לא מצפים לעזרה אלא לשותפות...

אז אם מסדרים - מסדרים ביחד ובונים על זה שייקח יותר זמן..

בגדול אפשר להחליט על מסגרת זמנים שבה את נותנת וזהו.

אבל את צריכה להחליט איזה ערך גובר אצלך - האם לא להראות טלוויזיה או האם השפיות שלך.

ולגבי השפיות שלך - אולי יש לך דרך לחפש אלטרנטיבות שיעסיקו אותם בטוב עוד בלי שיראו טלוויזיה.

את יכולה גם להתנות את הטלוויזיה בזה שהבית מסודר. (עכשיו אחרי האוכל אנחנו מסדרים ושוטפים כלים ואז תוכלו לראות *פרק אחד*..)

מבחינתי הזמן הקריטי שאני צריכה שקט זה אם אני צריכה מנוחת צהריים.. וזה הזמן שאני מרשה מסך. חצי שעה או שעה - לפי הצורך שלי...

שצריך לתחום את זה לזמן קבוע. למשל אחרי ארוחת צהריים לצפות שעה וחצי.

וזהו.

זה יהיה קשה להרגיל אותם לזה חזרה. אבל הם צרכים ללמוד לא להיות או מועסקים או במסך. גם להשתעמם גם לריב גם לשחק.

אני לא מבקשת עזרה בגיל הזה. אני אומרת יאללה עכשיו אוספים אוספת איתם. יאללה עכשיו צלחת לכיור.

ועוד הצעה- לקנות מדיח!!! זה החיים. ומייבש כביסה אם אין. ולי אין אבל יש גם רובוטים שואבים שוטפים מעולים.

קחי את הכל טיפה יותר באיזי. 

קשה יותר לתחום בגבולות

אני רואה שעדיף לאפשר מסך בנייד או מחשב שסגור בסיסמא

טלויזיה זה מרחב של כל בני הבית.. איך אפשר להגביל? להחביא כל פעם את השלטים??

אם רוצים בבית טלויזיה צריך לקחת את זה בחשבון את חוסר הגבולות מול המכשיר הזה

לכן אם להגביל זה מצריך מכם למצוא חלופות קבועות ומאורגנות כי הכי נוח גם להם להיות מול הטלויזיה

הגדולה בת 7 וחצי.. לא מדליקה בלי רשות. למה שתדליק?

וגם אם תדליק בלי רשות, אי אפשר לפספס את זה הטלוויזיה בסלון..

גדולים יותר 16-17

כבר זה לא נשלט..

ועם הילדים של היום ילדה בת 10 כבר לא רואה בעיניים

אישית לא רואה הגיון בלחנך עכשיו לפי מה שנצטרך עוד עשור..

כלומר כן לחנך אותם להיות טובים עוד עשור

אבל לא ברמת הדקויות של ההתנהגות כי זה פשוט לא רלוונטי. 

והרבה זה איך שאנחנו נרגיל אותם וכמה נקפיד על זה.

מודה ומתוודה שלי קשה לעמוד על גבולות בעניין המחשב. אבל אם אמרתי לא לגעת במחשב בכלל, לרוב גם הגדול שהוא בן 10.5 לא ייגע (קורה פעם ב... שהוא אומר לי שהוא בדק משהו במחשב בלי לבקש רשות).

ובמחשב לפחות אפשר לעשות גם דברים יצרניים יותר חוץ מלצפות בסרטים.

לא רלוונטי

גדלתי בבית עם טלויזיה, טלויזיה היא נחמה לנפש

הבעיה שהיא הופכת ממטרד של אדם אחד למטרד של כל בני הבית בסוף זו התמכרות, חינוך להרגלים רעים של בזבוז זמן, צפייה בתוכן רעיל

גם כילדה ידעתי את זה אבל זה הרגל בלתי נשלט וגם כהורה אני מודעת לזה ואין לי טלוויזיה בבית

נכון יש לנו מחשבים בבית ופלא' אבל אני לא נותנת זמן צפייה במסכים

הם יודעים שמחשב זה לעבודה שלנו וגם רואים שאין לי עוד מה לעשות עם המחשב וזה- חינוך

מה אני עושה עם המכשיר ומה המטרה שלו

כילוי זמן מול מסך כי זה עוזר לך להשתיק אותם זה לא חינוך, זה הרגל רע...

טלוויזיה או סרטים במחשב/ אייפד מרתקים ילדים עד בערך גיל 6

ואז אם ילד צמוד למסך בגיל יותר גדול

זה בגלל משחקים או רשתות חברתיות

ככה שאם הורה נתקל בקשיי תקשורת עם הילד בגיל 16 או בגיל 10 זה לא סביב צפייה בטלוויזיה

ולרוב גם לא בגלל מסך אלא בגלל דברים יותר מורכבים

באופן כללי בכל גיל

טלוויזיה או מסך הם לא הבעיה אלא התקשורת הכללית של ההורה מול הילד

והיכולת של ההורה לעבוד עם הילד בשיתוף פעולה והובלה הורית

לק"י

יש ילדים שמרותקים גם לסרטים מעל גיל 6.

(מניסיון אישי שלי).

אני מרותקת לפעמים לסרט

אני מדברת על התנהגות סדרתית

על אישו של ילד לצפות בטלוויזיה למרות שההורה מבקש שלא

טוב זה גם תלוי בהורה

אם הוא מגביל באופן נוקשה אז יכול להיות שהאישו ימשיך לגילאים יותר גדולים

לק"י

זה משו אחר.

(וגם עם זה אני לא מסכימה ב-100%).

הילדים שלי שאין להם הגבלה על זמן מסך

הפסיקו להיות מרותקים לסרטים באיזור גיל 6

זה פחות עניין אותם

אכן ראיתי ילדים אחרים שמגבילים אותם שכן מרותקים

 לק"י

וזה נכון לכל דבר.

דפוס שחזר באותו אופן

כמו דפוסים אחרים בהתפתחות

וגם ראיתי מחקרים על עניין המסכים

כולם מדברים על רשתות חברתיות וקצת על משחקים

לא על סרטים

לא חושבת שיש ילדים שצמודים שעות למסך באופן יומיומי בשביל לראות סרטים

אין מספיק תוכן מעניין כדי למלא את כל השעות הללו

או כמעט שלא

והם עדיין כן מרותקים מאוד לסרטים וסדרות..

זה כנראה בעיקר אופי ולא עניין של גיל.

ולא הגבילו אותי כילדה🤭

אם אני מתחילה מאוד קשה לי לשחרר🤭

ואני חושבת שגם אחותי כזאת, ולא הייתה לנו הגבלה בבית על זמן מסך

אצלנו ממש לא.

גם לא בבן הפרטי שלי שכבר עבר את גיל 6

וגם לא בסביבתי- לא אחים שלי הצעירים, לא האחיינים..

זה גם לא נכון כי אחרת כל תעשיית הסדרות למבוגרים ונוער הייתה קורסת. והיא לא.

קראתי ששוק הפרסומות שהיה שבוי בידי הטלוויזיה

עבר ברובו לרשתות

ולא סתם

המפרסמים מכירים את נתוני החשיפה

לכן עיקר הטלוויזיה עבר לנטפליקס ודומיו כי זה כבר שוק לא מספיק רווחי

נטפליקס זה בדיוק אותו דבר בעיני מבחינת זמן מסך של סרטים

היום רוב הטלוויזיות מגיעות עם סטרימר ומחברים ליס/הוט/נטפליקס/יוטיוב וכד'

זה לא אומר שזה לא צפייה בסרט... 

אכן צורכים גם טלוויזיה אבל פחות זמן ופחות חשיפה ולכן התעשייה סביב הטלוויזיה הוזלה ופחות שווה לפרסם שם בהשוואה לרשתות חברתיות 

וכתבתי את זה בתגובה הקודמת

מסכים זו התמכרות

התמכרות מטרתה לקבל תענוג חזק בלי להתאמץ כמעט עד בכלל לא

עשו מחקר על עכברים כל פעם נתנו להם זץ למוח שגרם להפרשת דופמין ובמקביל נתנו להם אוכל טעים מאוד מאוד

ברור לך מה הם העדיפו לקבל נכון?

ככה זה צפייה במסך גורמת לילד/נער/איש/זקן..... לבהות מול הדבר הזה כי זה תענוג חזק מבלי להתאמץ ואת רואה נערים מול מסך שעות בלי להיות מודעים אפילו לרצונות בסיסיים של הגוף שלהם לאכילה ושינה...

הם מנותקים ההבעה שלהם חלולה

זה בריחה מהחיים כי תענוג מהחיים קשה להשיג, צריך להתאמץ בשביל זה אבל לזה נועדנו זה נותן סיפוק אמיתי עשייה לצורך נתינה זה מעלה כוחות ולתת לילדים להיות מול מסך זה לשאוב מהם כוחות חיים ולעשות אותם חולים פיזית ונפשית (לא הכוונה חולי נפש בהגדרה החולנית, אלא חוסר סיפוק מהחיים)

טלפון זמין כל הזמן, טלוויזיה זה רק בבית ורק אני מדליקה....

ולפותחת-בסוף זאת התמכרות והרגלים, צריך להיות עם גבולות ברורים ועקשנות. זמנים מאוד קבועים ומאוד קצובים לזמן מסך, ולא להתרגש מהבכי אחר כך, לשים במקום לא נגיש את השלט ולהציי פעילות חלופית. בסוף זה בעיקר תלוי בך-אם לא תתני לא יהיה, פשוט לא לפחד מהתקפי זעם

אם כל פעם שיש חלון שעמום ץציעי מסך

אז נכון באמת נראה שאי אפשר אחרת

העובדה היא שכשהוא לא אופציה

א זמוצאים חלופות

וכן יש רגעים של שעמום.כן יש יותר מריבות ואקשן ופחות זמן לעשות דברים אחרים בנחת

נכון

אבל זה סדרי עדיפויות

וזכותך לבחור מה חשוב לך יותר

ולעמוד בזה, הם יתלוננו בהתחלה כי זה ממכר אבל אם תעמדי בזה זה יעבור אליהם..

כשהמסך הוא אופציה בשבילם הם שוכחים איך להעסיק את עצמם, וגם לא זה יותר נוח, אז קל יותר להפנות למסך. כשיהיה ברור שיש שעות שלי מסך הם ימצאו מה לעשות.

כלים ולסדר את הבית אפשר כשהם מסתובבים בבית, לא חייב להושיב למסך בשביל זה 

כתבת איפה זה מסייע לך, לא כתבת מה הצד השני.

ואכילה מול טלוויזיה (ועוד הגדרת פינוק) אפשר להפריד ביניהם ואפילו מומלץ.

מי שאוהב לראות טלוויזיה לא צריך פינוקים בשביל זה,

ופינוקים יכולים לעזור להם להתגבר על הרצון בטלוויזיה.

לגבי דברים שאת לא יכולה לעשות כשהם לא בטלויזיה, תנסי לשתף אותם.

לרחוץ ביחד איתם כלים.

את מסבנת ונותנת להם לשטוף במים את כלי הפלסטיק למשל.

כביסה, תשבי על שרפרף ותלמדי אותם בסבלנות איך ממיינים, תבקשי שיכניסו למכונה. כשמוציאים ותולים תתני להם לתלות דברים קטנים, או לבקש שיביאו לך בגד בגד, לא משנה כמה זמן זה לוקח ממילא זה תעסוקה משותפת איתם.

אנו לא מבקשת שיבואו לעזור, אני שואלת מי רוצה לעשות איתי. מי רוצה להכין איתי מרק? מי רוצה לתלות איתי כביסה? מי רוצה לשטוף איתי את הרצפה? מי רוצה להכין איתי ארוחת ערב? מי רוצה לקלף איתי ביצים?

אבל זה לא שהם יכולים לראות טלוויזיה אם הם בוחרים שלא לעשות איתי. האלטרנטיבה זה לחפש תעסוקה לעצמם והם הרבה פעמים רוצים שנהיה ביחד וזה מעניין אותם. אני לא מכריחה, אני מעודדת ומדרבנת. 

אני לדוגמה מרשה בלוז בשעה 12 שהקטנה ישנה שנצ

סביבות שעתיים של מסכים

אח"כ יש ארוחת צהריים, חוברות עבודה, יצירה ואז בסביבות חמש שש מרשה שוב.

זה יוצא הרבה יותר מהשגרה אבל אנחנו לא בשגרה אז זה בסדר מבחינתי.

לפעמים אם היינו בחוץ אני מרשה ערב סרט. זה מתקזז עם שאר היום..

תחליטי כמה את מרשה ביום ולפי זה תפעלי. אצל כל אחד זה שונה.

ולגבי מה להציע במקום - יצירה, תקני יצירות של שקל שהם לא בהכרח צריכים תיווך, צביעה, חוברות עבודה, ספרים, ניקיון הבית, הכנת ארוחות וכו.

לגבי ניקיון תתני לכל אחד מטלית ותגידי להם לנקות ארונות מטבח, שיש, שידות וכו.

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..