פעם בלימודי התואר השני קמתי ביום חורף אחד להכין לי כוס תה, ובנחמדות שאלתי את הסטודנט שהיה איתי במעבדה אם להכין גם לו.

אז מסתבר שהוא צם כי אותו יום היה י' בטבת.

(ראוי לציין שהסטודנט ההוא ואני היינו הדתיים הכמעט יחידים בקבוצה)

לי קרה שהקראתי לבעלי רשימת קניות בקול

ומסתבר שהמיקרופון היה פתוח והמרצה זרק איזה בדיחה 🤦‍♀️

שאח שלי נגע בי וקפצתי כי אנחנו אסורים

או שהעברתי דברים לאבא שלי והנחתי חחחחח

וכולי צעירונת חששנית

מסיימת לשבת עם המנהלת

מתרוממת מהכיסא כשהתיק שלי תלוי לי על הכתף (תיק מחשב + קלסר) עושה חצי סיבוב עם הגוף ומעיפה באלגנטיות עם הקצה של התיק כוס קפה גדושה שהמנהלת הניחה לה על הדלפק.

בהשגחה פרטית מופלאה הכוס נשפכת על ערימת מסמכים חשובים שהונחו על השולחן וכמובן מתנפצת על הרצפה כדי למקסם את האירוע

הצילו 🤣

באנו לחתום חוזה על קניית בית!! מול העו"ד של החברה הקבלנית.

אני בשבוע 39+4

בעלי מתעקש לעבור עמוד עמוד לראות שהחוזה שאנחנו חותמים עליו הוא אותו חוזה שנתנו לנו לעבור עליו בבית.

אני מבקשת להכין לי כוס קפה

העו"ד אומר שלא כדאי כי זה עלול להשפך על החוזה

אני מתעקשת שאין סיכוי

מכינה לי קפה

ושופכת אותו בטעות על החוזה.

חזרתי לעבודה אחרי שנת שבתון והנחתי את התיק החדש שלי על כוס הקפה של המנהלת החדשה.

יוצאת לכיוון המכולת בלי מטפחת.

אני מחכה למעלית, הדלת נפתחת מגיעה להיכנס ושכנה פוגשת אותי מההלם שלא הבנתי שמשהו לא תקין.

תבינו שאני חרדית, שכולם בסביבה שלי מסתפרים 0 0 0 0  (אני לא, השארתי את השיער מבחירה)

לא היה נעים

אני פעם פתחתי את הדלת למישהו בלי מטפחת!!

אבל להגנתי אגיד שהייתי בהתאוששות בבית אחרי ניתוח 

והוא בדלת דפק ודפק ודפק ודפק ודפק

ובסוףףף, שאל איפה גרה משפחת כהן

וכל העניין של בגלל, אני חייבת להבין את זה יום אחד! אמאל'ה, איך אפשר לעמוד ככה מול בעלך?! 🫣😵‍💫🫣😵‍💫

וזו גם שכנה שמכירה אותי עוד מלפני החתונה ככה שידעה מצוין שאני נשואה

טוב שרק היא ראתה אותי

האישה לא מורידה את המטפחת ליד בעלה

בלילה המטפחת נדבקת לקרקפת כמו סקוצ ככה שהיא פשוט לא נופלת

לא ניסיתי כך שלא יכולה לאשר או לשלול חחח

כמו שזה נשות הציבור החרדי חוץ מליטאים, ספרדים, ברסלב וחבד ועוד כמה חסידויות קטנות שהן לא במיינסטרים החסידי)

תחשבי כמה חסידויות ענקיות יש לך שכל הנשים שם מסתפרות (רק מלמעלה החסידויות הגדולות שנוהגים להסתפר בהן: בעלז ויזניץ חצי גור באיין כלל חסידי וקרלין וזה עוד לפני שמתייחסת לתולדות אהרון ואברהם יצחק)

לדעתי זה מלא, לא יודעת להגיד לך בחלוקה כמה אחוז מהציבור החרדי הכולל אבל לא הייתי מגדירה כמצוצמם.

נ.ב. כמובן שבכל חסידות יש כמה "סוררות" כמוני וזה בסדר  

כתבתי כאן באופן כללי בהתאם להלך רוח שלהם..

גם צאנז מסתפרות לגמרי

ובחבד הבנתי שמספרות קצר אבל לא 0

גם אחד מהשני סלונים ממש מקפידים על זה - הייתי אצל מדריכת כלות חסידת סלונים ושיעור שלם הוקדש לזה

מדמיינת לי את הסיטואציה, בטח זה משונה..

וחשבתי שאת מחסידות אחרת.. אפשר מדריכות כלות מחסידות שונה? הן מכירות את כל המנהגים או שפשוט יודעות לומר לך איפה לשאול את אמא שלך? 

ממש לא בכיוון.

הלכתי למדירכה הזאת כי במסגרת החסידות שלנו יש מאין תקנון למי מותר ללכת. היא הייתה ברשימה 

והאמת הייתה מדריכה מעולה! אני הייתי מאוד מרוצה ממנה. יש לה ראש פתוח ובריא ומתאימה למציאות העכשווית

אחד השיעורים היה על להסתפר כמו שגם היה שיעור נוסף של תמיכה בבעל בהליכה לטיש (וגם זה את זה אגב בעלי כמעט לא עושה חחח)

ככה שאת יודעת - הדרכה לחוד ומציאות לחוד

החלטתי שאני לא רוצה בבוקר שאחרי החתונה. בעלי נורא אהב את השיער שלי. שיער שטני מתולתל מושלם!!! ידעתי ועדיין יודעת לטפח אותן הכי טוב שיש.

אז בעלי אמר לי כזה עזבי לא צריך להסתפר ומשם היסטוריה (והיסטריה חחח)

ככה שמעתי

סליחה על הבורות

חחח זה ממש מרתק הנושא הזה🫣

בחבד יש עדיפות שיישאר קוקו קצר ולא ארוך, אבל זה לא לגמרי חובה

בעיקר נוח מתחת לפאה שאין ארוך

בחב"ד זה מטעמי נוחות בלבד..

אין שום עניין כזה 

זה משהו שצריך להגיד מראש בשידוכים?

מעניין אותי חחחחח

לא מצליחה לדמיין אותך עכשיו

אני קוראת אותך המון כאן בפורום וממש מוזר לי עכשיו לנסות לדמיין משהו שונה

זה לא שיש כזה הבדל ביניהם

טוב, ברור שכן

בקטנה..

בתור אחת מבחוץ, מה יש בליטאים שהרגיש לך נכון להגדיר אותי ככה?

מנסה להבין מה יש אצל החסידים שכלכך מבלבל אותך..

בסה''כ אלה שני זרמים שונים בציבור החרדי

גם אצל החסידים יש מלא מלא מלא תתי זרמים

אני לא הגורית שאת מדמיינת אותה, גם לא חסידת סקווער ולא ברסלב

משהו אחר..

אני אוהבת 🥰

וחסידיות לא יצא לי עד היום

ועצם זה שאת פה בערוץ אומר שאת יותר פתוחה מהסטנדרט אז זה הסתדר לי עם זה שכנראה זה מה שאת... לא מתוך מחשבה רבה כן? סתם איזה הנחה שהנחתי לעצמי לפני כמה חודשים

אני באמת יותר פתוחה (מנטלית, בלבוש אני דיי רגילה)

לא כל החסידים דוסים כמו שאחרים מדמיינים אותם.

יש קהילות שלמות שהחל מהרב ועד אחרון החסידים - הקו הכללי פתוח יותר.

אם זה בנושא גישה לרשת (שמותר אצלנו מלכתחילה. לא לצרכי פרנסה ולא למטרות אחרות - מותר), אם זה בנושא הגיוס - מרבית העולם החרדי לא ''מת'' על החסידות שלנו בגלל הגישה בעניין. אצלנו חלק נכבד מהגברים שהם בגיל שלושים ומטה עושים שירות, חלק קטן צבאי, מרביתם אזרחי. הנשים לא עושות. עושים בגרויות בתיכון ותארים בהמשך. בנושא צניעות הלבוש למשל - כן סגור אצלנו (ביחס למה? חח) בהמשך לשרשור הזה הנשים נגיד מסתפרות. מקפידים אצלנו מאוד שלא יראו שיער מהמטפחת מה שנגיד לא מקפידים עליו אצל הליטאים והספרדים. 

בקיצור,

תודה שלמה. 

ומי מגלח אותה כל פעם? היא את עצמה?
מבינה שאת לא מגלחת, אבל מי שכן, זה לא מגרד כל הזמן?

מתעניינת...מקווה שזה בסדר.

או בעצם לא הבנתי

שיער לא מהווה חציצה במקווה, כי אם כן, כולנו חטאות.

צניעות- מול הבעל? זה לא דבר אסור.
מעניין

ככה אני יודעת, אולי יש עוד סיבות

ששיער הוא חציצה. כך נהגו גם הרבה מיהודי הונגריה.

רוב הקהילות והרבנים חד משמעית פסקו אחרת, והדעה הזו התקבלה רק בקהילות ספורות (שהיום הן עצומות מספרית, אבל אלה פוסקים בודדים).

צניעות מול הבעל, וגם מול קירות הבית שלא יראו שערה משערות ראשה (זה ענין קבלי מהזוהר. אמנם יש סיפור בגמרא על טישה קמחית שנהגה כך והגמרא אומרת שרבים עשו כמוה אבל זה לא מוזכר כהמלצה ואפילו לא ברור אם הגמרא משבחת אותה על כך) וכו.

ונכון שתמיד אפשר פשוט לכסות, אבל כשאין שיער אף אחת לא תהיה עם מחשבות שניות אם להיות עם כיסוי או לא ;)

אז לפני החתונה כבר מגלחים? עצוב קצת

אבל כמובן למען הצניעות צריך לעשות הכל.

ממה שאני מכירה בכל אופן.

לא מכירה קהילה שמגלחים לפני.

אפילו שבימינו כבר מגיעות לחתונה עם פאה (רוב הקהילות לא קשור לגילוח), נראה לי פשוט לא חשבו על זה 

לכן חשבתי שלפני החתונה.

ובחדר ייחוד מגלחים לכלה? מול בעלה הטרי?

וואו

אבל כנראה שזה קולא שהחתס התיר. באמת יש פה פער. אולי בשביל לא לבייש, אין לי מושג. באמת מעניין לברר..

מי שמגלחת שם אז לא יודעת אם מולו או שהוא לא מסתכל, אף פעם לא שאלתי

אבל נגיד יש לי חברה שהתקשתה לגלח ביום החתונה והתגלחה נראה לי כמה חודשים אחרי, ובעלה גילח אותה בבית. אבל כשכבר מכירים כמה חודשים זה באמת אחרת

אצל כל מי ששמה כיסוי ראש אחרי החופה,

אם זו פאה אחרת

מטפחת לבנה

וכו

החתן יוצא לריקוד ראשון והנשים מסתכלות במחיצה

רק אחרי איזה 20 דקות גם הכלה יוצאת

בזמן הזה שהגבר לא שם מסדרים לה את המטפחת / הפאה

ומי שמחליט לגלח כנראה עושה את זה בזמן הזה

המטפחת הזאת למשל - תמונה מהרשת רק כדי שתבינו את הרעיון למי שלא ראתה

כיום, כמעט 10 שנים מהחתונה לא הייתי מאפשרת לבעלי לספר אותי.. למרות שהוא ראה אותי בכל פוזה אפשרית

יש גבול 

אצלנו האמא מגיעה לבית של הבת יום אחרי החתונה ומגלחת

אחרי שמסיימים את הטקס לפעמים האמא הולכת

ולפעמים יש כאלה שעושים יותר חגיגה מזה החמות מגיעה לבקר עם מתנה (נוהגים אצלנו להביא עגילי יהלום)

אצלי אחד הסיבות שחמותי כלכך כועסת עליי זה בגלל שלא הסתפרתי. לא באלה בטוב 

היא כבר קנתה את העגילים וממש הופתעה שבחרתי שלא

דרמה בקיצור

זה הפך ממש לשיחת היום כי נוהגים אצלנו שבשבע ברכות הראשון 

הכלה - הנכדה מראה לסבא ליד האוזן שהסתפרה וגם ממנו מקבלים מתנה

בקיצור, היה וטוב שנגמר.

לפחות לסבא שלי יכלתי להסביר את הטיעונים שלי חמותי פחות הייתה בעניין.

צקשיביי

מעריכה אותך על העמידה שלך על רצונותייך 

נשמע מתיש

כל הכבוד לך שהשארת ואת שלמה עם עצמך

בכלל

ירחם זה פשוט לא אמור להיות עניינה

למה היא אמורה לדעת?

היא עצמה לא רואה את השיער הרי

לק"י

גם לא מצחצחת את הבית בלי הפסקה.

וגם לא מגלחת את השיער!

ממש כלה איומה😉😂

זה לא מלכלך את הכתף?

חחחח

שבו שושנושי ספרה שחמותה כל הזמן מסתובבת עם סמרטוט ומנקה כל היום.

שהתורה והההלכה מנוולות את הנשים.

תחשבי אישה גויה יפהפייה, ולידה קרחת מכוסה מכף רגל ועד ראש.

בעיניי מנוול את האישה היהודייה ואת שם ה' שהיא נושאת בתוכה.

צניעות כהשחתה של היופי הנשי? למה?

שלעם ישראל נמאס מהתורה, אז סיכמו עם ה' שמחזירים. קובעים יום ושעה, ועם ישראל מגיע עם משאיות מלאות - ספרי תורה, משנה, גמרא, ספרות גאונים, רמבם, ראשונים, אחרונים, הלכה, מוסר, מנהגים ועוד ועוד. אומרים לה' -הנה, קח. אז ה' אומר להם "מה? מה זה?! הבאתי לכם חמישה חומשים!"

אז בלי לזרוק עליי עגבניות, אני לא קראית, אבל יש הרבה דברים ופסיקות שהן החלטה אנושית, לא אלוקית לא התורה וההלכה אלא דעת יחידים שהיום תופסת באופן מקרי נתח גדול משומרי המצוות, אבל ממש ממש לא התקבלה להלכה כעמדה מיינסטרימית.

מכירה גם את הגישה שכל פסיקה היא ברוח הקודש ואלוקית,אני רואה את זה אחרת - יש בתורה דבר שנקרא פר העלם דבר, שזה קרבן שמקריבים הסנהדרין  במקרה שהם טעו בפסיקת ההלכה. מי שאומר שסנהדרין יכולים לטעות - גם הוא חושב שפסיקת הלכה היא אנושית וזה יכול לקרות. ומי שחושב שזה תיאורטי ובאמת סנהדרין לא יכולים לטעות (יש דעות כאלה) - אז האמירה של התורה עוד יותר חזקה פה, כלומר גם אם לעולם לא תראו אותם טועים, תדעו שיש אופציה כזאת. ש"לא בשמיים היא" לא אומר שזה מסור בידי חכמים והם פועלים מטעם רוח הקודש, אלא שבאמת באמת זה לא בשמיים אלא מסור בידי אנשים אנושיים שלפעמים טועים.

האם אני עדיין מחוייבת להלכה ולפסיקה? כן חד משמעית כי אני מאמינה שזה המבנה של התורה ושל היהדות, שהקבה נתן צק פתוח לרבנים לפסוק. האם כל פסיקה של דעת יחיד היא בעיניי 'מה שהתורה וההלכה חושבות'? לא..

אז לא ככ מטריד אותי שיש פה ושם פסיקות שמסתכלות על דברים בצורה קיצונית למשל, יותר כואב לי על מי שגדל בגישה שיש אמת הלכתית אחת ויחידה וחייבים להשתייך לקהילה שנולדו בה, ולא שאפשר לבחור את הדרך שלך לעבוד את ה'

יש לך שני ניקים דומים?

כי פה את שוקולד פרה עם נקודה בסוף ולמטה בהמשך השרשור יש שוקולד פרה בלי נקודה 

סליחה! גם זה ניק

אבל כן. אני עם הנקודה. נקודה שאומרת המון, אגב.

@שוקולד פרה. *ונקודה*

(חח סיקרנת!!)

אבל מה כשבחרתי את השם לא העלתי בדעתי שיש כזה, אבל עם נקודה..... (כנראה גם בדיוק באותם ימים לא היה הודעות שלך למעלה)

אני באמת צריכה לפתוח חדש ולהחליף

בדיחה נחמדה.

מוזר לי פשוט לשמוע שזה עדיין קיים. 

הופך לנורמלי ;)

ולגבי הניקים - מגניב, רק עכשיו שמתי לב בכלל..

נכנסתי לכרטיסים לוודא שאני לא הוזה, מכמות ההודעות של כל אחת הבנתי שאת המקורית

אבל תדייקי.

התורה וההלכה לא מנוולות את היופי הנשי.

אלא שומרות אותו ומקדשות ומיחדות אותו לבעל.

ברגע שעושים כזה דבר כמו גלאח בשיער  זה מנהג . זה לא הלכה.

לטעמי מנהג שהוא גם הפך ההלכה כי ההלכה אומרת להתקשט לבעל ולהיות הכי יפה בשבילו ולא ההיפך.. 

דעת החתם סופר זה שנכון לגלח את השיער, כדי למנוע חציצה בגלל קשרים בשיער.

אבל הוא לא סובר שהשיער עצמו מהווה חציצה.

(ככה בעלי אמר. לא ראיתי את המקורות בפנים)

מצאתי מאמר מעניין באינטרנט שמרחיב על ההיסטוריה והמקורות למנהג הזה (וגם מסביר למה זה לא מחייב את כל הנשים).

https://hakirah.org/vol21Oratz.pdf

לפי מה שכתוב שם, החתם סופר מזכיר את המנהג הזה (שהיה קיים כבר לפני זמנו, זה לא בעקבות הפסיקה שלו), ובעצם הוא מתייחס אליו בהקשר שבו הוא מסביר למה כלה שטובלת לפני שגילחה את שערותיה - זה בסדר.

אם את מכירה מקורות אחרים, אני אשמח לשמוע.

זה מה שאני מבינה מבעלי וממה שמצאתי פה.

בקובץ שהבאתי לא מובאים דברי החתם סופר.

אבל כן יש שם ציטוט של הרה"ג יעקב בראך זצ"ל, שכתוב בו בפירוש שההנהגה לגלח לגמרי זה מנהג ולא חיוב הלכתי גם למי שנוהגת כך.

"בנות ישראל וכו' שאין הולכין בגילוי שער―ובעש"ט ותלמידיו זי"ע הנהיגו שלא  יהי' להם שער כלל ואם כי ודאי על פי דין מותר להם לשאת שערות קצרות ונזהרים  מחציצה מ"מ יפה כח המגלחים כל שערותיהן אעפ"י שמבואר בש"ס שנוול לה  להיות מגולחת לגמרי וכו' הרי ראינו בטבילת גר שחוששין לגלח כל שערו מחשש  חציצה ובדורות אלו שנתמעטו הלבבות אם הבעל אין מקפיד על זה מה טוב מנהג זה לגלח כל שערן וכו'."

קטע שהוא ממש אומר במפורש. אני זכרתי שלמדנו בבי"ס בנושא הזה שיש איזה מכתב שאבא כתב לבת שלו לפני החתונה והסביר לה שהשיער הוא חציצה וכו ולכן היא חייבת את הגילוח. עכשיו ממש מענין אותי לחפש את זה כי זה מנהג כזה חזק.

יקח לי בטח כמה ימים להגיע לזה

להסרת שדיים.

ככה יהיה יותר קל ללכת בצניעות

ככה יהיו פחות מחשבות סוררות לגברים

ככה לא יראו צורת אישה.

מזעזע.

ברררר

לא מסתובבים בלי מטפחת?

שואלת מסקרנות אם זה בסדר

מעולם לא הסתובבו בבית בלי מטפחת

אצלי בבית אני בלי אבל משערת שככל שהילד יגדל כן אכסה

בסביבה שלי - כולן עם מטפחת תמיד

לא נעים שיראו את אמא עם קרחת.

לא אצלי אצל חמותי ואמא שלי

גיס שלי בן 3 שמע אותי אומרת שבא לי מקלחת

אז הוא אמר לי אבל את לא יכולה להתקלח יש לך מטפחת🤣

אמרתי לו מה אמא לא מתקלחת? הוא אמר לי לא חחח

ושאלתי אותו איך הוא מתקלח עם כיפה הוא אמר לי מוריד אותה ולא הבין מה אני רוצה חחחח

לא קישר בין האופציות

ויש לי שיער ארוך ויפה

מורידה מטפחת רק בחדר שלנו

ואפילו בחדר עם בעלי כשאנחנו יחד

הכל מגולה חוץ מהשיער

אף פעם לא בדקתי מה הסיבה שאנחנו מקפידים קשור לקבלה אולי

כזה אף פעם לא שמעתי..

מתי את כן מורידה?ואם אפשר לשאול למה את נוהגת כך? 

לבעלי זה חשוב אז מכבדת

זה לא שאסור לו לראות או לגעת בשיער רק שאני לא אסתובב בלי.

אגב בזמן החיבור עצמו יש כן ענין מהזוהר שהשיער יהיה מכוסה

בחיים לא שמעתי על זה..

אישית לא מתחברת אבל אשרייך

לעניות דעתי כל העניין בלכסות את השיער זה שהבעל יוכל ליהנות מיופיו ולא אחרים.. 

ואני לא מסתובבת בבית בלי כיסוי ראש

יצאה לי טעות מקלדת, רציתי לכתוב גלח.

אז בעצם האישה נראית בפני בעלה רק עם כיסוי ראש?

וואי ממש מוזר לי, תמיד ידעתי שהשיער הוא כח נשי עוצמתי, מלא אנרגיה (כמו עם שמשון) לכן אישה מכסה את הראש בפני העולם כי זה משדר אנרגיות חזקות אבל בפני בעלה זה דווקא כלי לקשר וחיבור.

טוב, סליחה על הנצלוש! 

שבוע שעבר הגעתי לעבודה עם הילדים.

היה שלב שהלכתי לשירותים, והילדים חיכו לי בחוץ.

זה שירותים עם מחיצות כאלה שמחלקות את החדר לתאים, לא קירות בנויים.

הקטן שלי פשוט זחל מתחת ונכנס לי לשירותים.

ועוד משהו-

נתתי לתלמידה להתקשר הביתה, ובטעות חייגתי לדודים שלה במקום ההורים. (יש לה בת דודה איתה בכיתה, יש להן שם משפחה שונה).

הילדה מדברת עם הדוד. ואף אחד מהם לא קולט את הטעות.

רק אחר כך שמתי לב למה שהיה.

החדר של המנהל והחדר שלי ושל עוד עובדת הוא אחד ליד השני.

יום אחד יצאתי מהחדר לכיוון החדר שלו והוא יצא לכיוון המטבח

ובום טראח 🙄התנגשתי בו אבל מכל הלב חחחחח וחברה שלי צוחקת מהצד- ראיתי את זהההה😂😂

תאונה חזיתית |הקוף שמכסה את הפנים|

זה בדיוק מה שהיה עם הבוס.

והוא גבוה ממש.

ואני נמוכה יחסית

נתקעתי לו בחזה עם הפנים שלי. מביך ברמות על.

עומדים לצאת מבית חמי וחמותי בצאת שבת.

אנחנו מפטפטות קצת על הא ודא, ואני מרגישה משהו בכיס.

היי, מעניין מה זה? מוציאה מהכיס בסקרנות.

זה

היה

עד.

לא זכרתי שזאת את

אבל זכרתי את הסיפור

אין פדיחות יותר מיזה איןן

סתםםם

קברנו שתינו את הסוד עמוק מאוד

שביקשתי פעם מחמי לקנות לנו נייר טואלט (זה מקובל אצלנו לבקש להשלים בסופר משו אם צריכים) וביקשתי דווקא את הצבעוני

אז הוא אומר לי - את בטוחה? לא לבן? אני יודע שקונים רק לבן

לקח לי כמה שניות להבין..🤦

לא מכירה כזה דבר

לא הבנתי...

(האמת דווקא הפוך, הייתי חושבת שרצוי דווקא צבעוני)

זה לשיטה שהוא כן מקבל טומאה

בשביל לא להסתבך עם הלבן ועם מה שרואים או לא רואים

כדאי להשתמש בטישו צבעוני

רצוי לא צבע ורוד כדי לא בלבל בין סיבים של הנייר לבין נימי דם.

וחמתי פדנטית

כמו שאני מכירה אותה, היא השתמשה רק בלבן כי לא יודעת את ההלכה הזו..

זה לא בד. לא בודקים כתמים על טישו בכל מקרה.

אבל אם סיב של טישו ורוד או כתום ידבק איפושהו לגוף ואחכ יוריד לך צבע על עד אז זה עלול ליצור שאלות והתלבטויות.

אז עדיף לבן וזהו

אני יום אחד ישבתי עם אמא שלי על המחשב שלי ועבדנו יחד על משו.

ואז חיפשתי בהורדות איזה תמונה שקשורה, ועברתי על התמונות בגדול, ואז הופיע על המסך תמונה גדולה של עד עם שאלה רצינית. (צילמתי כי ניסיתי לראיין את GPT עליו, מיותר לציין שהוא ממש בור ועם הארץ בנושא)

אני ואמא שלי פרצנו בצחוק

מהמצלמה זכרתי למחוק את זה מיד, אבל בהורדות במחשב זה נשאר...

לא חשבתי בשום שלב להתייעץ איתו מעשית, ברור שזה מופקע.

שאחרי הברית של הקטן, המוהל היה איתנו בקשר, וביקש כל כמה ימים שנשלח לו תמונה של המקום.

כמובן שמחקתי אחר כך את כל התמונות.

כל הפלאפון שלי היה תמונות של הברית... כי היה נראה לי לא משהו וכל היום שלחתי למוהל, כל פעם שפתחתי את הפלאפון פחדתי שהילדים יראו את זה 🫣

חברה שלי שאבא שלה מוהל מפורסם אומרת שהתמונות שלו בפלאפון ממש ...... 😷

ובין כל התמונות הייתה תמונה של בדיקת הריון שצילמתי כדי להראות לבעלי כי הוא היה אז בסדיר 🤭

רק אח"כ קלטתי את זה.. 

הגעתי להתראיין לעבודה עם בטן של שבוע 38, הייתי אז בהריון רביעי ובמקום העבודה הסופר חילוני שהגעתי אליו זה היה דבר נדיר ממש (מאז נולדו לי עוד פי 2 ילדים, וההלם הלך וגדל).

כל הראיון המנהל של התחנה רק היה עסוק לדבר איתי על ההריון, להגיד למראיינת השנייה איזו רזה אני ניראית שלא להאמין שאני צריכה ללדת, ושזה הריון רביעי, זה היה בערך כל הראיון.

התקבלתי כמובן, עובדת שם כבר מעל 14 שנה

אבל התחלתי רק שהוא היה בן 5 חודשים

שרשור הפאדיחות הזה גורם לי לחשוב איזו פעורה אני.

כי קרה לי הרבה דברים דומים, אבל לא החשבתי את זה כפאדיחה, אלא כדברים שיכולים לקרות לכל אחד ודי (חוץ מלצאת בלי מטפחת- שקרה לי פעמיים ומזה כן התפדחתי).

רוצה לספר לא ממש פאדיחה, אלא ארוע שהייתי בו פעורה ברמות וקלטתי את זה רק אחרי כמה שעות (ולכן גם הניק האנונימי- שיתפתי בסיפור הזה הרבה אנשים...).

בוקר לחוץ אחד חניתי לקניה קצרצרה במכולת, וכשבאתי לצאת ג'יפ צבאי חסם אותי- כשהוא מותנע ופשוט עומד על הכביש של החנייה. דחפתי ראש לג'יפ וביקשתי שיזוזו, אבל הנהג לא היה שם (נכנס לקניות) אלא רק חייל אחר במושב ליד, שאמר שאסור לו לנהוג ברכב צבאי. אז אני, בלי לחשוב יותר מדי, התיישבתי במושב של הנהג, נסעתי חצי מטר, והמשכתי לי בנחת ליום העבודה.

רק בדיעבד חשבתי שבטח החייל היה בשוק מוחלט מהמתנחלת ההזויה...

תני עוד סיפורים כאלההה

הרגת אותי עכשיו

אני אוהבת לקרוא לבעלי בצחוק ר' ישראל מאיר בן ר' יהונתן ליפא (כמובן שמות בדויים, אבל הרעיון של לקרוא לו בשמו ושם אביו עם ר' לפני)

ויום אחד היינו אצל חמותי והכרזתי בקולי קולות ככה, פתאום אני קולטת את חמי מסתכל עלי עם זוג עיניים, למה אני מכריזה את השם שלו

לא מקובל אצלנו לקורא להורים בשמות שלהם, בטח ובטח לא בפניהם..

ה' ישמור אם זה היה קורה לי עם חמי

לא כי לא מקובל אצלם לקרוא בשם, אלא כי לא נעים לי.

לק"י

בקרבה נפשית שאקרא להם ככה.

אבל ככה מקובל אצלנו..

ככה גיסתי קוראת

האמת לא אבא לאבא שלו אני לא אפנה בחיים

רק כשמדברים עליהם עם הגיסות וכו אז אומרים אבא ואמא

אבא ואמא שלך?

אצלנו זה מוזר מידי אז אומרים אבא ואמא

לק"י

אבל גם עם האחים שלו לא יוצא לי הרבה לדבר, וגם אם יצא לדבר על ההורים שלו, אני אגיד "אבא/אמא שלך".

לי זה לא נשמע מוזר.

וגם לא רגילים אצלם שהגיסים אומרים אבא ואמא.

עד שאני תופסת אותה

חחחחחח מרגישה לפעמים כאילן אני מנסה לתפוס מלצר במסעדה 😂😂😂😂

אבל אנחנו כבר לא נפגשים הרבה, אז לא יוצא לי הרבה לא לקרוא להם....

להורים שלי אני קוראת אבא ואמא

ובעלי בא מבית אמריקאי, ושם קוראים להם ממי וטטי, אז אני קוראת להם גם ככה

לחמותי אני ממש בקלות קוראת ממי, לחמי אני לפעמים קוראת בהקשר של הילדים זיידי, לפעמים טטי, ולפעמים לא קוראת לו והוא בא לבד...

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!

וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.

מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!

ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי

אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

בהצלחה!!!!

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק

המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..

כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.

הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן

חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות

יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא

הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.

אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.

בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)

בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות