התקלחתי בבקרים כשאמא/אבא/בעלי באו לבקר

כי בעלי עם הילדים בחופש גדול..וגרים רחוק

וזהו..אין לי מי שיבקר

ולכן גם חשבתי ללדת בבי''ח עם אוכל מהדרין נורמלי כדי שיהיה לי מה לאכול...

אבל בבתי חולים האלו- המחלקות עם התינוקיה צפופות יותר ולכן חשבתי על האפס הפרדה שיותר שקט..

סתם מעניין אותי איך הרגישו מי שהיתה במצב דומה

הייתי בודדה כזה וחיכיתי לביקורים

זה היה ביקורים קצרים של שעה שעתיים בבוקר וגל פעם מישהו אחד

ממליצה גם לחשוב מה יעזור לך לא להרגיש בודדה

לשירותים הכנסתי איתי. מקלחת לא העזרתי כי התינוקות שלי יודעים לבכות ולהיות לא רגועים;)

היה מספיק גדול ומקום

אני כן חושבת שזה יהיה מאתגר, אבל לגמרי אפשרי.

תלוי בכוחות שלך בדרך כלל אחרי לידות (ולא מחייב שזה גם מה שיהיה הפעם..)

תלוי במזג של הבייבי

שאלה קשה 

מאז הלידה השלישית בעלי כמעט לא נמצא איתי בבי''ח, מעדיף להיות הורה זמין בבית לילדים האחרים (כמובן בסיכום מלא איתי)

הייתי 3 פעמים באפס הפרדה אחרי הלידה. אם הייתה איתי שותפה שהיה לנו נעים ביחד אז כל פעם שאחת הלכה לשירותים או למקלחת אז השניה שמרה כמה דקות.

אם לא אז התקלחתי והלכתי לשירותים עם העריסה של התינוק.

בלילות גם ככה אני נמצאת עם התינוק בבי''ח כי אני רק מניקה ולא נותנת בכלל בקבוק אז העובדה שלא הייתי צריכה ללכת לתינוקיה הקלה עליי.

ישבתי על הספה עם התינוק ונמנמנו ביחד

כשהתקלחתי (זריז) השארתי את התינוק בחדר עם הוילון סגור

התינוק היה רגוע וישן רוב הזמן ככה שלא היה לי קשה

לק"י

או שהתקלחתי כשבעלי הגיע (הוא לא יבוא בכלל, גם לא עם הילדים?).

לא תמיד התקלחתי ביומיים הראשונים (אני תמיד מאושפזת יותר בגלל צהבת).

לשירותים נכנסתי בלעדי התינוק. הסיכוי שיקרה לו משהו, נראה לי מזערי.

בלילות- בלידה האחרונה כשהקטן צרח וצרח האחות לקחה אותו אליה. אבל זה באמת לא תמיד מתאפשר.

אני לרוב רק מניקה, אז נוח לי שהם לידי, ואני לא צריכה ללכת הלוך ושוב.

אין אף אחד שיקפוץ לבקר, שתוכלי לנוח קצת או להתקלח?

אני לצערי לא הייתי באפס הפרדה, אבל כן הייתי בביות מלא בשלוש מהלידות שלי. בלידה אחת הייתי לגמרי לבד, בלי מבקרים כמעט בכלל (קורונה, וכל המשפחה הייתה בבידוד), והסתדרתי בהחלט (ועוד הייתי אחרי קיסרי... הייתי בביות מהיום השני).

את התינוק מכניסים לחדר המקלחת כשמתקלחים - בדרך כלל יש מקלחת גדולה מספיק בשביל זה. שירותים - אם זה קצר מבחינתי אפשר להשאיר לבד, מקסימום לבקש מהשכנה לחדר לשים עין. לכל שאר הדברים - פשוט לוקחים את התינוק איתי.

ואני אישית בלילה מרשה לעצמי לישון עם התינוק במיטה אם זה נראה מספיק בטיחותי, ואז הוא ישן טוב יותר. האחיות עקרונית לא מסכימות, אבל לפחות עד שהן באות לבדוק אפשר קצת לישון...

בשעה טובה!

בלילה היא די היתה איתי במיטה. חלק מהזמן ישנתי בישיבה. האחיות יותר זרמו על זה מבמחלקה אחרת. אבל אולי זה תלוי על מי נופלים.

לא ניסיתי לתת לאחיות קצת, אבל אני יודעת שזה אפשרי הרבה פעמים.

אחרי לידה היולדת מאוד עייפה, מסוכן לתינוק להיות לבד אם אין איתך מישהו עם כוחות להשגיח עליו. ולצערנו היו מקרים..

אילו מקרים היו? את יכולה לפרט?

אני חושבת שיולדת "נולדת" עם היכולת לחוש את התינוק שלה ולכן היא יכולה לשמור עליו הכי טוב מכל אחד אחר, בטח יותר מאשר אחות זרה שמטפלת בעוד כמה וכמה תינוקות...

לק"י

אבל במקרים של עייפות מאוד גדולה, כשמניקים בישיבה- התינוק עלול להשמט.

לכן לי עדיף להניק בשכיבה בצורה בטוחה. הבעיה שבבי"ח זה לא תמיד מתאפשר.

באמת באחת הלידות העדפתי להניק בשכיבה הלילה ומקסימום להירדם, מאשר להירדם בישיבה עם תינוק בידיים.

לק"י

גם אם הם היו בביות חלקי, הייתי מביאה אותם לינוק וכנראה משאירה לידי, במקום ללכת הלוך ושוב.

(הגדול שלי היה בביות גמיש. בפועל רוב הזמן היה לידי).

כל עוד זה מתאפשר בעיניי מבחינה בטיחותית.

ובכל מקרה, בהנקה זה לא משנה אם מדובר בביות או לא, כי היולדת אמורה להחזיק לבדה את התינוק כך או כך...

שהיא בתור אחות לא ממליצה

והיתה אמא שאחרי הלידה היתה מותשת

והניקה תוך כדי שינה, והיא לא שמה לב לתינוק ו...

עצוב!!!!

אני אומרת את זה מאכפתיות

אם כבר אפס הפרדה אז משמרות על התינוקת מאדם שעם כוח כרגע. לפעמים גם הבעל מותש וזה לא אופציה 

גם כשיש תינוקייה.

גם אז יש זמנים שהאמא תהיה לבד עם התינוק.

ולא תמיד היא תצליח להחזיר את התינוק לתינוקייה לפני שהיא תרדם איתו.

ובכל מקרה, האחיות מסתובבות במחלקה ומשגיחות. גם בביות מלא.

ועוד משהו-

האשפוז הוא רק בימים הראשונים.

אחר כך חוזרים הביתה, ושם התינוק באחריות הבלעדית של ההורים.

את בלילה לא ישנה והתינוק לא באחריותך?

נכון שיש את הבעל

אבל הוא גם ישן ועשוי לפספס

אם אםס הפרדה לא מתאים לך משלל סיבות זה לגמרי לגיטימי

אבל לא לבוא ולהגיד שזה מסוכן ולנסות לבטל את האופציה עבור נשים אחרות שזה חשוב להן מאוד

מחכה לזה מאד

לא הצלחתי לנוח בידיעה שהבייבי בתינוקיה ורק בורא עולם יודע מה קורה איתו.

הכינו אותי שהילד יכול לבכות ולא אוכל לישון - אדרבה - אם הילד בוכה אני רוצה להיות זאת שמרגיעה אותו.

ב''ה ישנו מצוין

בעלי אמנם היה איתי אבל גם ככה ינק ככה שהאיש לא עשה כלום חוץ מלישון. דאגתי שלא יהיו מבקרים + חדר פרטי בבית חולים = אמא שישנה ברוגע עם הילד שלה סביב השעון.

כמובן מכבדת כל אחת עם התחושות רצונות חלומות וכדומה

לק"י

"סיבות שלי" זה לא אחד מהם.

לכן, אנחנו מבקשות לא להמשיך את הדיון הזה באנונימי.

והתראה לכולן- להבא הודעה אנונימית שלא מאחת הסיבות שקבענו, תמחק בלי התראה.

יש צוות אחיות

יש צוות אופאים

יש לרוב עוד שותפה לחדר  (הלוואי ולא היה)

להגיע למצב מסוכן זה ממש קיצון

באחד לא היתה להם שום בעיה שאשים את התינוק בתינוקיה מתי שאני צריכה, למרות ההגדרה הרשמית. את אחד הילדים שמתי גם לכמה שעות בלילה כשממש הייתי צריכה לישון.

בשני עשו קצת פרצופים, אבל הסכימו לשמור עליו קצת פה וקצת שם (בעקרון מבחינתם את צריכה לבקש ממי איתך בחדר לשמור עליו. הזוי בעיניי).

בשלישי ממש סירבו בתוקף, וכשהתעקשתי שאני צריכה להתקלח, עשו לי טובה והסכימו שאשאיר את הקטנה ליד תחנת האחיות (בכלל, בי''ח שאני ממש לא ממליצה ללדת בו מאוד מגוון סיבות...).

אז לדעתי שווה לברר מה המדיניות בבי''ח הספציפי בו את מתכננת ללדת.

אבל בפועל יצא לי זמנים שהייתי לבד ונגיד הייתי צריכה לשירותים ובדיוק הוא ממש בכה או לא היה רגוע ומצאתי את עצמי מחכה שבעלי/ אמא שלי יחזרו כדי להשאיר אותו איתם.

אז לי זה היה ממש טוב שאמא שלי הייתה איתי רוב הזמן וקשה לי יותר לחשוב על להיות בלי ליווי, אבל זה לא בלתי אפשרי.

גם תלוי באמת בבי"ח- גפ במדיניות שלו וגם בתנאים שהוא נותן. כי נגיד בעין כרם במחלקות ביות הישנות הכל מאד צפוף וקטן ופחות מסתדר לדעתי להכניס עריסה לשירותים

יותר נוח לי כשהם קרובים ואני יכולה להניק מתי שמתאים לשתינו.

מרגיש לי שהם יותר רגועים ככה.

אם יש תינוק צרחן במיוחד אפשר תמיד לבקש לעבור מחלקה.

מכניסה אותם איתי לשרותים ומקלחת

וגם לי לא היו הרבה מבקרים

שניה לפני פסח ובעלי לא היה אתי רוב האשפוז

ואני תמיד באפס הפרדה.

היה ממש בסדר אבל הבדידות דיכאה אותי ממש

(והשכנה לחדר הביאה את אמא שלה כמה פעמים והן עשו רעש אחרי שלא ישנתי בלילה וכו)...

הכנסתי את העריסה אתי לשירותים למרות שזה עין כרם וצפוף, או שביקשתי מהחברה לחדר שתשים עין כשהוא ישן, או שסגרתי את הדלת של החדר ונכנסתי מהר.

עם התינוק הנוכחי הייתי בשבת ובעלי הגיע ממש שניה לפני שבת, ישבתי בחדר אוכל ודיברתי עם יולדת אחרת והיא אמרה לי תיכנסי להתקלח אני אשמור עליו, אז זו גם אפשרות. בדרך כלל מסתדרים.. 

באמת אני תמיד עם התינוק איתי צמוד כל הזמן

ובאמת שמתי בתינוקיה או לכמה דקות פה ושם או רק כשקרסתי ממש מעיפות ולזמן קצר

אז פחות לחוצהמעצם הלהיות עם התינוק

רק ש..

נכון באמת היה מרגיע אותי שיש את האופציה

ולעבור אפשר אבל רק בבוקר לא בלילה..ככה שזה לא תמיד יעזור

וגם

באמת האשפוז זה זמן אפור וקצת בודד עבורי

דוקא אחרי לידה אני ממ שרוצה שיקיעו

שיהיה מישהו ישתרגש איתי

שיהיה למי תספר איך היה הלידה..וסתם פשוט לא להיות רק לבד

כי גם כה בבי''ח לישון לא כזה עובד לי

חשבתי שלהיות ב2 בחדר יהיה באמצע

לא מדי רועש ועמוס

ומצד שני לא מדי בודד

ובאמת להתקלח הז באמת לא סיפור

בבית אני כן ינה עם בתינוק איתי במיטה אבל בטיחותי

והיו פעמים שגם בבי''ח כשהמיטה צמודה לקיר ויש מעקה גבוה בצד השני זה הרגי ש לי מאוד בטוח. מדברת על שכיבה על הגב.. לא ישיבה..

אבל תמיד לא היה לי נעים 'האחיות נכנסות וכועסות

אבל מצד נשי זה הדרך היחידה שבה אני ישנה משהו

היו לילות ..אולי רובם שישנתי אולי חצי עשה בלילה. וכנ''ל ביום

וזה אחרי לידההה

ועוד איזה לילה לבן או שניים לפניה

ככה שבאמת הגוף שלי היה גמור

והלוואי והיה לי מי 'יבקר

כאמור הילדים קטנים ובחופש גדול...

זה עשה נסיעה

וכשהם באים הם כל כך מרוגישם וסוערים שלרוב זה בעיקר מתיש ובלגן ובכי ונסיון שיהיו בשקט ולא יפריעו.. ותוך חצי עשה הז ממוצה לגמרי

אז לא יודעת אם יש טעם לטרטר אותם את כל זה..

ההורים לשי מבוגרים

ואין לי מישהו שגר קרוב

אז זה מה יש

וגם אנש באמת לא כזה מתרגישם כשמדובר בלידה חוזרת+++

ומאחלת לך שתשחררי מהר ותשמחי עם המשפחה בבית🙏

אבל הבנתי שזה בי''ח גדול ועמוס..ומחכים מלא זמן לחדר לידה..וללעבור למחלקה..

ושהצוות לרוב לא ממש נחמד אלא יותר ענייני

אז פשוט ירדתי מזה

וגם כן מעדיפה בי''ח יותר בהקשר דתי..

שערי צדק

-מעייני-לניאדו

אבל בכולם החדרים הרגילים די עמוסים ..

לכן ישבתי על האפס הפרדה ששם יותר שקט

ואת מרגישה טוב והתינוק מרגיש טוב, ומתאפשר לך-

ההמלצה שלי זה להשתחרר מוקדם הביתה ולנוח כמו בן אדם במיטה שלך, עם מתחברת (אם יש לך)

בלי הפרעות ורעשים כל רגע.

לפעמים העייפות והתשישות הגדולה היא לא רק מהלידה עצמה אלא מחוסר שינה ומנוחה מספקת במחלקה.

בבית אין יולדות נוספות ובני משפחותיהם ויש בעל יותר זמין שלא צריך להתרוצץ בין בית חולים לילדים בבית.

הייתי לבד לילה אחד וכשהייתי צריכה ללכת לשירותים או להתקלח אז ביקשתי מאחת האחיות שתישאר רגע בחדר.

מאוד משתנה בין בתי רפואה אבל איפה שאני ילדתי (כמה בתי רפואה), לא ניתן לבחור באפס הפרדה ולהשאיר בתינוקיה, צריך לבחור. או או.

אולי את יכולה לבקש ביות חלקי.

בכללי יולדת אחרי לידה זה כמו חולה שיש בו סכנה...

להשאר לבד בכללי לא ממליצה בלי קשר לתינוקיה לא תינוקיה...

מהחוויה שלי משני בתי חולים שונים האחיות לא היו ממש זמינות...

וגם אחיות זה תמיכה לרוב טכנית.

צריך איזשהי עטיפה ריגשית זמינה

אז עוד לדאוג לתינוק קטן לבד נראה לי קשוח. 

לק"י

וגם לא בטוח שהייתי רוצה שיהיה איתי כל הזמן.

ואנשים אחרים, אני שמחה שבאים לבקר. לא צריכה אותם איתי כל הזמן.

זה לא שבבית יש ילד או שניים ויש סבתא ששומרת

יש חבורה שלמה...

ואין מי שישמור

והבי''ח מרחק כמעט שעה נסיעה

וחופש גדול

אז באופן ריאלי אין מי שילווהאותי באשפוז

רקהלידה זה פרוצדורה מורכבת שהלוואי ותסתדר

ובסדר זה לא סוף העולם בסוף אני מסתדרת עם לא צריכה עזרה גדולה

זה כן נחמד אם היה מדי פעם ביקור

אבל באמת כל אחת והמציאות שלה

אבל אני הרגשתי שזה שאני עם התינוק/ת עוזר לי להרגע ולהפיג את הבדידות.

אמנם לי כן היו מבקרים מפעם לפעם, אבל כשהייתי לבד ונח עליי מן דכדוך כזה, דווקא הרגיע אותי שהתינוק צמוד אלי ואני לא לבד-לבד

קראתי על זה איפשהו... (אולי כאן חח)

בכל אופן טכנית עם התפרים וגם עם ההנקה יש קושי לעשות תוך כדי דברים...

קשה טכנית להתנהל לבד, לפעמים קשה לקום או אי אפשר לקום מהמיטה וצריך שיביאו לך משהו לתינוק/בשבילך...

מלא סיטואציות.

חושבת שגם בעבר הרחוק לא היה מצב להשאיר יולדת עם תינוק לבד.

אחיות ורופאים מבחינתי פחות נחשב כי הזמינות שלהם היא חלקית. 

רוב הזמן היה ממש בסדר.

בלילה השני התינוק לא ישן בכלל, ובחמש בבוקר אחות חמודה לקחה אותו לדלפק כדי שאני אוכל לישון עד שבע.

והייתי בלי אפידורל אז קמתי דיי מיד כשהגענו

ואז לא היה חייב אז בעלי יצא לסידורים וכולי, למרות שרוב הזמן וגם בלילה היה איתי. היינו 3 לילות…

אבל מבחינת חובה לא היה חייב

אבל זה עוזר שיש מישהו לידך כי אין תינוקייה ואם את צריכה רגע לנוח/להתקלח… 

בעיקר מצד המחלקה...

הכרחי לי חדר של גג 2 נשים

אוירה שקטה ולא רועשת רוב היום

העדפה במחלקה שיש תינוקיה לעת הצורך

או באפס הפרדה.

מבאס אותי שאין באתרים תמונה נורמלית של החדרים במחלקות

וחשוב לי בי''ח לא המוני ועמוס. די שצריך לחכות מלא לחדר לידה וכו כי יולדת מהר...

וגישה טבעית בגדול

ולא 3.ושיותר שקט במחלקות האלה.

ולכן חשבתי על זה כאופציה..

סתם מעניין אותי מבין 2 הבתי חולים מה עדיף לי

אני לא מכירה

הייתי בלניאדו לפני חצי שנה באפס הפרדה היינו שלוש בחדר

במעייני הישועה לפני שנתיים גם היינו שלוש בחדר, אבל זה היה לפני המחלקה החדשה של האפס הפרדה

גם מהסיבה שבלניאדו

אם לא אפס הפרדה - אז בטוח זה 3 בחדר

וגם כי חשבתי על זה שבאפס הפרדה השותפה לחדר תהיה עם הבעל או מלווה..כל הזמן ואולי גם בלילה

וזה יפריע לי יותר ..

וגם במעיי י יש גם במחלקה הרגילה חדרים של 2

.אם יהיו פנויים..וגם האפס הפרדה שם יותר חדש ןנחמד

מקווה שזה אכן יעבור לי בטוב...

פחדתי בעיקר מהעומס שם...

האמת שלי זה היה מושלם פעם ראשונה שבעלי היה איתי, זה גם עזר, גם היה חוויה זוגית, וגם הייתה מזה צניעות במחלקה שזה הרגיש שייך שיש גברים

הרגשתי שבזכות שזה בית חולי דוסי יכולים להרשות לגברים לישון וזה באופן צנוע ומתאים

ברור שלך היה נח ככה...זה באמת הכי נח כשהבעל איתך

אבל כמי שלבד זה מאוד מפריע

עכשיו באפס הפרדה אני מבינה למה מותר וזה הגיוני

אבל במחלקה הרגילה עם התינוקיה אז כן חשוב לי שלא יהיו בעלים בחדר

זה לא נעים

מהתינוקיה לשירותים בחדר שלי, החדר היה עמוס מבקרים ומבקרות ליולדת השניה (ב10 בלילה שלכל הדעות אסור מבקרים.....)

וחדר השירותים היה נעול כי אחד האורחים שלה בילה שם זמן רב

אז נשברתי......

הלכתי לאחיות ובקשתי מהן לעזור לי

ופרצתי בבכי כזה נוראי.....

מבינה אותך ומסכימה ממש!!!!

אסור למבקרים להתפנות בחדר של היולדות.

מה האחות עשתה??

ואצלי גם בלידה האחרונה היה משהו כזה (חמולה ערבית, אחת האורחות התקלחה במקלחת של החדר!) התלוננתי והעבירו אותי חדר לחדר שקט עם יולדת יהודיה)

אח"כ הם התנצלו. הסברתי להם שבעקרון אין לי בעיה שיהיו בחדר כמה שבא להם

בכל מקרה לא הייתי כמעט בחדר

אבל השירותים מיועד ליולדות. לאורחים יש שירותים בחוץ....

היה מעולה מבחינתי

רוב הזמן הייתי בחדר לבד כי לא היה עומס באפס הפרדה (החדר מיועד ל2 מקסימום)

יש שם אחיות חמודות ששמרו עליו כשהתקלחתי או אחד הלילות שהוא בכה המון ורק רציתי טיפה לישון החזיקו ושמרו עליו כמעט 3 שעות.

הם יושבות כל הלילה בקבלה משועממות מבחינתן זה תעסוקה.

וברור שבאפס הפרדה יש יותר נוכחות של גברים

אבל עדיין לא הרגשתי בשום רגע חוסר נעימות או נוכחות יתר

עשית לי חשק לנסות לפחות

תודה רבה

אם יש לך עוד התרשמויות ואינפורמציה על מעייני אשמח לשמוע בפרטי

פחות הייתי מרוצה מהרופאת ילדים 

אבל זאת לא היתה לידה ראשונה ואני כבר יודעת לקחת דברים בפרופורציות ולא התרגשתי ממנה בכלל

גם האוכל לא היה משהו.. ובפעמים אחרות שילדתי שם היה אוכל ממש משובח. אולי נפלתי בתקופה כזאת שפחות השקיעו באוכל. אבל לא חשוב לי במיוחד עניין האוכל ואולי השתפר מאז.

בסופו של דבר יצאתי משם עם מצב רוח יחסית טוב ליולדת ואחזור לשם בעז''ה

אם תרצי תכתבי לי בפרטי ואפרט לך יותר.

במחלקה ב- אפס הפרדה וביות מלא זה 2 בחדר.

פעם יצא לי לשים את התינוק בתינוקיה כשהייתי צריכה תור למשרד הפנים שם.

אבל לא יודעת כמה זורמות על לשים בשביל להתקלח ושירותים..

אותי מבאס שגברים יכולים לישון במחלקה..

לא הייתה אווירה רועשת.

בחדר אוכל די שקט (ומבאס מבחינתי) - לדעתי כי גם מחלקת היריון בסיכון נמצאת במחלקה..

לא יצא לי לחכות לחדר לידה -תמיד הכניסו אותי זריז כי הגעתי בפתיחה מלאה או כמעט מלאה. פעם קודמת ילדתי במיון- אבל סתם כי לא הספיקו להעביר אותי, לא אמרו שחסר חדר..

כן זרמו עם הבקשות שלי - לידה על 6 וכזה..

זה בהחלט מאתגר.

נראה לי שמה שצריך להוביל אותך כד להיות בטוב הוא זה השהות עם התינוק ולא השקט. כי התינוק בוכה שלך ושל השכנה זה מספיק רעש....

התלבטויות ללכת על אפס הפרדה.

וגם בקשתי מהמיילדת בחדר לידה שתסדר לי חדר במחלקה החדשה בהדסה.

היא דווקא היתה נכונה לעזור לי.

לצערי ההחלטות שלי והחלומות שלי, לא עזרו לי ברגע האמת

התינוק שנולד גדול ובשל, היה זקוק להשגחה

היה עם חמצן וניטור במשך חמישה ימים

ובאיזה שהוא שלב גם ירד לפגייה להשגחה צמודה יותר ולתמיכה נשימתית יעילה יותר.

זה לא דבר שיכלנו לצפות מראש וכל החלומות שלי נגנזו

הייתי איתו ב"אפס הפרדה" בתינוקיה הרועשת

פשוט במשך 5 ימים לא זזתי ממנו (בעלי היה במילואים וכשיצא היה עם הילדים)

בעודי יושבת על כסא קשה וקמה רק לגיחות לשירותים.

בתינוקיה אסור למשפחה מלבד ההורים להכנס כך שגם לא יכלתי לקבל מבקרים

איזה מנוחה ואיזה שקט.....

היינו בעקרון רק 2 בחדר גדול ומרווח, אבל פשוט לא הייתי בחדר בכלל....

השותפה שלי הרוויחה חדר פרטי.

ככה הקב"ה רצה שנתחיל את החיים.....

ממליצה לך בעיקר להתפלל על תינוק בריא ושלם

שיהיה לך כח ובריאות ותגדלי אותו בנחת

ושכל חלומותייך ומשאלותייך יתקבלו לטובה

שיהיה לך הכי טוב שיכול להיות בנתונים הקיימים

בגלל זה אני לא אוהבת את הארגונים והנשים שמקדמות אפס הפרדה בקטע קיצוני… וכל מי שלא אפס הפרדה אז היא "אמא שווה פחות"

וזה חורה לי… כי זה מזה לא קשור.

לי בלידה הראשונה אני נצרכתי אחרי הלידה להתאשפז ולא יכלתי אפס הפרדה והתינוקת הייתה בכלל בבית עם אמא שלי…

ובלידה עכשיו עשיתי אפס הפרדה והיה מהמם ברמות של ממש.

זה לגמרי תלוי באישה ובתינוק.

ושכולם יהיו בריאים אמן.

אבל אומרים שזה עדיף כשמתאפשר. ושזה זכויות שמגיעות לנשים שרוצות בכך

זה לא קל אבל זה שווה את זה בשבילי.

מכניסה אותם איתי למקלחת/שרותים.

ומשתדלת לחזור הביתה כמה שיותר מהר..

מה שכן, לי תמיד ממש מפריע בלילה התינוק של השכנה, עד ששלי נרדם, שלה בוכה.. 

ומקסימום לבקש לעבור

מאמינה שגם אם לילה אחד יהיה יותר קשה אני אשרוד את זה

גם במילא הם תמיד לידי כמעט..

הלכתי לשם לא מרצון (לא היה מקום במחלקה הרגילה) ומתוך שיכנוע מסיבי של המיילדת שמקסימום נעזרים בשכנה לחדר או באחיות, ובסוף האחיות לא היו מעוניינות לעזור (ושוב, זכותן המלאה... הן לא תינוקיה), והשכנה לחדר היתה ממש מסכנה שלא היה נעים לבקש.

ברור שנכנסים עם התינוק לשירותים ולמקלחת..

אם זה 2 דקות שירותים והתינוק ישן אני כן משאירה אותו ליד המיטה שלי עם וילון סגור. אבל אם זה יותר אני מכניסה איתי, באיזה קטע הן בכלל יודעות מה את עושה איתו כשאת מתקלחת?

וכמה דקות קודם באתי לשאול אם תוכל לשמור.

אז שאלה מה עשיתי וקלטה תוך כדי שאני יוצאת עם התינוק, וכעסה עלי ממש...

אני כבר לא זוכרת מה אמרה, רק שהייתי ממש חסרת אונים ובלידה אחכ כבר לא הגעתי לאותו בית חולים ואני גם לא רוצה לחזור לשם (למרות שבלידה הם היו מאודדדד מקצועיים, והמיילדת שמה לב לפרט חשוב שיש סיכוי שהציל את התינוק שלי)

מה לא בטיחותי בזה?

מה היא מצפה שתעשי?

הזיה

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק