לק"י

גיל שסביר בעיני זה כשמבינים שזה כואב ורוצים בכל זאת.

נניח 7+

יללה לרגע וזהו.

אני חושבת שככל שגדלים ויותר מודעים למעשה אז יותר יש סיכוי שיגעו, סתם היגיון שלי.

הבת שלי לא התעסקה בעגילים מעולם.

ומספיק בוגרת כדי לאפשר לטפל בה במקרי הצורך..

כלומר תלוי ילד אבל מאמינה שסביבות גיל 9.

לי אין חורים בכלל האמת. אבל אין לי התנגדות מהותית לזה..

כן לא אזום את זה בעצמי אלא רק כשהילדה תרצה.

אם יתעקשו כשיגדלו אנסה לחשוב על זה.

באמת כשעבדתי עם תינוקות והייתה אחת עם עגילים בולטים זה הבהיל אותי שעלולה להפגע. אבל קשה לי בעיקר עם המחשבה של לעשות חור.

כשהילדה יכולה להיות אחראית על עצמה במקרה הצורך.

בגיל צעיר יותר הן עונדות עגילי קליפס. בתור תינוקות אין להן שום צורך בעגילים...

(ואני אישית לא סובלת את הרעיון של לחורר את הגוף בשביל יופי. אם אמא שלי הייתה עושה לי חורים בגיל קטנטן הייתי די כועסת...)

בטח כבר שאלתי פעם, ושכחתי את התשובה....

לק"י

ואם יילך לאיבוד, אז חבל.

והן התפרקו מהר...

היא לא הולכת בהן כל יום, רק מידי פעם.

היה שם סוג אחד לא צנוע שמייד זרקנו, אבל עדיין היה לה מבחר מכובד.

(אגב, בהתחלה זה הכאיב לה, אח"כ הבנו שיש שם פלסטיק שקוף שמכניסים לתוך העגיל, ואז זה לא הכאיב)

בחופש הגדול לפני שעולים לא'

כמובן רק אם היא מבקשת

זה לא כזה התעסקות

מרחנו לה מאלחש ואחרי בערך חצי שעה עשו לה את החור

שום התעסקות מעבר לזה

אולי מרחתי כמה ימים סינטומיצין ליתר ביטחון 

זה שניה, ברור..

אבל אנחנו משפחה עם עור מאוד רגיש ולכל האחיות והאחייניות שלי היו אינפקציות, כולל אחת לפחות שהייתה מסובכת שהאוזן בלעה את הסוגר והיה צריך פעולה כירורגית להוציא...

לא פוסלת עגילים בגלל זה כי מבינה שזה יפה ומוסיף, ויש לי אחיות עם מעל 6 חורים בכל אוזן+נזם.. וזה מהמם בעיני. אבל כן בגלל זה מעדיפה לחכות לגיל שזה מספיק חשוב לילדה כדי להתמודד עם אינפקציות.

זה לא המקום הנכון להתייעץ..

לדעתי, אם רצית לעשות, היית צריכה לפני הגיל הזה, בגיל כמה חודשים, או שפשוט תלמדי אותה לא לגעת, בתקווה שזה יעבוד

אצלינו כולם עם עגילים

והבנות עד כיתה א לרוב מוחלט יש

לא רציתי לעשות בגיל כמה חודשים כי אמרו לי שהחור יכול לצאת במיקום לא נכון יחסית לפנים

עכשיו מתלבטת אם לעשות או לחכות לגיל שנתיים נגיד

רציתי לדעת מנסיון אם מישהי עשתה בגיל שנה וחצי/שנתיים ועבר טוב

נגיד סביבות גיל 3..

אין פה שום דבר קריטי לחיים.

והחור יסתם מתישהו

אם כבר, היא יכולה מאוד לרצות ולפחד ועצם זה שעשית לה עגילים בגיל מוקדם- פתרת לה את הלחץ

לק"י

ואין לי עניין להכאיב סתם, כי אולי היא תרצה כשתגדל.

(ובעיני גם לא יפה לתינוקות עגילים, וזה גם לא נראה לי נוח לישון עם זה. ככה זכור לי מעצמי).

ואני מאוד נגעלת מהדבר הזה

הייתי עם עגילים תקופה לא ארוכה, די מהר כבר לא אהבתי את זה, ואמא שלי הפסיקה להלביש לי עגילים.

לא הייתי עם עגילים כבר 20 שנה, ועדיין יש לי חורים, מן הסתם הם חסומים בפנים, אבל כלפי חוץ ממש רואים אותם.

לדעתי לא כדאי לעשות לילדות עגילים עד גיל מספיק גדול בו הן בוחרות בזה בעצמן.

ממש מעצבן לי ומגעיל לי הסימנים.

אולי לעומת מקומות אחרים יש פה יותר נשים שלא אוהבות את הרעיון.

שמתי עם קליפס!! עם סוגר זה באמת נפל לה אז ישר החלפנו היא עד עכשיו עם הקליפס כבר בת 6 וחצי חחחחח

הבנתי שכמה שיותר מוקדם יותר טוב כי האזור רך היא בכתה ממש לרגע

אני עשיתי בגילאי שנה, שנה וחצי, שלוש, וחצי שנה (אצל הקטנה).

אצל כולן עבר בשלום ב"ה.
הקפדתי לחטא עם אלכוהול בימים הראשונים.

משתמשת בעגילי גולדפילד או כסף כבר שנים לכולן, לא נרשמו בעיות מיוחדות.
לאחת הבנות היה אחרי כמה שנים אינפקציה,

אז הוצאתי את העגילים, חיטאתי, מרחתי כמה ימים משחה אנטיביוטית והקפדתי להעביר את העגיל בחור פעם ביום כדי שלא יסתם.
אחרי כמה ימים עבר, ומאז לא חזר ב"ה.

בעיניי עגילים זה יפה ומתוק לבנות, אם כי מבינה את אלו שלא רוצות לעשות לתינוקות/ ילדות עד שמבקשות.

לאמא שלי אין חורים אבל עשתה לי ולאחיותיי לבת מצווה כשביקשנו. לדעתי בגיל כזה הרבה יותר כואב.
זוכרת גם שכילדה התבאסתי שלחברות שלי יש כבר עגילים ולי לא.
(בכללי אציין שיש משהו מאד נשי בלסבול בשביל יופי חחח אנחנו הולכות עם עקבים, בגדים לא נוחים, מסירות שיער, והכל בשביל להרגיש יפה יותר...

אז עגילים זה חלק מהמסע...)
 

אז הסיבה של השחתת הגוף לא הגיונית. גם אימותינו הקדושות שמו נזמים

וגם לא הסיבה שיותר יפה טבעי, כי בסוף שמים עגילי קליפס אם אין חור,

 . עדיף פשוט לסבול פחות ולעשות בגיל מוקדם, לבנות שלי אף פעם לא היתה אינפקציה בגיל צעיר בגלל עגילים שעשיתי להם, תמיד זה עבר בשלום. אני לעומת זאת עשיתי עגיל שני, בגיל בוגר, לקח לי יותר משנה עד שהחלימה לי האוזן.

לי יש עגילים ואני מאוד אוהבת, אבל יש לי כמה וכמה חברות שלא אוהבות, אין להן חורים והן גם לא שמות עגילי קליפס, וזכותן.

באופן אישי אעשה לבנות שלי כשיבקשו

פה יש המון בלי חורים,

ואולי בגלל זה גם הדעה הרווחת היא שהילדה תבחר בהמשך האם לעשות עגילים או לא

(הייתי ממש בהלם לגלות פה כמה זה נפוץ לעשות בגילאים פיצים... מכירה 1-2 שעשו וזהו)

לרוב הבנות יש.

אבל זה לא אומר שום דבר לגבי הבחירה האישית של הבנות שלי.

למשל במעגל של החברות הקרובות והמשפחה שלי, מתוך משהו כמו 20 נשים ל5 שאני זוכרת כרגע, אין בכלל וגם לא רוצות. אז נכון ל15 האחרות יש, אבל זו סיבה להצטרף אליהן אוטומטית?

דרך אגב לי יש חורים, אני מאוד אוהבת, ובהחלט אעשה לבנות שלי ברגע שיבקשו, אבל פשוט הטענה שממילא "לכולם יש" בעיניי לא תופסת

אני אישית ממש נגעלת מעגילים.

והרבה בנות בסביבה הקרובה שלי לא לובשות עגילים.

וכן לובשות שרשראות, צמידים וטבעות...

אלו שמוכנות לסבול בשביל יופי ועושות את הרשימה שציינתי ועוד... ואלו שלא...

נראה לי אני איפשהו באמצע...

עקבים ממש נמנעת למרות 'לא ניה מזיק לי.עדשות גם לא נח לי שמה משקפיים וכו וכו

אבל עגילים ממש מרגישה שזה חובה

אולי כי בתור ילדה רציתי מאוד

אני חושבת שאם זה עלה, הייתי עושה פוס, וחושבת לעומק אם אני עושה את זה בשבילה או בשבילי.

אולי לך כאישה בוגרת שאוהבת תכשיטים וקישוטים

לתינוקות הבייסיק זה להיות קרובים לאמא, לאכול ולישון. והאמת שאני מנש לא נגד תכשיטים וגם לא נגד עגילים ויש לי ואפילו יותר מאחד באוזן אחת והייתי עושה גם עוד, אבל לתינוקות וילדות קטנות זה נראה לי מוזר ולא הכרחי

כאילו, הן קטנות. מה הלחץ?

גם לבת ה6 אני עוד לא מסכימה למרות שהיא ממש ביקשה כי לכולן יש (ויש גם ילדות אצלה בגן עם צמידי זהב😅, שיא ההגזמה. קיבלתי צמיד רק לפני החתונה ועגיל זהב קנו לי לראשונה כשהייתי בת 21 אבל זה כבר נושא אחר)

ברור שכשאני כותבת משהו, הוא על דעתי בלבד

לא ככ הבנתי את ההערה על התגובה האמת

ובאמת רגע לאמיתו של דבר - ש עוררין על כך שעגילים זה לא דבר בסיסי והכרחי??

זה משהו שהוא אולי nice to have,אבל לגמרי לא בסיסי בעיניי.

המושגים שלנו קצת מתערבבים לפעמים לדעתי

וזה שאני כותבת את זה, לא אומר שאני מנסה לחנך אף אחת. אבל גם לא חייבת הסבר על כל תגובה

ואם בכל זאת תרצי - אז להשליך רצונות וכמיהות שלנו כילדות/ נערות/ נשים/ וואטאבר על הילדים זה לא בהכרח נכון ולכן כתבתי את התגובה שלי, כדי לאתגר את הענין הזה

אבל אם אני הולכת רגע לעולמן של מי שכן עושה, וחושבת שזה חשוב, אז רשמתי את זה כדי להסביר שיש הבדל בין בסיסי/ חובה/הכרחי לבין מה שלא

זה טיבו של דיון. בין היתר הוא פותח לנו את הראש לדברים אחרים.

אבל מן הסתם כן, אם לא, תתעלמי,  ואם כן-

אני לא צריכה שיפתחו לי את הראש, אני אישה בוגרת שעברה הרבה בחיים והגיעה למסקנות שלה מניסיון, תודה .

וברעיון, ואם מישהו צריך שיפתחו לו את הראש , זה דווקא זה שמתנגד, לא זה שעושה .

תנסי לא לתפוס צד.

בכל אופן זה לא מהותי, ולא מעניין אותי מה כל אחת עושה עם הילדים שלה, כמו שלא אמור לעניין אותה מה אני עושה עם הילדים שלי, הפותחת שאלה על משהו שהיא כן רוצה לעשות, וקמו כל המתנגדות לחנך אותה למה לא. וזה לדעתי ממש לא לעניין. וזה קורה בכל שרשור של עגילים כאילו מדובר בשרשור של חיסונים, הייתי שמחה דווקא שמהתחלה היית עוצרת את זה ורושמת להן דווקא, שהיא פנתה לשאול על משהו שכבר החליטה לעשות, ולא שאלה את דעתן.

מסקנה שכל אחת תעשה מה שטוב לה, ושלא תחנך את השניה, אני סיימתי ולא מתכוונת להגיב יותר.

ואם לא התכוונת אלי, מתנצלת מראש על מה שכתבתי ישירות אליך,

אבל כן מתכוונת לכל אחת אחרת שחושבת שמה שהיא חושבת זה הכי טוב. אהבת חינם וכבוד לאחר לא תזיק בדור שלנו.

לק"י

השאלה בפתיחת השרשור היתה- מתי אתן ממליצות לעשות עגילים? ולכן היא קיבלה המלצות שונות.

אם היא היתה כותבת שהיא מעוניינת לעשות בגיל צעיר, ולא רוצה לשמוע דיעות אחרות, סביר להניח שהיא היתה שומעת תגובות מסויימות בעיקר.

ועוד דבר, זה טיבו של פורום- לרוב לא מקבלים רק תגובות לפי מה שרוצים לשמוע.

ואישית, כשאני שואלת שאלה, אני הרבה פעמים רוצה לשמוע דיעות שונות. אם אני סגורה על משהו, אין לי סיבה לשאול פה.

(לא מדברת על שרשורי פריקה וכדומה).

ובעיני, ענו לה יפה ומכובד. אנחנו משתדלות לא להתערב סתם איפה שלא צריך.

לעשות עגילים בגיל צעיר, בתור תגובות שמנסות לחנך או להוכיח את מי שכן עושה בגיל צעיר.

אני ממש לא קראתי את זה ככה.

השאלה הפותחת היתה מתי ממליצים לעשות. יש פה בפורום דעות מאוד מגוונות בנושא הזה, בין השאר גם כי יש פה גיוון של החברות שאנחנו מגיעות מתוכן, ומה מקובל בכל חברה.

וזה לגיטימי שכל אחת תענה מתוך תפיסת העולם שלה.

וזה לגיטימי גם לשים סימן שאלה על דברים שנכתבו פה, כמו ש'עגילים זה בייסיק'. לא בתור תוכחה שזה דבר שאסור לעשות. לא בתור ניסיון לחנך אחרות לא לעשות עגילים. אבל כן יש מקום לשאול את עצם ההגדרה שנכתבה פה. וזה בסדר גם לא להסכים ולהמשיך לחשוב שזה 'בייסיק'...

ואגב, אם את מרגישה שיש תגובות שנכתבו בצורה שפוגעת באחרות, המקום לכתוב את זה הוא בדיווח למנהלות, ולא לפתוח על זה דיון על גבי הפורום.

כי הגבת לי. גם אם לא תקראי. אבל לטובת כל השאר שכן.

הפותחת שאלה מתי אתן ממליצות לעשות עגילים. קודם כל זה אומר דיון פתוח על דעתן של הכותבות בנוגע לעניין. והגיוני שיהיו שיכתבו שהגיל של הבת של הפותחת צעיר מדי (כמוני) כי זה עניין של דעה. אולי לא קראת נכון את כוונת הכותבת? כי אם היא הייצה כותבת למשל -" יש לי תינוקת בת שנה וחצי ואני רוצה המלצות איפה לעשות ואיך פחות להסתבך" את צודקת. נדחפנו בלי קשר והבענו דעה כביכול על החלטה שהתקבלה מראש

בנוגע ללחנך - הכל בהקשר לקונטסקט הנכתב. לא כתבתי את דעתי בתגובה להודעה הפותחת, אלא בתגובה למילה חובה ובסיסי בקשר לעגילים לפעוטות וילדות קטנות. ואני לא רואה בזה שום עניין של חינוך. או ביקורת. סהכ העמדת דברים על דיוקם + הבעת נושא על עגילים בגיל צעיר. כמו עוד הרבה נשים פה

אם כבר,נראה לי שהגעת טעונה לשרשור (אולי כי את מרגישה מבוקרת בעצמך פה, לא יודעת. או שלא.) והחלטת להגיב לי בצורה כזו ו"אהבת חינם" ושאר ירקות. אין קשר מחילה. הבעת דיעה על נושא מסוים אינה לגופו של אדם, אלא לגופו של עניין. וגם אם אני לא מסכימה פה עם כל מיני דברים ודעות זה לא קשור לזה שאני מחנכת או לא אוהבת חינם. אני בסהכ כותבת את דעתי כי נפתח פה דיון וזה טיבו של דיון

ואם כבר, באמת המנהלות כתבו - הפורום הוא לא מקום לבקר פה תגובות. 

אני יודעת שיש חברות שמקובל בהן לעשות חורים באוזניים לתינוקות.

אבל

עם כל הכבוד

ברור לכולי עלמא שהתינוקת לא זקוקה לעגילים

מה עניין של דעה לכאן??

איזה תועלת התינוקת מפיקה מעגילים?

אם היא רוצה למה לא להסכים?? לי קשה עם זה... במיוחד שלכולם יש אין מצווה שהילדים יהיו חריגים...

וגם צמיד זהב, מה הבעיה? אז לך לא היה?

אם יש לה שתלבש(זה יקר לא הייתי קונה לילדה אבל אם מקבלת מתנה או משהו למה לא...)

והבת שלי לא צריכה לענוד צמיד בשווי של כמעט אלף שקל

זה שלי לא היה, בעיניי זה טוב. רף הריגוש נדברים נשחק וילדות צריכות להתעסק בעניינים של ילדות ולא לרצות צמידי זהב בעיניי (וברור שזה מגיע עם התעסקות במותגי בגדים וכד. מדובר בילדות בנות שש בעיניי לא לעניין ולא רוצה שהילדה תהיה שם)

וכנראה באמת שאנחנו קצוות וזה בסדר. לא מרגישה קיצונית בכלל האמת 🤭 כמו שאני לא חושבת שאת קיצונית כי את רוצה לעשות לילדה שלך עגילים. זכותך.  אבל חובה ובסיסי על עגילים זה פשוט לא נכון בעיניי

ולגבי למה אני לא מסכימה ולכולם יש - בעיניי זה לא שיקול בכל דבר. אני חא חותמת גומי של החברה 

סבבה שלך לא הביאו צמיד זהב ועגיל קנו לך בגיל 21 אבל אם הילדה מבקשת כבר ורוצה מה הבעיה זה לא משהו לא חינוכי או שלא מתאים לך בעתיד שתעשה אז למה לא בעצם?!

ואגב מה רע בצמידי זהב לילדות לא אומרת עכשיו זהב אמיתח אבל יש בנות שהן אוהבות מגיל קטן תכשיטים אז למה לא...זה נשי ובריא 

צמידים אחרים יש לה בשפע. גם גולדפילד.

ולא. לא קיצוני בעיניי. אני בסדר עם ההחלטות שלי. ניקח דוגמה אחרת - אם היא ממילא תחליט אולי לצבוע את השיער בעתיד, למה שלא נצבע לה עכשיו? נעשה לה לייזר/ החלקה?

לדעתי ילדה בת 6 היא קטנה עדיין לעגילים. ואני שלמה עם זה. ובעיניי לא קורה כלום מזה שרצון כזהלא מתממש באותו רגע, בהתאם לשיקולים החינוכיים שלי. ואגב נראה לי גם שלא קראת אותם למרות שפירטתי

כמו עגיל וצמיד (ציינתי לא זהב)

לבין צבע שזה דבר שבמסדרת חינוכית חרדית לא יעבור חלק בכלל בגיל הזה

תחנכי את ילדייך כראות עינייך כמובן...אני פשוט חושבת שלפעמים אומרים לא במקום הלא נכון כי לך לפני 20 פלוס שנה זה היה נכון והיום הדור הוא שונה ובעיני אנחנו כהורים צריכים ללמוד לומר כן איפה שזה לא פוגע בערכים של הבית שאנחנו מחנכים אליו...זו דעתי ותעשי מה שאת רוצה בבית שלך כמובן...מעלה לך נקודה למחשבה

אפשר להגיב לך על התגובה

את יכולה לקבל ואת יכולה להסתייג ולהשאר בדעתך וזה שלך לגמרי...

לק"י

נראה לי שיש מקומות שמקובל לקנות לתינוקות צמידי זהב.

לא שזה נראה לי הכרחי. וגם סתם חבל אם נעלם🤦‍♀️

אבל זה שילדות בגן מדברות על מותגים זה נשמע לי ממש מוגזם כבר.

אבל לא אצל כולם, נכון

בכל אופן, ההתנגדות שלי לזה היא רק בגלל המכלול. כתבתי על זה גם פעם. יש יותר מדי התעסקות בחיצוניות בקרב בנות גילה. ואני לא רוצה שהיא תיקח בזה חלק, וכבר השנה היו כל מיני דברים עם בגדים והתארגנות וכל מיני דברים כי היא קטנה וכי זה לא מה שאנחנו מחנכים אליו

אם זה לא היה אישיו, יש סיכוי סביר שבעלי היה נכנע וקונה לה גם ולא הייתי מתנגדת.. אבל אני מרגישה שבמקרה הזה זה לא נכון. אפילו הגננות שלה מסתכלות לפעמים בתווית של הבגד ומדברות איתן על זה כבדרך אגב

ואני כן קונה לה תכשיטים (יש לה מליון, באמת) אבל לא מרשה לה ללכת עם זה לגן ולהחליף כל יום לגן.( בהית כן כמה שבא לה) ובגדים לא זולים תמיד אבל אני מחנכת שאני קונה כי זה טוב ואיכותי ונוח ומחזיק ולא כי זה מותג, כי מאיפה קניתי וכמה עלה לי לא באמת משנה ואני קונה לה גם משיין לפעמים נניח. אני מרגישה שיש קטע עם הדבר הזה של לתכשט ולשווק את הילדה אצל חלק מההורים כסמל סטאטוס

לצורך העניין, לבן שלי אני כן קונה דברים ממותגים שגם כביכול נראים כלפי חוץ כמו חולצות נאוטיקה. שזה נחשב מותג יקר (אבל אני קונה בעודפים ויוצא יותר זול מלידר) אבל יודעת שאצלו זה לא אישיו אזלא אכפת לי שיראו סמל נניח

ודווקא אני מדברת איתה על זה. וחשוב לי שהיא תרגיש יפה גם בלי תכשיטים בתור ילדה, שלא תרגיש שדברים חיצוניים מייפים אותה והיא מקבלת למרות שהיא מביעה רצון אבל יודעת ;- בגיל x כבר אוכל לענוד תכשיט ויהיו לי עגילים ואני לא צרגישה שזה גבול לא נכון. אמא בוחרת במה להשקיע ומתי,מה לאפשר ומתי, ואני אומרת לה שהיא יכולה לסמוך עליי בנוגע לשיקול הדעת שאני רוצה רק בטובתה  ויהיו את הזמנים שלה לקבל תכשיטים ולעשות עגילים ולהתעסק. כל דבר בזמן שלו.

ואפשר להבין למי אני מתכוונת.

אצלי לבנות שלי יש עגילי זהב ושרשראות זהב.

אני עושה בגילאים שנחשבים לגדולים 3,5

אבל כי אני פוחדת להתמודד עם אינפקציות וכו.

לק"י

שבגן של הבת שלה יש הרבה התעסקות בחיצוניות. זה לא כמו ילדה שיש לה תכשיט מזהב, אבל היא לא מבינה מה הערך של זה. מבחינתה זה תכשיט וזהו.

ילדות בנות שש שמדברות על מותגים זה נשמע לי קצת מעבר...כך שמניחה שגם תכשיטי זהב מעסיקים אותן.

(למען האמת שאני גם לא מבינה למה לי לקנות תכשיטים יקרים. אם אפשר למצוא דברים יפים בפחות.

ולילדות- בכלל נראה לי מיותר. הייתי מפחדת שיאבדו...

או שזה הסבתות שקונות? ואז אומרים תודה וזהו😅).

אני קונה עגילים מזהב כי זה נראה לי יותר בריא ממתכת פשוטה ומחלידה.

שרשראות צמידים וטבעות, היו לי כשהייתי קטנה והעברתי לבנות שלי. בעיני יש בזה דווקא משהו יפה כי אלו תכשיטים שנשמרים, זה כל הקטע בזהב. וכן יש בזה משהו מסורתי הקטע של זהב. קשה להסביר.

וגם הסבתות קונות..

לגבי מותגים הבנות שלי לא מבינות בזה דבר וחצי דבר. 

לק"י

שאמא שלי נתנה לי.

וגורמט זהב דקיק, שסבתא שלי נתנה לי (אני חושבת שהיא מצאה אותו אצלה ונתנה לי. אולי לבת מצוות היא וסבא שלי נהגו לקנות שרשרת מזהב. אבל היא נפטרה לפני שחגגתי בת מצווה).

אבל זה לא היה בגיל הגן, וגם לא היה אישיו סביב זה.

לא היה אישיו בכלל סביב העניין

זה היה מבחינתנו תכשיט מיוחד אבל לא התלהבנו או עשינו מזה וואו.

נכון גם לבת מצווה קיבלתי ומקבלים.. 

מאיפה זה בא אצלנו.

אני אישית לא קניתי אלא העברתי מה שהיה לי.

אני לא אחת שמתרגשת מידי מדברים שעולים כסף. קרה שהבת שלי איבדה טבעת זהב בביהס, שהייתה שלי פעם. ביום למחרת היא נמצאה.אבל גם אם לא - זה חפץ, לא נורא.

הסברתי לה אמנם להבא שלא להוריד ולתת לחברות. אבל לא בכעס ועצבים בכלל.

לי בתור בן אדם בוגר קרה שאיבדתי תכשיט שהיה של סבתא שלי בעיר אחרת, התבאסתי מאוד אבל דברים כאלו קורים.

זה לא כמו פעם.

אני לא רואה את זה כחיסרון כיום.

אבל תנו להן להחליט אם הן אכן רוצות בזה, אל תכריחו אותן להיות כמו כולן כשהן עוד בלי דעת...

אני לא מוכנה בשום אופן לסבול בשביל יופי. גם בבגדים הפרמטרים הראשונים שלי הם צניעות ונוחות ורק בסוף יופי. לא עונדת תכשיטים בכלל כי זה לא נוח לי, נועלת רק נעליים שנוחות לי גם אם הן לא יפות, גם לא מתאפרת כי זה לא נעים לי בפנים, וכן הלאה.

(יכולה לומר שבעצם אני קצת כועסת על אמי המהממת, ש"הכריחה" אותי לעשות טיפול פנים ולהתאפר בשביל החתונה, כי "רק כך את תיראי כלה". כיום אני לא מוכנה לסבול דברים כאלה, גם אם זה בשביל דברים ש"כך מקובל לעשות"... אז עגילים - ודאי שלא אהיה מוכנה לעשות.)

או בלסבול בשביל כל ערך אחר.

זה פשוט לא שייך לעולם של ילדים, ובטח לא תינוקות.

לא היה זיהום, היום בת 4 ממש אוהבת להתחדש בעגילים, להחליף כל יום בהתאם לשמלה, שמה מורידה לבד… ממש אוהבת

לי עשו בגיל 5 אני חושבת, אוהבת עד היום לשים.

בלי עגילים מרגישה חיוורת ;)

מנין לך?

לי עשו עגילים בגיל צעיר וזה מבאס אותי.

הייתי ממש מעדיפה שלא יעשו לי.

ואני אישה מטופחת ויפה מאוד.

החיסון נועד לתועלת התינוק (לדעת מי שמחסן בכל אופן)

בניגוד לחורים באוזניים שאין לתינוקת שום תועלת מהם. ממש לא מעניין אותו שזה מטופח ויפה.

שניהם זה לא בחירה של התינוק

שתינוק נולד ההורה קובע מה טוב ומה לא עבורו

אמא שיודעת שהילדה שלה תרצה עגילים שתגדל

מן הסתם כי לכולן יש חוסכת ממנה את זה שהיא תינוקת ושהיא לא תזכור כלום ולא יהיה לה צער

אנחנו בישראל לרוב הילדות יש עגילים במיוחד במגזר הדתי והחרדי בשנה הראשונה לחיים רוב ההורים עושים עגילים לילדות שלהן תגידו מה שתגידו

לסבתא שלי במרוקו בבית יולדות עשו עגילים ועד הדור שלנו כולנו עם עגילים ממש שהיינו תינוקות לכן בעייני זה נראה משונה כנראה להיות בלי חחח ובאמת כל הסביבה שלנו עושים ממש מוקדם

לק"י

אבל אצלינו עשו כתינוקות נראה לי רק לדודות שלי (ולא יודעת אם לכולן), והן בנות 60-70 ויותר.

בדור שאחרי כבר לא נראה לי שעשו באופן גורף.

באזור שלי זה נדיר. אני רואה את זה בעיקר אצל חרדים. וגם אצל חרדים - אני לא חושבת שחובה לנהוג לפי ה"נורמות" בעניין הזה. ממש לא כל תינוקת תודה בבגרותה לאמה על העגילים שעשתה לה, בדיוק כמו שכתבה @רוני_רון (שלמיטב זיכרוני חרדית).

בכל אופן, מותר לך לעשות עגילים לבנות שלך אם את חושבת שזה טוב להן (אף שאני אישית רואה בזה עוול), אבל אי אפשר לומר שזה משהו שהוא חובה לכך התינוקות...

לק"י

אף אחד לא יודע מה בדיוק ירצה הילד שלו כשיגדל.

אז יש דברים הכרחיים, ויש דברים שלא....

ממש לא מקובל לעשות עגילים לתינוקות.

במגזר החסידי אני רואה המון תינוקות עם עגילים.

אצלנו לרוב עושים בגיל יסודי.

וממש לא לכולן יש עגילים.

אף אחת בסביבה שלי שעשתה לבנות שלה לפני גיל שנה. הכי מוקדם שאני מכירה מקרוב זה גיל שנה וחצי. ואני גרה בסביבה דתית מאוד.

התינוק תלוי לגמרי בהורים שלו,

והתפקיד שלנו זה לבחור עבורו בחירות לפי טובתו.

לא רלוונטי מה עושה הרוב...

רוב ההורים במדינת ישראל קונים לילדים שלהם סמארטפון בגיל צעיר מידי

רוב ההורים ביפן עד לפני כמה שנים היו שוברים את הבהונות של התינוקות שלהם וקושרים את רגליהן שלא תגדלנה

רוב הילדים בחוף הים בישראל מתרחצים בשמש בבגד ים שלא מכסה שטח ניכר מהגוף.

האם חורים באוזניים זה טוב לתינוקות?

עדיין לא הבנתי איזה תועלת התינוקת מפיקה מזה.

אומנם היו פחות ילדים מהרגיל, אבל היו בערך 20 בנות מגילאי 12 ומטה, לשליש בערך היו עגילים.

ואני גרה בעיר, הרוב בבית הכנסת דת"לים, אבל לא מאותו סגנון בדיוק.

(אבל נראה לי שאני טוחנת מים בדיון הזה, אז אולי אחליט שמספיק לי).

אני באופן אישי לא עשיתי לתינוקת שלי ואני אשקול לעשות לה עגילים אך ורק כשהיא תבוא ותבקש (וגם אז אני אשקול אם זה מתאים)

ולאחייניות שלי עשו עגילים לדעתי רק לקראת כיתה א'.

ולי באופן אישי עשו עגילים רק בכיתה ח' וזה כן היה חריג. ל- 90% מבנות הכיתה היו עגילים לפני.

יש נשים שלא רוצות לגדל ילדה בתרבות של הוצאת זמן, כאב, וכסף על טיפוח מגיל כזה קטן.

זה בהחלט הבדל תרבותי על הנורמות המקובלות בכל חברה. וזה בקלות יכול להפוך לדיון אישי ברגע שאנשים מסוימים תולים את הזהות שלהם במאפיינים חברתיים כאלו. אם משהו שייך לקבוצה שונה אומר להם שהמעשה הזה לא בסדר, לפי תפיסתם התרבותית השונה, אותם אנשים מרגישים מותקפים אישית.

"כל אחת תעשה מה שטוב לה" לא אומר שלא יכולה להיות ביקורת על הצד השני מסיבות רציונאליות, מתוך כבוד הדדי.

(ואין לי מושג מאיפה הכוחות לחשוב על זה... רק לבדוק לה כינים גומר לי את השבוע)

במהלך השנים יותר כואב זה לטפל בזיהומים שיש פעם ב בחורים

לק"י

(גם אני עשיתי פעם).

ואם כבר, למה לי לגרום לילדה לזיהומים שיציקו לה (יודעת שלא לכולם יש. אבל המשכתי את דברייך).

אם כבר לעשות בגיל קטן

אולי לעשות בתור ניו בורן ואז התינוקת גודלת עם זה ורגילה לעגילים ופחות סיכוי שתתעסק עם זה

אישית, אין סיכוי שהייתי עושה לתינוקת עגילים. (כרגע יש לי רק בנים)

התינוק שלי בן שנה ורבע והוא מגיל מאוד קטן הדרך שלו לרגע זה במגע באוזניים שלו..

תוהה מה היה אם זאת היתה בת עם עגילים..

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים 

היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי

לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע

הם גרים בחור

היינו בלי רכב

יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב

ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.

עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.

בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.

אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.

להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.

אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.

גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.

מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.

כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.

הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.

מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.

קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.

וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...

היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים

ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.

והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.

היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה

היא סבתא טובה.

נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.

אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...

זה באמת מאמץ מיותר להגיע רק לקינוח כשזה נסיעה רחוקה ככ

יותר הגיוני לצאת מוקדם, או להגיד מראש שלא מסתדר לכם ולחסוך את הטירחה

עם הנרות לפני שיוצאים מהבית. ואם הם מדליקים בצאת הכוכבים+נסיעה למקום רחוק זה הגיוני מאד.

@מולהבולה היקרה

כשלנו קרה שהגענו לסעודת פורים של המשפחה לקינוח, או יותר מדויק לזימון.... אחרי 3 וחצי שעות נסיעה בפקקים

וכל זה כי היו צריכים להתחיל מוקדם כי לירושלמים יש קריאת מגילה וצריכים לחזור בזמן הביתה

ודווקא לנו שזה היה מצוה לאכול סעודה לא חיכו.

אז הודעתי לבעלי שבזה נגמר הסיפור

והתחלנו לחגוג פורים בבית.

אותו דבר בחנוכה ובכל זמן אחר

יש שלב שזה כבר נהיה לא הגיוני לסחוב את כל המשפחה, במיוחד כשאת אחרי לידה.

ובמיוחד בחנוכה שהכל כ"כ פקוק ויש הדלקה

ממש לא הייתי נוסעת

הייתי מבקשת שינסו לעשות במקום קרוב יותר או מזמינה אלי את כולם

או שפשוט הייתי מתארגנת על מסיבה חילופית לילדים בבית.

חנוכה שמח ושיהיה לכם רק טוב

להדליק כשחוזרים

לכתחילה זה בצאת כוכבים, אבל לא אסור להדליק אחרי.

אישית אנחנו נוסעים להדלקה אחת אצל ההורים שלי כל חנוכה ויוצאים מוקדם. בעלי מדליק אצלנו בבית שחוזרים. לא לכתחילה,אבל זה בהחלט יגרום לנו לפספס אם לא נצא מוקדם וחשוב לנו לפגוש אותם. אפשר להתגמש כשצריך 

לק"י

להשתתף בכסף או שהם מוותרים.

או להביא חנוכיה ולהדליק שם גם (אם זה אפשרי מבחינת המנהגים. לא יודעת).

אז יוצאים ככה שיגיעו בערך בחמש ומדליקים בבית כשחוזרים.

ואם אין מצב לא להדליק בבית, אז מראש מודיעים שלא נגיע... לא רואה איפה החוסר התחשבות פה...

אם כבר, אז הם אלו שלא מוכנים להתגמש ולא מתחשבים. אולי יש דברים קודמים שמעכירים את האוירה וכו'. אבל ככה סתם רק המקרה הזה, לא בטוחה איפה החוסר התחשבות פה.

אגב גם במקרה שלכם של פורים

לא יודעת, נניח יש 3-4 משפחות שמחכות למשפחה אחת שנתקעה בפקקים. מה הציפיה? שלא יאכלו שעתיים שלוש וישבו סתם ויחכו עם כל הילדים?

אני הייתי מתקשרת מהדרך ואומרת אל תחכו לנו, תשמרו לנו אוכל.

ואם זה כזה טירחה באמת להבא זכותכם להחליט שיותר נח לחגוג בבית ולא להטרטר בחג בפקקים, האמת לגיטימי.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!!