שלי. מקווה שאמצא זמן בקרוב.

לא הרגשתי צורך או רצון לשתף

גם לאמהרגשתי שמישהו רוצה לשמוע

לא כאן ולא בחיים האמיתיים

או ישדעו שאני כותבת פה

אז לא מפרסמת

אבל גם מאוד אוהבת לקרוא סיפורי לידה!!

וגם לספר אבל בחיים עצמם לא ושאלים יותר מדי אז אין למי

אבל לא רוצים לשמוע *אותי*

אם את מבינה את ההבדל

במרחב הוירטואלי אכן יותר מסובך להפריד בין הדברים, כי אנחנו לא מכירים אותך באמת.

אבל שולחת לך חיבוק גדול על ההרגשה המבאסת 💗

ואת תמיד מוזמנת לשתף פה איך את מרגישה, נשמח לנסות לעזור. 

שתדעי כל הודעה שלך אני ממש מתעניינת לקרוא!!

יש לך משהו כנה וישיר שממש טוב לקרוא!!

למרות שעבר כבר מלא זמן..

אבל זה ארוך מאוד.

הריון ראשון. שבוע 40+1

במקום לנסוע עד למרכז לבריאות האישה הלכתי לקופח ליד הבית לבדיקה של הריון עודף.

הלחצי דם שלי היו גבוהים, הרופאה ישר נלחצה ושלחה אותי למיון.

אני יודעת שאני בעייתית עם לחצי דם וזה לא בהכרח קשור להריון, אז ממש לא רציתי ללדת בזירוז.

ישר השגתי מישהי שתעשה לי זירוז טבעי - רפלקסולוגיה או משהו בסגנון, כבר לא זוכרת.. ורק אחר כך יצאנו לדרך (זה היה באיזור עשר בלילה)

תוך כדי הנסיעה, בעלי נזכר ששכח את התפילין שלו. אז חזרנו (ארבעים דקות נסיעה) והבאנו אותו.

הגענו למיון המיילדותי, התחילו לבדוק אותי ול''ד 150/90. המיילדת ישר אמרה לי שיכניסו אותי לחדר לידה עם פיטוצין, ואני ישר נלחצתי והתחלתי לבכות ממש.

אחר כך חיכנו לבדיקת רופא מלא זמן, וקצת נמנמתי שם, ואיזה פלא? הלחץ דם התחיל לרדת.

אחרי שהרופאה שם בדקה אותי, היא אמרה שנעלה לאשפוז ושמחר הרופאים הבכירים יחליטו.

מהרגע שהגעתי לאשפוז, הלחץ דם היה תקין. ובדקו לי הרבה. כמובן שברגע זה נדחפתי לסוף הרשימה של בזירוז ונמרחנו שם עד שתיים בצהריים למחרת בלי שאפחד התייחס עלינו.

ואז הגיעו הרופאים הבכירים ואמרו לי לעשות זירוז עם בלון (לא היתה פתיחה, אז לא היה אפשר סטריפינג)

זה היתה חוויה מזעזעת, כנראה מישהי שעשתה את זה פעם ראשונה בחיים. פיזית ראיתי כוכבים תוך כדי ולא הצלחתי להתרומם מהכיסא שם.

עד שהגעתי לחדר, הבלון כבר יצא ואמרתי להם שאני ממש לא עוברת את הדבר המזעזע הזה שוב.

ואז ממש התבאסתי שאני נשארת שם ושהולכים לזרז אותי סתם, כי הכל תקין. דיברתי עם חברה טובה שהיא מיילדת - אז היא אמרה לי שאי אפשר לשחרר אותי מבחינת כסת''ח, אבל אם הייתי הבת שלה היא היתה אומרת לי לסרב אשפוז וללכת.

וזה מה שעשינו.

כשהיינו בדרך חזור, היא כתבה לי שאולי כדאי שנלך למעקב הריון עודף איפה שהיא עובדת, בלי להגיד כלום על מה שהיה ונראה מה הם יגידו.

לבינתיים הספקנו חתונה של חבר ממש טוב שלנו, וביום חמישי נסענו לבי''ח שלה.

שניה לפני שהרופא חתם על השחרור - הוא אומר לי - הלחץ דם שלך לא כל כך יפה.. מה היו הלחצי דם בתחילת ההריון, אמרתי לו שאני לא זוכרת (באמת לא זכרתי, אבל ידעתי שהם היו בעייתיים) אז הוא אמר שנחזור ביום ראשון.

בדרך עברנו בשבעה של אח של חברה מאוד טובה, ובשניה שנכנסתי לשם היא צעקה בקולי קולות - מה עוד לא ילדת?? זה היה ממש מצחיק.

ביום ראשון בערב, היינו ביישוב שעוד חברה מיילדת שלי גרה שם (מי מנחשת במה אני עובדת?) ודיברתי איתה קצת וסיפרתי לה מה קורה.. אז היא הציעה לי לבוא אליה בבוקר לזירוז טבעי ואז לנסוע משם לבי''ח וכשהיא תגיע בלילה היא תיילד אותי בע''ה.

היה מושלם אצלה, היא ממש עשתה לנו הכנה ללידה מדהימה, וגם נתנה לנו כלים לזרז בעצמנו.

בקיצור, נסענו לבית חולים.

הגענו למסקנה שצריך לזרז (עד עכשיו לא היה אפילו ציר דמה אחד, אנחנו כבר בשבוע 41+1)

ומה האופציות? בלון. התחלחלתי מהמחשבה.

בסוף איזה מיילדת מדהימה דיברה איתי יפה והסבירה לי שאני חייבת ושזה יהיה בסדר.

והרופאנ שם היתה מצוינת וזה היה ממש ממש בסדר.

ברגע שהכניסו לי אותו, הרגשתי כמו ציר ארוך ארוך עד שהוציאו אותו. בדיעבד, הייתי מבקשת לישון איזה שעה שעתיים לפני כי ממש לא הצלחתי לישון מאז.

זה היה ב6 בערב. ב12 בלילה התחילו קצת צירים על גבי הכאבי של הבלון.

ניסינו לישון בלילה, חצי קלאצ כזה.. בבוקר המיילדת הביאה לי עוד כדור של זירוז ואמרה לי שבתחילת משמרת בוקר יוציאו לי את הבלון ויראו מה המצב.

בסוף זה קרה רק בעשר וחצי, הוציאו את הבלון ו- פתיחה 6!

עברנו לחדר לידה, ושם לקח מלא זמן עד שמישהו התייחס אלינו.. לא ידעתי נגיד אם אני יכולה להתקלח רו משהו. זה היה מוזר.

הצירים כבר נהיו חזקים, והיה לי ממש קשה לעמוד (מעייפות( ואז הקאתי והתלהבתי שזה סימן של התקדמות. ואז אמרתי לעצמי, שאם התקדמתי אנסה בלי אפידורל.

אני אמשיך עוד מעט, זה לוקח מלא זמן

המיילדת בודקת אותי אומרת לי - פתיחה ארבע וחצי.

אז ביקשתי אפידורל, ובנס היתה שם סטודנטית לסיעוד שהיא גם דולה שממש עזרה לי עם הצירים עד האפידורל.

ואז הכניסו לי את האפידורל ופתאום הצלחתי לנשום, להרגיש משהו חוץ מכאבים תופת וקוצר נשימה..

ברוך בורא האפידורל.

ואז היו קצת האטות בדופק, אז פקעו לי את המים.

ואז שעות שעות שעות (שלוש מיילדות) שבתכלס נתקעתי על פתיחה שבע, והצוואר קשה לא מתרכך .

ונתנו לי מלא תרופות שניסו לעזור, והייתי צריכה מלא תוספות לאפידורל כי עבר כבר מלא זמן..

ואז בתחילת משמרת לילה, באה מיילדת מדהימה.

התחילה לסדר ולנקות, לתקתק את החדר - להחליף לי מצעים.. הביאה אווירה ממש טובה. עשתה לי מלא תנוחות בניסיון לקדם את הלידה.

כל הזמן הזה המוניטור היה פרפקט, וזה היה הנס שלי.

באיזשהו שלב, בערך בשתיים וחצי, היא אמרה לי תקשיבי זה לא הגיוני שאת לא מתקדמת כל כך הרבה זמן, אני הולכת לקרוא לרופאים.

ישר נלחצתי, כי הבנתי שאם הדברים לא מתקדמים והלידה ככה תקועה כנראה שאנחנו הולכים לניתוח..

מהר הערתי את בעלי, והתקשרנו לאבא שלי הצדיק (אמא שלי היתה איתנו) ואמרתי להם שיתפללו ממש.

הרופאים הגיעו, בדקו אותי ואז החליטו שצריך לקרוא לרופא הבכיר (שבנס היה במחלקה, הוא לא נמצא בדרך כלל בלילה)

ואז הוא בדק אותי, כנראה סובב קצת את הבת שלי ואז הוא אומר - לא צריך שום דבר, פתיחה תשע וחצי.

ואז כבר ממש לא הרגשתי את האפידורל, וביקשתי עוד מנה. הם התלבטו אם לתת לי כי רצו שאני אהיה במקסימום בלחיצות. ואז החליטו לתת לה את הזמן לרדת לבד ורק בהמשך ללחוץ.

ואז היה חלק מדהים, ממש הרגשתי איך היא מתקדמת למטה, ואיך הנשימות שלי עוזרות לה להתקדם. והאפידורל היה בול, הרגשתי הכל, אבל פשוט בלי כאב.

זה כנראה היה לא יותר משתי דקות, כי תוך שניה כולם נכנסו לחדר ואמרו לי - יש האטות בדופק, את חייבת ללדת עכשיו.

כולם עמדו שם וביקשו ממני ללחוץ בציר הבא כדי לראות מה המצב ואם צריך התערבות.

לחצתי, הם אמרו לי שאני לוחצת מעולה ועוד רגע היא בחוץ.

ואז היא נולדה, כל הסיפור הזה היה בקושי 3/4 שעה.

היא נולדה עם אפגר נמוך, 7, אז רק נתנו לי אותה לרגע ולקחו אותה להשגחה.

היה איזה קטע שפשוט העבירו אותי לחדר לידה בצד, ושכחח לקחת אותי למחלקה 🤦‍♀️ שעה הייתי תקועה שם עד שראיתי חברה מיילדת וצעקתי לה מרחוק אם היא יכולה לדאוג לי..

ואחרי שעתיים הביאו לי אותה לחדר.

זהו.

והיום היא גדולה יפיפיה ומאושרת ❤️ ברוך ה'.

ואיזה כייף לשמוע שאפדירול משפיע לטובה כלכך ומצד שני מרגישים את התינוק יוצא

בתור אחת שילדה 2 לידות בלי אפידורל (לא מבחירה, ילדתי במהירות שיא) זה נשמע חלום לגמרי

ומזה כלכך הרבה חברות מיילדות?? אני רוצה גם😂

תודה ששיתפת💗💗

קראתי בשקיקה

מלכה 🤗

כל סיפור כזה הוא מרגששש

מעלה דמעות

אבל איך אחרי הבלון היה לך פתיחה 6 ואחר כך 4 וחצי?

מזכיר לי את הלידה האחרונה שלי..

קבלתי אפידורל מוקדם כי סמכו על זה שזה כבר פעם חמישית ויהיה מהר

תכלס נתקעתי שעות על פתיחה 4!!! עם אנטיביוטיקה כי עבר זמן מירידת מים

אמא שלי הגיעה ואז תוך שעה נהיה 8!

והמיילדת מתחילה לפתוח את הערכה

וסובבה אותי לכל מיני צדדים

והגברת יצאה לה מושלמת

מאז לקחתי את אמא שלי איתי כסגולה לזרוז לידה טבעית

הלידה התחילה להתקדם מהר..

אז הפעם רציתי שהיא תהיה איתי עוד לפני, והייתה אמורה לבוא אליי בשבוע 39 להיות אצלי בבית ובסוף ילדתי בלעדיה בכלל

אני אקדים שאם מישהי מזהה אותי בעקבות הסיפור- אין צורך לעדכן אותי. תשמרו לעצמכן

אז אחרי לידה שניה שהפתיעה אותי בשבוע 37 ממש קיוויתי להגיע הפעם מוכנה יותר. משבוע 36 התחלתי להכין את עצמי נפשית שזה יכול לקרות, ביחד עם זה שממש קיוויתי עוד לא ללדת כדי להספיק דברים שרציתי.

סוף סוף סיימתי עם כל מיני מחוייבויות שהיו לי, כיבסתי דברים, הכנתי את העגלה, סידרתי את החדר ןהרכבתי את העריסה.. בקיצור הייתי מוכנה סהכ.

בשתי הלידות הראשונות לקחתי אפידורל והוא גרם לי לתחושה של חוסר אונים וממש קיוויתי הפעם להצליח ללדת בלי.

עשיתי קורס הכנה ללידה והתפללתי.

יום שישי, 38+6, אנחנו במפגש משפחתי עם הצד שלי ואמורים להיות בשבת אצל חמותי. חמותי מתקשרת אלינו לעדכן שהיא עם דלקת ריאות, ושאנחנו מוזמנים בכל זאת, אבל שנדע. מחליטים לוותר, קונים אוכל מוכן לשבת, מגיעים הביתה, מארגנים את הבית לשבת ויאללה שבעס. הבת שלי ממש מבואסת שלא הולכים לסבא וסבתא בסוף אבל מה לעשות

בליל שבת הכל לא נוח לי וכואב לי הגוף אבל זה היה ככה בכל השבתות שלפני בגלל המאמצים של שישי.

ליל שבת נחמד עם הבנות, וגם זמן זוגי אחכ ויאללה לישון. אני נכנסת לשבוע 39.

בניגוד למלא לילות אחרים בתשיעי שבהם אני עם נדודי שינה, הפעם ישנתי מעולה וקמתי רק ברבע לשש בבוקר מתחושה של משהו רטוב יוצא ממני.

הולכת לשירותים ומבינה שיורדים לי המים.

מעירה את בעלי והוא בצחוק "וואי לא יכל לחכות לאחרי התפילה?"

אני שמה פד אבל תוך שניה הוא כבר ספוג והתחתונים של אחרי לידה עם התיקי לידה באוטו, בעלי מקפיד להוריד אותם כל יום שישי מתחילת תשיעי. חושבת מה לעשות.. לוקחת טיטול של הבת שלי ושמה בתוך התחתונים😅

מתלבטת מה ללבוש- מצד אחד אני הולכת ללדת, מצד שני שבת, אני אלבש סתם בגדים זרוקים? בסוף לובשת שמלת שבת, שמה כיסוי ראש יפה. בעלי בינתיים מעיר את הבנות, מארגן אותן ואומר להם שהולכים בסוף בכל זאת לסבא וסבתא כי התינוקי רוצה לצאת. הן מתרגשות ממש.

דוחפים עוד כמה דברים לשקיות- יין לקידוש, חלה, קצת אוכל ויוצאים.

סיטואציה מוזרה בטירוף של שבת בבוקר, כולנו בבגדי שבת ונכנסים למכונית. מזל שהיה מוקדם ולא היו אנשים ברחוב.

נוסעים לחמי וחמותי, בעלי מעיר אותם, מביא להם את הבנות ונוסעים לבי"ח.

בדרך כבר מתחילים לי צירים ואני נושמת עם כל ציר.

בין לבין מתפללת שחרית. בעליות לעין כרם כבר קצת יותר צפוף ואני מפסיקה להתפלל מהסידור ועוברת בין הצירים להתפלל על לידה קלה, על החטופים, על החיילים

אני מזכירה לבעלי בדרך שאני רוצה למשוך כמה שיותר בלי אפידורל ואני צריכה את העידוד שלו. במהלך הנסיעה אני גם מפנימה שאמא שלי לא תהיה איתי בלידה ואם אין אני לי מי לי.

מגיעים לבי"ח, מיון יולדות, השעה 7 ומשהו בבוקר. מקבלת אותנו אחות ממש נחמדה.. מחברת למוניטור, ותשאול תוך כדי.

כשהיא מסיימת את התשאול היא שואלת אותי אם לבדוק לי פתיחה ואני אומרת לה שאני יודעת שאני עוד לא בפתיחה מתקדמת אז מעדיפה עוד לא לבדוק כדי לא להתייאש.

היא משאירה אותנו לבד עם המוניטור ובין הצירים אנחנו מדברים בנחת, צוחקים קצת על כל מיני דברים.. לאט לאט הצירים מצטופפים ומתחזקים ואני מרגישה שהנשימות כבר לא מספיקות לי ואני צריכה לקום ולזוז. אני שואלת את האחות מתי מנתקים אותי והיא אומרת שעוד לא ראו רצף מספיק תקין או משהו כזה אז צריך להמשיך אבל אני יכולה לקום מהמיטה ולעמוד ליד המוניטור.

אני קמה ובצירים כבר זזה ודוחפת את השולחן ששם

הצירים ממשיכים להתחזק ועדיין ברור לי שהפתיחה עוד לא ככ מתקדמת אבל כבר מתחיל להיות לי לא נוח במיון ואני מתחילה להזיע בטירוף ברמה שבעלי מביא נייר ומתחיל לנגב לי את הפנים.

אני מתחילה להיות קצת קצרת רוח, רוצה שינתקו אותי כבר ויעבירו אותי למקום נוח יותר מהמיון אבל יש קצת האטות בדופק ולא רוצים לנתק אותי מהמוניטור. אני כבר מעבירה את הצירים בכריעה ליד המיטה עד שהאחות מגיעה ורוצה לבדוק לי פתיחה כדי לראות את אפשר כבר להעביר לחדר לידה. פתיחה 2.5. זה מאכזב אבל אני לא מופתעת מזה.

כל הזמן הזה בעלי מעודד אותי שאני אלופה ויכולה וכו'

אבל ככל שעובר הזמן אני מתכנסת יותר ויותר לתוך עצמי ופחות מקשיבה למה שקורה סביבי.

הנשימות כבר הופכות משאיפה וששששש לשאיפה ואהההה, טונים נמוכים יותר.

מגיע רופא, מעיף מבט במוניטור ומבקש שיבדקו לי שוב פתיחה ואם אפשר כבר להכניס אותי לחדר לידה, הוא יגיע לשם ויבדוק אותי שם

בודקים שוב, פתיחה 3.5, אפשר להעביר לחדר לידה.

אנחנו מתחבקים חיבוק ארוך וטוב, אוספים את הדברים, האחות מגיעה עם כסא גלגלים ואני אומרת לה שאני הולכת ברגל

מגיעים לחדר לידה, השעה בערך 9.15.. היינו שעתיים במיון בערך. אני כבר די מיואשת ואומרת לבעלי שנראה לי שלא אצליח להיות בלי אפידורל. הוא אומר לי שמה שאני ארצה, אבל שנמשיך עוד קצת בלי. אני מנסה קצת להתעודד מזה שנכנסנו לחדר לידה וסוף סוף נעים לי ולא חם, ושיש פה מקלחת. המיילדת מציגה את עצמה, שואלת מה התכנון שלנו פחות או יותר ללידה ומבקשת שאחליף לחלוק כדי שהיא תוכל לחבר אותי למוניטור. אני נכנסת לשירותים, מחליפה לחלוק יוצאת ועוצרת לכריעה ליד המיטה לעוד ציר.

בציר הזה פתאום הכל לוחץ לי ואני אומרת למיילדת "לוחץ לי, לוחץ לי". היא מבקשת שאעלה על המיטה כדי שתבדוק אותי ושלא אלד על הרצפה, והמיטה נראית לי כמו הר שלא ברור לי איך עולים עליו.

בעזרת המיילדת אני מצליחה לעלות, היא מחברת את המוניטור זריז, בודקת אותי ואומרת לי "כן, את בפתיחה מלאה, אפשר ללחוץ"

אני בשוק ולא לגמרי קולטת, למרות שגם בלידה השניה הייתה לי קפיצה כזו אז אני לוחצת ושורף לי בטירוף ותוך כדי אני אומרת לה "אבל את רואה את הראש? זה קרוב?" ובעלי שעומד מהצד אומר לי "זה עוד שניה קורה, הראש בידיים שלה כבר", המיילדת מבקשת ממני להחזיק לעצמי את הרגליים מקופלות כדי שהידיים שלה יהיו פנויות ואני לא מבינה איך אני אמורה לעשות את זה בכלל, אבל עוד כמה לחיצות והילד בחוץ.

אני שואלת את המיילדת מה נולד, היא מופתעת שאני לא יודעת.. מסתכלת, אומרת שבן ואני אומרת לבעלי "אמרתי לך שזה בן! וואי ברית בשבת😳"

וזהו.

3 שעות ו 44 דקות מתחילת ירידת המים ועד שהילד היה בחוץ.

תחושה מדהימה שהצלחתי ללדת כמו שרציתי, בשליטה על הלידה, בהקשבה לעצמי ולגוף שלי, בנוכחות. באמת שאני בתחושות ככ טובות מהלידה שאני עד היום אומרת לבעלי כל הזמן "וואי בא לי לחזןר ללידה, בא לי ללדת אותו שוב"

מיותר לציין שכשהרופא הגיע לבדוק אותי הוא כבר בדק את השילייה ולא אותי כי לא היה צורך לבדוק😅
 

שבת בנחת, מחכים למוצש כדי לבשר את הבשורה (אמא שלי כמעט בוכה כששומעת שפספסה את הלידה)

ואז משתחררת יומיים אחרי מבי"ח למציאות של חופשת לידה ביולי אוגוסט עם ילדות בבית🤣

ממש חוויה טובה

אני כל-כך שמחה בשבילך שחווית את הלידה כשאת בנוכחות מלאה

מלא נחת תמיד!

לגמרי, ב"ה

ממש חוויה אחרת

נשמעת לידה חלומית

איזה מדהים שהיית ככה מודעת לעצמך ואסופה!

🤗💗

ב"ה..

ובעיני ממש קשור להכנה שעשיתי..

בעז"ה בקרוב אצלך😘

שעזר לי מאד

אבל בעיקר עצם ההכנה. הלעצור רגע, לחשוב על הלידה, להתכונן אליה.. 

אמאלה איזה כיף

מהר אבל לא מידי מהר שאי אפשר לנשום

חלומי

אז נתחיל מזה ששתי הלידות הקודמות היו לי טראומתיות ממש ואני לא מדברת עליהן, ופעם ראשונה שאני מסכימה לספר סיפור לידה ב"ה...

הקדמה - תמיד הרגשתי שאני רוצה להיות בלידה רק עם בעלי ושאני ממש לא מסוגלת שיהיה איתי עוד מישהו, אבל בלידות הקודמות היה כל כך נורא שבסוף כן ביקשתי מאימא שלי שתבוא.

הפעם החלטתי שאין סיכוי, ושגם אם תהיה לידה קשה ממש אני לא רוצה אף אחד איתי חוץ מבעלי.

בעלי ועוד אנשים ממש ניסו לשכנע אותי לקחת דולה (חבר של בעלי שכנע אותו שזה מדהים חחח, והוא גם חשש להיות איתי לבד), וזה רק חיזק בי את הביטחון שאני יודעת מה טוב לי, ושאם יהיה איתי מישהו בלידה זה יעשה לי רע ממש ממש, וזה חלק ממה שהיה לי כל כך טוב בלידה, גם שהייתי לבד, וגם שידעתי שהקשבתי לעצמי ועשיתי מה שטוב לי למרות הלחץ מסביב!!

היה היריון ממש ממש ממש קשוח (היפראמזיס חריף ממש עד שבוע 22, סיפיזיוליזיס קשה מאוד ברמה של השבתה משבוע 20, חור בלב לעובר, מעקב תנועות קשה, המון המון צירים משבוע 14! ועוד...)

אז ממש רציתי כבר ללדת. אחותי שלמדה רפקסולוגיה עשתה לי כמה פעמים, הלכתי לארולבריו, עשיתי המון הרפיות (יצאתי לחל"ד מוקדמת בגלל הסימפי, וגם ככה לא יכלתי לעשות כלום חוץ מלנוח ולהרפות.

הייתי בטוחה שאני אלד מוקדם, ולמרבה ההפתעה זה לא קרה. הייתי ממש פקעת עצבים. הגיע היום של התאריך. את שני הקודמים ילדתי בדיוק בתאריך, אז הייתי בטוחה שהפעם זה לא יקרה, כי מה הסיכוי ללדת שלושה בתאריך?!

זה היה סוף אדר, אז התחלתי בנחת לנקות מדף אחד לפסח, התנהלתי ממש בנחת, וכבר השלמתי עם זה שאלד אחרי התאריך...

בערך בחמש בצהריים התחלתי להרגיש לחץ ממש חזק באגן. חשבתי שאני צריכה לשירותים, אבל הלחץ לא הפסיק.

בגלל שהיו לי צירים משבוע 14 לא ייחסתי לזה חשיבות, חשבתי שזה עוד ציר ארוך כמו הצירים שהיו עד עכשיו.

וזה גם לא היה בגלים, פשוט לחץ שהלך והתחזק.

לאט לאט התחלתי להרגיש שזה שואב אותי, שכולי מתרכזת בלחץ הזה.

אמרתי לילדים שיעשו מה שהם רוצים, והתרכזתי בכאב.

בעלי היה אמור לחזור בשבע ולעבור לפני זה בסופר.

בשש וחצי הוא התקשר, ואמרתי לו שיש מצב שיש לי צירים אבל לא בטוח. הוא שאל אם לעבור בסופר וממש התלבטתי, כי היינו מריכים הרבה דברים, בסוף אמרתי לו שילך, ושהכי חשוב שיקנה לי מיץ תפוזים סחוט של חברת פרימור.

בינתיים הלחץ ממש התגבר ולא הצלחתי לעשות כמעט כלום, ניסיתי לעשות סיבובי אגן ונשימות וזה קצת עזר.

כבר הצטערתי שאמרתי לבעלי ללכת לסופר כי הרשתי שאני חייבת שהוא יגיע, אבל התנחמתי בזה שיהיה לי מיץ תפוזים שממש רציתי. אבל כשהוא חזר זה היה בלי מיץ היה בסוםר רק של חברה אחרת, שהזהרתי אותו לא לקנות חחח

אמרתי לו שאני רוצה לצאת לבי"ח כמה שיותר מהר (פחדתי ללדת בבית), והוא לא הבין מה אני רוצה...

-יש לך צירים בגלים?

-לא

-אז למה לצאת?

-לוחץ לי.

-כל ההיריון יש לך צירים, מה שהתנה?

-לא יודעת, אני רוצה לצאת מהר.

הוא השכיב את הילדים בנחת ואני סידרתי קצת את הבית, בקושי הצלחתי לזוז.

פתאום זה נהיה בגלים (הלחץ המשיך כל הזמן, ועל גביו צירים בגלים).

רצתי לבעלי בהתרגשות.

-התחילו צירים.

בעלי בשיא הנחת: -הם סדירים? כל כמה זמן?

בדקתי, הם לא סדירים, ובערך כל עשר דקות לעשרים שניות.

בעלי הכין לעצמו ארוחת ערב בנחת, ואני רק הייתי לחוצה נורא.

סוף סוף הוא היה מוכן ליציאה, התחבקנו חיבוק ארוך לכל הלידה ולכל החודשיים שנהיה אסורים, ויצאנו...

איך שיצאנו מהבית הפסיקו הצירים, ובעלי כבר רצה לחזור, אל אני הודעתי לו שאני בטוחה שאם ניסע אני אלד.

הגענו לבי"ח, היה רגוע ממש. קיבלה אותי מיילדת חמודה, שמה מוניטור, בדקה פתיחה - 2.5. מאכזב.

בעלי בטוח שאנחנו חוזרים הביתה, אבל המוניטור היה לא תקין, אז השאירו אותי כמעט שעה במוניטור, ולאט לאט התגברו הצירים.

כבר היה עשר בלילה, בעלי ירד לערבית, וחזר עם... מיץ תפוזים פרימור

אחרי ששחררו אותי מהמוניטור המיילדת אמרה שאין מה לעשות עם פתיחה 2.5, ושאנחנו יכולים לחזור עוד שעתיים לראות אם מתקדם משהו.

לא הסכמתי לחזור הביתה, ובמשך כל השעתיים עליתי וירדתי המדרגות של בית החולים.

אחי שעה של המתנה סוף סוף התחילו צירים סדירים וכואבים ממש. כל שלוש דקות על השעון, חצי דקה כל אחד.

אני הייתי מבסוטית, בעלי פחות, הוא עדיין חשב שחוזרים הביתה...

חזרנו, ואני מודיעה למיילדת בשמחה ובששון שנראה לי שאני ממש מתקדמת, כי הצירים ממש חזקים וצפופים.

בודקת, פתיחה ארבע וחצי.

יש לי היסוטריה של לידות ממש ממש ארוכות וקשות, אז לא הייתי מידי מופתעת.

הצירים הצטופפו והתחזקו ממש ממש.

המיילדת: את רוצה אפידורל?

אני: לא

המיילדת: איזה יופי, מעולה, אני אשמח לעזור לך.

מתחיל ציר נוראי.

המיילדת: את בטוחה שאת לא רוצה?

אני: לאאאאאאאא, איייייייייייי אני רוצה למשוך כמה שיותר זמן בלי.

המיילדת: טוב, ננסה עוד קצת בלי.

עוד ציר נוראי.

המיילדת: את חייבת אפידורל, את תכף מאבדת הכרה מהכאבים.

אני: לאאאאאאאאאאא

המיילדת: אני מזמינה מרדים.

הביאו אותי לחדר לידה חצי מעולפת, מטושטשת מרוב כאב. היו באמת צירים מזעזעים.

שמו אפידורל, קיוויתי שלפחות הפתיחה התקדמה. עדיין ארבע וחצי. איזה תסכול!

ב"ה האפידורל השפיע למשך שעה, בעלי הלך לקנות לנו אוכל ואני כבר חשבתי ללכת לישון קצת, ופתאום התחילו צירים מטורפים. הגברתי את האפידורל כמה שיכולתי וזה לא עזר. קראתי למיילדת, ב"ה פתיחה 7

ממשיכים צירים ממש חזקים למרות האפידורל, והמיילדת החמודה עזרה לי עם עיסויים ותנוחות ונשימות, וכל הזמן המשיך להיות פתיחה שבע.

אחרי בערך שעה וחצי פתאום כמה צירים נוראיים ממש, חשבתי שאני מתה...

ואיזה כיף, פתיחה עשר.

המיילדת מסתכלת על המוניטור, עליי, ואומרת: אני רואה שהתינוק שלך רוצה לצאת מהר.

לא הבנתי למה היא מתכוונת, ואמרתי לה שבלידות הקודמות היו לי ארבע שעות צירי לחץ, ושאני לא יודעת ללדת מהר.

אז היא אמרה לי: הפעם לא, אני לא אתן לך ללחוץ ארבע שעות.

עדיין לא הבנתי...

התחלתי ללחוץ. השקעתי בלחיצות כל טיפת כוח שהייתה לי בגוף, וכמובן כלום לא מתקדם.

המיילדת התחילה להילחץ ממש, וקראה לרואאה.

מתברר שמתחילת הלחיצות יש ממש ירידות בדופק, ושהדופק שלי על 200.

החליטו שמנסים לתת לתינוק צ'אנס לצאת בלי לחיצות, כי הלחיצות מסכנות אותו, אז נתנו לי המון פיטוצין, ובמקביל ניסו להוריד לי את הדופק ללא הצלחה.

אבל הפיטוצין לא עזר, והחמוד נשאר אי שם הרחק...

חזרה ללחיצות אינטינסיביות ביותר שגרמו שוב לירידות בדופק, והחמוד לא מתקדם.

המיילדת והרופאה עומדות מעליי, מעודדות אותי ללחוץ בכל הכוח, מודאגות מהמוניטור, עוזרות לי לשנות תנוחות - כריעה, עמידה על הברכיים, תנוחות של ספינינג בייביז, וזה לא עוזר.

באיזה שהוא שלב אמרתי לבעלי: אל תדאג, תכף זה השלב של הבכי והייאוש.

המיילדת: מה?

אני: הוא שאל קודם מתי זה השלב שאני בוכה שאני לא מצליחה ללדת. זה קרה לי בכל הלידות.

המיילדת בהתלהבות: יופי, אם תבכי תצליחי ללדת? אז יאללה, תבכי!

אחרי שעתיים ורבע של לחיצות מטורפות הרופאה אמרה לי בעדינות שחייבים להוציא אותו בוואקום.

יש לי חוויה ממש לא טובה מהוואקום של הבכור וממש נבהלתי, אז היא אמרה: "טוב, תנסי עכשיו בכל הכוח, ואם בציר הבא הוא לא יוצא נעשה וואקום"

לא יצא.

"טוב, ננסה עוד ציר אחד"

לא יצא.

אחרי חמישה צירים כאלו לא הייתה ברירה - שלוש לחיצות חזקות בוואקום, והיפיוף היה בחוץ

היה גם דימום מוגבר, אבל זה כבר אחרי הלידה...

מן הסתם היו הרבה פרטים ששכחתי, אבל זה מה שיצא עכשיו...

תודה רבה למי שקראה עד כה!

לידה ממש מרגשת

ויש לך נק' מבט חיובית ממש יפה

קראתי בשקיקה

אבל מרגיש לי שסיימת באמצע!

הלידה לא נגמרה כשהתינוק יוצא 🤗

את כותבת בהתחלה שהחוויה שלך הייתה יותר טובה משתי הלידות הקודמת..  אז ממש אשמח להמשיך לקרוא, איך הרגשת אחרי ומה עשה לך טוב בלידה הזאת...

הייתה ממש קשה...

לדעתי בעיקר בגלל הלחיצות הארוכות שכל כך התאמצתי בהן, ובגלל הוואקום (וקשיי הנקה ומילואים...)

אבל לדעתי עיקר ההרגשה הטובה שלי הייתה בגלל כמה סיבות:

א. בעיקר זה שהייתי לבד ושידעתי שהקשבתי לעצמי ונתתי לעצמי את התנאים שהיו לי טובים למרות שכולם מסביבי חשבו אחרת...

ב. שידעתי בוודאות שהוואקם נעשה אחרי הרבה מאמצים להימנע ממנו.

ג. שהילד יצא בריא ושלם למרות כל הלחץ! לפני מאה שנה לידה כזו לא הייתה נגמרת בטוב...

ד. שעשיתי לעצמי הרבה הכנות נפשיות. ודרך אגב - לא עשיתי שום הכנה ללידה למרות שהרבה ניסו לשכנע אותי לעשות, בעיקר בגלל ההיסטוריה של הלידות הקשות שלי, וידעתי שלי זה לא יעשה טוב והקשבתי לעצמי.

ה. באמת הייתה לידה פחות קשה וארוכה מהקודמות (12 שעות ולא 30...)

תודה שכתבת 💗💗

מדהים איך ההתמקדות בטוב עושה טוב בנפש

ואוף לגבי ההתאוששות

חיבוק 💗💗

איך עכשיו?

(אני זוכרת נכון שזה היה בסביבות פוריםא ו פסח?)

ועכשיו ב"ה כבר שכחתי שילדתי אי פעם...

תודה רבה!

נכון, זה היה שבוע אחרי פורים... יפה שזכרת!

מרגש ממש!!!

איך התרגשתי שקיבלת בסוף מיץ 😃

קראתי בשקיקה!

תודה על החיזוקים

מצירים כאלה אני מפחדת... שלא אצליח להתמודדד עם כאב

וגם אני עם המה שכתבת שמשתק חצי גוף ושרירים שתפוסים חזק משבוע 34 וכבר עברתי את המשוער

השם יודע רק איך אני עוד סוחבת ככה

איזה קשה זה שעות צירים  אמאלה סיוט

איזה אלופה!! 

ממש ממש גבוהה (ואני אחת עם כוח סבל, וממש לא כל דבר כואב לי).

בכל לידה המיילדות אומרות לי את זה.

אפילו כששמו לי גז צחוק בלידה אחרת ובקושי הרגשתי משהו כי הייתי מטושטשת - הגוף שלי השתולל ממש בכל ציר ונהייתי ממש אדומה.

לא רוצה להעמיס על השרשור...

מרגש בטירוף!!

איזה אלופה שאת!!!!!

נשמע מלחיץ ממש כל הבלתמים

גם אפידורל שהשפיע רק לשעה ואח''כ הפסיק, וגם שעותתת של לחיצות (3.5) ובסוף וואקום.

רק שאני יצאתי בטראומה ...

לא יודעת להסביר למה זה קורה

אני אוהבת וגילה ללדת טבעי ולכן שמחתי

לא כי לא כאב בטרוף

פשוט מחוברת לתהליך ככה

וממש מובן למה זה ממש לא נעים שהוא מפסיק להשפיע כשאת רוצה שימשיך🙏 זה הכי מובן בעולם

לק"י

את האפידוראל.

אצלי גם בצירי לחץ הרגשתי הכל, והיה סיוט. שעה שלמה של כאבים ותחושת צריבה.

(בלידות שאחרי ב"ה הזמן התקצר, מקווה שלהבא יתקצר עוד. זה נראה לי החלק שהכי סיוט לי בלידה).

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.