רציתי להגיב לך.

זה נורא, זה סיוט, זה כאב לב עצום עצום.

זה ה-סיוט שבגללו הרבה אנשים מפחדים להתגרש.

חיבוק גדול גדול לך.

ויותר תכלס- אני חושבת שכשחושבים מה לעשות או איך להגיב צריך איזון מאוד מאוד מחושב בין פיוס ומלחמה.

כמו יעקב שהתכונן עם תפילה דורון ומלחמה.

קודם כל תפילות תפילות תפילות.

דורון-

בד"כ ההורי המנכר מונע מנקמה, מרצון לשליטה, צורך השרדותי לנצח.

הוא לא בהכרח משוגע ולא "רשע", לרוב השורש זה פגיעה, תחושת השפלה, כבוד שנרמס.

חשוב להבין מה המניע, מה הוא רוצה להשיג.

תלוי מה המצב, אולי אולי יהיה אפשר לגשת אליו כשאת לא רגשית אלה מצליחה לגשת לזה מנותקת רגש, ולנסות לדבר איתו. לנסות לדבר על מה שפגע בו, נטו בו, להכיר בכאב שלו ולהרגיע את הפגיעה.

לא להתחנף, לפייס.

ואז אולי להגיע לשיתוף פעולה.

זה המון אם ואולי. סיכוי קלוש אבל שווה לנסות בטוב.

אם לא הולך בדורון...את בטח כבר יודעת מלחמה, ליווי משפטי הדרכת הורים ובעיקר-

להשקיע המון מאמצים בקשר רגשי עמוק עם כל ילד בנפרד, שיחות נפש, זמן איכות ואהבה.

בע"ה עוד תרווי הרבה נחת מהילדים.

על המקרה שלי ארחיב במקום אחר...

ניכור הורי.

נזק לכל החיים.

לכולם.

לא יודעת אם אתם מכירים תסיפור של שמוליק סוכות שגדל עם אמא שניכרה את הילדים מהאבא לגמרי סיפור מסמר שיער באמת!

היום הילדים בקשר איתו

וזה באמת כואב ומזעזע. ליבינו איתך ועם כל הורה מנוכר!

התנצלת מראש בפני הפמיניסטים/שובניסטים, אבל זה לא קשור לזה. אדם שנוהג שלא כשורה הוא לא בסדר, וזה לא משנה אם הוא גבר או אישה ואם יש יותר גברים כאלה או שהמעשה הזה נתפס כגברי (או נשי). מעשה רע הוא רע וכואב ומזעזע, ואכן אני מניח שזה שיקול גדול בהרבה בתים שהפירוק הוא הכרח בלתי נמנע אבל הפחד מניכור יוצר עוד קושי.

ב"ה אני לא בקי בזה, אבל אכתוב שני דברים שדווה לבדוק:

1. בעיקרון החוק היבש מאוד מחמיר על הורים מנכרים, אבל לצערינו בהרבה מקרים זה לא עוזר. סיפורי חסידות גור ממחישים את זה, שמאוד בקלות לוקחים ילד/נער ומטיפים לו שהכי נכון לו לרמוס את אביו ולהציק-להזיק לו, והילד בתמימותו משתכנע. קראתי ראיון עם יוסלה שוכמכר והוא אומר שזה בדיוק מה שעשו לו, שכנעו אותו שמצילים אותו וההורים שלו רוצים להרוס אותו, ואז זה נהיה רצון הילד ושום עו"ס לא יוכל לשכנע הורה לפעול נגד רצון הילד (זה כמובן מורכב יותר אבל זה הרעיון). בנוסף מאוד קשה להוכיח ניכור הורי ויש מזה הרבה כאב.

מה שהצעתי לך בשרשור ההוא, זה לפעול במיידי: מצאת מצלמות - תעלימי/תחרימי אותם ותגרמי לאבא להסביר למה הבן שלו מגיע עם מצלמה; שמעת את הילד שלך קורא לך בשמות כלשהם, תתקשרי מיד למחנך שלו ולעוס המשפחה (אם יש) ותשאלי איך זה קרה, וככה הם יצטרכו להציג תזה שתסכן אותם. אם תחכי לרשויות את תקבלי ילדים קשים או מנוכרים. תפעלי בעצמך באסרטיביות ותגרמי לכולם לפעול בצורה שלא תאפשר את זה.

2. אני חושש שניכור הורי לא תמיד נעשה בכוונה תחילה, וזה מה שמזעזע וגם מאוד מחייב אותנו. אני רואה גם במשפחה שלי, איך הסבא/סבתא יכולים לצחוק או לזלזל באבא (חתנם לשעבר) מול הילדים שלו, כל זה גורם לחיכוך הזה והילד בהכרח יבחר צד, גם אם אף פעם לא תדעו איזה צד הוא יבחר.

בכלל, למה שילד יהיה מעורב במה שאמא/אבא שלו עושה, ואם אבא שלו אלים או גנב או רוצח, מי שמך - ההורה השני - לגרום לילד לשנוא אותו. ומהניסיון, לא בטוח שקשר עם הורה מסוכן זה דבר יותר בעייתי מיתמות חיה. קורה שהורה פוגע במשפחה עצמה, כמו הורה שמזיק לרכוש המשפחתי עם סמים/הימורים או פוגע מינית באחד הילדים, וכאן צריך יותר לחשוב איך מתווכים, אבל בכל מקרה ההורה השני לא אמור להיות השופט או התליין במשפט הזה.

זו התשובה ל"למה לא פעלתי" בצורה שבה התנסחת בסעיף 1.

מדובר על מסע של 8 שנים בתוך גירושין שבו הייתי עסוקה בלשרוד ולהדוף.

כשהילדים היו קטנים, זה היה קל יותר. 

הפסיכולוגים והמטפלים הריגשיים שהיינו אצלם במהלך השנים היו עסוקים בלהגיד לי שהילדים מסכנים, הם לא עושים שום דבר במודע. הם קורבנות של הגירושין ואים להם שום אחריות אם הם "מרגלים" בביתי.

אז עוד תלונה ברווחה? -אני אתמודד 

עוד דיון בבית הדין על כשירות הורית? -אני אלחם עבור הילדים.

אי תשלום מזונות? -קטן עליי, אני אצטמצם ולילדים לא יחסר דבר.

חוסר שיתוף פעולה לימודי? -לא נורא אני אקח מורים פרטיים.

הילדים לא ידעו מכלום, הם לא אשמים שזו ההורות של אבא שלהם. זה האבא והוא המושלם עבורם כי ככה ה' דאג שיהיה.

וככה זה התנהל עד לפני חודש.

לא הבנתי שמה שקורה פה נקרא בשם הזה.

הרי הילדים אומרים שהם אוהבים אותי. 

אז הם רק "פורקים עצבים אצלי, כי אצלי מרחב בטוח" ורק "חטפו התקף זעם כי הם מתוסכלים" ורק "מלשינים אחד על השני כי הם חשים בהישרדות חברתית בבית השני" וכן הלאה וכן הלאה...

כשהמצלמה נשלפה והקללות והמכות הגיעו- הצפרדע כבר היתה מבושלת.

*** הבהרה חשובה: אני לא חיה מתוך התקרבנות או רחמים עצמיים. השתדלתי כל השנים לא לתלות את האושר או הקיום שלי ב"מה יגידו" ובאישורים סביבתיים.

החיים הם דבר מורכב ועברתי יותר מדבר או שניים כדי לדעת שה' מעביר אותנו ניסיונות כדי לגדול.

זיוו"ש -  לפי מעשיו..

חשוב לי להגיד שלרגע לא הטחתי ביקורת "למה לא עשית כך וכך". חשבתי לתומי שאת מתארת סיפור חדש והצעתי לך, כי הרבה פעמים כמו שאת אומרת, כשזה קטן לא מבינים את זה, ובסופו של דבר מי שחזק (אין הכוונה אלים ואגרסיבי) יכול לעצור היסחפויות כאלה.

