לאוב ממשיכה לישון

אבל אחרי שבשבת נפל רסיס, חושבת שכן צריך ללכת

ואין לנו כל כך לאן ללכת כי המקלט של הבניין נעול ביום יום

מצד שני הסיכוי להיפגע מהטיל הזה כל כך קטן שאני לא ממש נלחצת מזה שאין מרחב מוגן כשכן יש אזעקה

וחיבוק על הלילה המתיש❤️

שנתיים למלחמה ועדין יש מקלטים נעולים?

מי נועל אותו?

וחוץ מאיראן היה לנו אולי שלוש אזעקות מחנוכה

אז לא מתרגשים

לא הגיוני בעיני שמקלט נעול

ולא נפתח בשעת אזעקה

מי שקיבל החלטה לנעול אותו

צריך לפתוח אותו כשיש אזעקה

דרך אגב-

מבחינה חוקית גם להומלס מותר להיכנס למקלט באזעקה (לא עכשיו להתנחל שם)

וזה עבירה חוקית להשאיר אותו סגור בזמן אמת

אבל זה נושא אחר...

יש מלא כניסות לבניין

וסורי על האדישות, זה באמת לא אכפת לי

אין פה כמעט אזעקות ובסבבים של איראן המקלט פתוח

אם היה בתדירות של המרכז זה היה משהו אחר

לק"י

אבל יש מפתח לשכנים, ועכשיו גם לנו.

בתקופות שיש הרבה אזעקות, הוא פתוח.

פחות מ40 ק''מ מעזה

ואף פעם לא הייתי אדישה לאזעקות (גם לצערי מכירה מישהו שנהרג מטיל), פשוט כרגע גרה בלי מרחב מוגן אז זה מה יש

אם זה טיל מתימן לא נלחצת בכלל

עזה לא זרקו טילים איזה שנה מעבר לעוטף

ולאיראן יש התרעות מיוחדות

והכי חשוב- ה' שומר!

כדי לשמור על שגרת חיים נורמלית ונפש בריאה

הבוקר אני ו2 ילדים התעוררו

הקטן אמר: אזעקה בואו לממד

אני: זה טיל מתימן אפשר לחזור לישון

2 דקות אח"כ הילדים נרדמו

רק אני לא הצלחתי לחזור לישון

אבל שמחתי שהילדים מחושלים והאזעקה לא מטרידה אותם 

נורמלית ונפש בריאה.

לא קורה לילד שלי כלום אם הוא הולך לממ"ד כששומע אזעקה

הוא לא מפתח אדישות למקרי סכנה

לומד להתגונן כמו שצריך ולשמור על חייו אבל בצורה בריאה ונורמלית.

קומות למקלט, אבל מודה שאני לא רואה ברירה אחרת.

נניח לצאת מהר ממקלחת

ובאופן כללי להיות דרוכים מקולות כי אולי זה אזעקה

אדישים.

לימדנו אותם מה עושים בכל מצב

הסברנו שהאזעקה יש לה כל חזק ומלחיץ בשביל להתריע שיש סכנה

הסברנו את הרעיון שאנחנו עושים השתדלות של "ונשמרתם" וההשתדלות שלנו היא להכנס לממ"ד.

זה לא נעשה בלחץ ולא בדאגה.

האזעקות החוזרות ונישנות כבר תקופה ארוכה גורמות באופן אוטומטי להיות דרוכים

אם יודעים שחייבים להגיע לממד זה מעלה את רמת הדריכות 

אני מרגישה על ילדיי שנפשם בריאה לחלוטין ב"ה גם אם אנחנו הולכים לממ"ד

את מרגישה את זה בצורה אחרת, הכל טוב

העיקר שיהיה שלום ושלווה בארץ

ושהחטופים כבר יחזרו!!!!!!!

למאות שאנחנו באיזור לא עם הרבה אזעקות..

זה באמת לא בריא..

בגלל זה ומה שכתבת בעבר הפסקתי ללכת איתם למקלט באזעקות של החותים

מאיראן כן.

אבל אם הטילים של החותים ישתדרגו  עכשיו אולי כן נלך

בע"ה שה'ישמור על כולם!!!

אומרת כאחת שגדלה בהמוןןן אזעקות,

ותמיד נכנסנו לממד (בטח בתקופה שלפני כיפת ברזל, אבל גם אחרי)

גדלתי יופי ב"ה.

אני לא דרוכה באופן מיוחד ואף פעם לא הייתי.

לא רצה לממד, אבל כן עושה השתדלות להיכנס ואולי זה בדיוק ההבדל.

אם אני באזור של כמה שניות ובמקלחת ולא אספיק אז לא נכנסת. אבל בלילה מעירה את הילדים (לרוב מרימה אותם בחלוקה עם בעלי והם מתעוררים מזה). יש לנו מספיק זמן, והסברנו להם שזו ההשתדלות שלנו... לא רואה אותם לחוצים במיוחד, אולי כי זה השדר שלנו...

אני לא אומרת מה נכון,

שכל אחת תעשה את השיקולים שלה וב"ה שהיום הסיכויים לפגיעה קטנים מאוד וזה בהחלט נכון לעשות חישוב של ניהול סיכונים.

רק חשוב לי לומר שהבחירה לא להיכנס או כן להיכנס לא בהכרח משפיעה על רמת הדריכות ועל השפעת האזעקות על הילדים, אלא יותר העמדה הנפשית (של הילדים וההורים)

אנחנו חיים, אי אפשר להתעלם מזה

אבל כן ניתן לשדר רוגע לילדים ולהיות באמת רגועים כי יש לנו איך להתגונן ב"ה.

ואני רואה על ילדיי שהם התרגלו

האזעקה הבוקר לא הלחיצה אותם, פשוט קמו והלכו לממ"ד וחזרו לישון.

מדרגות

כי הריצה למקלט בבהלה ובלחץ שלא תספיקו בוודאי שעלולה להזיק לגוף ולנפש חלילה

אין שום דבר בריא בלהתעלם מסכנה,

לזלזל בהוראות פיקוד העורף,

לזלזל במצוות ''ונשמרתם''.

זו לא בריאות נפשית אלא סיכון ילדים.

אף אחד לא נהרג עד היום מטילים תימניים? הרבה בזכות השגחה/מזל (למשל הטיל שפגע באדמה סמוך לנתבג, כמה מאות מטרים משם היה יכול להוביל לאסון עצום. הטיל שהחריב לחלוטין מבנה של בית ספר ברמת גן באמצע הלילה, היה יכול להרוג עשרות ילדים אם היה פוגע שם בשעות היום).

הרבה בזכות מערכות ההגנה,

והרבה בזכות אזרחים שנשמעו להוראות. היו פגיעות ישירות בבתים, היו נפלים עצומים של חלקי טילים או חלקי מיירטים שפגעו בבתים, בלג בעומר הייתה נפילה של שבר ענק במקום שבו עמדו עשרות ילדים בגוש עציון כדי להדליק מדורה, והם ברחו משם עם הישמע האזעקה.

פעם בליל שבת הייתה פגיעה ישירה בגינה ציבורית (לא זוכר באיזו עיר אבל זוכר שזה היה בגוש דן), ואם האזרחים שהיו שם לא היו נשמעים להוראות פיקוד העורף, גם שם היה אסון.

כלומר בזכות זה שרוב האנשים קשובים להוראות לא היו פגיעות בנפש, ואז באים אנשים ואומרים ''אין פגיעות בנפש אז לא צריך להקשיב להוראות''.

פשוט מטורף.

הייתי נהג אמבולנס בצוק איתן.

בחיי, אם היית יודעת כמה גאונים אני פיניתי לבית החולים עם פציעות איומות, כי בזמן האזעקה הם הלכו לחלון לצלם במקום לרוץ לממד... אבל לי זה לא יקרה! מה הסיכוי! כך הם אמרו לעצמם...

כן בטח, עד שזה קורה...

פגיעת טיל ששיגרו החות'ים: נזק כבד לבית ספר ברמת אפעל, המבנה המרכזי קרס

חלק של טיל בליסטי מתימן נפל בגינה ציבורית ביפו, 16 נפצעו קל

טיל מתימן שוגר בזמן שמאות אלפים בחוץ, שרידי ענק של מיירט אותרו בגוש עציון

לראשונה: טיל מתימן התפוצץ בתוך נתב"ג

טיל שוגר למרכז מתימן: פגיעה בבית בשפלה, אין נפגעים

https://www.ynet.co.il/news/article/bjserexv1x

הם בעצם רגילים בבית/איתך לא לעשות כלום ולהמשיך בשגרה,

אבל במסגרות חינוך מן הסתם הולכים למרחב מוגן, ולא ישאירו אותם לבד בכיתה.

הצוות מתנהל שם בצורה טובה

מפנים את כולם ברוגע ואז מחלקים ממתק לכולם

אין לי התנגדות ללכת לממד אלא המחיר של דריכות מתמדת גבוה מדי

לכן אני מורידה את החשיבות של האזעקה מתימן למשהו בלתי חשוב

מתעוררת לבדוק? לפעמים גם לוקחת זמן עד שיש עדכון. וגם מתימן יכול להיות איום משמעותי יותר ממה שהיה עד היום.

(כלומר נניח נקרא לזה אזעקת סרק, איך אפשר להבדיל בין סרק לבין התראה שיש להתייחס אליה הפעם ברצינות?)

ואכן קמתי לפלאפון לוודא שזה מתימן

אם לתימן יהיו טילים שקשה ליירט אני אעשה חישוב מחדש

המצב בינתיים לא מצדיק התייחסות לאזעקה

לא ידעתי שברוטר יש דיווחים כבר בעת האזעקה.

בדובר צה"ל לוקח להם זמן לעדכן.

לגבי סוג האיום את צודקת, אבל זה תמיד תהיה חכמה בדיעבד, כי ברגע האמת אי אפשר לדעת האם הפעם זו הפעם הראשונה שיש להתייחס לאיום ברצינות גדולה יותר.

אם ב7/10 האזרחים היו יודעים בזמן אמת על גודל הסכנה והיו יכולים לקבל החלטות טובות יותר לגבי ההתגוננות (כמו לא להיכנס למיגונית ללא דלת) היה אפשר להציל חיים רבים.

על עלות תועלת

עדיף לי לקחת סיכון מזערי (כרגע ההסתברות שטיל מתימן לא ייורט וייפול באיזור שלי קטנה מאד) מאשר להיות חשופים לאיום מתמיד על הנפש

ולא רק הנפש

גם הגוף

אנשים נפצעו בדרך למרחבים מוגנים וגם היו התקפי לב 

פשוט תהיתי על היכולת לאמוד את הסיכון בצורה נאותה.

זה גם בעצם חלק מהסיכון, שלא בטוח שאנחנו יכולים לאמוד אותו נכון.

כל מידע אמין מפחית את רמת אי הוודאות במשהו.

אני למשל לא ידעתי לזהות בזמן אמת את מקור השיגור, ומהצד השני לא הייתי בטוחה כמה זה נצרך (כאילו ברור שזה מתימן, מאיפה זה כבר יכול להיות בשלב הזה של המלחמה..)

אז עזרת לי לחדד את העניין הזה.

מקום המגורים.

את כותבת שבאיזור שלכם סיכון מזערי שיפול טיל.

לא בכל מקום בארץ זה ככה. יש קרבה לאתרים אסטרטגיים ואתרי תשתית לאומיים.

לכן חשוב להדגיש גם את זה.

(אם כי אני באופן אישי לא הייתי חושבת שמכון ויצמן זה יעד לתקיפה אז גם פה יכולת הערכת הסיכון של האדם הפשוט היא מוגבלת)

גם כשהיירוט מחוץ לגבולות המדינה, עדיין יוצאים מיירטים גם בארץ למקרה של פספוס היירוט,

מי שרלוונטי לה בטח כבר יודעת.

קב"ט הישוב אמר לנו שיש מיירט בקרבת מקום אלינו ויש סיכוי גבוה לשברי יירוט.

אם הייתי גרה במרכז או במקום אסטרטגי יכול להיות שהייתי מתנהלת אחרת

ליישוב שלנו אף אחד לא מכוון וגם הוא לא בטווח טעות של מישהו

כנראה יהיה עוד סבב/ים עם אירן

בפעם הקודמת הסבב נפתח באזעקה

ככה שאזעקה יכולה להיות פתיחתו של סבב כזה מצד ישראל/ אירן

כשזה מתימן יש צפצוף מסוג אחד מאיראן יש צפצוף מסוג אחר 

סתם, חלילה

וכן יש הבדל בצליל של האפליקציה 

כשהסתיימו האזעקות של איראן בעלי שם לב להבדל וקראתי ברשת שבאמת יש הבדל 

אנסה לחפש ביוטיוב צליל של זה

אבל האזעקה עצמה נשמעת אצלי אותו דבר..

אבל התראה מקדימה שונה. ככה בוחרים אם ללכת למדד או לא 

למרות שאנחנו גם ככה רצים לשם 

אנשים היסטריים, וולקאם

של תימן אני לא מוצאת

אבל בטח את זוכרת איך זה היה נשמע בלילה 

אנחנו נכנסים לממד

ועדיין יש לנו שגרת חיים שמחה ופורחת.

אין צורך להכנס לפאניקה וגם לא להיבהל, פשוט נכנסים בנחת, יש גם דברים טעימים בממד שזה עוד יותר כיף.

בדיוק כמו שאני חוגרת ילד באוטו, זה חלק מבטיחות, לא צריך לחץ ופאניקה. 

והאמת שהפעם זה היה כל כך חזק שילד אחד התעורר הולך בעצמו

אחרי זה ב"ה חסרו לישון, את התינוק היה צריך לנדנד קצת כדי שיחזור לישון, אבל אחת הגיעה לממד חצי ישנה וחזרה לישון על הספה שם והאמתעי חזר למיטה ותוך כמה דקות ישן גם 

גם כשאני לבד עם הילדים והוא במילואים

נכון, הסיכוי שיפול פה טיל על הבית הוא נמוך

אבל אם יפול אז הכאב/בכי/טראומה/פגיעה תהיה 100%

אז אני ממשיכה לעשות את מה שנדרש ממני

ואנחנו עושים את זה בלי לחץ

או היסטריה

והילדים בריאים בנפשם (לבנתיים)

היום חזרו לישון

ועכשיו התעוררו

ממילא אין לנו ממד בבית ואני לא ארוץ לשכנים בשביל זה

הלילה רק אני התעוררתי ונשארתי במיטה 

הלילה כמעט כולם קמו בעצמם, אז זה הקל...

(אבל האמת שיש לי קצת נקיפות מצפון שאנחנו לא יורדים למקלט... אבל בימי עם כלביא זה היה שיגעון לא נורמלי, אז מעדיפים לעשות את ההשתדלות הקטנה וזהו

..

אני חושבת.

ככה שברוב הארץ היא אמורה להיות באורך של דקה וחצי

מודה שכבר פיתחנו סוג של אדישות, אבל ביום שיפול פה טיל ומישהו יפגע אני לא אסלח לעצמי.

במיוחד שכל הזמן מנסים לשכלל את הטילים ולגרום להרס ונזק רב יותר.

אני חושבת שהאדישות היא בעוכרינו והלוואי ולא נבכה כולנו על אסון ח"ו כדוגמת אסון ורסאי או אסון מירון.

אני את ההשתדלות הפיצית שלי עושה.

הקטנים ממילא ישנים בממד, והגדולים מתעוררים מקול האזעקה, אני בכל מקרה הולכת להיות ליד הקטנים למקרה שהם יתעוררו ויגלו שלא הגענו ויכנסו לפאניקה שקרה לנו משהו..

וגם זה לא כל לילה. אז מבחינת היחס בין עלות-תועלת התועלת גוברת אצלנו.

דווקא הפעם כולם נרדמו יופי.

הראשון והולכים לממ"ד.

יחסית יש אצלנו הרבה אזעקות מתימן

אחרי שעברנו את איראן, הטילים מתימן באמת פחות מפחידים

אבל הנה, בשבת היה פספוס, לא הצליחו ליירט ודווקא הפעם זה היה טיל עם ראש מתפצל והייתה נפילה של רסיס ענק עם נזק לבית בשפלה.

אז הולכים לממ"ד אבל בלי לחץ

אין מה לעשות

זאת שגרת חיינו בארץ ישראל

לומדים לחיות עם זה 

לפעמים לא מספיקה להוריד את כולם, אז אנחנו עומדים במדרגות.

אם היה לי ממ"ד ברור שהיינו הולכים לשם. לא ברור לי למה לא האמת...

זה החלום שלי כרגע 😅

הלילה מכל מיני סיבות

ובעל במילואים

הייתה התרעה מקדימה

סגרתי את החלון של הממד ותוך כדי שמעתי את האזעקה

אז הערתי את הילדה שלא ישנה בממד

ובסוף הסתבר שאצלנו לא הייתה אזעקה וזה היה ממקום אחר

וחלק לא חזרו לישון

ועניין אותי אם אחרים קמים או לא חח כי הרגשתי לבד.

אבל את צודקת ממש שממד זה מותרות וצריך להעריך

ביום כן הולכת איתם למרחב מוגן

למרות שעכשיו באזעקה משבת פגע כי זה היה טיל מסוג חדש אז לא יודעת 

לק"י

שינעלו נעליים. ואז הם יכלו להמשיך לישון עד שהיתה אזעקה וירדנו למקלט.

(כי אצלינו כשהיתה התראה, גם היתה אזעקה בסוף. לעומת הפעמים שלפני שלא תמיד היתה).

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם