לק"י

גיל שסביר בעיני זה כשמבינים שזה כואב ורוצים בכל זאת.

נניח 7+

יללה לרגע וזהו.

אני חושבת שככל שגדלים ויותר מודעים למעשה אז יותר יש סיכוי שיגעו, סתם היגיון שלי.

הבת שלי לא התעסקה בעגילים מעולם.

ומספיק בוגרת כדי לאפשר לטפל בה במקרי הצורך..

כלומר תלוי ילד אבל מאמינה שסביבות גיל 9.

לי אין חורים בכלל האמת. אבל אין לי התנגדות מהותית לזה..

כן לא אזום את זה בעצמי אלא רק כשהילדה תרצה.

אם יתעקשו כשיגדלו אנסה לחשוב על זה.

באמת כשעבדתי עם תינוקות והייתה אחת עם עגילים בולטים זה הבהיל אותי שעלולה להפגע. אבל קשה לי בעיקר עם המחשבה של לעשות חור.

כשהילדה יכולה להיות אחראית על עצמה במקרה הצורך.

בגיל צעיר יותר הן עונדות עגילי קליפס. בתור תינוקות אין להן שום צורך בעגילים...

(ואני אישית לא סובלת את הרעיון של לחורר את הגוף בשביל יופי. אם אמא שלי הייתה עושה לי חורים בגיל קטנטן הייתי די כועסת...)

בטח כבר שאלתי פעם, ושכחתי את התשובה....

לק"י

ואם יילך לאיבוד, אז חבל.

והן התפרקו מהר...

היא לא הולכת בהן כל יום, רק מידי פעם.

היה שם סוג אחד לא צנוע שמייד זרקנו, אבל עדיין היה לה מבחר מכובד.

(אגב, בהתחלה זה הכאיב לה, אח"כ הבנו שיש שם פלסטיק שקוף שמכניסים לתוך העגיל, ואז זה לא הכאיב)

בחופש הגדול לפני שעולים לא'

כמובן רק אם היא מבקשת

זה לא כזה התעסקות

מרחנו לה מאלחש ואחרי בערך חצי שעה עשו לה את החור

שום התעסקות מעבר לזה

אולי מרחתי כמה ימים סינטומיצין ליתר ביטחון 

זה שניה, ברור..

אבל אנחנו משפחה עם עור מאוד רגיש ולכל האחיות והאחייניות שלי היו אינפקציות, כולל אחת לפחות שהייתה מסובכת שהאוזן בלעה את הסוגר והיה צריך פעולה כירורגית להוציא...

לא פוסלת עגילים בגלל זה כי מבינה שזה יפה ומוסיף, ויש לי אחיות עם מעל 6 חורים בכל אוזן+נזם.. וזה מהמם בעיני. אבל כן בגלל זה מעדיפה לחכות לגיל שזה מספיק חשוב לילדה כדי להתמודד עם אינפקציות.

זה לא המקום הנכון להתייעץ..

לדעתי, אם רצית לעשות, היית צריכה לפני הגיל הזה, בגיל כמה חודשים, או שפשוט תלמדי אותה לא לגעת, בתקווה שזה יעבוד

אצלינו כולם עם עגילים

והבנות עד כיתה א לרוב מוחלט יש

לא רציתי לעשות בגיל כמה חודשים כי אמרו לי שהחור יכול לצאת במיקום לא נכון יחסית לפנים

עכשיו מתלבטת אם לעשות או לחכות לגיל שנתיים נגיד

רציתי לדעת מנסיון אם מישהי עשתה בגיל שנה וחצי/שנתיים ועבר טוב

נגיד סביבות גיל 3..

אין פה שום דבר קריטי לחיים.

והחור יסתם מתישהו

אם כבר, היא יכולה מאוד לרצות ולפחד ועצם זה שעשית לה עגילים בגיל מוקדם- פתרת לה את הלחץ

לק"י

ואין לי עניין להכאיב סתם, כי אולי היא תרצה כשתגדל.

(ובעיני גם לא יפה לתינוקות עגילים, וזה גם לא נראה לי נוח לישון עם זה. ככה זכור לי מעצמי).

ואני מאוד נגעלת מהדבר הזה

הייתי עם עגילים תקופה לא ארוכה, די מהר כבר לא אהבתי את זה, ואמא שלי הפסיקה להלביש לי עגילים.

לא הייתי עם עגילים כבר 20 שנה, ועדיין יש לי חורים, מן הסתם הם חסומים בפנים, אבל כלפי חוץ ממש רואים אותם.

לדעתי לא כדאי לעשות לילדות עגילים עד גיל מספיק גדול בו הן בוחרות בזה בעצמן.

ממש מעצבן לי ומגעיל לי הסימנים.

אולי לעומת מקומות אחרים יש פה יותר נשים שלא אוהבות את הרעיון.

שמתי עם קליפס!! עם סוגר זה באמת נפל לה אז ישר החלפנו היא עד עכשיו עם הקליפס כבר בת 6 וחצי חחחחח

הבנתי שכמה שיותר מוקדם יותר טוב כי האזור רך היא בכתה ממש לרגע

אני עשיתי בגילאי שנה, שנה וחצי, שלוש, וחצי שנה (אצל הקטנה).

אצל כולן עבר בשלום ב"ה.
הקפדתי לחטא עם אלכוהול בימים הראשונים.

משתמשת בעגילי גולדפילד או כסף כבר שנים לכולן, לא נרשמו בעיות מיוחדות.
לאחת הבנות היה אחרי כמה שנים אינפקציה,

אז הוצאתי את העגילים, חיטאתי, מרחתי כמה ימים משחה אנטיביוטית והקפדתי להעביר את העגיל בחור פעם ביום כדי שלא יסתם.
אחרי כמה ימים עבר, ומאז לא חזר ב"ה.

בעיניי עגילים זה יפה ומתוק לבנות, אם כי מבינה את אלו שלא רוצות לעשות לתינוקות/ ילדות עד שמבקשות.

לאמא שלי אין חורים אבל עשתה לי ולאחיותיי לבת מצווה כשביקשנו. לדעתי בגיל כזה הרבה יותר כואב.
זוכרת גם שכילדה התבאסתי שלחברות שלי יש כבר עגילים ולי לא.
(בכללי אציין שיש משהו מאד נשי בלסבול בשביל יופי חחח אנחנו הולכות עם עקבים, בגדים לא נוחים, מסירות שיער, והכל בשביל להרגיש יפה יותר...

אז עגילים זה חלק מהמסע...)
 

אז הסיבה של השחתת הגוף לא הגיונית. גם אימותינו הקדושות שמו נזמים

וגם לא הסיבה שיותר יפה טבעי, כי בסוף שמים עגילי קליפס אם אין חור,

 . עדיף פשוט לסבול פחות ולעשות בגיל מוקדם, לבנות שלי אף פעם לא היתה אינפקציה בגיל צעיר בגלל עגילים שעשיתי להם, תמיד זה עבר בשלום. אני לעומת זאת עשיתי עגיל שני, בגיל בוגר, לקח לי יותר משנה עד שהחלימה לי האוזן.

לי יש עגילים ואני מאוד אוהבת, אבל יש לי כמה וכמה חברות שלא אוהבות, אין להן חורים והן גם לא שמות עגילי קליפס, וזכותן.

באופן אישי אעשה לבנות שלי כשיבקשו

פה יש המון בלי חורים,

ואולי בגלל זה גם הדעה הרווחת היא שהילדה תבחר בהמשך האם לעשות עגילים או לא

(הייתי ממש בהלם לגלות פה כמה זה נפוץ לעשות בגילאים פיצים... מכירה 1-2 שעשו וזהו)

לרוב הבנות יש.

אבל זה לא אומר שום דבר לגבי הבחירה האישית של הבנות שלי.

למשל במעגל של החברות הקרובות והמשפחה שלי, מתוך משהו כמו 20 נשים ל5 שאני זוכרת כרגע, אין בכלל וגם לא רוצות. אז נכון ל15 האחרות יש, אבל זו סיבה להצטרף אליהן אוטומטית?

דרך אגב לי יש חורים, אני מאוד אוהבת, ובהחלט אעשה לבנות שלי ברגע שיבקשו, אבל פשוט הטענה שממילא "לכולם יש" בעיניי לא תופסת

אני אישית ממש נגעלת מעגילים.

והרבה בנות בסביבה הקרובה שלי לא לובשות עגילים.

וכן לובשות שרשראות, צמידים וטבעות...

אלו שמוכנות לסבול בשביל יופי ועושות את הרשימה שציינתי ועוד... ואלו שלא...

נראה לי אני איפשהו באמצע...

עקבים ממש נמנעת למרות 'לא ניה מזיק לי.עדשות גם לא נח לי שמה משקפיים וכו וכו

אבל עגילים ממש מרגישה שזה חובה

אולי כי בתור ילדה רציתי מאוד

אני חושבת שאם זה עלה, הייתי עושה פוס, וחושבת לעומק אם אני עושה את זה בשבילה או בשבילי.

אולי לך כאישה בוגרת שאוהבת תכשיטים וקישוטים

לתינוקות הבייסיק זה להיות קרובים לאמא, לאכול ולישון. והאמת שאני מנש לא נגד תכשיטים וגם לא נגד עגילים ויש לי ואפילו יותר מאחד באוזן אחת והייתי עושה גם עוד, אבל לתינוקות וילדות קטנות זה נראה לי מוזר ולא הכרחי

כאילו, הן קטנות. מה הלחץ?

גם לבת ה6 אני עוד לא מסכימה למרות שהיא ממש ביקשה כי לכולן יש (ויש גם ילדות אצלה בגן עם צמידי זהב😅, שיא ההגזמה. קיבלתי צמיד רק לפני החתונה ועגיל זהב קנו לי לראשונה כשהייתי בת 21 אבל זה כבר נושא אחר)

ברור שכשאני כותבת משהו, הוא על דעתי בלבד

לא ככ הבנתי את ההערה על התגובה האמת

ובאמת רגע לאמיתו של דבר - ש עוררין על כך שעגילים זה לא דבר בסיסי והכרחי??

זה משהו שהוא אולי nice to have,אבל לגמרי לא בסיסי בעיניי.

המושגים שלנו קצת מתערבבים לפעמים לדעתי

וזה שאני כותבת את זה, לא אומר שאני מנסה לחנך אף אחת. אבל גם לא חייבת הסבר על כל תגובה

ואם בכל זאת תרצי - אז להשליך רצונות וכמיהות שלנו כילדות/ נערות/ נשים/ וואטאבר על הילדים זה לא בהכרח נכון ולכן כתבתי את התגובה שלי, כדי לאתגר את הענין הזה

אבל אם אני הולכת רגע לעולמן של מי שכן עושה, וחושבת שזה חשוב, אז רשמתי את זה כדי להסביר שיש הבדל בין בסיסי/ חובה/הכרחי לבין מה שלא

זה טיבו של דיון. בין היתר הוא פותח לנו את הראש לדברים אחרים.

אבל מן הסתם כן, אם לא, תתעלמי,  ואם כן-

אני לא צריכה שיפתחו לי את הראש, אני אישה בוגרת שעברה הרבה בחיים והגיעה למסקנות שלה מניסיון, תודה .

וברעיון, ואם מישהו צריך שיפתחו לו את הראש , זה דווקא זה שמתנגד, לא זה שעושה .

תנסי לא לתפוס צד.

בכל אופן זה לא מהותי, ולא מעניין אותי מה כל אחת עושה עם הילדים שלה, כמו שלא אמור לעניין אותה מה אני עושה עם הילדים שלי, הפותחת שאלה על משהו שהיא כן רוצה לעשות, וקמו כל המתנגדות לחנך אותה למה לא. וזה לדעתי ממש לא לעניין. וזה קורה בכל שרשור של עגילים כאילו מדובר בשרשור של חיסונים, הייתי שמחה דווקא שמהתחלה היית עוצרת את זה ורושמת להן דווקא, שהיא פנתה לשאול על משהו שכבר החליטה לעשות, ולא שאלה את דעתן.

מסקנה שכל אחת תעשה מה שטוב לה, ושלא תחנך את השניה, אני סיימתי ולא מתכוונת להגיב יותר.

ואם לא התכוונת אלי, מתנצלת מראש על מה שכתבתי ישירות אליך,

אבל כן מתכוונת לכל אחת אחרת שחושבת שמה שהיא חושבת זה הכי טוב. אהבת חינם וכבוד לאחר לא תזיק בדור שלנו.

לק"י

השאלה בפתיחת השרשור היתה- מתי אתן ממליצות לעשות עגילים? ולכן היא קיבלה המלצות שונות.

אם היא היתה כותבת שהיא מעוניינת לעשות בגיל צעיר, ולא רוצה לשמוע דיעות אחרות, סביר להניח שהיא היתה שומעת תגובות מסויימות בעיקר.

ועוד דבר, זה טיבו של פורום- לרוב לא מקבלים רק תגובות לפי מה שרוצים לשמוע.

ואישית, כשאני שואלת שאלה, אני הרבה פעמים רוצה לשמוע דיעות שונות. אם אני סגורה על משהו, אין לי סיבה לשאול פה.

(לא מדברת על שרשורי פריקה וכדומה).

ובעיני, ענו לה יפה ומכובד. אנחנו משתדלות לא להתערב סתם איפה שלא צריך.

לעשות עגילים בגיל צעיר, בתור תגובות שמנסות לחנך או להוכיח את מי שכן עושה בגיל צעיר.

אני ממש לא קראתי את זה ככה.

השאלה הפותחת היתה מתי ממליצים לעשות. יש פה בפורום דעות מאוד מגוונות בנושא הזה, בין השאר גם כי יש פה גיוון של החברות שאנחנו מגיעות מתוכן, ומה מקובל בכל חברה.

וזה לגיטימי שכל אחת תענה מתוך תפיסת העולם שלה.

וזה לגיטימי גם לשים סימן שאלה על דברים שנכתבו פה, כמו ש'עגילים זה בייסיק'. לא בתור תוכחה שזה דבר שאסור לעשות. לא בתור ניסיון לחנך אחרות לא לעשות עגילים. אבל כן יש מקום לשאול את עצם ההגדרה שנכתבה פה. וזה בסדר גם לא להסכים ולהמשיך לחשוב שזה 'בייסיק'...

ואגב, אם את מרגישה שיש תגובות שנכתבו בצורה שפוגעת באחרות, המקום לכתוב את זה הוא בדיווח למנהלות, ולא לפתוח על זה דיון על גבי הפורום.

כי הגבת לי. גם אם לא תקראי. אבל לטובת כל השאר שכן.

הפותחת שאלה מתי אתן ממליצות לעשות עגילים. קודם כל זה אומר דיון פתוח על דעתן של הכותבות בנוגע לעניין. והגיוני שיהיו שיכתבו שהגיל של הבת של הפותחת צעיר מדי (כמוני) כי זה עניין של דעה. אולי לא קראת נכון את כוונת הכותבת? כי אם היא הייצה כותבת למשל -" יש לי תינוקת בת שנה וחצי ואני רוצה המלצות איפה לעשות ואיך פחות להסתבך" את צודקת. נדחפנו בלי קשר והבענו דעה כביכול על החלטה שהתקבלה מראש

בנוגע ללחנך - הכל בהקשר לקונטסקט הנכתב. לא כתבתי את דעתי בתגובה להודעה הפותחת, אלא בתגובה למילה חובה ובסיסי בקשר לעגילים לפעוטות וילדות קטנות. ואני לא רואה בזה שום עניין של חינוך. או ביקורת. סהכ העמדת דברים על דיוקם + הבעת נושא על עגילים בגיל צעיר. כמו עוד הרבה נשים פה

אם כבר,נראה לי שהגעת טעונה לשרשור (אולי כי את מרגישה מבוקרת בעצמך פה, לא יודעת. או שלא.) והחלטת להגיב לי בצורה כזו ו"אהבת חינם" ושאר ירקות. אין קשר מחילה. הבעת דיעה על נושא מסוים אינה לגופו של אדם, אלא לגופו של עניין. וגם אם אני לא מסכימה פה עם כל מיני דברים ודעות זה לא קשור לזה שאני מחנכת או לא אוהבת חינם. אני בסהכ כותבת את דעתי כי נפתח פה דיון וזה טיבו של דיון

ואם כבר, באמת המנהלות כתבו - הפורום הוא לא מקום לבקר פה תגובות. 

אני יודעת שיש חברות שמקובל בהן לעשות חורים באוזניים לתינוקות.

אבל

עם כל הכבוד

ברור לכולי עלמא שהתינוקת לא זקוקה לעגילים

מה עניין של דעה לכאן??

איזה תועלת התינוקת מפיקה מעגילים?

אם היא רוצה למה לא להסכים?? לי קשה עם זה... במיוחד שלכולם יש אין מצווה שהילדים יהיו חריגים...

וגם צמיד זהב, מה הבעיה? אז לך לא היה?

אם יש לה שתלבש(זה יקר לא הייתי קונה לילדה אבל אם מקבלת מתנה או משהו למה לא...)

והבת שלי לא צריכה לענוד צמיד בשווי של כמעט אלף שקל

זה שלי לא היה, בעיניי זה טוב. רף הריגוש נדברים נשחק וילדות צריכות להתעסק בעניינים של ילדות ולא לרצות צמידי זהב בעיניי (וברור שזה מגיע עם התעסקות במותגי בגדים וכד. מדובר בילדות בנות שש בעיניי לא לעניין ולא רוצה שהילדה תהיה שם)

וכנראה באמת שאנחנו קצוות וזה בסדר. לא מרגישה קיצונית בכלל האמת 🤭 כמו שאני לא חושבת שאת קיצונית כי את רוצה לעשות לילדה שלך עגילים. זכותך.  אבל חובה ובסיסי על עגילים זה פשוט לא נכון בעיניי

ולגבי למה אני לא מסכימה ולכולם יש - בעיניי זה לא שיקול בכל דבר. אני חא חותמת גומי של החברה 

סבבה שלך לא הביאו צמיד זהב ועגיל קנו לך בגיל 21 אבל אם הילדה מבקשת כבר ורוצה מה הבעיה זה לא משהו לא חינוכי או שלא מתאים לך בעתיד שתעשה אז למה לא בעצם?!

ואגב מה רע בצמידי זהב לילדות לא אומרת עכשיו זהב אמיתח אבל יש בנות שהן אוהבות מגיל קטן תכשיטים אז למה לא...זה נשי ובריא 

צמידים אחרים יש לה בשפע. גם גולדפילד.

ולא. לא קיצוני בעיניי. אני בסדר עם ההחלטות שלי. ניקח דוגמה אחרת - אם היא ממילא תחליט אולי לצבוע את השיער בעתיד, למה שלא נצבע לה עכשיו? נעשה לה לייזר/ החלקה?

לדעתי ילדה בת 6 היא קטנה עדיין לעגילים. ואני שלמה עם זה. ובעיניי לא קורה כלום מזה שרצון כזהלא מתממש באותו רגע, בהתאם לשיקולים החינוכיים שלי. ואגב נראה לי גם שלא קראת אותם למרות שפירטתי

כמו עגיל וצמיד (ציינתי לא זהב)

לבין צבע שזה דבר שבמסדרת חינוכית חרדית לא יעבור חלק בכלל בגיל הזה

תחנכי את ילדייך כראות עינייך כמובן...אני פשוט חושבת שלפעמים אומרים לא במקום הלא נכון כי לך לפני 20 פלוס שנה זה היה נכון והיום הדור הוא שונה ובעיני אנחנו כהורים צריכים ללמוד לומר כן איפה שזה לא פוגע בערכים של הבית שאנחנו מחנכים אליו...זו דעתי ותעשי מה שאת רוצה בבית שלך כמובן...מעלה לך נקודה למחשבה

אפשר להגיב לך על התגובה

את יכולה לקבל ואת יכולה להסתייג ולהשאר בדעתך וזה שלך לגמרי...

לק"י

נראה לי שיש מקומות שמקובל לקנות לתינוקות צמידי זהב.

לא שזה נראה לי הכרחי. וגם סתם חבל אם נעלם🤦‍♀️

אבל זה שילדות בגן מדברות על מותגים זה נשמע לי ממש מוגזם כבר.

אבל לא אצל כולם, נכון

בכל אופן, ההתנגדות שלי לזה היא רק בגלל המכלול. כתבתי על זה גם פעם. יש יותר מדי התעסקות בחיצוניות בקרב בנות גילה. ואני לא רוצה שהיא תיקח בזה חלק, וכבר השנה היו כל מיני דברים עם בגדים והתארגנות וכל מיני דברים כי היא קטנה וכי זה לא מה שאנחנו מחנכים אליו

אם זה לא היה אישיו, יש סיכוי סביר שבעלי היה נכנע וקונה לה גם ולא הייתי מתנגדת.. אבל אני מרגישה שבמקרה הזה זה לא נכון. אפילו הגננות שלה מסתכלות לפעמים בתווית של הבגד ומדברות איתן על זה כבדרך אגב

ואני כן קונה לה תכשיטים (יש לה מליון, באמת) אבל לא מרשה לה ללכת עם זה לגן ולהחליף כל יום לגן.( בהית כן כמה שבא לה) ובגדים לא זולים תמיד אבל אני מחנכת שאני קונה כי זה טוב ואיכותי ונוח ומחזיק ולא כי זה מותג, כי מאיפה קניתי וכמה עלה לי לא באמת משנה ואני קונה לה גם משיין לפעמים נניח. אני מרגישה שיש קטע עם הדבר הזה של לתכשט ולשווק את הילדה אצל חלק מההורים כסמל סטאטוס

לצורך העניין, לבן שלי אני כן קונה דברים ממותגים שגם כביכול נראים כלפי חוץ כמו חולצות נאוטיקה. שזה נחשב מותג יקר (אבל אני קונה בעודפים ויוצא יותר זול מלידר) אבל יודעת שאצלו זה לא אישיו אזלא אכפת לי שיראו סמל נניח

ודווקא אני מדברת איתה על זה. וחשוב לי שהיא תרגיש יפה גם בלי תכשיטים בתור ילדה, שלא תרגיש שדברים חיצוניים מייפים אותה והיא מקבלת למרות שהיא מביעה רצון אבל יודעת ;- בגיל x כבר אוכל לענוד תכשיט ויהיו לי עגילים ואני לא צרגישה שזה גבול לא נכון. אמא בוחרת במה להשקיע ומתי,מה לאפשר ומתי, ואני אומרת לה שהיא יכולה לסמוך עליי בנוגע לשיקול הדעת שאני רוצה רק בטובתה  ויהיו את הזמנים שלה לקבל תכשיטים ולעשות עגילים ולהתעסק. כל דבר בזמן שלו.

ואפשר להבין למי אני מתכוונת.

אצלי לבנות שלי יש עגילי זהב ושרשראות זהב.

אני עושה בגילאים שנחשבים לגדולים 3,5

אבל כי אני פוחדת להתמודד עם אינפקציות וכו.

לק"י

שבגן של הבת שלה יש הרבה התעסקות בחיצוניות. זה לא כמו ילדה שיש לה תכשיט מזהב, אבל היא לא מבינה מה הערך של זה. מבחינתה זה תכשיט וזהו.

ילדות בנות שש שמדברות על מותגים זה נשמע לי קצת מעבר...כך שמניחה שגם תכשיטי זהב מעסיקים אותן.

(למען האמת שאני גם לא מבינה למה לי לקנות תכשיטים יקרים. אם אפשר למצוא דברים יפים בפחות.

ולילדות- בכלל נראה לי מיותר. הייתי מפחדת שיאבדו...

או שזה הסבתות שקונות? ואז אומרים תודה וזהו😅).

אני קונה עגילים מזהב כי זה נראה לי יותר בריא ממתכת פשוטה ומחלידה.

שרשראות צמידים וטבעות, היו לי כשהייתי קטנה והעברתי לבנות שלי. בעיני יש בזה דווקא משהו יפה כי אלו תכשיטים שנשמרים, זה כל הקטע בזהב. וכן יש בזה משהו מסורתי הקטע של זהב. קשה להסביר.

וגם הסבתות קונות..

לגבי מותגים הבנות שלי לא מבינות בזה דבר וחצי דבר. 

לק"י

שאמא שלי נתנה לי.

וגורמט זהב דקיק, שסבתא שלי נתנה לי (אני חושבת שהיא מצאה אותו אצלה ונתנה לי. אולי לבת מצוות היא וסבא שלי נהגו לקנות שרשרת מזהב. אבל היא נפטרה לפני שחגגתי בת מצווה).

אבל זה לא היה בגיל הגן, וגם לא היה אישיו סביב זה.

לא היה אישיו בכלל סביב העניין

זה היה מבחינתנו תכשיט מיוחד אבל לא התלהבנו או עשינו מזה וואו.

נכון גם לבת מצווה קיבלתי ומקבלים.. 

מאיפה זה בא אצלנו.

אני אישית לא קניתי אלא העברתי מה שהיה לי.

אני לא אחת שמתרגשת מידי מדברים שעולים כסף. קרה שהבת שלי איבדה טבעת זהב בביהס, שהייתה שלי פעם. ביום למחרת היא נמצאה.אבל גם אם לא - זה חפץ, לא נורא.

הסברתי לה אמנם להבא שלא להוריד ולתת לחברות. אבל לא בכעס ועצבים בכלל.

לי בתור בן אדם בוגר קרה שאיבדתי תכשיט שהיה של סבתא שלי בעיר אחרת, התבאסתי מאוד אבל דברים כאלו קורים.

זה לא כמו פעם.

אני לא רואה את זה כחיסרון כיום.

אבל תנו להן להחליט אם הן אכן רוצות בזה, אל תכריחו אותן להיות כמו כולן כשהן עוד בלי דעת...

אני לא מוכנה בשום אופן לסבול בשביל יופי. גם בבגדים הפרמטרים הראשונים שלי הם צניעות ונוחות ורק בסוף יופי. לא עונדת תכשיטים בכלל כי זה לא נוח לי, נועלת רק נעליים שנוחות לי גם אם הן לא יפות, גם לא מתאפרת כי זה לא נעים לי בפנים, וכן הלאה.

(יכולה לומר שבעצם אני קצת כועסת על אמי המהממת, ש"הכריחה" אותי לעשות טיפול פנים ולהתאפר בשביל החתונה, כי "רק כך את תיראי כלה". כיום אני לא מוכנה לסבול דברים כאלה, גם אם זה בשביל דברים ש"כך מקובל לעשות"... אז עגילים - ודאי שלא אהיה מוכנה לעשות.)

או בלסבול בשביל כל ערך אחר.

זה פשוט לא שייך לעולם של ילדים, ובטח לא תינוקות.

לא היה זיהום, היום בת 4 ממש אוהבת להתחדש בעגילים, להחליף כל יום בהתאם לשמלה, שמה מורידה לבד… ממש אוהבת

לי עשו בגיל 5 אני חושבת, אוהבת עד היום לשים.

בלי עגילים מרגישה חיוורת ;)

מנין לך?

לי עשו עגילים בגיל צעיר וזה מבאס אותי.

הייתי ממש מעדיפה שלא יעשו לי.

ואני אישה מטופחת ויפה מאוד.

החיסון נועד לתועלת התינוק (לדעת מי שמחסן בכל אופן)

בניגוד לחורים באוזניים שאין לתינוקת שום תועלת מהם. ממש לא מעניין אותו שזה מטופח ויפה.

שניהם זה לא בחירה של התינוק

שתינוק נולד ההורה קובע מה טוב ומה לא עבורו

אמא שיודעת שהילדה שלה תרצה עגילים שתגדל

מן הסתם כי לכולן יש חוסכת ממנה את זה שהיא תינוקת ושהיא לא תזכור כלום ולא יהיה לה צער

אנחנו בישראל לרוב הילדות יש עגילים במיוחד במגזר הדתי והחרדי בשנה הראשונה לחיים רוב ההורים עושים עגילים לילדות שלהן תגידו מה שתגידו

לסבתא שלי במרוקו בבית יולדות עשו עגילים ועד הדור שלנו כולנו עם עגילים ממש שהיינו תינוקות לכן בעייני זה נראה משונה כנראה להיות בלי חחח ובאמת כל הסביבה שלנו עושים ממש מוקדם

לק"י

אבל אצלינו עשו כתינוקות נראה לי רק לדודות שלי (ולא יודעת אם לכולן), והן בנות 60-70 ויותר.

בדור שאחרי כבר לא נראה לי שעשו באופן גורף.

באזור שלי זה נדיר. אני רואה את זה בעיקר אצל חרדים. וגם אצל חרדים - אני לא חושבת שחובה לנהוג לפי ה"נורמות" בעניין הזה. ממש לא כל תינוקת תודה בבגרותה לאמה על העגילים שעשתה לה, בדיוק כמו שכתבה @רוני_רון (שלמיטב זיכרוני חרדית).

בכל אופן, מותר לך לעשות עגילים לבנות שלך אם את חושבת שזה טוב להן (אף שאני אישית רואה בזה עוול), אבל אי אפשר לומר שזה משהו שהוא חובה לכך התינוקות...

לק"י

אף אחד לא יודע מה בדיוק ירצה הילד שלו כשיגדל.

אז יש דברים הכרחיים, ויש דברים שלא....

ממש לא מקובל לעשות עגילים לתינוקות.

במגזר החסידי אני רואה המון תינוקות עם עגילים.

אצלנו לרוב עושים בגיל יסודי.

וממש לא לכולן יש עגילים.

אף אחת בסביבה שלי שעשתה לבנות שלה לפני גיל שנה. הכי מוקדם שאני מכירה מקרוב זה גיל שנה וחצי. ואני גרה בסביבה דתית מאוד.

התינוק תלוי לגמרי בהורים שלו,

והתפקיד שלנו זה לבחור עבורו בחירות לפי טובתו.

לא רלוונטי מה עושה הרוב...

רוב ההורים במדינת ישראל קונים לילדים שלהם סמארטפון בגיל צעיר מידי

רוב ההורים ביפן עד לפני כמה שנים היו שוברים את הבהונות של התינוקות שלהם וקושרים את רגליהן שלא תגדלנה

רוב הילדים בחוף הים בישראל מתרחצים בשמש בבגד ים שלא מכסה שטח ניכר מהגוף.

האם חורים באוזניים זה טוב לתינוקות?

עדיין לא הבנתי איזה תועלת התינוקת מפיקה מזה.

אומנם היו פחות ילדים מהרגיל, אבל היו בערך 20 בנות מגילאי 12 ומטה, לשליש בערך היו עגילים.

ואני גרה בעיר, הרוב בבית הכנסת דת"לים, אבל לא מאותו סגנון בדיוק.

(אבל נראה לי שאני טוחנת מים בדיון הזה, אז אולי אחליט שמספיק לי).

אני באופן אישי לא עשיתי לתינוקת שלי ואני אשקול לעשות לה עגילים אך ורק כשהיא תבוא ותבקש (וגם אז אני אשקול אם זה מתאים)

ולאחייניות שלי עשו עגילים לדעתי רק לקראת כיתה א'.

ולי באופן אישי עשו עגילים רק בכיתה ח' וזה כן היה חריג. ל- 90% מבנות הכיתה היו עגילים לפני.

יש נשים שלא רוצות לגדל ילדה בתרבות של הוצאת זמן, כאב, וכסף על טיפוח מגיל כזה קטן.

זה בהחלט הבדל תרבותי על הנורמות המקובלות בכל חברה. וזה בקלות יכול להפוך לדיון אישי ברגע שאנשים מסוימים תולים את הזהות שלהם במאפיינים חברתיים כאלו. אם משהו שייך לקבוצה שונה אומר להם שהמעשה הזה לא בסדר, לפי תפיסתם התרבותית השונה, אותם אנשים מרגישים מותקפים אישית.

"כל אחת תעשה מה שטוב לה" לא אומר שלא יכולה להיות ביקורת על הצד השני מסיבות רציונאליות, מתוך כבוד הדדי.

(ואין לי מושג מאיפה הכוחות לחשוב על זה... רק לבדוק לה כינים גומר לי את השבוע)

במהלך השנים יותר כואב זה לטפל בזיהומים שיש פעם ב בחורים

לק"י

(גם אני עשיתי פעם).

ואם כבר, למה לי לגרום לילדה לזיהומים שיציקו לה (יודעת שלא לכולם יש. אבל המשכתי את דברייך).

אם כבר לעשות בגיל קטן

אולי לעשות בתור ניו בורן ואז התינוקת גודלת עם זה ורגילה לעגילים ופחות סיכוי שתתעסק עם זה

אישית, אין סיכוי שהייתי עושה לתינוקת עגילים. (כרגע יש לי רק בנים)

התינוק שלי בן שנה ורבע והוא מגיל מאוד קטן הדרך שלו לרגע זה במגע באוזניים שלו..

תוהה מה היה אם זאת היתה בת עם עגילים..

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

אם אין חוזה מיוחד ברב קו אז כן

מעבירים במכשיר ומוסיפים )יש סימון של +( על עוד נוסע

באפליקציה של מוביט יותר נוח לשלם על 2 גם לא צריך להעביר במכשיר בכלל

אפשר לחנות לאורך הרכבת בכיכר דניה ןעד הר הרצל ששם יש חניון ייעודי לנוסעי הרכבת

וגם אפשר לחנות בתוך שכונות שקרובות לרכבת כמו קרית יובל

תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.

קרובה לממילא מרחק 4 דקות הליכה

לא 20

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

מקווה שנמצא בקלות ושיהיה תת קרקעי.

ומשתפת שזו פעם ראשונה מזה 5 שנים שאנחנו נוסעים לבלות לבד.

אני כבר בוכה ברכב מגעגוע לילדים🥲😶‍🌫️

הילדים בסדר אל תדאגי חחח

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

רציתי להמליץ על זה גם

ואם מגיעים מדרום אז בהר הרצל גם יש חניון חנה וסע גדול

ראיתי שכתבת שאין לך רב קו

אפשר לשלם עם מלא אפליקציות(רק תורידי מראש ותראי שעובד לך כי ברכבת אין זמן להתחיל להוריד וכו לפני שמגיע פקח)

מוביט/פנגו/סלופארק/אג/יש עוד אבל נראה לי שזה מספיק

לא יודעת אם זה שכיח או לא. אבל זה היה מבאס כי בנינו עליו...

שבכללי עדיף גבעת המבתר אם רוצים להגיע לאזור ממילא

כי מהר הרצל זה המון זמן ברכבת ומגבעת המבתר פחות

בכל אופן אם מגיעים מכיוון נחל צופים(צפון מזרח העיר) זה חניון ענק ומושלם, אנחנו מאוד אוהבים לחנות בו.

תמיד כשחנינו שם היו מקומות פנויים. חינם לנוסעי הרכבת הקלה.

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

מי שמשתמש ברכבת יכול לחנות בחניון בהר הרצל

משם הגעה ברכבת.

מתקנת חניה חינם מותנת בשימוש בקרב קו .

יש המון מקומות חניה בהר הרצל.

עצמה

ומאוד תכופים

ואפשר לחנות גם בחניון של הר הרצל עצמו, זה צמוד לתחנת יפה נוף.

שלפעמים אנחנו בטוחים שאנשים יודעים ומכירים ובסוף לא.

למשל בהריון הראשון שלי (שהיה באמת לפני הרבה שנים) הייתי בטוחה שאמא שלי סיפרה לאחים שלי ולא הבנתי למה אף אחד לא מתקשר לאחל לי.

כשבדיעבד הסתבר שאמא שלי לא סיפרה לאף אחד כי לא הבינה ממני במפורש שניתן כבר לשתף.

יכול להיות שחמך וחמותך יודעים, אבל לא שיתפו את האחים של בעלך.

אולי שווה להתעניין בנושא.

ומשהו שקשה עד בלתי אפשרי להתעלם ממנו

אין לי תובנות

שולחת חיבוק

(אני בטעות עלולה הייתי לחשוב שצחוקים כרגיל זה אולי מה שאתם צריכים ושאין הרבה מה לעשות...)

נוח להם להתעלם. אופי כזה

בע"ה שיהיה לכם מלא בריאות מהר מהר!!!!!

דבר שני, זה ככ קשה בלי תמיכה,

וברור שלפגוש את המשפחה מציף את זה....

זה באמתצורך ככ בסיסי, אבל כנראה שצריך להשלים שלא יגיע מהמשפחה, ואולי כדאי להשקיע, ובטוח שזה קשה, בלמצןא עמותות שיכולות לעזור בליווי ותמיכה רגשית... להבין שישלך כאן צורך אמיתי ולדאוג למלא אותו...

וכמה שזה קשה לעשות את זה אבל זה חשוב!!!!

ואם לא עמותה, אז ליווי מקצועי של איש מקצוע שנותן כלים ועוזר למצוא דרך ...

ודבר שלישי, יכול להיות שלנתק את הקשר עם המשפחה,

או לבוא למפגשים המשפחתיים יכביד עליכם יותר...

בסוף להיות חלק מהמשפחה נותן הרבה לכם ולילדים

ונתק מכביד ילדכם ועליהם

ולכן עדיף אולי ממש לנסןת לחשוב חכם ולא לחשוב צודק ולהתעלם מההתעלמות...

אפשר לנסות, וזה ממש קשה.. להגיד לעצמךשבעצם אי אפשר לדעת אם עובר עליהם משהו, סוג של "אל תקיןאדם עד שתגיע למקומו" וברור שזה ממש ממש קשה אבל יכול אולי דווקא לעזור לך להתמודד עם ההתעלמות....

מקווה שהועלתי

וחיבוק ענק!!

וואו כמה שזה קשה!!!!

אבל יש אנשים פאסיבים שמחכים לקבל אור ירוק לפעולה

את יכןלה למראש לבקש עזרה או בקבוצה משפחתית או שאם למשל אתם עוברים בסביבתם ורותים לצאת ולהשאיר את הילדים אז לשאול בפרטי אם אפשר לבייביסיטר

בבית חולים, והמשפחה מצד אחד בקושי עזרה, והמשפחה מהצד השני התגייסה באקסטרים, ממשמרות בבית חולים, משפחה מורחבת שהגיעה עזרה והתעניינה. הניגוד היה כל כך בולט ולא היה אפשר לפספס את זה.

אצלנו זה בהחלט השאיר משקעים בקשר עם הצד הזה, וזה כבר היה לפני תשע שנים...

וזה מה שהוא

כשאמרתי כן אמרו שלא יכולים

והתחושה שאתם לבד בתוך מירוץ המכשולים הזה, שנראה שכבר נמשך הרבה מאוד זמן.

אני מצדיקה אותך. משפחה זה קודם כל תמיכה בעיניי. אני מצפה מעצמי להיות שם בשביל האחים שלי (וכמובן ההורים), מעצם זה שאנחנו משפחה.

זה הדבר הכי מצופה ומתבקש, וכשזה לא קורה- באמת השאלה מה התפקיד של משפחה בחיים שלי- עולה.

אני יכולה להגיד לך שאני מבינה אותך מאוד, וחושבת שהכאב שלך מוצדק.

אני הייתי מנכיחה את הכאב שלי ולא מצטרפת לצחוקים.

אם אף אחד לא מספיק רגיש כדי להתעניין ולהציע עזרה בסיסית- מבחינתי הקור הזה הוא הדדי. הדרך שלי להגן על הלב שלי, הוא לא לתת אותו למי שלא יודע להעריך או להתייחס בהתאם.

אם אנחנו מדברים על זה בכאב הם טוענים שאנחנו רגישים מדי ולכן מגיבים ככה וכמובן ממשיכים הלאה בחייהן

ברור לי שכל אחד עובר משהו,אני לא מצפה מהם להיות במאה אחוז עזרה ותמיכה עבורנו

אבל משפחה כל כך גדולה ואף אחד לא מתעניין ואף אחד לא עוזר בכלום? זה מאוד תמוה

במיוחד שתמיד נעזרו בנו ותמיד היינו שם בשבילם בכל הרגעים הטובים והפחות

זה ממש עצוב. זה להאשים את הקורבן.

בעיניי זו בדיוק המשמעות של קשר דם. של אכפתיות. אם אני רגישה מדיי שאני מצפה לאכפתיות, אז אני הלא בסדר?

תשמרי על הלב שלך שם, נראה שכל הסגנון שם הוא אחר ממה שאת מצפה, רוצה, ורואה כבסיס.

כואב שהם לא החזירו באותה מטבע, אולי זו מנטליות?

שבע"ה יהיו לכם רק בשורות טובות!!

את המצב?

לדעתי לא חייב ללכת, או שרק הוא ילך אם הוא רוצה

זה חלק מלהנכיח את הפגיעה

נשמע ממש כואב. חיבוק♥️

אבל פוחדת לפגוע בחמותי

אם היא תיפגע?

מקסימום תגידי לה שהיא רגישה מידי

סתם, אני לא בעד לפגוע

אבל את עצמך נפגעת מהם

ולהגיע למפגש יעצים את הפגיעה

אז מותר לך לדאוג לעצמך

אני בגישה קצת אחרת.

אני יוצאת מנקודת הנחה שהם יהיו הכי הכי, שילך הכי חלק וטוב.

אוקי, זה לא נכון, אני חרדתית בדיוק כמוך. אבל זאת השאיפה שלי.

אני מנסה לשדר את האמון ותחושת המסוגלות. אם יווצר קושי חריג - נטפל, ונדאג, העין תמיד פקוחה.

אבל השדר הפנימי, וגם החיצוני - כלפי הילדים, כלפי הצוות החינוכי - הוא שדר של כח ואמון ביכולות.

ואם יש צורך - מתערבים בזריזות, מביעים בקשה ספציפית (יש לי בן עם רגישות תחושתית ומשהו הפריע לו, ישר הרמתי טלפון, החמאתי על הטוב וביקשתי בקשה ספציפית) ומביעים אמון בשיתוף פעולה ובכוונות הטובות.

את אמא מדהימה, מקדימה רפואה למכה, דואגת ומטפלת ביקרים לך, אני מאמינה בך שתמצאי את הדרך הטובה ונכונה לכם (הפעם זה שדר אמיתי מהלב)

בדרך כלל יש מפגש עם מורה , הורים וילדים יום לפני.

ביום ראשון ללימודים יש בתי ספר שבו ילדי כיתה א מגיעים יותר מאוחר מכולם ואז יש טקס נחמד. יש בתי ספר שזה אחרת. יום ראשון ללימודים בדרך כלל יום קצר.

מורה מחליטה מי יושב עם מי. עד סוף יסודי בדרך כלל. לפעמים גם בחטיבה. פעם בכמה זמן מחליפים מקומות.

אחהצ, בסביבה מכילה

ושם בוחרים מקום והכל.

לגבי היום הראשון-

אל תגיעו מידי מוקדם אבל כן לנסות לכוון נגיד לסביבות רבע לשמונה ולא ממש לצלצול.

שימצאו מקום שנוח להם, יתמקמו בנחת. בדכ המחנכת שם לכוון בזה ולא חושבת שרוב ילדי א יודעים ליד מי הם הולכים לשבת.. דיי זורמים והגיוני שבשבועות הראשונים המורה תחליף מקומות גם ככה.

תגיעו איתם, תצטלמו בנחת בכניסה, במקום בכיתה.. וזהו לדעתי, תסמכי עליהם ותסמכי על המורה..

לגבי התאומות- לא חושבת שרלוונטי לערב יועצת. הייתי שולחת לכל אחת מהמחנכות הודעה קצרה לגבי זה (שלום איקס, אני וואי אמא של זד. אני לא יודעת אם כבר שמעת, אבל לזד יש תאום, קיו, בכיתה השניה. זו שנה ראשונה שלהם בנפרד אז אשמח אם תוכלי לראות שהוא מוצא את מקומו ללא התמיכה של אחיו.. מצפה להכיר עוד, וואי) ושולחת את זה כמובן לשתי המחנכות.

הם באותו נושא ולכן עדיף שיהיו יחד ולא יציפו את הפורום בשרשורים מקבילים

אשמח לדעת כמה דברים:

מה מכינים להם לבוקר? טיפים לייעול? איך מתארגנים סביב זה בבית? גם ככה כשהם היו בגן בקושי קמנו ושנינו פרפרנו כדי להתארגן איתם והגענו מאוחר

אז זו עליית שלב. נשמח להיערך לזה.

אתם באמת מדביקים להם או משאירים פתקים בסנדוויץ?

ומה עושים עם ילד שלא אוהב כלום חוץ משוקולד ופיתה? זה נורא לא בריא. איך חושפים אותו לעוד טעמים? עושה לי בעיות עם חביתה. לשמחתי אוכל סלט.

אני קונה לחם בריא והוא לא רוצה כזה. אולי לקנות לחם לבן או שחור פרוס רגיל? או לחמניות? אתם מביאים כל יום לחמניה או פיתנ לילד כזה? ומה אעשה איתו עם ממרחים?

תודה לעונות!

מי שפתוח וזורם עם סנדוויץ בריא, אז עושים יום יום.

מי שלא, ואני יודעת שלא יאכל - אוכל לחם עם שוקולד כל השנה ואנחנו משלימים אבות מזון בבית.

קניתי מדבקות שהם אוהבים, ולפעמים קלפים שהם אוספים, מי שמוכן לבוש, אכל, תיק על הגב - מקבל.

לא משהו גדול, קטן, יומיומי.

ארוחת בוקר - דגני בוקר עם חלב, בייגלה, מאפינס שאני מכינה בכמויות ומקפיאה אם יש לי סבלנות לפירורים

המטרה שלי - שהבטן לא תהיה ריקה.

במהלך השנה כשאני מרגישה שכבר בשלים אני מוסיפה להם מטלות, לעזור להכין סנדוויץ, לארגן בקבוק לעצמם.

אבל בתחילת השנה, ובעיקר כיתה א, יש הרבה התמודדויות חדשות, לכן אני מפחיתה כמה שאפשר.

אם מישהו ירצה שאלביש אותו - אני אלביש אותו. כן , אפילו שהוא יודע לבד

עוד כמה חודשים נעשה מבצע, ונעבוד על זה

סליחה שמתחילה מהסוף..

פיתות קלות יותר לתפעול ולכן אצלנו יש בדכ רק פיתות.

לפעמים יש טוסט/פיצה/פוקצ'ה זעתר שאני מכינה כמות ומקפיאה

בכללי אנחנו לא מהמשקיעים

כן משתדלים לארגן מהערב אם מצליחים.

בגן הייתה הזנה?

בשעה מוקדמת מספיק כדי לא להתנהל במרוץ עכברים

זה גם טוב להם שיש לנם זמן התארגנות והתאוששות. וגם לכם האמת.

לגבי פרוסות - אני מכינה מה שהם אוהבים לאכול. זמן ארוחת בוקר בבית ספר הוא לא זמן לאג'נדות בריאותיות שלא תואמות את הטעם של הילד כי התוצאה היא שהוא עלול להישאר רעב

בכיתות נמוכות אני מכינה כריך ושמה בקבוק מים.

אני מנסה להציע עוד דברים- טוסט קר, גבינה וזיתים, מה שיוצא. אם הילד לא זורם אז כן, פיתה ושוקולד

אם יש זמן אני מנסה לשים פרי או ירק לתוך ואז זה יותר מזין מבחינתי

תכלס הכי חשוב זה שילד יצא שבע. אחרי זה אפשר לנסות לגוון לו בדברים בריאים יותר

מבחינת הכנה אני מעדיפה לעשות מהלילה כל מה שאפשר- לבחור בגדים, לוודא שקופסאות אוכל נקיות, לכתוב פתקים וכו'

אני שמה בקופסת האוכל פתק, לא כל יום. מתאימה את רמת הפתק לרמת הקריאה של הילד - ציור עם שם, משפט קצר שחוזר על עצמו, משפט משתנה, פסקה או חידה בחרוזים.

יוצא לי לשים להם בערך פעם בשבוע

לגבי כריך - אני חושבת שיש מספיק התמודדויות בבית הספר, חבל שגם האוכל יהיה בתוכן. גם הרבה יותר קל לתפקד אם שבעים.

בפועל - הבסיס אצלינו זה כריך וירק. שוקולד מקבלים רק בראש חודש, אבל באופן כללי מקפידים על ממתקים רק בשבתות וימים מיוחדים. אם היו מקבלים בשוטף, אז לא הייתי מונעת דווקא בכריך.

קנינו מגוון ממרחים ואנחנו מתאימים למה שהולך לפי תקופה - תמרים, בוטנים, טחינה, גבינה לבנה, גבינת שמנת, טוסט, פיתה זעתר, טונה, דבש. כל ילד בוחר בערב מה הוא ירצה וכך אפשר להכין בבוקר בלי דיונים.

אם יש ילד שלא אוכל כריך אפשר להציע שאריות מהערב. למשל פסטה עם גבינה צהובה או גבינה משולשת ליד, פשטידה, מאפינס שמכינים פעם אחת וכל בוקר מוציאים שניים, ביצה קשה וכו'

ראתי שכתבת שהוא אוכל סלט. אפשר סלט עם טונה, ביצה קשה, אצבעות גבינה או כל חלבון אחר שהוא אוהב. רק שימי לב שהקופסה אטומה והוא יודע לסגור בקלות, שלא ישפך על כל התיק.

אולי באיזה נסיבות מיוחדות. לא כל הזמן ובטח לא בכיתה א'.

אם הוא אוכל שוקולד ופיתה מביאה שוקולד ופיתה.

תחילת הבי''ס זה לא הזמן להלחם על זה...

אפשר להוסיף ירק או פרי .

או לתת ירק או פרי בבוקר כשיוצאים, או אחצ כשחוזרים.

אפשר להציע דברים נוספים אולי משהו הוא כן יאהב?

לחם פשוט, פיתה בטוסטר סנדויצים

פרוסת גבינה צהובה, זיתים, ריבה, חמאת בוטנים

(לא הכל ביחד כמובן)

מעדיפה שיאכלו משהו ולא יהיו רעבים, ינשנשו שטויות או יקחו מחברים

לומדים לקום מוקדם יותר

זה יקח זמן להתרגל, זה תהליך לכולכם

חשוב לתת לזה מקום, בלי לחץ

אני מניחה שהמורה תודיע לכם מה הלוז, מה צריך להביא וכו'.

בדרך כלל עושים מפגש עם ההורים לפני תחילת השנה.

כיתה א' זה חדש לכל הילדים, והמורה אמורה לתת לילדים מענה ולעזור להם בהסתגלות.

אפשר להכין ביחד איתם את התיק והקלמר.

להגדיר מקום לכל דבר, לעטוף ספרים, לכתוב שמות על הציוד.

הם מכירים חלק מהילדים שיהיו איתם בכיתה?

אפשר ליזום מפגשים עם ילדים אחרים בחופש.

לגבי לאחר לעבודה שלך, זה תלוי במקום העבודה.

בעיקרון 1/9 זה יום בחירה במשק.

אם את עובדת במערכת החינוך, זה תלוי מה התפקיד שלך ומה הצורך.

לדעתי לא כדאי לדבר מראש על הקשיים. תני לילד להתחיל, ויכול להיות שיהיה לו שונה ממה שהיה בגן. בהמשך השנה, אם עולים קשיים, כדאי להיות בקשר עם המחנכת ואם יש צורך לפנות גם ליועצת.

לבנקים הגדולים - אני מכירה מכירה מניסיון אישי את הייעוץ של לאומי, פועלים, הבנק הבינלאומי, יש מחלקות ייעוץ פנסיוני.

מתאמים כמובן מראש, הם מבקשים הרשאה להוציא את המסלקה הפנסיונית שלך, וגם של בעלך אם תרצו ייעוץ לשניכם, כדי לקבל ייעוץ בראייה של כלל התא המשפחתי.

נפגשים ועוברים ביחד על כל החסכונות וההפרשות שלכם, פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות…

עוברים על מסלולי החסכון וההשקעה.

היועץ מביא את ההמלצות שלו - ומקבלים החלטות.

האם להמשיך בקיים, האם לשנות אפיקי השקעות וסיכונים, האם לנייד לבתי השקעות אחרים.

לכם הייעוץ בחינם.

הבנק מרוויח מזה מאותו רגע ומידי חודש, כל עוד הייעוץ רשום שממשיך עם אותו בנק / יועץ פנסיוני ולא עוברים לייעוץ אחר.

הרווח של היועץ הפנסיוני הוא 0.25% לחודש. מועבר אליהם ישירות מבית ההשקעות. (לא פוגע ולא משפיע על הרווחים שלכם. זה נגזר מתוך דמי הניהול שאתם במילא משלמים לגוף ההשקעות שמנהל לכם את הכספים).

כל פעם שתעברו לקבל ייעוץ מגורם אחר, הוא יעביר את רישומי הייעוץ אליו, מול הגופים הפיננסיים. והמייעץ הקודם יפסיק להינות מההכנסות מאותם חשבונות שעברו ליועץ אחר.

אולי שווה לך לשקול פעם אחת... לא ניסיתי בעצמי. אבל חברה ניסתה ואמרה שממש ישבו על כל הפרטים של המשכורת שלה והראו לה איפה אפשר למקסם וזה היה שווה הרבה כסף.

אני ממליצה מאוד על הספר כסף טוב של שאול אמסטרדסקי

יש מלא פודקאסטים על כסף: ציפור פיננסי, השקעות לעצלנים ועוד.

לא יודעת להמליץ כי לי אין סבלנות לשמוע פודקאסט.

לי בבית יש איזה 5 ספרים על כסף והשקעות - אם מעניין אותך אז בבית אבדוק בדיוק את השמות הנוספים חוץ מכסף טוב.

חוץ מזה, יש הרבה אתרים עם חומרים מעניינים.

אבל הבעיה שזה לא מסביר מהבסיס

אני אפילו לא יודעת מה זו ריבית! איכשהו גם בהסברי הבסיס אני הולכת לאיבוד.

שממש יושבים אתכם ועוזרים לעשות סדר בכל העניינים הכלכליים.

יכולה להשיג לך מספרים אם את מעוניינת.

עיסת נייר,

בצק משחק,

אוהל משמיכות בסלון,

להנביט קטניות ולעקוב אחרי זה,

לבנות מגדל הכי גבוה שאפשר מקפלות/לגו/מגנטים וכדו,

פקניק,

ללכת לגן משחקים שונה מהרגיל,

אמבטיה עם קצף/משחקים/צבעי ידיים, אם לובשים בגד ים ומשקפת אפשר למתג כבריכה.

בריכה קטנה אם יש.

צבעי גואש.

לשטוף רצפה ולהרטב תוך כדי,

להכין עוגיות/עוגה/חלות לשבת,

להכין לחם פרצוף לארוחת בוקר/ ערב (את שוטפת וחותכת ירקות, הילדים מסדרים בצורת פרצוף על פרוסה עם גבינה/טחינה וכדו)

להזמין חברים.

אני בגיל הזה לא הייתי בונה לוח חופש אלא אוספת רעיונות לעצמי ושולפת לפי מה שמתאים לי כל יום.

ולא חייב כל יום משהו, עדיף ללמוד להנות גם מסדר יום רגיל בלי משהו מיוחד.

את הלוחחופש הוא הביא מהגן שעשו להם כל יום ציור ביום שלו ולפי זה הם חיכו למחר..

יום מים, יום עוגיות, כאלה..

תודה!

פיקניק בפארק קרוב או גן משחקים או אפיחו במרפסת

להכין כדורי שוקולד

בר בצק/פלסטלינה

פארק מזרקות אם יש באזורכם

אוהל בבית- אם יש אוהל של טיולים שקל לפתוח זה הכי פשוט

ספר ילדים עם המחשה או יצירה בהקשר

שיפודי פירות

לק"י

פעילויות זולות אם יש דרך המועצה/ עיריה.

נגיד לפי צבעים ואז גם אם אין משהו מיוחד זה מיוחד שהיום היום אדום- אכלנו תפוח אדום, צבענו דף צביעה של דברים אדומים, הרכבנו פאזל עם כבאית בצבע אדום ובנינו מגדל אדום ממגנטים וכן הלאה...

יום אפיה - כובעי טבחים, סינר גדול (אפשר לקשור מטפחת ישנה). ללוש בצק יחד, לעקוב אחרי התפיחה ובסוף להכין פיצות או לחמניות.

יום שוקולד - מציירים קווי מתאר של תמונה על דף, שמים מעל נייר אפיה. ממיסים שוקולד לבן ושוקולד חום ומכניסים לשקיות זילוף. מזלפים עם החום על קווי המתאר וממלאים עם החום או הלבן. דרושה עמידות גבוהה לליכלוך

יום מים

יום חדי קרן - לגדול יש סרטונים שמראים קיפולי נייר של חדי קרן. להכין כתרים עם קרן ולהסתובב ככה. הכנו פנקקים והילדים קישטו כמו חד קרן. אפשר להוסיף כיד הדמיון הטובה

לקחת סיפור ילדים וללמוד בעקבותיו. למשל שנה אחת לקחתי את איילת מטיילת - יום חיפושית, יום ציפורים, יום חילזון, יום צב וכו' בכל אחד מהימים עשינו יצירה קשורה ולמדנו על החיה. איפה היא חיה? מה היא אוכלת? מה שעות הפעילות? בנוסף ציירתי על קרטון ביצוע ילדה עם שמלה, הם צבעו. כל יום הם צבעו את החיה של אותו יום ושמנו סקוטצ'ים. בסוף היתה לכל ילד איילת עם סקוטצ'ים ואת כל החיות והם יכלו לשחק ולהמחיש את הסיפור.

לאפות עוגיות לחיילים

חפש את המטמון

מסיבת פיג'מות

אם צריך קונים חלקים משלך ורק את המנוע לוקחים מבית החולים

חבל ממש לקנות מראש

לק"י

נראה לי שרוב אנשים לא זקוקות לזה מיד אחרי הלידה.

בד"כ לא צריך מיד אחרי הלידה לשאוב, ואם כן- יש את של בית החולים.

אני חושבת ששווה לחכות שההנקה קצת מתבססת ואז יותר בהיר מה הצרכים ואיזו משאבה הכי מתאימה

לפעמים (אצלי נגיד ככה היה) הייתי צריכה לשאוב כדי להתחיל הנקה, להגביר ייצור חלב וזה. תכלס קניתי משאבה יום אחרי שהשתחררתי, הייתי רגועה יותר אם היתה לי לפני.

אז לא יודעת אם כדאי לקנות מראש כי אולי באמת לא תצטרכי אבל כן הייתי ממליצה לבדוק מאיפה נוח לך לקנות ואיזה סוג מומלץ לאישה צורך כדי לייעל אח''כ את הקניה. זה לפעמים יכול להיות לא פשוט להתעסק בזה אחרי לידה, תלוי במצב שלך, של התינוקי ושל מי שסביבך.

יש לי ידנית פשוטה פשוטה מאליאקספרס

ונוחה מאוד

גם השאיבה היא לא כמויות מטורפות זהמיותר לעיסוי פטמות אומגירןי להנקה בימים הראשונים

לבית כדאי חשמלית שנוחה לך לשאיבות לכמויות

לא בכל לידה צריך אבל קרה לי ב2 הלידות האחרונות שהייתי צריכה

בבית חולים יש משאבות וגם אח"כ יש הרבה גמחים שמאפשרים לשאול משאבות לתקופות קצרות, עד שתביני מה הצורך שלך. יש נשים שלא צריכות בכלל, יש נשים שצריכות רק בחזרה לעבודה, יש כאלה שצריכות בהתחלה בגלל בעיה נקודתית ויש כאלה שצריכות כל הזמן... ולכל צורך יש גם משאבה אחרת שמתאימה. אז לדעתי עדיף לחכות ולראות מה הצורך שלך ולפי זה לקנות, כי בסוף זה דבר יקר. ולגבי הנקי- גם בבית חולים וגם כששוכרים יש לך סט נקי משלך שמתחבר למנוע.

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

יש הפרדה מסויימת בין ההורים

עם אמא שלי קשר מעולה ועם אבא שלי פחות.

עם אמא שלי אני כל יום מדברת בטלפון, מדי פעם קופצת באמצע שבוע, וכשמתאחים שבתות אני פוגשת את אבא שלי בעיקר בסעודות

זה באמת קשה. אבל אפשר נראלי להפריד ברמה כלשהי בין אבא לאמא.

מצד שני גם לא כזה משנה שזה קשה. אם זה מה יש, מה אפשר לעשות?

אין לנו איך לשנות את ההורים שלנו. יש לנו לבחור איך להתנהל מולם.

היא לא רוצה להתערב בינינו

ניסית להראות לאבא שאת נפגעת?

תמיד אני לא בסדר אם נפגעתי

כבר התייאשתי ומנסה לשמור על קשר טוב

חשוב מאוד מאוד

יש מכונים שיכולים לעזור למצוא מטפל/ ת מתאימ/ה כמו מכון ריין ומכון רותם.

הוא לא מספיק יוזם מהלך ולא יודעת מה לעשות

לפי התאור הקצרצר שלך נשמע שיכול להיות גם רגשי. אני לא מבינה בבעיות רפואיות בתחום. אבל יכולה לתאר לעצמי שיהיה לגבר מאוד מורכב מבחינה רגשית לעבור בדיקות רפואיות בנושא הזה.