לפני כמה שנים הרבנית עשתה שידור בתשעה באב עם התרגיל הזה, שולחת את התרגיל הכתוב, אם יהיה ביקוש אעשה השתדלות בל''נ לחפש את השידור עצמו.

*תרגיל אהבת חינם-  הרבנית רחל בזק - תשעה באב*💕

1.תבחרי דמות של אדם שאת רוצה לשפר איתו את מערכות היחסים

תזמיני את הנשמה להיות נוכחת- תקראי לה בשמה מספר פעמים

2. תדמייני את אותה דמות...

איך היא נראית רגע לפני שהנשמה יורדת לעולם?

את מלוא האור

את הרצון האלוקי

את הפחד של אותה דמות לרדת לעולם

3. תכתבי 4 תכונות טובות שיש בדמות שאת עושה עליה

4. תכתבי 4 תכונות שקשות לך עם אותה דמות ושאת מלמדת עליה זכות

5.תכתבי 4 דברים שאותה דמות עזרה לך ועוזרת לך

6.תכתבי 4 דברים שאת מאחלת לדמות הזאת בעבורה

7. מה הדבר שאת הכי מאחלת לדמות הזאת?

עצמי עיניים ותראי בדמיונך שמה שאת מאחלת כבר קורה לדמות הזאת

8. תכתבי תפילה קצרה על הזכות להיות בקשר עם הדמות הזאת

9.תקריאי לעצמך את כל מה שכתבת בכל יום

ותבקשי מה' שהדמות מאד תרצה את החיבור אלייך

בהצלחה💖

התרגיל מתחיל מדקה 28

לעצום עיניים לרגע ולהקשיב מה הנשמה הזו אומרת על הקשר שלכם.  

כל דבר שמחבר ומוסיף הקשבה פנימית לעצמנו, במיוחד לנשמה.

התרגיל ששלחתי הוא מה שהרבנית הנחתה לעשות. אם יש מי שיש לו גישה למקום הזה הפנימי ויצירתיות לפתח את התרגיל ולהעמיק אותו, זה מבורך.

ורק רוצה להוסיף על מה שכתבת, שצריך ללכת שם בעדינות ובנקיות גדולה עם ההצעה שנתת. כי לפעמים מתערבבים שם דברים אחרים (תפיסות קודמות, מחשבות, רגשות וכדו'), ועלולים לטעות ולחשוב שזה קול הנשמה.

אז להתפלל על זה שנקשיב באמת ובע"ה נזהה נכון.

אבל האמת שלא אכפת לי אם זה הקול של הנשמה שלו או אחד הקולות הפנימיים שלי שמקבל את "הקול" שלו. זה קול שמנהל את הסיטואציה ואני רוצה להקשיב לו. גם אם הוא לא מדוייק.

זה מה שנכון לך ואשריך שאתה יודע לעשות את העבודה הזו. נשמח גם ללמוד איך מנקים קולות.

כתבתי מנקודת מבט אישית שבה המושג 'קול הנשמה' יכול להיות מאוד משמעותי ומשפיע עבור אנשים מסויימים, ברמה של קבלת החלטות ובחירות על פי הקול הזה.

ובמקום הזה חשוב והכרחי לדעת להפריד בין 'קול פנימי שמקבל מקום' וצריך לתת לו מקום, בין אם הוא מהשכל או מהרגש, ושם באמת לא משנה הדיוק, לבין 'קול הנשמה' שבדר''כ מייצג קול יותר גבוה ועליון. 

קצת בקלות דעת...

זה לא פשוט להגיד הנשמה שלי רצתה כך וכך כי באמת מאוד קשה לנקות ולברור מבין כל הקולות את קול הנשמה.

אבל מסכימה שמה שחשוב זה שזה יהיה קול פנימי וכמה שיותר עמוק זה יהיה מדויק יותר.

וכשמנקים את המידות ומשתדלים לא לדבר שקר ולא להתנהג בשקר זה אחד הדרכים להגיע לדיוק בקול הפנימי...

לפני 10 שנים, ברור שכן

ברגע שזה מקשה על התיפקוד אז זה בלם חזק ובעייתי, כמו כל בלם חזק ובעייתי.

בעולם המקצועי שבו אני עובד (ובניהול תורים בכלל) בשביל שמערכת תעבוד תקין צריך שהיא תהיה מסוגלת לעבד בזמן אמת את כל הפניות שהיא מקבלת.

דמיינו פקיד בדואר שמצליח לטפל בכל הלקוחות בקצב שהם נכנסים. ואז כשיש יותר לקוחות מציבים עוד פקיד והכל בסדר.

אם משא הארוע כבד מדי, אי אפשר לעבד אותו בזמן אמת. ובתכל'ס אי אפשר לעבד אותו בכלל. כי לא יעזור (חלקית לפחות) לעבד  ארוע שכבר נגמר.

עזרה לי להבין טוב יותר את עצמי.

את אומרת שלא תרצי לוותר על הרגישות אבל כן תרצי לוותר על תופעת הלוואי שלה-ההצפה הרגשית

הרגישות הזאת נובעת משני דברים עיקריים (לפחות אצלי)

שימת לב לפרטים וניואנסים דקים

אמפתיה ואכפתיות גבוהה

השילוב בין הדברים יכול לגרום להצפה.

כי אני שמה לב להרבה מאד דברים שאנשים אחרים לא שמים לב אליהם וזה משפיע עלי וכשזה יותר מידי זה גם מציף אותי.

הכל נכנס והמערכת לא מצליחה לעבד הכל בצורה נכונה.

אני מעדיף להיות בעל רגישות גבוהה

עם זה, אם יכולתי להפחית את מה שבא בעקבות זה, הייתי שמח.

פחות לתת לזה להשפיע 

כרגע זה יותר עול.

מרגישה שדברים פשוטים שאנשים עושים בשגרה בשבילי הם הר, כל מפגש חברתי, כל הודעה שנכנסת שלא לדבר על הודעה קולית, כל רעש שהוא קצת מוגזם.

יכול להיות שאצליח למנף את הדברים הטובים שיש בזה, כרגע עוד לא שם.

בשנים האחרונות כבר לא.

ועדיין, יש זמנים או מקרים מסויימים, שאני כל כך מוצפת שבא לי שוב להעלים את הרגישות הזאת. ובמקרים האלה אני משתדלת להזכיר לעצמי את כל היתרונות של הרגישות הזאת.

בכללי חושבת שזה אישי מאוד ומשתנה מאדם לאדם, אפילו בין אנשים רגישים מאוד. 

מצטערת לשמוע, זה ניסיון וכאב שתמיד שם, גם אם הזמן ממשיך קדימה. וסליחה אם ניסוח השאלה היה אולי קצת חסר רגישות כלפיך.

אני חושבת שמעטים מאוד, אם בכלל קיימים, הדברים שאפשר להשוות בהם בין אדם אחד לשני, ואפילו אצל אותו אדם עצמו בהתמודדויות זהות בתקופות שונות.  התמודדות עם אובדן היא אחד מהדברים שאי אפשר להשוות לכלום.

כל אחד חווה אחרת, מתמודד אחרת, מתנהל אחרת,

לפי הכלים שלו, לפי המקום והשלב לפי כל מיני דברים שקיימים או שלא.

לשאלה שלך, אם היה יותר קשה מאחרים ואם היו יתרונות לרגישות, רק אתה יכול לענות ורק ביחס לעצמך.

אין סקלת קושי אובייקטיבית באמת, כי כל אחד חווה רגשות בעוצמה הפנימית ובמדד האישי שלו.

ויש דברים שבעקבות הרגישות והכלים שמפתחים בדרך, תהיה יכולת עיבוד עמוקה ופנימית יותר, ויש שדווקא הרגישות תוביל להצפות רגשיות וחושיות אינטנסיביות יותר. ויכול להיות שהמנגנון שיעבוד דווקא יחסום גישה לרגש כי ההצפה תהיה מדי קשה לנפש, עד שהאדם יפגוש באדם מתאים שיעזור לו שם, או במרחב תומך שיעזור לפרוק מתח וצער וכאב ויכולים להיות עוד דברים.

מה נחשב לקושי ומה ליתרון?

זה בעיניי המתבונן בעצמו ובנפשו.

יכול להיות גם שמה שאחד יראה כהתמודדות הכי קשה שלו, מישהו רגיש אחר יראה כעוצמה הכי גדולה שלו והמתנה הכי גדולה שקיבל לפגוש את עצמו בעומק הכאב בלי לברוח ולהתכחש. מה שיוצר עומסים שמצטברים שנים ומעכבים תנועת חיים בריאה.

זה בינתיים.

קודם כל

אף אחד לא יודע עם מה את מתמודדת לשפוט אותך יהיה לא בוגר

כלומר, יש גבול דק משהו בין לדאוג לעצמי לבין לברוח מלהתמודד.. ואני ממש בבריחה 🫢

ומה הבעיה לשחרר אבל בצורה חכמה?

לא לדכא את הילדה שבך?

אפשר עם הבעל

בטח אפשר עם הילדים

כמובן שגם חברה טובה יכולה להיות שותפה לרגעים כאלה 

מזינה את החוויה

בוגר/ לא בוגר - למי אכפת?

קודם כל תעשי לך טוב

מעבר לזה כדאי לדעת שהימנעות מגבירה חרדה. וגם אני סבלתי אחרי אירוע טראומתי מחרדה חברתית. לקח לי המון זמן להרגיש בטוחה במרחב הכללי, ואני עדיין לא מאה, אבל אם הייתי ממשיכה להימנע זה בטוח לא היה מקדם אותי

אם את רוצה לנסות להתגבר על זה כדאי לפנות לטיפול. זו לא גזירת גורל.

יש הבדל בין הימנעות מתוך מקום של חרדה לבין מקום של - אני פחות מרגישה שייכת/ יש לי דברים יותר חשובים לעשות/ זה פחות הקאפ אוף טי שלי.

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.

וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי.