אני אמנם לא ממש בסוף. באמצע שביעי ובהריון בסיכון

ותיארת את בעלי בול.

היום נחתי קצת בצהריים ואחד הילדים היה בשירותים וצרחחחחח שיבואו

התעוררתי בבהלה ששאלתי מה קרה לבעלי אמר הנה אמא תבוא עכשיו

איך התעצבנתי😤

שיש לדבר בבירור.

לא בשעת מעשה ולא בכעס אלא להגיד

ב"ה עומד להיות פה תינוק וכרגע אני סוחבת אותו ומאד כבד לי.

מה שאני יכולה כרגע לעשות בבית זה לבשל, ולארגן בגדים לילדים (למשל)

את שאר התפעול של הבית אני עושה בקושי רב או לא מצליחה לעשות ולכן כשאתה כאן אני משחררת את עצמי מזה.

ולשחרר.

מהצד החיובי אני אגיד, שבאמת אין דבר שיותר משמח גבר תקין מלשמח את אשתו, ולכן אני משתדלת להודות הרבה ובעיקר להדגיש כמה זה עושה לי טוב 

מהצד של האתגר, באמת קשה לי לפעמים לקלוט למה דברים לא מובנים מאליהם

ועוד משהו- לשחרר זה לשחרר

זה אומר שהוא יעשה דברים בדרך שלו. נניח, יצא לפארק בלי לסדר קודם (אבל אל תסדרי בנתיים אם אמרת שאת זה את לא יכולה לעשות)

לא סתם הריון זה החלטה זוגית. כשהיינו קטנים אמא שלי אמרה לנו שד' נותן ילדים רק לזוגות (כי שאלנו איך זה שנשים בנות 30 לא נשואת אינן בהריון..) כי ילד צריך אבא ואמא.

זה כנראה באמת נכון.. 

קודם כל באמת את צריכה אותו שותף

והרצון הזה, וכרגע ספציפית בהריון גם הצורך הוא נכון

אבל תכלס הוא אדם אחר, עם סטנדרטים אחרים

לא כל מה שברור לך גם ברור לו

ובאופן כללי למרות שזה לא תמיד ככה, לגברים יותר מאתגר לשלב בין שמירה על הילדים לבין תחזוק הבית.

זה מאוד מבאס, כן?

אבל לא יעזור לריב איתו על זה, באמת לדעתי זה מאתגר להם יותר.

איך כן יוצרים שותפות?

לא מעירים, מבינים שזה יהיה בקצב אחר ובאופן אחר

אני יכולה לתת לך דוגמאות

למשל שטיפת כלים לי לא נעים שמצטברים המון כלים בכיור, בעלי לא אכפת לו לעמוד ולשטוף פעם ביום אבל לא מתאים לו לעשות את זה תוך כדי.

בשגרה בגלל שחשוב לי שנשטוף כלים באופן מידי, אני בוחרת להיות זאת שכמעט תמיד שוטפת כלים.

יש ימים שבהם הוא נמצא איתם בצהרים ואני חוזרת מאוחר, אני יודעת שישארו לי הכלים, בדרך כלל גם השולחן לא יהיה מפונה. זה מבאס? כן, אבל אני לא כועסת עליו אלא מבינה שמבחינתו זה לא רלוונטי לעשות את זה במקביל לילדים, ואני רוצה שהוא יהיה שותף איתי בגידול הילדים ולא ירגיש שאני כועסת עליו על זה שהוא לא עושה את זה כמוני.

בהריון זה מאוד קשה לי, ולכן התפקיד של שטיפת כלים עובר לבעלי, אבל הוא עושה את זה כמו שנח לו- פעם ביום מרוכז. מבאס אותי? כן, אבל אני מבינה שזה שלי, הוא שותף, הוא עושה את מה שצריך, אני מתבאסת אבל לא מתלוננת.

דרך אגב בימים של חופש, הגעתי למסקנה שלא נכון לנו לבלות ימים שלמים שנינו עם הילדים (אלא אם כן נופש או טיול מיוחד..),  הוא לא מרגיש שמנצל את הזמן, לא יודע מה לעשות. אני לא באמת משחררת, בקיצור מלא עצבים.

אני מעדיפה שהוא לא יהיה בבית כל היום, ואז כשהוא כן הוא עם יותר אנרגיות פנויות לבית, ואני משחררת ונותנת לו את האחריות.

הגיוני שכרגע בהריון את יותר מרגישה את הצורך,

אבל לדעתי כדי למקד את זה. להחליט על שעות שהוא איתם ואת נחה, וגם לתת לו רשימה של דברים הכרחיים שצריך לעשות בבית ואת לא מסוגלת לעשות אותם.

אבל לדעת שכנראה הוא לא יעשה את כל מה שאת רוצה ולכן למקד את זה..

(חייבים לכבס אבל לא חייבים לקפל ובטח שלא לגהץ, כלים צריך לשטוף אבל אפשר את רוב האוכל לאכול בחד פעמי, צריך לבשל, אבל אפשר להכין אוכל קליל, ולפעמים להביא קורנפלקס עם חלב, צריך לסדר את הבית אבל לא בטוח שבאותם סטנדרטים רגילים, וגם אפשר להביא עוזרת...)

אבל גם גדולים...

כשהייתי כמוך רק עם קטנטנים. בכל בוקר בעלי קם לדף חמוד, מחמיא ומקושט שבו כתובות משימות מפורטות לאותו היום.

לא נתתי לו משימות שהוא לא מסוגל, כמו לשטוף כלים או לשטוף רצפה, אלא משימות ברורות שזה סבבה לו והוא ביצע כמו שרציתי והייתי מרוצה.

למשל:
קניות (רשימת קניות)

הנחת כל השיות על השולחן (את תפני, העניין הוא רק לא להתכופף, אז שהוא יניח על השולחן).
להכניס למדיח כלים חלביים ולרוקן כשמסיים.
 

אולי זה נשמע משימתי מידי, אבל אני עד היום בכל יום שישי כותבת לבעלי מכתב חמוד עם המשימות לאותו יום, ככה שלא נכנס ללחץ, לא נריב, לא אשאל למה לא עשית...הכל כתוב וברור וטוב לנו ככה.

(המשימות הן ברמה של: (להכין עוף בתנור
לכוון מזגנים בבית, ומפרטת שעות, לספר את הבנים וכו

בהם, הוא קודם כל יעשה את זה כמו שהוא רואה לנכון

מבחינתו הילדים רעבים - הוא מגיש אוכל

לפנות כלים זה לא קשור מבחינתו, הוא דאג להם לאוכל ועשה את זה כמו שצריך.

אם את רוצה מכלול של ארוחה+ פינוי - זה צריך להיאמר מראש. (אגב, גם כשזה נאמר מראש ייתכן וזה לא יקרה כמו שאת רוצה. בעלי למשל בכלל לא מגיש אוכל ולא מכין אוכל ולא מחמם אוכל. ולקחתי בערך 5 ימי חופש מלאים כל החודש. )

מצד שני לא הכל אפשר

מבחינת בעלי הילדים יכולים לאכול רק דגני בוקר כל היום. זה מעולה.

גם יש בזה חלב אז מבחינתו זה ארוחה מאוזנת

אז יום אחד ח"פ אני אשחרר אבל כמה חודשים של הריון??

כמו פריכיות, ירקות, קרקרים

להכין ביצים קשות ושהוא יגיש את לא יכולה?

למרוח להם גבינה בלחם הוא לא יכול?

ואם לא, אז שיאכלו רק קורנפלקס

הwell being שלך עם בעלך חשוב יותר מהקורנפלקס שהילדים יאכלו

שותפות זו למידה צעד צעד.

זה להכיר את עצמך, את בעלך, והוא גם.

זה לאט לאט לבנות את החלוקה הנכונה לכם.

הוא לא יודע איך להיות שותף ואת לא יודעת איך לשתף וזה בסדר. שניכם בסדר.

מציעה שתעשי רשימה מסודרת של מה את מצפה שיעשה:

לפרוק קניות, לפנות שולחן, להכין סנדוויצ'ים לגן וכד'

ולעבור איתו ערב לפני על הרשימה ולהגיד לו לתלות אותה שתהיה מוכנה למחר.

דווקא בלילה ישן ממש טוב

וכל היום בכה מכאבים.

היתה לו יציאה די רכה בליל שבת, לכן עצירות לא נשמע לי...

קיבלתם הפניה לצילום מרופא ילדים?

ממש תודה!

להיות ביחד עם עצירות .

כן , קיבלנו הפניה מרופא ילדים כי באנו אליו פעם שניה אחרי כמה ימים של כאבי בטן. הוא גם נתן בדיקת דם . בצילום ממש ראו גזים.

עם ילדה אחרת לפני כמה שנים בהתחלה גם חשב וירוס ולא עבר , רק החמיר . עשינו בדיקת דם , התברר שהייתה דלקת רצינית. 

בכ"א כדאי ללכת לרופא לשלול משהו אחר.

לנו אןמנם זה היה בלילה אבל לא ראיתי תולעים והיה מלא בכי וצרחות בלילה, החלטנו בהמלצת רופאה כן לנסות ורמוקס ובאמת באותו לילה היא נרגעה פלאים.

זה מקרה שונה אבל הייתי מנסה

גם הבן שלי באותו תקופה היה לא רגוע בכלל במהלך היום גם לו נתתי ורמוקס יחד עם הילדה וגם הוא ממש נרגע, אז כנראה שכן היה להם

שירגיש טוב! 

אצלנו זה ממש תולעים

חבל, הייתי מביאה ורמוקס כבר לפני שבועיים.

אצלנו זה בסוף התברר כן כעצירות. וזה החמיר ככ שהלכנו באמצע הלילה לטרם שהפנו למיון ובטשוטוש הוציאו לילד אבני צואה.

הוא גם אומר לכם שקשה לו לעשות קקי.

אני הייתי מנסה לתת נורמלקס. זה יחסית טבעי ואפשר בלי מרשם

מנסה לחשוב על שמות נחמדים לא יחודיים מדי

שירי, רוני, גילי, רננה, הלל, הללי, ציון, מוריה, הודיה

זה שמות עם משמעות ברורה

בהיבט היותר ייחודי אפשר ללכת על שמות שקשורים לטבע (עצים, פרחים, הרים בארץ, נחלים בארץ וכו):

ירדן, איילה, כרמל, שקד, גליל, יסמין, מורן, מרווה, צוף וכו'

ויש גם יישובים עם שמות מעלפים;)

חנה, דבורה, אביגיל, אסתר, רות, הדסה, יסכה, איילה, נועה, מילכה, תרצה.

יש הרבה שמות יפים בתנ"ך ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...

אני מבינה שהסביבה חסרת סבלנות, אז שידמיינו שהיא נולדה עוד חודש.

אנחנו קראנו שם בלחץ ואחכ עם כל ההורמונים של אחרי הלידה, למרות שאני בחרתי את השם היה לי ממש קשה עם השם ועם הילדה ולקח לי המון זמן להתחבר בחזרה. לא יקרה שום דבר אם היא תהיה בת חודש בלי שם.

תזכקי תמיד שבתקופת הגאונים היה את רב האי גאון - פשוט קראו לו "זה" אז זו גם אופציה 😉

ארבל

גפן

יסכה 

שתקבלו טת הנבואה מהרהה

נועה אביגיל נעמה נגה אורי

טליה אביטל רני אמונה יעל חגית רננה רעיה

תהילה שירה ליבי אוריה איילת השחר

ועוד..

נוגה, רעות, שלומית, אפרת, טוהר, אוריה, מבשרת, הילה, יסכה, איילת השחר, צופיה, הלל

אודיה, תהילה, נעמה, נעמי, עדי, שירה, אביטל, אביה, 

רק יודעת להגיד שלי כאב מאוד שהספקולום מפלסטיק, ממש בלתי אפשרי.

אז הרופאה לקחה ספקולום ממתכת והיה הרבה פחות כואב. 

הרופא אמר לי שהוא לא עושה עם ספקולום... והבנתי שהרוב כן

אםשר פשוט לבקש?

אבל כתבו פה נשים שיש בחלק מהמקומות ערכה לבדיקה עצמית, כלומר שאת עושה את הפעולה הפיזית לבד. אז מן הסתם זו אופציה ללא ספקולום….

וגם ראיתי שכבר יש ערכות שעושים לבד

(צריך להגיע לצוואר אז אם הוא אחורי יתכן וזה יותר קל לרופא עם ספקולום. אם עושים לבד בעמידה זה יותר בקלות)

לא מתחילים לעקוב רק מהשבוע הזה?

3 תנועות בחצי שעה.

אני חושבת שזה שלב שהם עוד קטנים, ואולי הוא שינה מיקום ולכן את לא מרגישה. דוקא נראה לי שבמוקד אחיות ידעו לכוון אותך, ולא לשלוח בוודאות להבדק.

עם עובר סופר פעיל שכנראה החליט לנמנם🤪

ודווקא במוקד האחות אמרה לי לעקוב במשך חצי שעה ואם אני מרגישה 4 תנועות אין צורך לדאוג. 

אצלי זה גרם לריקודים ששום מתוק אחר לא עשה

אנסה

ואעדכן בעז"ה 

שימי לב לכמות של התנועות ולא לעוצמה.

3 פעמים ביום 4 תנועות בחצי שעה

היו בהחלט מספר תנועות מכובדות בשעות האחרונות.

אז נרגעתי

מקווה שימשיך כך.

לא כיסוי מושלם אבל נחמד, מסק אותי בהחלט

(כללית צביעה עצמית זה חובבני)

בכל מקאה, יש כיסוי ראש.

מקווה שהחובבני יספק אותי

זה נחמד לי ומגוון

אם הייתי מסתובבת ככה היה מלחיץ אותי לצבוע לעצמי אבל זה רק לבית ולעצמי אז למה לא

לק"י

ונותנת הפניות חדשות.

אם אין תורים, בעיני גם לא נורא להגיע פעם בחודשיים.

הלוואי עלי

אבל נתת לי יעד שבא לי להצליח בו

אמן השבוע אני אצליח גם

בזכותך אני אשתדל יותר השבוע להיות על זה

אין דבר יותר משמח מזה!

אני משתדלת/השתדלתי להתפלל כל יום מנחה.. עכשיו קצת פחות יוצא לי, מקווה בע"ה להתמיד יותר!