מעניין אותי אם יש גם בנות שהיו רוצות לצאת עם מישהו שלא מתאים להם בכלל רק כדי לעבור את המדוייט הראשון.

וגם בנים אם הייתה לכם גם את התחושה הזאת.

זו התנועת נפש הנכונה

האם מותר לצאת בפעם הראשונה אם משהו שעל הנייר לא בהכרח מושלם

כן

דברים משתנים.. 

אבל אי אפשר אם אתה מתלבט אם בכלל אתה רוצה קשר 

מה שהופך אהבה אמיתית זה שאתה מחויב 

אם היא תהיה טובה ? והוא פשוט יברח?

כי הוא לא מוכן רגשית?

ויש כאלה

אני הייתי פעם הראשונה של בחור .  זה היה הקשר ספציפית הכי טוב שהיה לי.

לא חושבת שפגעו בי ככה כמו שהוא ..

מסקנה : הוא רצה פשוט לא באותה תקופה ..

נשים שנכנסות לזה מביאות לך ככה את הלב שלהן.

לפעמים ה" מביא לך שפע .. ואתה צריך להכין את הכלי

אם אתה בחרדה לא תמיד הכלי יהיה מוכן

התפקיד שלו זה כן להיות מכוון לקשר

אתה מפחד שיהיה לך טוב? מעולה תטפל בזה

הוא מרגיש שהוא לא בשל לזוגיות? לא להיכנס

יש פה נשמות זה לא משחק

והתלהבתי ממנו ואמרתי לעצמי טוב זה כנראה בגלל שהוא הראשון, אבל אחרי שנפגשתי עוד אחריו הבנתי שזה לא נכון.

אם אוהבים את הראשון אז אוהבים, זה לא סתם, זה יושב על משהו אמיתי.

אני ב"ה התחתנתי עם הראשון (לא הייתי הראשונה שלו) וכן היה שלב כזה ששאלתי את עצמי אם אולי פשוט אני זורמת ועם כל אחד היה יכול להיות ככה טוב. כמובן שעד היום אני לא יודעת את התשובה, אבל עם השנים מתבהר כמה הסיווג הזה הוא מדוייק.

ככה שממש לא מסכימה שהראשון/ה הוא בשביל "לעבור"

זה טענה כ"כ חסרת הגיון בעיניי

מה זה "אולי היא לא ממש מתאימה"?

אתה יוצא עם מישהי? טוב לכם ביחד? רוצים להקים בית באותו כיוון בכללי? אוהבים? אז יאללה אפשר להתחתן

אם אדם הוא כ"כ חסר מודעות והוא לא יודע אם טוב לו עם מישהי אז זה לא יעזור גם אם היא תהיה העשירית שלו

זה נכון שעם הדייטים אדם יותר מתברר ויותר מבין מה טוב לו ומה הוא צריך ומחפש ואיזה דברים מפריעים לו

אבל זה לא אומר שלא יכול להיות לך פשוט טוב עם הראשונה שלך ותתחתנו ותהיו מאושרים ביחד

אם האדם מפחד שפשוט אחרי החתונה הוא יהיה כל הזמן בספקות אולי לא בחרתי נכון

אז זה פשוט משהו שמצריך טיפול בעיניי

זה באמת אחת מהמחלות של הדור שלנו, שמרוב שפע חופש ובחירה, אז הרבה אנשים או כבר לא יודעים להנות ממה שיש להם כי הם תמיד בפחד ולחץ שאולי יש יותר טוב ואולי אני מפספס ואולי אני לא יודע ואולי אלף דברים אחרים

או שהם פשוט לא מסוגלים לבחור ולהתחייב

אין לנו דרך לדעת את כל האופציות.

ב"ה אנחנו חיים בעולם של שפע, והשפע מבלבל.

היכולת שלנו להעריך ולמדוד את כל האופציות בעולם - לא תמיד קיימת.

אם אנחנו נסתובב עם המחשבה הזאת, שאולי יש מישהי טובה יותר, שאיתה יכולתי לבנות זוגיות מוצלחת יותר - הקול הזה לא ייעלם אחרי האירוסין והנישואין.

אולי צריך לשאול משהו אחר.

מיהי מישהי מתאימה? מה הופך אותה לכזאת? האם יש רק אחת ויחידה כזאת בעולם?

בעיני, מה שהופך מישהו למתאים - זו הבחירה ההדדית לצאת לדרך משותפת, ויש הרבה יותר מאחד כזה.

כן, עם אנשים אחרים המסע הזה כנראה יראה אחרת לחלוטין - אבל הבחירה שלנו פוסלת את כל שאר הנתיבים, הם לא קיימים יותר.

לדעתי, יש גם משהו מאוד כבד בלצאת כאשר עומדת בראש השאלה הגורלית - להחתתן איתה או לא. 

רגע. שנייה. תנשום. אתה עוד לא מתחתן עם אף אחת. אנחנו יוצאים להכיר בן אדם, ורוצים להוריד את העול, את המשקל, את הרישמיות, את הכבדות, ולראות אם יש כאן מקום לבנייה זוגית משותפת.

לא נראה לי שקשה לו עם זה

כשזה מתאים לא מסתכלים על מה היה אם

זה מי שמתאים לי וזהו

אתה לא צריך מלא בחורות צריך רק אחת

זה כאילו - קיבלתי הצעה טובה אבל מן הסתם היא תיפול ולו בגלל שזה דייט ראשון, לא חבל לפספס את ההצעה?

מטומטם למדי אבל שיקול (;

החיפוש הזה הוא תקופה לא קלה

לא יודעת, אולי היינו תמימות אז, אבל החלום היה לגמרי להכיר מישהו ולהתחתן. לא מעניין שהוא הראשון, ואפילו עדיף. אם זה מתאים זה מתאים.

מי רוצה למשוך את הזמן עד קריאת ים סוף??

אבל לא מסכים, כמו שכבר כתבו לפני, אם הולך טוב אז מעולה - מה הפחד? הוא לא באמת רציונאלי... אע"פ שהוא מובן.

אני מבין את הדילמה. עם הרבה מאוד אנשים יכול להיות נחמד בהתחלה אבל אחר־כך נחשפים פערים משמעותיים שלא קיימים אצל אחרים, פשוט כי האופי יותר מתאים ולא חשבנו על זה בהתחלה.

מצד שני, בכל בחירה אפשר להיות ככה: לבדוק 100 דירות לפני שמשכירים (וגם לטרוח להגיע לכל אחת... כמה פעמים...), לנסות את כל ישיבות ההסדר בארץ לפני שנרשמים, לנסוע בכל דגם של רכב... אם לנסות לבחור את "הכי טוב", אין לדבר סוף, ואולי כבר עברנו את הכי טוב. אולי הכי טוב זה בכלל משהו שיוצרים עם הזמן (הרבה דירות אפשר לסדר ולרהט יפה).

לכן כמובן השאלה צריכה להיות: האם זה מתאים? נוח? סבבה? נחמד? אבל כדי לדעת אם זה מתאים ונוח ונחמד, אדם צריך להכיר את עצמו, את הגבולות שלו, ולהיות עם טיפונת שכל ומודעות. להיות אדם שיכול להגיד שוואלה גם אם היא יפה חכמה מצחיקה ומקסימה, אבל יש לה גישה או סוג חשיבה שחוצים קו אדום, זה לא זה. אם החלק הזה לא מפותח, אז כן, אני חושב שיש צורך קצת להתבשל. אבל אפשר גם לעשות את הבירור הזה לבד: אילו סוגי התנהגויות באנשים סביבי מוציאות אותי מדעתי? מהם הדברים שנוגדים אותי במהות? מה אני כן מעריך ואוהב? זהו, מעבר לזה סבורני שאין צורך בהתחרבשות נוספת.

איך להתמודד עם בעיות כאלה אבל האמת שלא הייתי ממליצה בכלל

בעיית המזכירה – ויקיפדיה

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