ב"ה לדעתי כל אחד מקבל את הזמן שלו והמענה. במיוחד בחופש הגדול שהיה עכשיו שכולם היו בבית...

אבל זה בא על חשבון הקריירה שלי.

עברתי לעבודה שפחות מעניינת אותי והורדתי משרה משמעותית כדי שיתאפשר לי, כי הרגשתי שמפספסת אותם...

שאני מצליחה להגיע לכל הצרכים שלהם  

החיים שלי מתוכננים בקצב שמותאם עבורי ועבורם

ושאלה טובה שאלת, שמציקה לי הרבה...

משחק- כמעט לא מגיעה לזה, פניות ומענה לצרכים רגשיים- על זה לא מוותרת!!! מקווה שלא מפספסת אותם.

התעניינות- איך היה? מה קורה? לצערי ברוב הפעמים מתעניינת תוך כדי משהו אחר שעושה.

הבת שלי אתמול התחילה א', רק שאלתי בכללי איך היה, עדיין לא עברנו על הילקוט,ספרים ומחברות ולא דיברנו לעומק. מקוווה שהיום...
אבל יש ילדים גדולים, ומי שעלתה לא' שיתפה את הגדולה שלי איך עבר עליה היום, ומה עשו לפרטי פרטים. רציתי גם לשמוע אך הייתי עסוקה עם הקטנים. ושמחתי לראות שהקטנה מצאה אוזן קשבת אצל אחותה הגדולה...

מרגישה שקשה באופן כללי להגיע לכל אחד הכי טוב שיש, תחושת פספוס. 

אבל חברה טובה עם שניים אמרה לי, שגם לה קשה ולא מגיעה אליהם, ואולי קשור לעומס בחיים בדור שלנו ופחחות במספר הילדים...תוהה עם עצמי

שיש שם פער גדול בין הרצון למציאות

אגב בעיקר כי הרצון לשי הוא ע''פ הציור שמכירה כילדה שגדלה כמעט כבת יחידה אז קיבלתי יחס אישי 24/7 כמעט ולכן הדרישות שלי גבוהות

מאוד מודעת לזה

וזה משתנה לפי תקופות

יש תקופות שממש מ

על זה ומכניסה לכל רגע פנוי..וגונבת גם רגעים קטנים ויוזמת...

ויש תקופות שיותר מתפספס

ויש ילדים ישותר

וילדים שפחות

אגב אין אצלי הבדל בתשובה במספר הילדים..היתי עונה ככה גם עם 3-4 ילדים וגם היום שיש פי 2 ב''ה...

עז לא תמיד המספר הוא העניין

ועכשיו בכלל אני עם ביקורת עצמית עודפת

כי אני אחרי מעבר דירה קשוח+ סמוך לסבב מילואים אינסופי שנגמר בלידה (הרגע ילדתי). אז אני מרגישה כל כך לא האמא שאני רוצה מצד הכוחות כרגע.. בטח לא אחרי ללדת בחופש הגדול ואחרי מילואים

אז

אולי אני אנסה לענות על זה שוב עוד כמה זמן כשקצת אחזור לעצמי ומקווה שאענה משהו יותר חיובי

הגדולה שלי מממש עם צורך לשתף והיא מספרת לי הכללל כל פיפס בערך ברגע שנכנסת הסיתה ואני מקשיבה ומשתדלת להיות שותפה

משתדלת ליזום שיחות התעניינות אפילו קצרות

ברגיל יוזמת מדי פעם משחק אייש  עם גל ילד בכל מיני סיטואציות

אתמול היתי גאה בעצמי שכשחזרו מהבי''ס עישתי עם כל אחת ישחת התעניינות איישת לפי תור וממש שאלתי על איך ומה בדיוק היה וכו

לא קל לדובב כאן את כולם

חלק עונים מאוד תמציתי וממש מנסה להוציא יותר ולא תמיד מצליחה

אחרי לידה ועוד מילואים, אומר שהלב שלך נמצא במקום הנכון והילדים רואים ומרגישים את זה.

חסך לא נגרם בגלל תקופות קשות, אלא בגלל חוסר התעניינות וחוסר יכולת לגעת לטווח ארוך.

גם מזמני עומס ומשבר הילדים לומדים לפי ההתמודדות של ההורים.

שיחה של שתי דקות בתקופת עומס, יכולה להיות החותמת לאמירה "אני תמיד כאן בשבילך" ויכולה להיות יותר משפיעה, משיחה של שעה בזמנים אחרים.

הכלי הכי חזק בחינוך זה דוגמה אישית.

ולכן התפקוד וההתמודדות במצבים שונים, תורמים גם הם לילדים בטווח הארוך כל עוד הכיוון לא משתנה, אלא רק היכולת הזמנית.

יכול להיות שהורה עושה על הנייר עשר חיבוקים ביום ושואל שאלות אבל בפועל אין קירבה כי זה בא לא ממקום אמיתי וכן אלא כחלק שיטת חינוך.

יכול להיות שהורה לא באמת יכול להתמודד עם קשיים רגשיים של ילד. הוא בעצמו במצב לא יציב כרגע, יש לו דרישות מוגזמות , אופי רגיש מדי , חוסר רצון לצאת מאזור הנוחות , אין כלים , אופי שונה מדי או דומה מדי לילד...

יש גם עניין , עד כמה בעצם אני אמורה לתת מענה לצרכים רגשיים שלהם , שזה גם דיון בפני עצמו.

ממש משתדלת לתת לכל ילד זמן שהוא רק שלו

נגיד במקלחת או סתם באיזה משחק

שיחה אחת יחס אחד שעושה להם את היום

(חושבת שזה חשוב ובעיקר כשיגיעו לגילאי התבגרות…)

אבל לפעמים יוצא כשלילד אחד קרה משהו או שילד אחד צריך היום יותר התייחסות אז כן יוצא פערים… כי טכנית לפעמים ילד אחד צריך אותי יותר ואני חייבת להיות שם כרגע.

או סתם ימים שאני גמורה ואין לי כוחות נפש בכללי

הכי לגיטימי שיש.

בעיקר כי יש לנו כמה ילדים עם קשיים קצת מורכבים, וכל אחד מהם דחוף...

אני כן מנסה ככל יכולתי, וכן לומדת לתמרן הקשבה בין כמה ילדים (אומרים שעם כל ילד נולדת עוד יד? אז אצלי צריכה להיוולד אוזן נוספת עם כל ילד😉), אבל מודה שזה מורכב, בטח עכשיו, בימים של שלהי חופש ופתיחת שנת לימודים...

אצלי גם הקושי שלי עצמי עם רעשים מציפים מונע ממני להקשיב להם כמו שצריך.

אבל אם אהיה כנה יותר - הרבה מהקושי שלי נובע ממוסחות דעת שנובעת מהמסכים, וזה דבר שאני צריכה לעבוד עליו... (וגם לעבוד פחות - על המחשב😏 אבל זה קצת פחות אפשרי...)

ובכל זאת - אנחנו לא מתעלמים מאף צורך של הילדים, ומתמרנים בין תורים מכל מיני סוגים (רגשיים ופיזיים). יש להם בגדים מכובסים לרוב ומיטה נוחה לישון עליה. יש להם גם מה לאכול (בין אם אני מכינה ובין אם הם או החנות), ויש להם את כל צורכי הלימודים שלהם.

וברמה המעשית - אנחנו משתדלים ליצור זמני שיחה אישיים עם הילדים (לפי צורך או מתוזמנים) ופעם בחצי שנה אני יוצאת עם כל ילד ליום כיף אישי.

ולומדים על ההורות שלנו, ובעיקר מתפללים שניתן לכולם את כל צורכיהם...

אני מנסה להבין איך להשתפר בזה.. זה ממש מאתגר...

נניח 8 ומעלה, לא חייבים כל יום, יותר חשוב לדעת לפתוח אותם יותר לעומק להוציא משם את הדברים, ופחות לרוחב.

