לאוב ממשיכה לישון

אבל אחרי שבשבת נפל רסיס, חושבת שכן צריך ללכת

ואין לנו כל כך לאן ללכת כי המקלט של הבניין נעול ביום יום

מצד שני הסיכוי להיפגע מהטיל הזה כל כך קטן שאני לא ממש נלחצת מזה שאין מרחב מוגן כשכן יש אזעקה

וחיבוק על הלילה המתיש❤️

שנתיים למלחמה ועדין יש מקלטים נעולים?

מי נועל אותו?

וחוץ מאיראן היה לנו אולי שלוש אזעקות מחנוכה

אז לא מתרגשים

לא הגיוני בעיני שמקלט נעול

ולא נפתח בשעת אזעקה

מי שקיבל החלטה לנעול אותו

צריך לפתוח אותו כשיש אזעקה

דרך אגב-

מבחינה חוקית גם להומלס מותר להיכנס למקלט באזעקה (לא עכשיו להתנחל שם)

וזה עבירה חוקית להשאיר אותו סגור בזמן אמת

אבל זה נושא אחר...

יש מלא כניסות לבניין

וסורי על האדישות, זה באמת לא אכפת לי

אין פה כמעט אזעקות ובסבבים של איראן המקלט פתוח

אם היה בתדירות של המרכז זה היה משהו אחר

לק"י

אבל יש מפתח לשכנים, ועכשיו גם לנו.

בתקופות שיש הרבה אזעקות, הוא פתוח.

פחות מ40 ק''מ מעזה

ואף פעם לא הייתי אדישה לאזעקות (גם לצערי מכירה מישהו שנהרג מטיל), פשוט כרגע גרה בלי מרחב מוגן אז זה מה יש

אם זה טיל מתימן לא נלחצת בכלל

עזה לא זרקו טילים איזה שנה מעבר לעוטף

ולאיראן יש התרעות מיוחדות

והכי חשוב- ה' שומר!

כדי לשמור על שגרת חיים נורמלית ונפש בריאה

הבוקר אני ו2 ילדים התעוררו

הקטן אמר: אזעקה בואו לממד

אני: זה טיל מתימן אפשר לחזור לישון

2 דקות אח"כ הילדים נרדמו

רק אני לא הצלחתי לחזור לישון

אבל שמחתי שהילדים מחושלים והאזעקה לא מטרידה אותם 

נורמלית ונפש בריאה.

לא קורה לילד שלי כלום אם הוא הולך לממ"ד כששומע אזעקה

הוא לא מפתח אדישות למקרי סכנה

לומד להתגונן כמו שצריך ולשמור על חייו אבל בצורה בריאה ונורמלית.

קומות למקלט, אבל מודה שאני לא רואה ברירה אחרת.

נניח לצאת מהר ממקלחת

ובאופן כללי להיות דרוכים מקולות כי אולי זה אזעקה

אדישים.

לימדנו אותם מה עושים בכל מצב

הסברנו שהאזעקה יש לה כל חזק ומלחיץ בשביל להתריע שיש סכנה

הסברנו את הרעיון שאנחנו עושים השתדלות של "ונשמרתם" וההשתדלות שלנו היא להכנס לממ"ד.

זה לא נעשה בלחץ ולא בדאגה.

האזעקות החוזרות ונישנות כבר תקופה ארוכה גורמות באופן אוטומטי להיות דרוכים

אם יודעים שחייבים להגיע לממד זה מעלה את רמת הדריכות 

אני מרגישה על ילדיי שנפשם בריאה לחלוטין ב"ה גם אם אנחנו הולכים לממ"ד

את מרגישה את זה בצורה אחרת, הכל טוב

העיקר שיהיה שלום ושלווה בארץ

ושהחטופים כבר יחזרו!!!!!!!

למאות שאנחנו באיזור לא עם הרבה אזעקות..

זה באמת לא בריא..

בגלל זה ומה שכתבת בעבר הפסקתי ללכת איתם למקלט באזעקות של החותים

מאיראן כן.

אבל אם הטילים של החותים ישתדרגו  עכשיו אולי כן נלך

בע"ה שה'ישמור על כולם!!!

אומרת כאחת שגדלה בהמוןןן אזעקות,

ותמיד נכנסנו לממד (בטח בתקופה שלפני כיפת ברזל, אבל גם אחרי)

גדלתי יופי ב"ה.

אני לא דרוכה באופן מיוחד ואף פעם לא הייתי.

