יש לי שאלה שעדיין לא קיבלתי תשובה
למה אי אפשר שהצבא לא יהיה חובה?
ובעצם כל מי שיתגייס יקבל הטבות ממש שוות
שגם יתנו לו את הרצון להתגייס
וגם יכלכלו אותו
ויתנו לו את כל מה שהוא צריך
בשביל שהשירות שלו יהיה נכון ומשמעותי
ואז בעצם נגמרת כל הסאגה הזאת
של משתמט לא משתמט
כי אני חושבת שכן יש פה ציבור גדול
שהיה מתגייס מאידיאל ומרצון
אז למה לא לעשות את זה ככה וזהו?
לק"י
שאנשים יעבדו בו כמו בכל מקצוע אחר.
בפועל, מניחה שיש מתנגדים, וקשה לעשות שינוי.
אתה מתגייס מאידיאל, לרוב לא תרצה להרגיש כמו שכיר חרב.
איכשהו מתפספס בכל הדיונים, שלהיות לוחם משמעותו הסיכוי למות.
כל ההטבות, הכספים והמענקים לא שווים אם אתה מת.
זה נכון שיש מי שיהיה מוכן לעשות זאת באופן קבוע בשכר
אבל מדינה שצריכה 400000 לוחמים בשביל הביטחון השוטף שלה - תתקשה לגייס כמות כזו של שכירי חרב מתוך אוכלוסייה של 10 מיליון.
ובנוסף, תקרוס כלכלית אם תעשה זאת
בעיקרון מלכתחילה, הגיוס בישראל הוא לא חובה, אלא רק בשעת חירום.
קצת אחרי הקמת המדינה הותקנו תקנות לשעת חירום שמכוחן הגיוס הפך לחובה לכל אזרח, והן בתוקף ברצף מאז.
לפני כמה שנים עוד היה נראה שיש אפשרות ליעל ולהקטין את הצבא והיו הרבה קולות שקראו להפוך אותו למקצועי אבל זה נתקל בקשיים שונים.
היום עם החוסר החמור בכוח אדם זה לא על הפרק, ובראיה לעתיד שבה רוב השנתונים הצעירים יהיו מורכבים מציבורים שלא מתגייסים כאידיאולוגיה - בלי גיוס חובה המדינה לא תוכל להתקיים.
על העניין של הכסף וההטבות וכו שנותנים למילואימנקים ועל התחושה שהם לבד נושאים בנטל. והוא אמר שהוא נלחם וממשיך לשרת מתוך אהבה לארץ ומאידאל ושהוא לא שכיר חרב.
ונראה לי שזו באמת אמירה חזקה שממחישה את העניין
מה גם, שבינינו - אם הצבא היה בחירה, סביר להניח שהיו עוד פחות חיילים
וזה באמת נתון לבחירה של כל אחד. יש מי שבוחר בזה ומקדיש את החיים שלו (ושל המשפחה) לצבא, ובאמת מקבלים הטבות ותנאים טובים (עד כמה שידוע לי, לא מכירה ממש מבפנים).
אבל בזמן מלחמה, לא מספיק לנו צבא כזה.
צריך כוחות הרבה יותר גדולים. ואת זה משיגים באמצעות כוחות מילואים. אבל בשביל שהם ידעו להילחם, הם צריכים הכשרה צבאית קודמת. ואת זה משיגים על ידי גיוס כללי ורחב, לא לפי בחירה.
את ודומים לך צריכים לצאת מנקודת הנחה שכרגע הצבא היא לא צבא שכירים והחיילים שלנו נשלחים בשם ה' ובשם המשפחות שלהם ועד אז האמונה שלי היא שאתם מחוייבים לשרת בצבא או שישללו מכם זכויות.
מי שנותן- מקבל.
החרדים לא יוכלו לפטור את הדיון בכך ש:
אז מה הבעיה אפשר לפתוח צבא של שכירים.
ובדיוק בגלל זה אנחנו לא מתגייסים.
לא אמרתי שזה מה שאמרת.
ושלשאלתך:
למה לא מייצרים צבא של שכירים?
תשאלי את שליחי הציבור שלך בכנסת.
תשאלי אותם למה הם לא משלמים יותר למי שגן משרת.
למה הם משלמים בכלל עבור עבודות שאפשר לשכור מבחוץ יותר בזול.
אולי זה פיתרון, אבל כרגע שליחי הציבור שלך שאת בחרת בהם - עוסקים בפטור ההזוי הזה שרק יוצר שנאה וחילול ה'.
למען הגילוי הנאות אציין שאני מצביעה למפלגה חרדית וזו הפעם האחרונה שאעשה זאת.
כי אם כן לא יודעת למה החלטת שאני חרדית?
שמצביעה למלפגה חרדית?
ונגד גיוס חרדים?
אחרי ה7.10 ולבטח אחרי עם כלביא ברור שהחיים בארץ בנויים על לחיות על חרבנו בהרבה גזרות וחיים את השגרה בצל החירום.
הכח של העם שלנו הוא מדבקות בצדקת הדרך. כ"כ הרבה חיילים קמו והסתערו ב7.10 כשהם יודעים שאין להם שום סיכוי לשרוד את המתקפה וזה יומם האחרון פה, רק בשביל לעכב במשהו, לבלום טיפה את המתקפה ולהציל חיים.
לא רק שאין שום כסף בעולם שיכול להניע כזאת מסירות נפש, מסירות הנפש והדבקות באידאולוגיה תתקלקל אם יכניסו אליה אלמנט של תגמול כספי.
וחוץ מזה שאם הרעיון בא כדי לאפשר לציבור גדול ללמוד תורה, אז מה הועילו חכמים בתקנתם כשהגנה על תושבי הארץ מוגדרת מלחמת חובה?
אפילו חתן מחופתו יוצא להילחם. וזה קרה בפועל בלחמה הזאת לא מעט.
יש חתנים שנהרגו שבועות ספורים לאחר חתונתם!
גם אם יש ציבור גדול שמוכן מאידאולוגיה להתגייס ולא בשביל כסף, הוא מוכן לעשות זאת בשביל העם, לא כחלק מהעם לא מוכן לשאת איתו בנטל.
כלומר גם בין הציבורים הכי אידאולוגיים המתגייסים עושים זאת מכח העם.
אם העם לא נותן את הכח והתמיכה, אם אין הדדיות, אז אין אידאולוגיה.
זה כמו למשל שבכיתה של הבן שלי נהוג בבר מצוות שמזמינים את כל הכיתה וכולם עושים מאמץ גדול להגיע לכולם.
בתחילת שנה הייתה שיחה להורים שהסבירה את החשיבות של לשמח כל ילד וילד, ושיהיו בריאים יש 40 ילדים..
לא תמיד פשוט לי לשלוח אותו לכל הבר מצוות, וכשיש את ההתלבטות אני תמיד שמה את עצמי בצד השנינואומרת נכון שבבר מצווה שלנו רציתי מאוד שכמה שיותר חברים יבואו?
אז בשבילי הבר מצווה הקרובה היא אחת מ39, בשביל הילד הזה הבר מצווה הזאת היא ה-אחת!
אז כולנו עשינו מאמץ לשלוח את הילדים לכל הבר מצוות כי ידענו שאותו מאמץ יעשו כל ההורים בבר מצווה של הבן שלנו.
כלומר ההסכם הגיע מכל אידאולוגיה כלשהי,
אבל מה שמחזיק את זה זה הערבות ההדדית. אם אחד שובר את השורה זה גורם גם לשני ושלישי לשבור עד שהכל הרעיון מתפורר.
נכון שתמיד יהיה את הגרעין החזק שימשיך לסחוב על גבו את האידאולוגיה ויהיה האחרון להישבר, אבל בסוף גם הוא לא יוכל להחזיק את זה לבד.
אף אמא ואף בת זוג לא יסכימו לשלוח את הבן/ בעל,
ואף אבא לא יצא מהבית כשהוא מסתכל לבן שלו הקטן בעיניים ויודע שיש לו יכולת בחירה לא לצאת.
הכח לצאת ולסכן את עצמנו, נובע מתחושת השליחות. היום זה בעלי, מחר זה השכן ומחרתיים הבן של השכנה מלמעלה. כולנו יחד מאפשרים לדבר הזה לקרות.
אני באופן אישי פחות אוהבת להתעסק במי לא מתגייס כשאנחנו ברגע זה ממש בשעת מלחמה.
בדיוק בגלל שזה הדבר הכי מחליש בעולם.
אני מסתכלת על מי איתנו תחת האלונקה ומתחזקת ולא על מי שפרש ממנה, ולא כי הוא קרס, אלא פשוט מבחירה החליט שלא מתאים לו, וסיבותיו עימו, להחזיק את האלונקה.
רשימה חלקית:
הבנים והחתנים של חגי לובר, אבא של יהונתן הי"ד.
בעלה של אורית מרק ששכלה 4 מבני משפחתה על הגנת העם וקדושת הארץ.
הבן של מרים פרץ, ששכלה את שני בניה אוריאל ולירז הי"ד.
משפחת גרינליק שממשיכים להילחם
ויש עוד משפחות רבות ואחים שכולים שברגע זה ממש נלחמים פה כי הם הכי מבינים שאין שום ברירה אחרת.
האם את מסוגלת להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם קחו כסף תעזבו אותנו בשקט??
חוץ מזה שבכלל לא התחיל הדיון מה המקור התקציבי לזה, כל הוצאה צריכה שיהיה לה הכנסה מאיזשהו מקור.
למה שחיילים יסכימו להתגייס מתשלום המיסים שלהם?
המקור צריך להגיע מהאוכלוסיות שלא משרתות, אחרת מה התועלת.
(זה כמו שמורים יקבלו תוספת משכורת, אבל מתשלום הוועד שהם משלמים)
ומבחינה כלכלית זה יביא לקריסת הכלכלה באותם ציבורים, מה שהופך את זה ללא ריאלי.
האם משפחה חרדית הייתה מוכנה להוציא מכיסה 10,000 ש"ח כל חודש על מנת לממן את העסק?
אם לא, אז אין בכלל מה להתחיל לדון בזה מהבחינה הכלכלית.
על מדינה, צבא, שלטון, כנסת, ממשלה וכו'
מקבל תפנית אחרת לגמרי אחרי שקוראים חומרים בנוגע לנושא הזה.
ואז ההשקפה בנוגע לכל המציאות כאן בעיניי משתנה.
לא מצליחה לראות סיבה להתייחס לזה ברצינות...
והאמת שגם כח מה שקראתי מדבר על תיאוריית קונספירציה שבאה והולכת לפי צורך של מי שמפיץ אותה ברגע נתון
ותיעודים מהעולם, אבל זה תכנים קשים לצפיה...
אנשים מפורסמים בעולם שמדברים בגלוי על דברים שה' ישמור...
( והכל מתועד והם יודעים את זה)
על החייל בקצה שמוסר נפש
אפשר לסגת אחורה ולומר: זה חלק מתכנית זדונית ואני לא רוצה לקחת בה חלק
אבל תכלס, ביומיום, אנשים פה באמת מוסרים נפש בשבילנו. ובאמת אנחנו במלחמה
ובכלל לפי תאוריית האילומנטי הקונספירטיבית כולנו אמורים להיות עבדים נשלטים בסוף ורוצים לדלל את האוכלוסייה וכו. אני אומרת שאי אפשר לחיות על זה ביומיום. גם אם את מסתכלת על תהליכים מלמעלה ויכולה להתחבר לזה, בסוף - זו לא טענה לזרוק וללכת. בטח מול מי שחי את זה בקישקע שלו
זה קצת לזרות מלח על הפצעים אפילו כי זה בעצם אומר - אתם נלחמים ומוסרים נפש והחיים מתערערים והזוגיות משתנה ומסכנים את החיים והנפש ומשנים את החיים,ותכלס - זה הכל חלק מתכנית זדונית של בעלי הון שלטון וממון וכדאי לכם להתעורר מהתרדמת ולהבין שעובדים עליכם והמטרה היא אחרת
Really, כאילו?
אבל לא בכדי לעצבן או לזלזל
כולנו בתוך זה.
וגם - אצל רוב האנשים זה ממילא לא נשמע. בטח לא בקונטקסט כזה. בשיח כזה. כשיש מעורבות אישית ככ גדולה והמציאות מעורבבת מכל כיוון.
להסתכל מעבר למה שאנחנו רגילים, מסכימה.
אבל להישאר באותו שיח לא נראה לי שזה מקדם...
את המציאות שקיימת מתחת לפני השטח וכדאי שנלמד עליה לפני שהיא תקום עלינו לא מוכנים.
שלהם שנלחמים ואחר כך אולי תהיה להם זכות דיבור.
מדוע אנו לא נהייה מוכנים?
אנחנו עכשיו מוכנים וחזקים יותר מתמיד ובטח יותר מ 7 אוקטובר שהכה בנו.
אבל בגדול, תחשבי שהסיפורים שגדלת עליהם, הערכים על מדינה, צבא,ציונות ועוד, אנשים שהערכת או חשבת שהם טובים
פתאום יתגלה שהרבה מזה היה בסך הכל הצגה אחת גדולה, שקר, והסיפור הוא בעצם משהו אחר לגמרי....
ויש לזה השלכות, כרגע אולי לא בפועל אבל מאמינה שבהמשך כן
שרוצים לשלוט בעולם, ולא כל כך הולך להם...
פעם מישהי הסבירה לי... הם באמת קיימים ראיתי בגוגל.
אבל אנשים מתוכנו שקרנים? הצגה? גם רבנים ? בכנסת אני יודעת שיש הרבה הצגות, הם שחקנים שם, לא צריך לקרוא על זה כדי להבין. באים בשביךל הכסף
שהכנסת זה סתם הצגה לעם
אז פתאום ימין ושמאל זה לא בדיוק מה שחשבנו..פתאום התוצאות של הבחירות לא כזה משמעותיות אם הכל זה הצגה אחת גדולה...
