לאוב ממשיכה לישון

אבל אחרי שבשבת נפל רסיס, חושבת שכן צריך ללכת

ואין לנו כל כך לאן ללכת כי המקלט של הבניין נעול ביום יום

מצד שני הסיכוי להיפגע מהטיל הזה כל כך קטן שאני לא ממש נלחצת מזה שאין מרחב מוגן כשכן יש אזעקה

וחיבוק על הלילה המתיש❤️

שנתיים למלחמה ועדין יש מקלטים נעולים?

מי נועל אותו?

וחוץ מאיראן היה לנו אולי שלוש אזעקות מחנוכה

אז לא מתרגשים

לא הגיוני בעיני שמקלט נעול

ולא נפתח בשעת אזעקה

מי שקיבל החלטה לנעול אותו

צריך לפתוח אותו כשיש אזעקה

דרך אגב-

מבחינה חוקית גם להומלס מותר להיכנס למקלט באזעקה (לא עכשיו להתנחל שם)

וזה עבירה חוקית להשאיר אותו סגור בזמן אמת

אבל זה נושא אחר...

יש מלא כניסות לבניין

וסורי על האדישות, זה באמת לא אכפת לי

אין פה כמעט אזעקות ובסבבים של איראן המקלט פתוח

אם היה בתדירות של המרכז זה היה משהו אחר

לק"י

אבל יש מפתח לשכנים, ועכשיו גם לנו.

בתקופות שיש הרבה אזעקות, הוא פתוח.

פחות מ40 ק''מ מעזה

ואף פעם לא הייתי אדישה לאזעקות (גם לצערי מכירה מישהו שנהרג מטיל), פשוט כרגע גרה בלי מרחב מוגן אז זה מה יש

אם זה טיל מתימן לא נלחצת בכלל

עזה לא זרקו טילים איזה שנה מעבר לעוטף

ולאיראן יש התרעות מיוחדות

והכי חשוב- ה' שומר!

כדי לשמור על שגרת חיים נורמלית ונפש בריאה

הבוקר אני ו2 ילדים התעוררו

הקטן אמר: אזעקה בואו לממד

אני: זה טיל מתימן אפשר לחזור לישון

2 דקות אח"כ הילדים נרדמו

רק אני לא הצלחתי לחזור לישון

אבל שמחתי שהילדים מחושלים והאזעקה לא מטרידה אותם 

נורמלית ונפש בריאה.

לא קורה לילד שלי כלום אם הוא הולך לממ"ד כששומע אזעקה

הוא לא מפתח אדישות למקרי סכנה

לומד להתגונן כמו שצריך ולשמור על חייו אבל בצורה בריאה ונורמלית.

קומות למקלט, אבל מודה שאני לא רואה ברירה אחרת.

נניח לצאת מהר ממקלחת

ובאופן כללי להיות דרוכים מקולות כי אולי זה אזעקה

אדישים.

לימדנו אותם מה עושים בכל מצב

הסברנו שהאזעקה יש לה כל חזק ומלחיץ בשביל להתריע שיש סכנה

הסברנו את הרעיון שאנחנו עושים השתדלות של "ונשמרתם" וההשתדלות שלנו היא להכנס לממ"ד.

זה לא נעשה בלחץ ולא בדאגה.

האזעקות החוזרות ונישנות כבר תקופה ארוכה גורמות באופן אוטומטי להיות דרוכים

אם יודעים שחייבים להגיע לממד זה מעלה את רמת הדריכות 

אני מרגישה על ילדיי שנפשם בריאה לחלוטין ב"ה גם אם אנחנו הולכים לממ"ד

את מרגישה את זה בצורה אחרת, הכל טוב

העיקר שיהיה שלום ושלווה בארץ

ושהחטופים כבר יחזרו!!!!!!!

למאות שאנחנו באיזור לא עם הרבה אזעקות..

זה באמת לא בריא..

בגלל זה ומה שכתבת בעבר הפסקתי ללכת איתם למקלט באזעקות של החותים

מאיראן כן.

אבל אם הטילים של החותים ישתדרגו  עכשיו אולי כן נלך

בע"ה שה'ישמור על כולם!!!

אומרת כאחת שגדלה בהמוןןן אזעקות,

ותמיד נכנסנו לממד (בטח בתקופה שלפני כיפת ברזל, אבל גם אחרי)

גדלתי יופי ב"ה.

אני לא דרוכה באופן מיוחד ואף פעם לא הייתי.

לא רצה לממד, אבל כן עושה השתדלות להיכנס ואולי זה בדיוק ההבדל.

אם אני באזור של כמה שניות ובמקלחת ולא אספיק אז לא נכנסת. אבל בלילה מעירה את הילדים (לרוב מרימה אותם בחלוקה עם בעלי והם מתעוררים מזה). יש לנו מספיק זמן, והסברנו להם שזו ההשתדלות שלנו... לא רואה אותם לחוצים במיוחד, אולי כי זה השדר שלנו...

אני לא אומרת מה נכון,

שכל אחת תעשה את השיקולים שלה וב"ה שהיום הסיכויים לפגיעה קטנים מאוד וזה בהחלט נכון לעשות חישוב של ניהול סיכונים.

רק חשוב לי לומר שהבחירה לא להיכנס או כן להיכנס לא בהכרח משפיעה על רמת הדריכות ועל השפעת האזעקות על הילדים, אלא יותר העמדה הנפשית (של הילדים וההורים)

אנחנו חיים, אי אפשר להתעלם מזה

אבל כן ניתן לשדר רוגע לילדים ולהיות באמת רגועים כי יש לנו איך להתגונן ב"ה.

ואני רואה על ילדיי שהם התרגלו

האזעקה הבוקר לא הלחיצה אותם, פשוט קמו והלכו לממ"ד וחזרו לישון.

מדרגות

כי הריצה למקלט בבהלה ובלחץ שלא תספיקו בוודאי שעלולה להזיק לגוף ולנפש חלילה

אין שום דבר בריא בלהתעלם מסכנה,

לזלזל בהוראות פיקוד העורף,

לזלזל במצוות ''ונשמרתם''.

זו לא בריאות נפשית אלא סיכון ילדים.

אף אחד לא נהרג עד היום מטילים תימניים? הרבה בזכות השגחה/מזל (למשל הטיל שפגע באדמה סמוך לנתבג, כמה מאות מטרים משם היה יכול להוביל לאסון עצום. הטיל שהחריב לחלוטין מבנה של בית ספר ברמת גן באמצע הלילה, היה יכול להרוג עשרות ילדים אם היה פוגע שם בשעות היום).

הרבה בזכות מערכות ההגנה,

והרבה בזכות אזרחים שנשמעו להוראות. היו פגיעות ישירות בבתים, היו נפלים עצומים של חלקי טילים או חלקי מיירטים שפגעו בבתים, בלג בעומר הייתה נפילה של שבר ענק במקום שבו עמדו עשרות ילדים בגוש עציון כדי להדליק מדורה, והם ברחו משם עם הישמע האזעקה.

פעם בליל שבת הייתה פגיעה ישירה בגינה ציבורית (לא זוכר באיזו עיר אבל זוכר שזה היה בגוש דן), ואם האזרחים שהיו שם לא היו נשמעים להוראות פיקוד העורף, גם שם היה אסון.

כלומר בזכות זה שרוב האנשים קשובים להוראות לא היו פגיעות בנפש, ואז באים אנשים ואומרים ''אין פגיעות בנפש אז לא צריך להקשיב להוראות''.

פשוט מטורף.

הייתי נהג אמבולנס בצוק איתן.

בחיי, אם היית יודעת כמה גאונים אני פיניתי לבית החולים עם פציעות איומות, כי בזמן האזעקה הם הלכו לחלון לצלם במקום לרוץ לממד... אבל לי זה לא יקרה! מה הסיכוי! כך הם אמרו לעצמם...

כן בטח, עד שזה קורה...

פגיעת טיל ששיגרו החות'ים: נזק כבד לבית ספר ברמת אפעל, המבנה המרכזי קרס

חלק של טיל בליסטי מתימן נפל בגינה ציבורית ביפו, 16 נפצעו קל

טיל מתימן שוגר בזמן שמאות אלפים בחוץ, שרידי ענק של מיירט אותרו בגוש עציון

לראשונה: טיל מתימן התפוצץ בתוך נתב"ג

טיל שוגר למרכז מתימן: פגיעה בבית בשפלה, אין נפגעים

https://www.ynet.co.il/news/article/bjserexv1x

הם בעצם רגילים בבית/איתך לא לעשות כלום ולהמשיך בשגרה,

אבל במסגרות חינוך מן הסתם הולכים למרחב מוגן, ולא ישאירו אותם לבד בכיתה.

הצוות מתנהל שם בצורה טובה

מפנים את כולם ברוגע ואז מחלקים ממתק לכולם

אין לי התנגדות ללכת לממד אלא המחיר של דריכות מתמדת גבוה מדי

לכן אני מורידה את החשיבות של האזעקה מתימן למשהו בלתי חשוב

מתעוררת לבדוק? לפעמים גם לוקחת זמן עד שיש עדכון. וגם מתימן יכול להיות איום משמעותי יותר ממה שהיה עד היום.

(כלומר נניח נקרא לזה אזעקת סרק, איך אפשר להבדיל בין סרק לבין התראה שיש להתייחס אליה הפעם ברצינות?)

ואכן קמתי לפלאפון לוודא שזה מתימן

אם לתימן יהיו טילים שקשה ליירט אני אעשה חישוב מחדש

המצב בינתיים לא מצדיק התייחסות לאזעקה

לא ידעתי שברוטר יש דיווחים כבר בעת האזעקה.

בדובר צה"ל לוקח להם זמן לעדכן.

לגבי סוג האיום את צודקת, אבל זה תמיד תהיה חכמה בדיעבד, כי ברגע האמת אי אפשר לדעת האם הפעם זו הפעם הראשונה שיש להתייחס לאיום ברצינות גדולה יותר.

אם ב7/10 האזרחים היו יודעים בזמן אמת על גודל הסכנה והיו יכולים לקבל החלטות טובות יותר לגבי ההתגוננות (כמו לא להיכנס למיגונית ללא דלת) היה אפשר להציל חיים רבים.

על עלות תועלת

עדיף לי לקחת סיכון מזערי (כרגע ההסתברות שטיל מתימן לא ייורט וייפול באיזור שלי קטנה מאד) מאשר להיות חשופים לאיום מתמיד על הנפש

ולא רק הנפש

גם הגוף

אנשים נפצעו בדרך למרחבים מוגנים וגם היו התקפי לב 

פשוט תהיתי על היכולת לאמוד את הסיכון בצורה נאותה.

זה גם בעצם חלק מהסיכון, שלא בטוח שאנחנו יכולים לאמוד אותו נכון.

כל מידע אמין מפחית את רמת אי הוודאות במשהו.

אני למשל לא ידעתי לזהות בזמן אמת את מקור השיגור, ומהצד השני לא הייתי בטוחה כמה זה נצרך (כאילו ברור שזה מתימן, מאיפה זה כבר יכול להיות בשלב הזה של המלחמה..)

אז עזרת לי לחדד את העניין הזה.

מקום המגורים.

את כותבת שבאיזור שלכם סיכון מזערי שיפול טיל.

לא בכל מקום בארץ זה ככה. יש קרבה לאתרים אסטרטגיים ואתרי תשתית לאומיים.

לכן חשוב להדגיש גם את זה.

(אם כי אני באופן אישי לא הייתי חושבת שמכון ויצמן זה יעד לתקיפה אז גם פה יכולת הערכת הסיכון של האדם הפשוט היא מוגבלת)

גם כשהיירוט מחוץ לגבולות המדינה, עדיין יוצאים מיירטים גם בארץ למקרה של פספוס היירוט,

מי שרלוונטי לה בטח כבר יודעת.

קב"ט הישוב אמר לנו שיש מיירט בקרבת מקום אלינו ויש סיכוי גבוה לשברי יירוט.

אם הייתי גרה במרכז או במקום אסטרטגי יכול להיות שהייתי מתנהלת אחרת

ליישוב שלנו אף אחד לא מכוון וגם הוא לא בטווח טעות של מישהו

כנראה יהיה עוד סבב/ים עם אירן

בפעם הקודמת הסבב נפתח באזעקה

ככה שאזעקה יכולה להיות פתיחתו של סבב כזה מצד ישראל/ אירן

כשזה מתימן יש צפצוף מסוג אחד מאיראן יש צפצוף מסוג אחר 

סתם, חלילה

וכן יש הבדל בצליל של האפליקציה 

כשהסתיימו האזעקות של איראן בעלי שם לב להבדל וקראתי ברשת שבאמת יש הבדל 

אנסה לחפש ביוטיוב צליל של זה

אבל האזעקה עצמה נשמעת אצלי אותו דבר..

אבל התראה מקדימה שונה. ככה בוחרים אם ללכת למדד או לא 

למרות שאנחנו גם ככה רצים לשם 

אנשים היסטריים, וולקאם

של תימן אני לא מוצאת

אבל בטח את זוכרת איך זה היה נשמע בלילה 

אנחנו נכנסים לממד

ועדיין יש לנו שגרת חיים שמחה ופורחת.

אין צורך להכנס לפאניקה וגם לא להיבהל, פשוט נכנסים בנחת, יש גם דברים טעימים בממד שזה עוד יותר כיף.

בדיוק כמו שאני חוגרת ילד באוטו, זה חלק מבטיחות, לא צריך לחץ ופאניקה. 

והאמת שהפעם זה היה כל כך חזק שילד אחד התעורר הולך בעצמו

אחרי זה ב"ה חסרו לישון, את התינוק היה צריך לנדנד קצת כדי שיחזור לישון, אבל אחת הגיעה לממד חצי ישנה וחזרה לישון על הספה שם והאמתעי חזר למיטה ותוך כמה דקות ישן גם 

גם כשאני לבד עם הילדים והוא במילואים

נכון, הסיכוי שיפול פה טיל על הבית הוא נמוך

אבל אם יפול אז הכאב/בכי/טראומה/פגיעה תהיה 100%

אז אני ממשיכה לעשות את מה שנדרש ממני

ואנחנו עושים את זה בלי לחץ

או היסטריה

והילדים בריאים בנפשם (לבנתיים)

היום חזרו לישון

ועכשיו התעוררו

ממילא אין לנו ממד בבית ואני לא ארוץ לשכנים בשביל זה

הלילה רק אני התעוררתי ונשארתי במיטה 

הלילה כמעט כולם קמו בעצמם, אז זה הקל...

(אבל האמת שיש לי קצת נקיפות מצפון שאנחנו לא יורדים למקלט... אבל בימי עם כלביא זה היה שיגעון לא נורמלי, אז מעדיפים לעשות את ההשתדלות הקטנה וזהו

..

אני חושבת.

ככה שברוב הארץ היא אמורה להיות באורך של דקה וחצי

מודה שכבר פיתחנו סוג של אדישות, אבל ביום שיפול פה טיל ומישהו יפגע אני לא אסלח לעצמי.

במיוחד שכל הזמן מנסים לשכלל את הטילים ולגרום להרס ונזק רב יותר.

אני חושבת שהאדישות היא בעוכרינו והלוואי ולא נבכה כולנו על אסון ח"ו כדוגמת אסון ורסאי או אסון מירון.

אני את ההשתדלות הפיצית שלי עושה.

הקטנים ממילא ישנים בממד, והגדולים מתעוררים מקול האזעקה, אני בכל מקרה הולכת להיות ליד הקטנים למקרה שהם יתעוררו ויגלו שלא הגענו ויכנסו לפאניקה שקרה לנו משהו..

וגם זה לא כל לילה. אז מבחינת היחס בין עלות-תועלת התועלת גוברת אצלנו.

דווקא הפעם כולם נרדמו יופי.

הראשון והולכים לממ"ד.

יחסית יש אצלנו הרבה אזעקות מתימן

אחרי שעברנו את איראן, הטילים מתימן באמת פחות מפחידים

אבל הנה, בשבת היה פספוס, לא הצליחו ליירט ודווקא הפעם זה היה טיל עם ראש מתפצל והייתה נפילה של רסיס ענק עם נזק לבית בשפלה.

אז הולכים לממ"ד אבל בלי לחץ

אין מה לעשות

זאת שגרת חיינו בארץ ישראל

לומדים לחיות עם זה 

לפעמים לא מספיקה להוריד את כולם, אז אנחנו עומדים במדרגות.

אם היה לי ממ"ד ברור שהיינו הולכים לשם. לא ברור לי למה לא האמת...

זה החלום שלי כרגע 😅

הלילה מכל מיני סיבות

ובעל במילואים

הייתה התרעה מקדימה

סגרתי את החלון של הממד ותוך כדי שמעתי את האזעקה

אז הערתי את הילדה שלא ישנה בממד

ובסוף הסתבר שאצלנו לא הייתה אזעקה וזה היה ממקום אחר

וחלק לא חזרו לישון

ועניין אותי אם אחרים קמים או לא חח כי הרגשתי לבד.

אבל את צודקת ממש שממד זה מותרות וצריך להעריך

ביום כן הולכת איתם למרחב מוגן

למרות שעכשיו באזעקה משבת פגע כי זה היה טיל מסוג חדש אז לא יודעת 

לק"י

שינעלו נעליים. ואז הם יכלו להמשיך לישון עד שהיתה אזעקה וירדנו למקלט.

(כי אצלינו כשהיתה התראה, גם היתה אזעקה בסוף. לעומת הפעמים שלפני שלא תמיד היתה).

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

אצלינו זה הרבההה יותר בקטנה ממה שאת מתארת

או שאני לא זוכרת נכון - אבל אני זוכרת שכתבת שחשוב לך להחליף מזרנים נכון?

בעלות של האירוע תוכלי בטוח להחליף מזרנים. אולי להישאר גם עם עודף

לדעתי האישית וכך גם נהגתי בעצמי - חלאקה לא מצדיק הוצאה כזו, בטח לא בפורום כזה רחב

אני הזמנתי סבא וסבתא ו2 דודות (הצד שלי בכלל לא הגיע האמת) לבית, עשינו על האש מצומצם במרפסת עם קצת סלטים ונגמר הסיפור

את הגזירה עצמה בכלל לא עשינו באותו מעמד, בעלי לקח אותו לרב שלו שיברך אותו. למחרת הסתפר

שוב, מתנצלת אם לא שייך . אבל זו דעתי בעניין ושאלת לדעתנו

♥️

אצלנו חגגנו בבית עם סבא וסבתא ובני דודים, כמו יום הולדת רגיל. פיצות/ פלאפל/ חטיפים לילדים. היה משמח ומרגש בלי להוציא ים כסף. אם יש לך כסף מיותר לזה ואת נהנית מהארגון- סבבה. אבל אם לחוץ לך לא רואה סיבה.

גם במשפחה הגרעינית וגם במורחבת.

תמיד חגגנו בצניעות.

אצלי בבית זה היה בדר"כ:

כמה חטיפים, פיצות שהזמנו, פסטה שהכנתי.

תפו"א/בטטות/סלט אם מישהו שואל אם להביא משהו תבקשי את זה.

שתיה קלה

ועוגה כמובן

לא רואה סיבה לטרוח כ"כ ולהוציא כ"כ הרבה כסף על חלאקה ובטח ובטח שלא לשכור אולם עבור זה.

אם בא לך לחכות תעשו באיזה פארק.

כמובן שאם הפרוטה מצויה ולא לחוץ זה משהו אחר.

(ואז כבר תזמיני גם קייטרינג)

מזל טוב

עורכת ומוסיפה שאם בכל זאת את רוצה ערב מרקים-

כדאי גם לחם טוב ליד או פוקאצ'ות

ואיזה ממרחים על ידי

ממרח עגבניות

טפאנד זיתים

כזה

כלומר, לא להזמין את כולם לאירוע אחד חגיגי, אלא בכל פעם חלק קטן מהמשפחה, כשהמרכז הוא שכל אחד שמגיע זוכה לגזוז תלתל אחד לילדון.

עשינו את זה פעם אחת (לא בכוונה תחילה, דווקא לא הייתה לנו משפחה גדולה, פשוט חלק לא יכלו לבוא בתאריך עצמו), וזה היה נחמד.

ופעם אחרת בכלל חגגנו בזום🤭 שזה חסכוני, תכל'ס... (זה היה בסגר הראשון של הקורונה)

אפשרות נוספת, אם מתאים - אם יש לאחד מבני המשפחה בית גדול, אפשר לשאול אותו אם אפשר להתארח אצלם. וכמובן, את תביאי את האוכל.

לא כל כך מבינה באוכל, אבל המרקים שציינת נשמעים מגרים😋 אולי מספיק רק שניים מהם, ולהכין גם שתי פשטידות גדולות/פשטידה ופיצה...

זה היה בחורף וממש התאים

2 סוגי מרקים

מרק אפונה

מרק כתום

קרוטונים ושקדי מרק

סלט פסטה (שמתי בכלים אישיים כמו פינגר פוד)

פשטידות אישיות

והיה גם קפה ועוגות בסוף

כמובן שחגגנו בבית, אין סיכוי שהייתי לוקחת אולם לחלאקה

היה צפוף צפוף, מראש תיכננתי לילדים עבודות יצירה בחדר שקצת ישחררו את הסלון

וזהו היה ממש נחמד.

לצערנו אין חורף ממש בישראל... ואם פתאום יש תחזית של גשם, אפשר להחליט להזיז...

עשינו בקבר שנהוג לעשות בו...

וכן הזמנו קייטרינג של הולי בייגל. זה עיקר ההוצאה פה... שישי בוקר אחד

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

את מרגישה עייפות וחולשה, או שאת מרגישה בסדר?

בכל מקרה כדאי לקחת ברזל, ואם את כבר לוקחת, אז להעלות את המינון או להחליף סוג.

אם את מרגישה עייפות וחולשה גדולות, אפשר לבקש גם עירוי ברזל.

בדקת בי 12?

אם לא, אז כדאי לבדוק גם את זה.

200

עייפות ,בלבול . חולשות. הרבה תסמינים . חשבתי שאולי זה בגלל הסוכר.היום אקבל תשובות לעמסה של 100.

העמסה של 50 יצא לי 156

תקחי בי 12 בכדורים למציצה מתחת ללשון, וגם ברזל.

גם אם היית לוקחת פרנטל, הברזל שם לא מספיק וכדאי לקחת בנפרד אם יש צורך.

תבקשי גם עירוי. אבל אם בינתיים לא לקחת ברזל, יכול להיות שהרופא יעדיף שתתחילי בברזל דרך הפה.

הנחייה לקחת כמות כפולה של פרנטל.

ואת חייבת רופא הריון בסיכון נגיש, במיוחד אם אכן יש סכרת.

בשביל ההתחלה ממליצה לך להתייעץ עם מוקד הריון ולידה אם יש לכם בקופה, בלאומית למשל יש מוקד טלפוני נפרד והן ממש עוזרות.

יש שם מרכיב שהוא בעייתי בשבילי

הגעתי לפרטין 2 עם המוגלובין זהה ואחר כך עלה לי ל170

כחודש אחרי שסיימתי את העירוניים הרגשתי הרבה יותר טוב

הגעתי ללידה עם המוגלובין ופרטין מצוינים

זה חשוב ממש

עשיתי עירוי פרנגיקס נראה לי ( עשיתי 3)

אף פעם לא היה לי חסר . לא הייתי צריכה אף פעם לקחת כדורי ברזל.

שייקח חודשים לעלות מכזה מספר

אמנם העירוי עצמו לא היה לי נחמד ממש אבל לא מתחרטת לרגע

גם עכשיו כמעט שנה אחרי לידה עם הנקה הפרטין שלי אחלה ( שנים שאני על כדורים )

שאמצא רופא

הם שואבים את הכל מהאמא.

אם את לא יכולה פרנטל.

חשוב מאד לקחת ברזל- עירוי לדעתי הכי נכון בשבילך כרגע.

B12 גם מאד מומלץ

וויטמין D- מאד מאד חשוב

זה גם מונע לידה מוקדמת שנפוצה מאד בתאומים.

עירוי ברזל אתמול!!!!

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד

חיות קופצות

שטיח פעילות לחדר

מצעים

ספר מנגן

בן או בת?

ספרים

המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים

כולם אומרים מטבח

וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅

מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...

לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות

אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?

מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה

גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.

מגנטים

משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים

בובה עם או בלי עגלה

תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..

תופס המון נקום ומתאים למעט מאוד זמן

ממליצה על בימבה רגילה, לא בימבה גוק, משהו שתינוק בן שנה יכול לשבת עליו יציב.

לק"י

אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.

גם ספרים גדולים עם תמונות זה ממש כייף בגיל הזה.

יכול להעסיק המון זמן וגם בגיל גדול יותר נהנים ממנו (תלוי כמובן בגודל ובמגוון.. )

קוביות כאלה בצורות שיש חורים במכסה וצריך להשחיל

היא מאוד אהבה את זה

בהתחלה הסתבכה קצת ולאט לאט למדה להשחיל נכון