למה אין סיפורי לידה כמו פעם???אמ פי 5

אהבתי לקרוא ממש

זה נתן השראה וכח בשבילי

אני כבר כמה זמן רוצה לכתוב את סיפור הלידה האחרונהאמא טובה---דיה!

שלי. מקווה שאמצא זמן בקרוב.

יואו בכלל ממש נשמח לכל סיפור שלך!!!!!אוהבת את השבת
העלית לי נשכחות שהיית כותבת כאן סיפורים מאלפים!!!
די, איזה חמודה, ממש שימחת אותיאמא טובה---דיה!
משום מה הפעםמקקה

לא הרגשתי צורך או רצון לשתף

גם לאמהרגשתי שמישהו רוצה לשמוע

לא כאן ולא בחיים האמיתיים

💗מחי
לא יודעת מה קורה בחיים האמיתיים, אבל כאן בפורום סיפורי לידה תמיד מתקדמים בברכה ובשקיקה!
נכון.. אני פשוט לא רוצה שיזהו אותיאחרית דבר

או ישדעו שאני כותבת פה


אז לא מפרסמת


אבל גם מאוד אוהבת לקרוא סיפורי לידה!!

וגם לספר אבל בחיים עצמם לא ושאלים יותר מדי אז אין למי


אולי רוצים את הסיפורמקקה

אבל לא רוצים לשמוע *אותי*

אם את מבינה את ההבדל

חיבןק על התחושות 💗💗💗לפניו ברננה!
חיבוק יקרהאורוש3
💔💔💔שושנושי
מתוקה שאתמחי

במרחב הוירטואלי אכן יותר מסובך להפריד בין הדברים, כי אנחנו לא מכירים אותך באמת.

אבל שולחת לך חיבוק גדול על ההרגשה המבאסת 💗

ואת תמיד מוזמנת לשתף פה איך את מרגישה, נשמח לנסות לעזור. 

ממש נשמח לשמוע אותך!!!אוהבת את השבת

שתדעי כל הודעה שלך אני ממש מתעניינת לקרוא!!

יש לך משהו כנה וישיר שממש טוב לקרוא!!

בטח שרוצים לשמוע!אפרסקה
זה כיף
אני האמת כתבתי לעצמישלומית.
את סיפורי הלידה של כל הילדים שלי (וכמובן סיפרתי בע"פ לחברות ומשפחה) אף פעם לא שלחתי כאן, אבל עשית לי חשק... אולי באמת אשלח כאן
אני מוכנה לכתוב את שליאנונימית בהו"ל

למרות שעבר כבר מלא זמן..


אבל זה ארוך מאוד.


הריון ראשון. שבוע 40+1

במקום לנסוע עד למרכז לבריאות האישה הלכתי לקופח ליד הבית לבדיקה של הריון עודף.

הלחצי דם שלי היו גבוהים, הרופאה ישר נלחצה ושלחה אותי למיון.

אני יודעת שאני בעייתית עם לחצי דם וזה לא בהכרח קשור להריון, אז ממש לא רציתי ללדת בזירוז.

ישר השגתי מישהי שתעשה לי זירוז טבעי - רפלקסולוגיה או משהו בסגנון, כבר לא זוכרת.. ורק אחר כך יצאנו לדרך (זה היה באיזור עשר בלילה)

תוך כדי הנסיעה, בעלי נזכר ששכח את התפילין שלו. אז חזרנו (ארבעים דקות נסיעה) והבאנו אותו.

הגענו למיון המיילדותי, התחילו לבדוק אותי ול''ד 150/90. המיילדת ישר אמרה לי שיכניסו אותי לחדר לידה עם פיטוצין, ואני ישר נלחצתי והתחלתי לבכות ממש.

אחר כך חיכנו לבדיקת רופא מלא זמן, וקצת נמנמתי שם, ואיזה פלא? הלחץ דם התחיל לרדת.

אחרי שהרופאה שם בדקה אותי, היא אמרה שנעלה לאשפוז ושמחר הרופאים הבכירים יחליטו.

מהרגע שהגעתי לאשפוז, הלחץ דם היה תקין. ובדקו לי הרבה. כמובן שברגע זה נדחפתי לסוף הרשימה של בזירוז ונמרחנו שם עד שתיים בצהריים למחרת בלי שאפחד התייחס עלינו.

ואז הגיעו הרופאים הבכירים ואמרו לי לעשות זירוז עם בלון (לא היתה פתיחה, אז לא היה אפשר סטריפינג)

זה היתה חוויה מזעזעת, כנראה מישהי שעשתה את זה פעם ראשונה בחיים. פיזית ראיתי כוכבים תוך כדי ולא הצלחתי להתרומם מהכיסא שם.

עד שהגעתי לחדר, הבלון כבר יצא ואמרתי להם שאני ממש לא עוברת את הדבר המזעזע הזה שוב.

ואז ממש התבאסתי שאני נשארת שם ושהולכים לזרז אותי סתם, כי הכל תקין. דיברתי עם חברה טובה שהיא מיילדת - אז היא אמרה לי שאי אפשר לשחרר אותי מבחינת כסת''ח, אבל אם הייתי הבת שלה היא היתה אומרת לי לסרב אשפוז וללכת.

וזה מה שעשינו.

כשהיינו בדרך חזור, היא כתבה לי שאולי כדאי שנלך למעקב הריון עודף איפה שהיא עובדת, בלי להגיד כלום על מה שהיה ונראה מה הם יגידו.

לבינתיים הספקנו חתונה של חבר ממש טוב שלנו, וביום חמישי נסענו לבי''ח שלה.

שניה לפני שהרופא חתם על השחרור - הוא אומר לי - הלחץ דם שלך לא כל כך יפה.. מה היו הלחצי דם בתחילת ההריון, אמרתי לו שאני לא זוכרת (באמת לא זכרתי, אבל ידעתי שהם היו בעייתיים) אז הוא אמר שנחזור ביום ראשון.

בדרך עברנו בשבעה של אח של חברה מאוד טובה, ובשניה שנכנסתי לשם היא צעקה בקולי קולות - מה עוד לא ילדת?? זה היה ממש מצחיק.

ביום ראשון בערב, היינו ביישוב שעוד חברה מיילדת שלי גרה שם (מי מנחשת במה אני עובדת?) ודיברתי איתה קצת וסיפרתי לה מה קורה.. אז היא הציעה לי לבוא אליה בבוקר לזירוז טבעי ואז לנסוע משם לבי''ח וכשהיא תגיע בלילה היא תיילד אותי בע''ה.

היה מושלם אצלה, היא ממש עשתה לנו הכנה ללידה מדהימה, וגם נתנה לנו כלים לזרז בעצמנו.

בקיצור, נסענו לבית חולים.

הגענו למסקנה שצריך לזרז (עד עכשיו לא היה אפילו ציר דמה אחד, אנחנו כבר בשבוע 41+1)

ומה האופציות? בלון. התחלחלתי מהמחשבה.

בסוף איזה מיילדת מדהימה דיברה איתי יפה והסבירה לי שאני חייבת ושזה יהיה בסדר.

והרופאנ שם היתה מצוינת וזה היה ממש ממש בסדר.

ברגע שהכניסו לי אותו, הרגשתי כמו ציר ארוך ארוך עד שהוציאו אותו. בדיעבד, הייתי מבקשת לישון איזה שעה שעתיים לפני כי ממש לא הצלחתי לישון מאז.

זה היה ב6 בערב. ב12 בלילה התחילו קצת צירים על גבי הכאבי של הבלון.

ניסינו לישון בלילה, חצי קלאצ כזה.. בבוקר המיילדת הביאה לי עוד כדור של זירוז ואמרה לי שבתחילת משמרת בוקר יוציאו לי את הבלון ויראו מה המצב.

בסוף זה קרה רק בעשר וחצי, הוציאו את הבלון ו- פתיחה 6!

עברנו לחדר לידה, ושם לקח מלא זמן עד שמישהו התייחס אלינו.. לא ידעתי נגיד אם אני יכולה להתקלח רו משהו. זה היה מוזר.

הצירים כבר נהיו חזקים, והיה לי ממש קשה לעמוד (מעייפות( ואז הקאתי והתלהבתי שזה סימן של התקדמות. ואז אמרתי לעצמי, שאם התקדמתי אנסה בלי אפידורל.


אני אמשיך עוד מעט, זה לוקח מלא זמן

תודה על השיתוף! מחכה להמשך...מכחול
ממשיכהאנונימית בהו"ל

המיילדת בודקת אותי אומרת לי - פתיחה ארבע וחצי.

אז ביקשתי אפידורל, ובנס היתה שם סטודנטית לסיעוד שהיא גם דולה שממש עזרה לי עם הצירים עד האפידורל.

ואז הכניסו לי את האפידורל ופתאום הצלחתי לנשום, להרגיש משהו חוץ מכאבים תופת וקוצר נשימה..

ברוך בורא האפידורל.

ואז היו קצת האטות בדופק, אז פקעו לי את המים.

ואז שעות שעות שעות (שלוש מיילדות) שבתכלס נתקעתי על פתיחה שבע, והצוואר קשה לא מתרכך .

ונתנו לי מלא תרופות שניסו לעזור, והייתי צריכה מלא תוספות לאפידורל כי עבר כבר מלא זמן..

ואז בתחילת משמרת לילה, באה מיילדת מדהימה.

התחילה לסדר ולנקות, לתקתק את החדר - להחליף לי מצעים.. הביאה אווירה ממש טובה. עשתה לי מלא תנוחות בניסיון לקדם את הלידה.

כל הזמן הזה המוניטור היה פרפקט, וזה היה הנס שלי.

באיזשהו שלב, בערך בשתיים וחצי, היא אמרה לי תקשיבי זה לא הגיוני שאת לא מתקדמת כל כך הרבה זמן, אני הולכת לקרוא לרופאים.

ישר נלחצתי, כי הבנתי שאם הדברים לא מתקדמים והלידה ככה תקועה כנראה שאנחנו הולכים לניתוח..

מהר הערתי את בעלי, והתקשרנו לאבא שלי הצדיק (אמא שלי היתה איתנו) ואמרתי להם שיתפללו ממש.

הרופאים הגיעו, בדקו אותי ואז החליטו שצריך לקרוא לרופא הבכיר (שבנס היה במחלקה, הוא לא נמצא בדרך כלל בלילה)

ואז הוא בדק אותי, כנראה סובב קצת את הבת שלי ואז הוא אומר - לא צריך שום דבר, פתיחה תשע וחצי.

ואז כבר ממש לא הרגשתי את האפידורל, וביקשתי עוד מנה. הם התלבטו אם לתת לי כי רצו שאני אהיה במקסימום בלחיצות. ואז החליטו לתת לה את הזמן לרדת לבד ורק בהמשך ללחוץ.

ואז היה חלק מדהים, ממש הרגשתי איך היא מתקדמת למטה, ואיך הנשימות שלי עוזרות לה להתקדם. והאפידורל היה בול, הרגשתי הכל, אבל פשוט בלי כאב.

זה כנראה היה לא יותר משתי דקות, כי תוך שניה כולם נכנסו לחדר ואמרו לי - יש האטות בדופק, את חייבת ללדת עכשיו.

כולם עמדו שם וביקשו ממני ללחוץ בציר הבא כדי לראות מה המצב ואם צריך התערבות.

לחצתי, הם אמרו לי שאני לוחצת מעולה ועוד רגע היא בחוץ.

ואז היא נולדה, כל הסיפור הזה היה בקושי 3/4 שעה.

היא נולדה עם אפגר נמוך, 7, אז רק נתנו לי אותה לרגע ולקחו אותה להשגחה.


היה איזה קטע שפשוט העבירו אותי לחדר לידה בצד, ושכחח לקחת אותי למחלקה 🤦‍♀️ שעה הייתי תקועה שם עד שראיתי חברה מיילדת וצעקתי לה מרחוק אם היא יכולה לדאוג לי..


ואחרי שעתיים הביאו לי אותה לחדר.


זהו.

והיום היא גדולה יפיפיה ומאושרת ❤️ ברוך ה'.

אה רק שכחתי לכתובאנונימית בהו"ל
שבסוף היא נולדה ב41+3
סיפור מדהיםאחת כמוני
איזה סיפור יפה!ברונזה

ואיזה כייף לשמוע שאפדירול משפיע לטובה כלכך ומצד שני מרגישים את התינוק יוצא

בתור אחת שילדה 2 לידות בלי אפידורל (לא מבחירה, ילדתי במהירות שיא) זה נשמע חלום לגמרי


ומזה כלכך הרבה חברות מיילדות?? אני רוצה גם😂

ואוו איזה סיפור יפה!לפניו ברננה!

תודה ששיתפת💗💗

קראתי בשקיקה


מלכה 🤗

מטורףףרקאני

כל סיפור כזה הוא מרגששש

מעלה דמעות

אבל איך אחרי הבלון היה לך פתיחה 6 ואחר כך 4 וחצי?

לא שאלתיאנונימית בהו"ל
כנראה שבדקו ממש שניה אחרי ולכן הרגיש יחסית פתוח...
איזה סיפור...אמ פי 5

מזכיר לי את הלידה האחרונה שלי..

 

קבלתי אפידורל מוקדם כי סמכו על זה שזה כבר פעם חמישית ויהיה מהר

 

תכלס נתקעתי שעות על פתיחה 4!!! עם אנטיביוטיקה כי עבר זמן מירידת מים

 

אמא שלי הגיעה ואז תוך שעה נהיה 8!

והמיילדת מתחילה לפתוח את הערכה

וסובבה אותי לכל מיני צדדים

והגברת יצאה לה מושלמת

 

מאז לקחתי את אמא שלי איתי כסגולה לזרוז לידה טבעית

אצלי בשתי לידות ברגע שאמא שלי הגיעההשקט הזה

הלידה התחילה להתקדם מהר..

אז הפעם רציתי שהיא תהיה איתי עוד לפני, והייתה אמורה לבוא אליי בשבוע 39 להיות אצלי בבית ובסוף ילדתי בלעדיה בכלל

יואו מטורףףף תודה שכתבת!! ממש כיף.לקרוא!!אוהבת את השבת
מרגש ממש ♥️מכחול
מהמם. הרבה נחת ואושראורוש3
תודה ששיתפת!חצי שני
וואי אני גם חשבתי על זההשקט הזה
האמת שממש רוצה לכתוב את שלי.. חיכיתי ל-1 בספטמבר כדי שיהיה לי זמן לזה🤣
יאללה.. חיכיתי לפנאי לכתוב את שליהשקט הזה

אני אקדים שאם מישהי מזהה אותי בעקבות הסיפור- אין צורך לעדכן אותי. תשמרו לעצמכן


 

אז אחרי לידה שניה שהפתיעה אותי בשבוע 37 ממש קיוויתי להגיע הפעם מוכנה יותר. משבוע 36 התחלתי להכין את עצמי נפשית שזה יכול לקרות, ביחד עם זה שממש קיוויתי עוד לא ללדת כדי להספיק דברים שרציתי.


 

סוף סוף סיימתי עם כל מיני מחוייבויות שהיו לי, כיבסתי דברים, הכנתי את העגלה, סידרתי את החדר ןהרכבתי את העריסה.. בקיצור הייתי מוכנה סהכ.


 

בשתי הלידות הראשונות לקחתי אפידורל והוא גרם לי לתחושה של חוסר אונים וממש קיוויתי הפעם להצליח ללדת בלי.

עשיתי קורס הכנה ללידה והתפללתי.


 

יום שישי, 38+6, אנחנו במפגש משפחתי עם הצד שלי ואמורים להיות בשבת אצל חמותי. חמותי מתקשרת אלינו לעדכן שהיא עם דלקת ריאות, ושאנחנו מוזמנים בכל זאת, אבל שנדע. מחליטים לוותר, קונים אוכל מוכן לשבת, מגיעים הביתה, מארגנים את הבית לשבת ויאללה שבעס. הבת שלי ממש מבואסת שלא הולכים לסבא וסבתא בסוף אבל מה לעשות


 

בליל שבת הכל לא נוח לי וכואב לי הגוף אבל זה היה ככה בכל השבתות שלפני בגלל המאמצים של שישי.


 

ליל שבת נחמד עם הבנות, וגם זמן זוגי אחכ ויאללה לישון. אני נכנסת לשבוע 39.

בניגוד למלא לילות אחרים בתשיעי שבהם אני עם נדודי שינה, הפעם ישנתי מעולה וקמתי רק ברבע לשש בבוקר מתחושה של משהו רטוב יוצא ממני.


 

הולכת לשירותים ומבינה שיורדים לי המים.

מעירה את בעלי והוא בצחוק "וואי לא יכל לחכות לאחרי התפילה?"


 

אני שמה פד אבל תוך שניה הוא כבר ספוג והתחתונים של אחרי לידה עם התיקי לידה באוטו, בעלי מקפיד להוריד אותם כל יום שישי מתחילת תשיעי. חושבת מה לעשות.. לוקחת טיטול של הבת שלי ושמה בתוך התחתונים😅


 

מתלבטת מה ללבוש- מצד אחד אני הולכת ללדת, מצד שני שבת, אני אלבש סתם בגדים זרוקים? בסוף לובשת שמלת שבת, שמה כיסוי ראש יפה. בעלי בינתיים מעיר את הבנות, מארגן אותן ואומר להם שהולכים בסוף בכל זאת לסבא וסבתא כי התינוקי רוצה לצאת. הן מתרגשות ממש.

דוחפים עוד כמה דברים לשקיות- יין לקידוש, חלה, קצת אוכל ויוצאים.

סיטואציה מוזרה בטירוף של שבת בבוקר, כולנו בבגדי שבת ונכנסים למכונית. מזל שהיה מוקדם ולא היו אנשים ברחוב.

נוסעים לחמי וחמותי, בעלי מעיר אותם, מביא להם את הבנות ונוסעים לבי"ח.


 

בדרך כבר מתחילים לי צירים ואני נושמת עם כל ציר.

בין לבין מתפללת שחרית. בעליות לעין כרם כבר קצת יותר צפוף ואני מפסיקה להתפלל מהסידור ועוברת בין הצירים להתפלל על לידה קלה, על החטופים, על החיילים


 

אני מזכירה לבעלי בדרך שאני רוצה למשוך כמה שיותר בלי אפידורל ואני צריכה את העידוד שלו. במהלך הנסיעה אני גם מפנימה שאמא שלי לא תהיה איתי בלידה ואם אין אני לי מי לי.


 

מגיעים לבי"ח, מיון יולדות, השעה 7 ומשהו בבוקר. מקבלת אותנו אחות ממש נחמדה.. מחברת למוניטור, ותשאול תוך כדי.

כשהיא מסיימת את התשאול היא שואלת אותי אם לבדוק לי פתיחה ואני אומרת לה שאני יודעת שאני עוד לא בפתיחה מתקדמת אז מעדיפה עוד לא לבדוק כדי לא להתייאש.


 

היא משאירה אותנו לבד עם המוניטור ובין הצירים אנחנו מדברים בנחת, צוחקים קצת על כל מיני דברים.. לאט לאט הצירים מצטופפים ומתחזקים ואני מרגישה שהנשימות כבר לא מספיקות לי ואני צריכה לקום ולזוז. אני שואלת את האחות מתי מנתקים אותי והיא אומרת שעוד לא ראו רצף מספיק תקין או משהו כזה אז צריך להמשיך אבל אני יכולה לקום מהמיטה ולעמוד ליד המוניטור.

אני קמה ובצירים כבר זזה ודוחפת את השולחן ששם

הצירים ממשיכים להתחזק ועדיין ברור לי שהפתיחה עוד לא ככ מתקדמת אבל כבר מתחיל להיות לי לא נוח במיון ואני מתחילה להזיע בטירוף ברמה שבעלי מביא נייר ומתחיל לנגב לי את הפנים.

אני מתחילה להיות קצת קצרת רוח, רוצה שינתקו אותי כבר ויעבירו אותי למקום נוח יותר מהמיון אבל יש קצת האטות בדופק ולא רוצים לנתק אותי מהמוניטור. אני כבר מעבירה את הצירים בכריעה ליד המיטה עד שהאחות מגיעה ורוצה לבדוק לי פתיחה כדי לראות את אפשר כבר להעביר לחדר לידה. פתיחה 2.5. זה מאכזב אבל אני לא מופתעת מזה.

כל הזמן הזה בעלי מעודד אותי שאני אלופה ויכולה וכו'

אבל ככל שעובר הזמן אני מתכנסת יותר ויותר לתוך עצמי ופחות מקשיבה למה שקורה סביבי.

הנשימות כבר הופכות משאיפה וששששש לשאיפה ואהההה, טונים נמוכים יותר.

מגיע רופא, מעיף מבט במוניטור ומבקש שיבדקו לי שוב פתיחה ואם אפשר כבר להכניס אותי לחדר לידה, הוא יגיע לשם ויבדוק אותי שם

בודקים שוב, פתיחה 3.5, אפשר להעביר לחדר לידה.

אנחנו מתחבקים חיבוק ארוך וטוב, אוספים את הדברים, האחות מגיעה עם כסא גלגלים ואני אומרת לה שאני הולכת ברגל

מגיעים לחדר לידה, השעה בערך 9.15.. היינו שעתיים במיון בערך. אני כבר די מיואשת ואומרת לבעלי שנראה לי שלא אצליח להיות בלי אפידורל. הוא אומר לי שמה שאני ארצה, אבל שנמשיך עוד קצת בלי. אני מנסה קצת להתעודד מזה שנכנסנו לחדר לידה וסוף סוף נעים לי ולא חם, ושיש פה מקלחת. המיילדת מציגה את עצמה, שואלת מה התכנון שלנו פחות או יותר ללידה ומבקשת שאחליף לחלוק כדי שהיא תוכל לחבר אותי למוניטור. אני נכנסת לשירותים, מחליפה לחלוק יוצאת ועוצרת לכריעה ליד המיטה לעוד ציר.

בציר הזה פתאום הכל לוחץ לי ואני אומרת למיילדת "לוחץ לי, לוחץ לי". היא מבקשת שאעלה על המיטה כדי שתבדוק אותי ושלא אלד על הרצפה, והמיטה נראית לי כמו הר שלא ברור לי איך עולים עליו.

בעזרת המיילדת אני מצליחה לעלות, היא מחברת את המוניטור זריז, בודקת אותי ואומרת לי "כן, את בפתיחה מלאה, אפשר ללחוץ"

אני בשוק ולא לגמרי קולטת, למרות שגם בלידה השניה הייתה לי קפיצה כזו אז אני לוחצת ושורף לי בטירוף ותוך כדי אני אומרת לה "אבל את רואה את הראש? זה קרוב?" ובעלי שעומד מהצד אומר לי "זה עוד שניה קורה, הראש בידיים שלה כבר", המיילדת מבקשת ממני להחזיק לעצמי את הרגליים מקופלות כדי שהידיים שלה יהיו פנויות ואני לא מבינה איך אני אמורה לעשות את זה בכלל, אבל עוד כמה לחיצות והילד בחוץ.

אני שואלת את המיילדת מה נולד, היא מופתעת שאני לא יודעת.. מסתכלת, אומרת שבן ואני אומרת לבעלי "אמרתי לך שזה בן! וואי ברית בשבת😳"

וזהו.

3 שעות ו 44 דקות מתחילת ירידת המים ועד שהילד היה בחוץ.

תחושה מדהימה שהצלחתי ללדת כמו שרציתי, בשליטה על הלידה, בהקשבה לעצמי ולגוף שלי, בנוכחות. באמת שאני בתחושות ככ טובות מהלידה שאני עד היום אומרת לבעלי כל הזמן "וואי בא לי לחזןר ללידה, בא לי ללדת אותו שוב"

 

מיותר לציין שכשהרופא הגיע לבדוק אותי הוא כבר בדק את השילייה ולא אותי כי לא היה צורך לבדוק😅
 

שבת בנחת, מחכים למוצש כדי לבשר את הבשורה (אמא שלי כמעט בוכה כששומעת שפספסה את הלידה)

ואז משתחררת יומיים אחרי מבי"ח למציאות של חופשת לידה ביולי אוגוסט עם ילדות בבית🤣


 

 

וואו!כי כל פה
איזה לידה!! מטורף!
תודה💕 איזה כיף שקראתהשקט הזה
מהמם. הרבה נחת!!!אורוש3
אמן! תודה❤️❤️השקט הזה
ואו ואו ואו איזה טרוףף!! סיפור מהממם וכייף לקרואברונזה
תודה❤️ איזה כיף לשמועהשקט הזה
וואו לידה מדהימה!!שושנושי

ממש חוויה טובה

אני כל-כך שמחה בשבילך שחווית את הלידה כשאת בנוכחות מלאה

מלא נחת תמיד!

אמן!השקט הזה

לגמרי, ב"ה

ממש חוויה אחרת

ואוו איזה סיפור לידה מדהים!!לפניו ברננה!

נשמעת לידה חלומית

איזה מדהים שהיית ככה מודעת לעצמך ואסופה!

🤗💗

תודה!השקט הזה

ב"ה..

ובעיני ממש קשור להכנה שעשיתי..

בעז"ה בקרוב אצלך😘

אמן!!לפניו ברננה!
איזה הכנה עשית?
עשיתי קורס מקוון של יעל גריינרהשקט הזה

שעזר לי מאד

אבל בעיקר עצם ההכנה. הלעצור רגע, לחשוב על הלידה, להתכונן אליה.. 

מטורףףףרקאני

אמאלה איזה כיף

מהר אבל לא מידי מהר שאי אפשר לנשום

חלומי

מדוייקהשקט הזה
וגם מזל שהתחיל בירידת מים כי אם הייתי מחכה ממש לצירים סדירים היה לחוץ יותר כל העסק😅
וואוו!!! אני דומעת פה, איזה הפתעה ואיזה יופי!!אוהבת את השבת
❤️❤️השקט הזה
וגם הסיפור שלך מטורף.. קראתי בנשימה עצורה
סיפור מדהים ומרגשאחת כמוני
איזה יופי
תודה❤️השקט הזה
איזה סיפור יפה! פשוט לידה מחוברת ומשמחתממשיכה לחלום
ב"ה.. תודה שקראת🩷השקט הזה
יאללה, מתחילה לכתוב בעז"ה... נראה מתי אסיים...אמא טובה---דיה!

אז נתחיל מזה ששתי הלידות הקודמות היו לי טראומתיות ממש ואני לא מדברת עליהן, ופעם ראשונה שאני מסכימה לספר סיפור לידה ב"ה...

 

הקדמה - תמיד הרגשתי שאני רוצה להיות בלידה רק עם בעלי ושאני ממש לא מסוגלת שיהיה איתי עוד מישהו, אבל בלידות הקודמות היה כל כך נורא שבסוף כן ביקשתי מאימא שלי שתבוא.

הפעם החלטתי שאין סיכוי, ושגם אם תהיה לידה קשה ממש אני לא רוצה אף אחד איתי חוץ מבעלי.

בעלי ועוד אנשים ממש ניסו לשכנע אותי לקחת דולה (חבר של בעלי שכנע אותו שזה מדהים חחח, והוא גם חשש להיות איתי לבד), וזה רק חיזק בי את הביטחון שאני יודעת מה טוב לי, ושאם יהיה איתי מישהו בלידה זה יעשה לי רע ממש ממש, וזה חלק ממה שהיה לי כל כך טוב בלידה, גם שהייתי לבד, וגם שידעתי שהקשבתי לעצמי ועשיתי מה שטוב לי למרות הלחץ מסביב!!

 

היה היריון ממש ממש ממש קשוח (היפראמזיס חריף ממש עד שבוע 22, סיפיזיוליזיס קשה מאוד ברמה של השבתה משבוע 20, חור בלב לעובר, מעקב תנועות קשה, המון המון צירים משבוע 14! ועוד...)

 

אז ממש רציתי כבר ללדת. אחותי שלמדה רפקסולוגיה עשתה לי כמה פעמים, הלכתי לארולבריו, עשיתי המון הרפיות (יצאתי לחל"ד מוקדמת בגלל הסימפי, וגם ככה לא יכלתי לעשות כלום חוץ מלנוח ולהרפות.

הייתי בטוחה שאני אלד מוקדם, ולמרבה ההפתעה זה לא קרה. הייתי ממש פקעת עצבים. הגיע היום של התאריך. את שני הקודמים ילדתי בדיוק בתאריך, אז הייתי בטוחה שהפעם זה לא יקרה, כי מה הסיכוי ללדת שלושה בתאריך?!

 

זה היה סוף אדר, אז התחלתי בנחת לנקות מדף אחד לפסח, התנהלתי ממש בנחת, וכבר השלמתי עם זה שאלד אחרי התאריך...

 

בערך בחמש בצהריים התחלתי להרגיש לחץ ממש חזק באגן. חשבתי שאני צריכה לשירותים, אבל הלחץ לא הפסיק.

בגלל שהיו לי צירים משבוע 14 לא ייחסתי לזה חשיבות, חשבתי שזה עוד ציר ארוך כמו הצירים שהיו עד עכשיו.

וזה גם לא היה בגלים, פשוט לחץ שהלך והתחזק.

 

לאט לאט התחלתי להרגיש שזה שואב אותי, שכולי מתרכזת בלחץ הזה.

אמרתי לילדים שיעשו מה שהם רוצים, והתרכזתי בכאב.

 

בעלי היה אמור לחזור בשבע ולעבור לפני זה בסופר.

בשש וחצי הוא התקשר, ואמרתי לו שיש מצב שיש לי צירים אבל לא בטוח. הוא שאל אם לעבור בסופר וממש התלבטתי, כי היינו מריכים הרבה דברים, בסוף אמרתי לו שילך, ושהכי חשוב שיקנה לי מיץ תפוזים סחוט של חברת פרימור.

 

בינתיים הלחץ ממש התגבר ולא הצלחתי לעשות כמעט כלום, ניסיתי לעשות סיבובי אגן ונשימות וזה קצת עזר.

כבר הצטערתי שאמרתי לבעלי ללכת לסופר כי הרשתי שאני חייבת שהוא יגיע, אבל התנחמתי בזה שיהיה לי מיץ תפוזים שממש רציתי. אבל כשהוא חזר זה היה בלי מיץ היה בסוםר רק של חברה אחרת, שהזהרתי אותו לא לקנות חחח

 

אמרתי לו שאני רוצה לצאת לבי"ח כמה שיותר מהר (פחדתי ללדת בבית), והוא לא הבין מה אני רוצה...

-יש לך צירים בגלים?

-לא

-אז למה לצאת?

-לוחץ לי.

-כל ההיריון יש לך צירים, מה שהתנה?

-לא יודעת, אני רוצה לצאת מהר.

 

הוא השכיב את הילדים בנחת ואני סידרתי קצת את הבית, בקושי הצלחתי לזוז.

פתאום זה נהיה בגלים (הלחץ המשיך כל הזמן, ועל גביו צירים בגלים).

 

רצתי לבעלי בהתרגשות.

-התחילו צירים.

בעלי בשיא הנחת: -הם סדירים? כל כמה זמן?

בדקתי, הם לא סדירים, ובערך כל עשר דקות לעשרים שניות.

 

בעלי הכין לעצמו ארוחת ערב בנחת, ואני רק הייתי לחוצה נורא.

 

סוף סוף הוא היה מוכן ליציאה, התחבקנו חיבוק ארוך לכל הלידה ולכל החודשיים שנהיה אסורים, ויצאנו...

איך שיצאנו מהבית הפסיקו הצירים, ובעלי כבר רצה לחזור, אל אני הודעתי לו שאני בטוחה שאם ניסע אני אלד.

הגענו לבי"ח, היה רגוע ממש. קיבלה אותי מיילדת חמודה, שמה מוניטור, בדקה פתיחה - 2.5. מאכזב.

בעלי בטוח שאנחנו חוזרים הביתה, אבל המוניטור היה לא תקין, אז השאירו אותי כמעט שעה במוניטור, ולאט לאט התגברו הצירים.

כבר היה עשר בלילה, בעלי ירד לערבית, וחזר עם... מיץ תפוזים פרימור

 

אחרי ששחררו אותי מהמוניטור המיילדת אמרה שאין מה לעשות עם פתיחה 2.5, ושאנחנו יכולים לחזור עוד שעתיים לראות אם מתקדם משהו.

לא הסכמתי לחזור הביתה, ובמשך כל השעתיים עליתי וירדתי המדרגות של בית החולים.

אחי שעה של המתנה סוף סוף התחילו צירים סדירים וכואבים ממש. כל שלוש דקות על השעון, חצי דקה כל אחד.

 

אני הייתי מבסוטית, בעלי פחות, הוא עדיין חשב שחוזרים הביתה...

 

חזרנו, ואני מודיעה למיילדת בשמחה ובששון שנראה לי שאני ממש מתקדמת, כי הצירים ממש חזקים וצפופים.

בודקת, פתיחה ארבע וחצי.

 

יש לי היסוטריה של לידות ממש ממש ארוכות וקשות, אז לא הייתי מידי מופתעת.

הצירים הצטופפו והתחזקו ממש ממש.

המיילדת: את רוצה אפידורל?

אני: לא

המיילדת: איזה יופי, מעולה, אני אשמח לעזור לך.

מתחיל ציר נוראי.

המיילדת: את בטוחה שאת לא רוצה?

אני: לאאאאאאאא, איייייייייייי אני רוצה למשוך כמה שיותר זמן בלי.

המיילדת: טוב, ננסה עוד קצת בלי.

עוד ציר נוראי.

המיילדת: את חייבת אפידורל, את תכף מאבדת הכרה מהכאבים.

אני: לאאאאאאאאאאא

המיילדת: אני מזמינה מרדים.

 

הביאו אותי לחדר לידה חצי מעולפת, מטושטשת מרוב כאב. היו באמת צירים מזעזעים.

 

שמו אפידורל, קיוויתי שלפחות הפתיחה התקדמה. עדיין ארבע וחצי. איזה תסכול!

 

ב"ה האפידורל השפיע למשך שעה, בעלי הלך לקנות לנו אוכל ואני כבר חשבתי ללכת לישון קצת, ופתאום התחילו צירים מטורפים. הגברתי את האפידורל כמה שיכולתי וזה לא עזר. קראתי למיילדת, ב"ה פתיחה 7

 

ממשיכים צירים ממש חזקים למרות האפידורל, והמיילדת החמודה עזרה לי עם עיסויים ותנוחות ונשימות, וכל הזמן המשיך להיות פתיחה שבע.

 

אחרי בערך שעה וחצי פתאום כמה צירים נוראיים ממש, חשבתי שאני מתה...

ואיזה כיף, פתיחה עשר.

 

המיילדת מסתכלת על המוניטור, עליי, ואומרת: אני רואה שהתינוק שלך רוצה לצאת מהר.

לא הבנתי למה היא מתכוונת, ואמרתי לה שבלידות הקודמות היו לי ארבע שעות צירי לחץ, ושאני לא יודעת ללדת מהר.

אז היא אמרה לי: הפעם לא, אני לא אתן לך ללחוץ ארבע שעות.

עדיין לא הבנתי...

התחלתי ללחוץ. השקעתי בלחיצות כל טיפת כוח שהייתה לי בגוף, וכמובן כלום לא מתקדם.

המיילדת התחילה להילחץ ממש, וקראה לרואאה.

מתברר שמתחילת הלחיצות יש ממש ירידות בדופק, ושהדופק שלי על 200.

 

החליטו שמנסים לתת לתינוק צ'אנס לצאת בלי לחיצות, כי הלחיצות מסכנות אותו, אז נתנו לי המון פיטוצין, ובמקביל ניסו להוריד לי את הדופק ללא הצלחה.

 

אבל הפיטוצין לא עזר, והחמוד נשאר אי שם הרחק...

 

חזרה ללחיצות אינטינסיביות ביותר שגרמו שוב לירידות בדופק, והחמוד לא מתקדם.

המיילדת והרופאה עומדות מעליי, מעודדות אותי ללחוץ בכל הכוח, מודאגות מהמוניטור, עוזרות לי לשנות תנוחות - כריעה, עמידה על הברכיים, תנוחות של ספינינג בייביז, וזה לא עוזר.

 

באיזה שהוא שלב אמרתי לבעלי: אל תדאג, תכף זה השלב של הבכי והייאוש.

המיילדת: מה?

אני: הוא שאל קודם מתי זה השלב שאני בוכה שאני לא מצליחה ללדת. זה קרה לי בכל הלידות.

המיילדת בהתלהבות: יופי, אם תבכי תצליחי ללדת? אז יאללה, תבכי!

 

אחרי שעתיים ורבע של לחיצות מטורפות הרופאה אמרה לי בעדינות שחייבים להוציא אותו בוואקום.

יש לי חוויה ממש לא טובה מהוואקום של הבכור וממש נבהלתי, אז היא אמרה: "טוב, תנסי עכשיו בכל הכוח, ואם בציר הבא הוא לא יוצא נעשה וואקום"

לא יצא.

"טוב, ננסה עוד ציר אחד"

לא יצא.

 

אחרי חמישה צירים כאלו לא הייתה ברירה - שלוש לחיצות חזקות בוואקום, והיפיוף היה בחוץ

 

היה גם דימום מוגבר, אבל זה כבר אחרי הלידה...

 

מן הסתם היו הרבה פרטים ששכחתי, אבל זה מה שיצא עכשיו...

 

תודה רבה למי שקראה עד כה!

וואו, יצא ארוך ממש! מקווה שמישהי תקרא...אמא טובה---דיה!
ברור! מרגש ממש ואיך העמדה הנפשית משפיעהאורוש3
מדהים
ברור!!!פעם_ראשונה:)

לידה ממש מרגשת

ויש לך נק' מבט חיובית ממש יפה

ואווו איזה סיפור מדהיםלפניו ברננה!

קראתי בשקיקה

אבל מרגיש לי שסיימת באמצע!

הלידה לא נגמרה כשהתינוק יוצא 🤗

את כותבת בהתחלה שהחוויה שלך הייתה יותר טובה משתי הלידות הקודמת..  אז ממש אשמח להמשיך לקרוא, איך הרגשת אחרי ומה עשה לך טוב בלידה הזאת...


תודה שקראת אהמ... האמת היא שההתאוששותאמא טובה---דיה!

הייתה ממש קשה...

לדעתי בעיקר בגלל הלחיצות הארוכות שכל כך התאמצתי בהן, ובגלל הוואקום (וקשיי הנקה ומילואים...)

 

אבל לדעתי עיקר ההרגשה הטובה שלי הייתה בגלל כמה סיבות:

א. בעיקר זה שהייתי לבד ושידעתי שהקשבתי לעצמי ונתתי לעצמי את התנאים שהיו לי טובים למרות שכולם מסביבי חשבו אחרת...

ב. שידעתי בוודאות שהוואקם נעשה אחרי הרבה מאמצים להימנע ממנו.

ג. שהילד יצא בריא ושלם למרות כל הלחץ! לפני מאה שנה לידה כזו לא הייתה נגמרת בטוב...

ד. שעשיתי לעצמי הרבה הכנות נפשיות. ודרך אגב - לא עשיתי שום הכנה ללידה למרות שהרבה ניסו לשכנע אותי לעשות, בעיקר בגלל ההיסטוריה של הלידות הקשות שלי, וידעתי שלי זה לא יעשה טוב והקשבתי לעצמי.

ה. באמת הייתה לידה פחות קשה וארוכה מהקודמות (12 שעות ולא 30...)

מדהים ממש!לפניו ברננה!

תודה שכתבת 💗💗

מדהים איך ההתמקדות בטוב עושה טוב בנפש

 

ואוף לגבי ההתאוששות

חיבוק 💗💗

איך עכשיו?

(אני זוכרת נכון שזה היה בסביבות פוריםא ו פסח?)

ממש, זה באמת הראה לי איך הנפש משפיעה...אמא טובה---דיה!

ועכשיו ב"ה כבר שכחתי שילדתי אי פעם...

תודה רבה!

 

נכון, זה היה שבוע אחרי פורים... יפה שזכרת!

וואורקאני

מרגש ממש!!!

איך התרגשתי שקיבלת בסוף מיץ 😃

חחח תודה רבה שקראת! ותודה על התגובהאמא טובה---דיה!
וואואמ פי 5

קראתי בשקיקה!

 

תודה על החיזוקים

 

מצירים כאלה אני מפחדת... שלא אצליח להתמודדד עם כאב

וגם אני עם המה שכתבת שמשתק חצי גוף ושרירים שתפוסים חזק משבוע 34 וכבר עברתי את המשוער

השם יודע רק איך אני עוד סוחבת ככה

ואו איזה סיפור!ברונזה

איזה קשה זה שעות צירים  אמאלה סיוט

איזה אלופה!! 

ואי מטורףפצלושון
מרגש ממש
תודה ששיתפת!חצי שני
ותדעי שאם האפידורל לא עובד לפעמים שווה לבקש שיעשו מחדש
הוא בהחלט עבד, פשוט העוצמה של הצירים שלי תמידאמא טובה---דיה!

ממש ממש גבוהה (ואני אחת עם כוח סבל, וממש לא כל דבר כואב לי).

בכל לידה המיילדות אומרות לי את זה.

אפילו כששמו לי גז צחוק בלידה אחרת ובקושי הרגשתי משהו כי הייתי מטושטשת - הגוף שלי השתולל ממש בכל ציר ונהייתי ממש אדומה.

 

וואי מטורף! גיבורהחצי שני
אצלי הוציאו את המחט והכניסו מחדש ועדיין חא השפיעזוית חדשה
וואו!כי כל פה
ומשש מרגישים שהגעת מוכנה לזה שזה יקח זמן וזה עזר להיות בטוב עם זה.. מהמם שאת כבה קשובה לעצמך!
תודה רבה לכל מי שקראה והגיבה שימחתן ממש!אמא טובה---דיה!

לא רוצה להעמיס על השרשור...

וואיממטורףףףףףאוהבת את השבת

מרגש בטירוף!!

איזה אלופה שאת!!!!!

נשמע מלחיץ ממש כל הבלתמים

וואי ממש מזכיר את שלי!זוית חדשה

גם אפידורל שהשפיע רק לשעה ואח''כ הפסיק, וגם שעותתת של לחיצות (3.5) ובסוף וואקום.


רק שאני יצאתי בטראומה ...

ואי איזה קטע שאפידורל מפסיק להשפיע.. למה בעצם?עכבר בלוטוס
גם לי השפיע לשעה והפסיק..אבל אני שמחתי בזהאחרית דבר
כי רציתי להרגיש את הצירי לחץ והעל



לא יודעת להסביר למה זה קורה

אני ממש לא שמחתי, זה היה ממש סיוטזוית חדשה
מבינה אותך..דברתי על עצמי ..אחרית דבר

אני אוהבת וגילה ללדת טבעי ולכן שמחתי

לא כי לא כאב בטרוף

פשוט מחוברת לתהליך ככה


וממש מובן למה זה ממש לא נעים שהוא מפסיק להשפיע כשאת רוצה שימשיך🙏 זה הכי מובן בעולם

אני חושבת שיש מקומות שבצירי לחץ מפסיקיםיעל מהדרוםאחרונה

לק"י


את האפידוראל.

אצלי גם בצירי לחץ הרגשתי הכל, והיה סיוט. שעה שלמה של כאבים ותחושת צריבה.

(בלידות שאחרי ב"ה הזמן התקצר, מקווה שלהבא יתקצר עוד. זה נראה לי החלק שהכי סיוט לי בלידה).

שאלה טובה, אין לי מושגזוית חדשה
גם לי זה קרהרקאני
ומסתבר שהשתחרר בגב והזריקו לי שוב ואז זה עבד
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !