בכולם כמובן תלוי מי אומר את זה

יש משפט שאקבל באהבה מבעלי אבל לא מחמותי

הבגד לא מחמיא לך

האוכל שהכנת לא טעים

לדבר בלי לשים לב שהאחר מיצה את השיח

זה מהשעולה לי בינתיים 

בס"ד

או שנכנס לפרטיות של אדם, כשהוא לא חפץ בכך.

דוגמאות:
 

- מה בעלך עושה? (אם את לא יודעת שהיא נשואה בטוח, ולא גרושה או אלמנה חלילה).

- כמה ילדים יש לך? (אולי אין לה, אולי יש לה פחות ממה שהיא הייתה רוצה)

- כמה זמן אתם נשואים? (לזוג ללא ילדים זה יכול להיות מאד כואב)

- בשעה טובה!!! / איזה חודש את? (כשהיא לא אמרה בעצמה שהיא בהריון. אולי היא עדיין בהתחלה / אולי זה נושא פרטי מבחינתה / אולי יש לה בטן נפוחה מטיפולים / אולי היא אחרי הפלה ח"ו)

- להניח יד על הבטן של משהי בהריון (יש הרבה שזה ממש לא יהיה נוח להן)

- הילד הזה כבר צריך אח/ות קטן/נה! (ראי סעיף קודם)

- איך את ככה עושה קניות לבד? תבקשי מבעלך שיעשה (אולי בעלה לא עוזר וזה אישו ביניהם, אולי הוא במילואים והיא גם ככה מרגישה בדידות איומה, אולי כמו הסעיפים למעלה אין לה בעל)

- בעלך לא עושה מילואים? (אולי יש לו פטור מסיבה אישית)

- יש צפי לשחרור? (הלוואי!) / יש צפי לסבב נוסף? (אישית אין לי בעיה עם שאלות כאלה אבל יש כאלה שזה ממש קשה להן כל הנושא הזה)

- במקומך הייתי מסרבת שילך לעוד סבב (יכול לשבת על מחלוקת עקרונית בינהם סביב המשך המילואים. יכול להיות שהיא הייתה ממש שמחה לשמור אותו בבית אבל אין אופציה כזאת מצד הצבא או מצד המצפון).

- נו, אתם יוצאים לנופש הקיץ? (כשאין כסף לזה…)

- שכל אחד ישתתף בסכום X למתנה של זרובבל (כנ"ל)

לא לכל אחד יפריע כל הנ"ל. 

אבל יש מספיק אנשים שכן כדי שזה יהיה לקחת סיכון להגיד דברים כאלה, אם את לא בטוחה מי הנפש שפועלת מולך.

ועכשיו קוראת את התגובות האחרות ובאמת יש חוסר טאקט במילים ויש חוסר טאקט במעשים כמו להמשיך שיחה עוד ועוד כשהצד השני התעייף או לנחות לבית של מישהו בלי תאום.
 

מקווה שזה עוזר…

בטח יש עוד המון….
 

אשרייך על השאלה ❤️

זה לבוא לחבר ב-2 בצהריים וכשכבר מאוחר ויושבים לאכול ארוחת ערב ואומרים בנימוס שאולי כדאי שילך הוא נשאר לשחק בסלון

שמישהי אומרת שסגנון לבוש מסויים לא הולם אותה, ומישהי אומרת כן זה יפה בעיקר על רזות

זה כנראה משתפר עם הגיל, גם אם לא ב-100%😅

אני מרגישה שלא תמיד יש לו טאקט ואני לא רוצה שהוא יגדל להיות מבוגר כזה..

לדוגמא: ישבתי בגינה עם 2 נשים שפגשתי לראונה והוא אומר לי חצי בלחש חצי בקול, תגידי להם שאת בחודש שמיני

או נגיד, מחמיאים לו והוא אומר: תודה על המחמאה

הוא עם קשב אז זה נורמלי אבל אנחנו מנסים לתווך לו כל הזמן..

ובן כמה הוא?

בעייני זה לא הכי טאקט שבכל מחמאה שאת נותנת לילד שלך הוא אומר, תודה על המחמאה

אולי זה מעיק עלייך שעל כל דבר קטן הוא עונה ככה, אבל בעיני אין בזה חוסר טקט.

תדמייני שכל פעם שאת מחמיאה הילד אומר תודה

זה טיפה מוגזם

לא מכירה שום ילד בן 9 שאומר תודה על המחמאה

הוא יכול גם לחזור על זה כמה פעמים

לגבי ההנחית חברה

מישהי מעולה מירושלים שעושה חוגים לילדים (יש החזר מחלק מהקופות)

היא עובדת לאורך כמה מפגשים על כל מיני דברים כמו איזה חבר אני (דולפין/כריש/סרדין)

מתאמנים מול מראה בלאכול קורנפלקס עם חלב, איך זה נראה שאני אוכל?

מאיזה מרחק מדברים עם חבר, מה קורה כשזה מידי קרוב או מידי רחוק

הכל בעזרת תרגילים מדהימים

יש גם תרגול לבית שזה יותר מאתגר להורים אבל מי שדבק בה זה מצליח ממש..

לק"י

זה אולי לא לדעת מתי זה כבר נשמע מוגזם.

נראה לי שהבנתי אותך.

מכירה את זה גם מקרוב

ואולי קשור להבנת תקשורת קצת יותר מורכבת.

לקבל מחמאות בלי להתנצל

הייתי בודקת עם עצמי במקומך - אם את מסוגלת לקבל מחמאות או שזה נוגע לך בנק רגישה

הילד שלך נשמע לי במקום הנכון בדיוק

מחמאה.

תוכלי לשתף לגבי הנחיית חברה ששלחת את הילד? 

זה הכי בטוח

(אפילו שאלה כמו: הדירה שלכם או בשכירות?)

לא לשאול כמעט כלום אם לא משתפים באופן יזום שאז אפשר לשאול כחלק מהשיח שהתפתח

תמיד לחשוב מעבר, מה השני עלול להרגיש עם האמירה/שאלה, מה אני הייתי מרגישה,

לקחת בחשבון מכלול של דברים שאולי אני לא יודעת ויכולים להוות טריגר לפגיעה.

(כמו כל מיני דוגמאות שנתנו פה: לשאול כמה ילדים יש לך, מה בעלך עושה וכו' אם את

לא בטוחה באלף אחוז שהיא נשואה ויש לה ילדים. וגם כשאת בטוחה רצוי להמעיט בשאלות

כי לפעמים תפגעי בנושאים רגישים)

אתן לך דוגמא לשאלה שיכלה להיות הכי טקטית ובנס ניצלתי ממנה,

הגעתי למקום עבודה חדש, באותו יום הגיעה משהי ובשיחת היכרות איתה- שסיפרה לי שהיא בדיוק חזרה היום מחופשת לידה,

לא שאלתי אותה כלום, אבל בכיף הייתי יכולה לשאול איך התינוקת, לאיזה מטפלת היא שלחה אותה וכו'

מזווית העין ראיתי את אחת הבנות מסמנת לי משהו בלחץ, לא הבנתי מה היא רוצה, למפרע התברר שאותה אחת 

שחזרה מחופשת לידה, חוותה לידה שקטה ובעצם אין שום תינוק בבית תארי לך שהייתי שואלת את כל השאלות האלו.!!

זה רק חידד לי את זה שאסור לשאול כלום ושום דבר אם לא יודעים בוודאות של מאה אחוז את הסטטוס של השני

אם אישה מספרת שהיא חזרה מחופשת לידה,

התגובה הכי מתבקשת זה לשאול על התינוק.

יכול להיות שהיא סיפרה כי היא רצתה לשתף בלידה השקטה.

לא מפסידים...

ועדיף עודף טקט

כל כך הרבה פעמים השתיקה מצילה ממש.

מעולם לא התחרטתי על משהו שלא אמרתי...

יודעת על עצמי שהרבה מקרים ברור שנכון להמעיט בדיבור, ועדיין נופלת לדיבורים (בעיקר בנושא הריכולים, פחות בטאקט. ועדיין...) קשה לסגור את הפה.

כשמישהי משתפת שחזרה מחופשת לידה בעיניי מתבקש לשאול איך היא ואיך התינוק, ומה איתו.

להמשיל בשיחה כאילו כלום זה נותן הרגשה כאילו בכלל לא מקשיבים למה שאני מדברת...

אני חושבת שצריך לשים לב לא להיות קיצוניים לשני הצדדים, לא לשאול בלי הכרה אבל גם לא לפחד לדבר כי אז באמת אי אפשר ליצור ככה קשרים נורמלים עם אנשים.

והכי אמפתית ומתעניינת

להזהר באופן קיצוני ועדיין לא לייבש ולהיות אמפתיים ומתעניינים

לשאול איך את, איך החזרה לעבודה, וכל מיני שאלות כלליות כאלה

לא חייב לשאול על התינוק בפירוש

ואז היא תענה תשובה ולפי זה יהיה אפשר להמשיך הרגה יותר בקלות

המצאתי הרגע

מישהי חוזרת לעבודה אחרי חופשת לידה מפרכת, גזים 3 חודשים, מילואים, נפיחות, ריפלוקס, חוסר שינה. אפשר להמשיך כמובן

היא משתפת שהיא הרגע חזרה מחל"ד

ו - וואי איזה חוסר טקט אף אחד לא מתעניין אף אחד לא שואל מה שלומה, למרות שכולם יודעים איזה קשה זה תינוק חדש..אפילו עובדת אחת שהיא ממש אמרה לה מפורש - הרגע חזרתי מחופשת לידה - לא מעלה על דעתה לשאול איך לה לחזור לעבודה ואיפה היא שמה את התינוק, ולהשתתף בקושי של הפרידה ובשמחה של החזרה לשגרה...

בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שטאקט זה לא שווה ללסתום

יש סיכון בלדבר ולשאול

יש גם סיכון בלהיזהר יותר מדי, זה יוצר נתק.

וגם מי שחזרה מחופשת לידה אחרי לידה שקטה

גם לה מותר שישאלו אותה, שיזדעזעו, שיצטערו איתה, שיכירו בצער שלה, שיזהרו עליה יותר...אחרת כנראה היתה אומרת משהו אחר. שהיא חזרה מימי מחלה, או משהו אחר כלשהו

אפשר לשאול שאלות יותר ניטרליות. הרבה פעמים אנשים שרוצים לשתף ולספר, לדוגמא על איך עם התינוק, לא צריכים יותר מדיי.

אם מישהי מספרת שחזרה מחופשת לידה, לא חייבים לשאול "איך התינוק?" או "בעלך עוזר הרבה?" אפשר להגיד דברים כמו "אה, אוקיי!" ולחייך, או לחלופין "ואיך הולך?" והרבה פעמים את רק פותחת פתח ומראה שאת מקשיבה, ולפעמים מספיק אפילו להנהן רק, הבחורה השניה פשוט מתחילה לספר מה שהיא מעוניינת לספר

ממני, שלא הכי טובה בשיחות עם אנשים, בחורה שקטה שגילתה שלא צריך לדבר הרבה כדי שאנשים ישפכו את עצמם בפנייך 😅

אפשר גם "וואו, איך את מרגישה?"

בפני אף אחת לא התריעה, ואני ממש שאלתי שאלות על היילוד, הבחורה ענתה לי שהייתה לה לידה שקטה ואני עמדתי למות במקום.

מאז אני לא שואלת אף אחד שום דבר.

שום שום דבר. 

באמצע התור ברמי לוי.

חברה שלא ראתה אותי הרבה זמן אמרה לי מזל טוב בהתרגשות.

ממש לא נעלבתי או לקחתי קשה, הבנתי שהיא רצתה לשמוח בשמחתי, בעיקר היה לי לא נעים בשבילה שהיא כמעט קברה את עצמה

אני חושבת שאמפטיה ורצון לשותפות ליותר חשובה ממילה שגויה פה ושם.

אם מישהו מתעניין בי בכנות אז קורה שהוא גם שוגה

היא סיפרה בעצמה שחזרה מחופשת לידה

ברור שתחשבי שיש לה תינוק חי.

אם זה היה כל כך רגיש לה, היא לא היתה מציינת את הפרט הזה כלל, למשל אומרת - נעדרתי תקופה מהעבודה מסיבות אישיות, או לחילופין אומרת בפירוש: חזרתי מחל"ד לאחר לידה שקטה.

לא לכולן זה כל כך רגיש.

אני אם קיבלתי "מזל טוב" הייתי עונה בפשטות: "תודה, אבל זו היתה לידה שקטה".

כי זה תחושת בטן. וזה תלוי סיטואציה, רמת קירבה, ועוד מיליון דברים.

וטאקט של אחת הוא ריחוק אצל שניה. והבעת עניין אצל אחרת זה חוסר טאקט וחטטנות אצל השלישית.

טאקט זה להתנהל ברגישות ובשימת לב לפי הסיטואציה היכולת הכוחות והרגשות של מי שלידך.

ובעיניי הצד השני הוא להחליק. ללמד זכות. להקליל ולראות את הרצון הטוב שמאחורי שאלה שלא במקומה.

לק"י

כי יש הרבה דברים שבעיני ממש לגיטימי להתעניין, זה גם מה שיוצר תקשורת בין בני אדם. אבל לפעמים זה באמת יכול להכאיב למישהו אחר, אבל אין סוף לדבר.

גם אם מישהו התנהל בחוסר טקט, להחליק ולהקליל, לרוב זה לא מכוונה רעה

יש עכשיו תוכנית באתר כיכר השבת שנקראת ה"טאלנט" - סוג של אודישנים 

לבחירת איש התקשורת הבא. אז היה שם מועמד אחד שהתבקש לראיין את אחד השופטים,

הוא פנה לקובי אריאלי (שהיה אחד השופטים) וביקש לראיין אותו על הבן המיוחד שלו, 

אמר ששמע שיש לו בן מיוחד.. אז קובי אריאלי ענה שאין לו בן מיוחד... 

רק תחשבו איזה פדיחה אבל קובי, החליק את העניין בצורה כל כך יפה, חכמה וטקטית

ואמר בחיוך: "יש לי 4 כוכבים בבית אבל ב"ה לא בן מיוחד" ואז אמר: "אבל אם אתה רוצה לראיין אותי על זה, אז אני זורם"

כל כך אהבתי את התגובה הזאת, נכון מישהו אמר משהו חסר טקט (הכי לא בכוונה)

במקום להשתבלל, הוא יצא מזה בהומור קליל ובמקום שהשני יהיה במבוכה קשה, הוא הוציא אותו ממנה בחכמה יתרה

בעיקרון טקט זה משהו מולד, אבל לפעמים לא, ואז אפשר ללמוד איך לדבר בטקט אצל איש מקצוע.

בכל אופן, כתבו לך פה דוגמאות טובות, מקווה שיהיו לך לעזר❤️

מרגישה שעברתי המון בנושא הזה

ולא קיבלתי תיווך כילדה כדי להתקדם בזה

צריך להיכנס לראש (או ליתר דיוק ללב) של השני.

להבין מה מפעיל אותו ואיך הוא חווה את הדברים.

לא תמיד אפשר לשים לב מספיק, אבל אפשר לעבוד על זה.

כלומר במקום לעצור את עצמך מלעשות משהו, לנסות להיכנס לראש שלו.

למשל יש דוגמאות של שיח בין שני אנשים (ברחוב, בסרט, בסיפור, בהצגה)

לדמיין שעושים פריז ואת שואלת את עצמך מה הוא מרגיש, מה השני מרגיש. מה כואב לראשון מה כואב לשני וכן הלאה.

לימוד שפת גוף יכולה לתת פידבק מיידי מתי שאומרים משהו חסר טאקט, וככה כשמקבלים משוב מיידי לומדים מפעם לפעם להשתפר.

גם מי שיש לו טאקט, יש מצבים עדינים שקשה לקרוא את המפה או שלא חושבים מספיק ואומרים משהו חסר טאקט.

כלומר זה לא שאו שיש טאקט או שאין. כי בסוף ליכולת החיזוי שלנו לגבי הצד השני יש גבול, אי אפשר להיות מושלמים בזה.

אני לא חושבת שעוזר להגיד למישהו שהוא אמר משהו חסר טאקט ושלא יגיד את זה, כי זה תלוי בהקשר. אפשר לשאול את אותו אדם איך לדעתך השומע הרגיש לגבי אותה אמירה או מעשה שעשית.

בסיפורים, ברחוב, בכל דבר.

למשל בסופר מישהו מבקש לעקוף בתור ואני מסכימה והילדים לא מבינים למה,

אז אני שואלת איך היו מרגישים אם זה היה הפוך. ואז אנחנו מעלים השערות מה יכול להיות דחוף לאותו אדם שעקף.

באותו אופן אם הם אומרים משהו שאפשר לשמוע אותם אני שואלת אם ישמעו אותם, זה יהיה נעים או לא נעים לשומע המשפט הזה?

אם הם אומרים משהו ישיר מדי, אני שואלת אם יש דרך אחרת להגיד את זה ומה השני מרגיש כשאומרים בצורה מסויימת ובצורה אחרת וכו'.

למשל כשמתארחים והם לא אוהבים משהו ואומרים שזה לא טעים להם, אני לא אומרת שזה לא יפה להגיד את זה, אני אשאל אותם אם אני הייתי מבשלת ומתאמצת ומכינה ומשקיעה וכ"כ רוצה שיהיה טעים, ואז מישהו היה אומר לי שהאוכל לא טעים, איך הייתי מרגישה? (חשוב לשאול את זה בנימה פתוחה ומאפשרת התבוננות ולא כהאשמה או ביקורת)

ואז כשהם מבינים שלשומע לא נעים אני שואלת אנחנו רוצים שיהיה נעים או לא נעים?

רוצים שיהיה נעים.

אז מה נעשה כשמגישים לנו אוכל והוא לא טעים?

אפשר להשאיר בצד ולאכול דברים אחרים בלי לפגוע במי שהכין את האוכל.

או דוגמה אחרת, הם מספרים לסבא וסבתא שהסבא וסבתא מהצד השני מביאים הרבה מתנות.

דוגמה קלאסית לחוסר טאקט שנובע מתמימות מתוקה. הם בסה"כ משתפים את סבא וסבתא במשהו טוב שקורה להם. הם לא חושבים מעבר לזה.

אז למשל במקרה כזה אני אשאל שאלות מקדימות.

איך הרגשת לספר את זה? לתת פידבק חיובי לשיתוף, זה יפה שאתה משתף בדברים טובים שקורים לך וכו'

ואז בעדינות לשאול מה לדעתכם סבא וסבתא חשבו בראש ולא אמרו לנו בזמן שסיפרת את זה?

הם שמחו? מצד אחד כן כי הם שמחים בשבילך שטוב להם, מצד שני, ואז להוסיף בעדינות אולי הם חושבים גם הם צריכים לקנות לכם הרבה מתנות?

אתה היית בסדר, לא ביקשתי מתנה, אבל אולי הם חושבים ככה?

(אצלנו במשפחה על משפט כסה הם מיד יקבלו מתנה מהצד השני או התנצלויות מרובות)

אז אני ממשיכה לשאול אתה זוכר שמיד אחרי שאמרת את זה סבא הביא לך סוכריה/ מתנה? למה בעצם?

כלומר אני מנסה לפרק את הסיטואציה לשלבים, לעורר שאלות מחשבה על כל שלב, לתת להם להביע את עצמם כי ככה הם מתחברים הכי טוב למסר שאני רוצה להעביר, כלומר לא להגיד כתוכחה אלא לגרום להם לחשוב ושזה יבוא מהם שבעצם אולי היה עדיף לא לומר.

ולפעמים המסר מורכב מדי וזה בסדר, הם רק ילדים, כשיגדלו יכילו יותר את המורכבות.

אגב, על דימוי גוף אני לא מעירה להם בקטע ששומעים אותם ולא נעים, עד גיל גדול יחסית.

לדוגמה ילד בן 3 יגיד וואי איזה אדם קטן (נמוך)

אני אגיד ככה ה' בא אותו וזהו.

אני לא רוצה להכניס להם רעיונות בגיל צעיר מדי שיש אנשים שמפריע להם שמדברים על הגוף שלהם.

נגיד על בחירת בגדים אני כן אתייחס לרגישות השומע, אולי לא נעים לו שאומרים את זה עליו.

ובכללי רגישות לזולת זה משהו שמתפתח עם הגיל, יש גיל שמותר להם להיות חסרי טאקט, זה בסדר,

ביסודי כבר אפשר לעבוד על זה אבל גם אפשר לפעמים לאפשר להם להיות חסרי טאקט ולהכיל את זה.

(ובאופן כללי אני פחות מגיבה מיידי לדברים שאומרים, אלא תוך כדי האירוע רושמת לעצמי שהפריע לי נקודות כאלו ואחרות, ואז בזמן אחר קצת מנותק מהאירוע עצמו יש יוצר קשב ופתיחות להבין את הצד השני.

וכמה את מחוברת רגשית גם לעצמך

גם לי לא היה טקט הרבה שנים. לא בכוונה, פשוט לא היה שיח רגשי בבית

עם השנים כשהתחברתי לעצמי יותר ונתתי לרגשות שלי מקום, זה נתן לי אפשרות גם לראות את האחר. כי בסוף, מה שאין בנו - לא נראה בזולת.

ככה אני מאמינה וזה מה שהיה אצלי

לק"י

כי נניח ילדים הרבה פעמים הם חסרי טקט, וכשהם גדלים הם מבינים יותר מה שייך יותר להגיד ומה לא.

לדוגמא: רוב השכנות שלי לא יגידו לי שהבית שלנו ממש מבולגן (חוץ מאחת🙊😅), אבל החברים של הילדים שלי כבר אמרו את זה.

מניחה שלפחות חלקם בעוד 10 שנים יבינו שזה לא יפה להגיד דבר כזה.

נרכש עם השנים.

אנונימית יקרה, אני לא מכירה אותך, ובעצם אני כותבת מתוך החוויה האישית שלי, שלא בטוח שקשורה אלייך. אבל אם את מרגישה שוב ושוב שאת נופלת בעניין הזה, שווה לשאול איש מקצוע איך רוכשים טקט, וכך ללמוד את זה אחת ולתמיד...❤️

עם החיים לומדים מה נעים לאנשים לשמוע/להישאל גם מחוויות אישיות שעברנו וגם מהתנסויות שטעינו או הצלחנו וגם מהכרת סוגי מנטליות שונים מקרוב וכן הלאה

לא דומה טקט של ילדה בת 12 לטקט של אישה בת 40...

זה נרכש בד"כ אלא אם כן יש בעיית תקשורת ואז זה יותר קשה עד בלתי אפשרי

תוספת עריכה:

עכשיו ראיתי שכבר כתבו את זה ופשוט לא קראתי עד סוף השרשור

אבל היה לי חשוב לכתוב בשביל הפותחת, כדי שלא תתייאש

בעבודה שלי אני יכולה לדבר עם מישהי והדלת סגורה כמעט עד הסוף, יש מישהי בצוות שתמיד תיכנס ותתערב בשיחה

כל אחת אחרת תציץ ותמשיך הלאה או תדפוק ותשאל אם מתאים שתיכנס,

או, נשאר כיבוד במשרד מאיזה מסיבה ותמיד יש את הזו שאומרת: תשמרו לי לקחת הביתה לילדים

הלו, יש פה עוד עובדות שרוצות לאכול מיזה, חכי לסוף היום ואם נשאר תקחי

משום מה תמיד היא שומרת לילדים שלה כשיש עוד עובדות שלא קיבלו

היתי בברית והאבא שיתף את כל הקהל כמה התלבטות היתה בקריאת השם, אשתו רצתה ככה והוא רצה ככה והם לא הסכימו בקלות על שם וממש תיאר את כל ההלוך חזור..

אני במקומה היתי קוברת את עצמי

והאבא אמר אני עשיתי את שלי לפני 9 חודשים

השאר זה האמא.

ככה להתחיל דרשה?!

אני הייתי בשוק...אבל הם משפחה יותר פתוחה

יש ציבור שזה ממש לגיטימי להגיד דברים כאלו, חלק ממה שמותר להגיד בציבור.

כלומר זה לא שהאבא הוא טיפוס עם פה בעייתי מצד עצמו,

אלא האמירה תלויה באיך השומעים מקבלים את זה.

להתערב לאנשים אחרים בדברים שלא קשורים אליך.

להעיר הערות לאמהות אחרות שלתינוק שלהן קר/חם/צריך כובע/שמיכה או מה שזה לא יהיה.

להעיר על מראה חיצוני, על דרך חינוך, על צורת דיבור... כל דבר בעצם שלא שאלו את דעתך 

לדוגמא מישהי ששאלה אותי כמה אני שוקלת כי שיתפתי אותה שעליתי לאחרונה בכמה קילו

שאלה אותי באחת החתונות שנפגשנו כמה אני מרוויחה. ככה במילים האלו ממש

איך אפשר להסביר למה זה כל כך חסר טקט?

אבל שאלה שאני אשאל אחות קרובה יכולה להיות הכי חסרת טקט אם אשאל את אותה שאלה חברה..

כמו שכתבו פה- טקט זה תלוי עניין.

חופשי אני אשאל את אחותי "את בהריון"? כי אנחנו מדברות על זה כל חודש ואני יודעת שהיא תענה לי מה שבא לה

ואת אותה שאלה אני בחיים לא אשאל חברה.

אז זה לא שאני חסרת טקט- אני פשוט מתנהלת ברגישות לפי העניין, אני יודעת ששאלה כזאת שאשאל את

אחותי תתקבל אצלה הכי ברוח טובה ובכיף.

אמנם שאלת ספציפית על אחיות, אבל אני מרגישה שעם כל בן אדם וכל סוג של קשר יש את הקטע שלו.

יש לי חברה שאומרת לי כשהבגדים שלי לא מחמיאים ואני ממש לא מפרשת את זה כחוסר טקט. היא בן אדם עם המון טקט וחוש אופנתי, ואני שמחה לשמוע ממנה הערות בנושא. כנ"ל אמא שלי שאומרת לי אם לדעתה הבגדים שלנו לא יפים.

סתם מישהי ברחוב, או שכנה שתאמר לי על בגד שהוא לא מחמיא זה יתפרש אצלי כחוסר טקט.

או למשל אם בעלי יאמר לי משהו על הגוף שלי זה יכול להתפרש כמחמאה, ואם קולגה יאמר את זה, זה עשוי להיות חוסר טקט על גבול ההטרדה...

קיצור, גם עם אחיות מאוד תלוי באיזה נושא, עם איזה אחות, זה תחושות מאוד עדינות

נראה לי יחס בין אחים זה המקום שצריך בו הכי פחות טקט,

למשל אני יכולה להגיד לאחותי הערות על בגד, וזה יהיה נסלח לגמרי, זה יהיה כנות יותר מאשר חוסר טקט. ככל שהאחות יותר קרובה אליי אני יותר יכולה להרשות לעצמי, אבל זה תלוי דינמיקה ביניכם וגם תלוי כמה הקשר הוא צעיר ברוחו.

אבל נגיד הערות בין בני זוג אני בחיים לא יגיד. בעלך לא עוזר לך וכאלה. אין סיכוי. האמת שלצערי אין לי אחות כ''כ קרובה שאני מרגישה איתה בפתיחות, הייתי לפעמים רוצה להגיד לאחיות שלי דברים חסרי טקט כי זה כיף הפתיחות הזאת שאת יכולה לשמוע מאחותך ולא להיפגע , אבל זה באמת תלוי דינמיקה. 

שמעירה לי על בעלי ?

בשבתות משפחתיות.

כמו,

וואי למה הוא לא מתקשר?

למה הוא בפינה שלו?

לא קשה לך עם זה?

אכן קשה לי,אני לא עיוורת

אחות אחרת-

אתם ממש מוזרים, אתם מתקשרים מוזר...

אני לא מבינה את השיח.

אני שונה מהם באופן כללי

לק"י

אבל מאחר וזה מפריע לך, זה חוסר טקט לשאול.

יותר כמו דאגה ואכפתיות בין אחיות.

פשוט הייתי אומרת פעם אחת, כן אני יודעת שהוא כזה ואני בסדר עם זה.

לגבי המוזרים אפשר לענות אנחנו שונים, אנחנו מתקשרים שונה והכל בסדר.. (כלומר להפוך את המילה מוזר שהיא שלילית למילה שונה שהיא לגיטימית)

שאני לא בסדר עם זה,

אז זה לדרוך על פצע....

ואם כן נעים לך לשתף, אז זה דווקא יפה שהן מתעניינות, ומאפשרות לך קצת לפרוק, לא?

אפשר גם לומר פחות בא לי לדבר על זה,

כל עוד את לא מגיבה הן לא יודעות מה מתאים לו רק ומה לא (ככה נראה לי, אבל שוב זה מאוד תלוי בנפשות הפועלות ומאוד לגיטימי לחוש שהן חסרות טאקט. פשוט במראה הזה לא חושבת שמקדם לתייג את האירוע כחוסר טאקט, אלא יוצר יעזור לחשוב מה להגיד כדי למנוע מצבים דומים בעתיד)

חוסר טאקט לדעתי זה יותר בדברים שברור שאין מה לעשות לגביהם או שברור שזה נושא אישי שלא משתפים בו אחיות וזה נראה לי יותר אפור כזה.

שימי לב שאת חווה את זה כהערה, אני למשל הייתי חווה את זה כהתעניינות, לכן זה תחום אפור שתלוי באנשים ומאיזה מקום זה מגיע.

לדבר איתך *עלייך*, זה משהו אחד, אבל על בעלך ועל הזוגיות ביניכם פשוט לא. זה תמיד רגיש, תמיד נוגע בנקודות כואבות. זוגיות זה דבר סופר רגיש, ואסור ואף אדם לדחוף את האף בלי רשות. 

אני ואחיות שלי בקשר מאוד קרוב

והרבה דברים שלאחרות אני לא אומרת לה כן

אבל להיכנס לה לזוגיות זה מוגזם בעיניי

לק"י

זה תלוי בקשר.

זה כן נושא שמצריך עדינות, ולדעת מה לשאול ומה לא 

כל פעם שואלת על העבודה וכמה משלמים אצלכם..

בהתחלה נאלמתי דום עד שלמדתי להגיד לה:

משלמים יפה או משלמים בסדר, כבר לא זוכרת מה

היא גם תמיד היתה שואלת, כמה שכירות אתם צריכים לשלם, למה לא קניתם דירה

אני מבינה שיש מקומות שזו שאלה לגיטימית בעייני ואיפה שגדלתי (בית חוצניק) כל הנושא של כספים לא מדובר בכלל

לדפוק בדלת ולבקש לבוא לבקר

בלי התרעה מראש

להיכנס ולהתיישב בספה

או לשלוח את הילדים לבלות אצל השכנים שהם זוג עם תינוקת

מניסיון 😖

הפסקתי לפתוח להם את הדלת.

נורא קל לשכנה לשלוח שלושה ילדים קטנים לשחק בבית שיש בו ילד אחד שמשחק (הקטן עוד ממש תינוק והם עוד מתלוננים שהוא מפרק להם - יאללה מצוין אל תבואו)

כאילו - סליחהההההההה?????

וואו הם עושים לי את זה מלא וזה מחרפן.

אני פשוט לא פותחת או שולחת את בעלי לפתוח והוא מסרב באסרטיביות - אני לא תמיד מצליחה לעמוד על שלי מולם לפעמים הם פשוט נכנסים עוד לפני שהצלחתי להוציא מילה

בינהם 2 תינוקות

ולי יש תינוקת אחת

😥

לק"י
 

או שההורים שלהם רחפני על ולא בעניינים, או שיש שם בעיה אחרת (או שהם חסרי טקט😅).

באמת עדיף לא לפתוח מראש🤦‍♀️

כל מיני בעיות כאלה ואחרות

אחת מהם זה חוסר טקט

נראלי חוסר בכישורי חברה בכללי

לק"י

כי כדי לשלוח שישה ילדים לשכנה בלי בקשה רשות צריך מעבר לחוסר טקט רגיל🤦‍♀️

נראה לי שאת צריכה להיות חסרת טקט בחזרה, ולהגיד להורים בצורה הכי ברורה שלא יבואו אלייך. אולי ככה הם יבינו.

כמו שילדים רואים מישהו ברחוב ואומרים - ראית, אין לו שיער! או ראית, יש לה בטן גדולה וכו'.

גם גרימת קנאה לאחרים, אם ילד אחד היה במסיבה וקיבל הרבה ממתקים, זה חסר טאקט שאחר כך יספר בפירוט לאחים (במיוחד הקטנים) על כל מה שאכל..

וכמובן גם מבוגרים בהתאם - אם לחברה שלי יש בעיות בשלום בית ובעלה לא עוזר לה כמעט, אני אקפיד במיוחד לא לפרט כמה בעלי כן עוזר וכדומה

הילדים שלי (גילאי 3-4) בדיוק עושים את זה- אומרים אחד לשני כשלא היית פה אבא הביא לי ארטיק

או לי יש הםתעה מהגן ולך אין

או נגיד אם יש לי ילד שברחוב יכול להצביע על מישהו ולשאול עליו בקול שאלות(למה הוא בלי כיפה נגיד)

באיזה גיל זה כבר לא תקין? 

לק"י

מגיל 5 אולי לצפות שיתחילו להבין, אבל לא ב-100%.

נראה לי שמגיל 6 כבר יש להם יותר יכולת להבין מה לא צריך להגיד.

אבל זה הזמן להתחיל ללמד.

זה קצת טריקי כי מסובך לעשות את זה בזמן אמת בלי לצאת חסרת טקט בעצמך.

אבל אפשר למשל כשנותנים לילד את הארטיק כבר להגיד לו שלא יגיד לאח שלו וגם לא ישאיר עטיפה במקום שהאח רואה, מאוד סביר שלא תמיד יחזיק מעמד לא לספר, אבל אם מתמידים אז באיזשהו שלב זה יעבוד.

או במקרה של שאלות על אנשים ברחוב ,להסביר אחרי שיוצאים מטווח  שמיעה, שלא מצביעים על אנשים ולא שואלים שאלות לידם. 

אבל זה הגיל להתחיל ללמוד, מה זה להתגרות/להקניט, למה זה לא נעים.

הם בגיל מאד אגוצנטרי אבל מתחילים להיות מסוגלים להבין מה האחר מרגיש כשמסבירים להם.

לגבי הצבעה ברחוב אני אומרת נדבר על זה עוד מעט ואז בבית קודם כל נותנת תשובה לשאלה ואחכ מסבירה שלא מתאים להצביע או לדבר על אנשים ברחוב.

לפעמים אם הולכים למקום ש"מזמין" אמירות חסרות טקט אז מקדימה את השיחה ואומרת להם למשל - עוד מעט נפגוש את איקס. יש לו כיסא גלגלים כי קשה לו ללכת, אבל לאנשים עם קושי לא כל כך נעים שמצביעים או מדברים עליהם אז בבקשה תשימו לב. אם יש לכם משהו חשוב להגיד לי על זה בבקשה תבואו אליי בשקט ותספרו לי בלי שאחרים ישמעו.

אפשר גם לתזכר בשקט אם רואים שהילד בוהה וכאלה

לעבוד איתם באיזור גיל 5, וכל ילד קולט בקצב שלו.

אני לא מצפה שישקרו לאחים שלהם, אבל שלא ידגישו את זה מעצמם באיזור גיל 8-9 נראה לי, אבל שוב, כל מקרה לגופו

מסבירה שאם רוצים להגיד לי משהו על מישהו ברחוב עושים את זה בשקט באוזן שלי. שלא מדברים על אנשים ברחוב כי זה לא נעים להם. אני מרגישה שככה הם מקבלים את המקום להגיד לי מה שהם רוצים על אחרים (גם מילים לא יפות) וממד שני לא מביישים.

לגבי האחים, אנחנו אומרים שלא מתגרים באחרים. אני לא רוצה להגיד להם לשמור בסוד משהו, אבל כן שאסור להתגרות ולכן לא אומרים "אני קיבלתי ואתה לא". בד"כ זה מוציא להם את הרצון להגיד בכלל, כי מה שהם רוצים זה בעיקר להתגרות ולא לשתף באמת...

בגיל ארבע

צועקת "אמא תראי! אישה לא צנועה!"

כשמקבלת מתנה ממני שואלת אם אני רוצה אותה כי תשמש אותי יותר🤦‍♀️ או שואלת איפה אפשר להחליף

יכולה "לקפוץ" לביקור בלי להודיע

להגיד למישהי שהעגילים שלה לא יפים ויש בהם חלודה אז היא תקנה לה חחח

זה מהדברים האחרונים😂

אישה טובה, באמת בתמים לא מבינה מה לא בסדר חח כבר התרגלתי 😏

שאלה אותי, אמיתי לגמרי:

-איך הנישואין שלך? אני מגמגמת שב"ה טוב

-ואת רוצה ילדים?

וואווו מה נסגררר

ועוד ליד ההורים והאחים שלי... מה עובר על אנשים

להדגיש בפני מישהו משהו שיש לך, כשאת יודעת שלשני אין. זה יכול להתבטא בהמון דרכים:

כלכלית - להשוויץ בחופשה שיצאתם אליה, כשלשני אין אפשרות כזו, בגדים/תכשיטים יקרים ועוד ועוד...

משפחתית - לדבר על התינוק שלך באריכות או להתלונן על לילות חסרי שינה ליד מישהי שאין לה ילדים, לספר על מתנה או עזרה שקיבלת מאמא/אבא לחברה שאין לה אמא/אבא או שהם לא עוזרים בשום צורה, לספר לחברה כמה התינוק שלך משמין יפה מההנקה כשלה לא היה מספיק חלב

חיצונית - להגיד כמה צבע עור/שיער/עיניים מסוים הכי יפה בעינייך בעוד שהאדם שאת מדברת איתו נראה בדיוק הפוך, לדבר על עודף משקל/גובה של מישהו כשהאדם לידך סובל מזה או הילדים שלו

זה מה שעולה לי בנתיים, כמובן שיש עוד הרבה 

למשל להתלונן על לילה קשה עם תינוק שמוציא שיניים, לא נשמע כמו להשוויץ, אבל זה עלול להיות חסר רגישות.

בעיני קודם כל זה תלוי מנטליות.

אצלנו במשפחה לשאול כמה אתה מרוויח זה ממש סבבה.

אני יודעת שאצל אחרים זה לא אז למדתי לפתח טאקט ולא לשאול כי אני יודעת שזה נושא שנחשב לא מתאים (למרות שלדעתי זה דבילי)

לשאול כמה עלה משו, בעיני זה סבבה לחלוטין

לעומת זאת יצא ששאלתי וענו לי תגובה מגמגמת, אז הבנתי שזה יצא מבחינתם חסר טאקט, והתנצלתי.

אני משתדלת להתאים את עצמי לקודים החברתיים אבל גם בתוך אותה חברה כל אחד מרגיש אחרת.

לגבי נושאים רגישים

הבנתי בשנים האחרונות שמי שיש לו נושא רגיש, מה שלא יגידו או ישתקו עלול לצאת חסר טאקט.

וזה לא כי אמרתי משו לא נעים אלא כי הנושא כל כך רגיש,

שגם שתיקה, גם השתתפות, גם הקשבה, גם שיתוף דומה

הכל יכול מאד לשמח ולרגש את הכואב, ועלול לזרות מלח על הפצעים שוב לא כי האמירה לא טאקטית, אלא כי הנושא רגיש וכלום לא טאקטי.

מסייגת אמירות שהם במהותם דיבור לא נעים

ששם הרבה יותר קל לתת כללים כי זה אובייקטיבי אמירות לא נעימות.

ולדעתי כמובן ככל שיותר קרובים יש פתח לכנות הרבה יותר גדולה, שאצל רחוקים תחשב לא טאקטית, כי זה לא מותאם לסיטואציה, זה בן אדם רחוק מדי.

שנתנו לך..

לפני שאני אפרט, אני מבקשת שאם מישהי מזהה אותי בבקשה שתגיד לי.

לי יש שתי נקודות רגישות מרכזיות בחיים - התייתמתי מאבא שלי בגיל צעיר והתינוקת שלי עם תסמונת דאון.

בשתי הנקודות האלה יש לי הרבה דברים שיכולים לשאול / להגיד לי שיכולים להוות בשבילי טריגר. אפילו שאלות כמו איפה ההורים שלי גרים או לאיזה מעון רשמתי את הבת שלי יכולות להיות לי רגישות מידי.

אבל כמו שאלה הנקודות הרגישות שלי, לכל אחת יש את הנקודות הרגישות שלה, ואין לי דרך לדעת מה רגיש אצל מישהי שזאת פעם ראשונה שאני מדברת איתה.. איך אני יכולה לדעת על מה אני יכולה או לא יכולה לדבר עם מישהי חדשה (בעבודה נגיד) אם אני לא מכירה אותה?

לדעתי, שאלות היכרות בסיסיות (כמו אם יש לך ילדים או איפה את עובדת או מה בעלך עושה (בהנחה שיודעים בוודאות שהאישה נשואה, שאצל דתיות לרוב זה די ברור)) הן בסיס להיכרות מינימלית. אדם עם טאקט לומד בהתאם לתשובות מה כן להגיד ומה לא. וגם אז, אגב, לא תמיד יודעים מה הטריגר של מי שנמצאת מולך. ואז- איפה עובר הגבול של מה שמותר לשאול ומה שאסור וזה נחשב לחוסר טאקט?

אני חושבת שחוסר טאקט זה תגובה שלא תואמת לסיטואציה. למשל, פעם סיפרתי למישהי שאבא שלי נפטר והיא אמרה לי - באמת? לא רואים עלייך. או למשל, מישהי שאני מספרת לה על הבת שלי ועדיין משווה בינה לבין הילד שלה שבאותו גיל (שניהם אגב סיפורים אמיתיים. שתי חברות שלי בעבודה כל הזמן מנסות להשוות בין הילדים שלהן שבאותו גיל של הבת שלי ואני כל הזמן צריכה להזכיר להן שהבת שלי לא תואמת לגילה).

אני כן חושבת שאם מספרים משהו ורוצים לשאול שאלות, אפשר לשאול אם זה בסדר לשאול, משהו בסגנון של 'אפשר לשאול אותך משהו? ואם את מרגישה לא בנוח או לא רוצה לענות זה מובן לחלוטין'. ואז יש פתח לנשאל גם להגיד שזה לא מתאים לו ולברר בעדינות מה הגבולות של בן /בת השיח.

בקיצור, לדעתי חוסר טאקט זה יותר תלוי בסיטואציה, בקשר בין האנשים ובנורמות החברתיות ואני חושבת שבסוף אנחנו צריכים להבין שיש דברים שהם שלנו, והם עבודה שלנו.

ויותר מכך, יהיו שירגיש להן חוסר טאקט שלא מדברים איתן כרגיל וכאילו הולכים על ביצים.

צריך להשתדל להיות ברגישות, אבל מול מי שיש לה נושאים רגישים, יכול להיות שמה שלא נעשה יצא חבר טאקט.

אני שומעת בנות שמתמודדות עם התמודדות דומה, וכל אחת מצפה ליחס שונה מהחברה

אבל ממה שכן קראתי, אני חושבת שיש כאן בלבול קטן בין מצבי אי נעימות לבין חוסר טאקט.

לדעתי יש הבדל בין לשאול שאלות 'רגילות' ו'נורמליות' ובטעות לדרוך למישהי על עצב חשוף, לבין חוסר טאקט.

בעיניי, חוסר טאקט זה או כשהמצב הרגיש ידוע, ואז מצופה להיות רגישים, או כששואלים שאלה שברור שהיא בעייתית (כמו הרבה דוגמאות פה בשרשור).

אני חושבת ששאלות תמימות, שמניחות שהאדם מולי הוא במצב נורמטיבי ובטעות דורכות על פצע- זה לא חוסר טאקט, למרות שזה ממש לא נעים.

ואם הצד ששאל מרגיש את חוסר הנעימות הזאת, הולך צעד אחורה, וברגע שהעובדות מתגלות הוא מגיב ברגישות- אז אין כאן חוסר טאקט.

בקיצור- לדעתי, לא כל שיח שמכאיב לאחד הצדדים הוא בהכרח חוסר טאקט. לפעמים המציאות כואבת, אבל זה לא אשמת אף אחד.

בס"ד

שלצערנו הרב לא כולם זוכים להתחתן (או להתחתן בטווח השנים שרוב האנשים מתחתנים)

או להביא ילדים (או להביא אותם בקצב שהממוצע מביא ילדים).

זה דבר שקיים וידוע ורווח (לא כמו איזושהי מחלה נדירה ביותר, שבלתי אפשרי לחשוב עליה לבד) ולכן עלינו להגדיל ראש ולחשב עלות מול תועלת אפשרית לפני ששואלים או אומרים משהו.

לכן אם ילד ישאל, זה יהיה מתוך תמימות, כי הוא עדיין חדש בעולם הזה ולא מכיר את כל המורכבויות  שיכולות לפגוש אנשים. אבל כשמדובר באדם בוגר, אני חושבת זה ממש "ואהבת לרעך כמוך" ללמוד לשים לב לדברים האלה.

אפשר להתווכח על הטרמינולוגיה (חוסר טאקט או חוסר נעימות) אבל בסופו של דבר מה שחשוב זה שזה עלול לצער מאד אדם אחר 😔 - וזה לא מרגיש לי משהו ששווה את המחיר…

❤️

יכול לחלוף מאוד מהר אם הבן אדם ממול יבין את הסיטואציה.

כלומר, נניח בדוגמא עם הלידה השקטה- אם השואלת היתה אומרת משהו על התינוק, והאישה ממול היתה אומרת שאין תינוק, והשואלת היתה עונה בתגובה מכילה ורגישה- אז בעיני הכל בסדר.

נכון שהיתה אי נעימות, אבל זה ממש לא סוף העולם.

וזה חשוב לי להדגיש, כי גם לי כאדם שיש לו מורכבות וכאב, יש אחריות לשיח שנוצר. ואם אני מדברת עם מישהי שבגדול יש לה רגישות- יש לי אפשרות לספר על הכאב שלי, ולחוות הקלה.

יש משהו בהגדרה של 'חוסר טאקט' ששם את כל האחריות על מי ששאל. מקטלג אנשים כ'חסרי טאקט' וזהו.

והאמת יש אנשים כאלו ואין מה לעשות מולם.

אבל רוב החברה היא לא כזו. ואם נפריד בין חוסר טאקט אמיתי לאי נעימות שנוצרה בשיח- בהרבה מקרים נוכל לתקן, במקום ללכת הביתה עם מועקה.

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

שהטיפול המונע לא מספיק טוב

כדאי לכם לחזור לרופא ריאות

וללכת אליו קבוע עד שמשתפר

משאפים קיבל מכל הסוגים ולא עזר, אבל עדיין ממשיכים

אזניל קבוע מקבל

אין עוד משהו שלא ניסינו

סינגולייר גם לא עזר לו, אנהלציות במקום משאפים גם

אצלנו זה מה שגם ריפא לגמרי

עם אירובנט

ובמקום אזניל יכול להיות שמוקסיפן יותר טוב

היתה לנו תקופה בעבר עם מוקסיפן מניעתי

מוקסיפן מניעתי לא עזר בכלל בכלל עם אזניל זה ככה ככה

אבדוק על המי מלח 7% לא ניסיתי. יש לנו 3% וגם זה עושה לו ליחה סמיכה שגורם עוד יותר לחסימה

אירובנט גם אנהלציה גם משאפים יש לנו כי המשאף עם ריח לא נעים עבורו אז לא מסכים

במי מלח אמור לטפל בליחה

3% זה נמוך לבעיות בריאות

אבל מה שהכי חשוב זה ללכת באופן סדיר לרופא ריאות

הוא אמור לדאוג שההתקפים יהיו פחותים

היתה תקופה שהלכנו פעם בשבוע למרפאת ריאות בבית חולים עד שהמצב השתפר

יש הרבה מעבר מה לעשות

פיזיו לנשימה

שאיבת ליחה ועוד

אל תשארו עם זה לבד

לרפואה יש הרבה מה להציע

אנחנו מטופלים בבי"ח שיבא ועכשיו שיש התפרצות חזקה אני רוצה להגיע שהרופא יראה אותו בזמן אמת ואין תורים, התור שלנו שהיה מלכתחילה הוא לעוד כשבועיים עד אז הוא יסיים עם המחלה ונלך שהוא כבר בסדר ונושם טוב אז לא עשינו פה כלום.

רופא בקופה לא מבין בזה אז גם לא הולכת ומטפלת לבד בבית, רופא ריאות מתכתב איתי במייל בזמן אמת אבל זה לא כמו שהוא רואה ובודק אותו

לפני הרבה שנים

קובעים סדרת תורים פעם בשבוע

זה לא משנה אם הילד חולה או לא

עוקבים אחריו באופן רציף

ואם הוא לא חולה זה מעולה

ואם זה חוזר כל הזמן אז התורים יפלו גם על מחלה פעילה

פעם ראשונה שומעת על זה, ביקורים כאלה הכי יעילים כי הם עוקבים באופן רציף אחריו

כל פעם אצל אותו רופא?

גם המליצו ברונכו אבל כל רופא אומר לי משהו אחר אז לא יודעת אם זה נצרך בכלל

מרפאה שלמה עם צוות רופאים ואחיות

והיו שם הרבה מטופלים שהגיעו קבוע

את יכולה לשאול את הרופא ריאות שלך

הוא בטוח יודע

עשינו בזמנו ברונכוסקופיה והיא יצאה תקין

שזה עושה לו מלא מלא ליחה ואז מגיע שיעול ליחתי שתקוע לו אז עברנו משיעול מצפצף ונבחני לשיעול טורדני של ליחה

זה הבעיה באנהלציה

היא מכייחת אותה

כשהליחה תקועה בריאות או בדרכי הנשימה

נהיה דלקת והתקף

אנשים שסדרה של זריקות B12 העלימה להם את האסתמה.

אני הייתי עם אסטמה, עם צרות אין סוף בנשימה, ממש מנע ממני לעשות דברים, בסוף רופא ריאות טוב, עם הרבה סבלנות לנסות את כל השילובים של משאפים וכדורים עד הטוב ביותר - הגעתי למצב ממש מאוזן, כמעט בלי התקפים, כושר טוב ובלי לפיד לזוז.

צריך סבלנות אבל זה אפשרי

חיבוק! איזה קשה זה...

האמת.שגם אנחנו היינו בסיפור הזה כשהבן שלי היה קטן, הדבר היחיד שעזר לנו בסוף היה שהלכנו לרפואה משלימה... גיסתי היא הומיאופתית, אז עשינו אצלה טיפול וזה מה שעזר...

מציעה לך לשקול גם. בהצלחה!

בכלל, חוץ מכסף (והרבה) שהלך לפח לא ראיתי שיפור- בעניין אחר. לכן סקפטית בנושא. מה גם שגם בזה צריך לעיתים להחליף תרופות עד שמגיעים למה שמתאים עבורו ואני ככ מותשת איתו שאין לי סבלנות גם לרוץ אחרי זה

אני טועה?

אני בכלל לא כזאת שמאמינה ברפואה משלימה וכל זה, אבל אחרי שראיתי כמה זה עזר לו, המשכתי עם הומיאופתיה גם למשהו אחר שנה לבת שלי, וגם שם ראינו ישועות..

זה נכון שזה הרבה כסף , אבל דווקא מבחינת התרוצצויות, אצלנו היא שולחת את זה לסופר פארם לידינו אז זה ממש סבבה...

תעשי מה שטוב לך

עייפתי ורק מלחשוב על התקופה הקרובה אני נכנסת לייאוש

הוא בקוצר נשימה?

או השיעול עצמו מטריף אותך?

כי אני דיברתי עם הרופא ריאות אמרתי לו שאני לא מסוגלת יותר. נגמר שיעול יש כמה ימי חסד ושוב חוזר הניגון

הוא אומר לי כל עוד הוא לא מצפצף אין מה לעשות

זה מערכת חיסונית חלשה שתופסת כל וירוס שזז.

גיהינום.

זה התקף אסתמה...רופא ריאות אומר שזה אסתמה בדרגת חומה קשה, רופא ילדים שראה אותו בזמן אמת אמר שזה סטרידור , רופא אחר אמר ברוכיוליטיס..

בנתיים הוא משתעל נבחני ושורק כל כמה שניות, בשינה זה בכלל בלתי אפשרי , בטניזול במינון הרגיל -3 כדורים לפי במשקל שלו לא עוזר לו בכלל ומינון כפול שאני נותנת עוזר אבל לא ממש גם, כמה כדורים גוף כזה קטן יכול לקחת?

אז כל פעם שאני שומעת שיעול הבטן מתכווצת ואני חסרת אונים, בלילה ממש בכיתי כי לא היה לי איך לעזור לו

רופא ילדים הקשיב לו בשיעול האחרון?

גם הבן שלי היה עם סטרידור בהתקף שיעול האחרון מלפני שבועיים.

תקחי אותו שיקשיבו לו.

ובאמת מאד מפחיד כמויות הכדורים. אוף אני כ"כ מבינה אותך

אני בחרדות מזה לוקחת ציפרלקס.

זה היה אחרי 4 ימים של בטניזול , 4 ימים של אזניל משאפים מלאים ולא היה שיפור אז הלכנו, אמר שהוא בהתקף סטרידור האמת שנבהל אבל אחכ ציין שאם הכדורים לא עוזרים לו אז להפסיק כי אין טעם לקחת סתם , וגם לא לקוחים יותר מ 3 ימים. (לנו רופא ריאות אמר 5 ימים - וגם זה עוזר לשעה שעתיים והכל חוזר אז מה עשינו פה) אמר שהוא לא מצפצף אבל השיעול כן היה נשמע ככזה

אחרי כמה ימים עבר לו ליומיים , ואז התחיל שוב ככל שעברו הימים זה החמיר עד אתמול שכבר התפוצץ הכל

אולי להחליף רופא ריאות

חייב למצוא פתרון.

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

מיותר

סתם עולה כסף

מלא התעסקות

אף פעם לא עובד כמו שצריך, תמיד עושה בעיות..

בחיים לא חסך ..

אם היה אפשר מרחוק היה אפשר אבל זה לא שזה עזר לרופא *לבדוק* את הילד מרחוק

בחיים זה לא עבד וניסינו מלא פעמים לאוזניים גרון נשימה ומה לא..

אותי מזה...

משתגעת מהעניין שכל ההפתעות קורות בלילה

וכל פעם זה ריצה למיון כי הרופאים בטלפונים רוצים לכסת"ח

על עצמי, בדיקת גרון בשעות הערב, ישר הרופא און ליין אמר שזה דלקת גרון וקיבלתי מרשם לאנטיביוטיקה, על הבוקר בעלי קנה.

לקטנה שלי קצת קשה לי להשתמש בזה, כי אני מרגישה שהיא חייבת בדיקה של רופא באופן ספציפי, אבל אם יהיה צריך, אני אשתמש

קניתי את זה לפני טיסה של 3 חודשים לחו"ל

תכלס לא הייתי צריכה את זה שם ב"ה

אח"כ השתמשתי פעמיים בארץ עבד מעולה

ממש בקלות התפעול ורופאים נעימים

אבל לא יןדעת אם הייתי קונה את זה אם לא הייתה את הטיסה

ממליצה ממש ממש!

הציל אותי, את בעלי ואת הילדים מלא פעמים מלצאת בלילה לרופא תורן/לחכות לבוקר/סופי שבוע לרופא שבינתיים הילד צורח.

לא יכולה לספור את כמות הפעמים שעזר עם האוזניים של הילדים.

פחות מומלץ לבדוק ראות.

אבל אוזניים וגרון עבד מצויין.

אם הילדים הייתי צריכה את העזרה של בעלי שאחד יחזיק ואחד בודק.

*** אני עם מכשיר חדש שאיכשהו המייל שאני כבר לא משתמשת בו נכנס להגדרות.

הניק החדש יותר שלי שמור במייל אחר ולא זכרתי סיסמה.

מוזר לכתוב שוב מפה

ולא היה לי בו צורך מאז. כן היו חולים והצלחנו לקבוע תור לרופא

קניתי אחרי כמה פעמים שביאר פתאום כאבו האוזניים ועוד..

אז אולי זה סגולה..

בכל מקרה שמעתי המון המלצות..

לא יודעת אם הייתי אומרת במקום מיון אבל כן במקום רופא, לפחות במקום רופא כשאין תור זמין.

האמת שהשתמשנו מלא פעמים וברוב המקרים לא הלכנו לרופא אחכ בכלל.

אחרי כמה פעמים זה כבר לא מסובך לבדוק וזה אחד הדברים הכי משתלמים שקנינו, ממליצה לכל מי שיש לו ילדים.

קודם כל בשביל למדוד חום,

הרבהההה יותר פשוט מאשר לדחוף לילד חולה ועצבני מדחום לפה.

חוץ מזה, בעלי השתמש כמה פעמים כתחליף לביקור אצל הרופא.

גם לילדים וגם לעצמו.

זכור לי פעם אחת כשלבעלי היה כאב גרון מאוד חזק והיה בבית אנטיביוטיקה מדלקות גרון קודמות

הוא חשש לקחת ואז אחרי ביקור אונליין בטייטו קיבל מרשם לאנטיביוטיקה והתחיל לקחת מיד.

זה היה ממש משמעותי (אני לא זוכרת אם זה היה סופ"ש אבל תור אצל רופא פיזי לא היה זמין ביומיים שלאחר מכן).

אני אישית קצת פחות מתחברת ולא ניסיתי ביקור רופא דרך הטייטו.

יש דברים שאני מרגישה שצריך רופא פיזי, להרגיש את הילד.

אבל הרבה פעמים רק צריך מרשם או לשלול משהו והמרפאה לא נוחה או לא זמינה. אנחנו משתמשים פעמים בודדות בשנה, אבל בסך הכל כבר השתמשנו כ15 פעמים.

לא רוצה להעיק אז לא עונה אחת אחת.....

@ואילו פינו@יהלום נוצץ@דיאן ד.@יראת גאולה

@עלמא22@אמא לאוצר❤@ברונזה@אנונימית מאושרת@התייעצות הריון

אני רואה שהרוב כן מרוצות

בישוב שלנו אין לי קופ"ח והרופא של היישוב לא תמיד זמין כך שהרבה פעמים אני מוצאת את עצמי במיון רק בשביל שיאשרו לי דלקת באוזן וכד'....

אני עכשיו רואה שזה לא כזה יקר, אז חושבת שאזמין, גם אם זה יחסוך לי פעמיים/3 בשנה זה כבר שווה

תודה רבה לכן!!!

אולי תתייעצי עם מוקד נשים של הקופה דרך הטלפון?

אני בכללית, ממה שידוע לי יש מוקד אחיות ומוקד רופא משפחה אונליין..

לא משהו של נשים..

ובמוקד נשים שהייתי, חיכיתי שעתיים בשביל שהרופאה תגיד לי שהייתי צריכה לחזור לבית החולים (זה כשבאתי אחרי הניתוח)

רופא משפחה יעזור לך כאן באמת...

אולי יש אופציה להתקשר למיון נשים בבית חולים שבו נותחת?

אני מניחה שזה כתובת הגיונית לפנות אליה...

מקפיצה לעוד רעיונות...

ותתקשרי לשם

היום הכאב ממש נרגע, כנראה זה היה אתמול בגלל מאמץ...

יש מי שחווה את זה יותר קל ויש מי שיותר קשה

בע"ה יהיה לך קל....

אני זוכרת אותך מאיזה שבוע 10....

אם זה שורט אותך תלכי לבדוק.

אבל אם אין לך עצבים אז תנוחי תשתי ותראי מה קורה. אם זה רק בעמידה זה לא נשמע צירים אבל אולי אני טועה.

תודה לה' על הרגע הזה ועל הכל

ואני גם מנסה להרגיע את עצמי שאם בשכיבה לא כואב אז כנראה זה ממאמץ פיזי כי באמת הגזמתי ביומיים האחרונים ביחס למה שמותר.

כי גם אין לי אפשרות לנסוע למיון כי בעל במילואים, אז יש עוד סיבה לנוח ולהתפלל ולקוות שזה סתם

מידי פעם מתפללת עלייך שהכל יהיה כשורה

אבל בגלל הרקע הרפואי אני כן הייתי הולכת למוקד או למיון.

יש לך אפשרות להשיג בייביסיטר?

כל כך לא מובן מאליו ואנחנו אפילו לא מכירות

המון תודה ה' ישמור אותך

אני חושבת שיש לי פחד שיאשפזו אותי. כרגע אני מפעילה את הילדים ואני שוכבת כל הזמן כמו בתחילת ההריון. ואני מרגישה שיפור תודה לה'

לא יודעת לשאלתך. אבל חיבוק על המילואים עם הכל. קשוח...

שזה יותר במפרק/בעצמות עצמן

תנסי לחשוב יותר מדוייק, מתי מתגבר, מה עוזר, מה סוג הכאב - שורף, דוקר, לוחץ, הכל יחד :-/

ביומיים האחרונים אני אוכלת הרבה הרבה פחות, אז אולי הגוף חלש. הבנתי שצריך לצרוך כ2250 קלוריות ביום בערך ואני מגיעה בקושי ל1080 לפי הערכה גסה .

ודבר נוסף התאמצתי הרבה יותר ממה שמותר לי- אני בהריון בסיכון וכל התקופה שכבתי. ומקסימום קמתי להכין אוכל זריז.

ואתמול הייתי חייבת לכבס אז התכופפתי והרמתי וכל מה שכלול בזה.. ואולי זה עונש שכיבסתי בראש חודש למרות שגיליתי על זה רק עכשיו מהפורום🙈

תתגברי שתייה ואם לא עוזר את צריכה ללכת להיבדק

ולאכול יותר!

בלי נדר

וכמובן לשתות

תודה רבה!!

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

התאוששות קלה ומהירה

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

זה מה שבעלי נוהג.

כי לא חטאו בחטא העגל

הלכה ז - מנהג נשים בהימנעות ממלאכה בראש חודש | פרק א - ראש חודש | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

לא על אי עשיית מלאכה לנשים.

בערך על מה זה עומד

תודה רבה על הפירוט🙏🙏

המנהג שלא לגזור ציפורניים בראש חודש מקורו בצוואת רבי יהודה החסיד, אחד מחכמי אשכנז שחי לפני כ־800 שנה.

בצוואתו, בסעיף מ"ח, הוא כתב:

> "לא יגלח אדם לא הראש ולא הזקן בראש חודש, וכן לא יטול הציפורניים בראש חודש".

אבל למה?

ההימנעות היא משום חשש סכנה, כלומר אזהרה שנמסרה בצוואתו של רבי יהודה החסיד. לא מדובר באיסור שמופיע בתורה או בגמרא, ואין לנו הסבר חד-משמעי לסיבת החשש. לימודי יהדות באור החסידות +1

האם זה מחייב את כולם?

* יש קהילות ומנהגים, בעיקר בקרב חלק מהאשכנזים והחסידים, שמקפידים שלא לגזור.

* מנהג הספרדים הוא בדרך כלל להקל ולגזור ציפורניים גם בראש חודש.

* מעיקר הדין אין איסור הלכתי מוסכם לגזור ציפורניים בראש חודש. אתר ישיבה +2

אגב, יש הבדל בין גזיזת ציפורניים לתספורת, ויש פוסקים שמחמירים בתספורת יותר מאשר בציפורניים.

כלומר, זו הנהגה שמקורה בצוואת רבי יהודה החסיד ולא איסור כללי לכל עם ישראל. ❤️

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

כי מכונת כביסה זה לא טורח

החכמתי מקישור שהעלו פה

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..