בעל רגיש מדי...שאי אפשר לומר כלוםאנונימית בהו"ל

מדברת על הדברים הקטנים


 

דוגמא


 

אני בתשיעי

אני מאמצע הלילה עם צירים כל כמה דקות-מדומים מן הסתם

הגוף שלי גמור מכאבים..זה הציף לי את כל הפחדים מהלידה

וגם תכלס אני עיפפההה לא ישנתי כמעט


 

כשהוא התעורר ב6וחצי-רבע ל7

הסברתי לו את המצב וביקשתי שבמקום לצאת לתפילה או לכתוב בגינה כמו שהוא אוהב כשהוא קם

שישאר בבית ויהיה אחראי על הילדים שקמים כדי שאני אוכל לישון עכשיו שעה לפני שיוצא לתפילה כי גמורה

אין מפורש יותר מזה


 

נרדמתי סוף סוף...אחרי שעות שמנסה .

אחרי  כמה  דקות הבת שלי מעירה אותי

לא מוצאת את האחים שלה ואת אבא

שולחת לו הודעה איפה הוא

הוא לא עונה

אחרי כמה דק' היא מגיעה שוב

וזהו אצלי זה אבוד כשמעירים אותי בשנת בוקר אין מצב שנרדמת


 

שולחת עוד הודעה

הפעם רק כותבת-

 

אוף איפה אתה

ביקשתי ממך להשאר כדי שאשן והילדה שוב קמה והעירה אותי


לא עונה..

 

אז נכון

זה לא נעים האוף

לא כיף לשמוע ביקורת


 

אבל היתי מתוסכלת כל כך..לא הבנתי מה ההגיון לצאת לגינה עם 2 ..ואם התינוקת או הקטנה יקומו אז יעירו אותי..כשביקשתי מפורש שישאר פה בבית ..

כל היום נדפק לי כי יש לי תוכניות לבוקר

ואז הוא נוסע ואני לבד עם הקטנים עד הלילה

וכואב לי הצירים רק עכשיו נרגעו קצת אבל הגוף גמור


 

אז ידעתי מה יקרה


 

הוא אחרי חצי שעה+ שולח לי הודעה-

לא נעים לי הטון הזה

היתי איתם בגינה כדי שלא יעירו אותך


 

ועכשיו

כאילו אני אשמה בהכל

ולא בסדר שהאשמתי הרי הוא התכוון לטוב

נכון אני יודעת הכוונה טובה אבל הביצוע מנוגד למה שביקשתי מפורש והשיקול דעת מוטעה


 

אז נכון יכלתי לנסח משהו יותר מסתיר שהתבאסתי

וזה מה שאני עושה בדר''כ

כדי שלא ישמע אף פעם ביקורת ולא יפגע.


 

כשהוא שומע אפילו טיפת ביקורת רק בטון

זהו

הוא לא באמת ישמע את הכאב שהרגשתי

אלא רק את ה-

לא מרוצים ממני.

ואת זה הוא לא מסוגל להכיל


 

וזה היה קורה על אפילו דקויות פי אלף מזה

נכון אני יודעת להתנסח ולהתברר עם עצמי ולדבר מולו בלי בכלל ביקורת

אני עושה את זה


 

אבל קורה בחיים שכן התסכול והרגש גובר ומעייף אותי לכלוא הכל ושאסור לי אף פעם לבטא כלום כדי שלא יפגע


 

ואם נפגע -אוקיי זה גם בחירה 

אבל הוא מאשים בחזרה ומרוחק ואז בכלל מזבוב נהיה פיל


 

ואז כבר מתבאסת שבכלל התבאסתי ומרגישה שאסור לי בכלל להרגיש אף פעם אף רגש

והכל צריך להיות כזה סטרילי ומאופק


 

כמו שאני יכולה לדון לכף זכות שהתכוון לטובה


 

גם הוא יכל לדון לכף זכות שהתכוונתי לטובה אבל פשוט מסכנה היא עיפה וכאובה ..


 

 


 

 

אין לי מיד מילים לתגובה ארוכהאונמר

רק אגיד לך מה הייתי עושה בסיטואציה במקומך.

ובאמת מבינה אותך מלא ❤️❤️

 

יש פה מבחינתי שני חלקים.

אחד - שאת החלטת מה הדרך להתמודד כרגע עם הסיטואציה שאת צריכה לישון,

ולא השארת לו את המקום לבחור איך לתת לך את זה.

אני אסביר,

אמרת לו שישאר בבית עם הילדים כי את רוצה לישון ולא יצא כמו שהוא רגיל.

ואם הפרשנות שלו והדרך שלו לתת לך לישון זה דווקא לצאת איתם כדי שלא תשמעי אפילו דיבורים?

לא השארת לו מקום לחשוב בעצמו ולהחליט בעצמו.

ואז, א הוא יעשה את זה, זה כבר לא בכללים שלך וכבר לא תואם את הציפיה שלך.

במקרה הזה זה גם באמת לא עבד, כי רצית לישון וילדה אחת נשארה בבית.

 

אבל לדעתי,

במקום להגיד לו אל תצא לגינה אלא תישאר פה,

הייתי אומרת לו

מאמי אני שבורה. חייבת לישון. אני חייבת שתדאג שלא יהיה שום סיטואציה שמישהו מעיר אותי או משהו כי אחרת אין לי יום היום ואני בלידה מחר.

 

מיפה ההחלטה איך לעשות את זה היא שלו.

שיקח את כולם לגינה

שיקח את כולם לחצר

שיקח את כולם לאמא שלו

שישב איתם בסלון למשחק השקט

 

זה שלו.

 

אבל מה ההבדל?

 

ההגדרה שאת נותנת לו מכילה את המטרה עצמה. ולא את הפתרון שלדעתך הוא החכם.

מבינה את ההבדל?

 

 

ממש ממש ממש לא מתכוונת שיצא בצורה נגדך או לא נעימה,

נראלי שכתבתי קצת חד אז שתדעי שאני הכי איתך ומבינה את הסיטואציה,

ואת אלופה שאת בכלל כותבת שחושבת מה אפשרי לחשוב על זה הלאה ולסדר את זה. ❤️❤️

 

אני לגמרי איתך במחשבה וההרגשה שאת לא צריכה תמיד לסנן את איך את באמת מרגישה כדי לשמור לו על הלב.

 

בעז"ה אם יעלו לי עוד מחשבות בנושא אני אכתוב לך.

מרגיש לי שהייתי בסיטואציה הזו לא מזמן וכן הצלחנו לעבור תהליך והיום אנחנו מצליחים לתאם את הרגשות בצורה טובה. ואת הציפיות...

 

בהצלחה ❤️

 

כתבת ממש יפהאחת כמוני
תודה ❤️אונמר
את ממש צודקת..אבל זה מה שאמרתי לואנונימית בהו"ל

הסברתי לו את העקרון שפשוט כדי להרדם צריכה לא להרגיש אחריות על הילדים ושלכן ממש יעזור לי שיקח עליהם אחריות לשעה כדי שאוכל להרפות ולישון.

וכן גם הוספתי שישאר בבית ולא יצא-כי ברגיל הוא יוצא לבד לגינה..ואז הם מעירים אותי בזמן הזה

וגם אין לי בעיה עם זה שיצא

רק שהשאיר את הקטנים בבית -וזה לחלוטין לא תואם לבקשה..


לא הפריע לו הבקשה

אגב

הוא נראה לי שמח לעזור בזה

הוא במילא גם קם

הוא פשוט באמת התנהל בתמימות ופשוט לא חשב שזה מה שיקרה..

אני לא כועסת על הבחירה השגויה שלו

אני בעיקר מתבאסת שאני לא יכולה להתבאס על אף בחירה שגויה שלו כי תמיד צריכה רק לדון לזכות ולשתוק.

כשמוץר לדעתי גם לפגוש רגע וואי נכון באמת לא חשבתי שזה מה שיקרה ומבין שזה פשוט מתסכל בסיטואציה

לא עסוקים בלתקוף ולהאשים אותי

במיוחד כשלא כתבתי לו הודעה כ''כ בוטה..


אני לא מרגישה שהעיקר זה הדוגמא הספציפית

זה משהו שקרה גם בעבר בנושאים שונים

פשוט מספיק שבטון שמע משהו שעלול להשמע כביקורת

ואז מיד אני האשמה שלא סגננתי הכל במאה אחוז עדינות וסטריליות


וב99אחוז אני כן


זה קורה אחת להמוןןןןןן זמן

ומה כבר אמרתי

אוף?

לא מעבר


אולי יכלתי גם את זה לא

נכון

אבל אני גם בן אדם


תודה את כתבת ממש יפה

ואני מסכימה איתך


פה מרגישה שלא היתה לו שום בעיה עם הבקשה או שלא איפשרתי בחירה וכו

אבל בגדול מסכימה איתך

אני חושבת שאת צודקת במאה אחוזטרכיאדה

בלי קשר לסיטואציה הספציפית הזאת, ההבדל בין בית לבחוץ שבבית מותר להרגיש בבית

וחלק מלהרגיש בבית זה להביע רגשות לא סטריליים ולא לסנן כל מילה באלף מסננים

זה בכלל לא סותר רגישות והתחשבות, ולא קשור לביקורת. מותר להתבאס ולהתעצבן

זה בדיוק המקום. ולהתנהל באופן סטרילי כל הזמן זה מעייף והכי לא מרגיש בבית

ואת יכולה פשוט להגיד את זהטרכיאדה

כמו שילד יכול להיות לפעמים עיף/רעב/או סתם עצבני והוא מוציא את זה על אמא,

לא נורא, זה סימן שהוא מרגיש בנוח. מול זרים היה מחזיק את עצמו ומתגבר

אבל בבית, עם מי שמרגישים הכי בנוח מותר גם להביע רגשות לא הכי ייצוגיים.

בעיני זה בסיס! זה לא סתם תחושה מבאסת שאת מרגישה, זה צורך ממש בסיסי.

ואת חייבת לשקף לו את זה בזמן רגוע, ממש להסביר את זה שמותר לפעמים קצת להתעצבן

וקצת להביע רגשות לא הכי נעימים. כל עוד רוב הזמן את ברוח טובה וגם הביקורת היא

לא הרסנית ועוקצנית (להגיד אוף זה הכי הכי לגיטימי בעולםםם!) זה חלק מהחיים והוא צריך לקבל את זה.

 

תגידי לו שינסה פעם ביום לאפשר לך להתעצבן בכיף שלך, תסבירי לו שזה לא האשמה ולא התקפה

והוא הכי אחלה בעולם- את פשוט כאובה כעת וצריכה להוציא את הכאב הזה ולמי אם לא לאדם הכי קרוב אליך בעולם??

תודה על התגובהמתייעצת12345
ניסחת יפה מה שלא הצלחתי לנסח 😅 מזדהה גם עם הפותחת ומחזקת אותה ❤️
ממש תודה רבה לך ולכל מי שהגיבה חיזקתןאנונימית בהו"ל

ממ שעשה לי טוב ההבנה וההזדהות


מסכימה עם כל מילה

זה בדיוק הצורך


לא מחפשת להתעצבן

או להיות ביקורתית או ךוגענית חלילה


סתם פשוט שיהיה אפשר לא להיות הכי מתוק ים בכל מילה

זה ביטוי של שחרור ובטחון רגשי בעיני

וגם

יכולת לשי להרגיש שמכילים אותי גם כשאני לא מאה


וזה לצערי נקודה שחסרה לי


שמרגישה שתמיד יש גבול לכמה קשה אמור להיות לי

(. מילואים למשל..לא מבין כמה זה קהש לי ונסגר כשמשתפת מדי בקושי)


אם מגיבה אפילו לא כלפיו אלא על משהו שלי בלבד- בעודף רגש זה מבהיל אותו


ובטח כשמביעה כלפיו אפילו בטון רק סוג של ביקורת


זה  דובר ביננו כמה פעמים במהלך השנים(נשואים הרבה שנים)


האמת

לא עוזר

בגלל שהוא לא מכיר את השפה הזאת בכלל

כאמור בבית שלו מממש מאופקים ולא מדברים בכלל באותנטיותוהמקום של ערך ומה נכון ומה ראוי מאוד מנהל אותם ואותו בחיים

והוא לא מכיר את השפה

וגם כשמסבירה הוא לא קולט את זה בפנים

זה זר לו


בסבב האחרון של המילואים נגיד עזר כשהסברתי לו אשני חייבת להרגיש משותר לי לשתף בקושי

ושמה שיעזור לי זה שיתן לי את התחושה והעידוד במילים משותר לי לשתף ולהביע ולהתלונן

ושאשתדל שזה לא יהיה תמיד וכל הזמן ובעוצמה שאפשר להכיל

אבל שמדי פעם אם לא

..שלא יפנה אלי אשמה איך התפרצתי ככה והעקתי ככה


בפועל הוא הקשיב מקסים לתלונות בימים קשים

אבל כשהיה קשה מדי- לא הרגשתי שיכולה להביא את מה השרגתשי באמת

תמיד עידנתי

או עברתי נושא

כי זה העמיס עליו וערבב אותו ואז הרגשתי בסוף ביקורת..


קיצר את הכי צודקת

מרגישה שזה התבשלות שצריכה לקרות ביננו

מתישהו..

אין לי עוד דרך ברורה אבל ..לאט לאט



אולי שווה לחשוב על ייעוץ זוגי בנושאשיפור
אנחנו עשינו תהליך בנושא קצת דומה אצל יועצת זוגית ותוך מפגשים בודדים ממש התקדמנו בתקשורת על דברים יותר קשים.
את ממש צודקת אבלבאתי מפעם

לפעמים אנחנו צריכות להוציא תסכול ועצבים לא בחינניות.

את בנאדם ואת לא נסיכה בסרט.

בטח ובטח כשאת חצי ישנה, בסוף תשיעי.

צריך להכיל גם מצבים כאלה, אז הגיוני שהוא יענה לך בעצבים, כי גם הוא בנאדם וגם הוא לא תמיד יהיה הכי נחמד, אבל להתעלם זה כמו חרם וזה לא שייך.

בעיני, צריכה לפתוח את זה בנחת כשאתם רגועים. תסבירי לו מה כואב לך* ותדברי בגוף ראשון. ואת יכולה גם לתת לו דוגמאות כשהוא מתעצבן את לא מתעלמת ומקפלת את הזנב, את יכולה להקשיב וגם לענות אבל את לא מתייחסת כאילו זה אויר. 

 

ומאוד מאוד ממליצה לך לשמוע פודקאסט איך לריב נכון- שעשני אישה, ממש מדברים גם על זה ועל מריבות שהן הכרחיות בזוגיות.

וואי איזה בוקר מבאס. הייתי משתגעת!שיפור

אפשר לנסות לדבר על הדברים בזמן רגוע. להשמיע את הכאב שלך, וגם להיות מוכנה לשמוע את הכאב שלו.

גם פרקטית- שאם את צריכה שישמור על הילדים את צריכה שישמור על כולם.

וגם על העניין של השיח שלפעמים יוצא לך ככה כשמאוד קשה לך. ואת מצטערת. ושאת יכולה להשתדל שזה יקרה כמה שפחות, אבל היית רוצה שיבין שכשזה כן יוצא את פשוט עייפה וכאובה, וקשה לך לקבל על זה ביקורת באותו רגע.

תודה ממש דייקת מה הרגשתיאנונימית בהו"ל

זה באמת מה שהלב זקוק לבקש


שמדי פעם

יוכלו לסלוח גם לו

גם אם הוא מגיב רגשית חלא הכי מתוקן ומבורר ומסוגנן

מעייף אותו להיות תמיד בתפקיד זה שצריך להתאפק ולשתוק את כל מה שמרגיש ולתקשר אך ורק מתוך השכל המבורר...


מדברת על אחת ל..

ולא על משהו קיצוני


סתם יכולת להיות יותר אותנטי ורגשי


שתביני שמעולם לא רבנו

כי אחן מצב לדבר לא מאופק אחד לשני

ואנחנו הכי אלופים בלתקשר יפה ומכבד ומשתף

שזה מצטין ובאמת עוזר לנו מאוד


אבל הוא טיפוס שכלי ומאופק

ואני כן יותר אישה ורגשית

וגדלתי בבית הפוך ממנו שהכלללל תמיד רק מהבטן וביקורת חופשי ..ולא אוהבת את זה כמובן

אבל גם קשה לי להתנהל הפוך 100אחוז מהזמן


צריכה שלפעמים הוא יוכל להכיל אותי גם ככה ולסלוח

להבין עם עצמו שגם אני היתי עמוסה באותו רגע ולדון אותי לזכות

ולא רק להאשים אותי בחזרה כי אין לי כח לשאת גם את זה


בפועל

הדבר החכם שעשיתי היה לא להגיב להודעה דלו שלא נעים לו הטון...

לא נגררתי לדיון רגיש על זה כשאני לא מבוררת


והוא ממש ניסה לתקן ולקח את כולם בסוף ונרדמתי קצת

והבאסה כבר התקררה במילא


דברנו על זה בעבר

בדיוק במילים שכתבת


זה עדין קשה לו כי זה ההפך מהאופי ומההרגל שלו


וגם לי יותר קל עכשיו לא לחזור לזה ולעבור הלאה


אבל אולי את צודקת שמה שנכון זה בהמשך היום כן לשתף שהכוונה שלי לא היתה להאשים

אבל כשאני כאובה ועיפה ומתוסכלת מאוד קשה לי לא לשדר כלום מהבאסה ושכבד עלי גם להרגיש מיד אשמה

ושזקוקה למקום שיכל אחת ל להכיל ולהבין שזה רק התסכול שמדבר לרגע ולא כוונה רעה אמיתית..

וואי נשמע מורכב.שיפוראחרונה

אלופה שאת כל כך משתדלת בשבילו!

לא יודעת אם חייב לדבר על זה ספציפית הפעם, במיוחד שאמרת ששיחות כאלו לא עזרו בעבר. אבל כמו שהצעתי למעלה, זה נשמע כמו משהו שמפריע לתקשורת ביניכם, גם אם זה בדקויות, ואולי שווה ללכת לכמה מפגשים של ייעוץ בנושא.

הייתי עונה לו תודה שניסיתאמאשוני

בלי להתייחס לחלק הראשון.

את יודעת שאת שבסדר ובד"כ משתדלת, שילמד גם להכיל "אוף"

זה לא שיצאת עליו ב180 קמ"ש.


אפשר בזמן אחר לדבר על מה מעורר אצלו ה"אוף", ומה מעורר אצלך ה"לא נעים לי הטון הזה".


תקשורת לא יכולה להיות סטרילית, את לא אשמה. כולכם במצב רגיש, הכל בסדר, נקסט.


השאלה למה מילה שלך או משפט שלו מובילים לפיצוץ אולי כי החוסר שינה וכל זה ושאת מרגישה שהוא לא באמת נותן מענה מספק לצרכים שלך לא מתקיים, ועל זה צריך לעבוד.

כלומר אם לא הייתם בסיטואציה בקצה, יכול להיות שהכל היה עובר בשלום (ואולי כדאי לתרגל קצת אוף בסיטואציה יותר נוחה)

לעומת זאת, במצב קצה כל דבר יכול להיות הקש ששבר.

אז או שמבינים שאתם במצב קצה ומעבירים,

או שאתם מפרקים את הקושי ומנסים להקל עליו.

בכל מקרה תנסי עכשיו להיכנס למקלחת טובה. זה גם יעזור לך להתאושש מהעייפות וגם להירגע קצת מהסטרס.


ועוד דבר, גברים לא מבינים כמה קשה לאשה לישון בחודש תשיעי. שווה ללמוד ביחד על השינויים ההורמונליים ולהנכיח שזה חלק מהאתגר בלהביא ילד לעולם, זה אתגר משותף. אוחי זה ירתום אותו יותר במהות ולא רק כי את ביקשת..

כתבת ממ שנכוןאנונימית בהו"ל

אבל האמת שלא ממש מרגיהש שזה הסיטואציה שהיתה


א..לא היה פיצוץ. הוא רק כתב

לא היה לי נעים הטון הזה..

ואני לא הגבתי בחזרה.. רק אחרי שהתאוששתי כתבתי לו דוקא הודעה ממש נעימה ומכבדתתשמצד אחד הסברתי מה האגשתי ומצד שני ממש חיזקתי ואמרתי ישודעת שזה היתה בעיקר אי הבנה ושמעריכה שממ שהשתדל לעזור וכו

וכרגע שנינו בטוב יחד..

וכאמור פיצוצים לא קורים אצלינו

לטוב ולמוטב...

וגם אנחנו דוקא לא במצב קצה כרגע...

האמת ההפך.. עברנו שנה וחצי מאוד קושת ומטלטלות בזוגיות בגלל המילואים ועוד שינויים דרמטיים בחיים שלו ושלי..יצשלזה עוד משקעים

אבל עכשיו דוקא התחלנו תקופה הרבה יותר אסופה ומחוברת יחד


ב. אני דוקא מאוד מעריכה אותו בצד העוזר- הוא מאוד משתדל

וגם אני באמת. ולא כעסתי כל כך על הטעות שעשה בבחירה לצאת

כמו על זה שלא יכלתי להביע אכזבה מעצם זה שהעירו אותי .

מרגישה שהצד העור והאחראי הוא דוקא החוזקה שלו. הוא מאוד משתדל לעזור.

אבל הצד הרגשי זה פחות מפותח אצלו- הז מתבטא גם באיך הוא מבטא חום ואהבה וכל מיני


אז שינוי מקצה לקצה קצת קשה

אבל

מרגישה שהדרך זה בתזוזה קטנה כל פעם


ולגבי השינה- אני באמת לא ישנה כבר חודשיים לפחות..באמת סובלת משלל תופעות וכאבי סוף הריון וכו

הוא כן יודע מזה

אבל אולי בגלל שבדינמיקה ביננו אין לי משוב חיובי להנכחת קושי..זה לא נותן לי מה אשני זקוקה כאשני מנכיחה אותו יותר מדי

אז גם כאן אני מספרת יכולה גם להתלונן

אבל הז תמיד ישאר מאופק ברמה כלשהי

גם כי אני למדתי להתיחס לזה ככה

וגם כי ככה הז ביננו..

אם מנכיחה קושי רגשי- הוא מסתגר ומתרחק

ואז בכלל מבאס אותי

הוא לא מגיב אחרת גם אם משתפת אותו בעולמי ובצורך לשי

הוא פשוט לא מכיר את השפה

התכוונתי פיצוץ אצלך בלבאמאשוני

לא ביניכם.

כלומר הלב שלך מרגיש שזה לא הגיוני שהוא מעיר לך על הטון, כדאי להקשיב לזה

ולא רק להיות נעימה ומכבדת כלפיו.

תהליך זה בהחלט דורש טיפין טיפין, זה בסדר גמור.


העיקר שתתני לקול הזה שאומר הלווו מותר לי להנכיח קושי בזוגיות ולא צריך לעטוף ולרפד אותו רק במילים טובות והערכה, מותר לזה להיות אותנטי, זה דיוק חשוב לצרכים שלך.


גם עכשיו, בעצם שלחת לו הודעה שמדברת על השינה וכל זה (אם אני מבינה נכון), ושוב אין מקום בשיח ביניכם למה את מרגישה כלפי "לא נעים לי הטון הזה"

שזה מצד אחד באמת מעורר השראה איך השיח מתנהל בצורה מאוד מכבדת ובלי מריבות, מצד שני הוא לא מכיל את כל המורכבות.

לכן אומרת במקום להשתיק את הקול הזה, לסמן לך אותו כסוג של מטרה ולעבוד על זה טיפין טיפין כמו שאמרת.. רק לא לוותר על זה לחלוטין.


לגבי העומס, התכוונתי לסוף הריון, חופש גדול וחוסר שינה.

אבל אם אתם לא בעומס, אז אשריכם, אז אולי כן כדאי לקחת את ההזמנות הזו ולדבר גם על זה, אם את מרגישה שזה תזמון מתאים.

תראי היית עייפהלב אוהב

אחרי לילה עם צירים, זה גומר...

אז מן הסתם שהתגובה שלך לא תהיה הכי מלטפת ומתחשבת וסופר רגישה... אנחנו לא מלאכים.

בסך הכל הבקשה שלך היתה לגיטימית והמקום הפגיע שלו גם מובן...


צריך להכין את הקרקע לימים מסוג אלו,

לקראת חודש תשיעי ואפילו לפני, כבר לדבר על זה שייתכן שהעייפות מתגברת ,וייתכנו צירים מדומים, ואני אצטרך יותר עזרה והעזרה שאני צריכה זה שקט מוחלט בבית בלי שום ילד על הראש, חושב שאתה בכלל מסוגל לזה? כי אם לא ננסה למצוא פתרון אחר ביחד.

ותגיד לי מה אתה חושב לעשות במצב כזה, בוא נראה אם זה מתאים לשנינו, אם זה באמת יעזור לי לנוח ואם אתה באמת תוכל לקחת אחריות ולהשתלט על הסיטואציה.


במצבים של פגיעה שלו, גם אם קטנה, פלוס עייפות שלך, הייתי מתנצלת בצורה עדינה, לא יבש מדיי ולא מרצה מדיי, פשוט נעים ומבין

עם תוספת הסבר קטן שפשוט המצב גורם לי לרגישות וכו'


ויותר מאוחר שכבר בטוב לשוחח על זה עם המון חיזוקים ומחמאות


אתם מדברים על ההבדלאיזמרגד1

בין מה שאת מתכוונת אליו, למה שהוא מרגיש בתגובה? שזה שהוא מרגיש מואשם/ שלא מרוצים ממנו זה לגיטימי, אבל לא באמת מה שהתכוונת אליו ומה את מרגישה?

אני מהצד השני🙈 בעלי יכול להתלונן לדוגמה שהילדה התעוררה באמצע הלילה, ואני ישר ירגיש מואשמת ויתקיף בחזרה. אבל ברגע שאני מבינה שהוא לא מתכוון להאשים אותי, וזה באג שלי ולא קשור אליו- אני מצליחה להגיד לעצמי את זה ולהגיב בצורה הגיונית ופורפורציונלית.

האמת שאותי זה היה מפוצץ, תשובה כזוהמקורית

בטח בחודש תשיעי עם צירים, אז כל הכבוד על הסבלנות

אבל אני כן חושבת שצריך לעבור פה איזשהו תהליך שבו את מרגישה בנח וחופשי להביע את עצמך ולהביע גם אכזבה בצורה מכובדת בלי להתנצל על זה כי הוא רגיש מדי, ושהוא פשוט יבין בלי לבלום אותך על עצם האמירה כי זה נראה לו ביקורתי ולהתייחס למה שאת אומרת

האמת נשמע מאיך שאת מתארת שחסרה לו הבנה של העולם הרגשי שלך והוא יותר מרוכז בחוויה שלו בתוך זה, במקום להתמקד בך כשאת מביעה אכזבה.

הייתי פותחת את זה בכנות.

מצטרפת לתגובתה של המקורית. לי באופן אישי נשמעכתבתנו

שהגיע זמן לשחרר קצת את הרמה שבה את מגוננת עליו מפני כעסים ואכזבות שלך, ולהיחשף יותר.

לא נשמע שהוא מתאפק מלשים לך מיד מול העיניים שהיה לו לא נעים שכתבת אוף, אז שיבין שגם לך היה לא נעים (לא יודעת מאיזה נקודה להתחיל) שאת סוחבת הריון ומילואים ולא ישנה ומבקשת שישמור לך על השינה ובסוף בדיוק זה לא קורה.

אני לא אומרת לצאת עליו עכשיו מאפס למאה, אבל כן, שיתחיל להתרגל שמותר לך להגיד גם כשלא נעים לך, ולהתמודד עם מה שזה מעורר בו. בהרגשה שלי, אולי אני טועה, זה שריר שצריך לאמן אותו. ואגב, את מצידך, יודעת שזה יגרום לו להשתבלל, ולוקחת את זה בחשבון עכשיו כשאת חושפת יותר אבל גם לא נבהלת מזה ונותנת לו לשמוע עד הסוף. כמובן בכבוד, להגיד עד הסוף מה את מרגישה (היה לי קשה לעבור לבד את תקופת המילואים הזו, הרגשתי ---) בלי להוריד מערכו (לא להגיד 'אתה x! אתה y! אתה z! נמאס לי).

הייתי אפילו שוקלת לפתוח את זה תחת הנחיה מקצועית של יועץ או מטפל זוגי כדי שידע לקחת אתכם צעד צעד בתהליך כזה, שזה לא ירעיד באופן הרסני מידי את המערכת, בודאי אם הוא כזה רגיש.


ועוד נק', הזכרת שהוא היה במילואים, קשה לי להאמין שמדברים שם בעדינות ושהמקסימום שמישהו אומר שם כשהוא עצבני על משהו זה 'אוף'. לזכור שהאובר רגישות הזו היא לא סתם, כגבר במערכת זוגית, התפקיד- שלא לומר היעוד שלו- היא שאשתו תהיה שמחה. כשאת מאוכזבת או מגיבה באיזו מידה של כעס זה כנראה מערער אצלו את כל הביטחון שלו ביכולת שלו לספק את זה, והוא כנראה טיפוס שמגיב ב'התקפה' (זה אומנם מעודן, אבל לי זה נראה שזה הסגנון). אז כבר כתבו גם את זה, אבל אחזור, שמשהו שחשוב לחזק במקביל לזה שאת תרשי לעצמך לחשוף קצת יותר רגש שעובר עליך, לבטא בכל הדרכים שאת יודעת כשהוא משמח אותך, לחייך, לצחוק, להגיד במילים כמה זה שימח אותך ולשתף גם ברגשות החיוביים שזה מעורר בך. אי אפשר שמרוב אימון כל השיח יהיה מעכשיו רק הערות שליליות, לאזן כמה שאפשר ואף פעם זה לא יהיה יותר מידי.


בהצלחה, בידיים מלאות, בלב שמח 💜

בעינייoo

הוא עשה טעות אבל הכוונה היתה כנראה טובה


את עצבנית על הכאבים על חוסר השינה ועל הטעות שלו

בתכלס הכל יוצא עליו למרות שהאשמה שלו יחסית למכלול קטנה


אני משתדלת לסנן דיבורים כשאני כועסת

כשאני כותבת בווצאפ אני וודאי מסננת

הודעה כתובה אפשר לקרוא שוב ושוב לכן אני משתדלת להקפיד על ניסוח נעים ואם אני ממש כועסת אני לא כותבת אלא קודם נרגעת

שום דבר טוב לא יוצא מהודעה כועסת


אפשר וכדאי לבטא תסכולים

אבל יש דרך נעימה לומר אותם

קורה שמתעצבנים

אבל כדאי תמיד להתנצל על עצבים

גם אם הם מוצדקים 

נשמעתהילה 3>

שאת יודעת למה את זקוקה וגם יודעת לשתף.

בזמן רגוע, בעיני נכון שתשתפי בזה.

תגידי לו שאת צריכה אותו חזק, ואת צריכה אותו  מקום בטוח. וקשה לך כשכל דבר קטן בטון כשקשה לך הוא לא יכול להכיל, כי אין לך ככה בטחון ויכולת  באמת להשען ולהרגיש שהוא מסוגל להיית שם בשבילך.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !