לק"י

גיל שסביר בעיני זה כשמבינים שזה כואב ורוצים בכל זאת.

נניח 7+

יללה לרגע וזהו.

אני חושבת שככל שגדלים ויותר מודעים למעשה אז יותר יש סיכוי שיגעו, סתם היגיון שלי.

הבת שלי לא התעסקה בעגילים מעולם.

ומספיק בוגרת כדי לאפשר לטפל בה במקרי הצורך..

כלומר תלוי ילד אבל מאמינה שסביבות גיל 9.

לי אין חורים בכלל האמת. אבל אין לי התנגדות מהותית לזה..

כן לא אזום את זה בעצמי אלא רק כשהילדה תרצה.

אם יתעקשו כשיגדלו אנסה לחשוב על זה.

באמת כשעבדתי עם תינוקות והייתה אחת עם עגילים בולטים זה הבהיל אותי שעלולה להפגע. אבל קשה לי בעיקר עם המחשבה של לעשות חור.

כשהילדה יכולה להיות אחראית על עצמה במקרה הצורך.

בגיל צעיר יותר הן עונדות עגילי קליפס. בתור תינוקות אין להן שום צורך בעגילים...

(ואני אישית לא סובלת את הרעיון של לחורר את הגוף בשביל יופי. אם אמא שלי הייתה עושה לי חורים בגיל קטנטן הייתי די כועסת...)

בטח כבר שאלתי פעם, ושכחתי את התשובה....

לק"י

ואם יילך לאיבוד, אז חבל.

והן התפרקו מהר...

היא לא הולכת בהן כל יום, רק מידי פעם.

היה שם סוג אחד לא צנוע שמייד זרקנו, אבל עדיין היה לה מבחר מכובד.

(אגב, בהתחלה זה הכאיב לה, אח"כ הבנו שיש שם פלסטיק שקוף שמכניסים לתוך העגיל, ואז זה לא הכאיב)

בחופש הגדול לפני שעולים לא'

כמובן רק אם היא מבקשת

זה לא כזה התעסקות

מרחנו לה מאלחש ואחרי בערך חצי שעה עשו לה את החור

שום התעסקות מעבר לזה

אולי מרחתי כמה ימים סינטומיצין ליתר ביטחון 

זה שניה, ברור..

אבל אנחנו משפחה עם עור מאוד רגיש ולכל האחיות והאחייניות שלי היו אינפקציות, כולל אחת לפחות שהייתה מסובכת שהאוזן בלעה את הסוגר והיה צריך פעולה כירורגית להוציא...

לא פוסלת עגילים בגלל זה כי מבינה שזה יפה ומוסיף, ויש לי אחיות עם מעל 6 חורים בכל אוזן+נזם.. וזה מהמם בעיני. אבל כן בגלל זה מעדיפה לחכות לגיל שזה מספיק חשוב לילדה כדי להתמודד עם אינפקציות.

זה לא המקום הנכון להתייעץ..

לדעתי, אם רצית לעשות, היית צריכה לפני הגיל הזה, בגיל כמה חודשים, או שפשוט תלמדי אותה לא לגעת, בתקווה שזה יעבוד

אצלינו כולם עם עגילים

והבנות עד כיתה א לרוב מוחלט יש

לא רציתי לעשות בגיל כמה חודשים כי אמרו לי שהחור יכול לצאת במיקום לא נכון יחסית לפנים

עכשיו מתלבטת אם לעשות או לחכות לגיל שנתיים נגיד

רציתי לדעת מנסיון אם מישהי עשתה בגיל שנה וחצי/שנתיים ועבר טוב

נגיד סביבות גיל 3..

אין פה שום דבר קריטי לחיים.

והחור יסתם מתישהו

אם כבר, היא יכולה מאוד לרצות ולפחד ועצם זה שעשית לה עגילים בגיל מוקדם- פתרת לה את הלחץ

לק"י

ואין לי עניין להכאיב סתם, כי אולי היא תרצה כשתגדל.

(ובעיני גם לא יפה לתינוקות עגילים, וזה גם לא נראה לי נוח לישון עם זה. ככה זכור לי מעצמי).

ואני מאוד נגעלת מהדבר הזה

הייתי עם עגילים תקופה לא ארוכה, די מהר כבר לא אהבתי את זה, ואמא שלי הפסיקה להלביש לי עגילים.