תנסי בשבתות להגיע לזה יותר. גם אם זה בא על חשבון הקטנים. ממילא עם הקטנים כל הזמן מטפלים בהם אז יש יותר קשב.

אצלנו למשל מכניסים שבת מוקדם, ואז הקטנים ישנים מוקדם ויש יותר פניות לגדולים בלי הפרעות. (לא תמיד זה מצליח, לפעמים אנחנו גמורים בעצמנו)

וגם למחרת בבוקר זה יותר עם הבנות, בצהריים עם הקטנים, ובמוצ"ש עם הבנים הגדולים יותר.

(בעלי בבוקר לפני הקידוש עם הבן הגדול עובר על הלימודים ככה שבמוצש זה באמת שיחות יותר עומק שמלמדות על קו חשיבה ותחומי עניין ופחות העיסוק הטכני של מה למדת השבוע)

אולי גם את תצליחי למצוא סדר יום בשבת שמאזן בין הצרכים השונים ואז באמצ"ש זה כבר יותר יזרום ופחות תחפשי לשפר דווקא בזמן הזה.

בונים בראש את הסדר היום

ולומדת לתפעל את הזמן ולא לברוח למשיחי דעת

יש טובות ויש גרועות. כתלות בעומס שלי ובפניות הנפשית רגשית. שאלת שאלה מאוד קשה.

באופן אישי זה אחת הסיבות המשמעותיות שגרמו לי למנוע להרבה מאוד זמן. ולחתוך את המספר שאליו שאפתי גם.

בגלל הקושי שלי להכיל את זה שזו אחריותי ולעשות את זה באופן שאני מרגישה שיש בי מקום לעוד. והפער הזה בין הרצוי לבין מה שקורה בפועל. כמה שאני עובדת על לחיות איתו ולהיות בחמלה כלפי עצמי, זה עדיין אוכל אותי.

והכל כ''כ עמוס. איכשהו למרות כל המכשירים שעוזרים עם הבית. הכנסנו את עצמנו היסטורית כ''כ למרוץ מיותר. יחד גם עם המוצפות הטכנולוגית והמחירים הפסיכיים הולכים ועולים לכל דבר פשוט שיוצרים לחץ כלכלי.

אז אני לא אומרת לעשות כמוני. אין פה שום דבר נכון או לא נכון חד משמעית בכלל. אבל זו כן שאלה שדורשת חשיבה והתייחסות.

מעורבת וחשוב לי להגיע אליהם וחושבת שדי מצליחה ב"ה.

יש דברים שקשים באופן ספציפי, למשל שהגדולה שוקעת בספרים ואז קשה מאוד לדבר אתה, אז אוטומטית הקטנים יותר תופסים את רוחב הפס בזמנים האלה, והזמנים האלה יותר מדי ארוכים... אבל משהו שלה, ואני משתדלת ליזום אתה זמנים של תקשורת וקרבה.

אני חושבת שזה גם תקופות. נניח עכשיו הקטנה שלי בת כמעט שלוש. זה גיל דורש, אבל זה לא תינוק פצפון שלפעמים יכול לשבש לגמרי את המערכת המשפחתית ולשים ב"הולד" דברים חשובים (וגם זה בסדר אם זה לפרק זמן ומתאזן...)

היום פחות, אני חושבת שלמדתי להתאים את הציפיות למציאות. למשל, אני לא שואפת לצאת אחד על אחד כל שבוע עם ילד אחר. זה לא מעשי כרגע במציאות החיים שלנו. אני גם לא שואפת לשחק כל יום עם כל ילד, דבר ראשון כי זה לא אפשרי, ודבר שני גיליתי שהילדים גם לא זקוקים לזה. הם נהנים לשחק אחד עם השני, ויש ילד אחד שצריך את השקט שלו ומשחק לבד במשחקי דמיון בפליימוביל או מכוניות. כשהוא רוצה יותר יחס הוא יודע לדרוש את זה

אני מקפידה לקבל כל אחד עם חיבוק חם כשהוא חוזר הביתה, חיוך ומבט בעיניים (ולא עם גב שעסוק בבישולים או בקיפול כביסה), ומשתדלת מאוד להשחיל כמה דקות של שיחה עם כל אחד.

אני לא יושבת על המיטה של כל אחד לפני השינה ושומעת איך עבר עליו היום... אני משתדלת להכניס את השיחה הזו במשך הערב. לפעמים כשאני מרגישה שאחד הילדים זקוק ליותר יחס אני כן אשתדל לעשות את זה לפני השינה, שאז הכל צף בדרך כלל.

לאחרונה אני משתדלת מאוד להשאיר את הפלאפון בחדר כשהילדים חוזרים וזה עושה פלאים לפניות ולסבלנות אליהם. אני רואה איך הילדים נינוחים יותר, מגיעים אלי מעצמם להראות דברים, לספר משהו או לשאול שאלות העומדות ברומו של עולם (אמא, כשמשיח יבוא נתפלל בבית כנסת שלנו או בבית המקדש? 😅). אני חושבת שהעיקר הוא שהם ירגישו שיש אמא נוכחת ופנויה, גם אם אני לא פנויה לכל אחד מהם בכל רגע.

זו התאוריה שלי מהנסיון שלי בהורות כרגע (הגדול שלי רק בן 8 אבל ב"ה חמישיה צפופה, עברנו איתם תקופות מאוד עמוסות שביקרתי מאוד את ההורות שלי, וב"ה עכשיו אני מרגישה שאנחנו במקום יותר מאוזן). ושלא ישמע שהכל אצלנו ורוד ופסטורלי, ממש לא, ובהחלט יש ימים שאני מרגישה שאני לא מגיעה לכולם (או לאף אחד, אם אני עייפה וקצרת רוח), אבל אני חושבת שאם יום אחד יש ילד שכל תשומת הלב מופנית אליו, ביום הבא אשתדל לשים לב יותר לילדים האחרים.

הדבר העיקרי שמחזק אותי זו האמונה שמשפחות ברוכות ילדים זה רצון ה', ואי אפשר לגדל מספר גדול של ילדים ולתת לכל ילד תשומת לב כמו לבן יחיד, אז חייב להיות שזה לא מצופה מאיתנו. כנראה שזה לטובתם לחיות עם אחים שגונבים מהם תשומת לב, ויש בזה גם צדדים חיוביים.

שיש הבדל מאוד גדול בין להתפנות למשחק עם הילדים (שלדעתי- זה נחמד אבל לא הכרחי), ואפילו התעניינות יומיומית, לבין להתפנות לטיפול בצרכים רגשיים.

לפעמים הצורך הרגשי של הילד זה שישחקו איתו, כן? אבל לא בהכרח. ואם זה סתם כדי לסמן 'וי'- זה לא כזה חשוב לי...

בכל מקרה, לדאוג לצרכים הרגשיים אני ממש משתדלת לעשות. וזה קשה כי זה דורש קודם כל פניות ותשומת לב לראות אותם, ובניית קשר איכותי שיאפשר לטפל בהם. אז זה ממש אתגר.

באמת ראיתי שבתקופות עמוסות, עבודה מוגזמת, הריון, תינוק קטן, מחלות מתמשכות- הדברים נתפסים. ב''ה אני מאמינה שאפשר לתקן, ומשתדלת לחזור לאיזון ברגע שאפשר.

אבל כן, אני עובדת פחות ממה שהייתי רוצה האידיאל, וריווחתי משמעותית את הילודה בגלל זה.

והייתי רוצה להאמין שאני מגיעה לכל ילד במקום שלו. בעלי חושב שכן. אני לא יודעת בוודאות.

משתדלת לעשות שם עבודה.

ויש לי עוד הערה, שאני מקווה שאצליח לנסח ולהסביר אותה, כי זה קצת חמקמק-

אני מרגישה ומאמינה שרוב ההתמודדות המורכבת שיש לנו מול הילדים, היא בעצם התמודדות שלנו מול עצמנו. וחלק מרכזי בדאגה לילדים, זה לשאול את עצמנו למה ההתנהלות של הילד קשה לנו כל-כך. ועם עבודה עצמית, להרפות או לתקן את הדרוש תיקון אצלנו- ואז קורה הקסם וגם הילד משתנה.

ואיכשהו, בצורה שאני לא יודעת להסביר, למרות שיש לי 6 ילדים, רוב הזמן יש רק ילד אחד בכל פעם שמפעיל אותי בעוצמות. ואחרי שאני אתמודד עם הדבר הספציפי הזה- ילד אחר יפעיל אותי במקום אחר. כל פעם ילד אחר.

ואז, זה לכאורה פחות משנה ה'כמות'. הכמות 'רק' משפיעה על מרווח הנשימה שיש לי כדי שאוכל לעשות תהליכי עומק מול עצמי. (וזה כמובן לא רק בכלל בכלל).

תוך כדי שאני כותבת, עולה לי השערה-

אולי מה שהכי קשה לי מול הילדים זה פשוט מה שאני הכי צריכה לעבוד עליו. וזה הכי בולט לי אצל הילד שהכי מתמודד עם זה גם. אבל העבודה שאני כאמא עושה- משפיעה אח''כ על כולם ברמה זו או אחרת.

עד שמגיע הנושא הבא שהקב''ה החליט לאתגר אותי בו, והוא מראה לי את זה דרך ילד אחר...

איזה כיף שבכל פעם רק ילד אחד מאתגר אותך🤭

בכל אופן, כתבת יפה!

כשאני מצליחה לשמור על איזון.

באמת אחרי תקופת עומס שהשקעתי במקומות שהם לא הבית- יש הרבה פעמים תחושה כללית כזאת שהכל השתבש וצריך להשקיע מלא זמן לטפל בה-כ-ל.

אבל בתקופות מאוזנות, כשאני 'על הבית' ודברים הסתדרו בגדול- הקשיים המשמעותיים יבואו אחד אחד. אני זוכרת שהיינו בהלם מזה במעבר מ-2, ל-3, ל-4 (עד שהפנמנו את זה כחוק טבע).

שעדיין העבודה הנפשית, הדברים שבאמת מערערים אותנו ומחרפנים- באים בבודדים.

ואולי פשוט אלו הכוחות שיש לי, ועלייך ה' סומך שתצליחי להתמודד גם עם הרבה דברים בו זמנית.

שמעתי פעם פודקאסט על הקשבה, והמראיינת שאלה איך יודעים אם הקשבתי באמת. והתשובה היתה- אם את יודעת שהקשבת (או שהמשבר אומר שהקשבת לו באמת).

אז זה בערך אותו דבר.

ואם אנסה כן לפרט-

זה כשאני מרגישה שעיקר המחשבות והלב שלי הם בבית. שאם אני שוכחת דברים- הם דברים של הבחוץ ולא של הבית. שאני שמה לב לדברים עדינים שקורים, שנופלות לי תובנות חינוכיות ורגשיות לגבי הילדים. שאני יודעת מה הנקודה שמטרידה ילד מסוים, ומצליחה לגשת אליה נכון (גם אם אין לגמרי תוצאות). שיש לי זמן ופניות נפשית לעצור וחשוב על כל אחד מהילדים.

משהו כזה.

מנסה להשליך מכאן על עצמי, ולא כל כך מצליחה... (אני למשל מרגישה שרוב מחשבותיי תמיד נתונות בבית, מעצם זה שאני בבית כל הזמן - גם כשאני עובדת, זה מהבית, וזה משפיע...)

אבל כנראה שבאמת אצל כל אחת זה אחרת.

תודה שהשקעת וניסית לדייק!

עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"א באלול תשפ"ה 0:25

כתבתי ארוכות, אבל אז רציתי לערוך, לתקן שגיאות ולהוסיף משהו, ומחק לי הכל.

מקווה שיהיה לי זמן בהמשך לכתוב שוב.

עם ארבעה ילדים.

אבל כי בדיוק סיימנו חופש והיינו הרבה זמן ביחד.

האמת שאין לי כ"כ למה להשוות לפני, כי כל השנה וחצי האחרונות לא היו רגילות.

הקטנים אם לא מתעניינים בהם, הם גורמים להתעניין בהם בטווח זמן די המיידי. אז איתם תמיד הציון גבוה, בין אם זה בא ממני ובין אם בא מהם.

בגדול הייתי אומרת ששלושה ילדים במצב טוב מאוד (הבכור ושני הקטנים)

והשניה פחות (לא בגלל חוסר זמן, בגלל קשיים אחרים להגיע אליה בעומק) וגם את זה אנחנו מקדמים בעזרת סיוע חיצוני כדי לתקן את הקשר איתה.

אני עובדת משרה מלאה קשוחה ומספקת, ואני מרווחת בין הילדים (הפרשים של 3-4 שנים) בין השאר בשביל להגיע לזה ברמה טובה. (יותר חשוב לי האיכות בגידול שלהם מהכמות)

ברגע שזו ה-מטרה שלי זה פחות מתפספס.

בזמנים עמוסים פחות אכפת לי אם הם מתקלחים או אם הבית נקי, ויותר אכפת לי להיות בקשב אליהם לגבי מה שעובר עליהם.

זה הרבה מעבר למענה רגשי. זה לקדם את המקומות שהם זקוקים בהם לקידום עוד לפני שהם נופלים לבורות. (למשל ילד שקשה לו לשתף או קשה לו לוותר, זה לעבוד על המקומות האלו עוד לפני שזה מתפרץ)

וגם לחזק את החוזקות. ילד עם תכונות של מנהיגות, לקדם את ההזדמנויות שיכולות לבוא לידי ביטוי ולהעצים את זה.

ובשביל לזהות את המקומות האלו צריך להיות עם הרבה קשב ופניות נפשית ופיזית.

כשיוצאים מהאיזון הרצוי, בודקים איך אפשר לחזור בחזרה למקום הזה.

האמת בחויה שלי אני לא מצליחה

אבל

קודם כל מחזקת את עצמי שה' שלח אותם לפה אז אני האמא הנכונה להם, עם כל חוסר מוצלחותי

דבר שני

בגיל הממש קטן יש מלא טיפול פיזי שזה זמן מצוין לפטפט לחבק לאהוב לנקות את הלב ולסגור את הטלפון רק בסדר הפוך

ובגיל שקצת יותר- אני רואה שאם לא הגתי אליהם הם יוזמים.. ז"א אני בעומס  עבודה ופתאום יותר קורה שהגדול לא נרדם ובא לשבת לידי בסלון כשאני מקפלת כביס ומדברים

הבת שלי התחילה להתעורר מוקדם ממש שזה גם זמן יותר רגוע

זה קרה מאליו, לא יזמתי את זה

אני כן משתדלת לומר לעצמי בזמנים כאלה- נכון זה זמן שהוא אמור לישון אבל כמו שאם היה רעב היית מביאה לו אוכל- עכשיו הוא רעב לאוזן שלך, אז תני את הזמן ותקשיבי

זה הסתכלות שמאד מרגיעה אותי שאני לא באמת יכולה לדלג מעליהם. אני אמא שלהם והם מוצאים את הדרך למלא את הצורך שלהם בזמן אמא

זה ממש תלוי בהמון דברים.

אני בהחלט אגיד שאני מתאמצת מאוד לתת מענים לילדים לפי הצרכים שלהם וזה בהחלט לא קל שיש הרבה ילדים, בגילאים שונים ועם עבודה של לא מעט שעות כשכירה ועוד תחזוק של עסק עצמאי. אני חושבת עליהם המון, מנסה לדייק את הצרכים, לפעמים מצליחה יותר לפעמים פחות, יש גם ילדים שיותר מבקשים ויש כאלה שיותר צריך לחזר אחריהם, אבל זו בהחלט עבודת חיים, בדיוק כמו זוגיות 

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.