הרוב היה מהשקל..

הם פתחו בימים שהייתי בבית חולים וממש שימח אותם...

מאשר לבזבז כמה עשרות שקלים שמהר מאוד יילכו לפח

תודה!

אצלינו באמת יש פליימוביל ששייך לילדים מסוימים, ויש גם פליימוביל של כולם. בפועל, כל הפליימוביל מאוחסן יחד, ובעיקרון כל אחד יכול לשחק במה שהוא רוצה. אבל הם זוכרים ויודעים (וגם אני בערך) מה שייך למי, ואם מי שחלק מסוים שלו מעוניין דווקא בו, אז הוא מחליט. אז אם מישהו נגיד משחק ואח אחר רוצה להצטרף אבל לא משתפים אותו, אז הוא אומר: טוב, אני לוקח את ... (חלקים ששלו), ואז הוא יכול לשחק לבד, או שזה משכנע את זה שהתחיל קודם לשתף... זה יכול להיכנס לריבים כטענה, אבל זה ראיתי שזה יוצר ריבים. בעיניי זה ממש בסדר. אבל יש לנו גם ממש הרבה פליימוביל ואולי זה גם קשור. אם יש קצת והכל או הרוב שייך רק לילד אחד, זו חוויה אחרת.

באופן עקרוני, מתנת יום הולדת בעיניי היא רק של הילד שקיבל והוא מחליט. זה מאוד נחמד מצדו לשתף, אבל אין לאלץ אותו לעשות זאת.

קצת רעיונות למתנות:

ספרים,

משחק קלפים? למשל קוקו טאקי \ דאבל יכולים נראה לי להתאים כבר בגילאים של הגדולים

דברים ליצירה: חותמות שוות + טושטושים (זה ממש עובד טוב במקום כרית דיו!) \ בר בצק עם חותכנים ומכונות מגניבות ליצור כל מיני צורות \ צבעי מים איכותיים...

מגנטים ופליימוביל כמובן (מתנה משותפת)

פאזלים ברמות קושי משתנות לפי הגילאים

מתלבטת לגבי הפליימוביל.

זה נראה לי מתכון מעולה למריבות ובכי.

אם מישהו מתחיל לשחק בכבאית ואז הילד שקיבל אותה רוצה אז הוא עוזב את המחשק באמצע ומביא לו? מבאס ממש בשביל הילד שכבר התחיל לשחק ובקושי הספיק...

ההתלבטות היא כי באלי לקנות פליימוביל ולהעשיר את המשחק אבל גם רוצה משחק אישי ולא בטוחה שזה יילך ביחד כאן...

ספר

מדבקות מיוחדות

אריזה של טושים

כדור

שיהיה בשעה טובה ובריאות!

יש לכל ילד מגירה אישית וחלקם שמים ספר ששייך אישי להם/ מכונית על שלט אישי/טושים אישים וכאלה

הרבה משחקים בכלל לא מפריע להם שאח אחר משחק

יש לנו

אוניברסיטה לגן

פאזלים

משאית 3

הכבאים באים

משחק זיכרון

דאבל

הפכים

רמי

לוטו

מנקלה

המפתח להתפתחות

משושים

פטריות

דוקים

צריך לראות מה הדיוק לגיל חמש. אבל אם הוא בעניין הייתי קונה משחק קופסא.

ממליצה על חתלתול הגדול.

כיפה אדומה, הטירה, פיל וחתול.. יש עוד הרבה 

ויש לנו משחק חמוד שקוראים לו הפוך והתאם. דומה ללוטו אבל יש בו יותר עניין מאשר לוטו.

פאזל?

או לוטי קרוטי

תפוס את הארנב יותר מוצלח אצלנו 

מבחינתי לגמרי אמור להיות משחק משותף.

אבך זאת שאלה של אופי.

לבכור שלי קנינו פליימוביל ליום הולדת 4.

עוד לא היו לו פרטנרים למשחק..

מאז קנינו עוד ערכות והכל הצטרף ביחד, ועד עצם היום הזה כשהם משחקים יחד אם הוא רוצה משהו הוא משתמש בטיעון שזה שלו 🤦‍♀️ (בן 8) ודי רכושן בנושא..

אצלנו כשהמתנות שוות (כמו פליימוביל) אנחנו אומרים שקיבלנו את זה לכבוד יום ההולדת של x (וזה לרוב מותאם לבקשות ולהעדפות שלו) וכולם יכולים לשחק בזה. כמובן ילד היומולדת פותח את המתנה ויש לו זכות ראשונים אבל אחר כך כולם יכולים לשחק בזה. אנחנו מגדירים את זה מראש וככה מונעים ריבים...

נגיד ספרים של ספריית פיג'מה שקיבלו בגן- אותו דבר, מוגדר אצלנו שx קיבל את זה אבל הם נכנסים עם כל הספרים.

דברים פשוטים הם יכולים לשמור במגירות שלהם. 

קנינו פליימוביל שילד היום הולדת פתח ועזר לבנות ואז זה נהיה משחק משותף.

השאלה אם זה לא גיל שכבר כן כדאי לקבל מתנה אישית ושבאמת תהיה שלך, אם זה באמת חשוב או לא קריטי

יש לבן את שלו ולבת את שלה

ברור שרוב הזמן הם משחקים ביחד, אבל בהגדרה זה נפרד ואם אחד מהם (הילדונת בעיקר חח) לא רוצה לשחק במשותף - אז לא 

ככה יש יותר מקום למשחקי דימיון מאשר שכל אחד עם כלי רכב אחד לדוגמא

ואני לגמרי רואה את אחד הילדים מסדר בדביקות ומתוך מחשבה את האמבולנס ואז בא ילד אחר שזה שלו ורוצה לקחת לו, זה עלול להפוך את המשחק לזמן של תסכול

פה נקנו כבר כמה עשרות אז הסיכוי שיריבו דווקא על משו ספציפי הוא בסיכוי נמוך כוגם - זה בן ובת

לבת שלי לא אכפת מהמסוקים והאניות ורכבי ההצלה של הבן כשלעצמם. רק כחלק ממשחק משותף

יש להם אופציה לשמור דברים אישיים שלהם, ואלו גם דברים מתחלפים כדי שיהיה מקום במגירה, ולכן מדובר בהפתעות שבסוף נהרסות.. ואז יש להם מקום אישי לחפצים שלהם יחד עם ציורים ודברים שקיבלו מהגן וכד'.

לי בתור ילדה המשחקים היו משותפים, חוץ מהדברים שנכנסו למגירה, וזה היה לנו הגיוני וטוב ומובן מאליו🙂

שהכנתי בלידות האחרונות מתנות לילדים בעצמי - דברים פשוטים, בהתאם לכל אחד מהם.

אם את בכל זאת רוצה לקנות, אז בעיניי יש לך שתי אפשרויות:

או מתנה אחת גדולה ושווה לכולם (הם די צפופים אצלך, אז הגיוני שתוכלי למצוא משהו שמתאים לכולם),

או מתנות קטנות לכל אחד בהתאמה ספציפית לכל ילד - ואז לא נוכל לייעץ לך, כי אנחנו לא מכירות את הילדים שלך... (רעיונות בכל זאת: דמוי כלי נגינה קטן, משחק קופסה קטן, בובה, כדור...)

אבל לך באמת יש קטנטנים...

בלידות הראשונות בכלל קניתי להם מעגלת צעצועים שנשים מבוגרות עברו איתה בבית החולים, ובלידה השישית בעלי זה שקנה להם...

לבת קניתי במקסטוק כלב פלסטיק קטן שבא עם מיטה וכל מיני אביזרים

ולבן הכנתי טלית וסידור משחק.

התאמתי את זה לתחומי העניין שלהם באותו רגע והם ממש שמחו מהמתנות.

אם כן זה משהו שיכול להיות לטווח הגילאים ולשמש את כולם.  

יש מתנות שהופכות לשל כולם ויש שנשארות שלו.  תלוי ילד ותלוי מתנה..

אפשר גם שולחן כלי עבודה כזה עם מברגה וכלים.  

ללידה מתאים משהו לכולם ביחד.

אפשר משחק מעץ שזה רב גילאי

יש נגיד גלידריה מעץ,

או משחק הרכבה של רכבת

זה מאוד איכותי והילדים ממש אוהבים את זה.

אנסה לחפש תמונה, כי בתיאור שלי זה לא נשמע משהו.

לגבי יום הולדת, אצלנו רוב המשחקים בסוף של כולם ביחד. אבל לילד היום הולדת כן בהתחלה יש קדימות.

נגיד בפליימוביל, אחרי כמה זמן זה כבר יהיה של כולם. אבל בחודש הראשון כזה, אם ילד היום הולדת רוצה לשחק הוא ראשון.

במה למשל זה ממשיך להיות רק של ילד אחד?

לגו - כל עוד הדגם מורכב (נגיד מכונית או משהו כזה), זה שייך למי שהרכיב. אחרי שמתפרק, זה של כולם. אנחנו כן מעודדים לחלוק, אבל אין חובה.

ולכל אחד יש מגירה משלו, ששם הוא יכול לשמור דברים שהוא קיבל או הכין, וזה פרטי וצריך לבקש רשות.

אנחנו לפעמים מביאים צ'ופרים קטנים, או שהם מקבלים כל מיני מזכרות - זה של ילד אחד. (נגיד משקפת צעצוע, כספת שאחד הילדים הכין, יצירות שעשו בגן, הפתעות של ביצת קינדר, הילדים ממש אוהבים לשחק בזה. זה מפעיל דימיון מהמם. אבל זה שייך לילד שקיבל)

וופל שוקולד שווה ומניחה להם בתיק שאני מכינה בצד לקטנטנים יותר לזמן בו אצטרך לצאת ללדת. כמובן שאני מדריכה את הגדולים לפתוח כשאמא צריכה ללדת ואז הם מוצאים את זה, עם פתק קטן ואישי🙂

סתם קטע מצחיק- אני נוהגת לתת לילדים בכל פעם שהם מגיעים לבקרני בביהח משהו טעים. בדכ הם מגיעים בשעות האוכל אז הייתי נוהגת להביא להם מעדן טעים והאושר היה בעננים- בביהח מסכימים לבני המשפחה לאכול יחד עם היולדת.

וב"ה הפעם לא יכולתי להביא כמויות מעדנים, התלבטתי והבאתי להם ריבה קטנה (כמו שמביאים בבתי מלון)

הם כלכך התרגשו והכינו לעצמם סנדביץ עם הריבה למסגרות 😅. ואת כל זה למה אני מספרת? כי בעיניי ילדים לא צריכים הרבה. הפשטות ועצם המחשבה בהחלט מספיקה להם.

בהצלחה ובע"ה בקלות ובידיים מלאות!

מה ההבדל בינהם?

וללידה הקודמת קניתי

זה בהחלט יקר

אבל הם ממש ממש ממש אוהבים לשחק עם זה, הרבה יותר מהפליימוביל. וזה גם בטיחותי.

מרגיש לי שזה דמויות שיותר קרובות לעולם שלהם ויש להם גם כל מיני תפקידים, חתן, כלה, ילד חלאקה וכו'

בקיצור ממליצה ממש

וגם אחיות וגיסות שכבר היה להן פליימוביל אומרות שעם האנשים האלה הם משחקים יותר

זוג, משפחה וכו'

קינדר וועלט מארז 50 בובות

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.