לא הייתי עם עגילים כבר 20 שנה, ועדיין יש לי חורים, מן הסתם הם חסומים בפנים, אבל כלפי חוץ ממש רואים אותם.

לדעתי לא כדאי לעשות לילדות עגילים עד גיל מספיק גדול בו הן בוחרות בזה בעצמן.

ממש מעצבן לי ומגעיל לי הסימנים.

אולי לעומת מקומות אחרים יש פה יותר נשים שלא אוהבות את הרעיון.

שמתי עם קליפס!! עם סוגר זה באמת נפל לה אז ישר החלפנו היא עד עכשיו עם הקליפס כבר בת 6 וחצי חחחחח

הבנתי שכמה שיותר מוקדם יותר טוב כי האזור רך היא בכתה ממש לרגע

אני עשיתי בגילאי שנה, שנה וחצי, שלוש, וחצי שנה (אצל הקטנה).

אצל כולן עבר בשלום ב"ה.
הקפדתי לחטא עם אלכוהול בימים הראשונים.

משתמשת בעגילי גולדפילד או כסף כבר שנים לכולן, לא נרשמו בעיות מיוחדות.
לאחת הבנות היה אחרי כמה שנים אינפקציה,

אז הוצאתי את העגילים, חיטאתי, מרחתי כמה ימים משחה אנטיביוטית והקפדתי להעביר את העגיל בחור פעם ביום כדי שלא יסתם.
אחרי כמה ימים עבר, ומאז לא חזר ב"ה.

בעיניי עגילים זה יפה ומתוק לבנות, אם כי מבינה את אלו שלא רוצות לעשות לתינוקות/ ילדות עד שמבקשות.

לאמא שלי אין חורים אבל עשתה לי ולאחיותיי לבת מצווה כשביקשנו. לדעתי בגיל כזה הרבה יותר כואב.
זוכרת גם שכילדה התבאסתי שלחברות שלי יש כבר עגילים ולי לא.
(בכללי אציין שיש משהו מאד נשי בלסבול בשביל יופי חחח אנחנו הולכות עם עקבים, בגדים לא נוחים, מסירות שיער, והכל בשביל להרגיש יפה יותר...

אז עגילים זה חלק מהמסע...)
 

אז הסיבה של השחתת הגוף לא הגיונית. גם אימותינו הקדושות שמו נזמים

וגם לא הסיבה שיותר יפה טבעי, כי בסוף שמים עגילי קליפס אם אין חור,

 . עדיף פשוט לסבול פחות ולעשות בגיל מוקדם, לבנות שלי אף פעם לא היתה אינפקציה בגיל צעיר בגלל עגילים שעשיתי להם, תמיד זה עבר בשלום. אני לעומת זאת עשיתי עגיל שני, בגיל בוגר, לקח לי יותר משנה עד שהחלימה לי האוזן.

לי יש עגילים ואני מאוד אוהבת, אבל יש לי כמה וכמה חברות שלא אוהבות, אין להן חורים והן גם לא שמות עגילי קליפס, וזכותן.

באופן אישי אעשה לבנות שלי כשיבקשו

פה יש המון בלי חורים,

ואולי בגלל זה גם הדעה הרווחת היא שהילדה תבחר בהמשך האם לעשות עגילים או לא

(הייתי ממש בהלם לגלות פה כמה זה נפוץ לעשות בגילאים פיצים... מכירה 1-2 שעשו וזהו)

לרוב הבנות יש.

אבל זה לא אומר שום דבר לגבי הבחירה האישית של הבנות שלי.

למשל במעגל של החברות הקרובות והמשפחה שלי, מתוך משהו כמו 20 נשים ל5 שאני זוכרת כרגע, אין בכלל וגם לא רוצות. אז נכון ל15 האחרות יש, אבל זו סיבה להצטרף אליהן אוטומטית?

דרך אגב לי יש חורים, אני מאוד אוהבת, ובהחלט אעשה לבנות שלי ברגע שיבקשו, אבל פשוט הטענה שממילא "לכולם יש" בעיניי לא תופסת

אני אישית ממש נגעלת מעגילים.

והרבה בנות בסביבה הקרובה שלי לא לובשות עגילים.

וכן לובשות שרשראות, צמידים וטבעות...

אלו שמוכנות לסבול בשביל יופי ועושות את הרשימה שציינתי ועוד... ואלו שלא...

נראה לי אני איפשהו באמצע...

עקבים ממש נמנעת למרות 'לא ניה מזיק לי.עדשות גם לא נח לי שמה משקפיים וכו וכו

אבל עגילים ממש מרגישה שזה חובה

אולי כי בתור ילדה רציתי מאוד

אני חושבת שאם זה עלה, הייתי עושה פוס, וחושבת לעומק אם אני עושה את זה בשבילה או בשבילי.

אולי לך כאישה בוגרת שאוהבת תכשיטים וקישוטים

לתינוקות הבייסיק זה להיות קרובים לאמא, לאכול ולישון. והאמת שאני מנש לא נגד תכשיטים וגם לא נגד עגילים ויש לי ואפילו יותר מאחד באוזן אחת והייתי עושה גם עוד, אבל לתינוקות וילדות קטנות זה נראה לי מוזר ולא הכרחי

כאילו, הן קטנות. מה הלחץ?

גם לבת ה6 אני עוד לא מסכימה למרות שהיא ממש ביקשה כי לכולן יש (ויש גם ילדות אצלה בגן עם צמידי זהב😅, שיא ההגזמה. קיבלתי צמיד רק לפני החתונה ועגיל זהב קנו לי לראשונה כשהייתי בת 21 אבל זה כבר נושא אחר)

ברור שכשאני כותבת משהו, הוא על דעתי בלבד

לא ככ הבנתי את ההערה על התגובה האמת

ובאמת רגע לאמיתו של דבר - ש עוררין על כך שעגילים זה לא דבר בסיסי והכרחי??

זה משהו שהוא אולי nice to have,אבל לגמרי לא בסיסי בעיניי.

המושגים שלנו קצת מתערבבים לפעמים לדעתי

וזה שאני כותבת את זה, לא אומר שאני מנסה לחנך אף אחת. אבל גם לא חייבת הסבר על כל תגובה

ואם בכל זאת תרצי - אז להשליך רצונות וכמיהות שלנו כילדות/ נערות/ נשים/ וואטאבר על הילדים זה לא בהכרח נכון ולכן כתבתי את התגובה שלי, כדי לאתגר את הענין הזה

אבל אם אני הולכת רגע לעולמן של מי שכן עושה, וחושבת שזה חשוב, אז רשמתי את זה כדי להסביר שיש הבדל בין בסיסי/ חובה/הכרחי לבין מה שלא

זה טיבו של דיון. בין היתר הוא פותח לנו את הראש לדברים אחרים.

אבל מן הסתם כן, אם לא, תתעלמי,  ואם כן-

אני לא צריכה שיפתחו לי את הראש, אני אישה בוגרת שעברה הרבה בחיים והגיעה למסקנות שלה מניסיון, תודה .

וברעיון, ואם מישהו צריך שיפתחו לו את הראש , זה דווקא זה שמתנגד, לא זה שעושה .

תנסי לא לתפוס צד.

בכל אופן זה לא מהותי, ולא מעניין אותי מה כל אחת עושה עם הילדים שלה, כמו שלא אמור לעניין אותה מה אני עושה עם הילדים שלי, הפותחת שאלה על משהו שהיא כן רוצה לעשות, וקמו כל המתנגדות לחנך אותה למה לא. וזה לדעתי ממש לא לעניין. וזה קורה בכל שרשור של עגילים כאילו מדובר בשרשור של חיסונים, הייתי שמחה דווקא שמהתחלה היית עוצרת את זה ורושמת להן דווקא, שהיא פנתה לשאול על משהו שכבר החליטה לעשות, ולא שאלה את דעתן.

מסקנה שכל אחת תעשה מה שטוב לה, ושלא תחנך את השניה, אני סיימתי ולא מתכוונת להגיב יותר.

ואם לא התכוונת אלי, מתנצלת מראש על מה שכתבתי ישירות אליך,

אבל כן מתכוונת לכל אחת אחרת שחושבת שמה שהיא חושבת זה הכי טוב. אהבת חינם וכבוד לאחר לא תזיק בדור שלנו.

לק"י

השאלה בפתיחת השרשור היתה- מתי אתן ממליצות לעשות עגילים? ולכן היא קיבלה המלצות שונות.

אם היא היתה כותבת שהיא מעוניינת לעשות בגיל צעיר, ולא רוצה לשמוע דיעות אחרות, סביר להניח שהיא היתה שומעת תגובות מסויימות בעיקר.

ועוד דבר, זה טיבו של פורום- לרוב לא מקבלים רק תגובות לפי מה שרוצים לשמוע.

ואישית, כשאני שואלת שאלה, אני הרבה פעמים רוצה לשמוע דיעות שונות. אם אני סגורה על משהו, אין לי סיבה לשאול פה.

(לא מדברת על שרשורי פריקה וכדומה).

ובעיני, ענו לה יפה ומכובד. אנחנו משתדלות לא להתערב סתם איפה שלא צריך.

לעשות עגילים בגיל צעיר, בתור תגובות שמנסות לחנך או להוכיח את מי שכן עושה בגיל צעיר.

אני ממש לא קראתי את זה ככה.

השאלה הפותחת היתה מתי ממליצים לעשות. יש פה בפורום דעות מאוד מגוונות בנושא הזה, בין השאר גם כי יש פה גיוון של החברות שאנחנו מגיעות מתוכן, ומה מקובל בכל חברה.

וזה לגיטימי שכל אחת תענה מתוך תפיסת העולם שלה.

וזה לגיטימי גם לשים סימן שאלה על דברים שנכתבו פה, כמו ש'עגילים זה בייסיק'. לא בתור תוכחה שזה דבר שאסור לעשות. לא בתור ניסיון לחנך אחרות לא לעשות עגילים. אבל כן יש מקום לשאול את עצם ההגדרה שנכתבה פה. וזה בסדר גם לא להסכים ולהמשיך לחשוב שזה 'בייסיק'...

ואגב, אם את מרגישה שיש תגובות שנכתבו בצורה שפוגעת באחרות, המקום לכתוב את זה הוא בדיווח למנהלות, ולא לפתוח על זה דיון על גבי הפורום.

כי הגבת לי. גם אם לא תקראי. אבל לטובת כל השאר שכן.

הפותחת שאלה מתי אתן ממליצות לעשות עגילים. קודם כל זה אומר דיון פתוח על דעתן של הכותבות בנוגע לעניין. והגיוני שיהיו שיכתבו שהגיל של הבת של הפותחת צעיר מדי (כמוני) כי זה עניין של דעה. אולי לא קראת נכון את כוונת הכותבת? כי אם היא הייצה כותבת למשל -" יש לי תינוקת בת שנה וחצי ואני רוצה המלצות איפה לעשות ואיך פחות להסתבך" את צודקת. נדחפנו בלי קשר והבענו דעה כביכול על החלטה שהתקבלה מראש

בנוגע ללחנך - הכל בהקשר לקונטסקט הנכתב. לא כתבתי את דעתי בתגובה להודעה הפותחת, אלא בתגובה למילה חובה ובסיסי בקשר לעגילים לפעוטות וילדות קטנות. ואני לא רואה בזה שום עניין של חינוך. או ביקורת. סהכ העמדת דברים על דיוקם + הבעת נושא על עגילים בגיל צעיר. כמו עוד הרבה נשים פה

אם כבר,נראה לי שהגעת טעונה לשרשור (אולי כי את מרגישה מבוקרת בעצמך פה, לא יודעת. או שלא.) והחלטת להגיב לי בצורה כזו ו"אהבת חינם" ושאר ירקות. אין קשר מחילה. הבעת דיעה על נושא מסוים אינה לגופו של אדם, אלא לגופו של עניין. וגם אם אני לא מסכימה פה עם כל מיני דברים ודעות זה לא קשור לזה שאני מחנכת או לא אוהבת חינם. אני בסהכ כותבת את דעתי כי נפתח פה דיון וזה טיבו של דיון

ואם כבר, באמת המנהלות כתבו - הפורום הוא לא מקום לבקר פה תגובות. 

אני יודעת שיש חברות שמקובל בהן לעשות חורים באוזניים לתינוקות.

אבל

עם כל הכבוד

ברור לכולי עלמא שהתינוקת לא זקוקה לעגילים

מה עניין של דעה לכאן??

איזה תועלת התינוקת מפיקה מעגילים?

אם היא רוצה למה לא להסכים?? לי קשה עם זה... במיוחד שלכולם יש אין מצווה שהילדים יהיו חריגים...

וגם צמיד זהב, מה הבעיה? אז לך לא היה?

אם יש לה שתלבש(זה יקר לא הייתי קונה לילדה אבל אם מקבלת מתנה או משהו למה לא...)

והבת שלי לא צריכה לענוד צמיד בשווי של כמעט אלף שקל

זה שלי לא היה, בעיניי זה טוב. רף הריגוש נדברים נשחק וילדות צריכות להתעסק בעניינים של ילדות ולא לרצות צמידי זהב בעיניי (וברור שזה מגיע עם התעסקות במותגי בגדים וכד. מדובר בילדות בנות שש בעיניי לא לעניין ולא רוצה שהילדה תהיה שם)

וכנראה באמת שאנחנו קצוות וזה בסדר. לא מרגישה קיצונית בכלל האמת 🤭 כמו שאני לא חושבת שאת קיצונית כי את רוצה לעשות לילדה שלך עגילים. זכותך.  אבל חובה ובסיסי על עגילים זה פשוט לא נכון בעיניי

ולגבי למה אני לא מסכימה ולכולם יש - בעיניי זה לא שיקול בכל דבר. אני חא חותמת גומי של החברה 

סבבה שלך לא הביאו צמיד זהב ועגיל קנו לך בגיל 21 אבל אם הילדה מבקשת כבר ורוצה מה הבעיה זה לא משהו לא חינוכי או שלא מתאים לך בעתיד שתעשה אז למה לא בעצם?!

ואגב מה רע בצמידי זהב לילדות לא אומרת עכשיו זהב אמיתח אבל יש בנות שהן אוהבות מגיל קטן תכשיטים אז למה לא...זה נשי ובריא 

צמידים אחרים יש לה בשפע. גם גולדפילד.

ולא. לא קיצוני בעיניי. אני בסדר עם ההחלטות שלי. ניקח דוגמה אחרת - אם היא ממילא תחליט אולי לצבוע את השיער בעתיד, למה שלא נצבע לה עכשיו? נעשה לה לייזר/ החלקה?

לדעתי ילדה בת 6 היא קטנה עדיין לעגילים. ואני שלמה עם זה. ובעיניי לא קורה כלום מזה שרצון כזהלא מתממש באותו רגע, בהתאם לשיקולים החינוכיים שלי. ואגב נראה לי גם שלא קראת אותם למרות שפירטתי

כמו עגיל וצמיד (ציינתי לא זהב)

לבין צבע שזה דבר שבמסדרת חינוכית חרדית לא יעבור חלק בכלל בגיל הזה

תחנכי את ילדייך כראות עינייך כמובן...אני פשוט חושבת שלפעמים אומרים לא במקום הלא נכון כי לך לפני 20 פלוס שנה זה היה נכון והיום הדור הוא שונה ובעיני אנחנו כהורים צריכים ללמוד לומר כן איפה שזה לא פוגע בערכים של הבית שאנחנו מחנכים אליו...זו דעתי ותעשי מה שאת רוצה בבית שלך כמובן...מעלה לך נקודה למחשבה

אפשר להגיב לך על התגובה

את יכולה לקבל ואת יכולה להסתייג ולהשאר בדעתך וזה שלך לגמרי...

לק"י

נראה לי שיש מקומות שמקובל לקנות לתינוקות צמידי זהב.

לא שזה נראה לי הכרחי. וגם סתם חבל אם נעלם🤦‍♀️

אבל זה שילדות בגן מדברות על מותגים זה נשמע לי ממש מוגזם כבר.

אבל לא אצל כולם, נכון

בכל אופן, ההתנגדות שלי לזה היא רק בגלל המכלול. כתבתי על זה גם פעם. יש יותר מדי התעסקות בחיצוניות בקרב בנות גילה. ואני לא רוצה שהיא תיקח בזה חלק, וכבר השנה היו כל מיני דברים עם בגדים והתארגנות וכל מיני דברים כי היא קטנה וכי זה לא מה שאנחנו מחנכים אליו

אם זה לא היה אישיו, יש סיכוי סביר שבעלי היה נכנע וקונה לה גם ולא הייתי מתנגדת.. אבל אני מרגישה שבמקרה הזה זה לא נכון. אפילו הגננות שלה מסתכלות לפעמים בתווית של הבגד ומדברות איתן על זה כבדרך אגב

ואני כן קונה לה תכשיטים (יש לה מליון, באמת) אבל לא מרשה לה ללכת עם זה לגן ולהחליף כל יום לגן.( בהית כן כמה שבא לה) ובגדים לא זולים תמיד אבל אני מחנכת שאני קונה כי זה טוב ואיכותי ונוח ומחזיק ולא כי זה מותג, כי מאיפה קניתי וכמה עלה לי לא באמת משנה ואני קונה לה גם משיין לפעמים נניח. אני מרגישה שיש קטע עם הדבר הזה של לתכשט ולשווק את הילדה אצל חלק מההורים כסמל סטאטוס

לצורך העניין, לבן שלי אני כן קונה דברים ממותגים שגם כביכול נראים כלפי חוץ כמו חולצות נאוטיקה. שזה נחשב מותג יקר (אבל אני קונה בעודפים ויוצא יותר זול מלידר) אבל יודעת שאצלו זה לא אישיו אזלא אכפת לי שיראו סמל נניח

ודווקא אני מדברת איתה על זה. וחשוב לי שהיא תרגיש יפה גם בלי תכשיטים בתור ילדה, שלא תרגיש שדברים חיצוניים מייפים אותה והיא מקבלת למרות שהיא מביעה רצון אבל יודעת ;- בגיל x כבר אוכל לענוד תכשיט ויהיו לי עגילים ואני לא צרגישה שזה גבול לא נכון. אמא בוחרת במה להשקיע ומתי,מה לאפשר ומתי, ואני אומרת לה שהיא יכולה לסמוך עליי בנוגע לשיקול הדעת שאני רוצה רק בטובתה  ויהיו את הזמנים שלה לקבל תכשיטים ולעשות עגילים ולהתעסק. כל דבר בזמן שלו.

ואפשר להבין למי אני מתכוונת.

אצלי לבנות שלי יש עגילי זהב ושרשראות זהב.

אני עושה בגילאים שנחשבים לגדולים 3,5

אבל כי אני פוחדת להתמודד עם אינפקציות וכו.

לק"י

שבגן של הבת שלה יש הרבה התעסקות בחיצוניות. זה לא כמו ילדה שיש לה תכשיט מזהב, אבל היא לא מבינה מה הערך של זה. מבחינתה זה תכשיט וזהו.

ילדות בנות שש שמדברות על מותגים זה נשמע לי קצת מעבר...כך שמניחה שגם תכשיטי זהב מעסיקים אותן.

(למען האמת שאני גם לא מבינה למה לי לקנות תכשיטים יקרים. אם אפשר למצוא דברים יפים בפחות.

ולילדות- בכלל נראה לי מיותר. הייתי מפחדת שיאבדו...

או שזה הסבתות שקונות? ואז אומרים תודה וזהו😅).

אני קונה עגילים מזהב כי זה נראה לי יותר בריא ממתכת פשוטה ומחלידה.

שרשראות צמידים וטבעות, היו לי כשהייתי קטנה והעברתי לבנות שלי. בעיני יש בזה דווקא משהו יפה כי אלו תכשיטים שנשמרים, זה כל הקטע בזהב. וכן יש בזה משהו מסורתי הקטע של זהב. קשה להסביר.

וגם הסבתות קונות..

לגבי מותגים הבנות שלי לא מבינות בזה דבר וחצי דבר. 

לק"י

שאמא שלי נתנה לי.

וגורמט זהב דקיק, שסבתא שלי נתנה לי (אני חושבת שהיא מצאה אותו אצלה ונתנה לי. אולי לבת מצוות היא וסבא שלי נהגו לקנות שרשרת מזהב. אבל היא נפטרה לפני שחגגתי בת מצווה).

אבל זה לא היה בגיל הגן, וגם לא היה אישיו סביב זה.

לא היה אישיו בכלל סביב העניין

זה היה מבחינתנו תכשיט מיוחד אבל לא התלהבנו או עשינו מזה וואו.

נכון גם לבת מצווה קיבלתי ומקבלים.. 

מאיפה זה בא אצלנו.

אני אישית לא קניתי אלא העברתי מה שהיה לי.

אני לא אחת שמתרגשת מידי מדברים שעולים כסף. קרה שהבת שלי איבדה טבעת זהב בביהס, שהייתה שלי פעם. ביום למחרת היא נמצאה.אבל גם אם לא - זה חפץ, לא נורא.

הסברתי לה אמנם להבא שלא להוריד ולתת לחברות. אבל לא בכעס ועצבים בכלל.

לי בתור בן אדם בוגר קרה שאיבדתי תכשיט שהיה של סבתא שלי בעיר אחרת, התבאסתי מאוד אבל דברים כאלו קורים.

זה לא כמו פעם.

אני לא רואה את זה כחיסרון כיום.

אבל תנו להן להחליט אם הן אכן רוצות בזה, אל תכריחו אותן להיות כמו כולן כשהן עוד בלי דעת...

אני לא מוכנה בשום אופן לסבול בשביל יופי. גם בבגדים הפרמטרים הראשונים שלי הם צניעות ונוחות ורק בסוף יופי. לא עונדת תכשיטים בכלל כי זה לא נוח לי, נועלת רק נעליים שנוחות לי גם אם הן לא יפות, גם לא מתאפרת כי זה לא נעים לי בפנים, וכן הלאה.

(יכולה לומר שבעצם אני קצת כועסת על אמי המהממת, ש"הכריחה" אותי לעשות טיפול פנים ולהתאפר בשביל החתונה, כי "רק כך את תיראי כלה". כיום אני לא מוכנה לסבול דברים כאלה, גם אם זה בשביל דברים ש"כך מקובל לעשות"... אז עגילים - ודאי שלא אהיה מוכנה לעשות.)

או בלסבול בשביל כל ערך אחר.

זה פשוט לא שייך לעולם של ילדים, ובטח לא תינוקות.

לא היה זיהום, היום בת 4 ממש אוהבת להתחדש בעגילים, להחליף כל יום בהתאם לשמלה, שמה מורידה לבד… ממש אוהבת

לי עשו בגיל 5 אני חושבת, אוהבת עד היום לשים.

בלי עגילים מרגישה חיוורת ;)

מנין לך?

לי עשו עגילים בגיל צעיר וזה מבאס אותי.

הייתי ממש מעדיפה שלא יעשו לי.

ואני אישה מטופחת ויפה מאוד.

החיסון נועד לתועלת התינוק (לדעת מי שמחסן בכל אופן)

בניגוד לחורים באוזניים שאין לתינוקת שום תועלת מהם. ממש לא מעניין אותו שזה מטופח ויפה.

שניהם זה לא בחירה של התינוק

שתינוק נולד ההורה קובע מה טוב ומה לא עבורו

אמא שיודעת שהילדה שלה תרצה עגילים שתגדל

מן הסתם כי לכולן יש חוסכת ממנה את זה שהיא תינוקת ושהיא לא תזכור כלום ולא יהיה לה צער

אנחנו בישראל לרוב הילדות יש עגילים במיוחד במגזר הדתי והחרדי בשנה הראשונה לחיים רוב ההורים עושים עגילים לילדות שלהן תגידו מה שתגידו

לסבתא שלי במרוקו בבית יולדות עשו עגילים ועד הדור שלנו כולנו עם עגילים ממש שהיינו תינוקות לכן בעייני זה נראה משונה כנראה להיות בלי חחח ובאמת כל הסביבה שלנו עושים ממש מוקדם

לק"י

אבל אצלינו עשו כתינוקות נראה לי רק לדודות שלי (ולא יודעת אם לכולן), והן בנות 60-70 ויותר.

בדור שאחרי כבר לא נראה לי שעשו באופן גורף.

באזור שלי זה נדיר. אני רואה את זה בעיקר אצל חרדים. וגם אצל חרדים - אני לא חושבת שחובה לנהוג לפי ה"נורמות" בעניין הזה. ממש לא כל תינוקת תודה בבגרותה לאמה על העגילים שעשתה לה, בדיוק כמו שכתבה @רוני_רון (שלמיטב זיכרוני חרדית).

בכל אופן, מותר לך לעשות עגילים לבנות שלך אם את חושבת שזה טוב להן (אף שאני אישית רואה בזה עוול), אבל אי אפשר לומר שזה משהו שהוא חובה לכך התינוקות...

לק"י

אף אחד לא יודע מה בדיוק ירצה הילד שלו כשיגדל.

אז יש דברים הכרחיים, ויש דברים שלא....

ממש לא מקובל לעשות עגילים לתינוקות.

במגזר החסידי אני רואה המון תינוקות עם עגילים.

אצלנו לרוב עושים בגיל יסודי.

וממש לא לכולן יש עגילים.

אף אחת בסביבה שלי שעשתה לבנות שלה לפני גיל שנה. הכי מוקדם שאני מכירה מקרוב זה גיל שנה וחצי. ואני גרה בסביבה דתית מאוד.

התינוק תלוי לגמרי בהורים שלו,

והתפקיד שלנו זה לבחור עבורו בחירות לפי טובתו.

לא רלוונטי מה עושה הרוב...

רוב ההורים במדינת ישראל קונים לילדים שלהם סמארטפון בגיל צעיר מידי

רוב ההורים ביפן עד לפני כמה שנים היו שוברים את הבהונות של התינוקות שלהם וקושרים את רגליהן שלא תגדלנה

רוב הילדים בחוף הים בישראל מתרחצים בשמש בבגד ים שלא מכסה שטח ניכר מהגוף.

האם חורים באוזניים זה טוב לתינוקות?

עדיין לא הבנתי איזה תועלת התינוקת מפיקה מזה.

אומנם היו פחות ילדים מהרגיל, אבל היו בערך 20 בנות מגילאי 12 ומטה, לשליש בערך היו עגילים.

ואני גרה בעיר, הרוב בבית הכנסת דת"לים, אבל לא מאותו סגנון בדיוק.

(אבל נראה לי שאני טוחנת מים בדיון הזה, אז אולי אחליט שמספיק לי).

אני באופן אישי לא עשיתי לתינוקת שלי ואני אשקול לעשות לה עגילים אך ורק כשהיא תבוא ותבקש (וגם אז אני אשקול אם זה מתאים)

ולאחייניות שלי עשו עגילים לדעתי רק לקראת כיתה א'.

ולי באופן אישי עשו עגילים רק בכיתה ח' וזה כן היה חריג. ל- 90% מבנות הכיתה היו עגילים לפני.

יש נשים שלא רוצות לגדל ילדה בתרבות של הוצאת זמן, כאב, וכסף על טיפוח מגיל כזה קטן.

זה בהחלט הבדל תרבותי על הנורמות המקובלות בכל חברה. וזה בקלות יכול להפוך לדיון אישי ברגע שאנשים מסוימים תולים את הזהות שלהם במאפיינים חברתיים כאלו. אם משהו שייך לקבוצה שונה אומר להם שהמעשה הזה לא בסדר, לפי תפיסתם התרבותית השונה, אותם אנשים מרגישים מותקפים אישית.

"כל אחת תעשה מה שטוב לה" לא אומר שלא יכולה להיות ביקורת על הצד השני מסיבות רציונאליות, מתוך כבוד הדדי.

(ואין לי מושג מאיפה הכוחות לחשוב על זה... רק לבדוק לה כינים גומר לי את השבוע)

במהלך השנים יותר כואב זה לטפל בזיהומים שיש פעם ב בחורים

לק"י

(גם אני עשיתי פעם).

ואם כבר, למה לי לגרום לילדה לזיהומים שיציקו לה (יודעת שלא לכולם יש. אבל המשכתי את דברייך).

אם כבר לעשות בגיל קטן

אולי לעשות בתור ניו בורן ואז התינוקת גודלת עם זה ורגילה לעגילים ופחות סיכוי שתתעסק עם זה

אישית, אין סיכוי שהייתי עושה לתינוקת עגילים. (כרגע יש לי רק בנים)

התינוק שלי בן שנה ורבע והוא מגיל מאוד קטן הדרך שלו לרגע זה במגע באוזניים שלו..

תוהה מה היה אם זאת היתה בת עם עגילים..

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)