התקלחתי בבקרים כשאמא/אבא/בעלי באו לבקר

כי בעלי עם הילדים בחופש גדול..וגרים רחוק

וזהו..אין לי מי שיבקר

ולכן גם חשבתי ללדת בבי''ח עם אוכל מהדרין נורמלי כדי שיהיה לי מה לאכול...

אבל בבתי חולים האלו- המחלקות עם התינוקיה צפופות יותר ולכן חשבתי על האפס הפרדה שיותר שקט..

סתם מעניין אותי איך הרגישו מי שהיתה במצב דומה

הייתי בודדה כזה וחיכיתי לביקורים

זה היה ביקורים קצרים של שעה שעתיים בבוקר וגל פעם מישהו אחד

ממליצה גם לחשוב מה יעזור לך לא להרגיש בודדה

לשירותים הכנסתי איתי. מקלחת לא העזרתי כי התינוקות שלי יודעים לבכות ולהיות לא רגועים;)

היה מספיק גדול ומקום

אני כן חושבת שזה יהיה מאתגר, אבל לגמרי אפשרי.

תלוי בכוחות שלך בדרך כלל אחרי לידות (ולא מחייב שזה גם מה שיהיה הפעם..)

תלוי במזג של הבייבי

שאלה קשה 

מאז הלידה השלישית בעלי כמעט לא נמצא איתי בבי''ח, מעדיף להיות הורה זמין בבית לילדים האחרים (כמובן בסיכום מלא איתי)

הייתי 3 פעמים באפס הפרדה אחרי הלידה. אם הייתה איתי שותפה שהיה לנו נעים ביחד אז כל פעם שאחת הלכה לשירותים או למקלחת אז השניה שמרה כמה דקות.

אם לא אז התקלחתי והלכתי לשירותים עם העריסה של התינוק.

בלילות גם ככה אני נמצאת עם התינוק בבי''ח כי אני רק מניקה ולא נותנת בכלל בקבוק אז העובדה שלא הייתי צריכה ללכת לתינוקיה הקלה עליי.

ישבתי על הספה עם התינוק ונמנמנו ביחד

כשהתקלחתי (זריז) השארתי את התינוק בחדר עם הוילון סגור

התינוק היה רגוע וישן רוב הזמן ככה שלא היה לי קשה

לק"י

או שהתקלחתי כשבעלי הגיע (הוא לא יבוא בכלל, גם לא עם הילדים?).

לא תמיד התקלחתי ביומיים הראשונים (אני תמיד מאושפזת יותר בגלל צהבת).

לשירותים נכנסתי בלעדי התינוק. הסיכוי שיקרה לו משהו, נראה לי מזערי.

בלילות- בלידה האחרונה כשהקטן צרח וצרח האחות לקחה אותו אליה. אבל זה באמת לא תמיד מתאפשר.

אני לרוב רק מניקה, אז נוח לי שהם לידי, ואני לא צריכה ללכת הלוך ושוב.

אין אף אחד שיקפוץ לבקר, שתוכלי לנוח קצת או להתקלח?

אני לצערי לא הייתי באפס הפרדה, אבל כן הייתי בביות מלא בשלוש מהלידות שלי. בלידה אחת הייתי לגמרי לבד, בלי מבקרים כמעט בכלל (קורונה, וכל המשפחה הייתה בבידוד), והסתדרתי בהחלט (ועוד הייתי אחרי קיסרי... הייתי בביות מהיום השני).

את התינוק מכניסים לחדר המקלחת כשמתקלחים - בדרך כלל יש מקלחת גדולה מספיק בשביל זה. שירותים - אם זה קצר מבחינתי אפשר להשאיר לבד, מקסימום לבקש מהשכנה לחדר לשים עין. לכל שאר הדברים - פשוט לוקחים את התינוק איתי.

ואני אישית בלילה מרשה לעצמי לישון עם התינוק במיטה אם זה נראה מספיק בטיחותי, ואז הוא ישן טוב יותר. האחיות עקרונית לא מסכימות, אבל לפחות עד שהן באות לבדוק אפשר קצת לישון...

בשעה טובה!

בלילה היא די היתה איתי במיטה. חלק מהזמן ישנתי בישיבה. האחיות יותר זרמו על זה מבמחלקה אחרת. אבל אולי זה תלוי על מי נופלים.

לא ניסיתי לתת לאחיות קצת, אבל אני יודעת שזה אפשרי הרבה פעמים.

אחרי לידה היולדת מאוד עייפה, מסוכן לתינוק להיות לבד אם אין איתך מישהו עם כוחות להשגיח עליו. ולצערנו היו מקרים..

אילו מקרים היו? את יכולה לפרט?

אני חושבת שיולדת "נולדת" עם היכולת לחוש את התינוק שלה ולכן היא יכולה לשמור עליו הכי טוב מכל אחד אחר, בטח יותר מאשר אחות זרה שמטפלת בעוד כמה וכמה תינוקות...

לק"י

אבל במקרים של עייפות מאוד גדולה, כשמניקים בישיבה- התינוק עלול להשמט.

לכן לי עדיף להניק בשכיבה בצורה בטוחה. הבעיה שבבי"ח זה לא תמיד מתאפשר.

באמת באחת הלידות העדפתי להניק בשכיבה הלילה ומקסימום להירדם, מאשר להירדם בישיבה עם תינוק בידיים.

לק"י

גם אם הם היו בביות חלקי, הייתי מביאה אותם לינוק וכנראה משאירה לידי, במקום ללכת הלוך ושוב.

(הגדול שלי היה בביות גמיש. בפועל רוב הזמן היה לידי).

כל עוד זה מתאפשר בעיניי מבחינה בטיחותית.

ובכל מקרה, בהנקה זה לא משנה אם מדובר בביות או לא, כי היולדת אמורה להחזיק לבדה את התינוק כך או כך...

שהיא בתור אחות לא ממליצה

והיתה אמא שאחרי הלידה היתה מותשת

והניקה תוך כדי שינה, והיא לא שמה לב לתינוק ו...

עצוב!!!!

אני אומרת את זה מאכפתיות

אם כבר אפס הפרדה אז משמרות על התינוקת מאדם שעם כוח כרגע. לפעמים גם הבעל מותש וזה לא אופציה 

גם כשיש תינוקייה.

גם אז יש זמנים שהאמא תהיה לבד עם התינוק.

ולא תמיד היא תצליח להחזיר את התינוק לתינוקייה לפני שהיא תרדם איתו.

ובכל מקרה, האחיות מסתובבות במחלקה ומשגיחות. גם בביות מלא.

ועוד משהו-

האשפוז הוא רק בימים הראשונים.

אחר כך חוזרים הביתה, ושם התינוק באחריות הבלעדית של ההורים.

את בלילה לא ישנה והתינוק לא באחריותך?

נכון שיש את הבעל

אבל הוא גם ישן ועשוי לפספס

אם אםס הפרדה לא מתאים לך משלל סיבות זה לגמרי לגיטימי

אבל לא לבוא ולהגיד שזה מסוכן ולנסות לבטל את האופציה עבור נשים אחרות שזה חשוב להן מאוד

מחכה לזה מאד

לא הצלחתי לנוח בידיעה שהבייבי בתינוקיה ורק בורא עולם יודע מה קורה איתו.

הכינו אותי שהילד יכול לבכות ולא אוכל לישון - אדרבה - אם הילד בוכה אני רוצה להיות זאת שמרגיעה אותו.

ב''ה ישנו מצוין

בעלי אמנם היה איתי אבל גם ככה ינק ככה שהאיש לא עשה כלום חוץ מלישון. דאגתי שלא יהיו מבקרים + חדר פרטי בבית חולים = אמא שישנה ברוגע עם הילד שלה סביב השעון.

כמובן מכבדת כל אחת עם התחושות רצונות חלומות וכדומה

לק"י

"סיבות שלי" זה לא אחד מהם.

לכן, אנחנו מבקשות לא להמשיך את הדיון הזה באנונימי.

והתראה לכולן- להבא הודעה אנונימית שלא מאחת הסיבות שקבענו, תמחק בלי התראה.

יש צוות אחיות

יש צוות אופאים

יש לרוב עוד שותפה לחדר  (הלוואי ולא היה)

להגיע למצב מסוכן זה ממש קיצון

באחד לא היתה להם שום בעיה שאשים את התינוק בתינוקיה מתי שאני צריכה, למרות ההגדרה הרשמית. את אחד הילדים שמתי גם לכמה שעות בלילה כשממש הייתי צריכה לישון.

בשני עשו קצת פרצופים, אבל הסכימו לשמור עליו קצת פה וקצת שם (בעקרון מבחינתם את צריכה לבקש ממי איתך בחדר לשמור עליו. הזוי בעיניי).

בשלישי ממש סירבו בתוקף, וכשהתעקשתי שאני צריכה להתקלח, עשו לי טובה והסכימו שאשאיר את הקטנה ליד תחנת האחיות (בכלל, בי''ח שאני ממש לא ממליצה ללדת בו מאוד מגוון סיבות...).

אז לדעתי שווה לברר מה המדיניות בבי''ח הספציפי בו את מתכננת ללדת.

אבל בפועל יצא לי זמנים שהייתי לבד ונגיד הייתי צריכה לשירותים ובדיוק הוא ממש בכה או לא היה רגוע ומצאתי את עצמי מחכה שבעלי/ אמא שלי יחזרו כדי להשאיר אותו איתם.

אז לי זה היה ממש טוב שאמא שלי הייתה איתי רוב הזמן וקשה לי יותר לחשוב על להיות בלי ליווי, אבל זה לא בלתי אפשרי.

גם תלוי באמת בבי"ח- גפ במדיניות שלו וגם בתנאים שהוא נותן. כי נגיד בעין כרם במחלקות ביות הישנות הכל מאד צפוף וקטן ופחות מסתדר לדעתי להכניס עריסה לשירותים

יותר נוח לי כשהם קרובים ואני יכולה להניק מתי שמתאים לשתינו.

מרגיש לי שהם יותר רגועים ככה.

אם יש תינוק צרחן במיוחד אפשר תמיד לבקש לעבור מחלקה.

מכניסה אותם איתי לשרותים ומקלחת

וגם לי לא היו הרבה מבקרים

שניה לפני פסח ובעלי לא היה אתי רוב האשפוז

ואני תמיד באפס הפרדה.

היה ממש בסדר אבל הבדידות דיכאה אותי ממש

(והשכנה לחדר הביאה את אמא שלה כמה פעמים והן עשו רעש אחרי שלא ישנתי בלילה וכו)...

הכנסתי את העריסה אתי לשירותים למרות שזה עין כרם וצפוף, או שביקשתי מהחברה לחדר שתשים עין כשהוא ישן, או שסגרתי את הדלת של החדר ונכנסתי מהר.

עם התינוק הנוכחי הייתי בשבת ובעלי הגיע ממש שניה לפני שבת, ישבתי בחדר אוכל ודיברתי עם יולדת אחרת והיא אמרה לי תיכנסי להתקלח אני אשמור עליו, אז זו גם אפשרות. בדרך כלל מסתדרים.. 

באמת אני תמיד עם התינוק איתי צמוד כל הזמן

ובאמת שמתי בתינוקיה או לכמה דקות פה ושם או רק כשקרסתי ממש מעיפות ולזמן קצר

אז פחות לחוצהמעצם הלהיות עם התינוק

רק ש..

נכון באמת היה מרגיע אותי שיש את האופציה

ולעבור אפשר אבל רק בבוקר לא בלילה..ככה שזה לא תמיד יעזור

וגם

באמת האשפוז זה זמן אפור וקצת בודד עבורי

דוקא אחרי לידה אני ממ שרוצה שיקיעו

שיהיה מישהו ישתרגש איתי

שיהיה למי תספר איך היה הלידה..וסתם פשוט לא להיות רק לבד

כי גם כה בבי''ח לישון לא כזה עובד לי

חשבתי שלהיות ב2 בחדר יהיה באמצע

לא מדי רועש ועמוס

ומצד שני לא מדי בודד

ובאמת להתקלח הז באמת לא סיפור

בבית אני כן ינה עם בתינוק איתי במיטה אבל בטיחותי

והיו פעמים שגם בבי''ח כשהמיטה צמודה לקיר ויש מעקה גבוה בצד השני זה הרגי ש לי מאוד בטוח. מדברת על שכיבה על הגב.. לא ישיבה..

אבל תמיד לא היה לי נעים 'האחיות נכנסות וכועסות

אבל מצד נשי זה הדרך היחידה שבה אני ישנה משהו

היו לילות ..אולי רובם שישנתי אולי חצי עשה בלילה. וכנ''ל ביום

וזה אחרי לידההה

ועוד איזה לילה לבן או שניים לפניה

ככה שבאמת הגוף שלי היה גמור

והלוואי והיה לי מי 'יבקר

כאמור הילדים קטנים ובחופש גדול...

זה עשה נסיעה

וכשהם באים הם כל כך מרוגישם וסוערים שלרוב זה בעיקר מתיש ובלגן ובכי ונסיון שיהיו בשקט ולא יפריעו.. ותוך חצי עשה הז ממוצה לגמרי

אז לא יודעת אם יש טעם לטרטר אותם את כל זה..

ההורים לשי מבוגרים

ואין לי מישהו שגר קרוב

אז זה מה יש

וגם אנש באמת לא כזה מתרגישם כשמדובר בלידה חוזרת+++

ומאחלת לך שתשחררי מהר ותשמחי עם המשפחה בבית🙏

אבל הבנתי שזה בי''ח גדול ועמוס..ומחכים מלא זמן לחדר לידה..וללעבור למחלקה..

ושהצוות לרוב לא ממש נחמד אלא יותר ענייני

אז פשוט ירדתי מזה

וגם כן מעדיפה בי''ח יותר בהקשר דתי..

שערי צדק

-מעייני-לניאדו

אבל בכולם החדרים הרגילים די עמוסים ..

לכן ישבתי על האפס הפרדה ששם יותר שקט

ואת מרגישה טוב והתינוק מרגיש טוב, ומתאפשר לך-

ההמלצה שלי זה להשתחרר מוקדם הביתה ולנוח כמו בן אדם במיטה שלך, עם מתחברת (אם יש לך)

בלי הפרעות ורעשים כל רגע.

לפעמים העייפות והתשישות הגדולה היא לא רק מהלידה עצמה אלא מחוסר שינה ומנוחה מספקת במחלקה.

בבית אין יולדות נוספות ובני משפחותיהם ויש בעל יותר זמין שלא צריך להתרוצץ בין בית חולים לילדים בבית.

הייתי לבד לילה אחד וכשהייתי צריכה ללכת לשירותים או להתקלח אז ביקשתי מאחת האחיות שתישאר רגע בחדר.

מאוד משתנה בין בתי רפואה אבל איפה שאני ילדתי (כמה בתי רפואה), לא ניתן לבחור באפס הפרדה ולהשאיר בתינוקיה, צריך לבחור. או או.

אולי את יכולה לבקש ביות חלקי.

בכללי יולדת אחרי לידה זה כמו חולה שיש בו סכנה...

להשאר לבד בכללי לא ממליצה בלי קשר לתינוקיה לא תינוקיה...

מהחוויה שלי משני בתי חולים שונים האחיות לא היו ממש זמינות...

וגם אחיות זה תמיכה לרוב טכנית.

צריך איזשהי עטיפה ריגשית זמינה

אז עוד לדאוג לתינוק קטן לבד נראה לי קשוח. 

לק"י

וגם לא בטוח שהייתי רוצה שיהיה איתי כל הזמן.

ואנשים אחרים, אני שמחה שבאים לבקר. לא צריכה אותם איתי כל הזמן.

זה לא שבבית יש ילד או שניים ויש סבתא ששומרת

יש חבורה שלמה...

ואין מי שישמור

והבי''ח מרחק כמעט שעה נסיעה

וחופש גדול

אז באופן ריאלי אין מי שילווהאותי באשפוז

רקהלידה זה פרוצדורה מורכבת שהלוואי ותסתדר

ובסדר זה לא סוף העולם בסוף אני מסתדרת עם לא צריכה עזרה גדולה

זה כן נחמד אם היה מדי פעם ביקור

אבל באמת כל אחת והמציאות שלה

אבל אני הרגשתי שזה שאני עם התינוק/ת עוזר לי להרגע ולהפיג את הבדידות.

אמנם לי כן היו מבקרים מפעם לפעם, אבל כשהייתי לבד ונח עליי מן דכדוך כזה, דווקא הרגיע אותי שהתינוק צמוד אלי ואני לא לבד-לבד

קראתי על זה איפשהו... (אולי כאן חח)

בכל אופן טכנית עם התפרים וגם עם ההנקה יש קושי לעשות תוך כדי דברים...

קשה טכנית להתנהל לבד, לפעמים קשה לקום או אי אפשר לקום מהמיטה וצריך שיביאו לך משהו לתינוק/בשבילך...

מלא סיטואציות.

חושבת שגם בעבר הרחוק לא היה מצב להשאיר יולדת עם תינוק לבד.

אחיות ורופאים מבחינתי פחות נחשב כי הזמינות שלהם היא חלקית. 

רוב הזמן היה ממש בסדר.

בלילה השני התינוק לא ישן בכלל, ובחמש בבוקר אחות חמודה לקחה אותו לדלפק כדי שאני אוכל לישון עד שבע.

והייתי בלי אפידורל אז קמתי דיי מיד כשהגענו

ואז לא היה חייב אז בעלי יצא לסידורים וכולי, למרות שרוב הזמן וגם בלילה היה איתי. היינו 3 לילות…

אבל מבחינת חובה לא היה חייב

אבל זה עוזר שיש מישהו לידך כי אין תינוקייה ואם את צריכה רגע לנוח/להתקלח… 

בעיקר מצד המחלקה...

הכרחי לי חדר של גג 2 נשים

אוירה שקטה ולא רועשת רוב היום

העדפה במחלקה שיש תינוקיה לעת הצורך

או באפס הפרדה.

מבאס אותי שאין באתרים תמונה נורמלית של החדרים במחלקות

וחשוב לי בי''ח לא המוני ועמוס. די שצריך לחכות מלא לחדר לידה וכו כי יולדת מהר...

וגישה טבעית בגדול

ולא 3.ושיותר שקט במחלקות האלה.

ולכן חשבתי על זה כאופציה..

סתם מעניין אותי מבין 2 הבתי חולים מה עדיף לי

אני לא מכירה

הייתי בלניאדו לפני חצי שנה באפס הפרדה היינו שלוש בחדר

במעייני הישועה לפני שנתיים גם היינו שלוש בחדר, אבל זה היה לפני המחלקה החדשה של האפס הפרדה

גם מהסיבה שבלניאדו

אם לא אפס הפרדה - אז בטוח זה 3 בחדר

וגם כי חשבתי על זה שבאפס הפרדה השותפה לחדר תהיה עם הבעל או מלווה..כל הזמן ואולי גם בלילה

וזה יפריע לי יותר ..

וגם במעיי י יש גם במחלקה הרגילה חדרים של 2

.אם יהיו פנויים..וגם האפס הפרדה שם יותר חדש ןנחמד

מקווה שזה אכן יעבור לי בטוב...

פחדתי בעיקר מהעומס שם...

האמת שלי זה היה מושלם פעם ראשונה שבעלי היה איתי, זה גם עזר, גם היה חוויה זוגית, וגם הייתה מזה צניעות במחלקה שזה הרגיש שייך שיש גברים

הרגשתי שבזכות שזה בית חולי דוסי יכולים להרשות לגברים לישון וזה באופן צנוע ומתאים

ברור שלך היה נח ככה...זה באמת הכי נח כשהבעל איתך

אבל כמי שלבד זה מאוד מפריע

עכשיו באפס הפרדה אני מבינה למה מותר וזה הגיוני

אבל במחלקה הרגילה עם התינוקיה אז כן חשוב לי שלא יהיו בעלים בחדר

זה לא נעים

מהתינוקיה לשירותים בחדר שלי, החדר היה עמוס מבקרים ומבקרות ליולדת השניה (ב10 בלילה שלכל הדעות אסור מבקרים.....)

וחדר השירותים היה נעול כי אחד האורחים שלה בילה שם זמן רב

אז נשברתי......

הלכתי לאחיות ובקשתי מהן לעזור לי

ופרצתי בבכי כזה נוראי.....

מבינה אותך ומסכימה ממש!!!!

אסור למבקרים להתפנות בחדר של היולדות.

מה האחות עשתה??

ואצלי גם בלידה האחרונה היה משהו כזה (חמולה ערבית, אחת האורחות התקלחה במקלחת של החדר!) התלוננתי והעבירו אותי חדר לחדר שקט עם יולדת יהודיה)

אח"כ הם התנצלו. הסברתי להם שבעקרון אין לי בעיה שיהיו בחדר כמה שבא להם

בכל מקרה לא הייתי כמעט בחדר

אבל השירותים מיועד ליולדות. לאורחים יש שירותים בחוץ....

היה מעולה מבחינתי

רוב הזמן הייתי בחדר לבד כי לא היה עומס באפס הפרדה (החדר מיועד ל2 מקסימום)

יש שם אחיות חמודות ששמרו עליו כשהתקלחתי או אחד הלילות שהוא בכה המון ורק רציתי טיפה לישון החזיקו ושמרו עליו כמעט 3 שעות.

הם יושבות כל הלילה בקבלה משועממות מבחינתן זה תעסוקה.

וברור שבאפס הפרדה יש יותר נוכחות של גברים

אבל עדיין לא הרגשתי בשום רגע חוסר נעימות או נוכחות יתר

עשית לי חשק לנסות לפחות

תודה רבה

אם יש לך עוד התרשמויות ואינפורמציה על מעייני אשמח לשמוע בפרטי

פחות הייתי מרוצה מהרופאת ילדים 

אבל זאת לא היתה לידה ראשונה ואני כבר יודעת לקחת דברים בפרופורציות ולא התרגשתי ממנה בכלל

גם האוכל לא היה משהו.. ובפעמים אחרות שילדתי שם היה אוכל ממש משובח. אולי נפלתי בתקופה כזאת שפחות השקיעו באוכל. אבל לא חשוב לי במיוחד עניין האוכל ואולי השתפר מאז.

בסופו של דבר יצאתי משם עם מצב רוח יחסית טוב ליולדת ואחזור לשם בעז''ה

אם תרצי תכתבי לי בפרטי ואפרט לך יותר.

במחלקה ב- אפס הפרדה וביות מלא זה 2 בחדר.

פעם יצא לי לשים את התינוק בתינוקיה כשהייתי צריכה תור למשרד הפנים שם.

אבל לא יודעת כמה זורמות על לשים בשביל להתקלח ושירותים..

אותי מבאס שגברים יכולים לישון במחלקה..

לא הייתה אווירה רועשת.

בחדר אוכל די שקט (ומבאס מבחינתי) - לדעתי כי גם מחלקת היריון בסיכון נמצאת במחלקה..

לא יצא לי לחכות לחדר לידה -תמיד הכניסו אותי זריז כי הגעתי בפתיחה מלאה או כמעט מלאה. פעם קודמת ילדתי במיון- אבל סתם כי לא הספיקו להעביר אותי, לא אמרו שחסר חדר..

כן זרמו עם הבקשות שלי - לידה על 6 וכזה..

זה בהחלט מאתגר.

נראה לי שמה שצריך להוביל אותך כד להיות בטוב הוא זה השהות עם התינוק ולא השקט. כי התינוק בוכה שלך ושל השכנה זה מספיק רעש....

התלבטויות ללכת על אפס הפרדה.

וגם בקשתי מהמיילדת בחדר לידה שתסדר לי חדר במחלקה החדשה בהדסה.

היא דווקא היתה נכונה לעזור לי.

לצערי ההחלטות שלי והחלומות שלי, לא עזרו לי ברגע האמת

התינוק שנולד גדול ובשל, היה זקוק להשגחה

היה עם חמצן וניטור במשך חמישה ימים

ובאיזה שהוא שלב גם ירד לפגייה להשגחה צמודה יותר ולתמיכה נשימתית יעילה יותר.

זה לא דבר שיכלנו לצפות מראש וכל החלומות שלי נגנזו

הייתי איתו ב"אפס הפרדה" בתינוקיה הרועשת

פשוט במשך 5 ימים לא זזתי ממנו (בעלי היה במילואים וכשיצא היה עם הילדים)

בעודי יושבת על כסא קשה וקמה רק לגיחות לשירותים.

בתינוקיה אסור למשפחה מלבד ההורים להכנס כך שגם לא יכלתי לקבל מבקרים

איזה מנוחה ואיזה שקט.....

היינו בעקרון רק 2 בחדר גדול ומרווח, אבל פשוט לא הייתי בחדר בכלל....

השותפה שלי הרוויחה חדר פרטי.

ככה הקב"ה רצה שנתחיל את החיים.....

ממליצה לך בעיקר להתפלל על תינוק בריא ושלם

שיהיה לך כח ובריאות ותגדלי אותו בנחת

ושכל חלומותייך ומשאלותייך יתקבלו לטובה

שיהיה לך הכי טוב שיכול להיות בנתונים הקיימים

בגלל זה אני לא אוהבת את הארגונים והנשים שמקדמות אפס הפרדה בקטע קיצוני… וכל מי שלא אפס הפרדה אז היא "אמא שווה פחות"

וזה חורה לי… כי זה מזה לא קשור.

לי בלידה הראשונה אני נצרכתי אחרי הלידה להתאשפז ולא יכלתי אפס הפרדה והתינוקת הייתה בכלל בבית עם אמא שלי…

ובלידה עכשיו עשיתי אפס הפרדה והיה מהמם ברמות של ממש.

זה לגמרי תלוי באישה ובתינוק.

ושכולם יהיו בריאים אמן.

אבל אומרים שזה עדיף כשמתאפשר. ושזה זכויות שמגיעות לנשים שרוצות בכך

זה לא קל אבל זה שווה את זה בשבילי.

מכניסה אותם איתי למקלחת/שרותים.

ומשתדלת לחזור הביתה כמה שיותר מהר..

מה שכן, לי תמיד ממש מפריע בלילה התינוק של השכנה, עד ששלי נרדם, שלה בוכה.. 

ומקסימום לבקש לעבור

מאמינה שגם אם לילה אחד יהיה יותר קשה אני אשרוד את זה

גם במילא הם תמיד לידי כמעט..

הלכתי לשם לא מרצון (לא היה מקום במחלקה הרגילה) ומתוך שיכנוע מסיבי של המיילדת שמקסימום נעזרים בשכנה לחדר או באחיות, ובסוף האחיות לא היו מעוניינות לעזור (ושוב, זכותן המלאה... הן לא תינוקיה), והשכנה לחדר היתה ממש מסכנה שלא היה נעים לבקש.

ברור שנכנסים עם התינוק לשירותים ולמקלחת..

אם זה 2 דקות שירותים והתינוק ישן אני כן משאירה אותו ליד המיטה שלי עם וילון סגור. אבל אם זה יותר אני מכניסה איתי, באיזה קטע הן בכלל יודעות מה את עושה איתו כשאת מתקלחת?

וכמה דקות קודם באתי לשאול אם תוכל לשמור.

אז שאלה מה עשיתי וקלטה תוך כדי שאני יוצאת עם התינוק, וכעסה עלי ממש...

אני כבר לא זוכרת מה אמרה, רק שהייתי ממש חסרת אונים ובלידה אחכ כבר לא הגעתי לאותו בית חולים ואני גם לא רוצה לחזור לשם (למרות שבלידה הם היו מאודדדד מקצועיים, והמיילדת שמה לב לפרט חשוב שיש סיכוי שהציל את התינוק שלי)

מה לא בטיחותי בזה?

מה היא מצפה שתעשי?

הזיה

כשהילדות מתקלחות יחד.

אם זה כשהן מתקלחות לבד, מחילה מהחברה שלך, אבל בעיני זו בושה מיותרת שרק תעשה נזק.

זה מקום שהגיינית ממש צריך לנקות אותו וללמד את הילדה לנקות מפשעה, זה לא נורמלי...ככה אי אפשר לנקות כמו שצריך

גם כשהייתי רוחצת את הילדות יחד, לא הייתי משאירה להן , מה העניין , למה לסבך את החיים

אולי אם היא מקלחת יחד עם בנים קטנים או משהו כזה

וכשהם מתקלחים יחד הם עם תחתונים,

זה הגיע מהבן שלי שביקש כי לא נעים לו המבטים שלה על האיבר שלו,

והיא זה אחר לה ומענין אז היתה מנסה לבדוק מה יש לו, והסברתי להם שזה איבר פרטי שלנו ולכן דבר ראשון היא לא נוגעת בשלו והוא לא בשלה ודבר שני אם הוא רוצה אפשר בשמחה תחתונים אם זה יותר נעים לו.

הוא העדיף, ואחריו גם היא..

אבל אם הם מתקלחים לבד אז הם בלי..

חושבת שמשם זה הגיע גם אצלה... סתם בהיגיון.

אבל לקלח עם תחתונים גם כשמתקלחים לבד נשמע מוזר.

והיא התכוונה כשהילדים מתקלחים ביחד?

לא שמתי לב שאמרה את זה...

ילדות ביחד אמבטיה? כמו שבבריכה שמים בגד ים

עדיף לעבור למקלחות אישיות ולא להתקלח עם בגד...

נשמע לי ממש לא בריא גם היגיינית וגם בתפיסה נכונה של הגוף לפיתוח מיניות בריאה.

אולי הכוונה למקלחת משותפת?

אישית פחות מתחברת לזה בכללי. בטח שלא בגיל שמצריך להתחיל לכסות.

יש מסעדות שיש בהם ממש תבשילים

או שמכינים משו ממז זריז כמו פסטה מושקעת או דג או גם וגם

ולהכין פסטה מבחינתי זה קשה🙈

כן, גם יבשה בלי רוטב

אוכל מבושל או לא לבשל

בישול זה מיומנות נרכשת

במיוחד היום שכל ההסברים והמתכונים זמינים ברשת

ואפשר להרים סירים יחסית פשוטים

לדוג

תקני עוף בקצביה נקי ומפורק

תוסיפי אפונה וארטישוק משקית קפואה

וקוסקוס משקית

(לקנות קפואים ובשר נקי זה חצי עבודה... מפה ועד להרים סיר זה יחסית מהיר)

על אותו עיקרון

פרגיות עם אורז

חזה עוף ותפוא ופטריות

(תעמידי את בעלך לקלף תפוא...)

אני יודעת ועושה את זה מצוין

אני פשוט שונאת את זה

וגם אז בדרך כלל תבשילים ממש קלים שלוקח לי גג רבע שעה להכין

(למרות שאני לא שונאת לבשל, בדרך כלל פשוט אין לי כוח)

זה פשוט עוזר שיהיה אוכל מבושל שאני לא יצטרך לעבוד עליו יותר מדי...

ואגב מבחינתי אוכל מפנק זה לגמרי סנדוויץ' מושקע או סלט או חביתה, משהו בסגנון הזה, שזה אין לי בעיה להכין

והרבה פעמים כשאני כן מבשלת זה רק להכין קוסקוס משקית, או לזרוק פסטה לסיר או אורז וירק קפוא (יש לי כיריים עם טיימר אז זה ממש פשוט מבחינתי. להרתיח מים, לשים את הפסטה או האורז להדליק טיימר וזהו) מוסיפה לזה עגבניה חתוכה, סלט, שניצל תירס, משהו משימורים וזה ארוחה

אפשר גם קפואים שהולכים בתנור כמו צ'יפס קפוא וסויה כלשהי, זה ארוחה ב2 דקות

כנל דג סלומון או מושט, לזרוק תבלינים ולתנור

קיצור כמה שפחות השקעה ועדיין לקבל אוכל מבושל😅

כשאני ביום חופשי אני מעמידה כמה סירים וזה במקרר לכל השבוע,

• מרק גדול של ירקות ועוף, יום אחד נאכל כמרק עם שקדי מרק יום אחר עם קוסקוס

• תבשיל עדשים כתומות (5 דק' עבודה)

• קציצות וירק כלשהו

  ואז נשאר רק לסגור פינה של אורז וכדו' .

  אפשר ביום חופשי או אור הצהריים - ערב שיש אנרגיות.

ויש שאריות אבל לא תמיד בא לי אותם

וגם כשכן, זה מספיק מקסימום ליומיים

מוצאים מתכונים של שגר ושכח בתנור (ארוחה שלמה בתבנית אחת)

קונים נינגה גריל

עושים תורנות- פעם את ופעם הוא

לוקחים קופסאות אוכל מאמא/ חמות

בגדול מטלות ועבודות בית זה לא כיף… אבל אין ספק שמבין המטלות אוכל זה משהו שיותר קשה לוותר עליו

1. מזמיים מבשלת פעם בחודש שמכינה בסיסים של כל הארוחות ומקפיאה

2. עושים אותו דבר לבד...

3. מכינים ביום חמישי/שישי כמות לשבוע (אני מכינה שניצלים, עוף על שיפודים וקציצות ושתי מרקים) חלק מקפיאים וחלק שומרים במקרר לראשון-שלישי

דרך לכסות את זה? (הוספת שעות, להוריד משהו אחר שאתם קונים בקביעות, וכו')

אפשר גם לעשות בארטר עם חברה- עדיין צריך לבשל אבל מבשלים רק משהו אחד ומקבלים שתיים או יותר דברים בתמורה (תלוי כמה חברות נמצאות בבארטר הזה)

קונים אוכל שיותר קל להכין (כמו חזה עוף פרוס למשל ולא נתח שלם שמקצר את העבודה במיליון)

מכינים דברים קלים ולא תבשילים של המון זמן לכל ארוחה

מתפשרים על לאכול אוכל מחומם ולא חדש כל יום ומכינים כמות שתספיק ותהיה במקרר

קונים מדי םעם בחוץ

ובגדול מתגברים. אין דרך אחרת.

אני גם אוכלת אוכל מבושל ואין לי כח להכין.

אז היום נגיד הכנתי שניצל לילדים לא. ערב - הכמתי יותר בשבילי למחר

מחר אעשה פרגיות במנגל גז שיהיה לי לחמם בנימג'ה

יום אחר זה נתח חזה עוף בכמה דקות בתיבול שווארמה. תוספת אפשר אטריות זהכמה דקות. גם פתיתים לא סיפור

ומבינים שצריך להשקיע בך. אולי שם זה יושב.?

בטח כל שאר הדברים שכתבת

זה יושב על זה שאני שונאת לבשל חחח

כידוע אחותי

תצטרכי להשלים עם זה איכשהו ולהתמודד בסוף אם את רוצה להצליח

סליחה אם אני לא מעודדת♥️

אבל אוהבת ללבוש בגדים נקיים

אז מכבסת בלי לאהוב. טכני.

אפשר לשנוא בישולים ועדיין לעשות..

להקדיש 5 דקות לפעולה השנואה הזאת ולקבל סיר מרק.

כדאי לך לשים ברקע שירים שאת אוהבת או משהו מעניין, ולהתרכז בו. או לבשל עם חברה.

לבעלי יש בעבודה אוכל ולבן שלי בצהרון

כך שבישול רק לעצמי + שנאה לבישול גורם לזה שאני לא מבשלת...

נניח יש כל מיני כאלו של טבעול קציצות עוף או דג ואז שמים עם ציפס בתנור/נינגה וזהו

או יש בקצביות לקנות קבבים מוכנים נניח ואז זה גם רק להכניס לנינגה או תנור

יש דברים שלוקחים 5 דקות- סיר מרק, אורז, פתיתים

ואז להוסיף ליד זה נקניקיות ואת כל הסגנון הזה

לכי למקפיאים בכל סופר יש שם מבחר גדול מאד...

לילדים ולכולם אני אכין דברים, אבל לעצמי לא מסוגלת. אצלי זה גם בגלל שאני לא אוהבת את האוכל שאני מכינה, למרות שאובייקטיבית יוצא טוב.

ברמה שאני מתעצלת להכין חביתה או לפתוח קופסת טונה, זה מעבר להרי החושך בשבילי. המקסימום שאני מכינה לעצמי זה גרנולה משקית עם חלב, או עוגיות. כל דבר שמצריך יותר מפתיחת שקית זה פשוט יותר מדיי מוגזם בשבילי.

המזל שלי הוא שצהריים אני אוכלת בעבודה וארוחת בוקר אני לא אוכלת, ככה שנשאר רק לאלתר ארוחת ערב

יכולה להבין שנאה לנקות כלים של בישול או לעשות עבודות מעצבנות של קילוף וחיתוך

אבל על פניו זה אחת מעבודות הבית הנחמדות בשבילי

יכולה רק להזמין אותך בשמחה לארוחות אצלי😅

תמורת נקיונות אבל, כן?😉

לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.

אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה

ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...

אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.

6. לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.

   מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.

   אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות

העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).

לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.

אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.

עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת

אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.

יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.

וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.

זהו.

אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.

תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.

בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...

כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...

ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל

גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..

אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך

בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.

כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.

אומרת פעם אחת ומשחררת...

לפעמים מאפשרת בלי מצפון לפעמים מזכירה ששבת ולפעמים מחביאה לפני שבת

אבל חייבת לפרוק שכשהוא מדליק את האור (3.5) אני ממש מתרגזת

משתדלת לכבות לפני שבת, לא את הכל אפשר/ לא תמיד זוכרת

הקטן בן שנתיים מדליק חופשי, לאחרונה בן ה3 וחצי קלט שזה לא לכבודו:

אז הוא מצא פתרון גאוני

פונה לאחיו: אתה יכול בבקשה להדליק לי את הסירנה של המשטרה??

עכשיו תסיע את הטרקטור לכיווני...

וכו וכו...

אני כרגע עושה כמוך, מזכירה פעם אחת ומשחררת.. השכנים לא מעניינים.

וזה היה נורא מתוק! לקח לעצמו דף טיוטה וטושים וארגן לו מקום לציור... ובעיקרון ביום חול זה ממש נהדר שהוא ככה מסדר לעצמו תעסוקה חיובית, התלבטתי מה לעשות, אבל בסוף התעקשתי איתו שיחזיר הכל למקום ופינקתי אותו בעוגה לכבוד שבת שלא יתבאס מדי ששבת היום.

הקטן הנוכחי מבין לחלוטין את המעבר משבת לחול, שואל לפני שימוש במשחק אם מותר בשבת, ומתי תצא שבת.

לא מדליק כלום חשמלי בשבת, ומעיר לאחותו הגדולה..

לקח לי זמן להיזכר שהוא החריג..

לא יודעת, אבל תקשיבי ללב שלך ואל תהססי להקליט (מה שמותר חוקית) לבוא באמצע היום ולדרוש להסתכל במצלמות

ובאיזה אמצעים?

לגוף של התינוק/פעוט אבל לא להשאיר נגן בעגלה

יש עמותה מטה המאבק למען הילדים, שיש להם ייעוץ והדרכות מפורטות מה לעשות

https://www.mattehamavak.com/%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99?utm_source=chatgpt.com

עכשיו הסתכלתי הבעיה שהם רוצים שם של המטפלת/ משפחתון בשביל לתת יעוץ

כה זה נראה

מה הבעיה בעצםז?

ומה הבעיה לומר את שם המטפלת או המעון?

שאסור להקליט אדם אלא אם אתה שותף לשיחה, ולכן מותר לשים מקליט רק על גוף הילד, שיקליט רק את השיחות שהילד שותף להן.

תתייעצי עם מטה המאבק למען הילדים

אם המקרה המזעזע באריאל זה גן מתחת גיל 3 כמו מעון או גם מעל גיל 3 שזה בעצם גן עירייה??

בכל אופן מזעזע ומפחיד מאוד.

רק לגבי הבכי של הילדה, כולם אצלי (5) היו חוזרים מהמעון/ מטפלת/ גן 3 ובוכים ומתפרקים במשך שעות אחרי המסגרת, נראה לי המעבר הזה מאוד קשה ומציף, לא בהכרח מעיד על התעללות חלילה.

ולמה קוראים למטפלת שלא עברה שום הכשרה "גננת"?! זה משגע אותי כל פעם מחדש.

בנתיים לא זכור לי שנתקלתי בגננת מטורפת כמו אלו, אבל מטפלות היו גם היו.

מה שמלמד שגפ מטפלת מתחת גיל 3 צריכה לעבור הכשרה, שנות לימודים, תואר/ תעודה, זה לא כל אחת שיש לה 2 ידיים ורגליים יכולה לטפל בתינוקות רכים, זה פשוט נורא.

אבל לא מסובסד תחת התמ"ת

ואאל"ט לאחת מהן וודאי היה תעודה והאחרות לא הבנתי אם היו בתהליך לקבלת תעודה או לא

שחשוב להכיר את המטפלת באופן אישי

להתרשם ממנה שהיא ראויה לתפקידה

ואם זה משהו שמתחלף ולא נגיש

זו נורה אדומה ראשונה

שמשהו עלול להתרחש

(וזו גם הסיבה שלא שמתי במעון את הקטן

אלא בחרתי מטפלת פרטית באופן אישי

בגלל ניסיון לא טוב עם מעון

ולא חלילה שהיתה התעללות

אבל היתה הזנחה מובנת מעצם התנהלות המונית של מעון)

לדעתי להקליט. לא שאני יודעת איך. ושם באריאל גם הקליטו והנחשות עשו הכל בשקט. אבל באמת שזה משהו קיצוני ברמות הזויות. לא יודעת מה אעשה עם המסגרת כשיהיה רלוונטי. נראה.

בכוונה לא קראתי כלום על זה כי אחרת אני לא אישן בלילה

הילדים התנהגו בצורה חריגה?

כי אני זוכרת שאצל כרמל מעודה אמרו שהילדים הלכו וחזרו בכיף

אוף. איזה נורא זה

לא יודעות להסביר.

רואה פה למעלה שספציפית זה לא המקרה אבל מכירה אישית מקרים כאלה.

גם אחד הילדים שלנו עבר התעללות במעון, ובדיעבד היו הרבה סימנים אבל עוד חפני שהיו הסימנים הברורים החמורים היתה לנו מן תחושה שמשהו פחות טוב קורה. לא ידענו לשים את האצבע ואמרנו לעצמנו ששום מקום לא מושלם, ונמשוך את הכמה חודשים עד סוף השנה, אבל בדיעבד, וכותבת גם לפותחת @טיפקס לבן אחד הדברים שהבנתי זה שאם ילד לא בטוב אחר הצהריים ובבית אז משהו לא טוב לו בגן.

זה לא בהכרח התעללות יכול להיות אלף דברים, אבל ילד לא פורק אחהצ שלם רק כי מישהו לקח לו את הבובה. ובמעון ישנים צהריים אז ברגיל הוא לא אמור להיות גמור מעייפות.

תשימי מקליט, תראי אם יש מענה לבכי, איך מדברים אליהם, וכו.

ילד אם היה לו סהכ טוב בבוקר צריך לשדר שטוב גם אחהצ. כיף לי זה חא אומר כלום. יכולים גם ללמד אןתם מה להגיד

דיסקליימר - לא יודעת מה בדיוק החוק היום ואני לא ממליצה לעבור על החוק בשום אופן באמת כמובן תעשי מה שצריך בגבולות החוק.

אבל בכנות בואי, את רואה איזשהי מטפלת שתובעת הורה כי הוא הקליט והמקליט היה בתיק ולא על הילד? את יכולה לדמיין שופט שמקבל את זה ולא מבין שהיה פה חשש של ההורה בתוך כאוס?

לא יודעת נשמע לי חששות רחוקים.

ושוב- יש דרך חוקית אז כבר עדיף ללכת איתה ולא להסתבך. אבל לא חושבת שהחשש מההבנה המדויקת של החוק צריך להיות מה שחוסם הורה.

תלונה והמשטרה פתחה מצלמות.

עזבי אם לא נחשפת שמרי מרחק. זוועות

לבדוק כמה זמן יש בכי עד שנענה ואיך נענה.

איך מנסות להרגיע.

איך מדברות לילדים (אני הוצאתי ממטפלת ששמעתי אומרת לילד ''חכה מה אני אעשה לך'' למרות שאני מניחה שלא עשתה כלום. נורה אדומה בעיני).

בעיקר להקשיב סביב השכבות והאכלות שאלו הזמנים הכי קשים.

לנסות לדמיין את הסיטואציה כדי להבין מה שקורה שם, קשה לפעמים להבין בהקלטה.

כמובן לכבד ולדלג על שיחות פרטיות... כן להקשיב לכל השאר.

בע''ה מקווה שתיהי מרוצה ממה שתשמעי❤️

קשוח לעבור דירות

קשה למצוא דירה נורמלית במחיר שפוי

וקשה עוד יותר לקנות דירה בארץ

תתפללי, השם גדול

זה העיצה היחידה שיש לי לתת לך, מניסיון. תמיד ב"ה הוא שלח לנו את הדירה המתאימה לנו

שולחת חיבוק ותפילה

אין לי עצות בשבילך רק הזדהות, חח

ב''ה יש לנו תשעה ילדים ואנחנו אומנם גרים בדירה משלנו אבל היא 3 חדרים 80 מ''ר. קשוח בטירוף!!

וגם אנחנו לא רוצים לעבור דירה לעיר אחרת בגלל המוסדות של הילדים.

אנחנו מנסים למצוא דירה אחרת בתקציב שיש לנו ואין!!! זה פער של מליון וחצי שצריך להוסיף באיזור שלנו ואין לנו את זה..

אני השלכתי את זה על הקב''ה ואני מחכה לישועה!!

מחזקת את עצמי בזה שב''ה אלו הצרות שלנו ולא בבריאות או ח''ו בחינוך ילדים.

בע''ה מאחלת שתגיע לכם בקרוב ישועה!!

והשאר ישנים בחצי חדר שסגרנו מהסלון.

הקטנה איתנו בחדר..

ניסינו את כל האפשרויות שרק אפשר למצוא דירה אחרת או להרחיב את הקיימת אבל הכל תקוע..

אני מאמינה שבכל רגע נתון הקב''ה יכול לשנות את המצב ואפרסם את זה בע''ה

שה' ירחיב גבולך!!!!

ישפיע עלייך את כל הישועות!

ריגשת אותי ממש ממש ממש!

אני מתרגשת מכך שלמרות שהבית קטנטן זה לא השפיע עלייך בהחלטה של להביא ילדים ובזכות זה שתזכי לשפע בלי די.

(לכל השאר, כמובן שזה הכי תקין שכל אישה תחליט כרצונה וכרצון בעלה וכל החלטה היא טובה, פשוט התרגשתי מהבחירה הזאת)

אני לא מרגישה גיבורה ... מצחיק שבדיוק את המילים הללו אומרים לי אנשים שבאים לראות את הדירה ולא מאמינים שאנחנו מגדלים בה תשעה ילדים בליעה''ר .

לגבי להביא ילדים לדירה קטנה האמת שלפני שנתיים כשהילדה השמינית נולדה כבר האמנתי שנעבור דירה מייד ואז אחריה הגיעה התשיעית המתוקה וזה עדיין לא קרה. מתחזקת באמונה שזה יגיע בקרוב!!

אני עם 3 ילדים, בדירת שלושה חדרים 65 מ"ר

וכבר ממש קשה לי...

יש לנו פינוי בינוי באופק בעז"ה, אבל יקח עוד 10 שנים כנראה...

תני לי טיפים!!

משתדלת לחיות באמונה שזה מה שטוב לנו כרגע..

לא שומרת בגדים או כלים שאני לא צריכה.

משתדלת לשמור על בית מסודר וארונות מסודרים עד כמה שניתן..

לפני הלידה האחרונה לא היה לי מקום לבגדים אז קנינו ארון של דלת וחצי מאיקאה שעומד לי בכניסה לחדר שינה ושם אני מאכסנת את הבגדים של הקטנות. זה עומד תקוע בכניסה לחדר כי אין מקום אחר בבית לשים את זה וזה גורם למעבר צר של חצי מטר כניסה לחדר אבל אין ברירה .. מסתדרים

מה עם להשכיר את הדירה שלכם ולשכור דירה אחרת יותר גדולה? היא בטח תהיה יקרה יותר אבל בטח יהיה קל יותר לעמוד בהפרש החודשי מאשר בהפרש קניה של מיליון וחצי שקל..

שכנראה נלך עליה אם לא תהיה ברירה.. היינו בעבר שוכרים ומשכירים וזה היה קשה ..

בכל מקרה נצטרך להוסיף כמה אלפים טובים על ההפרש של השכירות ואת זה נעדיף לתת למשכנתא.

לכן מעדיפים לעבור לדירה משלנו.

צרות של עשירים;)

אם תרצי לרשום לי בפרטי מה הסגנון שלכם, מכירה כמה מקומות טובים יחסית זולים.

בפריפריה יש דירות יחסית זולות או בחריש. חשבתם אולי על קרוואן כפול?

אם יש צפי לעזרה מהמשפחה בקשר לדירה? 100,000 זה סכום נחמד מאוד, אבל נראה לי שעדיף לשמור אותו לאירועים ולשמחות.

המחירים פשוט מטורפים ולא מצדיקים בכלל את הרמת חיים.

לא שאצלנו אפשר לקנות דירה ב- 100 אש"ח - אולי חדרון.

אבל בשכירות של 5000 ש"ח מקבלים דירת 5 חד' חדשה ומרווחת.

אני חושבת שהשאלה שלך זה הרבה מעבר לדירה כאן ועכשיו.

אתם צריכים לעשות תכנון כלכלי ארוך טווח ולחשוב איך אתם מגיעים לדירה ומה אתם צריכים לשנות בחיים שלכם כדי להגיע לדירה.

ואני אגב חושבת שהדרך לדירה עוברת בדירה להשקעה בפריפריה.

100 אש"ח זה קצת נמוך אבל כדי להשלים להון עצמי לדירה להשקעה המרחק הוא לא כזה גדול כמו לקנות דירה לעצמכם.

תתחילו מ:

1. כמה כסף פנוי יש לכם כל חודש?

2. כמה אתם חוסכים?

3. מה פונציאל הגידול במשכורות שלכם?

4. אילו חסכונות יש לכם? יש קרנות השתלמות?

אגב, למה אתם לא זכאים למחיר למשתכן?

תלוי איפה אבל אני מכירה שזול יותר

אגב, ניגשתם להגרלת דירה בהנחה? המימון של הבנק הרבה יותר גבוה ונדרש הון עצמי יותר נמוך עקב כך. חבל לא לנסות

מה לגבי הגדלת הכנסה?

חיבוק

מהמרכז

בשביל זכאות, וגם אז התורים ארוכים מאוד להמתנה

לא נראה לי שמשפחה עם 2 הורים עובדים תהיה זכאית

ביישובים שאני מכירה ביוש, קשה מאוד להצליח להשכיר בית גדול ביותר מ4 אלף בחודש.

ובתים גדולים באמת..

והיום ביישובים החדשים שמקימים , לדעתי קרוואנים חדשים עולים סביב 3 (קראוון כפול)

זה באמת לא נשמע שיש לכם אופציה להמשיך לגור איפה שאתם..

בהצלחה אחות, זה קשוח ממש.

ואם את רוצה לפנות אלי בפרטי, אולי יש לי רעיון לקניה בשבילכם... (מחיר נמוך , אבל ממש פריפריה)