בן שנה וארבע, אנחנו לא יודעים מה הוא מבין ומה לא,
לדוגמא- זורק אוכל, אני מסבירה לו שלא זורקים ואני לא יודעת אם הוא מבין ולא מקשיב או לא מבין.
באיזה גיל מבינים הוראות פשוטות (לא זורקים אוכל, לא מרביצים, לא מושכים בשיער)
ואיך אמורים להתנהג אם הוא לא מבין ואם הוא מבין.
אשמח בנוסף להמלצה על ספר או פודקאסט על מידע וחינוך בגיל הזה
תודה רבה
עבר עריכה על ידי לב אוהב בתאריך ב' באלול תשפ"ה 20:00
מה לא לעשות בשלב הזה של הגיל.
יותר להציג מה כן, דרך מעשים, אפשר לשלב את זה עם דיבור, אבל זה פחות הדגש אני חושבת.
גם יכול להיות מלא סיבות ללמה הוא זורק, הם נהנים לראות את ההשלכות של הפעולות שלהם בגיל הזה
נהנים מעצם הרעיון שמשהו נופל מהידיים, שרגע זה היה ביד ורגע על הרצפה, נהנים מהעצמאות, מעצם האפשרות, החקר, המשחק שבזה
לכן זה קצת לא רלוונטי להגיד את זה עושים או לא עושים חח
הבת שלי עשתה ככה, ושמתי לב מאיפה זה נבע, בהתחלה כן ניסיתי להעיר ראיתי שזה לא רלוונטי אז התעלמתי
והיום היא יותר "קלטה" את העניין וכבר פחות זורקת....
כן יש משמעות לחזק התנהגויות חיוביות תמיד. בכל שלב לדעתי... גם שכביכול אין ככ הבנה...
מדייקת רק משהו
אולי כן יש הבנה אבל גם היא לא כל כך רלוונטית כי הילד בשלב הזה מחפש התנסות, חקירה, הוא לא שם לב אם נעים לצד השני או נח
זה גם לא מעניין אותו. והוא בטח לא עושה בכוונה, גם אם הוא יבין שזה לא בסדר, אז כנראה שגם כאן הוא יראה את זה כחלק מההתנסות או המשחק שבזה.
לכן מה שחשוב זה לשדר חיוביות.
להגיד לא, בטון ברור ונחרץ.
להסתכל עליה ולהגיד לא זורקים
ואם היא זורקת שוב אפשר להוריד מהשולחן.
הבת שלי בת 10 חודשים ומבינה מזה לא
אם היא מיישמת ומפסיקה אחרי שאני אומרת לא? לאו דווקא
אבל לדעתי האמירה שלך והטון כן משפיע
כמובן בלי כעס או עצביים;)
להגיד שאסור, ולעבור לדבר אחר מושך יותר.
לעשות את זה
לדעתי
תודה רבה, הבנתי
באיזה גיל כן חשוב להציב גבולות ולעמוד עליהם?
יש גבולות שגם בגיל שנה ו- 4 (הבת שלי גם בגיל דומה) ילד אמור להבין והורה אמור לעמוד על כך
כל מה שמסוכן, להתקרב לתנור חם, לצאת לחדר מדרגות לבד וכדו'
זה כמובן לא סותר שלא לסמוך על הבנת הגבול שלהם וחובה השגחה תמידית
כל מה שלא מסוכן לדעתי זה תלוי בך כאמא,
יש אמהות שלא יכולות לשאת זריקת אוכל על הרצפה ויתעקשו על כך, יש כאלו שיזרמו
יש נשים שבבית יש להם ספה שקשה לנקות ולכן לא ירשו להתקרב אליה עם אוכל
ויש כאלו שהספה מתנקית בשניה עם מגבון ולא אכפת להן שמתלכלך קצת
וכן הלאה לגבי כל דבר.
ולגבי גיל, בגיל כזה קטן את יכולה להציב גבולות כמה שבא לך
לא בטוח שהילדון יעמוד בגבול. הם בכל זאת קטנים עדיין.
הבן שלי בן שנה וחצי היום- גרר כסא באופן מחריש אוזניים בדיוק שניה אחרי שהרדמתי את כולם
אמרתי לו שאני לא מרשה
הוא הסתכל עלי חייך
וגרר
שוב אמרתי מאוד בברור
הוא המשיך והמשיך
והוא לגמרי
מבין שלא(בכללי הוא מבין כמעט הכל בוודאות)
והוא גם מבדוט ומחייך כי הוא חווה הרבה את עצמו דרך זה שהוא מגלה שהוא יכל לבחור בעצמו .. אפילו שאמא אמרה לא🫢
הוא לא מתמרד ועושה דווקא!!
משפט חשןב לזכור- הוא לא נגדך. הוא פשוט בעד עצמו.
זה נותן לו עוצמה וכח וחוויית מסוגלות שעושה לו טוב
עם ההתפתחות והשכל הוא מבין יותר וגם מקשיב יותר
לכן זה בסדר ז
שיפגוש גבול
אבל ה לא גיל חינוך
הציפיות לא צריכות למשמעת
אלא לחשיפה למושגים והתרחשויות
למעשה- בפןעל בסוף כ
קמתי ולקחתי את הכסא למקום אחר. וזהו
הוא ה.באס לרגע כמובן והתעצבן..
אבל בסדר. מותר לו להרגיש
לא אמורים לכעוס כי לא הקשיב.
או לצפות לזה בשלב הזה
לאט לאט...
זה לא כדי ללכלך
פשוט ההגיון שלהם אומר
סיימתי אז אני לא צריך -אז אני זורק
פשוט לומדת לזהות את הרגע לפני
וכשטיפה מבינים יותר -הם עצמם אומרים - קח..ואני לוקחת להם את הצלחת או האוכל מהמגש
לדעתי, היא פשוט להפסיק את ההתנהגות.
הוא זורק אוכל- אומרים 'אסור לזרוק' ולוקחים את הצלחת.
הוא מטפס למקום מסוכן- מרימים את השרפרף.
וכו' וכו'.
זו הדרך היחידה שראיתי שהם באמת מבינים ומפסיקים (אבל עדיין, צריך כמה וכמה חזרות עד שזה מוטמע).
הוא כבר שבועיים בערך מתלונן ששורף לו בישבן
הוא גמול..
לא רואים שם אדום בכלל בכלל. בכל אופן מרחנו משחה להרגעה די הרבה פעמים.
ניסינו כמה וכמה פעמים לבדוק תולעים, ולא ראינו.
בכל מקרה בשבת התחיל להתלונן יותר ויותר פעמים ששורף לו בישבן.
אמר שצריך לשירותים מספר 2, כל 5 דקות בערך הלכנו איתו, ישבנו שם, הוא קפץ ממש מכאבים ואז התייאש ואמר שלא צריך. לא יצא לו כלום...
והוא ממש בוכה מכאבים ששורף לו בישבן. לפעמים גם מתלונן על כאבי בטן.
לא נראה לי שזה עצירות. הוא עשה בשבועיים האלו המון פעמים רגיל. וגם אתמול בערב עשה רגיל. הוא כן בוכה שהוא לא מצליח לעשות מספר 2.
ניסינו לתת פתילה של נורופן, אחרי שממש ממש בכה, חשבתי אולי זה יעזור לו לשחרר אם יש עצירות. אבל לא יצא לו כלום אחכ.
הוא ממש ממש בוכה מכאבים. כל הזמן.
הערב הלכנו איתו לרופא מוקד של הקופה. הוא אמר שבגלל שזה כאב של שבועיים שרק התחזק זה לא נשמע לו משהו קריטי, והוא לא רופא ילדים ושנלך לרופא ילדים מחר.
למישהי יש רעיון לכיוון?
דווקא בלילה ישן ממש טוב
וכל היום בכה מכאבים.
היתה לו יציאה די רכה בליל שבת, לכן עצירות לא נשמע לי...
קיבלתם הפניה לצילום מרופא ילדים?
ממש תודה!
להיות ביחד עם עצירות .
כן , קיבלנו הפניה מרופא ילדים כי באנו אליו פעם שניה אחרי כמה ימים של כאבי בטן. הוא גם נתן בדיקת דם . בצילום ממש ראו גזים.
עם ילדה אחרת לפני כמה שנים בהתחלה גם חשב וירוס ולא עבר , רק החמיר . עשינו בדיקת דם , התברר שהייתה דלקת רצינית.
בכ"א כדאי ללכת לרופא לשלול משהו אחר.
לנו אןמנם זה היה בלילה אבל לא ראיתי תולעים והיה מלא בכי וצרחות בלילה, החלטנו בהמלצת רופאה כן לנסות ורמוקס ובאמת באותו לילה היא נרגעה פלאים.
זה מקרה שונה אבל הייתי מנסה
גם הבן שלי באותו תקופה היה לא רגוע בכלל במהלך היום גם לו נתתי ורמוקס יחד עם הילדה וגם הוא ממש נרגע, אז כנראה שכן היה להם
שירגיש טוב!
אצלנו זה ממש תולעים
חבל, הייתי מביאה ורמוקס כבר לפני שבועיים.
אצלנו זה בסוף התברר כן כעצירות. וזה החמיר ככ שהלכנו באמצע הלילה לטרם שהפנו למיון ובטשוטוש הוציאו לילד אבני צואה.
הוא גם אומר לכם שקשה לו לעשות קקי.
אני הייתי מנסה לתת נורמלקס. זה יחסית טבעי ואפשר בלי מרשם
תינוקת חמודה בת חמישה ימים מחפשת שם
דרוש
שם עם משמעות חיובית (לא רק צליל יפה)
קלאסי (לא שם שהתחיל ללכת אתמול ומחר יפסיק ללכת)
עדיפות לשם תנכי אבל לא חייב.
לא מדי קצר
היא הולכת ומזדקנת
הסביבה לוחצת
ולא מוצאים שם ששתינו מתחברים
הדד ליין היה שבת אבל לא הצלחנו להיסגר על עצמינו ועכשיו אני מסננת פה את כל המשפחה שרוצה עדכון ואין לי!
מנסה לחשוב על שמות נחמדים לא יחודיים מדי
שירי, רוני, גילי, רננה, הלל, הללי, ציון, מוריה, הודיה
זה שמות עם משמעות ברורה
בהיבט היותר ייחודי אפשר ללכת על שמות שקשורים לטבע (עצים, פרחים, הרים בארץ, נחלים בארץ וכו):
ירדן, איילה, כרמל, שקד, גליל, יסמין, מורן, מרווה, צוף וכו'
ויש גם יישובים עם שמות מעלפים;)
חנה, דבורה, אביגיל, אסתר, רות, הדסה, יסכה, איילה, נועה, מילכה, תרצה.
יש הרבה שמות יפים בתנ"ך
ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...
אני מבינה שהסביבה חסרת סבלנות, אז שידמיינו שהיא נולדה עוד חודש.
אנחנו קראנו שם בלחץ ואחכ עם כל ההורמונים של אחרי הלידה, למרות שאני בחרתי את השם היה לי ממש קשה עם השם ועם הילדה ולקח לי המון זמן להתחבר בחזרה. לא יקרה שום דבר אם היא תהיה בת חודש בלי שם.
תזכקי תמיד שבתקופת הגאונים היה את רב האי גאון - פשוט קראו לו "זה" אז זו גם אופציה 😉
ארבל
גפן
יסכה
נועה אביגיל נעמה נגה אורי
טליה אביטל רני אמונה יעל חגית רננה רעיה
תהילה שירה ליבי אוריה איילת השחר
ועוד..
נוגה, רעות, שלומית, אפרת, טוהר, אוריה, מבשרת, הילה, יסכה, איילת השחר, צופיה, הלל
אודיה, תהילה, נעמה, נעמי, עדי, שירה, אביטל, אביה,
רק יודעת להגיד שלי כאב מאוד שהספקולום מפלסטיק, ממש בלתי אפשרי.
אז הרופאה לקחה ספקולום ממתכת והיה הרבה פחות כואב.
הרופא אמר לי שהוא לא עושה עם ספקולום... והבנתי שהרוב כן
וגם ראיתי שכבר יש ערכות שעושים לבד
(צריך להגיע לצוואר אז אם הוא אחורי יתכן וזה יותר קל לרופא עם ספקולום. אם עושים לבד בעמידה זה יותר בקלות)
שבוע טוב
ב"ה בשבוע 28
אתמול במהלך היום פחות תנועות. בלילה פתאום התחזקו.
היום שוב, יש תנועות מידי פעם אבל יחסית חלשות ולא הרבה.
אכלתי מתוק, שכבתי על צד שמאל, וממשיך אותו הדבר.
תוהה אם זה מדאיג ומצריך בדיקה. כי ברור לי שאם אתקשר למוקד אחיות יגידו לי ללכת להיבדק.
מה אומרות? יש עוד דרך לשכנע את העובר לזוז יותר?
3 תנועות בחצי שעה.
עם עובר סופר פעיל שכנראה החליט לנמנם🤪
ודווקא במוקד האחות אמרה לי לעקוב במשך חצי שעה ואם אני מרגישה 4 תנועות אין צורך לדאוג.
אצלי זה גרם לריקודים ששום מתוק אחר לא עשה
אנסה
ואעדכן בעז"ה
שימי לב לכמות של התנועות ולא לעוצמה.
3 פעמים ביום 4 תנועות בחצי שעה
היו בהחלט מספר תנועות מכובדות בשעות האחרונות.
אז נרגעתי
מקווה שימשיך כך.
איזה תחליף יכול להוות למברשת צבע לשיער
מתקעתי בלי
האם מריחת הצבע רק עם כפפות יועיל?
לא כיסוי מושלם אבל נחמד, מסק אותי בהחלט
(כללית צביעה עצמית זה חובבני)
בכל מקאה, יש כיסוי ראש.
מקווה שהחובבני יספק אותי
זה נחמד לי ומגוון
אם הייתי מסתובבת ככה היה מלחיץ אותי לצבוע לעצמי אבל זה רק לבית ולעצמי אז למה לא
אני בשבוע 14, הייתי לפני יותר מחודש ומאז עשיתי רק בדיקות דם (לא עשיתי שקיפות עורפית)
שכחתי לשאול את הרופאה מתי לחזור...
לק"י
ונותנת הפניות חדשות.
אם אין תורים, בעיני גם לא נורא להגיע פעם בחודשיים.
נכון תמיד יש שרשורי פריקה על הבעל? אז רוצה דווקא לפרוק חיובי..
אז מיום ראשון הקטנצ'יק היה חולה ורצה רק ידיים מה שהשבית אותי.. ביום שני בערב הצטרפתי בעצמי לחגיגה ופיתחתי דלקת גרון. בקיצור מושבתת לגמרי.
בסהכ בעלי ואני די שותפים בבית אבל מטבע הדברים אני נמצאת יותר שעות בבית ממנו אז בדכ יוצא שעושה יותר (למרות שמאז הלידה של השלישי הוא דואג גם להיות יותר בבית)
יש דבר אחד שבעלי לא נוגע בו וזה כביסה. לא כי הוא לא יודע לעשות אלא כי זה הפך די מההתחלה לתחום שלי מההתחלה ועד הסוף (המקסימום של השותפות שלו זה להוציא לבקשתי את הכביסה מהמכונה ולתלות).
בקיצור אחרי שכבר יומיים מארגן את הבנות בבוקר, לוקח אותן למסגרות, מחזיר אותן, נמצא פה אחהצ, עושה את כל הלוז של הערב לבד-היום כנראה כבר נמאס לו גם ממצב הבית ופתאום אני רואה אותו מקפל את הכביסה שהייתה תלויה, מחזיר כביסה שעמדה מקופלת עוד לפני לארונות, מכניס מכונות אחת אחרי השניה..
קיצור לגמרי איפשר לי לקרוס בשקט בלי לחשוב על מה שמצפה לי כשאתאושש
אז נכון שלא לגמרי הבנתי את המיון של הכביסות, נראה לי מיין לפי בני הבית ולא לפי סוג הבגד (מקסימום יהרסו כמה בגדים) ונכון שכבר מצאתי תחתונים שלי במגירה של הילדה אבל באמת חייבת לפרגן לו💕
ועכשיו אליכן כדי שיהיה מעניין-
שתפו אילו דברים מפתיעים/ משעשעים קרו בבית כששחררתן😄
השבוע התפללתי שחרית כל יום!
חלק מהימים תפילה מלאה, חלק קיצרתי.
אבל הקפדתי כל יום!
זה התחיל ממשהו אחד שמאוד רציתי להתפלל עליו, ובחלק מהימים הצלחתי גם לכוון, שזה ממש לא מובן מאליו, כי בדרך כלל המחשבות מטיילות למיליון ואחד דברים אחרים.
זהו😌
הלוואי עלי
אבל נתת לי יעד שבא לי להצליח בו
אמן השבוע אני אצליח גם
בזכותך אני אשתדל יותר השבוע להיות על זה
אין דבר יותר משמח מזה!
אני משתדלת/השתדלתי להתפלל כל יום מנחה.. עכשיו קצת פחות יוצא לי, מקווה בע"ה להתמיד יותר!
