גם לכבוד סיום זמן קיץ עכשיו- איך מביעים ביומיום את ההערכה לזה שהוא לומד?
כי בגלל שזה משהו שחוזר על עצמו ואין נקודות ציון מיוחדות מרגיש לי שזה מתפספס...
כאילו נגיד אני סטודנטית/עובדת אז יש מלא הזדמנויות לחגוג ביחד- סוף תקופת מבחנים, הגשה של עבודה, תעודות וכו' ואצלו מקסימום סוף זמן וגם אז זה נופל על החגים/תשעת הימים/ נקיונות לפסח
וממש פדיחה להודות אבל לפעמים אני גם מתעצבנת על העומס שיש עלי, כי הוא ממש לא מפרנס... (אגב- אני היחידה שמתעצבנת? מרגישה ממש רע עם זה.. כי באמת אני רוצה שהוא ילמד ורק לפעמים כבר אין לי כוח, וזה גם לא כזה בגללו יותר כי אני ממש מעמיסה על עצמי). קיצר אז כתשובת המשקל חשוב לי ממש שהוא ירגיש את ההערכה.
אז יש כזה פרגונים אפילו בשיחות טלפון באמצע היום אבל זה מרגיש לי כבר חלק מהשגרה שלא לוקחים מידי ברצינות.
בקיצור אשמח לרעיונות איך זה נכנס
ותודה!!
)
