קצת חוששת מזה שלא תמשוך או משהו
שלא יהיה זיהום
מלחיץ אותי כל ההתעסקות עם זה שהיא כ''כ קטנה
קצת חוששת מזה שלא תמשוך או משהו
שלא יהיה זיהום
מלחיץ אותי כל ההתעסקות עם זה שהיא כ''כ קטנה
לק"י
גיל שסביר בעיני זה כשמבינים שזה כואב ורוצים בכל זאת.
נניח 7+
יללה לרגע וזהו.
אני חושבת שככל שגדלים ויותר מודעים למעשה אז יותר יש סיכוי שיגעו, סתם היגיון שלי.
הבת שלי לא התעסקה בעגילים מעולם.
ומספיק בוגרת כדי לאפשר לטפל בה במקרי הצורך..
כלומר תלוי ילד אבל מאמינה שסביבות גיל 9.
לי אין חורים בכלל האמת. אבל אין לי התנגדות מהותית לזה..
כן לא אזום את זה בעצמי אלא רק כשהילדה תרצה.
אם יתעקשו כשיגדלו אנסה לחשוב על זה.
באמת כשעבדתי עם תינוקות והייתה אחת עם עגילים בולטים זה הבהיל אותי שעלולה להפגע. אבל קשה לי בעיקר עם המחשבה של לעשות חור.
כשהילדה יכולה להיות אחראית על עצמה במקרה הצורך.
בגיל צעיר יותר הן עונדות עגילי קליפס. בתור תינוקות אין להן שום צורך בעגילים...
(ואני אישית לא סובלת את הרעיון של לחורר את הגוף בשביל יופי. אם אמא שלי הייתה עושה לי חורים בגיל קטנטן הייתי די כועסת...)
בטח כבר שאלתי פעם, ושכחתי את התשובה....
לק"י
ואם יילך לאיבוד, אז חבל.
והן התפרקו מהר...
היא לא הולכת בהן כל יום, רק מידי פעם.
היה שם סוג אחד לא צנוע שמייד זרקנו, אבל עדיין היה לה מבחר מכובד.
(אגב, בהתחלה זה הכאיב לה, אח"כ הבנו שיש שם פלסטיק שקוף שמכניסים לתוך העגיל, ואז זה לא הכאיב)
בחופש הגדול לפני שעולים לא'
כמובן רק אם היא מבקשת
זה לא כזה התעסקות
מרחנו לה מאלחש ואחרי בערך חצי שעה עשו לה את החור
שום התעסקות מעבר לזה
אולי מרחתי כמה ימים סינטומיצין ליתר ביטחון
זה שניה, ברור..
אבל אנחנו משפחה עם עור מאוד רגיש ולכל האחיות והאחייניות שלי היו אינפקציות, כולל אחת לפחות שהייתה מסובכת שהאוזן בלעה את הסוגר והיה צריך פעולה כירורגית להוציא...
לא פוסלת עגילים בגלל זה כי מבינה שזה יפה ומוסיף, ויש לי אחיות עם מעל 6 חורים בכל אוזן+נזם.. וזה מהמם בעיני. אבל כן בגלל זה מעדיפה לחכות לגיל שזה מספיק חשוב לילדה כדי להתמודד עם אינפקציות.
זה לא המקום הנכון להתייעץ..
לדעתי, אם רצית לעשות, היית צריכה לפני הגיל הזה, בגיל כמה חודשים, או שפשוט תלמדי אותה לא לגעת, בתקווה שזה יעבוד
אצלינו כולם עם עגילים
והבנות עד כיתה א לרוב מוחלט יש
לא רציתי לעשות בגיל כמה חודשים כי אמרו לי שהחור יכול לצאת במיקום לא נכון יחסית לפנים
עכשיו מתלבטת אם לעשות או לחכות לגיל שנתיים נגיד
רציתי לדעת מנסיון אם מישהי עשתה בגיל שנה וחצי/שנתיים ועבר טוב
נגיד סביבות גיל 3..
אין פה שום דבר קריטי לחיים.
והחור יסתם מתישהו
אם כבר, היא יכולה מאוד לרצות ולפחד ועצם זה שעשית לה עגילים בגיל מוקדם- פתרת לה את הלחץ
לק"י
ואין לי עניין להכאיב סתם, כי אולי היא תרצה כשתגדל.
(ובעיני גם לא יפה לתינוקות עגילים, וזה גם לא נראה לי נוח לישון עם זה. ככה זכור לי מעצמי).
ואני מאוד נגעלת מהדבר הזה
הייתי עם עגילים תקופה לא ארוכה, די מהר כבר לא אהבתי את זה, ואמא שלי הפסיקה להלביש לי עגילים.
לא הייתי עם עגילים כבר 20 שנה, ועדיין יש לי חורים, מן הסתם הם חסומים בפנים, אבל כלפי חוץ ממש רואים אותם.
לדעתי לא כדאי לעשות לילדות עגילים עד גיל מספיק גדול בו הן בוחרות בזה בעצמן.
ממש מעצבן לי ומגעיל לי הסימנים.
אולי לעומת מקומות אחרים יש פה יותר נשים שלא אוהבות את הרעיון.
שמתי עם קליפס!! עם סוגר זה באמת נפל לה אז ישר החלפנו היא עד עכשיו עם הקליפס כבר בת 6 וחצי חחחחח
הבנתי שכמה שיותר מוקדם יותר טוב כי האזור רך היא בכתה ממש לרגע

אני עשיתי בגילאי שנה, שנה וחצי, שלוש, וחצי שנה (אצל הקטנה).
אצל כולן עבר בשלום ב"ה.
הקפדתי לחטא עם אלכוהול בימים הראשונים.
משתמשת בעגילי גולדפילד או כסף כבר שנים לכולן, לא נרשמו בעיות מיוחדות.
לאחת הבנות היה אחרי כמה שנים אינפקציה,
אז הוצאתי את העגילים, חיטאתי, מרחתי כמה ימים משחה אנטיביוטית והקפדתי להעביר את העגיל בחור פעם ביום כדי שלא יסתם.
אחרי כמה ימים עבר, ומאז לא חזר ב"ה.
בעיניי עגילים זה יפה ומתוק לבנות, אם כי מבינה את אלו שלא רוצות לעשות לתינוקות/ ילדות עד שמבקשות.
לאמא שלי אין חורים אבל עשתה לי ולאחיותיי לבת מצווה כשביקשנו. לדעתי בגיל כזה הרבה יותר כואב.
זוכרת גם שכילדה התבאסתי שלחברות שלי יש כבר עגילים ולי לא.
(בכללי אציין שיש משהו מאד נשי בלסבול בשביל יופי חחח אנחנו הולכות עם עקבים, בגדים לא נוחים, מסירות שיער, והכל בשביל להרגיש יפה יותר...
אז עגילים זה חלק מהמסע...)
אז הסיבה של השחתת הגוף לא הגיונית. גם אימותינו הקדושות שמו נזמים
וגם לא הסיבה שיותר יפה טבעי, כי בסוף שמים עגילי קליפס אם אין חור,
. עדיף פשוט לסבול פחות ולעשות בגיל מוקדם, לבנות שלי אף פעם לא היתה אינפקציה בגיל צעיר בגלל עגילים שעשיתי להם, תמיד זה עבר בשלום. אני לעומת זאת עשיתי עגיל שני, בגיל בוגר, לקח לי יותר משנה עד שהחלימה לי האוזן.
לי יש עגילים ואני מאוד אוהבת, אבל יש לי כמה וכמה חברות שלא אוהבות, אין להן חורים והן גם לא שמות עגילי קליפס, וזכותן.
באופן אישי אעשה לבנות שלי כשיבקשו
פה יש המון בלי חורים,
ואולי בגלל זה גם הדעה הרווחת היא שהילדה תבחר בהמשך האם לעשות עגילים או לא
(הייתי ממש בהלם לגלות פה כמה זה נפוץ לעשות בגילאים פיצים... מכירה 1-2 שעשו וזהו)
לרוב הבנות יש.
אבל זה לא אומר שום דבר לגבי הבחירה האישית של הבנות שלי.
למשל במעגל של החברות הקרובות והמשפחה שלי, מתוך משהו כמו 20 נשים ל5 שאני זוכרת כרגע, אין בכלל וגם לא רוצות. אז נכון ל15 האחרות יש, אבל זו סיבה להצטרף אליהן אוטומטית?
דרך אגב לי יש חורים, אני מאוד אוהבת, ובהחלט אעשה לבנות שלי ברגע שיבקשו, אבל פשוט הטענה שממילא "לכולם יש" בעיניי לא תופסת
אני אישית ממש נגעלת מעגילים.
והרבה בנות בסביבה הקרובה שלי לא לובשות עגילים.
וכן לובשות שרשראות, צמידים וטבעות...
אלו שמוכנות לסבול בשביל יופי ועושות את הרשימה שציינתי ועוד... ואלו שלא...
נראה לי אני איפשהו באמצע...
עקבים ממש נמנעת למרות 'לא ניה מזיק לי.עדשות גם לא נח לי שמה משקפיים וכו וכו
אבל עגילים ממש מרגישה שזה חובה
אולי כי בתור ילדה רציתי מאוד
אני חושבת שאם זה עלה, הייתי עושה פוס, וחושבת לעומק אם אני עושה את זה בשבילה או בשבילי.
אולי לך כאישה בוגרת שאוהבת תכשיטים וקישוטים
לתינוקות הבייסיק זה להיות קרובים לאמא, לאכול ולישון. והאמת שאני מנש לא נגד תכשיטים וגם לא נגד עגילים ויש לי ואפילו יותר מאחד באוזן אחת והייתי עושה גם עוד, אבל לתינוקות וילדות קטנות זה נראה לי מוזר ולא הכרחי
כאילו, הן קטנות. מה הלחץ?
גם לבת ה6 אני עוד לא מסכימה למרות שהיא ממש ביקשה כי לכולן יש (ויש גם ילדות אצלה בגן עם צמידי זהב😅, שיא ההגזמה. קיבלתי צמיד רק לפני החתונה ועגיל זהב קנו לי לראשונה כשהייתי בת 21 אבל זה כבר נושא אחר)
ברור שכשאני כותבת משהו, הוא על דעתי בלבד
לא ככ הבנתי את ההערה על התגובה האמת
ובאמת רגע לאמיתו של דבר - ש עוררין על כך שעגילים זה לא דבר בסיסי והכרחי??
זה משהו שהוא אולי nice to have,אבל לגמרי לא בסיסי בעיניי.
המושגים שלנו קצת מתערבבים לפעמים לדעתי
וזה שאני כותבת את זה, לא אומר שאני מנסה לחנך אף אחת. אבל גם לא חייבת הסבר על כל תגובה
ואם בכל זאת תרצי - אז להשליך רצונות וכמיהות שלנו כילדות/ נערות/ נשים/ וואטאבר על הילדים זה לא בהכרח נכון ולכן כתבתי את התגובה שלי, כדי לאתגר את הענין הזה
אבל אם אני הולכת רגע לעולמן של מי שכן עושה, וחושבת שזה חשוב, אז רשמתי את זה כדי להסביר שיש הבדל בין בסיסי/ חובה/הכרחי לבין מה שלא
זה טיבו של דיון. בין היתר הוא פותח לנו את הראש לדברים אחרים.
אבל מן הסתם כן, אם לא, תתעלמי, ואם כן-
אני לא צריכה שיפתחו לי את הראש, אני אישה בוגרת שעברה הרבה בחיים והגיעה למסקנות שלה מניסיון, תודה .
וברעיון, ואם מישהו צריך שיפתחו לו את הראש , זה דווקא זה שמתנגד, לא זה שעושה .
תנסי לא לתפוס צד.
בכל אופן זה לא מהותי, ולא מעניין אותי מה כל אחת עושה עם הילדים שלה, כמו שלא אמור לעניין אותה מה אני עושה עם הילדים שלי, הפותחת שאלה על משהו שהיא כן רוצה לעשות, וקמו כל המתנגדות לחנך אותה למה לא. וזה לדעתי ממש לא לעניין. וזה קורה בכל שרשור של עגילים כאילו מדובר בשרשור של חיסונים, הייתי שמחה דווקא שמהתחלה היית עוצרת את זה ורושמת להן דווקא, שהיא פנתה לשאול על משהו שכבר החליטה לעשות, ולא שאלה את דעתן.
מסקנה שכל אחת תעשה מה שטוב לה, ושלא תחנך את השניה, אני סיימתי ולא מתכוונת להגיב יותר.
ואם לא התכוונת אלי, מתנצלת מראש על מה שכתבתי ישירות אליך,
אבל כן מתכוונת לכל אחת אחרת שחושבת שמה שהיא חושבת זה הכי טוב. אהבת חינם וכבוד לאחר לא תזיק בדור שלנו.
לק"י
השאלה בפתיחת השרשור היתה- מתי אתן ממליצות לעשות עגילים? ולכן היא קיבלה המלצות שונות.
אם היא היתה כותבת שהיא מעוניינת לעשות בגיל צעיר, ולא רוצה לשמוע דיעות אחרות, סביר להניח שהיא היתה שומעת תגובות מסויימות בעיקר.
ועוד דבר, זה טיבו של פורום- לרוב לא מקבלים רק תגובות לפי מה שרוצים לשמוע.
ואישית, כשאני שואלת שאלה, אני הרבה פעמים רוצה לשמוע דיעות שונות. אם אני סגורה על משהו, אין לי סיבה לשאול פה.
(לא מדברת על שרשורי פריקה וכדומה).
ובעיני, ענו לה יפה ומכובד. אנחנו משתדלות לא להתערב סתם איפה שלא צריך.
לעשות עגילים בגיל צעיר, בתור תגובות שמנסות לחנך או להוכיח את מי שכן עושה בגיל צעיר.
אני ממש לא קראתי את זה ככה.
השאלה הפותחת היתה מתי ממליצים לעשות. יש פה בפורום דעות מאוד מגוונות בנושא הזה, בין השאר גם כי יש פה גיוון של החברות שאנחנו מגיעות מתוכן, ומה מקובל בכל חברה.
וזה לגיטימי שכל אחת תענה מתוך תפיסת העולם שלה.
וזה לגיטימי גם לשים סימן שאלה על דברים שנכתבו פה, כמו ש'עגילים זה בייסיק'. לא בתור תוכחה שזה דבר שאסור לעשות. לא בתור ניסיון לחנך אחרות לא לעשות עגילים. אבל כן יש מקום לשאול את עצם ההגדרה שנכתבה פה. וזה בסדר גם לא להסכים ולהמשיך לחשוב שזה 'בייסיק'...
ואגב, אם את מרגישה שיש תגובות שנכתבו בצורה שפוגעת באחרות, המקום לכתוב את זה הוא בדיווח למנהלות, ולא לפתוח על זה דיון על גבי הפורום.
כי הגבת לי. גם אם לא תקראי. אבל לטובת כל השאר שכן.
הפותחת שאלה מתי אתן ממליצות לעשות עגילים. קודם כל זה אומר דיון פתוח על דעתן של הכותבות בנוגע לעניין. והגיוני שיהיו שיכתבו שהגיל של הבת של הפותחת צעיר מדי (כמוני) כי זה עניין של דעה. אולי לא קראת נכון את כוונת הכותבת? כי אם היא הייצה כותבת למשל -" יש לי תינוקת בת שנה וחצי ואני רוצה המלצות איפה לעשות ואיך פחות להסתבך" את צודקת. נדחפנו בלי קשר והבענו דעה כביכול על החלטה שהתקבלה מראש
בנוגע ללחנך - הכל בהקשר לקונטסקט הנכתב. לא כתבתי את דעתי בתגובה להודעה הפותחת, אלא בתגובה למילה חובה ובסיסי בקשר לעגילים לפעוטות וילדות קטנות. ואני לא רואה בזה שום עניין של חינוך. או ביקורת. סהכ העמדת דברים על דיוקם + הבעת נושא על עגילים בגיל צעיר. כמו עוד הרבה נשים פה
אם כבר,נראה לי שהגעת טעונה לשרשור (אולי כי את מרגישה מבוקרת בעצמך פה, לא יודעת. או שלא.) והחלטת להגיב לי בצורה כזו ו"אהבת חינם" ושאר ירקות. אין קשר מחילה. הבעת דיעה על נושא מסוים אינה לגופו של אדם, אלא לגופו של עניין. וגם אם אני לא מסכימה פה עם כל מיני דברים ודעות זה לא קשור לזה שאני מחנכת או לא אוהבת חינם. אני בסהכ כותבת את דעתי כי נפתח פה דיון וזה טיבו של דיון
ואם כבר, באמת המנהלות כתבו - הפורום הוא לא מקום לבקר פה תגובות.
אני יודעת שיש חברות שמקובל בהן לעשות חורים באוזניים לתינוקות.
אבל
עם כל הכבוד
ברור לכולי עלמא שהתינוקת לא זקוקה לעגילים
מה עניין של דעה לכאן??
איזה תועלת התינוקת מפיקה מעגילים?
אם היא רוצה למה לא להסכים?? לי קשה עם זה... במיוחד שלכולם יש אין מצווה שהילדים יהיו חריגים...
וגם צמיד זהב, מה הבעיה? אז לך לא היה?
אם יש לה שתלבש(זה יקר לא הייתי קונה לילדה אבל אם מקבלת מתנה או משהו למה לא...)
והבת שלי לא צריכה לענוד צמיד בשווי של כמעט אלף שקל
זה שלי לא היה, בעיניי זה טוב. רף הריגוש נדברים נשחק וילדות צריכות להתעסק בעניינים של ילדות ולא לרצות צמידי זהב בעיניי (וברור שזה מגיע עם התעסקות במותגי בגדים וכד. מדובר בילדות בנות שש בעיניי לא לעניין ולא רוצה שהילדה תהיה שם)
וכנראה באמת שאנחנו קצוות וזה בסדר. לא מרגישה קיצונית בכלל האמת 🤭 כמו שאני לא חושבת שאת קיצונית כי את רוצה לעשות לילדה שלך עגילים. זכותך. אבל חובה ובסיסי על עגילים זה פשוט לא נכון בעיניי
ולגבי למה אני לא מסכימה ולכולם יש - בעיניי זה לא שיקול בכל דבר. אני חא חותמת גומי של החברה
סבבה שלך לא הביאו צמיד זהב ועגיל קנו לך בגיל 21 אבל אם הילדה מבקשת כבר ורוצה מה הבעיה זה לא משהו לא חינוכי או שלא מתאים לך בעתיד שתעשה אז למה לא בעצם?!
ואגב מה רע בצמידי זהב לילדות לא אומרת עכשיו זהב אמיתח אבל יש בנות שהן אוהבות מגיל קטן תכשיטים אז למה לא...זה נשי ובריא
צמידים אחרים יש לה בשפע. גם גולדפילד.
ולא. לא קיצוני בעיניי. אני בסדר עם ההחלטות שלי. ניקח דוגמה אחרת - אם היא ממילא תחליט אולי לצבוע את השיער בעתיד, למה שלא נצבע לה עכשיו? נעשה לה לייזר/ החלקה?
לדעתי ילדה בת 6 היא קטנה עדיין לעגילים. ואני שלמה עם זה. ובעיניי לא קורה כלום מזה שרצון כזהלא מתממש באותו רגע, בהתאם לשיקולים החינוכיים שלי. ואגב נראה לי גם שלא קראת אותם למרות שפירטתי
כמו עגיל וצמיד (ציינתי לא זהב)
לבין צבע שזה דבר שבמסדרת חינוכית חרדית לא יעבור חלק בכלל בגיל הזה
תחנכי את ילדייך כראות עינייך כמובן...אני פשוט חושבת שלפעמים אומרים לא במקום הלא נכון כי לך לפני 20 פלוס שנה זה היה נכון והיום הדור הוא שונה ובעיני אנחנו כהורים צריכים ללמוד לומר כן איפה שזה לא פוגע בערכים של הבית שאנחנו מחנכים אליו...זו דעתי ותעשי מה שאת רוצה בבית שלך כמובן...מעלה לך נקודה למחשבה
אפשר להגיב לך על התגובה
את יכולה לקבל ואת יכולה להסתייג ולהשאר בדעתך וזה שלך לגמרי...
לק"י
נראה לי שיש מקומות שמקובל לקנות לתינוקות צמידי זהב.
לא שזה נראה לי הכרחי. וגם סתם חבל אם נעלם🤦♀️
אבל זה שילדות בגן מדברות על מותגים זה נשמע לי ממש מוגזם כבר.
אבל לא אצל כולם, נכון
בכל אופן, ההתנגדות שלי לזה היא רק בגלל המכלול. כתבתי על זה גם פעם. יש יותר מדי התעסקות בחיצוניות בקרב בנות גילה. ואני לא רוצה שהיא תיקח בזה חלק, וכבר השנה היו כל מיני דברים עם בגדים והתארגנות וכל מיני דברים כי היא קטנה וכי זה לא מה שאנחנו מחנכים אליו
אם זה לא היה אישיו, יש סיכוי סביר שבעלי היה נכנע וקונה לה גם ולא הייתי מתנגדת.. אבל אני מרגישה שבמקרה הזה זה לא נכון. אפילו הגננות שלה מסתכלות לפעמים בתווית של הבגד ומדברות איתן על זה כבדרך אגב
ואני כן קונה לה תכשיטים (יש לה מליון, באמת) אבל לא מרשה לה ללכת עם זה לגן ולהחליף כל יום לגן.( בהית כן כמה שבא לה) ובגדים לא זולים תמיד אבל אני מחנכת שאני קונה כי זה טוב ואיכותי ונוח ומחזיק ולא כי זה מותג, כי מאיפה קניתי וכמה עלה לי לא באמת משנה ואני קונה לה גם משיין לפעמים נניח. אני מרגישה שיש קטע עם הדבר הזה של לתכשט ולשווק את הילדה אצל חלק מההורים כסמל סטאטוס
לצורך העניין, לבן שלי אני כן קונה דברים ממותגים שגם כביכול נראים כלפי חוץ כמו חולצות נאוטיקה. שזה נחשב מותג יקר (אבל אני קונה בעודפים ויוצא יותר זול מלידר) אבל יודעת שאצלו זה לא אישיו אזלא אכפת לי שיראו סמל נניח
ודווקא אני מדברת איתה על זה. וחשוב לי שהיא תרגיש יפה גם בלי תכשיטים בתור ילדה, שלא תרגיש שדברים חיצוניים מייפים אותה והיא מקבלת למרות שהיא מביעה רצון אבל יודעת ;- בגיל x כבר אוכל לענוד תכשיט ויהיו לי עגילים ואני לא צרגישה שזה גבול לא נכון. אמא בוחרת במה להשקיע ומתי,מה לאפשר ומתי, ואני אומרת לה שהיא יכולה לסמוך עליי בנוגע לשיקול הדעת שאני רוצה רק בטובתה ויהיו את הזמנים שלה לקבל תכשיטים ולעשות עגילים ולהתעסק. כל דבר בזמן שלו.
ואפשר להבין למי אני מתכוונת.
אצלי לבנות שלי יש עגילי זהב ושרשראות זהב.
אני עושה בגילאים שנחשבים לגדולים 3,5
אבל כי אני פוחדת להתמודד עם אינפקציות וכו.
לק"י
שבגן של הבת שלה יש הרבה התעסקות בחיצוניות. זה לא כמו ילדה שיש לה תכשיט מזהב, אבל היא לא מבינה מה הערך של זה. מבחינתה זה תכשיט וזהו.
ילדות בנות שש שמדברות על מותגים זה נשמע לי קצת מעבר...כך שמניחה שגם תכשיטי זהב מעסיקים אותן.
(למען האמת שאני גם לא מבינה למה לי לקנות תכשיטים יקרים. אם אפשר למצוא דברים יפים בפחות.
ולילדות- בכלל נראה לי מיותר. הייתי מפחדת שיאבדו...
או שזה הסבתות שקונות? ואז אומרים תודה וזהו😅).
אני קונה עגילים מזהב כי זה נראה לי יותר בריא ממתכת פשוטה ומחלידה.
שרשראות צמידים וטבעות, היו לי כשהייתי קטנה והעברתי לבנות שלי. בעיני יש בזה דווקא משהו יפה כי אלו תכשיטים שנשמרים, זה כל הקטע בזהב. וכן יש בזה משהו מסורתי הקטע של זהב. קשה להסביר.
וגם הסבתות קונות..
לגבי מותגים הבנות שלי לא מבינות בזה דבר וחצי דבר.
לק"י
שאמא שלי נתנה לי.
וגורמט זהב דקיק, שסבתא שלי נתנה לי (אני חושבת שהיא מצאה אותו אצלה ונתנה לי. אולי לבת מצוות היא וסבא שלי נהגו לקנות שרשרת מזהב. אבל היא נפטרה לפני שחגגתי בת מצווה).
אבל זה לא היה בגיל הגן, וגם לא היה אישיו סביב זה.
לא היה אישיו בכלל סביב העניין
זה היה מבחינתנו תכשיט מיוחד אבל לא התלהבנו או עשינו מזה וואו.
נכון גם לבת מצווה קיבלתי ומקבלים..
מאיפה זה בא אצלנו.
אני אישית לא קניתי אלא העברתי מה שהיה לי.
אני לא אחת שמתרגשת מידי מדברים שעולים כסף. קרה שהבת שלי איבדה טבעת זהב בביהס, שהייתה שלי פעם. ביום למחרת היא נמצאה.אבל גם אם לא - זה חפץ, לא נורא.
הסברתי לה אמנם להבא שלא להוריד ולתת לחברות. אבל לא בכעס ועצבים בכלל.
לי בתור בן אדם בוגר קרה שאיבדתי תכשיט שהיה של סבתא שלי בעיר אחרת, התבאסתי מאוד אבל דברים כאלו קורים.
זה לא כמו פעם.
אני לא רואה את זה כחיסרון כיום.
אבל תנו להן להחליט אם הן אכן רוצות בזה, אל תכריחו אותן להיות כמו כולן כשהן עוד בלי דעת...
אני לא מוכנה בשום אופן לסבול בשביל יופי. גם בבגדים הפרמטרים הראשונים שלי הם צניעות ונוחות ורק בסוף יופי. לא עונדת תכשיטים בכלל כי זה לא נוח לי, נועלת רק נעליים שנוחות לי גם אם הן לא יפות, גם לא מתאפרת כי זה לא נעים לי בפנים, וכן הלאה.
(יכולה לומר שבעצם אני קצת כועסת על אמי המהממת, ש"הכריחה" אותי לעשות טיפול פנים ולהתאפר בשביל החתונה, כי "רק כך את תיראי כלה". כיום אני לא מוכנה לסבול דברים כאלה, גם אם זה בשביל דברים ש"כך מקובל לעשות"... אז עגילים - ודאי שלא אהיה מוכנה לעשות.)
או בלסבול בשביל כל ערך אחר.
זה פשוט לא שייך לעולם של ילדים, ובטח לא תינוקות.
לא היה זיהום, היום בת 4 ממש אוהבת להתחדש בעגילים, להחליף כל יום בהתאם לשמלה, שמה מורידה לבד… ממש אוהבת 
לי עשו בגיל 5 אני חושבת, אוהבת עד היום לשים.
בלי עגילים מרגישה חיוורת ;)
מנין לך?
לי עשו עגילים בגיל צעיר וזה מבאס אותי.
הייתי ממש מעדיפה שלא יעשו לי.
ואני אישה מטופחת ויפה מאוד.
החיסון נועד לתועלת התינוק (לדעת מי שמחסן בכל אופן)
בניגוד לחורים באוזניים שאין לתינוקת שום תועלת מהם. ממש לא מעניין אותו שזה מטופח ויפה.
שניהם זה לא בחירה של התינוק
שתינוק נולד ההורה קובע מה טוב ומה לא עבורו
אמא שיודעת שהילדה שלה תרצה עגילים שתגדל
מן הסתם כי לכולן יש חוסכת ממנה את זה שהיא תינוקת ושהיא לא תזכור כלום ולא יהיה לה צער
אנחנו בישראל לרוב הילדות יש עגילים במיוחד במגזר הדתי והחרדי בשנה הראשונה לחיים רוב ההורים עושים עגילים לילדות שלהן תגידו מה שתגידו
לסבתא שלי במרוקו בבית יולדות עשו עגילים ועד הדור שלנו כולנו עם עגילים ממש שהיינו תינוקות לכן בעייני זה נראה משונה כנראה להיות בלי חחח ובאמת כל הסביבה שלנו עושים ממש מוקדם
לק"י
אבל אצלינו עשו כתינוקות נראה לי רק לדודות שלי (ולא יודעת אם לכולן), והן בנות 60-70 ויותר.
בדור שאחרי כבר לא נראה לי שעשו באופן גורף.
באזור שלי זה נדיר. אני רואה את זה בעיקר אצל חרדים. וגם אצל חרדים - אני לא חושבת שחובה לנהוג לפי ה"נורמות" בעניין הזה. ממש לא כל תינוקת תודה בבגרותה לאמה על העגילים שעשתה לה, בדיוק כמו שכתבה @רוני_רון (שלמיטב זיכרוני חרדית).
בכל אופן, מותר לך לעשות עגילים לבנות שלך אם את חושבת שזה טוב להן (אף שאני אישית רואה בזה עוול), אבל אי אפשר לומר שזה משהו שהוא חובה לכך התינוקות...
לק"י
אף אחד לא יודע מה בדיוק ירצה הילד שלו כשיגדל.
אז יש דברים הכרחיים, ויש דברים שלא....
ממש לא מקובל לעשות עגילים לתינוקות.
במגזר החסידי אני רואה המון תינוקות עם עגילים.
אצלנו לרוב עושים בגיל יסודי.
וממש לא לכולן יש עגילים.
אף אחת בסביבה שלי שעשתה לבנות שלה לפני גיל שנה. הכי מוקדם שאני מכירה מקרוב זה גיל שנה וחצי. ואני גרה בסביבה דתית מאוד.
התינוק תלוי לגמרי בהורים שלו,
והתפקיד שלנו זה לבחור עבורו בחירות לפי טובתו.
לא רלוונטי מה עושה הרוב...
רוב ההורים במדינת ישראל קונים לילדים שלהם סמארטפון בגיל צעיר מידי
רוב ההורים ביפן עד לפני כמה שנים היו שוברים את הבהונות של התינוקות שלהם וקושרים את רגליהן שלא תגדלנה
רוב הילדים בחוף הים בישראל מתרחצים בשמש בבגד ים שלא מכסה שטח ניכר מהגוף.
האם חורים באוזניים זה טוב לתינוקות?
עדיין לא הבנתי איזה תועלת התינוקת מפיקה מזה.
אומנם היו פחות ילדים מהרגיל, אבל היו בערך 20 בנות מגילאי 12 ומטה, לשליש בערך היו עגילים.
ואני גרה בעיר, הרוב בבית הכנסת דת"לים, אבל לא מאותו סגנון בדיוק.
(אבל נראה לי שאני טוחנת מים בדיון הזה, אז אולי אחליט שמספיק לי).
אני באופן אישי לא עשיתי לתינוקת שלי ואני אשקול לעשות לה עגילים אך ורק כשהיא תבוא ותבקש (וגם אז אני אשקול אם זה מתאים)
ולאחייניות שלי עשו עגילים לדעתי רק לקראת כיתה א'.
ולי באופן אישי עשו עגילים רק בכיתה ח' וזה כן היה חריג. ל- 90% מבנות הכיתה היו עגילים לפני.
יש נשים שלא רוצות לגדל ילדה בתרבות של הוצאת זמן, כאב, וכסף על טיפוח מגיל כזה קטן.
זה בהחלט הבדל תרבותי על הנורמות המקובלות בכל חברה. וזה בקלות יכול להפוך לדיון אישי ברגע שאנשים מסוימים תולים את הזהות שלהם במאפיינים חברתיים כאלו. אם משהו שייך לקבוצה שונה אומר להם שהמעשה הזה לא בסדר, לפי תפיסתם התרבותית השונה, אותם אנשים מרגישים מותקפים אישית.
"כל אחת תעשה מה שטוב לה" לא אומר שלא יכולה להיות ביקורת על הצד השני מסיבות רציונאליות, מתוך כבוד הדדי.
(ואין לי מושג מאיפה הכוחות לחשוב על זה... רק לבדוק לה כינים גומר לי את השבוע)
במהלך השנים יותר כואב זה לטפל בזיהומים שיש פעם ב בחורים
לק"י
(גם אני עשיתי פעם).
ואם כבר, למה לי לגרום לילדה לזיהומים שיציקו לה (יודעת שלא לכולם יש. אבל המשכתי את דברייך).
אם כבר לעשות בגיל קטן
אולי לעשות בתור ניו בורן ואז התינוקת גודלת עם זה ורגילה לעגילים ופחות סיכוי שתתעסק עם זה
אישית, אין סיכוי שהייתי עושה לתינוקת עגילים. (כרגע יש לי רק בנים)
התינוק שלי בן שנה ורבע והוא מגיל מאוד קטן הדרך שלו לרגע זה במגע באוזניים שלו..
תוהה מה היה אם זאת היתה בת עם עגילים..
הוא בן 5 וחכם ומקסים.
אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.
מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.
אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.
אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו
ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.
אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.
בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.
מה אני אמורה כן לעשות?
מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔
והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.
אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.
אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.
באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.
ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.
בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה
העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.
העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

מה הכוונה לא בשליטתו?
הוא מציק כי משהו מציק לו...
אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):
היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?
אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?
אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?
כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...
למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?
שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:
משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?
אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...
אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.
אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?
זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️
ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...
נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,
אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...
נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.
בעז''ה.
לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר
אני ממליצה להתעכב על זה
מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?
אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?
אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?
אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?
לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.
עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏
מתואמתשההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...
❤️מתואמתממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.
אבל באמת אני רוצה.
אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.
היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.
תחשבי על זה
את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.
וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️
שמוקד ההפעלה הוא בציפייה
את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה
אבל ילדים
גם יותר גדולים
לא צריכים סיבה להציק
(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה
שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)
אם יוצאים מנקודת הנחה
שילד רשאי להציק
כי הוא צריך לעבור דרך
כדי לראות את העולם במבט רחב
יותר מנקודת המבט שלו
אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה
וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות
לדבר איתו אחכ
לשמוע אותו
את נקודת המבט שלו
להסביר לו למה זה מציק
להציע דרכים אחרות לפעולה
אבל להשאר איתו
בצד שלו
להיות ההורה התומך והמנווט
לא השוטר
היתי צריכה לשמוע את זה.
זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.
אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.
תודה.
אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.
אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.
בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך
באמת זה מה שמפריע לי.
שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.
ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.
לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?
אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא
מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.
ילדים צריכים נוכחות הורית.
לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.
זה דבר ראשון.
דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.
אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.
בהצלחה, והרבה נחת מהם!
כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)
אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...
תודה.
חושי.
לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.
אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים
אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש
אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,
והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!
אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה
ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)
וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..
ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!
אין לי ניסיון (רק חלום ;))
מקפיצה לך
ברכה כפולה:)האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅
לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.
אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.
יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.
סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.
ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.
אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.
רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.
שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?
ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..
הפה שלי מלא פצעים-
כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-
כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער
תנסי חלב עיזים
אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.
ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.
לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?
לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)
יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?
תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...
הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️
כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.
רפואה שלמה♥️
אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה
כמו שצריך. תרגישי טוב!
שאמור לעזור לפצעים בפה…
החלמה מהירה!!
אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו
חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר
היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר
ברמה שלא יכולתי לדבר
באותו יום הכל נעלם
הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.
איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר
מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים
אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....
גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב
הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים
אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר
לפירות וירקות.
הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.
המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.
מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.
האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?
לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.
כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...
מכירה מאוד את מה שאת מתארת
ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.
ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
לק"י
אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.
וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.
ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.
ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.
2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.
בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.
ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....
(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
ההחלמה היתה קשה קשה קשה
מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.
השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה
מה היה ב2 הלידות האחרות?
יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.
הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת
שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..
קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא
מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק
במיוחד אם זה מחמיר
ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2
לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול
בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו
לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל
כאב בסדר הזה
תפרים
הנקה
צירים ולידה
בכל הלידות אני יולדת על הגב.
חלק עם אפידורל חלק בלי….
הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.
מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.
לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.
חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?
לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר
לק"י
יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.
לק"י
לא פירטו איזה בדיוק.
לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה
ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.
אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,
בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה
בלי להיות היסטריים.
אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד
יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.
אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.
פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.
ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.
אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.
סליחה על החפירה ותודה על ההכלה
תודה!!!
למה להעמיס סתם?
אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…
מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.
הלוז אצלנו:
16- חוזרים מהצהרון
עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק
18- ארוחת ערב
19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת
20- זמן התמרחות לצערי…
21- לישון
לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח
(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)
מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.
אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.
גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?
זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?
זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?
אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?
ולמה?
באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.
אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.
הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'
רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.
היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.
כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?
לילדים פי כמה.
אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.
חוזר ב16 מהצהרון
זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם
חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.
18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה
מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום
ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.
פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר
מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.
אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.
אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום
אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד
וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.
אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.
אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.
מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??
מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד
לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.
לק"י
אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.
חוזרים ב16
מסספרים איך היה, מנשנשים משו
משחקים
לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)
ארוחת ערב+ מקלחות
זמן פטפוטים
20 לישון וביי
אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.
לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי
הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי
בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות
זהו
המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי
אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו
אז מסתבר שאני בהריון.
לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...
והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..
השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?
אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲
התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט
להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי
ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.
בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.
הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)
וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק
כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה
כן זה לא קל
גם הריון עם תינוקת זה לא קל
ובסוף הם כן דורשים שניהם
אבל זה ממש בסדר
הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה
ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊
זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן
בשעה טובה♥️
בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.
אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.
היום?
הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.
המון כוחות!
עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.
ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10
אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.
ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.
אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.
לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...
ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!
צמודים היה קשוח מדי
על סף הבלתי אפשרי
והעצות שלי
לדעת שזה קשה מדי
לא לצפות להסתדר לבד
לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית