לאוב ממשיכה לישון

אבל אחרי שבשבת נפל רסיס, חושבת שכן צריך ללכת

ואין לנו כל כך לאן ללכת כי המקלט של הבניין נעול ביום יום

מצד שני הסיכוי להיפגע מהטיל הזה כל כך קטן שאני לא ממש נלחצת מזה שאין מרחב מוגן כשכן יש אזעקה

וחיבוק על הלילה המתיש❤️

שנתיים למלחמה ועדין יש מקלטים נעולים?

מי נועל אותו?

וחוץ מאיראן היה לנו אולי שלוש אזעקות מחנוכה

אז לא מתרגשים

לא הגיוני בעיני שמקלט נעול

ולא נפתח בשעת אזעקה

מי שקיבל החלטה לנעול אותו

צריך לפתוח אותו כשיש אזעקה

דרך אגב-

מבחינה חוקית גם להומלס מותר להיכנס למקלט באזעקה (לא עכשיו להתנחל שם)

וזה עבירה חוקית להשאיר אותו סגור בזמן אמת

אבל זה נושא אחר...

יש מלא כניסות לבניין

וסורי על האדישות, זה באמת לא אכפת לי

אין פה כמעט אזעקות ובסבבים של איראן המקלט פתוח

אם היה בתדירות של המרכז זה היה משהו אחר

לק"י

אבל יש מפתח לשכנים, ועכשיו גם לנו.

בתקופות שיש הרבה אזעקות, הוא פתוח.

פחות מ40 ק''מ מעזה

ואף פעם לא הייתי אדישה לאזעקות (גם לצערי מכירה מישהו שנהרג מטיל), פשוט כרגע גרה בלי מרחב מוגן אז זה מה יש

אם זה טיל מתימן לא נלחצת בכלל

עזה לא זרקו טילים איזה שנה מעבר לעוטף

ולאיראן יש התרעות מיוחדות

והכי חשוב- ה' שומר!

כדי לשמור על שגרת חיים נורמלית ונפש בריאה

הבוקר אני ו2 ילדים התעוררו

הקטן אמר: אזעקה בואו לממד

אני: זה טיל מתימן אפשר לחזור לישון

2 דקות אח"כ הילדים נרדמו

רק אני לא הצלחתי לחזור לישון

אבל שמחתי שהילדים מחושלים והאזעקה לא מטרידה אותם 

נורמלית ונפש בריאה.

לא קורה לילד שלי כלום אם הוא הולך לממ"ד כששומע אזעקה

הוא לא מפתח אדישות למקרי סכנה

לומד להתגונן כמו שצריך ולשמור על חייו אבל בצורה בריאה ונורמלית.

קומות למקלט, אבל מודה שאני לא רואה ברירה אחרת.

נניח לצאת מהר ממקלחת

ובאופן כללי להיות דרוכים מקולות כי אולי זה אזעקה

אדישים.

לימדנו אותם מה עושים בכל מצב

הסברנו שהאזעקה יש לה כל חזק ומלחיץ בשביל להתריע שיש סכנה

הסברנו את הרעיון שאנחנו עושים השתדלות של "ונשמרתם" וההשתדלות שלנו היא להכנס לממ"ד.

זה לא נעשה בלחץ ולא בדאגה.

האזעקות החוזרות ונישנות כבר תקופה ארוכה גורמות באופן אוטומטי להיות דרוכים

אם יודעים שחייבים להגיע לממד זה מעלה את רמת הדריכות 

אני מרגישה על ילדיי שנפשם בריאה לחלוטין ב"ה גם אם אנחנו הולכים לממ"ד

את מרגישה את זה בצורה אחרת, הכל טוב

העיקר שיהיה שלום ושלווה בארץ

ושהחטופים כבר יחזרו!!!!!!!

למאות שאנחנו באיזור לא עם הרבה אזעקות..

זה באמת לא בריא..

בגלל זה ומה שכתבת בעבר הפסקתי ללכת איתם למקלט באזעקות של החותים

מאיראן כן.

אבל אם הטילים של החותים ישתדרגו  עכשיו אולי כן נלך

בע"ה שה'ישמור על כולם!!!

אומרת כאחת שגדלה בהמוןןן אזעקות,

ותמיד נכנסנו לממד (בטח בתקופה שלפני כיפת ברזל, אבל גם אחרי)

גדלתי יופי ב"ה.

אני לא דרוכה באופן מיוחד ואף פעם לא הייתי.

לא רצה לממד, אבל כן עושה השתדלות להיכנס ואולי זה בדיוק ההבדל.

אם אני באזור של כמה שניות ובמקלחת ולא אספיק אז לא נכנסת. אבל בלילה מעירה את הילדים (לרוב מרימה אותם בחלוקה עם בעלי והם מתעוררים מזה). יש לנו מספיק זמן, והסברנו להם שזו ההשתדלות שלנו... לא רואה אותם לחוצים במיוחד, אולי כי זה השדר שלנו...

אני לא אומרת מה נכון,

שכל אחת תעשה את השיקולים שלה וב"ה שהיום הסיכויים לפגיעה קטנים מאוד וזה בהחלט נכון לעשות חישוב של ניהול סיכונים.

רק חשוב לי לומר שהבחירה לא להיכנס או כן להיכנס לא בהכרח משפיעה על רמת הדריכות ועל השפעת האזעקות על הילדים, אלא יותר העמדה הנפשית (של הילדים וההורים)

אנחנו חיים, אי אפשר להתעלם מזה

אבל כן ניתן לשדר רוגע לילדים ולהיות באמת רגועים כי יש לנו איך להתגונן ב"ה.

ואני רואה על ילדיי שהם התרגלו

האזעקה הבוקר לא הלחיצה אותם, פשוט קמו והלכו לממ"ד וחזרו לישון.

מדרגות

כי הריצה למקלט בבהלה ובלחץ שלא תספיקו בוודאי שעלולה להזיק לגוף ולנפש חלילה

אין שום דבר בריא בלהתעלם מסכנה,

לזלזל בהוראות פיקוד העורף,

לזלזל במצוות ''ונשמרתם''.

זו לא בריאות נפשית אלא סיכון ילדים.

אף אחד לא נהרג עד היום מטילים תימניים? הרבה בזכות השגחה/מזל (למשל הטיל שפגע באדמה סמוך לנתבג, כמה מאות מטרים משם היה יכול להוביל לאסון עצום. הטיל שהחריב לחלוטין מבנה של בית ספר ברמת גן באמצע הלילה, היה יכול להרוג עשרות ילדים אם היה פוגע שם בשעות היום).

הרבה בזכות מערכות ההגנה,

והרבה בזכות אזרחים שנשמעו להוראות. היו פגיעות ישירות בבתים, היו נפלים עצומים של חלקי טילים או חלקי מיירטים שפגעו בבתים, בלג בעומר הייתה נפילה של שבר ענק במקום שבו עמדו עשרות ילדים בגוש עציון כדי להדליק מדורה, והם ברחו משם עם הישמע האזעקה.

פעם בליל שבת הייתה פגיעה ישירה בגינה ציבורית (לא זוכר באיזו עיר אבל זוכר שזה היה בגוש דן), ואם האזרחים שהיו שם לא היו נשמעים להוראות פיקוד העורף, גם שם היה אסון.

כלומר בזכות זה שרוב האנשים קשובים להוראות לא היו פגיעות בנפש, ואז באים אנשים ואומרים ''אין פגיעות בנפש אז לא צריך להקשיב להוראות''.

פשוט מטורף.

הייתי נהג אמבולנס בצוק איתן.

בחיי, אם היית יודעת כמה גאונים אני פיניתי לבית החולים עם פציעות איומות, כי בזמן האזעקה הם הלכו לחלון לצלם במקום לרוץ לממד... אבל לי זה לא יקרה! מה הסיכוי! כך הם אמרו לעצמם...

כן בטח, עד שזה קורה...

פגיעת טיל ששיגרו החות'ים: נזק כבד לבית ספר ברמת אפעל, המבנה המרכזי קרס

חלק של טיל בליסטי מתימן נפל בגינה ציבורית ביפו, 16 נפצעו קל

טיל מתימן שוגר בזמן שמאות אלפים בחוץ, שרידי ענק של מיירט אותרו בגוש עציון

לראשונה: טיל מתימן התפוצץ בתוך נתב"ג

טיל שוגר למרכז מתימן: פגיעה בבית בשפלה, אין נפגעים

https://www.ynet.co.il/news/article/bjserexv1x

הם בעצם רגילים בבית/איתך לא לעשות כלום ולהמשיך בשגרה,

אבל במסגרות חינוך מן הסתם הולכים למרחב מוגן, ולא ישאירו אותם לבד בכיתה.

הצוות מתנהל שם בצורה טובה

מפנים את כולם ברוגע ואז מחלקים ממתק לכולם

אין לי התנגדות ללכת לממד אלא המחיר של דריכות מתמדת גבוה מדי

לכן אני מורידה את החשיבות של האזעקה מתימן למשהו בלתי חשוב

מתעוררת לבדוק? לפעמים גם לוקחת זמן עד שיש עדכון. וגם מתימן יכול להיות איום משמעותי יותר ממה שהיה עד היום.

(כלומר נניח נקרא לזה אזעקת סרק, איך אפשר להבדיל בין סרק לבין התראה שיש להתייחס אליה הפעם ברצינות?)

ואכן קמתי לפלאפון לוודא שזה מתימן

אם לתימן יהיו טילים שקשה ליירט אני אעשה חישוב מחדש

המצב בינתיים לא מצדיק התייחסות לאזעקה

לא ידעתי שברוטר יש דיווחים כבר בעת האזעקה.

בדובר צה"ל לוקח להם זמן לעדכן.

לגבי סוג האיום את צודקת, אבל זה תמיד תהיה חכמה בדיעבד, כי ברגע האמת אי אפשר לדעת האם הפעם זו הפעם הראשונה שיש להתייחס לאיום ברצינות גדולה יותר.

אם ב7/10 האזרחים היו יודעים בזמן אמת על גודל הסכנה והיו יכולים לקבל החלטות טובות יותר לגבי ההתגוננות (כמו לא להיכנס למיגונית ללא דלת) היה אפשר להציל חיים רבים.

על עלות תועלת

עדיף לי לקחת סיכון מזערי (כרגע ההסתברות שטיל מתימן לא ייורט וייפול באיזור שלי קטנה מאד) מאשר להיות חשופים לאיום מתמיד על הנפש

ולא רק הנפש

גם הגוף

אנשים נפצעו בדרך למרחבים מוגנים וגם היו התקפי לב 

פשוט תהיתי על היכולת לאמוד את הסיכון בצורה נאותה.

זה גם בעצם חלק מהסיכון, שלא בטוח שאנחנו יכולים לאמוד אותו נכון.

כל מידע אמין מפחית את רמת אי הוודאות במשהו.

אני למשל לא ידעתי לזהות בזמן אמת את מקור השיגור, ומהצד השני לא הייתי בטוחה כמה זה נצרך (כאילו ברור שזה מתימן, מאיפה זה כבר יכול להיות בשלב הזה של המלחמה..)

אז עזרת לי לחדד את העניין הזה.

מקום המגורים.

את כותבת שבאיזור שלכם סיכון מזערי שיפול טיל.

לא בכל מקום בארץ זה ככה. יש קרבה לאתרים אסטרטגיים ואתרי תשתית לאומיים.

לכן חשוב להדגיש גם את זה.

(אם כי אני באופן אישי לא הייתי חושבת שמכון ויצמן זה יעד לתקיפה אז גם פה יכולת הערכת הסיכון של האדם הפשוט היא מוגבלת)

גם כשהיירוט מחוץ לגבולות המדינה, עדיין יוצאים מיירטים גם בארץ למקרה של פספוס היירוט,

מי שרלוונטי לה בטח כבר יודעת.

קב"ט הישוב אמר לנו שיש מיירט בקרבת מקום אלינו ויש סיכוי גבוה לשברי יירוט.

אם הייתי גרה במרכז או במקום אסטרטגי יכול להיות שהייתי מתנהלת אחרת

ליישוב שלנו אף אחד לא מכוון וגם הוא לא בטווח טעות של מישהו

כנראה יהיה עוד סבב/ים עם אירן

בפעם הקודמת הסבב נפתח באזעקה

ככה שאזעקה יכולה להיות פתיחתו של סבב כזה מצד ישראל/ אירן

כשזה מתימן יש צפצוף מסוג אחד מאיראן יש צפצוף מסוג אחר 

סתם, חלילה

וכן יש הבדל בצליל של האפליקציה 

כשהסתיימו האזעקות של איראן בעלי שם לב להבדל וקראתי ברשת שבאמת יש הבדל 

אנסה לחפש ביוטיוב צליל של זה

אבל האזעקה עצמה נשמעת אצלי אותו דבר..

אבל התראה מקדימה שונה. ככה בוחרים אם ללכת למדד או לא 

למרות שאנחנו גם ככה רצים לשם 

אנשים היסטריים, וולקאם

של תימן אני לא מוצאת

אבל בטח את זוכרת איך זה היה נשמע בלילה 

אנחנו נכנסים לממד

ועדיין יש לנו שגרת חיים שמחה ופורחת.

אין צורך להכנס לפאניקה וגם לא להיבהל, פשוט נכנסים בנחת, יש גם דברים טעימים בממד שזה עוד יותר כיף.

בדיוק כמו שאני חוגרת ילד באוטו, זה חלק מבטיחות, לא צריך לחץ ופאניקה. 

והאמת שהפעם זה היה כל כך חזק שילד אחד התעורר הולך בעצמו

אחרי זה ב"ה חסרו לישון, את התינוק היה צריך לנדנד קצת כדי שיחזור לישון, אבל אחת הגיעה לממד חצי ישנה וחזרה לישון על הספה שם והאמתעי חזר למיטה ותוך כמה דקות ישן גם 

גם כשאני לבד עם הילדים והוא במילואים

נכון, הסיכוי שיפול פה טיל על הבית הוא נמוך

אבל אם יפול אז הכאב/בכי/טראומה/פגיעה תהיה 100%

אז אני ממשיכה לעשות את מה שנדרש ממני

ואנחנו עושים את זה בלי לחץ

או היסטריה

והילדים בריאים בנפשם (לבנתיים)

היום חזרו לישון

ועכשיו התעוררו

ממילא אין לנו ממד בבית ואני לא ארוץ לשכנים בשביל זה

הלילה רק אני התעוררתי ונשארתי במיטה 

הלילה כמעט כולם קמו בעצמם, אז זה הקל...

(אבל האמת שיש לי קצת נקיפות מצפון שאנחנו לא יורדים למקלט... אבל בימי עם כלביא זה היה שיגעון לא נורמלי, אז מעדיפים לעשות את ההשתדלות הקטנה וזהו

..

אני חושבת.

ככה שברוב הארץ היא אמורה להיות באורך של דקה וחצי

מודה שכבר פיתחנו סוג של אדישות, אבל ביום שיפול פה טיל ומישהו יפגע אני לא אסלח לעצמי.

במיוחד שכל הזמן מנסים לשכלל את הטילים ולגרום להרס ונזק רב יותר.

אני חושבת שהאדישות היא בעוכרינו והלוואי ולא נבכה כולנו על אסון ח"ו כדוגמת אסון ורסאי או אסון מירון.

אני את ההשתדלות הפיצית שלי עושה.

הקטנים ממילא ישנים בממד, והגדולים מתעוררים מקול האזעקה, אני בכל מקרה הולכת להיות ליד הקטנים למקרה שהם יתעוררו ויגלו שלא הגענו ויכנסו לפאניקה שקרה לנו משהו..

וגם זה לא כל לילה. אז מבחינת היחס בין עלות-תועלת התועלת גוברת אצלנו.

דווקא הפעם כולם נרדמו יופי.

הראשון והולכים לממ"ד.

יחסית יש אצלנו הרבה אזעקות מתימן

אחרי שעברנו את איראן, הטילים מתימן באמת פחות מפחידים

אבל הנה, בשבת היה פספוס, לא הצליחו ליירט ודווקא הפעם זה היה טיל עם ראש מתפצל והייתה נפילה של רסיס ענק עם נזק לבית בשפלה.

אז הולכים לממ"ד אבל בלי לחץ

אין מה לעשות

זאת שגרת חיינו בארץ ישראל

לומדים לחיות עם זה 

לפעמים לא מספיקה להוריד את כולם, אז אנחנו עומדים במדרגות.

אם היה לי ממ"ד ברור שהיינו הולכים לשם. לא ברור לי למה לא האמת...

זה החלום שלי כרגע 😅

הלילה מכל מיני סיבות

ובעל במילואים

הייתה התרעה מקדימה

סגרתי את החלון של הממד ותוך כדי שמעתי את האזעקה

אז הערתי את הילדה שלא ישנה בממד

ובסוף הסתבר שאצלנו לא הייתה אזעקה וזה היה ממקום אחר

וחלק לא חזרו לישון

ועניין אותי אם אחרים קמים או לא חח כי הרגשתי לבד.

אבל את צודקת ממש שממד זה מותרות וצריך להעריך

ביום כן הולכת איתם למרחב מוגן

למרות שעכשיו באזעקה משבת פגע כי זה היה טיל מסוג חדש אז לא יודעת 

לק"י

שינעלו נעליים. ואז הם יכלו להמשיך לישון עד שהיתה אזעקה וירדנו למקלט.

(כי אצלינו כשהיתה התראה, גם היתה אזעקה בסוף. לעומת הפעמים שלפני שלא תמיד היתה).

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

ברור שזה בסדר!!!

וגם לא לעשות שום דבר+ להזמין לעצמך משהו טעים שישמח אותך🫶

נשמע קשה מאוד וכואב

ואת הגננת חובה לסנן ולא לענות

כמה כוח יש בפשטות של הסביבה הנשית

כל כך תודה 

וצריך

ממש יפה שהצלחת לשמור את זה אחרי שהילדים נרדמו.

מצטרפת, כל מה שעובר לי בראש היום זה מה השכנים שמעו, ומה הסיכוי שהם לא היו בבית היום. 

איזו אישה לביאה את

עם כמה את מתמודדת

תבכי כמה שאת צריכה

תנקי את הלב

ותנשמי נשימות חדשות❤️

נשמע לא פשוט, את גיבורה שבכלל שרדת לספר
מבאס שאין עזרה.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..

לבשל כמה ענפים של הדסים בסיר מיים

לסנן, להעביר את המיים של ההדסים לבקבוק תרסיס

ולהשפריץ כל יום על שיער יבש.

אני השפרצתי כל בוקר, עזר מאוד

לא מורגש על השיער מבחינת המרקם, ממש כמו מיים רגילים, מתייבש ואין זכר.

אפשר למהול במיים שיצא לך הרבה.

הבת שלי בת שנה וחצי ויש לה שיער ממש דליל,

אין סיכוי לקוקיות או סיכות

לא מעט היו ככה עד גיל גדול (כאלו שלא היה מה לגזור בחלאקה).

את הקוקו הראשון של אחותי עשינו לה בגיל שלוש פלוס והיום יש לה אחלה שיער...

אומרים גם ששמן קיק מעודד צמיחה. תבדקי בגוגל. לא נסיתי.

וכמו שכתבו לך זה לא אומר כלום על השיער שיהיה בהמשך חייו.

ניסיתי מלא דברים. לא יודעת מה בסוף עזר, אבל כיום היא נערונת צעירה ויש לה כמויות שיער ב"ה.

יש לי גם 2 בנים שבחלאקה לא היה בכלל מה לגזור

גם הם היום עם רעמה שלא מביישת אריה.

אז ככה

מי הדסים- ניסיתי לתקופה ארוכה, לא ראיתי שעזר

שמפו שמן קיק- גם לא עזר

הברשה במרשת לא רכה- נראה לי שכן קצת עודד צמיחה

מה שהכי עזר- חפיפה בשמן ליפיקאר באום של לה רוש פוזה- זו ההמלצה שלי לכל נזקי העור ותכלס הילדים שהשתמשתי להם בשמן הזה כשמפו קבוע היו היחידים שצמח להם שיער.

יש שמפו טום וג'רי לילדים שמומלץ לעידוד צמיחה- אני לא מצאתי אותו בחנויות.

והכי חשוב- להתפלל, כן, גם על זה

כשהילדונת מהסיפור למעלה חזרה בוכה מבית הספר כי חברות צחקו עליה שהיא תינוקת, הבנתי שאת הכי חשוב לא עשיתי

ואז התחלתי להתפלל על זה

ואז קרה השינוי.

בכיתה ב' כבר יכלנו לעשות לה קוקו קטנטן

הייתי מצרפת תמונה כדי שתאמינו לי אבל זה ו"ואחד אאוטינג" כי יש לה צבע שיער ייחודי וזה היה בולט....

בטח הבנתם

העיקר שתהיו בריאים

למי שאמרה לסרק

אז אין כמעט מה לסרק 🤭

שמנים למיניהם קצת חוששת מלכלוך שעובר לבגדים ולא יורד

אולי באמת אנסה לחפש את הקרם ש @אמהלהכתבה זה משהו סביר שאני מוכנה לנסות

ובאמת ב"ה העיקר הבריאות

הוא תינוק מתוק שממלא אותנו אושר

לאחרונה גם פחות חולה בכל מיני וירוסים אז באמת תודה לה' על הכל

לק"י

זה מוצר פשוט.

הייתי קונה מה שנראה לי. רק אולי לא עם חלקים מנגנים, שלא תהיה בעיה בשבת. או רק עם חלקים שאפשר להוריד לפני שבת.

אולי גם עכשיו יש משהו במחיר טוב...

וקניתי אחרת

היא טרמפולינה מה זה גרועה בעיני

היו לי 2 טרמפולונת פשוטות עד עכשיו. ועכשיו התחדשנו בכזו. וסעיניי זה שילד יכול לישון שם שאני עם הגדולים, זה מושלם.. אולי תכתבי לה חסרונות.. וככה היא צוכל להחליט

לא טרמפולינה. של fisher price יחסית מהפשוטים (קניתי יד 2). הילדים מאוד אוהבים. הרגיע אותם מאוד ועזר לי לתקתק דברים.

לא יודעת בדיוק מה ההבדל בין זה לבין טרמפולינה האמת, ומה היתרונות החסרונות מכל דבר. שכנה שלי מכרה בזול אז אמרתי ננסה...

לגבי אוניברסיטה, יש לי אחד שאפשר לשים בטריות למוסיקה אבל מעדיפה לא לשים בגלל שבת והילדים הגדולים יותר. אולי בגלל שחורף הייתי מחפשת אחד קצת יותר עבה אם הרצפה אצלכם קפואה. אני צריכה לשים לפעמי שמיכה מתחת וזה סתם מעצבן אבל ממש לא קריטי..

ואז אפשר להניח על המקום הרגיל שעליו מניחים את התינוק.

קניתי אותה אחרי שטרמפולינה עם משטח מבד נהרסה.

האמת שלא השתמשתי בה הרבה, כי עד שקניתי התינוק כבר גדל.

בעז"ה לילד הבא.

מסרתי אותה. היתה לי אחת פשוטה בלי משחקים. בילדים הראשונים השתמשנו גם להאכיל בה. אבל זה שובר את הגב (שלי..)

אולי תדייקי מה הצורך שלך ולפי זה ימליצו לך?

ועוד נקודה למחשבה, מוזמנת להתעלם אם לא מתאים לך-

עדיף פחות לשים את התינוקות בדברים כאלה שמונעים מהם תנועה והתפתחות. הכי טוב זה שטיח/מזרון/משטח שמגן מהרצפה אבל מאפשר לנוע עליו. 

בגלל שהתינוקת פולטת הרבה, אז אחרי שהיא יונקת אני שמה אותה שם.

בד"כ כשאני שמה אותה על הבטן ועל הגב היא לא מפסיקה לפלוט, אז צריכה לחכות כמה זמן מהאוכל.