אפס הפרדה- בלי מלווה בכלל- אפשרי?שם משתמשת חדש

מישהי היתה במחלקת אפס הפרדה לבד לגמרי?

בלי בעל או מלווה אחר לידה.. לא רק בלילה..בכלל..


זה לא ילד ראשון אני תמיד איתם לידי אחרי לידות

אבל בכל זאת נגיד מעניין אותי איך ירגיש לי לבד בלי תינוקיה-


כשהולכת להתקלח או לשרותים- שגם אז חצי מתקלחת כי אחרת כואב לי..

וזה כן לוקח זמן לפעמים


או נגיד בלילה- יצא לי שכשבכו ולא הסכימו דקה לישון בעריסה כל הלילה אז בסוף נשברתי ושמתי בתינוקיה לשעה כדי 'אוכל להתאושש ולנוח אפילו מינימום

לא תמיד עשיתי את זה

אבל..


ועכשיו אני מתלבטת

אם זה הגיוני לבנות על אפס הפרדה?


נגיד בדר''כ אחיות יסכימו לשמור על תינוק לרבע שעה ?


במחלקה הרגילה איפה שחשבתי ללדת יש 3 נשים בחדר וזה יותר מדי עבורי קצת.

רוצה שקט...


אנימנגואית
זה מעייף. אני בכל מקרה לא מצליחה לישון טוב בבית חולים.


התקלחתי בבקרים כשאמא/אבא/בעלי באו לבקר

זהו שלא נראה לי יהיו לי ביקוריםשם משתמשת חדש

כי בעלי עם הילדים בחופש גדול..וגרים רחוק


וזהו..אין לי מי שיבקר


ולכן גם חשבתי ללדת בבי''ח עם אוכל מהדרין נורמלי כדי שיהיה לי מה לאכול...

אבל בבתי חולים האלו- המחלקות עם התינוקיה צפופות יותר ולכן חשבתי על האפס הפרדה שיותר שקט..


סתם מעניין אותי איך הרגישו מי שהיתה במצב דומה

מבינה...מנגואית

הייתי בודדה כזה וחיכיתי לביקורים

זה היה ביקורים קצרים של שעה שעתיים בבוקר וגל פעם מישהו אחד

ממליצה גם לחשוב מה יעזור לך לא להרגיש בודדה


לשירותים הכנסתי איתי. מקלחת לא העזרתי כי התינוקות שלי יודעים לבכות ולהיות לא רגועים;)


אני הכנסתי את הבייבי איתי לשירותים מקלחתשושנושי

היה מספיק גדול ומקום

אני כן חושבת שזה יהיה מאתגר, אבל לגמרי אפשרי.


תלוי בכוחות שלך בדרך כלל אחרי לידות (ולא מחייב שזה גם מה שיהיה הפעם..)

תלוי במזג של הבייבי

שאלה קשה 

אנימתיכון ועד מעון

מאז הלידה השלישית בעלי כמעט לא נמצא איתי בבי''ח, מעדיף להיות הורה זמין בבית לילדים האחרים (כמובן בסיכום מלא איתי)

הייתי 3 פעמים באפס הפרדה אחרי הלידה. אם הייתה איתי שותפה שהיה לנו נעים ביחד אז כל פעם שאחת הלכה לשירותים או למקלחת אז השניה שמרה כמה דקות.

אם לא אז התקלחתי והלכתי לשירותים עם העריסה של התינוק.

בלילות גם ככה אני נמצאת עם התינוק בבי''ח כי אני רק מניקה ולא נותנת בכלל בקבוק אז העובדה שלא הייתי צריכה ללכת לתינוקיה הקלה עליי.

ישבתי על הספה עם התינוק ונמנמנו ביחד

אני הייתי בלי מלווהoo

כשהתקלחתי (זריז) השארתי את התינוק בחדר עם הוילון סגור

התינוק היה רגוע וישן רוב הזמן ככה שלא היה לי קשה

אצלי האחיות/ כח עזר הסכימו לשמור כשיכלויעל מהדרום

לק"י


או שהתקלחתי כשבעלי הגיע (הוא לא יבוא בכלל, גם לא עם הילדים?).

לא תמיד התקלחתי ביומיים הראשונים (אני תמיד מאושפזת יותר בגלל צהבת).

לשירותים נכנסתי בלעדי התינוק. הסיכוי שיקרה לו משהו, נראה לי מזערי.


בלילות- בלידה האחרונה כשהקטן צרח וצרח האחות לקחה אותו אליה. אבל זה באמת לא תמיד מתאפשר.

אני לרוב רק מניקה, אז נוח לי שהם לידי, ואני לא צריכה ללכת הלוך ושוב.


אין אף אחד שיקפוץ לבקר, שתוכלי לנוח קצת או להתקלח?

בטח שכןמתואמת

אני לצערי לא הייתי באפס הפרדה, אבל כן הייתי בביות מלא בשלוש מהלידות שלי. בלידה אחת הייתי לגמרי לבד, בלי מבקרים כמעט בכלל (קורונה, וכל המשפחה הייתה בבידוד), והסתדרתי בהחלט (ועוד הייתי אחרי קיסרי... הייתי בביות מהיום השני).

את התינוק מכניסים לחדר המקלחת כשמתקלחים - בדרך כלל יש מקלחת גדולה מספיק בשביל זה. שירותים - אם זה קצר מבחינתי אפשר להשאיר לבד, מקסימום לבקש מהשכנה לחדר לשים עין. לכל שאר הדברים - פשוט לוקחים את התינוק איתי.

ואני אישית בלילה מרשה לעצמי לישון עם התינוק במיטה אם זה נראה מספיק בטיחותי, ואז הוא ישן טוב יותר. האחיות עקרונית לא מסכימות, אבל לפחות עד שהן באות לבדוק אפשר קצת לישון...

בשעה טובה!

אני, בכל הלידות שליבארץ אהבתי
לפעמים התקלחתי כשבאו לבקר אותי. לפעמים הכנסתי איתי למקלחת/שירותים (כשהתינוק ישן). לא יצא לי לבקש מאחיות לשמור עליו, מניחה שזה משתנה לפי רמת העומס במחלקה, ואולי גם בין מקומות שונים.
הייתי בלידה אחתהשם שלי
לשירותים ולמקלחת הכנסתי אותה איתי.


בלילה היא די היתה איתי במיטה. חלק מהזמן ישנתי בישיבה. האחיות יותר זרמו על זה מבמחלקה אחרת. אבל אולי זה תלוי על מי נופלים.


לא ניסיתי לתת לאחיות קצת, אבל אני יודעת שזה אפשרי הרבה פעמים.

ממש ממש לא ממליצהאנונימית בהו"ל

אחרי לידה היולדת מאוד עייפה, מסוכן לתינוק להיות לבד אם אין איתך מישהו עם כוחות להשגיח עליו. ולצערנו היו מקרים..

כתבת באנונימי, ולי זה מרגיש קצת כמו ביקורת...מתואמת

אילו מקרים היו? את יכולה לפרט?

אני חושבת שיולדת "נולדת" עם היכולת לחוש את התינוק שלה ולכן היא יכולה לשמור עליו הכי טוב מכל אחד אחר, בטח יותר מאשר אחות זרה שמטפלת בעוד כמה וכמה תינוקות...

אני מסכימה איתך בגדוליעל מהדרום

לק"י


אבל במקרים של עייפות מאוד גדולה, כשמניקים בישיבה- התינוק עלול להשמט.

לכן לי עדיף להניק בשכיבה בצורה בטוחה. הבעיה שבבי"ח זה לא תמיד מתאפשר.

באמת באחת הלידות העדפתי להניק בשכיבה הלילה ומקסימום להירדם, מאשר להירדם בישיבה עם תינוק בידיים.

ועדיין, אני מעדיפה אותם איתייעל מהדרום

לק"י


גם אם הם היו בביות חלקי, הייתי מביאה אותם לינוק וכנראה משאירה לידי, במקום ללכת הלוך ושוב.

(הגדול שלי היה בביות גמיש. בפועל רוב הזמן היה לידי).

כמו שכתבתי, אני גם בבית החולים מיניקה בשכיבהמתואמת

כל עוד זה מתאפשר בעיניי מבחינה בטיחותית.

ובכל מקרה, בהנקה זה לא משנה אם מדובר בביות או לא, כי היולדת אמורה להחזיק לבדה את התינוק כך או כך...

נכון. אם מצליחים לנוח בין לבין, אז אוספים קצת כחיעל מהדרום
יש לי קרובת משפחה שסיפרה לנואנונימית בהו"ל

שהיא בתור אחות לא ממליצה

והיתה אמא שאחרי הלידה היתה מותשת

והניקה תוך כדי שינה, והיא לא שמה לב לתינוק ו...

עצוב!!!!

אני אומרת את זה מאכפתיות

אם כבר אפס הפרדה אז משמרות על התינוקת מאדם שעם כוח כרגע. לפעמים גם הבעל מותש וזה לא אופציה 

זה באמת סיפור עצוב ומזעזעמתואמת
אבל זה רק סיפור אחד. ואנחנו לא יודעים מה באמת היה שם (האם היולדת הייתה רק עייפה או משהו גרוע מזה?) ולכן אי אפשר להסיק ממנו שזה מסוכן וזהו...
רציתי גם לכתוב משהו כזה..תודה שניסחתיעל מהדרום
זה יכול לקרות באותה מידההשם שלי

גם כשיש תינוקייה.

גם אז יש זמנים שהאמא תהיה לבד עם התינוק.

ולא תמיד היא תצליח להחזיר את התינוק לתינוקייה לפני שהיא תרדם איתו.


ובכל מקרה, האחיות מסתובבות במחלקה ומשגיחות. גם בביות מלא.


ועוד משהו-

האשפוז הוא רק בימים הראשונים.

אחר כך חוזרים הביתה, ושם התינוק באחריות הבלעדית של ההורים.

לא הבנתי מה ההבדל בביתממשיכה לחלום

את בלילה לא ישנה והתינוק לא באחריותך?

נכון שיש את הבעל

אבל הוא גם ישן ועשוי לפספס


 

אם אםס הפרדה לא מתאים לך משלל סיבות זה לגמרי לגיטימי

אבל לא לבוא ולהגיד שזה מסוכן ולנסות לבטל את האופציה עבור נשים אחרות שזה חשוב להן מאוד

אין ספק שהנקה בשכיבהאפונה
מקטינה את הסיכוי שאמא תהיה כל כך מותשת.
ביום שימציאו מטחברות בבית חולים.. וואו112233445566

מחכה לזה מאד

אני ישנתי טוב יותר כשהילד היה לידישושנושי

לא הצלחתי לנוח בידיעה שהבייבי בתינוקיה ורק בורא עולם יודע מה קורה איתו.

הכינו אותי שהילד יכול לבכות ולא אוכל לישון - אדרבה - אם הילד בוכה אני רוצה להיות זאת שמרגיעה אותו.

ב''ה ישנו מצוין

בעלי אמנם היה איתי אבל גם ככה ינק ככה שהאיש לא עשה כלום חוץ מלישון. דאגתי שלא יהיו מבקרים + חדר פרטי בבית חולים = אמא שישנה ברוגע עם הילד שלה סביב השעון.


כמובן מכבדת כל אחת עם התחושות רצונות חלומות וכדומה

לא כתבת כלום שמצריך אנונימי....יעל מהדרום
סליחה, העדפתי ככה מסיבותי שליאנונימית בהו"ל
לאנונימי יש כללים מאוד מסויימיםיעל מהדרום

לק"י


"סיבות שלי" זה לא אחד מהם.

לכן, אנחנו מבקשות לא להמשיך את הדיון הזה באנונימי.


והתראה לכולן- להבא הודעה אנונימית שלא מאחת הסיבות שקבענו, תמחק בלי התראה.

אבל יולדת בבית חולים היא לא לבדמקרמה

יש צוות אחיות

יש צוות אופאים

יש לרוב עוד שותפה לחדר  (הלוואי ולא היה)


להגיע למצב מסוכן זה ממש קיצון

תלוי באיזה בי''חעוד מעט פסח
ילדתי בשלושה בתי חולים ושהיתי בהם באפס הפרדה.


באחד לא היתה להם שום בעיה שאשים את התינוק בתינוקיה מתי שאני צריכה, למרות ההגדרה הרשמית. את אחד הילדים שמתי גם לכמה שעות בלילה כשממש הייתי צריכה לישון.


בשני עשו קצת פרצופים, אבל הסכימו לשמור עליו קצת פה וקצת שם (בעקרון מבחינתם את צריכה לבקש ממי איתך בחדר לשמור עליו. הזוי בעיניי).


בשלישי ממש סירבו בתוקף, וכשהתעקשתי שאני צריכה להתקלח, עשו לי טובה והסכימו שאשאיר את הקטנה ליד תחנת האחיות (בכלל, בי''ח שאני ממש לא ממליצה ללדת בו מאוד מגוון סיבות...).


אז לדעתי שווה לברר מה המדיניות בבי''ח הספציפי בו את מתכננת ללדת.

אפשרי, בעיני זה קצת קשההשקט הזה
הייתי עכשיו בעין כרם וממש אמרו לי כשהגעתי למחלקה שאם אני רוצה להכנס להתקלח אז אפשר בשמחה לשים לכמה דקות אצל האחיות אם הן פנויות.


אבל בפועל יצא לי זמנים שהייתי לבד ונגיד הייתי צריכה לשירותים ובדיוק הוא ממש בכה או לא היה רגוע ומצאתי את עצמי מחכה שבעלי/ אמא שלי יחזרו כדי להשאיר אותו איתם.


אז לי זה היה ממש טוב שאמא שלי הייתה איתי רוב הזמן וקשה לי יותר לחשוב על להיות בלי ליווי, אבל זה לא בלתי אפשרי.


גם תלוי באמת בבי"ח- גפ במדיניות שלו וגם בתנאים שהוא נותן. כי נגיד בעין כרם במחלקות ביות הישנות הכל מאד צפוף וקטן ופחות מסתדר לדעתי להכניס עריסה לשירותים

כן אניממשיכה לחלום

יותר נוח לי כשהם קרובים ואני יכולה להניק מתי שמתאים לשתינו.

מרגיש לי שהם יותר רגועים ככה.

אם יש תינוק צרחן במיוחד אפשר תמיד לבקש לעבור מחלקה.

מכניסה אותם איתי לשרותים ומקלחת

וגם לי לא היו הרבה מבקרים

ילדתי פעםאנונימית בהו"ל

שניה לפני פסח ובעלי לא היה אתי רוב האשפוז

ואני תמיד באפס הפרדה.

היה ממש בסדר אבל הבדידות דיכאה אותי ממש

(והשכנה לחדר הביאה את אמא שלה כמה פעמים והן עשו רעש אחרי שלא ישנתי בלילה וכו)...

הכנסתי את העריסה אתי לשירותים למרות שזה עין כרם וצפוף, או שביקשתי מהחברה לחדר שתשים עין כשהוא ישן, או שסגרתי את הדלת של החדר ונכנסתי מהר.

עם התינוק הנוכחי הייתי בשבת ובעלי הגיע ממש שניה לפני שבת, ישבתי בחדר אוכל ודיברתי עם יולדת אחרת והיא אמרה לי תיכנסי להתקלח אני אשמור עליו, אז זו גם אפשרות. בדרך כלל מסתדרים.. 

תודה רבה לכולן!שם משתמשת חדש

באמת אני תמיד עם התינוק איתי צמוד כל הזמן

ובאמת שמתי בתינוקיה או לכמה דקות פה ושם או רק כשקרסתי ממש מעיפות ולזמן קצר


אז פחות לחוצהמעצם הלהיות עם התינוק


רק ש..

נכון באמת היה מרגיע אותי שיש את האופציה

ולעבור אפשר אבל רק בבוקר לא בלילה..ככה שזה לא תמיד יעזור


וגם

באמת האשפוז זה זמן אפור וקצת בודד עבורי

דוקא אחרי לידה אני ממ שרוצה שיקיעו

שיהיה מישהו ישתרגש איתי

שיהיה למי תספר איך היה הלידה..וסתם פשוט לא להיות רק לבד


כי גם כה בבי''ח לישון לא כזה עובד לי


חשבתי שלהיות ב2 בחדר יהיה באמצע

לא מדי רועש ועמוס

ומצד שני לא מדי בודד


ובאמת להתקלח הז באמת לא סיפור


בבית אני כן ינה עם בתינוק איתי במיטה אבל בטיחותי

והיו פעמים שגם בבי''ח כשהמיטה צמודה לקיר ויש מעקה גבוה בצד השני זה הרגי ש לי מאוד בטוח. מדברת על שכיבה על הגב.. לא ישיבה..

אבל תמיד לא היה לי נעים 'האחיות נכנסות וכועסות

אבל מצד נשי זה הדרך היחידה שבה אני ישנה משהו

היו לילות ..אולי רובם שישנתי אולי חצי עשה בלילה. וכנ''ל ביום

וזה אחרי לידההה

ועוד איזה לילה לבן או שניים לפניה

ככה שבאמת הגוף שלי היה גמור


והלוואי והיה לי מי 'יבקר


כאמור הילדים קטנים ובחופש גדול...

זה עשה נסיעה

וכשהם באים הם כל כך מרוגישם וסוערים שלרוב זה בעיקר מתיש ובלגן ובכי ונסיון שיהיו בשקט ולא יפריעו.. ותוך חצי עשה הז ממוצה לגמרי

אז לא יודעת אם יש טעם לטרטר אותם את כל זה..

ההורים לשי מבוגרים

ואין לי מישהו שגר קרוב


אז זה מה יש

וגם אנש באמת לא כזה מתרגישם כשמדובר בלידה חוזרת+++




🫂 איזה תחושה לא נעימה שרוצים מבקרים ואין...יעל מהדרום
אולי אפשר למציא בייביסיטר, ובעלך יוכל לקפוץ קצת?יעל מהדרום
לק"י


ומאחלת לך שתשחררי מהר ותשמחי עם המשפחה בבית🙏

אני לא יודעת איפה ילדת ואם זה רלוונטי לךהשקט הזה
אבל בתל השומר את לא צריכה להחליט ואת יכולה לשים גפ באמצע הלילה בתינוקיה או להחליט שיהיה אצלך, וזה שתי יולדות בחדר.


חשבתי על שםשם משתמשת חדש

אבל הבנתי שזה בי''ח גדול ועמוס..ומחכים מלא זמן לחדר לידה..וללעבור למחלקה..

ושהצוות לרוב לא ממש נחמד אלא יותר ענייני

אז פשוט ירדתי מזה


וגם כן מעדיפה בי''ח יותר בהקשר דתי..

שערי צדק

-מעייני-לניאדו


אבל בכולם החדרים הרגילים די עמוסים ..

לכן ישבתי על האפס הפרדה ששם יותר שקט

המלצהמתיכון ועד מעון
אם הלידה תעבור בשלום ואת התינוק בעז''ה תרגישו טוב אפשר לחתום על ויתור אחרי 36 שעות ולחזור הביתה. עשיתי את זה באחת הלידות והיה מעולה
אם הלידה עוברת באופן תקיןאמאשוני

ואת מרגישה טוב והתינוק מרגיש טוב, ומתאפשר לך-

ההמלצה שלי זה להשתחרר מוקדם הביתה ולנוח כמו בן אדם במיטה שלך, עם מתחברת (אם יש לך)

בלי הפרעות ורעשים כל רגע.

לפעמים העייפות והתשישות הגדולה היא לא רק מהלידה עצמה אלא מחוסר שינה ומנוחה מספקת במחלקה.

בבית אין יולדות נוספות ובני משפחותיהם ויש בעל יותר זמין שלא צריך להתרוצץ בין בית חולים לילדים בבית.

כן, זה אפשרי.ואז את תראי

הייתי לבד לילה אחד וכשהייתי צריכה ללכת לשירותים או להתקלח אז ביקשתי מאחת האחיות שתישאר רגע בחדר.

מאוד משתנה בין בתי רפואה אבל איפה שאני ילדתי (כמה בתי רפואה), לא ניתן לבחור באפס הפרדה ולהשאיר בתינוקיה, צריך לבחור. או או.

אולי את יכולה לבקש ביות חלקי.

טכנית מאמינה שאפשרי. נפשית? לא ממליצה.לב אוהב

בכללי יולדת אחרי לידה זה כמו חולה שיש בו סכנה...

להשאר לבד בכללי לא ממליצה בלי קשר לתינוקיה לא תינוקיה...

מהחוויה שלי משני בתי חולים שונים האחיות לא היו ממש זמינות...

וגם אחיות זה תמיכה לרוב טכנית.

צריך איזשהי עטיפה ריגשית זמינה

אז עוד לדאוג לתינוק קטן לבד נראה לי קשוח. 

זה מאוד משתנההשם שלי
יש נשים שצריכות את התמיכה הנפשית, ויש כאלה שאין להן בעיה להיות לבד.
מאמינה שזה אינדווידואלי.לב אוהב
ועדיין, בטח לא יזיק ליווי, תמיכה וכו'
ברור שליווי חשוב, אבל לא לכל אחת יש אפשרותממשיכה לחלום
נכון. ואני אישית מעדיפה שבעלי יהיה בבית עם הילדיםיעל מהדרום

לק"י


 

וגם לא בטוח שהייתי רוצה שיהיה איתי כל הזמן.

ואנשים אחרים, אני שמחה שבאים לבקר. לא צריכה אותם איתי כל הזמן.

 

ויש מי שצריך אבל אין לושם משתמשת חדש

זה לא שבבית יש ילד או שניים ויש סבתא ששומרת

יש חבורה שלמה...

ואין מי שישמור

והבי''ח מרחק כמעט שעה נסיעה

וחופש גדול

אז באופן ריאלי אין מי שילווהאותי באשפוז


רקהלידה זה פרוצדורה מורכבת שהלוואי ותסתדר


ובסדר זה לא סוף העולם בסוף אני מסתדרת עם לא צריכה עזרה גדולה

זה כן נחמד אם היה מדי פעם ביקור


אבל באמת כל אחת והמציאות שלה



זה אולי נשמע מוזרשלומית.

אבל אני הרגשתי שזה שאני עם התינוק/ת עוזר לי להרגע ולהפיג את הבדידות.

אמנם לי כן היו מבקרים מפעם לפעם, אבל כשהייתי לבד ונח עליי מן דכדוך כזה, דווקא הרגיע אותי שהתינוק צמוד אלי ואני לא לבד-לבד

הכי מובן בעולם ❤️לב אוהב

קראתי על זה איפשהו... (אולי כאן חח)

בכל אופן טכנית עם התפרים וגם עם ההנקה יש קושי לעשות תוך כדי דברים...

קשה טכנית להתנהל לבד, לפעמים קשה לקום או אי אפשר לקום מהמיטה וצריך שיביאו לך משהו לתינוק/בשבילך...

מלא סיטואציות.

חושבת שגם בעבר הרחוק לא היה מצב להשאיר יולדת עם תינוק לבד.

אחיות ורופאים מבחינתי פחות נחשב כי הזמינות שלהם היא חלקית. 

אני הייתי באפס הפרדה בלי מלווה רוב הזמן.אמא טובה---דיה!

רוב הזמן היה ממש בסדר.

בלילה השני התינוק לא ישן בכלל, ובחמש בבוקר אחות חמודה לקחה אותו לדלפק כדי שאני אוכל לישון עד שבע.

אצלי חייבו ליווי עד שאני מצליחה לקום לבד לראשונהשיח סוד

והייתי בלי אפידורל אז קמתי דיי מיד כשהגענו

ואז לא היה חייב אז בעלי יצא לסידורים וכולי, למרות שרוב הזמן וגם בלילה היה איתי. היינו 3 לילות…

אבל מבחינת חובה לא היה חייב

אבל זה עוזר שיש מישהו לידך כי אין תינוקייה ואם את צריכה רגע לנוח/להתקלח… 

למישהי יש המלצה איפה כדאי ללדת-לניאדו או מעייני?שם משתמשת חדש

בעיקר מצד המחלקה...

הכרחי לי חדר של גג 2 נשים

אוירה שקטה ולא רועשת רוב היום

העדפה במחלקה שיש תינוקיה לעת הצורך

או באפס הפרדה.


מבאס אותי שאין באתרים תמונה נורמלית של החדרים במחלקות


וחשוב לי בי''ח לא המוני ועמוס. די שצריך לחכות מלא לחדר לידה וכו כי יולדת מהר...

וגישה טבעית בגדול

לדעתי בשניהם זה חדרים של שלושמעיין אהבה
במעייני הישועה עכשיו יש את מחלקת אפס הפרדה החדשה ששם זה נראה לי לבד או עם עוד אחת אבל אין שם תינוקיה
אני יודעת בוודאות שבשניהם באפס הפרדה יש 2 בחדרשם משתמשת חדש

ולא 3.ושיותר שקט במחלקות האלה.


ולכן חשבתי על זה כאופציה..


סתם מעניין אותי מבין 2 הבתי חולים מה עדיף לי

אני לא מכירה


מוזר..מעיין אהבה

הייתי בלניאדו לפני חצי שנה באפס הפרדה היינו שלוש בחדר

במעייני הישועה לפני שנתיים גם היינו שלוש בחדר, אבל זה היה לפני המחלקה החדשה של האפס הפרדה

בסוף התיעצתי קצת..והחלטתי על מעיינישם משתמשת חדש

גם מהסיבה שבלניאדו

אם לא אפס הפרדה - אז בטוח זה 3 בחדר

וגם כי חשבתי על זה שבאפס הפרדה השותפה לחדר תהיה עם הבעל או מלווה..כל הזמן ואולי גם בלילה

וזה יפריע לי יותר ..


וגם במעיי י יש גם במחלקה הרגילה חדרים של 2

.אם יהיו פנויים..וגם האפס הפרדה שם יותר חדש ןנחמד


מקווה שזה אכן יעבור לי בטוב...

פחדתי בעיקר מהעומס שם...

במעייני מותר לגברים לישון.112233445566

האמת שלי זה היה מושלם פעם ראשונה שבעלי היה איתי, זה גם עזר, גם היה חוויה זוגית, וגם הייתה מזה צניעות במחלקה שזה הרגיש שייך שיש גברים

הרגשתי שבזכות שזה בית חולי דוסי יכולים להרשות לגברים לישון וזה באופן צנוע ומתאים

במחלקה הרגילה גם מותר?שם משתמשת חדש

ברור שלך היה נח ככה...זה באמת הכי נח כשהבעל איתך


אבל כמי שלבד זה מאוד מפריע

עכשיו באפס הפרדה אני מבינה למה מותר וזה הגיוני

אבל במחלקה הרגילה עם התינוקיה אז כן חשוב לי שלא יהיו בעלים בחדר

זה לא נעים

בלידה ששיתפתי אותך עליה, באחד הרגעים שיצאתיאמהלה

מהתינוקיה לשירותים בחדר שלי, החדר היה עמוס מבקרים ומבקרות ליולדת השניה (ב10 בלילה שלכל הדעות אסור מבקרים.....)

וחדר השירותים היה נעול כי אחד האורחים שלה בילה שם זמן רב

אז נשברתי......

הלכתי לאחיות ובקשתי מהן לעזור לי

ופרצתי בבכי כזה נוראי.....

מבינה אותך ומסכימה ממש!!!!

חוצפה ממש!!!אישהואימא

אסור למבקרים להתפנות בחדר של היולדות.

מה האחות עשתה??

ואצלי גם בלידה האחרונה היה משהו כזה (חמולה ערבית, אחת האורחות התקלחה במקלחת של החדר!) התלוננתי והעבירו אותי חדר לחדר שקט עם יולדת יהודיה)

האחות הלכה אליהם ובקשה לפזר את ההפגנהאמהלה

אח"כ הם התנצלו. הסברתי להם שבעקרון אין לי בעיה שיהיו בחדר כמה שבא להם

בכל מקרה לא הייתי כמעט בחדר

אבל השירותים מיועד ליולדות. לאורחים יש שירותים בחוץ....

 

ילדתי במעייני לפני שנה והייתי ב0 הפרדהפרח חדש

היה מעולה מבחינתי

רוב הזמן הייתי בחדר לבד כי לא היה עומס באפס הפרדה (החדר מיועד ל2 מקסימום)

יש שם אחיות חמודות ששמרו עליו כשהתקלחתי או אחד הלילות שהוא בכה המון ורק רציתי טיפה לישון החזיקו ושמרו עליו כמעט 3 שעות.

הם יושבות כל הלילה בקבלה משועממות מבחינתן זה תעסוקה.

וברור שבאפס הפרדה יש יותר נוכחות של גברים

אבל עדיין לא הרגשתי בשום רגע חוסר נעימות או נוכחות יתר

וואו ממש מרשים שהן היו ככה נחמדותשם משתמשת חדש

עשית לי חשק לנסות לפחות

תודה רבה


אם יש לך עוד התרשמויות ואינפורמציה על מעייני אשמח לשמוע בפרטי

יש ליפרח חדש

פחות הייתי מרוצה מהרופאת ילדים 

אבל זאת לא היתה לידה ראשונה ואני כבר יודעת לקחת דברים בפרופורציות ולא התרגשתי ממנה בכלל

גם האוכל לא היה משהו.. ובפעמים אחרות שילדתי שם היה אוכל ממש משובח. אולי נפלתי בתקופה כזאת שפחות השקיעו באוכל. אבל לא חשוב לי במיוחד עניין האוכל ואולי השתפר מאז.

בסופו של דבר יצאתי משם עם מצב רוח יחסית טוב ליולדת ואחזור לשם בעז''ה

אם תרצי תכתבי לי בפרטי ואפרט לך יותר.

 

זה 2 באפס הפרדה112233445566
אני יודעת להגיד על לניאדורותי7

במחלקה ב- אפס הפרדה וביות מלא זה 2 בחדר.

פעם יצא לי לשים את התינוק בתינוקיה כשהייתי צריכה תור למשרד הפנים שם.

אבל לא יודעת כמה זורמות על לשים בשביל להתקלח ושירותים..

אותי מבאס שגברים יכולים לישון במחלקה..

לא הייתה אווירה רועשת.

בחדר אוכל די שקט (ומבאס מבחינתי) - לדעתי כי גם מחלקת היריון בסיכון נמצאת במחלקה..

לא יצא לי לחכות לחדר לידה -תמיד הכניסו אותי זריז כי הגעתי בפתיחה מלאה או כמעט מלאה. פעם קודמת ילדתי במיון- אבל סתם כי לא הספיקו להעביר אותי, לא אמרו שחסר חדר..

כן זרמו עם הבקשות שלי - לידה על 6 וכזה..

יצא לי112233445566

זה בהחלט מאתגר.

נראה לי שמה שצריך להוביל אותך כד להיות בטוב הוא זה השהות עם התינוק ולא השקט. כי התינוק בוכה שלך ושל השכנה זה מספיק רעש....

אשתף אותך שבלידה האחרונה, החלטתי אחרי הרבהאמהלה

התלבטויות ללכת על אפס הפרדה.

וגם בקשתי מהמיילדת בחדר לידה שתסדר לי חדר במחלקה החדשה בהדסה.

היא דווקא היתה נכונה לעזור לי.

לצערי ההחלטות שלי והחלומות שלי, לא עזרו לי ברגע האמת

התינוק שנולד גדול ובשל, היה זקוק להשגחה

היה עם חמצן וניטור במשך חמישה ימים

ובאיזה שהוא שלב גם ירד לפגייה להשגחה צמודה יותר ולתמיכה נשימתית יעילה יותר.

זה לא דבר שיכלנו לצפות מראש וכל החלומות שלי נגנזו

הייתי איתו ב"אפס הפרדה" בתינוקיה הרועשת

פשוט במשך 5 ימים לא זזתי ממנו (בעלי היה במילואים וכשיצא היה עם הילדים)

בעודי יושבת על כסא קשה וקמה רק לגיחות לשירותים.

בתינוקיה אסור למשפחה מלבד ההורים להכנס כך שגם לא יכלתי לקבל מבקרים

איזה מנוחה ואיזה שקט.....

היינו בעקרון רק 2 בחדר גדול ומרווח, אבל פשוט לא הייתי בחדר בכלל....

השותפה שלי הרוויחה חדר פרטי.

ככה הקב"ה רצה שנתחיל את החיים.....

ממליצה לך בעיקר להתפלל על תינוק בריא ושלם

שיהיה לך כח ובריאות ותגדלי אותו בנחת

ושכל חלומותייך ומשאלותייך יתקבלו לטובה

שיהיה לך הכי טוב שיכול להיות בנתונים הקיימים

 

 

וואו איזה קשוח😭שם משתמשת חדש
נשמע קשוח ממש…שיח סוד

בגלל זה אני לא אוהבת את הארגונים והנשים שמקדמות אפס הפרדה בקטע קיצוני… וכל מי שלא אפס הפרדה אז היא "אמא שווה פחות"

וזה חורה לי… כי זה מזה לא קשור.


לי בלידה הראשונה אני נצרכתי אחרי הלידה להתאשפז ולא יכלתי אפס הפרדה והתינוקת הייתה בכלל בבית עם אמא שלי…

ובלידה עכשיו עשיתי אפס הפרדה והיה מהמם ברמות של ממש.

זה לגמרי תלוי באישה ובתינוק.


ושכולם יהיו בריאים אמן.

מסכימה איתך לגמרי אמהלה
לא חושבת שאומרים אמא רעה וכו112233445566

אבל אומרים שזה עדיף כשמתאפשר. ושזה זכויות שמגיעות לנשים שרוצות בכך

אני תמיד באפס הפרדה בלי לווי.רק טוב=)

זה לא קל אבל זה שווה את זה בשבילי.

מכניסה אותם איתי למקלחת/שרותים.

ומשתדלת לחזור הביתה כמה שיותר מהר..

מה שכן, לי תמיד ממש מפריע בלילה התינוק של השכנה, עד ששלי נרדם, שלה בוכה.. 

תודה רבה ❤️ החלטתי באמת לנסותשם משתמשת חדש

ומקסימום לבקש לעבור

מאמינה שגם אם לילה אחד יהיה יותר קשה אני אשרוד את זה


גם במילא הם תמיד לידי כמעט..

בהצלחה רבה!רק טוב=)
ולידה קלה בידיים מלאות בעז"ה!
לי היה סיוט.מורה הריונית
לא רוצה לייאש, אבל 'נפלתי' על אחיות שלא היה להן כח להשגיח גם ל2 דקות של שירותים (שזה בסדר, הן לא חייבות... אבל כעסו עלי שהכנסתי איתי לשירותים ולמקלחת עד שהתחלתי לבכות שמה הן רוצות שאעשה וענו לי שזו מחלקה שהרוב המוחלט עם מלווה)


הלכתי לשם לא מרצון (לא היה מקום במחלקה הרגילה) ומתוך שיכנוע מסיבי של המיילדת שמקסימום נעזרים בשכנה לחדר או באחיות, ובסוף האחיות לא היו מעוניינות לעזור (ושוב, זכותן המלאה... הן לא תינוקיה), והשכנה לחדר היתה ממש מסכנה שלא היה נעים לבקש.

מה? זה ממש מוזראפונה

ברור שנכנסים עם התינוק לשירותים ולמקלחת..

אם זה 2 דקות שירותים והתינוק ישן אני כן משאירה אותו ליד המיטה שלי עם וילון סגור. אבל אם זה יותר אני מכניסה איתי, באיזה קטע הן בכלל יודעות מה את עושה איתו כשאת מתקלחת?

היא בדיוק היתה אצל השכנה לחדר כשיצאתי מהמקלחת...מורה הריונית

וכמה דקות קודם באתי לשאול אם תוכל לשמור.

אז שאלה מה עשיתי וקלטה תוך כדי שאני יוצאת עם התינוק, וכעסה עלי ממש...

אני כבר לא זוכרת מה אמרה, רק שהייתי ממש חסרת אונים ובלידה אחכ כבר לא הגעתי לאותו בית חולים ואני גם לא רוצה לחזור לשם (למרות שבלידה הם היו מאודדדד מקצועיים, והמיילדת שמה לב לפרט חשוב שיש סיכוי שהציל את התינוק שלי)

מוזר ממשממשיכה לחלום

מה לא בטיחותי בזה?

מה היא מצפה שתעשי?

הזיה

ממש מוזרטארקו
לי בפירוש אמרו שאסור להשאיר את התינוקת לבד והחדר שירותים עם דלת רחבה להכניס אותה איתי אם צריך..
כן גם אני הבנתי שאלו ההנחיותממשיכה לחלוםאחרונה
עייפות תמידיתאמא לאוצר❤

לא בהריון

לא אחרי לידה...

ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים

כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....

ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות

ועדיין עייפה כל הזמןןןן

לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה

פשוט מרגישה עייפות תמידית

כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון

כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...


זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈

בלוטת התריס גם בדקת?מתואמת
בכל אופן, עד שלא תסיימי את הטיפול בזריקות ל-B12 כנראה שהעייפות לא תעבור...
לא בדקתי.. יש קשר?אמא לאוצר❤
יש לי בעיה קבועה של בי12.. בגדול אני כבר 5 שנים מקבלת זריקות עם הפסקות קלות 
כן, לפעמים זה קשורמתואמת

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

ממש קשה, הלואי שנמצא פיתרון יעיל יותראמא לאוצר❤

תודה!! אבדוק את זה!

B12 בעייתי גורם מובהק לעייפותמשתדלתלהיותאני

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

כמו שכתבתי זה בעליה אבל יש בעיה כמעט תמידיתאמא לאוצר❤

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

בדקת בלוטת התריס לאחרונה?ואילו פינו
אני עם תת פעילות וזה ממש תסמין...
לא ידעתי שיש קשר.. פשוט לבקש הפניה מרופאת משפחה?אמא לאוצר❤
זה בבדיקות דם?
אופס. הדף אצלי לא היה מרוענןואילו פינו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

עדיף גם freeT4מתיכון ועד מעון
ממליצה לבדוק גם פריטין בבדיקת דםתהילנה
שזה מאגרי ברזל. לא רק iron והמוגלובין. זאת בדיקה יקרה אבל חשוב להתעקש 
נבדק, תודה!אמא לאוצר❤
שומשום קלוי מעט מעלה ברזל (שמעתי על מקרה כזה)נפש חיה.

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...


 

חוץ מזה


 

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

 

של דוד קאפח


 

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.


 

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )


 

בהצלחה ותרגישי טוב!


 

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

כל השנה ככה? או שעכשיו במיוחד?אוזן הפיל
אולי דיכאון חורף
תמיד ובמיוחד בחורף ..מכירה..אמא לאוצר❤
אני רקתקומה

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

תודה !!אמא לאוצר❤

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....


אשים לב , תודה🩷

אזתקומה

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

אולי זה מונו? בדקו לך?פרח חדש

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

האמת לבעלי היה לא מזמן. לא בדקו לי חושבתאמא לאוצר❤

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

תבקשי לבדוק קודם כלפרח חדש

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

תודה על התגובות!אמא לאוצר❤

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..


אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אני לא הספקתי להגיב אבל כןשוקולד פרה

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

תודה!! זהו מרגיש לי שכמה שזה מבאס ממשאמא לאוצר❤
בסוף כל הדברים לא באמת עוזרים כשאין לי את המינימום שינה רציפה הזאת...
יש עייפות ויש עייפותאנונימית בהו"ל

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים


ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

אני ניסיתי סדרה של דיקור והאמת שלא עזר בכללאמא לאוצר❤
לא לזה ולא למטרה שעשיתי אותו.. ואצל מידי שממש נחשבת טובה זה היה
נורמלי לגמריoo

וגם התגובות צפויות לגמרי

אני לא חושבת שהרגשה של עייפות תמידית זה נורמליפרח חדש

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

את מתארת עייפות קיצוניתמתואמת

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

הדוגמהoo

שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת

היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת

אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר


זו לא האמהות

זה הדברים שהיא מביאה איתה

כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)

זו הייתה חולשה חריגהמתואמתאחרונה

שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.

אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.

ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.

נורמלי בהחלטoo

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

כשהפחחתי סוכרים וגלוטןytrewq

הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית! 

לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'... 

משהו שלא מובן לי: מה ההבדל בין אוטיזם למחוננות?מתואמת

אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?

אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...

אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.

וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈

האמת שגם לי זה נשמע קצת מוזר ולא הכי קשוריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).


לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

אני רק אגיד לגביי המרכיבים הבסיסיים של אוטיזםפאף

כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...

והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...

תודה על הדיוק!יעל מהדרום
באמת שאלה טובהנפש חיה.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)


ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

גם אני מכירה כמוךיראת גאולה

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

מחוננותתהילה 3>

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.


 

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

 

אני האמת תוהה מה ההבדלבתאל1
בין סימנים של אוטיזם לקשב וריכוז. כי נשמע שיש הרבה מהמשותף. 
אוטיזם זה קודם כל לקות תקשורתיעל מהדרום

לק"י

 

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

התסמינים יכולים להיות דומים אבלממשיכה לחלום

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

די פשוטoo

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת


אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון


יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

תודה על כל התגובות!מתואמת

עדיין נותרתי בתהיות, האמת...🙈 כי באמת בנות פה מתארות קשיים למחוננים שיוצאים מגדר המחוננות הבסיסית.

אבל אולי באמת ההבדל הוא שאוטיסטים לא יודעים לתקשר כמו שצריך עם הסביבה ומחוננים - עם כל הקושי - כן יודעים...

(אני פשוט מסתמכת על מה שאני מכירה... בעלי מחונן כנראה, אבל אין כמוהו יודע לתקשר עם אנשים, והבן שלי גם מחונן, אבל מתקשה בתקשורת, ובאמת אובחן לאחרונה עם אוטיזם... אבל זה לקח זמן, כי הוא בתפקוד גבוה)

יש בזה מן הסטראוטיפיותנעומית

מחוננים מראים התנהגויות של אוטיסטים

אוטיסטים הם מחוננים.

וזה לא נכון. לרוב.


יש קשיים חברתיים ויש יכולות קוגניטיביות לפעמים דברים מופיעים ביחד. ולפעמים יכולת מסוימת משפיעה על משהו אחר.

ילד עם רמה קוגניטיבית מאוד גבוהה יכול להיות שיתקשה להשתעמם בלימודים, להסביר את עצמו כל הזמן, ויעדיף שיחות מבוגרים. (לאנשים יראה קושי תקשורתי).

ילד עם אוטיזם יראה עניין מוגבר בתחום מסוים, (לדוג' מתמטיקה, שחמט) , וימעט להשקיע משאבים בתחומים אחרים או ביצירת קשרים, אז יראה מחונן באותו תחום.


אני באמת לא בטוחה שרוב המחוננים הם עם הקשייםיעל מהדרום

לק"י


שמתוארים פה.

אבל לא עשיתי מחקר בנושא.

את מכירה אקולייזר?עוד מעט פסח

המכשיר הזה של די-ג'יים שמכוון עוצמות ותדרי קול?

שמעתי פעם משל ממש יפה, מפסיכולוגית שמתמחת באבחון אוטיזם, שאבחון הוא כמו אקולייזר-

יש כמה וכמה מאפיינים, שאצל כל אחד מאפיין אחר חזק יותר, ואחר יותר חלש. ויש הרבה אנשים 'נוירוטיפיקליים' (= לא אוטיסטים), שיש להם מאפיינים מסוימים של אוטיזם.

אבל כדי להגדיר מישהו רשמית כ''אוטיסט''- צריך שסך המאפיינים, והעוצמה שלהם, כבר יביאו לצרימה.


אז יש נוירוטיפיקליים עם תחומי עניין ספציפיים. או עם תנועות סטריאוטיפיות (זה נגיד קשור להפרעות קשב).

יש נוירוטיפיקליים עם רגישות לרעש או עם קשיים במעברים. בוודאי שיש עם קושי בהבנה חברתית.

אף דבר כזה בפני עצמו לא יגדיר אדם כאוטיסט.


רק כשיש מספיק מאפיינים יחד (אבל לאו דווקא הכל), והם יביאו להפרעה משמעותית בתפקוד- רק אז תהיה אבחנה.


ועכשיו אוסיף משלי, שאכן גם למחוננים, כמו לאוטיסטים, יש צורת חשיבה שונה משל שאר האוכלוסייה.

ויש מתאם בין אוטיזם למחוננות (כלומר, בקרב מחוננים תמצאי יותר אחוזים של אוטיסטים מבשאר האוכלוסייה). לכן הגיוני בעיניי גם שאצל אוטיסטים יהיו יותר מאפיינים של הרצף, למרות שזה לא מגיע לסף אבחנה רשמית.

(אני גם יודעת שבקרב מחוננים יש יותר בעלי הפרעות קשב, ויותר קשיים רגשיים. בסוף להיות חריג, גם אם זו חריגות שנתפסת כ'מתנה', יוצר כל מיני סוגי הפרעות נלוות).


וממש בקיצור-

יש קשר. יש דמיון. ויש לא מעט שהם גם וגם.

אבל זה לא באמת אותו דבר.

תודה!! הסברת את זה יפה ומניח את הדעת...מתואמת
תודה לך.עוד מעט פסחאחרונה

אבל זה לא הסבר שלי, אלא של המאבחנת האלופה הזו.

וגם לי זה ממש עשה סדר.

אני לא סגורה אם התינוק מתייבש 😐מולהבולה

בן חודשיים יומיים עם חום באזור 38.2

אתמול היינו אצל הרופא אמר לעקוב אחר טיטולים ואם ממשיך היום להגיע לבדיקת שתן

אוכל הרבה פחות,טיטולים הרבה פחות רטובים מהרגיל,אף סתום ושמה מי מלח  זה לא עוזר כל כך... גם לא חלב אם....

מה המדד אמור להיות לגבי הטיטולים?

אם רטוב מעט זה מספיק? אבל זה ממש ממש לא כרגיל והוא גם אוכל הרבה הרבה פחות מהרגיל....

כל התיאורים נשמעים מספיק כדי לבדוק עכשיונפש חיה.
שלא יחמיר חלילה...
אני הולכת לרופא עוד שלוש שעותמולהבולה
תוהה אם ללכת ולהתיישב לרופא בחוץ....
טוב מאדנפש חיה.

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.


מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

הקטע הוא שלא הכי סומכת על הרופאמולהבולה
הוא די מעופף 
יש רופא אחר?כורסא ירוקה
או מוקד שאפשר להגיע אליו?
אז תדגישי את הדברים הבעייתייםכורסא ירוקהאחרונה
לאנשים מעופפפים צריך לשים דגש על החלקים שאת לא רוצה שיתעלמו מהם. מקסימום ישלח אותל להמשך טיפול במיון ושם תקבלי בדיקה מחודשת של המצב
אז תתעקשי איתו. את האמא ומבינה טוב מה קורה באמתנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' בטבת תשפ"ו 9:48

תרגישו טוב!

נראלי יש לי התקפי חרדה - חוששת...אנונימית בהו"ל

סובלת מזה כבר תקופה, אחת לכמה זמן סוג של נפילה לקראת הערב , בילבול, בחילות חזקות , עייפות מטורפת נכנסת למיטה ולא מסוגלת לדבר עם אף אחד, לא מצליחה להירדם גם עד הבוקר ככה סוחבת עד הבוקר והולכת בקשוי לעבודה, לוקח לי זמן להתאושש מזה. היה לי ככה פעם ב3 שבועות נניח, לאחרונה זה מגיע לי אחת לכמה ימים, ב"ה יש משפחה ברוכה, עבודה מחוץ לבית וגם שם עמוס, אתמול אחהצ זה קרה שוב לא תיפקדתי עד שנכנסתי למיטה מיותר לציין שלא נרדמתי עד שעה 5 בבוקר אולי

קמתי בתחושת פחד וחרדה שזה יחזור על זה שוב. מנסה להבין מה יש לי ולאט לאט מבינה שזה סןג של התקף חרדה.

הגיוני שאני לא מבינה ממה זה מגיע? אין שום טריגר וסיבה, ככה משום מקום? קבעתי למחר תור לרופאה שלי, אבל מה להתחיל טיפול תרופתי?? או שיש משהו עדין יותר

ממש מפחדת מהפעם הבאה, החוסר שינה , חוסר אנרגיות ממש מרגישה מתה באותו זמן מחרפן אותי, תחילה חשבתי שזה קשור לקיבה בגלל הבחילות אבל מבינה שלא...

עד עכשיו לא התאוששתי מאתמול, מתפקדת בבית ובעבודה כמו רובוט, עכשיו הפחד מההתקף הבא משתלט עלי

יצא קצת מבולבל אז סליחה, מנסה להבין מה הטיפול כי לא מסוגלת לסחוב ככה עוד

האמת שזה נשמע יותר נפילת סוכר/לחץ דם מחרדהאמהלה

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

 

יש לי תור טלפוני מחראנונימית בהו"ל

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ממש לא. התקפי חרדה בד"כ לא כוללים בלבול ועייפותאמהלה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

זה גם יכול להיות חוסר בוויטמינים וכד'.אמהלה
יכולתקומה

להיות שעדיף תור פיזי, אם יש לך אפשרות.

את מתארת משהו שאולי יכול להיות קשור לחרדה, ואולי לא.

ואני מניחה שבשביל לבדוק, הרופא יצטרך שתגיעי פיזית.

הטלפון בדרך כלל מתאים למרשם קטן, התייעצות קצרה, לא לטיפול ממש

חיבוקתהילה 3>

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

מה הכוונה עזרה רגשית?אנונימית בהו"ל
מוכנה לנסות הכל, הבעיה שנכנסתי לסוג של לחץ ופחד שזה לא יחזןר על עצמו בשנית, עזרה רגשית סוג של cbt וכאלה? לא יעזור באופן מיידי ובנתיים מרגישה שאני נשאבת לזה
לפעמים הפחד מהחרדה גדול מהחרדה עצמה.מוריה

אם זה חרדה, אז לתת לעצמך את הזמן.

לחזור כמו מנטרה במח שתיכף זה יעבור.

נשימות עמוקות.


ובכל מקרה, כדאי ללכת לרופא לשלול דברים נוספים.

נכון זה מה שאני חוןה כעתאנונימית בהו"ל
וזה מתסכל אותי מאוד 😔
תנסי נשימותמוריהאחרונה

3 שניות שאיפה. 3 שניות שמירה בבטן ו3 שניות נשיפה.


לחשוב על דברים מרגיעים.

שירים

הוא בדרך הביתה…אנונימית בהו"ל

הוא בדרך הביתה… והדמעות עצב/כאב/עלבון/געגוע…

הפכו ברגע לדמעות אושר/שמחה/אהבה.


הוא בסבב מספר מילון וחצי. ואני כ"כ שמחה על הזכות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. ואני מבינה את החשיבות. ואני מפרגנת. ואני תומכת. ואני מעודדת. ובאמת שלרוב המוחלט אני גם ממש מסתדרת.


אבל היום היה לי קשה. תכננתי לשבת הערב לכתוב ולפרוק כאן..


והקושי יושב על קושי שקצת מלווה אותי בסבב האחרון. כי הפעם הוא קרוב, הפעם הוא "רק" ביו"ש, הוא חצי שעה מהביתה. סופסוף לא עזה ולבנון. מרחק נגיעה.

וגם קצת יותר "קל"… ואני שומעת על "זמנים מתים" ומפרגנת, באמת שמחה בשבילו.  אבל לפעמים בזמנים המתים קצת רוצה שאני אהיה זו שממלא אותם. ולברור שלא תמיד זה הכי זורם.


שבת הייתי לבד עם הילדים, זה תמיד קשה. במוצ"ש רציתי כ"כ שהוא יתקשר, יתעניין, ישמע איך היה לי. הוא התקשר רק 40 דקות אחרי צאת שבת, להדליק איתנו חנוכיה בווידיאו. ישר אח"כ ניתקנו ואני סיימתי עם הילדים. התקשרתי אחרי ההשכבות לפרוק לו את שבת, הוא הקשיב ואז בשיא הכנות אמר שלא מצליח להתרכז (לא היה בפעולה ספציפית) אמר שיחזור אלי, וחזר אחרי 5 שעות (בדקתי🙈) ברור לי שזה לא מרוע, שאני חשובה לו, שיש עליו כ"כ הרבה על הראש (הוא לוחם בתפקיד פיקודי)

אבל נפגעתי. רציתי צומי, רציתי להרגיש היחידה שחשובה, להרגיש שהוא כל  זמן רק חושב עלי.


היום היה יום קשה. מכל מיני דברים שיושבים עלי. התקשרתי קצת לדבר והוא היה באמצע אימון. חזר אלי בדיוק באמצע סידור לא.ערב, שמע בעיקר שאגות שלי על הילדים.


סיימתי להשכיב את הילדים. כ"כ רציתי לסוע אליו, לחיבוק, לדבר.

ולא התקשרתי. פחדתי כ"כ מדחייה, פחדתי לשמוע שלא שייך שאגיע.

ולדבר בטלפון לא באמת מספיק לי, לא באמת עוזר תמיד.


אז יצאתי קצת להסתובב, כי זה תמיד עושה לי טוב. וכן חיכיתי שהוא לפחות ייתקשר, יתעניין…

והוא לא התקשר. וכבר מאוחר. ואני נעלבת, ונפגעת, ומקנאה, ומרגישה פחות חשובה.


ואז הוא התקשר.


הוא בדרך.


נבהלתי.


שאלתי אם קרה לו משהו.


ענה לי שלא, הכל איתו בסדר, פשוט הרגיש שאני צריכה אותו.


ואז כל הדמעות התפרצו.


והכל פתאום הפך להיות יותר קל. יותר בסדר.


הדברים נכנסנו לפרופורציות.


וזהו. יושבת על הספה, בוכה, פורקת ובעיקר מחכה.


ויודעות שיהיה עוד. עוד סבבים. עוד קשיים. עוד מבחנים בזוגיות.

ומתפללת שהקב"ה ימשיך לתת לנו יד כל הזמן.


ושתגיע הגאולה השלמה בקרוב.

שולחת לך חיבוק גדולואילו פינו

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

את כל כך מחוברת לעצמךEliana a

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

מהממת שאת! תודה לך ותודה עלייך!!!אמהלה

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

חיבוק ענקיתהילה 3>

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

וואי אהובההבוקר יעלה

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

וואי כתבת ככ יפה ואמיתיאראחרונה

אני לא הייתי מצליחה להתנסח ככה שממש בא לי להראות לבעלי

זה ככ קשה לסחוב ככה לבד

מבינה אותך מאוד


ואיזה מהממים אתם שהוא הרגיש אותך ויצא

מצפון, שומר בעבודהאנונימית בהו"ל

יש לנו שומר בכניסה לעבודה שמדבר הרבה עם מי שנכנס, בהתחלה הייתי תמימה וחדשה ונידבתי קצת מידע על מי אני ומאז הוא שואל הרבה שאלות ומגיע בהפסקה ואם ריק נכנס ומנסה לדבר.. וגם בסוף היום מנסה להתחיל שיחה..

הוא מבוגר ונראה שעבר הרבה קשיים בחיים...

מרחמת.. ויודעת שהקב"ה מצפה מאיתנו ליחס מכבד.

מצד שני באיזה שהוא שלב התחלתי לענות מהר, לעבור לידו מהר, לענות בקצרה ולהיות מהר בפלאפון ולהראות עסוקה.. הוא לא הפסיק!! וגם ניסה לדבר עם עוד מורה חדשה ולהראות לי שהיא כן זורמת - היא גם תמימה עוד..

יום אחד בעלי בא איתי והוא התחיל לדבר איתו גם..

יודעת שהתנהגתי אליו בקצת קוצר רוח,

מצד שני אני לא מעוניינת לדבר עם גברים!! ובקלות זה עלול להגיע למקומות של בעיה... הוא יכול לדבר ממש הרבה ולשאול שאלות.. ניסיתי לעצור את זה מהר...

אשמח למחשבות שלכן

מוסיפהאנונימית בהו"ל

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

יש טיפוסים שהם לא מאה...באתי מפעם
זה לא נשמע כמו טיפוס שזה בעייתי לדבר איתו מבחינת 'לאן זה עלול להדרדר,' מכירה כמה שומרים כאלה וגם כשהייתי ממש צעירונת הרגשתי ממש לא נעים ואפילו מוטרדת, אבל כשהתבגרתי קצת (אני לא כזאת מבוגרת, פשוט לא ילדונת...חח) אז לא לקחתי את זה למקום כזה, הסתכלתי עליו בעיניים של ילד מסכן שמתחנן לטיפת יחס מכל עובר אורח, זה לא רק מנשים צעירות... אז את כמובן לא חייבת לתת לו יחס כ''כ אם זה מרגיש לך מעיק מידי, רק אומרת שאל תקחי את זה קשה. זה שאת לבושה דוסית לא אומר שהוא יסיק את המסקנה, כאמור, יש אנשים שהם לא ממש מאה בתפיסת העולם והבנה של דבר מתוך דבר, ומן הסתם גם לא מודע לכך שהוא חופר אלא בטוח שהוא חברהמן. 
אבל הוא ממש מסוגל להפוך להיות "חבר"אנונימית בהו"ל
כזה ולהרגיש מאוד בנוח לומר הערות ולייעץ ולהתקרב רגשית, ואני גם לא ילדונת.. ופשוט מעיק עלי הלשים גבולות בלי סוף, כשאני פשוט לא מעוניינת לפתח שיחה חוץ משלום ולהתראות. 
אז אל תפתחי שיחה. בעיני זה ממש בסדריעל מהדרום

לק"י


זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

תודה על זה.אנונימית בהו"ל
ברגע שאת מרגישה רצון לברוחכורסא ירוקה

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

אני מרגישה מועקה כזאת. שהוא מנסה לפתח קשראנונימית בהו"ל
ואני ממש לא בעניין, אבל מרחמת ואולי צריכה לחשוב קודם על עצמי וכמובן לכבד אותו אבל לשים גבול ברור
אי אפשר לייצר קשר מרחמים אם את לא רוצה את זהכורסא ירוקהאחרונה

אם יש אנשים שמתאים להם לדבר איתו או שמרגישים שזה פחות מעיק עליהם - הם ידברו איתו. עלייך זה מעיק אז פשוט תפסיקי.

אי אפשר לבנות קשר, ועוד כזה שלא מתאים לך ואת לא מעוניינת בו, אם הוא מעיק עלייך רק בגלל הרחמים.

תרחמי קודם על עצמך

למישהי יש ניסיון עם לידת עכוז אחרי קיסרי?אנונימית בהו"ל
תבררי מול בתי חולים אם זה בכלל אפשריהשם שלי
זה אפשרי אם חותמים על סירוב לניתוחאנונימית בהו"ל
יש הבדל גדולהשם שלי

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.


או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.


אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.


ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ואיך הרגשת אחרי?אנונימית בהו"ל
מבחינת הניתוח?השם שלי

ב"ה התאוששתי בקלות.


מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.


לצערי אין בי"ח בארץ שמאפשר את זה ככה בקלותאנונימית בהו"ל
יילוד תינוק עכוזחנוקה

דורש מומחיות גדולה.

 

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

איך אפשר לדעת מראש אם יש רופא מתאיםאנונימית בהו"ל
או לא באותה משמרת?
לוקחים רופא פרטיעדיין טרייהאחרונה
תתחילי בלהתייעץ עם רופא מומחה. לא כל מנך ולא בכל מצב (לא יודעת לגבי לידה אחרי קיסרי) מתאים ליילד עכוז.
לי איןיעל מהדרום

לק"י


הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).


אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

זו את מהשרשורים הקודמים?יעל מהדרום

לק"י


כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

פריקהאנונימית בהו"ל

ואז היא אמרה לנו בצחוק

העולם לא כזה גרוע אם החלטתם להביא עוד ילד, לא?

והצביעה לי על הבטן

ואנחנו צחקנו והמשכנו בשיח עם כל החברים ובפנים בכיתי

אני רגילה לבכות בפנים

כבר הרבה זמן

 

האם ידעת, אחות אהובה שלי, שלפעמים נכנסים להריון בלי שמחליטים?

האם את יודעת שיש כל מיני סיבות למנוע?

נכון ההריונות שלך קשים וכולם רואים את זה

את מקיאה, חלשה, ואני הכי מעריכה אותך בעולם על כל ילד שלך

אבל האם ידעת שיש קשיים שקופים יותר?

 

את לא יודעת.

אני אחותך, אבל לא כל דבר מתאים להגיד לך

אנחנו גרים מספיק רחוק בשביל שלא יהיה באמת טעם לספר

האם את יודעת שבהריונות שלי אני לא עובדת

לא כי אני מפונקת

לא כי אני 'מוציאה שמירה'

אלא כי אני בדכאון?

קליני, אמיתי, מאובחן

(מנסה להיות) מטופל אבל לא ממש בהצלחה?

 

את לא יודעת

הקטן שלי בן שלוש

וכולם במשפחה אומרים שאני מפונקת

ולא רוצה הרבה ילדים

וההריונות שלי כל כך קלים 

ואני כל כך חזקה

אבל זה שהגוף חזק

לא אומר שהנפש לא מפורקת?

 

האם את יכולה להבין, שעוד לא התאוששנו מההריון האחרון

נכון עברו שלוש שנים

שעבדנו כמו משוגעים

לשקם את החיים שלנו

מאפס

זוגיות, מיניות

טיפולים לילדים שכבר יש, לבן זוג, לי.

האם את יכולה להעלות בדעתך שיש קשיים

שקשה לדבר עליהם

ממש קשה

אבל זה לא הופך אותם ליותר קלים?

האם תביני פעם שאנחנו לא מדברות

לא כי אני עסוקה

לא כי אני סנובית

אלא כי אין לי כח

וכשאני מדברת

בסוף אני בוכה

אז למי שלא רוצה לבכות

אני לא מדברת?

 

ואמא שלי,

שמדי פעם לוחצת

וכל כך מאושרת לשמוע על ההריון הזה 

ורומזת לי לא בעדינות בכלל שהשנים חולפות

אמא, את יכולה לכבד קצת?

לא להבין, אני יודעת,

תחשבו שזה בחירה או חוסר רצון או-

מה זה נקרא להיות במיטה? תקומי.

אחיות שלך קמות ומקיאות.

מה לא עושים בשביל ילד.

 

האם תסכימו לא להבין, 

ולמרות זאת לכבד אותי טיפ טיפה?

יש סיכוי שלא אמלט גם מהמפגש המשפחתי הזה?

 

ובכמה מאמצים זה עלה לי להגיע למפגשים האלו.

 

וגיסות שלי,

אתן חמודות

מאד.

די להתלחשש עלי.

כן, לא סיפרתי על ההריון. לא היה לי כח.

נכון. אין לי רצון לדבר עליו.

זה כל כך לא בסדר?

בקשתי מבעלי לספר, והוא העביר לכן את זה בדרכו שלו

וזהו.

לא בקשתי עזרה, לא בקשתי ארוחות.

בקשתי שתעשו לי מקום בשולחן.

 

רציתי החנוכה הזה לשחק קצת בנורמליות.

לעשות הצגה שאנחנו פה כמו שנה שעברה.

עם הילדים החמודים שלנו.

קלעתי צמות לבנות.

הלבשתי את כולם יפה.

התאפרתי לכבודכם. לכבוד כולכם.

(נכון לא הבאתי סלט, סליחה. לא בקשו אז...)

ונכון לא את הכל אפשר להסביר

ויש סימני שאלה אני מבינה

 

אבל רציתי לעשות כאילו.

לא הצלחתי.

חיבוקפייגא

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

חיבוק גדולתהילה 3>

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

דכאון בהריון זה הוא שחורמתיכון ועד מעון

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

חיבוק גדול! את כותבת כל כך יפהקופצת רגע

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.


ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

הלוואי הלוואי הלוואיהשתדלות !אחרונה

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.


אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

אולי יעניין אותך