יקרות אני בטלטלה מטורפת.. לא מוצאת לעצמי מקום
כבר כמה חודשים אנחנו עמוסים מאד עם הילדים והחיים והעבודה ... שהתדירות של האישות ירדה
מפעמיים בשבוע שהיינו בדכ לפעם בשבוע בשבת וגם זה לא תמיד אלא רק כשאנחנו שבת בבית. נותר מצב שאני מצפה ליותר פעמים והוא פחות בקטע.
העלתי את הנושא שבאסה לי שירדנו בתדירות של היחסי אישות ואז הוא אמר לי (יאמר לשבחו שהוא התבייש ואמר מתוך אי נעימות)
אני אוהב אותך אבל לא נמשך אלייך.
בום בלב....
ניסיתי להבין מה התחדש...
מה קרה...
אנחנו דוסים רציניים
מה העניין? ממתי ''לא נמשך''?
הוא אמר שרוצה שארד במשקל - אני באמת עם עודף משקל של שלושים קילו. הלידות והחיים וכן,אוכלת הרבה שטויות וג'אנק ולא עושה פעילות גופנית כמעט. כמובן שהייתי רוצה ותמיד ''מחר דיאטה'' אבל החיים רצים.. ונוח לי לדחות את זה.
אני מקפידה למרוח קרמים ולהיות מטופחת כאילו ''לפצות'' על המשקל. והאמת שאני סהכ משלימה עם איך שאני נראית, סהכ אוהבת את המראה, יש לי ב'ה פנים יפות ונכון שאני שוקלת הרבה אבל ב'ה זה בא עם הרבה יתרונות, חברהמנית, כשרונית, אז לא נורא. ככה מרגישה.
אף פעם לא אמרתי לידו משהו כמו 'אוי איך הזמנתי..' זו לא השפה שלי בכלל.
וגם כשאני חושבת לעצמי ללכת על תזונה בריאה להתעמלות זה פחות המשקל ויותר להיות אנרגטית ושמחה בלי אוכל מכביד.
כמובן נפגעתי מאד.
למרות שאני מרגישה עמוק בלב שקצת ידעתי שזה מפריע לו אז במובן מסוים טוב שזה עלה על פני השטח ולא נשאר אצלו בלב.
אחרי שבכיתי המון השבוע
אני באמת מנסה להבין מה עכשיו.
ברגע הראשון אמרתי לו תקשיב אין מצב ליחסי אישות יותר... הכל טוב, אפשר אפלטוני באהבה. אתה לא רוצה הכל בסדר. הוא כמובן נבהל ממש, מה, לא, אין מצב בכלל בלי...וניסה להגיד, לא התכוונתי לזה ככה. ברור שאני נמשך אלייך פשוט אם את שואלת איך לשפר את המצב אז תרדי במשקל....
(אמרתי משהו זה קשה, תראה, אולי כמה קילו אבל לא חושבת שאצליח משהו דרמטי... אז הוא כזה משך בכתפיים...)
אני באמת מנסה להבין מה לעשות עכשיו
לא רוצה ללכת לייעוץ לפתוח את זה עם גורם חיצוני. יש לי ממש רתיעה מזה (לופ כזה מוזר, מחשבה- אם זה גבר למה שאני אדבר איתו על בעלי אם נמשך אליי או לא. אם זאת אישה למה שבעלי ידבר איתה שלא נמשך אליי?! ואם היא רזה אז בכלל פדיחה.. לא יודעת)
מצד שני מבחינתי אין מגע, זהו, ביי
מצד שלישי בעלי מרגיש שאני מענישה אותו עכשיו
(מין כזה ביקשת שאגיד לך את האמת ואז את מענישה אותי על זה...)
הוא מבחינתו בואי נמחק את מה שהיה פה ונמשיך כרגיל
ואני רק רוצה להקיא כל פעם שחושבת על להיות איתו בקשר גופני. מרגיש לי זול ומחולל כאילו הוא צריך אותי רק למלא צורך גופני נקודתי כי הרי לא נמשך.
מרגישה במבוי סתום,כאילו זה משהו שאין לו פיתרון חוץ מלהדחיק אחרת לא נוכל לחיות ביחד לעולם.
כמובן שח'ו לא רוצה להפרד.
אשמח לשמוע אם יש לכן תובנות איך לראות את הדברים אחרת.
הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).
