לאוב ממשיכה לישון

אבל אחרי שבשבת נפל רסיס, חושבת שכן צריך ללכת

ואין לנו כל כך לאן ללכת כי המקלט של הבניין נעול ביום יום

מצד שני הסיכוי להיפגע מהטיל הזה כל כך קטן שאני לא ממש נלחצת מזה שאין מרחב מוגן כשכן יש אזעקה

וחיבוק על הלילה המתיש❤️

שנתיים למלחמה ועדין יש מקלטים נעולים?

מי נועל אותו?

וחוץ מאיראן היה לנו אולי שלוש אזעקות מחנוכה

אז לא מתרגשים

לא הגיוני בעיני שמקלט נעול

ולא נפתח בשעת אזעקה

מי שקיבל החלטה לנעול אותו

צריך לפתוח אותו כשיש אזעקה

דרך אגב-

מבחינה חוקית גם להומלס מותר להיכנס למקלט באזעקה (לא עכשיו להתנחל שם)

וזה עבירה חוקית להשאיר אותו סגור בזמן אמת

אבל זה נושא אחר...

יש מלא כניסות לבניין

וסורי על האדישות, זה באמת לא אכפת לי

אין פה כמעט אזעקות ובסבבים של איראן המקלט פתוח

אם היה בתדירות של המרכז זה היה משהו אחר

לק"י

אבל יש מפתח לשכנים, ועכשיו גם לנו.

בתקופות שיש הרבה אזעקות, הוא פתוח.

פחות מ40 ק''מ מעזה

ואף פעם לא הייתי אדישה לאזעקות (גם לצערי מכירה מישהו שנהרג מטיל), פשוט כרגע גרה בלי מרחב מוגן אז זה מה יש

אם זה טיל מתימן לא נלחצת בכלל

עזה לא זרקו טילים איזה שנה מעבר לעוטף

ולאיראן יש התרעות מיוחדות

והכי חשוב- ה' שומר!

כדי לשמור על שגרת חיים נורמלית ונפש בריאה

הבוקר אני ו2 ילדים התעוררו

הקטן אמר: אזעקה בואו לממד

אני: זה טיל מתימן אפשר לחזור לישון

2 דקות אח"כ הילדים נרדמו

רק אני לא הצלחתי לחזור לישון

אבל שמחתי שהילדים מחושלים והאזעקה לא מטרידה אותם 

נורמלית ונפש בריאה.

לא קורה לילד שלי כלום אם הוא הולך לממ"ד כששומע אזעקה

הוא לא מפתח אדישות למקרי סכנה

לומד להתגונן כמו שצריך ולשמור על חייו אבל בצורה בריאה ונורמלית.

קומות למקלט, אבל מודה שאני לא רואה ברירה אחרת.

נניח לצאת מהר ממקלחת

ובאופן כללי להיות דרוכים מקולות כי אולי זה אזעקה

אדישים.

לימדנו אותם מה עושים בכל מצב

הסברנו שהאזעקה יש לה כל חזק ומלחיץ בשביל להתריע שיש סכנה

הסברנו את הרעיון שאנחנו עושים השתדלות של "ונשמרתם" וההשתדלות שלנו היא להכנס לממ"ד.

זה לא נעשה בלחץ ולא בדאגה.

האזעקות החוזרות ונישנות כבר תקופה ארוכה גורמות באופן אוטומטי להיות דרוכים

אם יודעים שחייבים להגיע לממד זה מעלה את רמת הדריכות 

אני מרגישה על ילדיי שנפשם בריאה לחלוטין ב"ה גם אם אנחנו הולכים לממ"ד

את מרגישה את זה בצורה אחרת, הכל טוב

העיקר שיהיה שלום ושלווה בארץ

ושהחטופים כבר יחזרו!!!!!!!

למאות שאנחנו באיזור לא עם הרבה אזעקות..

זה באמת לא בריא..

בגלל זה ומה שכתבת בעבר הפסקתי ללכת איתם למקלט באזעקות של החותים

מאיראן כן.

אבל אם הטילים של החותים ישתדרגו  עכשיו אולי כן נלך

בע"ה שה'ישמור על כולם!!!

אומרת כאחת שגדלה בהמוןןן אזעקות,

ותמיד נכנסנו לממד (בטח בתקופה שלפני כיפת ברזל, אבל גם אחרי)

גדלתי יופי ב"ה.

אני לא דרוכה באופן מיוחד ואף פעם לא הייתי.

לא רצה לממד, אבל כן עושה השתדלות להיכנס ואולי זה בדיוק ההבדל.

אם אני באזור של כמה שניות ובמקלחת ולא אספיק אז לא נכנסת. אבל בלילה מעירה את הילדים (לרוב מרימה אותם בחלוקה עם בעלי והם מתעוררים מזה). יש לנו מספיק זמן, והסברנו להם שזו ההשתדלות שלנו... לא רואה אותם לחוצים במיוחד, אולי כי זה השדר שלנו...

אני לא אומרת מה נכון,

שכל אחת תעשה את השיקולים שלה וב"ה שהיום הסיכויים לפגיעה קטנים מאוד וזה בהחלט נכון לעשות חישוב של ניהול סיכונים.

רק חשוב לי לומר שהבחירה לא להיכנס או כן להיכנס לא בהכרח משפיעה על רמת הדריכות ועל השפעת האזעקות על הילדים, אלא יותר העמדה הנפשית (של הילדים וההורים)

אנחנו חיים, אי אפשר להתעלם מזה

אבל כן ניתן לשדר רוגע לילדים ולהיות באמת רגועים כי יש לנו איך להתגונן ב"ה.

ואני רואה על ילדיי שהם התרגלו

האזעקה הבוקר לא הלחיצה אותם, פשוט קמו והלכו לממ"ד וחזרו לישון.

מדרגות

כי הריצה למקלט בבהלה ובלחץ שלא תספיקו בוודאי שעלולה להזיק לגוף ולנפש חלילה

אין שום דבר בריא בלהתעלם מסכנה,

לזלזל בהוראות פיקוד העורף,

לזלזל במצוות ''ונשמרתם''.

זו לא בריאות נפשית אלא סיכון ילדים.

אף אחד לא נהרג עד היום מטילים תימניים? הרבה בזכות השגחה/מזל (למשל הטיל שפגע באדמה סמוך לנתבג, כמה מאות מטרים משם היה יכול להוביל לאסון עצום. הטיל שהחריב לחלוטין מבנה של בית ספר ברמת גן באמצע הלילה, היה יכול להרוג עשרות ילדים אם היה פוגע שם בשעות היום).

הרבה בזכות מערכות ההגנה,

והרבה בזכות אזרחים שנשמעו להוראות. היו פגיעות ישירות בבתים, היו נפלים עצומים של חלקי טילים או חלקי מיירטים שפגעו בבתים, בלג בעומר הייתה נפילה של שבר ענק במקום שבו עמדו עשרות ילדים בגוש עציון כדי להדליק מדורה, והם ברחו משם עם הישמע האזעקה.

פעם בליל שבת הייתה פגיעה ישירה בגינה ציבורית (לא זוכר באיזו עיר אבל זוכר שזה היה בגוש דן), ואם האזרחים שהיו שם לא היו נשמעים להוראות פיקוד העורף, גם שם היה אסון.

כלומר בזכות זה שרוב האנשים קשובים להוראות לא היו פגיעות בנפש, ואז באים אנשים ואומרים ''אין פגיעות בנפש אז לא צריך להקשיב להוראות''.

פשוט מטורף.

הייתי נהג אמבולנס בצוק איתן.

בחיי, אם היית יודעת כמה גאונים אני פיניתי לבית החולים עם פציעות איומות, כי בזמן האזעקה הם הלכו לחלון לצלם במקום לרוץ לממד... אבל לי זה לא יקרה! מה הסיכוי! כך הם אמרו לעצמם...

כן בטח, עד שזה קורה...

פגיעת טיל ששיגרו החות'ים: נזק כבד לבית ספר ברמת אפעל, המבנה המרכזי קרס

חלק של טיל בליסטי מתימן נפל בגינה ציבורית ביפו, 16 נפצעו קל

טיל מתימן שוגר בזמן שמאות אלפים בחוץ, שרידי ענק של מיירט אותרו בגוש עציון

לראשונה: טיל מתימן התפוצץ בתוך נתב"ג

טיל שוגר למרכז מתימן: פגיעה בבית בשפלה, אין נפגעים

https://www.ynet.co.il/news/article/bjserexv1x

הם בעצם רגילים בבית/איתך לא לעשות כלום ולהמשיך בשגרה,

אבל במסגרות חינוך מן הסתם הולכים למרחב מוגן, ולא ישאירו אותם לבד בכיתה.

הצוות מתנהל שם בצורה טובה

מפנים את כולם ברוגע ואז מחלקים ממתק לכולם

אין לי התנגדות ללכת לממד אלא המחיר של דריכות מתמדת גבוה מדי

לכן אני מורידה את החשיבות של האזעקה מתימן למשהו בלתי חשוב

מתעוררת לבדוק? לפעמים גם לוקחת זמן עד שיש עדכון. וגם מתימן יכול להיות איום משמעותי יותר ממה שהיה עד היום.

(כלומר נניח נקרא לזה אזעקת סרק, איך אפשר להבדיל בין סרק לבין התראה שיש להתייחס אליה הפעם ברצינות?)

ואכן קמתי לפלאפון לוודא שזה מתימן

אם לתימן יהיו טילים שקשה ליירט אני אעשה חישוב מחדש

המצב בינתיים לא מצדיק התייחסות לאזעקה

לא ידעתי שברוטר יש דיווחים כבר בעת האזעקה.

בדובר צה"ל לוקח להם זמן לעדכן.

לגבי סוג האיום את צודקת, אבל זה תמיד תהיה חכמה בדיעבד, כי ברגע האמת אי אפשר לדעת האם הפעם זו הפעם הראשונה שיש להתייחס לאיום ברצינות גדולה יותר.

אם ב7/10 האזרחים היו יודעים בזמן אמת על גודל הסכנה והיו יכולים לקבל החלטות טובות יותר לגבי ההתגוננות (כמו לא להיכנס למיגונית ללא דלת) היה אפשר להציל חיים רבים.

על עלות תועלת

עדיף לי לקחת סיכון מזערי (כרגע ההסתברות שטיל מתימן לא ייורט וייפול באיזור שלי קטנה מאד) מאשר להיות חשופים לאיום מתמיד על הנפש

ולא רק הנפש

גם הגוף

אנשים נפצעו בדרך למרחבים מוגנים וגם היו התקפי לב 

פשוט תהיתי על היכולת לאמוד את הסיכון בצורה נאותה.

זה גם בעצם חלק מהסיכון, שלא בטוח שאנחנו יכולים לאמוד אותו נכון.

כל מידע אמין מפחית את רמת אי הוודאות במשהו.

אני למשל לא ידעתי לזהות בזמן אמת את מקור השיגור, ומהצד השני לא הייתי בטוחה כמה זה נצרך (כאילו ברור שזה מתימן, מאיפה זה כבר יכול להיות בשלב הזה של המלחמה..)

אז עזרת לי לחדד את העניין הזה.

מקום המגורים.

את כותבת שבאיזור שלכם סיכון מזערי שיפול טיל.

לא בכל מקום בארץ זה ככה. יש קרבה לאתרים אסטרטגיים ואתרי תשתית לאומיים.

לכן חשוב להדגיש גם את זה.

(אם כי אני באופן אישי לא הייתי חושבת שמכון ויצמן זה יעד לתקיפה אז גם פה יכולת הערכת הסיכון של האדם הפשוט היא מוגבלת)

גם כשהיירוט מחוץ לגבולות המדינה, עדיין יוצאים מיירטים גם בארץ למקרה של פספוס היירוט,

מי שרלוונטי לה בטח כבר יודעת.

קב"ט הישוב אמר לנו שיש מיירט בקרבת מקום אלינו ויש סיכוי גבוה לשברי יירוט.

אם הייתי גרה במרכז או במקום אסטרטגי יכול להיות שהייתי מתנהלת אחרת

ליישוב שלנו אף אחד לא מכוון וגם הוא לא בטווח טעות של מישהו

כנראה יהיה עוד סבב/ים עם אירן

בפעם הקודמת הסבב נפתח באזעקה

ככה שאזעקה יכולה להיות פתיחתו של סבב כזה מצד ישראל/ אירן

כשזה מתימן יש צפצוף מסוג אחד מאיראן יש צפצוף מסוג אחר 

סתם, חלילה

וכן יש הבדל בצליל של האפליקציה 

כשהסתיימו האזעקות של איראן בעלי שם לב להבדל וקראתי ברשת שבאמת יש הבדל 

אנסה לחפש ביוטיוב צליל של זה

אבל האזעקה עצמה נשמעת אצלי אותו דבר..

אבל התראה מקדימה שונה. ככה בוחרים אם ללכת למדד או לא 

למרות שאנחנו גם ככה רצים לשם 

אנשים היסטריים, וולקאם

של תימן אני לא מוצאת

אבל בטח את זוכרת איך זה היה נשמע בלילה 

אנחנו נכנסים לממד

ועדיין יש לנו שגרת חיים שמחה ופורחת.

אין צורך להכנס לפאניקה וגם לא להיבהל, פשוט נכנסים בנחת, יש גם דברים טעימים בממד שזה עוד יותר כיף.

בדיוק כמו שאני חוגרת ילד באוטו, זה חלק מבטיחות, לא צריך לחץ ופאניקה. 

והאמת שהפעם זה היה כל כך חזק שילד אחד התעורר הולך בעצמו

אחרי זה ב"ה חסרו לישון, את התינוק היה צריך לנדנד קצת כדי שיחזור לישון, אבל אחת הגיעה לממד חצי ישנה וחזרה לישון על הספה שם והאמתעי חזר למיטה ותוך כמה דקות ישן גם 

גם כשאני לבד עם הילדים והוא במילואים

נכון, הסיכוי שיפול פה טיל על הבית הוא נמוך

אבל אם יפול אז הכאב/בכי/טראומה/פגיעה תהיה 100%

אז אני ממשיכה לעשות את מה שנדרש ממני

ואנחנו עושים את זה בלי לחץ

או היסטריה

והילדים בריאים בנפשם (לבנתיים)

היום חזרו לישון

ועכשיו התעוררו

ממילא אין לנו ממד בבית ואני לא ארוץ לשכנים בשביל זה

הלילה רק אני התעוררתי ונשארתי במיטה 

הלילה כמעט כולם קמו בעצמם, אז זה הקל...

(אבל האמת שיש לי קצת נקיפות מצפון שאנחנו לא יורדים למקלט... אבל בימי עם כלביא זה היה שיגעון לא נורמלי, אז מעדיפים לעשות את ההשתדלות הקטנה וזהו

..

אני חושבת.

ככה שברוב הארץ היא אמורה להיות באורך של דקה וחצי

מודה שכבר פיתחנו סוג של אדישות, אבל ביום שיפול פה טיל ומישהו יפגע אני לא אסלח לעצמי.

במיוחד שכל הזמן מנסים לשכלל את הטילים ולגרום להרס ונזק רב יותר.

אני חושבת שהאדישות היא בעוכרינו והלוואי ולא נבכה כולנו על אסון ח"ו כדוגמת אסון ורסאי או אסון מירון.

אני את ההשתדלות הפיצית שלי עושה.

הקטנים ממילא ישנים בממד, והגדולים מתעוררים מקול האזעקה, אני בכל מקרה הולכת להיות ליד הקטנים למקרה שהם יתעוררו ויגלו שלא הגענו ויכנסו לפאניקה שקרה לנו משהו..

וגם זה לא כל לילה. אז מבחינת היחס בין עלות-תועלת התועלת גוברת אצלנו.

דווקא הפעם כולם נרדמו יופי.

הראשון והולכים לממ"ד.

יחסית יש אצלנו הרבה אזעקות מתימן

אחרי שעברנו את איראן, הטילים מתימן באמת פחות מפחידים

אבל הנה, בשבת היה פספוס, לא הצליחו ליירט ודווקא הפעם זה היה טיל עם ראש מתפצל והייתה נפילה של רסיס ענק עם נזק לבית בשפלה.

אז הולכים לממ"ד אבל בלי לחץ

אין מה לעשות

זאת שגרת חיינו בארץ ישראל

לומדים לחיות עם זה 

לפעמים לא מספיקה להוריד את כולם, אז אנחנו עומדים במדרגות.

אם היה לי ממ"ד ברור שהיינו הולכים לשם. לא ברור לי למה לא האמת...

זה החלום שלי כרגע 😅

הלילה מכל מיני סיבות

ובעל במילואים

הייתה התרעה מקדימה

סגרתי את החלון של הממד ותוך כדי שמעתי את האזעקה

אז הערתי את הילדה שלא ישנה בממד

ובסוף הסתבר שאצלנו לא הייתה אזעקה וזה היה ממקום אחר

וחלק לא חזרו לישון

ועניין אותי אם אחרים קמים או לא חח כי הרגשתי לבד.

אבל את צודקת ממש שממד זה מותרות וצריך להעריך

ביום כן הולכת איתם למרחב מוגן

למרות שעכשיו באזעקה משבת פגע כי זה היה טיל מסוג חדש אז לא יודעת 

לק"י

שינעלו נעליים. ואז הם יכלו להמשיך לישון עד שהיתה אזעקה וירדנו למקלט.

(כי אצלינו כשהיתה התראה, גם היתה אזעקה בסוף. לעומת הפעמים שלפני שלא תמיד היתה).

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

בס"ד
 

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי. 

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח המפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות אופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירשה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית הרמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך הגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, אבל ממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת פותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה. עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודאה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח. 

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית. 

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לק"י

יותר בטוב..

אם את רוצה לדחות, תבדקי עד מתי אפשר.

אני נתתי לכל הילדים את החיסונים בזמן.

חוץ מילד אחד, שלא קיבל רוטה, ההמלצה ספציפית של הרופאה.

ככה אחות של טיפת חלב המליצה לי פעם באופן לא רשמי

זה וירוס של שלשולים

הוא חא מסוכן

מלבד חשש להתייבשות שכן מסוכן

לכן, אם את אמא מספיק ערנית ולילד שלך יהיה וירוס חריף של שלשולים, ואז תקחי אותו למיון לקבל נוזלים, זה אמור להספיק

כמובן לא נותנת הנחיות רפואיוצ לאף אחד, זה מה שא י עושה

אגב, לכולם אצחי נדבקו ברוטב מתישהוא, כמה ימים של שלשול וגמרנו.  

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

זו רמה אחרת לגמרי של טיפול

אבל גם בקופה יש טובות יותר ויש פחות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

הייתי אצל פיזיו' שעשתה לי עיסוי וזה בהחלט עזר להחלמה!

מבינה שזה לא מתאים לכל אחת, אבל שווה מאוד לחשוב על זה.

ולי אישית האימאלה שלך מרגיש מוגזם...

שמישהו ייגע לי שם בכלל, הבעיה שגם אני לא יכולה לעצמי

מניחה שאין איזה פיתרון קסם כזה או אחר 🥲

המשקלים רק עלו ועלו מלידה ללידה

והראשון נולד 3.8

בראשון חתך יזום וקרעים נוראיים

בשניה חתך קטן- טיפה תפרים ולא מורגשים

מלידה שלישית - אין קרעים כלל!

למדתי 2 מסקנות חשובות:

1. מאוד מאוד מאוד!! תלוי במיילדת . טיימינג של לחיצות וכו . הלידות החוזרות המיילדת עשתה עיסוי תוך כדי לידה עם המון שמן - מה שגרם לכך שלא היו קרעים כלל

2. התנוחה פחות חשובה - ילדתי בכמה תנוחות, בסוף הבנתי שדווקא בשכיבה חצי על הגב יש שליטה טובה יותר למיילדת על הקרעים וכו אז העדפתי את התנוחה הזו.

זה שהיו קרעים פעם אחת - לא מחייב שיהיו שוב

וגם תלוי מאוד איך תופרים- יש מומחים שתופרים ובקושי מרגישים ויש כאלה שפחות יודעים ואז התפרים מורגשים בהחלט

בהצלחה!