רק אגיד לך מה הייתי עושה בסיטואציה במקומך.

ובאמת מבינה אותך מלא ❤️❤️

יש פה מבחינתי שני חלקים.

אחד - שאת החלטת מה הדרך להתמודד כרגע עם הסיטואציה שאת צריכה לישון,

ולא השארת לו את המקום לבחור איך לתת לך את זה.

אני אסביר,

אמרת לו שישאר בבית עם הילדים כי את רוצה לישון ולא יצא כמו שהוא רגיל.

ואם הפרשנות שלו והדרך שלו לתת לך לישון זה דווקא לצאת איתם כדי שלא תשמעי אפילו דיבורים?

לא השארת לו מקום לחשוב בעצמו ולהחליט בעצמו.

ואז, א הוא יעשה את זה, זה כבר לא בכללים שלך וכבר לא תואם את הציפיה שלך.

במקרה הזה זה גם באמת לא עבד, כי רצית לישון וילדה אחת נשארה בבית.

אבל לדעתי,

במקום להגיד לו אל תצא לגינה אלא תישאר פה,

הייתי אומרת לו

מאמי אני שבורה. חייבת לישון. אני חייבת שתדאג שלא יהיה שום סיטואציה שמישהו מעיר אותי או משהו כי אחרת אין לי יום היום ואני בלידה מחר.

מיפה ההחלטה איך לעשות את זה היא שלו.

שיקח את כולם לגינה

שיקח את כולם לחצר

שיקח את כולם לאמא שלו

שישב איתם בסלון למשחק השקט

זה שלו.

אבל מה ההבדל?

ההגדרה שאת נותנת לו מכילה את המטרה עצמה. ולא את הפתרון שלדעתך הוא החכם.

מבינה את ההבדל?

ממש ממש ממש לא מתכוונת שיצא בצורה נגדך או לא נעימה,

נראלי שכתבתי קצת חד אז שתדעי שאני הכי איתך ומבינה את הסיטואציה,

ואת אלופה שאת בכלל כותבת שחושבת מה אפשרי לחשוב על זה הלאה ולסדר את זה. ❤️❤️

אני לגמרי איתך במחשבה וההרגשה שאת לא צריכה תמיד לסנן את איך את באמת מרגישה כדי לשמור לו על הלב.

בעז"ה אם יעלו לי עוד מחשבות בנושא אני אכתוב לך.

מרגיש לי שהייתי בסיטואציה הזו לא מזמן וכן הצלחנו לעבור תהליך והיום אנחנו מצליחים לתאם את הרגשות בצורה טובה. ואת הציפיות...

בהצלחה ❤️

הסברתי לו את העקרון שפשוט כדי להרדם צריכה לא להרגיש אחריות על הילדים ושלכן ממש יעזור לי שיקח עליהם אחריות לשעה כדי שאוכל להרפות ולישון.

וכן גם הוספתי שישאר בבית ולא יצא-כי ברגיל הוא יוצא לבד לגינה..ואז הם מעירים אותי בזמן הזה

וגם אין לי בעיה עם זה שיצא

רק שהשאיר את הקטנים בבית -וזה לחלוטין לא תואם לבקשה..

לא הפריע לו הבקשה

אגב

הוא נראה לי שמח לעזור בזה

הוא במילא גם קם

הוא פשוט באמת התנהל בתמימות ופשוט לא חשב שזה מה שיקרה..

אני לא כועסת על הבחירה השגויה שלו

אני בעיקר מתבאסת שאני לא יכולה להתבאס על אף בחירה שגויה שלו כי תמיד צריכה רק לדון לזכות ולשתוק.

כשמוץר לדעתי גם לפגוש רגע וואי נכון באמת לא חשבתי שזה מה שיקרה ומבין שזה פשוט מתסכל בסיטואציה

לא עסוקים בלתקוף ולהאשים אותי

במיוחד כשלא כתבתי לו הודעה כ''כ בוטה..

אני לא מרגישה שהעיקר זה הדוגמא הספציפית

זה משהו שקרה גם בעבר בנושאים שונים

פשוט מספיק שבטון שמע משהו שעלול להשמע כביקורת

ואז מיד אני האשמה שלא סגננתי הכל במאה אחוז עדינות וסטריליות

וב99אחוז אני כן

זה קורה אחת להמוןןןןןן זמן

ומה כבר אמרתי

אוף?

לא מעבר

אולי יכלתי גם את זה לא

נכון

אבל אני גם בן אדם

תודה את כתבת ממש יפה

ואני מסכימה איתך

פה מרגישה שלא היתה לו שום בעיה עם הבקשה או שלא איפשרתי בחירה וכו

אבל בגדול מסכימה איתך

בלי קשר לסיטואציה הספציפית הזאת, ההבדל בין בית לבחוץ שבבית מותר להרגיש בבית

וחלק מלהרגיש בבית זה להביע רגשות לא סטריליים ולא לסנן כל מילה באלף מסננים

זה בכלל לא סותר רגישות והתחשבות, ולא קשור לביקורת. מותר להתבאס ולהתעצבן

זה בדיוק המקום. ולהתנהל באופן סטרילי כל הזמן זה מעייף והכי לא מרגיש בבית

כמו שילד יכול להיות לפעמים עיף/רעב/או סתם עצבני והוא מוציא את זה על אמא,

לא נורא, זה סימן שהוא מרגיש בנוח. מול זרים היה מחזיק את עצמו ומתגבר

אבל בבית, עם מי שמרגישים הכי בנוח מותר גם להביע רגשות לא הכי ייצוגיים.

בעיני זה בסיס! זה לא סתם תחושה מבאסת שאת מרגישה, זה צורך ממש בסיסי.

ואת חייבת לשקף לו את זה בזמן רגוע, ממש להסביר את זה שמותר לפעמים קצת להתעצבן

וקצת להביע רגשות לא הכי נעימים. כל עוד רוב הזמן את ברוח טובה וגם הביקורת היא

לא הרסנית ועוקצנית (להגיד אוף זה הכי הכי לגיטימי בעולםםם!) זה חלק מהחיים והוא צריך לקבל את זה.

תגידי לו שינסה פעם ביום לאפשר לך להתעצבן בכיף שלך, תסבירי לו שזה לא האשמה ולא התקפה

והוא הכי אחלה בעולם- את פשוט כאובה כעת וצריכה להוציא את הכאב הזה ולמי אם לא לאדם הכי קרוב אליך בעולם??

ממ שעשה לי טוב ההבנה וההזדהות

מסכימה עם כל מילה

זה בדיוק הצורך

לא מחפשת להתעצבן

או להיות ביקורתית או ךוגענית חלילה

סתם פשוט שיהיה אפשר לא להיות הכי מתוק ים בכל מילה

זה ביטוי של שחרור ובטחון רגשי בעיני

וגם

יכולת לשי להרגיש שמכילים אותי גם כשאני לא מאה

וזה לצערי נקודה שחסרה לי

שמרגישה שתמיד יש גבול לכמה קשה אמור להיות לי

(. מילואים למשל..לא מבין כמה זה קהש לי ונסגר כשמשתפת מדי בקושי)

אם מגיבה אפילו לא כלפיו אלא על משהו שלי בלבד- בעודף רגש זה מבהיל אותו

ובטח כשמביעה כלפיו אפילו בטון רק סוג של ביקורת

זה  דובר ביננו כמה פעמים במהלך השנים(נשואים הרבה שנים)

האמת

לא עוזר

בגלל שהוא לא מכיר את השפה הזאת בכלל

כאמור בבית שלו מממש מאופקים ולא מדברים בכלל באותנטיותוהמקום של ערך ומה נכון ומה ראוי מאוד מנהל אותם ואותו בחיים

והוא לא מכיר את השפה

וגם כשמסבירה הוא לא קולט את זה בפנים

זה זר לו

בסבב האחרון של המילואים נגיד עזר כשהסברתי לו אשני חייבת להרגיש משותר לי לשתף בקושי

ושמה שיעזור לי זה שיתן לי את התחושה והעידוד במילים משותר לי לשתף ולהביע ולהתלונן

ושאשתדל שזה לא יהיה תמיד וכל הזמן ובעוצמה שאפשר להכיל

אבל שמדי פעם אם לא

..שלא יפנה אלי אשמה איך התפרצתי ככה והעקתי ככה

בפועל הוא הקשיב מקסים לתלונות בימים קשים

אבל כשהיה קשה מדי- לא הרגשתי שיכולה להביא את מה השרגתשי באמת

תמיד עידנתי

או עברתי נושא

כי זה העמיס עליו וערבב אותו ואז הרגשתי בסוף ביקורת..

קיצר את הכי צודקת

מרגישה שזה התבשלות שצריכה לקרות ביננו

מתישהו..

