בכולם כמובן תלוי מי אומר את זה

יש משפט שאקבל באהבה מבעלי אבל לא מחמותי

הבגד לא מחמיא לך

האוכל שהכנת לא טעים

לדבר בלי לשים לב שהאחר מיצה את השיח

זה מהשעולה לי בינתיים 

בס"ד

או שנכנס לפרטיות של אדם, כשהוא לא חפץ בכך.

דוגמאות:
 

- מה בעלך עושה? (אם את לא יודעת שהיא נשואה בטוח, ולא גרושה או אלמנה חלילה).

- כמה ילדים יש לך? (אולי אין לה, אולי יש לה פחות ממה שהיא הייתה רוצה)

- כמה זמן אתם נשואים? (לזוג ללא ילדים זה יכול להיות מאד כואב)

- בשעה טובה!!! / איזה חודש את? (כשהיא לא אמרה בעצמה שהיא בהריון. אולי היא עדיין בהתחלה / אולי זה נושא פרטי מבחינתה / אולי יש לה בטן נפוחה מטיפולים / אולי היא אחרי הפלה ח"ו)

- להניח יד על הבטן של משהי בהריון (יש הרבה שזה ממש לא יהיה נוח להן)

- הילד הזה כבר צריך אח/ות קטן/נה! (ראי סעיף קודם)

- איך את ככה עושה קניות לבד? תבקשי מבעלך שיעשה (אולי בעלה לא עוזר וזה אישו ביניהם, אולי הוא במילואים והיא גם ככה מרגישה בדידות איומה, אולי כמו הסעיפים למעלה אין לה בעל)

- בעלך לא עושה מילואים? (אולי יש לו פטור מסיבה אישית)

- יש צפי לשחרור? (הלוואי!) / יש צפי לסבב נוסף? (אישית אין לי בעיה עם שאלות כאלה אבל יש כאלה שזה ממש קשה להן כל הנושא הזה)

- במקומך הייתי מסרבת שילך לעוד סבב (יכול לשבת על מחלוקת עקרונית בינהם סביב המשך המילואים. יכול להיות שהיא הייתה ממש שמחה לשמור אותו בבית אבל אין אופציה כזאת מצד הצבא או מצד המצפון).

- נו, אתם יוצאים לנופש הקיץ? (כשאין כסף לזה…)

- שכל אחד ישתתף בסכום X למתנה של זרובבל (כנ"ל)

לא לכל אחד יפריע כל הנ"ל. 

אבל יש מספיק אנשים שכן כדי שזה יהיה לקחת סיכון להגיד דברים כאלה, אם את לא בטוחה מי הנפש שפועלת מולך.

ועכשיו קוראת את התגובות האחרות ובאמת יש חוסר טאקט במילים ויש חוסר טאקט במעשים כמו להמשיך שיחה עוד ועוד כשהצד השני התעייף או לנחות לבית של מישהו בלי תאום.
 

מקווה שזה עוזר…

בטח יש עוד המון….
 

אשרייך על השאלה ❤️

זה לבוא לחבר ב-2 בצהריים וכשכבר מאוחר ויושבים לאכול ארוחת ערב ואומרים בנימוס שאולי כדאי שילך הוא נשאר לשחק בסלון

שמישהי אומרת שסגנון לבוש מסויים לא הולם אותה, ומישהי אומרת כן זה יפה בעיקר על רזות

זה כנראה משתפר עם הגיל, גם אם לא ב-100%😅

אני מרגישה שלא תמיד יש לו טאקט ואני לא רוצה שהוא יגדל להיות מבוגר כזה..

לדוגמא: ישבתי בגינה עם 2 נשים שפגשתי לראונה והוא אומר לי חצי בלחש חצי בקול, תגידי להם שאת בחודש שמיני

או נגיד, מחמיאים לו והוא אומר: תודה על המחמאה

הוא עם קשב אז זה נורמלי אבל אנחנו מנסים לתווך לו כל הזמן..

ובן כמה הוא?

בעייני זה לא הכי טאקט שבכל מחמאה שאת נותנת לילד שלך הוא אומר, תודה על המחמאה

אולי זה מעיק עלייך שעל כל דבר קטן הוא עונה ככה, אבל בעיני אין בזה חוסר טקט.

תדמייני שכל פעם שאת מחמיאה הילד אומר תודה

זה טיפה מוגזם

לא מכירה שום ילד בן 9 שאומר תודה על המחמאה

הוא יכול גם לחזור על זה כמה פעמים

לגבי ההנחית חברה

מישהי מעולה מירושלים שעושה חוגים לילדים (יש החזר מחלק מהקופות)

היא עובדת לאורך כמה מפגשים על כל מיני דברים כמו איזה חבר אני (דולפין/כריש/סרדין)

מתאמנים מול מראה בלאכול קורנפלקס עם חלב, איך זה נראה שאני אוכל?

מאיזה מרחק מדברים עם חבר, מה קורה כשזה מידי קרוב או מידי רחוק

הכל בעזרת תרגילים מדהימים

יש גם תרגול לבית שזה יותר מאתגר להורים אבל מי שדבק בה זה מצליח ממש..

לק"י

זה אולי לא לדעת מתי זה כבר נשמע מוגזם.

נראה לי שהבנתי אותך.

מכירה את זה גם מקרוב

ואולי קשור להבנת תקשורת קצת יותר מורכבת.

לקבל מחמאות בלי להתנצל

הייתי בודקת עם עצמי במקומך - אם את מסוגלת לקבל מחמאות או שזה נוגע לך בנק רגישה

הילד שלך נשמע לי במקום הנכון בדיוק

מחמאה.

תוכלי לשתף לגבי הנחיית חברה ששלחת את הילד? 

זה הכי בטוח

(אפילו שאלה כמו: הדירה שלכם או בשכירות?)

לא לשאול כמעט כלום אם לא משתפים באופן יזום שאז אפשר לשאול כחלק מהשיח שהתפתח

תמיד לחשוב מעבר, מה השני עלול להרגיש עם האמירה/שאלה, מה אני הייתי מרגישה,

לקחת בחשבון מכלול של דברים שאולי אני לא יודעת ויכולים להוות טריגר לפגיעה.