לא רצה לממד, אבל כן עושה השתדלות להיכנס ואולי זה בדיוק ההבדל.

אם אני באזור של כמה שניות ובמקלחת ולא אספיק אז לא נכנסת. אבל בלילה מעירה את הילדים (לרוב מרימה אותם בחלוקה עם בעלי והם מתעוררים מזה). יש לנו מספיק זמן, והסברנו להם שזו ההשתדלות שלנו... לא רואה אותם לחוצים במיוחד, אולי כי זה השדר שלנו...

אני לא אומרת מה נכון,

שכל אחת תעשה את השיקולים שלה וב"ה שהיום הסיכויים לפגיעה קטנים מאוד וזה בהחלט נכון לעשות חישוב של ניהול סיכונים.

רק חשוב לי לומר שהבחירה לא להיכנס או כן להיכנס לא בהכרח משפיעה על רמת הדריכות ועל השפעת האזעקות על הילדים, אלא יותר העמדה הנפשית (של הילדים וההורים)

אנחנו חיים, אי אפשר להתעלם מזה

אבל כן ניתן לשדר רוגע לילדים ולהיות באמת רגועים כי יש לנו איך להתגונן ב"ה.

ואני רואה על ילדיי שהם התרגלו

האזעקה הבוקר לא הלחיצה אותם, פשוט קמו והלכו לממ"ד וחזרו לישון.

מדרגות

כי הריצה למקלט בבהלה ובלחץ שלא תספיקו בוודאי שעלולה להזיק לגוף ולנפש חלילה

אין שום דבר בריא בלהתעלם מסכנה,

לזלזל בהוראות פיקוד העורף,

לזלזל במצוות ''ונשמרתם''.

זו לא בריאות נפשית אלא סיכון ילדים.

אף אחד לא נהרג עד היום מטילים תימניים? הרבה בזכות השגחה/מזל (למשל הטיל שפגע באדמה סמוך לנתבג, כמה מאות מטרים משם היה יכול להוביל לאסון עצום. הטיל שהחריב לחלוטין מבנה של בית ספר ברמת גן באמצע הלילה, היה יכול להרוג עשרות ילדים אם היה פוגע שם בשעות היום).

הרבה בזכות מערכות ההגנה,

והרבה בזכות אזרחים שנשמעו להוראות. היו פגיעות ישירות בבתים, היו נפלים עצומים של חלקי טילים או חלקי מיירטים שפגעו בבתים, בלג בעומר הייתה נפילה של שבר ענק במקום שבו עמדו עשרות ילדים בגוש עציון כדי להדליק מדורה, והם ברחו משם עם הישמע האזעקה.

פעם בליל שבת הייתה פגיעה ישירה בגינה ציבורית (לא זוכר באיזו עיר אבל זוכר שזה היה בגוש דן), ואם האזרחים שהיו שם לא היו נשמעים להוראות פיקוד העורף, גם שם היה אסון.

כלומר בזכות זה שרוב האנשים קשובים להוראות לא היו פגיעות בנפש, ואז באים אנשים ואומרים ''אין פגיעות בנפש אז לא צריך להקשיב להוראות''.

פשוט מטורף.

הייתי נהג אמבולנס בצוק איתן.

בחיי, אם היית יודעת כמה גאונים אני פיניתי לבית החולים עם פציעות איומות, כי בזמן האזעקה הם הלכו לחלון לצלם במקום לרוץ לממד... אבל לי זה לא יקרה! מה הסיכוי! כך הם אמרו לעצמם...

כן בטח, עד שזה קורה...

פגיעת טיל ששיגרו החות'ים: נזק כבד לבית ספר ברמת אפעל, המבנה המרכזי קרס

חלק של טיל בליסטי מתימן נפל בגינה ציבורית ביפו, 16 נפצעו קל

טיל מתימן שוגר בזמן שמאות אלפים בחוץ, שרידי ענק של מיירט אותרו בגוש עציון

לראשונה: טיל מתימן התפוצץ בתוך נתב"ג

טיל שוגר למרכז מתימן: פגיעה בבית בשפלה, אין נפגעים

https://www.ynet.co.il/news/article/bjserexv1x

הם בעצם רגילים בבית/איתך לא לעשות כלום ולהמשיך בשגרה,

אבל במסגרות חינוך מן הסתם הולכים למרחב מוגן, ולא ישאירו אותם לבד בכיתה.

