פעם בלימודי התואר השני קמתי ביום חורף אחד להכין לי כוס תה, ובנחמדות שאלתי את הסטודנט שהיה איתי במעבדה אם להכין גם לו.

אז מסתבר שהוא צם כי אותו יום היה י' בטבת.

(ראוי לציין שהסטודנט ההוא ואני היינו הדתיים הכמעט יחידים בקבוצה)

לי קרה שהקראתי לבעלי רשימת קניות בקול

ומסתבר שהמיקרופון היה פתוח והמרצה זרק איזה בדיחה 🤦‍♀️

שאח שלי נגע בי וקפצתי כי אנחנו אסורים

או שהעברתי דברים לאבא שלי והנחתי חחחחח

וכולי צעירונת חששנית

מסיימת לשבת עם המנהלת

מתרוממת מהכיסא כשהתיק שלי תלוי לי על הכתף (תיק מחשב + קלסר) עושה חצי סיבוב עם הגוף ומעיפה באלגנטיות עם הקצה של התיק כוס קפה גדושה שהמנהלת הניחה לה על הדלפק.

בהשגחה פרטית מופלאה הכוס נשפכת על ערימת מסמכים חשובים שהונחו על השולחן וכמובן מתנפצת על הרצפה כדי למקסם את האירוע

הצילו 🤣

באנו לחתום חוזה על קניית בית!! מול העו"ד של החברה הקבלנית.

אני בשבוע 39+4

בעלי מתעקש לעבור עמוד עמוד לראות שהחוזה שאנחנו חותמים עליו הוא אותו חוזה שנתנו לנו לעבור עליו בבית.

אני מבקשת להכין לי כוס קפה

העו"ד אומר שלא כדאי כי זה עלול להשפך על החוזה

אני מתעקשת שאין סיכוי

מכינה לי קפה

ושופכת אותו בטעות על החוזה.

חזרתי לעבודה אחרי שנת שבתון והנחתי את התיק החדש שלי על כוס הקפה של המנהלת החדשה.

יוצאת לכיוון המכולת בלי מטפחת.

אני מחכה למעלית, הדלת נפתחת מגיעה להיכנס ושכנה פוגשת אותי מההלם שלא הבנתי שמשהו לא תקין.

תבינו שאני חרדית, שכולם בסביבה שלי מסתפרים 0 0 0 0  (אני לא, השארתי את השיער מבחירה)

לא היה נעים

אני פעם פתחתי את הדלת למישהו בלי מטפחת!!

אבל להגנתי אגיד שהייתי בהתאוששות בבית אחרי ניתוח 

והוא בדלת דפק ודפק ודפק ודפק ודפק

ובסוףףף, שאל איפה גרה משפחת כהן

וכל העניין של בגלל, אני חייבת להבין את זה יום אחד! אמאל'ה, איך אפשר לעמוד ככה מול בעלך?! 🫣😵‍💫🫣😵‍💫

וזו גם שכנה שמכירה אותי עוד מלפני החתונה ככה שידעה מצוין שאני נשואה

טוב שרק היא ראתה אותי

האישה לא מורידה את המטפחת ליד בעלה

בלילה המטפחת נדבקת לקרקפת כמו סקוצ ככה שהיא פשוט לא נופלת

לא ניסיתי כך שלא יכולה לאשר או לשלול חחח

כמו שזה נשות הציבור החרדי חוץ מליטאים, ספרדים, ברסלב וחבד ועוד כמה חסידויות קטנות שהן לא במיינסטרים החסידי)

תחשבי כמה חסידויות ענקיות יש לך שכל הנשים שם מסתפרות (רק מלמעלה החסידויות הגדולות שנוהגים להסתפר בהן: בעלז ויזניץ חצי גור באיין כלל חסידי וקרלין וזה עוד לפני שמתייחסת לתולדות אהרון ואברהם יצחק)

לדעתי זה מלא, לא יודעת להגיד לך בחלוקה כמה אחוז מהציבור החרדי הכולל אבל לא הייתי מגדירה כמצוצמם.

נ.ב. כמובן שבכל חסידות יש כמה "סוררות" כמוני וזה בסדר  

כתבתי כאן באופן כללי בהתאם להלך רוח שלהם..

גם צאנז מסתפרות לגמרי

ובחבד הבנתי שמספרות קצר אבל לא 0

גם אחד מהשני סלונים ממש מקפידים על זה - הייתי אצל מדריכת כלות חסידת סלונים ושיעור שלם הוקדש לזה

מדמיינת לי את הסיטואציה, בטח זה משונה..

וחשבתי שאת מחסידות אחרת.. אפשר מדריכות כלות מחסידות שונה? הן מכירות את כל המנהגים או שפשוט יודעות לומר לך איפה לשאול את אמא שלך? 

ממש לא בכיוון.

הלכתי למדירכה הזאת כי במסגרת החסידות שלנו יש מאין תקנון למי מותר ללכת. היא הייתה ברשימה 

והאמת הייתה מדריכה מעולה! אני הייתי מאוד מרוצה ממנה. יש לה ראש פתוח ובריא ומתאימה למציאות העכשווית

אחד השיעורים היה על להסתפר כמו שגם היה שיעור נוסף של תמיכה בבעל בהליכה לטיש (וגם זה את זה אגב בעלי כמעט לא עושה חחח)

ככה שאת יודעת - הדרכה לחוד ומציאות לחוד

החלטתי שאני לא רוצה בבוקר שאחרי החתונה. בעלי נורא אהב את השיער שלי. שיער שטני מתולתל מושלם!!! ידעתי ועדיין יודעת לטפח אותן הכי טוב שיש.

אז בעלי אמר לי כזה עזבי לא צריך להסתפר ומשם היסטוריה (והיסטריה חחח)

ככה שמעתי

סליחה על הבורות

חחח זה ממש מרתק הנושא הזה🫣

בחבד יש עדיפות שיישאר קוקו קצר ולא ארוך, אבל זה לא לגמרי חובה

בעיקר נוח מתחת לפאה שאין ארוך

בחב"ד זה מטעמי נוחות בלבד..

אין שום עניין כזה 

זה משהו שצריך להגיד מראש בשידוכים?

מעניין אותי חחחחח

לא מצליחה לדמיין אותך עכשיו

אני קוראת אותך המון כאן בפורום וממש מוזר לי עכשיו לנסות לדמיין משהו שונה

זה לא שיש כזה הבדל ביניהם

טוב, ברור שכן

בקטנה..

בתור אחת מבחוץ, מה יש בליטאים שהרגיש לך נכון להגדיר אותי ככה?

מנסה להבין מה יש אצל החסידים שכלכך מבלבל אותך..

בסה''כ אלה שני זרמים שונים בציבור החרדי

גם אצל החסידים יש מלא מלא מלא תתי זרמים

אני לא הגורית שאת מדמיינת אותה, גם לא חסידת סקווער ולא ברסלב

משהו אחר..

אני אוהבת 🥰

וחסידיות לא יצא לי עד היום

ועצם זה שאת פה בערוץ אומר שאת יותר פתוחה מהסטנדרט אז זה הסתדר לי עם זה שכנראה זה מה שאת... לא מתוך מחשבה רבה כן? סתם איזה הנחה שהנחתי לעצמי לפני כמה חודשים

אני באמת יותר פתוחה (מנטלית, בלבוש אני דיי רגילה)

לא כל החסידים דוסים כמו שאחרים מדמיינים אותם.

יש קהילות שלמות שהחל מהרב ועד אחרון החסידים - הקו הכללי פתוח יותר.

אם זה בנושא גישה לרשת (שמותר אצלנו מלכתחילה. לא לצרכי פרנסה ולא למטרות אחרות - מותר), אם זה בנושא הגיוס - מרבית העולם החרדי לא ''מת'' על החסידות שלנו בגלל הגישה בעניין. אצלנו חלק נכבד מהגברים שהם בגיל שלושים ומטה עושים שירות, חלק קטן צבאי, מרביתם אזרחי. הנשים לא עושות. עושים בגרויות בתיכון ותארים בהמשך. בנושא צניעות הלבוש למשל - כן סגור אצלנו (ביחס למה? חח) בהמשך לשרשור הזה הנשים נגיד מסתפרות. מקפידים אצלנו מאוד שלא יראו שיער מהמטפחת מה שנגיד לא מקפידים עליו אצל הליטאים והספרדים. 

בקיצור,

תודה שלמה. 

ומי מגלח אותה כל פעם? היא את עצמה?
מבינה שאת לא מגלחת, אבל מי שכן, זה לא מגרד כל הזמן?

מתעניינת...מקווה שזה בסדר.

או בעצם לא הבנתי

שיער לא מהווה חציצה במקווה, כי אם כן, כולנו חטאות.

צניעות- מול הבעל? זה לא דבר אסור.
מעניין

ככה אני יודעת, אולי יש עוד סיבות

ששיער הוא חציצה. כך נהגו גם הרבה מיהודי הונגריה.

רוב הקהילות והרבנים חד משמעית פסקו אחרת, והדעה הזו התקבלה רק בקהילות ספורות (שהיום הן עצומות מספרית, אבל אלה פוסקים בודדים).

צניעות מול הבעל, וגם מול קירות הבית שלא יראו שערה משערות ראשה (זה ענין קבלי מהזוהר. אמנם יש סיפור בגמרא על טישה קמחית שנהגה כך והגמרא אומרת שרבים עשו כמוה אבל זה לא מוזכר כהמלצה ואפילו לא ברור אם הגמרא משבחת אותה על כך) וכו.

ונכון שתמיד אפשר פשוט לכסות, אבל כשאין שיער אף אחת לא תהיה עם מחשבות שניות אם להיות עם כיסוי או לא ;)

אז לפני החתונה כבר מגלחים? עצוב קצת

אבל כמובן למען הצניעות צריך לעשות הכל.

ממה שאני מכירה בכל אופן.

לא מכירה קהילה שמגלחים לפני.

אפילו שבימינו כבר מגיעות לחתונה עם פאה (רוב הקהילות לא קשור לגילוח), נראה לי פשוט לא חשבו על זה 

לכן חשבתי שלפני החתונה.

ובחדר ייחוד מגלחים לכלה? מול בעלה הטרי?

וואו

אבל כנראה שזה קולא שהחתס התיר. באמת יש פה פער. אולי בשביל לא לבייש, אין לי מושג. באמת מעניין לברר..

מי שמגלחת שם אז לא יודעת אם מולו או שהוא לא מסתכל, אף פעם לא שאלתי

אבל נגיד יש לי חברה שהתקשתה לגלח ביום החתונה והתגלחה נראה לי כמה חודשים אחרי, ובעלה גילח אותה בבית. אבל כשכבר מכירים כמה חודשים זה באמת אחרת

אצל כל מי ששמה כיסוי ראש אחרי החופה,

אם זו פאה אחרת

מטפחת לבנה

וכו

החתן יוצא לריקוד ראשון והנשים מסתכלות במחיצה

רק אחרי איזה 20 דקות גם הכלה יוצאת

בזמן הזה שהגבר לא שם מסדרים לה את המטפחת / הפאה

ומי שמחליט לגלח כנראה עושה את זה בזמן הזה

המטפחת הזאת למשל - תמונה מהרשת רק כדי שתבינו את הרעיון למי שלא ראתה

כיום, כמעט 10 שנים מהחתונה לא הייתי מאפשרת לבעלי לספר אותי.. למרות שהוא ראה אותי בכל פוזה אפשרית

יש גבול 

אצלנו האמא מגיעה לבית של הבת יום אחרי החתונה ומגלחת

אחרי שמסיימים את הטקס לפעמים האמא הולכת

ולפעמים יש כאלה שעושים יותר חגיגה מזה החמות מגיעה לבקר עם מתנה (נוהגים אצלנו להביא עגילי יהלום)

אצלי אחד הסיבות שחמותי כלכך כועסת עליי זה בגלל שלא הסתפרתי. לא באלה בטוב 

היא כבר קנתה את העגילים וממש הופתעה שבחרתי שלא

דרמה בקיצור

זה הפך ממש לשיחת היום כי נוהגים אצלנו שבשבע ברכות הראשון 

הכלה - הנכדה מראה לסבא ליד האוזן שהסתפרה וגם ממנו מקבלים מתנה

בקיצור, היה וטוב שנגמר.

לפחות לסבא שלי יכלתי להסביר את הטיעונים שלי חמותי פחות הייתה בעניין.

צקשיביי

מעריכה אותך על העמידה שלך על רצונותייך 

נשמע מתיש

כל הכבוד לך שהשארת ואת שלמה עם עצמך

בכלל

ירחם זה פשוט לא אמור להיות עניינה

למה היא אמורה לדעת?

היא עצמה לא רואה את השיער הרי

לק"י

גם לא מצחצחת את הבית בלי הפסקה.

וגם לא מגלחת את השיער!

ממש כלה איומה😉😂

זה לא מלכלך את הכתף?

חחחח

שבו שושנושי ספרה שחמותה כל הזמן מסתובבת עם סמרטוט ומנקה כל היום.

שהתורה והההלכה מנוולות את הנשים.

תחשבי אישה גויה יפהפייה, ולידה קרחת מכוסה מכף רגל ועד ראש.

בעיניי מנוול את האישה היהודייה ואת שם ה' שהיא נושאת בתוכה.

צניעות כהשחתה של היופי הנשי? למה?

שלעם ישראל נמאס מהתורה, אז סיכמו עם ה' שמחזירים. קובעים יום ושעה, ועם ישראל מגיע עם משאיות מלאות - ספרי תורה, משנה, גמרא, ספרות גאונים, רמבם, ראשונים, אחרונים, הלכה, מוסר, מנהגים ועוד ועוד. אומרים לה' -הנה, קח. אז ה' אומר להם "מה? מה זה?! הבאתי לכם חמישה חומשים!"

אז בלי לזרוק עליי עגבניות, אני לא קראית, אבל יש הרבה דברים ופסיקות שהן החלטה אנושית, לא אלוקית לא התורה וההלכה אלא דעת יחידים שהיום תופסת באופן מקרי נתח גדול משומרי המצוות, אבל ממש ממש לא התקבלה להלכה כעמדה מיינסטרימית.

מכירה גם את הגישה שכל פסיקה היא ברוח הקודש ואלוקית,אני רואה את זה אחרת - יש בתורה דבר שנקרא פר העלם דבר, שזה קרבן שמקריבים הסנהדרין  במקרה שהם טעו בפסיקת ההלכה. מי שאומר שסנהדרין יכולים לטעות - גם הוא חושב שפסיקת הלכה היא אנושית וזה יכול לקרות. ומי שחושב שזה תיאורטי ובאמת סנהדרין לא יכולים לטעות (יש דעות כאלה) - אז האמירה של התורה עוד יותר חזקה פה, כלומר גם אם לעולם לא תראו אותם טועים, תדעו שיש אופציה כזאת. ש"לא בשמיים היא" לא אומר שזה מסור בידי חכמים והם פועלים מטעם רוח הקודש, אלא שבאמת באמת זה לא בשמיים אלא מסור בידי אנשים אנושיים שלפעמים טועים.

האם אני עדיין מחוייבת להלכה ולפסיקה? כן חד משמעית כי אני מאמינה שזה המבנה של התורה ושל היהדות, שהקבה נתן צק פתוח לרבנים לפסוק. האם כל פסיקה של דעת יחיד היא בעיניי 'מה שהתורה וההלכה חושבות'? לא..

אז לא ככ מטריד אותי שיש פה ושם פסיקות שמסתכלות על דברים בצורה קיצונית למשל, יותר כואב לי על מי שגדל בגישה שיש אמת הלכתית אחת ויחידה וחייבים להשתייך לקהילה שנולדו בה, ולא שאפשר לבחור את הדרך שלך לעבוד את ה'

יש לך שני ניקים דומים?

כי פה את שוקולד פרה עם נקודה בסוף ולמטה בהמשך השרשור יש שוקולד פרה בלי נקודה 

סליחה! גם זה ניק

אבל כן. אני עם הנקודה. נקודה שאומרת המון, אגב.

@שוקולד פרה. *ונקודה*

(חח סיקרנת!!)

אבל מה כשבחרתי את השם לא העלתי בדעתי שיש כזה, אבל עם נקודה..... (כנראה גם בדיוק באותם ימים לא היה הודעות שלך למעלה)

אני באמת צריכה לפתוח חדש ולהחליף

בדיחה נחמדה.

מוזר לי פשוט לשמוע שזה עדיין קיים. 

הופך לנורמלי ;)

ולגבי הניקים - מגניב, רק עכשיו שמתי לב בכלל..

נכנסתי לכרטיסים לוודא שאני לא הוזה, מכמות ההודעות של כל אחת הבנתי שאת המקורית

אבל תדייקי.

התורה וההלכה לא מנוולות את היופי הנשי.

אלא שומרות אותו ומקדשות ומיחדות אותו לבעל.

ברגע שעושים כזה דבר כמו גלאח בשיער  זה מנהג . זה לא הלכה.

לטעמי מנהג שהוא גם הפך ההלכה כי ההלכה אומרת להתקשט לבעל ולהיות הכי יפה בשבילו ולא ההיפך.. 

דעת החתם סופר זה שנכון לגלח את השיער, כדי למנוע חציצה בגלל קשרים בשיער.

אבל הוא לא סובר שהשיער עצמו מהווה חציצה.

(ככה בעלי אמר. לא ראיתי את המקורות בפנים)

מצאתי מאמר מעניין באינטרנט שמרחיב על ההיסטוריה והמקורות למנהג הזה (וגם מסביר למה זה לא מחייב את כל הנשים).

https://hakirah.org/vol21Oratz.pdf

לפי מה שכתוב שם, החתם סופר מזכיר את המנהג הזה (שהיה קיים כבר לפני זמנו, זה לא בעקבות הפסיקה שלו), ובעצם הוא מתייחס אליו בהקשר שבו הוא מסביר למה כלה שטובלת לפני שגילחה את שערותיה - זה בסדר.

אם את מכירה מקורות אחרים, אני אשמח לשמוע.

זה מה שאני מבינה מבעלי וממה שמצאתי פה.

בקובץ שהבאתי לא מובאים דברי החתם סופר.

אבל כן יש שם ציטוט של הרה"ג יעקב בראך זצ"ל, שכתוב בו בפירוש שההנהגה לגלח לגמרי זה מנהג ולא חיוב הלכתי גם למי שנוהגת כך.

"בנות ישראל וכו' שאין הולכין בגילוי שער―ובעש"ט ותלמידיו זי"ע הנהיגו שלא  יהי' להם שער כלל ואם כי ודאי על פי דין מותר להם לשאת שערות קצרות ונזהרים  מחציצה מ"מ יפה כח המגלחים כל שערותיהן אעפ"י שמבואר בש"ס שנוול לה  להיות מגולחת לגמרי וכו' הרי ראינו בטבילת גר שחוששין לגלח כל שערו מחשש  חציצה ובדורות אלו שנתמעטו הלבבות אם הבעל אין מקפיד על זה מה טוב מנהג זה לגלח כל שערן וכו'."

קטע שהוא ממש אומר במפורש. אני זכרתי שלמדנו בבי"ס בנושא הזה שיש איזה מכתב שאבא כתב לבת שלו לפני החתונה והסביר לה שהשיער הוא חציצה וכו ולכן היא חייבת את הגילוח. עכשיו ממש מענין אותי לחפש את זה כי זה מנהג כזה חזק.

יקח לי בטח כמה ימים להגיע לזה

להסרת שדיים.

ככה יהיה יותר קל ללכת בצניעות

ככה יהיו פחות מחשבות סוררות לגברים

ככה לא יראו צורת אישה.

מזעזע.

ברררר

לא מסתובבים בלי מטפחת?

שואלת מסקרנות אם זה בסדר

מעולם לא הסתובבו בבית בלי מטפחת

אצלי בבית אני בלי אבל משערת שככל שהילד יגדל כן אכסה

בסביבה שלי - כולן עם מטפחת תמיד

לא נעים שיראו את אמא עם קרחת.

לא אצלי אצל חמותי ואמא שלי

גיס שלי בן 3 שמע אותי אומרת שבא לי מקלחת

אז הוא אמר לי אבל את לא יכולה להתקלח יש לך מטפחת🤣

אמרתי לו מה אמא לא מתקלחת? הוא אמר לי לא חחח

ושאלתי אותו איך הוא מתקלח עם כיפה הוא אמר לי מוריד אותה ולא הבין מה אני רוצה חחחח

לא קישר בין האופציות

ויש לי שיער ארוך ויפה

מורידה מטפחת רק בחדר שלנו

ואפילו בחדר עם בעלי כשאנחנו יחד

הכל מגולה חוץ מהשיער

אף פעם לא בדקתי מה הסיבה שאנחנו מקפידים קשור לקבלה אולי

כזה אף פעם לא שמעתי..

מתי את כן מורידה?ואם אפשר לשאול למה את נוהגת כך? 

לבעלי זה חשוב אז מכבדת

זה לא שאסור לו לראות או לגעת בשיער רק שאני לא אסתובב בלי.

אגב בזמן החיבור עצמו יש כן ענין מהזוהר שהשיער יהיה מכוסה

בחיים לא שמעתי על זה..

אישית לא מתחברת אבל אשרייך

לעניות דעתי כל העניין בלכסות את השיער זה שהבעל יוכל ליהנות מיופיו ולא אחרים.. 

ואני לא מסתובבת בבית בלי כיסוי ראש

יצאה לי טעות מקלדת, רציתי לכתוב גלח.

אז בעצם האישה נראית בפני בעלה רק עם כיסוי ראש?

וואי ממש מוזר לי, תמיד ידעתי שהשיער הוא כח נשי עוצמתי, מלא אנרגיה (כמו עם שמשון) לכן אישה מכסה את הראש בפני העולם כי זה משדר אנרגיות חזקות אבל בפני בעלה זה דווקא כלי לקשר וחיבור.

טוב, סליחה על הנצלוש! 

שבוע שעבר הגעתי לעבודה עם הילדים.

היה שלב שהלכתי לשירותים, והילדים חיכו לי בחוץ.

זה שירותים עם מחיצות כאלה שמחלקות את החדר לתאים, לא קירות בנויים.

הקטן שלי פשוט זחל מתחת ונכנס לי לשירותים.

ועוד משהו-

נתתי לתלמידה להתקשר הביתה, ובטעות חייגתי לדודים שלה במקום ההורים. (יש לה בת דודה איתה בכיתה, יש להן שם משפחה שונה).

הילדה מדברת עם הדוד. ואף אחד מהם לא קולט את הטעות.

רק אחר כך שמתי לב למה שהיה.

החדר של המנהל והחדר שלי ושל עוד עובדת הוא אחד ליד השני.

יום אחד יצאתי מהחדר לכיוון החדר שלו והוא יצא לכיוון המטבח

ובום טראח 🙄התנגשתי בו אבל מכל הלב חחחחח וחברה שלי צוחקת מהצד- ראיתי את זהההה😂😂

תאונה חזיתית |הקוף שמכסה את הפנים|

זה בדיוק מה שהיה עם הבוס.

והוא גבוה ממש.

ואני נמוכה יחסית

נתקעתי לו בחזה עם הפנים שלי. מביך ברמות על.

עומדים לצאת מבית חמי וחמותי בצאת שבת.

אנחנו מפטפטות קצת על הא ודא, ואני מרגישה משהו בכיס.

היי, מעניין מה זה? מוציאה מהכיס בסקרנות.

זה

היה

עד.

לא זכרתי שזאת את

אבל זכרתי את הסיפור

אין פדיחות יותר מיזה איןן

סתםםם

קברנו שתינו את הסוד עמוק מאוד

שביקשתי פעם מחמי לקנות לנו נייר טואלט (זה מקובל אצלנו לבקש להשלים בסופר משו אם צריכים) וביקשתי דווקא את הצבעוני

אז הוא אומר לי - את בטוחה? לא לבן? אני יודע שקונים רק לבן

לקח לי כמה שניות להבין..🤦

לא מכירה כזה דבר

לא הבנתי...

(האמת דווקא הפוך, הייתי חושבת שרצוי דווקא צבעוני)

זה לשיטה שהוא כן מקבל טומאה

בשביל לא להסתבך עם הלבן ועם מה שרואים או לא רואים

כדאי להשתמש בטישו צבעוני

רצוי לא צבע ורוד כדי לא בלבל בין סיבים של הנייר לבין נימי דם.

וחמתי פדנטית

כמו שאני מכירה אותה, היא השתמשה רק בלבן כי לא יודעת את ההלכה הזו..

זה לא בד. לא בודקים כתמים על טישו בכל מקרה.

אבל אם סיב של טישו ורוד או כתום ידבק איפושהו לגוף ואחכ יוריד לך צבע על עד אז זה עלול ליצור שאלות והתלבטויות.

אז עדיף לבן וזהו

אני יום אחד ישבתי עם אמא שלי על המחשב שלי ועבדנו יחד על משו.

ואז חיפשתי בהורדות איזה תמונה שקשורה, ועברתי על התמונות בגדול, ואז הופיע על המסך תמונה גדולה של עד עם שאלה רצינית. (צילמתי כי ניסיתי לראיין את GPT עליו, מיותר לציין שהוא ממש בור ועם הארץ בנושא)

אני ואמא שלי פרצנו בצחוק

מהמצלמה זכרתי למחוק את זה מיד, אבל בהורדות במחשב זה נשאר...

לא חשבתי בשום שלב להתייעץ איתו מעשית, ברור שזה מופקע.

שאחרי הברית של הקטן, המוהל היה איתנו בקשר, וביקש כל כמה ימים שנשלח לו תמונה של המקום.

כמובן שמחקתי אחר כך את כל התמונות.

כל הפלאפון שלי היה תמונות של הברית... כי היה נראה לי לא משהו וכל היום שלחתי למוהל, כל פעם שפתחתי את הפלאפון פחדתי שהילדים יראו את זה 🫣

חברה שלי שאבא שלה מוהל מפורסם אומרת שהתמונות שלו בפלאפון ממש ...... 😷

ובין כל התמונות הייתה תמונה של בדיקת הריון שצילמתי כדי להראות לבעלי כי הוא היה אז בסדיר 🤭

רק אח"כ קלטתי את זה.. 

הגעתי להתראיין לעבודה עם בטן של שבוע 38, הייתי אז בהריון רביעי ובמקום העבודה הסופר חילוני שהגעתי אליו זה היה דבר נדיר ממש (מאז נולדו לי עוד פי 2 ילדים, וההלם הלך וגדל).

כל הראיון המנהל של התחנה רק היה עסוק לדבר איתי על ההריון, להגיד למראיינת השנייה איזו רזה אני ניראית שלא להאמין שאני צריכה ללדת, ושזה הריון רביעי, זה היה בערך כל הראיון.

התקבלתי כמובן, עובדת שם כבר מעל 14 שנה

אבל התחלתי רק שהוא היה בן 5 חודשים

שרשור הפאדיחות הזה גורם לי לחשוב איזו פעורה אני.

כי קרה לי הרבה דברים דומים, אבל לא החשבתי את זה כפאדיחה, אלא כדברים שיכולים לקרות לכל אחד ודי (חוץ מלצאת בלי מטפחת- שקרה לי פעמיים ומזה כן התפדחתי).

רוצה לספר לא ממש פאדיחה, אלא ארוע שהייתי בו פעורה ברמות וקלטתי את זה רק אחרי כמה שעות (ולכן גם הניק האנונימי- שיתפתי בסיפור הזה הרבה אנשים...).

בוקר לחוץ אחד חניתי לקניה קצרצרה במכולת, וכשבאתי לצאת ג'יפ צבאי חסם אותי- כשהוא מותנע ופשוט עומד על הכביש של החנייה. דחפתי ראש לג'יפ וביקשתי שיזוזו, אבל הנהג לא היה שם (נכנס לקניות) אלא רק חייל אחר במושב ליד, שאמר שאסור לו לנהוג ברכב צבאי. אז אני, בלי לחשוב יותר מדי, התיישבתי במושב של הנהג, נסעתי חצי מטר, והמשכתי לי בנחת ליום העבודה.

רק בדיעבד חשבתי שבטח החייל היה בשוק מוחלט מהמתנחלת ההזויה...

תני עוד סיפורים כאלההה

הרגת אותי עכשיו

אני אוהבת לקרוא לבעלי בצחוק ר' ישראל מאיר בן ר' יהונתן ליפא (כמובן שמות בדויים, אבל הרעיון של לקרוא לו בשמו ושם אביו עם ר' לפני)

ויום אחד היינו אצל חמותי והכרזתי בקולי קולות ככה, פתאום אני קולטת את חמי מסתכל עלי עם זוג עיניים, למה אני מכריזה את השם שלו

לא מקובל אצלנו לקורא להורים בשמות שלהם, בטח ובטח לא בפניהם..

ה' ישמור אם זה היה קורה לי עם חמי

לא כי לא מקובל אצלם לקרוא בשם, אלא כי לא נעים לי.

לק"י

בקרבה נפשית שאקרא להם ככה.

אבל ככה מקובל אצלנו..

ככה גיסתי קוראת

האמת לא אבא לאבא שלו אני לא אפנה בחיים

רק כשמדברים עליהם עם הגיסות וכו אז אומרים אבא ואמא

אבא ואמא שלך?

אצלנו זה מוזר מידי אז אומרים אבא ואמא

לק"י

אבל גם עם האחים שלו לא יוצא לי הרבה לדבר, וגם אם יצא לדבר על ההורים שלו, אני אגיד "אבא/אמא שלך".

לי זה לא נשמע מוזר.

וגם לא רגילים אצלם שהגיסים אומרים אבא ואמא.

עד שאני תופסת אותה

חחחחחח מרגישה לפעמים כאילן אני מנסה לתפוס מלצר במסעדה 😂😂😂😂

אבל אנחנו כבר לא נפגשים הרבה, אז לא יוצא לי הרבה לא לקרוא להם....

להורים שלי אני קוראת אבא ואמא

ובעלי בא מבית אמריקאי, ושם קוראים להם ממי וטטי, אז אני קוראת להם גם ככה

לחמותי אני ממש בקלות קוראת ממי, לחמי אני לפעמים קוראת בהקשר של הילדים זיידי, לפעמים טטי, ולפעמים לא קוראת לו והוא בא לבד...

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו