שאם אני אוכלת טוב אני רגועה.

אם אני רעבה אני בדיוק ככה מתעצבנת על כל דבר

לפעמים לוקח לי זמן להבין שאני רעבה

אפשר בלילה שגם בעלך יקום?

אולי להשלים קצת שעות ביום/בצהרים?

לתת מטרנה לפני השינה שאולי תחזיק אותו ישן יותר שעות?

עושים את כל זה 😅

חוץ מהקטע של השנצ כי עד שאני חוזרת מהעבודה כבר אין יותר מדיי זמן

אבל איך אפשר לנוח ולקחת את הזמן כשיש מטלות?

אם יש מטלות שצריכות להיעשות כדי לטפל בילדים, איך אפשר להתעלם מהם? וברור שאם אחד דוחה אותם לנצח, השני יהיה חייב לפעול. אם צריך לקלח ילד כי שעת השינה מתקרבת ואבא לא מתקדם, אז האמא תפעל הלא כן? וזה מעצבן אותי. למרות שהוא כן פועל ועושה, אבל כאילו אם דברים לא נעשים בזמן אני מתחרפנת.

מצד שני מי אמר שהכל חייב להיעשות? אם מבחינתו שהרצפה תישאר מטונפת, למה אני מתעצבנת שהוא לא עוזר לי לנקות אותה? מי אמר שאם החלטתי שהילד צריך לישון ב-8 אז הוא צריך לסיים להתקלח עד 8? ואם לאבא שלו בא לקלח אותו ברבע ל9?

יצא מבולגן קצת..

כי את ממש עונה לעצמך את התשובה לשאלה שלך.

את שואלת איך אפשר להיות פחות עצבנית- ועונה- אני צריכה לשחרר.

שואלת איך אפשר לשחרר, ועונה- להבין שמותר לו שיהיה לו את הדרך שלו להתנהל.

לי עזר מאוד לשנן לעצמי שהוא האבא של הילדים שלי. ובדיוק כמו שלי, כאמא שלהם, יש זכות לגדל אותם לפי איך שאני מבינה, ככה גם לו יש זכות לחנך אותם לפי הבנתו.

ואם הקב''ה הביא את הילדים האלה דווקא לנו- כנראה שהם צריכים לקבל כזה מין אבא. גם אם הדרך שבה הוא עושה דברים היא לא הדרך שאני הייתי בוחרת, וגם אם זה אומר שלפעמים הרצפה תהיה מטונפת ולפעמים לא יתקלחו.

דבר אחד זה לפרגן לעצמך לנוח. וזה לא צריך ולא כדאי שיקרה בזמן השכבת ילדים לדוגמה, אבל להקדיש לעצמך חצי שעה לפחות ביום בשביל משהו כיף שהוא לא מטלה זה משהו שאפשר למצוא לו זמן.

הדבר השני זה באמת לשחרר. ממש להחליט עם עצמך מה קריטי לך שיקרה ואיך, ומה שאת מבקשת ממנו לדעת מראש שהוא יעשה את זה בדרך ובתנאים שלו וזה בסדר. אפשר תמיד לבקש אם את רוצה את זה עד זמן מסוים, אבל יכול להיות שזה לא יקרה.

אני חושבת שזאת עבודת חיינו, מצד אחד לדאוג שהכל יתקתק ומצד שני לשחרר את זה😅

כשהחצי השני מחליט לנוח בזמן ההשכבות של הילדים?

עכשיו אני לא אומרת שאני שה תמים, שאף פעם בחיים לא זרקתי עליו את כל העבודה והתמוטטתי על הספה. אבל איכשהו כשזה מגיע לזה שאני עושה הכל בערב, זה פשוט משגע אותי. אולי אני פשוט היפוקריטית. תכלס צריכה להגיד לעצמי שגם לו מותר לנוח מדיי פעם מה קרה.

אבל זה לא שהוא היה עייף בערב הוא פשוט עשה דברים אחרים, הכין לעצמו קפה במשך שעה (כן כן..), הכין טוסטים...

אולי הבעיה היא שאני מרגישה שפשוט לא רואים אותי. כאילו, למה אני צריך לטרוח אם בסוף הכל יעשה מעצמו ע"י השפחה?

זה באמת קשה לשחרר.

@עוד מעט פסח אני חושבת שבכל זאת יש דברים שחייבים לקרות, כמו ארוחת ערב לילדים נגיד וגם מקלחות. או נגיד לנקות את הכסא אוכל של התינוק בסוף היום, הוא לא יכול למחרת לאכול על גבי שאריות טינופת מאתמול. ואת מבינה שאם לא אגיד לו אם הוא יכול בבקשה לנקות את הכסא הוא פשוט לא יראה וישאיר את זה ככה למחר. ואם אחד לא עושה אז השני באופן טבעי יעשה..

אה ועוד משהו... אני עושה דברים לעצמי אחרי שהילדים נרדמים ולכן אני רוצה שילכו לישון בזמן. כשבעלי מורח אותם ערים כי אין לו פנאי לתקתק אותה, יוצא מצב שבאמת אין לי זמן לנוח. אולי זו הנקודה. אני צריכה לעשות לעצמי רשימה שלימה של דברים שמחממים אותי ואני רואה שזה פשוט לא נגמר 😅 אוף הלוואי שהייתי פשוט טיפוס רגוע וזורם וזהו.

אם בעלי היה נח בזמן שאני צריכה את העזרה שלו דחוף, זה בהחלט היה מוציא אותי מדעתי🤷🏻‍♀️ אז לא בטוחה כמה עצות טובות אני יכולה לתת פה😅

יש לכם תיאום ציפיות ברור? להסביר (עדיף בזמן רגוע) מה את צריכה, ולמה ועד מתי? ואם הוא לא עושה את זה בזמן שביקשת, לתזכר לו פעם אחת?

וזה קפץ לי כי גם אני בעבר היו תקופות שהרגשתי ככה.

אני חושבת שבראש ובראשונה זו נקודת מבט שלנו שצריכה להשתנות.

ממש לא לעבוד לארגן ולסדר מתוך תחושה של אני חייבת ואין לי ברירה

אם אני לא איעשה אף אחד לא יעשה 

לא להגיע למקומות שאין אוויר ואין פנאי ויש תחושת חנק נוראית.

אני חושבת שכדאי לך לדבר על זה עם בעלך ולראות מה עושה לך טוב

מה נותן לך פנאי וזמן לעצמך ולא שתמשיכי להתרוצץ ממטלה למטלה.

יכולה לשתף שאצלנו כמעט תמיד יש פרק זמן של לפחות חצי שעה אחה"צ שאני מסתגרת בחדר בשקט (גם ברגע זה ממש )

מרגישה שחייבת את השקט הזה כדי לחזור לעומס המשימות והמטלות

וזה לא צריך להיות כשמתמוטטים, הפוך! זה צריך להיות הרבה קודם כדי שלא אגיע לקצה.

ותודה לכולן היום קצת יותר נרגעתי ותכלס לא באמת הייתי חייבת להתעצבן.. כנראה היה שם אתמול איזה טריגר ספציפי שלא עליתי עליו, משהו ספציפי בכל הבלגן. נראה אולי פעם הבאה כשזה יקרה אצליח לשים על זה את האצבע

לא בטוח שתמיד הייתי נחמדה ודיברתי בצורה מספיק מכובדת ויפה,

אבל בעלי איש טוב, ומאוד רוצה להקל מעלי ולקחת חלק בבית,

וכל הזמן הערתי לו, הסבתי את תשומת ליבו, וביקשתי,

והוא לגמרי למד לשים לב! וסטנדרט הניקיונות והארגון שלו עלה מאוד.

אני מסתייגת, כי אני לא חושבת שהשיטה שלי 'בריאה' לזוגיות. כנראה אפשר להנחיל את אותן מטרות בצורה נעימה יותר. אבל במבחן התוצאה, כנראה גם גברים שלא רואים בלגן לכלוך ומטלות, מסוגלים לרכוש את המיומנויות האלו.

יש תקווה לאחריתי חחח

סתם גם אצלי אין מה להשוות בכלל היום מאחרי החתונה כן.. הוא שם לב נגיד שצריך להוריד את הפח בלי שאגיד לו חחח מניחה שצריך להגיד תודה על כל צעד קטן!

כמה אפשר לבקש מבנאדם? אני שונאת פשוט שונאת לבקש עזרה.

אבל מניחה שאם אמשיך בסוף אולי זה יחלחל, כמו שאמרה @יראת גאולה.

וזה הקטע שפשוט צריכה לעבוד על הסבלנות שלי ולא להתעצבן. שזה מבחינתי החלק הקשה כי הפתיל שלי קצר. אבל זו העבודה שלי לבקש בנחמדות ולדבר וגם להניח לו לנפשו לפעמים. תודה 🙏

שזו טעות לבסס את העשייה של הבעל על בקשות עזרה

זה שם את שניכם בעמדה לא טובה

של מבקשת ושל עושה טובה

של אחראית וחסר אחריות

כדאי שתהיה שותפות שמבוססת על חלוקת משימות מראש ועדיף משהו קבוע

ואז לא צריך לבקש

והוא יכול לקחת אחריות

זה גם בפשטות לא נעים.

וגם יש לנו חלוקת תפקידים ברורה. זה מתחיל במטלות הלא ברורות הקטנות.. הרי יש גבול כמה אפשר לחלק לא? אז יש הרבה מטלות קטנות שאין להם אחראי ברור, ואז באופן טבעי הן נופלות על מי שאכפת לו ולא על זה שלא רואה מעבר

מטלות קטנות מצטברות למטלה גדולה

אצלנו אין דברים אקוטיים שלא ברור מי עושה

וגם אני תמיד משאירה זמן וכוח לבלתמים ולדברים שלא חשבתי עליהם

כדי לעשות בעצמי מה שנצרך בלי לחיות בהשרדות ובלי הזדקקות נואשת לעזרה

כמו שטיפת רצפה וקניות והרבה מהסידורים מחוץ לבית והבירוקרטיות.

ולי יש זמן לעשות את כל הדברים הקטנים שאני צריכה ליומיום.

וגם לבעלי הרבה יותר קל לעשות מטלה מוגדרת כמו לקחת את הילדים להחליף ספרים בספריה, למרות שזה מרחק נסיעה וסיבוב של שעה פלוס,

מאשר לסדר את השולחן או לפנות את העגלה.

ברור לי שבעלי לעולם לא ישים לב לפרורים בעגלה וינקה אותם

הוא גם לא ישים לב כשצריך למשל למיין בגדי קיץ-חורף ותהזמין טייצים חדשים לילדות

יש תחומים שהם ברגיל שלי

ויש ששלו

ויש של שנינו .. אבל שם אני אישית מעדיףה לשחרר לגמרי כשהוא בשטח -ולא לדרוש ממנו שהדברים יעשו מתי ואיך שאני רוצה

כי בעיני זה משדר שליטה..ואז ממילא כאילו העבודות בית הן שלי והוא עוזר

ואני לא רוצה כזה יחס

חשוב לי עמדת שלנו

ובשלנו חשוב לי שלכל אחד יהיה מרחב חופשי

ע י לא אוהבת לעבוד כממלאת הוראות

ולא נח לי לעשות כמו ואיך ומתי שלמישהו אחר נראה שצריך

כדאי לנסות להבין למה...

חוץ מזה שבעיני זה לא לבקש עזרה. זה מטלות של שנינו פה... לדוגמה אצלנו מקלחות של הילדים זה תפקיד שלו, ואני מתכננת מתי לקלח לפי איך שזה מתאים ללו''ז שלנו ומבקשת ממנו לעשות את זה. לא רואה בזה בעיה...

גם בעלי יכול לעשות הרבה דברים

אבל הוא יראה לבד דברים מאד מאד ברורים

כמו מגבת מסריחה שצריך כבר להחליף

כביסות בכלל לא בראש שלו

ועוד המון דברים

ולי באמת קשה כל הזמן רק לבקש

אני מרגישה שהוא נהיה אחד מהילדים

אם כל דבר מצריך בקשה

מצד שני אי אפשר לשנות בן אדם

מה שלנו עזר

זה לתת לו כמה דברים מאד פרקטים וברורים שהם אחריותו הבלעדית

וכך השאר מעבר אני כן נאלצת לבקש

אבל לא בצורה של בקשה

אלא בצורה עניינית

שיש לעשות כך וכך

לא אומרת שזה מושלם

אבל זה חלק מהחיים

ואם הוא באמת עושה מה שמבקשים זה כבר טוב

כמובן שלא כל המטלות שסיכמנו שהם שלו נעשות בזמן אבל אני שיחררתי את העניין הזה

אם סיכמנו שכלים זה תפקידו

שיחררתי את זה שכל סוף יום הכיור יהיה ללא כלים כי הוא לא עושה כל יום

ואם סיכמנו שהוא מוריד את הפח

אבל הרבה פעמים שוכח

אז שיחררתי גם את זה

ואם זה ממש מסריח

אני אשלח את הילדים לרוקן את הפח

פשוט לשחרר שהאחריות היא שלו

ולעבוד על עצמי לא לראות

שזה לא נעשה

כן יכולה להגיד שלאט לאט הוא מפנים ולוקח יותר אחריות

ומידי פעם לשבת לשיחה ולהסביר רק את הצד שלך בלי האשמות של אתה לא עושה כלום

אלא הבית מצריך הרבה הרבה עבודה

וקשה לי מאוד לבד

שתעזור לך

אגב יש בהחלט דברים שלא חייבים. בעיני לי חייבים מקלחת כל יום... התובנה הזו הגיעה לי רק בילד החמישי ועד אז אכלתי קש. עכשיו הרבה יותר בנחת

הוא יודע שחשוב לך זמן המקלחות וההשכבה? ושאם זה מתארך או נופל עליך זה משמעותי לך?

את מבינה על מה יושבת ההתנהלות הנינוחה שלו ולמה חשוב לו שזה ככה יזרום?

אתם יודעים לזהות על עצמכם באיזו שפות אהבה כל אחד מכם משתש ואיזה שפות מקרבות את השני?

שאלות שאם תענו עליהן בשיחה נינוחה ובאוירה טובה אולי תופתעו ממה שתגלו

חייבים פשוט לשבת לדבר.

האמת היה פעם אחת שחזרתי מהמקווה והוא אשכרה סידר לכבודי את הבית.. הרגשתי כזה כיף שאני פשוט לא שוכחת את זה. ומה הוא ניסה בעבר, להכין אוכל, מוזיקה, שטויות.. פשוט אני צריכה להגיד לו שכל זה לא שווה לי אם הבית מטונף!

אני חושבת שעם הזמן לומדים לראות את היתרונות שאתם משלימים אחד את השני.

את כל הזמן סובבת סביב הילד ואולי שוכחת מעצמך/ עצמכם ולכן בתיעדוף שלך פחות נמצא טוסטים,

אבל אם לא מפנים זמן לטוסטים לא יהיה טוסטים ולתינוק יהיה פתרון בסוף.

אני מבינה לגמרי יל מה זה יושב וכמה זה מחרפן בזמן אמת, אבל בהסתכלות רחבה יותר לאורך זמן יש לזה יתרונות.

הוא מאתגר את ההתנהגות האוטומטית שלך וזה לא בהכרח רע.

זה לא אומר שתמיד הוא צודק, זה אומר שכל הזמן יש הזדמנות להתבוננות.

וכדי לרתום אותו לטובת התעדוף שלך תנסי להסביר את שיקול הדעת ולא להסתפק רק באמירת הבקשה.

"תפנה בבקשה את העגלה לפני שהקטן נרדם שיהיה איפה להניח אותו".

אולי הוא יבחר להעביר את הכל לפינה אחרת במקום לסדר וצריך ללמוד לקבל גם את סוג העזרה הזאת.

נשאל ככה - אם לא היה מכין טוסטים ומסדר את העגלה בלבד ולא מגדיל ראש, , היית מתעצבנת שלא הכין א. ערב ומצפה לגם וגם? אם היה רק מסדר את העגלה, היית נותנת לו פשוט ללכת לו לנוח?

אם התשובה היא לא, תקראי את השורות הבאות -

לדעתי, מתחת לצורך בשליטה יש מענה רגשי שחסר לנו. כשאנחנו משימתיות בלבד, ומצפות ל- תעשה בבקשה ומילוי משימה, יש לנו תחושה של נתינת מענה רגשי לעצמנו. את קובעת מה את צריכה, את רוצה לקבל מענה לצורך והרעב הרגשי כביכול שוכך.

אבל זה לא נגמר, כי כל הזמן יש עוד משימות הרי.. ה"מפלצת" צריכה אוכל. אבל זו לא באמת מפלצת. זה צורך עמוק שיראו אותך ותרגישי חשובה. וסביר להניח שזה לא התחיל מול בעלך גם.

לא הייתי מתעצבנת עליו אם לא היה מכין טוסטים, כי מבחינתי זה אקסטרה.

אבל אם היה מסדר את העגלה וזהו גם לא הייתי משחררת אותו לנוח, כי יש כרגע עוד 999 מטלות עם הילדים. בגלל שהשלים יפה מטלה אחת נגזר גורלי להשלים לבדי את 999 האחרות? לא חושבת.

מצפה ממנו "להגדיל ראש" בדברים שהם common sense- אם אתה רואה משהו מלוכלך שהתינוק יכול לאכול או להיחנק ממנו- תנקה/ תזרוק לפח. תגיד לילדה שמתקלחת כבר חצי שעה שתצא כבר. משהו. אל תשב על קפה שעה אני מצטערת.

יכולה להסביר את ההמשך שוב? 🙏

אבל משנה מאיזה מקום את מתקשרת את הצורך

אם זה ממקום של שליטה - זה לרוב יוציא ממך כעס וחוסר שביעות רצון גם כשהוא עשה גם אקסטרה כי את מצפה *בדיוק* למה שביקשת.

אם זה ממקום של שותפות - אז גם השיח סביב זה הוא אחר, ובטח ובטח שהתחושות שלך

ניסית פעם להגיד לו שכשאת מבקשת משו, את רוצה שיתפנה ספציפית למה שביקשת קודם כי זה מה שהכי חשוב לך כרגע?

חשבת על זה שאם הוא מכין א. ערב למשל, זה מפנה אותך לנקות את הכסא של הילד? בסופו של דבר הוא הוריד ממך מטלה והקל עלייך, ולהכין א. ערב לכמה ילדים (בטח טוסטים) יותר קשה מלנקות רגע כיסא תינוק (בעיניי לפחות), אז יכלת גם לעשות את זה בעצמך ולהעביר רגע מגבון אבל החלטת שיש דברים אחרים יותר חשובים והוא החליט שיש דברים אחרים יותר חשובים לעזור בהם כרגע כדי להקל עלייך או שחשב שיספיק או ששכח

בסוף צריך לדבר על הדברים גם

כי אני כן מסוגלת לראות צלחת על הרצפה ולהתעלם אם לא. כון לי כרגע להרים

ואני לא מסוגלת ..פשוט לא מסוגלת לחיות עם 999 מטלות בראש..

אני לא אדם משימתי ופרקטי

משימות גורמות לי לברוח

אני עושה מה שצריך

אבל מאוד ממקום בוחר מבפנים וקשוב לעצמו

כשבא לי בערב לנוח אני אנוח גם אם הבית מהפכההה

לא מעניין אותי הכסא תינוק שמטונף

מחר לפני שאאכיל אותו אנקה

אני כן אוהבת סדר וכן משתדלת לסדר אחה''צ לפני שנרדמים וכיף לי לשבת בבית מסודר בערב

אבל זה משהו שלמדתי לתמרן אותו רק עם השנים בזמן שנח לי ואז הצלחתי להתמיד יום יום ככה.

בעבר יכלתי יותר לחיות בבלגן.בלית ברירה כמובן כי תמיד היה תינוק תורן בידיים

אני כמובן מטפחת בילדים ומכבסתתוכלים וכו זה לא שלא

אבל

התדר שלי הוא אחר

אם הבנת מה הכוונה

אני לא רואה רק משימות

אני רואה גם מה התחושות והצרכים והרגשות שלי ואת המשימות שיש לי בחירה מולן אני אנבת לפי שכלול כל הנתונים

מה שאין ברירה ברור שעושה בלי שאלה

אבל בעלי לא מחזיק ראש בפרטים ולא יעשה מעצמו הרבה ממה שכתבת

ומממש נכון שקשה לך שהוא מתבטל כשאת עובדת ומרדימה את הילדים

פה נכנס מימד של תקשורת

אבל לא מאשימה אלא משתפת

ושימי לב שאן הוא אדם איטי יותר שטוב לו עם הקצב והתדר הנינוח הזה- הוא לא חייב להיות כמוך..וכשלא מדובר בזמנים כאלה כמו הרדמות וכו..תאפשרי לו להיות הוא...

צריך להיות בראש שלך

לעשות עבודה עם עצמך להבין שהוא שונה ממך

הוא לא רואה את הדברים כמוך ולכן לא פועל כמוך והציפיה שיפעל כמוך אף פעם לא תתממש ולכן תמיד את מתאכזבת

כדאי לעשות חלוקת תפקידים ברורה וכל מה שבאחריותו לשחרר לגמריייי לא לחכות שיעשה בזמן מסוים או לרמוז לו לעשות או לבקש

פשוט לשחרר ולסמוך עליו שהוא יודע שזה באחריותו ולכן זה יקרה

כמובן כן תיאום ציפיות מראש זה חשוב אם את רוצה לנוח בערב כדאי שהוא ידע את זה...

הנקודה זה שליטה.

הרבה נשים מנסות לשלוט בהכל, בתת מודע, זה נותן בטחון שאת יודעת מה הולך לקרות, מה הסדר של כל דבר, מי אחראי על מה ומתי.

אבל האמת, שהרצון לשלוט הוא מכרסם בבריאות הנפשית, בשמחה, באהבה, בזוגיות.

הסוד הוא להרפות.

איך עושים את זה? יש כל מיני מנחות זוגיות כמו מוריה ברונר, ויש ביוטיוב המון סרטונים של ליאת פיין היא מדברת על זה הרבה, פודקאסטים או משהו יותר רציני זה טיפול ויש את הספר לדעת להיכנע. 

כדאי לחשוב על ההבדל בין שותפות לבין מנהל - עובד.

אני לא חושבת שאת מכוונת למערכת יחסים של הסוג השני, ואני כמובן לא מכירה אתכם.

השאלה האם הבקשות יוצרות דינמיקה כזו?

את: מנהלת המשימות, האחראית הראשית, מבקשת הבקשות

הוא: מבצע בהתאם לחלוקת העבודה שלך

מכיוון שאתם לא באמת מנהל ועובד (וטוב שכך כמובן), כשנכנסת דינמיקה שכן מזכירה התנהלות כזו, זה יוצר מתח.

את מצפה שהדברים יתנהלו בהתאם לבקשות שלך כי ככה חשוב *לך* שדברים ייראו

מצד שני, לו יש סדרי עדיפויות אחרים, אבל מבחינת אחריות - האחריות אצלך. הוא רק נענה. אז זה לא באמת מאפשר לו להיות שותף, אלא רק מגיב. בין אם תגובה היא לעשות מה שאת רוצה, ובין אם תגובה היא להחליט לעשות מה שהוא רוצה. אבל זה עדיין תמיד מתנהל כפעולה שלך, תגובה שלו.

ככה זה גם נחווה אצלך

את ביקשת סדר - הוא הכין טוסטים.

אבל שותפות מתנהלת קצת אחרת.

האחריות היא על שניכם

וכל אחד בוחר איך לעשות ואיך לפעול לטובת העניין

אבל צריך כאן מצידך לאפשר את הבחירה שלו

ומצידו לקחת יותר אחריות

אם את לא תפני מקום

לא יהיה לו מקום לתפוס

אם הוא לא ייקח יותר יוזמה, את לא תצליחי לשחרר.

אבל אנחנו בצד שלך ומדברות מכיוון שלך

ולכן הייתי מהרהרת בעניין הדינמיקה שלכם

האם את מאפשרת לו לבחור את סדר העדיפויות שלו גם כשזה נראה לך לא נכון

האם את רואה אותו ואת סדר העדיפויות שלו

האם את מבינה אותו (גם אם לא מסכימה)

האם את מעריכה כשהוא עושה דברים

האם יש כאן דרישה מצידך שיעמוד בציפיות, או דווקא רצון לאיזושהי דינמיקה פחות מנוהלת ויותר הדדית.

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

וממש מתאים לחנוכה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

אלא אם יש במתנס השכונתי,

ואז מה שהם מבינים, זה נחמד בלי טרחה מרובה.

אם תלכי להצגות בסגנון של תיאטרון, מה תעשי אם הקטנה תבכה והגדול ירצה להישאר בהצגה?

וגם תכלס חבל על הכסף.

אפשר לעשות כל יום משהו אחר קטן נחמד.

אתלי מאוד אהבו פנסים וסביבונים מדליקי אורות או צבעוניים.

אפשר להכין להם כתרים (או לשמור מהגן אם שרד..)

שירים, ריקודים קצת, ארוחת ערב וזהו..

את מדליקה איתם נרות?

אם הם הולכים לישון לפני שבעלך חוזר, כדאי להדליק איתם גם לפני כן כשהם ערים עדיין

ואח"כ את ההדלקה האמיתית תעשו אתם כזוג.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

אתמול רקדנו, שיחקנו בסביבונים, קיבלו מטבע שוקולד ושרנו את הסביבון ישן שהם מאוד אוהבים וזה סוג של פעילות.

אנחנו גם יוצאים כל ערב להדלקה בשכונה עם חבד, הם מאוד אוהבים.

בעיקרון בשנים קודמות קניתי כמה הפתעות קטנות וכל יום קיבלו משהו.

היום ניתן להם פנסים ונחשיך את הבית, בשנים קודמות אהבו לטייל בבית החשוך עם הפנס. אפשר לשחק מחבואים ככה.

עוד יום, יצירה לחנוכה מהסטוק

ועל השאר עוד לא חשבתי