איזה כיף לנו שהתחלת לכתוב אצלנו!(:

זכות גדולה עבורי 🙏

חשוב שישמע הקול הזה הרבה במרחב של החיפוש זוגיות

אבל עד כמה זה ריאלי רוב הזמן אפילו?

אני יכול לנסות להשתפר בזה, אבל האם אצליח תמיד?

לא מחפשים את המושלם כאמור

לא חייבים להצליח תמיד

ההשתדלות היא החשובה כאן

כל פעם אחת שכן מצליחים חשובה כאן

ה"תמיד" הזה הוא המושלם הזה - ואנחנו לא מחפשים אותו. אלא את הכוונה, הלב, המאמץ, ההשתדלות.

וגם בתוך העבודה הזו - זה יכול להיות פחות ופחות קשה עם הזמן, כיוון שאנו מאמנים בעצם את שריר המחשבה שלנו, את שריר המבט שלנו, את שריר הפרשנות שלנו, את שריר ראיית האחר שלנו.

וככל שנאמן יותר את השריר - זה יהפוך לנו עם הזמן להרגל.

בדומה ממש אם אדם עושה עכשיו 5 כפיפות בטן כאשר לא עשה לפני כלום - הוא יכול ללכת תפוס שבוע אח"כ,

אבל אם יתמיד ויעשה כל יום עוד 5 ועוד 5, ככה כל יום - אחרי שבועיים הוא יעשה זאת בלי בעיה ואפילו יוכל לעלות ל10.

אז כמו שיכולים לאמן את שרירי הגוף יכולים לאמן את שרירי הנפש, הרגש, המנטליות, המחשבה.

וזה ממש לסגל לעצמנו דפוס חדש ומקדם ב"ה.

ממש לדמיין את עצמנו במבט-על על הסיטואציה - רואים מלמעלה אותי ואת בן/בת הזוג - ומנסים רגע לשים את הזרקור על בן/בת הזוג.

להיכנס רגע לראש שלהם, לנעליים שלהם, 

להתחלף איתם רגע בדמיון ולנסות לראות האם ומה קשה להם עכשיו? מה הם צריכים או מבקשים שם?

לראות רגע וממש להביט לנשמה שלהם,

וכאשר העבודה הזו היא הדדית של שני בני הזוג זו מתיקות נפלאה שמתרחשת שכל אחד רואה את האחר,

ממש כמו שהרב אריה לוין זצ"ל אמר לרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*". הוא ממש הרגיש את הכאב של אשתו, הוא ממש ראה אותה עד כדי כך.

וחשוב לדייק עוד שראיית האחר בשום פנים לא צריכה לבוא על חשבון או במקום הראייה שלנו את עצמנו, הניראות לעצמינו, אלא בנוסף.

לראות את עצמי, לאהוב את עצמי, להיות מעובד/ת עם עצמי -

ואז לראות את האחר, את האנושיות שלו, את הלב שלו, את הרצון שלו, אותו - יכול לחולל פלאים ב"ה.

רק חשוב להגעד שזו לא סיסמא וגם לא משהו קל ליישום.

בלא מעט מקרים (אני לא רוצה להכליל, אבל נראה שיש הרבה גברים כאלה), הבן אדם מעוניין לא לריב ולהשאיר אווירה טובה וכביכול מעוניין "לקנות שקט", מתוך איזושהי מחשבה מוטעית שעימות בין תחושות/ דעות הוא דבר רע וכואב.

וכאן יש טעות גדולה, כי הצבת גבולות היא דבר חשוב, גם לזוגיות - כי חיים בלי גבולות לא טובים לשום "צד", וגם לאדם - שחי באיזושהי תפיסה של "שבירת המידות" אבל למעשה נמנע ממפגש עם הרגשות העמוקים של בת זוגו.

בקיצור, להבין את הסיטואציה ואת האופן שבו הגוף שלנו ושל זולתינו מגיב, זה מדהים וחשוב. אבל יחד עם זאת, יש הרבה דברים שדומים לגישה הזו והם הרסניים.

שלפעמים אנחנו חושבים שאנחנו רואים את האחר, אבל בעצם אנחנו מבטלים את הדעה/ רצון/ מטרות שלנו, ואז זה מאוד מזיק ולא מביא שום תועלת (ציינתי שלהערכתי זו בעיה בעיקר של גברים בעלי אופי מסוים שנשואים לנשים עם אופי מסוים).

אלו דבריי בקיצור, אם תרצה יותר פירוט אשמח לתת

יש למלא מקום ויש לפנות מקום כשממלאים את המקום את החלל אנחנו לא רואים את האחר אנחנו רק ממלאים את החלל במה שיש לנו לשאול ולומר אבל אם נפנה מקום נשים את עצמינו בפרופורציות וניתן גם לצד השני למלא קצת מקום נראה אותו ונקבל אותו

ואף קודמת.

ואכן הדגשתי זאת בפוסט בהתחלה במילים: "ולראות גם אותי. וזה חשוב לא פחות. זה גם כוח-על לתת לעצמי ולמתחולל בי ניראות.

ואחרי שאני רואה את עצמי

אני מבין/ה גם ובנוסף -..."

לראות את האחר זה אף פעם לא במקום לראות את עצמי.

להיפך, קודם הניראות לעצמי - 

לראות אותי

להבין אותי

לחמול עליי

להכיל אותי

לאהוב אותי

לתת לי מקום

לעבד את עצמי עם עצמי -

ואז גם ראיית הזולת יכולה להיות יותר משודרגת.

ממש בבחינת "ואהבת לרעך כמוך" - אם לא תאהב את עצמך איך תוכל לאהוב את האחר? לכן קודם כל תאהב את עצמך ואז את רעך כמוך.

ועל גבי הניראות העצמית, שהיא יכולת חשובה לפיתוח בפני עצמה וקודמת לכל כאמור, חשוב לפתח גם את יכולת ראיית האחר. ובזה עסק הפוסט הספציפי

"ואהבת לרעך כמוך"- כעצם כמוך  כמו שאבר אחד באדם שלא יהיה טוב ויעשה שלא כרצונו האם יכה את האבר זה, כן כל בני ישראל כולם אחד, ולכן נצרך לאהוב את כל איש, ועי"ז יחזיר אותו למוטב.(בשם הרבי מניקולשבורג)  כולנו גוף אחד ולכן צריך לדעת לאהוב את האחר כי הוא חלק מהגוף שלך

מה שהבאתי בשם ראש הישיבה התיכונית שבה למדתי הוא שלב נוסף אחרי שאני מבין את המקום שלי בתוך הקש ושאני מכיל את הצד השני שהוא "חלק ממני" 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