לא סיפרו לי שגיל ההתבגרות בימינו מקדים את זמנו!
הבת שלי בת 8 וחווה התפרצויות זעם כמו מתבגרת ממש.🤯
באתי לנשק אותה לפני שינה ושוב תפסתי אותה במיטה עם פרצוף זועף. היא אמרה לי: "הכל מעצבן אותי"😤
שאלתי אותה: "מה מעצבן אותך"?
היא: "העולם וכולם מעצבנים אותי."😤😤
ואז התחילה לתת דוגמאות: הארון שאחיות קשקשו לה עליו, המסך שאני לא נותנת לה לראות וכו'.
חייכתי אליה ואמרתי לה:"זה אומר שאת מתבגרת." היא התחילה להתרכך.
המשכתי: "נכון זה מעצבן, אבל זה גם משמח.
תראי את בני דודים הגדולים שלך, שאת כל כך מעריצה , הם גם הרבה פעמים לא מרוצים, כי הם בגיל ההתבגרות.
תסתכלי על אחיות שלך, הן כל הזמן שמחות כי הן עדיין קטנות. שום דבר לא מדאיג את המח הקטן שלהן. ככל שמתבגרים, יש יותר שכל, מבינים יותר דברים, יש יותר כאבים , יותר סיבות לדאגה, יותר קשה להשיג את השמחה, היא לא מגיעה מעצמה.
בבגרות צריך לעבוד על השמחה.
הודיה זאת דרך אחת לעבוד על השמחה.🙂 בואי נחשוב אם יש משהו טוב שקרה לנו היום שאפשר להודות עליו.
היא זרמה, כזאת היא, נוטה לכעס, אבל מהר מאוד חוזרת להיות טובה.
אחיות שלה הגיעו והצטרפו לשיחה שלנו.
שאר השיחה התמקדה בעיקר בדמות מצויירת שהן מעריצות.
טבע האדם – כותב רבי נחמן מברסלב – למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות, מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים. על כן, צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל מה שיוכל" (ליקו"מ ח"ב תורה כ"ד).
לכולנו יש תקופות שמאורעות הזמן מכבידים עלינו ואנחנו צריכים כוחות להתגבר ולהיות בשמחה.
מאיפה הכוחות? לדעתי מקשר עם בורא עולם ועם אנשים טובים, מטבע ומפעילות גופנית.
לעמל נולדנו. אז יאללה לעבודה! לא רק בדיבורים.
תודה על התגובה!