מדהים לדעת שאומרים לבתאדם שהבנים שלא מתנהגים כמו חיות כי הם פורקים תסכולים, ולכן את אמורה לשתוק להתנהגויות כאלה... תמסרי בחום לעוסים שלך, שגם ילד שפורק תסכולים צריך שיחנכו אותו ויציבו לו גבולות - ואולי עוד יותר מילד עדין!!! - וזה לגמרי לטובת הילד.

בכל מקרה, אף פעם לא מאוחר ותמיד אפשר להציב גבולות. קשה לקרוא את מה שתיארת, הלב יוצא... אבל נראה שאת עכשיו מגבשת טקטיקה, אז שיהיה לך בהצלחה!!!

(ובכלל, לא בקטע שיפוטי, תחשבי על הנושא הזה שהרבה פעמים כל הבעיות מתחילות כשאנחנו מתגמשים וקצת מוותרים. אולי כל הקטע עם ויתור על מזונות ושתיקה על ככה וככה, זה חלק ממה שאיפשר את בישול הצפרדע- וכמובן גם זה לא בקטע שיפוטי, אלא הסתכלות של מי שב"ה לא עבר והלוואי שלא יעבור כלום מזה...)

לא ברור מה יוצא לאנשים מההתנהלות הדוחה הזו

דופקים את הילדים בסוף יוצאים שרוטים

אני מאמינה שכשהילדים יגדלו הם יראו טוב מי היה לטובתם באמת ומי שרט אותם עמוקות

מאחלת לך שקט ושלווה בחיים

ועד שהוא יבין שההורה משחק בו

כדי להשיג הישגים אישיים

יכול לקחת זמן.

כי הטבע בהתחלה כל הזמן מתקן את זה

והוא חושב אולי ההורה כן בסדר

כי זה מה שהוא רוצה שיקרה אין לו ברירה

ילדים לא צריכים לסבול

אם מעניין אותך

אפשר קישור?

הלהיט אצלינו בבית.

יש 2 ממלכות

אבא מלך בבית שלו ואמא המלכה בבית שלה

למה אני חושבת שאני פראיירית כשאני משלמת חצי משכנתא...

כי הוא זה שגר בבית המשותף וצריך לשלם לי שכר דירה. אז זה מתקזז

תהליך גירושין זה ממש לא זמן להיות תמימה!

לא הבנתי מה את מחכה? שהוא יבחר איפה יותר נוח לו שהתיק יתנהל וזה ידפוק לך בדלת עם דרישות מצידו??

שאננות לא מתאימה לסיטואציה

דבר ראשון תפתחי תיק (הרבה פעמים לאישה עדיף בבית הדין בעיקר אם הילדים שלך קטנים אבל תתייעצי עם עו"ד)

את מחכה שדבריפ יקרו באופן פאסיבי וזה לא המקופ ולא הזמן

דבר ראשון זה לפתוח תיק ליישוב סיכסוך אחכ זה להתחיל לחפש עו"ד והלוואי ותגיעו להסכם..

פתיחת תיק

אסל מי שפותח את התיק ראשון אפילו בדקה בוחר איפה כל התיק גירושין שלכם יתנהל

אם זה אכן כך

ואיפה אני אמורה לעשות את זה

על מה את מתכננת לא לוותר בני כמה הילדים שלך?

איזה מתכונת משמורת את רוצה להשיג

את התשובה הנכונה רק עו"ד יידע לומר לך

אם תפרטי נוכל לכוון אותל אבל הכי נכון זה ללכת לעו"ד זה החיים שלך וכל החלטה או אי עשייה כאן אחכ יכולה לעלות ביוקר

אל תמתיני עם זה

לאיזה עו"ד ללכת.

שדמות בחולות שלחה אותי לשליח נאמן ויקר.

בכלל ה' יתברך מלווה אותי בחסד ורחמים מרובים...

זה כמעט מסתכם עם זה.

נתתי לילדים לבחור ( איך אפשר שלא) והם בחרו להישאר בסביבה הטבעית שלהם.

תכלס זה היה נכון גם לי. אני נבראת מחדש וצריכה את הלבד הזה.

ויתרתי על הההכל, חוץ מחצי דירה. זהו.

הוא - את כבודו האבוד מבקש

המחיר - דחיית הגט....

אבל ההבדל שאני רציתי את נפשי ואת נפש ילדיי

ילדים צריכים אמא שימי לב שכשאת בוחרת בעצמך הם לא נעלמים לך בין הידיים..

לא כדאי לך לדעתי להתרחק מהם וגם לא לוותר עליהם

בהצלחה רבה

מה יבינו?

זה אושר עילאי.

קשה להסביר.

לראות אותם מתכתשים.

זה תענוג גדול ואושר עילאי.

ולאאאא, לא. אללל תשווי את זה לפרודה שקוראת

בפורום של גרושים. 

 לא דומה ולא מתקרב.

גרוש בפורום.

זה הדבר האמיתי (:

מדהים ומיוחד

לחיות את החלום!

גרושייך הם מתכתשים כעניים ודלים...

נא עזור להם לצער זה את זו, שוכן מעולים...

אוייי כי אתה רב סליחות....

ואווויייי ובעל הרחמים..

שערי... בית הדין פתח..

ואת הגט הפירוד והניכור ההורי..  לשונאים תשלח..

ואת ההתכתשויות הבלתי פוסקות מהם תיקח

שערי.. בית הדין פתח (: (: (:

תודה על ההאזנה

המשך לילה טוב

היו עימנו..

אתם כתבתם??

לא. לא אני כתבתי.

פגשתי, התחברתי ושיתפתי

ריאלי לסיים יפה זה ריאלי עובדה שחלק מצליחים

אבל צריך 2 צדדים בשביל זה ולצערנו לא תמיד יש...

אני גם חושבת שיש קושי בלסגור קשר בככ הרבה אהבה..

א. כי באמת זה גורם למחשבות לשוט הרבה לזמנים הטובים כי גם עכשיו אתם בטוב ..אמנם לא כזוג אבל בטוב

ב. זה יוצר קשר יותר מחייב

כשאתם בטוב אתם לא יכולים ללכת דוך לפי ההסכם (לטוב ולרע) המערכת ביניכם מתנהלת שונה...ששוב יש לזה יתרונות והרבה אבל גם לא מעט חסרונות

אני שמעתי על זה כתיאוריה, מעניין אם מישהו מצליח בפועל (אני לא מדבר על המגזר החילוני, שם גירושין זה כמעט שגרה, וגם כל המושג "נישואין" ו"גירושין" קצת איבדו ממשמעותם לכיוון של "רצף").

 ואם אני מבין נכון, את אומרת שמייצרים שנאה ומלחמה  כדי שהמחשבות לא ישוטו לזמנים הטובים?

עצוב, אבל כנראה שככה זה.

אם עוד לא שמת לב מהקריאה בפורום אני והאבא של הילדים שלי בקשר מצויין ונפרדנו יפה

אני כן חושבת שזה יוצר יותר כואב בפרידה

כי בסוף שנפרדים באהבה ונותנים לרגעים היפים מזכרת ומקום זה יוצר כאב מסויים

להגיד ששווה בגלל זה ליצור מלחמות לא..להגיד שבגלל זה אנשים יוצרים מלחמות..אני לא בטוחה...

אני חושבת שאנשים נלחמים כי הם לא סומכים אחד על ה2 יותר והאנשי מקצוע (בדגש עו"ד) ממש לא תורמים על זה

ברור שזה יוצר כאב, אבל שנאה ומלחמה לא ידועים כמשהו שלא יוצר כאב.

אבל זה משתיק את האהבה שהייתה

אתה מבין שיותר כואב לדעת ולחשוב שאהבת מישהו ועכשיו הוא פשוט לא רלוונטי בחיים שלך יותר?

שאתם במלחמה אתם שורפים אחד את השני לגמרי

ושוב אני לא חושבת שזה עדיף..אני פשוט חושבת שכשנפרדים יפה הכאב על הבית יותר גדול

ושנפרדים במלחמות הכאב הוא מהמלחמה עצמה

אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון

ועוד דבר שנפרדים יפה יש כמו קשר מחייב הדדי סוג של...

ושנפרדים במלחמה יש 0 ציפייה מהצד ה2 לבוא לקראת

מקסימום שורפים את החלק בלב שיודע מה זה לאהוב, ואז כמובן מתקשים גם בהמשך.

אבל אולי זה רק אני.

אבל נראה לי שפשוט אין פנאי לחשוב על זה

ואיך אומרים ההיפך מאהבה זה אדישות

אז כנראה מי ששונא מחביא רגשות מתחת..

אז זה חלק ממה שתוקע, עדיף הכאב של להכיר במה שהיה ושזה נגמר עליו דיברת.

הנושא של התחשבות הדדית אחר כך אכן נשמע מאתגר, אבל נראה לי מחיר ששווה לשלם.

כשמכירים בכאב אפשר לעבד אותו ואחרי שמסיימים את התהליך אפשר להתקדם הלאה בלב נקי

לגבי ההתחשבות תלוי באיזה יום תשאל אותי יש ימים שזה מעיק ממש ויש ימים שאחלה

אבל אם הילדים שלי יגדלו בריאים ומאושרים בזכות זה אני מוכנה לשלם את זה

אפשר להיות מודע וער לעבר שלך, בסופו של דבר זה מה שהוביל אותך להווה. אבל גם לדעת שהעבר במשמעות המוחשית שלו כבר לא ממש רלוונטי.

זה כמו מריבות של אנשים, על מי עוקף ברמזור ותור מי בסופר. יש פרק זמן שלגיטימי (חברתית) לכעוס ולריב, אבל כולנו מבינים שמגיע רגע (במובן של זמן) שזה נראה ממש מטומטם אם המריבה הזו ממשיכה. (שמעתי מתידהו הרצאה בנושא הזה והיה לזה שמות ומושגים, אבל שכחתי...).

מספרים שפעם שאלו את שמעון פרס, איך הוא היה מסוגל להישאר בפוליטיקה ככ הרבה שנים ולהתמודד כל פעם מחדש על כל מיני תפקידים בכירים, למרות שתמיד תמיד הוא הפסיד. והוא ענה שהוא קם כל בוקר מחדש ושאל את עצמו "מה עומד לפניי כעת". כי מה היה - אין לי איך לשנות וזה לא רלוונטי לעתיד.

לקוצר הבנתי, הדרך היחידה להתקדם בחיים, בפרט אם אתה רוצה לסגור משהו משמעותי ולהמשיך הלאה, זה למסגר אותו ולהניח בצד. אם תסחב את העבר שלך כל הזמן על הגב, בסוף תקרוס מהעומס, וחבל.

נ", זה בלי קשר לפרדים בן ארי. אף פעם לא התחברתי לשירים שלו, ואני לא ככ מבין את הקטע שלה.

מדובר ב2 צדדים שגם נמצאים בתוכי, ורוצה ללבן אותם.

גם לעשות "שלום" עם מה שהיה,

(וזאת הדרך הטובה)

להשלים שגם הטעויות שעשית נבעו מזה שלא ידעת אחרת ולכן לא יכלת אחרת.

היו דברים שסימאו את עיניך, הבנות שגויות, הנחות שגויות. חוסר ידע, אגו, גאווה. כולנו ככה..

להבין ששניכם טובים ורציתם טוב, לא הייתם מודרכים נכון ולא התיעצתם עם יעוץ טוב בזמן.

זה היה שביל הלמידה שלכם.  

או כל מיני הסברים שאפשר להסביר על מטענים שהבאתם אתכם מהעבר.

אפשר ללמוד מזה ולגדול מזה ולעוף על החיים הלאה.

תרכך הכל

לא חייב להיות או או.

ולפעמים זה בא בגלים

יש יום שאתה יותר סוער ויותר חושב על מה שהיה ומתחבט בתוך עצמך, ואז חושב על זה ומרגיע את עצמך וממשיך עם החיים הלאה.

למחרת אתה מרגיש אחרת.

אני חושבת שיש לך עוד עיבוד והשלמה לעשות.

אתה בדרך ☘❤