עד הלידה בע''ה אני יכולה להסיע בכל מיני תירוצים שצריכה את הרכב וכו'

אבל אחרי הלידה...?

חוץ מזה שיש לי אוטובוס ישיר מהבית לעבודה זה סתם להיטרטר להסיע אותם זה רק כי אני לא סומכת עליו. 

בכל בוקר בשמונה, או בשעה מסוימת לוודא שהילד בגן.

אל תסמכי גם על הגננת, יש לה מספיק לזכור, שלא תשכח יום אחד לרשום לך...

תסמכי רק על עצמך.

ושואלת איך הגננת קיבלה את הילדה,

אם היא לא היתה מגיעה עד 9, הייתי מקבלת טלפון מהמטפלת, אבל היא היתה טיפוס כזה, קצת לחוץ.. . כן, זה נוראי וזה היה הסיוט גם שלי.

אנשים שזה קרה להם מספרים שהם הכי לא כאלה, דווקא ביום שזה קרה, היה צירוף מקרים של כל מיני דברים מוזרים ולא אופייניים. אז השם ישמור , אי אפשר לדעת אבל זה יכול לקרות לכל אחד, שלא נדע.

יש גם כל מיני אמצעים טכנולוגיים למניעת שיכחה, אולי תרכשי משהו כזה , אני פשוט סיפרתי לבעלי שאני מפחדת, זה לא היה איזה אישיו, הערת ביניים כזו, את יכולה גם להראות לו סרטון, לדעתי יש ביוטיוב, תגידי לו שנתקלת בזה וזה עורר בך פחדים

זהו שאצל בעלי לצערי זה משהו שאני יכולה לדמיין שיקרה לו עם העבודה המלחיצה שלו.

אני מאוד מקפידה בנוגע לנושא של שכחת ילדים.  ותמיד מצלמת את המושב של הילד בסוף נסיעה כשמגיעה לעבודה כדי להרגיע את עצמי. (בחופשות כשהיו ימים שבעלי הסיע אותו לגן,  הייתי יורדת אחרי שהוא חוזר לרכב לוודא שהילד לא באוטו)

לימדתי אותו לצפור אם חס וחלילה יקרה משהו כזה

הוא גם ילד מאוד נוח כזה שאני מדמיינת את בעלי שוכח

הבעיה היא שבכללי אני לא אוהבת שהוא נוהג בכלל והוא מרגיש שאני לא סומכת עליו..

הוא פשוט יגיד לי שאני מגזימה ומדמיינת

אבל זה לגמרי משהו שיכול לקרות לו...

וכשאני מעלה את זה הוא פשוט מגלגל עיניים... 

אולי את יכולה לבקש מבעלך שיצלם לך כל בוקר את המושב הריק אחרי שהוא מוריד את הילד?

ממקום של, אתה יודע ששכחת ילדים מאוד מלחיצה אותי ולכן אני תמיד מצלמת לעצמי,

אולי אתה מסכים לעשות לי טובה שלא אהיה לחוצה כל היום, ולצלם לי שהילד ירד?

כשהיחדים היו קטנים פחדתי מזה מאוד. אני שכחצי פהן יחד ברכב, בחורף ,לכמה דקות, ב"ה חוץ מזה שהוא צרח לא קרה כלום, מהטראומה עשיהו מערכת של שכחת ילדים, שמרגישה את  המשקל על הכסא, אם שכחת תיק על הכסא, יתקשרו אליך, אם לא ענית יתקשרו למשטרה...

ברגע שהם נהיו עצמאים מעט לימדתי אותם מה לעשות אם הם לבד ברכב( לצפור חזק(.

וגם כשקרה שבעלי הסיע בבוקר התקשרתי אליו תניד לוודא שבדק שהילד לא באוטו, פעם כשלא ענה , התקשרתי לנעון לוודא שהילד שם.

פשוט הסברתי לו שזה לא הוא, גם לי זה קרה, יכול לקרות לכל אחד ואני לא יכןלה להתחיל יום עבודה ברוגע בלי לבדק את זה. אם הוא לא ידתף פעולה , תתקשרי לגן כל בוקר... 

שאת רוצה לדעת כל בוקר.

תעשו הרגל כזה... אפילו בהודעה מוקלטת בווצאפ.

כשבעלי לוקח הוא מספר לי איך היה, וכשאני לוקחת (כמעט תמיד) ולא מתקשרת הוא מתקשר אלי לשאול למה לא עדכנתי...

זהו אולי באמת זה רעיון לנסות לפתוח את זה ממקום שאני חוששת ואפילו שאני סומכת על עצמי אני מצלמת כל בוקר את המושב

ושאני צריכה שיעשה את זה כדי להרגיע אותי

להגיע לזה ממקום שלי ולא מהמקום שהוא יכול לשכוח חס ושלום

ואז יש סיכוי שהוא יגיע לזה מתוך מקום מבין יותר

כן, לצערי הרב הוא עושה המון דברים, והוא שוכח מיליון דברים בבית לא זוכר המון ופשוט באמת טרוד ולחוץ רוב הזמן

ככה שזה חשש אמיתי

ראיתי שיש ליד שרה מכשיר שאפשר להשאיל אז אולי זו גם אופציה

תודה כבה לכן

לק"י

ולא הגיוני להוסיף לה גם את זה באופן קבוע.

היא גם עלולה לשכוח או שהיא שמה את הפלאפון בצד ולא תשמע גם אם האמא תתקשר.

(תחשבי, בגנים יש בין בסביבות ה-30 ילדים. היא צריכה לשבת איתם, לעבוד, לפעמים ילדים בוכים וצריך לדבר איתם וכו'. לבקש ממנה לשים לב לשעה ואיזה ילד לא הגיע, לא בטוח שהיא תצליח. גם אם היא נורא תרצה).

יותר הגיוני להתקשר לבעל בעצמה כל בוקר ולוודא שהוריד בגן.

יש לה מספיק על הראש והדבר האחרון שחסר לה זה להתחיל לעדכן הורים אם הילד הגיע או לא

ואני בתור גננת כנראה לא הייתי מסכימה לקחת את האחריות הזאת....

יותר הגיוני להגיע להסכמה עם הבעל על מערכת או דרך מסויימת בינהם לעדכון הדדי לגבי הילד.

- בשביל להכניס את התינוק לרכב צריך להוריד את האטב, אז מעבירים את האטב לבגד של ההורה. שמים אותו במיקום שלא יציק לאורך הנסיעה, אבל שלא נפספס אותו אם הוא יישאר שם בטעות (אני בד"כ שמה בקצה השרוול שלי).

- כשמסיימים את הנסיעה, מוציאים את התינוק מהכסא ומחזירים את האטב לחגורת הכסא.

* כל עוד התינוק לא יצא מהכסא שלו, האטב לא יורד מהבגד של ההורה, ואין סיכוי לצאת ולהסתובב עם אטב תלוי על הבגד בלי לשים לב ובלי שאף אחד בסביבה ישים לב (אפשר גם לכתוב על האטב 'התינוק שלי ברכב', להגברת המודעות, ואז אם מישהו בסביבה יראה אז הוא בטח יעיר על זה...).

* היתרון הוא שלא צריך לזכור לעשות משהו במיוחד. העברת האטב לבגד של ההורה הופכת להיות חלק מהרוטינה של חגירת התינוק - האטב פשוט נמצא שם על החגורה ואי אפשר לחגור בלי להעביר אותו למקום אחר (רק צריך להעביר מיד לבגד של ההורה, כי אם שמים רק לרגע בצד אז כן אפשר לשכוח אחר כך...).

> אני משתמשת בשיטה הזו כבר הרבה זמן. האטב עלי בכל נסיעה עם התינוקת, גם נסיעה קצרה של דקה. זה יעיל ועובד לי מצוין. כן קרה לי כמה פעמים שגם אחרי שהוצאתי את התינוקת שכחתי להוריד ממני את האטב, אבל כמובן שמתי לב תוך כמה דקות (במקרה כזה אני שמה את האטב על מפתחות הרכב, כדי לזכור להחזיר לחגורה של התינוק בנסיעה הבאה).

כמובן הוא צריך להבין את החשיבות של זה (או החשיבות של זה עבורך), ולהסכים לשתף פעולה. אבל זה דבר פשוט יחסית, חינמי, ויכול לעזור מאוד...

אהבתי ממש!

ואז משתדלת להעביר הלאה את הרעיון.

לדעתי זה גאוני. פשוט, חינמי, ולגמרי יעיל... 

איך הם הלכו בבוקר

או שמספרים לשני מעצמך בכמה מילים כשמגיעים לעבודה איך הם הלכו

להיות בטוחים ששניהם הלכו..

ולשכוח מהעניין.

דווקא ההתבחבשות בנןשא עלולה להיות בעייתית כלפי בעלך.

פתרון שמתקינים פעם אחת ומאז הוא שגר ושכח עדיף.

וכל הכבוד ששמת לב.

אכן כשטרודים עלולים להגיע למצב שכחה.

תראי, אני מאמינה שזה יכול לקרות לכל אחד

אני גם לא מאמינה בכל מיני שיטות- גם להם מתרגלים

אני מאמינה במודעות ואחריות על מה שאנחנו עושים

ממש לדבר על זה-

להיות נוכחים ברגע

אני שואלת כל יום את בעלי לא בגלל שאני לא סומכת עליו

אלא כי גם כשאני לא מפזרת- האחריות על הילדים היא עדין עלי ולהפך

אין אגע שאני לא אמא

ואין רגע שהוא לא אבא

דיברת איתו על זה?

מה הוא אומר?

הוא לוקח את הנושא ברצינות או אומר 'יהיה בסדר'?

סיגלתי לעצמי הרגל שכל יום מצלמת אותם במדרגות של המעון / גן ושולחת לבעלי. בימים בהם לא מספיקה לצלם אני תמיד שולחת גם הודעה לבעלי עם שיתוף על איך היה להם בבוקר, . אם בעלי לא מקבל הודעה עד איזה 8 הוא מתעניין.

אני גם מניחה את התיק של העבודה / מחשב / אוכל בין הכסאות בטיחות מאחורה ככה שחייבת לפתוח דלת אחורית כדי לקחת את הדברים ולצאת מהאוטו.

אני מבינה את החששות שלך, בלי קשר לזה שהבן אדם טרוד או לא - לא רק המרחפים שוכחים גם האנשים הכי מאורגנים יכולים לשכוח.

אספר על עצמי משהו הזוי ואני בנאדם סופר מאורגן. תמיד אני מניחה קודם את הקטן במעון וממשיכה לגן של הגדול. בוקר אחד יצאתי באיחור מהבית ובגלל זה שלחתי קודם את הגדול. אני מתקדמת לכיוון היציאה מהעיר בדרך לעבודה. רק איזה 3 דקות מאוחר יותר הבייבי מרעיש ואני מבינה שלא שמתי אותו במעון. זה משהו שבחיים לא קרה לי, בחיים בחיים לא!!!!! הזוי ברמות ואני אומרת לך שאני אחראית. החלטתי באותו בוקר לשנות את המסלול ומתוך הרגל יצאתי מהעיר אחרי הגן. היה רדיו באוטו (מאז גם שיניתי את ההרגל, אני מדליקה רדיו / מוזיקה רק אחרי ששניהם במסגרת), היו עבודות בכביש עם מלא פועלים, צעקות ודרמות. דעתי הוסחה.

למדתי מזה שבשגרת בוקר בחיים לא משנה את המסלול הקבוע וממש ממש מקפידה להניח את הדברים במושב האחורי - כולל שלט של האוטו בתוך התיק ככה שאין לי איך לנעול את הרכב בסיום הנסיעה בלי לגשת למושב האחורי.

האמת הייתי ואני עדיין בשוק ממה שקרה, אפילו לבעלי לא סיפרתי כי מבין שנינו אני המרחפת עם בעיות קשב וריכוז קשות - אין סיבה להוסיף עוד נקודה לרעתי חחח.

בינינו, בהגעתי לעבודה הייתי שמה לב שהילד איתי בגלל החפצים שנמצאים מאחורה. אבל עדיין עצם זה שלא שמתי אותו במעון ופשוט נסעתי לכיוןן היציאה מהעיר - מזעזע!

טוב, חפרתי

אני פשוט עוד לא נרגעתי מזה.

בכל מקרה לשאלתך,

לא הייתי מבקשת מהגננת. גם ככה יש לה מלא ילדים על הראש ולא הייתי רוצה להוסיף לה עוד משהו

הייתי מציעה שבעלך יניח משהו סופר חשוב במושב האחורי אם זה שלט של האוטו או משהו קריטי אחר

ואת מצידך תתקשרי אליו כל יום תתענייני איך היה לו בפיזור

לא הייתי לוקחת את האוטו בתירוצים שונים ומגוונים - תסמכי עליו, תורידי ממך את המטלה הזאת. הוא אדם בוגר וילמד לעשות את זה הכי טוב שיש.

וזה רק מראה איך זה חס ושלום יכול לקרות לכל אחד.

ילד בן 4 יכול לצאת לבד מהרכב

ולשים לאבא תזכורת בפלאפון

או לך תזכורת להתקשר אליו

בגיל 4 מצופה מילד לדעת לפתוח את החגורה?

הבן שלי בן 3 יושב בכיסא בטיחות וממש לא יודע לפתוח לבד, אני צריכה להפעיל כח כדי לפתוח את זה (כסא בן שנה משילב, זה לא שהוא שבור או משהו ברעיון)

הבן שלי גם לא ידע, אבל לימדנו אותו והוא הצליח.

גם אצלנו הוא עדיין בכסא של 5 נקודות חגירה מגיל שנה.

בגיל שהוא יותר מבין את הסכנה של פתיחה בזמן נסיעה, לעומת זאת הקלה שהוא יודע לצאת לבד בחניה זה יותר נוח מאשר שצריך גם לחגור וגם לשחרר כל הזמן.

בת החמש כבר שנתיים מצליחה לפתוח והשנה הצליחה לצפור

בן הכמעט 4 שנה שעברה לא הצליח לפתוח חגורה והשנה בתחילת הקיץ כן. לצפור הוא עוד לא מצליח.

הגדולה גם מצליחה לפתוח דלת, אם היא לא נעולה

הבת שלי (שבגילו) יודעת לפתוח לבד, וזה ממש מסוכן, כי היא עושה את זה באמצע נסיעה! (ואי אפשר להסביר לה שאסור לעשות זאת)

במקרה הזה אני דווקא לא חושבת שזה פתרון נכון ללמד את הילד להשתחרר בעצמו כדי לצפור... כי סכנה של שכחה באוטו היא משהו שאולי חלילה יקרה, אבל סכנה של ילד שמשתחרר בעצמו באמצע נסיעה זה משהו יותר ודאי...

מה מתאים לילד שלה.

אצלי בגיל 4 לא יפתחו סתם את עצמם באמצע נסיעה או את הדלת.

וזה בהחלט יכול להציל חיים שידעו מה לעשות במקרה של הישארות ברכב נעול חלילה.

ככה שם אם חלילה חלילה משהו קורה, קולו של הילד הבוכה יישמע...

אצלנו אין שום דבר שננעל אוטומטית.

כשהייתי בחופשת לידה והיו לי ם את החרדות האלו,
קבוע שאלתי את הגננות באיזושהי שעה, מה שלום הבת שלי וכו'.

ואני חושבת שעכשיו כבר את יכולה להיות קצת יותר רגועה -נראה שממש אוטוטו סתיו.

תגידי לבעלך שזו חרדה קטנה שלך ושזה לא אומר כלום לגביו.

אני לפעמים מבקשת מבעלי לבדוק אם הילדים נושמים. נו, חרדתית...

הילד.

הגננת לא תוכל לעשות זאת...

מבינה מאוד את הלחץ... בגדול אם הוא כל יום מוריד את הילד זה סטטיסטיקה לא לשכוח את הילד בע''ה, אבל כשיש שינוי בסדר יום, נגיד באופן יוצא דופן עובר דרך המכולת ואז לגן אז זה עלול להיות מצב של שכחה.

דבר שני, ילד בן 4 הוא גדול , תלמדי אותו לפתוח חגורה, לפתוח דלת, לצפור באוטו. וגם זו נסיעה של בוקר, הוא לא אמור להיות ישן, הוא ישר ידבר.... 

אנחנו מדברים על פיזור בבוקר לגן של ילד בן 4, נכון?

אני לא מכירה מצב שילד נרדם בנסיעה כזו.

ואז, גם אם חס וחלילה בעלך ישכח וימשיך לסוע איתו ישר לעבודה- הילד לא ישאל מה קרה ולמה הוא לא הולך לגן?

או שהחניה של הגן ושל העבודה היא אותה חנייה?

והוא זה שמפזר את הילדים בשנתיים וחצי האחרונות

קודם כל, את צריכה לסמוך עליו שהוא רוצה לשמור על הבן שלו

שנית, את יכולה להתקשר ולוודא בהתחלה

דבר שלישי, אפשר ללמד ילד בן 4 לצאת מהחגורה לצופר וללחוץ עליו מליון פעם עד שהוא רואה שמישהו בא ורואה אותו באוטו (חלילה שלא יקרה, אבל ככה אנחנו לימדנו את הילדים)

שאם היא שמה לב שהוא לא מגיע עד תשע וחצי נניח, ואני לא התקשרתי להודיע לה (תמיד אני מעדכנת)

היא מתקשרת אלי

אני יודעת שזה גם טרחה

אז מביא שוקולדים שווים או משהו טעים מעבר למתנות בחגים וכו

בגני עיריה עם 35 ילדים (אבל גם 20 האמת) זה ממש קשה לשים לב מי לא הגיע עד איזו שעה, ולזכור להתקשר להורים.

(אני בשנה שעברה שכחתי פעמיים לפחות להתקשר לבן הגדול שלי להזכיר לו לאסוף את הקטן מהמטפלת, כי הייתי עסוקה בעבודה ולא שמתי לב לשעה).

וכמובן שהיא צריכה להסכים לזה

וממש מוערך

אני באופן אישי חושבת שהיה כל כך נכון שכל ילד שלא מגיע לגן יהיה יומן דיגיטלי שמסמנים v על ומי שחסר פשוט נשלחת הודעה / שיחה  להורים

כמובן זה יפול על הצוות בגן שגם ככה עמוס מעל הראש

אבל אולי אפשר לתגמל איכשהו על זה

ובסוף זה ייעל ויקצר שיחות שצריך לעשות 

אני מניחה שהגננת גם ככה בודקת נוכחות בשלב מסויים של הבוקר.

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר