אצל מישהי שלמדה לימודי תעודה במכון אקדמי מאד רציניים ופרקטיים אבל אין לה תואר בטיפול או בפסיכולוגיה?
שואלת כי אני רוצה ללמוד את התחום מתוך מחשבה לעסוק בו ואני יודעת שהנושא הזה של מטפלים ומאמנים הוא נושא פרוץ ובאופן אישי לא אלך לטיפול רגשי אצל מישהי שאין לה תואר רציני.
מצד שני אני חושבת שבתחום של הדרכת הורים או אימון מנטלי כשבאים קונקרטיים ולא מתיימרים לתת מענה לבעיות שלא הוסמכנו אליהן זה אחרת. מה חושבות?
אצלנו זה אוטיזם... אז צריך פסיכולוגית שמתמחה באוטיזם דווקא. ו"על הדרך" אנחנו מתייעצים גם על שאר הילדים, שלחלקם גם יש קשיים לא פשוטים...
התייעצתי פעם אחת עם מדריכת הורים בלי הכשרה של תואר. היו לה עצות טובות, אבל תכל'ס לא מתאימות לגמרי למצב שלנו (זה היה עוד לפני אבחום האוטיזם).
ואני עוקבת גם אחרי מדריכת הורים אחרת - שבאמת יש לה רעיונות טובים, אבל לא משהו שאני לא יודעת כבר בעצמי... (אבל מניחה שאם הייתי אמא מתחילה היא כן הייתה יכולה לעזור לי)
אמון זה א' ב' בכל מקצוע.
לא להדרכת הורים...הפסיכולוגית נתנה לנו גם הדרכת הורים(באנו לבד) וגם שיח עם הילדה.
כשזה יושב על משהו נפשי, רגשי- הייתי הולכת לפסיכולוג.
אם מדובר במקרה התנהגותי חריג וממוקד- הייתי מנסה הדרכת הורים, אם היה תמכור זול יותר מפסיכולוג (מפגש פסיכולוגי לא מסובסד מהקופה יוצא יקר ממש).
העניין הוא שפסיכולוגית נותנת גם הדרכת הורים...
היא שלחה אותנו לפסיכולוג. עזרה למצוא , אז אני מלאה הכרת תודה כלפיה.
בתור אמא צעירה הלכתי לסדרת שיעורים מטעם בית ספר. היה נחמד. לא מועיל יותר מדי.
תוצאות טבעיות לא עבדו לי. שפר מכוונת לסוג מאוד ספציפי של ילדים. גישה מקרבת לא למדתי .
גם יש לי בעיה שמנחת הורים תלמד אותי משהו שהיא עצמה לא השתמשה בזה. בעיניי סוג של תאוריה מנותקת מהחיים.
מבחינת הפסקה האחרונה שלך?
הוא צריך לאבחן את בעייה ולטפל.
מנחת הורים אחרי קורס , מה היא יכולה לעזור? אם מנחת הורים הייתה משתמשת בשלל כלים מכל מיני שיטות בהתאם למקרה , זה היה עובד. אבל שום שיטה בנפרד לא עובדת. לפעמים צריך לחפש צורך ולעשות עליו ולפעמים צריך פשוט לא לשים לב ...
השיטה והיא הביאה להן ברכה...
אגב, אני חושבת שמנחה טובה היא אחת שלמדה כמה שיטות ויודעת לשלב ביניהם ולהתאים.
יש דברים שלא מספרים.
אם יש מישהי שלמדה כמה שיטות, זה מבורך.
אם יש לך אווירה טובה בבית , למה להכניס לשם שיטות נוספות?
גם כמה הפרקטיקום קשה (חחח לפחות איפה שלמדתי) וגם כמה באמת הלימוד היה נוגע בנקודות הנכונות וגם כמה מלמדים את הגבולות של מה בתחום הטיפול של מדריכת הורים ומה לא -סופר קריטי וחשוב למקצועיות.
אבל לא לכל גישה כמובן הייתי הולכת וגם בודקת כמה מקיפה ההכשרה. (לנו המסלול היה שנתיים- שנתיים של טחינה מהרבה כיוונים )
זה כן דברים שנוגעים בנפש...
זה כן טוב בעיני לשלב ראשוני בהורות ולהתמודד עם הבעיות הקלאסיות של הגיל הצעיר. אולי אז כן טוב.
אבל לא מעבר לזה... השאלה כמה זה כלכלי כשזה בעיקר קהל היעד. אני לא יודעת.
שמעתי בדיוק מחברה שקשה להשיג לקוחות אפילו במחיר זול לסטאז'. תבדקי היטב אם שווה לך.
אישית הייתי רוצה מאוד ללמוד כי יעזור לי בעבודה. אבל כעוד כלי לא כעיסוק שיכניס כשלעצמו.
להבין איך מתמודדים עם כל גיל והשלב שלו וכזה. לא לבעיות ממשיות.
וגם אם הייתי הולכת- אני חושבת שלמי שיש תואר בתחום רלוונטי יש יתרון רציני
בשבילכלים וידע בסיסי שחסר ל
אבל בשביל הבעיה הספציפית שלי אני חושבת שפסיכולוגית תתן לי יותר מענה כי הרקע שלי לא סטנדרטי
קיבלנו בעבר הדרכת הורים ממישהי שלא בדקתי את ההכשרה שלה מעבר לגישה שבה הדריכה אותנו. היא העבירה הדרכה למורים בבי"ס שבעלי לימד בו והוא התרשם ממנה לטובה. בהחלט נתרמנו, אני מרגישה שההדרכה היא הדרכה לכוון אותי להתנהלות יותר נכונה בהורות שלי, ולא צריכה פסיכולוג בשביל זה. כמובן במקרים סטנדרטיים ולא קיצוניים.
אני רוצה בהמשך ללכת להדרכת הורים בגישה נוספת. פחות חשובים לי התארים ויותר הגישה של ההדרכה וההכוונה, ומן הסתם ניסיון והמלצות.
אני חושבת שמדריכת הורים יכולה לראות תמונה כוללת של התנהלות של ההורים ואיך נכון לכוון אותם לפי הגישה שלה. לא דחוף לי לדעת שהיא התנסתה בעצמה בגישה בבית שלה, לפעמים אפילו רק ההסתכלות הרחבה מלמעלה שהמדריכה רואה כבר מספקת כלים וכיווני חשיבה.
בהצלחה!
בשילוב עם ידע.
אם יש את השלוש אז בהחלט. למרות שבאופן ספציפי לגביי לא חושבת שאלך. כי יש לי את הדרכים שלי לקבל את ההדרכה שצריכה בנושא. ואם אצטרך עזרה קונקרטית יש לי למי לפנות שלאו דווקא קשורים בהנחיית הורים.
וידע אפשר לקנות בהמון דרכים לאו דווקא בדרכים אקדמאיות המוכרות.
וחייבת להגיד שבתחום שקשור לנפש, גם הדרכת הורים, גם טיפול, פסיכולוגיה וכו'
מההסתכלות שלי, כולם מכניסים את האני המאמין שלהם לתחום בצורה כזו או אחרת. כי בסופו של דבר זה לא רק הידע, זה גם האמונות שלנו, הערכים, האידאלים, המחשבות, דברים שעברנו ויש לנו דעה עליהם וכו'.
לכן בעיניי חשוב גם לטפח השקפה בריאה, נכונה, אישיות...
אצל מטפלת זוגית בלי תואר - היינו שלוש פעמים והיא הייתה נוראית למרות שקיבלנו עליה מלא המלצות
טיפול זוגי אצל אחרת עם תואר בפסיכולוגיה היה מעולה!!!!
יכול להיות שעם הראשונה פשוט לא היה כימיה, כמו שקורה למלא אנשים
כן הרגשתי אצל זאת בלי התואר שמשהו שם לא סגור, היא פשוט לא הייתה טובה. משהו בבסיס הטיפולי שלה לא היה נכון.
את הילדים שלי לעולם לא אשלח למטפלת בלי תואר, הנפש חשובה מידי כדי לקחת עליה סיכונים.
לטיפול זוגי..
וזה לא עם איזה התמסרות ואמון טוטאלי במטפל, זה יותר כמו סיעור מוחות עם ההורים בגובה העיניים והקשבה חיצונית שמאפשרת לראות את הדברים קצת אחרת. כמובן שיש גם כלים שמאוד עוזרים, אבל בעיניי זה באמת ככ שונה מטיפול.
אם מתייחסים לשיטות למיניהן אז גם אני פחות בעד כי בשיטה יש משהו שממש סולל איזה דרך ומתיימר לומר שהיא מתאימה לכולם אם רק תתאים את עצמך אליה, וזה באמת מביא לתיסכולים הרבה פעמים. אבל יש גישות (לא שיטות) שבעיקר שואלים את השאלות הנכונות ומכוונים לשורש- שזה הקשר בין הילד להורה וכל השאר ממש לפי הדברים שבהם ההורה עצמו מאמין וכל הזמן מדייקים לפי התחושה של ההורה שבסוף מרגיש מה נכון לו
בהנחיית הורים כללית - הייתי הולכת. זה כמו לשבת בהרצאה.
בהנחיית הורים פרטנית, ממש מתלבטת. לא יודעת מה הייתי עושה.
יש בתחום הזה כל-כך הרבה גישות ככה שכנראה גם בעלת תואר תבחר את הגישה שלה..
יצא לי לעשות 3 שיחות ייעוץ אישיות עם מנחת הורים, שהיא בהכשרה שלה עוסית קלינית. ייתכן והייתי יכולה לקבל מענה זהה גם ממטפלת בלי תואר ואולי גם מסבתא בת 90 בלי שום הכשרה.
אם אקבל הרבה מאוד המלצות ואתחבר לגישה שלה, לגמרי יכול להיות שהייתי הולכת אבל רק למנות הורים, לא למטפלת.
ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.
כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.
תינוקי מתקרב לגיל שנה.
אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..
לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.
אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?
ואם חלילה נפגעת ממני, או אחרות, אני מבקשת סליחה.
אני חושבת שעצם דיון על משהו הלכתי ולשתף מניעים שהם לא הלכתיים אלא תרבותיים/חברתיים/החלטה אישית וכו' באופן פומבי יכול לתת לגיטימציה לא ללכת על פי ההלכה.
לא עולה לי דוגמא טובה כרגע. אבל אם היה מתפתח דיון על לשים כיסוי ראש או לא, ונשים היו משתפות ש"אני לא שמה כי.... וככה מתאים לי" בלי לבסס הלכתית את הטענה שלהן, ולהצדיק שככה נכון לעשות, אז הגיוני שתרצי להאיר בשרשור כזה שזה עניין הלכתי ולא עניין של דיון שכל אחת מחליטה לעצמה.
וכמובן שיש לי חולשות ואני מתקשה להקפיד על דברים מסויימים כמו כל אחת. כמובן הגיוני להביע קושי בהקפדה וכו' ובעיניי זה מבורך שאפשר לדבר על דברים ולשתף... אבל לבקש תמיכה על קושי זה שונה בתכלית מאשר לבקש מתן לגיטימציה על אי הקפדה...
מבינה מה אני אומרת?
ואני רוצה לקנות לה מתנה
לשם שינוי אני רוצה מתנה שתועיל לה, ולא רק שיהיה לה כיף איתה.
מתלבטת אם לקנות לה בובת פרווה נוספת (יש לה דובי שהיא מחוברת אליו ברמות קשות) - כשהמטרה היא שהיא תתחבר גם אליה וקצת תרחיב את "מעגל הידידות" שלה עם בובות. (היא מתלהבת מאוד כשרואה בובות אחרות, אבל בסופו של דבר תמיד חוזרת לדובי האהוב)
כמה זה באמת נורא שיש לה בובה אחת שהיא מחוברת אליה נורא? (קלינאית התקשורת שהלכנו אליה עד לפני חודשיים רמזה לי שזה בעייתי, לפחות אם זה ימשיך כך גם בגיל גדול יותר)
לחלופין - אולי בכלל כדאי לקנות לה משחק מעודד התפתחות כלשהו? (יש לה עיכוב בדיבור, וגם קצת עיכוב בגיוון משחקי)
אם כן - אז איזה משחק כדאי?
אם יש כאן מומחיות ומבינות דבר - אשמח לשמוע...
(ואולי אני צריכה לזרוק בצד את השכל שאומר שצריך מתנה שתסייע לה, ופשוט לקנות לה מתנה לפי הלב כמו תמיד?...)
חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.
פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.
אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...
לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.
אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)
אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?
תודה על שאר הרעיונות!
מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...
אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)
שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.
יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.
לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.
יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.
(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב
לא רואה בזה בעיה
כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות
אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים
ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם
נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים
זה טבעי שיש בובה אהובה
אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן
כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.
באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...
(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)
אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה
אצלי רק הוא עם חפצים כאלה
(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)
אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה
היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).
נשמע קצת יותר מדי
אבל היא עדיין קטנה
יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד
אני לא מבינה בזה
אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות
ימים שלמים היא משחקת בזה
גם בימבה היא אוהבת
אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...
אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).
את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.
בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).
בהצלחה!
ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈
(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)
הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)
וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'
אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)
ממש לא מסכימה.
חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק
אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.
האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?
שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).
ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...
שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.
האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.
אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב
אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".
מסייגת שכמובן לא ראיתי...
אבל נשמע ממש בתחום הסביר
איך הוא לא מפריע לפעילויות אחרות?
מתואמת כתבה מקודם שהילדה מסכימה לפעמים להניח אותו כדי ליטול ידיים ולהתקלח, נשמע שבשאר הזמן הוא תופס לה יד, אלא אם הבנתי משהו לא נכון.
מסכימה מאד שלא להלחם בחפץ מעבר ושהוא ינשור כשהצורך יגיע לסיפוקו, אבל אם ילד מפתח תלות כל כך חזקה עם חפץ מעבר כדאי לחשוב מה הצורך שם כדי לספק אותו בתוך החיים והקשר עם ההורה.
או בעצם לחופשת מחלה שלפני?
אני שבוע 35 עייפה וכבדה, המצחיק שאני אחרי חודשיים חופש כי מורה. ובתכלס אמשוך עד אחרי החגים במילא אבל תוהה אם לצאת מיד אחרי.
ימי מחלה יש בשפע
להיות בבית זה מנוון אבל רוצה לנוח קצת לפני..
בקיצור ממש תוהה מה לעשות
אשמח לעצתכן ומה אתן עשיתן..
ילדתי רגע לפני שבוע 37.
חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.
אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.
וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...
יצאתי בשבוע 35
קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה
היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני
בשבילי זה היה מאד נכון
לנוח בבית להיות בקצב שלי
לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו
ולהגיע ללידה בנחת
ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)
אלא אם כן ילדתי לפני..
הכי טוב זה כמה ימים לפני
לא מידי הרבה
שיהיה בשעה טובה לידה קלה
בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...
אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה
בין שבוע לשבועיים
למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה
תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..
בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה
אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים
יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣
אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.
אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.
למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.
ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה
איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..
לקחתי לתשומת לבי.
אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה
ילדתי אחרי שבוע
מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני
בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.
בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.
לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.
ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ
ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...
אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.
בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)
והייתי זמינה מרחוק לבלתמים
זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה
וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.
הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.
לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..
אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי
חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.
אבל ילדתי ב37
בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.
ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.
יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.
הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.
היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.
אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות
יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.
אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח
אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי
ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.
תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.
אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),
אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.
הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.
אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.
תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...
אז כן הייתה לי תעסוקה.
אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!
אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)
יצאתי ב37 וילדתי ב41++
הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי
ב"ה בהריון
ההמוגלובין ירד
כל סוג ברזל שניסיתי, עושה לימעצירות בלתי נסבלת. הצעות??
אם את ממש סובלת שווה להתייעץ עם הרופא על שילוב של נורמלקס\בנהפייבר.
בנתיים עובד בסדר גמור
(אבל אני לא יודעת אם זה מיועד לזמני מחסור/אנמיה או רק לחיזוק)
וגם עוזר לספיגה של הברזל
עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 19:56
אני לא מסוגלת לריב איתו על כל דבר
מרגישה שהוא שולט ברגשות שלי
בוחן אותי בלא ידיעתי ואז בא בטענות אין סוף
נכון אתה עוזר
וזהו! זה הבית שלך זה הילדים שלך
גם אם קשה לי איתם כשהם נזרקים עלי בלי תיאום ציפיות כי החלטת ללכת למניין עכשיו בלי לדבר על זה כמו בני אדם
ואז הוא מתפלא שיש לי אנטי עצום מהדת
נכון שזה לא התפילה, זה יכל להסתדר עם התפילה
זה אתה, כי אתה לא מתווך ולא מתאם
למרות שכבר דיברנו בלי סוף על זה שאני צריכה תיאום ציפיות כי אני בן אדם אכזר
ואם אתה שואל ואני אומרת לא זה לא מעניין אותך בכלל
כבר עדיף שלא תשאל
לא מסוגלת להכיל יותר את זה
בא לי לזרוק אותו לפעמים
לקחת פסק זמן מהזוגיות הזאת בגלל משפטים כמו "בוא נראה אותך עושה את מה שאני עושה בבית גם בלי צום"
חצוף
נכון, ואז יוצאת ממני מפלצת
ואז אני מרגישה כישלון כבן אדם כאישה וכאימא
ולא מעניין אותי שכלפי חוץ אתה הבעל המושלם עאלק
איכס
יש עוד כמה דברים חשובים שלא יכולה לכתוב מאאוטינג
אין אופציה כרגע לטיפול זוגי אז אל תציעו
אז לפחות תקבלו בהבנה ותנו לי חיבוק
כי את החיבוק וההערכה על כל מה שאני כן -אני לא מקבלת מבעלי
אז לפחות מנשים זרות עם לב של אישה שמבין אותי וסליחה על הבלבול בין הגופים השונים
מוזמנות לתת עצות קטנות כדי שאחיה איכשהו
נשמע כואב ממש.
נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.
אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏
לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.
שוקו חם.
עוגיה.
איזה שיר שמרגש אותך.
משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.
ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.
♥️
את ראויה להרבה טוב 😘
כשיש פער בין איך שזה נראה
לבין המציאות
שאי אפשר להתלונן
שיוצאים קטנים
קשוח
דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..
שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?
שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!
הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך
ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי
שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.
זה נשמע לי קצת מטריד.
אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה
מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂
מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.
מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.
בהצלחה❤️
את טוב גדול, יש בך כוחות.
בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.
שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה
היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת
גם לפני שהפכת לאמא
(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)
להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.
להיזכר מי את.
תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך
תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי
או כל ערב
מתי שאת צריכה.
להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"
אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.
כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו
יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.
קודם כל את
למצוא את הכוח שלך
להאמין בעצמך.
נשמע קשוח וכואב.
ועצתי;
כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.
כי ההכנסה שלנו גבוהה בגלל כל מיני לוספות של בעלי בחודשים האחרונים
המינוס שלנו גבוה גם הוא אבל את מי זה מעניין.
ואני ארלץ להוציא אותו מהמעון עם כל הקושי שבדבר ובאמת שקשה לי
ודבר שלישי והכי מעצבן!!! שאני משלמת מחיר שלקבוצת גיל 0-15 חודשים בגלל הפרש של חודש בלבד!!! בוא הוא יהפוך מ14 ל15 חודשים!!
למה הכל כל כך לא פייר כאן????
אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?
תפני לחריגים
ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש
מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)
ומשתנה בין קבוצות גיל
על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר
אני בשוק איך המחיר קופץ!!
זה היה שנה שעברה
ואם זאת תקינה מורחבת
ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה
לגבי החודש, מבינה אותך....
תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈
כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?
אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...
משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000
ויש גם באיזור ה2,000
ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת
איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו
למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע
והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים
מה עכשיו תעשי?
מעצבן.
מבאס ממש
משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח
בגלל הפרש של 5 ימים.
אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄
אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.
פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי
אני כבר צריכה להחזיר תשובה למישהי אחרת אני ממש בדילמה רצינית
אם גם ככה את משלמת על החודש הזה
חרושה אבל בעייתייייי הנושא הזה.
יש למישהי המלצות טובות ? שבאמת החזה יוחזק ולא אראה נעל? תודהההה
והשיטה הכי טובה למדידה מה המידה שלי? כי אני כבר לא יודעת..
ואני לא הולכת פיזית. רוצה אונליין.
(אז מחפשץ כמובן אתר שיש לו החזרה נוחה)
אבל יש בשיין בהלבשה תחתונה מידות גדולות, הייתי מחפשת שם דברים שנראים טוב ועם ביקורות טובות (ותראי תמונות שנשים מעלות!), מזמינה אחד מכל סוג, ומחליטה מה מתאים לי. בעיקרון אפשר להחזיר אבל תבדקי כל מוצר בנפרד שבאמת אפשר.
בדרך כלל מזמינה 2-3 סוגים ותמיד הכל יוצא טוב!
מחירים מעולים
ואיכותי
לק"י
ואני קונה בלי ברזלים.
מבחינתי זה בסדר, אבל לא לוקחת אחריות על מה שאת תחשבי....
הדגם נקרא מוניקה 8487.
אני הפכתי חזיות טובות וחזקות לחזיות הנקה
אני מידה גדולה מאוד ( 34H )... אחרת המראה לא נחמד בכלל 😅
הכי טוב שיש.
אבל אין כמו ללכת לקנות ולמדוד. אין לזה תחליף.
ועדיף מינימייזר.
אני קונה ונראה מעולה ומחזיק טוב.
הזמנתי מהם ובהזמנה הראשונה היא התקשרה לפני המשלוח ושאלה כמה שאלות בשביל לדייק לי את המידה. יצא לה מידה מסויימת שונה ממה שהזמנתי זה היה נראה לי מוזר אבל כשהגיע זה ישב עלי בול. אני משתמשת בהן עד היום לא נעים אבל נראה לי שזה מאז שהבכורה שלי נולדה לפני כמעט 12 שנה...
3 ילדים מפספסים
שלא יתרגל..
אלא ישר מכבסים...
אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.
גם כרבולית עבה עובדת.
ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף
לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...
והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות
ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד
והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....
מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.
כבר הרבה זמן מחפשת
למזרן
הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...
רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.
הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....
והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.
ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...
ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.
יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.
מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..
אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.
כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.
ולתלות בשמש
אין מה לעשות
רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.
הולכים לפני השינה
ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון
זה גנטי ממש.......
אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.
בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.
הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!
ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.
וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.
ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.
חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות
