בכולם כמובן תלוי מי אומר את זה

יש משפט שאקבל באהבה מבעלי אבל לא מחמותי

הבגד לא מחמיא לך

האוכל שהכנת לא טעים

לדבר בלי לשים לב שהאחר מיצה את השיח

זה מהשעולה לי בינתיים 

בס"ד

או שנכנס לפרטיות של אדם, כשהוא לא חפץ בכך.

דוגמאות:
 

- מה בעלך עושה? (אם את לא יודעת שהיא נשואה בטוח, ולא גרושה או אלמנה חלילה).

- כמה ילדים יש לך? (אולי אין לה, אולי יש לה פחות ממה שהיא הייתה רוצה)

- כמה זמן אתם נשואים? (לזוג ללא ילדים זה יכול להיות מאד כואב)

- בשעה טובה!!! / איזה חודש את? (כשהיא לא אמרה בעצמה שהיא בהריון. אולי היא עדיין בהתחלה / אולי זה נושא פרטי מבחינתה / אולי יש לה בטן נפוחה מטיפולים / אולי היא אחרי הפלה ח"ו)

- להניח יד על הבטן של משהי בהריון (יש הרבה שזה ממש לא יהיה נוח להן)

- הילד הזה כבר צריך אח/ות קטן/נה! (ראי סעיף קודם)

- איך את ככה עושה קניות לבד? תבקשי מבעלך שיעשה (אולי בעלה לא עוזר וזה אישו ביניהם, אולי הוא במילואים והיא גם ככה מרגישה בדידות איומה, אולי כמו הסעיפים למעלה אין לה בעל)

- בעלך לא עושה מילואים? (אולי יש לו פטור מסיבה אישית)

- יש צפי לשחרור? (הלוואי!) / יש צפי לסבב נוסף? (אישית אין לי בעיה עם שאלות כאלה אבל יש כאלה שזה ממש קשה להן כל הנושא הזה)

- במקומך הייתי מסרבת שילך לעוד סבב (יכול לשבת על מחלוקת עקרונית בינהם סביב המשך המילואים. יכול להיות שהיא הייתה ממש שמחה לשמור אותו בבית אבל אין אופציה כזאת מצד הצבא או מצד המצפון).

- נו, אתם יוצאים לנופש הקיץ? (כשאין כסף לזה…)

- שכל אחד ישתתף בסכום X למתנה של זרובבל (כנ"ל)

לא לכל אחד יפריע כל הנ"ל. 

אבל יש מספיק אנשים שכן כדי שזה יהיה לקחת סיכון להגיד דברים כאלה, אם את לא בטוחה מי הנפש שפועלת מולך.

ועכשיו קוראת את התגובות האחרות ובאמת יש חוסר טאקט במילים ויש חוסר טאקט במעשים כמו להמשיך שיחה עוד ועוד כשהצד השני התעייף או לנחות לבית של מישהו בלי תאום.
 

מקווה שזה עוזר…

בטח יש עוד המון….
 

אשרייך על השאלה ❤️

זה לבוא לחבר ב-2 בצהריים וכשכבר מאוחר ויושבים לאכול ארוחת ערב ואומרים בנימוס שאולי כדאי שילך הוא נשאר לשחק בסלון

שמישהי אומרת שסגנון לבוש מסויים לא הולם אותה, ומישהי אומרת כן זה יפה בעיקר על רזות

זה כנראה משתפר עם הגיל, גם אם לא ב-100%😅

אני מרגישה שלא תמיד יש לו טאקט ואני לא רוצה שהוא יגדל להיות מבוגר כזה..

לדוגמא: ישבתי בגינה עם 2 נשים שפגשתי לראונה והוא אומר לי חצי בלחש חצי בקול, תגידי להם שאת בחודש שמיני

או נגיד, מחמיאים לו והוא אומר: תודה על המחמאה

הוא עם קשב אז זה נורמלי אבל אנחנו מנסים לתווך לו כל הזמן..

ובן כמה הוא?

בעייני זה לא הכי טאקט שבכל מחמאה שאת נותנת לילד שלך הוא אומר, תודה על המחמאה

אולי זה מעיק עלייך שעל כל דבר קטן הוא עונה ככה, אבל בעיני אין בזה חוסר טקט.

תדמייני שכל פעם שאת מחמיאה הילד אומר תודה

זה טיפה מוגזם

לא מכירה שום ילד בן 9 שאומר תודה על המחמאה

הוא יכול גם לחזור על זה כמה פעמים

לגבי ההנחית חברה

מישהי מעולה מירושלים שעושה חוגים לילדים (יש החזר מחלק מהקופות)

היא עובדת לאורך כמה מפגשים על כל מיני דברים כמו איזה חבר אני (דולפין/כריש/סרדין)

מתאמנים מול מראה בלאכול קורנפלקס עם חלב, איך זה נראה שאני אוכל?

מאיזה מרחק מדברים עם חבר, מה קורה כשזה מידי קרוב או מידי רחוק

הכל בעזרת תרגילים מדהימים

יש גם תרגול לבית שזה יותר מאתגר להורים אבל מי שדבק בה זה מצליח ממש..

לק"י

זה אולי לא לדעת מתי זה כבר נשמע מוגזם.

נראה לי שהבנתי אותך.

מכירה את זה גם מקרוב

ואולי קשור להבנת תקשורת קצת יותר מורכבת.

לקבל מחמאות בלי להתנצל

הייתי בודקת עם עצמי במקומך - אם את מסוגלת לקבל מחמאות או שזה נוגע לך בנק רגישה

הילד שלך נשמע לי במקום הנכון בדיוק

מחמאה.

תוכלי לשתף לגבי הנחיית חברה ששלחת את הילד? 

זה הכי בטוח

(אפילו שאלה כמו: הדירה שלכם או בשכירות?)

לא לשאול כמעט כלום אם לא משתפים באופן יזום שאז אפשר לשאול כחלק מהשיח שהתפתח

תמיד לחשוב מעבר, מה השני עלול להרגיש עם האמירה/שאלה, מה אני הייתי מרגישה,

לקחת בחשבון מכלול של דברים שאולי אני לא יודעת ויכולים להוות טריגר לפגיעה.

(כמו כל מיני דוגמאות שנתנו פה: לשאול כמה ילדים יש לך, מה בעלך עושה וכו' אם את

לא בטוחה באלף אחוז שהיא נשואה ויש לה ילדים. וגם כשאת בטוחה רצוי להמעיט בשאלות

כי לפעמים תפגעי בנושאים רגישים)

אתן לך דוגמא לשאלה שיכלה להיות הכי טקטית ובנס ניצלתי ממנה,

הגעתי למקום עבודה חדש, באותו יום הגיעה משהי ובשיחת היכרות איתה- שסיפרה לי שהיא בדיוק חזרה היום מחופשת לידה,

לא שאלתי אותה כלום, אבל בכיף הייתי יכולה לשאול איך התינוקת, לאיזה מטפלת היא שלחה אותה וכו'

מזווית העין ראיתי את אחת הבנות מסמנת לי משהו בלחץ, לא הבנתי מה היא רוצה, למפרע התברר שאותה אחת 

שחזרה מחופשת לידה, חוותה לידה שקטה ובעצם אין שום תינוק בבית תארי לך שהייתי שואלת את כל השאלות האלו.!!

זה רק חידד לי את זה שאסור לשאול כלום ושום דבר אם לא יודעים בוודאות של מאה אחוז את הסטטוס של השני

אם אישה מספרת שהיא חזרה מחופשת לידה,

התגובה הכי מתבקשת זה לשאול על התינוק.

יכול להיות שהיא סיפרה כי היא רצתה לשתף בלידה השקטה.

לא מפסידים...

ועדיף עודף טקט

כל כך הרבה פעמים השתיקה מצילה ממש.

מעולם לא התחרטתי על משהו שלא אמרתי...

יודעת על עצמי שהרבה מקרים ברור שנכון להמעיט בדיבור, ועדיין נופלת לדיבורים (בעיקר בנושא הריכולים, פחות בטאקט. ועדיין...) קשה לסגור את הפה.

כשמישהי משתפת שחזרה מחופשת לידה בעיניי מתבקש לשאול איך היא ואיך התינוק, ומה איתו.

להמשיל בשיחה כאילו כלום זה נותן הרגשה כאילו בכלל לא מקשיבים למה שאני מדברת...

אני חושבת שצריך לשים לב לא להיות קיצוניים לשני הצדדים, לא לשאול בלי הכרה אבל גם לא לפחד לדבר כי אז באמת אי אפשר ליצור ככה קשרים נורמלים עם אנשים.

והכי אמפתית ומתעניינת

להזהר באופן קיצוני ועדיין לא לייבש ולהיות אמפתיים ומתעניינים

לשאול איך את, איך החזרה לעבודה, וכל מיני שאלות כלליות כאלה

לא חייב לשאול על התינוק בפירוש

ואז היא תענה תשובה ולפי זה יהיה אפשר להמשיך הרגה יותר בקלות

המצאתי הרגע

מישהי חוזרת לעבודה אחרי חופשת לידה מפרכת, גזים 3 חודשים, מילואים, נפיחות, ריפלוקס, חוסר שינה. אפשר להמשיך כמובן

היא משתפת שהיא הרגע חזרה מחל"ד

ו - וואי איזה חוסר טקט אף אחד לא מתעניין אף אחד לא שואל מה שלומה, למרות שכולם יודעים איזה קשה זה תינוק חדש..אפילו עובדת אחת שהיא ממש אמרה לה מפורש - הרגע חזרתי מחופשת לידה - לא מעלה על דעתה לשאול איך לה לחזור לעבודה ואיפה היא שמה את התינוק, ולהשתתף בקושי של הפרידה ובשמחה של החזרה לשגרה...

בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שטאקט זה לא שווה ללסתום

יש סיכון בלדבר ולשאול

יש גם סיכון בלהיזהר יותר מדי, זה יוצר נתק.

וגם מי שחזרה מחופשת לידה אחרי לידה שקטה

גם לה מותר שישאלו אותה, שיזדעזעו, שיצטערו איתה, שיכירו בצער שלה, שיזהרו עליה יותר...אחרת כנראה היתה אומרת משהו אחר. שהיא חזרה מימי מחלה, או משהו אחר כלשהו

אפשר לשאול שאלות יותר ניטרליות. הרבה פעמים אנשים שרוצים לשתף ולספר, לדוגמא על איך עם התינוק, לא צריכים יותר מדיי.

אם מישהי מספרת שחזרה מחופשת לידה, לא חייבים לשאול "איך התינוק?" או "בעלך עוזר הרבה?" אפשר להגיד דברים כמו "אה, אוקיי!" ולחייך, או לחלופין "ואיך הולך?" והרבה פעמים את רק פותחת פתח ומראה שאת מקשיבה, ולפעמים מספיק אפילו להנהן רק, הבחורה השניה פשוט מתחילה לספר מה שהיא מעוניינת לספר

ממני, שלא הכי טובה בשיחות עם אנשים, בחורה שקטה שגילתה שלא צריך לדבר הרבה כדי שאנשים ישפכו את עצמם בפנייך 😅

אפשר גם "וואו, איך את מרגישה?"

בפני אף אחת לא התריעה, ואני ממש שאלתי שאלות על היילוד, הבחורה ענתה לי שהייתה לה לידה שקטה ואני עמדתי למות במקום.

מאז אני לא שואלת אף אחד שום דבר.

שום שום דבר. 

באמצע התור ברמי לוי.

חברה שלא ראתה אותי הרבה זמן אמרה לי מזל טוב בהתרגשות.

ממש לא נעלבתי או לקחתי קשה, הבנתי שהיא רצתה לשמוח בשמחתי, בעיקר היה לי לא נעים בשבילה שהיא כמעט קברה את עצמה

אני חושבת שאמפטיה ורצון לשותפות ליותר חשובה ממילה שגויה פה ושם.

