לק"י

גיל שסביר בעיני זה כשמבינים שזה כואב ורוצים בכל זאת.

נניח 7+

יללה לרגע וזהו.

אני חושבת שככל שגדלים ויותר מודעים למעשה אז יותר יש סיכוי שיגעו, סתם היגיון שלי.

הבת שלי לא התעסקה בעגילים מעולם.

ומספיק בוגרת כדי לאפשר לטפל בה במקרי הצורך..

כלומר תלוי ילד אבל מאמינה שסביבות גיל 9.

לי אין חורים בכלל האמת. אבל אין לי התנגדות מהותית לזה..

כן לא אזום את זה בעצמי אלא רק כשהילדה תרצה.

אם יתעקשו כשיגדלו אנסה לחשוב על זה.

באמת כשעבדתי עם תינוקות והייתה אחת עם עגילים בולטים זה הבהיל אותי שעלולה להפגע. אבל קשה לי בעיקר עם המחשבה של לעשות חור.

כשהילדה יכולה להיות אחראית על עצמה במקרה הצורך.

בגיל צעיר יותר הן עונדות עגילי קליפס. בתור תינוקות אין להן שום צורך בעגילים...

(ואני אישית לא סובלת את הרעיון של לחורר את הגוף בשביל יופי. אם אמא שלי הייתה עושה לי חורים בגיל קטנטן הייתי די כועסת...)

בטח כבר שאלתי פעם, ושכחתי את התשובה....

לק"י

ואם יילך לאיבוד, אז חבל.

והן התפרקו מהר...

היא לא הולכת בהן כל יום, רק מידי פעם.

היה שם סוג אחד לא צנוע שמייד זרקנו, אבל עדיין היה לה מבחר מכובד.

(אגב, בהתחלה זה הכאיב לה, אח"כ הבנו שיש שם פלסטיק שקוף שמכניסים לתוך העגיל, ואז זה לא הכאיב)

בחופש הגדול לפני שעולים לא'

כמובן רק אם היא מבקשת

זה לא כזה התעסקות

מרחנו לה מאלחש ואחרי בערך חצי שעה עשו לה את החור

שום התעסקות מעבר לזה

אולי מרחתי כמה ימים סינטומיצין ליתר ביטחון 

זה שניה, ברור..

אבל אנחנו משפחה עם עור מאוד רגיש ולכל האחיות והאחייניות שלי היו אינפקציות, כולל אחת לפחות שהייתה מסובכת שהאוזן בלעה את הסוגר והיה צריך פעולה כירורגית להוציא...

לא פוסלת עגילים בגלל זה כי מבינה שזה יפה ומוסיף, ויש לי אחיות עם מעל 6 חורים בכל אוזן+נזם.. וזה מהמם בעיני. אבל כן בגלל זה מעדיפה לחכות לגיל שזה מספיק חשוב לילדה כדי להתמודד עם אינפקציות.

זה לא המקום הנכון להתייעץ..

לדעתי, אם רצית לעשות, היית צריכה לפני הגיל הזה, בגיל כמה חודשים, או שפשוט תלמדי אותה לא לגעת, בתקווה שזה יעבוד

אצלינו כולם עם עגילים

והבנות עד כיתה א לרוב מוחלט יש

לא רציתי לעשות בגיל כמה חודשים כי אמרו לי שהחור יכול לצאת במיקום לא נכון יחסית לפנים

עכשיו מתלבטת אם לעשות או לחכות לגיל שנתיים נגיד

רציתי לדעת מנסיון אם מישהי עשתה בגיל שנה וחצי/שנתיים ועבר טוב

נגיד סביבות גיל 3..

אין פה שום דבר קריטי לחיים.

והחור יסתם מתישהו

אם כבר, היא יכולה מאוד לרצות ולפחד ועצם זה שעשית לה עגילים בגיל מוקדם- פתרת לה את הלחץ

לק"י

ואין לי עניין להכאיב סתם, כי אולי היא תרצה כשתגדל.

(ובעיני גם לא יפה לתינוקות עגילים, וזה גם לא נראה לי נוח לישון עם זה. ככה זכור לי מעצמי).

ואני מאוד נגעלת מהדבר הזה

הייתי עם עגילים תקופה לא ארוכה, די מהר כבר לא אהבתי את זה, ואמא שלי הפסיקה להלביש לי עגילים.

לא הייתי עם עגילים כבר 20 שנה, ועדיין יש לי חורים, מן הסתם הם חסומים בפנים, אבל כלפי חוץ ממש רואים אותם.

לדעתי לא כדאי לעשות לילדות עגילים עד גיל מספיק גדול בו הן בוחרות בזה בעצמן.

ממש מעצבן לי ומגעיל לי הסימנים.

אולי לעומת מקומות אחרים יש פה יותר נשים שלא אוהבות את הרעיון.

שמתי עם קליפס!! עם סוגר זה באמת נפל לה אז ישר החלפנו היא עד עכשיו עם הקליפס כבר בת 6 וחצי חחחחח

הבנתי שכמה שיותר מוקדם יותר טוב כי האזור רך היא בכתה ממש לרגע

אני עשיתי בגילאי שנה, שנה וחצי, שלוש, וחצי שנה (אצל הקטנה).

אצל כולן עבר בשלום ב"ה.
הקפדתי לחטא עם אלכוהול בימים הראשונים.

משתמשת בעגילי גולדפילד או כסף כבר שנים לכולן, לא נרשמו בעיות מיוחדות.
לאחת הבנות היה אחרי כמה שנים אינפקציה,

אז הוצאתי את העגילים, חיטאתי, מרחתי כמה ימים משחה אנטיביוטית והקפדתי להעביר את העגיל בחור פעם ביום כדי שלא יסתם.
אחרי כמה ימים עבר, ומאז לא חזר ב"ה.

בעיניי עגילים זה יפה ומתוק לבנות, אם כי מבינה את אלו שלא רוצות לעשות לתינוקות/ ילדות עד שמבקשות.

לאמא שלי אין חורים אבל עשתה לי ולאחיותיי לבת מצווה כשביקשנו. לדעתי בגיל כזה הרבה יותר כואב.
זוכרת גם שכילדה התבאסתי שלחברות שלי יש כבר עגילים ולי לא.
(בכללי אציין שיש משהו מאד נשי בלסבול בשביל יופי חחח אנחנו הולכות עם עקבים, בגדים לא נוחים, מסירות שיער, והכל בשביל להרגיש יפה יותר...

אז עגילים זה חלק מהמסע...)
 

אז הסיבה של השחתת הגוף לא הגיונית. גם אימותינו הקדושות שמו נזמים

וגם לא הסיבה שיותר יפה טבעי, כי בסוף שמים עגילי קליפס אם אין חור,

 . עדיף פשוט לסבול פחות ולעשות בגיל מוקדם, לבנות שלי אף פעם לא היתה אינפקציה בגיל צעיר בגלל עגילים שעשיתי להם, תמיד זה עבר בשלום. אני לעומת זאת עשיתי עגיל שני, בגיל בוגר, לקח לי יותר משנה עד שהחלימה לי האוזן.

לי יש עגילים ואני מאוד אוהבת, אבל יש לי כמה וכמה חברות שלא אוהבות, אין להן חורים והן גם לא שמות עגילי קליפס, וזכותן.

באופן אישי אעשה לבנות שלי כשיבקשו

פה יש המון בלי חורים,

ואולי בגלל זה גם הדעה הרווחת היא שהילדה תבחר בהמשך האם לעשות עגילים או לא

(הייתי ממש בהלם לגלות פה כמה זה נפוץ לעשות בגילאים פיצים... מכירה 1-2 שעשו וזהו)

לרוב הבנות יש.

אבל זה לא אומר שום דבר לגבי הבחירה האישית של הבנות שלי.

למשל במעגל של החברות הקרובות והמשפחה שלי, מתוך משהו כמו 20 נשים ל5 שאני זוכרת כרגע, אין בכלל וגם לא רוצות. אז נכון ל15 האחרות יש, אבל זו סיבה להצטרף אליהן אוטומטית?

דרך אגב לי יש חורים, אני מאוד אוהבת, ובהחלט אעשה לבנות שלי ברגע שיבקשו, אבל פשוט הטענה שממילא "לכולם יש" בעיניי לא תופסת

אני אישית ממש נגעלת מעגילים.

והרבה בנות בסביבה הקרובה שלי לא לובשות עגילים.

וכן לובשות שרשראות, צמידים וטבעות...

אלו שמוכנות לסבול בשביל יופי ועושות את הרשימה שציינתי ועוד... ואלו שלא...

נראה לי אני איפשהו באמצע...

עקבים ממש נמנעת למרות 'לא ניה מזיק לי.עדשות גם לא נח לי שמה משקפיים וכו וכו

אבל עגילים ממש מרגישה שזה חובה

אולי כי בתור ילדה רציתי מאוד

אני חושבת שאם זה עלה, הייתי עושה פוס, וחושבת לעומק אם אני עושה את זה בשבילה או בשבילי.

אולי לך כאישה בוגרת שאוהבת תכשיטים וקישוטים

לתינוקות הבייסיק זה להיות קרובים לאמא, לאכול ולישון. והאמת שאני מנש לא נגד תכשיטים וגם לא נגד עגילים ויש לי ואפילו יותר מאחד באוזן אחת והייתי עושה גם עוד, אבל לתינוקות וילדות קטנות זה נראה לי מוזר ולא הכרחי

כאילו, הן קטנות. מה הלחץ?

גם לבת ה6 אני עוד לא מסכימה למרות שהיא ממש ביקשה כי לכולן יש (ויש גם ילדות אצלה בגן עם צמידי זהב😅, שיא ההגזמה. קיבלתי צמיד רק לפני החתונה ועגיל זהב קנו לי לראשונה כשהייתי בת 21 אבל זה כבר נושא אחר)

ברור שכשאני כותבת משהו, הוא על דעתי בלבד

לא ככ הבנתי את ההערה על התגובה האמת

ובאמת רגע לאמיתו של דבר - ש עוררין על כך שעגילים זה לא דבר בסיסי והכרחי??

זה משהו שהוא אולי nice to have,אבל לגמרי לא בסיסי בעיניי.

המושגים שלנו קצת מתערבבים לפעמים לדעתי

וזה שאני כותבת את זה, לא אומר שאני מנסה לחנך אף אחת. אבל גם לא חייבת הסבר על כל תגובה

ואם בכל זאת תרצי - אז להשליך רצונות וכמיהות שלנו כילדות/ נערות/ נשים/ וואטאבר על הילדים זה לא בהכרח נכון ולכן כתבתי את התגובה שלי, כדי לאתגר את הענין הזה

אבל אם אני הולכת רגע לעולמן של מי שכן עושה, וחושבת שזה חשוב, אז רשמתי את זה כדי להסביר שיש הבדל בין בסיסי/ חובה/הכרחי לבין מה שלא

זה טיבו של דיון. בין היתר הוא פותח לנו את הראש לדברים אחרים.

אבל מן הסתם כן, אם לא, תתעלמי,  ואם כן-

אני לא צריכה שיפתחו לי את הראש, אני אישה בוגרת שעברה הרבה בחיים והגיעה למסקנות שלה מניסיון, תודה .

וברעיון, ואם מישהו צריך שיפתחו לו את הראש , זה דווקא זה שמתנגד, לא זה שעושה .

תנסי לא לתפוס צד.

בכל אופן זה לא מהותי, ולא מעניין אותי מה כל אחת עושה עם הילדים שלה, כמו שלא אמור לעניין אותה מה אני עושה עם הילדים שלי, הפותחת שאלה על משהו שהיא כן רוצה לעשות, וקמו כל המתנגדות לחנך אותה למה לא. וזה לדעתי ממש לא לעניין. וזה קורה בכל שרשור של עגילים כאילו מדובר בשרשור של חיסונים, הייתי שמחה דווקא שמהתחלה היית עוצרת את זה ורושמת להן דווקא, שהיא פנתה לשאול על משהו שכבר החליטה לעשות, ולא שאלה את דעתן.

מסקנה שכל אחת תעשה מה שטוב לה, ושלא תחנך את השניה, אני סיימתי ולא מתכוונת להגיב יותר.

ואם לא התכוונת אלי, מתנצלת מראש על מה שכתבתי ישירות אליך,

אבל כן מתכוונת לכל אחת אחרת שחושבת שמה שהיא חושבת זה הכי טוב. אהבת חינם וכבוד לאחר לא תזיק בדור שלנו.

לק"י

השאלה בפתיחת השרשור היתה- מתי אתן ממליצות לעשות עגילים? ולכן היא קיבלה המלצות שונות.

אם היא היתה כותבת שהיא מעוניינת לעשות בגיל צעיר, ולא רוצה לשמוע דיעות אחרות, סביר להניח שהיא היתה שומעת תגובות מסויימות בעיקר.

ועוד דבר, זה טיבו של פורום- לרוב לא מקבלים רק תגובות לפי מה שרוצים לשמוע.

ואישית, כשאני שואלת שאלה, אני הרבה פעמים רוצה לשמוע דיעות שונות. אם אני סגורה על משהו, אין לי סיבה לשאול פה.

(לא מדברת על שרשורי פריקה וכדומה).

ובעיני, ענו לה יפה ומכובד. אנחנו משתדלות לא להתערב סתם איפה שלא צריך.

לעשות עגילים בגיל צעיר, בתור תגובות שמנסות לחנך או להוכיח את מי שכן עושה בגיל צעיר.

אני ממש לא קראתי את זה ככה.

השאלה הפותחת היתה מתי ממליצים לעשות. יש פה בפורום דעות מאוד מגוונות בנושא הזה, בין השאר גם כי יש פה גיוון של החברות שאנחנו מגיעות מתוכן, ומה מקובל בכל חברה.

וזה לגיטימי שכל אחת תענה מתוך תפיסת העולם שלה.

וזה לגיטימי גם לשים סימן שאלה על דברים שנכתבו פה, כמו ש'עגילים זה בייסיק'. לא בתור תוכחה שזה דבר שאסור לעשות. לא בתור ניסיון לחנך אחרות לא לעשות עגילים. אבל כן יש מקום לשאול את עצם ההגדרה שנכתבה פה. וזה בסדר גם לא להסכים ולהמשיך לחשוב שזה 'בייסיק'...

ואגב, אם את מרגישה שיש תגובות שנכתבו בצורה שפוגעת באחרות, המקום לכתוב את זה הוא בדיווח למנהלות, ולא לפתוח על זה דיון על גבי הפורום.

כי הגבת לי. גם אם לא תקראי. אבל לטובת כל השאר שכן.

הפותחת שאלה מתי אתן ממליצות לעשות עגילים. קודם כל זה אומר דיון פתוח על דעתן של הכותבות בנוגע לעניין. והגיוני שיהיו שיכתבו שהגיל של הבת של הפותחת צעיר מדי (כמוני) כי זה עניין של דעה. אולי לא קראת נכון את כוונת הכותבת? כי אם היא הייצה כותבת למשל -" יש לי תינוקת בת שנה וחצי ואני רוצה המלצות איפה לעשות ואיך פחות להסתבך" את צודקת. נדחפנו בלי קשר והבענו דעה כביכול על החלטה שהתקבלה מראש

בנוגע ללחנך - הכל בהקשר לקונטסקט הנכתב. לא כתבתי את דעתי בתגובה להודעה הפותחת, אלא בתגובה למילה חובה ובסיסי בקשר לעגילים לפעוטות וילדות קטנות. ואני לא רואה בזה שום עניין של חינוך. או ביקורת. סהכ העמדת דברים על דיוקם + הבעת נושא על עגילים בגיל צעיר. כמו עוד הרבה נשים פה

אם כבר,נראה לי שהגעת טעונה לשרשור (אולי כי את מרגישה מבוקרת בעצמך פה, לא יודעת. או שלא.) והחלטת להגיב לי בצורה כזו ו"אהבת חינם" ושאר ירקות. אין קשר מחילה. הבעת דיעה על נושא מסוים אינה לגופו של אדם, אלא לגופו של עניין. וגם אם אני לא מסכימה פה עם כל מיני דברים ודעות זה לא קשור לזה שאני מחנכת או לא אוהבת חינם. אני בסהכ כותבת את דעתי כי נפתח פה דיון וזה טיבו של דיון

ואם כבר, באמת המנהלות כתבו - הפורום הוא לא מקום לבקר פה תגובות. 

אני יודעת שיש חברות שמקובל בהן לעשות חורים באוזניים לתינוקות.

אבל

עם כל הכבוד

ברור לכולי עלמא שהתינוקת לא זקוקה לעגילים

מה עניין של דעה לכאן??

איזה תועלת התינוקת מפיקה מעגילים?

אם היא רוצה למה לא להסכים?? לי קשה עם זה... במיוחד שלכולם יש אין מצווה שהילדים יהיו חריגים...

וגם צמיד זהב, מה הבעיה? אז לך לא היה?

אם יש לה שתלבש(זה יקר לא הייתי קונה לילדה אבל אם מקבלת מתנה או משהו למה לא...)

והבת שלי לא צריכה לענוד צמיד בשווי של כמעט אלף שקל

זה שלי לא היה, בעיניי זה טוב. רף הריגוש נדברים נשחק וילדות צריכות להתעסק בעניינים של ילדות ולא לרצות צמידי זהב בעיניי (וברור שזה מגיע עם התעסקות במותגי בגדים וכד. מדובר בילדות בנות שש בעיניי לא לעניין ולא רוצה שהילדה תהיה שם)

וכנראה באמת שאנחנו קצוות וזה בסדר. לא מרגישה קיצונית בכלל האמת 🤭 כמו שאני לא חושבת שאת קיצונית כי את רוצה לעשות לילדה שלך עגילים. זכותך.  אבל חובה ובסיסי על עגילים זה פשוט לא נכון בעיניי

ולגבי למה אני לא מסכימה ולכולם יש - בעיניי זה לא שיקול בכל דבר. אני חא חותמת גומי של החברה 

סבבה שלך לא הביאו צמיד זהב ועגיל קנו לך בגיל 21 אבל אם הילדה מבקשת כבר ורוצה מה הבעיה זה לא משהו לא חינוכי או שלא מתאים לך בעתיד שתעשה אז למה לא בעצם?!

ואגב מה רע בצמידי זהב לילדות לא אומרת עכשיו זהב אמיתח אבל יש בנות שהן אוהבות מגיל קטן תכשיטים אז למה לא...זה נשי ובריא 

צמידים אחרים יש לה בשפע. גם גולדפילד.

ולא. לא קיצוני בעיניי. אני בסדר עם ההחלטות שלי. ניקח דוגמה אחרת - אם היא ממילא תחליט אולי לצבוע את השיער בעתיד, למה שלא נצבע לה עכשיו? נעשה לה לייזר/ החלקה?

לדעתי ילדה בת 6 היא קטנה עדיין לעגילים. ואני שלמה עם זה. ובעיניי לא קורה כלום מזה שרצון כזהלא מתממש באותו רגע, בהתאם לשיקולים החינוכיים שלי. ואגב נראה לי גם שלא קראת אותם למרות שפירטתי

כמו עגיל וצמיד (ציינתי לא זהב)

לבין צבע שזה דבר שבמסדרת חינוכית חרדית לא יעבור חלק בכלל בגיל הזה

תחנכי את ילדייך כראות עינייך כמובן...אני פשוט חושבת שלפעמים אומרים לא במקום הלא נכון כי לך לפני 20 פלוס שנה זה היה נכון והיום הדור הוא שונה ובעיני אנחנו כהורים צריכים ללמוד לומר כן איפה שזה לא פוגע בערכים של הבית שאנחנו מחנכים אליו...זו דעתי ותעשי מה שאת רוצה בבית שלך כמובן...מעלה לך נקודה למחשבה

אפשר להגיב לך על התגובה

את יכולה לקבל ואת יכולה להסתייג ולהשאר בדעתך וזה שלך לגמרי...

לק"י

נראה לי שיש מקומות שמקובל לקנות לתינוקות צמידי זהב.

לא שזה נראה לי הכרחי. וגם סתם חבל אם נעלם🤦‍♀️

אבל זה שילדות בגן מדברות על מותגים זה נשמע לי ממש מוגזם כבר.

אבל לא אצל כולם, נכון

בכל אופן, ההתנגדות שלי לזה היא רק בגלל המכלול. כתבתי על זה גם פעם. יש יותר מדי התעסקות בחיצוניות בקרב בנות גילה. ואני לא רוצה שהיא תיקח בזה חלק, וכבר השנה היו כל מיני דברים עם בגדים והתארגנות וכל מיני דברים כי היא קטנה וכי זה לא מה שאנחנו מחנכים אליו

אם זה לא היה אישיו, יש סיכוי סביר שבעלי היה נכנע וקונה לה גם ולא הייתי מתנגדת.. אבל אני מרגישה שבמקרה הזה זה לא נכון. אפילו הגננות שלה מסתכלות לפעמים בתווית של הבגד ומדברות איתן על זה כבדרך אגב

ואני כן קונה לה תכשיטים (יש לה מליון, באמת) אבל לא מרשה לה ללכת עם זה לגן ולהחליף כל יום לגן.( בהית כן כמה שבא לה) ובגדים לא זולים תמיד אבל אני מחנכת שאני קונה כי זה טוב ואיכותי ונוח ומחזיק ולא כי זה מותג, כי מאיפה קניתי וכמה עלה לי לא באמת משנה ואני קונה לה גם משיין לפעמים נניח. אני מרגישה שיש קטע עם הדבר הזה של לתכשט ולשווק את הילדה אצל חלק מההורים כסמל סטאטוס

לצורך העניין, לבן שלי אני כן קונה דברים ממותגים שגם כביכול נראים כלפי חוץ כמו חולצות נאוטיקה. שזה נחשב מותג יקר (אבל אני קונה בעודפים ויוצא יותר זול מלידר) אבל יודעת שאצלו זה לא אישיו אזלא אכפת לי שיראו סמל נניח

ודווקא אני מדברת איתה על זה. וחשוב לי שהיא תרגיש יפה גם בלי תכשיטים בתור ילדה, שלא תרגיש שדברים חיצוניים מייפים אותה והיא מקבלת למרות שהיא מביעה רצון אבל יודעת ;- בגיל x כבר אוכל לענוד תכשיט ויהיו לי עגילים ואני לא צרגישה שזה גבול לא נכון. אמא בוחרת במה להשקיע ומתי,מה לאפשר ומתי, ואני אומרת לה שהיא יכולה לסמוך עליי בנוגע לשיקול הדעת שאני רוצה רק בטובתה  ויהיו את הזמנים שלה לקבל תכשיטים ולעשות עגילים ולהתעסק. כל דבר בזמן שלו.

ואפשר להבין למי אני מתכוונת.

אצלי לבנות שלי יש עגילי זהב ושרשראות זהב.

אני עושה בגילאים שנחשבים לגדולים 3,5

אבל כי אני פוחדת להתמודד עם אינפקציות וכו.

לק"י

שבגן של הבת שלה יש הרבה התעסקות בחיצוניות. זה לא כמו ילדה שיש לה תכשיט מזהב, אבל היא לא מבינה מה הערך של זה. מבחינתה זה תכשיט וזהו.

ילדות בנות שש שמדברות על מותגים זה נשמע לי קצת מעבר...כך שמניחה שגם תכשיטי זהב מעסיקים אותן.

(למען האמת שאני גם לא מבינה למה לי לקנות תכשיטים יקרים. אם אפשר למצוא דברים יפים בפחות.

ולילדות- בכלל נראה לי מיותר. הייתי מפחדת שיאבדו...

או שזה הסבתות שקונות? ואז אומרים תודה וזהו😅).

אני קונה עגילים מזהב כי זה נראה לי יותר בריא ממתכת פשוטה ומחלידה.

שרשראות צמידים וטבעות, היו לי כשהייתי קטנה והעברתי לבנות שלי. בעיני יש בזה דווקא משהו יפה כי אלו תכשיטים שנשמרים, זה כל הקטע בזהב. וכן יש בזה משהו מסורתי הקטע של זהב. קשה להסביר.

וגם הסבתות קונות..

לגבי מותגים הבנות שלי לא מבינות בזה דבר וחצי דבר. 

לק"י

שאמא שלי נתנה לי.

וגורמט זהב דקיק, שסבתא שלי נתנה לי (אני חושבת שהיא מצאה אותו אצלה ונתנה לי. אולי לבת מצוות היא וסבא שלי נהגו לקנות שרשרת מזהב. אבל היא נפטרה לפני שחגגתי בת מצווה).

אבל זה לא היה בגיל הגן, וגם לא היה אישיו סביב זה.

לא היה אישיו בכלל סביב העניין

זה היה מבחינתנו תכשיט מיוחד אבל לא התלהבנו או עשינו מזה וואו.

נכון גם לבת מצווה קיבלתי ומקבלים.. 

מאיפה זה בא אצלנו.

אני אישית לא קניתי אלא העברתי מה שהיה לי.

אני לא אחת שמתרגשת מידי מדברים שעולים כסף. קרה שהבת שלי איבדה טבעת זהב בביהס, שהייתה שלי פעם. ביום למחרת היא נמצאה.אבל גם אם לא - זה חפץ, לא נורא.

הסברתי לה אמנם להבא שלא להוריד ולתת לחברות. אבל לא בכעס ועצבים בכלל.

לי בתור בן אדם בוגר קרה שאיבדתי תכשיט שהיה של סבתא שלי בעיר אחרת, התבאסתי מאוד אבל דברים כאלו קורים.

זה לא כמו פעם.

אני לא רואה את זה כחיסרון כיום.

אבל תנו להן להחליט אם הן אכן רוצות בזה, אל תכריחו אותן להיות כמו כולן כשהן עוד בלי דעת...

אני לא מוכנה בשום אופן לסבול בשביל יופי. גם בבגדים הפרמטרים הראשונים שלי הם צניעות ונוחות ורק בסוף יופי. לא עונדת תכשיטים בכלל כי זה לא נוח לי, נועלת רק נעליים שנוחות לי גם אם הן לא יפות, גם לא מתאפרת כי זה לא נעים לי בפנים, וכן הלאה.

(יכולה לומר שבעצם אני קצת כועסת על אמי המהממת, ש"הכריחה" אותי לעשות טיפול פנים ולהתאפר בשביל החתונה, כי "רק כך את תיראי כלה". כיום אני לא מוכנה לסבול דברים כאלה, גם אם זה בשביל דברים ש"כך מקובל לעשות"... אז עגילים - ודאי שלא אהיה מוכנה לעשות.)

או בלסבול בשביל כל ערך אחר.

זה פשוט לא שייך לעולם של ילדים, ובטח לא תינוקות.

לא היה זיהום, היום בת 4 ממש אוהבת להתחדש בעגילים, להחליף כל יום בהתאם לשמלה, שמה מורידה לבד… ממש אוהבת

לי עשו בגיל 5 אני חושבת, אוהבת עד היום לשים.

בלי עגילים מרגישה חיוורת ;)

מנין לך?

לי עשו עגילים בגיל צעיר וזה מבאס אותי.

הייתי ממש מעדיפה שלא יעשו לי.

ואני אישה מטופחת ויפה מאוד.

החיסון נועד לתועלת התינוק (לדעת מי שמחסן בכל אופן)

בניגוד לחורים באוזניים שאין לתינוקת שום תועלת מהם. ממש לא מעניין אותו שזה מטופח ויפה.

שניהם זה לא בחירה של התינוק

שתינוק נולד ההורה קובע מה טוב ומה לא עבורו

אמא שיודעת שהילדה שלה תרצה עגילים שתגדל

מן הסתם כי לכולן יש חוסכת ממנה את זה שהיא תינוקת ושהיא לא תזכור כלום ולא יהיה לה צער

אנחנו בישראל לרוב הילדות יש עגילים במיוחד במגזר הדתי והחרדי בשנה הראשונה לחיים רוב ההורים עושים עגילים לילדות שלהן תגידו מה שתגידו

לסבתא שלי במרוקו בבית יולדות עשו עגילים ועד הדור שלנו כולנו עם עגילים ממש שהיינו תינוקות לכן בעייני זה נראה משונה כנראה להיות בלי חחח ובאמת כל הסביבה שלנו עושים ממש מוקדם

לק"י

אבל אצלינו עשו כתינוקות נראה לי רק לדודות שלי (ולא יודעת אם לכולן), והן בנות 60-70 ויותר.

בדור שאחרי כבר לא נראה לי שעשו באופן גורף.

באזור שלי זה נדיר. אני רואה את זה בעיקר אצל חרדים. וגם אצל חרדים - אני לא חושבת שחובה לנהוג לפי ה"נורמות" בעניין הזה. ממש לא כל תינוקת תודה בבגרותה לאמה על העגילים שעשתה לה, בדיוק כמו שכתבה @רוני_רון (שלמיטב זיכרוני חרדית).

בכל אופן, מותר לך לעשות עגילים לבנות שלך אם את חושבת שזה טוב להן (אף שאני אישית רואה בזה עוול), אבל אי אפשר לומר שזה משהו שהוא חובה לכך התינוקות...

לק"י

אף אחד לא יודע מה בדיוק ירצה הילד שלו כשיגדל.

אז יש דברים הכרחיים, ויש דברים שלא....

ממש לא מקובל לעשות עגילים לתינוקות.

במגזר החסידי אני רואה המון תינוקות עם עגילים.

אצלנו לרוב עושים בגיל יסודי.

וממש לא לכולן יש עגילים.

אף אחת בסביבה שלי שעשתה לבנות שלה לפני גיל שנה. הכי מוקדם שאני מכירה מקרוב זה גיל שנה וחצי. ואני גרה בסביבה דתית מאוד.

התינוק תלוי לגמרי בהורים שלו,

והתפקיד שלנו זה לבחור עבורו בחירות לפי טובתו.

לא רלוונטי מה עושה הרוב...

רוב ההורים במדינת ישראל קונים לילדים שלהם סמארטפון בגיל צעיר מידי

רוב ההורים ביפן עד לפני כמה שנים היו שוברים את הבהונות של התינוקות שלהם וקושרים את רגליהן שלא תגדלנה

רוב הילדים בחוף הים בישראל מתרחצים בשמש בבגד ים שלא מכסה שטח ניכר מהגוף.

האם חורים באוזניים זה טוב לתינוקות?

עדיין לא הבנתי איזה תועלת התינוקת מפיקה מזה.

אומנם היו פחות ילדים מהרגיל, אבל היו בערך 20 בנות מגילאי 12 ומטה, לשליש בערך היו עגילים.

ואני גרה בעיר, הרוב בבית הכנסת דת"לים, אבל לא מאותו סגנון בדיוק.

(אבל נראה לי שאני טוחנת מים בדיון הזה, אז אולי אחליט שמספיק לי).

אני באופן אישי לא עשיתי לתינוקת שלי ואני אשקול לעשות לה עגילים אך ורק כשהיא תבוא ותבקש (וגם אז אני אשקול אם זה מתאים)

ולאחייניות שלי עשו עגילים לדעתי רק לקראת כיתה א'.

ולי באופן אישי עשו עגילים רק בכיתה ח' וזה כן היה חריג. ל- 90% מבנות הכיתה היו עגילים לפני.

יש נשים שלא רוצות לגדל ילדה בתרבות של הוצאת זמן, כאב, וכסף על טיפוח מגיל כזה קטן.

זה בהחלט הבדל תרבותי על הנורמות המקובלות בכל חברה. וזה בקלות יכול להפוך לדיון אישי ברגע שאנשים מסוימים תולים את הזהות שלהם במאפיינים חברתיים כאלו. אם משהו שייך לקבוצה שונה אומר להם שהמעשה הזה לא בסדר, לפי תפיסתם התרבותית השונה, אותם אנשים מרגישים מותקפים אישית.

"כל אחת תעשה מה שטוב לה" לא אומר שלא יכולה להיות ביקורת על הצד השני מסיבות רציונאליות, מתוך כבוד הדדי.

(ואין לי מושג מאיפה הכוחות לחשוב על זה... רק לבדוק לה כינים גומר לי את השבוע)

במהלך השנים יותר כואב זה לטפל בזיהומים שיש פעם ב בחורים

לק"י

(גם אני עשיתי פעם).

ואם כבר, למה לי לגרום לילדה לזיהומים שיציקו לה (יודעת שלא לכולם יש. אבל המשכתי את דברייך).

אם כבר לעשות בגיל קטן

אולי לעשות בתור ניו בורן ואז התינוקת גודלת עם זה ורגילה לעגילים ופחות סיכוי שתתעסק עם זה

אישית, אין סיכוי שהייתי עושה לתינוקת עגילים. (כרגע יש לי רק בנים)

התינוק שלי בן שנה ורבע והוא מגיל מאוד קטן הדרך שלו לרגע זה במגע באוזניים שלו..

תוהה מה היה אם זאת היתה בת עם עגילים..

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..