לילדים שלי אני אומר שהם תמיד יכולים לספר לי הכל, ממש כל דבר, ולא משנה מה הם יספרו - זה לא יגרום לי לא לאהוב אותם.

אולי אכעס, אולי אדרוש מהם דברים, אבל לא אשבור את הכלים, לא אפסיק לאהוב אותם ובוודאי לא אנתק מהם את הקשר.

זאת הדרך היחידה בעייני לגרום להם להרגיש בטוחים לספר סודות, ואם בסוף לא אעמוד במילה שלי - הם לעולם לא יאמינו לי עוד.

העניין הוא שחברה היא לא הילד שלי, אני לכאורה לא חייב לה כלום.

לכן אנסה לגשת לזה בדרך אחרת:

באיזו צורה היא סיפרה לך? מה הייתה המטרה?

כי להגיד "יאאא תשמעי איזה כיף היה לי אתמול בעבודה, התנשקתי עם קולגה שלי" - זה לא כמו להגיד "עשיתי מעשה נורא, אני לא יודעת איך אפשר להמשיך מכאן, אני חייבת עזרה".

אני לא קובע מה נכון ומה לא נכון להגיב בכל אחת מהסיטואציות האלה, אבל עבורי לפחות - הדרך השנייה היא התחלה של תיקון, ואם חבר מספיק סומך עלי עד שהוא רוצה שאני אהיה חלק מהתהליך הזה, זו תהיה זכות גדולה עבורי (כמובן עזרה חברית, אני לא איש מקצוע ולא איש מוסר...)

באמת הרגשתי שהיא מספרת לי כדי שאתן לה לגיטימציה.

כאילו אם החברה הדתית שלה תאשר שזה היה בסדר, או לפחות מוצדק בהתאם לנסיבות, אז סימן שזה בסדר.

אבל לא, זה ממש לא בסדר (ואם לא היה ברור מספיק- לא מדובר על נשיקה. הלכה עד הסוף).

מבחינתה זה עזר לה לחזור להיות אדם שיותר מחובר לעצמו ולתשוקות שלו- משהו שהיה טוב וטוב שהיה. ואני לא מסוגלת להסתכל על זה ככה, ולא מסוגלת לראות אותה כשהיא מסתכלת על זה ככה.

עומדת מולך אישה שבגדה בבעלה ואומרת לך "זה עזר לי לחזור להיות אדם שיותר מחובר לעצמו ולתשוקות שלו - משהו שהיה טוב וטוב שהיה".

וואו!

כמה שזה מזעזע ומרתיח. לא יאומן.

יש תפיסה כזו מעוותת לחלק מהאנשים שאם אדם בוגד = הוא לא פוגע באף אחד שהרי זה "ברצון שני הצדדים וגם אני וגם הוא/היא רצו בזה אז אני לא פוגע באף אחד וזה בסדר. שנינו אנשים בוגרים וזה מרצון".

ו"זה לא כמו שחלילה כפיתי עצמי על מישהי/ו או הטרדתי אלא הכל בהסכמה"

ו"זה לא חלילה שזה קטין או חלילה ילד שאז אין לו בחירה"

ובעצם התפיסה הזו לוקחת משהו שלכל הדעות הוא אכן מזעזע - ושמה אותו בצד אחד של "זה אסור ברור", ולוקחת בגידה של שני אנשים בוגרים שבוחרים בזה וזה מרצון שניהם בצד שני של "זה בסדר".

וזה נוראי התפיסה הזו!

כי כולם נוראיים!

ברור שאדם שכופה עצמו על אחר פוגע באחר

ברור שאדם שחס ושלום עם קטין או חס ושלום ילד פוגע בו אנושות

ברור שהטרדה פוגעת באחר

ברור ואין על כך עוררין!

אבל מה עם הפגיעה ב*נבגד* כאשר שני בוגרים בוחרים "מרצון ומבחירה" להיות יחד ולבגוד?

והיכן הבחירה של האיש שלה? היכן הבחירה של כל האנשים שבגדו בהם?

והיכן הבחירה של האישה שלו? היכן הבחירה של כל הנשים שנבגדו?

למה מהם כן מותר לקחת את הבחירה?

הם לא בחרו להיפגע אנושות

והם נפגעו אנושות

אז זה לא שמי שמקיים יחסים רק הוא צריך לא להיפגע וזו חזות הכל -

זה וודאי

אבל גם האיש או האישה שאיתם כרתו ברית צריכים לא להיפגע! צריכים לבחור! צריכים שלא תילקח מהם הזכות הבסיסית הזו לבחור לא להיפגע.

אז מה זה "מחוברת לעצמה ולתשוקות שלה וטוב שהיה"?! כי היא ואותו אחד הסכימו?!

ומה עם בעלה?!

אותו אף אחד לא שאל

והיא פגעה בו פגיעה אנושה

פגיעה אנושה כ"כ מכ"כ הרבה מובנים (פירטתי על עוצמת הפגיעה בנבגד ובעוד בתגובה למטה)

יש אנשים שפוגעים גם פיזית בבני הזוג ומעבירים להם מחלות מין

ויש כאלה שפוגעים "רק" (הכי לא רק שיש!!!) בנפש, בלב, בנשמה, במהות של בן הזוג שלהם ו"רק" מעבירים להם מחלות לב ונשמה שפצועים ושבורים ואין להם יותר אמון בעולם, באנשים, באהבה, בעצמם, בערך שלהם ועוד הרבה שאפילו רק לכתוב את זה כואב כ"כ.

ופגיעה אנושה בילדים שלהם אם יש

וכמובן בעצמה 

באותו אחד

באישה ובילדים שלו אם ישנם

ואי אפשר, פשוט אי אפשר לפגוע באדם אחר. גם אם קשה לי או רע לי, אני לא יכולה לפגוע באחר. 

וכמובן שאי אפשר להיות שמח על חשבון השני.

אי אפשר למחוק את השני ולדרוס אותו רק כי "זה התשוקות שלי" ורק אני ותו לא.

צריכה וחייבת להיות בחירה ואי-פגיעה לכל אדם, וודאי וודאי שלאדם שאיתו כרתנו ברית!

אז איתך לגמרי בזעזוע העמוק הזה...

כי אין כאן "חרטה"

והעצה שלי היא "ואל תתחבר לרשע"

אין מה לעשות יש אנשים שאנחנו לא באותה דרך איתם, ולא רוצים להיות.

ולא מתאים להתחבר אליהם.

כנראה שהיא רואה בך בהחלט חברה!!

אם זה היה טעות לספר לך או לא,זה היא צריכה לענות על השאלה הזאת,לא את.

אני לא יודעת מה היא רואה בי היום.

אנחנו כמעט ולא נפגשות, ואפילו טלפונים של פעם ב... כבר לא עושות.

כל זמן שאני מדברת איתה, זה צף לי מול העיניים. ובא לי לצעוק את זה עליה.

וכן, אני חברה טובה- עובדה שעד רגע זה לא סיפרתי לאף אדם, כלום (ועבר מעל עשור, כן?).

ברור לי שמבחינתי, הייתי מעדיפה לא לדעת.

וזה מוזר לי על עצמי, כאדם שדוגל בפתיחות. אבל מסתבר שיש לזה גבול. ויש דברים שמגעילים אותי מדי.

כי אם זו שאלה מוסרית שהיא נכשלת בה

היתה אמורה לעלות בך חמלה כי היא חברה שלך

אבל אם מה שעולה בך זה גועל וניתוק מיידי של קשר

כנראה שזה יושב על משהו אישי יותר בך ובאישיות שלך

לא יושב דבר על האישיות שלה ולא על משהו בה

אלא על בריאות נפשית והגיון בריא בסיסי.

להתרחק מרע ולדבוק בטוב.

כמו שאם חבר שלך היה חלילה גנב/רוצח/מטריד/פדופיל וכן הלאה חס ושלום -

והיה מספר לך זאת -

לא חמלה הייתה צריכה להיות לך עליו.

בטח שלא אם הוא מנרמל זאת ורק רוצה ממך אישור ולגיטימציה על זה.

אלא היה עולה בך, ובצדק, גועל מהמעשה שעשה.

וזכותך המלאה הייתה להתרחק ממנו.

וזה לא היה אומר עליך ולא על האישיות שלך שום שום דבר 

מלבד זה שאתה עם הגיון בריא בסיסי.

וכי אם למישהו יש מכר שלצורך הדוגמא גנב והוא מספר לו זאת צריכה לעלות בו חמלה עליו?!

אם אדם מכיר מישהו שפוגע או עושה מעשה רע ואינו מתרחט ומבקש לגיטימציה - לא טבעי שיתרחק ממנו?

אם החברה באה לקבל לגיטימציה מחברה הדתית שלה לנאוף, ניחא.

אני חושב שזה מופרך.

היא באה לקבל עזרה ביודעה שהיא עשתה מעשה פסול, וכל השיח על תשוקה הוא צידוק עצמי כמנהגם של אלו שעושים כך. יש לה כנראה תדמית שהיא לא מוכנה לשבור.

היא פנתה לעזרה וקיבלה ניתוק.

בחרה באדם הלא נכון לדבר איתו בקושי שלך.

ובואו, הציור לפיו כל החיחונים נואפים ונוגעים מאחורי הקלעים הוא פשוט מנותק מציאות

ויש מצב שבגלל זה הפוסט התחיל באשמה, כי הכותבת מבינה שמשהו לא נכון קרה.

א. פותחת השרשור ציינה בעצמה

שאותה חברה פנתה אליה כדי שתתן לה לגיטימציה: "באמת הרגשתי שהיא מספרת לי כדי שאתן לה לגיטימציה."

וכי מבחינת אותה חברה: "מבחינתה זה עזר לה לחזור להיות אדם שיותר מחובר לעצמו ולתשוקות שלו- משהו שהיה טוב וטוב שהיה."

וכי "היא ניסתה להביא אותי לתת לה לגיטימציה. רצתה שאני אבין אותה ואקבל את זה. כאילו, מבחינתה בכלל לא נעשה כאן משהו נורא. נכון, צריך שבעלה לא ידע מזה, אבל כל עוד הוא לא יודע- זה בסדר"

כך שכתוב בבירור כמה וכמה פעמים שזו הייתה כוונת החברה.

ב. לגבי מה שכתבת:

"ובואו, הציור לפיו כל החיחונים נואפים ונוגעים מאחורי הקלעים הוא פשוט מנותק מציאות"

לא הבנתי מה זה חיחונים? למה התכוונת?

ג. להבנתי הפוסט לא התחיל באשמה, אלא בתהייה של הפותחת על נושא שהזכיר לה משהו מהעבר בעקבות שרשור שקראה, זה הכל.

היא רצתה לחשוב בקול ולעבד את הדברים יותר.

וכמובן שלדעתי היא לא עשתה שום דבר פסול. להיפך.

נואפים. חס ושלום. ממש ממש לא.

אני מתייחסת לכל בני האנוש באשר הם בנושא הזה - דתיים, חרדיים, חילוניים, יהודים, לא יהודים. כולם. כל אדם בשר ודם.

וחס ושלום שכולם נואפים, רחוק מכך!

(ורק לשם הבהרה בתגובה שלי על התוכנית של הריקודים התייחסתי לעצם תרבות המערב עצמה ולעצם עניין הריקודים שם בפני עצמו כעניין ולא לאנשים חילוניים חלילה).

נתחיל מזה שאני מבינה לגמרי מה הקפיץ אותך, זה ברור.

אבל מה ההבדל בין זה לבין עברות אחרות שהן "מעורבבות" עם מוסר אנושי ואנחנו "עוברים" עליהם.

נגיד היית מגיבה אותו דבר אם הייתה אומרת לך שגנבה משהו יקר ערך?

אם כן אני מבינה את התגובה.

וגם אל לא מותר לך זה בסדר, אנחנו מתרחקים מדברים שלא רוצים שישפיעו עלינו.

אבל מהצד שלה כנראה שזה היה לה נורא ואיום לאבד אותך, גם אם מה שהיא עשתה מזעזע...

וגם ל- @מוסתר2

יש שני דברים שעולים לי לראש-

1. משגע אותי שהיא ניסתה להביא אותי לתת לה לגיטימציה. רצתה שאני אבין אותה ואקבל את זה. כאילו, מבחינתה בכלל לא נעשה כאן משהו נורא. נכון, צריך שבעלה לא ידע מזה, אבל כל עוד הוא לא יודע- זה בסדר (ואז גם אני קצת משתפת איתה פעולה, עובדה שלא הלכתי וסיפרתי לו...).

ואולי ההתרחקות היתה הדרך להגיד- תקשיבי, חצית פה קו אדום. אני לא מוכנה לקבל בגידה לא משנה איך מציירים את זה.

2. ואולי זו תשובה ל-@מוסתר2- באמת יש משהו בכל המיניות בציבור החילוני שמפעילה אותי מאוד. אני באמת מרחמת עליהם ממש, וגם נגעלת בקלות (פעם הבת שלי רצתה שאראה איתה רוקדים עם כוכבים- והתחרפנה ממני, כי אני פשוט לא מסוגלת לראות גבר ואישה לא נשואים נוגעים אחד בשני באינטימיות. זה פשוט דוחה בעיניי).

ולמה זה מפעיל אותי? אני חושבת שזה בזכות בריאות נפשית. כי פעם זה לא היה לי ככה, אבל ככל שהקשר ביני לבין האיש שלי מתחזק- ככה אני נהיית יותר רגישה. וזה לא חסרון בעיני, בעיני זו רגישות בריאה למצבים שהם באמת חולניים, גם אם הסביבה מנסה למכור לנו אותם כ''נורמליים'.

לדעתי אהבת אמת זה ההפך הגמור מהעולם המערבי - לקראת נישואין וזוגיות

אני מסכימה עם מה שכתבת בהמשך השרשור,

שמי שיש לו אהבת אמת זה למרות העולם המערבי, ולא בזכות.

אין לי ספק שהמיניות המוחצנת עם כל העולם ואשתו פוגעת עמוקות ביכולת לבסס קשר אמיתי ועמוק, ומספק מינית, עם אדם אחד ספציפי.

אני משתדלת להודות עליהן, ולתקן אותן.

לא תמיד מצליחה, נכון, אבל משתדלת להודות בהן.

ומה שהתחדד לי כאן בשרשור-, תודה ל-@פשוט אני.. (כנראה שלא סתם הקב''ה כיוון אותי לכתוב דווקא כאן...)- זה שהקושי שלי היה לא עם עצם מה שהיא סיפרה, אלא עם הכוונה מאחורי הסיפור. כלומר, אם היא היתה באה בוכה ומפורקת בגלל מה שהיא עשתה כמעט בטוח שהייתי מגיבה אחרת. אבל גישת ה'מה הביג דיל' שלה, גורמת לי לתגובת גועל.

שמנסות לומר שאם היא נרתעת ממעשה בזוי של בגידה אז יש בה בהכרח משהו לא בסדר.

כי זה פשוט לא שייך ולא נכון.

היא יכולה להיגעל מזה ולחתוך את הקשר כמו שהיא סיפרה שהלגיטימציה לדבר בזוי שהוא ערך שלה מרחיקה אותה.

וזה לא אומר ששום דבר אצלה בעייתי.

לגבי החברה עצמה - זה כבר נושא אחר בפני עצמו.

וחשוב שתהיה ההפרדה הזו.

ובהחלט חשוב הדיוק שכתב @פשוט אני.. באם הייתה החברה מצטערת על כך ורוצה לתקן ואז פונה אליה,

או מה שקרה בפועל - שאותה חברה נתנה לעצמה ולמעשה לגיטימציה שלמה ובאה אליה רק כדי לקבל אישור על זה.

אז לא. אין אישור על זה.

ומותר לה לפותחת השרשור להתרחק מאותה חברה.

והיא (פותחת השרשור) נשארת בסדר גמור ושום דבר בה אינו בעייתי.

זו בהחלט בריאות נפשית לרצות להתרחק מהרע ולהידבק בטוב.

לא צריך פילסופים כאן

לא צריך ש"תופעלי" על ידי זה

לא צריך שתפחדי עלייך

לא צריך שיהיו לך חששות או נגיעות אישיות -

כלל וכלל לא.

אלא זו בריאות נפשית בסיסית. יהודית. שורשית. מוסרית.

לסור מרע, ולדבוק בטוב.

לדבוק בחיים.

ואכן מתן לגיטימציה כפי שהיא ביקשה ממך (גם אם בתת מודע) הוא פסול בכל מכל.

אין שום שום לגיטימציה לפגוע באחר ולבגוד. לא משנה מהם הנסיבות.

אם היא אמרה לך שהיא רוצה להתחבר לעצמה ולהתחבר לתשוקות שלה ולא יכולה ולא הצליחה לעשות זאת עם בעלה לא כאשר ניסו לבד ולא כאשר ניסו עם עזרה מקצועית, ואם אכן כלו כל הקיצין - עדיף להתגרש ואז לחיות עם אותו האחד האחר אליו הלכה מאשר לבגוד.

ובכלל תמיד להיצמד למוסר האלוקי ולא המוסר האנושי שהולף ומתחלף ומשנה כיוון כל תקופה.

ובתורה הקדושה זה איסור חמור. זה הכל.

וממש מחזקת אותך בכל מילה שכתבת.

גם במה שכתבת: "ואולי ההתרחקות הייתה הדרך להגיד - תקשיבי, חצית פה קו אדום. אני לא מוכנה לקבל בגידה לא משנה איך מציירים את זה".

בהחלט כך.

וגם מה שכתבת בסעיף 2 - ממש כל מילה.

זה אכן ברמת המגעיל לראות זוג שאינו נשוי רוקד בצמידות שכזו. 

את הבריאה כאן.

זה לא שייך ולא נכון

וזה שזה מוקרן בפרייםטיים ואנשים התרגלו - זה עצוב ביותר, אבל לא אומר שאת הבריאות הנפשית וההגיון הבסיסי שלנו אנחנו גם נזרוק לפח ויהנדסו לנו את התודעה. לא.

בדיוק קראתי לא מזמן פוסט מקסים של דעה אביחיל, שהביאה גם את דבריה של הרבנית רחל בזק

ששוחחה עם אישה אחרת בקשר לשהות משותפת של גבר ואשה בטנק צפוף, ואותה אישה אמרה לה:

"למה שיקרה משהו?

אני יוצאת מנקודת הנחה ששום דבר לא יקרה שם,

ואני סומכת על האשה ואני סומכת על הגבר".

והרבנית ענתה לה:

זהו, שכבר קרה. גם אם לא יגעו זה בזו בקצה הציפורן.

למה? כי אינטימיות היא לא דבר שקיים רק בפן הגופני.

לנו יקרה ומיוחדת (מלשון 'ייחוד', שבו אחת מיוחדת רק לבעלה ואחד מיוחד רק לאִשתו) גם האינטימיות הנפשית, קִרבה בחוויה, ואין ספק ששהות משותפת בטנק יוצרת אינטימיות נפשית בין הנמצאים בו. וטוב שכך, כשמדובר בלוחמים.

כבר הרבה שנים יש ניסיון להשאיר לַזוג רק את סוג האינטימיות הגופנית - ורק את זו שבקצה-הקצה של הסקאלה, ושכל שאר הסוגים והרבדים העדינים יותר של אינטימיות יהיו פתוחים לכל אדם.

אנחנו לא מוותרים על כל העושר הזה עם בן הזוג;

אנחנו רוצים לייקר את האינטימיות גם בַּפּנים הדקים יותר שלה."

---------

וכל כך התרגשתי מהמילים הללו כי הן נתנו דיוק מופלא למה שהרגשתי המון זמן ולא הצלחתי לדייק אותו בבהירות שכזו!

זה פשוט נכון.

ונפלא.

ויקר.

אנחנו רוצות ורוצים לייקר את *כל* סוגי האינטימיות ביננו לבין האיש/ה שלנו.

גם אינטימיות גופנית שכוללת חיי אישות מלאים

וגם אינטימיות בפניה היותר דקים שכוללת גם גם חיבוק, נתינת יד וכל סוג של מגע באשר הוא

וגם אינטימיות רגשית

שיחות נפש

עומק,

חברות אמת עמוקה

בלעדיות

נאמנות

הכל

אנחנו לא רוצות ולא רוצים להסתפק "בפירורים"

אנחנו לא רוצות להסתפק רק בקצה של הקצה של הסקאלה.

אז מה, אם רקדן רוקד עם רקדנית בלי כמעט בגדים ונגיעות שהשם ישמור זה בסדר כי זה ריקוד?!

איזה עיוות נוראי.

וזה שזה מנורמל עוד יותר עיוות נוראי.

לא כך היא.

שאיש יראה רק את אשתו כך.

ואישה תראה רק את בעלה כך.

זה במראה.

וגם במחשבה -

שאיש יחשוב רק על אשתו. שאישה תחשוב רק על בעלה.

וגם בדיבור -

שאיש ידבר במילים מסוימות וקרובות אך ורק לאישתו. ואישה תדבר במילים כאלו אך ורק לבעלה.

וגם במעשה -

שאיש יגע רק באשתו כל סוג של מגע ולא רק הקצה של הקצה של הקצה ולכל שאר העולם אין בעיה לגעת בה במה שלא כך כולל רקדן. לא!

ואישה תיגע רק בבעלה שלה כל סוג של מגע ולא רק הקצה של הקצה של הקצה ולכל שאר העולם אין בעיה לגעת בו במה שלא כך כולל רקדנית. לא!

זה פשוט מכאיב לראות את זה. ככה פשוט.

למה שמישהו אחר יגע כך באישה לא שלו כשהיא לבושה כך?

למה שמישהי אחרת תיגע כך באיש שאינו שלה באינטימיות כזו?

זה פשוט לא שייך.

אז בהחלט כל מילה שלך @עוד מעט פסח יקרה!

וגם מה שכתבת בסוף - שככל שהקשר בינך לבין אישך מתחזק כך את יותר רגישה לכך.

וזה לא חסרון בעינייך - בהחלט בהחלט! זה יתרון עצום!

ואכן בדיוק כמו שכתבת - "זו רגישות בריאה למצבים שהם באמת חולניים גם אם הסביבה מנסה למכור לנו אותם כ"נורמליים"!

מה שיפייפה זה הקירבה בין איש לאישתו.

מה שההיפך מזה זו כל קירבה אינטימית בין איש ואישה שלא שייכים האחד לשנייה.

ותמשיכי להתחזק ולחזק ביושרה הפנימית שלך ובמוסר הבסיסי הטהור,

לא משנה מהם רעשי הרקע מבפנים או מבחוץ, מתרבויות המערב, ממדיה, מתקשורת, מפורום, מחברים, לא משנה מה.

תמשיכי להקשיב פנימה ללב הזה שלך

הוא חכם וטוב כ"כ ❤️

זהו, שאני חושבת שאת צודקת.

ולכן באמת אני מרגישה קצת חברה גרועה, או לפחות שאני לא באמת מסוגלת להיות חברה של חילונים, גם אם אני תופסת את עצמי שכן.

והמעשה שעשתה + הרצון שלה ללגיטימציה ממך וכל היחס שלה לנושא שהוא בסדר ולא "ביג דיל",

לבין כל החילוניים.

יש המון אנשים טובים וישרים וחילוניים שאפילו לא מעלים על בדל דעתם לבגוד אי פעם.

ובטח שלא יבקשו ממך לגיטימציה לכך.

את בהחלט יכולה להיות חברה שלהם או של כל מי שתבחרי, ומותר לך בהחלט להתרחק מאדם שנוהג להיפך מערכים בסיסיים שלך.

את בסדר גמור

וכל בחירה שלך לגיטימית לגמרי

גם אם תבחרי להתרחק ממנה

וגם אם תבחרי לומר לה בכנות: זה לא מתאים לי הגישה הזו. זה כואב לי ובטח שאין בעיניי לגיטימציה לכך.

לא בשם הפותחת כמובן אלא בשמי,

שגם אם חברה הייתה אומרת שגנבה משהו יקר ערך - ומבקשת על כך לגיטימציה ו"מה הביג דיל" ואישור לכך - זה פסול מאוד בעיניי. וכן, יכול להיות שאם הייתי מרגישה שאין עם מי לדבר או שזו הדרך שלה הייתי מתרחקת. וזה בסדר גמור להתרחק מאנשים שפועלים הפוך מערכים שמאוד מאוד משמעותיים לנו.

ולגבי בגידה לכשעצמה -

בעיניי זה לא דומה אחד לאחד לגניבה, אלא הרבה יותר חמור.

בגידה זה בעצם גם לשרוף נפש של בת הזוג או בן הזוג הנבגד/ת (גם אם אינם יודעים עכשיו אלא רק אחרי ה120, וגם במהות של זה, זה חוסר כבוד משווע ובסיסי וחוסר וניראות לאיש או לאישה איתם כרתנו ברית),

גם לשרוף את הנפש של עצמי שמתרחקת מהמוסר האנושי והטוב

גם לשרוף את הנפש של מי שאיתו חלילה בוגדים שכנ"ל שורף את המוסר שלו

גם לשרוף את הנפש של הילדים שלי ושל אותו איש/ה איתם בוגדים - וזה בין הדברים היותר חמורים כאן -

לגזול מהם אמונה בטוב, אמונה בנאמנות, אמונה במוסד הנישואין,

לתת להם מודל ודוגמא לבגידה, לחוסר נאמנות,

לתת להם את המודל היחידי שהם מכירים (אותי ההורה שלהם) ולפי זה הסיכויים שחלילה הם יתחתנו עם בעל/אישה לא נאמנים עולים, וגם עולים הסיכויים שהם עצמם יהיו לא נאמנים. ואת שני הדברים הללו אף אדם לא מאחל לילדיו.

לגרום להם לא להאמין כלל במין השני, וכן הלאה.

ועוד מהדברים היותר חמורים - כשאני כותבת לשרוף את הנפש של האיש או האישה שלי שנבגדו - אני מתכוונת לזה במובן הכי עמוק ומקיף שקיים.

מחקרים הראו וסיפורים עוד יותר הראו עד כמה אדם שנבגד מאבד את האמון שלו בעולם. מאבד את האמון שלו באנשים. מאבד את הביטחון העצמי שלו. את הערך שלו כאדם. זה פוגע בלב ליבו של האדם. של הנשמה שלו. זה מרסק לחתיכות. שובר.

וגם אם לא מגלים - זה שם. במהות.

וגם אם מגלים אחרי כך וכך שנים

וגם אם מגלים אחרי ה120 

זה עדיין נשאר שריפת נפשות.

לכן כל אדם כל אדם, כולנו, צריכים תמיד לשים את זה מול העיניים ולפחות להבין את המשמעות של הפגיעה הזו של בגידה ל"ע.

לפחות להבין.

כי זה לא דומה לכל עבירה אחרת

בטח לא של אדם למקום

וגם לא אפילו אדם לחבירו במקומות היותר פשוטים - אלא זו פגיעה אנושה בבן אדם לחברו במקומות הכי הכי עמוקים של האדם.

ולכן זה כה חמור.

וכמובן כמובן גם שזה איסור חמור בתורה הקדושה ובתוך עשרת הדיברות.

לא אמרתי שלבקש אישור או לגיטימציה על אך עבירה או מעשה מוסרי כזה או אחר זה בסדר.

לא בגידה לא גניבה ולא כלום.

הרתיעה הטבעית בריאה ונצרכת.

לגיטימי לחתוך קשרים שהופכים לבלתי רצויים

עשיתי את זה כמה וכמה פעמים

גם עם חברות קרובות

כשהקשר הפך למאוס בגלל טריגר כלשהו

לא רואה בזה מדד שלילי לחברות

אם לא מתאים להכיל סיפור בגידה אז לא

לא צריך לקיים חברות בכוח

באמת מסוג השאלות עם כובד.

יש מנעד של 'לבקש לגיטימציה ', ובתור חברה יכולת לראות איפה היה המעשה- בחישוב כל הנתונים מסביב.

חבר המבקש עזרה יש לתת לו אוזן קשבת. והפנייה לסיוע לפי העניין.

כללי אתיקה איך להתייחס / חובת דיווח, וכו' זה עניין בפני עצמו. ובפרט מקרה העלול לחייב גירושין.

לחתוך קשר בשום מקרה, איני יודע אם נכון. בטח לא באופן מיידי/ בלי לחשוב עם מישהו נוסף/ בלי להטיח / להציג לנידון את העידכון - איך אתה רואה, ואיך אולי יוכל לדייק לך את המשקפיים.

בכל מקרה נשמע שהיה מעשה חד פעמי מלווה בחרטה, אולי הקיצוניות של התגובה שלך דורשת הסבר.

בפרט שאינה רואה בכך עבירה דתית . למרות שמבינה שזה פסול . 

חברות מושתתת רוב הפעמים על ערכים משותפים. ברגע שאני צריכה להיות אשת סוד לדבר כזה מכוער, שלא תואם את סולם הערכים שלי, הגיוני שאתרחק.

פשוט ככה.

מחזקת אותך דווקא

אני מבינה אותך מאוד.

לא הייתי מסוגלת להישיר מבט על הדבר הנורא בזה. 

זה אמנם נכון עקרונית, אבל למעשה לא תמיד היא נאמנת כשזו רק הודאה שלה ואין עדות חיצונית.

גם כשיש חוקר פרטי, הוא לא נכנס לתוך הבית. אז הוא יכול לדעת שהייתה פגישה אבל לא לפרט מה בדיוק נעשה.

זאת הסיבה שסהנדרין שמוציאה להורג פעם ב70 שנה נחשבת לקטלנית. הרף למיתת בית דין כל כך גבוה, כך שברור שהייתה להם בנוסף גם מערכת משפט "אזרחית"- משפט המלך, אותו ראובן ומקרים דומים לו יצאו בלי עונש כלל.

אשה נאסרת על בעלה, גם בעדות יותר פשוטה מעדות שעומדת בתנאים הכעמט בלתי אפשריים של הוצאה להורג. יש בהחלט גם בימינו מצבים בהם בית דין יפסוק שאשה אסורה על בעלה ואין שום מצב בימינו שיפסקו דין מוות. גם כשהיתה סנהדרין במקומה, הדינים הללו של הוצאה להורג, היו כמעט לחלוטין הלכה שאינה למעשה.

עדיין בשונה מממנות, לא תמיד נאמנת בהודאה. לא רוצה לפתח כאן את הדיון הזה, רק רציתי להדגיש שלא להסיק מסקנות למעשה מכאן.
 

אם יש שאלה למעשה במציאות כזאת (מזעזע, אבל לצערינו יש) צריך לשאול גדול בתורה, שמונח ספציפית בדיני אישות ובנהלי בתי הדין.

הרבה פעמים גברים שרוצים להוציא אישהללא כתובה מנסים לטעון טענת מורדת

בתי הדין הרבניים כבר מכירים את השטיקים האלו.

פתאום הוא מביא את החבר שלו שיעיד וכל מיני בדיחות כאלה

שזה ממש מוכר.

היא כתבה על החומרה שבדבר

ואתה כותב נגד פסיקה בפורום שזה גם דבר נכון

אבל במקרה הזה היא לא פסקה במיוחד

רק היא רצתה לציין את הדין שאסורה.

לא הייתי מסוגלת להיות בקשר עם כזה בנאדם

הכי בריא בעולם ההיגעלות הזאת

לכן היא בחרה בחברה עם זוגיות טובה. בטח יש לה הרבה שאלות, איך מתקנים והאם אפשר לבנות את הזוגיות בלי הרפתקאות אבל עם הרבה עניין ועוד ועוד

כדתיים אנחנו לא פעם מצפים שאנשים יגיעו עם שברון לב לתשובה.

מי שלא חונך לעמוד בפני ה' לפעמים מגיע עם הרצון להתמודד ולהשתנות אבל מביא גם את הצדדים ה'רווחיים' לשולחן. כאילו הכל פתוח לדיון.

וזה באמת לא מתאים לכל אחד, זה שאת חברה טובה לא אומר שאת מחויבת להכיל הכל. אז אולי היית יכולה לפעול בדיעבד אחרת, אז מה? זה לא אומר שאת לא יודעת להיות חברה. וברוך ה' שהנה גם החברה היא בטוב כנראה.

השאלה אם יש לך כוחות להמשיך את הקשר במגמה של להשפיע עליה לטובה?

תתקדמי הלאה לחברות איכותיות יותר

זעזוע והתרחקות עזרה לה לקלוט עד כמה המעשה שלה רע, יותר מכל מילים שהיית אומרת.

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.

באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.

חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.