קשיים עם הילדים בהתנהגותאובדת חצות

הבנו ששנינו עדינים

והם מצפצפים עלינו

והיינו צריכים הדרכה ורק עכשיו לקחנו

והם רק בני 4 עוד מעט 5

לקחנו קורס היקשרות

ועכשיו גם התחלנו עם יועצת הורות

אבל המפגש פעם בשבוע ורק התחלנו

ומנגד כל הזמן יש מקרים מגוונים שמדאיגים ומכעיסים ולא נעימים: ריבים, חוסר כבוד, לא מקשיבים, עושים מה שרוצים וזה מרגיש נורא

יש להם מלא דרמות ובכי וויסות

פותחים מקרר לבד

פותחים חדר לבד

לא מקשיבים לנו

לא מחכים לרשות מאיתנו

כל אחד מאיתנו באופי רגוע, נעים ומכבד

והחוסר כבוד ממש כואב

וגם מרגיש שאנחנו דפוקים שלא הצלחנו ולא מצליחים

וגם כולם במשפחה יודעים שהם ילדים מדהימים

וחכמים אבל לא ממושמעים ורואים את זה במפגשים

וזה כזה לא נעים!

אמא שלי הייתה מותשת מהם ביום שהם הגיעו אליה וראתה כמה הם לא מחונכים ולא מקשיבים

וזה מעליב

אני הולכת לישון עם זה בלילה וקמה עם זה בבוקר

וחושבת על זה כל הזמן

זה מתיש אותנו משפיע על איכות החיים

זה מכאיב ועצוב

ולדבר על זה ולדוש בזה ממש מבאס

מה עושים עם זה?


יש עוד הורים שלוקחים יעוץ

או שנכשלנו בהצבת גבולות?

והילדים מנהלים אותם?

איך לוקחים יותר בפרופורציה?


יש ילדים שמתנהגים יפה כ"כ עם הורים עדינים כמונו

ולמה שלנו לא?

אנחנו נותנים ככ הרבה

כל הצורת מחשבה של הצלחה וכשלון היא טעותאחרית דבר

כל ההנחת יסוד שכל הילדים ממושמעים ומתנהגים יפה היא גם טעות

כל המחשבה שהכל בגללכם היא טעות


הילדים שלכם אולי צריכים לעבור תהליך מול עמידה מול גבולות

אולי גם אתם צריכים להתברר איך נכון לכם כמו מי שאתם להציב גבולות


אבל אין פה שום דבר חריג

הילד שלי ממושמע יחסית אבל צריך ללמוד לחזק את הבטחון העצמי שלו ולהעז להביא את עצמו בחברה

ילדה אחרת שלי צריכה ללמוד איך היא יכולה להרגיע את עצמה כשחווה אאכזבה או תסכול ולא רק לצרוח

ילד אחר שלי צריך ללמוד איך לא ליפול למסכנ ות מכל דבר שלא מקבל


וגם לנו כהורים יש רשימה שלמה של תהליכים ועבודות שצריכים לדייק ולעבוד


מבינה מה אני מנסה לומר?


המחשבה שלך מונעת ממה אמור להיות

ממה אצל כולם אחרת

ומה המציאות ומה קורה בפועל וכמה אתם כשלון והילדים כשלון

וכל היום סביב זה


ילדים באים לפה לא מתוקנים

הם לומדים את החיים לאט לאט

תני להם זמן ללמוד

הם מתנהגים נורמלי

לכל ילד יש נק' עבודה

אצלך בגבולות

אצל מישהו אחר בתחומים אחרים


לכל הורה יש עבודה ולימוד לתקן בעצמו בהורות שלו

אין הורה שמגיע מושלם להורות

כולם נתקלים בתחומים חזקים.ובאזורים שצריכים למידה

כל אחד ילמד בצורה דונה

יש מי שעובד לו למידה עצמאית

יש שישמע קורסים או שעורים וסדנאות

יש מי שיעזור לו הדרכת הורים או יעוץ אישי

הכל טוב וכל אחד והדרך שלו


תקלילי קצת

לא קרה לכם אסון

פשוט חשבתם שהורות וילדים הם משהו אחד

קל יותר.וגיליתם שבחיים זה עובד אחרת

וזה לא קל שמתנפץ לנו אשליה

אז קבלו את הקושי

רבל..אל תתקעו שם..בפער בין איך דמיינת אמהו•ת וילדים

לבין איך בפועל


תהיו בעבודה עצמה

בלדייק גבולות

להעצים חוזקות

להתמיד להיות עקביים ולגלות איך נכון לכם לשים גבולות


אל תצפו לשינוי מיידי זה תהליך שיקח זמן

הילדים לא מנהלים אותיoo

אבל עדיין בגיל הזה (וגם בגילאים אחרים) היו:

ריבים, חוסר כבוד, לא מקשיבים, עושים מה שרוצים וזה מרגיש נורא

יש להם מלא דרמות ובכי וויסות

פותחים מקרר לבד (למה צריך רשות?)

פותחים חדר לבד (כנ"ל)

לא מקשיבים לנו

לא מחכים לרשות מאיתנו


אני חושבת שאת צריכה לעשות הפרדה בין הצורך ללמוד להוביל אותם לבין ציפיות מהם


אכן כדאי ללמוד הובלה הורית וזה משנה חיים

אבל

הציפיות שלך מהם לא ריאליות

כשיש ציפיות לא ריאליות אין לך סיכוי ללמוד להוביל

כי הם לא יצליחו להתנהג כפי המצופה מהם וייצרו התנגדויות אינסופיות 

גם נכון -כדאי ללמוד ולהכיר על העולם הרגשי של ילדיםאחרית דבר

הם לא רובוטים

וטבעי שיתעקשו-יריבו-יבכו


אין שום סיבה בעולם לצפות שיבקשו מעצמם רשות לפתוח מקרר-חדר

או לגעת בחפצים בבית


אפשר ללמד אותם שלחדר הזה לא נכנסים בלי רשות

אבל למידה זה לא אמרתי פעם אחת אז איך הם לא מצייתים

זה הסברה חוזרת שוב ושוב עד הפנמה

זה לא להכנס למאבקי כח- זה לא נקרא לשים גבולות


ואם את רוצה מזמינה אותך לפרטי אם מעניין אותך סדנאות בנושא

האמת שחשבתי הרבה מה לענותעל הנס

קודם כל מבינה את הכאב והתסכול,

ההרגשה של 'נכשלתי' או נכשלנו,

את מעלה כאן המון שרשורים שבהם הנושא הוא אותו נושא וזה ממש מתסכל אותך,וכואב ממש.

ילדים הם לא התבנית של ההורים שלהם,

ילדים בטח בגיל הזה לא מעריכים את מה שנותנים להם,ולא מרגישים חייבים,

ילדים בודקים כל הזמן גבולות וכל הזמן מאתגרים מחדש,

ילדים הם יצור נפרד מאיתנו עם מחשבות ורצונות משלהם,

ויותר מיזה הם לא מבינים שהם נוהגים בחוסר כבוד,

כן נשמע שיש כאן צורך בהצבת גבולות,

אבל אתם ממש לא דפוקים,אתם לא מנוסים זה הבדל גדול,אתם לוקחים אחריות ומנסים לשפר ולתקן,הולכים לייעוץ,זה מה שחשוב שאתם בתנועה ולא מזניחים.

שאתם בלמידה,


 

ואין דבר כזה נכשלנו,הם ילדים .ומעולה שאתם הולכים לייעוץ לקבל כלים,

ותאמיני שכמעט כל ההורים באיזה שהוא שלב הולכים לייעוץ,הולכים להדרכת הורים גם הורים מנוסים מגיעים להדרכות כאלה,

וזה שהילדים לא ממושמעים ועדינים ומתחשבים זה לא אומר שהם לא יהיו כאלה כשיגדלו,וגם לא מעיד עליכם כהורים כלום.

הם בסך הכל ילדים נורמלים.

וההשוואה מול ילדים אחרים היא מוטעית לכל ילד יש את התיק שלו,

הורות היא לפני הכל למידה והתפתחות שלנו.

ההבנה והעבודה האישית היא שלנו.

אני חושבת שקודם כל תשחררי את ההרגשה שאתם לא בסדר,זה לא יוביל אתכם לשום מקום,ובדקי מה כן אפשר לעשות,ואת זה את כבר ממש משתדלת,אבל זה תהליך והוא לא יקרה ביום יומיים.

 

 

היי יקרה. אני חושבתפרח חדש

שאת יותר מידי ביקורתית על עצמך

וגם משליכה כל התנהגות של ילד, על עצמך

משהו לא טוב או לא נכון שעשית/ם.

זה לא ככה

ילדים יש להם רצונות, תכונות, אופי, חוזקות וחולשות.

החלטתם על תהליך מסויים

זה מצויין

אבל זה לא קורה ביום אחד

וזה גם לא אומר שאופי של ילד ישתנה

תלמדו עם הזמן איך לבנות את ההתנהלות סביב אופי מסויים של ילד או כל תכונה אחרת שלו.

מה אני רוצה להגיד

שחינוך זה לא תעשי 1 ו 2 ובוודאי יהיה 3.

לא.

זה תהליך

אצל כל משפחה ואצל כל ילד זה עובד אחרת.


וגם

לא לצפות שהם יהיו דייקנים ממושמעים שיא ומתקתקים את מה שלמדת ומנסה להעביר להם.


אני לוקחת דוגמא של לא לפתוח את המקרר ללא רשות.

יתכן מאוד זה כלל שלא מתאים לילדים שלכם.

בבית שלי פותחים חופשי (כמובן לא פעוט שסתם ישפוך הכל)

אבל הם יודעים למשל שדברים מיוחדים שיש במקרר כמו מעדנים הם צריכים לשאול לפני כי זה לא משהו שאוכלים כל יום.

את מבינה? 

אני קוראת אותך הרבהאורוש3

ואני מרגישה שאת תוקפת את זה מכיוון שלא מקדם אותך.

אני חושבת שאת קודם כל צריכה לעבור תהליך עם עצמך. להבין שאין ילדים מושלמים ואין הורים מושלמים. להבין שהילדים הם לא החותמת והייצוג שלך בעולם. יש להם אישיות משל עצמם. וההצלחה והכשלון ותחושת הערך העצמית שלך לא נמדדת בכמה הם ממושמעים. זה תהליך. לא קל לשחרר את הנקודה הזו.

אני חושבת שללכת לקורס הקשרותי ולהדרכה פרטנית זה נהדר. ברור שיש עוד שלוקחים יעוץ! כולל אותי. כולל הרבה. אבל את צריכה להבין שזה לא ששילמת ואז תוך כמה שבועות הכל יהיה מתוקן. את עשית צעד מדהים שהתחלת תהליך. התהליך אף פעם לא באמת מסתיים. את צומחת ומתחפתחת איתם. משכללת את ההורות שלך. רוכשת עוד כלי ועוד נקודה. שינוי אמיתי שמחזיק מתרחש לאט ולעומק. תתמסרי אליו. אנחנו חיים בעולם של תוצאות. אבל זה לא עובד ככה בהורות. כמו בכל דבר אנושי שמצריך דרך כמו עבודה עצמית, זוגיות, שמירה על בריאות, שינוי תכונה או קושי אישי. יש עליות וירידות, תובנה, שינוי איטי, עוד התאמה למציאות משתנה. ככה זה וזה בסדר.

תתכנסי עם המבט פנימה. לא איך הם נראים בחוץ. איך את מרגישה אותם בפנים. תביאי מקרים ודילמות להדרכה. תכתבי מה קרה בדיוק. תלמדי למידה דינאמית ועמוקה. זה לא חומר למבחן ששוכחים אחרי רגע. זה מסע.

וגם נשמה, ילדים לקראת חמש בוודאי פותחים מקרר וחדר ולא תמיד מקשיבים ולפעמים בוכים ולא מווסתים. זה בסדר גמור. גם את ובעלך לא נולדתם מבוגרים מאופקים, עדינים ומכבדים. לכי עם ההדרכה שלקחתי. תדברי רגשות. תשחררי אותם קצת להתנהל. מה הבעיה אם פתח מקרר? תשאלי אם רעב, תני לו לקלף ולחתוף תפוח עם סכין של ילדים. תנסי קצת פחות לנהל אותם, להיות קשובה אליהם, ללכת עם תחומי העניין שלהם. להפחית מאבקים מיותרים, לדבר רגשות. גם את שלך. דוגמא אישית זה המון. לשקף להם- ממש רצית את המספריים הגדולים, מבינה, מתסכל שלא הרשתי, הינה הבאתי לך כאלה שמתאימים ליד שלך בא תראה לי איך אתה גוזר את העטיפה. גזרת ממש מדוייק! שוב, לא יקרו קסמים ביום. אבל דברים יזוזו בהדרגה. תעשי איתם דברים שכיף גם לך. בלי לצפות שהם ישארו רגועים ושלווים ויאמרו תודה...

בהצלחה ענקית וחיבוק 

תודה רבהאובדת חצות

התכוונתי שהם פותחים מקרר ומוציאים ארטיק או גלידה שהם בכלל לא אמורים לקחת

ובלי לשאול

וכשאני אומרת לא

הוא לוקח את הארטיק ורץ בכל הבית ואני צריכה לרדוף אחריו וזה סיוט! ומרגישה שהם לא מקשיבים לי! לכלום.

ותחשבו שההצפה הזו נובעת מאובדת חצות

גם שנה חדשה

גם עומס

גם הורדתי בשבילם במשרה

אחרי שהייתי איתם כל החופש (לא רגילה)

הזמן האישי שלי ירד למינימום

אני לוקחת הדרכה הורית

וזה ממש תהליך בשבילי

כי הייתי מרוכזת בעצמי כאדם ואני בהורות עושה תהליך לעבור ולהיות מושקעת בהםץאבל אני מרגישה את כל הצער והכאב

כשהם בוכים

כשאין ויסות

כשהם משגעים אותי

אחד בוכה

השני כואב לו

אח"כ הם רבים

וכל הזמן דרמות

וגם חוטפים לי משהו בלי רשות ולא נותנים

וגם לא רוצים להתקלח

זה לא אחת מן ההתנהגויות

זה הכלללל וזה מתיש

ואנחנו בלי שינה

ובנוסף

כשהם בוכים בתחילת שנה בהסתגלות

זה מציף בי את כל השלילי שקרה השנה!

שבקשו שניקח אותו מוקדם

שהוא מפריע בצהרון

ובמקום להאמין בילד שיצליח

והשנה היא חדשה

אנחנו כבר עם מינוסים

וחוסר אמונה שדברים יכולים להשתנות

ושצריך להשתחרר ולהרפות

וזה הציף אותי והיה גדול עלי

איך הוא יסתדר השנה

ומה יהיה

ומה יקרה

וגם חוגים

וגם קורס מיומנות חברתית

אבל בעיקר חוסר האמונה שלי עצמי שנוכל לצאת מהמקום הזה 

את כנראה מצפה לתגמול להשקעה שלךהמקורית

לזה שהורדת משרה

לזה שלקחת קורס

לזה שאת מפנקת

וכו וכו


עד שלא תחליפי דיסקט האכזבות לא ייגמרו

ובמקום להנות מהם תמשיכי לצפות ולהתאכזב ולחוות מפחי נפש

חבל


מלמעלה אני קוראת את השאלה שלך (במילים שלי כמובן, לפי מה שאני מבינה )- איך אני גורמת להתנהג בדיוק כמו שאני רוצה?

והשאלה והלך הרוח צריכים להיות אחרים. יותר בכיוון של - איך אני מוצאת איזון בין מה שנכון לילדים ומה שהם צריכים לכוחות שלי ולגבולות שאני רוצה להציב בבית כדי לגדל אותם בשמחה בלי להרגיש שאני מרוקנת?


נראה שבאמת את עוברת תהליך מודע של לשחרר את הריכוז בעצמך. וזה מהמם אבל לוקח זמן גם. אז אל תמהרי להסיק מסקנות אחרי כלום זמן. שינויים אישיותיים יכולים לקחת גם שנים. החכמה היא לראות את ההתקדמות ולא להסתכל על מה שעוד לא השגנו


וזה בסדר להציב גבול, השאלה היא איך עושים את זה

הגלידות כמשל - את לא רודפת אחרי הילד בשום צורה. עכשיו יש גלידות, אבל כשייגמרו לא הייתי קונה שוב. סיבה ותוצאה. אתם לא מצליחים לשלוט במינון וזה לא בריא - אז החלטנו שאנחנו לא קונים יותר

זה בסדר גם להחליט שגלידה קונים רק בחוץ כשמתאים לכם וזה לא זמין כל הזמן

לדעתי כדאי לחזור לפשטותצוףלבוב
תעשי מה שאמא שלך או סבתא שלך הייתה עושה ותהיי עקבית. 
לא בטוח שהדרך שלהם היתה נכונהoo

או מתאימה לה

אני בחרתי בדרך שונה לגמרי מאמא וסבתא שלי

בעיניי הדרך שלהם היתה שגויה לחלוטין 

תחילת שנה זה בהחלט גל מציף מאודאורוש3
אני גם מזכירה לעצמי ממש לנשום רגע ולחכות ובא לי לבכות כל היום מדברים שונים של הילדים שלי. אבל מנסה מאוד לנשום רגע. ולעשות תכף חשיבה נוספת אחרי שהטירוף של ההתחלה יתאזן. 
כתבתן מהמם ומלא עידוד. שימחתן!אובדת חצות
אורוש הכתיבה והתובנות שלך מדהימות!
באהבה נשמה. את אמא מודעת ומדהימהאורוש3
בעיקרוןoo

מבחינתי אם יש ארטיק במקפיא הילדים יכולים לקחת

נניח אם אני רואה שילד אוכל יותר מדי ארטיקים

אני פשוט לא אקנה במשך זמן כלשהו כדי שלא תהיה בעיה סביב אכילת ארטיק


ככה אני מונעת את הבעיה וגם הילד לומד על הדרך שצריך לשמור על איזון


אם את רודפת אחריו את בעצם גורמת לו להוביל את הסיטואציה


אני אף פעם לא רודפת אחרי ילד

לא משנה מה הסיטואציה

רדיפה היא לא פונקציה אפשרית כי הילד אף פעם לא מפעיל אותי אלא אני אותו

נראה ליאורוש3

שהייתי באה. לוקחת לו. אומרת נגיד הגלידה לשבת, לא לעכשיו.  בא נחפש מה כן אפשר לאכול.

אבל באמת הכי טוב להעלות את זה בהדרכה כשרואים יותר תמונה רחבה ומקצועית.


 

 

את כתבת שילדים שלך לא מחונכים..קצת פרופורציות!אם_שמחה_הללויה

הם רק בני 4-5! כשבגיל הזה (בעצם בכל גיל)שומעים הרבה הערות..פשוט מפסיקים להקשיב.

בשבילך! תבחרי את המלחמות שלך!

אני בגיל הזה נעלתי חדרים שלא רציתי שיכנסו אליהם ,

הייתי נותנת להם לטעות שילמדו בדרך המעשית.

אני לא אומרת שמשמעת לא חשובה היא כן!

אבל בדברים באמת חשובים שזה קו אדום מבחינתך.

בסוף המטרה היא ילדים מחונכים ולא מאולפים, תחשבי מה הערכים שהכי חשוב לך להעביר ובשאר הדברים - שחררי!

זה נשמע קשה ומתסכל ממש!!!!❤️שיפור
אבל לא מדאיג, או כישלון!! ברור שהרבה הורים לוקחים ייעוץ. זה לא סימן לכישלון, זה סימן שאתם הורים טובים שמשתדלים
לבחור במאבקי כחאמאשוני

זה לבחור במלחמות אינסופית.

אני לא יודעת מה זה אומר הייתם עדינים,

אבל אני כן יודעת שלהיות אסרטיביים זה לא אומר להיכנס למאבקי כח.

אפשר להיות מובילים בלי להיכנס למרדפים.

לשים אצבע על הבעיה זה חצי הדרך לפתרון.

לרדוף אחרי ילד עם ארטיק זה לא הובלה הורית, זה מאבק כח.


בהדרכת הורים לומדים על המהות, על מה מפעיל אותי כהורה, מה מפעיל את הילד כילד, על ההתנהלות הכללית של המשפחה (שדר מבלבל בין הורים, חוסר שיתוף פעולה בין הורים למסגרות, התערבות משפחה מורחבת וכו' על זה הדרך)

לומדים איך להציב יעדים ברי השגה, לומדים מהי הצלחה ומהו כישלון בהורות (או ליתר דיוק מהו לא כישלון בהורות,, ספויילר: לטעות זה לא כישלון)

לומדים איך קמים ומתקנים, מה הנקודות שבהם אנחנו תוקעים את עצמנו.


זה תהליכים הרבה יותר עמוקים שמחזקים את ההובלה ההורית ולוקח זמן ללמוד אותם וזה לא רק עניין של שעות, אלא באמת לוקח זמן עד שהאסימונים נופלים וזה בסדר.


אם את מחפשת עזרה ראשונה לסיטואציה איך להגיב במצב x

את יכולה לכתוב בצאטgpt

ולקבל ניתוח סיטואציה עם המלצה לפתרון.

זה יהיה גנרי אבל מיידי. ומקרה ועוד מקרה ועוד אחד, עוזרים לגבש דפוס אז זה גם עוזר בסוף.

למשל עם הארטיק תכתבי מה קרה, תבקשי ניתוח סיטואציה, זיהוי מוקשים והצעה לפתרון.

את יכולה לכתוב גם גישה הורית אם יש משהו ספציפי שאת רוצה לפעול לפיו.

זה יאפשר להרפות מהצורך לקבל תשובה מיידית בהדרכות עצמם ויפנה את הקשב בהדרכה לתהליכי עומק.


הרבה הורים לוקחים הדרכה בצורה כזו או אחרת, ומי שלא, מפסיד.

סיטואציות בהם הילדים מנהלים את הטון נקרא מאבק כח והרבה הפעמים יש בורות כאלו, ככל שיודעים לזהות מוקדם יותר ויש כלים להתמודד, ככה הבורות פחות עמוקים.

תסכול מההורות הוא קריאה לשינוי, ואתם בתחילת תהליך שינוי, תתעודדי ותאמיני בתהליך, כדאי לתעל את התסכול לאנרגיה וצמיחה.


לוקחים בפרופורציה כשמבינים ששינויים הם עבודת חיים ובאנו לעולם כדי לעבוד לא כדי שהכל ילך לנו בקלות. וזה שלא קל עם הילדים זה לא אומר שאנחנו או הם מקולקלים, אלא שנדרשת פה עבודה כדי לעלות על דרך המלך ועם כח רצון ואמונה הכל פתיר.

האתגר הוא זמני, הקשר הוא לכל החיים.

ונכון שנראה שגיל 5 זה מאוחר ללמוד, אבל בואי, כולה ילדים בני 5 שלוקחים ארטיק,

זה לא ילד בן 16 שלוקח את האוטו של ההורים ומעשן מרעין בישין..

הכל טוב, ממש לא מאוחר זה בדיוק הזמן, הכל טוב.


מה שכן, אין פלסטרים ואין קיצורי דרך. צריך לבוא עם נכונות מלאה להשתנות ולשנות דפוסי חשיבה.

אין שום קורס שיגרום לילד להיות מלכת אנגליה טקסית ונימוסית (אפילו הנכדים שלה עושים שטויות מול המצלמות)

ילדים הם ילדים, ויש להם אישיות ורצונות וכוחות חיים.

איזה יופי שהם מנסים לקחת משהו שהם חושבים שמגיע להם, מקסימום יצליחו. ילמדו שמאמץ זה משתלם ושיש דרכים לגרום לאנשים לעשות עבורם מה שהם צריכים. התכונה הזו לכשעצמה, היא חיובית.

זה שצריך לווסת אותה לא אומר שהיא שלילית במהותה. לכן השאיפה היא לא לגדל ילדים שעושים כל מה שאומרים להם ומתנהגים כמצופה מהם ושאומרים לדודה בדיוק את מה שהיו צריכים להגיד.

השאיפה היא להוציא מהכוח אל הפועל את הכוחות שלהם על מנת שיוכלו להגשים את שליחותם בעולם.

זה אומר שאם יש ילד עם תעוזה, לא נעקור לו את התכונה הזו, אלא נלמד זהירות כדי שידע איך להשתמש בתעוזה שלו בדרך נכונה יותר שתביא אותו רחוק יותר.

תתמקדי בלהרים לעצמך ולהיות שם עבור עצמךשוקולד פרה.

נכשלתי? אוקיי, יש את מחר. ואם לא מחר אז מחרתיים.

הגעתי לקצה שלי? מחר אפצה את עצמי במשהו מפנק, ואנצור בזיכרון שקצה זה לא מפחיד. פשוט צריך לנשום עמוק.

כעסתי? התעצבנתי? יצאתי מהכלים? זהו. זה היה ונגמר. מעכשיו אני מעסקת במה אני רוצה מעצמי הלאה.


הילדים שלי גם לוקחים מהמקרר ופותחים.

נגיד השני שלי היום פתח חבעלת שוקולד וניסה לחתוך לו קובייה.

אז פשוט חתכתי לו כמה קוביות ו- זהו. עכשיו אי אפשר וזה במקפיא למעלה.

אבל זה כי באמת לא אכפת לי ככ שייקח.

הוא רק עם הארטיק שאת לא מרשה? אני הייתי לוקחת את הארטיק, שמה בתוך הכוס ואומרת לו שזה מתוק וטעים מאוד, ואני מבינה שהוא מאוד אוהב ורוצה, אבל לא לוקחים בלי רשות של אמא.

שיצרח, שישתולל, שיגז'דר, הכל

זה בסדר.

חינוך זה לא כיף ונעים לפעמים.

זה לספוג את התגובה הפראית שלהם, ולהבין שככה זה, זה הטבע הילדותי. ולהאמין שיותר חשוב שהוא ילמד שלא לוקחים בלי רשות מאשר שיהיה שקט...

רוצה לגעת בנקודהאפונה

שנראה לי לא התייחסו אליה (או לא מספיק)

בתגובות החכמות שכתבו לך.

 

מפריע לך, ובצדק, שהילדים מנהלים אתכם.

אבל הדרך לצאת משם היא לא לעשות משהו שיגרום לילדים להפסיק לנהל אתכם.

האנשים האחרים? ובכן, הילדים שלהם לא הפסיקו לנהל אותם.

העניין הוא להפסיק להיות מנוהלים על ידי הילדים.

זה בלט לי מאד בדוגמא עם הארטיק. הילד רץ עם הארטיק ברחבי הבית?

אני יכולה לנהל רק אותי.

איזה מין אמא אני בוחרת להיות במצב הזה?

נכון, אני יכולה גם "לנהל" אותו - לתפוס אותו ולקחת לו את הארטיק ולהעניש אותו.

אבל בסיטואציה הזו - מי מנהל את מי?...

 

אני חושבת שיש לך פה הזדמנות יקרה מפז

לקחת את ההובלה לידיים שלך.

לא את ההובלה של הילדים (גם, בע"ה, יהיה לך קל יותר להוביל אותם. אבל לא זו הנקודה)

את ההובלה שלך. של החיים שלך, של סדרי העדיפויות שלך

שאת תחליטי מה את רוצה וממה את מרוצה, במה את משקיעה את האנרגיות שלך ואיך

לא החברות, לא הצוות בעבודה, לא אמא, וודאי שלא הילדים שלך.

לבחון היטב לאן פנייך מועדות, מה המטרה שלך, לאן את רוצה לכוון

ולהתמקד בזה. לא להתפזר.

 

נראה לי כל כך מיותר אבל אוסיף בכל זאת

שגם אנחנו היינו בטיפול והדרכת הורים אצל פסיכולוגית מצויינת

וזו אחת ההשקעות הכי משתלמות שלנו.

אני מוסחפה עוד שאלה מכיוון אחר ממש...באר מרים

את מתארת כל הזמן "בעיות משמעת" עם הילדים (בשפה של פעם..)


אם אני זוכרת נכון את מורה לאנגלית, בגילאי חטיבה, וזה הולך לך טוב ואת נחשבת מוצלחת...


זאת אומרת שאת מעולה בהתמודדות עם בעיות משמעת!


את מורה מקצועית - וילדים נוטים לסובב מורות מקצועיות

אנגלית זה לא מקצוע אהוב במיוחד...


וכנראה שאת יודעת מה לעשות שם כדי שאת תהיי זאת שתובילי את הכיתה והילדים הולכים אחרייך.

(אני, למשל, בכלל בלי כישורים של מורה וברור לי שאם הייתי צריכה לעמוד מוצ כיתה אין מצב שהייתי מצליחה ללמד אפילו מילה אחת בלי הפרעות.. לך יש את זה)


נכון שזה לא אותו הגיל.

נכון שלהיות אמא ולהיות מורה אלו מקומות שונים..


אבצ נסי להגדיר את העקרונות שגורמים לך להצליח, את אותו בטחון עצמי ואמון בדרך שלך וגם את השדר של האהבה והאמון שאת משדרת כלפי התלמידים כשאת נכנסת לכיתה וגורמים להם להבין שהמורה הזאת היא דווקא בסדר" וש "איתה לא מתעסקים".


מה מהעקרונות האלה יכול לשמש אותך באופן אחר לחלוטין בבית מול הילדים?


אצ תנסי ללמוד להיות מישהי אחרת, תלמדי להיות את ולהשתמש במה שכבר יש לך.


מה את עושה בכיתה כשתלמיד מנסה לעשות משהו שמפר את כללי הכיתה?

למה התלמידים בכיתה שומעים בקולך?

איך את גורמת להם לשתף פעולה במשימות שאת נותנת?

מה קורה כשאת רוצה את הזמן לעצמך בהפסקה אבל תלמיד מחפש אותך כדי לדשאול משהו?


נסי לחשוב איך זה מתיישם גם מול הילדים שלך.

אני גם חשבתי על זהצוףלבובאחרונה

ואולי זו דווקא הבעייה . כי אינטראקציה מול תלמיד שונה לגמרי מאינטראקציה מול ילד שלך .

שנית, הבנתי שפותחת מלמדת בתיכון למחוננים או משהו כזה. זה עולם אחר , ילדים שם באים ללמוד. ההשקעה שלה מתוגמלת היטב.

שום דבר מזה לא עובד מול ילדים שובבים בני ארבע.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

החלק הכי קשה בגידול ילדים זה חוסר שעות שינהניק חדש2

אלוקים אדירים!!!!!!!!

עם הכל אני יכולה להתמודד באור יום.

קשה לי עם הלילות האלה קשה כ"כ.

והם כבר גדולים! ועדיין הלילות שלי בד"כ מכילים איזה טוויסט סיוטי. מוצאת את עצמי ברגע שהם נרדמים עולה גם למיטה כדי שלפחות תהיה לי איזו שעת שינה עלובה.

הפעם זה שיעולים מטורפים.

ימים לפני זה זה כאבי בטן ושיעולים.

שבוע קודם תולעים

שבוע לפני תולעים

שבוע לפני לפני שיעולים וסטרידור.

מתי זה עובר? מרגישה כ"כ אגואיסטית אבל די!!!!!!

תנו לי את השינה שלי חזרה.

אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד רק מהמחשבה לעבור את הטרפת הזו שוב.

ואין מי שיחליף אותי בלילות. ניסינו. לא עובד.

זה רק אני כבר כמעט 10 שנים

בלי שינה זה קשוח בטירוף. הכי מבינה אותך!!יעל...

וואו אני מזדהה כל כךראשונית

התחברתי❤️שיפור

מזדהה🩷השקט הזה

אני עם מתוקי בן שנה וארבע שעדיין קם בלילה.. אצל הגדולות כבר ישנו לילה בשלב הזה ואני כבר הייתי בהריון הבא. עכשיו לא מסוגלת לחשוב על עייפות של הריון שמתווספת לקימות בלילה

הקטן שלי בן 4.5ניק חדש2

הגדולים בני 7 ו9.

קמה כבר 2 לילות לבן ה7.

לפני זה לבן ה4

ברקע הגדול עם חרדות ולפעמים קופץ מתוך שינה.

חוסר שינה זה הכי קשהכורסא ירוקה.

אני קמה לילדים בטווח שבין פחות משנה ועד גיל 5 וכל התעוררות היא סיוט, אבל העייפות בימים קשה לא פחות. אני כל כך חסרת סבלנות

וואו ממש ככה!ניק חדש2

אני עשיתי הפסקה מאד ארוכה

הקטן בן 4.5

מודה שאני לא יודעת אם אצליח לחשוב אי פעם לחזור לטירוף הזה שוב.

זו את הסיבות העיקריותכורסא ירוקה.

שלא צמודים קשה לי יותר מצמודים.. אני עם תינוק עכשיו ואנחנו מונעים כרגע כי לא אפשרי לנו עוד הריון, ואני ממש מפחדת שיהיה פער גדול מדי ואצטרך לחזור ללופ אחרי רגיעה

כמו בשיר אמא טובה, ישנת היטב לפני שנתייםשמש בשמיים

וגם אז היטב זה היה שעתיים

חחח לא מכירהניק חדש2

אז תכירי, מדבר עלייך שמש בשמיים

היא לא מתלוננת, היא רק עייפה, היא לא מתעוררת היא תמיד ערה...

האמת שאני מזדהה מאוד גם, עכשיו אנחנו רוצים לגמול את בן השלוש ממוצץ ולגמול את בן השנה מהמיטה שלי ולשני התהליכים האלה אין לי כוח להתחיל בגלל חוסר השינה שזה יגרור, אז בינתיים אני ישנה עם תינוק בן שנה קבוע במיטה שזה שינה איכותית נורא, כן? אבל לפחות כשהילד בן שלוש מתעורר בלילה אז זה רק חמש דקות לחפש את המוצץ שלו מתחת המיטה ולא חצי שעה ללטף אותו ולשיר לו שירים... נראה לי כשנאזור אומץ לשלבים האלה אז אני אצטרך ללכת לישון בשמונה.

היא תמיד ערה... זאת ממש התחושה😅שיפוראחרונה

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!