(כמו כל מיני דוגמאות שנתנו פה: לשאול כמה ילדים יש לך, מה בעלך עושה וכו' אם את

לא בטוחה באלף אחוז שהיא נשואה ויש לה ילדים. וגם כשאת בטוחה רצוי להמעיט בשאלות

כי לפעמים תפגעי בנושאים רגישים)

אתן לך דוגמא לשאלה שיכלה להיות הכי טקטית ובנס ניצלתי ממנה,

הגעתי למקום עבודה חדש, באותו יום הגיעה משהי ובשיחת היכרות איתה- שסיפרה לי שהיא בדיוק חזרה היום מחופשת לידה,

לא שאלתי אותה כלום, אבל בכיף הייתי יכולה לשאול איך התינוקת, לאיזה מטפלת היא שלחה אותה וכו'

מזווית העין ראיתי את אחת הבנות מסמנת לי משהו בלחץ, לא הבנתי מה היא רוצה, למפרע התברר שאותה אחת 

שחזרה מחופשת לידה, חוותה לידה שקטה ובעצם אין שום תינוק בבית תארי לך שהייתי שואלת את כל השאלות האלו.!!

זה רק חידד לי את זה שאסור לשאול כלום ושום דבר אם לא יודעים בוודאות של מאה אחוז את הסטטוס של השני

אם אישה מספרת שהיא חזרה מחופשת לידה,

התגובה הכי מתבקשת זה לשאול על התינוק.

יכול להיות שהיא סיפרה כי היא רצתה לשתף בלידה השקטה.

לא מפסידים...

ועדיף עודף טקט

כל כך הרבה פעמים השתיקה מצילה ממש.

מעולם לא התחרטתי על משהו שלא אמרתי...

יודעת על עצמי שהרבה מקרים ברור שנכון להמעיט בדיבור, ועדיין נופלת לדיבורים (בעיקר בנושא הריכולים, פחות בטאקט. ועדיין...) קשה לסגור את הפה.

כשמישהי משתפת שחזרה מחופשת לידה בעיניי מתבקש לשאול איך היא ואיך התינוק, ומה איתו.

להמשיל בשיחה כאילו כלום זה נותן הרגשה כאילו בכלל לא מקשיבים למה שאני מדברת...

אני חושבת שצריך לשים לב לא להיות קיצוניים לשני הצדדים, לא לשאול בלי הכרה אבל גם לא לפחד לדבר כי אז באמת אי אפשר ליצור ככה קשרים נורמלים עם אנשים.

והכי אמפתית ומתעניינת

להזהר באופן קיצוני ועדיין לא לייבש ולהיות אמפתיים ומתעניינים

לשאול איך את, איך החזרה לעבודה, וכל מיני שאלות כלליות כאלה

לא חייב לשאול על התינוק בפירוש

ואז היא תענה תשובה ולפי זה יהיה אפשר להמשיך הרגה יותר בקלות

המצאתי הרגע

מישהי חוזרת לעבודה אחרי חופשת לידה מפרכת, גזים 3 חודשים, מילואים, נפיחות, ריפלוקס, חוסר שינה. אפשר להמשיך כמובן

היא משתפת שהיא הרגע חזרה מחל"ד

ו - וואי איזה חוסר טקט אף אחד לא מתעניין אף אחד לא שואל מה שלומה, למרות שכולם יודעים איזה קשה זה תינוק חדש..אפילו עובדת אחת שהיא ממש אמרה לה מפורש - הרגע חזרתי מחופשת לידה - לא מעלה על דעתה לשאול איך לה לחזור לעבודה ואיפה היא שמה את התינוק, ולהשתתף בקושי של הפרידה ובשמחה של החזרה לשגרה...

בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שטאקט זה לא שווה ללסתום

יש סיכון בלדבר ולשאול

יש גם סיכון בלהיזהר יותר מדי, זה יוצר נתק.

וגם מי שחזרה מחופשת לידה אחרי לידה שקטה

גם לה מותר שישאלו אותה, שיזדעזעו, שיצטערו איתה, שיכירו בצער שלה, שיזהרו עליה יותר...אחרת כנראה היתה אומרת משהו אחר. שהיא חזרה מימי מחלה, או משהו אחר כלשהו

אפשר לשאול שאלות יותר ניטרליות. הרבה פעמים אנשים שרוצים לשתף ולספר, לדוגמא על איך עם התינוק, לא צריכים יותר מדיי.

אם מישהי מספרת שחזרה מחופשת לידה, לא חייבים לשאול "איך התינוק?" או "בעלך עוזר הרבה?" אפשר להגיד דברים כמו "אה, אוקיי!" ולחייך, או לחלופין "ואיך הולך?" והרבה פעמים את רק פותחת פתח ומראה שאת מקשיבה, ולפעמים מספיק אפילו להנהן רק, הבחורה השניה פשוט מתחילה לספר מה שהיא מעוניינת לספר

ממני, שלא הכי טובה בשיחות עם אנשים, בחורה שקטה שגילתה שלא צריך לדבר הרבה כדי שאנשים ישפכו את עצמם בפנייך 😅

אפשר גם "וואו, איך את מרגישה?"

בפני אף אחת לא התריעה, ואני ממש שאלתי שאלות על היילוד, הבחורה ענתה לי שהייתה לה לידה שקטה ואני עמדתי למות במקום.

מאז אני לא שואלת אף אחד שום דבר.

שום שום דבר. 

באמצע התור ברמי לוי.

חברה שלא ראתה אותי הרבה זמן אמרה לי מזל טוב בהתרגשות.

ממש לא נעלבתי או לקחתי קשה, הבנתי שהיא רצתה לשמוח בשמחתי, בעיקר היה לי לא נעים בשבילה שהיא כמעט קברה את עצמה

אני חושבת שאמפטיה ורצון לשותפות ליותר חשובה ממילה שגויה פה ושם.

אם מישהו מתעניין בי בכנות אז קורה שהוא גם שוגה

היא סיפרה בעצמה שחזרה מחופשת לידה

ברור שתחשבי שיש לה תינוק חי.

אם זה היה כל כך רגיש לה, היא לא היתה מציינת את הפרט הזה כלל, למשל אומרת - נעדרתי תקופה מהעבודה מסיבות אישיות, או לחילופין אומרת בפירוש: חזרתי מחל"ד לאחר לידה שקטה.

לא לכולן זה כל כך רגיש.

אני אם קיבלתי "מזל טוב" הייתי עונה בפשטות: "תודה, אבל זו היתה לידה שקטה".

כי זה תחושת בטן. וזה תלוי סיטואציה, רמת קירבה, ועוד מיליון דברים.

וטאקט של אחת הוא ריחוק אצל שניה. והבעת עניין אצל אחרת זה חוסר טאקט וחטטנות אצל השלישית.

טאקט זה להתנהל ברגישות ובשימת לב לפי הסיטואציה היכולת הכוחות והרגשות של מי שלידך.

ובעיניי הצד השני הוא להחליק. ללמד זכות. להקליל ולראות את הרצון הטוב שמאחורי שאלה שלא במקומה.

לק"י

כי יש הרבה דברים שבעיני ממש לגיטימי להתעניין, זה גם מה שיוצר תקשורת בין בני אדם. אבל לפעמים זה באמת יכול להכאיב למישהו אחר, אבל אין סוף לדבר.

גם אם מישהו התנהל בחוסר טקט, להחליק ולהקליל, לרוב זה לא מכוונה רעה

יש עכשיו תוכנית באתר כיכר השבת שנקראת ה"טאלנט" - סוג של אודישנים 

לבחירת איש התקשורת הבא. אז היה שם מועמד אחד שהתבקש לראיין את אחד השופטים,

הוא פנה לקובי אריאלי (שהיה אחד השופטים) וביקש לראיין אותו על הבן המיוחד שלו, 

אמר ששמע שיש לו בן מיוחד.. אז קובי אריאלי ענה שאין לו בן מיוחד... 

רק תחשבו איזה פדיחה אבל קובי, החליק את העניין בצורה כל כך יפה, חכמה וטקטית

ואמר בחיוך: "יש לי 4 כוכבים בבית אבל ב"ה לא בן מיוחד" ואז אמר: "אבל אם אתה רוצה לראיין אותי על זה, אז אני זורם"

כל כך אהבתי את התגובה הזאת, נכון מישהו אמר משהו חסר טקט (הכי לא בכוונה)

במקום להשתבלל, הוא יצא מזה בהומור קליל ובמקום שהשני יהיה במבוכה קשה, הוא הוציא אותו ממנה בחכמה יתרה

בעיקרון טקט זה משהו מולד, אבל לפעמים לא, ואז אפשר ללמוד איך לדבר בטקט אצל איש מקצוע.

בכל אופן, כתבו לך פה דוגמאות טובות, מקווה שיהיו לך לעזר❤️

מרגישה שעברתי המון בנושא הזה

ולא קיבלתי תיווך כילדה כדי להתקדם בזה

צריך להיכנס לראש (או ליתר דיוק ללב) של השני.

להבין מה מפעיל אותו ואיך הוא חווה את הדברים.

לא תמיד אפשר לשים לב מספיק, אבל אפשר לעבוד על זה.

כלומר במקום לעצור את עצמך מלעשות משהו, לנסות להיכנס לראש שלו.

למשל יש דוגמאות של שיח בין שני אנשים (ברחוב, בסרט, בסיפור, בהצגה)

לדמיין שעושים פריז ואת שואלת את עצמך מה הוא מרגיש, מה השני מרגיש. מה כואב לראשון מה כואב לשני וכן הלאה.

לימוד שפת גוף יכולה לתת פידבק מיידי מתי שאומרים משהו חסר טאקט, וככה כשמקבלים משוב מיידי לומדים מפעם לפעם להשתפר.

גם מי שיש לו טאקט, יש מצבים עדינים שקשה לקרוא את המפה או שלא חושבים מספיק ואומרים משהו חסר טאקט.

כלומר זה לא שאו שיש טאקט או שאין. כי בסוף ליכולת החיזוי שלנו לגבי הצד השני יש גבול, אי אפשר להיות מושלמים בזה.

אני לא חושבת שעוזר להגיד למישהו שהוא אמר משהו חסר טאקט ושלא יגיד את זה, כי זה תלוי בהקשר. אפשר לשאול את אותו אדם איך לדעתך השומע הרגיש לגבי אותה אמירה או מעשה שעשית.

בסיפורים, ברחוב, בכל דבר.

למשל בסופר מישהו מבקש לעקוף בתור ואני מסכימה והילדים לא מבינים למה,

אז אני שואלת איך היו מרגישים אם זה היה הפוך. ואז אנחנו מעלים השערות מה יכול להיות דחוף לאותו אדם שעקף.

באותו אופן אם הם אומרים משהו שאפשר לשמוע אותם אני שואלת אם ישמעו אותם, זה יהיה נעים או לא נעים לשומע המשפט הזה?

אם הם אומרים משהו ישיר מדי, אני שואלת אם יש דרך אחרת להגיד את זה ומה השני מרגיש כשאומרים בצורה מסויימת ובצורה אחרת וכו'.

למשל כשמתארחים והם לא אוהבים משהו ואומרים שזה לא טעים להם, אני לא אומרת שזה לא יפה להגיד את זה, אני אשאל אותם אם אני הייתי מבשלת ומתאמצת ומכינה ומשקיעה וכ"כ רוצה שיהיה טעים, ואז מישהו היה אומר לי שהאוכל לא טעים, איך הייתי מרגישה? (חשוב לשאול את זה בנימה פתוחה ומאפשרת התבוננות ולא כהאשמה או ביקורת)

ואז כשהם מבינים שלשומע לא נעים אני שואלת אנחנו רוצים שיהיה נעים או לא נעים?

