בתוספת לציניות משובחת כמובן...

אחרת לא היית כותב כלום

לרוב אכן אינני כותב שום־דבר, בדיוק מהסיבה הזאת.

היום פשוט המחשבה הזאת הטרידה אותי, כי הרגשתי שינוי מאוד מוחשי ממה שהיה בעבר, וחשבתי לנסח אותה בכתב. יכול להיות שהייתי יכול לכתוב אותה בקובץ txt וחסל, אבל כתיבה בפורום עוזרת לי להתרכז. ייתכן שיש בכך גם מימד נרקיסיסטי שאפשר לחקור, אבל איני יכול לקבוע כרגע.

מסתבר לי מאוד כשבנאדם חוזר שוב ושוב על מנטרה מסויימת בצורות כאלה ואחרות יש לו מטרה.

המנטרה שלך המשדרת אדישות לאנשים ולעולם היא לא נחשבת כנורמטיבית וחשוב לך להתייחס לעניין הלא נורמטיבי בזה.

עכשיו אשאל את אותה שאלה על עצמי - 

למה אני מגיב לך?

המחשבה שאין אמון בעולם ובאנשים והכל אפור מקוננת גם בתוכי במידת מה

ולכן זה נוגע בי מה שאתה אומר כל פעם מחדש.

אבל אני מנסה לדחות שוב ושוב את דבריך בגלל זה. בגלל שההתמודדות שלי עם המחשבה הזאת היא הפוכה.

ונראה לי שיש סיבה למה אתה רושם את זה דווקא בפורום. אם זה להתרכז, אדרבה, סימן שהפרסום של הדברים משמעותי ברמה כזאת שהוא גורם לריכוז לכל הפחות.

ועצם זה שאתה כותב שזה מטריד אותך, זה נותן תנועה שונה לגמרי מכל האדישות שאתה משדר בהודעות פה.

מי שטרוד ממשהו, הוא לא אדיש כלפיו.

כמידת הדיסוננס כך מידת המחשבה. אני לא חושב על זה כל יום.

היום הרגשתי דיסוננס משמעותי בין האופן שבו מתייחסים אנשים אליי (בידידות ובעניין) לבין חוסר העניין המופגן שלי בתקשורת הזאת, שניתן להגדירו אולי כרגשות אשם. לא שזה מניע אותי להשתנות, אבל אין זה נעים.

בנוסף עברה בי המחשבה כמה השתניתי מבעבר. יש בעייתיות באני הנוכחי היות והוא מנוגד ליהדות, ומתלווה לזה גם תחושה של חוסר משמעות. אני מתאר לעצמי שיש עניין מטפיזי בכך שהמוח לא שוקט ללא משמעות, אבל אין לי מה להציע לו כרגע. התוצאה של אי־השקט הזה היא הרהורים, שלרוב נבלעים בחזרה בתוך המוח, אך הפעם רציתי לכותבם כדי לנסות לסדרם, לאו דווקא מתוך רצון לשינוי, אלא מתוך הרצון לסדר את המחשבות בראש, מכיוון שמחשבות מבולגנות מציקות יותר מאשר כאלו שאינן.

יכול להיות שזה נוצר בעקבות מצב שגורם לך לאבד עניין בעוד תחומים בחיים?

נגיד דיכאון, חוסר פניות נפשית,עייפות, חוסר בויטמינים,לא יודעת.

אולי זה שאתה רחוק מהנושא ולא חושב עליו גם משפיע, בבחינת רחוק מהעין רחוק מהלב.

ואולי פשוט עוד לא מצאת את האחת הנכונה?(:

יש כאן תיאור תחושת אשמה לא נעימה כלפיו היחס הטבעי שלך לאנשים.

בנוסף לכך, העיסוק במהות של ה"אני" (הנוכחי) הוא גם כן מרתק.

יש כאן הנחת יסוד מסויימת שיש "אני" שהוא מנוגד ליהדות ויש כזה שהוא מתאים ליהדות.

חוסר השקט המתואר והיאוש מהמשמעות גורמים למעין פרדקוס מאוד מעניין. 

אתה ער לכך שיש לך דרישה מסויים למשמעות אבל אתה גם מיואש מלמצוא משמעות שתמלא את אותה דרישה.כמו כן, גם סדר במחשבות זה עניין שקשור למשמעות. סדר יוצר משמעות, חוסר סדר מעיד על מקריות. האם זאת משמעות נעלה ומרוממת, ממש לא בהכרח, אבל ישנה אכן משמעות מסויימת שהיא נותנת מענה כלשהו. 

לגבי היחס ל"אני" - מסתבר מאוד כי השיפוטיות האישית שיוצרת תחושה של אשמה איננה ניזונת באופן בלעדי מתפיסה שיכלית קוהרנטית, אבל כן התפיסה שיכלית כלשהו עומדת גם בבסיסה. הייתי מציע לומר שה"אני" הוא לא מנוגד ליהדות או תואם ליהדות. ה"אני" הוא איך החומר גלם שעלי להתמודד איתו. ההתמודדות עצמה היא נעשת על פי היהדות או בצורה מנוגדת אליה. כי ה"אני" - המידות, הערכים, ההרגלים, הזכויות והחובות שלי הן בכל רגע נתפסות כדבר נתון. מה אני עושה איתם? זה כבר משהו אחר לגמרי. לכן נראה שהקב"ה מעניין אותו מהאדם עושה עם מה שיש לו ביד ופחות באיזה מצב הוא נמצא. שני הדברים כרוכים אחד בשני כמובן, אבל התמודדות היא נראה לי הנקודה העיקרית שבה מהאדם מצופה לקחת אחריות. היתרון הריגשי של הפרשנות הזאת שהיא משחררת מהמאבק האינסופי של האשמה ביחס למדרגה נמוכה בה האדם נמצא, וגם לא נותנת לבנאדם להתגאות אם הוא הגיע למעלה רמה - כי העיקר זה ההתמודדות, ולא המצב בו הוא נתון. לפי ההתסכלות הזאת.

בכוונה כתבתי שמבחינת איך שהדברים פועלים אני לא מצפה שמי שיסכים עם הסברה שהבאתי פה יהיה בנאדם שיחיה על פי זה כי זה עניין ריגשי. אמנם כן ניסיתי להוסיף מה שאפשר להוסיף בעיני כרגע.

תיכנס לזוגיות משמעותית ואז תבחן את זה שוב.

גורמת לך לחזור ולכתוב על זה שזה לא מעניין אותך.

אם זה בכלל לא היה מעניין אותך (אפס, זירו) אז לא היית כותב כלום.

אם בחדר אוכל היו מגישים אוכל לא טעים, ומדי־פעם הייתי מתבאס על־כך, זה לא אומר שאני חושב שהאוכל טעים ומעניין.

ייתכן שמעניינת אותי העובדה שזה לא מעניין אותי. אחרי־הכל, זה לא משהו רגיל, כפי הנראה, וכמו שאמרתי, זה לא תואם למצוות היהדות.

לגבי תגובתך השנייה, אני חושב שהיהדות מציבה דרישות מסוימות. אם לא עומדים בהן, זאת בעיה.

לגבי התמודדות, אין לי מה לעשות בנדון.

כדי שיהיה דומה נאמר משל אחר

נגיד אתה "טורף כל" ולא מעניין אותך שהאוכל שמגישים לא טעים בעיניך כי טעם לא מעסיק אותך.

והיית אומר שהאוכל לא טעים אבל זה לא מעניין אותך. במקרה כזה, העניין הזה כן מעניין אותך כי אתה מדבר עליו. באיזו רמה? ניתן לדון על זה, אבל אם לא מעניין בכלל אז לא אומרים שום דבר. מספיק שיש אמירה מסויימת אז יש עניין מסויים. בין אם זה צד הנדירות והמורכבות הערכית של העניין.

לגבי העניין השני - 

"אונס רחמנא פטריה"

"הקב"ה אינו עושה טרוניא עם בריותיו"

מעידים כי מה שמעניין את היהדות זה מבחן הדרך שהיהודי עושה כדי לקיים את דבר ה' ולא מבחן התוצאה.

ממה נפשך, אם הקב"ה חושב שאתה יכול להשתנות - אז אתה צודק. עליך להשתנות. אם אתה חושב שכרגע אין לך דרך להשתנות - אז למה אתה חושב שהקב"ה ישפוט אותך על כך לחומרה?

כשאני אומר "הבחורה הזאת מעניינת אותי", הכוונה שלי היא שאני נמשך אליה וסקרן כלפיה – לא שאני מרגיש כלפיה רגשות דחייה עזים, אבל זה מטריד אותי, אז אני חושב על זה, אז טכנית הבחורה הזאת מעניינת אותי אחרת לא הייתי חושב עליה בכלל.

כך גם כאן. כאשר אני אומר שזוגיות לא מעניינת אותי, הכוונה היא שזה לא עניין שהייתי רוצה להיות בו, או מסקרן אותי כו', אבל ייתכן שעצם העובדה שאני סולד מכך, מטרידה אותי במידת־מה. וכמו שאמרתי לרוב אני פשוט שותק, פשוט אתמול חשבתי על־זה יותר בגלל כמה התרחשויות שקשורות לנושא, שהעירו את תשומת לבי.

לגבי ב', הבעיה היא שאין לי מושג. אם הייתי יודע שאין עליי תביעה כזאת, הייתי שמח מאוד, אבל יכול להיות שהתביעה היא כמ"ש הטור "עלה נעלה. בה"א לומר שאפילו אם יאמר לנו עשו סולמות ועלו לרקיע שהוא מהלך ת"ק שנה נעלה:"

שזה לא מעניין אותך

שבדיונים אחרים, כשבנות כותבות שהן בכלל לא בקטע של מין והן לא רוצות ולא יודעות וזה בכלל משהו פויה שחילונים עושים 😉

זה מתקבל בצורה ממש נורמלית.

אפשר להבין למה? מה בעצם ההבדל? (לפחות לי, לא נראה שההבדל הוא בין הנושא של מין לזוגיות באופן כללי. בסופו של דבר חתונה היא כל החבילה)

איך תמיד אצלך הכל מתנקז לשם, ועוד בצורה עלק קלילה וזורמת של הכל טוב(בדיוק כמו אצל אחינו החילונים אגב😉). יש דברים שהשתיקה יפה להם ידיד נפשי, במיוחד בפורום מעורב ע"ע הודעותיך בשלל שרשורים.

וכן..רוב הבנות הבאמת איכותיות אינן יודעות מה הולך שם וזו תמימות מדהימה..אל תקלקל עוד אנשים ובמיוחד נשים שנשארה בהם תמימות הם יגלו לבד לא צריך שתלמד אותם או שתדחוף שיח בנושא בכל הזדמנות כמוצא שלל רב. 

1. נניח שענית לי שאלו הדעות שלי והכל מתנקז לשם... לא נראה אבל סבבה. איך זה עונה על מה ששאלתי?

2. האם לדעתך, כשגבר או אישה הולכים להתחתן והם אמורים לעשות את כל מה שזוג נשוי אמור לעשות, זה לא בסדר שהם עושים את זה, או שהם רוצים לעשות את זה? (נניח, אם גבר אומר "אני כולי בתורה, אין לי עניין לאהוב אישה; אני כל הזמן עסוק, לא רואה עניין לקיים שיחות ולהקדיש זמן לאישה - מה היית אומר לו? שלא יעשה, או שיעשה בלי רצון? תמהני)

לא הבנתי איך הגעת למסקנה מספר 2 והאמת גם לא כל כך מעניין אותי. אני מבין שאתה בהכחשה קשה ומנסה להפיץ שיח בנושא ונלרמל אותו כאילו זה סבבה, אז זה לא דוד.

ואגב..לא יצא לי לראות פה בפורום מישהו שאומר שאני רוצה רק ללמוד בלי להתחתן כי נשים זה פויה. אולי לך כן.

אגב מספר 2. לא ירד שלג אשתקד, ממליץ לבדוק מהיכן אתה שואב את המקורות שלך וד"ל.

לא כתבתי שאדם שחשקה נפשו בלימוד התורה אמור לא להתחתן (זה אגב נכון לגמרי, ככה כתוב בשולחן ערוך; אבל זה פשוט לא הועלה כאן לדיון אז לא כתבתי כזה דבר ).

כן כתבתי, שלא כדאי שאדם שבוחר לקחת את כל החבילה, יתכחש או יסבול מחלק ממנה. כלומר, אני לא דיברתי על אדם ששוקל האם להתחתן, אלא על אדם שרוצה להתחתן אבל יש לו קושי עם חלק מהדברים, כי הוא חושב שלבזבז זמן על שיחה בטלה זה מטופש; או כי הוא עסוק מכדי לעזור בגידול ילדים; או כי שומו שמים - הטיפש הזה לא מבין שמיניות זה חלק מהעסק. על אדם כזה - כתבתי, שאם הוא חי בהכחשה, כדאי מאוד להאיר את עיניו שמיניות (וכו') זה דבר נפלא שנעשה מתוך רצון ותשוקה (אדם שאין לו רצון ותשוקה לזה, לדעתי עדיף שלא יתחתן).

זה מה שכתבתי.

(האמת שהמשכתי לכתוב ולהסביר ופתאום הרגשתי קצת טיפש. נראה לי שדבריי מובנים למימינים בהם וגנאי הוא לבעל האמת להוכיח אמיתתו*. גם בהנחה מישהו יחשוב אחרת, נראה לי שדעתי מובנת.

אני מניח שתגיב שוב ותמשיך עם הגישה המוזרה הזו של תגובות לגופו של אדם. אני לא אפריע לך, רק שים לב בבקשה שיש עוד כל מיני מצבים ושאלות שעליהם לא דיברתי ובבקשה אל תכניס לי מילים לפה)

* כתלמיד חכם אתה בטח יודע מה המקורות של שני הביטויים שהבאתי.

ואינני תלמיד חכם, בכלל לא, רחוק משם שנות אור. לא יודע ללמוד ולא מבין את הדיבורים שלך

"יש דברים שהשתיקה יפה להם ידיד נפשי, במיוחד בפורום מעורב ע"ע הודעותיך בשלל שרשורים."

אז אחד משני דברים, או שאתה בהכחשה כמו שכבר ציינתי ורק מנסה לנרמל שיח בנושא וזאת כל מטרתך כאן.

או שבאמת אתה לוקה בהבנת הנקרא בצורה מאוד קשה.

אני מחזיק אותך לאדם מבין אז אבחר באופציה א' תקן אותי אם מדובר ב-ב'.

התגובות הם וודאי לגוף העניין, העניין הוא לא לנרמל שיח בנושא כל כך עדין ובטח לא לתת לזה במה ומשקל בכל מקום וזמן.

התגובות שלך לא לעניין גיבור, מדברים איתך א' אתה עונה ג' ועוד מתפלא על ט'..מוזר מאוד. סתם יוצא לי לחשוב אם עוד יש תמימות כזאת נפלאה אצל מישהי הייתי שמח שלא תיקח אותה ממנה ותשאל אותה שאלות ותכתוב לה דברים כמו "כשבנות כותבות שהן בכלל לא בקטע של מין והן לא רוצות ולא יודעות וזה בכלל משהו פויה שחילונים עושים 😉" כאילו היית רוצה שמישהו ידבר ככה לבת שלך? לאשתך? לאחותך? גם אם הוא סך הכל תמים ומנסה להסביר לה עלק שזה סבבה כל הדברים האלו וכו'...מאוד מוזר בעיניי שאדם תורני ידבר על כך, ועוד בקלילות שכזו ועוד בפורום מעורב..ועוד למישהי(שלא נדבר על תגובותיך בשרשורים אחרים לגבי פנטזיות מיניות ואיך בחורה הייתה שמחה שבעלה יסתכל עליה בצורה סוטה ומינית-שאגב התגובה הזאת שלך ידידי ורעי, נכתבה למישהי, מזעזע בעיניי)..תמהני.

(והקריצה בסוף אגב למה נועדה? להקליל את הנושא?)

מבין? או שעדיין צריך לחדד פה משהו? כי באמת אשמח אם לא הבנת.

פשוט העניין בגברים שיש לה כרגע מתבסס על משיכה רגשית חזקה שהיא לא פחות עוצמתית ממשיכה מינית, וזה בסדר גמור ואפילו מעולה שזה ככה כרגע.

אבל כאן מדובר במקרה שונה לגמרי, מקרה שבו אין לו עניין בנשים בכלל. 

חתונה כמו שאמרת היא חבילה אבל אני מאמין שאפשר לאחוז את הסיר מהידית.

כלומר לרוב האנשים יש סיבה או סיבות שהם רוצים להתחתן בגללן (בכללי או עם אדם ספציפי) וגם רשימה של דברים, שאמנם כלולים בחבילה, שהם פחות מתלהבים מהם, כמו שחלק נכבד מהבנים לא מתלהב מהרעיון של ילדים... ויש גם בנות כאלה. אז אומרים "איכס מי אוהב בכלל ילדים" אבל בסוף הדברים מתגלגלים והטבע עושה את שלו. לכן זה לא כזה נורא, כי זה רק חלק מהעניין.

גם כאן בסוף אותן בנות כן רוצות להתחתן מסיבות כאלה ואחרות ואז או שהנושא מסתדר מעצמו (לדעתי יש 2 חסמים, חסם פסיכולוגי נמוך => סלידה ברמת האינסטינקט, וחסם פסיכולוגי גבוה => סלידה ברמת ההשקפה, שכמובן משפיעים אחד על השני, ושניהם יכולים להסתדר כל־אחד בדרכו), או שלומדים להסתדר עם זה שזה לא מסתדר כל־כך (לא אופטימלי אבל יש מצבים בחיים שנדרשות פשרות) או שזה לא מסתדר בכלל ואז זאת בעיה, אם בחורה אומרת שזה בנפשה אז באמת לדעתי העצה היעוצה היא להניח לדברים.

אני מניח שאם בחורה הייתה אומרת שהיא בכלל לא בקטע של בנים ולא מבינה על מה יש לדבר איתם וסולדת בכלל מהמחשבה לצאת עם מישהו לפגישה, זה היה אותו דבר.

הנושא שאני העליתי, שהוא ממש שולי בקשר לשרשור שפתחת, זה יותר: מה לגטימי להצהיר בקול.

לדוגמה, אני מניח שיש מעט גברים שקשה להם לדמיין את עצמם מטפלים בילד, אבל ההצהרה "איכס מי אוהב בכלל ילדים", היא לא לגטימית ולפחות אני לא שמעתי שום גבר אומר אותה. הרבה יותר לגיטימי לומר לדוגמה "למי יש כוח לפטפט ולקשקש עם אישה רגשנית ונודניקית". אלו כמובן דוגמות.

מה שעוד חשוב, זה לשים לב להבדל בין הצהרות לתחושות ורגשות. אתה בפתיחת השרשור נתת הצהרה אבל בגלל שאמרת דבר לא טריוויאלי, סביר להניח שלא זרקת הצהרה כדי לספק לעצמך יצרים, אלא באמת הבעת עמדהאישית ביחס לרגשות שלך. בקשר לתחושות ורגשות - בסוף, כמו שאתה אומר, יש דחף חזק להתחתן והוא מכריע את התחושות הפחות נעימות שיש בסל.

הנושא שאני העליתי הוא השאלה האם ומה המשמעות של הצהרות שהן חברתיות. נשים אוהבות להרגיש שהן ניטרליות והגבר הוא זה שצריך אותן, לכן הן מספרות שיש דברים שהן בכלל לא מתעניינות בהן. עובדתית, האמירות האלה לא תמיד נכונות ואני מתנסח מאוד בעדינות.

בדיוק אותו דבר, יש הרבה סטיגמות והצהרות של גברים ביחס לנשים, שהן דרמטיות ורגשניות וקרציות, אבל לא פעם תראה את אותו גבר שמרצה לך בגנות הדרמה שאשתו עושה לו - שהגבר הזה עצמו צורח וצווח על אשתו או על הבן שלו - כאילו זה לא סוג של דרמטיות.

בקיצור תודה על דעתך המעניינת! אבל מה שכתבתי זה נושא טיפה אחר.

בנושא ההתייעצות שלך כתבתי הודעה נפרדת בשרשור.

שתהיה לך המון הצלחה!!

את "מי אוהב ילדים" שמעתי הרבה מפי בנים ומפי בנות בסוף יש להם ילדים והם מסתדרים פחות או יותר בסדר

הרצון להיות עם בן/בת המין השני הוא תלוי בהבדל המיני אך הוא לא כולל רק העניין הפרקטי של המשיכה המינית אלא מעבר לכך.

לדוגמא, כל עניין הרומנטי הוא קשור למיניות והוא נובע מזה אבל הוא עצמו עניין נפרד ממשיכה מינית. הראיה, יכולה להיות משיכה מינית ללא רומנטיקה.

זוגיות כוללת בסוף הרבה מעבר, השלם גדול מסך החלקים בהקשר הזה..

מבחינתי הגענו להסכמה מתי שכתבת - "אבל ייתכן שעצם העובדה שאני סולד מכך, מטרידה אותי במידת־מה".

לא טענתי מעבר לכך.

לגבי ב' - אין לי מושג. אם באמת אין לך מושג ואין לך דרך לדעת ואין לך מה עוד לנסות - אז אתה בגדר אנוס. לא ככה?

אם יש דרכים לבדוק את העניין - אז מסתבר שישנה דרישה ממך לנסות אותם.

דווקא לא מבין מה שייך מה שהבנת בטור. אם אתה אומר שאין לך מושג אתה יכול ללכת לנסות משהו? אם אשכרה אין לך מושג מה לעשות, אז מה בדיוק תעשה ת"ק שנה? הרי אתה לא יודע מה לעשות. ושוב, אם יש דרך אפילו קלושה לנסות משהו בעניין מסתבר שעליך לנסות.

מה שהבאת בטור קשור לנסיון שהוא מאוד קשה ומצריך סבלנות אבל ישנה ידיעה, לפחות מסויימת מה לעשות.

לכן, אם אתה אנוס, אין סיבה לייסורי מצפון על הצדדים בנאדם אנוס בהם.

אם בנאדם לא אנוס, יש לו סיבה לייסורי מצפון במידה מה, אך יש לך גם מה לעשות.

לדעתי וויכוחים מתחלקים ל־3 קטגוריות,

אי־הסכמה מהותית (שאין טעם לדון עליה מרוב שהדעות שונות בתכלית)

היעדר ידיעה כלשהי אצל צד אחד (ואז הדיון מאיר את העניין)

בגדול מסכימים אבל דנים בדקויות ניסוח (וזה בזבוז זמן לדון).

לגבי הטור הכוונה היא שגם דברים שנראים בלתי־אפשריים (ערים גדולות ובצורות בשמיים = דברים מעבר ליכולת האדם) מי שבאמת מחפש עבודת ה' יכול למצוא את הסולמות להגיע לשם.

אם היה לי אישור רשמי שאני אנוס אז שלום עלייך נפשי ולא הייתי מעלה את הנושא לדיון בכלל כי סבבה לי גם ככה, אבל ייתכן שאין לי אישור כזה וסופי יורש גיהנם.

ולכן במרחב הזה אתה לא שותק, אלא כל הזמן אומר אותו דבר בסגנון שונה. כל תגובה שלך בנושא הזה היא כזאת אם תסתכל בהיסטוריה של ההודעות של הניקים שלך (אני יכול להביא 10 הודעות שלך, והרבה יותר מכך, לפחות שמבטאות את אותו רעיון)

אתה מתקרבן בכך שאתה אומר "אני לא יודע מה לעשות" וכך אתה מוריד מעצמך את האחריות ועם הורדת האחריות אתה לא מרגיש וואו אבל נשמע שאת התחושה הלא נעימה יותר קל לך לקבל מאשר לקחת אחריות.

מה זה אומר לקחת אחריות? לנסות גם דרכים שהם לא נראים שיעבדו, לסלול דרכים חדשות שאין לך מושג מה יהיה איתם. לנסות גם דברים קלושים. ושוב, אם אתה אומר שזה לא שווה ואין לך מושג מה לעשות כי על מה שלא תעשה יוביל אותך לדרך כלשהי - תגדיר את עצמך כאנוס וזהו.

פתחתי בול 2 ניקים חוץ מהניק המקורי שלי מהסיבה הפשוטה שלקחתי הפסקה ארוכה ואיבדתי את הסיסמה ולא היה לי כח לשחזר כנ"ל לגבי הניק השני. זה הכל אחי. זה לא שכל יום אני פותח 1000 פצל"שים בשביל צומי והתקרבנות (גם אם זה נראה ככה) למיטב ידיעתי יש לי שלל הודעות בשלל נושאים. ייתכן שאני מזכיר מדי־פעם את הנושא כדרך אגב אבל OK?

לגבי ההתקרבנות שלי תראה קודם־כל זה הפורמט של הפורום. רוב השרשורים כאן הם תלונות או בעיות שעל כולן אפשר לענות "תפסיק לבלבל במוח, קח אחריות ותפתור את זה, אם אתה לא יודע אז תנסה משהו חדש, אם לא הולך אז תמשיך לנסות או לחילופין אל תעשה כלום", כאילו... מן־הסתם זה פחות או יותר איך הדברים עובדים. אני בסך־הכל באתי לפרוק תחושה מסוימת.

זכותך המליאה להתקרבן. אך נראה שאתה מכחיש את זה. כי אתה סותר את עצמך וטוען טענות פרדוקסליות, ואת זה רציתי לשקף. 
לא כל פריקה היא התקרבנות, מאמין שאתה יודע את זה. 
וכן, יש הרבה מאוד הודעות שאתה עוסק בזה.

אני מבין את הנק שלך..אבל מצד שני אף אחד לא מכריח אותך לקרוא וגם לא מצמיד לך אקדח לרקה ואומר לך "תגיב!" אז אם לא מתאים לכבודו אפשר גם לקרוא בלי להגיב.

אנא בלי התפלספות זה אכן פורום פתוח וכל אחד יכול להגיב כרצונו..אבל אם משהו כבר שואב ממך כוחות ואינך יודע כיצד להישמר, חדול עצמך מעשות כן, לטובתך אני מדבר אח, אתה כטוב בעינך עשה.

יש פה המון אנשים(וחלקם אפילו עקביים בנושא) שמדברים שטויות בקצב ומביכים עצמם, משל היו לאנשים רמי מעלה וכו' בעוד הם אינם אלא וכו'.

כמובן שידיד נפשי @חתול זמני איננו בבחינת הקטגוריה הנ"ל אך אם לשיטתך הוא כן..חדול עצמך מענות אותו ידידי.

גם אתה לא חייב לקורא את מה שאני כותב אם לא מוצא חן בעיניך. בעיני זה היה דיון לגיטימי שהתנהל בכבוד, אם הוא יגיד לי שאין לו כוח להגיב אלי או שאינו מעניין בתגובות שלי אני אשמע לדבריו במיידית ואפסיק לכתוב.

כי אם אישה לא מעניינת ומושכת אותך, איך תוכל להיכנס לקשר?

תנסה להבין למה זה,

האם זה מפריע לך,

האם זה זמני,

האם זה דבר שנכון לנסות לשנות,

תפעל בהתאם למסקנות

אתה עדיין דוד יקר כידוע לכל יודעי ח"ן.

(ח"ן ראשי תיבות חתול נמר כמובן)

והתשובות היו: אם את/ה צעיר/ה, קח את הזמן, אתה לא אמור לעשות מה שלא מעניין אותך.

אם אתה מבוגר כדאי שתמהר לפני שתפסיד את הטוב והמטיב.

כדי לדרבן אותך, אשתף אותך שלא מזמן ניסיתי לשדך מישהי ממש ממש חמודה שגם דיברה בשפה הזו, לא עניין אותה והיה לה כיף עם חברות וכו, ואז היא נזכרה קצת מאוחר שהיא רוצה לברך הטוב והמטיב (היא נזכרה כשהטוב והמטיב כבר גבולי אצלה...).

וחבל, כי למרות שהיא ממש חמודה, כמה שניסיתי לשדך זה לא עבד, היא כבר לא צעירה ולא נראית צעירה, וככל שמתבגרים השוק מתרוקן (וגם הופכים לעקשנים...).

בקיצור, אם אתה על הגבול צריך לראות בזה בעיה ולחשוב איך לפתור את זה. אבל אם אתה צעיר, תהנה בינתיים. אולי בסוף תגלה שאתה כן גיי

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.