פתאום כל השיח כן ביבי לא ביבי, פתאום מבינים שהסיפור הוא בכלל לא זה...
כנל לגבי כל מיני חוקים שמעבירים או לא מעבירים... כנל לגבי מדיניות בנוגע להמון נושאים.
הכל טוב ויפה עד שזה פוגע בחיים של אנשים
כדי להבין שהכנסת זו הצגה
מספיק להכיר את התנהלות הכנסת ומשרדי הממשלה קצת מקרוב
אני חושבת שכלל הציבור נחשף לעניינים של ימין ושמאל כשבנט עבר צד בלי למצמץ
צביעות כזו
זה משו אחר
מדברים על כך שכל מה שקורה הוא דבר שתוכנן מראש כדי לשרת מטרה מסוימת גדולה יותר וזה בעצם אמצעי להשגת מטרה
לא חושבת שצריך תיאוריה
זו לא צביעות
זו התנהלות של הון ושלטון
של מאבקי כוחות מתחת לפני השטח
ולא ההתנהלות שמוצגת לכולם בממשלה ובכנסת
אני לא העמקתי בתיאוריה הנ"ל והיא לא מעניינת אותי
כי לי זה ברור שהדברים מתנהלים שלא באור הזרקורים ומה שרואים זו הצגה
יש הרבה שלא מכירים שום תיאוריות קונספירטיביות ויודעים שהכנסת זה סתם הצגה.
סבא של בעלי ז"ל היתה לו תקופה שעבד עם חברי כנסת והוא סיפר איך הם במציאות אחלה חברים ולא כמו שמציגים כאילו כולם מסוכסכים שם עם כולם
או איך לדוג' חוקים מסוימים עולים לדיון בגלל אינטרס כלכלי (שלא הוצג לציבור כמובן)
לבונים החופשיים או לשלטון האילומינטי?
אז הם משחקים בחיילים שלנו שילחמו לשווא?
לא ירדתי לסוף דעתם
עדיף להאמין בדברים קצת יותר ריאליסטיים
ולהתעסק במה שהיהדות מטילה עלינו לעשות בעולם
זה ברור, זה תמיד.
לגבי קונספירציות ש אולי שטויות אבל יש גם הרבה אמת...
תלוי מה שרלוונטי לגבינו דברים שמשפיעים על האמונות וההשקפות שלנו...
כל גופי הביטחון בישראל מלבד צה"ל הם גופים מקצועיים של שכירים. האם אנשי השב"כ מרגישים שכירי חרב? משטרה? מוסד? כבאות והצלה?
אני מאמינה שחלקם מתגייסים מאידיאולוגיה, חלקם מהריגוש והאקסטרים ועוד ועוד. ומקבלים על כך שכר.
כמה כוח אדם בצה"ל מבוזבז בגלל הגיוס חובה?
כמה משאבים מתבזבזים בשל הרצון שהצבא יהיה כור היתוך?
כמה אנשים מוכשרים מבזבזים 3 שנים בגלל החובה הזאת?
יש פה אינספור עבודות
שהן עבודות מסוכנות עד מוות
וגם כל אלה שציינת למעלה
שעדין זה לא חובה ורק אנשים שרוצים
באים לעבוד בעבודה כזאת
אז גם אפשר את הצבא להפוך לכזה
ואפשר באמץ גם לתת אקסטרה הטבות
למי שמשרת והקלות מסוימות
שיגיעו מכל הכסף
שכרגע הצבא מבזבז כל אנשים לא יעילים
רק בגלל שיש חוק גיוס חובה
גופי ביטחון מקצועיים הם כמו רופאים מקצועיים וכמו כל תחום התמקצעות אחר.
לומדים את המקצוע, עוברים הכשרה ארוכה מאוד ועוסקים בזה יום יום וככה שומרים על כשירות.
התקנים הם מצומצמים מאוד ושומרים על יכולת מקצועיים גבוהה מאוד לאורך זמן.
את יכולה להשוות את השייטת, טייסות קרב ואולי חלק מיחידות הקומנדו לגופי ביטחון אחרים.
לא את יחידות השדה שמרכיבות את הצבא הגדול.
גם כשאנשים מוכשרים מאוד יוצאים לשרת בגופי ביטחון, הם עושים את זה מתוך תחושת ערבות הדדית וחא כשכירי חרב. כלומר אם אני אומרת להם בכנות מלאה, שאם היה לי היכולת הייתי עושה כמוהם, זה נותן להם כח להשתמש ביכולת הזאת שלהם למעני.
אם התחושה שהיא שלא משנה אם יש לי את היכולת או לא, ממילא אין לי שום רצון לשאת איתם בנטל, זו פגיעה אנושה בתחושת שליחות.
גם כשיש ריגוש, זה מגיע על בסיס השליחות ולא במקומו. אף אחד לא ילך למקצוע שההכנסה בו פחותה מאוד, והסיכון גבוה, רק בשביל ריגוש.
ואגב גם במשטרה יש שחיקה גדולה של הרצון לשרת, בגלל הזלזול של הציבור בשוטרים ובגלל שבשנים האחרונות הרבה מהכוחות המיוחדים מופנים כלפי הפגנות ושמירה על הסדר הציבורי במקום להתעסק בענייני ביטחון.
מה שמוכיח שלא כסף ולא ריגוש מחזיקים אותם אלא האידאולוגיה.
אמנם את כנראה צודקת
אם כי הצבא משאיל חיילים למשטרה ככה שזה לא רק שכירים
אבל השיח פה הוא רגשי בעיקר בגלל המילואים
ולא מקצועי או ע"ס נתונים
שידועים רק לאנשי מקצוע שמתעסקים בנושא
כנראה הסיבה העיקרית שהנושא הזה לא נבחן בצורה רצינית
כי לאף אחד מהשלטון אין אינטרס לשנות את המצב
זה נותן כוח לממשלה לכנסת לבג"ץ ולתקשורת
נכון להיום צריך לוחמים בכמויות עצומות, הרבה יותר מאנשי שב"כ או כבאים.
אין שום סיכוי לגייס ככ הרבה אנשים מרצון.
בנוסף, צריך גמישות: בתקופות רגועות יש הרבה פחות לוחמים אבל ברגע שפורצת מלחמה צריך המון כוחות מילואים תוך זמן קצר מאד.
אגב, לגבי משטרה באמת חסרים הרבה מאד שוטרים וזה מורגש.
יש שירות צבאי במשטרה ובגופי הביטחון וככה גם הם ממלאים שורות כשחסר, מכוח גיוס חובה.
אם אני לא טועה יש אפשרות לשירות אזרחי גם בכבאות והצלה - אז שוב זה מילוי שורות מכוח שירות חובה.
בדומה לכל הגופים שציינת - גם בצהל רוב החיילים הם "שכירי חרב" כלשונך, כלומר אנשי קבע שזו העבודה שלהם.
הענין הוא לא שאי אפשר לקיים את הצבא בלי קבע, אאלט יש יותר אנשי קבע מחובה. הענין הוא שכדי לקיים מערכות כמו המלחמה הנוכחית חייבים כמות עצומה של אנשים שמוכשרים לשירות קרבי, מה שלוקח בין חצי שנה לשנה ואת זה אי אפשר לעשות כשמתחילה מערכה אלא צריך גיוס חובה מראש שיכשיר כמה שיותר אנשים, עם מילואים קבועים לשמירה על כושר מבצעי, ככה שבשעת הצורך יוכלו לקרוא להם. זו הסיבה לגיוס חובה.
השאלות שלך בסוף הן חלק מדיון אחר בעיניי..
הסיבה שלאנשים יש אידאלים להתגייס זה בגלל הערבות ההדדית שכרוכה בזה .
היום הבן שלי מתגייס מחר הבן/הבעל של מישהו אחר יצא להגן על הכלל.
אם זה הופך להיות סוג של איזה עבודה אז יש עוד המון עבודות שאפשר ללכת אליהן.
וכן יש צורך שהצבא יתייעל, ולא כולם נלחמים, אבל הרוב משתדלים לתת כתף ורואים עצמם חלק מהכלל וזה מה שנותן כח לאלו שתורמים יותר.
של משה פייגלין, להקים צבא מקצועי. הנכד שלו נפל במלחמה הזו.
צבא מקצועי זו פריווילגיה, במקומות שאין צורך בהמון כוח אדם. התפיסה של צבא קטן וחכם הייתה עד ה7.10 ומתה. יש צורך באנשים שימלאו את השורות. זה צורך משמעותי. ואם יותר אנשים יתגייסו השירות לא יהיה חייב להיות כך כך ארוך/עם הרבה ימי מילואים.
בנוסףקצבא מקצועי זאת מציאות שיוצרת המון בעיות חברתיות. יש צבאות מקצועיים בהרבה מקומות בעולם, כמו בארה"ב. מה שקורה בפועל-שהעניים נלחמים ומתים לטובת הביטחון של העשירים. לא חושבת שזו החברה שאנחנו רוצים ליצור.
דווקא מתוך ראייה אמונית-ההבנה שהשמירה על בטחון האנשים שגרים פה זו *מצווה*, יש עניין שכולם ישאו בנטל-בלי קשר למוצא, מצב סוציו אקונומי וכו'. בבחינת 'האחיכם יצאו למלחמה' וכו'.
כנראה אינטרסים שונים
שעדיף להם להישאר במצב הקיים
אשמח לפירוט כמה שיותר...
תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.
לא יותר מידי.
נוהגים לא לגזור ציפורניים.
קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.
לק"י
נראה לי שסריגה/ תפירה
משתדלת להגיד הלל
אם זוכרת לא לכבס 😅
אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)
וופל בלגי/ בלינצס.
אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה
מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש
ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה
ההפתעה לילדים
הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..
סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ
לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית
והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי
לק"י
פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.
בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.
נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)
למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...
שנשים לא מכבסות
זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח
אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב
ומשתדלים להתפנק באוכל טעים
לא תופרת וסורגת,
לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)
'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר
לפעמים ארוחה חגיגית
היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה
לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.
ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד
כל הישועותוחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..
והם יכולים מה שרוצים..
המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️
איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.
מקווה שעבר לך בטוב💓
הרבה נחת והתאוששות קלה
מזל טוב!!
הרבה נחת 💕💕
חיכית לזה כ"כ...
התאוששות קלה ❤️
התאוששות קלה ומלא נחת
תגדלו אותו בנחת
מרגש ממש!! הרבה נחת!
התאוששות מהירה וקלה!
צעיר, בעודף משקל מגיל ההתבגרות, חוץ מזה- סה"כ בריא
אני חושבת שגם בגיל ההתבגרות הוא השמין ככה בגלל הפרעת אכילה (בודאות היתה אז)
גם כשהיה בטיפול פסיכולוגי ודיאטנית, אכל דברים בריאים ועשה די הרבה ספורט בשבוע- היה שמן. חלק מזה הוא שגם אז היה אוכל כמויות מאוד מאוד גדולות.
לאחרונה הספורט דעך מסיבות שונות, וגם לא מקפיד על אוכל בריא.
זה מבאס אותו עניין המשקל. אני מצידי לא מפריע לי המשקל מבחינת נראות וכאלה, והוא יודע את זה.
והוא פשוט אוכל בלי הכרה, כמויות מטורפות.
אתן 2 דוגמאות:
עצרנו בשווארמה לא מזמן. (אנחנו לא עושים את זה לרוב, אבל זה לא משהו זר לנו.) הוא רצה להזמין 2 מנות לאפה פלוס צ'יפס פלוס שתיה. לעצמו, אני לקחתי בנפרד משהו לעצמי. ונכון, הוא גבר גדול, אבל זה באמת לא סביר. שווארמה זה מראש מקום שהם מעמיסים. לא הסכמתי. אמרתי תזמין מנה נשב נאכל, מקסימום נביא עוד.
הלכתי לסופר אז בדקתי לפני זה מה יש מה אין במקרר. היתה חבילת גבינה צהובה של 400 גרם כמעט מלאה (זה כמו 2 חבילות קטנות). בכל מקרה קניתי בסופר כי היה מבצע אבל לא משנה. בוקר אחרי אני פותחת את המקרר והחבילה הכמעט מלאה נעלמה.
בין המקרה הראשון לשני דיברתי איתו בקטנה על זה שאני אוהבת אותו ובאמת המשקל לא פקטור בשבילי (חוץ מבריאות שברור שעדיף אבל זה לא בינינו). ושלאחרונה אני שמה לב שאוכל בלי הכרה ואמרתי על השווארמה וזה, והוא הסכים, וגם התחיל לחפש טיפול מוזל. זו היתה שיחה נינוחה וקצרה, לא עשיתי מזה הר.
והמקרה השני קרה אחרי.
ואני בעיקר לא יודעת מה לעשות. אני לא אמא שלו, ואני לא רוצה ולא מוכנה להיות שוטרת שלו עם אוכל.
אבל הוא במקום כל כך לא בריא
ואני לא רוצה לדרדר, ואני לא יודעת איך להתנהל מכאן הלאה.
אוף. פרקתי. אשמח גם לעצות.
היינו יוצאים קונים אוכל ותמיד יצא שנשארתי רעבה.
בעלי התחיל טיפול במונגרו.
היום סלט אנחנו לא מסיימים במסעדה.
הויא ירד 15 קילו תוך חודשיים.
גם כי נכנס לזה ברצינות ממש והוריד פחמימות מהתפריט, עושה ספורט וזה...
יש מרפאות ייעודיות להפרעת אכילה
שיתחיל בפנייה לרופא משפחה
שם גם יאבחנו אם זה הפרעת אכילה ואיזה טיפול צריך
חיבוק לך❤️ נשמע שאת מתמודדת עם זה הכי טוב שאפשר
אמיתית ומאובחנת זה מקום שונה מהתמודדות זוגית רגילה, וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע שמומחה לתחום איך להגיב ולהתנהל עם זה. איך להיות המסגרת תמיכה שלו ולא להחמיר את המצב...
מסכימה שיש פה אכילה לא בריאה רגשית וכזה אבל לא נראה לי חריג ולא נראה לי ברמת הפרעה אלא ברמה נורמטיבית... וואללה לא הייתי מתערבת בכלום.. אמרת את שלך. אם ירצה עזרה יבקש ממך.. אם לא הכל בסדר יאכל יאכל עד שישמין עוד יותר ויחליט לעשות אולי משו ואולי לא.... אבל בעיני אם יותר מדי תשפטי אותו על זה (גם בלי מילים) זה סתם יהפוך למאבק....
מכירה את זה על עצמי יש לי תקופות כאלו וברור שזה מאד מאד רגשי אבל אם בעלי יתחיל לשפוט אותי זה יהיה ממש לא כיף....
מציעה לשחרר את זה לגמרי
אם זה מפריע לו תציעי לו דיאטנית , אגב יש פסיכולוגיות תזונאיות. שעושות בעצם שילוב של תזונה עם פסיכולוגיה.
אבל לדעתי זה יותר שלו. נכון שזה מבאס אבל בטח אם לא מפריע לך חיצונית אז חבל שתיכנסי למקום כזה שאחראי עליו.
תהיי איתו יחד ולא כמפקחת.
אצלנו סביב דברים אחרים אני הבנתי שאין לי שום שליטה ואחריות ושזה לגמרי שלו. אז לפעמים מבאס אותי אבל עובדת על עצמי. וראיתי שבסוף הוא זה שמבין בעצמו שלא מיטיב איתו הרגלים מסויימים עובד לבד לשנות אותם
את ההתמודדות הספציפית
אבל חייבת לכתוב לך שמתוך המילים שלך רואים כמה את אישה טובה ומיוחדת!!
אין לי ניסיון בתחום
אם הייתי במקומך הייתי מנסה לקרוא על זה כדי להבין אותו יותר.
וכנראה להימנע מהערות פרקטיות, אם זאת הפרעת אכילה זה נפשי, וצריך מענה נפשי ולא רק פרקטי.
ובאופן כללי אנשים יודעים איך להרזות, זה די ברור, אולי אפילו זה מטרגר אותו אם הוא קיבל המון הערות בעבר.
תנסו לדבר על זה בפן הרגשי, מתי זה התחיל, מה הוא מרגיש בקשר לזה, מה הוא מרגיש אחרי שהוא אוכל.
זה כנראה מה שהייתי עושה אם הייתי בנעליים שלך❤️
לא הערתי לו פרקטית גם כשדיברנו, אלא אמרתי לו מה אני רואה ושאני חושבת שכדאי שיחזור לטיפול
הוא לא אוהב לדבר על זה, אז זה היה ממש קצר. פחות מ 5 דק שיח כי באמת זה שלו.
גם לפעמים הוא זורק הערות על התחושות שלו סביב זה.
ושהוא כל היום במחשבות סביב אוכל. או מה רוצה לאכול או שמתבאס על עצמו שאכל כמות/דברים לא טובים.
אני ביומיום ממש לא מעירה לו על כלום בקשר לזה.
ברור שהוא יודע איך לרזות ומה תזונה נכונה וכמה ספורט כדאי שיעשה
הבעיה שלי היא אפילו לא שהוא אוכל דברים מאוד לא בריאים, אלא שזה בלי הכרה.
נניח יש הבדל בין לאכול כל פעם שורה של חבילת שוקולד כמה פעמים ביום, לבין לקחת שוקולד לנשנש ואחרי 20 דקות להסתכל סביבך ולקלוט שאכלת 2-3 חבילות.
כאילו… תקום תמלא את הצלחת כמה פעמים שתרצה, אבל אל תקח מראש תבנית כאילו היא צלחת אישית…
שזה איזה הפרעה קיצונית
כן 2 לאפות זה הרבה יוסית, אבל גברים אוכלים הרבה.
בעלי לא שמן ואין לו בעיה לאכול 2 פיתות שווארמה בלי בעיה. האמת גם אני מסוגלת לפעמים 🫣
וכן זה הרבה גבינצ , אבל לפעמים יש הרגשה קיצונית של רעב וקשה להפסיק
נכון שיותר בריא לחיות אחרת אבל אני לא חושבת שאת צריכה ''לעשות משהו'' בנידון
אני לדוגמא אוהבת שוקולד ומתוק ויש ימים שאני מסוגלת לטרוף את כל הארון.
כדי לא להגיע לזה אני ממש לא צריכה שבעלי יבדוק מה אכלתי ולמה
זה לא מה שיגרום לי להפסיק
ואם הוא יתחיל להעיר זה רק יגרום לי לאכול עם עצמי בלי לעדכן אותו, אין לי כח להטפות מוסר
של קופות חולים או בבתי חולים
אבל בעלי גם מסוגל לאכול 2 לאפות שווארמה
והוא רזה מאוד מאוד
הוא לא קונה שניים רק כי זה יקר
ואני מסוגלת לדמיין סיטואציה שאני רעבה ואין לי מה לאכול
אז מכרסמת חבילת גבנצ....
את מכירה אותו הכי טוב ויודעת אם זה באמת הפרעה או סתם רעב
אני רק מנרמלת שהמקרים האלה לא נראים לי הזויים...
בעלי אוכל כמו מתבגר, הרבה יותר ממני..ולא רואה סיטואציה שהוא יאכל שתי לאפות שווארמה (זה גם ממש לא אותו דבר כמו שתי פיתות) ועוד אוכל.. בטח לא להזמין מראש
וחבילה שלמה של גבינה צהובה.. נשמע לי המון גם לאדם מאוד רעב
לפותחת- אין לי המלצות, אבל בהצלחה בהתמודדות❤️
גם הבת שלי לפעמים אוכלת שתי פיתות
אבל לא מפוצצות בשווארמה וסלטים
(ובלי קשר היא לדעתי לא באמת צריכה את זה לרוב ואוכלת עם העיניים)
באמת לא מספיק כתבתי מובן.
אבל גם זה אני רואה ילדים סביבי שאוכלים חצי פיתה, ואצלי גם ילדה בת שנתיים אוכלת 2 פיתות שלמות.
האם היא חייבת? לא בטוח. זו המציאות
וככה גם מבוגרים אני לפעמים אוכלת כמויות פסיכיות. האם זה בריא? לאמפה עד להפרעת אכילה הדרך ארוכה מאד בעיניי
וכשאני מורעבת או עצבנית אני בהחלט יכולה לאכול 2 לאפות
לא מומחית בזה..
רק מופתעת שיש בנות שכותבות שזו לא כמות קיצונית. אולי אני טועה, אבל לא מכירה אנשים שאוכלים בכמויות האלה בטח לא יותר מפעם ב.. ואני מכירה אנשים שאוכלים כמויות שונות על סקאלה די רחבה נראה לי
אני מגדירה את זה כאילו שמנים יותר באופי (ואני לגמרי שם לפעמים והרבה גם מהמשפחה שלי וגם משל בעלי...) בגלל זה הגבתי לנרמל את הכמויות...
ברור שזה לא בריא ולא אידיאלי (על הגבנץ בעיקר.. הלאפות סבבה)
אבל בעיני ממש לא הפרעה
הם דוחסים לך שם מלא בשר וכאלה. זה מגיע לרמה שזה יותר דומה לכדור מאשר לפיתה
גם אני יכולה לנשנש שתי פיתות ריקות או עם ממרח קל.
ולאפה שווארמה זה יותר גדול מפיתה
ובאמת הבעיה של להזמין מראש. זו מנה גדולה, בטח עם צ'יפס גדול ושתיה. תשב בנחת תאכל. תרצה תקנה עוד אחת.
הבעיה היא שהוא כבר שם/קונה לעצמו (תלוי אם בבית או בחוץ), ואז הוא אוכל כל מה שיש בלי לשים לב. גם אם אחרי חצי שעה תכאב לו הבטן מרוב הכמות…
וההפרעת אכילה זה דבר ידוע, זה לא אני אבחנתי. היה על זה בטיפול אצל אנשי מקצוע.
גם הוא בעיקר מתאר שהוא כל הזמן חושב על נושא האוכל…
בעיקר מרגיש לי שהוא בחרדה שלא יהיה מספיק אוכל (אז מכין/לוקח הרבה)
ואז הוא אוכל את כל מה שיש ולא משנה מה הכמות…
(וזו היתה חבילת גבנ"צ כפולה בתכלס)
אז זה בכלל לא משנה הכמות.. זה התפיסה בראש
והפרעת אכילה היא לכל החיים
הוא רוצה טיפול?
בטיפול הוא צריך להתמסר לתהליך.
וזה גם קשה ליישם בפועל
וגם זה להודות עוד יותר בזה שיש הפרעה ומצבו עם האוכל לא תקין
אני ממש מבינה את הקושי.
הוא גם הגיש פניה לבירור על טיפול באותו יום שדיברנו
אחכה לראות מה קורה כמובן
אבל נראה לי שהוא צריך את הדחיפה הקטנה לטיפול, אבל גם ממש לא רוצה להיות זאת שנותנת אותה כי זה להכניס את זה בינינו…
השאלה מה הוא עושה אחרי שאוכל? זה מפריע לו? הוא מדבר על זה?
כותבת בכוונה מאנונימי כי אני חוששת שאני במצב דומה לא בכמויות כי אני אישה
אבל דומה
חיבוק.
קודם כל אני לא יודעת בוודאות כמובן, אבל ממה שיודעת הוא לא מרוקן את עצמו אחרי בדרכים לא בריאות.
מבחינת תחושות:
הוא מתאר שהוא כל הזמן חושב על זה. או על האוכל או על השמנה, או על זה שהוא אוכל כמו חזיר (מילים שלו)
קם בבוקר חושב מה יאכל, מכין אוכל או שאני או שמוצא מה לאכול, כל לילה במיטה חושב על זה. מרגיש רע עם עצמו
מתאר שתמיד יש תחושות רעות עם האוכל
בגלל שכתבת שאת אולי במצב דומה:
בעיניי, ואני לא אשת מקצוע, הפרעת אכילה זה לאו דווקא השמנה או כמות האוכל שאוכלים, כמו שזו מערכת יחסים בעייתית עם אוכל.
שאוכל לוקח לך מקום גדול מדי בחיים, ובסופו של דבר מפריע לחיים השגרתיים שלך.
וכמובן שהפרעת אכילה יכולה לבוא אצל אנשים ונשים בכל משקל וצורה.
מעודדת אותך לפנות לטיפול או עזרה בנושא. אפשר להתחיל אצל אשת מקצוע מהתחום הרגשי, ואפשר גם ללכת לרופאת משפחה ולהתייעץ.
אל תישארי עם זה לבד❤️
תתחילי מזה זאת לא אוסרת עליו דברים כי זה בדיוק זה
אני מבינה שזה נראה לך חריג אבל כמו שכתבו פה - ייתכן וזה לא
בנאדם רעב אוכל גם עם העיניים ולא סתם אומרים לא ללכת לסופר רעבים, כי קונים יותר
אז הוא רצה להזמין 2 לאפות.לא בטוח שהיה אוכל את שתיהן. תחושת שובע מגיעה רבע שעה עשרים דקות אחרי האכילה. הכי הרבה היה לומד את זה בכאב בטן + פחות כסף בכיס
גם לגבי הגבנצ. לא חריג לדעתי לגבר רעב. לא בריא אבל לא חריג. זה לא מאוד משביע בפני עצמו.
נשמע שבעלך אוכל לא בריא ושהרגלי האכילה שלו לא נכונים אבל לא בטוח שזו איזו הפרעה
אני חושבת ששוב, את צריכה להתייחס אליו כאאדם בוגר ולא לנהל את האוכל שלו/ להעיר/ לאסור. התנהלות כזו ביחס לכמעט כל דבר בזוגיות היא התנהלות של אמא מול ילד אז אם חשוב לך לא להיות שם כדאי לשים לב
הכי הרבה את יכולה לומר בעיניי - הרגלי האכילה שלך לא בריאים וזה מדאיג אותי. ולשאול אותו אם זה מפריע לו ומה הוא רוצה לעשות עם זה
היום יש הרבה דרכים לטפל בהשמנה ובנאדם שרוצה בכך יגיע לשם בסוף, גם אם ייקח לו זמן
חיבוק♥️
לא הצלחתי… זה לא היה עניין העוד כמה עשרות שקלים, אלא שידעתי שאם הוא מזמין הוא גם יאכל ולא משנה כמה הוא שבע.
ובשיחה בעיקר אמרתי לו שאני רואה שלאחרונה הוא אוכל ונראה שבלי לשים לב, שאני חושבת שזה לא בריא, שממה שאני שומעת ממנו זה מפריע לו גם רגשית. שמבחינתי זה בכלל לא עניין של המשקל או הנראות, אלא של הרגלי אכילה בריאים. שאני אוהבת אותו ונמשכת אליו בכל משקל וזה לא מה שמפריע לי. שאפילו אם לא יאכל רק בריא, וגם אם יאכל פסטות ושוקולדים, שאני חושבת שצריך שהגישה לאכילה תהיה בריאה.
הוא אמר שהוא מסכים איתי.
ובזה סיימנו את השיחה. היא ארכה דקות ספורות ולגמרי העברתי לו את המושכות…
באמת הבעיה שלי היא לא עם ההשמנה (ברור שזה כשלעצמו לא בריא, אבל כרגע זה לא העניין כי גם כשאורח החיים שלו היה בריא לאורך תקופה הוא לא הגיע למשקל תקין)
הבעיה היא שזה באמת כאילו כשהוא אוכל משהו מתנתק משאר הגוף.
זה כאילו הוא בחוסר שליטה כשהוא אוכל. מהרגע שהרים את המזלג המוח נכבה בכל מה שקשור לאם הוא רעב או שבע, והוא ידלק שוב רק כשהצלחת (והתבנית) יהיו ריקות. הוא אפילו לא מתלבט אם בא לו עוד או לא. זה לא עובר בראש. זה כמו מכונה- יש אוכל אז אוכלים עד שנגמר.
בעלי גם עם עודף משקל, אוכל לא מסודר, ומסוגל לנשנש כמויות של אוכל בלי לשים לב בכלל.
בחודשים האחרונים לוקח זריקות להרזיה, החליף סוג, בעידוד שלי, בזריקות עם פחות תופעות לוואי, והשחרור שהוא לא מרגיש כל הזמן רעב ולא חושב על אוכל כל הזמן עושה לו ממש טוב. לגלות שעבר יום והוא אכל כמות ממש קטנה ולא נשנש.
שווה לברר את הכיוון הזה, אולי גם עבורו זה יהיה משחרר
שמדברת על זה,שיש שחרור מההתעסקות באוכל עם הטיפול הזה
שיש אנשים שסובלים ממעין "רעש רקע" תמידי של מחשבות על אוכל והתרופות עוזרות לזה מאוד. אולי באמת כדאי לנסות
לילד בכיתה ב
שנה שעברה עשינו לו אבחון מוקסו ויצא גבולי בקשב וריכוז
המורה אמרה שהוא מסתדר אז אין צורך
השנה המורה של כיתה אומרת שיש לו קצת בעיות כאלה שהוא מ0 ל100 פתאום דופק על השולחן (ביררתי עם חבר שלו והוא אומר שהוא עושה תנועה של משחק קלפים- שהם עושים עם הידיים על הרצפה כדי שכל הקלפים יתהפכו)
או שהוא לפעמים מדבר ממש בקול
ושהיא נותנת לפעמיפ מטלות כיתה אז הוא לא עושה אותן (ניסיתי להבין איתה למה כי אולי הוא לא מבין את החומר. יש לו עדיין בעיות הבנה ולא קורא 100%. מתבלבל בין התנועות לפעמים.
בבית- דפי עבודה ושיעורים- אם הוא מבין הוא עושה לבד ורץ עם הדפים. אם הוא לא מבין מה רצו ממנו צריך ממש לשבת ולהסביר לו אם הוא הבין עושה לבד ואם עדיין לא צריך עזרה אבל עושה, לפעמים קצת מתוסכל.
היא אומרת שזה יושב על העניין של הקשב כי אם הוא יקח את הכדור הוא יתקדם מאוד בלימודים
(בואו נגיד שהוא לא הכי חכם בכיתה ויש לו איזשהו קושי בלמידה ראיתי את זה מהגן כשלמד אותיות. בהתחלה ידע אבל כשנכנס עוד אות זה בלבל. גם אם חזרנו 100 פעם עדיין התבלבל. כנל לגבי הקריאה- עדיין פעמים רחוקות הוא מתבלבל עם הניקוד (באותיות מצוין) אבל הוא די קלט ומצליח לקרוא 95% לבד.
אני רוצה לשמוע ממכן המלצות או דיס אבל אישיות כלומר אם הבן או הבת שלך לקחו ריטלין אטנט קונצרטה האם היה שיפור? התנהגותי? לימודי? תופעות לוואי?
רטלין עזר
ללימודים והתנהגות בכיתה
אבל אצלנו מוקסו יצא מובהק קשב וריכוז
עוזר ממש. הציונים עלו מאוד.
היא התחילה לקחת בכיתה ז‘.
כפסיכולוגית מנסיוני יש בעיה עם המוקסו שהו בעיקר בודק חלקים מסויימים ולא אחרים בקשב....
עזר מאוד גם בהשמנה שהייתה, כי תופעת לוואי זה חוסר תיאבון.
בנוסף בהתחלה היו הרבה כאבי ראש חלף אחרי חודש.
לוקחת כבר 4 שנים, כיום לוקחת גם בסופי שבוע, כי יותר אוהבת את עצמה ככה.
עזר להתנהגות בכיתה
לימודי לא היה צורך אז לא יודעת
גם יצא גבולי במוקסו ועכשיו אובחן עם אוטיזם
בלילות האחרונים היא ממש בוכה כשהיא נרדמת וגם מתעוררת הרבה בלילה וראיתי שצומחות לה 2 שיניים
למעלה. מה יכול להקל? מותר לתת אקמול?
אקמול זה לא רק לחום. אם תינוק סובל אני בעד לתת, אין סיבה שיסבול סתם.
ויש גם משחה לחניכיים שעוזרת, טיג'ל או ג'נג'יג'ל, לא זוכרת בדיוק.
ולמה לך היום אפשר להביא נשכנים שהיו במקרר או במקפיא או דברים כמו חתיכות של גזר שאפשר לנשוך וזה יקל.
יש לנו משחה אבל היא לא מספיק עוזרת אולי פעם הבאה באמת אתן לה אקמול
ולשים קובית קרח בנגיסון סיליקון (זה ששמים בתוכו פירות)
יש משהו מומלץ? עוד לא יצא לי לקנות כזה
מנסיוני יותר יעיל ויותר נעים לתינוק למצוץ
הקטן במשפחתון. הכנסתי אחרי המלצות
אבל הסרטים לא פוסקים
למה הוא קם מוקדם, ולמה היא לא מצלמת ושולחת תמונות
כל דבר נראה לי חשוד
ומדובר באישה חבדניקית שהמליצו לי שהיא שמה תמיד מוזיקה נעימה והיו כמה ששמו את 2 הילדים שלנם אצלה כי היו מרוצים
ועדיין אני לא רגועה
יש דרך לדעת? בן שנתיים
או שמטפלות טובות שמגיעות בורחות. חלק מנסות להזהיר הורים אבל מאד קשה להגיע להורים לא דרך המנהלת.
נשרף לי הלב לראות אותו יוצא הערב לאירוע
והוא מבסוט חבלז מחויך ומאורגן
כשאנחנו יוצאים תמיד זה בתחושה עייפה שעושה לי טובה
ואני מנסה להבין ולהשוות,מה כל כך שונה?
אולי באמת לצאת עם אישה ותינוק זה פחות כיף?
הוא היה עייף גמור כמו בכל יום בערב, אבל פתאום כאילו התעורר לחיים
אין בינינו כמעט כלום מלבד שותפים לדירה אבל אנחנו ממש חברים טובים
שותפים טובים
עצוב לי שורף לי
כבר שוחחנו על זה שבוע שעבר ואמר שישתדל יותר
לא רואה שום השתדלות אלא רק להפך
ולא רוצה עכשיו לצאת עליו שיגיע כי זה רק יראה כמה אני מקנאה
שכיף לו במקום אחר ולא איתי
ואני רוצה לפרגן לאבל איך אתה אומר לי שאתה עמוססססס בעבודה ואין
לך זמן לנשום ובשנייה שמציעים לך יציאה לאירוע אתה קופץ בכיף איך?
קבוע כבר הולכת לישון בלי לילה טוב מרוב העומס שלו
אוכלת לבד שותה קפה לבד והוא ברקע עוזר עם הילדים
אני עצובה ומרגישה בדידות למרות שהוא אבא ובעל נהדר
וזה ממש מדהים וככ לא מובן מאליו...
אבל עם העומס של החיים קצת פחות מוצאים זמן ופניות להשקיע בקשר לעומק ומתחילים להרגיש שדברים פחות עובדים כמו פעם.. וזה יכול להיות קרירה להתעורר ולעבוד על זה.. ולמצוא אוצרות...
אנחנו היינו אצל @נגמרו לי השמות והיה לנו ממש ממש ממש טוב!!!
באמת..
ממליצה לך ממש עליה ובכלל על ייעוץ מקצועי ולהשקיע עד שמוצאים איך מתקדמים כאן.. לא לחכות עוד ועוד שהקשר ייחלש...
בהצלחהההההה
מבאס שזה המצב.
את נפגשת עם חברות בעצמך? יוצאת לפעמים בלעדיו?
לפעמים עם כל האהבה, מפגשים כאלה באמת ממלאים הרבה יותר מיציאה זוגית, יש משהו בשינוי אנרגיה ואנשים שממלא בצורה אחרת (כשזה בתדירות של פעם ב..)
איך היציאות שלכם? מדברים על בעיות / ילדים / החיים
או שחרור וכיף (אולי כדאי לצאת למשל למופע סטנדאפ או משהו קליל).
כשאני יוצאת עם חברות, לפעמים זה באמת ממלא יותר מיציאה עם הבעל שגם ככה החיים מפגישים אותנו הרבה.
כרגע נשמע שאתם במצב שאת נואשת ליציאה ויחס והוא מרגיש חייב.
כשזה הפך למטלה זה באמת פחות מרגש.
אולי תקבעי עם חברות? אחיות? כדי שהאיוורור שלך לא יהיה רק דרכו, זה יקל עליך ועליו.
אני חושבת שהטרימינולוגיה חשובה בהבנה של מה שקורה ביניכם ולכן אני מרשה חעצמי לומר לך - הבעיה היא לא שכיף לו בלעדייך, אלא לדעתי - את מרגישה שאת לא ראשונה בסדר העדיפויות שלו
לפעמים דווקא עם בן הזוג מרגישים בנח להיות עייפים,לישון מוקדם וכו
והאמת שאני מסכימה עם @נעמי28. יציאה עם חברים יכולה מאוד לרענן. והאמת שכן, גם יותר מאשר עם אישה + תינוק. וכמובן גם הפוך מצד האישה.
אני חושבת על זה כמה דברים
אתם צריכים זמנים שלכם בלי ילדים/ תינוק ברקע. שינוי שגרה. אם בזמן שאת שותה קפה הוא עם הילדים כדי שתהיי פנויה לכך זה מהמם. הוא נותן לך זמן שקט . אתם יכולים לקבוע אחרת, ששניכם עם הילדים ואחרי זה זמן ביחד.
גם את צריכה לצאת ולעשות עבור עצמך ולהנות
את יכולה להגיד מה את מרגישה ולא לצאת עליו. זה הרבה יותר יעיל,ממוקד ונכון. אולי הוא לא מודע לאיך שהמציאות נראית בעיניך וכמה זה כואב לך והוא מאוד משתדל מצדו אבל עדיין לא עומד בציפיות.
בהמשך לסעיף הקודם - אין צורך להתנגח ולעמת אותו עם עובדות. אתה עמוס ועובד מול - איך יש לך כח לצאת. זה פתח לשיח ממקום לא נכון אלא - כמו שיש לך זמן וכח לצאת אני רוצה שיהיה לנו גם זמן שלנו. אני רוצה יותר ממך.
זה ידרוש גם ממך כמובן התאמות וסבלנות רגע. אמרת שבוע שעבר - תני לו רגע לעבד. לתהליכים לוקח זמן. לא כי הוא לא אוהב אותך,אלא כי זה דורש שינוי מסויים מהתנהלות שהתרגלתם אליה
לפעמים הזוגיות צריכה להתארגן מחדש עם תינוק חדש, וזה קצת משנה את הכללים...
בזמן כזה, כדאי למצוא את השמחה והמילוי שלך במקומות אחרים, חיצוניים. זאת אומרת גם את: לצאת עם חברות, להתמלא...
וגם- באמת שלצאת עם תינוק זה מכביד על היציאה טכנית... יכולה להבין..
זאת משימה.
צריך לדאוג לו ולה.
אולי גם מקבלים ביקורת/ נזהרים מלעשות משהו שלא יהיה לה טוב,
ולצאת עם חברים זה משחרר וממלא כוחות ואתה הרבה פחות דופק חשבון.
מכאן תחשבי מה את עושה עם זה.
בתור התחלה- בייביסיטר. ואם זה תינוק פיצי ואתם מעט זמן אחרי לידה, אז מן הסתם שהכל גוזל אנרגיה וזה נורמלי והציפיות צריכות להיות בהתאם ולא להיפגע.
היי
אשמח לשמוע חוות דעת על המיטה היהודית של אלינה
היא באמת לא זזה?
באמת המרווח לא מורגש?
אין לה שום אפשרות תזוזה בגלל התופסנים שיש לשתי המיטות יחד. פטנט פשוט פשוט וגאוני.
והרווח כמעט לא מורגש. כן מרגישים שזה שני מזרנים.
אולי זה תלוי מזרן .קנינו את היקר יחסית ומרגישים קצת את המעברים של המזרונים שזה סך הכל הגיוני, אבל בלי רווח בכלל.
מה שכן היא גבוהההה
בחכמתי לקחתי רק מידות אורך ורוחב ומדדתי את החדר. לא חשבתי על הגובה. ולפחות במקרה שלנו היא גבוהה משמעותית ממיטה סטנדרטית.
כותבת רק כדי שתקחי בחשבון, מאמינה שיש כאלו שלא יפריע להם. ויכול להיות גם שתוכלי לבחור מראש מזרונים שונים או רגליים בגובה שונה לפי מה שיתאים לך.
יש להם מזרוניים ממש גבוהים
אנחנו עם מיטות משם ומזרונים לא משם והמיטה יחסית גבוהה
והמיטה טיפה גבוהה
אבל מתרגלים
היא אכן גבוהה אבל לנו זה לא מאד מפריע.
המזרונים מעולים נוחים מאד.
המיטה יציבה ולא זזה, גם כשאין את התופסנים מלמטה.