רוצים שיהיה נעים.

אז מה נעשה כשמגישים לנו אוכל והוא לא טעים?

אפשר להשאיר בצד ולאכול דברים אחרים בלי לפגוע במי שהכין את האוכל.

או דוגמה אחרת, הם מספרים לסבא וסבתא שהסבא וסבתא מהצד השני מביאים הרבה מתנות.

דוגמה קלאסית לחוסר טאקט שנובע מתמימות מתוקה. הם בסה"כ משתפים את סבא וסבתא במשהו טוב שקורה להם. הם לא חושבים מעבר לזה.

אז למשל במקרה כזה אני אשאל שאלות מקדימות.

איך הרגשת לספר את זה? לתת פידבק חיובי לשיתוף, זה יפה שאתה משתף בדברים טובים שקורים לך וכו'

ואז בעדינות לשאול מה לדעתכם סבא וסבתא חשבו בראש ולא אמרו לנו בזמן שסיפרת את זה?

הם שמחו? מצד אחד כן כי הם שמחים בשבילך שטוב להם, מצד שני, ואז להוסיף בעדינות אולי הם חושבים גם הם צריכים לקנות לכם הרבה מתנות?

אתה היית בסדר, לא ביקשתי מתנה, אבל אולי הם חושבים ככה?

(אצלנו במשפחה על משפט כסה הם מיד יקבלו מתנה מהצד השני או התנצלויות מרובות)

אז אני ממשיכה לשאול אתה זוכר שמיד אחרי שאמרת את זה סבא הביא לך סוכריה/ מתנה? למה בעצם?

כלומר אני מנסה לפרק את הסיטואציה לשלבים, לעורר שאלות מחשבה על כל שלב, לתת להם להביע את עצמם כי ככה הם מתחברים הכי טוב למסר שאני רוצה להעביר, כלומר לא להגיד כתוכחה אלא לגרום להם לחשוב ושזה יבוא מהם שבעצם אולי היה עדיף לא לומר.

ולפעמים המסר מורכב מדי וזה בסדר, הם רק ילדים, כשיגדלו יכילו יותר את המורכבות.

אגב, על דימוי גוף אני לא מעירה להם בקטע ששומעים אותם ולא נעים, עד גיל גדול יחסית.

לדוגמה ילד בן 3 יגיד וואי איזה אדם קטן (נמוך)

אני אגיד ככה ה' בא אותו וזהו.

אני לא רוצה להכניס להם רעיונות בגיל צעיר מדי שיש אנשים שמפריע להם שמדברים על הגוף שלהם.

נגיד על בחירת בגדים אני כן אתייחס לרגישות השומע, אולי לא נעים לו שאומרים את זה עליו.

ובכללי רגישות לזולת זה משהו שמתפתח עם הגיל, יש גיל שמותר להם להיות חסרי טאקט, זה בסדר,

ביסודי כבר אפשר לעבוד על זה אבל גם אפשר לפעמים לאפשר להם להיות חסרי טאקט ולהכיל את זה.

(ובאופן כללי אני פחות מגיבה מיידי לדברים שאומרים, אלא תוך כדי האירוע רושמת לעצמי שהפריע לי נקודות כאלו ואחרות, ואז בזמן אחר קצת מנותק מהאירוע עצמו יש יוצר קשב ופתיחות להבין את הצד השני.

וכמה את מחוברת רגשית גם לעצמך

גם לי לא היה טקט הרבה שנים. לא בכוונה, פשוט לא היה שיח רגשי בבית

עם השנים כשהתחברתי לעצמי יותר ונתתי לרגשות שלי מקום, זה נתן לי אפשרות גם לראות את האחר. כי בסוף, מה שאין בנו - לא נראה בזולת.

ככה אני מאמינה וזה מה שהיה אצלי

לק"י

כי נניח ילדים הרבה פעמים הם חסרי טקט, וכשהם גדלים הם מבינים יותר מה שייך יותר להגיד ומה לא.

לדוגמא: רוב השכנות שלי לא יגידו לי שהבית שלנו ממש מבולגן (חוץ מאחת🙊😅), אבל החברים של הילדים שלי כבר אמרו את זה.

מניחה שלפחות חלקם בעוד 10 שנים יבינו שזה לא יפה להגיד דבר כזה.

נרכש עם השנים.

אנונימית יקרה, אני לא מכירה אותך, ובעצם אני כותבת מתוך החוויה האישית שלי, שלא בטוח שקשורה אלייך. אבל אם את מרגישה שוב ושוב שאת נופלת בעניין הזה, שווה לשאול איש מקצוע איך רוכשים טקט, וכך ללמוד את זה אחת ולתמיד...❤️

עם החיים לומדים מה נעים לאנשים לשמוע/להישאל גם מחוויות אישיות שעברנו וגם מהתנסויות שטעינו או הצלחנו וגם מהכרת סוגי מנטליות שונים מקרוב וכן הלאה

לא דומה טקט של ילדה בת 12 לטקט של אישה בת 40...

זה נרכש בד"כ אלא אם כן יש בעיית תקשורת ואז זה יותר קשה עד בלתי אפשרי

תוספת עריכה:

עכשיו ראיתי שכבר כתבו את זה ופשוט לא קראתי עד סוף השרשור

אבל היה לי חשוב לכתוב בשביל הפותחת, כדי שלא תתייאש

בעבודה שלי אני יכולה לדבר עם מישהי והדלת סגורה כמעט עד הסוף, יש מישהי בצוות שתמיד תיכנס ותתערב בשיחה

כל אחת אחרת תציץ ותמשיך הלאה או תדפוק ותשאל אם מתאים שתיכנס,

או, נשאר כיבוד במשרד מאיזה מסיבה ותמיד יש את הזו שאומרת: תשמרו לי לקחת הביתה לילדים

הלו, יש פה עוד עובדות שרוצות לאכול מיזה, חכי לסוף היום ואם נשאר תקחי

משום מה תמיד היא שומרת לילדים שלה כשיש עוד עובדות שלא קיבלו

היתי בברית והאבא שיתף את כל הקהל כמה התלבטות היתה בקריאת השם, אשתו רצתה ככה והוא רצה ככה והם לא הסכימו בקלות על שם וממש תיאר את כל ההלוך חזור..

אני במקומה היתי קוברת את עצמי

והאבא אמר אני עשיתי את שלי לפני 9 חודשים

השאר זה האמא.

ככה להתחיל דרשה?!

אני הייתי בשוק...אבל הם משפחה יותר פתוחה

יש ציבור שזה ממש לגיטימי להגיד דברים כאלו, חלק ממה שמותר להגיד בציבור.

כלומר זה לא שהאבא הוא טיפוס עם פה בעייתי מצד עצמו,

אלא האמירה תלויה באיך השומעים מקבלים את זה.

להתערב לאנשים אחרים בדברים שלא קשורים אליך.

להעיר הערות לאמהות אחרות שלתינוק שלהן קר/חם/צריך כובע/שמיכה או מה שזה לא יהיה.

להעיר על מראה חיצוני, על דרך חינוך, על צורת דיבור... כל דבר בעצם שלא שאלו את דעתך 

לדוגמא מישהי ששאלה אותי כמה אני שוקלת כי שיתפתי אותה שעליתי לאחרונה בכמה קילו

שאלה אותי באחת החתונות שנפגשנו כמה אני מרוויחה. ככה במילים האלו ממש

איך אפשר להסביר למה זה כל כך חסר טקט?

אבל שאלה שאני אשאל אחות קרובה יכולה להיות הכי חסרת טקט אם אשאל את אותה שאלה חברה..

כמו שכתבו פה- טקט זה תלוי עניין.

חופשי אני אשאל את אחותי "את בהריון"? כי אנחנו מדברות על זה כל חודש ואני יודעת שהיא תענה לי מה שבא לה

ואת אותה שאלה אני בחיים לא אשאל חברה.

אז זה לא שאני חסרת טקט- אני פשוט מתנהלת ברגישות לפי העניין, אני יודעת ששאלה כזאת שאשאל את

אחותי תתקבל אצלה הכי ברוח טובה ובכיף.

אמנם שאלת ספציפית על אחיות, אבל אני מרגישה שעם כל בן אדם וכל סוג של קשר יש את הקטע שלו.

יש לי חברה שאומרת לי כשהבגדים שלי לא מחמיאים ואני ממש לא מפרשת את זה כחוסר טקט. היא בן אדם עם המון טקט וחוש אופנתי, ואני שמחה לשמוע ממנה הערות בנושא. כנ"ל אמא שלי שאומרת לי אם לדעתה הבגדים שלנו לא יפים.

סתם מישהי ברחוב, או שכנה שתאמר לי על בגד שהוא לא מחמיא זה יתפרש אצלי כחוסר טקט.

או למשל אם בעלי יאמר לי משהו על הגוף שלי זה יכול להתפרש כמחמאה, ואם קולגה יאמר את זה, זה עשוי להיות חוסר טקט על גבול ההטרדה...

קיצור, גם עם אחיות מאוד תלוי באיזה נושא, עם איזה אחות, זה תחושות מאוד עדינות

נראה לי יחס בין אחים זה המקום שצריך בו הכי פחות טקט,

למשל אני יכולה להגיד לאחותי הערות על בגד, וזה יהיה נסלח לגמרי, זה יהיה כנות יותר מאשר חוסר טקט. ככל שהאחות יותר קרובה אליי אני יותר יכולה להרשות לעצמי, אבל זה תלוי דינמיקה ביניכם וגם תלוי כמה הקשר הוא צעיר ברוחו.

אבל נגיד הערות בין בני זוג אני בחיים לא יגיד. בעלך לא עוזר לך וכאלה. אין סיכוי. האמת שלצערי אין לי אחות כ''כ קרובה שאני מרגישה איתה בפתיחות, הייתי לפעמים רוצה להגיד לאחיות שלי דברים חסרי טקט כי זה כיף הפתיחות הזאת שאת יכולה לשמוע מאחותך ולא להיפגע , אבל זה באמת תלוי דינמיקה. 

שמעירה לי על בעלי ?

בשבתות משפחתיות.

כמו,

וואי למה הוא לא מתקשר?

למה הוא בפינה שלו?

לא קשה לך עם זה?

אכן קשה לי,אני לא עיוורת

אחות אחרת-

אתם ממש מוזרים, אתם מתקשרים מוזר...

אני לא מבינה את השיח.

אני שונה מהם באופן כללי

לק"י

אבל מאחר וזה מפריע לך, זה חוסר טקט לשאול.

יותר כמו דאגה ואכפתיות בין אחיות.

פשוט הייתי אומרת פעם אחת, כן אני יודעת שהוא כזה ואני בסדר עם זה.

לגבי המוזרים אפשר לענות אנחנו שונים, אנחנו מתקשרים שונה והכל בסדר.. (כלומר להפוך את המילה מוזר שהיא שלילית למילה שונה שהיא לגיטימית)

שאני לא בסדר עם זה,

אז זה לדרוך על פצע....

ואם כן נעים לך לשתף, אז זה דווקא יפה שהן מתעניינות, ומאפשרות לך קצת לפרוק, לא?

אפשר גם לומר פחות בא לי לדבר על זה,

כל עוד את לא מגיבה הן לא יודעות מה מתאים לו רק ומה לא (ככה נראה לי, אבל שוב זה מאוד תלוי בנפשות הפועלות ומאוד לגיטימי לחוש שהן חסרות טאקט. פשוט במראה הזה לא חושבת שמקדם לתייג את האירוע כחוסר טאקט, אלא יוצר יעזור לחשוב מה להגיד כדי למנוע מצבים דומים בעתיד)

חוסר טאקט לדעתי זה יותר בדברים שברור שאין מה לעשות לגביהם או שברור שזה נושא אישי שלא משתפים בו אחיות וזה נראה לי יותר אפור כזה.

שימי לב שאת חווה את זה כהערה, אני למשל הייתי חווה את זה כהתעניינות, לכן זה תחום אפור שתלוי באנשים ומאיזה מקום זה מגיע.

לדבר איתך *עלייך*, זה משהו אחד, אבל על בעלך ועל הזוגיות ביניכם פשוט לא. זה תמיד רגיש, תמיד נוגע בנקודות כואבות. זוגיות זה דבר סופר רגיש, ואסור ואף אדם לדחוף את האף בלי רשות. 

אני ואחיות שלי בקשר מאוד קרוב

והרבה דברים שלאחרות אני לא אומרת לה כן

אבל להיכנס לה לזוגיות זה מוגזם בעיניי

לק"י

זה תלוי בקשר.

זה כן נושא שמצריך עדינות, ולדעת מה לשאול ומה לא 

כל פעם שואלת על העבודה וכמה משלמים אצלכם..

בהתחלה נאלמתי דום עד שלמדתי להגיד לה:

משלמים יפה או משלמים בסדר, כבר לא זוכרת מה

היא גם תמיד היתה שואלת, כמה שכירות אתם צריכים לשלם, למה לא קניתם דירה

אני מבינה שיש מקומות שזו שאלה לגיטימית בעייני ואיפה שגדלתי (בית חוצניק) כל הנושא של כספים לא מדובר בכלל

לדפוק בדלת ולבקש לבוא לבקר

בלי התרעה מראש

להיכנס ולהתיישב בספה

או לשלוח את הילדים לבלות אצל השכנים שהם זוג עם תינוקת

מניסיון 😖

הפסקתי לפתוח להם את הדלת.

נורא קל לשכנה לשלוח שלושה ילדים קטנים לשחק בבית שיש בו ילד אחד שמשחק (הקטן עוד ממש תינוק והם עוד מתלוננים שהוא מפרק להם - יאללה מצוין אל תבואו)

כאילו - סליחהההההההה?????

וואו הם עושים לי את זה מלא וזה מחרפן.

אני פשוט לא פותחת או שולחת את בעלי לפתוח והוא מסרב באסרטיביות - אני לא תמיד מצליחה לעמוד על שלי מולם לפעמים הם פשוט נכנסים עוד לפני שהצלחתי להוציא מילה

בינהם 2 תינוקות

ולי יש תינוקת אחת

😥

לק"י
 

או שההורים שלהם רחפני על ולא בעניינים, או שיש שם בעיה אחרת (או שהם חסרי טקט😅).

באמת עדיף לא לפתוח מראש🤦‍♀️

כל מיני בעיות כאלה ואחרות

אחת מהם זה חוסר טקט

נראלי חוסר בכישורי חברה בכללי

לק"י

כי כדי לשלוח שישה ילדים לשכנה בלי בקשה רשות צריך מעבר לחוסר טקט רגיל🤦‍♀️

נראה לי שאת צריכה להיות חסרת טקט בחזרה, ולהגיד להורים בצורה הכי ברורה שלא יבואו אלייך. אולי ככה הם יבינו.

כמו שילדים רואים מישהו ברחוב ואומרים - ראית, אין לו שיער! או ראית, יש לה בטן גדולה וכו'.

גם גרימת קנאה לאחרים, אם ילד אחד היה במסיבה וקיבל הרבה ממתקים, זה חסר טאקט שאחר כך יספר בפירוט לאחים (במיוחד הקטנים) על כל מה שאכל..

וכמובן גם מבוגרים בהתאם - אם לחברה שלי יש בעיות בשלום בית ובעלה לא עוזר לה כמעט, אני אקפיד במיוחד לא לפרט כמה בעלי כן עוזר וכדומה

הילדים שלי (גילאי 3-4) בדיוק עושים את זה- אומרים אחד לשני כשלא היית פה אבא הביא לי ארטיק

או לי יש הםתעה מהגן ולך אין

או נגיד אם יש לי ילד שברחוב יכול להצביע על מישהו ולשאול עליו בקול שאלות(למה הוא בלי כיפה נגיד)

באיזה גיל זה כבר לא תקין? 

לק"י

מגיל 5 אולי לצפות שיתחילו להבין, אבל לא ב-100%.

נראה לי שמגיל 6 כבר יש להם יותר יכולת להבין מה לא צריך להגיד.

אבל זה הזמן להתחיל ללמד.

זה קצת טריקי כי מסובך לעשות את זה בזמן אמת בלי לצאת חסרת טקט בעצמך.

אבל אפשר למשל כשנותנים לילד את הארטיק כבר להגיד לו שלא יגיד לאח שלו וגם לא ישאיר עטיפה במקום שהאח רואה, מאוד סביר שלא תמיד יחזיק מעמד לא לספר, אבל אם מתמידים אז באיזשהו שלב זה יעבוד.

או במקרה של שאלות על אנשים ברחוב ,להסביר אחרי שיוצאים מטווח  שמיעה, שלא מצביעים על אנשים ולא שואלים שאלות לידם. 

אבל זה הגיל להתחיל ללמוד, מה זה להתגרות/להקניט, למה זה לא נעים.

הם בגיל מאד אגוצנטרי אבל מתחילים להיות מסוגלים להבין מה האחר מרגיש כשמסבירים להם.

לגבי הצבעה ברחוב אני אומרת נדבר על זה עוד מעט ואז בבית קודם כל נותנת תשובה לשאלה ואחכ מסבירה שלא מתאים להצביע או לדבר על אנשים ברחוב.

לפעמים אם הולכים למקום ש"מזמין" אמירות חסרות טקט אז מקדימה את השיחה ואומרת להם למשל - עוד מעט נפגוש את איקס. יש לו כיסא גלגלים כי קשה לו ללכת, אבל לאנשים עם קושי לא כל כך נעים שמצביעים או מדברים עליהם אז בבקשה תשימו לב. אם יש לכם משהו חשוב להגיד לי על זה בבקשה תבואו אליי בשקט ותספרו לי בלי שאחרים ישמעו.

אפשר גם לתזכר בשקט אם רואים שהילד בוהה וכאלה

לעבוד איתם באיזור גיל 5, וכל ילד קולט בקצב שלו.

אני לא מצפה שישקרו לאחים שלהם, אבל שלא ידגישו את זה מעצמם באיזור גיל 8-9 נראה לי, אבל שוב, כל מקרה לגופו

מסבירה שאם רוצים להגיד לי משהו על מישהו ברחוב עושים את זה בשקט באוזן שלי. שלא מדברים על אנשים ברחוב כי זה לא נעים להם. אני מרגישה שככה הם מקבלים את המקום להגיד לי מה שהם רוצים על אחרים (גם מילים לא יפות) וממד שני לא מביישים.

לגבי האחים, אנחנו אומרים שלא מתגרים באחרים. אני לא רוצה להגיד להם לשמור בסוד משהו, אבל כן שאסור להתגרות ולכן לא אומרים "אני קיבלתי ואתה לא". בד"כ זה מוציא להם את הרצון להגיד בכלל, כי מה שהם רוצים זה בעיקר להתגרות ולא לשתף באמת...

בגיל ארבע

צועקת "אמא תראי! אישה לא צנועה!"

כשמקבלת מתנה ממני שואלת אם אני רוצה אותה כי תשמש אותי יותר🤦‍♀️ או שואלת איפה אפשר להחליף

יכולה "לקפוץ" לביקור בלי להודיע

להגיד למישהי שהעגילים שלה לא יפים ויש בהם חלודה אז היא תקנה לה חחח

זה מהדברים האחרונים😂

אישה טובה, באמת בתמים לא מבינה מה לא בסדר חח כבר התרגלתי 😏

שאלה אותי, אמיתי לגמרי:

-איך הנישואין שלך? אני מגמגמת שב"ה טוב

-ואת רוצה ילדים?

וואווו מה נסגררר

ועוד ליד ההורים והאחים שלי... מה עובר על אנשים

להדגיש בפני מישהו משהו שיש לך, כשאת יודעת שלשני אין. זה יכול להתבטא בהמון דרכים:

כלכלית - להשוויץ בחופשה שיצאתם אליה, כשלשני אין אפשרות כזו, בגדים/תכשיטים יקרים ועוד ועוד...

משפחתית - לדבר על התינוק שלך באריכות או להתלונן על לילות חסרי שינה ליד מישהי שאין לה ילדים, לספר על מתנה או עזרה שקיבלת מאמא/אבא לחברה שאין לה אמא/אבא או שהם לא עוזרים בשום צורה, לספר לחברה כמה התינוק שלך משמין יפה מההנקה כשלה לא היה מספיק חלב

חיצונית - להגיד כמה צבע עור/שיער/עיניים מסוים הכי יפה בעינייך בעוד שהאדם שאת מדברת איתו נראה בדיוק הפוך, לדבר על עודף משקל/גובה של מישהו כשהאדם לידך סובל מזה או הילדים שלו

זה מה שעולה לי בנתיים, כמובן שיש עוד הרבה 

למשל להתלונן על לילה קשה עם תינוק שמוציא שיניים, לא נשמע כמו להשוויץ, אבל זה עלול להיות חסר רגישות.

בעיני קודם כל זה תלוי מנטליות.

אצלנו במשפחה לשאול כמה אתה מרוויח זה ממש סבבה.

אני יודעת שאצל אחרים זה לא אז למדתי לפתח טאקט ולא לשאול כי אני יודעת שזה נושא שנחשב לא מתאים (למרות שלדעתי זה דבילי)

לשאול כמה עלה משו, בעיני זה סבבה לחלוטין

לעומת זאת יצא ששאלתי וענו לי תגובה מגמגמת, אז הבנתי שזה יצא מבחינתם חסר טאקט, והתנצלתי.

אני משתדלת להתאים את עצמי לקודים החברתיים אבל גם בתוך אותה חברה כל אחד מרגיש אחרת.

לגבי נושאים רגישים

הבנתי בשנים האחרונות שמי שיש לו נושא רגיש, מה שלא יגידו או ישתקו עלול לצאת חסר טאקט.

וזה לא כי אמרתי משו לא נעים אלא כי הנושא כל כך רגיש,

שגם שתיקה, גם השתתפות, גם הקשבה, גם שיתוף דומה

הכל יכול מאד לשמח ולרגש את הכואב, ועלול לזרות מלח על הפצעים שוב לא כי האמירה לא טאקטית, אלא כי הנושא רגיש וכלום לא טאקטי.

מסייגת אמירות שהם במהותם דיבור לא נעים

ששם הרבה יותר קל לתת כללים כי זה אובייקטיבי אמירות לא נעימות.

ולדעתי כמובן ככל שיותר קרובים יש פתח לכנות הרבה יותר גדולה, שאצל רחוקים תחשב לא טאקטית, כי זה לא מותאם לסיטואציה, זה בן אדם רחוק מדי.

שנתנו לך..

לפני שאני אפרט, אני מבקשת שאם מישהי מזהה אותי בבקשה שתגיד לי.

לי יש שתי נקודות רגישות מרכזיות בחיים - התייתמתי מאבא שלי בגיל צעיר והתינוקת שלי עם תסמונת דאון.

בשתי הנקודות האלה יש לי הרבה דברים שיכולים לשאול / להגיד לי שיכולים להוות בשבילי טריגר. אפילו שאלות כמו איפה ההורים שלי גרים או לאיזה מעון רשמתי את הבת שלי יכולות להיות לי רגישות מידי.

אבל כמו שאלה הנקודות הרגישות שלי, לכל אחת יש את הנקודות הרגישות שלה, ואין לי דרך לדעת מה רגיש אצל מישהי שזאת פעם ראשונה שאני מדברת איתה.. איך אני יכולה לדעת על מה אני יכולה או לא יכולה לדבר עם מישהי חדשה (בעבודה נגיד) אם אני לא מכירה אותה?

לדעתי, שאלות היכרות בסיסיות (כמו אם יש לך ילדים או איפה את עובדת או מה בעלך עושה (בהנחה שיודעים בוודאות שהאישה נשואה, שאצל דתיות לרוב זה די ברור)) הן בסיס להיכרות מינימלית. אדם עם טאקט לומד בהתאם לתשובות מה כן להגיד ומה לא. וגם אז, אגב, לא תמיד יודעים מה הטריגר של מי שנמצאת מולך. ואז- איפה עובר הגבול של מה שמותר לשאול ומה שאסור וזה נחשב לחוסר טאקט?

אני חושבת שחוסר טאקט זה תגובה שלא תואמת לסיטואציה. למשל, פעם סיפרתי למישהי שאבא שלי נפטר והיא אמרה לי - באמת? לא רואים עלייך. או למשל, מישהי שאני מספרת לה על הבת שלי ועדיין משווה בינה לבין הילד שלה שבאותו גיל (שניהם אגב סיפורים אמיתיים. שתי חברות שלי בעבודה כל הזמן מנסות להשוות בין הילדים שלהן שבאותו גיל של הבת שלי ואני כל הזמן צריכה להזכיר להן שהבת שלי לא תואמת לגילה).

אני כן חושבת שאם מספרים משהו ורוצים לשאול שאלות, אפשר לשאול אם זה בסדר לשאול, משהו בסגנון של 'אפשר לשאול אותך משהו? ואם את מרגישה לא בנוח או לא רוצה לענות זה מובן לחלוטין'. ואז יש פתח לנשאל גם להגיד שזה לא מתאים לו ולברר בעדינות מה הגבולות של בן /בת השיח.

בקיצור, לדעתי חוסר טאקט זה יותר תלוי בסיטואציה, בקשר בין האנשים ובנורמות החברתיות ואני חושבת שבסוף אנחנו צריכים להבין שיש דברים שהם שלנו, והם עבודה שלנו.

ויותר מכך, יהיו שירגיש להן חוסר טאקט שלא מדברים איתן כרגיל וכאילו הולכים על ביצים.

צריך להשתדל להיות ברגישות, אבל מול מי שיש לה נושאים רגישים, יכול להיות שמה שלא נעשה יצא חבר טאקט.

אני שומעת בנות שמתמודדות עם התמודדות דומה, וכל אחת מצפה ליחס שונה מהחברה

אבל ממה שכן קראתי, אני חושבת שיש כאן בלבול קטן בין מצבי אי נעימות לבין חוסר טאקט.

לדעתי יש הבדל בין לשאול שאלות 'רגילות' ו'נורמליות' ובטעות לדרוך למישהי על עצב חשוף, לבין חוסר טאקט.

בעיניי, חוסר טאקט זה או כשהמצב הרגיש ידוע, ואז מצופה להיות רגישים, או כששואלים שאלה שברור שהיא בעייתית (כמו הרבה דוגמאות פה בשרשור).

אני חושבת ששאלות תמימות, שמניחות שהאדם מולי הוא במצב נורמטיבי ובטעות דורכות על פצע- זה לא חוסר טאקט, למרות שזה ממש לא נעים.

ואם הצד ששאל מרגיש את חוסר הנעימות הזאת, הולך צעד אחורה, וברגע שהעובדות מתגלות הוא מגיב ברגישות- אז אין כאן חוסר טאקט.

בקיצור- לדעתי, לא כל שיח שמכאיב לאחד הצדדים הוא בהכרח חוסר טאקט. לפעמים המציאות כואבת, אבל זה לא אשמת אף אחד.

בס"ד

שלצערנו הרב לא כולם זוכים להתחתן (או להתחתן בטווח השנים שרוב האנשים מתחתנים)

או להביא ילדים (או להביא אותם בקצב שהממוצע מביא ילדים).

זה דבר שקיים וידוע ורווח (לא כמו איזושהי מחלה נדירה ביותר, שבלתי אפשרי לחשוב עליה לבד) ולכן עלינו להגדיל ראש ולחשב עלות מול תועלת אפשרית לפני ששואלים או אומרים משהו.

לכן אם ילד ישאל, זה יהיה מתוך תמימות, כי הוא עדיין חדש בעולם הזה ולא מכיר את כל המורכבויות  שיכולות לפגוש אנשים. אבל כשמדובר באדם בוגר, אני חושבת זה ממש "ואהבת לרעך כמוך" ללמוד לשים לב לדברים האלה.

אפשר להתווכח על הטרמינולוגיה (חוסר טאקט או חוסר נעימות) אבל בסופו של דבר מה שחשוב זה שזה עלול לצער מאד אדם אחר 😔 - וזה לא מרגיש לי משהו ששווה את המחיר…

❤️

יכול לחלוף מאוד מהר אם הבן אדם ממול יבין את הסיטואציה.

כלומר, נניח בדוגמא עם הלידה השקטה- אם השואלת היתה אומרת משהו על התינוק, והאישה ממול היתה אומרת שאין תינוק, והשואלת היתה עונה בתגובה מכילה ורגישה- אז בעיני הכל בסדר.

נכון שהיתה אי נעימות, אבל זה ממש לא סוף העולם.

וזה חשוב לי להדגיש, כי גם לי כאדם שיש לו מורכבות וכאב, יש אחריות לשיח שנוצר. ואם אני מדברת עם מישהי שבגדול יש לה רגישות- יש לי אפשרות לספר על הכאב שלי, ולחוות הקלה.

יש משהו בהגדרה של 'חוסר טאקט' ששם את כל האחריות על מי ששאל. מקטלג אנשים כ'חסרי טאקט' וזהו.

והאמת יש אנשים כאלו ואין מה לעשות מולם.

אבל רוב החברה היא לא כזו. ואם נפריד בין חוסר טאקט אמיתי לאי נעימות שנוצרה בשיח- בהרבה מקרים נוכל לתקן, במקום ללכת הביתה עם מועקה.

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

ושהצלחתן לענות

ושהצלחתי לראות🤣

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר