצם?

כלומר אני מנסה לפרק את הסיטואציה לשלבים, לעורר שאלות מחשבה על כל שלב, לתת להם להביע את עצמם כי ככה הם מתחברים הכי טוב למסר שאני רוצה להעביר, כלומר לא להגיד כתוכחה אלא לגרום להם לחשוב ושזה יבוא מהם שבעצם אולי היה עדיף לא לומר.

ולפעמים המסר מורכב מדי וזה בסדר, הם רק ילדים, כשיגדלו יכילו יותר את המורכבות.

אגב, על דימוי גוף אני לא מעירה להם בקטע ששומעים אותם ולא נעים, עד גיל גדול יחסית.

לדוגמה ילד בן 3 יגיד וואי איזה אדם קטן (נמוך)

אני אגיד ככה ה' בא אותו וזהו.

אני לא רוצה להכניס להם רעיונות בגיל צעיר מדי שיש אנשים שמפריע להם שמדברים על הגוף שלהם.

נגיד על בחירת בגדים אני כן אתייחס לרגישות השומע, אולי לא נעים לו שאומרים את זה עליו.

ובכללי רגישות לזולת זה משהו שמתפתח עם הגיל, יש גיל שמותר להם להיות חסרי טאקט, זה בסדר,

ביסודי כבר אפשר לעבוד על זה אבל גם אפשר לפעמים לאפשר להם להיות חסרי טאקט ולהכיל את זה.

(ובאופן כללי אני פחות מגיבה מיידי לדברים שאומרים, אלא תוך כדי האירוע רושמת לעצמי שהפריע לי נקודות כאלו ואחרות, ואז בזמן אחר קצת מנותק מהאירוע עצמו יש יוצר קשב ופתיחות להבין את הצד השני.

וכמה את מחוברת רגשית גם לעצמך

גם לי לא היה טקט הרבה שנים. לא בכוונה, פשוט לא היה שיח רגשי בבית

עם השנים כשהתחברתי לעצמי יותר ונתתי לרגשות שלי מקום, זה נתן לי אפשרות גם לראות את האחר. כי בסוף, מה שאין בנו - לא נראה בזולת.

ככה אני מאמינה וזה מה שהיה אצלי

לק"י

כי נניח ילדים הרבה פעמים הם חסרי טקט, וכשהם גדלים הם מבינים יותר מה שייך יותר להגיד ומה לא.

לדוגמא: רוב השכנות שלי לא יגידו לי שהבית שלנו ממש מבולגן (חוץ מאחת🙊😅), אבל החברים של הילדים שלי כבר אמרו את זה.

מניחה שלפחות חלקם בעוד 10 שנים יבינו שזה לא יפה להגיד דבר כזה.

נרכש עם השנים.

אנונימית יקרה, אני לא מכירה אותך, ובעצם אני כותבת מתוך החוויה האישית שלי, שלא בטוח שקשורה אלייך. אבל אם את מרגישה שוב ושוב שאת נופלת בעניין הזה, שווה לשאול איש מקצוע איך רוכשים טקט, וכך ללמוד את זה אחת ולתמיד...❤️

עם החיים לומדים מה נעים לאנשים לשמוע/להישאל גם מחוויות אישיות שעברנו וגם מהתנסויות שטעינו או הצלחנו וגם מהכרת סוגי מנטליות שונים מקרוב וכן הלאה

לא דומה טקט של ילדה בת 12 לטקט של אישה בת 40...

זה נרכש בד"כ אלא אם כן יש בעיית תקשורת ואז זה יותר קשה עד בלתי אפשרי

תוספת עריכה:

עכשיו ראיתי שכבר כתבו את זה ופשוט לא קראתי עד סוף השרשור

אבל היה לי חשוב לכתוב בשביל הפותחת, כדי שלא תתייאש

בעבודה שלי אני יכולה לדבר עם מישהי והדלת סגורה כמעט עד הסוף, יש מישהי בצוות שתמיד תיכנס ותתערב בשיחה

כל אחת אחרת תציץ ותמשיך הלאה או תדפוק ותשאל אם מתאים שתיכנס,

או, נשאר כיבוד במשרד מאיזה מסיבה ותמיד יש את הזו שאומרת: תשמרו לי לקחת הביתה לילדים

הלו, יש פה עוד עובדות שרוצות לאכול מיזה, חכי לסוף היום ואם נשאר תקחי

משום מה תמיד היא שומרת לילדים שלה כשיש עוד עובדות שלא קיבלו

היתי בברית והאבא שיתף את כל הקהל כמה התלבטות היתה בקריאת השם, אשתו רצתה ככה והוא רצה ככה והם לא הסכימו בקלות על שם וממש תיאר את כל ההלוך חזור..

אני במקומה היתי קוברת את עצמי

והאבא אמר אני עשיתי את שלי לפני 9 חודשים

השאר זה האמא.

ככה להתחיל דרשה?!

אני הייתי בשוק...אבל הם משפחה יותר פתוחה

יש ציבור שזה ממש לגיטימי להגיד דברים כאלו, חלק ממה שמותר להגיד בציבור.

כלומר זה לא שהאבא הוא טיפוס עם פה בעייתי מצד עצמו,

אלא האמירה תלויה באיך השומעים מקבלים את זה.

להתערב לאנשים אחרים בדברים שלא קשורים אליך.

להעיר הערות לאמהות אחרות שלתינוק שלהן קר/חם/צריך כובע/שמיכה או מה שזה לא יהיה.

להעיר על מראה חיצוני, על דרך חינוך, על צורת דיבור... כל דבר בעצם שלא שאלו את דעתך 

לדוגמא מישהי ששאלה אותי כמה אני שוקלת כי שיתפתי אותה שעליתי לאחרונה בכמה קילו

שאלה אותי באחת החתונות שנפגשנו כמה אני מרוויחה. ככה במילים האלו ממש

איך אפשר להסביר למה זה כל כך חסר טקט?

אבל שאלה שאני אשאל אחות קרובה יכולה להיות הכי חסרת טקט אם אשאל את אותה שאלה חברה..

כמו שכתבו פה- טקט זה תלוי עניין.

חופשי אני אשאל את אחותי "את בהריון"? כי אנחנו מדברות על זה כל חודש ואני יודעת שהיא תענה לי מה שבא לה

ואת אותה שאלה אני בחיים לא אשאל חברה.

אז זה לא שאני חסרת טקט- אני פשוט מתנהלת ברגישות לפי העניין, אני יודעת ששאלה כזאת שאשאל את

אחותי תתקבל אצלה הכי ברוח טובה ובכיף.

אמנם שאלת ספציפית על אחיות, אבל אני מרגישה שעם כל בן אדם וכל סוג של קשר יש את הקטע שלו.

יש לי חברה שאומרת לי כשהבגדים שלי לא מחמיאים ואני ממש לא מפרשת את זה כחוסר טקט. היא בן אדם עם המון טקט וחוש אופנתי, ואני שמחה לשמוע ממנה הערות בנושא. כנ"ל אמא שלי שאומרת לי אם לדעתה הבגדים שלנו לא יפים.

סתם מישהי ברחוב, או שכנה שתאמר לי על בגד שהוא לא מחמיא זה יתפרש אצלי כחוסר טקט.

או למשל אם בעלי יאמר לי משהו על הגוף שלי זה יכול להתפרש כמחמאה, ואם קולגה יאמר את זה, זה עשוי להיות חוסר טקט על גבול ההטרדה...

קיצור, גם עם אחיות מאוד תלוי באיזה נושא, עם איזה אחות, זה תחושות מאוד עדינות

נראה לי יחס בין אחים זה המקום שצריך בו הכי פחות טקט,

למשל אני יכולה להגיד לאחותי הערות על בגד, וזה יהיה נסלח לגמרי, זה יהיה כנות יותר מאשר חוסר טקט. ככל שהאחות יותר קרובה אליי אני יותר יכולה להרשות לעצמי, אבל זה תלוי דינמיקה ביניכם וגם תלוי כמה הקשר הוא צעיר ברוחו.

אבל נגיד הערות בין בני זוג אני בחיים לא יגיד. בעלך לא עוזר לך וכאלה. אין סיכוי. האמת שלצערי אין לי אחות כ''כ קרובה שאני מרגישה איתה בפתיחות, הייתי לפעמים רוצה להגיד לאחיות שלי דברים חסרי טקט כי זה כיף הפתיחות הזאת שאת יכולה לשמוע מאחותך ולא להיפגע , אבל זה באמת תלוי דינמיקה. 

שמעירה לי על בעלי ?

בשבתות משפחתיות.

כמו,

וואי למה הוא לא מתקשר?

למה הוא בפינה שלו?

לא קשה לך עם זה?

אכן קשה לי,אני לא עיוורת

אחות אחרת-

אתם ממש מוזרים, אתם מתקשרים מוזר...

אני לא מבינה את השיח.

אני שונה מהם באופן כללי

לק"י

אבל מאחר וזה מפריע לך, זה חוסר טקט לשאול.

יותר כמו דאגה ואכפתיות בין אחיות.

פשוט הייתי אומרת פעם אחת, כן אני יודעת שהוא כזה ואני בסדר עם זה.

לגבי המוזרים אפשר לענות אנחנו שונים, אנחנו מתקשרים שונה והכל בסדר.. (כלומר להפוך את המילה מוזר שהיא שלילית למילה שונה שהיא לגיטימית)

שאני לא בסדר עם זה,

אז זה לדרוך על פצע....

ואם כן נעים לך לשתף, אז זה דווקא יפה שהן מתעניינות, ומאפשרות לך קצת לפרוק, לא?

אפשר גם לומר פחות בא לי לדבר על זה,

כל עוד את לא מגיבה הן לא יודעות מה מתאים לו רק ומה לא (ככה נראה לי, אבל שוב זה מאוד תלוי בנפשות הפועלות ומאוד לגיטימי לחוש שהן חסרות טאקט. פשוט במראה הזה לא חושבת שמקדם לתייג את האירוע כחוסר טאקט, אלא יוצר יעזור לחשוב מה להגיד כדי למנוע מצבים דומים בעתיד)

חוסר טאקט לדעתי זה יותר בדברים שברור שאין מה לעשות לגביהם או שברור שזה נושא אישי שלא משתפים בו אחיות וזה נראה לי יותר אפור כזה.

שימי לב שאת חווה את זה כהערה, אני למשל הייתי חווה את זה כהתעניינות, לכן זה תחום אפור שתלוי באנשים ומאיזה מקום זה מגיע.

לדבר איתך *עלייך*, זה משהו אחד, אבל על בעלך ועל הזוגיות ביניכם פשוט לא. זה תמיד רגיש, תמיד נוגע בנקודות כואבות. זוגיות זה דבר סופר רגיש, ואסור ואף אדם לדחוף את האף בלי רשות. 

אני ואחיות שלי בקשר מאוד קרוב

והרבה דברים שלאחרות אני לא אומרת לה כן

אבל להיכנס לה לזוגיות זה מוגזם בעיניי

לק"י

זה תלוי בקשר.

זה כן נושא שמצריך עדינות, ולדעת מה לשאול ומה לא 

כל פעם שואלת על העבודה וכמה משלמים אצלכם..

בהתחלה נאלמתי דום עד שלמדתי להגיד לה:

משלמים יפה או משלמים בסדר, כבר לא זוכרת מה

היא גם תמיד היתה שואלת, כמה שכירות אתם צריכים לשלם, למה לא קניתם דירה

אני מבינה שיש מקומות שזו שאלה לגיטימית בעייני ואיפה שגדלתי (בית חוצניק) כל הנושא של כספים לא מדובר בכלל

לדפוק בדלת ולבקש לבוא לבקר

בלי התרעה מראש

להיכנס ולהתיישב בספה

או לשלוח את הילדים לבלות אצל השכנים שהם זוג עם תינוקת

מניסיון 😖

הפסקתי לפתוח להם את הדלת.

נורא קל לשכנה לשלוח שלושה ילדים קטנים לשחק בבית שיש בו ילד אחד שמשחק (הקטן עוד ממש תינוק והם עוד מתלוננים שהוא מפרק להם - יאללה מצוין אל תבואו)

כאילו - סליחהההההההה?????

וואו הם עושים לי את זה מלא וזה מחרפן.

אני פשוט לא פותחת או שולחת את בעלי לפתוח והוא מסרב באסרטיביות - אני לא תמיד מצליחה לעמוד על שלי מולם לפעמים הם פשוט נכנסים עוד לפני שהצלחתי להוציא מילה

בינהם 2 תינוקות

ולי יש תינוקת אחת

😥

לק"י
 

או שההורים שלהם רחפני על ולא בעניינים, או שיש שם בעיה אחרת (או שהם חסרי טקט😅).

באמת עדיף לא לפתוח מראש🤦‍♀️

כל מיני בעיות כאלה ואחרות

אחת מהם זה חוסר טקט

נראלי חוסר בכישורי חברה בכללי

לק"י

כי כדי לשלוח שישה ילדים לשכנה בלי בקשה רשות צריך מעבר לחוסר טקט רגיל🤦‍♀️

נראה לי שאת צריכה להיות חסרת טקט בחזרה, ולהגיד להורים בצורה הכי ברורה שלא יבואו אלייך. אולי ככה הם יבינו.

כמו שילדים רואים מישהו ברחוב ואומרים - ראית, אין לו שיער! או ראית, יש לה בטן גדולה וכו'.

גם גרימת קנאה לאחרים, אם ילד אחד היה במסיבה וקיבל הרבה ממתקים, זה חסר טאקט שאחר כך יספר בפירוט לאחים (במיוחד הקטנים) על כל מה שאכל..

וכמובן גם מבוגרים בהתאם - אם לחברה שלי יש בעיות בשלום בית ובעלה לא עוזר לה כמעט, אני אקפיד במיוחד לא לפרט כמה בעלי כן עוזר וכדומה

הילדים שלי (גילאי 3-4) בדיוק עושים את זה- אומרים אחד לשני כשלא היית פה אבא הביא לי ארטיק

או לי יש הםתעה מהגן ולך אין

או נגיד אם יש לי ילד שברחוב יכול להצביע על מישהו ולשאול עליו בקול שאלות(למה הוא בלי כיפה נגיד)

באיזה גיל זה כבר לא תקין? 

לק"י

מגיל 5 אולי לצפות שיתחילו להבין, אבל לא ב-100%.

נראה לי שמגיל 6 כבר יש להם יותר יכולת להבין מה לא צריך להגיד.

אבל זה הזמן להתחיל ללמד.

זה קצת טריקי כי מסובך לעשות את זה בזמן אמת בלי לצאת חסרת טקט בעצמך.

אבל אפשר למשל כשנותנים לילד את הארטיק כבר להגיד לו שלא יגיד לאח שלו וגם לא ישאיר עטיפה במקום שהאח רואה, מאוד סביר שלא תמיד יחזיק מעמד לא לספר, אבל אם מתמידים אז באיזשהו שלב זה יעבוד.

או במקרה של שאלות על אנשים ברחוב ,להסביר אחרי שיוצאים מטווח  שמיעה, שלא מצביעים על אנשים ולא שואלים שאלות לידם. 

אבל זה הגיל להתחיל ללמוד, מה זה להתגרות/להקניט, למה זה לא נעים.

הם בגיל מאד אגוצנטרי אבל מתחילים להיות מסוגלים להבין מה האחר מרגיש כשמסבירים להם.

לגבי הצבעה ברחוב אני אומרת נדבר על זה עוד מעט ואז בבית קודם כל נותנת תשובה לשאלה ואחכ מסבירה שלא מתאים להצביע או לדבר על אנשים ברחוב.

לפעמים אם הולכים למקום ש"מזמין" אמירות חסרות טקט אז מקדימה את השיחה ואומרת להם למשל - עוד מעט נפגוש את איקס. יש לו כיסא גלגלים כי קשה לו ללכת, אבל לאנשים עם קושי לא כל כך נעים שמצביעים או מדברים עליהם אז בבקשה תשימו לב. אם יש לכם משהו חשוב להגיד לי על זה בבקשה תבואו אליי בשקט ותספרו לי בלי שאחרים ישמעו.

אפשר גם לתזכר בשקט אם רואים שהילד בוהה וכאלה

לעבוד איתם באיזור גיל 5, וכל ילד קולט בקצב שלו.

אני לא מצפה שישקרו לאחים שלהם, אבל שלא ידגישו את זה מעצמם באיזור גיל 8-9 נראה לי, אבל שוב, כל מקרה לגופו

מסבירה שאם רוצים להגיד לי משהו על מישהו ברחוב עושים את זה בשקט באוזן שלי. שלא מדברים על אנשים ברחוב כי זה לא נעים להם. אני מרגישה שככה הם מקבלים את המקום להגיד לי מה שהם רוצים על אחרים (גם מילים לא יפות) וממד שני לא מביישים.

לגבי האחים, אנחנו אומרים שלא מתגרים באחרים. אני לא רוצה להגיד להם לשמור בסוד משהו, אבל כן שאסור להתגרות ולכן לא אומרים "אני קיבלתי ואתה לא". בד"כ זה מוציא להם את הרצון להגיד בכלל, כי מה שהם רוצים זה בעיקר להתגרות ולא לשתף באמת...

בגיל ארבע

צועקת "אמא תראי! אישה לא צנועה!"

כשמקבלת מתנה ממני שואלת אם אני רוצה אותה כי תשמש אותי יותר🤦‍♀️ או שואלת איפה אפשר להחליף

יכולה "לקפוץ" לביקור בלי להודיע

להגיד למישהי שהעגילים שלה לא יפים ויש בהם חלודה אז היא תקנה לה חחח

זה מהדברים האחרונים😂

אישה טובה, באמת בתמים לא מבינה מה לא בסדר חח כבר התרגלתי 😏

שאלה אותי, אמיתי לגמרי:

-איך הנישואין שלך? אני מגמגמת שב"ה טוב

-ואת רוצה ילדים?

וואווו מה נסגררר

ועוד ליד ההורים והאחים שלי... מה עובר על אנשים

להדגיש בפני מישהו משהו שיש לך, כשאת יודעת שלשני אין. זה יכול להתבטא בהמון דרכים:

כלכלית - להשוויץ בחופשה שיצאתם אליה, כשלשני אין אפשרות כזו, בגדים/תכשיטים יקרים ועוד ועוד...

משפחתית - לדבר על התינוק שלך באריכות או להתלונן על לילות חסרי שינה ליד מישהי שאין לה ילדים, לספר על מתנה או עזרה שקיבלת מאמא/אבא לחברה שאין לה אמא/אבא או שהם לא עוזרים בשום צורה, לספר לחברה כמה התינוק שלך משמין יפה מההנקה כשלה לא היה מספיק חלב

חיצונית - להגיד כמה צבע עור/שיער/עיניים מסוים הכי יפה בעינייך בעוד שהאדם שאת מדברת איתו נראה בדיוק הפוך, לדבר על עודף משקל/גובה של מישהו כשהאדם לידך סובל מזה או הילדים שלו

זה מה שעולה לי בנתיים, כמובן שיש עוד הרבה 

למשל להתלונן על לילה קשה עם תינוק שמוציא שיניים, לא נשמע כמו להשוויץ, אבל זה עלול להיות חסר רגישות.

בעיני קודם כל זה תלוי מנטליות.

אצלנו במשפחה לשאול כמה אתה מרוויח זה ממש סבבה.

אני יודעת שאצל אחרים זה לא אז למדתי לפתח טאקט ולא לשאול כי אני יודעת שזה נושא שנחשב לא מתאים (למרות שלדעתי זה דבילי)

לשאול כמה עלה משו, בעיני זה סבבה לחלוטין

לעומת זאת יצא ששאלתי וענו לי תגובה מגמגמת, אז הבנתי שזה יצא מבחינתם חסר טאקט, והתנצלתי.

אני משתדלת להתאים את עצמי לקודים החברתיים אבל גם בתוך אותה חברה כל אחד מרגיש אחרת.

לגבי נושאים רגישים

הבנתי בשנים האחרונות שמי שיש לו נושא רגיש, מה שלא יגידו או ישתקו עלול לצאת חסר טאקט.

וזה לא כי אמרתי משו לא נעים אלא כי הנושא כל כך רגיש,

שגם שתיקה, גם השתתפות, גם הקשבה, גם שיתוף דומה

הכל יכול מאד לשמח ולרגש את הכואב, ועלול לזרות מלח על הפצעים שוב לא כי האמירה לא טאקטית, אלא כי הנושא רגיש וכלום לא טאקטי.

מסייגת אמירות שהם במהותם דיבור לא נעים

ששם הרבה יותר קל לתת כללים כי זה אובייקטיבי אמירות לא נעימות.

ולדעתי כמובן ככל שיותר קרובים יש פתח לכנות הרבה יותר גדולה, שאצל רחוקים תחשב לא טאקטית, כי זה לא מותאם לסיטואציה, זה בן אדם רחוק מדי.

שנתנו לך..

לפני שאני אפרט, אני מבקשת שאם מישהי מזהה אותי בבקשה שתגיד לי.

לי יש שתי נקודות רגישות מרכזיות בחיים - התייתמתי מאבא שלי בגיל צעיר והתינוקת שלי עם תסמונת דאון.

בשתי הנקודות האלה יש לי הרבה דברים שיכולים לשאול / להגיד לי שיכולים להוות בשבילי טריגר. אפילו שאלות כמו איפה ההורים שלי גרים או לאיזה מעון רשמתי את הבת שלי יכולות להיות לי רגישות מידי.

אבל כמו שאלה הנקודות הרגישות שלי, לכל אחת יש את הנקודות הרגישות שלה, ואין לי דרך לדעת מה רגיש אצל מישהי שזאת פעם ראשונה שאני מדברת איתה.. איך אני יכולה לדעת על מה אני יכולה או לא יכולה לדבר עם מישהי חדשה (בעבודה נגיד) אם אני לא מכירה אותה?

לדעתי, שאלות היכרות בסיסיות (כמו אם יש לך ילדים או איפה את עובדת או מה בעלך עושה (בהנחה שיודעים בוודאות שהאישה נשואה, שאצל דתיות לרוב זה די ברור)) הן בסיס להיכרות מינימלית. אדם עם טאקט לומד בהתאם לתשובות מה כן להגיד ומה לא. וגם אז, אגב, לא תמיד יודעים מה הטריגר של מי שנמצאת מולך. ואז- איפה עובר הגבול של מה שמותר לשאול ומה שאסור וזה נחשב לחוסר טאקט?

אני חושבת שחוסר טאקט זה תגובה שלא תואמת לסיטואציה. למשל, פעם סיפרתי למישהי שאבא שלי נפטר והיא אמרה לי - באמת? לא רואים עלייך. או למשל, מישהי שאני מספרת לה על הבת שלי ועדיין משווה בינה לבין הילד שלה שבאותו גיל (שניהם אגב סיפורים אמיתיים. שתי חברות שלי בעבודה כל הזמן מנסות להשוות בין הילדים שלהן שבאותו גיל של הבת שלי ואני כל הזמן צריכה להזכיר להן שהבת שלי לא תואמת לגילה).

אני כן חושבת שאם מספרים משהו ורוצים לשאול שאלות, אפשר לשאול אם זה בסדר לשאול, משהו בסגנון של 'אפשר לשאול אותך משהו? ואם את מרגישה לא בנוח או לא רוצה לענות זה מובן לחלוטין'. ואז יש פתח לנשאל גם להגיד שזה לא מתאים לו ולברר בעדינות מה הגבולות של בן /בת השיח.

בקיצור, לדעתי חוסר טאקט זה יותר תלוי בסיטואציה, בקשר בין האנשים ובנורמות החברתיות ואני חושבת שבסוף אנחנו צריכים להבין שיש דברים שהם שלנו, והם עבודה שלנו.

ויותר מכך, יהיו שירגיש להן חוסר טאקט שלא מדברים איתן כרגיל וכאילו הולכים על ביצים.

צריך להשתדל להיות ברגישות, אבל מול מי שיש לה נושאים רגישים, יכול להיות שמה שלא נעשה יצא חבר טאקט.

אני שומעת בנות שמתמודדות עם התמודדות דומה, וכל אחת מצפה ליחס שונה מהחברה

אבל ממה שכן קראתי, אני חושבת שיש כאן בלבול קטן בין מצבי אי נעימות לבין חוסר טאקט.

לדעתי יש הבדל בין לשאול שאלות 'רגילות' ו'נורמליות' ובטעות לדרוך למישהי על עצב חשוף, לבין חוסר טאקט.

בעיניי, חוסר טאקט זה או כשהמצב הרגיש ידוע, ואז מצופה להיות רגישים, או כששואלים שאלה שברור שהיא בעייתית (כמו הרבה דוגמאות פה בשרשור).

אני חושבת ששאלות תמימות, שמניחות שהאדם מולי הוא במצב נורמטיבי ובטעות דורכות על פצע- זה לא חוסר טאקט, למרות שזה ממש לא נעים.

ואם הצד ששאל מרגיש את חוסר הנעימות הזאת, הולך צעד אחורה, וברגע שהעובדות מתגלות הוא מגיב ברגישות- אז אין כאן חוסר טאקט.

בקיצור- לדעתי, לא כל שיח שמכאיב לאחד הצדדים הוא בהכרח חוסר טאקט. לפעמים המציאות כואבת, אבל זה לא אשמת אף אחד.

בס"ד

שלצערנו הרב לא כולם זוכים להתחתן (או להתחתן בטווח השנים שרוב האנשים מתחתנים)

או להביא ילדים (או להביא אותם בקצב שהממוצע מביא ילדים).

זה דבר שקיים וידוע ורווח (לא כמו איזושהי מחלה נדירה ביותר, שבלתי אפשרי לחשוב עליה לבד) ולכן עלינו להגדיל ראש ולחשב עלות מול תועלת אפשרית לפני ששואלים או אומרים משהו.

לכן אם ילד ישאל, זה יהיה מתוך תמימות, כי הוא עדיין חדש בעולם הזה ולא מכיר את כל המורכבויות  שיכולות לפגוש אנשים. אבל כשמדובר באדם בוגר, אני חושבת זה ממש "ואהבת לרעך כמוך" ללמוד לשים לב לדברים האלה.

אפשר להתווכח על הטרמינולוגיה (חוסר טאקט או חוסר נעימות) אבל בסופו של דבר מה שחשוב זה שזה עלול לצער מאד אדם אחר 😔 - וזה לא מרגיש לי משהו ששווה את המחיר…

❤️

יכול לחלוף מאוד מהר אם הבן אדם ממול יבין את הסיטואציה.

כלומר, נניח בדוגמא עם הלידה השקטה- אם השואלת היתה אומרת משהו על התינוק, והאישה ממול היתה אומרת שאין תינוק, והשואלת היתה עונה בתגובה מכילה ורגישה- אז בעיני הכל בסדר.

נכון שהיתה אי נעימות, אבל זה ממש לא סוף העולם.

וזה חשוב לי להדגיש, כי גם לי כאדם שיש לו מורכבות וכאב, יש אחריות לשיח שנוצר. ואם אני מדברת עם מישהי שבגדול יש לה רגישות- יש לי אפשרות לספר על הכאב שלי, ולחוות הקלה.

יש משהו בהגדרה של 'חוסר טאקט' ששם את כל האחריות על מי ששאל. מקטלג אנשים כ'חסרי טאקט' וזהו.

והאמת יש אנשים כאלו ואין מה לעשות מולם.

אבל רוב החברה היא לא כזו. ואם נפריד בין חוסר טאקט אמיתי לאי נעימות שנוצרה בשיח- בהרבה מקרים נוכל לתקן, במקום ללכת הביתה עם מועקה.

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)