הימים באלו רעים אליי
רעים לי
מזכירים לי את כל האיכסה שבתוכי.
עד מתי ארגיש שמנה ומכוערת עד כלות? עד מתי הקנאה במשהו שלא קיים?
זה אוכל אותי, כמו התולעת הזאת שבתוך הדקל ומרוב כירסום היא מורידה את כל החיות ממנו. הוא נשאר כלום,
ומגעיל לי ומעצבן אותי ואני מלאת מחשבות
אלוהים
כמה מחשבות
אין לי כוחות לעצמי
אני כל כך לא בסדר אבל ככ כן
זה תמיד היה הקטע איתי
הכל בסדר עד ש
אז מה שווה לי
למה זה ככה אלוהים אני נושמת ככ כבד
עצוב לי
עצוב אין סופ.