אם מישהו מתעניין בי בכנות אז קורה שהוא גם שוגה

היא סיפרה בעצמה שחזרה מחופשת לידה

ברור שתחשבי שיש לה תינוק חי.

אם זה היה כל כך רגיש לה, היא לא היתה מציינת את הפרט הזה כלל, למשל אומרת - נעדרתי תקופה מהעבודה מסיבות אישיות, או לחילופין אומרת בפירוש: חזרתי מחל"ד לאחר לידה שקטה.

לא לכולן זה כל כך רגיש.

אני אם קיבלתי "מזל טוב" הייתי עונה בפשטות: "תודה, אבל זו היתה לידה שקטה".

כי זה תחושת בטן. וזה תלוי סיטואציה, רמת קירבה, ועוד מיליון דברים.

וטאקט של אחת הוא ריחוק אצל שניה. והבעת עניין אצל אחרת זה חוסר טאקט וחטטנות אצל השלישית.

טאקט זה להתנהל ברגישות ובשימת לב לפי הסיטואציה היכולת הכוחות והרגשות של מי שלידך.

ובעיניי הצד השני הוא להחליק. ללמד זכות. להקליל ולראות את הרצון הטוב שמאחורי שאלה שלא במקומה.

לק"י

כי יש הרבה דברים שבעיני ממש לגיטימי להתעניין, זה גם מה שיוצר תקשורת בין בני אדם. אבל לפעמים זה באמת יכול להכאיב למישהו אחר, אבל אין סוף לדבר.

גם אם מישהו התנהל בחוסר טקט, להחליק ולהקליל, לרוב זה לא מכוונה רעה

יש עכשיו תוכנית באתר כיכר השבת שנקראת ה"טאלנט" - סוג של אודישנים 

לבחירת איש התקשורת הבא. אז היה שם מועמד אחד שהתבקש לראיין את אחד השופטים,

הוא פנה לקובי אריאלי (שהיה אחד השופטים) וביקש לראיין אותו על הבן המיוחד שלו, 

אמר ששמע שיש לו בן מיוחד.. אז קובי אריאלי ענה שאין לו בן מיוחד... 

רק תחשבו איזה פדיחה אבל קובי, החליק את העניין בצורה כל כך יפה, חכמה וטקטית

ואמר בחיוך: "יש לי 4 כוכבים בבית אבל ב"ה לא בן מיוחד" ואז אמר: "אבל אם אתה רוצה לראיין אותי על זה, אז אני זורם"

כל כך אהבתי את התגובה הזאת, נכון מישהו אמר משהו חסר טקט (הכי לא בכוונה)

במקום להשתבלל, הוא יצא מזה בהומור קליל ובמקום שהשני יהיה במבוכה קשה, הוא הוציא אותו ממנה בחכמה יתרה

בעיקרון טקט זה משהו מולד, אבל לפעמים לא, ואז אפשר ללמוד איך לדבר בטקט אצל איש מקצוע.

בכל אופן, כתבו לך פה דוגמאות טובות, מקווה שיהיו לך לעזר❤️

מרגישה שעברתי המון בנושא הזה

ולא קיבלתי תיווך כילדה כדי להתקדם בזה

צריך להיכנס לראש (או ליתר דיוק ללב) של השני.

להבין מה מפעיל אותו ואיך הוא חווה את הדברים.

לא תמיד אפשר לשים לב מספיק, אבל אפשר לעבוד על זה.

כלומר במקום לעצור את עצמך מלעשות משהו, לנסות להיכנס לראש שלו.

למשל יש דוגמאות של שיח בין שני אנשים (ברחוב, בסרט, בסיפור, בהצגה)

לדמיין שעושים פריז ואת שואלת את עצמך מה הוא מרגיש, מה השני מרגיש. מה כואב לראשון מה כואב לשני וכן הלאה.

לימוד שפת גוף יכולה לתת פידבק מיידי מתי שאומרים משהו חסר טאקט, וככה כשמקבלים משוב מיידי לומדים מפעם לפעם להשתפר.

גם מי שיש לו טאקט, יש מצבים עדינים שקשה לקרוא את המפה או שלא חושבים מספיק ואומרים משהו חסר טאקט.

כלומר זה לא שאו שיש טאקט או שאין. כי בסוף ליכולת החיזוי שלנו לגבי הצד השני יש גבול, אי אפשר להיות מושלמים בזה.

אני לא חושבת שעוזר להגיד למישהו שהוא אמר משהו חסר טאקט ושלא יגיד את זה, כי זה תלוי בהקשר. אפשר לשאול את אותו אדם איך לדעתך השומע הרגיש לגבי אותה אמירה או מעשה שעשית.

בסיפורים, ברחוב, בכל דבר.

למשל בסופר מישהו מבקש לעקוף בתור ואני מסכימה והילדים לא מבינים למה,

אז אני שואלת איך היו מרגישים אם זה היה הפוך. ואז אנחנו מעלים השערות מה יכול להיות דחוף לאותו אדם שעקף.

באותו אופן אם הם אומרים משהו שאפשר לשמוע אותם אני שואלת אם ישמעו אותם, זה יהיה נעים או לא נעים לשומע המשפט הזה?

אם הם אומרים משהו ישיר מדי, אני שואלת אם יש דרך אחרת להגיד את זה ומה השני מרגיש כשאומרים בצורה מסויימת ובצורה אחרת וכו'.

למשל כשמתארחים והם לא אוהבים משהו ואומרים שזה לא טעים להם, אני לא אומרת שזה לא יפה להגיד את זה, אני אשאל אותם אם אני הייתי מבשלת ומתאמצת ומכינה ומשקיעה וכ"כ רוצה שיהיה טעים, ואז מישהו היה אומר לי שהאוכל לא טעים, איך הייתי מרגישה? (חשוב לשאול את זה בנימה פתוחה ומאפשרת התבוננות ולא כהאשמה או ביקורת)

ואז כשהם מבינים שלשומע לא נעים אני שואלת אנחנו רוצים שיהיה נעים או לא נעים?

רוצים שיהיה נעים.

אז מה נעשה כשמגישים לנו אוכל והוא לא טעים?

אפשר להשאיר בצד ולאכול דברים אחרים בלי לפגוע במי שהכין את האוכל.

או דוגמה אחרת, הם מספרים לסבא וסבתא שהסבא וסבתא מהצד השני מביאים הרבה מתנות.

דוגמה קלאסית לחוסר טאקט שנובע מתמימות מתוקה. הם בסה"כ משתפים את סבא וסבתא במשהו טוב שקורה להם. הם לא חושבים מעבר לזה.

אז למשל במקרה כזה אני אשאל שאלות מקדימות.

איך הרגשת לספר את זה? לתת פידבק חיובי לשיתוף, זה יפה שאתה משתף בדברים טובים שקורים לך וכו'

ואז בעדינות לשאול מה לדעתכם סבא וסבתא חשבו בראש ולא אמרו לנו בזמן שסיפרת את זה?

הם שמחו? מצד אחד כן כי הם שמחים בשבילך שטוב להם, מצד שני, ואז להוסיף בעדינות אולי הם חושבים גם הם צריכים לקנות לכם הרבה מתנות?

אתה היית בסדר, לא ביקשתי מתנה, אבל אולי הם חושבים ככה?

(אצלנו במשפחה על משפט כסה הם מיד יקבלו מתנה מהצד השני או התנצלויות מרובות)

אז אני ממשיכה לשאול אתה זוכר שמיד אחרי שאמרת את זה סבא הביא לך סוכריה/ מתנה? למה בעצם?

כלומר אני מנסה לפרק את הסיטואציה לשלבים, לעורר שאלות מחשבה על כל שלב, לתת להם להביע את עצמם כי ככה הם מתחברים הכי טוב למסר שאני רוצה להעביר, כלומר לא להגיד כתוכחה אלא לגרום להם לחשוב ושזה יבוא מהם שבעצם אולי היה עדיף לא לומר.

ולפעמים המסר מורכב מדי וזה בסדר, הם רק ילדים, כשיגדלו יכילו יותר את המורכבות.

אגב, על דימוי גוף אני לא מעירה להם בקטע ששומעים אותם ולא נעים, עד גיל גדול יחסית.

לדוגמה ילד בן 3 יגיד וואי איזה אדם קטן (נמוך)

אני אגיד ככה ה' בא אותו וזהו.

אני לא רוצה להכניס להם רעיונות בגיל צעיר מדי שיש אנשים שמפריע להם שמדברים על הגוף שלהם.

נגיד על בחירת בגדים אני כן אתייחס לרגישות השומע, אולי לא נעים לו שאומרים את זה עליו.

ובכללי רגישות לזולת זה משהו שמתפתח עם הגיל, יש גיל שמותר להם להיות חסרי טאקט, זה בסדר,

ביסודי כבר אפשר לעבוד על זה אבל גם אפשר לפעמים לאפשר להם להיות חסרי טאקט ולהכיל את זה.

(ובאופן כללי אני פחות מגיבה מיידי לדברים שאומרים, אלא תוך כדי האירוע רושמת לעצמי שהפריע לי נקודות כאלו ואחרות, ואז בזמן אחר קצת מנותק מהאירוע עצמו יש יוצר קשב ופתיחות להבין את הצד השני.

וכמה את מחוברת רגשית גם לעצמך

גם לי לא היה טקט הרבה שנים. לא בכוונה, פשוט לא היה שיח רגשי בבית

עם השנים כשהתחברתי לעצמי יותר ונתתי לרגשות שלי מקום, זה נתן לי אפשרות גם לראות את האחר. כי בסוף, מה שאין בנו - לא נראה בזולת.

ככה אני מאמינה וזה מה שהיה אצלי

לק"י

כי נניח ילדים הרבה פעמים הם חסרי טקט, וכשהם גדלים הם מבינים יותר מה שייך יותר להגיד ומה לא.

לדוגמא: רוב השכנות שלי לא יגידו לי שהבית שלנו ממש מבולגן (חוץ מאחת🙊😅), אבל החברים של הילדים שלי כבר אמרו את זה.

מניחה שלפחות חלקם בעוד 10 שנים יבינו שזה לא יפה להגיד דבר כזה.

נרכש עם השנים.

אנונימית יקרה, אני לא מכירה אותך, ובעצם אני כותבת מתוך החוויה האישית שלי, שלא בטוח שקשורה אלייך. אבל אם את מרגישה שוב ושוב שאת נופלת בעניין הזה, שווה לשאול איש מקצוע איך רוכשים טקט, וכך ללמוד את זה אחת ולתמיד...❤️

עם החיים לומדים מה נעים לאנשים לשמוע/להישאל גם מחוויות אישיות שעברנו וגם מהתנסויות שטעינו או הצלחנו וגם מהכרת סוגי מנטליות שונים מקרוב וכן הלאה

לא דומה טקט של ילדה בת 12 לטקט של אישה בת 40...

זה נרכש בד"כ אלא אם כן יש בעיית תקשורת ואז זה יותר קשה עד בלתי אפשרי

תוספת עריכה:

עכשיו ראיתי שכבר כתבו את זה ופשוט לא קראתי עד סוף השרשור

אבל היה לי חשוב לכתוב בשביל הפותחת, כדי שלא תתייאש

בעבודה שלי אני יכולה לדבר עם מישהי והדלת סגורה כמעט עד הסוף, יש מישהי בצוות שתמיד תיכנס ותתערב בשיחה

כל אחת אחרת תציץ ותמשיך הלאה או תדפוק ותשאל אם מתאים שתיכנס,

או, נשאר כיבוד במשרד מאיזה מסיבה ותמיד יש את הזו שאומרת: תשמרו לי לקחת הביתה לילדים

הלו, יש פה עוד עובדות שרוצות לאכול מיזה, חכי לסוף היום ואם נשאר תקחי

משום מה תמיד היא שומרת לילדים שלה כשיש עוד עובדות שלא קיבלו

היתי בברית והאבא שיתף את כל הקהל כמה התלבטות היתה בקריאת השם, אשתו רצתה ככה והוא רצה ככה והם לא הסכימו בקלות על שם וממש תיאר את כל ההלוך חזור..

אני במקומה היתי קוברת את עצמי

והאבא אמר אני עשיתי את שלי לפני 9 חודשים

השאר זה האמא.

ככה להתחיל דרשה?!

אני הייתי בשוק...אבל הם משפחה יותר פתוחה

יש ציבור שזה ממש לגיטימי להגיד דברים כאלו, חלק ממה שמותר להגיד בציבור.

כלומר זה לא שהאבא הוא טיפוס עם פה בעייתי מצד עצמו,

אלא האמירה תלויה באיך השומעים מקבלים את זה.

להתערב לאנשים אחרים בדברים שלא קשורים אליך.

להעיר הערות לאמהות אחרות שלתינוק שלהן קר/חם/צריך כובע/שמיכה או מה שזה לא יהיה.

להעיר על מראה חיצוני, על דרך חינוך, על צורת דיבור... כל דבר בעצם שלא שאלו את דעתך 

לדוגמא מישהי ששאלה אותי כמה אני שוקלת כי שיתפתי אותה שעליתי לאחרונה בכמה קילו

שאלה אותי באחת החתונות שנפגשנו כמה אני מרוויחה. ככה במילים האלו ממש

איך אפשר להסביר למה זה כל כך חסר טקט?

אבל שאלה שאני אשאל אחות קרובה יכולה להיות הכי חסרת טקט אם אשאל את אותה שאלה חברה..

כמו שכתבו פה- טקט זה תלוי עניין.

חופשי אני אשאל את אחותי "את בהריון"? כי אנחנו מדברות על זה כל חודש ואני יודעת שהיא תענה לי מה שבא לה

ואת אותה שאלה אני בחיים לא אשאל חברה.

אז זה לא שאני חסרת טקט- אני פשוט מתנהלת ברגישות לפי העניין, אני יודעת ששאלה כזאת שאשאל את

אחותי תתקבל אצלה הכי ברוח טובה ובכיף.

אמנם שאלת ספציפית על אחיות, אבל אני מרגישה שעם כל בן אדם וכל סוג של קשר יש את הקטע שלו.

יש לי חברה שאומרת לי כשהבגדים שלי לא מחמיאים ואני ממש לא מפרשת את זה כחוסר טקט. היא בן אדם עם המון טקט וחוש אופנתי, ואני שמחה לשמוע ממנה הערות בנושא. כנ"ל אמא שלי שאומרת לי אם לדעתה הבגדים שלנו לא יפים.

סתם מישהי ברחוב, או שכנה שתאמר לי על בגד שהוא לא מחמיא זה יתפרש אצלי כחוסר טקט.

או למשל אם בעלי יאמר לי משהו על הגוף שלי זה יכול להתפרש כמחמאה, ואם קולגה יאמר את זה, זה עשוי להיות חוסר טקט על גבול ההטרדה...

קיצור, גם עם אחיות מאוד תלוי באיזה נושא, עם איזה אחות, זה תחושות מאוד עדינות

נראה לי יחס בין אחים זה המקום שצריך בו הכי פחות טקט,

למשל אני יכולה להגיד לאחותי הערות על בגד, וזה יהיה נסלח לגמרי, זה יהיה כנות יותר מאשר חוסר טקט. ככל שהאחות יותר קרובה אליי אני יותר יכולה להרשות לעצמי, אבל זה תלוי דינמיקה ביניכם וגם תלוי כמה הקשר הוא צעיר ברוחו.

אבל נגיד הערות בין בני זוג אני בחיים לא יגיד. בעלך לא עוזר לך וכאלה. אין סיכוי. האמת שלצערי אין לי אחות כ''כ קרובה שאני מרגישה איתה בפתיחות, הייתי לפעמים רוצה להגיד לאחיות שלי דברים חסרי טקט כי זה כיף הפתיחות הזאת שאת יכולה לשמוע מאחותך ולא להיפגע , אבל זה באמת תלוי דינמיקה. 

שמעירה לי על בעלי ?

בשבתות משפחתיות.

כמו,

וואי למה הוא לא מתקשר?

למה הוא בפינה שלו?

לא קשה לך עם זה?

אכן קשה לי,אני לא עיוורת

אחות אחרת-

אתם ממש מוזרים, אתם מתקשרים מוזר...

אני לא מבינה את השיח.

אני שונה מהם באופן כללי

לק"י

אבל מאחר וזה מפריע לך, זה חוסר טקט לשאול.

יותר כמו דאגה ואכפתיות בין אחיות.

פשוט הייתי אומרת פעם אחת, כן אני יודעת שהוא כזה ואני בסדר עם זה.

לגבי המוזרים אפשר לענות אנחנו שונים, אנחנו מתקשרים שונה והכל בסדר.. (כלומר להפוך את המילה מוזר שהיא שלילית למילה שונה שהיא לגיטימית)

שאני לא בסדר עם זה,

אז זה לדרוך על פצע....

ואם כן נעים לך לשתף, אז זה דווקא יפה שהן מתעניינות, ומאפשרות לך קצת לפרוק, לא?

אפשר גם לומר פחות בא לי לדבר על זה,

כל עוד את לא מגיבה הן לא יודעות מה מתאים לו רק ומה לא (ככה נראה לי, אבל שוב זה מאוד תלוי בנפשות הפועלות ומאוד לגיטימי לחוש שהן חסרות טאקט. פשוט במראה הזה לא חושבת שמקדם לתייג את האירוע כחוסר טאקט, אלא יוצר יעזור לחשוב מה להגיד כדי למנוע מצבים דומים בעתיד)

חוסר טאקט לדעתי זה יותר בדברים שברור שאין מה לעשות לגביהם או שברור שזה נושא אישי שלא משתפים בו אחיות וזה נראה לי יותר אפור כזה.

שימי לב שאת חווה את זה כהערה, אני למשל הייתי חווה את זה כהתעניינות, לכן זה תחום אפור שתלוי באנשים ומאיזה מקום זה מגיע.

לדבר איתך *עלייך*, זה משהו אחד, אבל על בעלך ועל הזוגיות ביניכם פשוט לא. זה תמיד רגיש, תמיד נוגע בנקודות כואבות. זוגיות זה דבר סופר רגיש, ואסור ואף אדם לדחוף את האף בלי רשות. 

אני ואחיות שלי בקשר מאוד קרוב

והרבה דברים שלאחרות אני לא אומרת לה כן

אבל להיכנס לה לזוגיות זה מוגזם בעיניי

לק"י

זה תלוי בקשר.

זה כן נושא שמצריך עדינות, ולדעת מה לשאול ומה לא 

כל פעם שואלת על העבודה וכמה משלמים אצלכם..

בהתחלה נאלמתי דום עד שלמדתי להגיד לה:

משלמים יפה או משלמים בסדר, כבר לא זוכרת מה

היא גם תמיד היתה שואלת, כמה שכירות אתם צריכים לשלם, למה לא קניתם דירה

אני מבינה שיש מקומות שזו שאלה לגיטימית בעייני ואיפה שגדלתי (בית חוצניק) כל הנושא של כספים לא מדובר בכלל

לדפוק בדלת ולבקש לבוא לבקר

בלי התרעה מראש

להיכנס ולהתיישב בספה

או לשלוח את הילדים לבלות אצל השכנים שהם זוג עם תינוקת

מניסיון 😖

הפסקתי לפתוח להם את הדלת.

נורא קל לשכנה לשלוח שלושה ילדים קטנים לשחק בבית שיש בו ילד אחד שמשחק (הקטן עוד ממש תינוק והם עוד מתלוננים שהוא מפרק להם - יאללה מצוין אל תבואו)

כאילו - סליחהההההההה?????

וואו הם עושים לי את זה מלא וזה מחרפן.

אני פשוט לא פותחת או שולחת את בעלי לפתוח והוא מסרב באסרטיביות - אני לא תמיד מצליחה לעמוד על שלי מולם לפעמים הם פשוט נכנסים עוד לפני שהצלחתי להוציא מילה

בינהם 2 תינוקות

ולי יש תינוקת אחת

😥

לק"י
 

או שההורים שלהם רחפני על ולא בעניינים, או שיש שם בעיה אחרת (או שהם חסרי טקט😅).

באמת עדיף לא לפתוח מראש🤦‍♀️

כל מיני בעיות כאלה ואחרות

אחת מהם זה חוסר טקט

נראלי חוסר בכישורי חברה בכללי

לק"י

כי כדי לשלוח שישה ילדים לשכנה בלי בקשה רשות צריך מעבר לחוסר טקט רגיל🤦‍♀️

נראה לי שאת צריכה להיות חסרת טקט בחזרה, ולהגיד להורים בצורה הכי ברורה שלא יבואו אלייך. אולי ככה הם יבינו.

כמו שילדים רואים מישהו ברחוב ואומרים - ראית, אין לו שיער! או ראית, יש לה בטן גדולה וכו'.

גם גרימת קנאה לאחרים, אם ילד אחד היה במסיבה וקיבל הרבה ממתקים, זה חסר טאקט שאחר כך יספר בפירוט לאחים (במיוחד הקטנים) על כל מה שאכל..

וכמובן גם מבוגרים בהתאם - אם לחברה שלי יש בעיות בשלום בית ובעלה לא עוזר לה כמעט, אני אקפיד במיוחד לא לפרט כמה בעלי כן עוזר וכדומה

הילדים שלי (גילאי 3-4) בדיוק עושים את זה- אומרים אחד לשני כשלא היית פה אבא הביא לי ארטיק

או לי יש הםתעה מהגן ולך אין

או נגיד אם יש לי ילד שברחוב יכול להצביע על מישהו ולשאול עליו בקול שאלות(למה הוא בלי כיפה נגיד)

באיזה גיל זה כבר לא תקין? 

לק"י

מגיל 5 אולי לצפות שיתחילו להבין, אבל לא ב-100%.

נראה לי שמגיל 6 כבר יש להם יותר יכולת להבין מה לא צריך להגיד.

אבל זה הזמן להתחיל ללמד.

זה קצת טריקי כי מסובך לעשות את זה בזמן אמת בלי לצאת חסרת טקט בעצמך.

אבל אפשר למשל כשנותנים לילד את הארטיק כבר להגיד לו שלא יגיד לאח שלו וגם לא ישאיר עטיפה במקום שהאח רואה, מאוד סביר שלא תמיד יחזיק מעמד לא לספר, אבל אם מתמידים אז באיזשהו שלב זה יעבוד.

או במקרה של שאלות על אנשים ברחוב ,להסביר אחרי שיוצאים מטווח  שמיעה, שלא מצביעים על אנשים ולא שואלים שאלות לידם. 

אבל זה הגיל להתחיל ללמוד, מה זה להתגרות/להקניט, למה זה לא נעים.

הם בגיל מאד אגוצנטרי אבל מתחילים להיות מסוגלים להבין מה האחר מרגיש כשמסבירים להם.

לגבי הצבעה ברחוב אני אומרת נדבר על זה עוד מעט ואז בבית קודם כל נותנת תשובה לשאלה ואחכ מסבירה שלא מתאים להצביע או לדבר על אנשים ברחוב.

לפעמים אם הולכים למקום ש"מזמין" אמירות חסרות טקט אז מקדימה את השיחה ואומרת להם למשל - עוד מעט נפגוש את איקס. יש לו כיסא גלגלים כי קשה לו ללכת, אבל לאנשים עם קושי לא כל כך נעים שמצביעים או מדברים עליהם אז בבקשה תשימו לב. אם יש לכם משהו חשוב להגיד לי על זה בבקשה תבואו אליי בשקט ותספרו לי בלי שאחרים ישמעו.

אפשר גם לתזכר בשקט אם רואים שהילד בוהה וכאלה

לעבוד איתם באיזור גיל 5, וכל ילד קולט בקצב שלו.

אני לא מצפה שישקרו לאחים שלהם, אבל שלא ידגישו את זה מעצמם באיזור גיל 8-9 נראה לי, אבל שוב, כל מקרה לגופו

מסבירה שאם רוצים להגיד לי משהו על מישהו ברחוב עושים את זה בשקט באוזן שלי. שלא מדברים על אנשים ברחוב כי זה לא נעים להם. אני מרגישה שככה הם מקבלים את המקום להגיד לי מה שהם רוצים על אחרים (גם מילים לא יפות) וממד שני לא מביישים.

לגבי האחים, אנחנו אומרים שלא מתגרים באחרים. אני לא רוצה להגיד להם לשמור בסוד משהו, אבל כן שאסור להתגרות ולכן לא אומרים "אני קיבלתי ואתה לא". בד"כ זה מוציא להם את הרצון להגיד בכלל, כי מה שהם רוצים זה בעיקר להתגרות ולא לשתף באמת...

בגיל ארבע

צועקת "אמא תראי! אישה לא צנועה!"

כשמקבלת מתנה ממני שואלת אם אני רוצה אותה כי תשמש אותי יותר🤦‍♀️ או שואלת איפה אפשר להחליף

יכולה "לקפוץ" לביקור בלי להודיע

להגיד למישהי שהעגילים שלה לא יפים ויש בהם חלודה אז היא תקנה לה חחח

זה מהדברים האחרונים😂

אישה טובה, באמת בתמים לא מבינה מה לא בסדר חח כבר התרגלתי 😏

שאלה אותי, אמיתי לגמרי:

-איך הנישואין שלך? אני מגמגמת שב"ה טוב

-ואת רוצה ילדים?

וואווו מה נסגררר

ועוד ליד ההורים והאחים שלי... מה עובר על אנשים

להדגיש בפני מישהו משהו שיש לך, כשאת יודעת שלשני אין. זה יכול להתבטא בהמון דרכים:

כלכלית - להשוויץ בחופשה שיצאתם אליה, כשלשני אין אפשרות כזו, בגדים/תכשיטים יקרים ועוד ועוד...

משפחתית - לדבר על התינוק שלך באריכות או להתלונן על לילות חסרי שינה ליד מישהי שאין לה ילדים, לספר על מתנה או עזרה שקיבלת מאמא/אבא לחברה שאין לה אמא/אבא או שהם לא עוזרים בשום צורה, לספר לחברה כמה התינוק שלך משמין יפה מההנקה כשלה לא היה מספיק חלב

חיצונית - להגיד כמה צבע עור/שיער/עיניים מסוים הכי יפה בעינייך בעוד שהאדם שאת מדברת איתו נראה בדיוק הפוך, לדבר על עודף משקל/גובה של מישהו כשהאדם לידך סובל מזה או הילדים שלו

זה מה שעולה לי בנתיים, כמובן שיש עוד הרבה 

למשל להתלונן על לילה קשה עם תינוק שמוציא שיניים, לא נשמע כמו להשוויץ, אבל זה עלול להיות חסר רגישות.

בעיני קודם כל זה תלוי מנטליות.

אצלנו במשפחה לשאול כמה אתה מרוויח זה ממש סבבה.

אני יודעת שאצל אחרים זה לא אז למדתי לפתח טאקט ולא לשאול כי אני יודעת שזה נושא שנחשב לא מתאים (למרות שלדעתי זה דבילי)

לשאול כמה עלה משו, בעיני זה סבבה לחלוטין

לעומת זאת יצא ששאלתי וענו לי תגובה מגמגמת, אז הבנתי שזה יצא מבחינתם חסר טאקט, והתנצלתי.

אני משתדלת להתאים את עצמי לקודים החברתיים אבל גם בתוך אותה חברה כל אחד מרגיש אחרת.

לגבי נושאים רגישים

הבנתי בשנים האחרונות שמי שיש לו נושא רגיש, מה שלא יגידו או ישתקו עלול לצאת חסר טאקט.

וזה לא כי אמרתי משו לא נעים אלא כי הנושא כל כך רגיש,

שגם שתיקה, גם השתתפות, גם הקשבה, גם שיתוף דומה

הכל יכול מאד לשמח ולרגש את הכואב, ועלול לזרות מלח על הפצעים שוב לא כי האמירה לא טאקטית, אלא כי הנושא רגיש וכלום לא טאקטי.

מסייגת אמירות שהם במהותם דיבור לא נעים

ששם הרבה יותר קל לתת כללים כי זה אובייקטיבי אמירות לא נעימות.

ולדעתי כמובן ככל שיותר קרובים יש פתח לכנות הרבה יותר גדולה, שאצל רחוקים תחשב לא טאקטית, כי זה לא מותאם לסיטואציה, זה בן אדם רחוק מדי.

שנתנו לך..

לפני שאני אפרט, אני מבקשת שאם מישהי מזהה אותי בבקשה שתגיד לי.

לי יש שתי נקודות רגישות מרכזיות בחיים - התייתמתי מאבא שלי בגיל צעיר והתינוקת שלי עם תסמונת דאון.

בשתי הנקודות האלה יש לי הרבה דברים שיכולים לשאול / להגיד לי שיכולים להוות בשבילי טריגר. אפילו שאלות כמו איפה ההורים שלי גרים או לאיזה מעון רשמתי את הבת שלי יכולות להיות לי רגישות מידי.

אבל כמו שאלה הנקודות הרגישות שלי, לכל אחת יש את הנקודות הרגישות שלה, ואין לי דרך לדעת מה רגיש אצל מישהי שזאת פעם ראשונה שאני מדברת איתה.. איך אני יכולה לדעת על מה אני יכולה או לא יכולה לדבר עם מישהי חדשה (בעבודה נגיד) אם אני לא מכירה אותה?

לדעתי, שאלות היכרות בסיסיות (כמו אם יש לך ילדים או איפה את עובדת או מה בעלך עושה (בהנחה שיודעים בוודאות שהאישה נשואה, שאצל דתיות לרוב זה די ברור)) הן בסיס להיכרות מינימלית. אדם עם טאקט לומד בהתאם לתשובות מה כן להגיד ומה לא. וגם אז, אגב, לא תמיד יודעים מה הטריגר של מי שנמצאת מולך. ואז- איפה עובר הגבול של מה שמותר לשאול ומה שאסור וזה נחשב לחוסר טאקט?

אני חושבת שחוסר טאקט זה תגובה שלא תואמת לסיטואציה. למשל, פעם סיפרתי למישהי שאבא שלי נפטר והיא אמרה לי - באמת? לא רואים עלייך. או למשל, מישהי שאני מספרת לה על הבת שלי ועדיין משווה בינה לבין הילד שלה שבאותו גיל (שניהם אגב סיפורים אמיתיים. שתי חברות שלי בעבודה כל הזמן מנסות להשוות בין הילדים שלהן שבאותו גיל של הבת שלי ואני כל הזמן צריכה להזכיר להן שהבת שלי לא תואמת לגילה).

אני כן חושבת שאם מספרים משהו ורוצים לשאול שאלות, אפשר לשאול אם זה בסדר לשאול, משהו בסגנון של 'אפשר לשאול אותך משהו? ואם את מרגישה לא בנוח או לא רוצה לענות זה מובן לחלוטין'. ואז יש פתח לנשאל גם להגיד שזה לא מתאים לו ולברר בעדינות מה הגבולות של בן /בת השיח.

בקיצור, לדעתי חוסר טאקט זה יותר תלוי בסיטואציה, בקשר בין האנשים ובנורמות החברתיות ואני חושבת שבסוף אנחנו צריכים להבין שיש דברים שהם שלנו, והם עבודה שלנו.

ויותר מכך, יהיו שירגיש להן חוסר טאקט שלא מדברים איתן כרגיל וכאילו הולכים על ביצים.

צריך להשתדל להיות ברגישות, אבל מול מי שיש לה נושאים רגישים, יכול להיות שמה שלא נעשה יצא חבר טאקט.

אני שומעת בנות שמתמודדות עם התמודדות דומה, וכל אחת מצפה ליחס שונה מהחברה

אבל ממה שכן קראתי, אני חושבת שיש כאן בלבול קטן בין מצבי אי נעימות לבין חוסר טאקט.

לדעתי יש הבדל בין לשאול שאלות 'רגילות' ו'נורמליות' ובטעות לדרוך למישהי על עצב חשוף, לבין חוסר טאקט.

בעיניי, חוסר טאקט זה או כשהמצב הרגיש ידוע, ואז מצופה להיות רגישים, או כששואלים שאלה שברור שהיא בעייתית (כמו הרבה דוגמאות פה בשרשור).

אני חושבת ששאלות תמימות, שמניחות שהאדם מולי הוא במצב נורמטיבי ובטעות דורכות על פצע- זה לא חוסר טאקט, למרות שזה ממש לא נעים.

ואם הצד ששאל מרגיש את חוסר הנעימות הזאת, הולך צעד אחורה, וברגע שהעובדות מתגלות הוא מגיב ברגישות- אז אין כאן חוסר טאקט.

בקיצור- לדעתי, לא כל שיח שמכאיב לאחד הצדדים הוא בהכרח חוסר טאקט. לפעמים המציאות כואבת, אבל זה לא אשמת אף אחד.

בס"ד

שלצערנו הרב לא כולם זוכים להתחתן (או להתחתן בטווח השנים שרוב האנשים מתחתנים)

או להביא ילדים (או להביא אותם בקצב שהממוצע מביא ילדים).

זה דבר שקיים וידוע ורווח (לא כמו איזושהי מחלה נדירה ביותר, שבלתי אפשרי לחשוב עליה לבד) ולכן עלינו להגדיל ראש ולחשב עלות מול תועלת אפשרית לפני ששואלים או אומרים משהו.

לכן אם ילד ישאל, זה יהיה מתוך תמימות, כי הוא עדיין חדש בעולם הזה ולא מכיר את כל המורכבויות  שיכולות לפגוש אנשים. אבל כשמדובר באדם בוגר, אני חושבת זה ממש "ואהבת לרעך כמוך" ללמוד לשים לב לדברים האלה.

אפשר להתווכח על הטרמינולוגיה (חוסר טאקט או חוסר נעימות) אבל בסופו של דבר מה שחשוב זה שזה עלול לצער מאד אדם אחר 😔 - וזה לא מרגיש לי משהו ששווה את המחיר…

❤️

יכול לחלוף מאוד מהר אם הבן אדם ממול יבין את הסיטואציה.

כלומר, נניח בדוגמא עם הלידה השקטה- אם השואלת היתה אומרת משהו על התינוק, והאישה ממול היתה אומרת שאין תינוק, והשואלת היתה עונה בתגובה מכילה ורגישה- אז בעיני הכל בסדר.

נכון שהיתה אי נעימות, אבל זה ממש לא סוף העולם.

וזה חשוב לי להדגיש, כי גם לי כאדם שיש לו מורכבות וכאב, יש אחריות לשיח שנוצר. ואם אני מדברת עם מישהי שבגדול יש לה רגישות- יש לי אפשרות לספר על הכאב שלי, ולחוות הקלה.

יש משהו בהגדרה של 'חוסר טאקט' ששם את כל האחריות על מי ששאל. מקטלג אנשים כ'חסרי טאקט' וזהו.

והאמת יש אנשים כאלו ואין מה לעשות מולם.

אבל רוב החברה היא לא כזו. ואם נפריד בין חוסר טאקט אמיתי לאי נעימות שנוצרה בשיח- בהרבה מקרים נוכל לתקן, במקום ללכת הביתה עם מועקה.

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו