כבר תקופה אני כל הזמן עצבנית על בעלי. לא משנה מה הוא עושה, אפילו שטויות, מתעצבנת מזה. ואני לא רוצה, רוצה לשחרר. הוא עושה הרבה בבית, אין מה להגיד, אבל לפעמים החוסר הסתכלות הקטנה הזאת פשוט מטריפה לי את הדעת.
ולפעמים זה פשוט סדר עדיפות שונה. אני מעדיפה לעשות מטלות כשאני רואה אותם, הוא דוחה הכל לשניה האחרונה.
והוא באמת משתדל. אתמול נגיד ביקשתי ממנו לנקות את העגלה של התינוק משטויות, הוא אמר בטח עוד מעט, בינתיים הכין לנו טוסטים לארוחת ערב. בסוף היה צריך כבר להשכיב את התינוק העגלה עדיין מלאה שטויות אז סידרתי בעצמי כי אני לא אחכה לנצח.
ביקשתי ארוחת ערב? לא, ביקשתי עגלה מסודרת. מבינה שאתה רוצה לשמח אותי אבל זה עקום.
ולא רוצה להתעצבן! רוצה להיות בשמחה ולהגיד "איזה כיף שהכנת אוכל!" אבל לא מסוגלת כי אני כל היום רק על מטלות והוא לוקח את הזמן..........
לא בהיריון ולא עם מניעה הורמונלית..
מנסה להבין על מה זה יושב ואיך לעבוד על עצמי. אשמח לתובנות ועצות! וגם לדרכי מחשבה והסתכלות!
)