אני מתאר לעצמי שאתה רוצה זוגיות. כאילו, מן־סתם, זה נשמע טריוויאלי. אבל העניין הוא כזה: מה זה בכלל לרצות "זוגיות"?
אני חושב שיש שני עניינים מקבילים,
הא' זה לפגוש מישהי, שיהיה לכם נחמד ביחד, ולרצות להיות איתה. זה נקרא לרצות להיות ביחד עם מישהי ספציפית, כי נחמד לכם באופן ממשי, מוחשי ומובן.
הב' זה עצם הכמיהה לקונספט המופשט של זוגיות, כלומר מצבור הפנטזיות, הארכיטיפים, המשאלות והדמיונות שאנחנו מעמיסים על המילה הזאת שנקראת זוגיות. לרוב הפנטזיה הזאת מצטיירת דרך תפקידי מגדר או כל־מיני רעיונות לגבי האישה המושלמת או הגבר המושלם (אפרודיטה / ארס, הרה / זאוס וכיו"ב), ופחות מתייחסת לעניינים המוחשיים והמציאות בשטח, וכמובן לא לצדדים האפורים והמשעממים של להיות ביחד (למה קנית פפריקה מעושנת במקום חריפה???).
באפשרות ב' אפשר לראות בנות שחולמות להיות כלות, גם בלי חתן ספציפי, או חולמות על גבר חזק ומוביל, כלומר משאלה להיות נתונות בתוך מערכת יחסי־כוחות מסוימת שתיטיב עמן. וכנ"ל גברים, מבלי שתהיה להם בחורה ספציפית בראש, יכולים לרצות להיות במערכת יחסי־כוחות מסוימת שבה הם חזקים ומובילים ומכובדים ומה לא, כמובן עם עוד פנטזיות אפשריות.
כמו שאמרתי במקום אחר, הסבא מנובהרדוק מביא משל, שאייל שרוצה לברוח מהצייד, דבר ראשון שובר את קרניו בעצים, ואז הוא חופשי לברוח לתוך היער בלי להסתבך. כך גם האדם צריך לעשות, בברחו מפני יצר הרע, אלא שלאדם אין בכלל קרניים, חוץ מהקרניים המדומיינות שלו, וגם אין בכלל יער, כי גם את היער הוא מדמיין.
לכן, בחזרה לא', אם תיקח בחורה מאוד ממשית ומוחשית, שבמקרה יודעת גם אפלטון, קונפוציוס, כימיה גרעינית ובקיאה בכתבי התראוואדה, האם זה יפריע לכם לדבר וליהנות? האם זה באמת יפריע לך אם היא תתקן אותך על טעותך, או שתדברו על דברים ברומו של עולם, מלבד הקרניים המדומיינות? כאילו, יכול להיות שכן, למשל, אני לא הייתי רוצה שמישהי תחפור לי על פוליטיקה, כי זה לא מעניין ומעיק. אבל יכול להיות שאין אלה אלא קרניים מדומיינות.
כעת נלך לב', כמו שאמרתי, עצם המשיכה לקונספט של זוגיות, תלוי במשיכה לאותן פנטזיות / ארכיטיפים / מערכות־היררכיות. אז מה בדיוק השאיפה הערטילאית שלך? להיות גבר חזק ובלתי־מעורער? ולכן אתה מתעקש שאשתך תהיה מטומטמת, כדי שתוכל לשמר יחסי־כוחות מסוימים? או כי המוח שלך מאוהב בארכיטיפ מסוים, נניח איזו תמונה של אלת הפיריון הכנענית ענת, או אפרודיטה היפה־אך־טיפשה, שבלעדיו תרגיש דיסוננס?
אני יודע שיצאתי עליך, אבל המטרה שלי הייתה להעלות נקודות למחשבה. ייתכן שבאמת אתה אכן רוצה דווקא ארכיטיפ כזה וכזה, זאת המשאלה הכמוסה שלך ובשבילה אתה מוכן למות אם צריך. אבל, כידוע, יש המון סוגים של ארכיטיפים גבריים ונשיים בתרבות: בארכיטיפ הגברי, יש אמנם מנהיג לוחם (ארס – שהוא ההיפך מיציבות), אך יש גם מורה דרך (כירון), מדען (דיידלוס – ההיפך מעוצמה פיזית), סוחר ממולח (הרמס), נזיר קדוש (בודהה – ואיני חושב שהוא סממן של ביטחון כלכלי), וכן הלאה, ובארכיטיפ הנשי יש לנו גם סוגים רבים, כמו אלת היופי (אפרודיטה), רעיה נאמנה (הרה), מיסטיקנית (הקטה), וגם אלת החכמה (אתנה) שהיא גם אלת המלחמה, ומשלימה את התפקיד של ארס עם אופן חשיבה שונה => מעניין שבפנתיאון היווני יש דווקא אלת החכמה (וגם היא קצת טומבוי) ולא אל החכמה, זה די הפוך לארכיטיפ שהצגת.
בקיצור, אישה יכולה להיות אישה גם אם היא נורא חכמה ומבינת עניין. וגבר יכול להיות גבר גם אם הוא איש פשוט, כי יש המון ביטויים לגבריות. עליך להחליט מה זה סתם קרניים ואגו שברירי, ומה באמת מהותי למשאלה שלך, והאם בכלל המשאלה שלך היא נכונה.
///
כהערת שוליים – רבים מגדולי ישראל בכלל לא עונים לכל אותם תיאורים גבריים שהצגת. יש כאלה שהיו נחבאים אל הכלים וסירבו בכל תוקף להוביל או להנהיג, וגם בבית העדיפו לתת לאישה לנהל את העניינים, והם בעצמם יתעסקו רק בפרנסה או בלימוד. לא נראה לי שהם היו חזקים פיזית, ולחלקם לא היה ביטחון כלכלי בכלל, ודווקא היעדר הביטחון הכלכלי הגדיר אותם, כמו ר' זושא. היו גדולי ישראל שהיו מאוד יציבים ומחושבים, והיו כאלה שהיו מלאי טלטלות רגשיות, כמו ר' נחמן, ואם תרצה – דוד המלך, "אשחה בכל לילה מטתי, בדמעתי ערשי אמסה" – לא ממש דומה לגבריות המערבית הקלאסית, האוסרת על גברים לבכות או לדבר על רגשות.
)...
)
