בתוספת לציניות משובחת כמובן...

אחרת לא היית כותב כלום

לרוב אכן אינני כותב שום־דבר, בדיוק מהסיבה הזאת.

היום פשוט המחשבה הזאת הטרידה אותי, כי הרגשתי שינוי מאוד מוחשי ממה שהיה בעבר, וחשבתי לנסח אותה בכתב. יכול להיות שהייתי יכול לכתוב אותה בקובץ txt וחסל, אבל כתיבה בפורום עוזרת לי להתרכז. ייתכן שיש בכך גם מימד נרקיסיסטי שאפשר לחקור, אבל איני יכול לקבוע כרגע.

מסתבר לי מאוד כשבנאדם חוזר שוב ושוב על מנטרה מסויימת בצורות כאלה ואחרות יש לו מטרה.

המנטרה שלך המשדרת אדישות לאנשים ולעולם היא לא נחשבת כנורמטיבית וחשוב לך להתייחס לעניין הלא נורמטיבי בזה.

עכשיו אשאל את אותה שאלה על עצמי - 

למה אני מגיב לך?

המחשבה שאין אמון בעולם ובאנשים והכל אפור מקוננת גם בתוכי במידת מה

ולכן זה נוגע בי מה שאתה אומר כל פעם מחדש.

אבל אני מנסה לדחות שוב ושוב את דבריך בגלל זה. בגלל שההתמודדות שלי עם המחשבה הזאת היא הפוכה.

ונראה לי שיש סיבה למה אתה רושם את זה דווקא בפורום. אם זה להתרכז, אדרבה, סימן שהפרסום של הדברים משמעותי ברמה כזאת שהוא גורם לריכוז לכל הפחות.

ועצם זה שאתה כותב שזה מטריד אותך, זה נותן תנועה שונה לגמרי מכל האדישות שאתה משדר בהודעות פה.

מי שטרוד ממשהו, הוא לא אדיש כלפיו.

כמידת הדיסוננס כך מידת המחשבה. אני לא חושב על זה כל יום.

היום הרגשתי דיסוננס משמעותי בין האופן שבו מתייחסים אנשים אליי (בידידות ובעניין) לבין חוסר העניין המופגן שלי בתקשורת הזאת, שניתן להגדירו אולי כרגשות אשם. לא שזה מניע אותי להשתנות, אבל אין זה נעים.

בנוסף עברה בי המחשבה כמה השתניתי מבעבר. יש בעייתיות באני הנוכחי היות והוא מנוגד ליהדות, ומתלווה לזה גם תחושה של חוסר משמעות. אני מתאר לעצמי שיש עניין מטפיזי בכך שהמוח לא שוקט ללא משמעות, אבל אין לי מה להציע לו כרגע. התוצאה של אי־השקט הזה היא הרהורים, שלרוב נבלעים בחזרה בתוך המוח, אך הפעם רציתי לכותבם כדי לנסות לסדרם, לאו דווקא מתוך רצון לשינוי, אלא מתוך הרצון לסדר את המחשבות בראש, מכיוון שמחשבות מבולגנות מציקות יותר מאשר כאלו שאינן.

יכול להיות שזה נוצר בעקבות מצב שגורם לך לאבד עניין בעוד תחומים בחיים?

נגיד דיכאון, חוסר פניות נפשית,עייפות, חוסר בויטמינים,לא יודעת.

אולי זה שאתה רחוק מהנושא ולא חושב עליו גם משפיע, בבחינת רחוק מהעין רחוק מהלב.

ואולי פשוט עוד לא מצאת את האחת הנכונה?(:

יש כאן תיאור תחושת אשמה לא נעימה כלפיו היחס הטבעי שלך לאנשים.

בנוסף לכך, העיסוק במהות של ה"אני" (הנוכחי) הוא גם כן מרתק.

יש כאן הנחת יסוד מסויימת שיש "אני" שהוא מנוגד ליהדות ויש כזה שהוא מתאים ליהדות.

חוסר השקט המתואר והיאוש מהמשמעות גורמים למעין פרדקוס מאוד מעניין. 

