רק אגיד לך מה הייתי עושה בסיטואציה במקומך.

ובאמת מבינה אותך מלא ❤️❤️

יש פה מבחינתי שני חלקים.

אחד - שאת החלטת מה הדרך להתמודד כרגע עם הסיטואציה שאת צריכה לישון,

ולא השארת לו את המקום לבחור איך לתת לך את זה.

אני אסביר,

אמרת לו שישאר בבית עם הילדים כי את רוצה לישון ולא יצא כמו שהוא רגיל.

ואם הפרשנות שלו והדרך שלו לתת לך לישון זה דווקא לצאת איתם כדי שלא תשמעי אפילו דיבורים?

לא השארת לו מקום לחשוב בעצמו ולהחליט בעצמו.

ואז, א הוא יעשה את זה, זה כבר לא בכללים שלך וכבר לא תואם את הציפיה שלך.

במקרה הזה זה גם באמת לא עבד, כי רצית לישון וילדה אחת נשארה בבית.

אבל לדעתי,

במקום להגיד לו אל תצא לגינה אלא תישאר פה,

הייתי אומרת לו

מאמי אני שבורה. חייבת לישון. אני חייבת שתדאג שלא יהיה שום סיטואציה שמישהו מעיר אותי או משהו כי אחרת אין לי יום היום ואני בלידה מחר.

מיפה ההחלטה איך לעשות את זה היא שלו.

שיקח את כולם לגינה

שיקח את כולם לחצר

שיקח את כולם לאמא שלו

שישב איתם בסלון למשחק השקט

זה שלו.

אבל מה ההבדל?

ההגדרה שאת נותנת לו מכילה את המטרה עצמה. ולא את הפתרון שלדעתך הוא החכם.

מבינה את ההבדל?

ממש ממש ממש לא מתכוונת שיצא בצורה נגדך או לא נעימה,

נראלי שכתבתי קצת חד אז שתדעי שאני הכי איתך ומבינה את הסיטואציה,

ואת אלופה שאת בכלל כותבת שחושבת מה אפשרי לחשוב על זה הלאה ולסדר את זה. ❤️❤️

אני לגמרי איתך במחשבה וההרגשה שאת לא צריכה תמיד לסנן את איך את באמת מרגישה כדי לשמור לו על הלב.

בעז"ה אם יעלו לי עוד מחשבות בנושא אני אכתוב לך.

מרגיש לי שהייתי בסיטואציה הזו לא מזמן וכן הצלחנו לעבור תהליך והיום אנחנו מצליחים לתאם את הרגשות בצורה טובה. ואת הציפיות...

בהצלחה ❤️

הסברתי לו את העקרון שפשוט כדי להרדם צריכה לא להרגיש אחריות על הילדים ושלכן ממש יעזור לי שיקח עליהם אחריות לשעה כדי שאוכל להרפות ולישון.

וכן גם הוספתי שישאר בבית ולא יצא-כי ברגיל הוא יוצא לבד לגינה..ואז הם מעירים אותי בזמן הזה

וגם אין לי בעיה עם זה שיצא

רק שהשאיר את הקטנים בבית -וזה לחלוטין לא תואם לבקשה..

לא הפריע לו הבקשה

אגב

הוא נראה לי שמח לעזור בזה

הוא במילא גם קם

הוא פשוט באמת התנהל בתמימות ופשוט לא חשב שזה מה שיקרה..

אני לא כועסת על הבחירה השגויה שלו

אני בעיקר מתבאסת שאני לא יכולה להתבאס על אף בחירה שגויה שלו כי תמיד צריכה רק לדון לזכות ולשתוק.

כשמוץר לדעתי גם לפגוש רגע וואי נכון באמת לא חשבתי שזה מה שיקרה ומבין שזה פשוט מתסכל בסיטואציה

לא עסוקים בלתקוף ולהאשים אותי

במיוחד כשלא כתבתי לו הודעה כ''כ בוטה..

אני לא מרגישה שהעיקר זה הדוגמא הספציפית

זה משהו שקרה גם בעבר בנושאים שונים

פשוט מספיק שבטון שמע משהו שעלול להשמע כביקורת

ואז מיד אני האשמה שלא סגננתי הכל במאה אחוז עדינות וסטריליות

וב99אחוז אני כן

זה קורה אחת להמוןןןןןן זמן

ומה כבר אמרתי

אוף?

לא מעבר

אולי יכלתי גם את זה לא

נכון

אבל אני גם בן אדם

תודה את כתבת ממש יפה

ואני מסכימה איתך

פה מרגישה שלא היתה לו שום בעיה עם הבקשה או שלא איפשרתי בחירה וכו

אבל בגדול מסכימה איתך

בלי קשר לסיטואציה הספציפית הזאת, ההבדל בין בית לבחוץ שבבית מותר להרגיש בבית

וחלק מלהרגיש בבית זה להביע רגשות לא סטריליים ולא לסנן כל מילה באלף מסננים

זה בכלל לא סותר רגישות והתחשבות, ולא קשור לביקורת. מותר להתבאס ולהתעצבן

זה בדיוק המקום. ולהתנהל באופן סטרילי כל הזמן זה מעייף והכי לא מרגיש בבית

כמו שילד יכול להיות לפעמים עיף/רעב/או סתם עצבני והוא מוציא את זה על אמא,

לא נורא, זה סימן שהוא מרגיש בנוח. מול זרים היה מחזיק את עצמו ומתגבר

אבל בבית, עם מי שמרגישים הכי בנוח מותר גם להביע רגשות לא הכי ייצוגיים.

בעיני זה בסיס! זה לא סתם תחושה מבאסת שאת מרגישה, זה צורך ממש בסיסי.

ואת חייבת לשקף לו את זה בזמן רגוע, ממש להסביר את זה שמותר לפעמים קצת להתעצבן

וקצת להביע רגשות לא הכי נעימים. כל עוד רוב הזמן את ברוח טובה וגם הביקורת היא

לא הרסנית ועוקצנית (להגיד אוף זה הכי הכי לגיטימי בעולםםם!) זה חלק מהחיים והוא צריך לקבל את זה.

תגידי לו שינסה פעם ביום לאפשר לך להתעצבן בכיף שלך, תסבירי לו שזה לא האשמה ולא התקפה

והוא הכי אחלה בעולם- את פשוט כאובה כעת וצריכה להוציא את הכאב הזה ולמי אם לא לאדם הכי קרוב אליך בעולם??

ממ שעשה לי טוב ההבנה וההזדהות

מסכימה עם כל מילה

זה בדיוק הצורך

לא מחפשת להתעצבן

או להיות ביקורתית או ךוגענית חלילה

סתם פשוט שיהיה אפשר לא להיות הכי מתוק ים בכל מילה

זה ביטוי של שחרור ובטחון רגשי בעיני

וגם

יכולת לשי להרגיש שמכילים אותי גם כשאני לא מאה

וזה לצערי נקודה שחסרה לי

שמרגישה שתמיד יש גבול לכמה קשה אמור להיות לי

(. מילואים למשל..לא מבין כמה זה קהש לי ונסגר כשמשתפת מדי בקושי)

אם מגיבה אפילו לא כלפיו אלא על משהו שלי בלבד- בעודף רגש זה מבהיל אותו

ובטח כשמביעה כלפיו אפילו בטון רק סוג של ביקורת

זה  דובר ביננו כמה פעמים במהלך השנים(נשואים הרבה שנים)

האמת

לא עוזר

בגלל שהוא לא מכיר את השפה הזאת בכלל

כאמור בבית שלו מממש מאופקים ולא מדברים בכלל באותנטיותוהמקום של ערך ומה נכון ומה ראוי מאוד מנהל אותם ואותו בחיים

והוא לא מכיר את השפה

וגם כשמסבירה הוא לא קולט את זה בפנים

זה זר לו

בסבב האחרון של המילואים נגיד עזר כשהסברתי לו אשני חייבת להרגיש משותר לי לשתף בקושי

ושמה שיעזור לי זה שיתן לי את התחושה והעידוד במילים משותר לי לשתף ולהביע ולהתלונן

ושאשתדל שזה לא יהיה תמיד וכל הזמן ובעוצמה שאפשר להכיל

אבל שמדי פעם אם לא

..שלא יפנה אלי אשמה איך התפרצתי ככה והעקתי ככה

בפועל הוא הקשיב מקסים לתלונות בימים קשים

אבל כשהיה קשה מדי- לא הרגשתי שיכולה להביא את מה השרגתשי באמת

תמיד עידנתי

או עברתי נושא

כי זה העמיס עליו וערבב אותו ואז הרגשתי בסוף ביקורת..

קיצר את הכי צודקת

מרגישה שזה התבשלות שצריכה לקרות ביננו

מתישהו..

אין לי עוד דרך ברורה אבל ..לאט לאט

לפעמים אנחנו צריכות להוציא תסכול ועצבים לא בחינניות.

את בנאדם ואת לא נסיכה בסרט.

בטח ובטח כשאת חצי ישנה, בסוף תשיעי.

צריך להכיל גם מצבים כאלה, אז הגיוני שהוא יענה לך בעצבים, כי גם הוא בנאדם וגם הוא לא תמיד יהיה הכי נחמד, אבל להתעלם זה כמו חרם וזה לא שייך.

בעיני, צריכה לפתוח את זה בנחת כשאתם רגועים. תסבירי לו מה כואב לך* ותדברי בגוף ראשון. ואת יכולה גם לתת לו דוגמאות כשהוא מתעצבן את לא מתעלמת ומקפלת את הזנב, את יכולה להקשיב וגם לענות אבל את לא מתייחסת כאילו זה אויר. 

ומאוד מאוד ממליצה לך לשמוע פודקאסט איך לריב נכון- שעשני אישה, ממש מדברים גם על זה ועל מריבות שהן הכרחיות בזוגיות.

אפשר לנסות לדבר על הדברים בזמן רגוע. להשמיע את הכאב שלך, וגם להיות מוכנה לשמוע את הכאב שלו.

גם פרקטית- שאם את צריכה שישמור על הילדים את צריכה שישמור על כולם.

וגם על העניין של השיח שלפעמים יוצא לך ככה כשמאוד קשה לך. ואת מצטערת. ושאת יכולה להשתדל שזה יקרה כמה שפחות, אבל היית רוצה שיבין שכשזה כן יוצא את פשוט עייפה וכאובה, וקשה לך לקבל על זה ביקורת באותו רגע.

זה באמת מה שהלב זקוק לבקש

שמדי פעם

יוכלו לסלוח גם לו

גם אם הוא מגיב רגשית חלא הכי מתוקן ומבורר ומסוגנן

מעייף אותו להיות תמיד בתפקיד זה שצריך להתאפק ולשתוק את כל מה שמרגיש ולתקשר אך ורק מתוך השכל המבורר...

מדברת על אחת ל..

ולא על משהו קיצוני

סתם יכולת להיות יותר אותנטי ורגשי

שתביני שמעולם לא רבנו

כי אחן מצב לדבר לא מאופק אחד לשני

ואנחנו הכי אלופים בלתקשר יפה ומכבד ומשתף

שזה מצטין ובאמת עוזר לנו מאוד

אבל הוא טיפוס שכלי ומאופק

ואני כן יותר אישה ורגשית

וגדלתי בבית הפוך ממנו שהכלללל תמיד רק מהבטן וביקורת חופשי ..ולא אוהבת את זה כמובן

אבל גם קשה לי להתנהל הפוך 100אחוז מהזמן

צריכה שלפעמים הוא יוכל להכיל אותי גם ככה ולסלוח

להבין עם עצמו שגם אני היתי עמוסה באותו רגע ולדון אותי לזכות

ולא רק להאשים אותי בחזרה כי אין לי כח לשאת גם את זה

בפועל

הדבר החכם שעשיתי היה לא להגיב להודעה דלו שלא נעים לו הטון...

לא נגררתי לדיון רגיש על זה כשאני לא מבוררת

והוא ממש ניסה לתקן ולקח את כולם בסוף ונרדמתי קצת

והבאסה כבר התקררה במילא

דברנו על זה בעבר

בדיוק במילים שכתבת

זה עדין קשה לו כי זה ההפך מהאופי ומההרגל שלו

וגם לי יותר קל עכשיו לא לחזור לזה ולעבור הלאה

אבל אולי את צודקת שמה שנכון זה בהמשך היום כן לשתף שהכוונה שלי לא היתה להאשים

אבל כשאני כאובה ועיפה ומתוסכלת מאוד קשה לי לא לשדר כלום מהבאסה ושכבד עלי גם להרגיש מיד אשמה

ושזקוקה למקום שיכל אחת ל להכיל ולהבין שזה רק התסכול שמדבר לרגע ולא כוונה רעה אמיתית..

אלופה שאת כל כך משתדלת בשבילו!

לא יודעת אם חייב לדבר על זה ספציפית הפעם, במיוחד שאמרת ששיחות כאלו לא עזרו בעבר. אבל כמו שהצעתי למעלה, זה נשמע כמו משהו שמפריע לתקשורת ביניכם, גם אם זה בדקויות, ואולי שווה ללכת לכמה מפגשים של ייעוץ בנושא.

בלי להתייחס לחלק הראשון.

את יודעת שאת שבסדר ובד"כ משתדלת, שילמד גם להכיל "אוף"

זה לא שיצאת עליו ב180 קמ"ש.

אפשר בזמן אחר לדבר על מה מעורר אצלו ה"אוף", ומה מעורר אצלך ה"לא נעים לי הטון הזה".

תקשורת לא יכולה להיות סטרילית, את לא אשמה. כולכם במצב רגיש, הכל בסדר, נקסט.

השאלה למה מילה שלך או משפט שלו מובילים לפיצוץ אולי כי החוסר שינה וכל זה ושאת מרגישה שהוא לא באמת נותן מענה מספק לצרכים שלך לא מתקיים, ועל זה צריך לעבוד.

כלומר אם לא הייתם בסיטואציה בקצה, יכול להיות שהכל היה עובר בשלום (ואולי כדאי לתרגל קצת אוף בסיטואציה יותר נוחה)

לעומת זאת, במצב קצה כל דבר יכול להיות הקש ששבר.

אז או שמבינים שאתם במצב קצה ומעבירים,

או שאתם מפרקים את הקושי ומנסים להקל עליו.

בכל מקרה תנסי עכשיו להיכנס למקלחת טובה. זה גם יעזור לך להתאושש מהעייפות וגם להירגע קצת מהסטרס.

ועוד דבר, גברים לא מבינים כמה קשה לאשה לישון בחודש תשיעי. שווה ללמוד ביחד על השינויים ההורמונליים ולהנכיח שזה חלק מהאתגר בלהביא ילד לעולם, זה אתגר משותף. אוחי זה ירתום אותו יותר במהות ולא רק כי את ביקשת..

אבל האמת שלא ממש מרגיהש שזה הסיטואציה שהיתה

א..לא היה פיצוץ. הוא רק כתב

לא היה לי נעים הטון הזה..

ואני לא הגבתי בחזרה.. רק אחרי שהתאוששתי כתבתי לו דוקא הודעה ממש נעימה ומכבדתתשמצד אחד הסברתי מה האגשתי ומצד שני ממש חיזקתי ואמרתי ישודעת שזה היתה בעיקר אי הבנה ושמעריכה שממ שהשתדל לעזור וכו

וכרגע שנינו בטוב יחד..

וכאמור פיצוצים לא קורים אצלינו

לטוב ולמוטב...

וגם אנחנו דוקא לא במצב קצה כרגע...

האמת ההפך.. עברנו שנה וחצי מאוד קושת ומטלטלות בזוגיות בגלל המילואים ועוד שינויים דרמטיים בחיים שלו ושלי..יצשלזה עוד משקעים

אבל עכשיו דוקא התחלנו תקופה הרבה יותר אסופה ומחוברת יחד

ב. אני דוקא מאוד מעריכה אותו בצד העוזר- הוא מאוד משתדל

וגם אני באמת. ולא כעסתי כל כך על הטעות שעשה בבחירה לצאת

כמו על זה שלא יכלתי להביע אכזבה מעצם זה שהעירו אותי .

מרגישה שהצד העור והאחראי הוא דוקא החוזקה שלו. הוא מאוד משתדל לעזור.

אבל הצד הרגשי זה פחות מפותח אצלו- הז מתבטא גם באיך הוא מבטא חום ואהבה וכל מיני

אז שינוי מקצה לקצה קצת קשה

אבל

מרגישה שהדרך זה בתזוזה קטנה כל פעם

ולגבי השינה- אני באמת לא ישנה כבר חודשיים לפחות..באמת סובלת משלל תופעות וכאבי סוף הריון וכו

הוא כן יודע מזה

אבל אולי בגלל שבדינמיקה ביננו אין לי משוב חיובי להנכחת קושי..זה לא נותן לי מה אשני זקוקה כאשני מנכיחה אותו יותר מדי

אז גם כאן אני מספרת יכולה גם להתלונן

אבל הז תמיד ישאר מאופק ברמה כלשהי

גם כי אני למדתי להתיחס לזה ככה

וגם כי ככה הז ביננו..

אם מנכיחה קושי רגשי- הוא מסתגר ומתרחק

ואז בכלל מבאס אותי

הוא לא מגיב אחרת גם אם משתפת אותו בעולמי ובצורך לשי

הוא פשוט לא מכיר את השפה

לא ביניכם.

כלומר הלב שלך מרגיש שזה לא הגיוני שהוא מעיר לך על הטון, כדאי להקשיב לזה

ולא רק להיות נעימה ומכבדת כלפיו.

תהליך זה בהחלט דורש טיפין טיפין, זה בסדר גמור.

העיקר שתתני לקול הזה שאומר הלווו מותר לי להנכיח קושי בזוגיות ולא צריך לעטוף ולרפד אותו רק במילים טובות והערכה, מותר לזה להיות אותנטי, זה דיוק חשוב לצרכים שלך.

גם עכשיו, בעצם שלחת לו הודעה שמדברת על השינה וכל זה (אם אני מבינה נכון), ושוב אין מקום בשיח ביניכם למה את מרגישה כלפי "לא נעים לי הטון הזה"

שזה מצד אחד באמת מעורר השראה איך השיח מתנהל בצורה מאוד מכבדת ובלי מריבות, מצד שני הוא לא מכיל את כל המורכבות.

לכן אומרת במקום להשתיק את הקול הזה, לסמן לך אותו כסוג של מטרה ולעבוד על זה טיפין טיפין כמו שאמרת.. רק לא לוותר על זה לחלוטין.

לגבי העומס, התכוונתי לסוף הריון, חופש גדול וחוסר שינה.

אבל אם אתם לא בעומס, אז אשריכם, אז אולי כן כדאי לקחת את ההזמנות הזו ולדבר גם על זה, אם את מרגישה שזה תזמון מתאים.

אחרי לילה עם צירים, זה גומר...

אז מן הסתם שהתגובה שלך לא תהיה הכי מלטפת ומתחשבת וסופר רגישה... אנחנו לא מלאכים.

בסך הכל הבקשה שלך היתה לגיטימית והמקום הפגיע שלו גם מובן...

צריך להכין את הקרקע לימים מסוג אלו,

לקראת חודש תשיעי ואפילו לפני, כבר לדבר על זה שייתכן שהעייפות מתגברת ,וייתכנו צירים מדומים, ואני אצטרך יותר עזרה והעזרה שאני צריכה זה שקט מוחלט בבית בלי שום ילד על הראש, חושב שאתה בכלל מסוגל לזה? כי אם לא ננסה למצוא פתרון אחר ביחד.

ותגיד לי מה אתה חושב לעשות במצב כזה, בוא נראה אם זה מתאים לשנינו, אם זה באמת יעזור לי לנוח ואם אתה באמת תוכל לקחת אחריות ולהשתלט על הסיטואציה.

במצבים של פגיעה שלו, גם אם קטנה, פלוס עייפות שלך, הייתי מתנצלת בצורה עדינה, לא יבש מדיי ולא מרצה מדיי, פשוט נעים ומבין

עם תוספת הסבר קטן שפשוט המצב גורם לי לרגישות וכו'

ויותר מאוחר שכבר בטוב לשוחח על זה עם המון חיזוקים ומחמאות

בין מה שאת מתכוונת אליו, למה שהוא מרגיש בתגובה? שזה שהוא מרגיש מואשם/ שלא מרוצים ממנו זה לגיטימי, אבל לא באמת מה שהתכוונת אליו ומה את מרגישה?

אני מהצד השני🙈 בעלי יכול להתלונן לדוגמה שהילדה התעוררה באמצע הלילה, ואני ישר ירגיש מואשמת ויתקיף בחזרה. אבל ברגע שאני מבינה שהוא לא מתכוון להאשים אותי, וזה באג שלי ולא קשור אליו- אני מצליחה להגיד לעצמי את זה ולהגיב בצורה הגיונית ופורפורציונלית.

בטח בחודש תשיעי עם צירים, אז כל הכבוד על הסבלנות

אבל אני כן חושבת שצריך לעבור פה איזשהו תהליך שבו את מרגישה בנח וחופשי להביע את עצמך ולהביע גם אכזבה בצורה מכובדת בלי להתנצל על זה כי הוא רגיש מדי, ושהוא פשוט יבין בלי לבלום אותך על עצם האמירה כי זה נראה לו ביקורתי ולהתייחס למה שאת אומרת

האמת נשמע מאיך שאת מתארת שחסרה לו הבנה של העולם הרגשי שלך והוא יותר מרוכז בחוויה שלו בתוך זה, במקום להתמקד בך כשאת מביעה אכזבה.

הייתי פותחת את זה בכנות.

שהגיע זמן לשחרר קצת את הרמה שבה את מגוננת עליו מפני כעסים ואכזבות שלך, ולהיחשף יותר.

לא נשמע שהוא מתאפק מלשים לך מיד מול העיניים שהיה לו לא נעים שכתבת אוף, אז שיבין שגם לך היה לא נעים (לא יודעת מאיזה נקודה להתחיל) שאת סוחבת הריון ומילואים ולא ישנה ומבקשת שישמור לך על השינה ובסוף בדיוק זה לא קורה.

אני לא אומרת לצאת עליו עכשיו מאפס למאה, אבל כן, שיתחיל להתרגל שמותר לך להגיד גם כשלא נעים לך, ולהתמודד עם מה שזה מעורר בו. בהרגשה שלי, אולי אני טועה, זה שריר שצריך לאמן אותו. ואגב, את מצידך, יודעת שזה יגרום לו להשתבלל, ולוקחת את זה בחשבון עכשיו כשאת חושפת יותר אבל גם לא נבהלת מזה ונותנת לו לשמוע עד הסוף. כמובן בכבוד, להגיד עד הסוף מה את מרגישה (היה לי קשה לעבור לבד את תקופת המילואים הזו, הרגשתי ---) בלי להוריד מערכו (לא להגיד 'אתה x! אתה y! אתה z! נמאס לי).

הייתי אפילו שוקלת לפתוח את זה תחת הנחיה מקצועית של יועץ או מטפל זוגי כדי שידע לקחת אתכם צעד צעד בתהליך כזה, שזה לא ירעיד באופן הרסני מידי את המערכת, בודאי אם הוא כזה רגיש.

ועוד נק', הזכרת שהוא היה במילואים, קשה לי להאמין שמדברים שם בעדינות ושהמקסימום שמישהו אומר שם כשהוא עצבני על משהו זה 'אוף'. לזכור שהאובר רגישות הזו היא לא סתם, כגבר במערכת זוגית, התפקיד- שלא לומר היעוד שלו- היא שאשתו תהיה שמחה. כשאת מאוכזבת או מגיבה באיזו מידה של כעס זה כנראה מערער אצלו את כל הביטחון שלו ביכולת שלו לספק את זה, והוא כנראה טיפוס שמגיב ב'התקפה' (זה אומנם מעודן, אבל לי זה נראה שזה הסגנון). אז כבר כתבו גם את זה, אבל אחזור, שמשהו שחשוב לחזק במקביל לזה שאת תרשי לעצמך לחשוף קצת יותר רגש שעובר עליך, לבטא בכל הדרכים שאת יודעת כשהוא משמח אותך, לחייך, לצחוק, להגיד במילים כמה זה שימח אותך ולשתף גם ברגשות החיוביים שזה מעורר בך. אי אפשר שמרוב אימון כל השיח יהיה מעכשיו רק הערות שליליות, לאזן כמה שאפשר ואף פעם זה לא יהיה יותר מידי.

בהצלחה, בידיים מלאות, בלב שמח 💜

הוא עשה טעות אבל הכוונה היתה כנראה טובה

את עצבנית על הכאבים על חוסר השינה ועל הטעות שלו

בתכלס הכל יוצא עליו למרות שהאשמה שלו יחסית למכלול קטנה

אני משתדלת לסנן דיבורים כשאני כועסת

כשאני כותבת בווצאפ אני וודאי מסננת

הודעה כתובה אפשר לקרוא שוב ושוב לכן אני משתדלת להקפיד על ניסוח נעים ואם אני ממש כועסת אני לא כותבת אלא קודם נרגעת

שום דבר טוב לא יוצא מהודעה כועסת

אפשר וכדאי לבטא תסכולים

אבל יש דרך נעימה לומר אותם

קורה שמתעצבנים

אבל כדאי תמיד להתנצל על עצבים

גם אם הם מוצדקים 

שאת יודעת למה את זקוקה וגם יודעת לשתף.

בזמן רגוע, בעיני נכון שתשתפי בזה.

תגידי לו שאת צריכה אותו חזק, ואת צריכה אותו  מקום בטוח. וקשה לך כשכל דבר קטן בטון כשקשה לך הוא לא יכול להכיל, כי אין לך ככה בטחון ויכולת  באמת להשען ולהרגיש שהוא מסוגל להיית שם בשבילך.

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..