הצוות מתנהל שם בצורה טובה

מפנים את כולם ברוגע ואז מחלקים ממתק לכולם

אין לי התנגדות ללכת לממד אלא המחיר של דריכות מתמדת גבוה מדי

לכן אני מורידה את החשיבות של האזעקה מתימן למשהו בלתי חשוב

מתעוררת לבדוק? לפעמים גם לוקחת זמן עד שיש עדכון. וגם מתימן יכול להיות איום משמעותי יותר ממה שהיה עד היום.

(כלומר נניח נקרא לזה אזעקת סרק, איך אפשר להבדיל בין סרק לבין התראה שיש להתייחס אליה הפעם ברצינות?)

ואכן קמתי לפלאפון לוודא שזה מתימן

אם לתימן יהיו טילים שקשה ליירט אני אעשה חישוב מחדש

המצב בינתיים לא מצדיק התייחסות לאזעקה

לא ידעתי שברוטר יש דיווחים כבר בעת האזעקה.

בדובר צה"ל לוקח להם זמן לעדכן.

לגבי סוג האיום את צודקת, אבל זה תמיד תהיה חכמה בדיעבד, כי ברגע האמת אי אפשר לדעת האם הפעם זו הפעם הראשונה שיש להתייחס לאיום ברצינות גדולה יותר.

אם ב7/10 האזרחים היו יודעים בזמן אמת על גודל הסכנה והיו יכולים לקבל החלטות טובות יותר לגבי ההתגוננות (כמו לא להיכנס למיגונית ללא דלת) היה אפשר להציל חיים רבים.

על עלות תועלת

עדיף לי לקחת סיכון מזערי (כרגע ההסתברות שטיל מתימן לא ייורט וייפול באיזור שלי קטנה מאד) מאשר להיות חשופים לאיום מתמיד על הנפש

ולא רק הנפש

גם הגוף

אנשים נפצעו בדרך למרחבים מוגנים וגם היו התקפי לב 

פשוט תהיתי על היכולת לאמוד את הסיכון בצורה נאותה.

זה גם בעצם חלק מהסיכון, שלא בטוח שאנחנו יכולים לאמוד אותו נכון.

כל מידע אמין מפחית את רמת אי הוודאות במשהו.

אני למשל לא ידעתי לזהות בזמן אמת את מקור השיגור, ומהצד השני לא הייתי בטוחה כמה זה נצרך (כאילו ברור שזה מתימן, מאיפה זה כבר יכול להיות בשלב הזה של המלחמה..)

אז עזרת לי לחדד את העניין הזה.

מקום המגורים.

את כותבת שבאיזור שלכם סיכון מזערי שיפול טיל.

לא בכל מקום בארץ זה ככה. יש קרבה לאתרים אסטרטגיים ואתרי תשתית לאומיים.

לכן חשוב להדגיש גם את זה.

(אם כי אני באופן אישי לא הייתי חושבת שמכון ויצמן זה יעד לתקיפה אז גם פה יכולת הערכת הסיכון של האדם הפשוט היא מוגבלת)

גם כשהיירוט מחוץ לגבולות המדינה, עדיין יוצאים מיירטים גם בארץ למקרה של פספוס היירוט,

מי שרלוונטי לה בטח כבר יודעת.

קב"ט הישוב אמר לנו שיש מיירט בקרבת מקום אלינו ויש סיכוי גבוה לשברי יירוט.

אם הייתי גרה במרכז או במקום אסטרטגי יכול להיות שהייתי מתנהלת אחרת

ליישוב שלנו אף אחד לא מכוון וגם הוא לא בטווח טעות של מישהו

כנראה יהיה עוד סבב/ים עם אירן

בפעם הקודמת הסבב נפתח באזעקה

ככה שאזעקה יכולה להיות פתיחתו של סבב כזה מצד ישראל/ אירן

כשזה מתימן יש צפצוף מסוג אחד מאיראן יש צפצוף מסוג אחר 

סתם, חלילה

וכן יש הבדל בצליל של האפליקציה 

כשהסתיימו האזעקות של איראן בעלי שם לב להבדל וקראתי ברשת שבאמת יש הבדל 

אנסה לחפש ביוטיוב צליל של זה

אבל האזעקה עצמה נשמעת אצלי אותו דבר..

אבל התראה מקדימה שונה. ככה בוחרים אם ללכת למדד או לא 

למרות שאנחנו גם ככה רצים לשם 

אנשים היסטריים, וולקאם

של תימן אני לא מוצאת

אבל בטח את זוכרת איך זה היה נשמע בלילה 

אנחנו נכנסים לממד

ועדיין יש לנו שגרת חיים שמחה ופורחת.

אין צורך להכנס לפאניקה וגם לא להיבהל, פשוט נכנסים בנחת, יש גם דברים טעימים בממד שזה עוד יותר כיף.

בדיוק כמו שאני חוגרת ילד באוטו, זה חלק מבטיחות, לא צריך לחץ ופאניקה. 

והאמת שהפעם זה היה כל כך חזק שילד אחד התעורר הולך בעצמו

אחרי זה ב"ה חסרו לישון, את התינוק היה צריך לנדנד קצת כדי שיחזור לישון, אבל אחת הגיעה לממד חצי ישנה וחזרה לישון על הספה שם והאמתעי חזר למיטה ותוך כמה דקות ישן גם 

גם כשאני לבד עם הילדים והוא במילואים

נכון, הסיכוי שיפול פה טיל על הבית הוא נמוך

אבל אם יפול אז הכאב/בכי/טראומה/פגיעה תהיה 100%

אז אני ממשיכה לעשות את מה שנדרש ממני

ואנחנו עושים את זה בלי לחץ

או היסטריה

והילדים בריאים בנפשם (לבנתיים)

היום חזרו לישון

ועכשיו התעוררו

ממילא אין לנו ממד בבית ואני לא ארוץ לשכנים בשביל זה

הלילה רק אני התעוררתי ונשארתי במיטה 

הלילה כמעט כולם קמו בעצמם, אז זה הקל...

(אבל האמת שיש לי קצת נקיפות מצפון שאנחנו לא יורדים למקלט... אבל בימי עם כלביא זה היה שיגעון לא נורמלי, אז מעדיפים לעשות את ההשתדלות הקטנה וזהו

..

אני חושבת.

ככה שברוב הארץ היא אמורה להיות באורך של דקה וחצי

מודה שכבר פיתחנו סוג של אדישות, אבל ביום שיפול פה טיל ומישהו יפגע אני לא אסלח לעצמי.

במיוחד שכל הזמן מנסים לשכלל את הטילים ולגרום להרס ונזק רב יותר.

אני חושבת שהאדישות היא בעוכרינו והלוואי ולא נבכה כולנו על אסון ח"ו כדוגמת אסון ורסאי או אסון מירון.

אני את ההשתדלות הפיצית שלי עושה.

הקטנים ממילא ישנים בממד, והגדולים מתעוררים מקול האזעקה, אני בכל מקרה הולכת להיות ליד הקטנים למקרה שהם יתעוררו ויגלו שלא הגענו ויכנסו לפאניקה שקרה לנו משהו..

וגם זה לא כל לילה. אז מבחינת היחס בין עלות-תועלת התועלת גוברת אצלנו.

דווקא הפעם כולם נרדמו יופי.

הראשון והולכים לממ"ד.

יחסית יש אצלנו הרבה אזעקות מתימן

אחרי שעברנו את איראן, הטילים מתימן באמת פחות מפחידים

אבל הנה, בשבת היה פספוס, לא הצליחו ליירט ודווקא הפעם זה היה טיל עם ראש מתפצל והייתה נפילה של רסיס ענק עם נזק לבית בשפלה.

אז הולכים לממ"ד אבל בלי לחץ

אין מה לעשות

זאת שגרת חיינו בארץ ישראל

לומדים לחיות עם זה 

לפעמים לא מספיקה להוריד את כולם, אז אנחנו עומדים במדרגות.

אם היה לי ממ"ד ברור שהיינו הולכים לשם. לא ברור לי למה לא האמת...

זה החלום שלי כרגע 😅

הלילה מכל מיני סיבות

ובעל במילואים

הייתה התרעה מקדימה

סגרתי את החלון של הממד ותוך כדי שמעתי את האזעקה

אז הערתי את הילדה שלא ישנה בממד

ובסוף הסתבר שאצלנו לא הייתה אזעקה וזה היה ממקום אחר

וחלק לא חזרו לישון

ועניין אותי אם אחרים קמים או לא חח כי הרגשתי לבד.

אבל את צודקת ממש שממד זה מותרות וצריך להעריך

ביום כן הולכת איתם למרחב מוגן

למרות שעכשיו באזעקה משבת פגע כי זה היה טיל מסוג חדש אז לא יודעת 

לק"י

שינעלו נעליים. ואז הם יכלו להמשיך לישון עד שהיתה אזעקה וירדנו למקלט.

(כי אצלינו כשהיתה התראה, גם היתה אזעקה בסוף. לעומת הפעמים שלפני שלא תמיד היתה).

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות...