שאת צריכה להתאפר באוטו... כמובן תלוי מקרה ונסיבות, כי כאן היא היתה לחוצה ספציפית על היום הזה אם הבנתי נכון. אבל בכללי - חדר ההתארגנות נועד לזה,

ויש אפילו פן שם,

ככה שהזכות שלך היא להישאר,

ואת מתחשבת (וזה נכון להתחשב) כשמבקשים להקדים...

לא התכוונת כנראה למה שחשבתי, שזו עמדה כזו עם פן וכאלה, אלא ממש לחדר בו התכוננת והתקלחת...

אבל בכל מקרה רוח התשובה שלי דומה)

אישית אני אוהבת גם להשאר הרבה זמן להתארגנות, איפור וכו'.

מה שכן, בין השאר בגלל זה, אני מעדיפה לא לטבול באזור שלי, בו צריך להודיע לבלנית מראש ואני מעכבת אותה אישית, אלא ללכת למקווה גדול יותר, שממילא פתוח המון שעות כל ערב.

אבל גם אם לא, אני חושבת שזה לגמרי מקובל והגיוני, אם כי אני מודה שמעולם לא עשיתי סקר כזה, וגם לא מעניין אותי לדעת מה אחרות עושות

מעדיפה לעוף כמה שיותר מהר. אבל בגלל שחם לי נורא במקווה והאוויר שם עושה לי לא טוב

גם אצלנו יש מקום להתארגנות עם פן ופינת ישיבה וכו אז כנראה שלא נדיר

אם רוצה להתארגן עושה את זה בבית. לרוב ביום אחר ממילא

ובאופן כללי מעדיפה לעוף הביתה אחרי הטבילה (ולהתקלח שוב - אני איסטיניסטית), אבל זכור לי שראיתי שאצלנו במקווה יש (לפחות היה) חדר קטן לאיפור לאחר הטבילה. נשמע לי באמת הגיוני יותר להתאפר מחוץ לחדר ההתארגנות לטבילה, כי זה באמת מעכב נשים נוספות...

אם אין לכם חדר כזה, נסי לחשוב על פינה אחרת במקווה שבה אפשר להתאפר יחסית בנוחות, גם אם זה אומר להביא מראה מהבית וכו'.

אני אישית נגעלת מהמקווה אבל זה סתם ocd של נקיון, גם מגעיל אותי השירותים בבית של סבתא שלי למרות שהם מצוחצחים.

אז ברגע שאני מגיעה הביתה ישר הולכת להתקלח להוריד ממני את תחושת הגועל ואז יכולה להתארגן להנאתי...

אבל נראה לי שלהגיע הביתה בתחושת נקיון וטיפוח זה נהדר

אני לא חושבת שזה מוזר שאת נשארת להתארגן, בעיני יש בזה אפילו משהו ממש יפה שאת מתייפה לבעלך.

אני אישית לא מתאפרת ביום יום וחצי מהטבילות שלי הן בלילות שבת וחג ככה שזה גם לא רלוונטי, אבל בכללי מעדיפה לעוף הביתה מהר כדי להגיע מהר.. ואז תמיד מסתבכת עם החניה מרוב שאני ממהרת.. אז להתאפר בנחת נשמע לי כמו משימה בלתי אפשרית.. בדוק הייתי מורחת את כל האיפור מרוב לחץ

משם כמה שיותר מהר

ככה אני. מתנגבת בזריזות(ולא עד הסוף) ועפה

בבית מתארגנת על עצמי

. מבחינתי עשיתי די והותר למפגש המחודש עם הבעל😄

(בשבילי בכל מקרה כל העניין מסירות נפש אז בעלי מסתדר בהחלט אם איך שאני נראית גם בלי איפור)

בס"ד

"טובלת יקרה, החדר לשרותך ל-40 דק'"

אז לפי זה את בסדר גמור 😉

לי לוקח גם את הזמן הזה. יש לי שיער ארוך שדורש קצת טיפול אחרי. ואני מתאפרת (לא לוקח יותר מ-5 דק' אולי פחות) וכו' בין השאר כדי לטשטש את היציאה לטבילה כי אחרת יש סיכוי שחלק מהילדים יזהו שיצאתי X וחזרתי Y. גם אני מרגישה שרוב הטובלות יותר מהירות ממני.

בכל מקרה בעיניי ממש לא לעניין להתקשר ככה לטובלת ועוד לפרט שזאת הסיבה. חיבוק על החוויה 🧡

אמנם בדכ לא 40 דק יותר לכיוון 10-20 דקות כי בכללי אני מתאפרת קליל .. וכמובן תלוי בזרימה וברצון של אותו יום

ואני חושבת שזה מהמם וכיף  ! אל תתני לעצמך להרגיש לא בנוח וחבל שהיא הייתה חסרת טקט להגיד לך את זה ..

אני משתדלת לקחת את הטבילה (במיוחד כשהייתי עם התקן תקופה ארוכה וזה היה ממש חלק מהשגרה כל חודש) למקום של טיפוח והשקעה עצמית וגם לפני המקווה יש לי תור ללק , לקוסמטיקאית וכן הלאה (;

לק"י

ספציפית באותו יום הגיוני שביקשה ממך להקדים.

לא נראה לי בושות...

אני מתארגנת בנחת, כנ"ל יודעת שיש הרבה חדרים אז אני בעיקרון לא מעכבת. ובאמת יש הזדמנות ותירוץ טוב להתפנק בנחת, תהני מזה

פעם אחת ביקשו להזדרז אז הזדרזתי... אבל בעיקרון סבבה לגמרי להתעכב אצלנו ולא חושבת שאני היחידה

אבל אני לא מתאפרת גם לאירוע 🫣

לא רואה שום בעיה בזה שאת מתעכבת

אצלנו מעירים אם מתאפרות בחדר התארגנות כי יש חדר ייעודי לפן ולאיפור אז איפור בחדר התארגנות מעכב נשים שרוצות לטבול וצריכות את החדר

זכותך לגמרי, והנה, רק פעם אחת הבלנית חששה שזה יפריע לה ולכן בקשה ממך להקדים. טוב שבקשה ולא נדנדה לך מתי את כבר מסיימת או ש'אכלה את עצמה' מתי היא כבר תוכל ללכת.

אם את שואלת על נשים אחרות, אז זה בהחלט יוצא דופן 🤭 לטובה! מעורר התפעלות לדעתי! אבל רוב הנשים או עפות בשניה הראשונה שאפשר, או מתארגנות בקטנה.

אבל בעיקרון המקווה נועד גם לזה, יש מקוואות שיש חדר מיוחד להתארגנות ולאיפור - זה גם כדי לפנות את החדר וגם כדי שיהיה מקום מסודר עם פן וכו'.

אני ממש מעריכה נשים כמוך שמתארגנות אחרי המקווה

אישית אני נמצאת במקווה כמה שפחות

מגיעה אחרי מקלחת , אז שם רק עוברת על כל הגוף, מסתרקת שוב, מורידה עגילים ,טבעות

טובלת מהר ובורחת

התארגנות בעיני זה מצב אידאלי

הלוואי ויום יבוא וארגיש בנוח להישאר להתאפר , לשים בושם וכדומה במקווה

גם אני תמיד מתארגנת אחרי מקווה, מתאפרת, שמה בושם

תמיד מגיעה עם בגדים הכי יפים שלי ועם פאה

אני לא כזה מתחברת לרעיון שאישה צריכה להתייפות לבעלה אבל יש משהו בזה

שזו הפעם הדי יחידה שאני מתאפרת נטו בשביל שנינו

לא לעבודה ולא לכבוד שבת ולא כלום.

ותמיד אני גאה לצאת מהמקווה יפה נקיה וזוהרת

אישית לא לוקח לי להתארגן 40 דק אבל כן רבע שעה בכייף

בחיים לא אמרו לי מילה

אם כשאני נכנסת יש תור ארוך אז משתדלת קצת להזדרז אבל אין מצב שאצא בלי להתאפר.

ואת יודעת, כשהתחתנתי הייתי בטוחה שזה יחזיק מעמד רק כמה חודשים

והנה אני 6 שנים אחרי הנישואים ועדיין משקיעה כל חודש מחדש

ואני חושבת שזה ממש ממש חשוב, כי זה לא כייף ולא קל ללכת למקווה

ובשבילי ההתארגנות הזאת הופכת את הטקס הזה ליותר כייפי ונעים

אני באה עם פיגמה וחצאית מלמעלה

הלואי והייתי מרגישה בנוח לעשות את זה

אנחנו גם בבית עושים ארוחה חגיגית ואוכל מיוחד

בטוחה שכל זוג זה משהו אחר ולכל אחד מתאים דברים אחרים

לנו זה ממש ממש כייף הערב הזה ודואגים שיהיה ערב שווה.

חברה שלי סיפרה שבאה כם פיג'מה וחצאית מעל

והבלנית אמרה לה מה ככה את מגיעה לבעלך?

הייתי ממש מתעצבנת

מספיק מעצבנת אותי הבלנית שאומרת "טהורה לבעלך"

מעדיפה תמיד את השנייה שאומרת רק טהורה

זו חוויה מספיק קשה ומתישה בשבילי ואחר כך ממילא הולכת ישירות למיטה

לרוב שומרים את המשך הערב ללילה שאחר כך

באמת לא לעניין לדעתי

הבלנית לא אמורה להזכיר בשום דרך את המשך הערב

זה אישי ופרטי לגמרי בין בני הזוג

חוצמיזה שיש נשים שטובלות וחוזרות לבית ריק...

ובחיים לא שמעתי שאומרים טהורה לבעלך...

אצלנו פשוט אומרים כשר ובשורות טובות זהו

הן אומרות "כ--ש--א--א--ר"

אולי יותר בכיוון של כאאאאששרר

ואלף ברכות כשאני יוצאת כשכל מה שבא לי זה תני להתנגב בשקט בלי שמישהו לידי

אני קבוע הולכת לטבילה עם פיגמה,

מגיעה לאוטו רק שמה בושם וזהו..

אשריי מי שמתארגנת

גדול עלי כרגע..

או שכן - נעים לי מאוד!

אני שמה סווטשירט וחצאית מעל פיג'מה מהממת

יש בזה משהו מזה נוח איך שחוזרת אני תוך דקה מוכנה

עוד וידוי - בעלי מעדיף אותי דווקא לא מאופרת, ככה הפנים נקיות חלקות נעימות ולא מרגיש בכל רגע מייקאפ או מריחה של מסקרה.

ביום רגיל אחרי מקלחת אני לא מתאפרת, מקסימום ביום ממש טוב שלי אני שמה סרום וקרם לילה. בשבת שאני לרוב מתאפרת זה ממש עונש בשבילו

תחשבו על זה..

יש משהו יפה ונעים דווקא בטבעי שלנו

בחזרה למקור 

אבל בעלי כן אוהב שאני מתאפרת  מידי פעם

ביום יום אני לא מתאפרת בכלל

רק שבתות וחגים

ולילות טבילה

וגם אז עדין מאוד

אם לזוג טוב לשים איפור סבבה להם ממש,

אבל זה לא שזה הטוב ומי שלא מתאפרת מזניחה.

הכי טוב זה לאהוב את המראה הטבעי, ואם לא אוהבים, אז יש פתרונות.

אני כל החיים הייתי בטוחה שבעלי ירצה אותי טבעית

כי אני בחורה פשוטה

לא אוהבת להתאפר

מתחתנת עם מישהו פשוט...

אז חשבתי שגם הוא לא יאהב

ווואלה הוא כן אוהב

לא מוגזם אבל כן אוהב קצת

ואני בהתחלה התבאסתי עליו

מה אני לא מספיק יפה בטבעי שצריך איפור?

ואז הבנתי שאני יפה בטבעי והאיפור זה כמו קישוט

כמו בגד יפה

זה לא פתרונות למי שלא אוהב את הטבעי

זה להדגיש ולייפות את הטבעי

מאז שהבנתי את זה אני עצמי נהנית פתאום להתאפר בלי קשר אליו...

לא ביומיום אבל כן שבתות וחגים ואירועים

ברמת היופי ברור שיעדיף אותי ביציאה או אירוע מאופרת. במיטה לא, משהו בחומרים של האיפור מגעיל אותו כשזה קשור לשם. לי זה נוח, אין לי כח עכשיו כל טבילה להתאפר וגם אם אתאפר כנראה אוריד הכל לפני שינה ככה שחבל על הזמן. 

אף פעם לא העירו לי. וטוב שכך. חסר להן

חלום של בעלי

אני שונאת להתלבש ולהתאפר יותר מידיי בסתם ערב אפילו שזה מקווה

כמה דיונים היו לנו על זה🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️

הביתה ולהתקלח שוב, אז ממילא לא מתעכבת,

אבל אני טובלת או במקווה שהוא יחסית די עמוס ולא קובעים אליו תור ,

או במקווה קטן שלרוב מגיעות אחת אחת ולפעמים אין בכלל הרבה ואני מקפיצה את הבלנית הביתה. אז בשני המקרים לא חושבת שהייתי מרגישה בנוח להתארגן הרבה זמן גם אם הייתי רוצה להתאפר 

אמור להיות חדר התארגנות עם פן וזה ששם אפשר לקחת את הזמן, בדיוק בשביל זה הוא נועד וזה לא מעכב אף אחד.

יש את החדרים הפרטיים ששם כדאי להזדרז כדי לא לעכב טובלות שמחכות בתור. להיתקע 40 דקות בחדרים הפרטיים כשיש תור זה מוגזם. אפשר לעשות פן ואיפור בחדר התארגנות בלי לתפוס חדר שיכול לשמש מישהי אחרת.

אם אין חדר התארגנות זה משהו אחר ותלוי בסיטואציה מן הסתם..

יש הרבה חדרים במקווה, ובכולם ניתן להתארגן, אין המון נשים שטובלות בערב אחד כי זה ישוב לא גדול, החדרים גם מאוד מאובזרים (אפילו יש שם קרמים ובשמים, אני לא משתמשת, אבל זה לגמרי נועד לזה).

אני לא מעכבת אף אישה בוודאות.

גם את הבלנית אני לא מעכבת כי אני שומעת שתמיד יש אחריי עוד נשים, חוץ מאותו ערב שהיא ראתה שאין הרבה טובלות אז ביקשה שאקדים כי היא יודעת שאני תמיד נשארת להתארגן אחרי הטבילה.

מה שמביך אותי זה לחשוב שאולי בעיניים של הבלנית זה מוזר, היא פוגשת כל ערב טובלות, שטובלות והולכות ויש איזה גברת אחת שמתגנדרת לה שם וזה גם מאוד אישי כי היא יודעת בדיוק למי ולמה אני מתאפרת ועוד בלילה שאני טובלת... גם הקטע שזה ישוב וכולם מכירים את כולם, זה פאדיחה, אם זה היה הנורמה שכולן יוצאות יפות ומטופחות אז בסדר, אבל אם זה ספציפית רק משהי אחת זה נהיה מוזר ומביך.

לא כעסתי שהיא ביקשה להקדים, רק פתאום קלטתי שאני כנראה עוף מוזר.

בכל מקרה אני אמשיך להתאפר, למרות שביומיום אני מסתפקת בסומק כי בשבילי ליל טבילה זה כמו יום חג, והאיפור מאוד משמח אותי ואת בעלי, בנתיים הוא מנקה את הבית אז יש לי זמן 😅

אז תמשיכי במה שנוח וטוב לך,

לא רואה בזה משהו מביך גם אם את יוצאת דופן במובן הזה, הרי כולן יודעות בשביל מה כולן טובלות, זו דרך העולם, לא הייתי ממשיכה להתעסק ב 'מה חושבים עלי' אין לזה סוף.

לעניות דעתי כל עוד את לא מעכבת אז אין סיבה לחשוש מזה בפעם הבאה.. אפילו ישמצב שהייתי מודה לה על הכנות

אז בעיר לגמרי מקובל שעושים את זה, אז גם אם בישוב שלך זה לא נפוץ, זה עדיין לא מוזר.

אני חושבת שבציבור החסידי זה מקובל יותר,

אבל כל אחת ומה שמתאים לה.

אין לך מה להתבייש בזה בכלל.

למה האיפור והבשמים נועדו אם לא לזה???

להיפך, אולי תצליחי להשפיע גם על אחרות😃

ואם אני ממהרת אז לא

וזה לא מוזר בעיני בכלל

זה לחלוטין סבבה לגמרי.

וזה מקסים ויפה.

כמו שאת רואה זה בכלל לא מפריע לבלניות- להיפך היא זוכרת שאת משקיעה בזה ורצתה שתקדימי כדי שיהיה לך הזמן בנחת.

אין לך ממה להתפדח

שטבלתי קרה לי ככה

שהתאפרתי והתארגנתי הרבה זמן ושמעתי נשים מגיעות ויוצאות תוך שניה

הבאסה שלי הייתה שהגעתי מוקדם דווקא בגלל זה

והייתי מוכנה

וקראתי לבלנית

והיא פשוט לא שמעה

איזה רבע שעה

זה היה מבאס ממש

ואז יצא שעיכבתי אותה כשהתארגנתי...

למה אין פעמון או דרך נורמלית לסמן שאני מוכנה לטבול.

אבל בהחלט לוקחת את הזמן להתארגן בנחת

אני מתה על המקווה

הוא נקי ונעים

ויש לי אווירה שקטה ונעימה

וזה זמן שלי להתכונן למפגש עם בעלי

מחזקת אותך להמשיך בכך

ואולי באמת תגיעי מוקדם יותר

את עדיין מקפידה להתייפות לבעלך אחרי כל טבילה!

בהתחלה הייתי מתאפרת (אבל לא יותר מאיפור יומיומי) ומתבשמת, עם הזמן פחות...

אני גם אוהבת את ההרגשה הנקיה הזו אחרי המקוה שאין עלי כלום, שום לכלוך, שאריות קרם או איפור... מעדיפה להגיע הביתה ככה ולא "להרוס" את זה. וגם לפעמים עייפה כבר ורוצה לחזור הביתה כמה שיותר מהר (במיוחד בחורף כשיצאתי מהבית בשעת השיא של ארוחת ערב ומקלחות) אבל בעלי מעדיף שאתאפר, אז כשיש לי כח אני משתדלת לשמח אותו.

אני מתאפרת ומתארגנת ובהחלט לוקח לי זמן אחרי הטבילה

חשוב לי להרגיש עם עצמי מדהים ואני אוהבת להתיפות לבעלי.

אצלנו כולן יוצאות מהמקווה מאופרות...

אני מצאתי את עצמי מתרצת לבלנית שהרבנית שלי אמרה שכדאי לי להתאפר מיד אחרי כדי להמנע משאלות שעלולות לצוץ. אחר כך פתאום קלטתי כמה שאני מתפדחת על הזמן שאני מתעכבת, שפשוט עושה לי נוח לחפש תירוץ הלכתי… מאז אני עובדת על עצמי קצת לשים פס ולקחת את הזמן שמגיע לי ברוגע.

(אגב זה לא שקר, באמת הרבנית פעם אמרה בשיעור שמי שמתאפרת קבוע כדאי להתאפר מיד אחרי ואז לצאת מכל השאלות של איזה גרגר שחור שנפלט פתאום מהעין חצי שעה אחרי הטבילה)

והשקעתי בתחילת הנישואים, אמשיך להתארגן אחרי המקווה (הדבר היחיד שמבאס אותי זה למחוק איפור לפני שינה).

זה ממש דבר שחשוב לי ואני חושבת שה ממש יפה. גם בבית הייתה תקופה שלא עבדתי והייתי משקיעה גם בבית בנראות כל יום.

הרי מה ההגיון אומר שצריך הכי הרבה להתייפות בבית

אני תמיד צוחקת עם בעלי שאם אחליט לרכוש פאה אחבוש אותה רק בבית , כי זה ממש מייפה

אני לא מאלה שמתקלחות אחרי מקווה, ב"ה לא איסטניסטית.

