הלקאה עצמית לא תקדם אותך

מה עשיתי אותו, ולמה ואיך. לא רלוונטי כרגע בעיניי. לא נשארים בקשר רק כי שנה ביחד והוא רוצה להתחתן. זה קודם כל.

דבר שני, אהבה זה דבר שנבנה עם הזמן. אהבת אמת זה מושג מהעולם המערבי. אז תלוי איך את מודדת את זה

מה ציפית שיהיה? ואיפה זה מתנגש לך במציאות?

לדעתי אם את לא רואה איתו עתיד, אז אין מה להמשיך ולמשוך. חבל על הזמן של שניכם

מה שכן, הייתי עושה ברור סביב העניין של איך את רואה אהבה, זוגיות וחיי נישואין. מה הציפיות שלך סביב זה. מה היית רוצה להרגיש ( ואומרת בתור נשואה - בעלי לפעמים משעמם אותי. ולא תמיד בא לי להקשיב לו. או יותר נכון - אני לא תמיד פנויה לכך. קורה גם הפוך אגב. לפעמים לא צריך לדבר בכח וזה בסדר גם קצת ספייס) וגם על איך להיות יותר מדויקת בפעם הבאה בלי שזה נמשך נצח

העולם המערבי שבו "זוגיות פתוחה" זה סבבה כל עוד כולם מרוצים,

העולם המערבי שבו אם כבר אין פרפרים בבטן אז זה הזמן לעבור הלאה לריגוש הבא,

העולם המערבי שבו בני 60 מתגרשים רק בשביל להתחתן שוב עם בת 20,

העולם המערבי שבו אם לא העלית צילום של נשיקה אינטימית לאינסטוש אז משהו בך דפוק,

העולם המערבי שבו צפייה בפורנו זה אחלה וסבבה (מלבד עניין ניצול הנשים, אז לכאורה סרט AI יפתור את הבעיה),

אני לא חושב שהם אלה שהמציאו את המושג "אהבת אמת".

העובדה שהם כל הזמן מדברים על אהבה ושרים על אהבה וכו' - לא אומרת שהם בכלל מבינים מה זה אומר...

מבחינתי אהבת אמת זה לא פרפרים ולא לבבות באוויר כמו בסרטים של דיסני,

אלא רצון הכי עמוק להיטיב עם השני, לרצות להיות בקרבתו כמה שיותר, לשמוח מזה שטוב לו ולהיות עצוב כשרע לו.

להתחבר אליו באמת. עזר כנגדו. ואהבת לרעך כמוך.

וגם שאיפה גלויה או נסתרת להגיע לשם. הבעיה היא שהחינוך והתרבות שלהם מרחיקה אותם משם ופוגעת להם בנפש כבר מגיל צעיר כמו שתיארת.

השטות של זוגיות פתוחה וכדו' נובעת בין היתר מנפש שנסגרה לאהוב את האחר באמת, אז היא מחפשת הרבה אחרים ומנסה להחליף איכות בכמות.

גם מי שכן חיפש אהבה אמיתית והגיע אליה, יש סיכוי לא קטן שיהרוס אותה בגלל התמכרותו לריגושים, ללייקים במציאות או על מסכים, ליצר שהתעצב בצורה לא מסונכרנת עם אהבה, לרצון להשיג הכל ולעוד כל מיני עיוותים. בסופו של דבר, החופש שלהם מכניס אותם לכלא.

ברור שיש מיליארדים בעולם המערבי שזוכים באהבת אמת ושמחים בכך.

אני לרגע לא אומר אחרת.

אבל מבחינת התרבות, הנורמות וכו' - זה רק מרחיק מאהבת אמת.

אנחנו לגמרי מסכימים

(למשל...)
"העולם המערבי שבו בני 60 מתגרשים רק בשביל להתחתן שוב עם בת 20"

זה כמו שהצד השני (חילוני גמור מ"העולם המערבי") ירשום "העולם הדתי  בישראל שבו בני 37 רוצחים מתפללים מוסלמים במסגדים"

 זה בערך אותו יחס באוכלוסיה ואולי אפילו גבוה יותר בעולם הדתי.

אתם מדבר על מיליארדי אנשים.
מה שאתה רואה בתקשורת ובאינטרנט, בטלוויזיה, ממש ממש לא אומר שזה מה שקורה במציאות אצל כולם, אצל הרוב, אצל חלק גדול. זה המיעוט שבמיעוט שבמיעוט.

כמה חילונים בישראל בני 60 אתה מכיר שהתחתנו עם בת 20 ? אחד  ? 
אנחנו 10,000,000 איש.


נסיים בטיפ לחיים (לא חייבים להסכים כמובן)  : אם בן אדם מחלק את העולם לשחור ולבן, בד"כ הוא בשחור. המציאות כולה היא גוונים של אפור.

בכבוד והערכה, מוקי_2020.
 

מה שהתכוונתי לכתוב זה לא שכולם עושים ככה, אלא שזה לגיטימי לעשות ככה.

בעולם המערבי זה לגיטימי לצפות בפורנו, גם אם לא כולם בפועל צופים (יש הטוענים שזה לא לגיטימי בגלל פגיעה בנשים המופיעות שם, אבל לא בגלל שעצם הצפייה בעייתית)

בעולם המערבי זה לגיטימי לחיות בזוגיות פתוחה, כל עוד שני בני הזוג מסכימים.

בעולם המערבי זה לגיטימי להתגרש כשכבר אין פרפרים.

וכן על זו הדרך.

וכמו שכתבתי בתגובה בהמשך - אני יותר מדבר על התרבות של העולם המערבי, על הנורמות, ולא על האנשים עצמם. האנשים עצמם מצוינים ברובם ומקיימים אחלה של חיים, ברצינות.

אני בעצם טוען - בעולם המערבי יש אנשים עם אהבת אמת, לא בזכות הערכים של העולם המערבי אלא למרות הערכים של העולם המערבי.

לא חושב שזה צורך, וממילא זה עובר

(בהנחה שאתה מדבר על פרפרים בבטן, תחושת געגוע עזה וטורדנית בכל דקה שאתם לא ביחד וכיוצ"ב)

כדי לעורר התאהבות?

היא כן יכולה להוביל למשיכה מינית, שזה דבר חשוב שגם אמור להחזיק מעמד עשרות רבות של שנים (להבדיל מהתאהבות שזה דבר חולף).

בסופו של דבר זה לא מדע מדויק, יש כאלה שהתאהבות תוביל אותם גם למשיכה מינית ויש כאלה שזה יהיה הפוך, ויש גם משיכה מינית שיכולה לבוא בלי שום אהבה/התאהבות...

וזה לא נצרך מדי פעם בזוגיות גם אחרי חתונה?

(בלשון מושאלת, לא כפירוש לגמרא).

זה בד"כ מנעד ולא זה או זה, אבל אם ניקח את הקצוות כדי להבין בצורה טובה- זיווג ראשון יכול להיות כשאתה רואה אותה או טיפה מדבר איתה ומרגיש תחושה עמוקה של חיבור. משהו בלתי מוסבר. יש גם משיכה, אבל תחושת החיבור מאפילה עליה. זו לא התאהבות נעורים אלא משהו אמיתי. גם בנישואין של הזיווג הזה תהיה עבודה זוגית, אבל היא תהיה סוג שונה של עבודה.

זיווג שני במהותו זה עבודה. אין כמובן דחייה אבל גם אין כ"כ משיכה. שניכם יודעים שזה מתאים על הנייר, שניכם מבינים שצריך עבודה, לפני ואחרי, אולי גם לשניכם נמאס מהרווקות ובא לכם כבר להתקדם. אבל כנראה תמיד ישאר מימד של חיבור לא טבעי.

יש גם חיבור שמתחיל כזיווג שני ונגמר בתחושות של זיווג ראשון. כלומר, הזיווג הראשון תמיד היה שם רק היה צריך לגלות אותו. ויש גם להיפך. ועוד ועוד.

עכשיו,

חלק רוצים ראשון ומקבלים אותו בקלות ובגיל צעיר. חלק רוצים אותו ועובדים קשה להגיע אליו ומגיעים אליו מאוחר.

חלק רוצים ולא מקבלים וצריכים לעשות שינוי חשיבה ולהבין שלהם ה' מייעד זיווג שני.

חלק רוצים זיווג שני. העיקר להתחתן, רק שיהיה סביר מבחינת התאמה. אבל הם לא יודעים שה' מייעד להם זיווג ראשון וכדי להבין את זה הם צריכים לעבור מסלול.

ועוד.

הקושי האמיתי לדעתי הוא אצל מי שבאמת חווה תחושות של זיווג ראשון, ולא רק רצון טבעי לזיווג ראשון. להבין ולהפנים שכדי להתקדם אתה חייב לוותר על התקווה להרגיש את התחושות האלו שוב, כי על הצד שזה לא מה שה' מייעד לך התחושות האלו מונעות ממך את האפשרות להצליח להגיע לזיווג שני ויתכן שתישאר רווק כל החיים. מצד שני, בדברים שתלויים בתפיסה ובהרגשה שלך, דברים יכולים להשתחרר בס"ד באורח פלא ובמהירות אם באמת רוצים.

אני לא יודע איך לקשר את זה למקרה שלך, רק הבאתי דברים שאולי יעזרו. שיהיה בהצלחה ובקלות!

נושא קיומי...

אפשר לענות בסיסמאות אבל מקווה שבאמת תרגישי משהו חזק שאפשר לבנות עליו בניין

בהצלחה רבה

לי מהי אהבה ואולי אוכל לומר לך 

אם הרגשתי אהבת אמת

קרה לי משהו בסגנון.

מישהי שהייתי איתהבקשר יחסית ארוך( לא שנה אבל בכל זאת)

ובמבט לאחור הרגשתי ככה גם.

אני חושב שזה נובע מידיעה פנימית שזאת לא אישתי אבל אני מרגיש "שהשגתי" פה משהו וקשה לוותר על זה בקלות.

האם טוב לך איתו? את שמחה לפני שאתם נפגשים?

ועוד נקודות שחשוב לי לומר-

1. לדמיונות יש מקום משמעותי במה שאנחנו חושבים שצריך להרגיש, האם פעם דמיינת איך מרגישה אהבת אמת ואת חושבת שככה זה צריך להיראות בתוך קשר?  או שאת מסתכלת נטו על הקשר שעכשיו ואומרת, וואי, אני לא שם מבחינה רגשית .

2. לא הרגשתי אהבת אמת, בעז"ה רק עם בעלי, אני לא יודעת איך אני מצפה שזה יראה אבל אני מצפה להרגיש רצון להיות קרובה אליו, רצון להכיר אותו עוד, השיחות שלנו יהיו מעניינות וכן פשוט להצליח לומר בקול שטוב לי. 

@נגמרו לי השמות שיש לה תשובות חכמות

נשמע בהחלט המקום בתוכך שמבקש וודאות, יציבות, תשובות.

מה את חושבת יקרה? (כמובן ניקוד של פתח באות ק )

לענ"ד מענה לתשובות ששאלת (מענה ממך ושלך)

אחת אחת

ובירור מעמיק שם

יכול לעזור לכוון אותך יותר

לשאול, לברר, להעמיק:

- מה זו אהבת אמת עבורך?

- מה צריך להיות בה?

- מדוע את מרגישה שאת לא מצליחה להגיע לאהבה אמיתית עם בן הזוג הנוכחי?

- האם הגיוני שישעמם לשמוע הקלטות שלו?

- למה זה מרתיע אותך כל כך שהוא רוצה להתחתן?

- למה את לא רוצה?

- מה עשית בקשר שנה שלמה אם את לא אוהבת אותו?

- מדוע את כל כך מתעקשת שלא לעזוב ורוצה כל כך להצליח לאהוב אותו באמת?

- והאם זה אפשרי?

סליחה אם זה תיסכל שממש חזרתי על כל שאלה ושאלה שלך בלי תשובות -

אבל בעיניי מענה אמיתי ומעמיק שלך על כל אחת מהם הוא הדרך היותר ישירה להגיע למה שהכי נכון לך.

אפשר לעשות זאת לבד או מול כתובת מקצועית אם יש צורך.

העיקר להגיע לשלמות פנימית. שלווה. רווחה נפשית. יציבות. לב רגוע.

תני לך את הקרדיט שמגיע לך הרוגע הזה

תני לך את הזמן לבחון את השאלות הללו

בכל דרך שתתאים לך

לא למהר לשני הכיוונים - גם לא להתחתן ישר בלי שיש את הרוגע והשלמות הזו, וגם לא לחתוך ולהיפרד בלי שיש שלמות גם בלא,

אלא לשהות רגע, לתת את הזמן, להיות, לבחון, לשאול, להעמיק, לדייק, לשאול, לענות.

ולאחר שתיבחני זאת תראי אם נמצאית בך השלמות

(לכאן או לכאן, אין תשובה אחת נכונה, אלא רק תשובה שתהיה נכונה ומדוייקת לך ועבורך, לאושרך ולטוב שלך).

ב"ה שתהיה המון ברכה והצלחה

שתרגישי את יד ה' הטוב מכוונת ומלווה אותך בכל צעד וצעד

ושגם מהדרך הזו תרגישי את אהבת ה' ואת הצמיחה האישית והזוגית (בין אם תחליטי בזוגיות הנוכחית ובין אם בזוגיות אחרת) 🙏

- ותודה רבה @הרמוניה יקרה על התיוג 🙏

מאוד רוצה להגיד לך אל תכעסי על עצמך .. זה לא הזמן להלקאות.

ובכל זאת יש לך פה מקום שלא נח ולא רגוע, את בוחרת לשים לב לזה וזה מדהים .

תעצרי רגע את הקשר ותנסי לברר מה קורה אצלך.

אי אפשר לדעת לפי הלבוש החיצוני על העולם הפנימי. לפחות אי אפשר לקבוע על פי זה.

אני חושבת שזה לא כדאי.

אם היא טיפוס ספורטיבי או זרוק, פשוט או "מגונדר" - אולי כן. אבל אין ספק

שלא זה בלבד מאפיין את הבן אדם.  ודאי שלא.

אני לובשת פשוט מה שיפה וצנוע בעיני.

אני גבר חחח בסוף לובש מה שיש בארון.

אבל בכללי אני בוחר בגדים נוחים, פשוטים, נושמים. שמאפשרים לי לנוע בהם בחופשיות.

אני רוצה לנוע בחופשיות, לנשום, להיות מחובר לעצמי. מבינה? זה למשל ביטוי של בגדים בעיני.

אם הייתי חושב על חוזק וגבורה נגיד הייתי בוחר אחרת

אני מסכימה, אבל שוב, לא נראה לי שזה צריך להיות קריטריון, אני מאמינה שכבר באופן טבעי הדברים יסתדרו ככה שאשתך תהיה בסגנון שלך.

ואני בכלל לא בטוחה שהיית רוצה שאשתך תתלבש כמוך.

הוא על סגנון לבוש. לא על רמת צניעות, גם בתוך הצניעות יש סגנונות של בגדים.

אם זה צנוע לפי כללי הצניעות למה שלא יהיה צנוע?

אתה באמת חושב שזה מדע מדויק?

נשמע חבל להוסיף את זה כקריטיון

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.

שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?

אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים