בתוספת לציניות משובחת כמובן...

אחרת לא היית כותב כלום

לרוב אכן אינני כותב שום־דבר, בדיוק מהסיבה הזאת.

היום פשוט המחשבה הזאת הטרידה אותי, כי הרגשתי שינוי מאוד מוחשי ממה שהיה בעבר, וחשבתי לנסח אותה בכתב. יכול להיות שהייתי יכול לכתוב אותה בקובץ txt וחסל, אבל כתיבה בפורום עוזרת לי להתרכז. ייתכן שיש בכך גם מימד נרקיסיסטי שאפשר לחקור, אבל איני יכול לקבוע כרגע.

מסתבר לי מאוד כשבנאדם חוזר שוב ושוב על מנטרה מסויימת בצורות כאלה ואחרות יש לו מטרה.

המנטרה שלך המשדרת אדישות לאנשים ולעולם היא לא נחשבת כנורמטיבית וחשוב לך להתייחס לעניין הלא נורמטיבי בזה.

עכשיו אשאל את אותה שאלה על עצמי - 

למה אני מגיב לך?

המחשבה שאין אמון בעולם ובאנשים והכל אפור מקוננת גם בתוכי במידת מה

ולכן זה נוגע בי מה שאתה אומר כל פעם מחדש.

אבל אני מנסה לדחות שוב ושוב את דבריך בגלל זה. בגלל שההתמודדות שלי עם המחשבה הזאת היא הפוכה.

ונראה לי שיש סיבה למה אתה רושם את זה דווקא בפורום. אם זה להתרכז, אדרבה, סימן שהפרסום של הדברים משמעותי ברמה כזאת שהוא גורם לריכוז לכל הפחות.

ועצם זה שאתה כותב שזה מטריד אותך, זה נותן תנועה שונה לגמרי מכל האדישות שאתה משדר בהודעות פה.

מי שטרוד ממשהו, הוא לא אדיש כלפיו.

כמידת הדיסוננס כך מידת המחשבה. אני לא חושב על זה כל יום.

היום הרגשתי דיסוננס משמעותי בין האופן שבו מתייחסים אנשים אליי (בידידות ובעניין) לבין חוסר העניין המופגן שלי בתקשורת הזאת, שניתן להגדירו אולי כרגשות אשם. לא שזה מניע אותי להשתנות, אבל אין זה נעים.

בנוסף עברה בי המחשבה כמה השתניתי מבעבר. יש בעייתיות באני הנוכחי היות והוא מנוגד ליהדות, ומתלווה לזה גם תחושה של חוסר משמעות. אני מתאר לעצמי שיש עניין מטפיזי בכך שהמוח לא שוקט ללא משמעות, אבל אין לי מה להציע לו כרגע. התוצאה של אי־השקט הזה היא הרהורים, שלרוב נבלעים בחזרה בתוך המוח, אך הפעם רציתי לכותבם כדי לנסות לסדרם, לאו דווקא מתוך רצון לשינוי, אלא מתוך הרצון לסדר את המחשבות בראש, מכיוון שמחשבות מבולגנות מציקות יותר מאשר כאלו שאינן.

יכול להיות שזה נוצר בעקבות מצב שגורם לך לאבד עניין בעוד תחומים בחיים?

נגיד דיכאון, חוסר פניות נפשית,עייפות, חוסר בויטמינים,לא יודעת.

אולי זה שאתה רחוק מהנושא ולא חושב עליו גם משפיע, בבחינת רחוק מהעין רחוק מהלב.

ואולי פשוט עוד לא מצאת את האחת הנכונה?(:

יש כאן תיאור תחושת אשמה לא נעימה כלפיו היחס הטבעי שלך לאנשים.

בנוסף לכך, העיסוק במהות של ה"אני" (הנוכחי) הוא גם כן מרתק.

יש כאן הנחת יסוד מסויימת שיש "אני" שהוא מנוגד ליהדות ויש כזה שהוא מתאים ליהדות.

חוסר השקט המתואר והיאוש מהמשמעות גורמים למעין פרדקוס מאוד מעניין. 

אתה ער לכך שיש לך דרישה מסויים למשמעות אבל אתה גם מיואש מלמצוא משמעות שתמלא את אותה דרישה.כמו כן, גם סדר במחשבות זה עניין שקשור למשמעות. סדר יוצר משמעות, חוסר סדר מעיד על מקריות. האם זאת משמעות נעלה ומרוממת, ממש לא בהכרח, אבל ישנה אכן משמעות מסויימת שהיא נותנת מענה כלשהו. 

לגבי היחס ל"אני" - מסתבר מאוד כי השיפוטיות האישית שיוצרת תחושה של אשמה איננה ניזונת באופן בלעדי מתפיסה שיכלית קוהרנטית, אבל כן התפיסה שיכלית כלשהו עומדת גם בבסיסה. הייתי מציע לומר שה"אני" הוא לא מנוגד ליהדות או תואם ליהדות. ה"אני" הוא איך החומר גלם שעלי להתמודד איתו. ההתמודדות עצמה היא נעשת על פי היהדות או בצורה מנוגדת אליה. כי ה"אני" - המידות, הערכים, ההרגלים, הזכויות והחובות שלי הן בכל רגע נתפסות כדבר נתון. מה אני עושה איתם? זה כבר משהו אחר לגמרי. לכן נראה שהקב"ה מעניין אותו מהאדם עושה עם מה שיש לו ביד ופחות באיזה מצב הוא נמצא. שני הדברים כרוכים אחד בשני כמובן, אבל התמודדות היא נראה לי הנקודה העיקרית שבה מהאדם מצופה לקחת אחריות. היתרון הריגשי של הפרשנות הזאת שהיא משחררת מהמאבק האינסופי של האשמה ביחס למדרגה נמוכה בה האדם נמצא, וגם לא נותנת לבנאדם להתגאות אם הוא הגיע למעלה רמה - כי העיקר זה ההתמודדות, ולא המצב בו הוא נתון. לפי ההתסכלות הזאת.

בכוונה כתבתי שמבחינת איך שהדברים פועלים אני לא מצפה שמי שיסכים עם הסברה שהבאתי פה יהיה בנאדם שיחיה על פי זה כי זה עניין ריגשי. אמנם כן ניסיתי להוסיף מה שאפשר להוסיף בעיני כרגע.

תיכנס לזוגיות משמעותית ואז תבחן את זה שוב.

גורמת לך לחזור ולכתוב על זה שזה לא מעניין אותך.

אם זה בכלל לא היה מעניין אותך (אפס, זירו) אז לא היית כותב כלום.

אם בחדר אוכל היו מגישים אוכל לא טעים, ומדי־פעם הייתי מתבאס על־כך, זה לא אומר שאני חושב שהאוכל טעים ומעניין.

ייתכן שמעניינת אותי העובדה שזה לא מעניין אותי. אחרי־הכל, זה לא משהו רגיל, כפי הנראה, וכמו שאמרתי, זה לא תואם למצוות היהדות.

לגבי תגובתך השנייה, אני חושב שהיהדות מציבה דרישות מסוימות. אם לא עומדים בהן, זאת בעיה.

לגבי התמודדות, אין לי מה לעשות בנדון.

כדי שיהיה דומה נאמר משל אחר

נגיד אתה "טורף כל" ולא מעניין אותך שהאוכל שמגישים לא טעים בעיניך כי טעם לא מעסיק אותך.

והיית אומר שהאוכל לא טעים אבל זה לא מעניין אותך. במקרה כזה, העניין הזה כן מעניין אותך כי אתה מדבר עליו. באיזו רמה? ניתן לדון על זה, אבל אם לא מעניין בכלל אז לא אומרים שום דבר. מספיק שיש אמירה מסויימת אז יש עניין מסויים. בין אם זה צד הנדירות והמורכבות הערכית של העניין.

לגבי העניין השני - 

"אונס רחמנא פטריה"

"הקב"ה אינו עושה טרוניא עם בריותיו"

מעידים כי מה שמעניין את היהדות זה מבחן הדרך שהיהודי עושה כדי לקיים את דבר ה' ולא מבחן התוצאה.

ממה נפשך, אם הקב"ה חושב שאתה יכול להשתנות - אז אתה צודק. עליך להשתנות. אם אתה חושב שכרגע אין לך דרך להשתנות - אז למה אתה חושב שהקב"ה ישפוט אותך על כך לחומרה?

כשאני אומר "הבחורה הזאת מעניינת אותי", הכוונה שלי היא שאני נמשך אליה וסקרן כלפיה – לא שאני מרגיש כלפיה רגשות דחייה עזים, אבל זה מטריד אותי, אז אני חושב על זה, אז טכנית הבחורה הזאת מעניינת אותי אחרת לא הייתי חושב עליה בכלל.

כך גם כאן. כאשר אני אומר שזוגיות לא מעניינת אותי, הכוונה היא שזה לא עניין שהייתי רוצה להיות בו, או מסקרן אותי כו', אבל ייתכן שעצם העובדה שאני סולד מכך, מטרידה אותי במידת־מה. וכמו שאמרתי לרוב אני פשוט שותק, פשוט אתמול חשבתי על־זה יותר בגלל כמה התרחשויות שקשורות לנושא, שהעירו את תשומת לבי.

לגבי ב', הבעיה היא שאין לי מושג. אם הייתי יודע שאין עליי תביעה כזאת, הייתי שמח מאוד, אבל יכול להיות שהתביעה היא כמ"ש הטור "עלה נעלה. בה"א לומר שאפילו אם יאמר לנו עשו סולמות ועלו לרקיע שהוא מהלך ת"ק שנה נעלה:"

שזה לא מעניין אותך

שבדיונים אחרים, כשבנות כותבות שהן בכלל לא בקטע של מין והן לא רוצות ולא יודעות וזה בכלל משהו פויה שחילונים עושים 😉

זה מתקבל בצורה ממש נורמלית.

אפשר להבין למה? מה בעצם ההבדל? (לפחות לי, לא נראה שההבדל הוא בין הנושא של מין לזוגיות באופן כללי. בסופו של דבר חתונה היא כל החבילה)

איך תמיד אצלך הכל מתנקז לשם, ועוד בצורה עלק קלילה וזורמת של הכל טוב(בדיוק כמו אצל אחינו החילונים אגב😉). יש דברים שהשתיקה יפה להם ידיד נפשי, במיוחד בפורום מעורב ע"ע הודעותיך בשלל שרשורים.

וכן..רוב הבנות הבאמת איכותיות אינן יודעות מה הולך שם וזו תמימות מדהימה..אל תקלקל עוד אנשים ובמיוחד נשים שנשארה בהם תמימות הם יגלו לבד לא צריך שתלמד אותם או שתדחוף שיח בנושא בכל הזדמנות כמוצא שלל רב. 

1. נניח שענית לי שאלו הדעות שלי והכל מתנקז לשם... לא נראה אבל סבבה. איך זה עונה על מה ששאלתי?

2. האם לדעתך, כשגבר או אישה הולכים להתחתן והם אמורים לעשות את כל מה שזוג נשוי אמור לעשות, זה לא בסדר שהם עושים את זה, או שהם רוצים לעשות את זה? (נניח, אם גבר אומר "אני כולי בתורה, אין לי עניין לאהוב אישה; אני כל הזמן עסוק, לא רואה עניין לקיים שיחות ולהקדיש זמן לאישה - מה היית אומר לו? שלא יעשה, או שיעשה בלי רצון? תמהני)

לא הבנתי איך הגעת למסקנה מספר 2 והאמת גם לא כל כך מעניין אותי. אני מבין שאתה בהכחשה קשה ומנסה להפיץ שיח בנושא ונלרמל אותו כאילו זה סבבה, אז זה לא דוד.

ואגב..לא יצא לי לראות פה בפורום מישהו שאומר שאני רוצה רק ללמוד בלי להתחתן כי נשים זה פויה. אולי לך כן.

אגב מספר 2. לא ירד שלג אשתקד, ממליץ לבדוק מהיכן אתה שואב את המקורות שלך וד"ל.

לא כתבתי שאדם שחשקה נפשו בלימוד התורה אמור לא להתחתן (זה אגב נכון לגמרי, ככה כתוב בשולחן ערוך; אבל זה פשוט לא הועלה כאן לדיון אז לא כתבתי כזה דבר ).

כן כתבתי, שלא כדאי שאדם שבוחר לקחת את כל החבילה, יתכחש או יסבול מחלק ממנה. כלומר, אני לא דיברתי על אדם ששוקל האם להתחתן, אלא על אדם שרוצה להתחתן אבל יש לו קושי עם חלק מהדברים, כי הוא חושב שלבזבז זמן על שיחה בטלה זה מטופש; או כי הוא עסוק מכדי לעזור בגידול ילדים; או כי שומו שמים - הטיפש הזה לא מבין שמיניות זה חלק מהעסק. על אדם כזה - כתבתי, שאם הוא חי בהכחשה, כדאי מאוד להאיר את עיניו שמיניות (וכו') זה דבר נפלא שנעשה מתוך רצון ותשוקה (אדם שאין לו רצון ותשוקה לזה, לדעתי עדיף שלא יתחתן).

זה מה שכתבתי.

(האמת שהמשכתי לכתוב ולהסביר ופתאום הרגשתי קצת טיפש. נראה לי שדבריי מובנים למימינים בהם וגנאי הוא לבעל האמת להוכיח אמיתתו*. גם בהנחה מישהו יחשוב אחרת, נראה לי שדעתי מובנת.

אני מניח שתגיב שוב ותמשיך עם הגישה המוזרה הזו של תגובות לגופו של אדם. אני לא אפריע לך, רק שים לב בבקשה שיש עוד כל מיני מצבים ושאלות שעליהם לא דיברתי ובבקשה אל תכניס לי מילים לפה)

* כתלמיד חכם אתה בטח יודע מה המקורות של שני הביטויים שהבאתי.

ואינני תלמיד חכם, בכלל לא, רחוק משם שנות אור. לא יודע ללמוד ולא מבין את הדיבורים שלך

"יש דברים שהשתיקה יפה להם ידיד נפשי, במיוחד בפורום מעורב ע"ע הודעותיך בשלל שרשורים."

אז אחד משני דברים, או שאתה בהכחשה כמו שכבר ציינתי ורק מנסה לנרמל שיח בנושא וזאת כל מטרתך כאן.

או שבאמת אתה לוקה בהבנת הנקרא בצורה מאוד קשה.

אני מחזיק אותך לאדם מבין אז אבחר באופציה א' תקן אותי אם מדובר ב-ב'.

התגובות הם וודאי לגוף העניין, העניין הוא לא לנרמל שיח בנושא כל כך עדין ובטח לא לתת לזה במה ומשקל בכל מקום וזמן.

התגובות שלך לא לעניין גיבור, מדברים איתך א' אתה עונה ג' ועוד מתפלא על ט'..מוזר מאוד. סתם יוצא לי לחשוב אם עוד יש תמימות כזאת נפלאה אצל מישהי הייתי שמח שלא תיקח אותה ממנה ותשאל אותה שאלות ותכתוב לה דברים כמו "כשבנות כותבות שהן בכלל לא בקטע של מין והן לא רוצות ולא יודעות וזה בכלל משהו פויה שחילונים עושים 😉" כאילו היית רוצה שמישהו ידבר ככה לבת שלך? לאשתך? לאחותך? גם אם הוא סך הכל תמים ומנסה להסביר לה עלק שזה סבבה כל הדברים האלו וכו'...מאוד מוזר בעיניי שאדם תורני ידבר על כך, ועוד בקלילות שכזו ועוד בפורום מעורב..ועוד למישהי(שלא נדבר על תגובותיך בשרשורים אחרים לגבי פנטזיות מיניות ואיך בחורה הייתה שמחה שבעלה יסתכל עליה בצורה סוטה ומינית-שאגב התגובה הזאת שלך ידידי ורעי, נכתבה למישהי, מזעזע בעיניי)..תמהני.

(והקריצה בסוף אגב למה נועדה? להקליל את הנושא?)

מבין? או שעדיין צריך לחדד פה משהו? כי באמת אשמח אם לא הבנת.

פשוט העניין בגברים שיש לה כרגע מתבסס על משיכה רגשית חזקה שהיא לא פחות עוצמתית ממשיכה מינית, וזה בסדר גמור ואפילו מעולה שזה ככה כרגע.

אבל כאן מדובר במקרה שונה לגמרי, מקרה שבו אין לו עניין בנשים בכלל. 

חתונה כמו שאמרת היא חבילה אבל אני מאמין שאפשר לאחוז את הסיר מהידית.

כלומר לרוב האנשים יש סיבה או סיבות שהם רוצים להתחתן בגללן (בכללי או עם אדם ספציפי) וגם רשימה של דברים, שאמנם כלולים בחבילה, שהם פחות מתלהבים מהם, כמו שחלק נכבד מהבנים לא מתלהב מהרעיון של ילדים... ויש גם בנות כאלה. אז אומרים "איכס מי אוהב בכלל ילדים" אבל בסוף הדברים מתגלגלים והטבע עושה את שלו. לכן זה לא כזה נורא, כי זה רק חלק מהעניין.

גם כאן בסוף אותן בנות כן רוצות להתחתן מסיבות כאלה ואחרות ואז או שהנושא מסתדר מעצמו (לדעתי יש 2 חסמים, חסם פסיכולוגי נמוך => סלידה ברמת האינסטינקט, וחסם פסיכולוגי גבוה => סלידה ברמת ההשקפה, שכמובן משפיעים אחד על השני, ושניהם יכולים להסתדר כל־אחד בדרכו), או שלומדים להסתדר עם זה שזה לא מסתדר כל־כך (לא אופטימלי אבל יש מצבים בחיים שנדרשות פשרות) או שזה לא מסתדר בכלל ואז זאת בעיה, אם בחורה אומרת שזה בנפשה אז באמת לדעתי העצה היעוצה היא להניח לדברים.

אני מניח שאם בחורה הייתה אומרת שהיא בכלל לא בקטע של בנים ולא מבינה על מה יש לדבר איתם וסולדת בכלל מהמחשבה לצאת עם מישהו לפגישה, זה היה אותו דבר.

הנושא שאני העליתי, שהוא ממש שולי בקשר לשרשור שפתחת, זה יותר: מה לגטימי להצהיר בקול.

לדוגמה, אני מניח שיש מעט גברים שקשה להם לדמיין את עצמם מטפלים בילד, אבל ההצהרה "איכס מי אוהב בכלל ילדים", היא לא לגטימית ולפחות אני לא שמעתי שום גבר אומר אותה. הרבה יותר לגיטימי לומר לדוגמה "למי יש כוח לפטפט ולקשקש עם אישה רגשנית ונודניקית". אלו כמובן דוגמות.

מה שעוד חשוב, זה לשים לב להבדל בין הצהרות לתחושות ורגשות. אתה בפתיחת השרשור נתת הצהרה אבל בגלל שאמרת דבר לא טריוויאלי, סביר להניח שלא זרקת הצהרה כדי לספק לעצמך יצרים, אלא באמת הבעת עמדהאישית ביחס לרגשות שלך. בקשר לתחושות ורגשות - בסוף, כמו שאתה אומר, יש דחף חזק להתחתן והוא מכריע את התחושות הפחות נעימות שיש בסל.

הנושא שאני העליתי הוא השאלה האם ומה המשמעות של הצהרות שהן חברתיות. נשים אוהבות להרגיש שהן ניטרליות והגבר הוא זה שצריך אותן, לכן הן מספרות שיש דברים שהן בכלל לא מתעניינות בהן. עובדתית, האמירות האלה לא תמיד נכונות ואני מתנסח מאוד בעדינות.

בדיוק אותו דבר, יש הרבה סטיגמות והצהרות של גברים ביחס לנשים, שהן דרמטיות ורגשניות וקרציות, אבל לא פעם תראה את אותו גבר שמרצה לך בגנות הדרמה שאשתו עושה לו - שהגבר הזה עצמו צורח וצווח על אשתו או על הבן שלו - כאילו זה לא סוג של דרמטיות.

בקיצור תודה על דעתך המעניינת! אבל מה שכתבתי זה נושא טיפה אחר.

בנושא ההתייעצות שלך כתבתי הודעה נפרדת בשרשור.

שתהיה לך המון הצלחה!!

את "מי אוהב ילדים" שמעתי הרבה מפי בנים ומפי בנות בסוף יש להם ילדים והם מסתדרים פחות או יותר בסדר

הרצון להיות עם בן/בת המין השני הוא תלוי בהבדל המיני אך הוא לא כולל רק העניין הפרקטי של המשיכה המינית אלא מעבר לכך.

לדוגמא, כל עניין הרומנטי הוא קשור למיניות והוא נובע מזה אבל הוא עצמו עניין נפרד ממשיכה מינית. הראיה, יכולה להיות משיכה מינית ללא רומנטיקה.

זוגיות כוללת בסוף הרבה מעבר, השלם גדול מסך החלקים בהקשר הזה..

מבחינתי הגענו להסכמה מתי שכתבת - "אבל ייתכן שעצם העובדה שאני סולד מכך, מטרידה אותי במידת־מה".

לא טענתי מעבר לכך.

לגבי ב' - אין לי מושג. אם באמת אין לך מושג ואין לך דרך לדעת ואין לך מה עוד לנסות - אז אתה בגדר אנוס. לא ככה?

אם יש דרכים לבדוק את העניין - אז מסתבר שישנה דרישה ממך לנסות אותם.

דווקא לא מבין מה שייך מה שהבנת בטור. אם אתה אומר שאין לך מושג אתה יכול ללכת לנסות משהו? אם אשכרה אין לך מושג מה לעשות, אז מה בדיוק תעשה ת"ק שנה? הרי אתה לא יודע מה לעשות. ושוב, אם יש דרך אפילו קלושה לנסות משהו בעניין מסתבר שעליך לנסות.

מה שהבאת בטור קשור לנסיון שהוא מאוד קשה ומצריך סבלנות אבל ישנה ידיעה, לפחות מסויימת מה לעשות.

לכן, אם אתה אנוס, אין סיבה לייסורי מצפון על הצדדים בנאדם אנוס בהם.

אם בנאדם לא אנוס, יש לו סיבה לייסורי מצפון במידה מה, אך יש לך גם מה לעשות.

לדעתי וויכוחים מתחלקים ל־3 קטגוריות,

אי־הסכמה מהותית (שאין טעם לדון עליה מרוב שהדעות שונות בתכלית)

היעדר ידיעה כלשהי אצל צד אחד (ואז הדיון מאיר את העניין)

בגדול מסכימים אבל דנים בדקויות ניסוח (וזה בזבוז זמן לדון).

לגבי הטור הכוונה היא שגם דברים שנראים בלתי־אפשריים (ערים גדולות ובצורות בשמיים = דברים מעבר ליכולת האדם) מי שבאמת מחפש עבודת ה' יכול למצוא את הסולמות להגיע לשם.

אם היה לי אישור רשמי שאני אנוס אז שלום עלייך נפשי ולא הייתי מעלה את הנושא לדיון בכלל כי סבבה לי גם ככה, אבל ייתכן שאין לי אישור כזה וסופי יורש גיהנם.

ולכן במרחב הזה אתה לא שותק, אלא כל הזמן אומר אותו דבר בסגנון שונה. כל תגובה שלך בנושא הזה היא כזאת אם תסתכל בהיסטוריה של ההודעות של הניקים שלך (אני יכול להביא 10 הודעות שלך, והרבה יותר מכך, לפחות שמבטאות את אותו רעיון)

אתה מתקרבן בכך שאתה אומר "אני לא יודע מה לעשות" וכך אתה מוריד מעצמך את האחריות ועם הורדת האחריות אתה לא מרגיש וואו אבל נשמע שאת התחושה הלא נעימה יותר קל לך לקבל מאשר לקחת אחריות.

מה זה אומר לקחת אחריות? לנסות גם דרכים שהם לא נראים שיעבדו, לסלול דרכים חדשות שאין לך מושג מה יהיה איתם. לנסות גם דברים קלושים. ושוב, אם אתה אומר שזה לא שווה ואין לך מושג מה לעשות כי על מה שלא תעשה יוביל אותך לדרך כלשהי - תגדיר את עצמך כאנוס וזהו.

פתחתי בול 2 ניקים חוץ מהניק המקורי שלי מהסיבה הפשוטה שלקחתי הפסקה ארוכה ואיבדתי את הסיסמה ולא היה לי כח לשחזר כנ"ל לגבי הניק השני. זה הכל אחי. זה לא שכל יום אני פותח 1000 פצל"שים בשביל צומי והתקרבנות (גם אם זה נראה ככה) למיטב ידיעתי יש לי שלל הודעות בשלל נושאים. ייתכן שאני מזכיר מדי־פעם את הנושא כדרך אגב אבל OK?

לגבי ההתקרבנות שלי תראה קודם־כל זה הפורמט של הפורום. רוב השרשורים כאן הם תלונות או בעיות שעל כולן אפשר לענות "תפסיק לבלבל במוח, קח אחריות ותפתור את זה, אם אתה לא יודע אז תנסה משהו חדש, אם לא הולך אז תמשיך לנסות או לחילופין אל תעשה כלום", כאילו... מן־הסתם זה פחות או יותר איך הדברים עובדים. אני בסך־הכל באתי לפרוק תחושה מסוימת.

זכותך המליאה להתקרבן. אך נראה שאתה מכחיש את זה. כי אתה סותר את עצמך וטוען טענות פרדוקסליות, ואת זה רציתי לשקף. 
לא כל פריקה היא התקרבנות, מאמין שאתה יודע את זה. 
וכן, יש הרבה מאוד הודעות שאתה עוסק בזה.

אני מבין את הנק שלך..אבל מצד שני אף אחד לא מכריח אותך לקרוא וגם לא מצמיד לך אקדח לרקה ואומר לך "תגיב!" אז אם לא מתאים לכבודו אפשר גם לקרוא בלי להגיב.

אנא בלי התפלספות זה אכן פורום פתוח וכל אחד יכול להגיב כרצונו..אבל אם משהו כבר שואב ממך כוחות ואינך יודע כיצד להישמר, חדול עצמך מעשות כן, לטובתך אני מדבר אח, אתה כטוב בעינך עשה.

יש פה המון אנשים(וחלקם אפילו עקביים בנושא) שמדברים שטויות בקצב ומביכים עצמם, משל היו לאנשים רמי מעלה וכו' בעוד הם אינם אלא וכו'.

כמובן שידיד נפשי @חתול זמני איננו בבחינת הקטגוריה הנ"ל אך אם לשיטתך הוא כן..חדול עצמך מענות אותו ידידי.

גם אתה לא חייב לקורא את מה שאני כותב אם לא מוצא חן בעיניך. בעיני זה היה דיון לגיטימי שהתנהל בכבוד, אם הוא יגיד לי שאין לו כוח להגיב אלי או שאינו מעניין בתגובות שלי אני אשמע לדבריו במיידית ואפסיק לכתוב.

כי אם אישה לא מעניינת ומושכת אותך, איך תוכל להיכנס לקשר?

תנסה להבין למה זה,

האם זה מפריע לך,

האם זה זמני,

האם זה דבר שנכון לנסות לשנות,

תפעל בהתאם למסקנות

אתה עדיין דוד יקר כידוע לכל יודעי ח"ן.

(ח"ן ראשי תיבות חתול נמר כמובן)

והתשובות היו: אם את/ה צעיר/ה, קח את הזמן, אתה לא אמור לעשות מה שלא מעניין אותך.

אם אתה מבוגר כדאי שתמהר לפני שתפסיד את הטוב והמטיב.

כדי לדרבן אותך, אשתף אותך שלא מזמן ניסיתי לשדך מישהי ממש ממש חמודה שגם דיברה בשפה הזו, לא עניין אותה והיה לה כיף עם חברות וכו, ואז היא נזכרה קצת מאוחר שהיא רוצה לברך הטוב והמטיב (היא נזכרה כשהטוב והמטיב כבר גבולי אצלה...).

וחבל, כי למרות שהיא ממש חמודה, כמה שניסיתי לשדך זה לא עבד, היא כבר לא צעירה ולא נראית צעירה, וככל שמתבגרים השוק מתרוקן (וגם הופכים לעקשנים...).

בקיצור, אם אתה על הגבול צריך לראות בזה בעיה ולחשוב איך לפתור את זה. אבל אם אתה צעיר, תהנה בינתיים. אולי בסוף תגלה שאתה כן גיי

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.