חלק ראשון:
סעיפים 1+2
חלק שני:
סעיפים 3-7
החלוקה הזאת חשובה כדי למקד איפה הפער.
לגבי החלק השני, לא רואה איך זה עומד לעומת הרצון של בעלך לעוד ילד.
למה?
קחי כל סעיף בנפרד:
נניח את לא רואה הצדקה רוחנית.
אוקי אם בעלך רוצה עוד ילד ואת לא רואה הצדקה רוחנית זו סיבה לא להביא עוד ילד?
אותו דבר נגיד סעיף 7, זה שאת לא רואה הצדקה שיהיה לילד עוד אח שישמש כחבר, האם זו סיבה לא להביא לו אח שישמש כחבר?
אני מבינה למה כתבת את הסעיפים האלו, כי זה לא מעלה אצלך את הרצון לעוד ילד, אבל זו לא התוויות נגד אלא פשוט לא מעלה.
אז נשאר סעיפים 1+2 מול הרצון של בעלך.
כדאי לנסות לפרק את זה ולהבין אם יש משהו שאפשר לעשות על מנת לחוות חוויה אחרת הפעם,
ואם הרצון של בעלך מספיק מצדיק את השקעת המשאבים.
נגיד:
נניח שאפשר לתכנן לידה בניתוח קיסרי אצל רופא מומחה מוזמן מראש.
האם במקרה כזה כשאתם מראש מנטרלים את האפשרות ללידה חוזרת טראומטית, האם תהיי מוכנה לתת לזה צאנס?
אם כן צריך לבדוק איפה בעולם אפשר להזמין ניתוח קיסרי אצל רופא מומחה. (סתם זורקת דוגמה, לא בהכרח שזה מעשי, אבל צריך לחשוב מה כן מעשי)
לגבי הגידול הטראומטי, מה גרם לגידול להיות טראומטי?
הנקה? אפשר להחליט מראש שלא.
השנה הראשונה?
אם בעלך יקח שנה חל"ת זה יעזור?
אם תיקחי מלא מלא עזרה מראש בתשלום זה יעזור?
אולי יש אתגרים אחרים בגידול שגרמו לעסק להיות טראומטי?
כדאי לפרק כל דבר כזה לתתי סעיפים ולהביא מה מעשי ומה לא, איפה הוא יכול להקל עלייך (אולי למצוא הכנסה נוספת כמה שנים שתממן את ההרפתקה הזו)
אולי כשתשארי עם מינימום נזק תהיי מוכנה לספוג את זה בשבילו.
ואולי לא.
אבל לפחות תדעו שניסיתם לרדת לעומק של הדברים ולהתמודד איתם.
כל זה בהנחה ואת אומרת לידה וגידול טראומטיים הכוונה קשים טכנית. אם הכוונה טראומה כפשוטו, כמושג נפשי,
אז התווית הנגד החשובה היא לא לגרום לקריסה של הנפש. כלומר יש פה סיכון. מצד אחד יש משפחה עם ילד אחד שלמה ושמחה לעומת משפחה עם שני ילדים שעלולה ח"ו להיות משפחה מפורקת,
במקרה כזה לדעתי לא לוקחים סיכון ואז הייתי אומרת לבעלך שהמצב הנפשי שלך שקול למצב פיזי של אי יכולת להרות. מה היה עושה אז?
כנראה שמקבל שזו המשפחה ושמח בה...
