אם היית יודע,
כמה אני שלך, איך זה לא משתמע שאני אוהבת אותך?
המים זורמים אליי אך אתה המעיין של חיי, המים שוטפים וזה רק נראה לעיניי.
איך אוכל ממך לשכוח, היאך אתקדם?
שלחתי אלייך אז איך אינך מרגיש, שנים של דממה ואתה כה מחריש.
את מבטך החודר לא אוכל להסיר, את מבטך החודר לי איש לא יחזיר.
תקופות של ייאוש, של תקווה ושל צער, זמנים שחולפים לידי כרוח הסער
כשאתה רחוק ליבי דומם, כשאתה רחוק הוא מדמם.
זועק מתוך קירבי, איך אמלא את החסר, איך אתגבר על חיי?! איך אשיב לליבי את שרחק ממני לעד?
לך אמכור את חיי אם רק תביט שוב אליי, לך אתן את קירבי ויופייך לא ימוש מליבי
כל תו בך מזכיר לי את עצמי עוד יותר, כל תו רחוק ממני יותר.
לו רק אסתכל על פנייך יותר משנייה, לו רק תחזיר לי חיוך של אהבה,
לו רק תקדש אותי תחת חופה, אהיה שלך לעד אני מבטיחה.
ואז תשב למולי, ברכות תביט בעיניי,
תחזיק ולעולם לא תעזוב תרפא ותרגיע במילותייך היפות,
תחייך אליי חיוך כה גדול
ואספר לך איך אז ליבי רטט למול חיוכך ואיך שהטבת עבורי כשכולם פרחו באוויר,
ואתה תספר שלעולם אין וויתרת ותמיד התפללת וייחלת לזה הרגע, ואספר לך את שבכיתי במיטה מגעגועיי שלא נדמו לדקה.
ועל איך שכולם חיוורים לעומתך, ואתה תקשיב ודמעה של שמחה שוב תזלוג מעינייך
ותגיד שאני הפרח היפה בגנך
או אז נפשי העייפה תחזור לאיתנה ואני לך ואתה לי,
מתנה.