יש לי שאלה שעדיין לא קיבלתי תשובה
למה אי אפשר שהצבא לא יהיה חובה?
ובעצם כל מי שיתגייס יקבל הטבות ממש שוות
שגם יתנו לו את הרצון להתגייס
וגם יכלכלו אותו
ויתנו לו את כל מה שהוא צריך
בשביל שהשירות שלו יהיה נכון ומשמעותי
ואז בעצם נגמרת כל הסאגה הזאת
של משתמט לא משתמט
כי אני חושבת שכן יש פה ציבור גדול
שהיה מתגייס מאידיאל ומרצון
אז למה לא לעשות את זה ככה וזהו?
לק"י
שאנשים יעבדו בו כמו בכל מקצוע אחר.
בפועל, מניחה שיש מתנגדים, וקשה לעשות שינוי.
אתה מתגייס מאידיאל, לרוב לא תרצה להרגיש כמו שכיר חרב.
איכשהו מתפספס בכל הדיונים, שלהיות לוחם משמעותו הסיכוי למות.
כל ההטבות, הכספים והמענקים לא שווים אם אתה מת.
זה נכון שיש מי שיהיה מוכן לעשות זאת באופן קבוע בשכר
אבל מדינה שצריכה 400000 לוחמים בשביל הביטחון השוטף שלה - תתקשה לגייס כמות כזו של שכירי חרב מתוך אוכלוסייה של 10 מיליון.
ובנוסף, תקרוס כלכלית אם תעשה זאת
בעיקרון מלכתחילה, הגיוס בישראל הוא לא חובה, אלא רק בשעת חירום.
קצת אחרי הקמת המדינה הותקנו תקנות לשעת חירום שמכוחן הגיוס הפך לחובה לכל אזרח, והן בתוקף ברצף מאז.
לפני כמה שנים עוד היה נראה שיש אפשרות ליעל ולהקטין את הצבא והיו הרבה קולות שקראו להפוך אותו למקצועי אבל זה נתקל בקשיים שונים.
היום עם החוסר החמור בכוח אדם זה לא על הפרק, ובראיה לעתיד שבה רוב השנתונים הצעירים יהיו מורכבים מציבורים שלא מתגייסים כאידיאולוגיה - בלי גיוס חובה המדינה לא תוכל להתקיים.
על העניין של הכסף וההטבות וכו שנותנים למילואימנקים ועל התחושה שהם לבד נושאים בנטל. והוא אמר שהוא נלחם וממשיך לשרת מתוך אהבה לארץ ומאידאל ושהוא לא שכיר חרב.
ונראה לי שזו באמת אמירה חזקה שממחישה את העניין
מה גם, שבינינו - אם הצבא היה בחירה, סביר להניח שהיו עוד פחות חיילים
וזה באמת נתון לבחירה של כל אחד. יש מי שבוחר בזה ומקדיש את החיים שלו (ושל המשפחה) לצבא, ובאמת מקבלים הטבות ותנאים טובים (עד כמה שידוע לי, לא מכירה ממש מבפנים).
אבל בזמן מלחמה, לא מספיק לנו צבא כזה.
צריך כוחות הרבה יותר גדולים. ואת זה משיגים באמצעות כוחות מילואים. אבל בשביל שהם ידעו להילחם, הם צריכים הכשרה צבאית קודמת. ואת זה משיגים על ידי גיוס כללי ורחב, לא לפי בחירה.
את ודומים לך צריכים לצאת מנקודת הנחה שכרגע הצבא היא לא צבא שכירים והחיילים שלנו נשלחים בשם ה' ובשם המשפחות שלהם ועד אז האמונה שלי היא שאתם מחוייבים לשרת בצבא או שישללו מכם זכויות.
מי שנותן- מקבל.
החרדים לא יוכלו לפטור את הדיון בכך ש:
אז מה הבעיה אפשר לפתוח צבא של שכירים.
ובדיוק בגלל זה אנחנו לא מתגייסים.
לא אמרתי שזה מה שאמרת.
ושלשאלתך:
למה לא מייצרים צבא של שכירים?
תשאלי את שליחי הציבור שלך בכנסת.
תשאלי אותם למה הם לא משלמים יותר למי שגן משרת.
למה הם משלמים בכלל עבור עבודות שאפשר לשכור מבחוץ יותר בזול.
אולי זה פיתרון, אבל כרגע שליחי הציבור שלך שאת בחרת בהם - עוסקים בפטור ההזוי הזה שרק יוצר שנאה וחילול ה'.
למען הגילוי הנאות אציין שאני מצביעה למפלגה חרדית וזו הפעם האחרונה שאעשה זאת.
כי אם כן לא יודעת למה החלטת שאני חרדית?
שמצביעה למלפגה חרדית?
ונגד גיוס חרדים?
אחרי ה7.10 ולבטח אחרי עם כלביא ברור שהחיים בארץ בנויים על לחיות על חרבנו בהרבה גזרות וחיים את השגרה בצל החירום.
הכח של העם שלנו הוא מדבקות בצדקת הדרך. כ"כ הרבה חיילים קמו והסתערו ב7.10 כשהם יודעים שאין להם שום סיכוי לשרוד את המתקפה וזה יומם האחרון פה, רק בשביל לעכב במשהו, לבלום טיפה את המתקפה ולהציל חיים.
לא רק שאין שום כסף בעולם שיכול להניע כזאת מסירות נפש, מסירות הנפש והדבקות באידאולוגיה תתקלקל אם יכניסו אליה אלמנט של תגמול כספי.
וחוץ מזה שאם הרעיון בא כדי לאפשר לציבור גדול ללמוד תורה, אז מה הועילו חכמים בתקנתם כשהגנה על תושבי הארץ מוגדרת מלחמת חובה?
אפילו חתן מחופתו יוצא להילחם. וזה קרה בפועל בלחמה הזאת לא מעט.
יש חתנים שנהרגו שבועות ספורים לאחר חתונתם!
גם אם יש ציבור גדול שמוכן מאידאולוגיה להתגייס ולא בשביל כסף, הוא מוכן לעשות זאת בשביל העם, לא כחלק מהעם לא מוכן לשאת איתו בנטל.
כלומר גם בין הציבורים הכי אידאולוגיים המתגייסים עושים זאת מכח העם.
אם העם לא נותן את הכח והתמיכה, אם אין הדדיות, אז אין אידאולוגיה.
זה כמו למשל שבכיתה של הבן שלי נהוג בבר מצוות שמזמינים את כל הכיתה וכולם עושים מאמץ גדול להגיע לכולם.
בתחילת שנה הייתה שיחה להורים שהסבירה את החשיבות של לשמח כל ילד וילד, ושיהיו בריאים יש 40 ילדים..
לא תמיד פשוט לי לשלוח אותו לכל הבר מצוות, וכשיש את ההתלבטות אני תמיד שמה את עצמי בצד השנינואומרת נכון שבבר מצווה שלנו רציתי מאוד שכמה שיותר חברים יבואו?
אז בשבילי הבר מצווה הקרובה היא אחת מ39, בשביל הילד הזה הבר מצווה הזאת היא ה-אחת!
אז כולנו עשינו מאמץ לשלוח את הילדים לכל הבר מצוות כי ידענו שאותו מאמץ יעשו כל ההורים בבר מצווה של הבן שלנו.
כלומר ההסכם הגיע מכל אידאולוגיה כלשהי,
אבל מה שמחזיק את זה זה הערבות ההדדית. אם אחד שובר את השורה זה גורם גם לשני ושלישי לשבור עד שהכל הרעיון מתפורר.
נכון שתמיד יהיה את הגרעין החזק שימשיך לסחוב על גבו את האידאולוגיה ויהיה האחרון להישבר, אבל בסוף גם הוא לא יוכל להחזיק את זה לבד.
אף אמא ואף בת זוג לא יסכימו לשלוח את הבן/ בעל,
ואף אבא לא יצא מהבית כשהוא מסתכל לבן שלו הקטן בעיניים ויודע שיש לו יכולת בחירה לא לצאת.
הכח לצאת ולסכן את עצמנו, נובע מתחושת השליחות. היום זה בעלי, מחר זה השכן ומחרתיים הבן של השכנה מלמעלה. כולנו יחד מאפשרים לדבר הזה לקרות.
אני באופן אישי פחות אוהבת להתעסק במי לא מתגייס כשאנחנו ברגע זה ממש בשעת מלחמה.
בדיוק בגלל שזה הדבר הכי מחליש בעולם.
אני מסתכלת על מי איתנו תחת האלונקה ומתחזקת ולא על מי שפרש ממנה, ולא כי הוא קרס, אלא פשוט מבחירה החליט שלא מתאים לו, וסיבותיו עימו, להחזיק את האלונקה.
רשימה חלקית:
הבנים והחתנים של חגי לובר, אבא של יהונתן הי"ד.
בעלה של אורית מרק ששכלה 4 מבני משפחתה על הגנת העם וקדושת הארץ.
הבן של מרים פרץ, ששכלה את שני בניה אוריאל ולירז הי"ד.
משפחת גרינליק שממשיכים להילחם
ויש עוד משפחות רבות ואחים שכולים שברגע זה ממש נלחמים פה כי הם הכי מבינים שאין שום ברירה אחרת.
האם את מסוגלת להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם קחו כסף תעזבו אותנו בשקט??
חוץ מזה שבכלל לא התחיל הדיון מה המקור התקציבי לזה, כל הוצאה צריכה שיהיה לה הכנסה מאיזשהו מקור.
למה שחיילים יסכימו להתגייס מתשלום המיסים שלהם?
המקור צריך להגיע מהאוכלוסיות שלא משרתות, אחרת מה התועלת.
(זה כמו שמורים יקבלו תוספת משכורת, אבל מתשלום הוועד שהם משלמים)
ומבחינה כלכלית זה יביא לקריסת הכלכלה באותם ציבורים, מה שהופך את זה ללא ריאלי.
האם משפחה חרדית הייתה מוכנה להוציא מכיסה 10,000 ש"ח כל חודש על מנת לממן את העסק?
אם לא, אז אין בכלל מה להתחיל לדון בזה מהבחינה הכלכלית.
על מדינה, צבא, שלטון, כנסת, ממשלה וכו'
מקבל תפנית אחרת לגמרי אחרי שקוראים חומרים בנוגע לנושא הזה.
ואז ההשקפה בנוגע לכל המציאות כאן בעיניי משתנה.
לא מצליחה לראות סיבה להתייחס לזה ברצינות...
והאמת שגם כח מה שקראתי מדבר על תיאוריית קונספירציה שבאה והולכת לפי צורך של מי שמפיץ אותה ברגע נתון
ותיעודים מהעולם, אבל זה תכנים קשים לצפיה...
אנשים מפורסמים בעולם שמדברים בגלוי על דברים שה' ישמור...
( והכל מתועד והם יודעים את זה)
על החייל בקצה שמוסר נפש
אפשר לסגת אחורה ולומר: זה חלק מתכנית זדונית ואני לא רוצה לקחת בה חלק
אבל תכלס, ביומיום, אנשים פה באמת מוסרים נפש בשבילנו. ובאמת אנחנו במלחמה
ובכלל לפי תאוריית האילומנטי הקונספירטיבית כולנו אמורים להיות עבדים נשלטים בסוף ורוצים לדלל את האוכלוסייה וכו. אני אומרת שאי אפשר לחיות על זה ביומיום. גם אם את מסתכלת על תהליכים מלמעלה ויכולה להתחבר לזה, בסוף - זו לא טענה לזרוק וללכת. בטח מול מי שחי את זה בקישקע שלו
זה קצת לזרות מלח על הפצעים אפילו כי זה בעצם אומר - אתם נלחמים ומוסרים נפש והחיים מתערערים והזוגיות משתנה ומסכנים את החיים והנפש ומשנים את החיים,ותכלס - זה הכל חלק מתכנית זדונית של בעלי הון שלטון וממון וכדאי לכם להתעורר מהתרדמת ולהבין שעובדים עליכם והמטרה היא אחרת
Really, כאילו?
אבל לא בכדי לעצבן או לזלזל
כולנו בתוך זה.
וגם - אצל רוב האנשים זה ממילא לא נשמע. בטח לא בקונטקסט כזה. בשיח כזה. כשיש מעורבות אישית ככ גדולה והמציאות מעורבבת מכל כיוון.
להסתכל מעבר למה שאנחנו רגילים, מסכימה.
אבל להישאר באותו שיח לא נראה לי שזה מקדם...
את המציאות שקיימת מתחת לפני השטח וכדאי שנלמד עליה לפני שהיא תקום עלינו לא מוכנים.
שלהם שנלחמים ואחר כך אולי תהיה להם זכות דיבור.
מדוע אנו לא נהייה מוכנים?
אנחנו עכשיו מוכנים וחזקים יותר מתמיד ובטח יותר מ 7 אוקטובר שהכה בנו.
אבל בגדול, תחשבי שהסיפורים שגדלת עליהם, הערכים על מדינה, צבא,ציונות ועוד, אנשים שהערכת או חשבת שהם טובים
פתאום יתגלה שהרבה מזה היה בסך הכל הצגה אחת גדולה, שקר, והסיפור הוא בעצם משהו אחר לגמרי....
ויש לזה השלכות, כרגע אולי לא בפועל אבל מאמינה שבהמשך כן
שרוצים לשלוט בעולם, ולא כל כך הולך להם...
פעם מישהי הסבירה לי... הם באמת קיימים ראיתי בגוגל.
אבל אנשים מתוכנו שקרנים? הצגה? גם רבנים ? בכנסת אני יודעת שיש הרבה הצגות, הם שחקנים שם, לא צריך לקרוא על זה כדי להבין. באים בשביךל הכסף
שהכנסת זה סתם הצגה לעם
אז פתאום ימין ושמאל זה לא בדיוק מה שחשבנו..פתאום התוצאות של הבחירות לא כזה משמעותיות אם הכל זה הצגה אחת גדולה...
פתאום כל השיח כן ביבי לא ביבי, פתאום מבינים שהסיפור הוא בכלל לא זה...
כנל לגבי כל מיני חוקים שמעבירים או לא מעבירים... כנל לגבי מדיניות בנוגע להמון נושאים.
הכל טוב ויפה עד שזה פוגע בחיים של אנשים
כדי להבין שהכנסת זו הצגה
מספיק להכיר את התנהלות הכנסת ומשרדי הממשלה קצת מקרוב
אני חושבת שכלל הציבור נחשף לעניינים של ימין ושמאל כשבנט עבר צד בלי למצמץ
צביעות כזו
זה משו אחר
מדברים על כך שכל מה שקורה הוא דבר שתוכנן מראש כדי לשרת מטרה מסוימת גדולה יותר וזה בעצם אמצעי להשגת מטרה
לא חושבת שצריך תיאוריה
זו לא צביעות
זו התנהלות של הון ושלטון
של מאבקי כוחות מתחת לפני השטח
ולא ההתנהלות שמוצגת לכולם בממשלה ובכנסת
אני לא העמקתי בתיאוריה הנ"ל והיא לא מעניינת אותי
כי לי זה ברור שהדברים מתנהלים שלא באור הזרקורים ומה שרואים זו הצגה
יש הרבה שלא מכירים שום תיאוריות קונספירטיביות ויודעים שהכנסת זה סתם הצגה.
סבא של בעלי ז"ל היתה לו תקופה שעבד עם חברי כנסת והוא סיפר איך הם במציאות אחלה חברים ולא כמו שמציגים כאילו כולם מסוכסכים שם עם כולם
או איך לדוג' חוקים מסוימים עולים לדיון בגלל אינטרס כלכלי (שלא הוצג לציבור כמובן)
לבונים החופשיים או לשלטון האילומינטי?
אז הם משחקים בחיילים שלנו שילחמו לשווא?
לא ירדתי לסוף דעתם
עדיף להאמין בדברים קצת יותר ריאליסטיים
ולהתעסק במה שהיהדות מטילה עלינו לעשות בעולם
זה ברור, זה תמיד.
לגבי קונספירציות ש אולי שטויות אבל יש גם הרבה אמת...
תלוי מה שרלוונטי לגבינו דברים שמשפיעים על האמונות וההשקפות שלנו...
כל גופי הביטחון בישראל מלבד צה"ל הם גופים מקצועיים של שכירים. האם אנשי השב"כ מרגישים שכירי חרב? משטרה? מוסד? כבאות והצלה?
אני מאמינה שחלקם מתגייסים מאידיאולוגיה, חלקם מהריגוש והאקסטרים ועוד ועוד. ומקבלים על כך שכר.
כמה כוח אדם בצה"ל מבוזבז בגלל הגיוס חובה?
כמה משאבים מתבזבזים בשל הרצון שהצבא יהיה כור היתוך?
כמה אנשים מוכשרים מבזבזים 3 שנים בגלל החובה הזאת?
יש פה אינספור עבודות
שהן עבודות מסוכנות עד מוות
וגם כל אלה שציינת למעלה
שעדין זה לא חובה ורק אנשים שרוצים
באים לעבוד בעבודה כזאת
אז גם אפשר את הצבא להפוך לכזה
ואפשר באמץ גם לתת אקסטרה הטבות
למי שמשרת והקלות מסוימות
שיגיעו מכל הכסף
שכרגע הצבא מבזבז כל אנשים לא יעילים
רק בגלל שיש חוק גיוס חובה
גופי ביטחון מקצועיים הם כמו רופאים מקצועיים וכמו כל תחום התמקצעות אחר.
לומדים את המקצוע, עוברים הכשרה ארוכה מאוד ועוסקים בזה יום יום וככה שומרים על כשירות.
התקנים הם מצומצמים מאוד ושומרים על יכולת מקצועיים גבוהה מאוד לאורך זמן.
את יכולה להשוות את השייטת, טייסות קרב ואולי חלק מיחידות הקומנדו לגופי ביטחון אחרים.
לא את יחידות השדה שמרכיבות את הצבא הגדול.
גם כשאנשים מוכשרים מאוד יוצאים לשרת בגופי ביטחון, הם עושים את זה מתוך תחושת ערבות הדדית וחא כשכירי חרב. כלומר אם אני אומרת להם בכנות מלאה, שאם היה לי היכולת הייתי עושה כמוהם, זה נותן להם כח להשתמש ביכולת הזאת שלהם למעני.
אם התחושה שהיא שלא משנה אם יש לי את היכולת או לא, ממילא אין לי שום רצון לשאת איתם בנטל, זו פגיעה אנושה בתחושת שליחות.
גם כשיש ריגוש, זה מגיע על בסיס השליחות ולא במקומו. אף אחד לא ילך למקצוע שההכנסה בו פחותה מאוד, והסיכון גבוה, רק בשביל ריגוש.
ואגב גם במשטרה יש שחיקה גדולה של הרצון לשרת, בגלל הזלזול של הציבור בשוטרים ובגלל שבשנים האחרונות הרבה מהכוחות המיוחדים מופנים כלפי הפגנות ושמירה על הסדר הציבורי במקום להתעסק בענייני ביטחון.
מה שמוכיח שלא כסף ולא ריגוש מחזיקים אותם אלא האידאולוגיה.
אמנם את כנראה צודקת
אם כי הצבא משאיל חיילים למשטרה ככה שזה לא רק שכירים
אבל השיח פה הוא רגשי בעיקר בגלל המילואים
ולא מקצועי או ע"ס נתונים
שידועים רק לאנשי מקצוע שמתעסקים בנושא
כנראה הסיבה העיקרית שהנושא הזה לא נבחן בצורה רצינית
כי לאף אחד מהשלטון אין אינטרס לשנות את המצב
זה נותן כוח לממשלה לכנסת לבג"ץ ולתקשורת
נכון להיום צריך לוחמים בכמויות עצומות, הרבה יותר מאנשי שב"כ או כבאים.
אין שום סיכוי לגייס ככ הרבה אנשים מרצון.
בנוסף, צריך גמישות: בתקופות רגועות יש הרבה פחות לוחמים אבל ברגע שפורצת מלחמה צריך המון כוחות מילואים תוך זמן קצר מאד.
אגב, לגבי משטרה באמת חסרים הרבה מאד שוטרים וזה מורגש.
יש שירות צבאי במשטרה ובגופי הביטחון וככה גם הם ממלאים שורות כשחסר, מכוח גיוס חובה.
אם אני לא טועה יש אפשרות לשירות אזרחי גם בכבאות והצלה - אז שוב זה מילוי שורות מכוח שירות חובה.
בדומה לכל הגופים שציינת - גם בצהל רוב החיילים הם "שכירי חרב" כלשונך, כלומר אנשי קבע שזו העבודה שלהם.
הענין הוא לא שאי אפשר לקיים את הצבא בלי קבע, אאלט יש יותר אנשי קבע מחובה. הענין הוא שכדי לקיים מערכות כמו המלחמה הנוכחית חייבים כמות עצומה של אנשים שמוכשרים לשירות קרבי, מה שלוקח בין חצי שנה לשנה ואת זה אי אפשר לעשות כשמתחילה מערכה אלא צריך גיוס חובה מראש שיכשיר כמה שיותר אנשים, עם מילואים קבועים לשמירה על כושר מבצעי, ככה שבשעת הצורך יוכלו לקרוא להם. זו הסיבה לגיוס חובה.
השאלות שלך בסוף הן חלק מדיון אחר בעיניי..
הסיבה שלאנשים יש אידאלים להתגייס זה בגלל הערבות ההדדית שכרוכה בזה .
היום הבן שלי מתגייס מחר הבן/הבעל של מישהו אחר יצא להגן על הכלל.
אם זה הופך להיות סוג של איזה עבודה אז יש עוד המון עבודות שאפשר ללכת אליהן.
וכן יש צורך שהצבא יתייעל, ולא כולם נלחמים, אבל הרוב משתדלים לתת כתף ורואים עצמם חלק מהכלל וזה מה שנותן כח לאלו שתורמים יותר.
של משה פייגלין, להקים צבא מקצועי. הנכד שלו נפל במלחמה הזו.
צבא מקצועי זו פריווילגיה, במקומות שאין צורך בהמון כוח אדם. התפיסה של צבא קטן וחכם הייתה עד ה7.10 ומתה. יש צורך באנשים שימלאו את השורות. זה צורך משמעותי. ואם יותר אנשים יתגייסו השירות לא יהיה חייב להיות כך כך ארוך/עם הרבה ימי מילואים.
בנוסףקצבא מקצועי זאת מציאות שיוצרת המון בעיות חברתיות. יש צבאות מקצועיים בהרבה מקומות בעולם, כמו בארה"ב. מה שקורה בפועל-שהעניים נלחמים ומתים לטובת הביטחון של העשירים. לא חושבת שזו החברה שאנחנו רוצים ליצור.
דווקא מתוך ראייה אמונית-ההבנה שהשמירה על בטחון האנשים שגרים פה זו *מצווה*, יש עניין שכולם ישאו בנטל-בלי קשר למוצא, מצב סוציו אקונומי וכו'. בבחינת 'האחיכם יצאו למלחמה' וכו'.
כנראה אינטרסים שונים
שעדיף להם להישאר במצב הקיים
שלום לכולם
אני בת 22 (עוד מעט 23), נשואה כמעט 10 חודשים לבעל מתוק ומקסים!
ברוך השם אנחנו מאושרים, ומאוד רוצים ילדים!
יש לי שחלות פוליציסטיות שמאובחנות מגיל 18 בערך, מאופיינות במחזורים ארוכים של חודשיים שלושה. בשנה וחצי האחרונות לקחתי מדבקות למניעת הריון כדי להסדיר את המחזור. ב4 חודשים הראשונים של הנישואים מנענו הריון מסיבה אישית. וכרגע מנסים להיכנס להריון ללא הצלחה..
ז"א שאנחנו מנסים בערך 6 חודשים.
קיבלתי מחזור (3 פעמים) בתקופה הזו בערך כל 38-39 יום עד למחזור האחרון שעוד לא הגיע ואני כבר ביום ה55.
ולא, זה לא הריון..
הרופאת נשים בלבלה לי את השכל ואמרה לי לנסות חצי שנה ואז להגיע אליה, ועכשיו פשוט שלחה אותי לרופאת פריון שאני מקווה מאוד מאוד שתעזור.
כולם מסביבי בהריון , גם כאלה שהתחתנו אחרי ובאמת קשה לנו ברמות!
אנחנו כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן עצובים וגם מקבלים הערות מההורים על זה מה שמגביר את המתח בינינו ואת הלחץ והעצב סביב הנושא הזה..
אני יודעת שאנחנו נשואים יחסית קצת זמן וניסינו יחסית מעט אבל עדיין הלחץ והמתח סביב הנושא הזה וסביב הדרך שעוד מחכה לנו לא מרפה..
מחפשת עצות טובות של נשים מניסיון, הרגעה, או נרמול שאנחנו בסדר וזה יגיע לנו בקרוב.
יודעת שזה הזמן לפתח את הזוגיות אבל מרגישים ככ מוכנים ורוצים את זה ובטח שמתחילה כנראה טיפולים אצל הרופאת פריון אז זה לא שאפשר פשוט להתעלם מהנושא..
אם יש לכן דברים חכמים להגיד מאוד יעזור ❤️
תודה וחג שמח לכולן!
רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.
אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.
אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!
ולהתעלם מרעשי רקע בהול.
זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.
להתעלם.
ממש ממליצה.
במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"
להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.
האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?
אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..
600 ₪ לפגישה (ארוכה)
וצריך בין פגישה אחת ל3.
לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?
אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?
עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..
בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון
לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.
זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.
שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה
סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה
בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.
יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.
האבלנה - רק אבחנה
הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!
מעבר לזה
בכל שלב בחיים - תזכרי
שהכל בהשגחה פרטית
הכל משמיים
והכל לטובה.
אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!
לאנשים תמיד יהיה מה לומר
בכל שלב
אם אין ילדים- למה אין
אם יש- מה עם עוד
אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד
מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה.
התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.
וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.
קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!
ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון
וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏
אם לוקחים לבד בלי הכוונה
לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן...
נשואים עשרה חודשים
מנעתם בהתחלה
והיו לך רק 3 מחזורים עד כה
זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה
כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"
מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה
וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה
הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב
אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה
עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים
ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת
יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי
אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..
בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.
חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים
3 מחזורים
זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )
והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.
במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר....
יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.
נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.
ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.
השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.
ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.
ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️
דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.
מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.
מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות
אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!
דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)
ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.
עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים
גם עם שחלות פוליצסטיות
לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.
לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון
לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.
זה ממש עזר לי.
יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.
בהצלחה!!!
הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.
אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.
היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק דויקת זה שפשוט אין כזה.
אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.
ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.
כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.
ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.
ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ
כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.
תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.
שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.
תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).
הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.
אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.
זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.
אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת
במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש
במיוחד שההורים לוחצים
ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.
כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור
תהנו מהזוגיות
תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו
תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,
אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש
אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.
ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.
מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.
וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין
וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם
ראש ממשלה ספרדי, אקדמיות ופרופסורים ודוקטורים ספרדים,מרוקאים, תימנים, פרסים וכו' וכו', משהו שיקרה בטווח זמן הקרוב?
היו כאלו שטענו שכן ויש בשלות לעם
והיו כאלה שטענו שזה עוד רחוק בגלל כל החברה המקיפה..
מרגישה על חברות מוכשרות שלי שככ רוצה שיהיה להן תארים מתקדמים אבל נראה שהכל מוקף באשכנזים/אירופאים כמוני😢 הלוואי ויהיה שינוי!
ואין שום הצדקה לאנונימי.
סקר התקן לא הורמונליהריון ולידה1. איזה התקן שמת?
2. האריך והכביד לך את הווסת?
3. היו לך דימומים/כתמים בין וסתיים? אם כן,קיבלת פסיקה מיוחדת ל7 נקיים?
4. היית מרוצה מהמניעה הזו?
בונוס
אשמח להמלצה לרופא.ה להתקנה במאוחדת באיזור השרון.
האמת שלא ממש הסבירו לי יותר מדי בתוך התהליך וזה ממש מעצבן
למרות ששאלתי מלא.
חפרתי על זה ברשת הרבה בתקופה שאחרי, ובכלל על התקנים...
בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא
עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות…
גם כשעשיתי תאונה עם פלסטינים חיכיתי בתוך האוטו עד שהגיעו לאבטח אותי... ולכן לעצור בצד בזמן אזעקה בכבישי יו"ש זה מסוכן. ובשקלול של סיכון עצמי מול סיכון הכלל, זו ההנחיה הרשמית.
הי בנות,
בעלי מאוד רוצה לסוע כולם לירושלים לבקר את המשפחה שלו ואני מפחדת שתתפוס אותנו אזעקה בדרך ורוצה להמנע, הוא אומר שאני מגזימה וכולם נוסעים...
מרגישה רע שאומרת לא אבל באמת מפחדת, מה אתן חושבות? אני מגזימה?
מירושלים למרכז ובחזרה
הרבה פעמים במלחמה הזו
אני לא מפחדת
אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים
כי הכבישים יחסית ריקים
מה שחשוב אם נוסעים
זה להחליט על אסטרטגיה מראש
מה עושים בזמן התראה/ אזעקה
כדי לא להיכנס ללחץ
(אני ממשיכה לנסוע
זה מרגיש לי הכי בטוח)
אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות
ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר
בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז
נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים
וואלה לא כל כך מפחיד אותי, לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז
מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת
הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...
אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...
לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.
אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)
לא יודעת מה באמת "נכון"
ההורים שם...
אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה
אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה
ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים
אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת
אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת
הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.
בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...
אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..
אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.
ממש שאת מפחדת
אבל מבינה גם את בעלך
אנחנו כן נוסעים
לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.
אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.
גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.
כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.
היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן
לא היה לי רעיון אחר לכותרת חחח
נקרעתי בלידה הראשונה ותפרו אותי כמה תפרים, עד היום אני ממש מרגישה את התפר של החתך ותפר של קרע אחד (שנה וכמעט וחצי אחרי).
הייתי אצל פיזיותרפיסטית והיא נתנה לי תרגילי קיגל (ככה קוראים לזה?) ואמרה לי לעשות עיסוי פרינאום כזה באזור התפרים. את התרגילים אני משתדלת לעשות, לא חשה שיפור (אולי קצת מבחינת רצפת אגן שגם היא לא במצב וואו), אבל את העיסוי אני לא מעיזהההה פשוט לא מסוגלת לעשות לעצמי, לגעת שם. עושה לי חלחלה וצמרמורת ביחד..
עכשיו ב''ה בהריון שני ומלבד חוסר הנוחות הרגיל אני גם די לחוצה שאקרע שוב בלידה וח''ו יהיה כמו אז אם לא גרוע יותר..
אשמח לשמוע מנסיונכן האם נקרעתן שוב בלידות חוזרות? חוויתן כאב שוב בתפרים ישנים? ורצפת אגן חזרה לכן מתישהו לתפקוד נורמלי? ואולי יש לכן טיפים להרגעה של הצלקות מהתפרים שלא יכאבו כבר?
סורי על באריכות תודה לעונות!
כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅
לדעתי זה לא מענה מספק ,
היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,
מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..
הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.
לאזור שלום ב"ה
לידה ראשונה ואקום וחתך יזום
לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק
ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה
בלידה ראשונה קרעים רציניים
בלידה שנייה חתך יזום
ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה
בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן
מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו
ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.
עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -
זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.
מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅
מאחלת לך שזה יעזור גם.
מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.
וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...
בהצלחה ורק בריאות 🥰
בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה.
הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-
או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב.
החלטתי לחכות.
הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.
לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה.
מומחה לנושא.
אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.
יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...
תפירה גרועה מאוד
לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.
לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.
לידות לאחר מכן ללא קרעים.
ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים אבל לא עמוקים מאוד)
התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.
לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה
תרגישי טוב❤️
לידה ראשונה תפרים כי חתכו
לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו
מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.
אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה
יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה
יש כאלה שכל לידה
יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..
ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...
בהצלחה !!
קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.
ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.
ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.
אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.
אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!
ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.
*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי
היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.
אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)
החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.
שיהיה בקלות חוויה מתקנת!
מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?
לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..
בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.
שוב תודה לעונות ❤️
גבוהה?(3 ומעלה)
כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע
לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.
פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.
ממליצה ממש לנסות
הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.
זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.
וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.
שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.
אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.
לק"י
כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.
(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).
כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.
ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות
לק"י
כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.
שהיא תעשה לך את העיסוי!
לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.
גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.
ניסיתי כמה סוגי גלולות. רגילות, משולבות.
ניסיתי טבעת.
היה גם התקן ואיתו דלקות וסיבוכים.
וזהו, הגעתי לקצה.
אני רוצה את החיים שלי בחזרה.
ההורמונים האלו הרסו אותי. מרגישה שאני פשוט לא אני.
אני עכשיו אחרי דימום שהתחיל עם גלולות, החלטתי להפסיק והודעתי לבעלי שאני לא לוקחת יותר כלום. נמאס לי.
נמאס לי מהעצבים, מהדיכאונות, מניסוי וטעייה, מחוסר חשק.
אבל אני ממש לא רוצה עכשיו הריון והוא בכלל נחרד מהרעיון.
אמרתי לו שלא מעניין אותי.
שייקח על זה הוא אחריות.
לא יודעת איך.
אם גם הוא לא יודע אז לא יהיו יחסים וזהו.
מסכן
אבל נשבר לי
ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...
חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?
גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית
בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)
אז זאת גם אופציה
נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.
מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.
לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל
המטפלת של הבן שלי (בן שנה) צריכה ללדת בעז"ה בערך בל"ג בעומר, ואני מתלבטת אם אחרי פסח להחזיר אותו אליה ואז אחרי שלושה שבועות הוא יעבור למישהי אחרת, שאז אני חוששת שההסתגלות תהיה קשה יותר (אני לא יודעת כמה הוא זוכר את המטפלת אחרי החופש הארוךךך הזה), או להעביר אותו מייד למטפלת החדשה.
למטפלת הרגילה יש ממ"ד בבית, והיא אמרה שהיא פותחת גם אם לא יחזרו למסגרות, ולמטפלת החדשה אין ממ"ד.
ואם אני מעבירה אותו למטפלת החדשה מייד אחרי פסח זה גם אומר לשלם כפול על הזמן הזה, אבל יש לי אפשרות כלכלית לזה, אז אם זו האפשרות הטובה אני אעשה את זה.
(וסתם מעצבן שהיא דורשת תשלום מלא על כל התק' של המלחמה, אבל זה נושא אחר...)
נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...
זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)
הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.
אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...
אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.
גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו
לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?
נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.
אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.
אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.
