זה לא צריך להיות משהו גרנדיוזי.

בלילה, לפני שהולך לישון, זה זמן מעולה. זמן של פתיחת הלב..

בדרך מהגן/מהחוג

כשהוא בא איתך לסופר

כשהוא בוחר לעזור לך לבשל

כשהוא אומר שכואב לו

כשהוא משתף משהו שקרה לו עם חבר/אצל סבתא..

ועוד

כל אלו הן הזדמנויות מעולות לשיחות קטנות ומשמעותיות

אני יודעת שיש כאלה שהם בעד לקבוע בצורה מסודרת שיחות אישיות של כל הילדים, על כוס קפה/שוקו, אני פחות התחברתי לזה, מרגיש לי מלאכותי מדי,

אבל בטוחה שיש כאלה שזו דרך טובה בשבילם 

באמת חשוב לנצל את הרגעים הקטנים לראות ולדבר..

אני כן מחפשת גם זמנים יותר רשמיים

ראיתי שהם מאוד אוהבים שעכשיו יש כותרת זזה זמן שלהם.. זמן אישי מיוחד לה/ו

היה זמן קבוע לכל אחד, שעה ויום.
זה היה כמו שכתבו מאוד מלאכותי, ולא נפתחו מספיק.

מטפלת רגשית שהתייעצתי איתה, אמרה לי שדווקא הזמנים הספונטניים, ותוך כדי משהו- יותר פותחים ויותר יעילים. (למשל זמן להכין יחד עוגה, זמן משחק מונפול ותוך כדי לנהל שיחה שיכולה להוביל אפילו לעומק כלשהו.

ראיתי אצלי שהשיטה השניה באמת יותר עובדת.

אבל אולי זה גם תלוי ילדים, עם שלי פחות זרם הזמן קבוע עם אמא. חיכו לקפה והמאפה או השוקו והעוגה אבל כשזה נגמר היה מורגש שאמא יאללה נו מתי מסיימים?

ואז אין הפרעות של הקטנים שמתקשים לשחרר.

אפשר למשל לצאת לקניות או לפעילות כמו הליכה וכד'.

לק"י

קונים משהו טעים ומפטפטים.

רשמית- יש לזה גם יום קבוע.

כשכן הצלחנו קצת להתמיד:

אפשרות 1 - חילקנו את השבוע (היו אז שבעה ילדים) בין הילדים. כל ילד קיבל יום בשבוע עם אבא ויום בשבוע עם אמא, לזמן אישי קצר בזמן שמתאפשר.

אפשרות 2 - מי שמתארגן מהר לשינה זוכה לזמן אישי קצר עם אחד ההורים (בדרך כלל עם אמא).

בזמן האישי אפשר לשחק משחק קצר, לצייר ביחד, לעשות פעלולי התעמלות, ללמוד משהו בקצרה, סתם לדבר וכו'. לא יותר מעשר דקות בעיקרון.

הרעיון הוא שלא "מכריחים" אותם לדבר, אלא יוצרים את ההזדמנות. רוב הילדים מעדיפים לנצל אותה למשחק וכדומה... אבל עדיין זה נותן לדעתי.

חוץ מזה פעם בחצי שנה אני משתדלת לעשות לכל ילד יום כיף - שהוא לא הולך ללימודים, ואז יוצאים לעשות משהו כיף (בדרך כלל פשוט קניות🤭 וקונים משנו עד סכום מסוים לאותו ילד). כך יש יותר הזדמנות לפתוח את הלב. אבל עדיין לא תמיד זה קורה...

בכל אופן, באמת הכי חשוב לזהות את הזמנים שבהם הילד מעצמו צריך ורוצה לשתף, ואז להתפנות אליו. אבל זה הכי קשה...

עם הקטנים הרוב זה בתוך ההתנהלות השוטפת. מדי פעם גונבת קצת זמנים של אחד על אחד שמתאים לפתוח בנם דברים יותר עמוקים, שמגלים על עולמו של הילד. הרבה פעמים ספרים עוזרים לזה.

כלומר מספרת סיפור שהוא כבר מכיר, אבל שואלת על זה שאלות. למה לדעתך הוא עומד בצד? מה השני הרגיש?

בסיפורים ילדים הציורים מספרים לנו הרבה שלא כתוב בטקסט.

נגיד הרבה פעמים ברקע של האיור המרכזי יש חיה שמשקיפה על הנעשה.

אז אני שואלת על מה החיה מסתכלת? מה היא חושבת שקרה? מה באמת קרה? איך היא מגיבה?

לפעמים הציורים מלמדים אותנו על השלב הבא בהתגלגלות העניינים. נגיד אם חיה אחת חטפה את האוכל של החיה השניה, אז החיה השלישית שבכלל לא חלק מהסיטואציה מגוננת היטב על האוכל שלה.

אז אני אשאל על הסיפור מנקודת המבט של החיה השלישית.

מפה זה כבר פותח שאלות על היומיום של הילד. וככה הם מספרים דברים שברגיל הם לא מספרים.

תודה רבה על השיתוף

ועל ההסבר המפורט עם הדוגמאות זה ממש עוזר!

דווקא בלילה ישן ממש טוב

וכל היום בכה מכאבים.

היתה לו יציאה די רכה בליל שבת, לכן עצירות לא נשמע לי...

קיבלתם הפניה לצילום מרופא ילדים?

ממש תודה!

להיות ביחד עם עצירות .

כן , קיבלנו הפניה מרופא ילדים כי באנו אליו פעם שניה אחרי כמה ימים של כאבי בטן. הוא גם נתן בדיקת דם . בצילום ממש ראו גזים.

עם ילדה אחרת לפני כמה שנים בהתחלה גם חשב וירוס ולא עבר , רק החמיר . עשינו בדיקת דם , התברר שהייתה דלקת רצינית. 

בכ"א כדאי ללכת לרופא לשלול משהו אחר.

לנו אןמנם זה היה בלילה אבל לא ראיתי תולעים והיה מלא בכי וצרחות בלילה, החלטנו בהמלצת רופאה כן לנסות ורמוקס ובאמת באותו לילה היא נרגעה פלאים.

זה מקרה שונה אבל הייתי מנסה

גם הבן שלי באותו תקופה היה לא רגוע בכלל במהלך היום גם לו נתתי ורמוקס יחד עם הילדה וגם הוא ממש נרגע, אז כנראה שכן היה להם

שירגיש טוב! 

אצלנו זה ממש תולעים

חבל, הייתי מביאה ורמוקס כבר לפני שבועיים.

אצלנו זה בסוף התברר כן כעצירות. וזה החמיר ככ שהלכנו באמצע הלילה לטרם שהפנו למיון ובטשוטוש הוציאו לילד אבני צואה.

הוא גם אומר לכם שקשה לו לעשות קקי.

אני הייתי מנסה לתת נורמלקס. זה יחסית טבעי ואפשר בלי מרשם

מנסה לחשוב על שמות נחמדים לא יחודיים מדי

שירי, רוני, גילי, רננה, הלל, הללי, ציון, מוריה, הודיה

זה שמות עם משמעות ברורה

בהיבט היותר ייחודי אפשר ללכת על שמות שקשורים לטבע (עצים, פרחים, הרים בארץ, נחלים בארץ וכו):

ירדן, איילה, כרמל, שקד, גליל, יסמין, מורן, מרווה, צוף וכו'

ויש גם יישובים עם שמות מעלפים;)

חנה, דבורה, אביגיל, אסתר, רות, הדסה, יסכה, איילה, נועה, מילכה, תרצה.

יש הרבה שמות יפים בתנ"ך ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...

אני מבינה שהסביבה חסרת סבלנות, אז שידמיינו שהיא נולדה עוד חודש.

אנחנו קראנו שם בלחץ ואחכ עם כל ההורמונים של אחרי הלידה, למרות שאני בחרתי את השם היה לי ממש קשה עם השם ועם הילדה ולקח לי המון זמן להתחבר בחזרה. לא יקרה שום דבר אם היא תהיה בת חודש בלי שם.

תזכקי תמיד שבתקופת הגאונים היה את רב האי גאון - פשוט קראו לו "זה" אז זו גם אופציה 😉

ארבל

גפן

יסכה 

שתקבלו טת הנבואה מהרהה

נועה אביגיל נעמה נגה אורי

טליה אביטל רני אמונה יעל חגית רננה רעיה

תהילה שירה ליבי אוריה איילת השחר

ועוד..

נוגה, רעות, שלומית, אפרת, טוהר, אוריה, מבשרת, הילה, יסכה, איילת השחר, צופיה, הלל

אודיה, תהילה, נעמה, נעמי, עדי, שירה, אביטל, אביה, 

לא מתחילים לעקוב רק מהשבוע הזה?

3 תנועות בחצי שעה.

אני חושבת שזה שלב שהם עוד קטנים, ואולי הוא שינה מיקום ולכן את לא מרגישה. דוקא נראה לי שבמוקד אחיות ידעו לכוון אותך, ולא לשלוח בוודאות להבדק.

עם עובר סופר פעיל שכנראה החליט לנמנם🤪

ודווקא במוקד האחות אמרה לי לעקוב במשך חצי שעה ואם אני מרגישה 4 תנועות אין צורך לדאוג. 

אצלי זה גרם לריקודים ששום מתוק אחר לא עשה

אנסה

ואעדכן בעז"ה 

שימי לב לכמות של התנועות ולא לעוצמה.

3 פעמים ביום 4 תנועות בחצי שעה

היו בהחלט מספר תנועות מכובדות בשעות האחרונות.

אז נרגעתי

מקווה שימשיך כך.

רק יודעת להגיד שלי כאב מאוד שהספקולום מפלסטיק, ממש בלתי אפשרי.

אז הרופאה לקחה ספקולום ממתכת והיה הרבה פחות כואב. 

הרופא אמר לי שהוא לא עושה עם ספקולום... והבנתי שהרוב כן

אםשר פשוט לבקש?

לק"י

ונותנת הפניות חדשות.

אם אין תורים, בעיני גם לא נורא להגיע פעם בחודשיים.

לא כיסוי מושלם אבל נחמד, מסק אותי בהחלט

(כללית צביעה עצמית זה חובבני)

בכל מקאה, יש כיסוי ראש.

מקווה שהחובבני יספק אותי

הלוואי עלי

אבל נתת לי יעד שבא לי להצליח בו

אמן השבוע אני אצליח גם

בזכותך אני אשתדל יותר השבוע להיות על זה

אין דבר יותר משמח מזה!

אני משתדלת/השתדלתי להתפלל כל יום מנחה.. עכשיו קצת פחות יוצא לי, מקווה בע"ה להתמיד יותר!