לק"י

שאנשים יעבדו בו כמו בכל מקצוע אחר.

בפועל, מניחה שיש מתנגדים, וקשה לעשות שינוי.

אתה מתגייס מאידיאל, לרוב לא תרצה להרגיש כמו שכיר חרב.

איכשהו מתפספס בכל הדיונים, שלהיות לוחם משמעותו הסיכוי למות.

כל ההטבות, הכספים והמענקים לא שווים אם אתה מת.

זה נכון שיש מי שיהיה מוכן לעשות זאת באופן קבוע בשכר

אבל מדינה שצריכה 400000 לוחמים בשביל הביטחון השוטף שלה - תתקשה לגייס כמות כזו של שכירי חרב מתוך אוכלוסייה של 10 מיליון.

ובנוסף, תקרוס כלכלית אם תעשה זאת

בעיקרון מלכתחילה, הגיוס בישראל הוא לא חובה, אלא רק בשעת חירום.

קצת אחרי הקמת המדינה הותקנו תקנות לשעת חירום שמכוחן הגיוס הפך לחובה לכל אזרח, והן בתוקף ברצף מאז.

לפני כמה שנים עוד היה נראה שיש אפשרות ליעל ולהקטין את הצבא והיו הרבה קולות שקראו להפוך אותו למקצועי אבל זה נתקל בקשיים שונים.

היום עם החוסר החמור בכוח אדם זה לא על הפרק, ובראיה לעתיד שבה רוב השנתונים הצעירים יהיו מורכבים מציבורים שלא מתגייסים כאידיאולוגיה - בלי גיוס חובה המדינה לא תוכל להתקיים. 

על העניין של הכסף וההטבות וכו שנותנים למילואימנקים ועל התחושה שהם לבד נושאים בנטל. והוא אמר שהוא נלחם וממשיך לשרת מתוך אהבה לארץ ומאידאל ושהוא לא שכיר חרב.

ונראה לי שזו באמת אמירה חזקה שממחישה את העניין

מה גם, שבינינו - אם הצבא היה בחירה, סביר להניח שהיו עוד פחות חיילים

וזה באמת נתון לבחירה של כל אחד. יש מי שבוחר בזה ומקדיש את החיים שלו (ושל המשפחה) לצבא, ובאמת מקבלים הטבות ותנאים טובים (עד כמה שידוע לי, לא מכירה ממש מבפנים).

אבל בזמן מלחמה, לא מספיק לנו צבא כזה.

צריך כוחות הרבה יותר גדולים. ואת זה משיגים באמצעות כוחות מילואים. אבל בשביל שהם ידעו להילחם, הם צריכים הכשרה צבאית קודמת. ואת זה משיגים על ידי גיוס כללי ורחב, לא לפי בחירה.

את ודומים לך צריכים לצאת מנקודת הנחה שכרגע הצבא היא לא צבא שכירים והחיילים שלנו נשלחים בשם ה' ובשם המשפחות שלהם ועד אז האמונה שלי היא שאתם מחוייבים לשרת בצבא או שישללו מכם זכויות.

מי שנותן- מקבל.

החרדים לא יוכלו לפטור את הדיון בכך ש:

אז מה הבעיה אפשר לפתוח צבא של שכירים.

ובדיוק בגלל זה אנחנו לא מתגייסים.

לא אמרתי שזה מה שאמרת.

ושלשאלתך:

למה לא מייצרים צבא של שכירים?

תשאלי את שליחי הציבור שלך בכנסת.

תשאלי אותם למה הם לא משלמים יותר למי שגן משרת.

למה הם משלמים בכלל עבור עבודות שאפשר לשכור מבחוץ יותר בזול.

אולי זה פיתרון, אבל כרגע שליחי הציבור שלך שאת בחרת בהם - עוסקים בפטור ההזוי הזה שרק יוצר שנאה וחילול ה'.

למען הגילוי הנאות אציין שאני מצביעה למפלגה חרדית וזו הפעם האחרונה שאעשה זאת. 

כי אם כן לא יודעת למה החלטת שאני חרדית?

שמצביעה למלפגה חרדית?

ונגד גיוס חרדים?

אחרי ה7.10 ולבטח אחרי עם כלביא ברור שהחיים בארץ בנויים על לחיות על חרבנו בהרבה גזרות וחיים את השגרה בצל החירום.

הכח של העם שלנו הוא מדבקות בצדקת הדרך. כ"כ הרבה חיילים קמו והסתערו ב7.10 כשהם יודעים שאין להם שום סיכוי לשרוד את המתקפה וזה יומם האחרון פה, רק בשביל לעכב במשהו, לבלום טיפה את המתקפה ולהציל חיים.

לא רק שאין שום כסף בעולם שיכול להניע כזאת מסירות נפש, מסירות הנפש והדבקות באידאולוגיה תתקלקל אם יכניסו אליה אלמנט של תגמול כספי.

וחוץ מזה שאם הרעיון בא כדי לאפשר לציבור גדול ללמוד תורה, אז מה הועילו חכמים בתקנתם כשהגנה על תושבי הארץ מוגדרת מלחמת חובה?

אפילו חתן מחופתו יוצא להילחם. וזה קרה בפועל בלחמה הזאת לא מעט.

יש חתנים שנהרגו שבועות ספורים לאחר חתונתם!

גם אם יש ציבור גדול שמוכן מאידאולוגיה להתגייס ולא בשביל כסף, הוא מוכן לעשות זאת בשביל העם, לא כחלק מהעם לא מוכן לשאת איתו בנטל.

כלומר גם בין הציבורים הכי אידאולוגיים המתגייסים עושים זאת מכח העם.

אם העם לא נותן את הכח והתמיכה, אם אין הדדיות, אז אין אידאולוגיה.

זה כמו למשל שבכיתה של הבן שלי נהוג בבר מצוות שמזמינים את כל הכיתה וכולם עושים מאמץ גדול להגיע לכולם.

בתחילת שנה הייתה שיחה להורים שהסבירה את החשיבות של לשמח כל ילד וילד, ושיהיו בריאים יש 40 ילדים..

לא תמיד פשוט לי לשלוח אותו לכל הבר מצוות, וכשיש את ההתלבטות אני תמיד שמה את עצמי בצד השנינואומרת נכון שבבר מצווה שלנו רציתי מאוד שכמה שיותר חברים יבואו?

אז בשבילי הבר מצווה הקרובה היא אחת מ39, בשביל הילד הזה הבר מצווה הזאת היא ה-אחת!

אז כולנו עשינו מאמץ לשלוח את הילדים לכל הבר מצוות כי ידענו שאותו מאמץ יעשו כל ההורים בבר מצווה של הבן שלנו.

כלומר ההסכם הגיע מכל אידאולוגיה כלשהי,

אבל מה שמחזיק את זה זה הערבות ההדדית. אם אחד שובר את השורה זה גורם גם לשני ושלישי לשבור עד שהכל הרעיון מתפורר.

נכון שתמיד יהיה את הגרעין החזק שימשיך לסחוב על גבו את האידאולוגיה ויהיה האחרון להישבר, אבל בסוף גם הוא לא יוכל להחזיק את זה לבד.

אף אמא ואף בת זוג לא יסכימו לשלוח את הבן/ בעל,

ואף אבא לא יצא מהבית כשהוא מסתכל לבן שלו הקטן בעיניים ויודע שיש לו יכולת בחירה לא לצאת.

הכח לצאת ולסכן את עצמנו, נובע מתחושת השליחות. היום זה בעלי, מחר זה השכן ומחרתיים הבן של השכנה מלמעלה. כולנו יחד מאפשרים לדבר הזה לקרות.

אני באופן אישי פחות אוהבת להתעסק במי לא מתגייס כשאנחנו ברגע זה ממש בשעת מלחמה.

בדיוק בגלל שזה הדבר הכי מחליש בעולם.

אני מסתכלת על מי איתנו תחת האלונקה ומתחזקת ולא על מי שפרש ממנה, ולא כי הוא קרס, אלא פשוט מבחירה החליט שלא מתאים לו, וסיבותיו עימו, להחזיק את האלונקה.

רשימה חלקית:

הבנים והחתנים של חגי לובר, אבא של יהונתן הי"ד.

בעלה של אורית מרק ששכלה 4 מבני משפחתה על הגנת העם וקדושת הארץ.

הבן של מרים פרץ, ששכלה את שני בניה אוריאל ולירז הי"ד.

משפחת גרינליק שממשיכים להילחם

ויש עוד משפחות רבות ואחים שכולים שברגע זה ממש נלחמים פה כי הם הכי מבינים שאין שום ברירה אחרת.

האם את מסוגלת להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם קחו כסף תעזבו אותנו בשקט??

חוץ מזה שבכלל לא התחיל הדיון מה המקור התקציבי לזה, כל הוצאה צריכה שיהיה לה הכנסה מאיזשהו מקור.

למה שחיילים יסכימו להתגייס מתשלום המיסים שלהם?

המקור צריך להגיע מהאוכלוסיות שלא משרתות, אחרת מה התועלת.

(זה כמו שמורים יקבלו תוספת משכורת, אבל מתשלום הוועד שהם משלמים)

ומבחינה כלכלית זה יביא לקריסת הכלכלה באותם ציבורים, מה שהופך את זה ללא ריאלי.

האם משפחה חרדית הייתה מוכנה להוציא מכיסה 10,000 ש"ח כל חודש על מנת לממן את העסק?

אם לא, אז אין בכלל מה להתחיל לדון בזה מהבחינה הכלכלית.

על מדינה, צבא, שלטון, כנסת, ממשלה וכו'

מקבל תפנית אחרת לגמרי אחרי שקוראים חומרים בנוגע לנושא הזה.

ואז ההשקפה בנוגע לכל המציאות כאן בעיניי משתנה.

לא מצליחה לראות סיבה להתייחס לזה ברצינות...

והאמת שגם כח מה שקראתי מדבר על תיאוריית קונספירציה שבאה והולכת לפי צורך של מי שמפיץ אותה ברגע נתון

ותיעודים מהעולם, אבל זה תכנים קשים לצפיה...

אנשים מפורסמים בעולם שמדברים בגלוי על דברים שה' ישמור...

( והכל מתועד והם יודעים את זה)

על החייל בקצה שמוסר נפש

אפשר לסגת אחורה ולומר: זה חלק מתכנית זדונית ואני לא רוצה לקחת בה חלק

אבל תכלס, ביומיום, אנשים פה באמת מוסרים נפש בשבילנו. ובאמת אנחנו במלחמה

ובכלל לפי תאוריית האילומנטי הקונספירטיבית כולנו אמורים להיות עבדים נשלטים בסוף ורוצים לדלל את האוכלוסייה וכו. אני אומרת שאי אפשר לחיות על זה ביומיום. גם אם את מסתכלת על תהליכים מלמעלה ויכולה להתחבר לזה, בסוף - זו לא טענה לזרוק וללכת. בטח מול מי שחי את זה בקישקע שלו

זה קצת לזרות מלח על הפצעים אפילו כי זה בעצם אומר - אתם נלחמים ומוסרים נפש והחיים מתערערים והזוגיות משתנה ומסכנים את החיים והנפש ומשנים את החיים,ותכלס - זה הכל חלק מתכנית זדונית של בעלי הון שלטון וממון וכדאי לכם להתעורר מהתרדמת ולהבין שעובדים עליכם והמטרה היא אחרת

Really, כאילו?

אבל לא בכדי לעצבן או לזלזל

כולנו בתוך זה.

וגם - אצל רוב האנשים זה ממילא לא נשמע. בטח לא בקונטקסט כזה. בשיח כזה. כשיש מעורבות אישית ככ גדולה והמציאות מעורבבת מכל כיוון.

להסתכל מעבר למה שאנחנו רגילים, מסכימה.

אבל להישאר באותו שיח לא נראה לי שזה מקדם...

את המציאות שקיימת מתחת לפני השטח וכדאי שנלמד עליה לפני שהיא תקום עלינו לא מוכנים. 

שלהם שנלחמים ואחר כך אולי תהיה להם זכות דיבור.

מדוע אנו לא נהייה מוכנים?
אנחנו עכשיו מוכנים וחזקים יותר מתמיד ובטח יותר מ 7 אוקטובר שהכה בנו.

אבל בגדול, תחשבי שהסיפורים שגדלת עליהם, הערכים על מדינה, צבא,ציונות ועוד, אנשים שהערכת או חשבת שהם טובים

פתאום יתגלה שהרבה מזה היה בסך הכל הצגה אחת גדולה, שקר, והסיפור הוא בעצם משהו אחר לגמרי....

ויש לזה השלכות, כרגע אולי לא בפועל אבל מאמינה שבהמשך כן 

שרוצים לשלוט בעולם, ולא כל כך הולך להם...

פעם מישהי הסבירה לי... הם באמת קיימים ראיתי בגוגל.

אבל אנשים מתוכנו שקרנים? הצגה? גם רבנים ? בכנסת אני יודעת שיש הרבה הצגות, הם שחקנים שם, לא צריך לקרוא על זה כדי להבין. באים בשביךל הכסף

שהכנסת זה סתם הצגה לעם

אז פתאום ימין ושמאל זה לא בדיוק מה שחשבנו..פתאום התוצאות של הבחירות לא כזה משמעותיות אם הכל זה הצגה אחת גדולה...

פתאום כל השיח כן ביבי לא ביבי, פתאום מבינים שהסיפור הוא בכלל לא זה...

כנל לגבי כל מיני חוקים שמעבירים או לא מעבירים... כנל לגבי מדיניות בנוגע להמון נושאים.

הכל טוב ויפה עד שזה פוגע בחיים של אנשים

כדי להבין שהכנסת זו הצגה

מספיק להכיר את התנהלות הכנסת ומשרדי הממשלה קצת מקרוב

אני חושבת שכלל הציבור נחשף לעניינים של ימין ושמאל כשבנט עבר צד בלי למצמץ 

צביעות כזו

זה משו אחר

מדברים על כך שכל מה שקורה הוא דבר שתוכנן מראש כדי לשרת מטרה מסוימת גדולה יותר וזה בעצם אמצעי להשגת מטרה 

לא חושבת שצריך תיאוריה

זו לא צביעות

זו התנהלות של הון ושלטון

של מאבקי כוחות מתחת לפני השטח

ולא ההתנהלות שמוצגת לכולם בממשלה ובכנסת

אני לא העמקתי בתיאוריה הנ"ל והיא לא מעניינת אותי

כי לי זה ברור שהדברים מתנהלים שלא באור הזרקורים ומה שרואים זו הצגה

יש הרבה שלא מכירים שום תיאוריות קונספירטיביות ויודעים שהכנסת זה סתם הצגה.

סבא של בעלי ז"ל היתה לו תקופה שעבד עם חברי כנסת והוא סיפר איך הם במציאות אחלה חברים ולא כמו שמציגים כאילו כולם מסוכסכים שם עם כולם

או איך לדוג' חוקים מסוימים עולים לדיון בגלל אינטרס כלכלי (שלא הוצג לציבור כמובן) 

לבונים החופשיים או לשלטון האילומינטי?
אז הם משחקים בחיילים שלנו שילחמו לשווא? 

לא ירדתי לסוף דעתם

עדיף להאמין בדברים קצת יותר ריאליסטיים

ולהתעסק במה שהיהדות מטילה עלינו לעשות בעולם

זה ברור, זה תמיד.

לגבי קונספירציות ש אולי שטויות אבל יש גם הרבה אמת...

תלוי מה שרלוונטי לגבינו דברים שמשפיעים על האמונות וההשקפות שלנו...

כל גופי הביטחון בישראל מלבד צה"ל הם גופים מקצועיים של שכירים. האם אנשי השב"כ מרגישים שכירי חרב? משטרה? מוסד? כבאות והצלה?

אני מאמינה שחלקם מתגייסים מאידיאולוגיה, חלקם מהריגוש והאקסטרים ועוד ועוד. ומקבלים על כך שכר.

כמה כוח אדם בצה"ל מבוזבז בגלל הגיוס חובה?

כמה משאבים מתבזבזים בשל הרצון שהצבא יהיה כור היתוך?

כמה אנשים מוכשרים מבזבזים 3 שנים בגלל החובה הזאת? 

יש פה אינספור עבודות

שהן עבודות מסוכנות עד מוות

וגם כל אלה שציינת למעלה

שעדין זה לא חובה ורק אנשים שרוצים

באים לעבוד בעבודה כזאת

אז גם אפשר את הצבא להפוך לכזה

ואפשר באמץ גם לתת אקסטרה הטבות

למי שמשרת והקלות מסוימות

שיגיעו מכל הכסף

שכרגע הצבא מבזבז כל אנשים לא יעילים

רק בגלל שיש חוק גיוס חובה 

גופי ביטחון מקצועיים הם כמו רופאים מקצועיים וכמו כל תחום התמקצעות אחר.

לומדים את המקצוע, עוברים הכשרה ארוכה מאוד ועוסקים בזה יום יום וככה שומרים על כשירות.

התקנים הם מצומצמים מאוד ושומרים על יכולת מקצועיים גבוהה מאוד לאורך זמן.

את יכולה להשוות את השייטת, טייסות קרב ואולי חלק מיחידות הקומנדו לגופי ביטחון אחרים.

לא את יחידות השדה שמרכיבות את הצבא הגדול.

גם כשאנשים מוכשרים מאוד יוצאים לשרת בגופי ביטחון, הם עושים את זה מתוך תחושת ערבות הדדית וחא כשכירי חרב. כלומר אם אני אומרת להם בכנות מלאה, שאם היה לי היכולת הייתי עושה כמוהם, זה נותן להם כח להשתמש ביכולת הזאת שלהם למעני.

אם התחושה שהיא שלא משנה אם יש לי את היכולת או לא, ממילא אין לי שום רצון לשאת איתם בנטל, זו פגיעה אנושה בתחושת שליחות.

גם כשיש ריגוש, זה מגיע על בסיס השליחות ולא במקומו. אף אחד לא ילך למקצוע שההכנסה בו פחותה מאוד, והסיכון גבוה, רק בשביל ריגוש.

ואגב גם במשטרה יש שחיקה גדולה של הרצון לשרת, בגלל הזלזול של הציבור בשוטרים ובגלל שבשנים האחרונות הרבה מהכוחות המיוחדים מופנים כלפי הפגנות ושמירה על הסדר הציבורי במקום להתעסק בענייני ביטחון.

מה שמוכיח שלא כסף ולא ריגוש מחזיקים אותם אלא האידאולוגיה.

אמנם את כנראה צודקת

אם כי הצבא משאיל חיילים למשטרה ככה שזה לא רק שכירים

אבל השיח פה הוא רגשי בעיקר בגלל המילואים

ולא מקצועי או ע"ס נתונים

שידועים רק לאנשי מקצוע שמתעסקים בנושא

כנראה הסיבה העיקרית שהנושא הזה לא נבחן בצורה רצינית

כי לאף אחד מהשלטון אין אינטרס לשנות את המצב

זה נותן כוח לממשלה לכנסת לבג"ץ ולתקשורת 

נכון להיום צריך לוחמים בכמויות עצומות, הרבה יותר מאנשי שב"כ או כבאים.

אין שום סיכוי לגייס ככ הרבה אנשים מרצון.

בנוסף, צריך גמישות: בתקופות רגועות יש הרבה פחות לוחמים אבל ברגע שפורצת מלחמה צריך המון כוחות מילואים תוך זמן קצר מאד.

אגב, לגבי משטרה באמת חסרים הרבה מאד שוטרים וזה מורגש.

יש שירות צבאי במשטרה ובגופי הביטחון וככה גם הם ממלאים שורות כשחסר, מכוח גיוס חובה.

אם אני לא טועה יש אפשרות לשירות אזרחי גם בכבאות והצלה - אז שוב זה מילוי שורות מכוח שירות חובה.

בדומה לכל הגופים שציינת - גם בצהל רוב החיילים הם "שכירי חרב" כלשונך, כלומר אנשי קבע שזו העבודה שלהם.

הענין הוא לא שאי אפשר לקיים את הצבא בלי קבע, אאלט יש יותר אנשי קבע מחובה. הענין הוא שכדי לקיים מערכות כמו המלחמה הנוכחית חייבים כמות עצומה של אנשים שמוכשרים לשירות קרבי, מה שלוקח בין חצי שנה לשנה ואת זה אי אפשר לעשות כשמתחילה מערכה אלא צריך גיוס חובה מראש שיכשיר כמה שיותר אנשים, עם מילואים קבועים לשמירה על כושר מבצעי, ככה שבשעת הצורך יוכלו לקרוא להם. זו הסיבה לגיוס חובה.

השאלות שלך בסוף הן חלק מדיון אחר בעיניי.. 

הסיבה שלאנשים יש אידאלים להתגייס זה בגלל הערבות ההדדית שכרוכה בזה .

היום הבן שלי מתגייס מחר הבן/הבעל של מישהו אחר יצא להגן על הכלל.

אם זה הופך להיות סוג של איזה עבודה אז יש עוד המון עבודות שאפשר ללכת אליהן.

וכן יש צורך שהצבא יתייעל, ולא כולם נלחמים, אבל הרוב משתדלים לתת כתף ורואים עצמם חלק מהכלל וזה מה שנותן כח לאלו שתורמים יותר.

של משה פייגלין, להקים צבא מקצועי. הנכד שלו נפל במלחמה הזו.

צבא מקצועי זו פריווילגיה, במקומות שאין צורך בהמון כוח אדם. התפיסה של צבא קטן וחכם הייתה עד ה7.10 ומתה. יש צורך באנשים שימלאו את השורות. זה צורך משמעותי. ואם יותר אנשים יתגייסו השירות לא יהיה חייב להיות כך כך ארוך/עם הרבה ימי מילואים.

בנוסףקצבא מקצועי זאת מציאות שיוצרת המון בעיות חברתיות. יש צבאות מקצועיים בהרבה מקומות בעולם, כמו בארה"ב. מה שקורה בפועל-שהעניים נלחמים ומתים לטובת הביטחון של העשירים. לא חושבת שזו החברה שאנחנו רוצים ליצור.

דווקא מתוך ראייה אמונית-ההבנה שהשמירה על בטחון האנשים שגרים פה זו *מצווה*, יש עניין שכולם ישאו בנטל-בלי קשר למוצא, מצב סוציו אקונומי וכו'. בבחינת 'האחיכם יצאו למלחמה' וכו'.

כנראה אינטרסים שונים

שעדיף להם להישאר במצב הקיים

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו

עשיתי פעמיים בדיקה ביתית בהפרש של כמה ימים יצא שלילי שום זכר לפס נוסף

בה אני בחודש חמשי

לא תמיד זה סיבה ספציפית שמראה על בעיה. לפעמים זה סתם משהו אקראי.

כמה זה "כמה ימים"? אני אישית לא הייתי מתחילה לחשוש וללכת לרופא לפני שבוע פלוס של איחור.

זה קורה גם בלי שום סיבה מיוחדת

כי הגוף שלנו לא מכונה מתקתקת תמיד תמיד אותו דבר

כמו שגם מערכת העיכול משתנה לפעמים ועוד כהנה וכהנה

עדיין זה לא אומר שאין הריון

אבל זה אומר שמבחינת הביוץ עדיין לא היה איחור (לא עברו 14 יום מהביוץ)

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.

או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.

עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.