גדלתי בישוב תורני מאד וגם היום חיה בישוב תורני ובכללי חברה תורנית ודי סגורה

מה שאני הכרתי זה שמשיכה זה דבר נרכש

זתומרת למה לא צריך ח'ו לקיים יחסים לפני חתונה כדי לבדוק את התחום הזה? כי יש משיכה בסיסית בין גבר לאישה ואנחנו מפתחים אותה בתוך הזוגיות שלנו

ככה ראיתי את זה

אף פעם לא היה לי קראש על מישהו, או משיכה ח'ו לגבר אחר... אין דבר כזה, ברור לי שזה לא דבר שמאפשרים לו לקרות

וגם זה שהאישות קןרית בחושך נתן לי ביטחון מסויים, לא רואים כלום וממילא המשקל או הניראות לא משפיעים אלא דברים אחרים שבהם אני דווקא כן ''טובה'' (ואכמ''ל מה שנקרא)

ופתאום השיח שהוא מביא

מערער אותי על המושג משיכה בכלל

כאילו רגע זה יכול להשתנות? אז מה עושים?...

עפתי להדליק נרות 

אבל דבר הזה באמת יכול להפריע. מצד שני אם מפריע לו הוא צריך לעזור לך . להכין אוכל טוב , לקנות מספיק ירקות , דגים וכו' , לשחרר אותך להליכה ...

כדי שאעשה דיאטה הייתי מתחרפנת. ממש ממש.

בטח אם זה לא משהו שבא ממני אלא בגלל שבא לו אשה רזה ליחסים🤢.

נשמע לי כמו מתכון לתיסכול של שני הצּדדים.

אני מאמינה שאם לא היה לו ריחוק ריגשי כלשהו הנושא לא היה עולה. דחוף יותר לפתור את הנקודה הזו ולא משהו חיצוני.

מי ישמע כאילו הוא לא מזדקן ומשתנה עם השנים

ואני מרגישה שחסר את התמיכה , אין לי זמן כוח לצאת להליכה כשתינוקת סוף סוף נרדמת . וגם לסדר אוכל בצורה נורמלית.

מה קשור יחסים? שלושים קילו עודף זה בעיות עור , בהמשך גם לב , סוכר , רגליים , נשימה...

ובכנות זה באמת לא הכי מושך. זה לא שהוא רוצה דוגמנית ...

לבין ''אני רואה בך בעיה, בואי תשתני''

לא יודעת יש נשים מלאות ומאד יפות ונראות מושך,הכל תלוי בזוית הראיה

בגלל אי נוחות וכד לבין לקבל על זה הערה מהבעל שהוא לא נמשך ולהיכנס לתהליך

הפותחת כותבת שהיא בטוב עם עצמה..

וההבדל בעיניי ברור מאוד

חייבת להגיד שהייתי שם, ויאמר לזכותו של בעלי שלא אמר כלום ועד היום אני לא יודעת מה עמדתו בנושא

. אבל אני רואה את עצמי במראה .

אני לא מאמינה שאפשר באמת להרגיש טוב עם זה. 

ויש עוד המון נשים שמרגישות טוב עם עצמן למרות שהן לא ב"מידות הנכונות" כביכול

ונכון גם הבעל משתנה. צריך לקחת את זה בחשבון כשמתחתנים

את מזכירה לי שרשור אחר שנפתח פה על משפיענית שבעיניי צריך לקחת לה את הערוצי השפעה דחוף כי היא חיה סרט ברמות קשות

מה זה השיפוטיות הזאת?

למה ככה?

למה לדבר על נשים יקרות ויפות ומלאות כאילו זה לא מושך?

יש נשים יפהפיות מלאות בעודף משקל! כן!

עכשיו כאילו לא נעים לי לכתוב פה כי אני בדיוק בשרשור משתפת שבעלי לא נמשך אליי אז כאילו מה אני כותבת לך ...

''סנדלר שהולך יחף''

אבל עזבי אותי,

כן אני מכירה נשים יפהפיות סביבי ואנרגטיות ומהממות

דווקא במשקל גבוה יכול להיות ווייב כזה של ''אימא אדמה'' של חושניות של שפע....

מתבאסת בשבילך שאת רואה את עצמך במראה ומה שאת רואה זה את החוסר.

לא שאני מושלמת, כן?

לא יודעת אם יש לי זכות בכלל להגיד לך את זה אבל וואלה צרם לי מאד הדיבור הזה.

בכל מקרה תודה לך שהשקעת והגבת, מעריכה. 

למה שיפוטיות? מי אני שאשפוט עם המשקל שלי? לא אמרתי שהן בכלל לא יפות או בכלל לא מושכות. הן כן , אבל פחות. זאת עובדה , אין מה לעשות. וזה לא היה מזעזע אותך עד כדי כך אם לא היית יודעת בעצמך שזה לא מצב האידיאלי.

אני עם 30 קילו עודפים,

נראית מעולה,

בעלי עף על זה וזה מהמם בעיניו.

לא הבנתי מאיפה הנקודת הנחה שלך...

מכירה עוד בנות במשקל שלי (במיוחד אחרי לידות) שממש עפות על עצמן.

זה כל אדם ומה שמושך אותו.

זה כמו שברור לכולם שמה שמושך גברים זה הלבוש החשוף.

בעלי תמיד אומר שמה שמשך אותו בי כשפגש אותי ברחוב הייתה דווקא הצניעות, דווקא החצאית הארוכה והלבוש הצנוע זה מה שגרם לו להתעניין יותר ולנסות ליצור קשר.

הוא לא זוכר שום דבר מהמפגש הראשון שלנו חוץ מהחצאית הארוכה שמיד תפסה את תשומת ליבו.

אז אין שום עובדה בדברים שקשורים ללב, משיכה זה רגש וכל אחד נמשך למשהו אחר.

מכירה כמה גברים שאמרו מפורשות שהם חיפשו/ מחפשים אישה לא רזה!!

כן כן, הם יותר נמשכים לנשים מלאות מעט מאשר לנשים רזות.

עובדה למי?

כי זאת תרבות הרזון היום

אבל פעם התרבות הייתה אשה יפה היא אישה שממלאה את המיטה.

בקיצור זה לא עובדה, לך זה פחות ואולי להרבה אחרים אבל לא עובדה..

לזה הוא נמשך ואת זה הוא אוהב

כן יכולה להגיד שאני אישית בשביל עצמי הייתי שמחה לרדת קצת

אבל אני חושבת שאני מושכת מאוד ונראית מעולה!

זה בא מתרבות המנרב שהחליט מה זה 'יפה' ומה זה 'שווה'

כולנו צריכים לעשות תשובה בזה... לא. יופי זה לא אמת אחת!

אגב מה אני אישית כן מתחברת אליו זה שאם אשה לא שמחה מהאורח חיים שלה (פיזית ו/או נפשית), וממילא יש לזה תסמינים פנימיים וחיצוניים (פצעים בפנים, כאבי ראש, דכאון... סתם זורקת דוגמאות) אז הגיוני שפחות תשמח בנראות המלאה יותר. אבל זה כתוצאה מהשורש. התסמין הוא לא הבעיה...

אני עובדת על זה הרבה מאוד שמה שיפריע לי זה שאני לפעמים לא משקיעה בעצמי מספיק רגשית, אוכלת בלילה ואז בבוקר הבטן נפוחה... מה ש'לא יפה' זה לא הבטן הנפוחה, אלא היא מזכירה לי שכדאי לי לשים לב לרגשות שלי ולתת להן מענה מתאים... ולא לבלוס חבילת שוקולד...

ואז ממילא סביר שלא תהייה לי נפיחות בבטן... בקיצור דבר קשור בדבר אבל שוב- יופי זה לא משהו שמישהו מכתיב לנו. זה בעיננו...

את נשמעת מהממת והכי כיף שיש לך ביטחון

מבאס שמורידים לך אבל הלוואי עלי ככה בטחון במראה שלי.

עופי על עצמך! 

כל אחד נמשך למשהו אחר.

אני בטוחה שיש כאלה שנמשכים דווקא לאנשים מלאים; עובדה שהם מתחתנים ומנהלים זוגיות שנים.

זה באמת כואב

וקצת ניפוץ של אשליה, כאילו המחשבה שמשיכה היא דבר שלא יכול להיפגע בין בני זוג כשאוהבים והכל בסדר..

מסתבר שלא תמיד זה ככה לצערנו. גברים כן נמשכים למראה גוף מסוים, לפי טעמם

(ואגב, משיכה זה לא רק בחדר בחושך. היא מתחילה מהראש, עוד לפני המעשה בכלל.. )

ואני לא חושבת גם שזה קשור לזה שאתם דוסים, יש אנשים שקשה להם עם משקל עודף גם אם הם דוסים..זה פשוט עניין של העדפה אישית

מה עושים עם זה, זה כבר באמת עניין אחר

להדחיק לא ככ יעזור לדעתי. את מסתובבת עם משקולת שמעיבה. וגם לו לא נעים מן הסתם.. גם בגלל מה שאת מרגישה עכשיו, וגם בגלל שזה יושב ביניכם. וזה נושא רגיש, בטח אחרי שהגוף משתנה בגלל ילודה והבאת חיים והקמת המשפחה שלכם

כואב ממש ממש. 

חיבוק גדול! 

לגמרי יכולה לדמיין את החוויה שלך, שלא בא לך בכלל ופגועה ממש. 

בשכל, אפשר להבין אותו. 

הוא בנאדם, ויש דברים שלא מושכים אותו, זה הגיוני. אחד יאהב שומן ואחד זה יפריע לו. זה משהו אנושי בסיסי, אתם לא רק שתי נשמות רוחניות, אתם גם באים לידי ביטוי בגוף. וזה שהוא דוס, זה לא אומר שאין לו חוש טעם ... מה שאמרת שלימדו אתכם שאין משמעות למשיכה כי לא בודקים יחסים לפני החתונה, זה לא מדויק, אסור לאדם לישא אישה אם לא ראה אותה, הוא ראה אותך שאת לא מלאה, לא צריך יחסים בשביל זה... 

מצד השכל, יכולה להבין אותו. הוא לא יכול להילחם בזה בלי סוף... 

מצד שני, חושבת עלייך... אאוצ' ממש. אין נקודה יותר רגיש. לאישה מאשר זה שבעלה לא נמשך אליה... הקשר בין אישה לבעלה תמיד יהיה מלא ברגש, גם אם היא אישה שכלית ורציונאלית בחיים, כלפי בעלה תמיד יהיה רגשי וכל מילה כזאת מפרקת אותה לחתיכות... הבשורה הטובה זה שזה בר שינוי. הוא לא אמר - את לבנה מידי/ את חומה מידי/ את מקומטת מידי.... להסיר שומן זה קשה אבל אפשרי. שולחת לך חיבוק גדול גדול... לא יודעת מה להגיד לך, זה באמת ממש פוגע 

דבר ראשון

אחזה כיף שלמוע את האהבה הגדולה שלת לעצמך זה בסיס מדהים וענק!!!

ואיזה אלופה את!!!!!!

ודבר שני,

איזה מבאססס

אני חושבת, קטונתי, אבל נשמע כמו ריחוק רגשי שקרה עם האינטנסיביות של החיים, שמיתרגם לזה...

ולכן כם ממליצה על ייעוץ זוגי, ותהיי בטוחה שאנשים פותחים דברים יותר מביכים בסיטואציה כזו...

ובסוף השורש של הכל נמצא בעומק בדרך כלל....

והאמת היה פה שרשור עם הרבה עצות שמישהי כתבה משהו כזה בדיוק!!

היה פה כמה כאלה, אבל שרשור אחד היה ממש לאחרונה.. אני תוהה איך למצוא לך אותו...

ועוד חיבוק ענק ענק ענק!!!

כאילו לא מספיק שאת מתמודדת עם עודף משקל עכשיו גם מישהו בא ואומר לך שהוא לא אוהב את זה... 

ומבינה אותך ממש במה שכתבת על ייעוץ זוגי שאם הולכים ביחד אז זה לא נעים מול גבר ולא נעים מול איזה.

אני חושבת שאם את רוצה יעוץ אז אפשר גם שתלכי לבד, לא חייב ביחד. את יכולה לעשות שינוי בעצמך.

אבל אני גם חושבת שלא בטוח שצריך ייעוץ חיצוני.

כתבת שטוב שהוא אמר את זה כי כנראה חשב והרגיש כבר זמן מה ועכשיו הוציא מהלב ולא שמר. ויש בזה משהו טוב בעייני.

הוא גם אמר שהוא אוהב אותך. הוא בפירוש אמר. ונשמע שגם את אוהבת אותו.

אז לדעתי כדאי לבוא ממקום בוגר, ולמרות העלבון שהיה, לבוא ולהגיד, אנחנו אוהבים אחד את השני, אנחנו לא רוצים להיפרד,

אולי תוכל לעזור לי במה שצריך לעשות כדי ששוב אמצא חן בעיניך?

אולי נשנה יחד את התזונה בבית, אולי נצא יחד להליכות, אולי תשחרר אותי ואלך לשיעורי התעמלות? אולי נקנה יותר פירות וירקות ופחות סוכר ופחמימות? וכו וכו... ולתת לך אפשרות לעשות משהו שנוח לך לדחות, ולתת לו אפשרות "לתקן" את האמירה המעליבה שאמר לך כי הפצרת בו...

ואז תרוויחי גם לרדת כמה קילו וגם חיבור מחדש... הלוואי בעזרת השם

שהפתיחןת הזו זה פתח לקירבה מאוד גדולה

זה מהמם שאתם אוהבים ומרגישים פתוחים לדבר על הכל

וכן לפעמים יש נושאים רגישים שגם אותם טוב שאתם מצליחים לדברר

אז נכון לא נעים להרגיש ביקורת על המראה שלך וזה באמת יכול מאוד לפגוע ולעשות צביטה בלב

אבל הייתי רואה את זה כמו חקה הוא אמר לך מה מפריע לו ואת עכשיו יכולה לעשות שינוי עבור הבעל שאת אוהבת וזה יקרב בינכם

מעבר לזה שכמו שאמרת זה באמת גם בריא עבורך ויגרום לך לתחושה טובה אז שניכם תרוויחו

צבקשי ממנו לעזור לך בהכנת אוכל בריא קניות שלא מכילות גאנק פוד וזמנים לספורט

אנחנו משתנים, מתבגרים, מזקינים

אף אחת ואחד לא נראה כמו מי שהיה כשהתחתנו איתו, במשיכה יש עוד מרכיבים חוץ מאיך נראים. בטח כשזאת האישה איתה אני חולק את החיים.

אני חושבת שיש מקום לבדוק יחד אצל מטפל מיני זוגי (לא יועץ! מטפל עם הסמכה מסודרת והמלצות)

איך אפשר להעמיק את הקשר המיני ולמצוא יחד את המקומות שמסקרנים אותו, מושכים אותו, גורמים לו הנאה.

יש לי השערה, שיכול להיות שזה לא שהוא לא נמשך אלייך, אלא שיש בו חלק שרוצה את המושלם והנכון. ובמקום הזה יש לו אכזבה שהחלום שלו לא פוגש את המציאות.

אני חושבת שיש בשלב מסוים בחיים פרידות מכל מיני שלבים שאנחנו בפנטזיה שיישארו לנצח. ובדרך כלל זה יוצר משבר.

אם תצליחו להתגבר על המשבר הזה אתם יכולים לצאת מחוזקים ממנו.

וכן,.תזכרי שבעלך אוהב אותך. ורוצה איתך יחסים.

על כל השאר אפשר לעבוד לדעתי.

לקרחת של בעלה או נתון בלתי הפיך

לא חושבת שזה נכון להטיל עליה לרזות עבורו

היא יכולה לבחור בזה כמובן

אבל לא מהמקום הזה

זה לא נכון

זה להרזות מבחוץ

ומבפנים לצבור עודפי רגשות שליליים של חוסר בטחון,דחיה,ריחוק ועלבון.

ההמלצה שלי במצב הנוכחי זה טיפול זוגי

בה יהיה לשניהם מקום

לשתף בכנות

וללמוד איך ממשיכים מכאן יחד

וגם אולי שהוא ילך גם לכמה מפגשים לבד לברר את השורש לחוסר משיכה הזה ..זה נכון שאולי על פניו הוא יכל לומר זה פשוט לא מושך אותי

אבל יש סיבה למה המח מתרכז ומתמקד ב'ה ונותן לזה כח השפעה

עם עבודה נכונה אפשר ללמוד להתמקד גם בדברים אחרים

כמו עליה וירידה במשקל

ולקרחת אין הבט ביראותי בניגוד למשקל שזה גם פוגע בבריאות ליהיות בעודף משקל גבוה

אני לא מבינה למה להגיד בזוגיות מה שמפריע הפך למשהו בעייתי

ברור שצריך לומר בצורה נעימה ולא לכפות אבל לא נשמע שהוא כפה עליה או אמר אם לא תעשי ככה אז אין ככה

הוא סהכ אמר משהו שיהיה לו יותר נעים במשיכה ובאמת שאין עם זה בעיה

אם בזוגיות שיש בה פתיחות ורצון להגיע למקסימום תשוקה ולבקש מהבן זוג לעזור לך כן גם בנתונים חיצוניים ממש לא ברור למה זה בעיה ודורש טיפול זוגי...

א. גם משקל לא תמיד נשלט אגב,. זה חלק מהקושי שנשים מלאות חוות..שיש הרבה שיפוטיות למה את לא יורדת במשקל..

לי באחד ההריונות שעליתי יחסית הרבה האחות אמרה- אולי תפסיקי כבר לאכול הרבה תראי כמה השמנת?!?!

לא אכלתי כמעט כלוםםם

זה היה נטו הורמונלי! ומממש מחליש כשרואים אותך ככה ישר בשיפוטיות

ועזבי שהאחות עצמה שקלה מעל 100קילו בוודאות בלי הריון..אז בכללל לא הבנתי את החוסר טאקט

ודבר שני-

חושבת שזה אפשרי וגם יפה אם מעצמה היא תיזום להתיפות ולהרזות עבורו

אבל לא בגלל שהוא נתן ביקורת ואמר שלא נמשך

ואז מתוך הכיווץ והעלבון להתאמץ להרזות כדי אולי לזכות להיות ראויה למשיכה שלו וכדי שהלב יקבל אולי אמון שאוהבים אותו.זאת לא תנועת נפש בריאה

טיפול זוגי המלצתי כדי להחזיר לשניהם בלב תחושה של בטחון רגשי בקשר

וכשיש אותה

אז אםשר לעשות הכל עבור הנשי

לא ממקום לש ריצוי..

ממקום של בחירה מושכלת

ובטחון באהבה בכל מצב. גם אם הדיאטה לא תצליח

זה מצריך הרבה כוחות והחלטה חזקה ורצון והתמדה. והיחיד שיכול לקבל את ההחלטה זה האדם עצמו. כמובן שאפשר לעודד מהצד אבל אי אפשר להכריח. ואומרת את זה דווקא מהצד השני(אני הרזה ובעלי עם נטיה להשמנה)

ולדעתי זה כן פוגע ומעליב אמירה כזאת.

אני לא מדמיינת את עצמי אומרת משהו כזה לבעלי. זה פוגע עמוק מאד. אני חושבת שצריך לגשת לדברים האלה מאד בזהירות.. לשבח כשיש ירידה ולהחמיא כמה זה נראה טוב, לעודד אכילה בריאה בבית ואוכל זמין בריא, לתת זמן לבן זוג לעשות כושר... אבל להגיד משהו כל כך ישיר לדעתי זה כואב מאד מאד. ואני גם במקום הכותבת הייתי מרגישה בדיוק מה שהיא אמרה.

תוך 3-5 שנים מהירידה במשקל

אז כנראה שזה לא ממש נשלט, ובטח ובטח שלא פשוט.

ואין סיכוי לעשות דיאטה כדי לרצות מישהו אחר

אם כבר להיפך זה יעשה את התנועה ההפוכה בדיוק.

ממה אשני רואה

דיאטה יושבת על 80% קבלה עצמית שאינה תלויה בדבר

ו20% תזונה וכושר

בלי ה80אחוז גם אם יורדים בסוף חוזרים להשמין

לא אמרתי לה לעשות דיאטה זה את אמרת🤷‍♀️

אמרתי שלהיות קשובה לצרכים של הצד ה2 ולחשוב איפה מתאים לי להתאמץ כי גם אני רוצה בזה בסופו של דבר זה נכון ובריא (היא אמרה בעצמה שהיא רוצה בשינוי שיגרום לה להרגיש אנרגטית..)

וזה שהוא העלה לשיח משהו שמפריע לו בפתיחות וצורה מכבדת זה בריא זה הכל

מפה עד לטעון לריצוי...

וירידה במשקל שתימשך לאורך זמן צריכה להגיע ממקום של קבלה ואהבה עצמית

ולא ממקום של חוסר שביעות רצון פנימי ובטח ובטח חיצוני.

הקשר שלנו לאוכל הוא קשר מאוד מורכב ומגיע ממקום מאוד רגשי

אישה שמרגישה שהסביבה מסתכלת עליה בעין ביקורתית ולכן רוצה לרדת במשקל (שזה מלאאאא נשים ככה)

באופן מאוד מתסכל דווקא תעלה במשקל כי האוכל יהווה עבורה פיצוי רגשי

וככל שהיא תנסה להכריח את עצמה לרדת במשקל ותעניש את עצמה באיסורים שונים

אולי תראה הצלחה לטווח הקצר מאוד

לטווח הארוך הגוף יתנגד, הנפש תתנגד והכל יעלה חזרה שוב

כתבת מדויק

ואני עפה על איך שאת עפה על עצמך ועל הנראות שלך.

אוהבת לקרוא אותך!

הכל זה מהפודקאסט שלה

היא מדברת מדהים ואני ממליצה עליה ממש

לגבי הסוף- ברורררר שזה לא נכון... אנחנו עושים עבודת המידות בשבילנו, כי אנחנו רוצים להיות אמיתיים עם עצמנו ומה שנכון לנו... וממילא כשנאהב את עצמנו נשדר כך לסביבה... 

ויש בו המון אספקטים. רגישים, פיזיים, תודעתיים, נפשיים

זה לא זבנג וגמרנו .

תאמיני לי, אני כבר לא 30 קילו יותר ב"ה אבל יש לי עוד מה לרדת והתאמצתי המון על מה שכבר כן. למרות שכל החיים בערך הייתי בתת משקל ולוקח לי המון זמן

אז זה לא לגיטימי לבקש לעשות מאמץ מאוד גדול באמתלה של חוסר משיכה. כי גם לנשים רזות לפי הספר אפשר לא להימשך.

אנחנו מכלול של המון דברים, בטח הזוגיות ארוכת טווח ושנים. אם נסתמך על המראה החיצוני שיחזיק את הקשר - זה לא באמת יעבוד לשני הצדדים

והגם שמשקל הוא בר שינוי, גם קרחת אגב כי יש היום השתלות שיער, זה לא "רק תרזי" ו"אני אומר מה שמפריע לי". החכמה הרבה פעמים היא לשתוק ולא להגיד הכל. ולא רק בגלל שזה פוגע אלא כי הרבה פעמים אנחנו משליכים מקושי שלנו על בן הזוג בדברים שלא בהכרח קשורים

ומה שכן קשור למשיכה ומיניות ספציפית - יש עבודה לעשות של התגברות והבנה שזמן של ילודה עומס וטיפול בקטנים ושגרה שוחקת הוא זמן של בנייה אחרת בזוגיות. ולעבוד על מה שחסר גם בלי לפגוע באמירות ישירות 

לק"י

זה כדי ללמד את בני הזוג לקבל בהבנה שינויים שחלים אחד בשני. כי אלה החיים.

(זה לא שמפריע לו הפן הבריאותי, שאז זה משהו אחר).

(נשמע שבעלה של הפותחת אמר את זה בעדינות, כי היא ציינה שהוא התבייש להגיד לה. אז אולי אין תלונות אליו. אבל צריך לדעת מה להגיד ואיך להגיד).

כי משקל זה אישיו הרבה יותר גדול אצל אישה שעברה לידות.

לא לכולן זה טבעי לרזות ובטח לא פשוט.

אומרת מדם ליבי, אני שוקלת הרבה יותר משהתחתנתי, ואם בעלי היה מעיר על זה הייתי נפגעת מאוד במיוחד שניסתי כמה פעמים לרזות והתהליך לא החזיק.

וכן דבר שמעורר כ"כ הרבה טריגרים ולא פשוט, לא בהכרח נכון לפתוח במערכת יחסים.

הוא היה יכול לטפל בשורש הבעיה בלי לפגוע בה.

הוא אמר את זה בצורה מאוד עדינה ואחרי שהיא דובבה אותו לא בא והעיר מעצמו...

אני חושבת שבזוגיות נכון לדבר על הכל פשוט בצורה הנכונה

כן גם נושאים רגישים..בעיני זה בריא ומחזק

שהרבה חווים הפחתה במשיכה

זה יכול להיות בגלל שינוי במראה או כל שינוי אחר פיזי/ רגשי/ דתי/ אופי/ חיצוני/ פנימי (שינוי בבן/ בת הזוג או שינוי עצמי שגורם להסתכלות אחרת)

בעיניי זה נכון לשתף בסיבה להפחתה במשיכה

גם אם זה דבר שקשה או בלתי אפשרי לשנות

כדי להסביר את המצב ולתת צ'אנס לשני לנסות לשנות

בסופו של דבר רוב האנשים ישארו עם חוסר במשיכה

כי לרוב אנשים לא עושים שינוי יזום שקשה עבורם

זה מבאס ממש לקבל פידבק כזה וזה אכן פוגע

מצד אחד

מהצד השני

מבאס לחיות בחוסר משיכה

לנסות אולי להתעלם/ להתגבר ולא להצליח

תגידי לו שאת צריכה זמן פשוט לעכל, נראה לי בעלך בעצמו הבין שהוא אמר את זה בצורה פוגעת ומצטערת עכשיו. יש דרך להגיד דברים רגישים כאלה.

יש בעלים, שמה לעשות, אלוקים לא נתן להם את השכל ואת הטאקט איך להתנהג ולדבר עם אישה.

אז פשוט תני לעצמך זמן, זה נורמלי שאת צריכה זמן לסלוח לו

. ואם הוא ירצה קרבה ואת עדיין לא מרגישה מוכנה, תני לו פשוט לחזר אחרייך עד שתתרצי😉

הנקודה הטובה שמרגישים ממה שכתבת שאת עפה על עצמך שזה מה זה כיף לשמוע!  הכי חשוב שאת מעריכה את עצמך ואפילו אם בעלך לא יודע את זה - מה לעשות שאין לו את העיניים לראות את היופי הזה?!!!! העיקר שאת יודעת את זה! תהיי סבלנית ותתפללי על זה שבעלך יראה את היופי שלך!!שלא נמדד בכלל בקילוגרמים!

תמשיכי לטפח את עצמך באהבה- אני יודעת שזה קשה, אבל אל תתני למילים האלה להשפיע על הערך העצמי שלך, תמשיך לעוף על עצמך, להחמיא לעצמך לידו, אפילו בצורה מוגזמת, בסוף זה מדבק, בן אדם שמעריך את עצמו גם אחרים מעריכים אותו.

לבעלי יש כרס קטנה, כל פעם שהוא חוזר מחדר כושר הוא מכניס אותה, עושה שרירים ועף על עצמו ועושה לי פוזות

אז משהו כזה  גם את צריכה לעשות😄

עמידה זקופה חיוך פותרים הכל😉

תודה @אם_שמחה_הללויה העלת לי חיוך על הפנים וממש מרגישה את הלב שלך איתי, תודה רבה !!!

הלוואי שהייתי יודעת איך לתת לו לחזר אחריי....

הלוואי...

אם יש לך טיפים אשמח לשמוע...

אני מאד מרגישה ''מובנית מאליה''

אם הוא רוצה אני תמיד רוצה

ולא יודעת איך לעשות את זה בצורה טובה....

יש לך את זה!! את מלכה👸🏼

מצרפת לך פודקאסטים שיכולים לתת השראה. אני ממש אהבתי.

ולא מתחברת האמת לתגובות

של קחי את זה לטובתך

תצאי לספורט

תתחילי

כך

תעשי את זה

תרדי כמה קילו

הפותחת היקרה והמהממת אומרת שהיא מטופחת.

משקיעה בנראות שלה ואוהבת את עצמה(איזה קטעעע שמישהי שלא רזה אוהבת את עצמה! מדהים! ואיזה קטע שיש כאלה באמת?

נתחיל להאמין להן יהיה עולם טוב יותר)

הפגיעה היא פגיעה ואי אפשר להמעיט בזה

ולעשות דיאטה עכשיו ברבאק כי רק אז הבעל יימשך(לדעתי זה לא יפתר באבחה אחת . המשקל זה דבר חיצוני ומשו קרה פה לעומק) ולא מרצון פנימי שלך זה אומר כשתגיע ליעד עלולה  להעלות הכל פלוס ריבית.

בדיוק כמו שעושים דיאטות כסאח לקראת ארוע.

בשביל מישהו או משהו..

אני לא מתחברת לזה.

משיכה רק מדבר חיצוני שעולה או יורדת בהתאם לשינוי שקורה בגוף זה לא דבר שמחזיק.

ודיאטה לא מחזיקה אם היא רק בשביל מישהו חיצוני. נקודה

גם המישו החיצוני הזה זה מישו שאת אוהבת מאוד. זה עדיין לא את בעצמך.

אני לא יועצת נישואין/זוגית או מינית

יכולה רק לאחל לך שתצליחי להתגבר על הפגיעה הזו(הכי קשה בעולם והמוח הנשי שלנו לא יכול לשכוח מילים. אבל בעבודה עצמית שלך וגם שלו אפשר לרפא)

שתהיי מאושרת בעצמך ועם עצמך

זה יקרין החוצה. אין מושך כמו אשה שבטוחה בעצמה וביופי שלה

בהצלחה רבה  

ואם את רוצה להשתנות תשתני בשביל עצמך ❤️

נכון שהוא אמר, עדיין שימי רגע בצד עם סימן שאלה

לא תמיד אנחנו אומרים דברים ומתכוונים אליהם ב- 100%

אני אישית חושבת שזה מגיע על רגע של תקופה קשה ועמוסה כמו שאת מספרת

וזה מרחיק וכשמתרחקים מתחילים למצוא פגמים

אז אל תאמיני למה שאמר ותמשיכי לעוף על עצמך (אני גם אגב קצת מלאה ומטפחת את עצמי מאוד ולדעתי נראית מיליון דולר)

מותר לך להיפגע ולקחת ללב, זה באמת נורא לא נעים

אבל ממש אל תעשי מזה משהו ענק ועכשיו מריבה נוראית וברוגז

נראה לי שכדאי לקחת את זה למקום הרבה הרבה יותר עמוק של שיח מקרב

של מה בדיוק חשוב לכם ומה אתם מצפים אחד מהשניה

ובעיני לגיטימי לגמרי לקחת פסק זמן קצר, לעכל ולעבד את מה שקרה. לדבר על זה.

ואפשר לקחת משבר כזה לשני כיוונים, מקווה שתצאו מזה רק מחוזקים יותר ואוהבים יותר

בנות תודה רבה על המענה

עוברת פה תגובה תגובה

לא רוצה להעמיס על השרשור אז לא כותבת לכל אחת

אבל רוצה להודות לכן מאד

גם ההבנה שזה פוגע, קודם כל מקלה עליי

גם החיזוקים.

פחות התחברתי לקול שאומר לרדת במשקל כי זה מרגיש לי מנותק מהחיים, מי שהיתה בסיטואציה יודעת כמה זה לא קל. אם זה היה פשוט הייתי עושה את זה מזמן בשביל עצמי כמובן...

אבל אני מעריכה את הרצון הטוב

תודה על החיבוק וההבנה

בע'ה מתפללת לקחת מהקושי הזה את הנקודה הטובה

גם חיזוק - ב'ה שנפתח בינינו שיח רגשי עמוק זה פותח מקום של כנות וזה יקר לי

וגם חיזוק מול עצמי לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי והלוואי הלוואי גם אצליח למנף את זה לירידה במשקל בשמחה וברצון...

שוב תודה על המענה

אשכרה יש בעולם נשים שעצרו רגע, חשבו עליי, הגיבו לי

זה נותן המון כוח

♥️

מצויין שלקחת רק מה שמתאים לך זה בדיוק העניין בהתייעצות בפורום לעשות סינון

ומכאן שרק תצמחו יחד❤️

ולהיות שמחה!

זה באמת הדבר הכי חשוב.

בעלי תמיד אומר לי שהחיוך זה הכי חשוב, זה העיקר.

ותחייכי , כפי שאת כבר עושה- לעצמך. ולחיים.

את כל כך בריאה בנפש, שלא נראה לי שאת מודעת לזה אפילו.

וזה יתרון ענק, עצום, לך ולכל המשפחה

אדם שמח ובריא נפשית זה קרן אור שחודרת לכל הנפשות בבית

וכשזו אמא שמלאה בביטחון בעצמה, בשמחה בחיים שלה, באהבה פשוטה וטבעית

הילדים גדלים ישר!!

נשמע שאת כבר תדעי מה המסלול שלך בתוך הדבר הזה,

ושבעיקר אץ צריכה להלזק באהבה עצמית, לקחת את הדברים שאמר מתוך האהבה העצמית הזאת

ולחשוב מה הדבר שיגרום לך לאהוב אותך יותר.

אם הדבר שיגרום לך לאהוב אותך יותר זה להניח לזה- אז תניחי לזה!

גם אני מעירה לבעלי על המשקל,

ובאופן משונה אני דווקא שמחה שהוא לא לוקח אותי ברצינות

שהוא מראה לי שהוא שלם עם עצמו וטוב לו עם עצמו ככה.

זה הרבה יותר מושך בעיניי, מגבר שנבהל מביקורת וישר אץ ורץ לעשות את מבוקשי.

תמשיכי להקרין אהבה וביטחון עצמי, והכל כבר יגיע

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

אחד מאפס את הבית ואחד שמשכיב.

יש סדר מאוד ברור של ארוחה, מקלחות, צחצוח שיניים, טקס שינה כזה (לכל הגילאים )

בינתיים יש מדיח שחוסך זמן בשטיפת כלים והאחראי  על הסדר מאפס משחקים/ כביסה או שדוחה למחר - יש לי גם עוזרת כשצריכה.

וההרדמות שלנו לא חלקות אבל לא כאלה ארוכות כמו אצלכם

כמו שהציעו, אחרי ארוחת הערב אפשר שאחד מהם ירחוץ אותם, והשני ינקה, ואח"כ שישחקו קצת בזמן שאתם מבשלים ועושים את שאר עבודות הבית. תוך כדי גם אפשר לדבר איתם ולשמוע את הסיפורים שעולים וכו'.

גם ההרדמה, למשל ב8, אולי שאחד מכם ישאר איתם בחדר עם דלת סגורה עד שירדמו, ולשני יהיה קצת זמן רגוע, ותחליפו ביניכם כל יום. גם אצלינו הקטנים לא נרדמים לבד ויוצאים מהחדר אם אין מישהו איתם, אז אחד מאיתנו נשאר וברמה מסויימת זה גם קצת זמן שקט שגולשים בו בפלאפון וקוראים חדשות/מיילים וכו'

וגם אם יש זמן, בדרך כלל בערב כבר אין לי כח.

לגבי ההשכבות של הילדים-

אם הם צריכים שיהיו איתם, אז מלכתחילה תשבו לידם עד שירדמו. אין מה לנסות לתת להם להירדם לבד ובסוף לבוא כי הם לא נרדמים/ משתוללים.

לא צריך ששניכם תהיו עסוקים בהרדמות. עדיף שאחד יהיה עם הילדים,והשני בינתיים יהיה פנוי לדברים אחרים.

תמצאו זמן לכל הדיבורים והסיפורים לפני ההשכבות, ובזמן ההשכבה תקבעו כללים ברורים כדי לא להימרח סתם.

אצלינו בדרך כלל אני מספרת שני סיפורים, ואז מכסה אותם, מכבה את האור יושבת לידם עד שהם נרדמים. בינתיים אני בטלפון, ולפעמים נותנת יד לאחד הילדים.

אם מתעכבים וכבר מאוחר, אז אני לא מספרת סיפור. ככה הם פחות נמרחים בערב לפני שהולכים לישון.

אם הם מפריעים אחד לשני לישון, אפשר לפצל אותם. שכל אחד מכם יהיה עם ילד אחר במקום אחר, או להרדים קודם אחד ואחר כך את השני.

אם לוקח להם הרבה זמן להירדם כי הם לא עייפים, עדיף לאחר את שעת ההשכבה.

אבל נשמע שהם הולכים לישון מאוחר, ולא זאת הבעיה.

אולי דווקא ההיפך, בגלל שהם לא ישנים מספיק, הם גם ישנים פחות טוב ומתעוררים בלילה.

הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות השעה 8. אבל זה תלוי ילד, ותלוי גם מתי קמים.

לגבי שאר הדברים שצריך להספיק, גם לי זאת נקודה שקשה לי.

יש דברים שבעלי עושה, כמו לשטוף כלים.

לפעמים יותר קל לי לקום מוקדם ולבשל משהו בבוקר, מאשר להתחיל לבשל בערב.

יש דברים שאני משאירה ליום החופשי, או לסוף השבוע.

בזמן האחרון ההשכבות אצלי זה בשתי נגלות.

יש את שני האמצעיים, בני 4.5 ו 6.5, שהולכים לישון בסביבות 8.

ויש את בן השנתיים שישן צהריים במעון, ואני משכיבה אותו בסביבות 9:30.

לפעמים אני עושה דברים ביחד עם הקטן, כמו לדבר עם ההורים שלי. אבל זה לא משאיר לי הרבה זמן.

לפחות הגדולה הולכת לישון לבד.

כשהילדים שלי היו קטנים רק בעלי היה מצליח להרדים את כולם יחד, אצלי תמיד נגרר לשיחות והשתללויות..

אפשר לשבת איתם יום לפני כן ולהגיד שעכשיו עושים זמן אישי לפני השינה, קצת דיבורים להמשיך לשינה רגועה..ילדים בני חמש בוודאי עייפים בשעה שמונה, בטח אם השינה שלהם לא רציפה..

צריך לנסות לעזור להם להרגיע את הגוף ולהיכנס למוד שינה, אם לא הולך ביחד אז בנפרד..

שש ארוחת ערב

שבע מקלחות

שמונה במיטה

אצלי רגילים לישון לבד אבל גם אם לא יושבים איתם וזהו בלי לקום. ניסית לשים להם פודקאסט להקשיב כשהם שוכבים? זה יכול לעזור

עוד דבר, אם יש לכם עוד חדר תפרידו אותם

ככה לא יעצימו אחד את השני

נניח שאני צריכה לשיר שירים או לספר סיפורים לילדים שלי כדי שיירדמו - אז אספר להם סיפורים שמעניינים *אותי* (ברמה שלהם, אבל לא כאלה שלגמרי משעממים אותי) ואשיר להם שירים ש*אני* אוהבת ונהנית לשיר.

ונניח שאני צריכה לסדר ולנקות את הבית כשכל מה שבא לי זה לישון או לראות סדרה - אז אני אעשה את זה אבל אשמע תוך כדי משהו מעניין וכיפי (משיעור תורה קליל ועד פודקסט מעניין).

כך ארוויח שני דברים יחד - גם הרדמת הילדים/סדר הבית וגם זמן כיף לעצמי.

או נניח שבעלי ואני יחד צריכים להרדים את הילדים - אז נשב בחדר ונחליף בדיחות מעל ראשיהם שרק אנחנו מבינים, או נספר סיפור שבו כל אחד אומר שורה אחת ואז בעצם זה יוצא משחק בשבילנו.

ונניח שאנחנו מסדרים יחד את הבית אחרי שהילדים סוף סוף נרדמו - אז נפטפט תוך כדי ונעשה את זה בצורה כיפית ומשותפת ונהנה מזה.

וכך בעצם נרוויח גם זמן זוגי וגם הילדים יירדמו בסוף והבית יהיה מסודר.

כמובן, זה לא תחליף לגמרי לזמן זוגי אמיתי או לזמן אישי אמיתי, אבל פעם בכמה זמן אפשר להביא בייביסיטר ולצאת כזוג (לפעמים במפתיע אצל אחרים הילדים לא עושים בעיות), ופעם בכמה זמן אפשר להחליט שמוותרים על הסדר היומי ואז לעשות זמן כיף אישי.

ובשגרה לתחזק את הכיף והנחת תוך כדי הטיפול בילדים ובבית...

הולכים לישון בשמונה בגיל חמש. יש ילדים שכן צריך להיות קצת אסרטיביים. עברתי את זה עם גדולים. אם לא הייתי קצת אסרטיבית הם יכלו להיות ערים גם 16 שעות ביממה. לשטוף כלים ולבשל אפשר תוך כדי. הם לא תינוקות. אם הם הורסים בית תענישי אותם .

אני לא חושבת שיש שם איזה צורך שלא ענית עליו. פשוט זה כיף להשתולל ולזרוק דברים ולא ללכת לישון.

בעלי עדיין הולך לישון רק כשהוא מת מעייפות 

מנסה להגיע לערב זוגי עם בעלי. יש לנו שני ילדים, הבכור בגן אז מי שמרדים אותו מסיים עם זה תוך דקה שתיים, אבל הקטנה בתקופה של השנצ במעון אין מה לדבר לפני 21-22 על שינה אצלה. ניסינו להיות יעילים ושאחד ירדים את שניהם אבל אז הם משתוללים וזה לא עובד, וגם בזמן האחרון היא רוצה רק אותי (אני לקראת לידה ממש והיא מרגישה ברמות ונהייתה רגשית), אז אני פשוט נרדמת איתה , ובגלל ההריון המתקדם קמה (כמו עכשיו) לפיפי ולמקלחת וכו ורואה את בעלי ישן בספה או עם הילד השני אחרי ש (שוב) אמרנו שנעשה ערב זוגי.

זה מסתכל מאוד אני לא מצליחה להחזיק את עצמי בסוף היום וגם לא הוא , ההרדמות פשוט מרדימות אותנו .

ואני עובדת מהבית אז איכשהו בהפוגות מספיקה לתחזק את הבית שזה המזל , אבל מבחינת זמן זוגי זה כבר ממש מדאיג כי אני שמה לב שזה כבר דפוס של שבועות שלמים שלא מחליפים מילה חוץ מליל שבת (מילים שהן לא טכניות או קשורות למה איתך

איך בעבודה ומי אוסף

את הילדים ). לא יודעת איך משלבים ילד שלישי בתוך המירוץ הזה תאמיני לי 

ב18:00 ארוחת ערב, מקלחות אפשר לפני,

ואז יש סדר יום קבוע.

סיפורים זה מדהים ותורם המון להתפתחות, לא הייתי מוותרת אלא מקדימה ל17:00. חשוב ממש לתת להם זמן להתבטא ולהקשיב להם בפניות.

אפשר לעשות אמבטיה משותפת ארוכה בזמן הזה לתת להם לדבר.

מ19:00 בפיגמות אחרי כל הארגונים מי שמוכן מצטרף לסיפור ומורידים את האנרגיות אט אט.

19:30/19:45 נגמרו הסיפורים ורק מנסים להירדם.

בעיני הגיוני לשבת לידם עד שירדמו.

הם עדיין קטנים וזקוקים לביטחון.

אבל זה לא אמור לקחת יותר מ45 דקות גג, גם אצל ילדים שמתקשים להירדם (אם כל הערב לפני היה מותאם למעבר לשינה)

אז נניח 20:30 אתם אמורים להיות אחרי השכבות.

מטבח כלים סידור הבית, עושה ההורה שלא יושב לידם עד שירדמו.

נניח הורה אחד יושב 45 דקות. השני ב45 דקות מארגן הכל.

טלפון לאמא לא צריך להיות בסוף היום, אפשר בדרך לעבודה/ מהעבודה. וגם לא חייבים כל יום.

להכין אוכל למחרת אני מכינה בזמן ההכנה של ארוחת ערב.

מכינה מראש יותר ושומרת בצד.

נדיר שמתחילה לבשל בשעות בערב, לפעמים קורה, אסל אז מבשלת כמות ל2-3 ימים.

נניח מטגנת שניצלים אחרי שהכל היה מוכן מראש, לוקח  45 דקות נגיד ומספיק לכמה ימים. (יש לי גם גדולים שאוכלים כמות יפה) אז אם זה לשני מבוגרים זה לא כמות גדולה.

מרקים למשל אני שופכת לסיר ונותנת לזה לרתוח עוד לפני ארוחת ערב ואז בסוף היום רק מסיימת מה שצריך נניח לטחון את המרק.

להעדיף בישול פשוט ככל הניתן. (לצרוב חזה עוף זה ממש כמה דקות)

וכן יש תקופות בחיים שאוכלים פחות מסודר, זה עובר..

להתקלח זה הזמן האישי שלי, לא צריכה מקלחת בנפרד לזמן אישי

סדרה זה בחלומות.

אי אפשר בתקופת שיא בחיים לגדל ילדים קטנים וגם לחיות כמו רווקים..

זמן זוגי משתדלים תוך כדי.. למשל אם מקפלים כביסה ביחד אז מדברים קצת תוך כדי.

ובעיקר בשישי בבוקר.

חיים עם ילדים הם עמוסים ב"ה, זהו עומס מבורך.

לדעתי אם מרגישים סיפוק והנאה מההורות, רואים איך הילדים גדלים והופכים לאנשים קטנים, זה נותן המון כח ושמחה וממילא מדרבן ונותן מוטיבציה לשלם את המחירים שהעומס מביא איתו.

אם התחושה היא שהילדים נטל (ובהחלט הגיוני שיש תקופות כאלו) אז העומס הופך למעמסה וזה קשה.

מבחינת הקושי, זה הולך ומשתפר.

הבכור שלי היה גם יחד פעלתן ושובב מלא רעיונות יצירתיים והיה צריך גם להשגיח עליו ב7 עיניים וגם לא ממש היה אפשר לנשום.

ואז הוא גדל, ופעם פגשנו הורים לתאומים בנים אנרגטיים ברמות, וההורים גם הביעו קושי כזה של למה הבנים שלנו לא יכולים לשבת שניה בשקט ולהיות רציניים כמו הבן שלך.

הרגעתי אותם שגם הבן שלי שהיה בגיל של התאומים שלהם לא ישב דקה, וגם כשהתאומים שלהם יגיעו חדיל של הבן שלי הם דם ירגעו קצת.

ועכשיו הם בני 10 וממש השתנו והרבה יותר רגועים.

עדיין יש להם שובבות של ילדים, אבל שובבות בריאה לא מוגזמת.

אז מצד אחד מעודדת אותך שעם הזמן זה ישתפר

ומצד שני לא כדאי לסחוב תסכול מהשלב הזה וכדאי לשפר את החוויה סביב המציאות המאתגרת כרגע. להרגיש סיפוק בתוך העומס.

יכולה להגיד שרופא אנדוקרינולוג מומחה ממש אמר לנו שאין שום בעיה לתת את זה

כי אומנם אני לא מהתחום, אבל לתת הורמון בלי צורך וודאי לא נשמע לי מומלץ.

בארץ גם צריך לזה מרשם וגם צריך ליווי רופא לגבי המינון והסוג המדויק. (למרות שאפשר באייהרב לקנות בלי מרשם)

אבל לפעמים יש קשיים בהורות שמגיעים לא כי ההורים לא יודעים לתת גבולות אלא כי יש איזשהו קושי לילדים שמכניס את ההורים ללופ שמחמיר את הקושי של הילד, ואז כל מה שמצליחים לראות מבחוץ-זה שההורים לא מתנהלים כמו שצריך, אבל זה מגיע מקושי אמיתי של הילד שמעורר אצל ההורה תגובה שאולי מחמירה את המצב-אבל היא לא מקור הבעיה.

כן לפני המלטונין הייתי ממליצה על כל השיטות הרגילות-בלי מסך בערב בכלל, (עדיף בלי מסך אחהצ בעיניי בכלל) להחשיך את הבית, לייצר טקס שינה קבוע, אבל אם זה לא עובד-הייתי מנסה מלטונין. חבל שכולם סובלים לחינם

ילד בן שנה וחצי

ו- 2 בני 6 ו-7

אחהצ הולך לנו מצוין ממש, רגוע שלו, משחקים, עושים ש.ב

מכינים אוכל ואוכלים

מגיע זמן המקלחות וכו והמצב מתהפך

מזזמן רגוע הכל הופך לסיר לחץ...

מקלחת את הקטן

ורודפת אחרי 2 הגדולים יותר 

שיכנסו להתקלח

שיצאו מהמקלחת

ושבאמצע לא ישתוללו  מדי...

ואז ההשכבה ההארווווכככככה

הקטן לאחרונה צריך שיהיו לידו

ולוקח לו זמן

והגדולים בזמנים טובים קוראים ספר

ובזמנים פחות טובים משתוללים ועושים רעש

וזהו בשלב הזה אני כבר מאבדת את זה..

מגיע לזמן ההרדמות איתם כבר בלי עצבים וכוח

וזה מסתכל אותי

כן נותנת נשיקה וקריאת שמע עם כל הסבלנות והרוגע שעוד יש בי...

אבל כבר לא נשאר בי טיפת כח וסבלנות לסיפורים רגועים

ואם נזכרו במשהו להגיד זהו בכלל...

בעלי לא יכול להיות בבית לעזור...

מה אפשר לעשות?

להקדים אא כי לא נספיק כלום באחהצ...

לזמן ההשכבה:

אם משחקים זה כיף להם, אז להפוך את המקלחת לזמן משחק (לקלח בובות או משחקים אחרים יחד איתם).

אם את מספרת סיפורים, אז לשמור סיפורים מיוחדים (עדיף בהמשכים) לשעת ההשכבה.

וכן הלאה.

וגם לערוך להם הטרמה - ללמד אותם לזהות בשעון את שעת השינה, וחצי שעה מראש לומר להם: בעוד חצי שעה מתחילים מקלחות. ואחר כך - בעוד רבע שעה, בעוד חמש דקות...

ולומר להם את סדר הערב בכל פעם: נאכל ארוחת ערב, ניכנס להתקלח, נשכב במיטה, נשמע סיפור, נקרא קריאת שמע ואז נישן.

שאולי הזמן הזה לחוץ, לפחות אצלנו, כי כבר מגיעה תחושה של סוף יום ואז אתה רוצה שזה יגיע כבר מהר..

אם נגיד המקלחות היו לפני זמן המשחק והש"ב, את חושבת שזה היה מתנהל אותו דבר?

מצידי למשוך את הזמן בנחת ולהשכיב ברוגע

אבל בלחץ משעה מסוימת שהם עדיין לא ישנים

ויהיה חסר להם שעות שינה

ויהיו עייפים למחרת...

כמה שאני מקדימה ואומרת בואו נשחק עד 7 כדי שנתקלח בנחת אחכ ולא בלחץ

זה לא עוזר

כשמגיע הזמן הם לא מתגייסים אליו

וכנראה שהבעיה בהתנהלות היא בי...

לפעמים אני מקלחת אותם מיד אחרי ארוחת צהריים ובערב הם משחקים, או נניח מקלחת ואחריה ארוחת ערב, להשאיר את אותם דברים- משחקים, שיעורי בית, הכנת אוכל, ארוחה ומקלחת. פשוט להחליף את הסדר של הדברים. 

וגם, הגדולים יכולים לשמוע סיפור לפני השינה בהשכבה של הקטן ואז בהשכבה שלהם רק נשיקה וקריאת שמע אחרי שהם כבר קיבלו סיפור בנחת. ובן שנה וחצי אצלי לפחות היה נהנה מלשמוע אותי מקריאה גם סיפורים ברמה שהוא בכלל לא מבין, רק מהקול הרגוע של אמא.

ברגע שאתם יודעים מה התכנון ואיך הסדר ערב/שינה שלהם יהיה, לכם יהיה קל יותר...  ואתם צריכים להשתדל להיצמד לשיגרה הזו ולא לסטות אחרת זה חוסר יציבות לילדים.

הם צריכים לדעת למה לצפות לקראת השינה זה כבר מרגיע את הגוף..

לדוג'-

לתת להם תעסוקה כשאת מכינה ארוחת ערב, לאסוף את המשחקים, לעשות מערכת, לסדר את החדרים לקראת השינה וכד'.

בזמן הארוחה לא קמים, אלא אם כן צריכים להתפנות או סיימו לאכול, אפשר לדבר איתם תוך כדי ולשאול אם יש להם משהו לספר לך (אם ירצו לאחר מכן תגידי שישמרו את זה למחר), לבקש מהם לפנות, אם יש קטנים אז שהגדולים יפנו להם, לתת להם לעזור בניגוב השולחן, סידור הכיסאות להחזיק לכם את היעה.. את גם מעסיקה אותם וגם משאירה שולחן נקי.

במקלחות- שבעלך יקלח אותם אחד אחרי השני, ונגיד את תארגני בגדים מראש ותקחי אותם  לחדר ותעזרי למי שצריך להתלבש ובעלך בינתיים מסדר את כל הבלאגן שנהיה בחדר מקלחת או להיפך בתפקידים ומראש לשים סל כביסה בצד כדי להניח אותם ישר שם ולא לזרוק לרצפה... זה חוסך המון זמן!

להגיד להם שעכשיו נכנסים למיטות ואף אחד לא קם בלי רשות של ההורים ולעמוד על זה! ממש להגיד להם עכשיו אנחנו נכנסים למיטות וכו'... גם אם אחד מהם קם על דעת עצמו בשביל להתפנות, את אומרת לו לחזור לחדר ולבקש רשות, בשביל להרגיל אותם לבקש רשות, כי עכשיו זמן שינה, לא כדי להיות רעה חלילה...

אפשר לשים להם בבוקסה סיפורים, שירים שקטים, מי שמפריע אתם תאלצו לכבות וחבל, בשביל שזה ימשיך הם חייבים להיות בשקט ולא לקום מהמיטות.

ככה לפחות אצלי זה עובד.

לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אני עם שני קטנטנים , אחת בת שנה וחצי ואחד בן ארבעה חודשים. אבל נראה לי שככל שהם יותר גדולים זה יותר קל כי זה יחסית יותר יציב. בתקופות שיש אצלנו שינויים, אנחנו "לומדים" את הדפוס כמה ימים ואז מתאימים את הלו"ז.

אני אתן לך דוגמא, למשל אצלי הגדולה כבר חודש התחילה להירדם רק באזור 22:00, שלפני זה הייתה ישנה ב19:00 קבוע. אז קודם כל אני לא מתוסכלת כי אני לא מנסה לכפות עליה דפוס מסוים. יש לה גישה למיטה, כשהיא עייפה היא פשוט לוקחת מוצץ ושמיכה והולכת לישון, לפעמים נרדמת על הרצפה לידינו. הכלל שלי הוא שאני לא מרדימה ילדים בכוח ולא מצפה מהם לעמוד באיזה זה לו"ז כי זה פשוט לא עובד.

אז מה כן? אחרי שלמדנו את הדפוס, פשוט מנסים לראות איך הילדים משתלבים. בהנחה שאתם שניכם בבית בשעות האלו, פשוט לעשות את כל הדברים ביחד איתם, בלי מריבות ובלי לנסות להשכיב אותם- הרי זה ממילא לא עובד. אז אם הם נרדמים ב21:30 פשוט תתכונני מראש שזה הזמן שלכם ביחד ותעשי בינתיים את כל מה שאת צריכה- מקלחת בזמן שהבן זוג שומר, לסדר את הבית ביחד איתם, לצפות במשהו נחמד (הם יכולים להיות איתכם), לאכול, טלפון למי שאת רוצה ולשלב אותם בשיחה. ואז כשהם הולכים לישון סוף סוף בכיף- כי בסוף כל ילד נרדם מתשיהו- את לא צריכה לעשות שום דבר, את מוכנה לשינה, ואז אפשר לשבת בכיף כמה דקות ופשוט ללכת לישון או יש זמן זוגי בלי הילדים.

כולם חוזרים בין1 ורבע לרבע ל-2.

ארוחת צהריים ומיד אח"כ אני מדיחה כלים- אם התינוק בוכה וזה לא בגלל רעב, הגדולים יותר משחקים איתו.

זמן שעורי בית ומערכת ולמי שאין שיעורים- משחק או דף צביעה וכזה.

עכשיו בחורף לא יוצאים לגינה אז בעיקר משחקים בבית, הגדולות שלי (8,9) ממש אוהבות משחקי דמיון- אז כמעט כולם משתתפים בהם.

הכלל הוא שמי שמשתתף במשחק אח"כ עוזר לאסוף.

בד"כ בסביבות 5 אני כבר דואגת להתחיל לארגן את הבית, ארוחת ערב (מה שנשאר מהצהריים /פסטה/ סנדוויץ), מקלחות (מתחילה כבר ב5 וחצי).

השאיפה שעד 7 כולם במיטות.

כמובן בין לבין הנקה לתינוק וידיים בתורנות.

הכלל אצלנו שמי שהספיק לפני 7 להיות מוכן לשינה, כולל שהנעליים והבגדים למחר מסודרים- יש לו זמן לקרוא ספר במיטה עד 7. הילדים מממש מתאמצים להספיק, אפילו הקטן בן השנתיים... חיים שלי.

ואז כיבוי אורות וסיפור ברמקול עד 8.

(אוהבים אצלי את הפודקאסטים של עיתון משפחה. אבל אני שמה להם גם סיפורי צדיקים וכאלה)

לפעמים בן ה-2 נרדם ב6 ולפעמים ב8 אז הוא מסתובב בין הרגליים, אנחנו די מתעלמים ממנו...

בזמן שהילדים שומעים סיפור אנחנו מאפסים את הבית, אבל אין הרבה מה- כי הרוב כבר מסודר לפני שהילדים נכנסים למיטות.

אני מפעילה מכונה או 2, כלים שנשארו, טאטוא ולעמים מעבירים ניגוב.

ארוחת צהריים אני מכינה על הבוקר- בזמן שהילדים מתארגנים. דואגת שיהיה לי עוף מופשר ואז זה לא הרבה התעסקות- עוף בתנור, או מאודה בסיר עם תפו"א, מרק...

רק אם אני מכינה שניצלים אז ממש כשמתיישבים לאכול.

אבל! אני לא עובדת יום יום ולכן בבוקר משלימה שעות שינה וגם קצת כביסות. וסידורים.

וגם הזמן שלי עם בעלי לרוב הוא בזמן ארוחת בוקר או כשמסדרים את הבית בערב.

פעם ב... יוצאים ביחד (לרוב לאושר עד... חחח) כשאמא שלי שומרת על הילדים (גרים קרוב)

אז כמה שאני כותבת עצות, הכל בעירבון מוגבל 😅 הם יצאו מהמיטות, השתוללו, הדליקו אחד את השני והלכו לישון הרבה יותר מאוחר מהרגיל.

אבל- אצלנו זה לא כל ערב ככה, יש את הרגיל ויש יוצא מהכלל.

מצטרפת למה שהרבה כתבו לך להתאים את שעת ההשכבה לעייפות של הילדים, בתחילת שנה הייתי משכיבה את שניהם בשבע ואז שמתי לב שבן השנתיים נרדם רק בשמונה אז אני כבר לא מושכת אותו שעה במיטה אלא משכיבה אותו יותר לקראת שמונה (מאז זה התאחר עוד כי זה השלב שהשנ"צ כבר מתחיל לשבש לו את השנת לילה).

הם נרדמים ב21:30? אז תתחילי להשכיב אותם בתשע, תשע ורבע. בינתיים תנצלי את הזמן הזה שהם ערים לחלק מהרשימה של מה שאת רוצה לעשות כשהם ישנים, למשל לארגן את המטבח ולשטוף כלים אני לגמרי עושה כשהילדים מסביבי. את גם יכולה להכין לך כוס קפה ולראות סדרה ולתת להם בינתיים כוס תה ולנוח בספה איתך. או סתם זמן למשחק, ציורים, ספרים, מה שהם אוהבים לעשות בצהריים.

זה קשוח! אני גם מחכה לפעמים שהצהריים יגמרו כבר והילדים ילכו לישון ואז כשאני מחליטה במודע לדחות את תחילת הערב זה נותן עוד זמן שצריך להעסיק אותם ולהשגיח עליהם. אבל אפשר להשגיח עליהם תוך כדי דברים שאני עושה לעצמי. נניח זה אחלה זמן להשקיע באוכל למחר לעצמך.

גם אנחנו לפעמים מתחלפים בהשכבות ארוכות וזה מבורך בעיני שיש גיבוי כשאני כבר לא מסוגלת ועוד רגע מתפוצצת עליהם, וגם אצלנו צריך לשבת לידם עד שנרדמים (הגדול בן ארבע וחצי, קרוב לילדים שלך) הכי יעיל באמת זה השלב שאני כבר לא מדברת איתם, כל עוד הם מפטפטים איתי או אחד עם השני ההשכבה מתארכת. אני לפעמים שרה שירים שקטים ומתעלמת כשפונים אלי ורק מבהירה שעכשיו לא מדברים, לפעמים אני גולשת בפלאפון, היו פעמים שהייתה לי השתלמות בזום בערב ופשוט ישבתי בחדר שלהם עם מחשב עם אוזניות וזהו, אני כאן ולא כאן, אני פה להשגיח עליהם אבל לא זמינה אליהם וככה הם נרדמים.

הגדול לאחרונה החליט שהוא רוצה לישון לבד בלי השכבה בכלל, אני רק מכסה אותו ויוצאת והפלא ופלא הוא נרדם לבד! זה לא עצה בשבילך, כי אני גם לא יודעת איך זה קרה וזה היה ממש יוזמה שלו (אולי זה קשור לפתקי נחת?) רק לעודד שילד שההרדמות שלו יכולות לקחת שעה וחייב שיהיו לידו עד הסוף, פתאום נרדם לבד בקלות.

טלפונים להורים ובכלל לא בשעות האלה...

אלה שעות שהטלפון נמצא אי שם ואין לי מושג איפה 🤣

אפשר לאחר את שעת השינה אם נראה שהם פשוט לא עייפים (לא כתבת גילאים), אפשר לעשות איזו שהיא פעילות נמרצת כדי שיתעייפו קצת לפני (גן שעשועים או ספורט כל שהוא בבית), אפשר להחליט שמשמיעים סיפור או שניים בפודקאסט, תוך כדי שמנסים להירדם ואחרי שמסתיים הולכים לישון.

אחד מרדים ואחד מאפס מה שצריך.

מבאס אבל זה המצב..

אצלנו כשהייתה לנו ילדה מאוד עירנית (שלימים התברר שהיא צריכה מלטונין) הגענו לזמן זוגי רק בימי שישי בבוקר. 

אז בעיני כדאי להתייעץ עם רופא לגבי הצורך, ולא לתת בלי התייעצות.

שהגוף תריך ליימר באופן טבעי.

הבעיה בלתת מלטונין לא כי זה חומר רע, להיפך זה הורמון מצויין שצריך להיות לנו בגוף.

הבעיה היא כשנותנים באוםן מלאכותי הגוף לא מייצר את זה טבעי וככה מתפתחת תלות.

אחד מתופעות הלוואי אגב זה בעיות שינה.

כי ככה זה עובד.

לכן צריך התוויה רפואית, זה לא כזה פשוט.

קודם כל, ברור שהבעיה היא שורשית יותר בהתנהלות שלכם מולם וכבר דובר פה כמה פעמים על הדרכת הורים טובה.

אבל עד שתעלו על המסלול אני מציעה להוריד ציפיות..

הבנות שלי לרוב עד 19:30 כבר ישנות (4.5, 2.5 אם מעניין אותך לו"ז אז 17:30 א. ערב, 18:00 מקלחת- מקלחת ביחד, 18:30 התארגנות, סיפור, קריאת שמע ולישון) ועדיין אני לא כל ערב מאפסת את הבית, לא מכינה אוכל למחר ולא מדברת עם אמא שלי.

מה כן?

הכלים בדכ מצטברים בכיור עד שמישהו לוקח יוזמה🙊

את הבית מאפסים פעם- פעמיים בשבוע

אוכל- יש במקרר מה שנשאר משבת

זמן זוגי- יום בשבוע שמקפידים עליו

שיחה לאמא- במהלך הצהריים, עם הילדים וגם הם משתתפים בשיחה אבל גם זה, ממש לא כל יום. אם חשוב לי לדבר איתה בנחת אז כן בערב אבל תוך כדי משהו (נניח בחמישי תוך כדי בישולים לשבת)

אמנם עוד לא חזרתי לעבודה מהחל"ד, אבל כשאחזור אז השנה היום החופשי שלי ושל אמא מסונכרן אז בונה על שיחות רגועות שם.

להתקלח, להסיר איפור וקרמים- פה אני לא יכולה לעזור כי מעולם לא היו לי שגרות טיפוח כאלה, לא מתאפרת ביום יום וקרמים עומדים לי במדף רק ליופי. גם בפנימייה הייתי מתקלחת תמיד ראשונה כי ידעו שאני מתקלחת קצר.

סדרה- לא מחפשת את זה כ"כ אבל מנוחה עם מסך מבחינתי זה בזמן ההשכבות.. הן שוכבות במיטה ואני לידן עם מסך על בהירות נמוכה 

בת שנה ורבע

יש לה מלא שיניים

אז התחלתי כמה שאני מצליחה 

היא לא מאוד משתפת פעולה

ואז הם לא צריכים לירוק

בעיקרון ההמלצה היא לצחצח מהשן הראשונה

אנחנו מצאנו שבהתחלה הכי נח לנו זה תוך כדי המקלחת ועם מברשת אצבעון

4 מתוכן טוחנות

אני עושה בלי משחה בינתיים

רק מצחצחת כזה שייצא הלכלוך

כי כל המשחות שראיתי היה כתוב מגיל שנתיים...

אני מאמינה שזה לא בעיה לבלוע משחה שמיועדת לילדים אבל אין לי מושג

לק"י

לא להתייחס לגיל שכתוב.

אלא לכמות של חומר שנמצא בה (פלואוריד אולי). לא זוכרת... צריך לשאול בטיפת חלב.

אז בהתחלה אני רק מנגבת את השיניים והלשון בחיתול טטרה ובהמשך מצחצחת. אבל מתחילה מהופעת השן הראשונה

לי יש לנסינו חשמלית דו"צ והיא אחלה (עד כמה שלשאוב אחלה בשבילי).

צריך גם התאמה של גודל הקאפ לגודל שלך, זה משפיע על היעילות והכאב (בכל מקרה לא אמור לכאוב!)

משאבה של אוונט

שיכולה להיות גם ידנית וגם חשמלית

אבל היא חד צדדית

אני אישית מעדיפה דו"צ שיהיה כמה שיותר מהר

ולנסינו מעולה לי

קישור:
משאבת חלב חשמלית ניידת PHILIPS AVENT עם מסאג' חכם וסטימולציה של פרחים - שואב טבעי לתינוקות Mimics - AliExpress 1501 

לא ניסיתי, 

לי יש את של לנסינו, דו"צ, חשמלית..  והיא סבבה, ותו לא. 

אני חושבת שהיא לא מאוד שקטה אבל היא יעילה ואת יכולה לשלוט בעוצמה אז זה לא כואב

יש לי לנסינו חשמלית דוצ, זה לוקח חצי שעה ומרתק אותך למקום.

עם אוונט  ידנית תוך 10-15 דקות הצלחתי להגיע לריקון, וזה ממש נוח כי אני מתאימה לעצמי את העוצמה אם יש גודש וכאלה. ממש אהבתי אותה

לי עם לנסינו לקח 10-15 דקות