זה לבחור במלחמות אינסופית.
אני לא יודעת מה זה אומר הייתם עדינים,
אבל אני כן יודעת שלהיות אסרטיביים זה לא אומר להיכנס למאבקי כח.
אפשר להיות מובילים בלי להיכנס למרדפים.
לשים אצבע על הבעיה זה חצי הדרך לפתרון.
לרדוף אחרי ילד עם ארטיק זה לא הובלה הורית, זה מאבק כח.
בהדרכת הורים לומדים על המהות, על מה מפעיל אותי כהורה, מה מפעיל את הילד כילד, על ההתנהלות הכללית של המשפחה (שדר מבלבל בין הורים, חוסר שיתוף פעולה בין הורים למסגרות, התערבות משפחה מורחבת וכו' על זה הדרך)
לומדים איך להציב יעדים ברי השגה, לומדים מהי הצלחה ומהו כישלון בהורות (או ליתר דיוק מהו לא כישלון בהורות,, ספויילר: לטעות זה לא כישלון)
לומדים איך קמים ומתקנים, מה הנקודות שבהם אנחנו תוקעים את עצמנו.
זה תהליכים הרבה יותר עמוקים שמחזקים את ההובלה ההורית ולוקח זמן ללמוד אותם וזה לא רק עניין של שעות, אלא באמת לוקח זמן עד שהאסימונים נופלים וזה בסדר.
אם את מחפשת עזרה ראשונה לסיטואציה איך להגיב במצב x
את יכולה לכתוב בצאטgpt
ולקבל ניתוח סיטואציה עם המלצה לפתרון.
זה יהיה גנרי אבל מיידי. ומקרה ועוד מקרה ועוד אחד, עוזרים לגבש דפוס אז זה גם עוזר בסוף.
למשל עם הארטיק תכתבי מה קרה, תבקשי ניתוח סיטואציה, זיהוי מוקשים והצעה לפתרון.
את יכולה לכתוב גם גישה הורית אם יש משהו ספציפי שאת רוצה לפעול לפיו.
זה יאפשר להרפות מהצורך לקבל תשובה מיידית בהדרכות עצמם ויפנה את הקשב בהדרכה לתהליכי עומק.
הרבה הורים לוקחים הדרכה בצורה כזו או אחרת, ומי שלא, מפסיד.
סיטואציות בהם הילדים מנהלים את הטון נקרא מאבק כח והרבה הפעמים יש בורות כאלו, ככל שיודעים לזהות מוקדם יותר ויש כלים להתמודד, ככה הבורות פחות עמוקים.
תסכול מההורות הוא קריאה לשינוי, ואתם בתחילת תהליך שינוי, תתעודדי ותאמיני בתהליך, כדאי לתעל את התסכול לאנרגיה וצמיחה.
לוקחים בפרופורציה כשמבינים ששינויים הם עבודת חיים ובאנו לעולם כדי לעבוד לא כדי שהכל ילך לנו בקלות. וזה שלא קל עם הילדים זה לא אומר שאנחנו או הם מקולקלים, אלא שנדרשת פה עבודה כדי לעלות על דרך המלך ועם כח רצון ואמונה הכל פתיר.
האתגר הוא זמני, הקשר הוא לכל החיים.
ונכון שנראה שגיל 5 זה מאוחר ללמוד, אבל בואי, כולה ילדים בני 5 שלוקחים ארטיק,
זה לא ילד בן 16 שלוקח את האוטו של ההורים ומעשן מרעין בישין..
הכל טוב, ממש לא מאוחר זה בדיוק הזמן, הכל טוב.
מה שכן, אין פלסטרים ואין קיצורי דרך. צריך לבוא עם נכונות מלאה להשתנות ולשנות דפוסי חשיבה.
אין שום קורס שיגרום לילד להיות מלכת אנגליה טקסית ונימוסית (אפילו הנכדים שלה עושים שטויות מול המצלמות)
ילדים הם ילדים, ויש להם אישיות ורצונות וכוחות חיים.
איזה יופי שהם מנסים לקחת משהו שהם חושבים שמגיע להם, מקסימום יצליחו. ילמדו שמאמץ זה משתלם ושיש דרכים לגרום לאנשים לעשות עבורם מה שהם צריכים. התכונה הזו לכשעצמה, היא חיובית.
זה שצריך לווסת אותה לא אומר שהיא שלילית במהותה. לכן השאיפה היא לא לגדל ילדים שעושים כל מה שאומרים להם ומתנהגים כמצופה מהם ושאומרים לדודה בדיוק את מה שהיו צריכים להגיד.
השאיפה היא להוציא מהכוח אל הפועל את הכוחות שלהם על מנת שיוכלו להגשים את שליחותם בעולם.
זה אומר שאם יש ילד עם תעוזה, לא נעקור לו את התכונה הזו, אלא נלמד זהירות כדי שידע איך להשתמש בתעוזה שלו בדרך נכונה יותר שתביא אותו רחוק יותר.