אין לי עוד דרך ברורה אבל ..לאט לאט

לפעמים אנחנו צריכות להוציא תסכול ועצבים לא בחינניות.

את בנאדם ואת לא נסיכה בסרט.

בטח ובטח כשאת חצי ישנה, בסוף תשיעי.

צריך להכיל גם מצבים כאלה, אז הגיוני שהוא יענה לך בעצבים, כי גם הוא בנאדם וגם הוא לא תמיד יהיה הכי נחמד, אבל להתעלם זה כמו חרם וזה לא שייך.

בעיני, צריכה לפתוח את זה בנחת כשאתם רגועים. תסבירי לו מה כואב לך* ותדברי בגוף ראשון. ואת יכולה גם לתת לו דוגמאות כשהוא מתעצבן את לא מתעלמת ומקפלת את הזנב, את יכולה להקשיב וגם לענות אבל את לא מתייחסת כאילו זה אויר. 

ומאוד מאוד ממליצה לך לשמוע פודקאסט איך לריב נכון- שעשני אישה, ממש מדברים גם על זה ועל מריבות שהן הכרחיות בזוגיות.

אפשר לנסות לדבר על הדברים בזמן רגוע. להשמיע את הכאב שלך, וגם להיות מוכנה לשמוע את הכאב שלו.

גם פרקטית- שאם את צריכה שישמור על הילדים את צריכה שישמור על כולם.

וגם על העניין של השיח שלפעמים יוצא לך ככה כשמאוד קשה לך. ואת מצטערת. ושאת יכולה להשתדל שזה יקרה כמה שפחות, אבל היית רוצה שיבין שכשזה כן יוצא את פשוט עייפה וכאובה, וקשה לך לקבל על זה ביקורת באותו רגע.

זה באמת מה שהלב זקוק לבקש

שמדי פעם

יוכלו לסלוח גם לו

גם אם הוא מגיב רגשית חלא הכי מתוקן ומבורר ומסוגנן

מעייף אותו להיות תמיד בתפקיד זה שצריך להתאפק ולשתוק את כל מה שמרגיש ולתקשר אך ורק מתוך השכל המבורר...

מדברת על אחת ל..

ולא על משהו קיצוני

סתם יכולת להיות יותר אותנטי ורגשי

שתביני שמעולם לא רבנו

כי אחן מצב לדבר לא מאופק אחד לשני

ואנחנו הכי אלופים בלתקשר יפה ומכבד ומשתף

שזה מצטין ובאמת עוזר לנו מאוד

אבל הוא טיפוס שכלי ומאופק

ואני כן יותר אישה ורגשית

וגדלתי בבית הפוך ממנו שהכלללל תמיד רק מהבטן וביקורת חופשי ..ולא אוהבת את זה כמובן

אבל גם קשה לי להתנהל הפוך 100אחוז מהזמן

צריכה שלפעמים הוא יוכל להכיל אותי גם ככה ולסלוח

להבין עם עצמו שגם אני היתי עמוסה באותו רגע ולדון אותי לזכות

ולא רק להאשים אותי בחזרה כי אין לי כח לשאת גם את זה

בפועל

הדבר החכם שעשיתי היה לא להגיב להודעה דלו שלא נעים לו הטון...

לא נגררתי לדיון רגיש על זה כשאני לא מבוררת

והוא ממש ניסה לתקן ולקח את כולם בסוף ונרדמתי קצת

והבאסה כבר התקררה במילא

דברנו על זה בעבר

בדיוק במילים שכתבת

זה עדין קשה לו כי זה ההפך מהאופי ומההרגל שלו

וגם לי יותר קל עכשיו לא לחזור לזה ולעבור הלאה

אבל אולי את צודקת שמה שנכון זה בהמשך היום כן לשתף שהכוונה שלי לא היתה להאשים

אבל כשאני כאובה ועיפה ומתוסכלת מאוד קשה לי לא לשדר כלום מהבאסה ושכבד עלי גם להרגיש מיד אשמה

ושזקוקה למקום שיכל אחת ל להכיל ולהבין שזה רק התסכול שמדבר לרגע ולא כוונה רעה אמיתית..

אלופה שאת כל כך משתדלת בשבילו!

לא יודעת אם חייב לדבר על זה ספציפית הפעם, במיוחד שאמרת ששיחות כאלו לא עזרו בעבר. אבל כמו שהצעתי למעלה, זה נשמע כמו משהו שמפריע לתקשורת ביניכם, גם אם זה בדקויות, ואולי שווה ללכת לכמה מפגשים של ייעוץ בנושא.

בלי להתייחס לחלק הראשון.

את יודעת שאת שבסדר ובד"כ משתדלת, שילמד גם להכיל "אוף"

זה לא שיצאת עליו ב180 קמ"ש.

אפשר בזמן אחר לדבר על מה מעורר אצלו ה"אוף", ומה מעורר אצלך ה"לא נעים לי הטון הזה".

תקשורת לא יכולה להיות סטרילית, את לא אשמה. כולכם במצב רגיש, הכל בסדר, נקסט.

השאלה למה מילה שלך או משפט שלו מובילים לפיצוץ אולי כי החוסר שינה וכל זה ושאת מרגישה שהוא לא באמת נותן מענה מספק לצרכים שלך לא מתקיים, ועל זה צריך לעבוד.

כלומר אם לא הייתם בסיטואציה בקצה, יכול להיות שהכל היה עובר בשלום (ואולי כדאי לתרגל קצת אוף בסיטואציה יותר נוחה)

לעומת זאת, במצב קצה כל דבר יכול להיות הקש ששבר.

אז או שמבינים שאתם במצב קצה ומעבירים,

או שאתם מפרקים את הקושי ומנסים להקל עליו.

בכל מקרה תנסי עכשיו להיכנס למקלחת טובה. זה גם יעזור לך להתאושש מהעייפות וגם להירגע קצת מהסטרס.

ועוד דבר, גברים לא מבינים כמה קשה לאשה לישון בחודש תשיעי. שווה ללמוד ביחד על השינויים ההורמונליים ולהנכיח שזה חלק מהאתגר בלהביא ילד לעולם, זה אתגר משותף. אוחי זה ירתום אותו יותר במהות ולא רק כי את ביקשת..

אבל האמת שלא ממש מרגיהש שזה הסיטואציה שהיתה

א..לא היה פיצוץ. הוא רק כתב

לא היה לי נעים הטון הזה..

ואני לא הגבתי בחזרה.. רק אחרי שהתאוששתי כתבתי לו דוקא הודעה ממש נעימה ומכבדתתשמצד אחד הסברתי מה האגשתי ומצד שני ממש חיזקתי ואמרתי ישודעת שזה היתה בעיקר אי הבנה ושמעריכה שממ שהשתדל לעזור וכו

וכרגע שנינו בטוב יחד..

וכאמור פיצוצים לא קורים אצלינו

לטוב ולמוטב...

וגם אנחנו דוקא לא במצב קצה כרגע...

האמת ההפך.. עברנו שנה וחצי מאוד קושת ומטלטלות בזוגיות בגלל המילואים ועוד שינויים דרמטיים בחיים שלו ושלי..יצשלזה עוד משקעים

אבל עכשיו דוקא התחלנו תקופה הרבה יותר אסופה ומחוברת יחד

ב. אני דוקא מאוד מעריכה אותו בצד העוזר- הוא מאוד משתדל

וגם אני באמת. ולא כעסתי כל כך על הטעות שעשה בבחירה לצאת

כמו על זה שלא יכלתי להביע אכזבה מעצם זה שהעירו אותי .

מרגישה שהצד העור והאחראי הוא דוקא החוזקה שלו. הוא מאוד משתדל לעזור.

אבל הצד הרגשי זה פחות מפותח אצלו- הז מתבטא גם באיך הוא מבטא חום ואהבה וכל מיני

אז שינוי מקצה לקצה קצת קשה

אבל

מרגישה שהדרך זה בתזוזה קטנה כל פעם

ולגבי השינה- אני באמת לא ישנה כבר חודשיים לפחות..באמת סובלת משלל תופעות וכאבי סוף הריון וכו

הוא כן יודע מזה

אבל אולי בגלל שבדינמיקה ביננו אין לי משוב חיובי להנכחת קושי..זה לא נותן לי מה אשני זקוקה כאשני מנכיחה אותו יותר מדי

אז גם כאן אני מספרת יכולה גם להתלונן

אבל הז תמיד ישאר מאופק ברמה כלשהי

גם כי אני למדתי להתיחס לזה ככה

וגם כי ככה הז ביננו..

אם מנכיחה קושי רגשי- הוא מסתגר ומתרחק

ואז בכלל מבאס אותי

הוא לא מגיב אחרת גם אם משתפת אותו בעולמי ובצורך לשי

הוא פשוט לא מכיר את השפה

לא ביניכם.

כלומר הלב שלך מרגיש שזה לא הגיוני שהוא מעיר לך על הטון, כדאי להקשיב לזה

ולא רק להיות נעימה ומכבדת כלפיו.

תהליך זה בהחלט דורש טיפין טיפין, זה בסדר גמור.

העיקר שתתני לקול הזה שאומר הלווו מותר לי להנכיח קושי בזוגיות ולא צריך לעטוף ולרפד אותו רק במילים טובות והערכה, מותר לזה להיות אותנטי, זה דיוק חשוב לצרכים שלך.

גם עכשיו, בעצם שלחת לו הודעה שמדברת על השינה וכל זה (אם אני מבינה נכון), ושוב אין מקום בשיח ביניכם למה את מרגישה כלפי "לא נעים לי הטון הזה"

שזה מצד אחד באמת מעורר השראה איך השיח מתנהל בצורה מאוד מכבדת ובלי מריבות, מצד שני הוא לא מכיל את כל המורכבות.

לכן אומרת במקום להשתיק את הקול הזה, לסמן לך אותו כסוג של מטרה ולעבוד על זה טיפין טיפין כמו שאמרת.. רק לא לוותר על זה לחלוטין.

לגבי העומס, התכוונתי לסוף הריון, חופש גדול וחוסר שינה.

אבל אם אתם לא בעומס, אז אשריכם, אז אולי כן כדאי לקחת את ההזמנות הזו ולדבר גם על זה, אם את מרגישה שזה תזמון מתאים.

אחרי לילה עם צירים, זה גומר...

אז מן הסתם שהתגובה שלך לא תהיה הכי מלטפת ומתחשבת וסופר רגישה... אנחנו לא מלאכים.

בסך הכל הבקשה שלך היתה לגיטימית והמקום הפגיע שלו גם מובן...

צריך להכין את הקרקע לימים מסוג אלו,

לקראת חודש תשיעי ואפילו לפני, כבר לדבר על זה שייתכן שהעייפות מתגברת ,וייתכנו צירים מדומים, ואני אצטרך יותר עזרה והעזרה שאני צריכה זה שקט מוחלט בבית בלי שום ילד על הראש, חושב שאתה בכלל מסוגל לזה? כי אם לא ננסה למצוא פתרון אחר ביחד.

ותגיד לי מה אתה חושב לעשות במצב כזה, בוא נראה אם זה מתאים לשנינו, אם זה באמת יעזור לי לנוח ואם אתה באמת תוכל לקחת אחריות ולהשתלט על הסיטואציה.

במצבים של פגיעה שלו, גם אם קטנה, פלוס עייפות שלך, הייתי מתנצלת בצורה עדינה, לא יבש מדיי ולא מרצה מדיי, פשוט נעים ומבין

עם תוספת הסבר קטן שפשוט המצב גורם לי לרגישות וכו'

ויותר מאוחר שכבר בטוב לשוחח על זה עם המון חיזוקים ומחמאות

בין מה שאת מתכוונת אליו, למה שהוא מרגיש בתגובה? שזה שהוא מרגיש מואשם/ שלא מרוצים ממנו זה לגיטימי, אבל לא באמת מה שהתכוונת אליו ומה את מרגישה?

אני מהצד השני🙈 בעלי יכול להתלונן לדוגמה שהילדה התעוררה באמצע הלילה, ואני ישר ירגיש מואשמת ויתקיף בחזרה. אבל ברגע שאני מבינה שהוא לא מתכוון להאשים אותי, וזה באג שלי ולא קשור אליו- אני מצליחה להגיד לעצמי את זה ולהגיב בצורה הגיונית ופורפורציונלית.

בטח בחודש תשיעי עם צירים, אז כל הכבוד על הסבלנות

אבל אני כן חושבת שצריך לעבור פה איזשהו תהליך שבו את מרגישה בנח וחופשי להביע את עצמך ולהביע גם אכזבה בצורה מכובדת בלי להתנצל על זה כי הוא רגיש מדי, ושהוא פשוט יבין בלי לבלום אותך על עצם האמירה כי זה נראה לו ביקורתי ולהתייחס למה שאת אומרת

האמת נשמע מאיך שאת מתארת שחסרה לו הבנה של העולם הרגשי שלך והוא יותר מרוכז בחוויה שלו בתוך זה, במקום להתמקד בך כשאת מביעה אכזבה.

הייתי פותחת את זה בכנות.

שהגיע זמן לשחרר קצת את הרמה שבה את מגוננת עליו מפני כעסים ואכזבות שלך, ולהיחשף יותר.

לא נשמע שהוא מתאפק מלשים לך מיד מול העיניים שהיה לו לא נעים שכתבת אוף, אז שיבין שגם לך היה לא נעים (לא יודעת מאיזה נקודה להתחיל) שאת סוחבת הריון ומילואים ולא ישנה ומבקשת שישמור לך על השינה ובסוף בדיוק זה לא קורה.

אני לא אומרת לצאת עליו עכשיו מאפס למאה, אבל כן, שיתחיל להתרגל שמותר לך להגיד גם כשלא נעים לך, ולהתמודד עם מה שזה מעורר בו. בהרגשה שלי, אולי אני טועה, זה שריר שצריך לאמן אותו. ואגב, את מצידך, יודעת שזה יגרום לו להשתבלל, ולוקחת את זה בחשבון עכשיו כשאת חושפת יותר אבל גם לא נבהלת מזה ונותנת לו לשמוע עד הסוף. כמובן בכבוד, להגיד עד הסוף מה את מרגישה (היה לי קשה לעבור לבד את תקופת המילואים הזו, הרגשתי ---) בלי להוריד מערכו (לא להגיד 'אתה x! אתה y! אתה z! נמאס לי).

הייתי אפילו שוקלת לפתוח את זה תחת הנחיה מקצועית של יועץ או מטפל זוגי כדי שידע לקחת אתכם צעד צעד בתהליך כזה, שזה לא ירעיד באופן הרסני מידי את המערכת, בודאי אם הוא כזה רגיש.

ועוד נק', הזכרת שהוא היה במילואים, קשה לי להאמין שמדברים שם בעדינות ושהמקסימום שמישהו אומר שם כשהוא עצבני על משהו זה 'אוף'. לזכור שהאובר רגישות הזו היא לא סתם, כגבר במערכת זוגית, התפקיד- שלא לומר היעוד שלו- היא שאשתו תהיה שמחה. כשאת מאוכזבת או מגיבה באיזו מידה של כעס זה כנראה מערער אצלו את כל הביטחון שלו ביכולת שלו לספק את זה, והוא כנראה טיפוס שמגיב ב'התקפה' (זה אומנם מעודן, אבל לי זה נראה שזה הסגנון). אז כבר כתבו גם את זה, אבל אחזור, שמשהו שחשוב לחזק במקביל לזה שאת תרשי לעצמך לחשוף קצת יותר רגש שעובר עליך, לבטא בכל הדרכים שאת יודעת כשהוא משמח אותך, לחייך, לצחוק, להגיד במילים כמה זה שימח אותך ולשתף גם ברגשות החיוביים שזה מעורר בך. אי אפשר שמרוב אימון כל השיח יהיה מעכשיו רק הערות שליליות, לאזן כמה שאפשר ואף פעם זה לא יהיה יותר מידי.

בהצלחה, בידיים מלאות, בלב שמח 💜

הוא עשה טעות אבל הכוונה היתה כנראה טובה

את עצבנית על הכאבים על חוסר השינה ועל הטעות שלו

בתכלס הכל יוצא עליו למרות שהאשמה שלו יחסית למכלול קטנה

אני משתדלת לסנן דיבורים כשאני כועסת

כשאני כותבת בווצאפ אני וודאי מסננת

הודעה כתובה אפשר לקרוא שוב ושוב לכן אני משתדלת להקפיד על ניסוח נעים ואם אני ממש כועסת אני לא כותבת אלא קודם נרגעת

שום דבר טוב לא יוצא מהודעה כועסת

אפשר וכדאי לבטא תסכולים

אבל יש דרך נעימה לומר אותם

קורה שמתעצבנים

אבל כדאי תמיד להתנצל על עצבים

גם אם הם מוצדקים 

שאת יודעת למה את זקוקה וגם יודעת לשתף.

בזמן רגוע, בעיני נכון שתשתפי בזה.

תגידי לו שאת צריכה אותו חזק, ואת צריכה אותו  מקום בטוח. וקשה לך כשכל דבר קטן בטון כשקשה לך הוא לא יכול להכיל, כי אין לך ככה בטחון ויכולת  באמת להשען ולהרגיש שהוא מסוגל להיית שם בשבילך.

אולי זה משהו אלרגי

ואיך היא מרגישה בכללי? כי לדעתי יש קורונה מסתובבת

אז אולי היא עם קורונה ואז אמור לחלוף תוך כמה ימים בעז"ה

היא יושנת עכשיו ולא תיקח מתוך שינה

אני כבר כמה ימים בלי שינה נורמלית לא בצהרים ולא בלילה וכבר עייפתי

לדעתי זה בסדר, אם את רואה שלא, תבקשי מרופא שיראה אותה, עדיף כדי שתהיי רגועה, אני עברתי לילות של שיעולים עם הילדים, זה לרוב היה ויראלי

כי בדכ היא מגיבה למשאפים פה בלילה כאילו כלום

ביום היא בסדר, אוכלת כרגיל ומתנהגת בסדר

אולי זה עדיין המשך המחלה משבוע שעבר?

כן גם שיעולים בלילה יכולים להיות ויראלים , הם יכולים להיגרם מליחה שנתקעת להם, למרות שיכול להיות שלא, ואם ממשיך, תמיד כדאי לבדוק כדי לשלול, את מכירה את הילדה שלך הכי טוב ואם משהו מרגיש לך לא תקין , לכי לבדוק לפני שניכנס לחג .. בכל אופן מקווה שעבר עליכן לילה יותר רגוע, זה אחד הסיוטים, הם פשוט לא ישנים, וגם אנחנו .. רפואה שלמה ♥️

כנראה זה סגולת הפורום חחח

מקסימום מחר נפקוץ לרופא

אם זה בלילה או ביום, על שיעול בלילה הוא נותן את האזניל או הסטרואידים ששכחתי עכשיו איך קוראים להם וזה עוזר אחרי כמה פעמים.

הרופאה לא צריכה לשמוע את השיעול כשאתם שם, אם יש לילדה ליחה או חסימה היא תוכל לשמוע בהאזנה לריאות עם הסטטוסקופ בלי שיעול. אם היא רק מחפשת שיעול הייתי עוברת לרופא שבודק🙈

יש לי בבית גם אזניל סגור וגם בטניזול אבל ככ לא אוהבת להשתמש בזה

נראה איך נעבור את הלילה...

היה עם וירוס 5 ימים של חום שיעולים ושלשולים.

נשאר לו שיעול כבר מעל שבוע.

איתך בסירה.

היינו פעמיים אצל הרופא אמר שהריאות נקיות.

הוא מקבל משאף פוסטר כמה פעמים ביום.

השיעול נמשך.

לדעתי אקח אותו ברביעי או חמישי מתי שהרופאה שלנו תהיה בע"ה

יש לי חרדות משיעולים שלו מאז שחטף לי לפתע פתאום התקף סטרידור ממש קשה באמצע הלילה.

בעקבות זה גילינו שהוא אסמטי אז מקבל טיפול מונע.

מאז אני ישנה כמעט כל לילה לידו על מזרן בחדר ילדים.

כולל בליל טבילה שהיה לי השבוע🤦‍♀️

ברגע שנעלמים השיעולים אני חוזרת למיטה שלי.

עד לפעם הבאה😥 (שלא תהיה בע"האמן!!!) אני מקווה שעם הגיל זה יפחת.

משירשורים קודמים

היא בסדר בלי אסתמה לכן היה לי מוזר (יש לי בבית ילד בן 3 וחצי עם אסתמה ושם באמת כל הטיפול שונה)

אני קיבלתי הנחיה אם השיעול יוצא משליטה כבר ושום טיפול לא עוזר (מה שקורה בדכ) להתחיל אזניל

כמובן בטניזול מרגע שהוא מתחיל משהו כדי לנסות למנוע החמרה

יש לי בבית קופסאות סגורות כל הזמן

ניסינו גם טיפול מונע של מוקסיפן למשך תקופה ארוכה , וגם אזניל מניעתי

כך שיש מה לעשות איתכם עוד....

שעתיים אחרונות היה קשההה

חשבתי שאני הולכת להתעלף כל דקה

והייתי לבד עם הילדים

ולא היה לי איך לקרוא לבעלי

איך היה לך?

בין אם להביא נערה צעירה לעזרה, בין אם להיות ביום כיפור במקום שיש לך בו עזרה, בין אם שבעלך יתפלל במקום קרוב ויקפוץ מדי פעם לראות מה שלומך... (זה מה שבעלי עשה, אף שיש לי ילדים גדולים שיכולים קצת לעזור...)

איך עכשיו את מרגישה?❤️

כל הכבוד לך שאיפשרת לבעלך להתפלל ככה, באסה שלא היה איך לקרוא לו בסופו של דבר

לי היה טוב ב''ה, מעל הציפיות

אבל מניקה חלקית

איך עבר עליכן הצום?

סחרחורות מטורפות והקאות. בסוף בשעה 17 בערך התחלתי שתייה ואכילה לשיעורין. (מניקה מלא)

חיבוקקקק ושתהיה התאוששות טובה🩷🩷

איזה מלכההה

האמת היה לי ממש נס, אני סובלת מאוד מאוד מבחילות, כ"כ חששתי מהצום וב"ה לא היה בחילות בכלל! לא האמנתי...

כן היה לי בשעות האחרונות כאבי ראש פיצוצים וחולשה אבל לפחות לא הבחילות! מה שמדהים שקצת אחרי צאת הצום הבחילות חזרו .. עובר צדיק וחמוד, לא רצה להפריע ביו"כ ☺️

ממש מתחשב העוברוני

קצת חולשה אבל ממש בגבול הסביר.

אבל עכשיו סיוטטט.. מפורקת לגמרי

יש לי נסיעה ארוכה ופשוט אין לי כח

זה לגיטימי לקחת מחלה 🤔

אם אקום כמו שאני עכשיו אין לי סיכוי לתפקד..

בקיצור, אם תקומי גמורה נראה לי לגיטימי לגמרי

חששתי שאצטרך לתת יותר מטרנה.

עד שסופסוף עברנו להנקה כמעט מלאה.

ב"ה רק לקראת הסוף הבאתי קצת מטרנה, בעיקר כדי שאוכל לדאוג קצת לעצמי.

במהלך היום הוא עייף או סבבה? כמה אנרגיות הוא מוציא במשך היום? כמה זמן זה ככה? נמצא במסגרת? אותה מסגרת שהיתה שנה שעברה? אתם בטוחים שטוב לו? היה שינוי בחופש הגדול?

נראה לי שמה שאת מתארת יכול לנבוע מכל כך הרבה גורמים שונים שכדאי להבין את התמונה המלאה

במהלך היום הוא סבבה, אף פעם לא מראה סימני עייפות, הוא יכול להיות בשיא האנרגיות עד 2 בלילה.

הוא במסגרת, והיה גם שנה שעברה, אני בטוחה לחלוטין שטוב לו שם. אני ממש אוהבת את הגננת שלו, אישה מדהימה, שאוהבת אותו ממש. מסגרת קטנה ותומכת. הקלטתי שנה שעברה אחרי שהחלטתי שההיסטריות בלילה מוגזמות. וגם שם שמעתי דברים טובים ב"ה.

הוא ילד קסם, מצחיק, שובב, מתמסר, מביע, מדבר בלי הפסקה. מתוק דבש בימים, זוועת עולם בלילות.

הוא ככה כבר כמה חודשים ארוכים מאוד, לפרקים לילות יותר טובים ופחות. אבל תמיד משו לא סביר ולא הגיוני.

קודם כל אלופה שבדקת את המסגרת ואיזה נחת לדעת שהוא בידיים טובות ואוהבות!!

יש ילדים שצריכים פחות שינה וזה אולי מסביר את השינה המועטה אבל לא את הבכי והצרחות.

הייתי פונה לרופא ילדים. או שיהה לו רעיון, או שיפנה למעבדת שינה

וללכת לרופא משפחה לשלול דברים פיזיים...

וגם קיבל ליתר ביטחון לפני כמה חודשים, לא היה שום שיפור

אקבע תור לרופא ילדים... למרות שבטח ינפנפו אותי בלי כלום

או בטיפת חלב.

אם כשהוא זקוק לכם בלילה אתם קמים אליו ויושבים לידו, אז לכאורה אין סיבה שייכנס להיסטריה ועוד באופן קבוע.

או שהמענה ניתן לו בשלב "מאוחר מדי" או שיש משהו שמפריע לו וכדי לגלות מהו צריך לערוך בדיקות.

במהלך היום הוא יודע לשבת בשקט? יש לו זמנים שבהם הוא מרגיע את הפעלתנות?

תנסי לשים לו סיפורים בהילוך איטי בפודקאסט, אמבטיות ארוכות. אולי עיסוי. יכול להיות שכמו שכתבת "הוא לא יודע לכבות את עצמו" וצריך ללמד אותו ומה שיעזור לו בתחילת הלילה לעבור מעירות לשינה, יעזור לו גם במהלך הלילה לחזור להירדם.

בכל אופן כדאי לוודא אם יש משהו ספציפי שמציק לו.

שאני סומכת עליו רק ב1 ל11, שאז נחזור סוף סוף לקופה נורמלית.

הוא לא נכנס להיסטריה באופן קבוע, יש הרבה התעוררויות בלילה שעוברות יחסית בסדר. אבל יש הרבה היסטריה... לפחות כמה פעמים בשבוע. ולפעמים כמה פעמים בלילה.

הוא לא מקבל את המענה מאוחר מדי. אנחנו באמת בשבילו בלילות. כל הזמן. בפירוש מנסים לצאת כשנרדם, אבל כל פעם שהוא מתחיל לבכות או קורא לנו אנחנו באים.

הוא יודע לשבת בשקט, לא הרבה. מאוד אוהב חיבוקים ומאוד מחובר אלי. ממש הרבה נמצא קרוב קרוב איתי במהלך היום.

אני משתדלת לעשות ערב מרגיע, אבל זה לא תמיד עובד לי עם הילדים הנוספים שברקע.

נולד לו אח קטן לפני כמה חודשים, אבל הוא תינוק רגוע ומתוק, ואנחנו משתדלים לתת לילדון בן השנתיים הרבה מקום ותשומת לב.

וזה עזר מאוד

אז תתיעצי על זה עם רופא ילדים שאת סומכת

להריון וכאלה להנקה

לחשבון הבנק של היצרן.

אין להם שום השפעה על היכולת לצום, על תחושת הרעב, הצמא, החולשה, פשוט שום כלום.

אולי פסיכולוגית, אין לדעת חח

אבל נגיד בי-פולן ממש לא עזר לי...

אפילו על האריזה עצמה, לא כתוב שהכדור עוזר לצום. כי אם הם יכתבו את זה, הם יצטרכו להוכיח שזה עובד בעזרת מחקרים מבוקרים, והם יודעים שאין סיכוי

אחרים

מגדלי הענבים

אבטיחים

ועוד שלל עצות על מאכלים

אני מאמינה שיש בכדורים האלו ריכוז גבוה של חומרים שיכולים להקל על ההרגשה למרות הצום

זה לא מעביר צמה או רעב

אבל יש מצב שפחות כואב הראש בגלל זה או פחות מרגישים חולשה

יש בכדור הזה בריכוז גבוה, ברמה שיכולה להקל על ההרגשה בצום? חומר שמפחית כאב ראש שנגרם ממחסור בנוזלים, חומר שמפחית חולשה הנגרמת ממחסור באנרגיה (קלוריות) ובנוזלים?

אני שואל באופן ספציפי, איזה חומר בכדור הזה יכול להקל על ההרגשה בצום? חומר שמפחית כאב ראש שנגרם ממחסור בנוזלים, חומר שמפחית חולשה הנגרמת ממחסור באנרגיה (קלוריות) ובנוזלים?

בחפיסה של כדורי אקמול, כתוב במפורש שהכדורים מיועדים לטיפול בחום ובכאבים.

בחפיסה של זילרג'י, כתוב במפורש שהכדורים מיועדים לטיפול באלרגיה.

בחפיסה של גלולות, כתוב במפורש שהכדורים מונעים הריון.

למה בכדורים האלה לא כתוב מה הם עושים?

למה היצרן מפחד?

האם ראית פעם כתוב על ויטמין b12 שהוא משפר את הזיכרון?

או על מגנזיום שהוא משחרר מרגיע ומונע התכווצויות שרירים?

על חומצה פולית שמונע מומים בעוברים

ועוד כהנה וכהנה..

הדוגמה עם הוויטמינים דווקא מוכיחה את הנקודה:

אנחנו יודעים בדיוק מה B12 או מגנזיום עושים בגוף, ויודעים שאם לאדם יש מחסור מוכח בבדיקות דם, השלמת החסר תפתור את התסמינים. לכן מדובר בתוספים שפעמים רבות נרשמים על ידי רופאים.

ולמרות זאת, החוק אוסר על חברות התוספים לכתוב על האריזה "משפר זיכרון" או "מונע התכווצויות", בדיוק כדי שלא ימכרו אשליות למי שאין לו חסר כזה.

בדיוק כמו שברור לכולם כמה ויטמין C חיוני לתפקוד שלנו, אבל לקיחת ויטמין C כאשר אין ממנו מחסור - פשוט תגרום להוצאת החומר העודף בשתן, ולא תשפר את הבריאות.

בכדורי הצום המצב אפילו יותר קיצוני: שם אין אפילו "מנגנון מוכח" או בדיקת דם שמראה שחסר לך "תמצית צמחים בצום". החסר האמיתי בצום הוא מים וקלוריות, ואת זה אף כדור צמחים לא יכול למלא.

בקיצור: אם על ויטמין שהיעילות שלו מוכחת אסור לכתוב דברים כדי לא למכור אשליות, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאסור לכתוב במקרה של כדורי צום שבהם אין שום מנגנון ידוע שיכול לסייע לצום

עוזר ואין לך זכות להגיד שכזה נחרצות שזה כלום.

עובדה שיש אנשים שמספרים שזה כן

עוזר

ושיהיה לבריאות.. מה אכפת לך שאנשים לוקחים את זה ומוכרים להם אשליה

לא שמעתי שזה פוגע במישהו (חוץ מ20 שח שעולה חפיסה)

א. חובת ההוכחה היא על מי שמוכר כדור, הוא זה שצריך להוכיח שהכדור יעיל, לא אני (או כל אדם אחר) צריך להוכיח שהוא לא יעיל. ככה זה עובד בכל תחום.

אם תרצי לבנות בית חדש, והמהנדס יגיד לך שהוא רוצה לבנות אותו בעזרת חישובים וחומרים שהוא פיתח בעצמו ושמעולם לא נוסו ולא נחקרו, את תגידי לו שאת סומכת עליו כל עוד לא הוכח אחרת? או שתבקשי ממנו שיבנה לך את הבית בעזרת שיטות שכבר הוכחו כיעילות נגד נזקי מים, שמש, רעידות אדמה, רוחות וכו'?

ב. אני לא אוהב רמאים. וכואב לי כאשר אנשים נופלים בפח ומשלמים כסף לרמאים שמכרו להם אשליות.

אני בעצמי נפלתי קורבן לרמאים, ומאז השקעתי מעל עשור בלהבין איך הדברים עובדים, איך מחקרים עובדים, למה הם חשובים, למה לא ניתן לעגל בהם פינות, ולמה מי שמוותר על כל זה ופשוט מוכר מוצר בלי לכתוב על האריזה מה הוא בעצם מציע לי - הוא רמאי.

אין פה רמאות

הוא לא מוכיח שזה עוזר, וגם לא מבטיח

ולא מסתיר את החומרים שיש בתוך הכדור

לא מצאתי פה רמאות..

זה שאנשים לוקחים את זה בכל זאת נובע מכל מיני סיבות

א. כי זה עזר לאנשים אחרים שדיווחו שהיה שינוי (גם אם בגלל אפקט הפלצבו מבלי שידעו)

ב. אנשים שקשה להם מאוד בצום עושה להם טוב לנסות דברים חדשים.

אבל זה לא בגלל שהוא מבטיח שעוזר כך ששוב אני כותבת, אין פה רמאות.

רמאות זה היה למכור כדור "עם כל מיני מרכיבים" שבעצם אין בו כלום והוא רק פלצבו...

הרמאות היא למכור כדור שלא עושה כלום,

לתת לו שם שאמור לרמוז לאנשים שהכדור ייקל על הצום,

אבל לא לכתוב זאת במפורש כדי לא להיות חשוף לתביעות - שהרי אין אף מחקר לפיו הכדור הזה עושה משהו.

נ.ב.

כתבת במפורש - רמאות זה היה למכור כדור "עם כל מיני מרכיבים" שבעצם אין בו כלום והוא רק פלצבו...

אבל זה בדיוק המצב, אין שם שום חומר פעיל בכמות שיכולה לעשות משהו. זה בדיוק, אבל בדיוק, רק פלצבו.

וכשאת כותבת מי קהל היעד - אנשים שקשה להם מאוד בצום עושה להם טוב לנסות דברים חדשים - את גם כותבת כמה הרמאים האלה צינים.

פונים למי שסובל בצום, פונים למי שהילד שלו לא גובה, פונים למי שיש לו אבנים בכליות - תמיד פונים למי שיש לו בעיה שאין לה פתרון קל. תמיד מציעים עזרה תמורת תשלום. העזרה אף פעם לא עוזרת. אבל התשלום עובר כרגיל...

לי למשל מאוד עוזר לכאב ראש של צום להריח שמן לבנדר

אז אולי גם קצת לונדר בכדור יכול למנוע?

אני לא נכנסת למה יש בתוך הכדורים האלו כי אני לא מכירה אותם אבל לא מופרך שזה עוזר.

ושוב ההקלה היא לא בהרגשה של הצום הרעב והצמה מורגשים מאוד ההבדל זה איך הגוף מצליח לעמוד בזה

עם פיצוצי ראש, רעידות וחולשה

או יחסית בטוב?

בתור אישה, שצמה במגוון מצבים שונים

אז בהחלט אפשר להבין שלא כל צום דומה למישנהו

כי המצב של הגוף אחרת והתגובה שלו לחוסר אוכל ושתיה מגיב אחרת

כך שזה לא נכון להגיד שההרגשות של צום היא עובדה מוגמרת,

לפעמים כן

ובהחלט יש מצב שחומרים מסויימים יכולים להשפיע על ההרגשה בצום

מהם הצמחים והמינרליים, שלקיחת כמה מ''ג מהם יכולה לסייע לצום?

ואם זה נכון, למה החברה שמפיצה את הכדור לא כותבת זאת על האריזה? למה הם מפחדים?

אני לוקחת כבר כמה שנים ומקל עליי

אחד החומרים הוא ג'ימנמה, תוסף תזונה שמיוחסת לו סגולה של דיכוי תאבון ואיזון סוכר בדם

יש עוד כמה רכיבים שלא חקרתי כי אמרתי פשוט שאנסה ואראה אם עוזר וזה אחלה (גם אם בתור פלצבו)

מאמינה שאם תסתכל על האריזה תוכל לראות שהחומרים כתובים

ומתחברת ומה שכתבה @בארץ אהבתי. לא כל דבר צריך הוכחות מוחצות

לפעמים מספיק שיש אפקט פלצבו וזהו

ג'ימנמה לא נקשר ל''איזון סוכר'', אלא להורדת סוכר והגברת הפרשת אינסולין (שמפחית את הסוכר בדם), וזה בדיוק ההפך ממה שאנחנו רוצים בצום.

כלומר לא רק שיש לך מעט סוכר בדם בגלל הצום, אלא את לוקחת תוסף שמתיימר להוריד אותו עוד יותר.

כשאת לא אוכלת כמה שעות, הגוף שלך עושה ככל יכולתו להפחית את הפרשת האינסולין, לא להוסיף חלילה, כדי לשמור על רמות סוכר נורמליות גם בזמן שאת לא מכניסה סוכר חדש מבחוץ.

מה שכן,

הכמות שיש בכדור הזה (אם בכלל יש) היא כ''כ מזערית, שאין כאן באמת סכנה כי ההשפעה של החומר הזה רק מתחילה בכמויות הרבה הרבה יותר גדולות, וכאשר הוא נצרך במשך שבועות ואף חודשים ברציפות.

אז מה יש לנו כאן?

אם החומר באמת משפיע - הרי שזו השפעה בדיוק הפוכה ממה שנרצה לעשות לפני צום.

ואם הוא לא משפיע (והוא לא, כאמור הכמות קטנה מדי) אז ממילא מה זה משנה מה הוא עושה.

בקיצור,

זאת רק הוכחה כמה הכדור הזה הוא רמאות...

אם היו לוקחים תוך כדי, יש בדבריך

אבל זה לא המקרה

לדעתי זה נועד להקל לפני ומעט אחרי כשרוב האנשים אוכלים יותר מיום רגיל

בסוף מחר כולנו נרגיש את הצום הרי

אבל לא הבנתי איך זה עונה למה שכתבתי...

גם לפני הצום, את לא רוצה הפרשת אינסולין מוגברת לקראת צום. הפרשת אינסולין מוגברת ''תחסל'' את הסוכר שיש לך בדם, ותוביל לרעב מוגבר בשלב הרבה יותר מוקדם.

כאמור הכדור לא באמת גורם לזה, כי הוא לא גורם לכלום בכמויות שיש בו. אבל אם החומר כן היה משפיע, ההשפעה שלו הייתה הפוכה וממש לא עוזרת לצום...

היא שהסבל שלנו בצום נובע משני גורמים:

א. באופן אובייקטיבי, הגוף שלנו חייב נוזלים וחייב קלוריות בשביל לתפקד. אם אין נוזלים ואין קלוריות, הגוף משנה את דרכי עבודתו כדי לחסוך כמה שניתן (הגוף לא ''יודע'' שבעוד X שעות הצום יסתיים, ולכן מבחינתו יש כאן מצב חירום הדורש התייעלות מיידית).

הדם נהיה סמיך ולכן כואב הראש, אין אנרגיה זמינה בדם ולכן הגוף מאט תהליכים מה שגורם לחולשה ועייפות וכו'.

ב. באופן סובייקטיבי, עצם הידיעה שאני בצום ואסור לי לאכול ולשתות, עלולה לגרום לי להרגיש עייפות וצמא וכאב ראש עוד לפני שהמצב האובייקטיבי יגרום לזה.

כלומר עוד לפני שהגוף באמת ייכנס למצוקה אובייקטיבית (אצל אנשים בריאים שנמצאים במזגן, הגוף בדרך כלל לא נכנס למצוקה ב-25 שעות של צום), אני עלול להרגיש חולשה וכו' רק בגלל הידיעה שאני בצום.

הכדורים האלה בשום פנים ואופן לא יכולים להילחם בסיבות האובייקטיביות מסעיף א'. אין בהם נוזלים, קלוריות, אלקטרוליטים, אין בהם שום דבר שחסר לגוף בצום. וגם אם היה, זה בכמות זערורית וחסרת משמעות.

לכן הם יכולים לעזור רק לסעיף ב', הפסיכולוגי: מצד אחד אני יודע שאני צם, מצד שני אני יודע שלקחתי כדור שאמור לעזור, וזה יכול לעכב את התופעות הפסיכולוגיות שמגיעות עוד לפני המצוקה האובייקטיבית.

צום לא פשוט

אבל אם גם אתה מודה שעיקר הקושי בצום הוא פסיכולוגי, יותר מהמצוקה הפיזית בגלל הצום, אז בעצם המענה הכי טוב שאפשר לתת זה דווקא מענה של 'פלצבו'.

ומה שאתה עושה פה זה בעצם לקלקל לכל מי שיש דברים שעזרו לה (אם היא תבחר להאמין לך...).

היה עדיף אם היית מציע משהו אחר זול יותר שכל אחת יכולה להשיג בקלות, ומשכנע אותנו שזה עושה את אותו אפקט כמו כל קלי הצום היקרים...😏

(וברצינות - אולי דווקא פה זה הבעיה ברפואה. כי העיקר הקושי הוא פסיכולוגי, אז דווקא מענה של 'פלצבו' יכול לעזור לאחוז גבוה מהאנשים. אבל ברפואה לא יכולים 'לשקר' ולהגיד לנו שדברים יעזרו לנו, אם הם לא מוכחים במחקרים, ואז יש אחרים ש'מנצלים' את החסר מוכרים דברים שבאמת עוזרים להרבה אנשים, אולי לא מבחינה מדעית, אבל מציאותית זה כנראה באמת עוזר...).

[ואם רגע כן להתייחס לעובדות - אני כן שמעתי מכלי ראשון על נשים שראו הבדל מהותי בכמות החלב שהיתה להם בצום, בין פעמים שלא לקחו בי-פולן, לבין פעמים שכן לקחו. לא יודעת אם זה רק פסיכולוגי או משהו ששווה לחקור גם באופן מדעי. באופן אישי לי מספיק לשתות הרבה לפני הצום אז לא ניסיתי בעצמי בכל מקרה].

בכל מקרה, לא מתכוונת להמשיך את הדיון פה לפני הצום, בלנ"ד.

שיהיה גמר חתימה טובה לכל מי שפה, ולכל עמ"י!

אבל יש דרך זולה ויעילה יותר להיאבק בסבל הפסיכולוגי של הצום:

לבטוח בידע ובביטחון בגוף שלנו!

כמו שכתבתי בתגובה שאליה הגבת, אדם בריא שנמצא במזגן יכול להתמודד בקלות עם 25 שעות ללא מזון. יש לנו מאגרי גליקוגן ושומן שמספקים אנרגיה רציפה, והגוף יודע להאט קצב ולהשתמש במאגרים האלה במקום בסוכר זמין שמגיע מהאוכל.

גם אם נמצאים בדיאטה או עושים ריצה ארוכה, הגוף משתמש במאגרים האלה אחרי שהוא ממצה את המאגרים שיש בזרם הדם.

בנוסף, צריך לדעת שרעב הוא גל, לא קו ישר.

לפעמים אנשים רעבים בשעה 9 בבוקר, ואז נכנסים לסטרס מעצם המחשבה שעכשיו יש להם עוד 17 שעות להעביר עם תחושת רעב.

אבל האמת היא שתחושת הרעב מגיעה בגלים (עקב שחרור הורמון הרעב בשעות שאנחנו רגילים לאכול) וחולפת מעצמה אחרי כמה דקות או שעה בערך, אפילו אם לא אוכלים פירור.

הסטרס מהרעב בבוקר יכול לגרום לזה שבכל היום נרגיש רעב (כמו ''אל תחשוב על פיל ורוד'').

ברגע שמבינים את זה, תחושת הרעב בבטן כבר לא נתפסת כ"מצב חירום מסוכן", הסטרס יורד, ותחושת הרעב נרגעת מעצמה.

בקיצור לא צריך לשלם כסף על כדורי דמה של רמאים בשביל רוגע פסיכולוגי. מספיק לדעת שהגוף שלנו חזק, מתוכנן לזה, ויעבור 25 שעות במזגן בצורה בטוחה ושלמה.

נ.ב.

אני לא סתם חוזר ומדגיש ''במזגן''. אם מישהו ינסה להיות 25 שעות ב-40 מעלות, או חלילה לעשות פעילות גופנית כשהוא לא מכניס נוזלים, זה כבר באמת מצב מסוכן. לכן אני מדגיש שהצום לא באמת מסוכן לנו ולא באמת מכניס את הגוף לסטרס, רק אם נשארים במקום קריר ולא מאמצים אותו.

"לבטוח בגוף שלנו" עבור אדם שהגוף שלו עובר שינוי מהותי אבל נקודתי כמו הריון, הנקה או מחלה,

זה ממש לא "רק"

ולקחת כדור זה הרבה יותר קל מתרגיל פסיכולוגי.

בעיני להתנשא על מי שמשתמש בכדורים האלו במקום לעשות תרגיל פסיכולוגי,

זה כמו להתנשא על מנשקי קמעות ומשתטחי קברי צדיקים ולא להסתפק בלעשות תשובה, לתקן את מעשינו ולפעול אקטיבית בדרך "מדעית" להשגת מה שאנחנו רוצים.

יש הרבה אמת בדבריך לגבי השפעת פלצבו וניצול תמימים, ועדיין לא תמיד מה שנכון לך נכון לאחרים.

אני באופן אישי לקחתי תמצית צמחים (ששכחתי את שמה) לפני מבחן הפסיכומטרי ולפני מבחן הטסט בנהיגה, וזה עזר לי לגייס את עצמי להיות בפוקוס.

במבחנים אחרים לא לקחתי שוב כדי לא לפתח תלות (פסיכולוגית)

אבל לאירוע נקודתי אם יש תרופה/ קבר צדיק/ צורת חלה/ חמסה/ צמיד בצע מסויים

שהרבה אנשים מאמינים שזה עוזר, יותר קל להגשים את אפקט הפלצבו.

הזהירות צריכה להיות כאשר הסגולה/ תוסף תזונה (או מה שזה לא יהיה) גורם לאנשים לזלזל בהכנות ומעשים אמיתיים (כמו ההוא שרצה לזכות בלוטו בלי לקנות כרטיס)

למשל כשלא פונים לרופא/ מורה הוראה

או כשהתרופה עצמה מזיקה כמו ריבת אתרוגים שברכו עליהם בסוכות כשהאתרוגים מלאים בריסוס

או כשגובים מחיר מופקע, אם כי לפעמים המחיר משקף את רמת האמונה הנצרכת בשביל התהליך (כמו במערכון של צומת מילר על גמילה מעישון, המטפל מבקש סכום של אלפים ולאחר מכן אומר למטופל נראה אותך נוגע בסיגריה אחרי ששילמת לי הון תועפות..)

קראתי ראיון עם קרובי משפחה של חטוף שלא מאמינים בבורא עולם ובתפילות, שאמרו תודה לכל מי שמסייע למאמץ להחזרת בנם, וציינו גם את העם שמתפלל. המראיין שאל על זה,

הרי הם לא מאמינים שתפילה עוזרת במשהו,

הם ענו ש*הם* לא מאמינים בתפילות אבל מחזק אותם שמי שכן מאמין- עוצר רגע ומתפלל על בנם.

בעיני זה שיעור גדול לכבד את האמונה של האחר גם אם בעיניים שלנו היא שטות מוחלטת שאין מאחוריה שום תועלת אמיתית.

אני לא אומרת שזה אותו מקרה פה, אבל חושבת שיש בזה אמירה יפה.

מתי זה הופך למזיק? אם היו מבקשים מאותה משפחה כסף (לא תשלום של כמה שקלים בודדים עבור חפיסה) עבור התפילות והם בחוסר האונים שלהם היו משלמים.

ורק רוצה לספר שלקחתי את הכדור המדובר פעם ראשונה בחיי וצמתי הרבה הרבה יותר טוב

תמיד לקראת 2-3 בצהריים אני מאוד חלשה, רועדת ולא יכולה לעמוד

השנה התרגשתי כמעט כאילו אני לא צמה (הייתי מאוד צמאה ורעבה)

הצלחתי להתפלל כל התפילות בעמידה (בשנים אחרות התפללתי חלק מהתפילות של העמידה בישיבה מרוב חולשה)

ולקראת הסוף אף ירדתי לבית הכנסת לסוף נעילה

אז גם אם זה שטויות

הצליחו למכור לי שטות ב20 שח

ואני קניתי צום יותר קל ב20 שח בלבד 😄

בט' באב לקחתי את זה

היה לי צום קשה מאוד

הפעם לא לקחתי

לא הבדל גדול בין הצומות

אם היה לי הייתי לוקחת

כי שווה לי לשלם גם על חרטא כדי שאולי אולי יהיה קל יותר

כנראה שגם המשווק גוזר קופון 😉

אבל שכחתי להזמין..

זה שינוי סדר יום, תפילות ארוכות, ילדים בבית, קפה למי שרגיל ולא נגמל מראש..

הרבה יותר קל לצום ביום חול רגיל בעיניי, זה לא רק פיזיולוגיה של הגוף.

(אני לרוב צמה סבבה, אחרי שנגמלת מקפה כמה ימים קודם, הפעם זה לא עזר, לקחתי b12 לפני הצום כי ראיתי מי שהמליצה, וואלה לא עזר והראש דפק משעה 16..)

פסיכולוגית מן הסתם

עדיין עובד כבר שנים

אני לא לוקחת כדורים שמיועדים להקלת הצום

אבל כן לוקחת B12 בכמות ממש גדולה לפני הצום ומאוד עוזר לי.

ואם אפשר גם-

אז איזו כמות מומלץ לקחת?

א. הגוף לא יודע לספוג b12 בכמות גדולה, כל העודף יוצא בשתן.

זו לא קונספירציה של ''פשוט אני..'', אלא פיזיולוגיה פשוטה: הגוף לא יודע לספוג הרבה ויטמין b12, גם אם תקחי חפיסה שלמה, העודפים פשוט ייצאו בשתן.

ב. אם יש מחסור כרוני בוויטמין הזה, אף רופא לא יגיד לך לקחת ''כמות ממש גדולה'' במשך יום כדי להשלים את החסר, כי אין לרופא עניין למלא את הביוב העירוני בוויטמין (שהרי הוא יוצא בשתן ולא נספג בגוף)... אלא הרופא ייתן כמות לאורך הרבה מאוד זמן, כלומר לאורך חודשים/שנים. מנה אחת גדולה או אפילו כמה מנות גדולות במשך כמה ימים, פשוט לא יעשו כלום מלבד העלאת הוויטמין לטובת המקקים שחיים בביוב (אולי ככה צבי הנינג'ה נהיו חזקים?).

אם אין חיסרון כרוני בוויטמין, אין שום עניין לקחת אותו באופן קבוע, כי כאמור... הביוב וכו'.

ג. אפילו אם הוויטמין כן היה נספג בגוף בכמות גדולה, והוא לא, הוא לא קשור לצום. הוא אחראי על תהליכים ארוכי טווח בגוף, כשיש מחסור או עודף ממנו למשך כמה שעות זה פשוט לא עושה שום דבר.

ד. בדיוק בשבוע שעבר עשיתי טיפול גדול לרכב שלי, והחלפתי רצועת טיימינג תמורת 3,000 ש''ח...

אז ברשותך אמשיל את הרציונל של לקיחת הוויטמין לרכב:

בכל פעם שאני רוצה לנסוע ברכב, אני צריך למלא בו דלק. אם אני נוסע הרבה אני צריך למלא הרבה דלק.

רצועת טיימינג נמצאת באוטו באופן קבוע, היא לא ''נגמרת'' תוך כדי נסיעה, ואם חסר דלק זה לא יעזור לרכב שלי אם אני אתן לו עוד רצועת טיימינג. הוא בכלל לא יודע מה לעשות עם רצועת טיימינג נוספת, הוא לא בנוי לזה, ואפילו אם היה בנוי לזה - זה לא היה עוזר לו לנסוע כשאין דלק.

לא ''עוזר קצת'', אלא לא עוזר בכלל.

מאוד מאוד חשוב שיהיה ברכב רצועת טיימינג, בלי זה הוא באמת לא יוכל לנסוע כמו שצריך, אבל הרצועה לא יכולה ולא מסוגלת לפתור מחסור בדלק, גם אם אחליף אותה בחדשה כל יומיים.

יש גם את התלמוד הישראלי לילדים, לא יודעת אם זה לגילו אבל אם כן אז נהדר.

התקדמות, ובכלל שיהיה גם שלב של עיבוד בכתיבה...

ותודה יקרה על התגובה!

כי איך הוא ידע שהוא הבין נכון והתשובות נכונות?

זה בד שלא מאוד נח לישון עליו כי הוא מתחמם מאוד במגע עם העור שלנו

אני רוצה ספה שנפתחת וישנים על מזרון, לא על הריפוד

שהיא מאד נוחה.

יש לגיסתי, אז לא יודעת כמה עלה אבל זה ממש נוח וקל לפתיחה וסגירה.

אצלם זה בד אבל אולי אפשר לבחור גם כיסויים אחרים

ולשלב הפסקות יזומות של 10.דק מנוחה בשכיבה במהלך היום ...

מסיימת שאצלי הכאבים גב מסיבה אחרת.. לא מעקמת..

ו... נשמע שכדאי לטפל.. בהצלחה!

יש את דר מורגנשטרן בהר הצופים שנחשב מומחה על... ממליצה להתחיל מאצלו.. רק שימי לב שצריך הפניה אליו מרופא רגיל..

הם בישיבה ובשכיבה, לא בהליכה.

לא נשמע לי קשור דווקא לנעליים.

ואני שונאת נעליים סגורות, אז מקווה למצוא פתרון אחר.

עם פיזיותרפיסטית מומחית בשיטת "שרוט".

בהיריון העומסם משתנים אז קל וחומר אצלך..

זה לא היה לי בהריונות הקודמים.

מצד שני, בהריון הזה הבטן יצאה יותר מוקדם, וכנראה תהיה יותר גדולה מההריונות הקודמים.

אז יכול להיות שרק עכשיו זה משפיע.

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

אבל כשאני מסתכלת על התאומים היום אני אומרת שיש תקווה גם לשובבה הנוכחית...

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

אפשר לגמול ילדים שלא מדברים (גם ילדים מיוחדים)

צריך אורך רוח לפספוסים. הזמן משתנה מילד לילד אבל הם מבינים את הקטע לגמרי

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשמוע את הניסיון שלי

ממה זכור לי הגמילות המאוחרות אצלך גם לא היו פיקניק, אז מקסימום תופתעי לטובה.

הייתה בגיל גדול (אחרי שלוש) כשעשינו הרבה הכנות מראש, וזו הייתה ילדה שדיברה מגיל צעיר והייתה בוגרת ומבינה. (יכול להיות שאיתה ספציפית היינו יכולים להתחיל קודם - אם היינו מבינים את הקטע של ההכנה מראש. היא פשוט הייתה - ועדיין - טיפוס רגיש וחששן)

מכיוון שהקטנה הנוכחית דומה לה במאפיינים מסוימים, אני כן חושבת שעדיף לי לחכות שתהיה בת הבנה.

אבל אולי אני טועה🤷‍♀️

בכל אופן אני צריכה לבדוק את המוכנות שלי לעניין...

לא אומר שהיא לא מבינה

(לא חושבת שבשלות קוגנטיבית היא תנאי לגמילה, אבל גם אם כן)

בכל אופן אני חושבת שממש כדאי.

כי זה מה שהיה בגמילה המוצלחת שלנו. ואני מעדיפה גמילה כמה שיותר חלקה, כי אחרת אני אשתגע...

אבל טוב, אולי בסוכות כן ננסה להושיב אותה מדי פעם בסיר... (אם יש לנו בכלל עדיין🤔)

גמילה בלי פספוסים לא היתה לנו, לא עם הילדה שגמלתי בגיל 1.7 ולא עם הבכור שגמלתי בגיל 3. וגם אצל השלושה שגמלתי סביב גיל שנתיים.

כולם פספסו כי גמילה זה תהליך,

אבל עם הילד שנגמל בגיל 3 הגמילה היתה הכי ממושכת, ובנוסף ככל שגיל הגמילה היה מוקדם יותר ככה היום יותר פספוסי פיפי ופחות קקי, ואם אפשר לבחור ביניהם אני בוחרת בזה.

ולגבייך

אם מתוך 8 גמילות מאוחרות היתה לך אחת קלילה, הסטטיסטיקה לא לטובתך...

אחר כך היו שלוש וחצי גמילות קשות (כלומר תאומים ועוד שניים בודדים, שאחת מהם דווקא רצתה להיגמל בעצמה בגיל שנתיים וחצי, ובכל זאת זה היה גרוע) ואז הגמילה המוצלחת ואז הגמילה הקשה של הילדונת על הרצף (שבעיקרון כרגע גמולה לגמרי, אבל עדיין קורה שגם היא מפספסת, וזו עוד סיבה מבחינתי לגמול את הקטנה מאוחר יותר).

ככל שגיל הגמילה היה מאוחר יותר-הגמילה היתה יותר קצרה.

מי שנגמלה בגיל הכי גדול אם אני זוכרת נכון פספסה פעמיים וזהו..

גמלתי ילד מעל גיל שלוש וזה לקח שבוע לגמילה מלאה.

כאחת שלא בנויה לשלוליות בקטע קיצוני,

אני בעד גמילה מאוחרת כשהילד בשל, מבין ומשתף פעולה. מהניסיון שלי התהליך ככה קצר משמעותית.

לפחות ממה שהיא כתבה פה היא אף פעם לא גמלה סביב גיל שנתיים אלא רק לקראת גיל שלוש. וזה לא ניבא גמילה קצרה (כלומר היו כאלה וכאלה)

בכל אופן נשמע לי יותר הגיוני לגמול מאשר לריב עם ילדה שמורידה טיטול.

תוך 3-4 ימים הילדה הייתה גמולה פיקס

והייתה לי גמילה בגיל שנתיים ושלושה חודשים, ועד היום שנה אחרי עוד יש פספוסים.

נראה לי שזה תלוי ילד ולאו דווקא תלוי גיל

וגם את קצב ההתפתחות שלה.

כדי שאדע אם יש סיכוי שזה יעבוד אצל הקטנה שלי...

בת שנתיים זה לגמרי בת הבנה

הקטנה שלי נגמלה לפני שנה כשהייתה בת שנתיים וזה היה חלק יותר מחלק

היא סוג של גמלה את עצמה

אמנם דברה וממש בוגרת לגילה ועדיין...

ויש הבדל בין ילדים בגיל שנתיים...

ברור לי שהיא מבינה הרבה, אבל לא תמיד אפשר לגמול ככה...

כזה שסגור מהצדדים. ועל זה גופיית תיקתק

גמלתי פעמיים בגיל שנתיים. בנות. היה מעולה.

הראשונה שנגמלה בגיל שנתיים זה היה בטעות.. אחותה שהיתה בת 3 וחצי נתנה לה את התחתונים שלה בתור משחק. אחרי 2 פספוסים הילדה נגמלה יום ולילה. לא עשינו שום הכנה לפני.

אם היא כל כך סובלת מהטיטול אין סיבה לענות אותה. זה שהיא לא מדברת לא אומר שאין לה רצונות, רגשות או הבנה.

הוא עושה את זה בתור משחק...

זה נראה יותר כמו משחק, אבל אי אפשר לדעת כי היא לא מדברת

(וברור לי שיש לה רצונות ורגשות! ואני עובדת קשה כדי לפענח אותם... אבל בדרך כלל שהיא רוצה משהו - היא לא מרפה ממני עד שאתן לה את מבוקשה. פה זה פחות נראה ככה. כשמדביקים לה סלוטייפ היא לא בוכה אלא צוחקת כמו במשחק...)