התקלחתי בבקרים כשאמא/אבא/בעלי באו לבקר

כי בעלי עם הילדים בחופש גדול..וגרים רחוק

וזהו..אין לי מי שיבקר

ולכן גם חשבתי ללדת בבי''ח עם אוכל מהדרין נורמלי כדי שיהיה לי מה לאכול...

אבל בבתי חולים האלו- המחלקות עם התינוקיה צפופות יותר ולכן חשבתי על האפס הפרדה שיותר שקט..

סתם מעניין אותי איך הרגישו מי שהיתה במצב דומה

הייתי בודדה כזה וחיכיתי לביקורים

זה היה ביקורים קצרים של שעה שעתיים בבוקר וגל פעם מישהו אחד

ממליצה גם לחשוב מה יעזור לך לא להרגיש בודדה

לשירותים הכנסתי איתי. מקלחת לא העזרתי כי התינוקות שלי יודעים לבכות ולהיות לא רגועים;)

היה מספיק גדול ומקום

אני כן חושבת שזה יהיה מאתגר, אבל לגמרי אפשרי.

תלוי בכוחות שלך בדרך כלל אחרי לידות (ולא מחייב שזה גם מה שיהיה הפעם..)

תלוי במזג של הבייבי

שאלה קשה 

מאז הלידה השלישית בעלי כמעט לא נמצא איתי בבי''ח, מעדיף להיות הורה זמין בבית לילדים האחרים (כמובן בסיכום מלא איתי)

הייתי 3 פעמים באפס הפרדה אחרי הלידה. אם הייתה איתי שותפה שהיה לנו נעים ביחד אז כל פעם שאחת הלכה לשירותים או למקלחת אז השניה שמרה כמה דקות.

אם לא אז התקלחתי והלכתי לשירותים עם העריסה של התינוק.

בלילות גם ככה אני נמצאת עם התינוק בבי''ח כי אני רק מניקה ולא נותנת בכלל בקבוק אז העובדה שלא הייתי צריכה ללכת לתינוקיה הקלה עליי.

ישבתי על הספה עם התינוק ונמנמנו ביחד

כשהתקלחתי (זריז) השארתי את התינוק בחדר עם הוילון סגור

התינוק היה רגוע וישן רוב הזמן ככה שלא היה לי קשה

לק"י

או שהתקלחתי כשבעלי הגיע (הוא לא יבוא בכלל, גם לא עם הילדים?).

לא תמיד התקלחתי ביומיים הראשונים (אני תמיד מאושפזת יותר בגלל צהבת).

לשירותים נכנסתי בלעדי התינוק. הסיכוי שיקרה לו משהו, נראה לי מזערי.

בלילות- בלידה האחרונה כשהקטן צרח וצרח האחות לקחה אותו אליה. אבל זה באמת לא תמיד מתאפשר.

אני לרוב רק מניקה, אז נוח לי שהם לידי, ואני לא צריכה ללכת הלוך ושוב.

אין אף אחד שיקפוץ לבקר, שתוכלי לנוח קצת או להתקלח?

אני לצערי לא הייתי באפס הפרדה, אבל כן הייתי בביות מלא בשלוש מהלידות שלי. בלידה אחת הייתי לגמרי לבד, בלי מבקרים כמעט בכלל (קורונה, וכל המשפחה הייתה בבידוד), והסתדרתי בהחלט (ועוד הייתי אחרי קיסרי... הייתי בביות מהיום השני).

את התינוק מכניסים לחדר המקלחת כשמתקלחים - בדרך כלל יש מקלחת גדולה מספיק בשביל זה. שירותים - אם זה קצר מבחינתי אפשר להשאיר לבד, מקסימום לבקש מהשכנה לחדר לשים עין. לכל שאר הדברים - פשוט לוקחים את התינוק איתי.

ואני אישית בלילה מרשה לעצמי לישון עם התינוק במיטה אם זה נראה מספיק בטיחותי, ואז הוא ישן טוב יותר. האחיות עקרונית לא מסכימות, אבל לפחות עד שהן באות לבדוק אפשר קצת לישון...

בשעה טובה!

בלילה היא די היתה איתי במיטה. חלק מהזמן ישנתי בישיבה. האחיות יותר זרמו על זה מבמחלקה אחרת. אבל אולי זה תלוי על מי נופלים.

לא ניסיתי לתת לאחיות קצת, אבל אני יודעת שזה אפשרי הרבה פעמים.

אחרי לידה היולדת מאוד עייפה, מסוכן לתינוק להיות לבד אם אין איתך מישהו עם כוחות להשגיח עליו. ולצערנו היו מקרים..

אילו מקרים היו? את יכולה לפרט?

אני חושבת שיולדת "נולדת" עם היכולת לחוש את התינוק שלה ולכן היא יכולה לשמור עליו הכי טוב מכל אחד אחר, בטח יותר מאשר אחות זרה שמטפלת בעוד כמה וכמה תינוקות...

לק"י

אבל במקרים של עייפות מאוד גדולה, כשמניקים בישיבה- התינוק עלול להשמט.

לכן לי עדיף להניק בשכיבה בצורה בטוחה. הבעיה שבבי"ח זה לא תמיד מתאפשר.

באמת באחת הלידות העדפתי להניק בשכיבה הלילה ומקסימום להירדם, מאשר להירדם בישיבה עם תינוק בידיים.

לק"י

גם אם הם היו בביות חלקי, הייתי מביאה אותם לינוק וכנראה משאירה לידי, במקום ללכת הלוך ושוב.

(הגדול שלי היה בביות גמיש. בפועל רוב הזמן היה לידי).

כל עוד זה מתאפשר בעיניי מבחינה בטיחותית.

ובכל מקרה, בהנקה זה לא משנה אם מדובר בביות או לא, כי היולדת אמורה להחזיק לבדה את התינוק כך או כך...

שהיא בתור אחות לא ממליצה

והיתה אמא שאחרי הלידה היתה מותשת

והניקה תוך כדי שינה, והיא לא שמה לב לתינוק ו...

עצוב!!!!

אני אומרת את זה מאכפתיות

אם כבר אפס הפרדה אז משמרות על התינוקת מאדם שעם כוח כרגע. לפעמים גם הבעל מותש וזה לא אופציה 

גם כשיש תינוקייה.

גם אז יש זמנים שהאמא תהיה לבד עם התינוק.

ולא תמיד היא תצליח להחזיר את התינוק לתינוקייה לפני שהיא תרדם איתו.

ובכל מקרה, האחיות מסתובבות במחלקה ומשגיחות. גם בביות מלא.

ועוד משהו-

האשפוז הוא רק בימים הראשונים.

אחר כך חוזרים הביתה, ושם התינוק באחריות הבלעדית של ההורים.

את בלילה לא ישנה והתינוק לא באחריותך?

נכון שיש את הבעל

אבל הוא גם ישן ועשוי לפספס

אם אםס הפרדה לא מתאים לך משלל סיבות זה לגמרי לגיטימי

אבל לא לבוא ולהגיד שזה מסוכן ולנסות לבטל את האופציה עבור נשים אחרות שזה חשוב להן מאוד

מחכה לזה מאד

לא הצלחתי לנוח בידיעה שהבייבי בתינוקיה ורק בורא עולם יודע מה קורה איתו.

הכינו אותי שהילד יכול לבכות ולא אוכל לישון - אדרבה - אם הילד בוכה אני רוצה להיות זאת שמרגיעה אותו.

ב''ה ישנו מצוין

בעלי אמנם היה איתי אבל גם ככה ינק ככה שהאיש לא עשה כלום חוץ מלישון. דאגתי שלא יהיו מבקרים + חדר פרטי בבית חולים = אמא שישנה ברוגע עם הילד שלה סביב השעון.

כמובן מכבדת כל אחת עם התחושות רצונות חלומות וכדומה

לק"י

"סיבות שלי" זה לא אחד מהם.

לכן, אנחנו מבקשות לא להמשיך את הדיון הזה באנונימי.

והתראה לכולן- להבא הודעה אנונימית שלא מאחת הסיבות שקבענו, תמחק בלי התראה.

יש צוות אחיות

יש צוות אופאים

יש לרוב עוד שותפה לחדר  (הלוואי ולא היה)

להגיע למצב מסוכן זה ממש קיצון

באחד לא היתה להם שום בעיה שאשים את התינוק בתינוקיה מתי שאני צריכה, למרות ההגדרה הרשמית. את אחד הילדים שמתי גם לכמה שעות בלילה כשממש הייתי צריכה לישון.

בשני עשו קצת פרצופים, אבל הסכימו לשמור עליו קצת פה וקצת שם (בעקרון מבחינתם את צריכה לבקש ממי איתך בחדר לשמור עליו. הזוי בעיניי).

בשלישי ממש סירבו בתוקף, וכשהתעקשתי שאני צריכה להתקלח, עשו לי טובה והסכימו שאשאיר את הקטנה ליד תחנת האחיות (בכלל, בי''ח שאני ממש לא ממליצה ללדת בו מאוד מגוון סיבות...).

אז לדעתי שווה לברר מה המדיניות בבי''ח הספציפי בו את מתכננת ללדת.

אבל בפועל יצא לי זמנים שהייתי לבד ונגיד הייתי צריכה לשירותים ובדיוק הוא ממש בכה או לא היה רגוע ומצאתי את עצמי מחכה שבעלי/ אמא שלי יחזרו כדי להשאיר אותו איתם.

אז לי זה היה ממש טוב שאמא שלי הייתה איתי רוב הזמן וקשה לי יותר לחשוב על להיות בלי ליווי, אבל זה לא בלתי אפשרי.

גם תלוי באמת בבי"ח- גפ במדיניות שלו וגם בתנאים שהוא נותן. כי נגיד בעין כרם במחלקות ביות הישנות הכל מאד צפוף וקטן ופחות מסתדר לדעתי להכניס עריסה לשירותים

יותר נוח לי כשהם קרובים ואני יכולה להניק מתי שמתאים לשתינו.

מרגיש לי שהם יותר רגועים ככה.

אם יש תינוק צרחן במיוחד אפשר תמיד לבקש לעבור מחלקה.

מכניסה אותם איתי לשרותים ומקלחת

וגם לי לא היו הרבה מבקרים

שניה לפני פסח ובעלי לא היה אתי רוב האשפוז

ואני תמיד באפס הפרדה.

היה ממש בסדר אבל הבדידות דיכאה אותי ממש

(והשכנה לחדר הביאה את אמא שלה כמה פעמים והן עשו רעש אחרי שלא ישנתי בלילה וכו)...

הכנסתי את העריסה אתי לשירותים למרות שזה עין כרם וצפוף, או שביקשתי מהחברה לחדר שתשים עין כשהוא ישן, או שסגרתי את הדלת של החדר ונכנסתי מהר.

עם התינוק הנוכחי הייתי בשבת ובעלי הגיע ממש שניה לפני שבת, ישבתי בחדר אוכל ודיברתי עם יולדת אחרת והיא אמרה לי תיכנסי להתקלח אני אשמור עליו, אז זו גם אפשרות. בדרך כלל מסתדרים.. 

באמת אני תמיד עם התינוק איתי צמוד כל הזמן

ובאמת שמתי בתינוקיה או לכמה דקות פה ושם או רק כשקרסתי ממש מעיפות ולזמן קצר

אז פחות לחוצהמעצם הלהיות עם התינוק

רק ש..

נכון באמת היה מרגיע אותי שיש את האופציה

ולעבור אפשר אבל רק בבוקר לא בלילה..ככה שזה לא תמיד יעזור

וגם

באמת האשפוז זה זמן אפור וקצת בודד עבורי

דוקא אחרי לידה אני ממ שרוצה שיקיעו

שיהיה מישהו ישתרגש איתי

שיהיה למי תספר איך היה הלידה..וסתם פשוט לא להיות רק לבד

כי גם כה בבי''ח לישון לא כזה עובד לי

חשבתי שלהיות ב2 בחדר יהיה באמצע

לא מדי רועש ועמוס

ומצד שני לא מדי בודד

ובאמת להתקלח הז באמת לא סיפור

בבית אני כן ינה עם בתינוק איתי במיטה אבל בטיחותי

והיו פעמים שגם בבי''ח כשהמיטה צמודה לקיר ויש מעקה גבוה בצד השני זה הרגי ש לי מאוד בטוח. מדברת על שכיבה על הגב.. לא ישיבה..

אבל תמיד לא היה לי נעים 'האחיות נכנסות וכועסות

אבל מצד נשי זה הדרך היחידה שבה אני ישנה משהו

היו לילות ..אולי רובם שישנתי אולי חצי עשה בלילה. וכנ''ל ביום

וזה אחרי לידההה

ועוד איזה לילה לבן או שניים לפניה

ככה שבאמת הגוף שלי היה גמור

והלוואי והיה לי מי 'יבקר

כאמור הילדים קטנים ובחופש גדול...

זה עשה נסיעה

וכשהם באים הם כל כך מרוגישם וסוערים שלרוב זה בעיקר מתיש ובלגן ובכי ונסיון שיהיו בשקט ולא יפריעו.. ותוך חצי עשה הז ממוצה לגמרי

אז לא יודעת אם יש טעם לטרטר אותם את כל זה..

ההורים לשי מבוגרים

ואין לי מישהו שגר קרוב

אז זה מה יש

וגם אנש באמת לא כזה מתרגישם כשמדובר בלידה חוזרת+++

ומאחלת לך שתשחררי מהר ותשמחי עם המשפחה בבית🙏

אבל הבנתי שזה בי''ח גדול ועמוס..ומחכים מלא זמן לחדר לידה..וללעבור למחלקה..

ושהצוות לרוב לא ממש נחמד אלא יותר ענייני

אז פשוט ירדתי מזה

וגם כן מעדיפה בי''ח יותר בהקשר דתי..

שערי צדק

-מעייני-לניאדו

אבל בכולם החדרים הרגילים די עמוסים ..

לכן ישבתי על האפס הפרדה ששם יותר שקט

ואת מרגישה טוב והתינוק מרגיש טוב, ומתאפשר לך-

ההמלצה שלי זה להשתחרר מוקדם הביתה ולנוח כמו בן אדם במיטה שלך, עם מתחברת (אם יש לך)

בלי הפרעות ורעשים כל רגע.

לפעמים העייפות והתשישות הגדולה היא לא רק מהלידה עצמה אלא מחוסר שינה ומנוחה מספקת במחלקה.

בבית אין יולדות נוספות ובני משפחותיהם ויש בעל יותר זמין שלא צריך להתרוצץ בין בית חולים לילדים בבית.

הייתי לבד לילה אחד וכשהייתי צריכה ללכת לשירותים או להתקלח אז ביקשתי מאחת האחיות שתישאר רגע בחדר.

מאוד משתנה בין בתי רפואה אבל איפה שאני ילדתי (כמה בתי רפואה), לא ניתן לבחור באפס הפרדה ולהשאיר בתינוקיה, צריך לבחור. או או.

אולי את יכולה לבקש ביות חלקי.

בכללי יולדת אחרי לידה זה כמו חולה שיש בו סכנה...

להשאר לבד בכללי לא ממליצה בלי קשר לתינוקיה לא תינוקיה...

מהחוויה שלי משני בתי חולים שונים האחיות לא היו ממש זמינות...

וגם אחיות זה תמיכה לרוב טכנית.

צריך איזשהי עטיפה ריגשית זמינה

אז עוד לדאוג לתינוק קטן לבד נראה לי קשוח. 

לק"י

וגם לא בטוח שהייתי רוצה שיהיה איתי כל הזמן.

ואנשים אחרים, אני שמחה שבאים לבקר. לא צריכה אותם איתי כל הזמן.

זה לא שבבית יש ילד או שניים ויש סבתא ששומרת

יש חבורה שלמה...

ואין מי שישמור

והבי''ח מרחק כמעט שעה נסיעה

וחופש גדול

אז באופן ריאלי אין מי שילווהאותי באשפוז

רקהלידה זה פרוצדורה מורכבת שהלוואי ותסתדר

ובסדר זה לא סוף העולם בסוף אני מסתדרת עם לא צריכה עזרה גדולה

זה כן נחמד אם היה מדי פעם ביקור

אבל באמת כל אחת והמציאות שלה

אבל אני הרגשתי שזה שאני עם התינוק/ת עוזר לי להרגע ולהפיג את הבדידות.

אמנם לי כן היו מבקרים מפעם לפעם, אבל כשהייתי לבד ונח עליי מן דכדוך כזה, דווקא הרגיע אותי שהתינוק צמוד אלי ואני לא לבד-לבד

קראתי על זה איפשהו... (אולי כאן חח)

בכל אופן טכנית עם התפרים וגם עם ההנקה יש קושי לעשות תוך כדי דברים...

קשה טכנית להתנהל לבד, לפעמים קשה לקום או אי אפשר לקום מהמיטה וצריך שיביאו לך משהו לתינוק/בשבילך...

מלא סיטואציות.

חושבת שגם בעבר הרחוק לא היה מצב להשאיר יולדת עם תינוק לבד.

אחיות ורופאים מבחינתי פחות נחשב כי הזמינות שלהם היא חלקית. 

רוב הזמן היה ממש בסדר.

בלילה השני התינוק לא ישן בכלל, ובחמש בבוקר אחות חמודה לקחה אותו לדלפק כדי שאני אוכל לישון עד שבע.

והייתי בלי אפידורל אז קמתי דיי מיד כשהגענו

ואז לא היה חייב אז בעלי יצא לסידורים וכולי, למרות שרוב הזמן וגם בלילה היה איתי. היינו 3 לילות…

אבל מבחינת חובה לא היה חייב

אבל זה עוזר שיש מישהו לידך כי אין תינוקייה ואם את צריכה רגע לנוח/להתקלח… 

בעיקר מצד המחלקה...

הכרחי לי חדר של גג 2 נשים

אוירה שקטה ולא רועשת רוב היום

העדפה במחלקה שיש תינוקיה לעת הצורך

או באפס הפרדה.

מבאס אותי שאין באתרים תמונה נורמלית של החדרים במחלקות

וחשוב לי בי''ח לא המוני ועמוס. די שצריך לחכות מלא לחדר לידה וכו כי יולדת מהר...

וגישה טבעית בגדול

ולא 3.ושיותר שקט במחלקות האלה.

ולכן חשבתי על זה כאופציה..

סתם מעניין אותי מבין 2 הבתי חולים מה עדיף לי

אני לא מכירה

הייתי בלניאדו לפני חצי שנה באפס הפרדה היינו שלוש בחדר

במעייני הישועה לפני שנתיים גם היינו שלוש בחדר, אבל זה היה לפני המחלקה החדשה של האפס הפרדה

גם מהסיבה שבלניאדו

אם לא אפס הפרדה - אז בטוח זה 3 בחדר

וגם כי חשבתי על זה שבאפס הפרדה השותפה לחדר תהיה עם הבעל או מלווה..כל הזמן ואולי גם בלילה

וזה יפריע לי יותר ..

וגם במעיי י יש גם במחלקה הרגילה חדרים של 2

.אם יהיו פנויים..וגם האפס הפרדה שם יותר חדש ןנחמד

מקווה שזה אכן יעבור לי בטוב...

פחדתי בעיקר מהעומס שם...

האמת שלי זה היה מושלם פעם ראשונה שבעלי היה איתי, זה גם עזר, גם היה חוויה זוגית, וגם הייתה מזה צניעות במחלקה שזה הרגיש שייך שיש גברים

הרגשתי שבזכות שזה בית חולי דוסי יכולים להרשות לגברים לישון וזה באופן צנוע ומתאים

ברור שלך היה נח ככה...זה באמת הכי נח כשהבעל איתך

אבל כמי שלבד זה מאוד מפריע

עכשיו באפס הפרדה אני מבינה למה מותר וזה הגיוני

אבל במחלקה הרגילה עם התינוקיה אז כן חשוב לי שלא יהיו בעלים בחדר

זה לא נעים

מהתינוקיה לשירותים בחדר שלי, החדר היה עמוס מבקרים ומבקרות ליולדת השניה (ב10 בלילה שלכל הדעות אסור מבקרים.....)

וחדר השירותים היה נעול כי אחד האורחים שלה בילה שם זמן רב

אז נשברתי......

הלכתי לאחיות ובקשתי מהן לעזור לי

ופרצתי בבכי כזה נוראי.....

מבינה אותך ומסכימה ממש!!!!

אסור למבקרים להתפנות בחדר של היולדות.

מה האחות עשתה??

ואצלי גם בלידה האחרונה היה משהו כזה (חמולה ערבית, אחת האורחות התקלחה במקלחת של החדר!) התלוננתי והעבירו אותי חדר לחדר שקט עם יולדת יהודיה)

אח"כ הם התנצלו. הסברתי להם שבעקרון אין לי בעיה שיהיו בחדר כמה שבא להם

בכל מקרה לא הייתי כמעט בחדר

אבל השירותים מיועד ליולדות. לאורחים יש שירותים בחוץ....

היה מעולה מבחינתי

רוב הזמן הייתי בחדר לבד כי לא היה עומס באפס הפרדה (החדר מיועד ל2 מקסימום)

יש שם אחיות חמודות ששמרו עליו כשהתקלחתי או אחד הלילות שהוא בכה המון ורק רציתי טיפה לישון החזיקו ושמרו עליו כמעט 3 שעות.

הם יושבות כל הלילה בקבלה משועממות מבחינתן זה תעסוקה.

וברור שבאפס הפרדה יש יותר נוכחות של גברים

אבל עדיין לא הרגשתי בשום רגע חוסר נעימות או נוכחות יתר

עשית לי חשק לנסות לפחות

תודה רבה

אם יש לך עוד התרשמויות ואינפורמציה על מעייני אשמח לשמוע בפרטי

פחות הייתי מרוצה מהרופאת ילדים 

אבל זאת לא היתה לידה ראשונה ואני כבר יודעת לקחת דברים בפרופורציות ולא התרגשתי ממנה בכלל

גם האוכל לא היה משהו.. ובפעמים אחרות שילדתי שם היה אוכל ממש משובח. אולי נפלתי בתקופה כזאת שפחות השקיעו באוכל. אבל לא חשוב לי במיוחד עניין האוכל ואולי השתפר מאז.

בסופו של דבר יצאתי משם עם מצב רוח יחסית טוב ליולדת ואחזור לשם בעז''ה

אם תרצי תכתבי לי בפרטי ואפרט לך יותר.

במחלקה ב- אפס הפרדה וביות מלא זה 2 בחדר.

פעם יצא לי לשים את התינוק בתינוקיה כשהייתי צריכה תור למשרד הפנים שם.

אבל לא יודעת כמה זורמות על לשים בשביל להתקלח ושירותים..

אותי מבאס שגברים יכולים לישון במחלקה..

לא הייתה אווירה רועשת.

בחדר אוכל די שקט (ומבאס מבחינתי) - לדעתי כי גם מחלקת היריון בסיכון נמצאת במחלקה..

לא יצא לי לחכות לחדר לידה -תמיד הכניסו אותי זריז כי הגעתי בפתיחה מלאה או כמעט מלאה. פעם קודמת ילדתי במיון- אבל סתם כי לא הספיקו להעביר אותי, לא אמרו שחסר חדר..

כן זרמו עם הבקשות שלי - לידה על 6 וכזה..

זה בהחלט מאתגר.

נראה לי שמה שצריך להוביל אותך כד להיות בטוב הוא זה השהות עם התינוק ולא השקט. כי התינוק בוכה שלך ושל השכנה זה מספיק רעש....

התלבטויות ללכת על אפס הפרדה.

וגם בקשתי מהמיילדת בחדר לידה שתסדר לי חדר במחלקה החדשה בהדסה.

היא דווקא היתה נכונה לעזור לי.

לצערי ההחלטות שלי והחלומות שלי, לא עזרו לי ברגע האמת

התינוק שנולד גדול ובשל, היה זקוק להשגחה

היה עם חמצן וניטור במשך חמישה ימים

ובאיזה שהוא שלב גם ירד לפגייה להשגחה צמודה יותר ולתמיכה נשימתית יעילה יותר.

זה לא דבר שיכלנו לצפות מראש וכל החלומות שלי נגנזו

הייתי איתו ב"אפס הפרדה" בתינוקיה הרועשת

פשוט במשך 5 ימים לא זזתי ממנו (בעלי היה במילואים וכשיצא היה עם הילדים)

בעודי יושבת על כסא קשה וקמה רק לגיחות לשירותים.

בתינוקיה אסור למשפחה מלבד ההורים להכנס כך שגם לא יכלתי לקבל מבקרים

איזה מנוחה ואיזה שקט.....

היינו בעקרון רק 2 בחדר גדול ומרווח, אבל פשוט לא הייתי בחדר בכלל....

השותפה שלי הרוויחה חדר פרטי.

ככה הקב"ה רצה שנתחיל את החיים.....

ממליצה לך בעיקר להתפלל על תינוק בריא ושלם

שיהיה לך כח ובריאות ותגדלי אותו בנחת

ושכל חלומותייך ומשאלותייך יתקבלו לטובה

שיהיה לך הכי טוב שיכול להיות בנתונים הקיימים

בגלל זה אני לא אוהבת את הארגונים והנשים שמקדמות אפס הפרדה בקטע קיצוני… וכל מי שלא אפס הפרדה אז היא "אמא שווה פחות"

וזה חורה לי… כי זה מזה לא קשור.

לי בלידה הראשונה אני נצרכתי אחרי הלידה להתאשפז ולא יכלתי אפס הפרדה והתינוקת הייתה בכלל בבית עם אמא שלי…

ובלידה עכשיו עשיתי אפס הפרדה והיה מהמם ברמות של ממש.

זה לגמרי תלוי באישה ובתינוק.

ושכולם יהיו בריאים אמן.

אבל אומרים שזה עדיף כשמתאפשר. ושזה זכויות שמגיעות לנשים שרוצות בכך

זה לא קל אבל זה שווה את זה בשבילי.

מכניסה אותם איתי למקלחת/שרותים.

ומשתדלת לחזור הביתה כמה שיותר מהר..

מה שכן, לי תמיד ממש מפריע בלילה התינוק של השכנה, עד ששלי נרדם, שלה בוכה.. 

ומקסימום לבקש לעבור

מאמינה שגם אם לילה אחד יהיה יותר קשה אני אשרוד את זה

גם במילא הם תמיד לידי כמעט..

הלכתי לשם לא מרצון (לא היה מקום במחלקה הרגילה) ומתוך שיכנוע מסיבי של המיילדת שמקסימום נעזרים בשכנה לחדר או באחיות, ובסוף האחיות לא היו מעוניינות לעזור (ושוב, זכותן המלאה... הן לא תינוקיה), והשכנה לחדר היתה ממש מסכנה שלא היה נעים לבקש.

ברור שנכנסים עם התינוק לשירותים ולמקלחת..

אם זה 2 דקות שירותים והתינוק ישן אני כן משאירה אותו ליד המיטה שלי עם וילון סגור. אבל אם זה יותר אני מכניסה איתי, באיזה קטע הן בכלל יודעות מה את עושה איתו כשאת מתקלחת?

וכמה דקות קודם באתי לשאול אם תוכל לשמור.

אז שאלה מה עשיתי וקלטה תוך כדי שאני יוצאת עם התינוק, וכעסה עלי ממש...

אני כבר לא זוכרת מה אמרה, רק שהייתי ממש חסרת אונים ובלידה אחכ כבר לא הגעתי לאותו בית חולים ואני גם לא רוצה לחזור לשם (למרות שבלידה הם היו מאודדדד מקצועיים, והמיילדת שמה לב לפרט חשוב שיש סיכוי שהציל את התינוק שלי)

מה לא בטיחותי בזה?

מה היא מצפה שתעשי?

הזיה

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

אחד מאפס את הבית ואחד שמשכיב.

יש סדר מאוד ברור של ארוחה, מקלחות, צחצוח שיניים, טקס שינה כזה (לכל הגילאים )

בינתיים יש מדיח שחוסך זמן בשטיפת כלים והאחראי  על הסדר מאפס משחקים/ כביסה או שדוחה למחר - יש לי גם עוזרת כשצריכה.

וההרדמות שלנו לא חלקות אבל לא כאלה ארוכות כמו אצלכם

כמו שהציעו, אחרי ארוחת הערב אפשר שאחד מהם ירחוץ אותם, והשני ינקה, ואח"כ שישחקו קצת בזמן שאתם מבשלים ועושים את שאר עבודות הבית. תוך כדי גם אפשר לדבר איתם ולשמוע את הסיפורים שעולים וכו'.

גם ההרדמה, למשל ב8, אולי שאחד מכם ישאר איתם בחדר עם דלת סגורה עד שירדמו, ולשני יהיה קצת זמן רגוע, ותחליפו ביניכם כל יום. גם אצלינו הקטנים לא נרדמים לבד ויוצאים מהחדר אם אין מישהו איתם, אז אחד מאיתנו נשאר וברמה מסויימת זה גם קצת זמן שקט שגולשים בו בפלאפון וקוראים חדשות/מיילים וכו'

וגם אם יש זמן, בדרך כלל בערב כבר אין לי כח.

לגבי ההשכבות של הילדים-

אם הם צריכים שיהיו איתם, אז מלכתחילה תשבו לידם עד שירדמו. אין מה לנסות לתת להם להירדם לבד ובסוף לבוא כי הם לא נרדמים/ משתוללים.

לא צריך ששניכם תהיו עסוקים בהרדמות. עדיף שאחד יהיה עם הילדים,והשני בינתיים יהיה פנוי לדברים אחרים.

תמצאו זמן לכל הדיבורים והסיפורים לפני ההשכבות, ובזמן ההשכבה תקבעו כללים ברורים כדי לא להימרח סתם.

אצלינו בדרך כלל אני מספרת שני סיפורים, ואז מכסה אותם, מכבה את האור יושבת לידם עד שהם נרדמים. בינתיים אני בטלפון, ולפעמים נותנת יד לאחד הילדים.

אם מתעכבים וכבר מאוחר, אז אני לא מספרת סיפור. ככה הם פחות נמרחים בערב לפני שהולכים לישון.

אם הם מפריעים אחד לשני לישון, אפשר לפצל אותם. שכל אחד מכם יהיה עם ילד אחר במקום אחר, או להרדים קודם אחד ואחר כך את השני.

אם לוקח להם הרבה זמן להירדם כי הם לא עייפים, עדיף לאחר את שעת ההשכבה.

אבל נשמע שהם הולכים לישון מאוחר, ולא זאת הבעיה.

אולי דווקא ההיפך, בגלל שהם לא ישנים מספיק, הם גם ישנים פחות טוב ומתעוררים בלילה.

הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות השעה 8. אבל זה תלוי ילד, ותלוי גם מתי קמים.

לגבי שאר הדברים שצריך להספיק, גם לי זאת נקודה שקשה לי.

יש דברים שבעלי עושה, כמו לשטוף כלים.

לפעמים יותר קל לי לקום מוקדם ולבשל משהו בבוקר, מאשר להתחיל לבשל בערב.

יש דברים שאני משאירה ליום החופשי, או לסוף השבוע.

בזמן האחרון ההשכבות אצלי זה בשתי נגלות.

יש את שני האמצעיים, בני 4.5 ו 6.5, שהולכים לישון בסביבות 8.

ויש את בן השנתיים שישן צהריים במעון, ואני משכיבה אותו בסביבות 9:30.

לפעמים אני עושה דברים ביחד עם הקטן, כמו לדבר עם ההורים שלי. אבל זה לא משאיר לי הרבה זמן.

לפחות הגדולה הולכת לישון לבד.

כשהילדים שלי היו קטנים רק בעלי היה מצליח להרדים את כולם יחד, אצלי תמיד נגרר לשיחות והשתללויות..

אפשר לשבת איתם יום לפני כן ולהגיד שעכשיו עושים זמן אישי לפני השינה, קצת דיבורים להמשיך לשינה רגועה..ילדים בני חמש בוודאי עייפים בשעה שמונה, בטח אם השינה שלהם לא רציפה..

צריך לנסות לעזור להם להרגיע את הגוף ולהיכנס למוד שינה, אם לא הולך ביחד אז בנפרד..

שש ארוחת ערב

שבע מקלחות

שמונה במיטה

אצלי רגילים לישון לבד אבל גם אם לא יושבים איתם וזהו בלי לקום. ניסית לשים להם פודקאסט להקשיב כשהם שוכבים? זה יכול לעזור

עוד דבר, אם יש לכם עוד חדר תפרידו אותם

ככה לא יעצימו אחד את השני

נניח שאני צריכה לשיר שירים או לספר סיפורים לילדים שלי כדי שיירדמו - אז אספר להם סיפורים שמעניינים *אותי* (ברמה שלהם, אבל לא כאלה שלגמרי משעממים אותי) ואשיר להם שירים ש*אני* אוהבת ונהנית לשיר.

ונניח שאני צריכה לסדר ולנקות את הבית כשכל מה שבא לי זה לישון או לראות סדרה - אז אני אעשה את זה אבל אשמע תוך כדי משהו מעניין וכיפי (משיעור תורה קליל ועד פודקסט מעניין).

כך ארוויח שני דברים יחד - גם הרדמת הילדים/סדר הבית וגם זמן כיף לעצמי.

או נניח שבעלי ואני יחד צריכים להרדים את הילדים - אז נשב בחדר ונחליף בדיחות מעל ראשיהם שרק אנחנו מבינים, או נספר סיפור שבו כל אחד אומר שורה אחת ואז בעצם זה יוצא משחק בשבילנו.

ונניח שאנחנו מסדרים יחד את הבית אחרי שהילדים סוף סוף נרדמו - אז נפטפט תוך כדי ונעשה את זה בצורה כיפית ומשותפת ונהנה מזה.

וכך בעצם נרוויח גם זמן זוגי וגם הילדים יירדמו בסוף והבית יהיה מסודר.

כמובן, זה לא תחליף לגמרי לזמן זוגי אמיתי או לזמן אישי אמיתי, אבל פעם בכמה זמן אפשר להביא בייביסיטר ולצאת כזוג (לפעמים במפתיע אצל אחרים הילדים לא עושים בעיות), ופעם בכמה זמן אפשר להחליט שמוותרים על הסדר היומי ואז לעשות זמן כיף אישי.

ובשגרה לתחזק את הכיף והנחת תוך כדי הטיפול בילדים ובבית...

הולכים לישון בשמונה בגיל חמש. יש ילדים שכן צריך להיות קצת אסרטיביים. עברתי את זה עם גדולים. אם לא הייתי קצת אסרטיבית הם יכלו להיות ערים גם 16 שעות ביממה. לשטוף כלים ולבשל אפשר תוך כדי. הם לא תינוקות. אם הם הורסים בית תענישי אותם .

אני לא חושבת שיש שם איזה צורך שלא ענית עליו. פשוט זה כיף להשתולל ולזרוק דברים ולא ללכת לישון.

בעלי עדיין הולך לישון רק כשהוא מת מעייפות 

מנסה להגיע לערב זוגי עם בעלי. יש לנו שני ילדים, הבכור בגן אז מי שמרדים אותו מסיים עם זה תוך דקה שתיים, אבל הקטנה בתקופה של השנצ במעון אין מה לדבר לפני 21-22 על שינה אצלה. ניסינו להיות יעילים ושאחד ירדים את שניהם אבל אז הם משתוללים וזה לא עובד, וגם בזמן האחרון היא רוצה רק אותי (אני לקראת לידה ממש והיא מרגישה ברמות ונהייתה רגשית), אז אני פשוט נרדמת איתה , ובגלל ההריון המתקדם קמה (כמו עכשיו) לפיפי ולמקלחת וכו ורואה את בעלי ישן בספה או עם הילד השני אחרי ש (שוב) אמרנו שנעשה ערב זוגי.

זה מסתכל מאוד אני לא מצליחה להחזיק את עצמי בסוף היום וגם לא הוא , ההרדמות פשוט מרדימות אותנו .

ואני עובדת מהבית אז איכשהו בהפוגות מספיקה לתחזק את הבית שזה המזל , אבל מבחינת זמן זוגי זה כבר ממש מדאיג כי אני שמה לב שזה כבר דפוס של שבועות שלמים שלא מחליפים מילה חוץ מליל שבת (מילים שהן לא טכניות או קשורות למה איתך

איך בעבודה ומי אוסף

את הילדים ). לא יודעת איך משלבים ילד שלישי בתוך המירוץ הזה תאמיני לי 

ב18:00 ארוחת ערב, מקלחות אפשר לפני,

ואז יש סדר יום קבוע.

סיפורים זה מדהים ותורם המון להתפתחות, לא הייתי מוותרת אלא מקדימה ל17:00. חשוב ממש לתת להם זמן להתבטא ולהקשיב להם בפניות.

אפשר לעשות אמבטיה משותפת ארוכה בזמן הזה לתת להם לדבר.

מ19:00 בפיגמות אחרי כל הארגונים מי שמוכן מצטרף לסיפור ומורידים את האנרגיות אט אט.

19:30/19:45 נגמרו הסיפורים ורק מנסים להירדם.

בעיני הגיוני לשבת לידם עד שירדמו.

הם עדיין קטנים וזקוקים לביטחון.

אבל זה לא אמור לקחת יותר מ45 דקות גג, גם אצל ילדים שמתקשים להירדם (אם כל הערב לפני היה מותאם למעבר לשינה)

אז נניח 20:30 אתם אמורים להיות אחרי השכבות.

מטבח כלים סידור הבית, עושה ההורה שלא יושב לידם עד שירדמו.

נניח הורה אחד יושב 45 דקות. השני ב45 דקות מארגן הכל.

טלפון לאמא לא צריך להיות בסוף היום, אפשר בדרך לעבודה/ מהעבודה. וגם לא חייבים כל יום.

להכין אוכל למחרת אני מכינה בזמן ההכנה של ארוחת ערב.

מכינה מראש יותר ושומרת בצד.

נדיר שמתחילה לבשל בשעות בערב, לפעמים קורה, אסל אז מבשלת כמות ל2-3 ימים.

נניח מטגנת שניצלים אחרי שהכל היה מוכן מראש, לוקח  45 דקות נגיד ומספיק לכמה ימים. (יש לי גם גדולים שאוכלים כמות יפה) אז אם זה לשני מבוגרים זה לא כמות גדולה.

מרקים למשל אני שופכת לסיר ונותנת לזה לרתוח עוד לפני ארוחת ערב ואז בסוף היום רק מסיימת מה שצריך נניח לטחון את המרק.

להעדיף בישול פשוט ככל הניתן. (לצרוב חזה עוף זה ממש כמה דקות)

וכן יש תקופות בחיים שאוכלים פחות מסודר, זה עובר..

להתקלח זה הזמן האישי שלי, לא צריכה מקלחת בנפרד לזמן אישי

סדרה זה בחלומות.

אי אפשר בתקופת שיא בחיים לגדל ילדים קטנים וגם לחיות כמו רווקים..

זמן זוגי משתדלים תוך כדי.. למשל אם מקפלים כביסה ביחד אז מדברים קצת תוך כדי.

ובעיקר בשישי בבוקר.

חיים עם ילדים הם עמוסים ב"ה, זהו עומס מבורך.

לדעתי אם מרגישים סיפוק והנאה מההורות, רואים איך הילדים גדלים והופכים לאנשים קטנים, זה נותן המון כח ושמחה וממילא מדרבן ונותן מוטיבציה לשלם את המחירים שהעומס מביא איתו.

אם התחושה היא שהילדים נטל (ובהחלט הגיוני שיש תקופות כאלו) אז העומס הופך למעמסה וזה קשה.

מבחינת הקושי, זה הולך ומשתפר.

הבכור שלי היה גם יחד פעלתן ושובב מלא רעיונות יצירתיים והיה צריך גם להשגיח עליו ב7 עיניים וגם לא ממש היה אפשר לנשום.

ואז הוא גדל, ופעם פגשנו הורים לתאומים בנים אנרגטיים ברמות, וההורים גם הביעו קושי כזה של למה הבנים שלנו לא יכולים לשבת שניה בשקט ולהיות רציניים כמו הבן שלך.

הרגעתי אותם שגם הבן שלי שהיה בגיל של התאומים שלהם לא ישב דקה, וגם כשהתאומים שלהם יגיעו חדיל של הבן שלי הם דם ירגעו קצת.

ועכשיו הם בני 10 וממש השתנו והרבה יותר רגועים.

עדיין יש להם שובבות של ילדים, אבל שובבות בריאה לא מוגזמת.

אז מצד אחד מעודדת אותך שעם הזמן זה ישתפר

ומצד שני לא כדאי לסחוב תסכול מהשלב הזה וכדאי לשפר את החוויה סביב המציאות המאתגרת כרגע. להרגיש סיפוק בתוך העומס.

יכולה להגיד שרופא אנדוקרינולוג מומחה ממש אמר לנו שאין שום בעיה לתת את זה

כי אומנם אני לא מהתחום, אבל לתת הורמון בלי צורך וודאי לא נשמע לי מומלץ.

בארץ גם צריך לזה מרשם וגם צריך ליווי רופא לגבי המינון והסוג המדויק. (למרות שאפשר באייהרב לקנות בלי מרשם)

אבל לפעמים יש קשיים בהורות שמגיעים לא כי ההורים לא יודעים לתת גבולות אלא כי יש איזשהו קושי לילדים שמכניס את ההורים ללופ שמחמיר את הקושי של הילד, ואז כל מה שמצליחים לראות מבחוץ-זה שההורים לא מתנהלים כמו שצריך, אבל זה מגיע מקושי אמיתי של הילד שמעורר אצל ההורה תגובה שאולי מחמירה את המצב-אבל היא לא מקור הבעיה.

כן לפני המלטונין הייתי ממליצה על כל השיטות הרגילות-בלי מסך בערב בכלל, (עדיף בלי מסך אחהצ בעיניי בכלל) להחשיך את הבית, לייצר טקס שינה קבוע, אבל אם זה לא עובד-הייתי מנסה מלטונין. חבל שכולם סובלים לחינם

ילד בן שנה וחצי

ו- 2 בני 6 ו-7

אחהצ הולך לנו מצוין ממש, רגוע שלו, משחקים, עושים ש.ב

מכינים אוכל ואוכלים

מגיע זמן המקלחות וכו והמצב מתהפך

מזזמן רגוע הכל הופך לסיר לחץ...

מקלחת את הקטן

ורודפת אחרי 2 הגדולים יותר 

שיכנסו להתקלח

שיצאו מהמקלחת

ושבאמצע לא ישתוללו  מדי...

ואז ההשכבה ההארווווכככככה

הקטן לאחרונה צריך שיהיו לידו

ולוקח לו זמן

והגדולים בזמנים טובים קוראים ספר

ובזמנים פחות טובים משתוללים ועושים רעש

וזהו בשלב הזה אני כבר מאבדת את זה..

מגיע לזמן ההרדמות איתם כבר בלי עצבים וכוח

וזה מסתכל אותי

כן נותנת נשיקה וקריאת שמע עם כל הסבלנות והרוגע שעוד יש בי...

אבל כבר לא נשאר בי טיפת כח וסבלנות לסיפורים רגועים

ואם נזכרו במשהו להגיד זהו בכלל...

בעלי לא יכול להיות בבית לעזור...

מה אפשר לעשות?

להקדים אא כי לא נספיק כלום באחהצ...

לזמן ההשכבה:

אם משחקים זה כיף להם, אז להפוך את המקלחת לזמן משחק (לקלח בובות או משחקים אחרים יחד איתם).

אם את מספרת סיפורים, אז לשמור סיפורים מיוחדים (עדיף בהמשכים) לשעת ההשכבה.

וכן הלאה.

וגם לערוך להם הטרמה - ללמד אותם לזהות בשעון את שעת השינה, וחצי שעה מראש לומר להם: בעוד חצי שעה מתחילים מקלחות. ואחר כך - בעוד רבע שעה, בעוד חמש דקות...

ולומר להם את סדר הערב בכל פעם: נאכל ארוחת ערב, ניכנס להתקלח, נשכב במיטה, נשמע סיפור, נקרא קריאת שמע ואז נישן.

שאולי הזמן הזה לחוץ, לפחות אצלנו, כי כבר מגיעה תחושה של סוף יום ואז אתה רוצה שזה יגיע כבר מהר..

אם נגיד המקלחות היו לפני זמן המשחק והש"ב, את חושבת שזה היה מתנהל אותו דבר?

מצידי למשוך את הזמן בנחת ולהשכיב ברוגע

אבל בלחץ משעה מסוימת שהם עדיין לא ישנים

ויהיה חסר להם שעות שינה

ויהיו עייפים למחרת...

כמה שאני מקדימה ואומרת בואו נשחק עד 7 כדי שנתקלח בנחת אחכ ולא בלחץ

זה לא עוזר

כשמגיע הזמן הם לא מתגייסים אליו

וכנראה שהבעיה בהתנהלות היא בי...

לפעמים אני מקלחת אותם מיד אחרי ארוחת צהריים ובערב הם משחקים, או נניח מקלחת ואחריה ארוחת ערב, להשאיר את אותם דברים- משחקים, שיעורי בית, הכנת אוכל, ארוחה ומקלחת. פשוט להחליף את הסדר של הדברים. 

וגם, הגדולים יכולים לשמוע סיפור לפני השינה בהשכבה של הקטן ואז בהשכבה שלהם רק נשיקה וקריאת שמע אחרי שהם כבר קיבלו סיפור בנחת. ובן שנה וחצי אצלי לפחות היה נהנה מלשמוע אותי מקריאה גם סיפורים ברמה שהוא בכלל לא מבין, רק מהקול הרגוע של אמא.

ברגע שאתם יודעים מה התכנון ואיך הסדר ערב/שינה שלהם יהיה, לכם יהיה קל יותר...  ואתם צריכים להשתדל להיצמד לשיגרה הזו ולא לסטות אחרת זה חוסר יציבות לילדים.

הם צריכים לדעת למה לצפות לקראת השינה זה כבר מרגיע את הגוף..

לדוג'-

לתת להם תעסוקה כשאת מכינה ארוחת ערב, לאסוף את המשחקים, לעשות מערכת, לסדר את החדרים לקראת השינה וכד'.

בזמן הארוחה לא קמים, אלא אם כן צריכים להתפנות או סיימו לאכול, אפשר לדבר איתם תוך כדי ולשאול אם יש להם משהו לספר לך (אם ירצו לאחר מכן תגידי שישמרו את זה למחר), לבקש מהם לפנות, אם יש קטנים אז שהגדולים יפנו להם, לתת להם לעזור בניגוב השולחן, סידור הכיסאות להחזיק לכם את היעה.. את גם מעסיקה אותם וגם משאירה שולחן נקי.

במקלחות- שבעלך יקלח אותם אחד אחרי השני, ונגיד את תארגני בגדים מראש ותקחי אותם  לחדר ותעזרי למי שצריך להתלבש ובעלך בינתיים מסדר את כל הבלאגן שנהיה בחדר מקלחת או להיפך בתפקידים ומראש לשים סל כביסה בצד כדי להניח אותם ישר שם ולא לזרוק לרצפה... זה חוסך המון זמן!

להגיד להם שעכשיו נכנסים למיטות ואף אחד לא קם בלי רשות של ההורים ולעמוד על זה! ממש להגיד להם עכשיו אנחנו נכנסים למיטות וכו'... גם אם אחד מהם קם על דעת עצמו בשביל להתפנות, את אומרת לו לחזור לחדר ולבקש רשות, בשביל להרגיל אותם לבקש רשות, כי עכשיו זמן שינה, לא כדי להיות רעה חלילה...

אפשר לשים להם בבוקסה סיפורים, שירים שקטים, מי שמפריע אתם תאלצו לכבות וחבל, בשביל שזה ימשיך הם חייבים להיות בשקט ולא לקום מהמיטות.

ככה לפחות אצלי זה עובד.

לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אני עם שני קטנטנים , אחת בת שנה וחצי ואחד בן ארבעה חודשים. אבל נראה לי שככל שהם יותר גדולים זה יותר קל כי זה יחסית יותר יציב. בתקופות שיש אצלנו שינויים, אנחנו "לומדים" את הדפוס כמה ימים ואז מתאימים את הלו"ז.

אני אתן לך דוגמא, למשל אצלי הגדולה כבר חודש התחילה להירדם רק באזור 22:00, שלפני זה הייתה ישנה ב19:00 קבוע. אז קודם כל אני לא מתוסכלת כי אני לא מנסה לכפות עליה דפוס מסוים. יש לה גישה למיטה, כשהיא עייפה היא פשוט לוקחת מוצץ ושמיכה והולכת לישון, לפעמים נרדמת על הרצפה לידינו. הכלל שלי הוא שאני לא מרדימה ילדים בכוח ולא מצפה מהם לעמוד באיזה זה לו"ז כי זה פשוט לא עובד.

אז מה כן? אחרי שלמדנו את הדפוס, פשוט מנסים לראות איך הילדים משתלבים. בהנחה שאתם שניכם בבית בשעות האלו, פשוט לעשות את כל הדברים ביחד איתם, בלי מריבות ובלי לנסות להשכיב אותם- הרי זה ממילא לא עובד. אז אם הם נרדמים ב21:30 פשוט תתכונני מראש שזה הזמן שלכם ביחד ותעשי בינתיים את כל מה שאת צריכה- מקלחת בזמן שהבן זוג שומר, לסדר את הבית ביחד איתם, לצפות במשהו נחמד (הם יכולים להיות איתכם), לאכול, טלפון למי שאת רוצה ולשלב אותם בשיחה. ואז כשהם הולכים לישון סוף סוף בכיף- כי בסוף כל ילד נרדם מתשיהו- את לא צריכה לעשות שום דבר, את מוכנה לשינה, ואז אפשר לשבת בכיף כמה דקות ופשוט ללכת לישון או יש זמן זוגי בלי הילדים.

כולם חוזרים בין1 ורבע לרבע ל-2.

ארוחת צהריים ומיד אח"כ אני מדיחה כלים- אם התינוק בוכה וזה לא בגלל רעב, הגדולים יותר משחקים איתו.

זמן שעורי בית ומערכת ולמי שאין שיעורים- משחק או דף צביעה וכזה.

עכשיו בחורף לא יוצאים לגינה אז בעיקר משחקים בבית, הגדולות שלי (8,9) ממש אוהבות משחקי דמיון- אז כמעט כולם משתתפים בהם.

הכלל הוא שמי שמשתתף במשחק אח"כ עוזר לאסוף.

בד"כ בסביבות 5 אני כבר דואגת להתחיל לארגן את הבית, ארוחת ערב (מה שנשאר מהצהריים /פסטה/ סנדוויץ), מקלחות (מתחילה כבר ב5 וחצי).

השאיפה שעד 7 כולם במיטות.

כמובן בין לבין הנקה לתינוק וידיים בתורנות.

הכלל אצלנו שמי שהספיק לפני 7 להיות מוכן לשינה, כולל שהנעליים והבגדים למחר מסודרים- יש לו זמן לקרוא ספר במיטה עד 7. הילדים מממש מתאמצים להספיק, אפילו הקטן בן השנתיים... חיים שלי.

ואז כיבוי אורות וסיפור ברמקול עד 8.

(אוהבים אצלי את הפודקאסטים של עיתון משפחה. אבל אני שמה להם גם סיפורי צדיקים וכאלה)

לפעמים בן ה-2 נרדם ב6 ולפעמים ב8 אז הוא מסתובב בין הרגליים, אנחנו די מתעלמים ממנו...

בזמן שהילדים שומעים סיפור אנחנו מאפסים את הבית, אבל אין הרבה מה- כי הרוב כבר מסודר לפני שהילדים נכנסים למיטות.

אני מפעילה מכונה או 2, כלים שנשארו, טאטוא ולעמים מעבירים ניגוב.

ארוחת צהריים אני מכינה על הבוקר- בזמן שהילדים מתארגנים. דואגת שיהיה לי עוף מופשר ואז זה לא הרבה התעסקות- עוף בתנור, או מאודה בסיר עם תפו"א, מרק...

רק אם אני מכינה שניצלים אז ממש כשמתיישבים לאכול.

אבל! אני לא עובדת יום יום ולכן בבוקר משלימה שעות שינה וגם קצת כביסות. וסידורים.

וגם הזמן שלי עם בעלי לרוב הוא בזמן ארוחת בוקר או כשמסדרים את הבית בערב.

פעם ב... יוצאים ביחד (לרוב לאושר עד... חחח) כשאמא שלי שומרת על הילדים (גרים קרוב)

אז כמה שאני כותבת עצות, הכל בעירבון מוגבל 😅 הם יצאו מהמיטות, השתוללו, הדליקו אחד את השני והלכו לישון הרבה יותר מאוחר מהרגיל.

אבל- אצלנו זה לא כל ערב ככה, יש את הרגיל ויש יוצא מהכלל.

מצטרפת למה שהרבה כתבו לך להתאים את שעת ההשכבה לעייפות של הילדים, בתחילת שנה הייתי משכיבה את שניהם בשבע ואז שמתי לב שבן השנתיים נרדם רק בשמונה אז אני כבר לא מושכת אותו שעה במיטה אלא משכיבה אותו יותר לקראת שמונה (מאז זה התאחר עוד כי זה השלב שהשנ"צ כבר מתחיל לשבש לו את השנת לילה).

הם נרדמים ב21:30? אז תתחילי להשכיב אותם בתשע, תשע ורבע. בינתיים תנצלי את הזמן הזה שהם ערים לחלק מהרשימה של מה שאת רוצה לעשות כשהם ישנים, למשל לארגן את המטבח ולשטוף כלים אני לגמרי עושה כשהילדים מסביבי. את גם יכולה להכין לך כוס קפה ולראות סדרה ולתת להם בינתיים כוס תה ולנוח בספה איתך. או סתם זמן למשחק, ציורים, ספרים, מה שהם אוהבים לעשות בצהריים.

זה קשוח! אני גם מחכה לפעמים שהצהריים יגמרו כבר והילדים ילכו לישון ואז כשאני מחליטה במודע לדחות את תחילת הערב זה נותן עוד זמן שצריך להעסיק אותם ולהשגיח עליהם. אבל אפשר להשגיח עליהם תוך כדי דברים שאני עושה לעצמי. נניח זה אחלה זמן להשקיע באוכל למחר לעצמך.

גם אנחנו לפעמים מתחלפים בהשכבות ארוכות וזה מבורך בעיני שיש גיבוי כשאני כבר לא מסוגלת ועוד רגע מתפוצצת עליהם, וגם אצלנו צריך לשבת לידם עד שנרדמים (הגדול בן ארבע וחצי, קרוב לילדים שלך) הכי יעיל באמת זה השלב שאני כבר לא מדברת איתם, כל עוד הם מפטפטים איתי או אחד עם השני ההשכבה מתארכת. אני לפעמים שרה שירים שקטים ומתעלמת כשפונים אלי ורק מבהירה שעכשיו לא מדברים, לפעמים אני גולשת בפלאפון, היו פעמים שהייתה לי השתלמות בזום בערב ופשוט ישבתי בחדר שלהם עם מחשב עם אוזניות וזהו, אני כאן ולא כאן, אני פה להשגיח עליהם אבל לא זמינה אליהם וככה הם נרדמים.

הגדול לאחרונה החליט שהוא רוצה לישון לבד בלי השכבה בכלל, אני רק מכסה אותו ויוצאת והפלא ופלא הוא נרדם לבד! זה לא עצה בשבילך, כי אני גם לא יודעת איך זה קרה וזה היה ממש יוזמה שלו (אולי זה קשור לפתקי נחת?) רק לעודד שילד שההרדמות שלו יכולות לקחת שעה וחייב שיהיו לידו עד הסוף, פתאום נרדם לבד בקלות.

טלפונים להורים ובכלל לא בשעות האלה...

אלה שעות שהטלפון נמצא אי שם ואין לי מושג איפה 🤣

אפשר לאחר את שעת השינה אם נראה שהם פשוט לא עייפים (לא כתבת גילאים), אפשר לעשות איזו שהיא פעילות נמרצת כדי שיתעייפו קצת לפני (גן שעשועים או ספורט כל שהוא בבית), אפשר להחליט שמשמיעים סיפור או שניים בפודקאסט, תוך כדי שמנסים להירדם ואחרי שמסתיים הולכים לישון.

אחד מרדים ואחד מאפס מה שצריך.

מבאס אבל זה המצב..

אצלנו כשהייתה לנו ילדה מאוד עירנית (שלימים התברר שהיא צריכה מלטונין) הגענו לזמן זוגי רק בימי שישי בבוקר. 

אז בעיני כדאי להתייעץ עם רופא לגבי הצורך, ולא לתת בלי התייעצות.

שהגוף תריך ליימר באופן טבעי.

הבעיה בלתת מלטונין לא כי זה חומר רע, להיפך זה הורמון מצויין שצריך להיות לנו בגוף.

הבעיה היא כשנותנים באוםן מלאכותי הגוף לא מייצר את זה טבעי וככה מתפתחת תלות.

אחד מתופעות הלוואי אגב זה בעיות שינה.

כי ככה זה עובד.

לכן צריך התוויה רפואית, זה לא כזה פשוט.

קודם כל, ברור שהבעיה היא שורשית יותר בהתנהלות שלכם מולם וכבר דובר פה כמה פעמים על הדרכת הורים טובה.

אבל עד שתעלו על המסלול אני מציעה להוריד ציפיות..

הבנות שלי לרוב עד 19:30 כבר ישנות (4.5, 2.5 אם מעניין אותך לו"ז אז 17:30 א. ערב, 18:00 מקלחת- מקלחת ביחד, 18:30 התארגנות, סיפור, קריאת שמע ולישון) ועדיין אני לא כל ערב מאפסת את הבית, לא מכינה אוכל למחר ולא מדברת עם אמא שלי.

מה כן?

הכלים בדכ מצטברים בכיור עד שמישהו לוקח יוזמה🙊

את הבית מאפסים פעם- פעמיים בשבוע

אוכל- יש במקרר מה שנשאר משבת

זמן זוגי- יום בשבוע שמקפידים עליו

שיחה לאמא- במהלך הצהריים, עם הילדים וגם הם משתתפים בשיחה אבל גם זה, ממש לא כל יום. אם חשוב לי לדבר איתה בנחת אז כן בערב אבל תוך כדי משהו (נניח בחמישי תוך כדי בישולים לשבת)

אמנם עוד לא חזרתי לעבודה מהחל"ד, אבל כשאחזור אז השנה היום החופשי שלי ושל אמא מסונכרן אז בונה על שיחות רגועות שם.

להתקלח, להסיר איפור וקרמים- פה אני לא יכולה לעזור כי מעולם לא היו לי שגרות טיפוח כאלה, לא מתאפרת ביום יום וקרמים עומדים לי במדף רק ליופי. גם בפנימייה הייתי מתקלחת תמיד ראשונה כי ידעו שאני מתקלחת קצר.

סדרה- לא מחפשת את זה כ"כ אבל מנוחה עם מסך מבחינתי זה בזמן ההשכבות.. הן שוכבות במיטה ואני לידן עם מסך על בהירות נמוכה 

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

בת שנה ורבע

יש לה מלא שיניים

אז התחלתי כמה שאני מצליחה 

היא לא מאוד משתפת פעולה

ואז הם לא צריכים לירוק

בעיקרון ההמלצה היא לצחצח מהשן הראשונה

אנחנו מצאנו שבהתחלה הכי נח לנו זה תוך כדי המקלחת ועם מברשת אצבעון

4 מתוכן טוחנות

אני עושה בלי משחה בינתיים

רק מצחצחת כזה שייצא הלכלוך

כי כל המשחות שראיתי היה כתוב מגיל שנתיים...

אני מאמינה שזה לא בעיה לבלוע משחה שמיועדת לילדים אבל אין לי מושג

לק"י

לא להתייחס לגיל שכתוב.

אלא לכמות של חומר שנמצא בה (פלואוריד אולי). לא זוכרת... צריך לשאול בטיפת חלב.

אז בהתחלה אני רק מנגבת את השיניים והלשון בחיתול טטרה ובהמשך מצחצחת. אבל מתחילה מהופעת השן הראשונה

לי יש לנסינו חשמלית דו"צ והיא אחלה (עד כמה שלשאוב אחלה בשבילי).

צריך גם התאמה של גודל הקאפ לגודל שלך, זה משפיע על היעילות והכאב (בכל מקרה לא אמור לכאוב!)

משאבה של אוונט

שיכולה להיות גם ידנית וגם חשמלית

אבל היא חד צדדית

אני אישית מעדיפה דו"צ שיהיה כמה שיותר מהר

ולנסינו מעולה לי

קישור:
משאבת חלב חשמלית ניידת PHILIPS AVENT עם מסאג' חכם וסטימולציה של פרחים - שואב טבעי לתינוקות Mimics - AliExpress 1501 

לא ניסיתי, 

לי יש את של לנסינו, דו"צ, חשמלית..  והיא סבבה, ותו לא. 

אני חושבת שהיא לא מאוד שקטה אבל היא יעילה ואת יכולה לשלוט בעוצמה אז זה לא כואב

יש לי לנסינו חשמלית דוצ, זה לוקח חצי שעה ומרתק אותך למקום.

עם אוונט  ידנית תוך 10-15 דקות הצלחתי להגיע לריקון, וזה ממש נוח כי אני מתאימה לעצמי את העוצמה אם יש גודש וכאלה. ממש אהבתי אותה

לי עם לנסינו לקח 10-15 דקות