ואני כל ערב מורידה איפור חצי כזה לפני מקלחת ואז במקלחת שוטפת עם סבון פנים.. קיצור אין לי כוח להוריד איפור שלא במקלחת.

לפעמים כשמגיעה הביתה ומתארגנת שמה סומק ואודם שזה בקטנה.

אבל מהמם בעיניי ההשקעה שלך. אל תוותרי בגלל חוסר נעימות..

סתם שאלה, את חרדית?

שמתי לב שהן משקיעות יותר

אישית מעדיפה לעוף משם פשוט. מתקלחת כזה שוב בבית בקטנה. פשוט יותר נעים לי בבית בכללי. גם מתארגנת בבית. קצת מוגזמת באסטניסטיות בכללי.

ההשקעה שלך מהממת. אל תפסיקי! 

אני לא מתאפרת, אבל משום מה מרגיש לי שלוקח לי נצח עד שאני מוכנה. אולי כי אני רק רוצה לעוף משם.

פעם אחת הבלנית אפילו דפקה לי על הדלת כדי לוודא שאני עוד שם.

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

בת שנה ורבע

יש לה מלא שיניים

אז התחלתי כמה שאני מצליחה 

היא לא מאוד משתפת פעולה

ואז הם לא צריכים לירוק

בעיקרון ההמלצה היא לצחצח מהשן הראשונה

אנחנו מצאנו שבהתחלה הכי נח לנו זה תוך כדי המקלחת ועם מברשת אצבעון

4 מתוכן טוחנות

אני עושה בלי משחה בינתיים

רק מצחצחת כזה שייצא הלכלוך

כי כל המשחות שראיתי היה כתוב מגיל שנתיים...

אני מאמינה שזה לא בעיה לבלוע משחה שמיועדת לילדים אבל אין לי מושג

לק"י

לא להתייחס לגיל שכתוב.

אלא לכמות של חומר שנמצא בה (פלואוריד אולי). לא זוכרת... צריך לשאול בטיפת חלב.

אז בהתחלה אני רק מנגבת את השיניים והלשון בחיתול טטרה ובהמשך מצחצחת. אבל מתחילה מהופעת השן הראשונה

לי יש לנסינו חשמלית דו"צ והיא אחלה (עד כמה שלשאוב אחלה בשבילי).

צריך גם התאמה של גודל הקאפ לגודל שלך, זה משפיע על היעילות והכאב (בכל מקרה לא אמור לכאוב!)

משאבה של אוונט

שיכולה להיות גם ידנית וגם חשמלית

אבל היא חד צדדית

אני אישית מעדיפה דו"צ שיהיה כמה שיותר מהר

ולנסינו מעולה לי

קישור:
משאבת חלב חשמלית ניידת PHILIPS AVENT עם מסאג' חכם וסטימולציה של פרחים - שואב טבעי לתינוקות Mimics - AliExpress 1501 

לא ניסיתי, 

לי יש את של לנסינו, דו"צ, חשמלית..  והיא סבבה, ותו לא. 

אני חושבת שהיא לא מאוד שקטה אבל היא יעילה ואת יכולה לשלוט בעוצמה אז זה לא כואב

יש לי לנסינו חשמלית דוצ, זה לוקח חצי שעה ומרתק אותך למקום.

עם אוונט  ידנית תוך 10-15 דקות הצלחתי להגיע לריקון, וזה ממש נוח כי אני מתאימה לעצמי את העוצמה אם יש גודש וכאלה. ממש אהבתי אותה

לי עם לנסינו לקח 10-15 דקות

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

אחד מאפס את הבית ואחד שמשכיב.

יש סדר מאוד ברור של ארוחה, מקלחות, צחצוח שיניים, טקס שינה כזה (לכל הגילאים )

בינתיים יש מדיח שחוסך זמן בשטיפת כלים והאחראי  על הסדר מאפס משחקים/ כביסה או שדוחה למחר - יש לי גם עוזרת כשצריכה.

וההרדמות שלנו לא חלקות אבל לא כאלה ארוכות כמו אצלכם

כמו שהציעו, אחרי ארוחת הערב אפשר שאחד מהם ירחוץ אותם, והשני ינקה, ואח"כ שישחקו קצת בזמן שאתם מבשלים ועושים את שאר עבודות הבית. תוך כדי גם אפשר לדבר איתם ולשמוע את הסיפורים שעולים וכו'.

גם ההרדמה, למשל ב8, אולי שאחד מכם ישאר איתם בחדר עם דלת סגורה עד שירדמו, ולשני יהיה קצת זמן רגוע, ותחליפו ביניכם כל יום. גם אצלינו הקטנים לא נרדמים לבד ויוצאים מהחדר אם אין מישהו איתם, אז אחד מאיתנו נשאר וברמה מסויימת זה גם קצת זמן שקט שגולשים בו בפלאפון וקוראים חדשות/מיילים וכו'

וגם אם יש זמן, בדרך כלל בערב כבר אין לי כח.

לגבי ההשכבות של הילדים-

אם הם צריכים שיהיו איתם, אז מלכתחילה תשבו לידם עד שירדמו. אין מה לנסות לתת להם להירדם לבד ובסוף לבוא כי הם לא נרדמים/ משתוללים.

לא צריך ששניכם תהיו עסוקים בהרדמות. עדיף שאחד יהיה עם הילדים,והשני בינתיים יהיה פנוי לדברים אחרים.

תמצאו זמן לכל הדיבורים והסיפורים לפני ההשכבות, ובזמן ההשכבה תקבעו כללים ברורים כדי לא להימרח סתם.

אצלינו בדרך כלל אני מספרת שני סיפורים, ואז מכסה אותם, מכבה את האור יושבת לידם עד שהם נרדמים. בינתיים אני בטלפון, ולפעמים נותנת יד לאחד הילדים.

אם מתעכבים וכבר מאוחר, אז אני לא מספרת סיפור. ככה הם פחות נמרחים בערב לפני שהולכים לישון.

אם הם מפריעים אחד לשני לישון, אפשר לפצל אותם. שכל אחד מכם יהיה עם ילד אחר במקום אחר, או להרדים קודם אחד ואחר כך את השני.

אם לוקח להם הרבה זמן להירדם כי הם לא עייפים, עדיף לאחר את שעת ההשכבה.

אבל נשמע שהם הולכים לישון מאוחר, ולא זאת הבעיה.

אולי דווקא ההיפך, בגלל שהם לא ישנים מספיק, הם גם ישנים פחות טוב ומתעוררים בלילה.

הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות השעה 8. אבל זה תלוי ילד, ותלוי גם מתי קמים.

לגבי שאר הדברים שצריך להספיק, גם לי זאת נקודה שקשה לי.

יש דברים שבעלי עושה, כמו לשטוף כלים.

לפעמים יותר קל לי לקום מוקדם ולבשל משהו בבוקר, מאשר להתחיל לבשל בערב.

יש דברים שאני משאירה ליום החופשי, או לסוף השבוע.

בזמן האחרון ההשכבות אצלי זה בשתי נגלות.

יש את שני האמצעיים, בני 4.5 ו 6.5, שהולכים לישון בסביבות 8.

ויש את בן השנתיים שישן צהריים במעון, ואני משכיבה אותו בסביבות 9:30.

לפעמים אני עושה דברים ביחד עם הקטן, כמו לדבר עם ההורים שלי. אבל זה לא משאיר לי הרבה זמן.

לפחות הגדולה הולכת לישון לבד.

כשהילדים שלי היו קטנים רק בעלי היה מצליח להרדים את כולם יחד, אצלי תמיד נגרר לשיחות והשתללויות..

אפשר לשבת איתם יום לפני כן ולהגיד שעכשיו עושים זמן אישי לפני השינה, קצת דיבורים להמשיך לשינה רגועה..ילדים בני חמש בוודאי עייפים בשעה שמונה, בטח אם השינה שלהם לא רציפה..

צריך לנסות לעזור להם להרגיע את הגוף ולהיכנס למוד שינה, אם לא הולך ביחד אז בנפרד..

שש ארוחת ערב

שבע מקלחות

שמונה במיטה

אצלי רגילים לישון לבד אבל גם אם לא יושבים איתם וזהו בלי לקום. ניסית לשים להם פודקאסט להקשיב כשהם שוכבים? זה יכול לעזור

עוד דבר, אם יש לכם עוד חדר תפרידו אותם

ככה לא יעצימו אחד את השני

נניח שאני צריכה לשיר שירים או לספר סיפורים לילדים שלי כדי שיירדמו - אז אספר להם סיפורים שמעניינים *אותי* (ברמה שלהם, אבל לא כאלה שלגמרי משעממים אותי) ואשיר להם שירים ש*אני* אוהבת ונהנית לשיר.

ונניח שאני צריכה לסדר ולנקות את הבית כשכל מה שבא לי זה לישון או לראות סדרה - אז אני אעשה את זה אבל אשמע תוך כדי משהו מעניין וכיפי (משיעור תורה קליל ועד פודקסט מעניין).

כך ארוויח שני דברים יחד - גם הרדמת הילדים/סדר הבית וגם זמן כיף לעצמי.

או נניח שבעלי ואני יחד צריכים להרדים את הילדים - אז נשב בחדר ונחליף בדיחות מעל ראשיהם שרק אנחנו מבינים, או נספר סיפור שבו כל אחד אומר שורה אחת ואז בעצם זה יוצא משחק בשבילנו.

ונניח שאנחנו מסדרים יחד את הבית אחרי שהילדים סוף סוף נרדמו - אז נפטפט תוך כדי ונעשה את זה בצורה כיפית ומשותפת ונהנה מזה.

וכך בעצם נרוויח גם זמן זוגי וגם הילדים יירדמו בסוף והבית יהיה מסודר.

כמובן, זה לא תחליף לגמרי לזמן זוגי אמיתי או לזמן אישי אמיתי, אבל פעם בכמה זמן אפשר להביא בייביסיטר ולצאת כזוג (לפעמים במפתיע אצל אחרים הילדים לא עושים בעיות), ופעם בכמה זמן אפשר להחליט שמוותרים על הסדר היומי ואז לעשות זמן כיף אישי.

ובשגרה לתחזק את הכיף והנחת תוך כדי הטיפול בילדים ובבית...

הולכים לישון בשמונה בגיל חמש. יש ילדים שכן צריך להיות קצת אסרטיביים. עברתי את זה עם גדולים. אם לא הייתי קצת אסרטיבית הם יכלו להיות ערים גם 16 שעות ביממה. לשטוף כלים ולבשל אפשר תוך כדי. הם לא תינוקות. אם הם הורסים בית תענישי אותם .

אני לא חושבת שיש שם איזה צורך שלא ענית עליו. פשוט זה כיף להשתולל ולזרוק דברים ולא ללכת לישון.

בעלי עדיין הולך לישון רק כשהוא מת מעייפות 

מנסה להגיע לערב זוגי עם בעלי. יש לנו שני ילדים, הבכור בגן אז מי שמרדים אותו מסיים עם זה תוך דקה שתיים, אבל הקטנה בתקופה של השנצ במעון אין מה לדבר לפני 21-22 על שינה אצלה. ניסינו להיות יעילים ושאחד ירדים את שניהם אבל אז הם משתוללים וזה לא עובד, וגם בזמן האחרון היא רוצה רק אותי (אני לקראת לידה ממש והיא מרגישה ברמות ונהייתה רגשית), אז אני פשוט נרדמת איתה , ובגלל ההריון המתקדם קמה (כמו עכשיו) לפיפי ולמקלחת וכו ורואה את בעלי ישן בספה או עם הילד השני אחרי ש (שוב) אמרנו שנעשה ערב זוגי.

זה מסתכל מאוד אני לא מצליחה להחזיק את עצמי בסוף היום וגם לא הוא , ההרדמות פשוט מרדימות אותנו .

ואני עובדת מהבית אז איכשהו בהפוגות מספיקה לתחזק את הבית שזה המזל , אבל מבחינת זמן זוגי זה כבר ממש מדאיג כי אני שמה לב שזה כבר דפוס של שבועות שלמים שלא מחליפים מילה חוץ מליל שבת (מילים שהן לא טכניות או קשורות למה איתך

איך בעבודה ומי אוסף

את הילדים ). לא יודעת איך משלבים ילד שלישי בתוך המירוץ הזה תאמיני לי 

ב18:00 ארוחת ערב, מקלחות אפשר לפני,

ואז יש סדר יום קבוע.

סיפורים זה מדהים ותורם המון להתפתחות, לא הייתי מוותרת אלא מקדימה ל17:00. חשוב ממש לתת להם זמן להתבטא ולהקשיב להם בפניות.

אפשר לעשות אמבטיה משותפת ארוכה בזמן הזה לתת להם לדבר.

מ19:00 בפיגמות אחרי כל הארגונים מי שמוכן מצטרף לסיפור ומורידים את האנרגיות אט אט.

19:30/19:45 נגמרו הסיפורים ורק מנסים להירדם.

בעיני הגיוני לשבת לידם עד שירדמו.

הם עדיין קטנים וזקוקים לביטחון.

אבל זה לא אמור לקחת יותר מ45 דקות גג, גם אצל ילדים שמתקשים להירדם (אם כל הערב לפני היה מותאם למעבר לשינה)

אז נניח 20:30 אתם אמורים להיות אחרי השכבות.

מטבח כלים סידור הבית, עושה ההורה שלא יושב לידם עד שירדמו.

נניח הורה אחד יושב 45 דקות. השני ב45 דקות מארגן הכל.

טלפון לאמא לא צריך להיות בסוף היום, אפשר בדרך לעבודה/ מהעבודה. וגם לא חייבים כל יום.

להכין אוכל למחרת אני מכינה בזמן ההכנה של ארוחת ערב.

מכינה מראש יותר ושומרת בצד.

נדיר שמתחילה לבשל בשעות בערב, לפעמים קורה, אסל אז מבשלת כמות ל2-3 ימים.

נניח מטגנת שניצלים אחרי שהכל היה מוכן מראש, לוקח  45 דקות נגיד ומספיק לכמה ימים. (יש לי גם גדולים שאוכלים כמות יפה) אז אם זה לשני מבוגרים זה לא כמות גדולה.

מרקים למשל אני שופכת לסיר ונותנת לזה לרתוח עוד לפני ארוחת ערב ואז בסוף היום רק מסיימת מה שצריך נניח לטחון את המרק.

להעדיף בישול פשוט ככל הניתן. (לצרוב חזה עוף זה ממש כמה דקות)

וכן יש תקופות בחיים שאוכלים פחות מסודר, זה עובר..

להתקלח זה הזמן האישי שלי, לא צריכה מקלחת בנפרד לזמן אישי

סדרה זה בחלומות.

אי אפשר בתקופת שיא בחיים לגדל ילדים קטנים וגם לחיות כמו רווקים..

זמן זוגי משתדלים תוך כדי.. למשל אם מקפלים כביסה ביחד אז מדברים קצת תוך כדי.

ובעיקר בשישי בבוקר.

חיים עם ילדים הם עמוסים ב"ה, זהו עומס מבורך.

לדעתי אם מרגישים סיפוק והנאה מההורות, רואים איך הילדים גדלים והופכים לאנשים קטנים, זה נותן המון כח ושמחה וממילא מדרבן ונותן מוטיבציה לשלם את המחירים שהעומס מביא איתו.

אם התחושה היא שהילדים נטל (ובהחלט הגיוני שיש תקופות כאלו) אז העומס הופך למעמסה וזה קשה.

מבחינת הקושי, זה הולך ומשתפר.

הבכור שלי היה גם יחד פעלתן ושובב מלא רעיונות יצירתיים והיה צריך גם להשגיח עליו ב7 עיניים וגם לא ממש היה אפשר לנשום.

ואז הוא גדל, ופעם פגשנו הורים לתאומים בנים אנרגטיים ברמות, וההורים גם הביעו קושי כזה של למה הבנים שלנו לא יכולים לשבת שניה בשקט ולהיות רציניים כמו הבן שלך.

הרגעתי אותם שגם הבן שלי שהיה בגיל של התאומים שלהם לא ישב דקה, וגם כשהתאומים שלהם יגיעו חדיל של הבן שלי הם דם ירגעו קצת.

ועכשיו הם בני 10 וממש השתנו והרבה יותר רגועים.

עדיין יש להם שובבות של ילדים, אבל שובבות בריאה לא מוגזמת.

אז מצד אחד מעודדת אותך שעם הזמן זה ישתפר

ומצד שני לא כדאי לסחוב תסכול מהשלב הזה וכדאי לשפר את החוויה סביב המציאות המאתגרת כרגע. להרגיש סיפוק בתוך העומס.

יכולה להגיד שרופא אנדוקרינולוג מומחה ממש אמר לנו שאין שום בעיה לתת את זה

כי אומנם אני לא מהתחום, אבל לתת הורמון בלי צורך וודאי לא נשמע לי מומלץ.

בארץ גם צריך לזה מרשם וגם צריך ליווי רופא לגבי המינון והסוג המדויק. (למרות שאפשר באייהרב לקנות בלי מרשם)

אבל לפעמים יש קשיים בהורות שמגיעים לא כי ההורים לא יודעים לתת גבולות אלא כי יש איזשהו קושי לילדים שמכניס את ההורים ללופ שמחמיר את הקושי של הילד, ואז כל מה שמצליחים לראות מבחוץ-זה שההורים לא מתנהלים כמו שצריך, אבל זה מגיע מקושי אמיתי של הילד שמעורר אצל ההורה תגובה שאולי מחמירה את המצב-אבל היא לא מקור הבעיה.

כן לפני המלטונין הייתי ממליצה על כל השיטות הרגילות-בלי מסך בערב בכלל, (עדיף בלי מסך אחהצ בעיניי בכלל) להחשיך את הבית, לייצר טקס שינה קבוע, אבל אם זה לא עובד-הייתי מנסה מלטונין. חבל שכולם סובלים לחינם

ילד בן שנה וחצי

ו- 2 בני 6 ו-7

אחהצ הולך לנו מצוין ממש, רגוע שלו, משחקים, עושים ש.ב

מכינים אוכל ואוכלים

מגיע זמן המקלחות וכו והמצב מתהפך

מזזמן רגוע הכל הופך לסיר לחץ...

מקלחת את הקטן

ורודפת אחרי 2 הגדולים יותר 

שיכנסו להתקלח

שיצאו מהמקלחת

ושבאמצע לא ישתוללו  מדי...

ואז ההשכבה ההארווווכככככה

הקטן לאחרונה צריך שיהיו לידו

ולוקח לו זמן

והגדולים בזמנים טובים קוראים ספר

ובזמנים פחות טובים משתוללים ועושים רעש

וזהו בשלב הזה אני כבר מאבדת את זה..

מגיע לזמן ההרדמות איתם כבר בלי עצבים וכוח

וזה מסתכל אותי

כן נותנת נשיקה וקריאת שמע עם כל הסבלנות והרוגע שעוד יש בי...

אבל כבר לא נשאר בי טיפת כח וסבלנות לסיפורים רגועים

ואם נזכרו במשהו להגיד זהו בכלל...

בעלי לא יכול להיות בבית לעזור...

מה אפשר לעשות?

להקדים אא כי לא נספיק כלום באחהצ...

לזמן ההשכבה:

אם משחקים זה כיף להם, אז להפוך את המקלחת לזמן משחק (לקלח בובות או משחקים אחרים יחד איתם).

אם את מספרת סיפורים, אז לשמור סיפורים מיוחדים (עדיף בהמשכים) לשעת ההשכבה.

וכן הלאה.

וגם לערוך להם הטרמה - ללמד אותם לזהות בשעון את שעת השינה, וחצי שעה מראש לומר להם: בעוד חצי שעה מתחילים מקלחות. ואחר כך - בעוד רבע שעה, בעוד חמש דקות...

ולומר להם את סדר הערב בכל פעם: נאכל ארוחת ערב, ניכנס להתקלח, נשכב במיטה, נשמע סיפור, נקרא קריאת שמע ואז נישן.

שאולי הזמן הזה לחוץ, לפחות אצלנו, כי כבר מגיעה תחושה של סוף יום ואז אתה רוצה שזה יגיע כבר מהר..

אם נגיד המקלחות היו לפני זמן המשחק והש"ב, את חושבת שזה היה מתנהל אותו דבר?

מצידי למשוך את הזמן בנחת ולהשכיב ברוגע

אבל בלחץ משעה מסוימת שהם עדיין לא ישנים

ויהיה חסר להם שעות שינה

ויהיו עייפים למחרת...

כמה שאני מקדימה ואומרת בואו נשחק עד 7 כדי שנתקלח בנחת אחכ ולא בלחץ

זה לא עוזר

כשמגיע הזמן הם לא מתגייסים אליו

וכנראה שהבעיה בהתנהלות היא בי...

לפעמים אני מקלחת אותם מיד אחרי ארוחת צהריים ובערב הם משחקים, או נניח מקלחת ואחריה ארוחת ערב, להשאיר את אותם דברים- משחקים, שיעורי בית, הכנת אוכל, ארוחה ומקלחת. פשוט להחליף את הסדר של הדברים. 

וגם, הגדולים יכולים לשמוע סיפור לפני השינה בהשכבה של הקטן ואז בהשכבה שלהם רק נשיקה וקריאת שמע אחרי שהם כבר קיבלו סיפור בנחת. ובן שנה וחצי אצלי לפחות היה נהנה מלשמוע אותי מקריאה גם סיפורים ברמה שהוא בכלל לא מבין, רק מהקול הרגוע של אמא.

ברגע שאתם יודעים מה התכנון ואיך הסדר ערב/שינה שלהם יהיה, לכם יהיה קל יותר...  ואתם צריכים להשתדל להיצמד לשיגרה הזו ולא לסטות אחרת זה חוסר יציבות לילדים.

הם צריכים לדעת למה לצפות לקראת השינה זה כבר מרגיע את הגוף..

לדוג'-

לתת להם תעסוקה כשאת מכינה ארוחת ערב, לאסוף את המשחקים, לעשות מערכת, לסדר את החדרים לקראת השינה וכד'.

בזמן הארוחה לא קמים, אלא אם כן צריכים להתפנות או סיימו לאכול, אפשר לדבר איתם תוך כדי ולשאול אם יש להם משהו לספר לך (אם ירצו לאחר מכן תגידי שישמרו את זה למחר), לבקש מהם לפנות, אם יש קטנים אז שהגדולים יפנו להם, לתת להם לעזור בניגוב השולחן, סידור הכיסאות להחזיק לכם את היעה.. את גם מעסיקה אותם וגם משאירה שולחן נקי.

במקלחות- שבעלך יקלח אותם אחד אחרי השני, ונגיד את תארגני בגדים מראש ותקחי אותם  לחדר ותעזרי למי שצריך להתלבש ובעלך בינתיים מסדר את כל הבלאגן שנהיה בחדר מקלחת או להיפך בתפקידים ומראש לשים סל כביסה בצד כדי להניח אותם ישר שם ולא לזרוק לרצפה... זה חוסך המון זמן!

להגיד להם שעכשיו נכנסים למיטות ואף אחד לא קם בלי רשות של ההורים ולעמוד על זה! ממש להגיד להם עכשיו אנחנו נכנסים למיטות וכו'... גם אם אחד מהם קם על דעת עצמו בשביל להתפנות, את אומרת לו לחזור לחדר ולבקש רשות, בשביל להרגיל אותם לבקש רשות, כי עכשיו זמן שינה, לא כדי להיות רעה חלילה...

אפשר לשים להם בבוקסה סיפורים, שירים שקטים, מי שמפריע אתם תאלצו לכבות וחבל, בשביל שזה ימשיך הם חייבים להיות בשקט ולא לקום מהמיטות.

ככה לפחות אצלי זה עובד.

לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אני עם שני קטנטנים , אחת בת שנה וחצי ואחד בן ארבעה חודשים. אבל נראה לי שככל שהם יותר גדולים זה יותר קל כי זה יחסית יותר יציב. בתקופות שיש אצלנו שינויים, אנחנו "לומדים" את הדפוס כמה ימים ואז מתאימים את הלו"ז.

אני אתן לך דוגמא, למשל אצלי הגדולה כבר חודש התחילה להירדם רק באזור 22:00, שלפני זה הייתה ישנה ב19:00 קבוע. אז קודם כל אני לא מתוסכלת כי אני לא מנסה לכפות עליה דפוס מסוים. יש לה גישה למיטה, כשהיא עייפה היא פשוט לוקחת מוצץ ושמיכה והולכת לישון, לפעמים נרדמת על הרצפה לידינו. הכלל שלי הוא שאני לא מרדימה ילדים בכוח ולא מצפה מהם לעמוד באיזה זה לו"ז כי זה פשוט לא עובד.

אז מה כן? אחרי שלמדנו את הדפוס, פשוט מנסים לראות איך הילדים משתלבים. בהנחה שאתם שניכם בבית בשעות האלו, פשוט לעשות את כל הדברים ביחד איתם, בלי מריבות ובלי לנסות להשכיב אותם- הרי זה ממילא לא עובד. אז אם הם נרדמים ב21:30 פשוט תתכונני מראש שזה הזמן שלכם ביחד ותעשי בינתיים את כל מה שאת צריכה- מקלחת בזמן שהבן זוג שומר, לסדר את הבית ביחד איתם, לצפות במשהו נחמד (הם יכולים להיות איתכם), לאכול, טלפון למי שאת רוצה ולשלב אותם בשיחה. ואז כשהם הולכים לישון סוף סוף בכיף- כי בסוף כל ילד נרדם מתשיהו- את לא צריכה לעשות שום דבר, את מוכנה לשינה, ואז אפשר לשבת בכיף כמה דקות ופשוט ללכת לישון או יש זמן זוגי בלי הילדים.

כולם חוזרים בין1 ורבע לרבע ל-2.

ארוחת צהריים ומיד אח"כ אני מדיחה כלים- אם התינוק בוכה וזה לא בגלל רעב, הגדולים יותר משחקים איתו.

זמן שעורי בית ומערכת ולמי שאין שיעורים- משחק או דף צביעה וכזה.

עכשיו בחורף לא יוצאים לגינה אז בעיקר משחקים בבית, הגדולות שלי (8,9) ממש אוהבות משחקי דמיון- אז כמעט כולם משתתפים בהם.

הכלל הוא שמי שמשתתף במשחק אח"כ עוזר לאסוף.

בד"כ בסביבות 5 אני כבר דואגת להתחיל לארגן את הבית, ארוחת ערב (מה שנשאר מהצהריים /פסטה/ סנדוויץ), מקלחות (מתחילה כבר ב5 וחצי).

השאיפה שעד 7 כולם במיטות.

כמובן בין לבין הנקה לתינוק וידיים בתורנות.

הכלל אצלנו שמי שהספיק לפני 7 להיות מוכן לשינה, כולל שהנעליים והבגדים למחר מסודרים- יש לו זמן לקרוא ספר במיטה עד 7. הילדים מממש מתאמצים להספיק, אפילו הקטן בן השנתיים... חיים שלי.

ואז כיבוי אורות וסיפור ברמקול עד 8.

(אוהבים אצלי את הפודקאסטים של עיתון משפחה. אבל אני שמה להם גם סיפורי צדיקים וכאלה)

לפעמים בן ה-2 נרדם ב6 ולפעמים ב8 אז הוא מסתובב בין הרגליים, אנחנו די מתעלמים ממנו...

בזמן שהילדים שומעים סיפור אנחנו מאפסים את הבית, אבל אין הרבה מה- כי הרוב כבר מסודר לפני שהילדים נכנסים למיטות.

אני מפעילה מכונה או 2, כלים שנשארו, טאטוא ולעמים מעבירים ניגוב.

ארוחת צהריים אני מכינה על הבוקר- בזמן שהילדים מתארגנים. דואגת שיהיה לי עוף מופשר ואז זה לא הרבה התעסקות- עוף בתנור, או מאודה בסיר עם תפו"א, מרק...

רק אם אני מכינה שניצלים אז ממש כשמתיישבים לאכול.

אבל! אני לא עובדת יום יום ולכן בבוקר משלימה שעות שינה וגם קצת כביסות. וסידורים.

וגם הזמן שלי עם בעלי לרוב הוא בזמן ארוחת בוקר או כשמסדרים את הבית בערב.

פעם ב... יוצאים ביחד (לרוב לאושר עד... חחח) כשאמא שלי שומרת על הילדים (גרים קרוב)

אז כמה שאני כותבת עצות, הכל בעירבון מוגבל 😅 הם יצאו מהמיטות, השתוללו, הדליקו אחד את השני והלכו לישון הרבה יותר מאוחר מהרגיל.

אבל- אצלנו זה לא כל ערב ככה, יש את הרגיל ויש יוצא מהכלל.

מצטרפת למה שהרבה כתבו לך להתאים את שעת ההשכבה לעייפות של הילדים, בתחילת שנה הייתי משכיבה את שניהם בשבע ואז שמתי לב שבן השנתיים נרדם רק בשמונה אז אני כבר לא מושכת אותו שעה במיטה אלא משכיבה אותו יותר לקראת שמונה (מאז זה התאחר עוד כי זה השלב שהשנ"צ כבר מתחיל לשבש לו את השנת לילה).

הם נרדמים ב21:30? אז תתחילי להשכיב אותם בתשע, תשע ורבע. בינתיים תנצלי את הזמן הזה שהם ערים לחלק מהרשימה של מה שאת רוצה לעשות כשהם ישנים, למשל לארגן את המטבח ולשטוף כלים אני לגמרי עושה כשהילדים מסביבי. את גם יכולה להכין לך כוס קפה ולראות סדרה ולתת להם בינתיים כוס תה ולנוח בספה איתך. או סתם זמן למשחק, ציורים, ספרים, מה שהם אוהבים לעשות בצהריים.

זה קשוח! אני גם מחכה לפעמים שהצהריים יגמרו כבר והילדים ילכו לישון ואז כשאני מחליטה במודע לדחות את תחילת הערב זה נותן עוד זמן שצריך להעסיק אותם ולהשגיח עליהם. אבל אפשר להשגיח עליהם תוך כדי דברים שאני עושה לעצמי. נניח זה אחלה זמן להשקיע באוכל למחר לעצמך.

גם אנחנו לפעמים מתחלפים בהשכבות ארוכות וזה מבורך בעיני שיש גיבוי כשאני כבר לא מסוגלת ועוד רגע מתפוצצת עליהם, וגם אצלנו צריך לשבת לידם עד שנרדמים (הגדול בן ארבע וחצי, קרוב לילדים שלך) הכי יעיל באמת זה השלב שאני כבר לא מדברת איתם, כל עוד הם מפטפטים איתי או אחד עם השני ההשכבה מתארכת. אני לפעמים שרה שירים שקטים ומתעלמת כשפונים אלי ורק מבהירה שעכשיו לא מדברים, לפעמים אני גולשת בפלאפון, היו פעמים שהייתה לי השתלמות בזום בערב ופשוט ישבתי בחדר שלהם עם מחשב עם אוזניות וזהו, אני כאן ולא כאן, אני פה להשגיח עליהם אבל לא זמינה אליהם וככה הם נרדמים.

הגדול לאחרונה החליט שהוא רוצה לישון לבד בלי השכבה בכלל, אני רק מכסה אותו ויוצאת והפלא ופלא הוא נרדם לבד! זה לא עצה בשבילך, כי אני גם לא יודעת איך זה קרה וזה היה ממש יוזמה שלו (אולי זה קשור לפתקי נחת?) רק לעודד שילד שההרדמות שלו יכולות לקחת שעה וחייב שיהיו לידו עד הסוף, פתאום נרדם לבד בקלות.

טלפונים להורים ובכלל לא בשעות האלה...

אלה שעות שהטלפון נמצא אי שם ואין לי מושג איפה 🤣

אפשר לאחר את שעת השינה אם נראה שהם פשוט לא עייפים (לא כתבת גילאים), אפשר לעשות איזו שהיא פעילות נמרצת כדי שיתעייפו קצת לפני (גן שעשועים או ספורט כל שהוא בבית), אפשר להחליט שמשמיעים סיפור או שניים בפודקאסט, תוך כדי שמנסים להירדם ואחרי שמסתיים הולכים לישון.

אחד מרדים ואחד מאפס מה שצריך.

מבאס אבל זה המצב..

אצלנו כשהייתה לנו ילדה מאוד עירנית (שלימים התברר שהיא צריכה מלטונין) הגענו לזמן זוגי רק בימי שישי בבוקר. 

אז בעיני כדאי להתייעץ עם רופא לגבי הצורך, ולא לתת בלי התייעצות.

שהגוף תריך ליימר באופן טבעי.

הבעיה בלתת מלטונין לא כי זה חומר רע, להיפך זה הורמון מצויין שצריך להיות לנו בגוף.

הבעיה היא כשנותנים באוםן מלאכותי הגוף לא מייצר את זה טבעי וככה מתפתחת תלות.

אחד מתופעות הלוואי אגב זה בעיות שינה.

כי ככה זה עובד.

לכן צריך התוויה רפואית, זה לא כזה פשוט.

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.