אתה ער לכך שיש לך דרישה מסויים למשמעות אבל אתה גם מיואש מלמצוא משמעות שתמלא את אותה דרישה.כמו כן, גם סדר במחשבות זה עניין שקשור למשמעות. סדר יוצר משמעות, חוסר סדר מעיד על מקריות. האם זאת משמעות נעלה ומרוממת, ממש לא בהכרח, אבל ישנה אכן משמעות מסויימת שהיא נותנת מענה כלשהו. 

לגבי היחס ל"אני" - מסתבר מאוד כי השיפוטיות האישית שיוצרת תחושה של אשמה איננה ניזונת באופן בלעדי מתפיסה שיכלית קוהרנטית, אבל כן התפיסה שיכלית כלשהו עומדת גם בבסיסה. הייתי מציע לומר שה"אני" הוא לא מנוגד ליהדות או תואם ליהדות. ה"אני" הוא איך החומר גלם שעלי להתמודד איתו. ההתמודדות עצמה היא נעשת על פי היהדות או בצורה מנוגדת אליה. כי ה"אני" - המידות, הערכים, ההרגלים, הזכויות והחובות שלי הן בכל רגע נתפסות כדבר נתון. מה אני עושה איתם? זה כבר משהו אחר לגמרי. לכן נראה שהקב"ה מעניין אותו מהאדם עושה עם מה שיש לו ביד ופחות באיזה מצב הוא נמצא. שני הדברים כרוכים אחד בשני כמובן, אבל התמודדות היא נראה לי הנקודה העיקרית שבה מהאדם מצופה לקחת אחריות. היתרון הריגשי של הפרשנות הזאת שהיא משחררת מהמאבק האינסופי של האשמה ביחס למדרגה נמוכה בה האדם נמצא, וגם לא נותנת לבנאדם להתגאות אם הוא הגיע למעלה רמה - כי העיקר זה ההתמודדות, ולא המצב בו הוא נתון. לפי ההתסכלות הזאת.

בכוונה כתבתי שמבחינת איך שהדברים פועלים אני לא מצפה שמי שיסכים עם הסברה שהבאתי פה יהיה בנאדם שיחיה על פי זה כי זה עניין ריגשי. אמנם כן ניסיתי להוסיף מה שאפשר להוסיף בעיני כרגע.

תיכנס לזוגיות משמעותית ואז תבחן את זה שוב.

גורמת לך לחזור ולכתוב על זה שזה לא מעניין אותך.

אם זה בכלל לא היה מעניין אותך (אפס, זירו) אז לא היית כותב כלום.

אם בחדר אוכל היו מגישים אוכל לא טעים, ומדי־פעם הייתי מתבאס על־כך, זה לא אומר שאני חושב שהאוכל טעים ומעניין.

ייתכן שמעניינת אותי העובדה שזה לא מעניין אותי. אחרי־הכל, זה לא משהו רגיל, כפי הנראה, וכמו שאמרתי, זה לא תואם למצוות היהדות.

לגבי תגובתך השנייה, אני חושב שהיהדות מציבה דרישות מסוימות. אם לא עומדים בהן, זאת בעיה.

לגבי התמודדות, אין לי מה לעשות בנדון.

כדי שיהיה דומה נאמר משל אחר

נגיד אתה "טורף כל" ולא מעניין אותך שהאוכל שמגישים לא טעים בעיניך כי טעם לא מעסיק אותך.

והיית אומר שהאוכל לא טעים אבל זה לא מעניין אותך. במקרה כזה, העניין הזה כן מעניין אותך כי אתה מדבר עליו. באיזו רמה? ניתן לדון על זה, אבל אם לא מעניין בכלל אז לא אומרים שום דבר. מספיק שיש אמירה מסויימת אז יש עניין מסויים. בין אם זה צד הנדירות והמורכבות הערכית של העניין.

לגבי העניין השני - 

"אונס רחמנא פטריה"

"הקב"ה אינו עושה טרוניא עם בריותיו"

מעידים כי מה שמעניין את היהדות זה מבחן הדרך שהיהודי עושה כדי לקיים את דבר ה' ולא מבחן התוצאה.

ממה נפשך, אם הקב"ה חושב שאתה יכול להשתנות - אז אתה צודק. עליך להשתנות. אם אתה חושב שכרגע אין לך דרך להשתנות - אז למה אתה חושב שהקב"ה ישפוט אותך על כך לחומרה?

כשאני אומר "הבחורה הזאת מעניינת אותי", הכוונה שלי היא שאני נמשך אליה וסקרן כלפיה – לא שאני מרגיש כלפיה רגשות דחייה עזים, אבל זה מטריד אותי, אז אני חושב על זה, אז טכנית הבחורה הזאת מעניינת אותי אחרת לא הייתי חושב עליה בכלל.

כך גם כאן. כאשר אני אומר שזוגיות לא מעניינת אותי, הכוונה היא שזה לא עניין שהייתי רוצה להיות בו, או מסקרן אותי כו', אבל ייתכן שעצם העובדה שאני סולד מכך, מטרידה אותי במידת־מה. וכמו שאמרתי לרוב אני פשוט שותק, פשוט אתמול חשבתי על־זה יותר בגלל כמה התרחשויות שקשורות לנושא, שהעירו את תשומת לבי.

לגבי ב', הבעיה היא שאין לי מושג. אם הייתי יודע שאין עליי תביעה כזאת, הייתי שמח מאוד, אבל יכול להיות שהתביעה היא כמ"ש הטור "עלה נעלה. בה"א לומר שאפילו אם יאמר לנו עשו סולמות ועלו לרקיע שהוא מהלך ת"ק שנה נעלה:"

שזה לא מעניין אותך

שבדיונים אחרים, כשבנות כותבות שהן בכלל לא בקטע של מין והן לא רוצות ולא יודעות וזה בכלל משהו פויה שחילונים עושים 😉

זה מתקבל בצורה ממש נורמלית.

אפשר להבין למה? מה בעצם ההבדל? (לפחות לי, לא נראה שההבדל הוא בין הנושא של מין לזוגיות באופן כללי. בסופו של דבר חתונה היא כל החבילה)

איך תמיד אצלך הכל מתנקז לשם, ועוד בצורה עלק קלילה וזורמת של הכל טוב(בדיוק כמו אצל אחינו החילונים אגב😉). יש דברים שהשתיקה יפה להם ידיד נפשי, במיוחד בפורום מעורב ע"ע הודעותיך בשלל שרשורים.

וכן..רוב הבנות הבאמת איכותיות אינן יודעות מה הולך שם וזו תמימות מדהימה..אל תקלקל עוד אנשים ובמיוחד נשים שנשארה בהם תמימות הם יגלו לבד לא צריך שתלמד אותם או שתדחוף שיח בנושא בכל הזדמנות כמוצא שלל רב. 

1. נניח שענית לי שאלו הדעות שלי והכל מתנקז לשם... לא נראה אבל סבבה. איך זה עונה על מה ששאלתי?

2. האם לדעתך, כשגבר או אישה הולכים להתחתן והם אמורים לעשות את כל מה שזוג נשוי אמור לעשות, זה לא בסדר שהם עושים את זה, או שהם רוצים לעשות את זה? (נניח, אם גבר אומר "אני כולי בתורה, אין לי עניין לאהוב אישה; אני כל הזמן עסוק, לא רואה עניין לקיים שיחות ולהקדיש זמן לאישה - מה היית אומר לו? שלא יעשה, או שיעשה בלי רצון? תמהני)

לא הבנתי איך הגעת למסקנה מספר 2 והאמת גם לא כל כך מעניין אותי. אני מבין שאתה בהכחשה קשה ומנסה להפיץ שיח בנושא ונלרמל אותו כאילו זה סבבה, אז זה לא דוד.

ואגב..לא יצא לי לראות פה בפורום מישהו שאומר שאני רוצה רק ללמוד בלי להתחתן כי נשים זה פויה. אולי לך כן.

אגב מספר 2. לא ירד שלג אשתקד, ממליץ לבדוק מהיכן אתה שואב את המקורות שלך וד"ל.

לא כתבתי שאדם שחשקה נפשו בלימוד התורה אמור לא להתחתן (זה אגב נכון לגמרי, ככה כתוב בשולחן ערוך; אבל זה פשוט לא הועלה כאן לדיון אז לא כתבתי כזה דבר ).

כן כתבתי, שלא כדאי שאדם שבוחר לקחת את כל החבילה, יתכחש או יסבול מחלק ממנה. כלומר, אני לא דיברתי על אדם ששוקל האם להתחתן, אלא על אדם שרוצה להתחתן אבל יש לו קושי עם חלק מהדברים, כי הוא חושב שלבזבז זמן על שיחה בטלה זה מטופש; או כי הוא עסוק מכדי לעזור בגידול ילדים; או כי שומו שמים - הטיפש הזה לא מבין שמיניות זה חלק מהעסק. על אדם כזה - כתבתי, שאם הוא חי בהכחשה, כדאי מאוד להאיר את עיניו שמיניות (וכו') זה דבר נפלא שנעשה מתוך רצון ותשוקה (אדם שאין לו רצון ותשוקה לזה, לדעתי עדיף שלא יתחתן).

זה מה שכתבתי.

(האמת שהמשכתי לכתוב ולהסביר ופתאום הרגשתי קצת טיפש. נראה לי שדבריי מובנים למימינים בהם וגנאי הוא לבעל האמת להוכיח אמיתתו*. גם בהנחה מישהו יחשוב אחרת, נראה לי שדעתי מובנת.

אני מניח שתגיב שוב ותמשיך עם הגישה המוזרה הזו של תגובות לגופו של אדם. אני לא אפריע לך, רק שים לב בבקשה שיש עוד כל מיני מצבים ושאלות שעליהם לא דיברתי ובבקשה אל תכניס לי מילים לפה)

* כתלמיד חכם אתה בטח יודע מה המקורות של שני הביטויים שהבאתי.

ואינני תלמיד חכם, בכלל לא, רחוק משם שנות אור. לא יודע ללמוד ולא מבין את הדיבורים שלך

"יש דברים שהשתיקה יפה להם ידיד נפשי, במיוחד בפורום מעורב ע"ע הודעותיך בשלל שרשורים."

אז אחד משני דברים, או שאתה בהכחשה כמו שכבר ציינתי ורק מנסה לנרמל שיח בנושא וזאת כל מטרתך כאן.

או שבאמת אתה לוקה בהבנת הנקרא בצורה מאוד קשה.

אני מחזיק אותך לאדם מבין אז אבחר באופציה א' תקן אותי אם מדובר ב-ב'.

התגובות הם וודאי לגוף העניין, העניין הוא לא לנרמל שיח בנושא כל כך עדין ובטח לא לתת לזה במה ומשקל בכל מקום וזמן.

התגובות שלך לא לעניין גיבור, מדברים איתך א' אתה עונה ג' ועוד מתפלא על ט'..מוזר מאוד. סתם יוצא לי לחשוב אם עוד יש תמימות כזאת נפלאה אצל מישהי הייתי שמח שלא תיקח אותה ממנה ותשאל אותה שאלות ותכתוב לה דברים כמו "כשבנות כותבות שהן בכלל לא בקטע של מין והן לא רוצות ולא יודעות וזה בכלל משהו פויה שחילונים עושים 😉" כאילו היית רוצה שמישהו ידבר ככה לבת שלך? לאשתך? לאחותך? גם אם הוא סך הכל תמים ומנסה להסביר לה עלק שזה סבבה כל הדברים האלו וכו'...מאוד מוזר בעיניי שאדם תורני ידבר על כך, ועוד בקלילות שכזו ועוד בפורום מעורב..ועוד למישהי(שלא נדבר על תגובותיך בשרשורים אחרים לגבי פנטזיות מיניות ואיך בחורה הייתה שמחה שבעלה יסתכל עליה בצורה סוטה ומינית-שאגב התגובה הזאת שלך ידידי ורעי, נכתבה למישהי, מזעזע בעיניי)..תמהני.

(והקריצה בסוף אגב למה נועדה? להקליל את הנושא?)

מבין? או שעדיין צריך לחדד פה משהו? כי באמת אשמח אם לא הבנת.

פשוט העניין בגברים שיש לה כרגע מתבסס על משיכה רגשית חזקה שהיא לא פחות עוצמתית ממשיכה מינית, וזה בסדר גמור ואפילו מעולה שזה ככה כרגע.

אבל כאן מדובר במקרה שונה לגמרי, מקרה שבו אין לו עניין בנשים בכלל. 

חתונה כמו שאמרת היא חבילה אבל אני מאמין שאפשר לאחוז את הסיר מהידית.

כלומר לרוב האנשים יש סיבה או סיבות שהם רוצים להתחתן בגללן (בכללי או עם אדם ספציפי) וגם רשימה של דברים, שאמנם כלולים בחבילה, שהם פחות מתלהבים מהם, כמו שחלק נכבד מהבנים לא מתלהב מהרעיון של ילדים... ויש גם בנות כאלה. אז אומרים "איכס מי אוהב בכלל ילדים" אבל בסוף הדברים מתגלגלים והטבע עושה את שלו. לכן זה לא כזה נורא, כי זה רק חלק מהעניין.

גם כאן בסוף אותן בנות כן רוצות להתחתן מסיבות כאלה ואחרות ואז או שהנושא מסתדר מעצמו (לדעתי יש 2 חסמים, חסם פסיכולוגי נמוך => סלידה ברמת האינסטינקט, וחסם פסיכולוגי גבוה => סלידה ברמת ההשקפה, שכמובן משפיעים אחד על השני, ושניהם יכולים להסתדר כל־אחד בדרכו), או שלומדים להסתדר עם זה שזה לא מסתדר כל־כך (לא אופטימלי אבל יש מצבים בחיים שנדרשות פשרות) או שזה לא מסתדר בכלל ואז זאת בעיה, אם בחורה אומרת שזה בנפשה אז באמת לדעתי העצה היעוצה היא להניח לדברים.

אני מניח שאם בחורה הייתה אומרת שהיא בכלל לא בקטע של בנים ולא מבינה על מה יש לדבר איתם וסולדת בכלל מהמחשבה לצאת עם מישהו לפגישה, זה היה אותו דבר.

הנושא שאני העליתי, שהוא ממש שולי בקשר לשרשור שפתחת, זה יותר: מה לגטימי להצהיר בקול.

לדוגמה, אני מניח שיש מעט גברים שקשה להם לדמיין את עצמם מטפלים בילד, אבל ההצהרה "איכס מי אוהב בכלל ילדים", היא לא לגטימית ולפחות אני לא שמעתי שום גבר אומר אותה. הרבה יותר לגיטימי לומר לדוגמה "למי יש כוח לפטפט ולקשקש עם אישה רגשנית ונודניקית". אלו כמובן דוגמות.

מה שעוד חשוב, זה לשים לב להבדל בין הצהרות לתחושות ורגשות. אתה בפתיחת השרשור נתת הצהרה אבל בגלל שאמרת דבר לא טריוויאלי, סביר להניח שלא זרקת הצהרה כדי לספק לעצמך יצרים, אלא באמת הבעת עמדהאישית ביחס לרגשות שלך. בקשר לתחושות ורגשות - בסוף, כמו שאתה אומר, יש דחף חזק להתחתן והוא מכריע את התחושות הפחות נעימות שיש בסל.

הנושא שאני העליתי הוא השאלה האם ומה המשמעות של הצהרות שהן חברתיות. נשים אוהבות להרגיש שהן ניטרליות והגבר הוא זה שצריך אותן, לכן הן מספרות שיש דברים שהן בכלל לא מתעניינות בהן. עובדתית, האמירות האלה לא תמיד נכונות ואני מתנסח מאוד בעדינות.

בדיוק אותו דבר, יש הרבה סטיגמות והצהרות של גברים ביחס לנשים, שהן דרמטיות ורגשניות וקרציות, אבל לא פעם תראה את אותו גבר שמרצה לך בגנות הדרמה שאשתו עושה לו - שהגבר הזה עצמו צורח וצווח על אשתו או על הבן שלו - כאילו זה לא סוג של דרמטיות.

בקיצור תודה על דעתך המעניינת! אבל מה שכתבתי זה נושא טיפה אחר.

בנושא ההתייעצות שלך כתבתי הודעה נפרדת בשרשור.

שתהיה לך המון הצלחה!!

את "מי אוהב ילדים" שמעתי הרבה מפי בנים ומפי בנות בסוף יש להם ילדים והם מסתדרים פחות או יותר בסדר

הרצון להיות עם בן/בת המין השני הוא תלוי בהבדל המיני אך הוא לא כולל רק העניין הפרקטי של המשיכה המינית אלא מעבר לכך.

לדוגמא, כל עניין הרומנטי הוא קשור למיניות והוא נובע מזה אבל הוא עצמו עניין נפרד ממשיכה מינית. הראיה, יכולה להיות משיכה מינית ללא רומנטיקה.

זוגיות כוללת בסוף הרבה מעבר, השלם גדול מסך החלקים בהקשר הזה..

מבחינתי הגענו להסכמה מתי שכתבת - "אבל ייתכן שעצם העובדה שאני סולד מכך, מטרידה אותי במידת־מה".

לא טענתי מעבר לכך.

לגבי ב' - אין לי מושג. אם באמת אין לך מושג ואין לך דרך לדעת ואין לך מה עוד לנסות - אז אתה בגדר אנוס. לא ככה?

אם יש דרכים לבדוק את העניין - אז מסתבר שישנה דרישה ממך לנסות אותם.

דווקא לא מבין מה שייך מה שהבנת בטור. אם אתה אומר שאין לך מושג אתה יכול ללכת לנסות משהו? אם אשכרה אין לך מושג מה לעשות, אז מה בדיוק תעשה ת"ק שנה? הרי אתה לא יודע מה לעשות. ושוב, אם יש דרך אפילו קלושה לנסות משהו בעניין מסתבר שעליך לנסות.

מה שהבאת בטור קשור לנסיון שהוא מאוד קשה ומצריך סבלנות אבל ישנה ידיעה, לפחות מסויימת מה לעשות.

לכן, אם אתה אנוס, אין סיבה לייסורי מצפון על הצדדים בנאדם אנוס בהם.

אם בנאדם לא אנוס, יש לו סיבה לייסורי מצפון במידה מה, אך יש לך גם מה לעשות.

לדעתי וויכוחים מתחלקים ל־3 קטגוריות,

אי־הסכמה מהותית (שאין טעם לדון עליה מרוב שהדעות שונות בתכלית)

היעדר ידיעה כלשהי אצל צד אחד (ואז הדיון מאיר את העניין)

בגדול מסכימים אבל דנים בדקויות ניסוח (וזה בזבוז זמן לדון).

לגבי הטור הכוונה היא שגם דברים שנראים בלתי־אפשריים (ערים גדולות ובצורות בשמיים = דברים מעבר ליכולת האדם) מי שבאמת מחפש עבודת ה' יכול למצוא את הסולמות להגיע לשם.

אם היה לי אישור רשמי שאני אנוס אז שלום עלייך נפשי ולא הייתי מעלה את הנושא לדיון בכלל כי סבבה לי גם ככה, אבל ייתכן שאין לי אישור כזה וסופי יורש גיהנם.

ולכן במרחב הזה אתה לא שותק, אלא כל הזמן אומר אותו דבר בסגנון שונה. כל תגובה שלך בנושא הזה היא כזאת אם תסתכל בהיסטוריה של ההודעות של הניקים שלך (אני יכול להביא 10 הודעות שלך, והרבה יותר מכך, לפחות שמבטאות את אותו רעיון)

אתה מתקרבן בכך שאתה אומר "אני לא יודע מה לעשות" וכך אתה מוריד מעצמך את האחריות ועם הורדת האחריות אתה לא מרגיש וואו אבל נשמע שאת התחושה הלא נעימה יותר קל לך לקבל מאשר לקחת אחריות.

מה זה אומר לקחת אחריות? לנסות גם דרכים שהם לא נראים שיעבדו, לסלול דרכים חדשות שאין לך מושג מה יהיה איתם. לנסות גם דברים קלושים. ושוב, אם אתה אומר שזה לא שווה ואין לך מושג מה לעשות כי על מה שלא תעשה יוביל אותך לדרך כלשהי - תגדיר את עצמך כאנוס וזהו.

פתחתי בול 2 ניקים חוץ מהניק המקורי שלי מהסיבה הפשוטה שלקחתי הפסקה ארוכה ואיבדתי את הסיסמה ולא היה לי כח לשחזר כנ"ל לגבי הניק השני. זה הכל אחי. זה לא שכל יום אני פותח 1000 פצל"שים בשביל צומי והתקרבנות (גם אם זה נראה ככה) למיטב ידיעתי יש לי שלל הודעות בשלל נושאים. ייתכן שאני מזכיר מדי־פעם את הנושא כדרך אגב אבל OK?

לגבי ההתקרבנות שלי תראה קודם־כל זה הפורמט של הפורום. רוב השרשורים כאן הם תלונות או בעיות שעל כולן אפשר לענות "תפסיק לבלבל במוח, קח אחריות ותפתור את זה, אם אתה לא יודע אז תנסה משהו חדש, אם לא הולך אז תמשיך לנסות או לחילופין אל תעשה כלום", כאילו... מן־הסתם זה פחות או יותר איך הדברים עובדים. אני בסך־הכל באתי לפרוק תחושה מסוימת.

זכותך המליאה להתקרבן. אך נראה שאתה מכחיש את זה. כי אתה סותר את עצמך וטוען טענות פרדוקסליות, ואת זה רציתי לשקף. 
לא כל פריקה היא התקרבנות, מאמין שאתה יודע את זה. 
וכן, יש הרבה מאוד הודעות שאתה עוסק בזה.

אני מבין את הנק שלך..אבל מצד שני אף אחד לא מכריח אותך לקרוא וגם לא מצמיד לך אקדח לרקה ואומר לך "תגיב!" אז אם לא מתאים לכבודו אפשר גם לקרוא בלי להגיב.

אנא בלי התפלספות זה אכן פורום פתוח וכל אחד יכול להגיב כרצונו..אבל אם משהו כבר שואב ממך כוחות ואינך יודע כיצד להישמר, חדול עצמך מעשות כן, לטובתך אני מדבר אח, אתה כטוב בעינך עשה.

יש פה המון אנשים(וחלקם אפילו עקביים בנושא) שמדברים שטויות בקצב ומביכים עצמם, משל היו לאנשים רמי מעלה וכו' בעוד הם אינם אלא וכו'.

כמובן שידיד נפשי @חתול זמני איננו בבחינת הקטגוריה הנ"ל אך אם לשיטתך הוא כן..חדול עצמך מענות אותו ידידי.

גם אתה לא חייב לקורא את מה שאני כותב אם לא מוצא חן בעיניך. בעיני זה היה דיון לגיטימי שהתנהל בכבוד, אם הוא יגיד לי שאין לו כוח להגיב אלי או שאינו מעניין בתגובות שלי אני אשמע לדבריו במיידית ואפסיק לכתוב.

כי אם אישה לא מעניינת ומושכת אותך, איך תוכל להיכנס לקשר?

תנסה להבין למה זה,

האם זה מפריע לך,

האם זה זמני,

האם זה דבר שנכון לנסות לשנות,

תפעל בהתאם למסקנות

אתה עדיין דוד יקר כידוע לכל יודעי ח"ן.

(ח"ן ראשי תיבות חתול נמר כמובן)

והתשובות היו: אם את/ה צעיר/ה, קח את הזמן, אתה לא אמור לעשות מה שלא מעניין אותך.

אם אתה מבוגר כדאי שתמהר לפני שתפסיד את הטוב והמטיב.

כדי לדרבן אותך, אשתף אותך שלא מזמן ניסיתי לשדך מישהי ממש ממש חמודה שגם דיברה בשפה הזו, לא עניין אותה והיה לה כיף עם חברות וכו, ואז היא נזכרה קצת מאוחר שהיא רוצה לברך הטוב והמטיב (היא נזכרה כשהטוב והמטיב כבר גבולי אצלה...).

וחבל, כי למרות שהיא ממש חמודה, כמה שניסיתי לשדך זה לא עבד, היא כבר לא צעירה ולא נראית צעירה, וככל שמתבגרים השוק מתרוקן (וגם הופכים לעקשנים...).

בקיצור, אם אתה על הגבול צריך לראות בזה בעיה ולחשוב איך לפתור את זה. אבל אם אתה צעיר, תהנה בינתיים. אולי בסוף תגלה שאתה כן גיי

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.